ומעניין למה בעצם היא עושה את זה?

למה היא עושה את זה?

כי היא שובבה 🤷‍♀️

אולי זה בגלל תחושתיות היתר שאני חושדת שיש לה, ואז יותר נעים לה להיות בלי בגדים...

או שזה מתוך שעמום כזה... (למרות שיש לה משחקים וספרים במיטה - שחלקם הולכים לפח אחרי סיטואציות כאלו )

(גם התאומים שלנו היו עושים את זה - אבל הם אולי עזרו זה לזה להוריד... גם אצלם היינו שמים סלוטייפ)

יש בכלל שקי שינה לגיל הזה?

(היא בטח תתעצבן שהיא לא תוכל לעמוד עם זה...)

יהיה מאחורה

ואפשר לקנות מידה גדולה יותר ואז נח לעמוד עם זה

חשבנו באמת לקנות אוברול בלי רגליות ולהלביש לה הפוך, ואולי לגזור קצת את אזור העורף כדי שלא יחנוק לה בצוואר.

צריכה לצאת לקניות ולבדוק את כל האפשרויות...

אבל אולי לחפש אוברול עם כפתורים או רוכסן

נראלי זה קצת יותר קשה לפתיחה

בת כמה היא?

חשבתי כפתורים זה יותר מסובך..

בחנויות של חרדים אולי תמצאי

נגיד בקידישיק

זה כאילו אוברולים יותר "לבושים"

הפתיחה שלהם מעצבנת

יש תיתקים מאחורה אורך הגב (מלמעלה למטה), ובתחתית הגב לרוחב - מימין לשמאל

יוצא פתח אחורי מעין פלוס

מקווה שהצלחתי להסביר

אפשר לקנות אותם בתור פיג'מה

רק שזו כנראה תהיה פיג'מה יחסית יקרה

יש אובר7לים עד מידה 18-24 חודש, משהו כזה

תבדקי באתר שלהם.. 

אז יכול להיות שלא 130 אבל לא ממש זול

יש לי אוברול כזה שקיבלת מאחותי של חברת blue wave, זו חברה שמוכרים בחנויות בגדי ילדים של חרדים

לא יודעת להגיד לך איפה..

אז אלך לשם בהזדמנות כדי לחפש בעיניים.

אם לא אנסה להגיע לגאולה או משהו כזה כדי לחפש בחנויות חרדיות...

התחלתי לקנות לעוברוני..

יש שם אוברולים גם במחיר של 50-60 שקל..

@מתואמת

ממש קשה להחליף איתו טיטול, התבאסתי שקניתי.

אבל בשבילך זה יהיה מעולה.

ואגב אוברול מהמם.

ונשמעת מותק של ילדה!

באופן כללי יש להם בגדים ממש יפים

בשביל מה? תקנו ואז תראו שגם את זה היא מצליחה לפתוח?

בעיניי זה לא העניין בכלל. דווקא בגלל שאתם בלחץ סביב זה היא מנצלת את זה.

אני חושב. שאם תתעלמו, היא תבין שזה כבר לא מעניין, וזהו 

וכרגע לא בנויים לתהליך שייקח זמן.

אז לא נוציא 130 ש"ח על אוברול כזה, אבל אולי כן 70 ש"ח... (למרות שבדרך כלל אני קונה לגיל הזה בהרבה פחות מזה)

הבעיה היא רק הטיטול

אם תשימו טיטול משני הצדדים (בצד השני הפוך) אולי יהיה לה יותר קשה להוריד?

להתפשט

אצל הגדולה הפתרון היה לקנות כותנות לילה

אצל הקטנה עבר מתישהו..

אבל אני חושבת שלשים משהו שלא תוכל להוריד יכול להיות שיהיה קשה למצוא

השאלה אם אפשר לדבר איתה מתישהו ולהסביר שבגדים אתם לא אוהבים שמורידה אבל בסדר אבל טיפול חייבים כי זה לא נעים לישון במיטה מלוכלכת

ובצורה ברורה ורגועה לעמוד רק על זה, יש סיכוי?

חחחח נראלי זה מהעצות שקל לתת ובלתי אפשרי ליישם....

בהצלחה ממש!!

ואז אפשר להלביש לה אוברול דק, אולי זה יעזור? יש גם אוברולים קייציים שזה שרוול ומכנס קצר.

בנקסט למשל על הכל כתוב מלידה עד גיל שלוש. יש להם בד נעים 100% כותנה 

ואז לעטוף כמו שעשיתם בחורף

https://www.next.co.il/he/style/su288520/n36246#n36246

אולי שתלך בלי?

הבעיה זה הטיטול..

תחושתיות יתר?

ניסיתם בגדים קלים? מכנסיים וחולצת טריקו בלי ריצ'רץ'/כפתורים/פתקים וכו?

אני יודעת שכשזה הילד שלך זה יותר מתיש ומעצבן

אבל היא נשמעת שובבונת מתוקה

הרבה נחת!

(בע"ה תחשבי כמה רחוק היא עוד תגיד עם הכוח רצון הזה)

היא אמנם יודעת לדווח כשיוצא לה, אבל זה עדיין לא מספיק אפילו בשביל גמילת יום, אז בטח לא בשביל גמילת לילה. מה גם שהיא עדיין במיטת תינוק, אז אם ננסה לגמול אותה בלילה נצטרך להוציא בכל פעם שהיא תצטרך.

בקיצור, ממש לא מתאים לי.

לגבי צעצעועים - היא זקוקה להם כדי להסכים להיות במיטה... ומכיוון שכל האחים שלה רשאים לקחת ספר או משחק למיטה, אין סיכוי שהיא תוותר כל הזכות 🤷‍♀️ (והבעיה העיקרית היא הלכלוך שהכרית שלה מקבלת - זו כרית יחידאית במינה בבית...)

לא יודעת מה מבחינתך מספיק לגמילה, מנסיון ילדה בת למעלה משנתיים שאפילו מודעת לצרכים שלה כשהם יוצאים זה ממש מתקדם (אם כי בכלל לא הכרחי).

זה שהיא במיטת תינוק גם לא רלוונטי. הבן שלי שקטן ממנה בערך בחודש אמנם ישן במיטת מעבר אבל ממש לא עצמאי בשירותים בטח לא בלילה.

נשמע לי הרבה יותר הגיוני ללמד אותה לשלוט בצרכים מאשר לקשור לה את הפיג'מה מעל הטיטול.

לגבי הספרים והמשחקים - אפשר לדאוג לה לספר עמיד במים ומשחקים רחיצים/כביסים, ואפשר גם להוציא אותם מהמיטה כשהיא נרדמת.

אבל זה דורש הרבה מאיתנו ההורים. לא מתאים לנו...

באמת רעיון להביא לה למיטה רק ספרים רחיצים (יש לנו אחד, מעשה בחמישה בלונים). אחרי שהיא נרדמת (עם פיג'מה) זה כבר לא משנה...

את הבגדים אני לגמרי משחררת ומלבישה אותם אחרי שנרדמים..

טיטול, אני פשוט שמה הפוך🤭 ז"א, את המדבקות מאחורי הגב, היו כמה גאונים שאחרי הרבה ניסיונות קלטו מה עשיתי, אבל זה בהחלט נתן עוד כמה לילות של שקט😉

כלומר, אפילו לא טורחת לפתוח את הסוגרים...

אבל ננסה את זה בכל זאת.

שמחה לשמוע שהיא לא השובבה היחידה בתבל

וגם להתעלם, תכלס זה הכי עוזר!

מקווה שלא ייסקלו אותי, אבל בעיני לא כ"כ נורא שתרדם בלי בגדים, גם אם תפספס🤫

ואחרי שתרדם תלבשי/תחליפי לה.. יותר מזה, היא תראה שאת לא מתרגשת וגם אולי יהיה לה לא נעים, אז היא תפסיק..

ובאמת פעם בכמה זמן הוא עובר שטיפה באמבטיה...

אבל זה עדיין מבאס וקשה, במיוחד שאי אפשר להשאיר אותה ככה אם היא מפספסת... וגם כי היא מלכלכת את הדברים שנמצאים במיטה, שבלעדיהם היא לא תצליח להירדם...

ואם לא אנחנו ניתן לה צומי - אז אחיותיה בחדר לא יסכינו לשינה לצד ריחות מגעילים ויפצחו בצעקות...

בכל אופן, לא חושבת שהיא עד כדי כך מבינה את העניין של צומי.

אבל אולי כן ננסה לטפל בזה יותר בענייניות ולא בדרמות...

אצלי עושים דברים ומחפשים תשומת לב עוד מלפני גיל שנה...

אבל יכול להיות שזה לא מה שמניע אותה אלא שיעמום ותחושתיות כמו שאמרת

דרך אחרת ממה שהיא בדרך כלל..

הבת שנתיים שלי ניסתה את זה פעמיים/3 וכשהבהרתי לה שלא מורידים פיג'מה(אפילו לא זוכרת איך..) זה נפסק.

אבל היא הייתה כבר גמולה כשהתחילה עם המשחק הזה 🙂

אני חושבת שכל הגישה של לקשור את הפיג'מה ולמנוע ממנה לא באמת תעזור כי היא משתכללת ומוצאת פתרונות יצירתיים גם לזה.

יש לך ילדה גדולה וחכמה..

תהיי באמון מלא בה שהיא מבינה ומסוגלת להפסיק עם זה. תשדרי לה שזאת הציפיה ממנה. 

אולי לא מסםיק בנחרצות, לא יודעת...

בכל אופן, אני מרגישה שזה לא העניין...

אבל אולי יש כאן עניין תחושתי?

הבן שלי מאוד אוהב להרגיש את השמיכה על הגוף ממש, זה נעים לו.

אז אולי נעימה לה הקרירות של המצעים / שמיכות, ואז לנסות לחשוב על מענה לזה.

למשל אחרי המקלחת אפשר לנוח קצת בלי בגדים במיטה, או משהו אחר שיתן מענה לצורך הזה

נראה לי שהעניין התחושתי אצלה בדיוק הפוך - היא לא אוהבת להרגיש מגע של בד על הגוף ולכן מורידה את הפיג'מה (והרבה פעמים גם זורקת את השמיכה על הרצפה).

תודה!

כל הסיפור הוא לפני שהיא נרדמת - היא משתוללת במיטה, ובין השאר מורידה את הפיג'מה והטיטול, ואז הרבה פעמים מפספסת - שתן או צואה.

כשהיא נרדמת סוף סוף היא כמובן כבר לא מורידה את הטיטול...

כי יותר נעים לה לעשות לא בטיטול?

אם כבר את יודעת שזה זמן קבוע שהיא 'צריכה לשירותים', אולי להפוך את זה למשהו יזום מצידכם - שעכשיו מורידים טיטול ומספרים סיפור בשירותים, ואז כולם חוגגים את זה שהיא כזאת גדולה ועושה בשירותים?

לא יודעת אם זה יכול לעבוד, רק מנסה...

וגם לא כל יום היא עושה אחרי שמורידה את הטיטול (רק החשש מפני זה מריץ אותנו להלביש אותה בחזרה).

אז לא יודעת אם זה סימן טוב לתהליך גמילה... (ששוב, ידרוש מאיתנו לא מעט, וכרגע אנחנו לא בנויים לזה...)

להפוך את הרצון שלה להוריד טיטול למשהו שהופך אותה לגדולה, אם היא יושבת אחר כך בשירותים. ואחר כך מחזירים טיטול.

אבל לא יודעת אם זה מתאים גם בקונספט הזה...

שמים לה סיר במיטה?

בכל פעם שהיא מורידה את הבגדים מוציאים אותה מהמיטה כדי שתשב בסיר? (אבל אז נפגע בעיקרון החינוכי שלא יוצאים מהמיטה אחרי ששוכבים לישון...)

אצלינו הבנות מגיל שנה וחצי ישבו על האסלה מידי פעם (כשעוד היו עם טיטול).

יש פה הרבה עקרונות חינוכיים שקשה לעמוד על כולם ביחד.

אני חושבת שמה שאני הייתי מנסה לעשות, זה לקבוע שאפשר להיות במיטה רק עם טיטול, ואפשר להיות בלי טיטול רק בשירותים, או על הסיר אם את מעדיפה (לגבי הפיג'מה נראה לי הייתי מתעלמת כרגע ומתמקדת במה שהכי קריטי).

ואז אולי אפילו אפשר ליזום את זה מראש לפני שהולכים לישון - 'עכשיו אני מרשה להוריד טיטול כי את הולכת לשירותים' (אם היא לא רוצה היא לא חייבת. אבל ברגע שהיא מורידה אז את אומרת לה 'אני מבינה שאת רוצה ללכת לשירותים, הנה את מוזמנת לבוא).

ואז אולי לקרוא סיפור אחד (זה עוזר לתחום את הזמן), אם היא עשתה בינתיים - כולם מתלהבים מההצלחה שלה, ואם לא - לא נורא, מחזירים את הטיטול בחזרה וחוזרים למיטה.

אם היא שוב מורידה - אפשר לזרום איתה ולתת לה שוב לשבת (לא יודעת כמה זה יהיה אותה. אולי בימים הראשונים היא כן תנסה כמה פעמים ואחר כך יימאס לה), ואפשר גם לקבוע שאת מרשה רק פעם אחת לנסות בשירותים, ועכשיו את לא מרשה להוריד שוב טיטול (ואז זה שוב למנוע ממנה אם היא מנסה בכל זאת. אבל אולי זה שיש לה הזדמנות שמותר קצת יוציא מזה את העוקץ...)

תהליך של גמילה.

צריכים לחשוב אם אנחנו בנויים לזה עכשיו...

תודה על הפירוט של התהליך!

כמובן שאת לא צריכה ללכת בצורה מדויקת לפי איך שכתבתי. את מכירה את הבת שלך ומרגישה מה נכון לה ובאיזו צורה.

הרעיון שהבאתי זה ללכת עם הרצון שלה בתוך גבולות שמתאימים לכם, במקום להילחם נגד. לפעמים גישה כזו יכולה להיות ממש פתרון קסם, אבל לפעמים זה לא באמת מענה לצורך של הילדה ורק יגרור מלחמות בחזית אחרת. אני לא יכולה לדעת איך זה יהיה אצלכם..

אבל אני רוצה לדייק שבעיני לעשות ככה זה שונה מאוד מלהתחיל תהליך של גמילה.

תהליך אמיתי של גמילה כולל לתת לילד להסתובב בלי טיטול, וזה אמור לכלול גם פספוסים, כחלק מהתהליך.

פה זה ממש הפוך. הטיטול נשאר, והיא לא אמורה להסתובב בלעדיו בכלל. אבל בגלל שהיא מראה לכם שיש לה צורך להיות בלי טיטול, אתם מלמדים אותה שיש מקום אחד בו מותר לה להיות בלי טיטול - בשירותים (או על הסיר).

ואם באמת מצליחים לעמוד בכלל הזה, אז מרוויחים שני דברים - מפסיקים את האפשרות של פספוסים, וגם נותנים לה התנסות של מודעות לצרכים שיכולה לעזור בהמשך עם הגמילה.

השאלה המרכזית בעיני היא כמה היא תצליח לעמוד בכלל הזה, ואם זה לא יגרום למלחמות חדשות....

בהצלחה!

כי לא נראה לי שהיא תעמוד בכלל הזה...

ולגבי גמילה - בעקבות הניסיון האחרון שלנו, שהיה סוף סוף מוצלח, אני בעד להתחיל לגמול רק כשהילד לגמרי מבין ואחרי הכנה מקדימה מראש, כך שיוצא שלא יהיו בכלל פספוסים. (בתקווה שכך גם ילך לנו להבא...)

אם היא תשחרר צואה בסיר/שירותים - לא יהיה לה מה לשחרר במיטה ואז ממילא תוכלי להרפות מהמלחמה איתה.

אין לך מה להפסיד מזה..

אם אני זוכרת נכון גם הגמילות הפחות מוצלחות שלכם התחילו בגיל מאוחר ככה שהתנסות מוקדמת ודאי לא תחמיר את המצב גם אם לא תמשיכו לגמילה מלאה עכשיו.

ואם יש לי זמן לחכות עד שהיא תשחרר...

ונכון, תמיד הגמילות אצלנו היו בשלב מאוחר, אבל הן לא נעשו נכון, ומכאן הכישלון...

בקידישיק היו אוברולים כאלה רק לגילאים קטנים יותר, בלידר היה בגד ים עם שרוולים ורגליים עם רוכסן מאחורה - השאלה אם בגד ים יהיה נוח בתור פיג'מה...

עומדת לעשות ניסיון אחרון בבזאר אליצור...

וחזרתי בידיים ריקות 🤷‍♀️

צריכה לנסות גם בבזאר שוראוס, אבל זה יהיה כבר בהזדמנות אחרת...

את הסוג הזה עם התיקתקים באמצע מאחורה, ובאמת ראיתי רק לגילאים הקטנטנים 😕

מוזר, זכרתי שהיו גם מידות גדולות יותר.

בהצלחה לכם! באמת מאתגר

זה גם 100 אחוז כותנה אולי לא יהיה כזה חם

ומכיוון שנצטרך להרוס אותו כנראה (לגזור קצת באזור העורף כדי שלא יחנוק את הצוואר כשנהפוך את האוברול) - נראה לי קצת מוגזם לשלם את המחיר הזה...

אבל אמשיך לחפש.

תודה רבה שחיפשת בשבילי!

בהצלחה בכל מקרה

הנחה מסוימת על הבגדים אם את קונה פריטים בודדים

כשיש 2+4 ההנחה היא 40%

אם יש לך סניף קרוב שווה לבדוק

אמאל'ה איזה אמא מדהימה את

יש פה ממש תהליך מורכב

כל-כך מקווה שתמצאי לזה פתרון בקלות!!!

יחסית להתמודדויות אחרות זה לא כל כך מורכב... ב"ה שזו בעיה שנובעת ממתיקות שובבית ולא חלילה ממשהו מאתגר וקשה באמת...

(ולמען האמת - בשני הלילות האחרונים היא לא ניסתה להוריד את הבגדים בלילה, למרות שעוד לא מצאנו משהו מותאם. סגולת הפורום? 🤔 אבל מפחדת לשמוח מוקדם מדי... )

ממש הקלה

מבינה שסגולת הפורום ממש עובדת

חייבת ישועה בכמה נושאים 🤪

שעתיים אחרונות היה קשההה

חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה

והייתי לבד עם הילדים

ולא היה לי איך לקרוא לבעלי

איך היה לך?

בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)

איך עכשיו את מרגישה?❤️

כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר

לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות

אבל מניקה חלקית

איך עבר עליכן הצום?

סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)

חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷

איזה מלכההה

האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...

כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️

ממש מתחשב העוברוני

קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.

אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי

יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח

זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔

אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..

בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי

חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.

עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.

ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.

אולי זה משהו אלרגי

ואיך היא מרגישה בכללי? כי לדעתי יש קורונה מסתובבת

אז אולי היא עם קורונה ואז אמור לחלוף תוך כמה ימים בעז"ה

היא יושנת עכשיו ולא תיקח מתוך שינה

אני כבר כמה ימים בלי שינה נורמלית לא בצהרים ולא בלילה וכבר עייפתי

לדעתי זה בסדר, אם את רואה שלא, תבקשי מרופא שיראה אותה, עדיף כדי שתהיי רגועה, אני עברתי לילות של שיעולים עם הילדים, זה לרוב היה ויראלי

כי בדכ היא מגיבה למשאפים פה בלילה כאילו כלום

ביום היא בסדר, אוכלת כרגיל ומתנהגת בסדר

אולי זה עדיין המשך המחלה משבוע שעבר?

אם זה בלילה או ביום, על שיעול בלילה הוא נותן את האזניל או הסטרואידים ששכחתי עכשיו איך קוראים להם וזה עוזר אחרי כמה פעמים.

הרופאה לא צריכה לשמוע את השיעול כשאתם שם, אם יש לילדה ליחה או חסימה היא תוכל לשמוע בהאזנה לריאות עם הסטטוסקופ בלי שיעול. אם היא רק מחפשת שיעול הייתי עוברת לרופא שבודק🙈

יש לי בבית גם אזניל סגור וגם בטניזול אבל ככ לא אוהבת להשתמש בזה

נראה איך נעבור את הלילה...

היה עם וירוס 5 ימים של חום שיעולים ושלשולים.

נשאר לו שיעול כבר מעל שבוע.

איתך בסירה.

היינו פעמיים אצל הרופא אמר שהריאות נקיות.

הוא מקבל משאף פוסטר כמה פעמים ביום.

השיעול נמשך.

לדעתי אקח אותו ברביעי או חמישי מתי שהרופאה שלנו תהיה בע"ה

יש לי חרדות משיעולים שלו מאז שחטף לי לפתע פתאום התקף סטרידור ממש קשה באמצע הלילה.

בעקבות זה גילינו שהוא אסמטי אז מקבל טיפול מונע.

מאז אני ישנה כמעט כל לילה לידו על מזרן בחדר ילדים.

כולל בליל טבילה שהיה לי השבוע🤦‍♀️

ברגע שנעלמים השיעולים אני חוזרת למיטה שלי.

עד לפעם הבאה😥 (שלא תהיה בע"האמן!!!) אני מקווה שעם הגיל זה יפחת.

להריון וכאלה להנקה

לחשבון הבנק של היצרן.

אין להם שום השפעה על היכולת לצום, על תחושת הרעב, הצמא, החולשה, פשוט שום כלום.

אולי פסיכולוגית, אין לדעת חח

אבל נגיד בי-פולן ממש לא עזר לי...

אפילו על האריזה עצמה, לא כתוב שהכדור עוזר לצום. כי אם הם יכתבו את זה, הם יצטרכו להוכיח שזה עובד בעזרת מחקרים מבוקרים, והם יודעים שאין סיכוי

אחרים

מגדלי הענבים

אבטיחים

ועוד שלל עצות על מאכלים

אני מאמינה שיש בכדורים האלו ריכוז גבוה של חומרים שיכולים להקל על ההרגשה למרות הצום

זה לא מעביר צמה או רעב

אבל יש מצב שפחות כואב הראש בגלל זה או פחות מרגישים חולשה

יש בכדור הזה בריכוז גבוה, ברמה שיכולה להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

אני שואל באופן ספציפי, איזה חומר בכדור הזה יכול להקל על ההרגשה בצום? חומר שמפחית כאב ראש שנגרם ממחסור בנוזלים, חומר שמפחית חולשה הנגרמת ממחסור באנרגיה (קלוריות) ובנוזלים?

בחפיסה של כדורי אקמול, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול בחום ובכאבים.

בחפיסה של זילרג'י, כתוב במפורש שהכדורים מיועדים לטיפול באלרגיה.

בחפיסה של גלולות, כתוב במפורש שהכדורים מונעים הריון.

למה בכדורים האלה לא כתוב מה הם עושים?

למה היצרן מפחד?

האם ראית פעם כתוב על ויטמין b12 שהוא משפר את הזיכרון?

או על מגנזיום שהוא משחרר מרגיע ומונע התכווצויות שרירים?

על חומצה פולית שמונע מומים בעוברים

ועוד כהנה וכהנה..

הדוגמה עם הוויטמינים דווקא מוכיחה את הנקודה:

אנחנו יודעים בדיוק מה B12 או מגנזיום עושים בגוף, ויודעים שאם לאדם יש מחסור מוכח בבדיקות דם, השלמת החסר תפתור את התסמינים. לכן מדובר בתוספים שפעמים רבות נרשמים על ידי רופאים.

ולמרות זאת, החוק אוסר על חברות התוספים לכתוב על האריזה "משפר זיכרון" או "מונע התכווצויות", בדיוק כדי שלא ימכרו אשליות למי שאין לו חסר כזה.

בדיוק כמו שברור לכולם כמה ויטמין C חיוני לתפקוד שלנו, אבל לקיחת ויטמין C כאשר אין ממנו מחסור - פשוט תגרום להוצאת החומר העודף בשתן, ולא תשפר את הבריאות.

בכדורי הצום המצב אפילו יותר קיצוני: שם אין אפילו "מנגנון מוכח" או בדיקת דם שמראה שחסר לך "תמצית צמחים בצום". החסר האמיתי בצום הוא מים וקלוריות, ואת זה אף כדור צמחים לא יכול למלא.

בקיצור: אם על ויטמין שהיעילות שלו מוכחת אסור לכתוב דברים כדי לא למכור אשליות, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאסור לכתוב במקרה של כדורי צום שבהם אין שום מנגנון ידוע שיכול לסייע לצום

עוזר ואין לך זכות להגיד שכזה נחרצות שזה כלום.

עובדה שיש אנשים שמספרים שזה כן

עוזר

ושיהיה לבריאות.. מה אכפת לך שאנשים לוקחים את זה ומוכרים להם אשליה

לא שמעתי שזה פוגע במישהו (חוץ מ20 שח שעולה חפיסה)

א. חובת ההוכחה היא על מי שמוכר כדור, הוא זה שצריך להוכיח שהכדור יעיל, לא אני (או כל אדם אחר) צריך להוכיח שהוא לא יעיל. ככה זה עובד בכל תחום.

אם תרצי לבנות בית חדש, והמהנדס יגיד לך שהוא רוצה לבנות אותו בעזרת חישובים וחומרים שהוא פיתח בעצמו ושמעולם לא נוסו ולא נחקרו, את תגידי לו שאת סומכת עליו כל עוד לא הוכח אחרת? או שתבקשי ממנו שיבנה לך את הבית בעזרת שיטות שכבר הוכחו כיעילות נגד נזקי מים, שמש, רעידות אדמה, רוחות וכו'?

ב. אני לא אוהב רמאים. וכואב לי כאשר אנשים נופלים בפח ומשלמים כסף לרמאים שמכרו להם אשליות.

אני בעצמי נפלתי קורבן לרמאים, ומאז השקעתי מעל עשור בלהבין איך הדברים עובדים, איך מחקרים עובדים, למה הם חשובים, למה לא ניתן לעגל בהם פינות, ולמה מי שמוותר על כל זה ופשוט מוכר מוצר בלי לכתוב על האריזה מה הוא בעצם מציע לי - הוא רמאי.

אין פה רמאות

הוא לא מוכיח שזה עוזר, וגם לא מבטיח

ולא מסתיר את החומרים שיש בתוך הכדור

לא מצאתי פה רמאות..

זה שאנשים לוקחים את זה בכל זאת נובע מכל מיני סיבות

א. כי זה עזר לאנשים אחרים שדיווחו שהיה שינוי (גם אם בגלל אפקט הפלצבו מבלי שידעו)

ב. אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים.

אבל זה לא בגלל שהוא מבטיח שעוזר כך ששוב אני כותבת, אין פה רמאות.

רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

הרמאות היא למכור כדור שלא עושה כלום,

לתת לו שם שאמור לרמוז לאנשים שהכדור ייקל על הצום,

אבל לא לכתוב זאת במפורש כדי לא להיות חשוף לתביעות - שהרי אין אף מחקר לפיו הכדור הזה עושה משהו.

נ.ב.

כתבת במפורש - רמאות זה היה למכור כדור "עם כל מיני מרכיבים" שבעצם אין בו כלום והוא רק פלצבו...

אבל זה בדיוק המצב, אין שם שום חומר פעיל בכמות שיכולה לעשות משהו. זה בדיוק, אבל בדיוק, רק פלצבו.

וכשאת כותבת מי קהל היעד - אנשים שקשה להם מאוד בצום עושה להם טוב לנסות דברים חדשים - את גם כותבת כמה הרמאים האלה צינים.

פונים למי שסובל בצום, פונים למי שהילד שלו לא גובה, פונים למי שיש לו אבנים בכליות - תמיד פונים למי שיש לו בעיה שאין לה פתרון קל. תמיד מציעים עזרה תמורת תשלום. העזרה אף פעם לא עוזרת. אבל התשלום עובר כרגיל...

לי למשל מאוד עוזר לכאב ראש של צום להריח שמן לבנדר

אז אולי גם קצת לונדר בכדור יכול למנוע?

אני לא נכנסת למה יש בתוך הכדורים האלו כי אני לא מכירה אותם אבל לא מופרך שזה עוזר.

ושוב ההקלה היא לא בהרגשה של הצום הרעב והצמה מורגשים מאוד ההבדל זה איך הגוף מצליח לעמוד בזה

עם פיצוצי ראש, רעידות וחולשה

או יחסית בטוב?

בתור אישה, שצמה במגוון מצבים שונים

אז בהחלט אפשר להבין שלא כל צום דומה למישנהו

כי המצב של הגוף אחרת והתגובה שלו לחוסר אוכל ושתיה מגיב אחרת

כך שזה לא נכון להגיד שההרגשות של צום היא עובדה מוגמרת,

לפעמים כן

ובהחלט יש מצב שחומרים מסויימים יכולים להשפיע על ההרגשה בצום

מהם הצמחים והמינרליים, שלקיחת כמה מ''ג מהם יכולה לסייע לצום?

ואם זה נכון, למה החברה שמפיצה את הכדור לא כותבת זאת על האריזה? למה הם מפחדים?

אני לוקחת כבר כמה שנים ומקל עליי

אחד החומרים הוא ג'ימנמה, תוסף תזונה שמיוחסת לו סגולה של דיכוי תאבון ואיזון סוכר בדם

יש עוד כמה רכיבים שלא חקרתי כי אמרתי פשוט שאנסה ואראה אם עוזר וזה אחלה (גם אם בתור פלצבו)

מאמינה שאם תסתכל על האריזה תוכל לראות שהחומרים כתובים

ומתחברת ומה שכתבה @בארץ אהבתי. לא כל דבר צריך הוכחות מוחצות

לפעמים מספיק שיש אפקט פלצבו וזהו

ג'ימנמה לא נקשר ל''איזון סוכר'', אלא להורדת סוכר והגברת הפרשת אינסולין (שמפחית את הסוכר בדם), וזה בדיוק ההפך ממה שאנחנו רוצים בצום.

כלומר לא רק שיש לך מעט סוכר בדם בגלל הצום, אלא את לוקחת תוסף שמתיימר להוריד אותו עוד יותר.

כשאת לא אוכלת כמה שעות, הגוף שלך עושה ככל יכולתו להפחית את הפרשת האינסולין, לא להוסיף חלילה, כדי לשמור על רמות סוכר נורמליות גם בזמן שאת לא מכניסה סוכר חדש מבחוץ.

מה שכן,

הכמות שיש בכדור הזה (אם בכלל יש) היא כ''כ מזערית, שאין כאן באמת סכנה כי ההשפעה של החומר הזה רק מתחילה בכמויות הרבה הרבה יותר גדולות, וכאשר הוא נצרך במשך שבועות ואף חודשים ברציפות.

אז מה יש לנו כאן?

אם החומר באמת משפיע - הרי שזו השפעה בדיוק הפוכה ממה שנרצה לעשות לפני צום.

ואם הוא לא משפיע (והוא לא, כאמור הכמות קטנה מדי) אז ממילא מה זה משנה מה הוא עושה.

בקיצור,

זאת רק הוכחה כמה הכדור הזה הוא רמאות...

אם היו לוקחים תוך כדי, יש בדבריך

אבל זה לא המקרה

לדעתי זה נועד להקל לפני ומעט אחרי כשרוב האנשים אוכלים יותר מיום רגיל

בסוף מחר כולנו נרגיש את הצום הרי

אבל לא הבנתי איך זה עונה למה שכתבתי...

גם לפני הצום, את לא רוצה הפרשת אינסולין מוגברת לקראת צום. הפרשת אינסולין מוגברת ''תחסל'' את הסוכר שיש לך בדם, ותוביל לרעב מוגבר בשלב הרבה יותר מוקדם.

כאמור הכדור לא באמת גורם לזה, כי הוא לא גורם לכלום בכמויות שיש בו. אבל אם החומר כן היה משפיע, ההשפעה שלו הייתה הפוכה וממש לא עוזרת לצום...

היא שהסבל שלנו בצום נובע משני גורמים:

א. באופן אובייקטיבי, הגוף שלנו חייב נוזלים וחייב קלוריות בשביל לתפקד. אם אין נוזלים ואין קלוריות, הגוף משנה את דרכי עבודתו כדי לחסוך כמה שניתן (הגוף לא ''יודע'' שבעוד X שעות הצום יסתיים, ולכן מבחינתו יש כאן מצב חירום הדורש התייעלות מיידית).

הדם נהיה סמיך ולכן כואב הראש, אין אנרגיה זמינה בדם ולכן הגוף מאט תהליכים מה שגורם לחולשה ועייפות וכו'.

ב. באופן סובייקטיבי, עצם הידיעה שאני בצום ואסור לי לאכול ולשתות, עלולה לגרום לי להרגיש עייפות וצמא וכאב ראש עוד לפני שהמצב האובייקטיבי יגרום לזה.

כלומר עוד לפני שהגוף באמת ייכנס למצוקה אובייקטיבית (אצל אנשים בריאים שנמצאים במזגן, הגוף בדרך כלל לא נכנס למצוקה ב-25 שעות של צום), אני עלול להרגיש חולשה וכו' רק בגלל הידיעה שאני בצום.

הכדורים האלה בשום פנים ואופן לא יכולים להילחם בסיבות האובייקטיביות מסעיף א'. אין בהם נוזלים, קלוריות, אלקטרוליטים, אין בהם שום דבר שחסר לגוף בצום. וגם אם היה, זה בכמות זערורית וחסרת משמעות.

לכן הם יכולים לעזור רק לסעיף ב', הפסיכולוגי: מצד אחד אני יודע שאני צם, מצד שני אני יודע שלקחתי כדור שאמור לעזור, וזה יכול לעכב את התופעות הפסיכולוגיות שמגיעות עוד לפני המצוקה האובייקטיבית.

צום לא פשוט

אבל אם גם אתה מודה שעיקר הקושי בצום הוא פסיכולוגי, יותר מהמצוקה הפיזית בגלל הצום, אז בעצם המענה הכי טוב שאפשר לתת זה דווקא מענה של 'פלצבו'.

ומה שאתה עושה פה זה בעצם לקלקל לכל מי שיש דברים שעזרו לה (אם היא תבחר להאמין לך...).

היה עדיף אם היית מציע משהו אחר זול יותר שכל אחת יכולה להשיג בקלות, ומשכנע אותנו שזה עושה את אותו אפקט כמו כל קלי הצום היקרים...😏

(וברצינות - אולי דווקא פה זה הבעיה ברפואה. כי העיקר הקושי הוא פסיכולוגי, אז דווקא מענה של 'פלצבו' יכול לעזור לאחוז גבוה מהאנשים. אבל ברפואה לא יכולים 'לשקר' ולהגיד לנו שדברים יעזרו לנו, אם הם לא מוכחים במחקרים, ואז יש אחרים ש'מנצלים' את החסר מוכרים דברים שבאמת עוזרים להרבה אנשים, אולי לא מבחינה מדעית, אבל מציאותית זה כנראה באמת עוזר...).

[ואם רגע כן להתייחס לעובדות - אני כן שמעתי מכלי ראשון על נשים שראו הבדל מהותי בכמות החלב שהיתה להם בצום, בין פעמים שלא לקחו בי-פולן, לבין פעמים שכן לקחו. לא יודעת אם זה רק פסיכולוגי או משהו ששווה לחקור גם באופן מדעי. באופן אישי לי מספיק לשתות הרבה לפני הצום אז לא ניסיתי בעצמי בכל מקרה].

בכל מקרה, לא מתכוונת להמשיך את הדיון פה לפני הצום, בלנ"ד.

שיהיה גמר חתימה טובה לכל מי שפה, ולכל עמ"י!

אבל יש דרך זולה ויעילה יותר להיאבק בסבל הפסיכולוגי של הצום:

לבטוח בידע ובביטחון בגוף שלנו!

כמו שכתבתי בתגובה שאליה הגבת, אדם בריא שנמצא במזגן יכול להתמודד בקלות עם 25 שעות ללא מזון. יש לנו מאגרי גליקוגן ושומן שמספקים אנרגיה רציפה, והגוף יודע להאט קצב ולהשתמש במאגרים האלה במקום בסוכר זמין שמגיע מהאוכל.

גם אם נמצאים בדיאטה או עושים ריצה ארוכה, הגוף משתמש במאגרים האלה אחרי שהוא ממצה את המאגרים שיש בזרם הדם.

בנוסף, צריך לדעת שרעב הוא גל, לא קו ישר.

לפעמים אנשים רעבים בשעה 9 בבוקר, ואז נכנסים לסטרס מעצם המחשבה שעכשיו יש להם עוד 17 שעות להעביר עם תחושת רעב.

אבל האמת היא שתחושת הרעב מגיעה בגלים (עקב שחרור הורמון הרעב בשעות שאנחנו רגילים לאכול) וחולפת מעצמה אחרי כמה דקות או שעה בערך, אפילו אם לא אוכלים פירור.

הסטרס מהרעב בבוקר יכול לגרום לזה שבכל היום נרגיש רעב (כמו ''אל תחשוב על פיל ורוד'').

ברגע שמבינים את זה, תחושת הרעב בבטן כבר לא נתפסת כ"מצב חירום מסוכן", הסטרס יורד, ותחושת הרעב נרגעת מעצמה.

בקיצור לא צריך לשלם כסף על כדורי דמה של רמאים בשביל רוגע פסיכולוגי. מספיק לדעת שהגוף שלנו חזק, מתוכנן לזה, ויעבור 25 שעות במזגן בצורה בטוחה ושלמה.

נ.ב.

אני לא סתם חוזר ומדגיש ''במזגן''. אם מישהו ינסה להיות 25 שעות ב-40 מעלות, או חלילה לעשות פעילות גופנית כשהוא לא מכניס נוזלים, זה כבר באמת מצב מסוכן. לכן אני מדגיש שהצום לא באמת מסוכן לנו ולא באמת מכניס את הגוף לסטרס, רק אם נשארים במקום קריר ולא מאמצים אותו.

"לבטוח בגוף שלנו" עבור אדם שהגוף שלו עובר שינוי מהותי אבל נקודתי כמו הריון, הנקה או מחלה,

זה ממש לא "רק"

ולקחת כדור זה הרבה יותר קל מתרגיל פסיכולוגי.

בעיני להתנשא על מי שמשתמש בכדורים האלו במקום לעשות תרגיל פסיכולוגי,

זה כמו להתנשא על מנשקי קמעות ומשתטחי קברי צדיקים ולא להסתפק בלעשות תשובה, לתקן את מעשינו ולפעול אקטיבית בדרך "מדעית" להשגת מה שאנחנו רוצים.

יש הרבה אמת בדבריך לגבי השפעת פלצבו וניצול תמימים, ועדיין לא תמיד מה שנכון לך נכון לאחרים.

אני באופן אישי לקחתי תמצית צמחים (ששכחתי את שמה) לפני מבחן הפסיכומטרי ולפני מבחן הטסט בנהיגה, וזה עזר לי לגייס את עצמי להיות בפוקוס.

במבחנים אחרים לא לקחתי שוב כדי לא לפתח תלות (פסיכולוגית)

אבל לאירוע נקודתי אם יש תרופה/ קבר צדיק/ צורת חלה/ חמסה/ צמיד בצע מסויים

שהרבה אנשים מאמינים שזה עוזר, יותר קל להגשים את אפקט הפלצבו.

הזהירות צריכה להיות כאשר הסגולה/ תוסף תזונה (או מה שזה לא יהיה) גורם לאנשים לזלזל בהכנות ומעשים אמיתיים (כמו ההוא שרצה לזכות בלוטו בלי לקנות כרטיס)

למשל כשלא פונים לרופא/ מורה הוראה

או כשהתרופה עצמה מזיקה כמו ריבת אתרוגים שברכו עליהם בסוכות כשהאתרוגים מלאים בריסוס

או כשגובים מחיר מופקע, אם כי לפעמים המחיר משקף את רמת האמונה הנצרכת בשביל התהליך (כמו במערכון של צומת מילר על גמילה מעישון, המטפל מבקש סכום של אלפים ולאחר מכן אומר למטופל נראה אותך נוגע בסיגריה אחרי ששילמת לי הון תועפות..)

קראתי ראיון עם קרובי משפחה של חטוף שלא מאמינים בבורא עולם ובתפילות, שאמרו תודה לכל מי שמסייע למאמץ להחזרת בנם, וציינו גם את העם שמתפלל. המראיין שאל על זה,

הרי הם לא מאמינים שתפילה עוזרת במשהו,

הם ענו ש*הם* לא מאמינים בתפילות אבל מחזק אותם שמי שכן מאמין- עוצר רגע ומתפלל על בנם.

בעיני זה שיעור גדול לכבד את האמונה של האחר גם אם בעיניים שלנו היא שטות מוחלטת שאין מאחוריה שום תועלת אמיתית.

אני לא אומרת שזה אותו מקרה פה, אבל חושבת שיש בזה אמירה יפה.

מתי זה הופך למזיק? אם היו מבקשים מאותה משפחה כסף (לא תשלום של כמה שקלים בודדים עבור חפיסה) עבור התפילות והם בחוסר האונים שלהם היו משלמים.

ורק רוצה לספר שלקחתי את הכדור המדובר פעם ראשונה בחיי וצמתי הרבה הרבה יותר טוב

תמיד לקראת 2-3 בצהריים אני מאוד חלשה, רועדת ולא יכולה לעמוד

השנה התרגשתי כמעט כאילו אני לא צמה (הייתי מאוד צמאה ורעבה)

הצלחתי להתפלל כל התפילות בעמידה (בשנים אחרות התפללתי חלק מהתפילות של העמידה בישיבה מרוב חולשה)

ולקראת הסוף אף ירדתי לבית הכנסת לסוף נעילה

אז גם אם זה שטויות

הצליחו למכור לי שטות ב20 שח

ואני קניתי צום יותר קל ב20 שח בלבד 😄

בט' באב לקחתי את זה

היה לי צום קשה מאוד

הפעם לא לקחתי

לא הבדל גדול בין הצומות

אם היה לי הייתי לוקחת

כי שווה לי לשלם גם על חרטא כדי שאולי אולי יהיה קל יותר

כנראה שגם המשווק גוזר קופון 😉

אבל שכחתי להזמין..

זה שינוי סדר יום, תפילות ארוכות, ילדים בבית, קפה למי שרגיל ולא נגמל מראש..

הרבה יותר קל לצום ביום חול רגיל בעיניי, זה לא רק פיזיולוגיה של הגוף.

(אני לרוב צמה סבבה, אחרי שנגמלת מקפה כמה ימים קודם, הפעם זה לא עזר, לקחתי b12 לפני הצום כי ראיתי מי שהמליצה, וואלה לא עזר והראש דפק משעה 16..)

פסיכולוגית מן הסתם

עדיין עובד כבר שנים

אני לא לוקחת כדורים שמיועדים להקלת הצום

אבל כן לוקחת B12 בכמות ממש גדולה לפני הצום ומאוד עוזר לי.

היינו במקום דומה עם הבן שלנו

ניסינו כל מיני דברים ועצות, ובסוף הוא גדל דברים הסתדרו עם הרבה הרבה תפילות.

בזמנים שהוא "בסדר" תדברי איתו, תגידי לו מילים טובות, תספרי לו על החוזקות שלו, שירגישו אהוב.

תאמיני שהוא יגדל להיות בחור עם לב טוב, חרוץ ורגיש.

להישגים בהורות.

ואכן שינוי אמיתי מצריך עבודה וזה קשה ולוקח זמן.

לדעתי ומניסוני, כגודל ההשקעה, כך גם גודל התמורה.

עדיין את לא רואה את התמורה, אבל כשהיא תגיע זה יהיה בענק בע"ה!

מציעה לקראת זמנים מאתגרים במיוחד, להיערך עם הסחות דעת כגון משחקים חדשים שיעסיקו אותו לאורך זמן או נשנושים לשלוף כשמתלהטות הרוחות או משחקים קטנים כמו סקווישי וכד' לפזר לאורך היום.

ולצעוק אל ה' זה רעיון מצויין! הוא גם שותף ביצירה, אז שיתן יד בהתמודדות 🤭

הרבה כוחות!

מכירה מקרוב כמה שזה יכול לאתגר.

תזכירי לעצמך כל הזמן

אני אלופה אני משתדלת

מגיע לך מלא כפיים👏👏👏👏👏

ולשלב הפסקות יזומות של 10.דק מנוחה בשכיבה במהלך היום ...

עם פיזיותרפיסטית מומחית בשיטת "שרוט".

בהיריון העומסם משתנים אז קל וחומר אצלך..

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

אם את קרובה הייתי מחכה ל5 דק' בין הצירים

לק"י

בהריון האחרון קרה לי כמה פעמים שהיו לי צירים כמה שעות, ואז הם נעלמו לגמרי.

וצירים צפופים.

נסענו ואני בחדר לידה ב''ה

בשורות טובות בע''ה וגמר חתימה טובה לכולם❣️

ובידיים מלאות

בבריאות ובשמחה

גמר חתימה טובה

איזו מתנה מתוקה לשנה חדשה

מתרגשת איתך ומתפללת

וואי היה חלום ב''ה!

איזה מהממת שחשבת עלי ❤️

ב"ה!!

לק"י

או שילדת לפני?

לק"י

פירטת לרב את כל הפרטים שצריך- האם יש בחילות/ חולשה וכו' כאשר את לא אוכלת/ שותה, המוגלובין/ ברזל נמוכים וכו'?

אני שנה שעברה הייתי שלושה שבועות לפני התל"מ וצמתי ב"ה עם הנחיה מתי לשבור את הצום. וב"ה לא היה צריך.

תתכונני טוב, מיץ ענבים טוב לשתות לפני הצום, תנוחי במזגן, אל תתרוצצי, תכיני מראש דברים לילדים אם יש/ שבעלך יטפל בהם בצום.

שממחקר מקיף על לידות ביום כיפור, לא מצאו לידות מוקדמות בגלל הצום בהריונות תקינים. אז זה מעודד.

אפשר לשאול רב מתי בדיוק לשבור, או לשבור כשמסוחררים או מתחילים צירים

בצום אחד (בהנקה) שניסיתי למשוך- התעלפתי.

למזלי הצלחתי בכוחות אחרונים להכניס את השובבון למיטת תינוק ומאז אני לא זוכרת כלום עד שבעלי חזר ומצא אותו צורח ואדום מבכי ואותי "ישנה"

וכמה שנים אח"כ בהריון, ניסיתי גם למשוך ובסוף הרגשתי כ"כ כ"כ רע ששתיתי את השיעור הכי קצר שמותר (אם אני לא טועה כל 3 דקות)

לקח לי שעה וחצי של כל 3 דקות עד יכולתי לרווח ל5 ואז ל9 כפי שמומלץ.

וכל זאת למרות שהרב הזהיר ואמר שעדיף לשתות שיעורין כל 9 דקות ולנסות להימנע מהסיטואציה של 3 דקות.

אז אני יודעת שאני רק מוסיפה לחץ ואין לי מדד מדויק לתת כדי להרגיע,

ובכל זאת נראה לי חשוב להבין את המחיר כשלא תופסים בזמן וסובלים ולא שותים.

אם עד היום לא יצא לך לשתות לשיעורין, אז קחי בחשבון שכשהגוף בצום וחלש מאוד, לוקח המון המון שיעורימים ועם ההפסקות זה יוצא זמן ממושך כדי להתאושש.

כלומר זה כן סוג של המשך של הצום מבחינת ההזנה, חשוב להבין את זה, זה לא שאת שותה שתי כוסות מים כמו כשפותחים את הצום.

כלומר אם את מתלבטת עשר דקות לפני סוף צום זה סיטואציה שונה מאשר 5 שעות לפני סוף הצום כשאת צריכה לקחת בחשבון גם איך לנהל את ה5 שעות הבאות..

הבת הגדולה שלי תהיה אתי בעז"ה ותעזור לשמור על השובבון

ואת צודקת עם לא להחמיר

פעם החמרתי עם עצמי בהיריון והנקה ביחד ואחכ הרגשתי זוועה

ועבר חלק.

כמובן עם הרבה מנוחה, אבל לא זכור לי כקשה במיוחד.

וממה שידוע לי רוב הנשים עם הריון תקין אין בעיה שיצומו.

לשבור אם את מרגישה צירים או עם את בחולשה קיצונית

וקיבלתי אותה הנחיה כמו שלך, בפועל צמתי רגיל ולא היו צירים בכלל כל הצום (כשלפני זה היו לי מלא צירים כבר חודש, וגם אחרי זה היו מלא צירים עד סוף תשיעי) בעצם אולי לקראת נעילה היה איזה ציר אחד.

בסוף ילדתי בחודש כסלו בשבוע 39.

רוצה לומר שבעזרת ה' אפשר לצום ושיהיה בסדר. אם את בדרך כלל צמה בקלות וגם בדרך כלל אין לך צירים מוקדמים אז הגיוני שהכל יהיה בסדר, תהיי בקשב לגוף ואם מתחילים צירים אז תשתי שיעורים.

בין חודש שישי לחודש שמיני.

אם בדרך כלל את צמה בסדר, ואין לך צירים מוקדמים, אז אין בעיה להתחיל לצום רגיל.

כמובן לשים לב ואם מגיעים לשלב שצריך להתחיל לשתות.

לא יודעת איך לזהות מתי צריך. כדאי לקבל הנחיות כמה שיותר מדוייקות.

לא הספקתי לכתוב לך לפני הצום אני לפני כמה שנים הייתי בשבוע 36 להריון.

נחתי כל היום, לא זזתי מהמיטה, בעלי טיפל בילדים לאורך כל הצום, ילדתי בשבוע 38

היה ממש בסדר ב"ה

הקטנצ'יק היה מתוק והגדולים שהתחלפו עזרו ממש

רק בנעילה הייתי אתו לבד בבית והוא היה ממש בסדר

נחתי הרבה לידם ולא הייתי צריכה לשתות לשיעורין.

תודה לכולכן, בידיים מלאות ובקלות לכולן!

כי זה בעייתי למצב שלי כרגע עד שאפגש עם מרפאת היריון בסיכון בבי"ח ועדיין לא מצאו לי תור.. אם למישהי יש תובנות בעניין הזה אשמח לשמוע..

אבל שאני הייתי צריכה מרפאת הריון בסיכון, רופאת הנשים שלי הפעילה לחץ שיקבלו אותי דחוף

אם לא אצליח לקבוע אז אתייעץ אתו

או שאת יכולה לנסות לקבוע תור לרופא הריון בסיכון דרך הקופה?

צריכה לתכנן לידה

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.

הייתה בגיל גדול (אחרי שלוש) כשעשינו הרבה הכנות מראש, וזו הייתה ילדה שדיברה מגיל צעיר והייתה בוגרת ומבינה. (יכול להיות שאיתה ספציפית היינו יכולים להתחיל קודם - אם היינו מבינים את הקטע של ההכנה מראש. היא פשוט הייתה - ועדיין - טיפוס רגיש וחששן)

מכיוון שהקטנה הנוכחית דומה לה במאפיינים מסוימים, אני כן חושבת שעדיף לי לחכות שתהיה בת הבנה.

אבל אולי אני טועה🤷‍♀️

בכל אופן אני צריכה לבדוק את המוכנות שלי לעניין...

לא אומר שהיא לא מבינה

(לא חושבת שבשלות קוגנטיבית היא תנאי לגמילה, אבל גם אם כן)

בכל אופן אני חושבת שממש כדאי.

כי זה מה שהיה בגמילה המוצלחת שלנו. ואני מעדיפה גמילה כמה שיותר חלקה, כי אחרת אני אשתגע...

אבל טוב, אולי בסוכות כן ננסה להושיב אותה מדי פעם בסיר... (אם יש לנו בכלל עדיין🤔)

גמילה בלי פספוסים לא היתה לנו, לא עם הילדה שגמלתי בגיל 1.7 ולא עם הבכור שגמלתי בגיל 3. וגם אצל השלושה שגמלתי סביב גיל שנתיים.

כולם פספסו כי גמילה זה תהליך,

אבל עם הילד שנגמל בגיל 3 הגמילה היתה הכי ממושכת, ובנוסף ככל שגיל הגמילה היה מוקדם יותר ככה היום יותר פספוסי פיפי ופחות קקי, ואם אפשר לבחור ביניהם אני בוחרת בזה.

ולגבייך

אם מתוך 8 גמילות מאוחרות היתה לך אחת קלילה, הסטטיסטיקה לא לטובתך...

אחר כך היו שלוש וחצי גמילות קשות (כלומר תאומים ועוד שניים בודדים, שאחת מהם דווקא רצתה להיגמל בעצמה בגיל שנתיים וחצי, ובכל זאת זה היה גרוע) ואז הגמילה המוצלחת ואז הגמילה הקשה של הילדונת על הרצף (שבעיקרון כרגע גמולה לגמרי, אבל עדיין קורה שגם היא מפספסת, וזו עוד סיבה מבחינתי לגמול את הקטנה מאוחר יותר).

ככל שגיל הגמילה היה מאוחר יותר-הגמילה היתה יותר קצרה.

מי שנגמלה בגיל הכי גדול אם אני זוכרת נכון פספסה פעמיים וזהו..

גמלתי ילד מעל גיל שלוש וזה לקח שבוע לגמילה מלאה.

כאחת שלא בנויה לשלוליות בקטע קיצוני,

אני בעד גמילה מאוחרת כשהילד בשל, מבין ומשתף פעולה. מהניסיון שלי התהליך ככה קצר משמעותית.

לפחות ממה שהיא כתבה פה היא אף פעם לא גמלה סביב גיל שנתיים אלא רק לקראת גיל שלוש. וזה לא ניבא גמילה קצרה (כלומר היו כאלה וכאלה)

בכל אופן נשמע לי יותר הגיוני לגמול מאשר לריב עם ילדה שמורידה טיטול.

בת שנתיים זה לגמרי בת הבנה

הקטנה שלי נגמלה לפני שנה כשהייתה בת שנתיים וזה היה חלק יותר מחלק

היא סוג של גמלה את עצמה

אמנם דברה וממש בוגרת לגילה ועדיין...

ויש הבדל בין ילדים בגיל שנתיים...

ברור לי שהיא מבינה הרבה, אבל לא תמיד אפשר לגמול ככה...

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

גמלתי פעמיים בגיל שנתיים. בנות. היה מעולה.

הראשונה שנגמלה בגיל שנתיים זה היה בטעות.. אחותה שהיתה בת 3 וחצי נתנה לה את התחתונים שלה בתור משחק. אחרי 2 פספוסים הילדה נגמלה יום ולילה. לא עשינו שום הכנה לפני.

אם היא כל כך סובלת מהטיטול אין סיבה לענות אותה. זה שהיא לא מדברת לא אומר שאין לה רצונות, רגשות או הבנה.

הוא עושה את זה בתור משחק...

זה נראה יותר כמו משחק, אבל אי אפשר לדעת כי היא לא מדברת

(וברור לי שיש לה רצונות ורגשות! ואני עובדת קשה כדי לפענח אותם... אבל בדרך כלל שהיא רוצה משהו - היא לא מרפה ממני עד שאתן לה את מבוקשה. פה זה פחות נראה ככה. כשמדביקים לה סלוטייפ היא לא בוכה אלא צוחקת כמו במשחק...)