העיניים זולגות

אחד הימים העצובים בשנה

רוצה לכתוב בשביל לשחרר, ולא יכולה. לא מסוגלת.

להיות ביום הזה. לעבור אותו. לחוות אותו. לבד.

יש דברים שככ אהבתי לעשות פעם... שהיום אני לא שם... אבל רוצה לחזור...

צריכה חיבוק. ואין ממי לקבל.

יושבת ובוכה. בשקט. לבד.

אוף אבא זה עוד כל כך הרבה זמן…

מה עושים?🥺

זה קשה לחכות.

עוד שבוע וקצת. לא נורא.

אשכרה הזוי.

ולחשוב ששלושתינו באותו זמן!

זה לא הגיוני. פשוט לא הגיוני בשום צורה!

והלחץ של הזמן בכלל מכביד. 

אוף אוף אוף!

ועכשיו אני מרגישה כל כך לא בסדר!

עכשיו זו רק אני שבלחץ… אוף.