אבל מניח שזה יותר תלוי בזוג מאשר בטיפול

ואצל לא מעט הזוגות מגיעים לגירושין אחרי טיפולים שלא צלחו אז כנראה שגם האחרון לא יצליח.

אם זוג חושב שיש איזה סיכוי. אז הטיפול יכול לעזור לו.

אבל בדרך כלל זוג שמגיע לגירושין כבר חתום שזהו זה.

אבל אם צד אחד לא מעוניין בשלום,

אז הצד הראשון צריך להוכיח שרק הוא הגיע לטיפול

ולבקש מהמטפל שיאשר שרק הוא הגיע

ואז ללכת לבית הדין

"שלחתם אותנו לטיפול, היא אמרה שתלך, ובפועל רק אני הגעתי"

ואז זה הוכחה לרצינות בכוונת הבקשה לשלום

דבר שיכול להועיל למבקש השלום בהמשך

באיזו שהיא צורה

לאו דווקא מה שהוא רוצה (שיהיה שלום)

שיתחשבו בו בהמשך בעניינים כלכליים

כי הוא דווקא רצה שלום

זה עם מטפלים מוסמכים? בכמה פגישות מדובר?

זה טיפול שעוזר להגיע לשלום בית או טיפול להגיע להחלטה האם רוצים שלום בית?

ככה קוראים לזה בשפת בית הדין (לא מטפלת)

ויש אפשרות בדין,

להגיש בקשה "להפנות את הזוג ליועץ נישואין"

וגם לא צריך עורך דין אפשר לבקש את זה

בבית הדין בפגישה/דיון שנקבעה ע"י בן הזוג השני

(שרוצה לפרק)

וכן יש לבית דין בדר"כ היכרות עם יועץ / יועצת שהם יכולים להפנות אליו.

וגם אפשר להציע להם, אני הצעתי להם רב מסויים ספציפי

ששמעתי עליו המלצות.

והם נתנו החלטה, שנלך אליו,

ובנתיים ההליך בהמתנה 4 חודשים

(ואם לא חזרנו לבית הדין.. 

אז מתבטלת בקשת הגירושין.)

(שמא היעוץ יצליח .)

עכשיו המשימה שלך,

בן/בת הזוג שרוצה בשלום הבית,

לוודא שהפגישות/שיחות קורות

ולא לתת לבן הזוג השני למסמס את היעוץ,

/ לוותר על המפגשים בתירוצים כאלה ואחרים

פשוט להביא את המצב לכמה שיותר יעוץ מול היועץ

מהנסיון שלי זה יכול להועיל

לפעמים עצם זה שבן/בת הזוג

מרגיש שהופה מישהו מקשיב לי פה בעל נסיון וידע

נותן לו את התקווה ודברים משתפרים

בהחלט זה קורה, רק להתמיד בתהליך

ודברים משתפרים.

לא להגיד הוא תמיד אומר אותו דבר הבנו כבר

מכירים בעל פה

כי עצם העיסוק בנושא,

מביא לחשיבה על פתרונות

הופך את העניין של לפתור את הפערים

למשימה משותפת

ולא אחד שכל הזמן רודף אחרי השני

שלא מתעניין בפתרון

ויש צד אחד שרוצה לפרק בשביל מה ללכת ליעוץ?

בן זוג שהגיע עד לכדי פעולה סופית להתגרש ולא מעוניין ביעוץ והבן זוג שהוא רצה להתגרש ממנו כופה עליו יעוץ? זה לא נשמע שיש הרבה סיכוי ליעוץ כזה

מוצאים פתרונות כששני בני הזוג מאוד רוצים למצוא פתרונות, הרצון הוא המפתח וכשכפית על אדם יעוץ לקחת ממנו את האופציה שיהיה לו רצון להתפייס כי הרצון שלו לא נחשב והוא יוצא במאבק על הרצון שלו המקורי שנמנע ממנו (להתגרש), אין לו מוטיבציה לעבוד על שינוי. אי אפשר לעזור למי שלא רוצה, רק למי שפונה ביוזמתו ומרגיש צורך בטיפול הזה.

