באיזה דור היית רוצה לחיות, והיכן?

במסעי הצלב, שהביאו חורבן והרס בכל מקום בו עברו?

במלחמות וכיבושים חובקי עולם של אלכסנדר מוקדון (בתמונה)?

מלחמות נפוליון לאורכה ורוחבה של אירופה?

מלחמת העולם הראשונה, השניה?

או אולי בממלכת אשור, האימפריה הנחשבת על ידי חוקרים רבים כאימפריה העולמית הראשונה בהיסטוריה. בשיאה, האימפריה הייתה המעצמה הצבאית החזקה בעולם ושלטה על כל מסופוטמיה, הלבנט ומצרים, כמו גם חלקים מאנטוליה, מדבר ערב ואיראן וארמניה של ימינו.

המלחמות המתמשכות בין הערבים והיהודים, מאז ראשית הציונות ב 1860, היא מלחמת דת.  שנאה ופעולות טרור ואיבה שניזונים משנאה דתית יוקדת.

אך כפי שנכתב בפרשת בראשית, מסקנת בורא עולם, בכבודו ובעצמו מייד אחרי המבול:

  וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

יש עמים, בשכונות אחרות, שהגיעו לרוויה ממלחמות (למשל באירופה - לאחר ששבעו מלחמות בתקופות שלטון מלכים שונים. כל מלך בעבר ושאיפות ההתפשטות שלו.  וגאווה ״שלי יותר גדול״ - ארומונות ועושר …).

ויש עמים שמרוב שחיים בנחת ובשלווה, קלטו לתוכם בעשורים האחרונים פליטים ומסכנים, בתקווה שהמהגרים החדשים יידבקו ברוגע, השלווה והשקט ואיכות החיים, ולהפתעתם גילו כי הגולם קם על יוצרו… (שבדיה, גרמניה, אנגליה, צרפת … משבר ההגירה באירופה – ויקיפדיה ועוד) 

הנהנים הכי גדולים מהשגשוג והקידמה, הווק והפרוגרס, הם אלו שלוקחים את העולם חזרה אחורה לדיקטטורה והם לא מיעוט זניח. הם מיינסטרים רציני עם עמדות מפתח והמון המון המון כוח. הם תומכים בהגירה למרות ההרס שזה הביא, הם מתנגדים למדע, הם תומכים בחמאס, הם מצדיקים אונס כפעולת התנגדות, הם שונאים קפיטליזם ושוק חופשי, הם שונאים חירות והם רוצים התערבות ממשלתית בכל תחום ואספקט של החיים, הם רוצים שליטת יחידים על ההמון עם מתודולוגיות מרקיסיסטיות של כפיה ומתודולוגיות דתיות של ענישה, הפחדה וגם כפיה. הם הרוח השולטת בעולם המערבי השוקע. לשם העולם הולך.

אני פשוט האמנתי שכשאנשים מקבלים שפע ושגשוג, הם יעשו הכל כדי לשמר את השפע והשגשוג. אבל לא, האנושות החליטה לבעוט בשפע והשגשוג וללכת אחרי רעיונות של דיכוי והשמדה. לא אנשים איסלמיסטים כן? אנשים ילידי התרבות המערבית לגמרי. 

למה נראה לך ששפע חומרי מרגיע מישהו?

הביטלס בשיא שלהם היו בדכאון עזבו הכל ונסעו למאהרישי.

היתרונות של העולם החופשי הביאו פרסומות של פרצופים מחייכים בכל פינה מוכרים לנו עוד ועוד זבל שמטנף את העולם, עוד מוצרים, כת של צריכה, עוד אוכל זבל, טלפונים שמשגעים אותנו, עוד ניתוחים פלסטים, כולם בדכאון בחרדות, מכורים לעוקבים, לוקחים סמים תרופות כדורים כחולים סגולים.

כל העולם המערבי זה חוויה אחת גדולה של יאוש. 

כי אתה מדבר על חומריות. הרדיפה אחר האושר שמובאת בחוקה האמריקאית.

יש נטיה לחשוב ששגשוג שווה תאוות. זה לא נכון. שגשוג זה לא לעשות ולבזבז כסף. שגשוג זה מטוסים, זה מדע, זה רפואה, מניעת מחלות. שגשוג ששייך לאוכלוסיה הרחבה ולא לאדם הפרטי.

קח לדוגמא את מה שהבאת עם הדיכאון. אז מעבר לזה שעדיף את "הדיכאון" המערבי מאשר הדיקטטורה באפגניסטן, אירן וארה"ב, הדיכאון אכן הוא בעיה גדולה שנובעת מהמרדף האינסופי אחר האושר. אבל חלק מהשגשוג ומהתהליך שזה מביא איתו זה להתגבר על הבעיות האלה. הדיבור הוא ש 50 שנה מהיום, הרפואה תצליח למצוא תרופות לדיכאון לא כמו היום, אלא תרופות שממש ירפאו את הדיכאון לרמה של 95% עד כדי "חשש" אמיתי למקצוע הפסיכיאטריה בעתיד. כלומר, גם את הדיכאון הקידמה יכולה להעלים כמעט לגמרי. כמו תמותת תינוקות למשל. אבל בשביל לשגש צריך חברה חופשית ומשוחררת. אי אפשר לשגשג תחת דיכוי בני אדם ומלחמות.

אל תערבב בין נהנתנות לשגשוג. הביטלס כאבן בוחן זה אולי דוגמא לתרבות שמגלמת בתוכה את התפוררות המשפחה הגרעינית, הניכור, חוסר הסיפוק המתמיד והליכה אחר גחמות אישיות. מחקרים מדברים על כך שאנשים "שמרנים" הם יותר מאושרים מלא שמרנים. ושמרנים זה לא בהכרח דתיים. כשיש תא משפחתי מתפקד, קהילה תומכת, אהבה, מוסד ברור ויציב שמאגד קבוצות אנשים זה מוריד את הסיכוי לדיכאון. אני למשל לא דתי. אני אפילו כופר אבל אני שמרן-ליברטיאן. לא, הווק הם לא ליברטיאנים. הם אפילו לא ליברלים. אל תתבלבל.

הסטודנטים הפריווילגים בארה"ב, אלו שהוריהם מסוגלים לממן להם לימודים בעשרות אלפי דולרים לשנה - הם תומכי חמאס.

אבל אתה מתעקש להישאר בקונספציה. בדיוק כמו בשרשורים שלא היתה מסוגל להבין למה אנחנו והמוסלמים לא יכולים להתחבר סביב תנאי מחייה ראויים לכולם.

חמריות היא כלים, היא אינה מהות. אם משתמשים בכלים הללו לטוב - היא טובה. אם משתמשים בכלים הללו לרע - היא רעה. אם אותו זהב ממצרים אפשר לעשות עגל ואפשר לעשות משכן.

אבל לא יעזור - אין בעולם ווקום, יש טוב ויש רע. אם מתכחשים לטוב, לדבר ד' - בהכרח פונים לסיטרא אחרא (כלומר, לצד האחר) לצד שמתנגד למלכות ד' בעולם.

גם על ההתאבדות הקולקטיבית של התרבות האמריקאית - הסטודנטים הפריווילגים לא תומכים רק בחמאס, אלא גם בזכויות והנרטיבים של כל המיעוטים, תוך מחיקת הזהות שלהם עצמם.

יש לזה עוד הרבה דוגמאות. המערב בחמש מאות השנה האחרונות, בהחלט הביא את העולם לקפיצה מדעית, טכנולוגית, בריאותית ובתחומים רבים נוספים ועדיין - כל זה כלים. מי שנתקע במטריליזים ומאבד את עולמו הערכי - סופו שיגיעו אלו שנשארו נאמנים לערכיהם (הטובים או הגרועים ביותר) וישמידו אותו בכליו שלו.

המחשבה שהשגשוג החומרי יפתור את בעיות העולם, מתנפצת שוב ושוב אל סלעי המציאות, אבל המאמינים בדת הנאורות כל כך אדוקים בדתם ששום צ"ע לא ישחרר אותם מאמונתם.

כתבת יפה מאוד.

ב"ה, כבן-אדם מאמין, יש לי נחמה בנבואות על העתיד לבוא, ששם מופיע שאומות העולם יהיו מתוקנים ולא יחפשו מלחמות: "וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". זה קשור בקשר ישיר לעם ישראל, שאם אנחנו נשכיל ללמד את אומות העולם מהות אמיתית וערכים, נהיה דוגמא ומופת לאיך חברה מתנהגת (ויש לנו עוד הרבה מה להשתפר בהתנהגות שלנו, אם כי אנחנו במסלול הנכון), אז בעז"ה הגויים יתוקנו. אני חושב שאתה טועה במשוואה שאתה מציב (ואתה בעצמך אמרת שהמציאות נגד המשוואה הזאת), ששגשוג=שלום. להמציא תרופות נגד דכאון זה פלסטר מקומי, זה לא פותר את הבעיה מהשורש. כמו גשם שיורד, אם הוא יורד על קוצים, הוא מצמיח קוצים, אם הוא יורד על צמחים, הוא מצמיח צמחים. בשביל שהשגשוג יוביל לפריחה ולשלום, צריך שיהיה בסיס ושורש טוב ואמיתי, שהשגשוג יגדיל אותו. אם הבור ריק, אם יש חלילות וריקנות, עושר גשמי לא ימלא את החסרון הזה. אם השאיפה נעצרת בלהמציא דברים חדשים, מתישהו זה לא מספק. אפילו אם המטרה היא להציל חיים, מתישהו גם זה לא מספיק מניע, כי לשם מה אנחנו מצילים חיים? מה המטרה של אותם חיים? לשם אלו ערכים אנו חיים? לשם כך מגיעה האמונה, שנותנת את המענה העמוק לכך (לעניות דעתי). דיברתי פה גבוהה גבוהה, צריך גם ליישם את זה בחיים, וזו המשימה הקשה שלנו כעם ישראל. ב"ה מורי ורבי הרב אוּרי שרקי עוסק בכך, וגם הרב שמואל אליהו קצת עוסק בזה. שינויי עומק לוקחים זמן ומצריכים סבלנות, אבל אני מאמין שבעז"ה זה יקרה. עצמאות שמח!

ממילא מדמיינים שכולם יכולים לטשטש את ערכיהם, לתוך איזה סלט חסר זהות לאומית, חסר זהות דתית, חסר זהות אישית, חסר זהות משפחתית, חסר זהות מינית וכד'.

מדמיינים שאין שום דבר שבאמת חשוב מעבר לנוחות ואז גם מדמיינים שמונים וחמש שנה היה סגסוג. בשמונים וחמש שנה הללו, היה הרבה מאוד רוע בעולם, אבל במערב אירופה וצפון אמריקה, יכלו לדמיין ש"לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו".

אז כן, יש ערכים מוחלטים בעולם. לא הכל זו שאלה של אינטרסים ואם כל צד יתגמש, כל בעיות העולם יבואו על פתרונן. אובמה יכל לבעוט בשותף שנים ארוכות מובראק, בטענה האווילית שהאחים המוסלמים בסה"כ רוצים שיתנו להם להתפלל לפי דרכם" ולהביא לעולם את דעאש.

אפשר גם בישראל להתמכר לשקט, להתנהל מסבב לסבב ולדמיין שאם (בהשקעה של מלייארדים) אין הרבה נפגעים, אפשר 'להכיל' את חמאס, ש"רק רוצה לשמר את שלטונו ואם ניתן להם פרנסה, הם לא יפגעו בנו". ולחטוף את פוגרום שמחת תורה לפנים.

מי שלא לומד מהניסיון של אחרים - יצטרך ללמוד משל עצמו, מי שלא לומד אפילו משל עצמו - רחמנות.

יש בעולם ערכי טוב מוחלטים וערכי רע מוחלטים. את עמלק וזכרו צריך למחות מתחת השמים.

אישית אין הרבה דברים שמוציאים אותי מדעתי, לפחות ככה אני תופס את עצמי,

אבל ניבולי פה? אם יש משהו שהאוזניים שלי לא סובלות, או סובלות בקושי (כי אני לא מעיר לכל חילוני ברחוב שמקלל), זה זה. לענ"ד ה"בא לי" הזה זו בעיה רצינית שאתה צריך לתת עליה את הדעת.

יש מיליון סיבות לשנוא את האנושות, ולא פחות אנשים שאכן מרגישים ככה... זה לא קשה.

אני מעריך אנשים שמוצאים את הטוב על אף כל זה. מוצאים דרך למצות את חייהם.

אל תיפול לזה, זה יהיה חבל... תהיה עוד כבשה בנאלית בעדר חסר שביעות שחי בעל כורחו...

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים