זה דבר מאוד מושך.

גם אם זה נעשה סביב למידה.

מניסיון אצלנו, לא משנה מה התוכן, קשה להם להתנתק.

ולכן בעיניי צריך גבולות ברורים סביב זה, ולא להתרגש מבכי.

אני אומרת מראש מה אפשר, כמה זמן ואחרי זה עומדת במילה שלי, גם אם הילד בוכה. אחרי כמה וכמה וכמה פעמים כבר יותר קל להם.

לפעמים אני מרשה לראות סרט / סרטונים, לפעמים מרשה להם לשחק.

באופן עקרוני עדיף משהו שהם פעילים בו (כמו משחק לימודי), מאשר צפייה פסיבית.

לגבי גיל שנתיים - בעיניי זה גיל קצת צעיר לצפייה. אבל זה תלוי בסיטואציה ובצורך.

לא רואה יתרון בלמידה דרך מסך בגיל הזה, אני מעדיפה למידה דרך החיים ומשחק ביום יום. אבל יכולה להבין אם זה עוזר לך להתפנות לדברים אחרים לזמן קצר, ואם יש אחים גדולים יותר זה גם משפיע.

בכל אופן בגיל כזה הייתי מגבילה את זמן הצפייה לזמן קצר (5 דקות, אולי 10).

אם יש לך אפשרות לצפייה מונחת ביחד איתה, עדיף. אבל כאמור, לא חושבת שיש כאן שחור או לבן, כי אני מבינה שזה יכול להקל

ולא להיכנע כשהיא רוצה עוד - להזכיר לה ש"אמרנו רק אחד" או ש"אמרנו שזה אחרון". להוסיף עוד כמה משפטים קשורים נניח מה בדיוק ראינו, ומה עומדים לעשות עכשיו...

בת שנה ו-8.

בוודאי בגיל הזה.

לפי דעתי הרבה הרבה יותר נכון ללמוד מהדברים האמיתיים. הם יכולים ללמוד כ"כ כ"כ הרבה מספרים, תעסוקה, טיול בחוץ. המדייה לפי דעתי רק הורסת.

בכללי, אנחנו כמעט כמעט ולא משתמשים במחשב (ויש לי גדולים בכיתות הגבוהות היסודי) רק מידי פעם בעיקר לעבודה מבית הספר. ורואים סרט רק ביום שישי (וכשאבא במילואים לפעמים נתתי עוד פעם אחת באמצע שבוע)

בעיניי השימוש במדיה, הוא ממש בדיעבד ולא לכתחילה.. וכאן כל אחד עושה את השיקול שלו.

(יכולה להעיד על עצמי שעם הגדולים הם באמת לא ראו כלום עד גיל ממש גדול, הקטנים כבר לצערי יותר חשופים כי הם לצד הגדולים) 

העניין הלימודי הוא רק משני לחוויה....

אבל כן מראים לפעמים

בעיקר כשיש משהו שחשוב לי שישבו כמה דקות ברוגע כמו לגזור ציפורניים או לסרק לכינים או משהו כזה

כמובן ככל שהם גדלים זה קורה יותר כי הם גם דורשים יותר, גם דודים וסבתות וכאלה מראים להם לפעמים...

אם כבר מראים- אני מעדיפה משהו חינוכי

אבל מבחינתי זה לא הצדקה

אבל- גם לא נראה לי בריא שזה יהיה טריגר למאבק תמידי. וגם אם זה נותן לך נחת או זמן למשהו חשוב אחר אז זה גם בסדר

לצפות בתדירות סבירה זה לא כזה נורא.

תחליטו מה הגבולות שאתם רוצים, עדיף כמה שיותר ברורים ופשוטים. ותהיי מוכנה שגם אותם היא תבחן וזה בסדר,אבל השאלה פה היא לא הסרטונים אלא איך להציב גבול לבת שנתיים (לא שאלה פשוטה ;))

שזה טוב לכתחילה

הסיבה העיקרית היא הצורך בהפוגה/תעסוקה ואז אם כבר רואים- שלפחות יהיה משהו מעשיר/חינוכי

הגדול- לא ראה מסך עד גיל שנתיים

ואז הוא היה רואה כשאני הייתי צריכה זמן לעצמי

השניה, כבר ראתה מוקדם יותר

ושנאתי את זה

זה היה משיג שקט... אבל היה לזה מחיר

הם היו הופכים לזומבי... מכורים

תמיד היה בלתי אפשרי לסיים- היה מלווה בסצנות
 

בתחילת השנה החלטתי שדי

ומאז הם יודעים שאפשר לראות משהו- רק ביום שישי כשחוזרים מהגן או כשגוזרים ציפורניים

(ואצל סבא וסבתא... שבטוחים שזה מה שהם עושים כל היום כי אצלהם אני לא מגבילה...)
 