בעצמך כתבת " השני שלא מתעניין בפתרון".

כשבני זוג מתחתנים

הם לפי תפיסתי, סוג של מתחייבים (כחלק מהסכם החתונה),

אחד לשני שגם אם יהיה קושי,

הם ינסו להתגבר עליו ביחד.

ולא שאם אחד פתאום רוצה לעזוב את הקשר

הוא מוזמן לעשות זאת ברגע שיעלה רצון מלפניו.

זה אחד ההבדלים, לפי הבנתי ,בין חברות רגילה

של שני חברים, לחתונה.

וכמובן שיש גבול מסוים.

ולכן כדי לתבוע גירושין מבית הדין

צריכה להיות "עילה" לתביעה.

(החמרת מצב/ אלימות/ דחיה)

בן אדם שסתם התייאש ויום אחד לא בא לא והוא

מוותר, לפי תפיסתי הוא בעצם מפר הסכם/

בינו לבין בין הזוג, שהרי כשהתחתן סוג של אמר לשני, אני אהיה איתך בהמשך החיים האלה.

מה בית הדין יעשה במקרה כזה?

האופציות פתוחות.

מן הסתם ישאף לנסות לתקן את התא המשפחתי

בשלב ראשון, אם אין לשני עילת תביעה מוצדקת לגירושין.

(לידע כללי אלימות אם היא חד פעמית- אינה עילה מספקת)

ויש לבית הדין גם עוד שיקולים.

ויש טכניקות ותככים כמובן, איך להציג את המשבר כחריף וכחמור, ולאלץ את פירוק המשפחה

אבל באופן כללי תדעי שאת תובעת מבן אדם

לוותר על איבר מאיבריו, ועל "עצם מעצמיו"

וקשה לחייב אדם לעשות ניתוח כזה חמור

ללא שהתייעץ עם מומחה בתחום.

אדם סביר לא אמור להגיע להחלטה להתגרש ולהגיע פיזית לבית דין בלי לנסות טיפול מרצונו האישי מאחריותו האישית.

אבל שוב, אי אפשר להכריח אדם לעבור טיפול.

וכמה שלא נעים לצד השני שמאלצים אותו להתגרש, אין לו ברירה כי אי אפשר להכריח אדם להשאר נשוי לך ואי אפשר להכריח לטפל. אותו אדם רק יכול בעצמו ללכת להתיעץ בשביל עצמו. 

זה גם מצאתי, קשור לעניין.

שיש מצבים שבית הדין לא יכול לחייב אף אחד

לא ללכת ליעוץ ולא לחיים משותפים:

בפסיקה  ההלכתית קיימים גם פסיקות שאינן קובעות בפועל כלום, כגון: "לא מקרבים – ולא מרחקים" במקרים בהם ברור כי לא ניתן לקיים בין הצדדים שלו"ב אך במקביל אין עילה מוגדרת לחיוב או כפיית גט.

מתוך תיק 577794/1 ביה"ד חיפה, מיום ל' במרחשון התשע"א, בהרכב אב"ד הרה"ג מימון נהרי שליט"א:  

"מערכת נישואין מושתתת על שני אנשים שכרתו ברית, והחליטו יחד על דרך משותפת הנראית להם. כל סטייה מדרך זו שבחרו מחייבת את הצד המעוניין בסטייה זו לשכנע את הצד המתנגד לקבל את דרכו או לסגת ממנה, אלא אם כן יש עילת גירושין מובהקת.  תפקידו של בית הדין בנסיבות הללו היא להבהיר את עמדת ההלכה של "לא מקרבין ולא מרחקין" כפי שכתב מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת ח"ב סימן שכח' הביאו דבריו רבים מן הפוסקים הראשונים והאחרונים, וכן פסק הרמ"א באה"ע סימן ע"ז סעיף ג' 'שאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו'.  לאור האמור נפסק: בית הדין קורא לצדדים, כאנשים מאמינים, לעשות פסק זמן במלחמה אותה הם מנהלים לעריכת חשבון נפש נוקב כל אחד עם עצמו בהתייחס למערכת הזוגית וההורית הראויה והרצויה".

-------------------------

וגם מה שהתכוונתי מהתחלה:

ציטוט מה בית דין אמר לאחד שלא היה מוכן ללכת ליעוץ זוגי:

"ביה"ד : אין בעיה אתה לא צריך ללכת אני יגיד לך את המשל את המשל תבין בעצמך, מגיע אדם

לבית רפואה, חדר מיון ואומר לרופא תשמע תסתכל על הרגל שלי , יש כאן פגיעה תראה איך היא

מסורקת עכשיו ומיד תחתוך לי את הרגל כך אומר הפציינט והרופא אומר לא! זה לא עולם לא יקרה!

לעשות גירושין זה יותר גרוע מלחתוך את הרגל. אתה רוצה שאני יעשה ניתוח ולהפריד ביניכם גם

אם הטיעון שלכם %100 צודק, גם אם הרופא רואה שמצב הרגל בכי רע לא מאמין שיש רופא אחד

שבאותו רגע יכניס אותו לחדר ניתוח אלא אם כן זה פיקוח נפש .צריך לעשות בדיקות ואחרי כל

הבדיקות נוכל לראות אם אכן המצב כה גרוע שצריך לעשות את הניתוח הזה. אני לא יודע מה המצב

של חיי הנישואין שלכם כרתם ברית נישואין לפני 15 שנה ויש 3 ילדים משותפים"

בית דין יכול להכריח שני אנשים ללכת לטיפול גם כשאחד מהם לא מעוניין בפיוס בשלום בית ובטיפול.

האם זה חכם להכריח? האם הטיפול יהיה יעיל בצורה הזאת? 

כתוב שהוא לא יכול לכפות על מישהו

לפרק לעצמו את המשפחה (אם אינו רוצה בכך)

בלי שנעשה נסיון ללכת לאיש מקצוע.

זה הדין.

כמובן שיש נשים/גברים שיודעות/ים יותר טוב מכולם

ויודעות/ים את תוצאות היעוץ עוד לפני שנעשה

ואי אפשר ללמד אותן/ם.

תופעה ידועה ומוכרת לכולנו.
 

אבל מבחינת הדין,

את לא יכולה לכפות על בן אדם מתן/קבלת גט 

בעל כורחו, כשהוא סבור שאיש מקצוע יכול למנוע צעד זה.

מאידך הם גם לא כופים במיוחד חיים משותפים על אחד הצדדים.

והמצב נשאר כמו שהוא.

אז קודם כל יש תופעות של חשיבה לא סבירה

ורצון לברוח ממחויבויות.

ויש חולשות לאנשים..

ויש תופעות של חוסר נאמנות שלא נדע..

ויש הורמונים אחרי לידה.

ולא כולם חושבים בצורה סבירה ונאמנים לבני זוגם

בצורה מלאה..

צר לי לעדכן אותך,

שיצר הרע, והגאווה, והכבוד

והתאווה, עדיין קיימים בעולמנו.

ואשרייך שזכית, שאת כל כך רחוקה

מדברים אלה

שלא העלית אותם על דעתך.

כה לחי.

לכי בדרכך זו והושיעי את ישראל.

בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל.

לאחר שהיו כנראה ממצאים לכך שהרבה זוגות התגרשו בלי שהיה מספיק מאמץ לגשר ביניהם.

בוודאי שיש זוגות שזה מציל את הזוגיות..
כמה? איני יודע..

אפשר לקרוא מאמר שמדבר על זה

קישור

איך עובד הייעוץ המשפטי של מערכות בתי משפט, מה הזמינות של הייעוץ ועד כמה הם מתמסרים למי שבחר לקבל את הליווי והייעוץ המשפטי שלהם.

ובכלל, למי פונים כדי לקבל ייעוץ משפטי 

ממלאה בקשה באינטרנט. למרות שתמיד עדיף עם מגשר שיבוא לטובת 2 בני  הזוג.

בקשר לרבנות, כן הם שולחים לפחות ל3 פגישות, אותנו שלחו לדיין בבני ברק מטעמם, שלקח ממש גרושים, ניסה לדבר על ליבנו שלח אותנו לחודש ניסיון בבית, ואז שראה באמת שאין מנוס

מלהתגרש, נתן לי את ברכתו, ונפגשנו שוב שלושתינו על מנת לערוך הסכם הסדרי ראיה ומזונות.

(מה גם שהרוב המקרים מדובר במישהו שמקורב לדיינים או פרוטקציה אחרת.)

כמו בכל העסקאות המפוקפקות של מפלגות החרדים הדיין בהית בדין הפנה אותנו לדיין בפנסייה שנשב אצלו בבית הפרטי וננסה לגשר.

הגרושה החלה בגידופים שאיננה מוכנה בשלום בית ואף טענה שאני בועל/נבעל עם בני מיני ועל כן איננה מעוניינת בגישור.

למרבה הצער והפלא שבדבר לא כפה עליה בית הדין שום עניין בהוצאת דיבה או סנקציות כאלה ואחרות אלא בחר לחתום את פיו למשך שלוש שנים

ואתה מספר צד אחד מהתמונה וזה בסדר לגמרי אבל יתכן והיו עוד דברים

אין שום אוביקטיביות?

רעיון מבורך וביצוע בום טראח...

כאשר זוגות פונים להתגרש יש לא מעט אמוציות וכעסים של מי יותר ושל מי פחות ועל כן על מנת לנסות ולנקות את כל אותם "רעשיי הרקע" מפנים הן בבית הדין והן בבתי המשפט לגישור טרום הגרושים.

מדובר ב 2 עד 3 פגישות שכל מטרתן היא הורדת גובה הלהבות במסגרת הגרושין.

ינסו שם להגיע להבנות בהסכמה על האם נחוץ תביעת כתובה למשל או משמורת הילדים כשהכל לכאורה בישיבה נינוחה ולא בספסל בית המשפט בדגש על לכאורה.

כל מה שיושג בהסכמות לא ניתן לעירעור!!!

אלו הסכמות ועל כן לטוב ולטוב פחות יש להפנות את תשומת הלב... חבר שבהסכמות הציע לגרושתו מזונות של 5500 שקלים בחודש ופוטר מעבודתו ונאלץ להשתכר פחות לא הצליח לשנות או להגיע להבנות ונאסר לאחר הפעלת סנקציות בעניין.

מנגד, חבר אחר שסהכ רצה משמורת משותפת מתוך היותו הורה פעיל קיבל את ויתור הגישור פעמיים מצד גרושתו שגררה אותו לבית המשפט ובתום חמש שנים הוציאה מעל 400 אלף שקלים - כסף שהלך לפח! ואז התקבלה החלטה למשמורת משותפת...

גם במקרה שלי סרבה הגרושה לגישור - הגיעה ואמרה לא מסכימה לכלום פעמיים ובזאת נגמר נסיון הגישור

גם במקרה שלי הוציאה הגרושה סכומי כסף אדירים שהיו יכולים בקלות לשמש להשכלת הילדים ולעתיד ורוד יותר עבורם כהורים לילדים גרושים.

ואומנם...

הגישור הוא לכרורה כלי מדהים אבל לא ניתן לכפייה.

אם הגרוש שלך קיבל בית בירושה מלפני החתונה ועשה הסכם ממון ורוצה להתגרש ולא לחלוק איתך את שווי הבית ודורש משמורת משותפת או בלעדית ולא מוכן לאיזון משאבים מעבר להיותו שמוק הוא הדוגמא הטובה ביותר לנרטיב הנשי במדרגות הרבנות ובתי המשפט.

הכל מגיע לי זו הסיסמא הרווחת...

2 אוחזין בטלית זו לא סוגייה בעלמה אלא מציאות דרך החיים...

וכמובן שחבלללל

1, יישוב סכסוך. היינו אצל עובדת סוציאלית מעולה אבל לא עזר וגם בית דין לא סמכו עליה.

2. בית דין שלחו בתשלום מלא למישהי מטעמם. היא עזרה לי להבין מה קורה

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר