לדעתי יש לך בעיית תקשורת מסויימת שגורמת לך לראות את העולם בצורה כזאת ולהגיב ככה

אתה לא רוצה להתחתן

לא רוצה לחיות בזוגיות

לא חייב.

אתה לא יכול ללכת ליעוץ זוגי אם אין לך רצון להקים זוגיות

זה כמו שאם המדינה היתה נותנת הסרת קעקועים מתנה

היית הולך לעשות קעקוע כדי להסיר אותו?

אם אני רוצה להשקיע לזה זמן לתאם פגישה או כמה פגישות של אבחון, מן הסתם שאני מבין שצריך שינוי.

יש בי איזה קול פנימי שאומר שאי אפשר להמשיך ככה עד גיל 80, אבל זה לא מספיק ולא הוכיח את עצמו כי לא יצאתי לפגישות קרוב לשלוש שנים...

בפוסט הקודם ניסתם לשכנע אותי שאני צריך שינוי, עכשיו שאני מנסה ללכת לייעוץ מקצועי אתם משכנעים אותי להישאר במצב שלי?

פשוט אני.. היחיד שמבין עניין...

(יש כאן מישהי שהתגובה שלה לזה שאני מחפש אבחון הוא שאני צריך ללכת לאבחון...)

אני מכיר את התחושה, אבל ממקום אחר לגמרי.

לא רציתי להתחתן, אבל מאוד מאוד מאוד רציתי לרצות. לא בגלל הסיבות שלך, ועדיין יש דמיון. בכיתי והתפללתי והלכתי לאנשי מקצוע במשך שנים, כי כל כך רציתי לרצות...

וסליחה אם פגעתי בך שלא הבנתי את כוונתך

לדעתי

טיפול "זוגי" לא נכון למצבך.

כי זה לא שאין לך את הכלים לקשר זוגי

אין לך את הרצון לקשר זוגי.

את זה ניתן (אולי) לפתור ע"י מטפל יחיד/פסיכולוג

מטפל זוגי. נותן את הכלים להצלחת קשר זוגי

אולי גם את זה תצטרך

אבל אתה קודם צריך לעבוד על הרצון לקשר זוגי

אני לא יודעת איך לעשות את זה נכון.

אבל אני חושבת שאתה בכיוון טוב. ייעוץ זוגי זה רעיון מאוד מוצלח כדי להבין מה קורה אצלך, ולנסות להתקדם משם הלאה. לנצל את המענק של המדינה זו הזדמנות מצויינת וחכמה לדעתי. למרות ש1500₪ אינם מספיקים לטיפול עומק, אלא לרמה מינימלית.

אני רק יודעת איך עושים את זה לא נכון - הולכים למישהו לא מקצועי.

ייעוץ זוגי אינו אבחון. גם ייעוץ אצל פסיכולוג לדוגמא, עשוי אולי להעלות השערות אבל אינו אבחון, בוודאי אינו אבחון מתחום התקשורת. ובכל זאת, כנראה שיועץ מקצועי עם הכשרה וניסיון יוכל לקלוט האם יש בכך צורך, ואם כן לאיזה כיוון לפנות.

וגם אם אני יכול לעשות טיפול אישי דרך השובר זה לעשוק את משלם המסים ואני לא רוצה.

לכן זה לא הנושא, האם אני צריך טיפול או אבחון אישי או לא.

נא להתמקד בעניין של איך לנצל שובר של 1500 לטיפול זוגי באופן מקסימלי בשביל שאפסיק לדחות את הרגע הזה שאחזור לצאת לפגישות.

אתה בזוגיות?

אז איך אפשר ללכת לטיפול זוגי?

המובן הבסיסי של טיפול זוגי הוא טיפול אליו מגיעים יחד שני בני זוג, על מנת לשפר את התקשורת ביניהם, או לפתור איזו משוכה שעלתה בקשר ביניהם, או סתם להעלות את הקשר לרמה טובה יותר.

ישנם מטפלים זוגיים שמקבלים רק זוגות כאלו.

אולם ישנם טיפולים זוגיים אליהם מגיע אחד מבני זוג, על מנת לשפר התמודדות זוגית.

אני מניחה שישנם מטפלים זוגיים שמתעסקים במה שאתה מחפש. בעצם סוג של טיפול הכנה לקראת זוגיות.

איני יודעת האם לזה התכוון המשורר כשקבע הטבה של טיפולים זוגיים למשרתי מילואים. אולם היות שראיתי שהמשמעות המוחלת על ההטבה הזו רחבה למדי, אני מניחה שהיא כן עשויה לכלול טיפול מהסוג שאתה מחפש.

טיפול אישי אינו בהכרח טיפול בטראומות או בתסביכים. הוא יכול לכלול הרבה תחומי טיפול, אלא שהוא אישי - לבן אדם אחד ולא לזוג, לקבוצה או למשפחה. הוא אינו מעיד כלום על טיב האדם המטופל או על יכולותיו ורמתו. רק על כך שהאדם שואף להתקדם בנושא מסוים, ונעזר בדמות מקצועית לשם כך.

לכן גם טיפול לקראת זוגיות, כאשר הולך אליו אדם בודד, יכול להיקרא טיפול אישי. (וגם אדם נשוי שהולך לטיפול בשל קשיים בזוגיות יכול ללכת לטיפול אישי אם הוא הולך לשם לבד).

ניתנת גם לרווקים?

חשבתי שזה לנשואים

ותגיד שאשתך (שאין לך)

לא מוכנה לבוא לטיפול

ואז הם יגידו לך לא נורא תבוא ביחיד

ואז הם ינסו להעלות סיטואציות מחיי הזוגיות

שלך

ופה העניין יתקע..

אתה צריך בת זוג, אולי תחפש חיילת מילואים שגם קיבלה את השובר, ותתחתנו לצורך קבלת הטבות נוספות מהצבא

תקרא מה כתוב כאן...

WizSupport Generated Forms

אבל איך, כלומר מי, יעשה לך יעוץ זוגי

ללא שקיימת בת זוג

למה אם תלך לטיפול אישי זה יהיה עושק? לא הבנתי, למה נראה לך שטיפול זוגי זה בסדר ואישי לא?

תסתכל למשל כאן https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A2_%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%99,_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99_%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%AA%D7%99_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%97%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%9C

את לא רואה כלום וגם אני כי הקישור לא מגיע לשום מקום (כנראה החליפו קישור...)

דבר שני, פשוט לא. אין קשר בין הסיורים על ציר פילדלפי בין התכניות שאחרי המלחמה לעתיד הרחוק. 

מעבר לזה - טוב שאתה רוצה שינוי, זה בהחלט יכול לעזור לך להשתחרר מכמה חוויות שהביאו אותך לתפיסות הנוכחיות שתוקעות אותך. כדאי מאוד למצוא מטפל טוב ומומלץ. בהצלחה רבה

אצלך שזה לא הסיפור, שווה להמתין לא רק שלא להיות בתוך רפיח, אלא גם שלא יהיה דד-ליין של בעוד חודש נכנס שוב.

כולל החזית הלבנונית. בצהל אי אפשר לדעת כלום אף פעם.

חבר קרוב שלי היה בכוננות חודשיים מתשרי כמעט עד חנוכה והמגד הכריז שכולם חוזרים הביתה ועוד חודש מפעילים את הגדוד לרפיח. ובאותו יום בדרך הביתה הפעילו את הגדוד לחאן יונס.

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.