יש לי שאלות אמוניות בלי או עם קשר לדיכאון.

בכל מקרה, אני בשלב ששמתי את האמונה על הולד, אני לא במצב של לחפש תשובות כרגע.

אני גם לא שופטת את עצמי על זה. (משתדלת)

ומטפלת בעצמי בכל דרך אפשרית.

איזה תסביך זה מעלה אצלך?

ורגע אענה על מה היחס כאדם דתי, כי זה התחיל הרבה לפני המשבר האמוני-

זאת ההתמודדות שה׳ נתן לי.

בדיוק כמו חולי גופני, גם בקושי נפשי אגש לאיש מקצוע שיעזור ולא אחכה לעזרה וטיפול שייפלו עלי  מלמעלה.

שאת מטפלת בעצמך. אשמח לשמוע מה הכי עזר/ עוזר לך? והאם זה עבר וזהו או שזו התמודדות שמלווה אותך מאז שזה התחיל?

אצלי זה התחיל ביחד (המשבר האמוני והנפשי) אם זה משנה...

אפשר לחיות עם שאלות אמוניות במצב של הולד, הבעיה מתחילה כשאני רוצה לחיות חיים שכן מחוברים לאמונה ואז נתקלת בהתנגשויות בין הרגש לאמונה... סוג של התנגשות בין הרצוי למצוי.

משגע אותי המעבר בין המצבים- בין ניתוק מה' לבין הקשרות. שניהם מגיעים בעוצמה מדי בלי איזון במקביל למצב הרוח, או שאני למעלה או שאני למטה. יש גם מצב של סתם ריקנות ותהיה קיומית.

זה גם מעלה לי רגשות אשמה שאני לא מאמינה בה' ומקשה עליי להתפלל, ההגדרה העצמית שלי תלויה בשאלה בגלל המעברים החדים האלה... ובכללי ממש קשה להתמודד יום יום כשיש רגשות כל כך קיצוניים וקשים.

בצעירותי זה היה מאוד קשה מבחינה אמונית כי היו לי המון שאלות טענות ומענות ואפס תשובות

ויותר משלא היו לי תשובות, מערכת האמונות שלי לא הייתה מסודרת ונכונה מספיק כדי לעבד את המצב

עם הזמן ועם התעמקות בגישות השקפתיות מסוימות בא גם חוסן אמוני ביחס לדיכאון – לא שהוא פותר אותו, פשוט אין יותר התנגשות חזיתית בין השניים

מכיוון שאצל כל אדם דיכאון מלווה במחשבות שונות ובעיות פסיכולוגיות שונות, גם בהתאם למערכת האמונות שהייתה לו לפני זה, ומה שמתקבל מבחינתו על הדעת, אי־אפשר לתת תשובה חד־משמעית שתתאים לכולם

הבעיות הגדולות שהטרידו אותי בזמנו היו:

– חוסר משמעות בחיים (למה אני בכלל כאן? מה צריך אותי מבין 8 מיליארד אנשים? מה הטעם בכל הסיפור? איזה ייעוד אני יכול כבר למלא)

– רגשות אשמה (אני כזה גרוע דפוק וחוטא, רק נזק אני מביא לעולם)

– אובדנות (עדיף למות מאשר אותם ייסורי גיהנם)

– סביבה עוינת (יחסים גרועים עם כל העולם בערך)

– בעיות אמוניות כלליות (היחס לתורה שבע"פ, תסכול ממצוות מסוימות)

מה שעזר לי (לפי אותו סדר):

– רש"ר הירש נותן פרספקטיבה מפוכחת. חלק מזה זה להרפות מהרעיון שצריך לחיות חיים עצומים גדולים מלאי משמעות שיזכרו אותי בעוד מיליון שנה ולהיכנס לעולם מושגים אחר. לאהוב את הקוטן, להבין שגם אם באתי לעולם כדי להניח תפילין פעם אחת, דיינו. ואם כל יום, אז בכלל דיינו. ואם עוד משהו מעבר לזה, אז בכלל.

– להפסיק לקחת כל־כך הרבה אחריות, נכון, צריך לקחת אחריות על המעשים שלנו, אבל אין אדם נתפס בשעת צערו. כשיהיו לי כוחות נפש אתעסק בתיקון, בינתיים יותר דחוף לשרוד.

– ובכן, זאת באמת הייתה בעיה, חוץ מטיפול תרופתי ויצירת סביבה בטוחה אין לי מה לייעץ.

– לאט־לאט עברתי תהליך של הקהייה רגשית, גם ברמה הפילוסופית (הרבה פילוסופיה סטואית) וגם ברמה אמוציונלית עד לתוצאה שלא כזה אכפת לי אם אני סובל או לא. יש לזה גם הרבה חסרונות, אבל הטרייד־אוֹף משתלם בינתיים.

– הרבה רש"ר, שפת אמת ועוד, כדי לפתור את הבעיות האמוניות שהיו לי הדבר הכי חשוב שעשיתי זה פשוט לשכוח את כל מה שאני יודע ולהתחיל לבנות את זה מאפס. זה גם מה שהרש"ר מציע באגרות צפון – אם יש קושיות, סימן שיש דעות קדומות לא נכונות, וצריך לשכוח את כולן. מאוחר יותר אפשר יהיה לשלב בחזרה את הדברים שבהתחלה נראו לנו לא מובנים.

תשובה יפה...!

רק להבהיר שני דברים: 

-נשמע לפי מה שאתה אומר שלא עזב אותך הדיכאון אלא למדת לחיות לצדו?... 

-אז איך לצאת מזה מה שאתה ממליץ זה טיפול תרופתי וסביבה בטוחה? (תומכת?)

אשמח שתרחיב לגבי זה בבקשה

- בגדול יש לי מאניה דפרסיה כאשר כל כמה זמן צצה לה אפיזודה מאחד מהסוגים. בעבר הן היו תכופות מאוד ועוצמתיות מאוד, אבל בכמה שנים האחרונות ב"ה זה פחת. בזמנו כן היה צריך פחות או יותר ללמוד לחיות לצד זה (או לפחות לא למות) למשך תקופות ארוכות אבל לא מדובר בדיסתימיה שממש לומדים איך ללמוד ולתפקד איתה, אלא יותר כמו "כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי".

- לדיכאון לרוב יש שני מרכיבים. יש מרכיב פיזי־אורגני כלומר תהליכים כימיים־ביולוגיים שמתרחשים אצלך במוח. הרבה הפרעות נפשיות נובעות מחוסר איזון, בין השאר דיכאון, מאניה, סכיזופרניה, הזיות, חרדה כו'. אפשר להגיע לאיזון מלא או חלקי, בחלק מהמקרים, בעזרת שינה מספיקה, פעילות גופנית, תזונה נכונה, כו'. בחלק מהמקרים זה לא מספיק. לפעמים גם מחשבות שיש לנו, או סיטואציות קשות שבהן אנחנו נמצאים, יכולות להשפיע על תהליכים במוח שלנו (למשל: הפרשה מוגברת של הורמון הדחק קורטיזול). אז בשביל זה יש תרופות וב"ה יש מבחר מגוון ביותר שווה לנסות. זה לא שהן פותרות את כל הבעיות אבל בהחלט יכולות לשנות את המשוואה במצב של דיכאון חמור.

המרכיב השני הוא המרכיב הפסיכולוגי כלומר מהן המחשבות שרצות אצלנו בראש. אם אנחנו לא מאוזנים מבחינה פסיכולוגית (לוקחים ללב, חוסר במידת הביטחון, בעלי עין רעה, בעיות בדימוי עצמי, כו' כו') זה משפיע לרעה על מצב הרוח ובהקשר הזה התרופות לא הולכות לפתור את התסביכים הפנימיים של הנפש כי רק את יכולה לעשות את זה – אפשר בעזרת תרפיה, ספרים, מסע רוחני – מה שמתאים לך. אם מצליחים לסדר את המרכיב הזה, זה לא חיסון 100% מפני דיכאון, אבל זה יכול להגן מפני שלל תסמינים (חרדה, רגשות אשם, היחס כלפי סיטואציות עוינות) ולהפוך את הדיכאון לחוויה נעימה יותר אם אפשר לקרוא לזה ככה.

- הסביבה הבטוחה שהתכוונתי אליה היא סביבה שבה יש סיכוי מופחת לפגוע בעצמך. כלומר, לא לעבוד במקצועות תובעניים או בעלי סיכון מוגבר, להתרחק מאנשים שליליים, כו', מהצד החיובי, ליצור כל־מיני רשתות ביטחון. שזה כמובן יכול להיות במובן של סביבה תומכת כמו חברים / קרובי משפחה כו' אבל לפעמים לשתף זה יותר בלגן מאשר לשמור בפנים. זה יכול להיות גם לאמץ חתול או כלב שיש לך אחריות כלפיהם.

אני לא יודע איך נראה סדר היום שלך, מה האחריויות שלך, לכן אני לא יכול להגיד לך מה בדיוק לעשות. למתבגר / בן־ישיבה אובדני הייתי אומר לשכוח מהלימודים ולהתעסק בהישרדות. מישהי עם עבודה וילדים, זה הרבה יותר מורכב, כי הנזקים יכולים להיות אמיתיים ובלתי־הפיכים.

ביחס לשאלה מה לחשוב, אין לי תשובה, הפילוסופיות שפיתחתי לעצמי מתאימות יותר לי ופחות לאנשים אחרים, וגם הן באות עם מחירים. זה לא שאני מסודר בחיים או משהו, יותר כמו רמיסיה חלקית. 

עצה שאני כן יכול לתת היא ללכת לפסיכיאטר ולספר לו את מה שעל לבך. יש לזה סיכויים גבוהים לעבוד כבר מהפעם הראשונה, ומקסימום אפשר להמשיך לנסות עוד אופציות.

מדהימה ברמות! רואים שיש לך חכמת חיים בעניין

תודה גדולה על השיתוף... ועל המידע לגבי המרכיבים של דיכאון ועל העצות וההמלצות... עזרת לי ממש!

אתה יכול לפנות בפרטי.

תודה, אני בת

שמחה לשמוע שיצאת מזה. 

האמת שאם הייתה לי שגרה מאוזנת ומסודרת זה היה משפיע לטובה, אבל במצב הנוכחי אני לא מרגישה שאני ממש שולטת על השגרה... בכל מקרה זה חשוב שהעלת לי את זה למודעות ואני אנסה להקפיד על הדברים האלה במה שאני יכולה.

אני אשתף...

מורכב לי שאני מתמודדת עם חיים רגילים ודורשים, כשגם בפנים נאבקת עם תחושות מאוד קשות של אוזלת יד, מאיסה בחיים, שנאה עצמית, תסכול. וגם בדידות כי אני תמיד תחת מסכה שהכל טוב ושיראה נורמלי כי אי אפשר שכולם ידעו. מלחמת השרדות תמידית.

כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי איך להמשיך. לעבור את הרגע? להתהפך ולזרוק הכל? להאמין שיהיה טוב בכוח ולהתקדם בדמעות? 

מתי יהיה הסוף??...

להתגבר על דיכאון בצד של עצבות. עכשיו זה מתבטא אצלו יותר בחוסר אנרגיה לדברים שקשים לו לעשות.

אבל זה שונה קצת, כי שאריות המאניה דוחפות אותו גם כשהוא בדיכאון.

איך הוא התגבר על העצבות:

1. הוא דוחף את עצמו לעשות דברים גם בזמן הדיכאון.

2. הוא הצליח להפנות את העצבות לצער של אחרים, ופחות פנימה.

3. הוא לומד תורה וזה משמח לב לומדיה.

4. הוא מנסה להתמקד בדברים הרוחניים שהוא מחבב.

לגבי תסבוך מול אלוהים צריך לראות את זה כניסיון קשה מול ה', אבל בכלל אחד הנסיונות העיקריים של הדור זה להיות שמח.

יפה שהצגת גם את הצד שהפן הרוחני דווקא עוזר ב"ה...

השורה האחרונה- נכון. מטורף לגלות כמה להרבה מאיתנו יש ניסיון משותף גיליתי על כמה חברות לאחרונה (הן שיתפו) וזה ממש מיקל... פתאום הבנתי כמה אנשים עוברים בפנים דברים- לא כמו שהם מראים את עצמם בפרופילים המושלמים בוואטסאפ... 

לא לפחד לשאול ולהציף דברים, מה שעזר לי בעיקר זה הרבה שחנ"ש עם חברים, שירים, כתבי הרב ,

אבל זה לא נעלם לגמרי ועדיין צף מדיי פעם לומד לחיות עם זה. 

שלהרבה אנשים יש דיכאון בדור הזה?

אבל היא בהסתרה שבהסתרה

התכוונתי למניעים גשמיים יותר

רשתות חברתיות

סמים

רוויה כלכלית

מודעות ונתינת שם לתופעה

עודף שעות עבודה

שחיקת ערכי המשפחה

שחיקת ערכי הקהילה

יד הכפירה גוברת

מלחמות

נשמות גדולות של גאולה

כלומר בעקיפין, ועדיין

דווקא למי שמאמין זה אפילו יותר הגיוני. אני ממש יכולה להבין...

אבל לא ענית איך יצאת מזה...

היי, אני עברתי דיכאון.

אני חושבת שהדרך הכי טובה שפעלתי כדי לצאת ממנו, זאת ההכרה בו.

היו לא מעט שנים שהרגשתי שהוא מקונן בי אבל מצד שני לא רציתי לצער את הסביבה, ההורים, את עצמי.

זוכרת את עצמי כל פעם חווה דברים או עצבות תהומית ומחשבת עם עצמי אם כך זה אמור להיות או שיש כאן משהו לא תקין.

ניסיתי הרבה שיטות טיפול, רובן היו חובבניות והתוצאות נראו בהתאם.

רק כשהסכמתי להישיר מבט לתוכי ולהבין שעכשיו אני חייבת רפואה אמיתית, פניתי לפסיכולוגית ולאחר כמה וכמה מפגשים, היא ערכה לי שאלון שעוזר להבין אם אני בדיכאון או לא. יצא שהייתי בדיכאון עמוק, ספק קליני.

מיד פניתי לטפל בעצמי לעומק, המשכתי את המפגשים איתה ואפילו לקחתי לתקופה כדורים נוגדי דיכאון.

זה היה אחד התהליכים הקשים אבל פשוט קיבלתי את חיי בחזרה.

לגבי אמונה, אף פעם לא חשבתי שזה סותר.

לא הרגשתי שה׳ עושה לי דווקא, בכוונה וכזה.

מה שהיה לי קשה זאת המחשבה לצורך העניין שהעצבות היא מהיצר הרע. ואני תמיד שאלתי את עצמי: אבל העצבות שלי ככ גדולה ולא נשלטת. משהו פה לא הגיוני. או כל מיני דברים של ״תחשוב טוב יהיה טוב״ ולא הבנתי איך אפשר בכלל מהמקום שלי…

לימים, הבנתי שזה לא רק ססמאות. ולפני כל זה, ה׳ מבקש ומייחל לרפואה שלנו. הוא לא עודה דווקא.

והוא הכי רוצה בעולם שנהיה בריאים ואהובים.

לסיכום אגיד שאפשר לצאת מיזה, עם הרבה כוח רצון ואומץ והבנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החיים שלנו וה׳ עוזר.

בהצלחה!!

מזדהה עם הרבה🙂

תודה רבה על התגובה!

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)