ועכשיו שימי שישי ארוכים יותר- אני הולכת לקצץ עוד

אבל- זה דורש מאמץ גם מצידי

זה אומר שיוצאים לגינה/ לגימבורי/ נרשמנו ל2 חוגים/ מזמינים חברים מהגן

וזה גם משתנה בין ילד לילד.

יש ילדים שיותר מתמכרים למסכים. ואז כשסוגרים את המסך, הם ממש מראים קושי ותסכול. במקרה כזה יעזור לתת מסך לפני פעילות אחרת לגמרי, למשל אם אחרי המסך הולכים לאמבטיה / לטיול / לאכול. כי באמת הצפייה קצת ממסטלת והם צריכים התאוששות.

כשהיו אצלנו תגובות קשות, החלטתי שעדיף להימנע לגמרי ממסך, כבר יהיה לי יותר קל.

היו כמה ימים קשים של גמילה, אבל באמת נהיה קל הרבה יותר.

מצאתי שאני יכולה לתת תחליפים שיתנו לי שקט. דווקא בגיל שנתיים זה קל יותר.

למשל במבה, למשל משחקים אלקטרוניים. 

אני לא מגבילה בזמן, מתערבת רק שיש בעיה בשימוש, מתייחסת לצפייה/ משחק כמו כל פעילות אחרת. נניח הילד לא רוצה להתקלח כי הוא באמצע צפייה, זו אותה סיטואציה כמו שהוא בחצר/ באמצע משחק אחר, השיח הוא אותו שיח להנעה לשיתוף פעולה.

למרות (אולי בגלל) שאני נותנת יד חופשית במסכים, לא נתקלתי בבעיות מיוחדות בשיתוף הפעולה של הילד סביב הנושא.

נתתי לילדים מגיל צעיר (כמה חודשים) מסך, יש לו יתרונות לימודיים ותעסוקתיים. לעיתים יש לו גם חסרונות של שימוש יתר וויתור על תעסוקות אחרות וזה אתגר להורה לכוון את הילד לשימוש נכון.

רק נזק.

בעייני (ולא רק, כי זה גם מוכח )

לשים לתינוק קטן בן כמה חודשים מסך

זה נזק ישיר

וכמובן לא מועיל לו בשום דבר

(לא מדברת על מקרי קצה. וגם אז יש לבחון מקרה לגופו)

יש זמן מוגדר ביום שבו רואים סרט אחד של 30-40 דקות וזהו.

הילדים (שנתיים וארבע) סוגרים לבד את המחשב בסיום הסרט ולא מבקשים עוד. זה לא אופציה. אח''כ הולכים לשחק.

שמתי לב אצלי שמאז שהתחלנו את זה הצורך שלהם במסכים מזדמנים ממש ירד והם לא באים כל הזמן לבדוק מה אנחנו עושים בפלאפון.

שזה הופך את זה לזמין מדי...

אפשר במחשב ואז סוגרים אותו (אפשר אפילו להגדיר כיבוי אוטומטי אחרי זמן מסויים)

או מסך אחר מוגדר.

ובאמת גיל שנתיים זה די צעיר, הייתי ממעטת כמה שאפשר

שלחו פה בעבר קישור לפודקאסט מעניין

היא אמרה קודם כל לא לאפשר בכלל זמן מסך בגיל הזה

ילד שלא צופה במסך לומד פי 4 מילד שצופה במסך

גם אם אנחנו בטוחים שזה מלמד אותו - בשורה התחתונה, זה לא!!!!🥴

היא אבל אמרה שעדיין לא תקח את הזמן קפה של האמהות ולכן אם כבר אז:

1. לא סרטוני שירים

2. לא סרטונים עם מסכים מידי מרצדים

3. לגיל קטן לפני שנתיים אמרה לשים סרטונים המלמדים מילים, כמו אני וגופי

חיות וצלילים

סוגי כלי רכב

צבעים וכו'

ועוד משהו - לשנות את קצב המהירות של הסרטון, כך שזה יהיה יותר איטי

יכולה להגיש עלינו

הבן שלי בן שנה ו 10

הזמן הזה שהוא ואני חוזרים ביחד ב 16

אני חייבת רבע שעה רגע לשתות לאכול ולהתאפס על עצמי. פשוט חייבת!!!!

ולכן בזמן הזה התחלתי לשים סרטונים בהתאם להמלצות שלה

אני לרוב יושבת לידו תוך כדי הקפה ומידי פעם מפעילה אותו

נגיד בסרטון היא אומרת נעליים ומראה על המסך נעליים - אני עוצרת ושואלת איםה נעליים שלך ? איםה שלי? וכו'...

לא לשים סרטונים בשפות זרות

לדוגמה - יש אמהות שחושבות שאם הילד יצפה בסרטון באנגלית הוא ילמד אנגלית, אז לא..

בצפייה הפסיבית לא תתרום

ואם הילד לומד אחרי סרטון של סמי לצרוח העלפפפפפפפ זה ממש לא אומר שלמד לדבר

זה פשוט אומר שזו המילה היחידה שנכנסה לראש בזמן שיכל ללמוד לא בסרט הרבה יותר מילים.. 

למדתי אנגלית ספרדית וקצת פורטוגזית מצפייה. אני גם מצליחה לקרוא ספרדית ופורטוגזית. אנגלית גם, אבל לומדים את זה 10 שנים רצוף גם ונבחנים.

לדעתי החיסרון של המסכים היום בניגוד לעבר - היום התוכן לא נגמר וזמין כל הזמן, אז קל להיכנע לצפייה. פעם היה קטנטנות או איזה סדרה פעם ביום והיינו מתאימים את הלוז כדי לצפות במה שמעניין אותנו, ושאר הזמן היו לנו חיים מעבר למסך

בנוסף, התכנים היום הרבה יותר בוטים ואם מאפשרים צפייה בטלפון או טאבלט או יוטיוב, בנקל מגיעים לתכנים לא הולמים. וככל שהילדים גדלים, יותר קשה להגביל

מה שהיא אמרה זה שבזמן שילד בגיל הרך יכול ללמוד מילה או שתיים בשפה זרה מתוך סרטון, הוא היה יכול ללמוד כמה וכמה מילים בשפת האם שלו (ולא רק מילים, גם מבני משפט וניואנסים שונים בשפה). בעצם לוקחים לו זמן של למידה בשפת האם לטובת כמה מילים בשפה זרה. (בגיל גדול יותר אני מניחה שההנחיה שלה משתנה- כששפת האם כבר מבוססת ויש יותר יכולת למידה של שפה זרה).

@שושנושי הדוגמא של הנעליים מהממת, אהבתי את השילוב בין לקבל זמן שקט ללהפוך את זה לזמן של למידה ואינטראקציה. לוקחת לעצמי🙂 

אם יודעים לעשות שימוש מושכל במסך, יש בו יכולת לימוד מדהימה, זה משהו שזמין לילד כל הזמן ללמד בדרך אטרקטיבית.

Blippi

Cocomelon

התמונות משתנות מהר מידי

הצבעים עזים מידי

יש ערוצים באנגלית יותר טובים

בעבר הראנו קוקומלון

ואז שהסבו את תשומת ליבו- באמת ראיתי שזה מאוד מהיר

ובהשוואה לערוצים אחרים זה עמוס מאוד

רחוב סומסום (הגרסה באנגלית)

Bebefine- מהפחות מומלצים אבל יחסית איטי יותר ופחות צבעים מרוקומלון - ודי דומה בתוכן

אני מניחה שהוא גם נהנה משוקולד...

זה לא הופך את זה לבריא

ממה שאני קראתי - וראיתי

מצאתי בדברים הרבה הגיון...

ואנחנו מצאנו אלטרנטיבות טובות יותר

מילים ושירים באנגלית, דרכים לפתור קונפליקטים, דיבור על רגשות.

זה קצת יותר משוקולד.

זה עוד לא אומר שהתועלת עולה על הנזק

אבל זה דיון מיותר...

לא באה לשכנע אותך

לא שהוא לא יכול ללמוד ממסך מילים בשפה זרה. אלא שבשפת האם שלו הוא היה יכול ללמוד הרבה יותר באותו זמן, בטח מאינטראקציה וממשחקים שאינם מסך, אבל אפילו ממסך בשפת האם שלו. בעצם אותה כמות של זמן עשויה להיות מנוצלת בצורה יותר טובה.

לא באה להתווכח על זה, אבל אומרת שזה מגובה במחקרים...

של משחק עצמי, הוא לא יכול ללמוד שפה, כי אף אחד לא משחק איתו.

אם זה במקום זמן עם הורה זה אולי נכון, תלוי מה ההורה עושה איתו.

וזה גם תלוי ביכולת הקליטה והקיבולת של הילד, ילדים עם קליטה מהירה, רצון וקיבולת למידה גבוה, רק מרוויחים ממידע בעוד שפה, זה לא בא במקום זה בא בתוספת.

יכולות משחק קשורות באופן ישיר ליכולות חשיבה ושפה. לא סתם קלינאיות תקשורת עובדות גם על פיתוח יכולות משחק.

אין כל כך איך לבדוק או להוכיח שהמידע מגיע כתוספת ולא במקום... אבל מחקרים מראים שיכולות שפתיות וחברתיות של ילדים שלא חשופים למסכים גבוהות משל ילדים שחשופים למסכים (מדובר על צפיה פסיבית בלי התערבות מבוגר).

מה היתה הרמה השפתית, החברתית, המשחקית שלו אם לא היה נחשף למסך? אולי היתה הרבה יותר.

לגבי צפיה מרובה, בוודאי שהיא יותר מזיקה מצפיה מבוקרת. אני לא זוכרת את הנתונים במחקרים אבל שווה לבדוק על כמה זמן של צפיה דובר שם..

ואולי לא

הרמה השפתית החברתית המשחקית והרגשית שלו, מעבר לבני גילו, טפו טפו.

בכל מקרה אני חושבת שלא נכון לדבר על מקרה ספציפי, אלא בכללי.

גם מחקרים לא מדברים על מקרים ספציפיים.. אבל בכללי ההנחיות הן להמנע כמה שיותר ממסכים בגיל הרך.

(דרך אגב, מתגובות אחרות שלך נשמע שהצפיה של הילדים היתה מלווה הרבה בשיח איתך ואינטראקציה. שזה כבר שונה מצפיה פסיבית).

כמובן שצריך לעשות שימוש מושכל במסך כמו צפייה משותפת ופעילה בגיל צעיר

ודווקא חלקים רבים בו מדגישים שכן חשוב להפחית שימוש במסכים. במיוחד תפס אותי הקטע של אינטראקציה בין אישית שהושפעה באופן עקבי מנוכחותם של פלאפונים זמינים. מחדד לי את החשיבות להרחיק את הפלאפון בזמן עם הילדים...

לגבי שימוש במסכים אצל הילדים, לא ראיתי שם התייחסות לגיל הרך, מלבד משפט אחד לא מוסבר. גם הקטע שהעלית נראה שמתייחס לגיל שבו כבר אפשר לדון על זמן המסך עם הילדים. וגם אם כן, נראה שהמחקר הבריטי הזה הוא טיפה בים מול שאר המחקרים שמוצגים שם, שכן מצביעים על חסרונות של שימוש במסכים.

בגיל הרך

צפייה של יותר משעתיים ביום- סיכון פי 4 ללקות שפה.

צפיה במסכים לפני גיל שנה- סיכון פי 6 ללקות שפה.

קשר בין מסכים בשפה זרה ללקות שפה- סיכון של פי 15 ללקות שפה.

אין לי כרגע מקורות, אולי אחפש בהמשך...

מציינת שוב שמדובר בצפייה פסיבית. וגם, מדובר על סיכון. זה כמובן לא כל הילדים שצופים בגיל הרך יפתחו לקויות שפה, פשוט הסיכון ללקויות שפה יותר גדול.

כי לזה התכוונתי..

אני גם יכולה להעיד על עצמי שלמדתי המון אנגלית מצפייה בסרטים - יותר בגיל 10-12 ולא פחות.

אבל אם את שואלת, איםה הלמידה יותר אפקטיבית

דרך צפייה בסרט או דרך שיחה של אחד על אחד עם בנאדם? ברור שגם סרט מלמד, אבל אולי פחות מאינטרקציות אחרות?

אנסה להסביר את מה שהבנתי בפודקאסט, היא אמרה שמה שילד לומד בשעה של סרט

הוא יכול ללמוד הרבה יותר בישיבה בשעת סיפור

הוא יכול ללמוד יותר במשחק עם אמא או אחים

אבל לצערי לא תמיד יש לי פניות לזה 

- צפייה במסכים היא לא פעילות חינוכית, והנזק ממנה רב על התועלת, במיוחד בגיל הצעיר.

- גיל שנתיים זה קצת גבולי.

- אם כבר לצפות, עדיף ממסך אחר, ולא מהפלאפון, משהו שאפשר לסגור/ללכת למקום אחר כשמסיימים כדי שלא יהיה נגיש מאוד.

- מסכים זה ממכר, מאוד. כמו סוכר. תמיד רוצים עוד ועוד ולכן צריך גבולות ברורים.

- מובן מאוד שאת צריכה זמן אוורור, אם כבר את נותנת מסך( כמו הרבה אמהות ואני אחת מהן) עדיף כמובן תוכן חינוכי, תוכניות שהן לא מהירות מדי, ואם אפשר שאת תהיי איתה. 

הוא בן שנתיים וקצת והמחשב מחוץ לתחום.

אצל ההורים שלי כן רואה קצת סרטים עם הילדים

ולפעמים אני מראה לו בטלפון תמונות וסרטונים שלנו בלבד.

אני לא יכול לסבול שילדים יושבים ורואים סרטים

הם הופכים לזומביים: יושבים עם פה פעור, עיניים מרותקות ולא שומעים שום דבר ממה שקורה סביבם.

אי אפשר לנתק אותם מהמסך.

כל פעם שאחיות שלי רוצות ללכת מההורים סצנה אחת גדולה שהילדים לא מסכימים לעזוב את המחשב.

מספיק לי שהבן של רואה אצל אמא שלי, הייתי מעדיפה שגם שם לא יראה וזהו מספיק.

לבית זה לא נכנס וזאת לא אופציה בכלל.

אגב, כתבת שהילדה לא במסגרת. זה באמת מאוד קשה להיות ככה 24 שעות.

קודם כל אני מצדיעה לך!

חוץ מזה אם את לא רוצה מסגרת אז אולי להכיר לה ילדים בסביבה ושמידי פעם תלך לשחק אצלם.

הרבה הרבה הרבה יותר מפתח מלראות סרטים וגם יתן לך טיפה אורך נשימה לעצמך.

שלא ראיתי שכתבו -

הרבה הורים שמים לילדים מסך כדי לקבל קצת שקט.

אבל האמת היא שזו אשליה

כי מעבר למריבות עם הילדים סביב זמן המסך, הם מקבלים ילדים עם סף ריגוש וגירוי מאד גבוה, ילדים שהיכולת שלהם להשתעמם ו/או להעסיק את עצמם נמוכה מאד, וכתוצאה מכך גם מיומנויות כמו פתרון בעיות בצורה עצמאית נרכשות הרבה יותר לאט.

בסופו של דבר, אם תבחרי לא להכניס מסכים הביתה, זה לא אומר שתצטרכי להעסיק את הילדים 24/7. להיפך, תהיה לך הרבה יותר מנוחה כי לא תצטרכי כל הזמן להיאבק במסכים או להוות להם אלטרנטיבה. הילדים צריכים את ההורה נוכח ברקע - ותעסוקה הם כבר יכולים למצוא בעצמם.

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

איך אני עכשיו קמה לעשות קצת סדר? איך?

תקשיבי זה קיצוני...

בע"ה מחר יהיה יום חדש ויפה הרבה יותר!!!!

ואני יודעת שזה נראה בלתי אפשרי אבל תנסי אולי שנייה להגיד לעצמך תודה על משו אחד היום.. זה יכול לשפר את ההרגשה חיבוקקקקקק

ווואו תותחית!!!!!!

חושבת עלייך🩷

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

שאמצא רופא

הם שואבים את הכל מהאמא.

אם את לא יכולה פרנטל.

חשוב מאד לקחת ברזל- עירוי לדעתי הכי נכון בשבילך כרגע.

B12 גם מאד מומלץ

וויטמין D- מאד מאד חשוב

זה גם מונע לידה מוקדמת שנפוצה מאד בתאומים.

עירוי ברזל אתמול!!!!

של בי12

עירוי זה בדיוק בשביל למלא מאגרי ברזל

אצלי בהריונות זה הפוך, מוגלובין ברצפה ומאגרים סבבה ולכן לא נותנים לי עירוי

כיף שיש לך פתרון בעז"ה!

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן

ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )

קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל

היא מאוד אהבה את זה

בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון