אבל מניח שזה יותר תלוי בזוג מאשר בטיפול

ואצל לא מעט הזוגות מגיעים לגירושין אחרי טיפולים שלא צלחו אז כנראה שגם האחרון לא יצליח.

אם זוג חושב שיש איזה סיכוי. אז הטיפול יכול לעזור לו.

אבל בדרך כלל זוג שמגיע לגירושין כבר חתום שזהו זה.

אבל אם צד אחד לא מעוניין בשלום,

אז הצד הראשון צריך להוכיח שרק הוא הגיע לטיפול

ולבקש מהמטפל שיאשר שרק הוא הגיע

ואז ללכת לבית הדין

"שלחתם אותנו לטיפול, היא אמרה שתלך, ובפועל רק אני הגעתי"

ואז זה הוכחה לרצינות בכוונת הבקשה לשלום

דבר שיכול להועיל למבקש השלום בהמשך

באיזו שהיא צורה

לאו דווקא מה שהוא רוצה (שיהיה שלום)

שיתחשבו בו בהמשך בעניינים כלכליים

כי הוא דווקא רצה שלום

זה עם מטפלים מוסמכים? בכמה פגישות מדובר?

זה טיפול שעוזר להגיע לשלום בית או טיפול להגיע להחלטה האם רוצים שלום בית?

ככה קוראים לזה בשפת בית הדין (לא מטפלת)

ויש אפשרות בדין,

להגיש בקשה "להפנות את הזוג ליועץ נישואין"

וגם לא צריך עורך דין אפשר לבקש את זה

בבית הדין בפגישה/דיון שנקבעה ע"י בן הזוג השני

(שרוצה לפרק)

וכן יש לבית דין בדר"כ היכרות עם יועץ / יועצת שהם יכולים להפנות אליו.

וגם אפשר להציע להם, אני הצעתי להם רב מסויים ספציפי

ששמעתי עליו המלצות.

והם נתנו החלטה, שנלך אליו,

ובנתיים ההליך בהמתנה 4 חודשים

(ואם לא חזרנו לבית הדין.. 

אז מתבטלת בקשת הגירושין.)

(שמא היעוץ יצליח .)

עכשיו המשימה שלך,

בן/בת הזוג שרוצה בשלום הבית,

לוודא שהפגישות/שיחות קורות

ולא לתת לבן הזוג השני למסמס את היעוץ,

/ לוותר על המפגשים בתירוצים כאלה ואחרים

פשוט להביא את המצב לכמה שיותר יעוץ מול היועץ

מהנסיון שלי זה יכול להועיל

לפעמים עצם זה שבן/בת הזוג

מרגיש שהופה מישהו מקשיב לי פה בעל נסיון וידע

נותן לו את התקווה ודברים משתפרים

בהחלט זה קורה, רק להתמיד בתהליך

ודברים משתפרים.

לא להגיד הוא תמיד אומר אותו דבר הבנו כבר

מכירים בעל פה

כי עצם העיסוק בנושא,

מביא לחשיבה על פתרונות

הופך את העניין של לפתור את הפערים

למשימה משותפת

ולא אחד שכל הזמן רודף אחרי השני

שלא מתעניין בפתרון

ויש צד אחד שרוצה לפרק בשביל מה ללכת ליעוץ?

בן זוג שהגיע עד לכדי פעולה סופית להתגרש ולא מעוניין ביעוץ והבן זוג שהוא רצה להתגרש ממנו כופה עליו יעוץ? זה לא נשמע שיש הרבה סיכוי ליעוץ כזה

מוצאים פתרונות כששני בני הזוג מאוד רוצים למצוא פתרונות, הרצון הוא המפתח וכשכפית על אדם יעוץ לקחת ממנו את האופציה שיהיה לו רצון להתפייס כי הרצון שלו לא נחשב והוא יוצא במאבק על הרצון שלו המקורי שנמנע ממנו (להתגרש), אין לו מוטיבציה לעבוד על שינוי. אי אפשר לעזור למי שלא רוצה, רק למי שפונה ביוזמתו ומרגיש צורך בטיפול הזה.

בעצמך כתבת " השני שלא מתעניין בפתרון".

כשבני זוג מתחתנים

הם לפי תפיסתי, סוג של מתחייבים (כחלק מהסכם החתונה),

אחד לשני שגם אם יהיה קושי,

הם ינסו להתגבר עליו ביחד.

ולא שאם אחד פתאום רוצה לעזוב את הקשר

הוא מוזמן לעשות זאת ברגע שיעלה רצון מלפניו.

זה אחד ההבדלים, לפי הבנתי ,בין חברות רגילה

של שני חברים, לחתונה.

וכמובן שיש גבול מסוים.

ולכן כדי לתבוע גירושין מבית הדין

צריכה להיות "עילה" לתביעה.

(החמרת מצב/ אלימות/ דחיה)

בן אדם שסתם התייאש ויום אחד לא בא לא והוא

מוותר, לפי תפיסתי הוא בעצם מפר הסכם/

בינו לבין בין הזוג, שהרי כשהתחתן סוג של אמר לשני, אני אהיה איתך בהמשך החיים האלה.

מה בית הדין יעשה במקרה כזה?

האופציות פתוחות.

מן הסתם ישאף לנסות לתקן את התא המשפחתי

בשלב ראשון, אם אין לשני עילת תביעה מוצדקת לגירושין.

(לידע כללי אלימות אם היא חד פעמית- אינה עילה מספקת)

ויש לבית הדין גם עוד שיקולים.

ויש טכניקות ותככים כמובן, איך להציג את המשבר כחריף וכחמור, ולאלץ את פירוק המשפחה

אבל באופן כללי תדעי שאת תובעת מבן אדם

לוותר על איבר מאיבריו, ועל "עצם מעצמיו"

וקשה לחייב אדם לעשות ניתוח כזה חמור

ללא שהתייעץ עם מומחה בתחום.

אדם סביר לא אמור להגיע להחלטה להתגרש ולהגיע פיזית לבית דין בלי לנסות טיפול מרצונו האישי מאחריותו האישית.

אבל שוב, אי אפשר להכריח אדם לעבור טיפול.

וכמה שלא נעים לצד השני שמאלצים אותו להתגרש, אין לו ברירה כי אי אפשר להכריח אדם להשאר נשוי לך ואי אפשר להכריח לטפל. אותו אדם רק יכול בעצמו ללכת להתיעץ בשביל עצמו. 

זה גם מצאתי, קשור לעניין.

שיש מצבים שבית הדין לא יכול לחייב אף אחד

לא ללכת ליעוץ ולא לחיים משותפים:

בפסיקה  ההלכתית קיימים גם פסיקות שאינן קובעות בפועל כלום, כגון: "לא מקרבים – ולא מרחקים" במקרים בהם ברור כי לא ניתן לקיים בין הצדדים שלו"ב אך במקביל אין עילה מוגדרת לחיוב או כפיית גט.

מתוך תיק 577794/1 ביה"ד חיפה, מיום ל' במרחשון התשע"א, בהרכב אב"ד הרה"ג מימון נהרי שליט"א:  

"מערכת נישואין מושתתת על שני אנשים שכרתו ברית, והחליטו יחד על דרך משותפת הנראית להם. כל סטייה מדרך זו שבחרו מחייבת את הצד המעוניין בסטייה זו לשכנע את הצד המתנגד לקבל את דרכו או לסגת ממנה, אלא אם כן יש עילת גירושין מובהקת.  תפקידו של בית הדין בנסיבות הללו היא להבהיר את עמדת ההלכה של "לא מקרבין ולא מרחקין" כפי שכתב מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת ח"ב סימן שכח' הביאו דבריו רבים מן הפוסקים הראשונים והאחרונים, וכן פסק הרמ"א באה"ע סימן ע"ז סעיף ג' 'שאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו'.  לאור האמור נפסק: בית הדין קורא לצדדים, כאנשים מאמינים, לעשות פסק זמן במלחמה אותה הם מנהלים לעריכת חשבון נפש נוקב כל אחד עם עצמו בהתייחס למערכת הזוגית וההורית הראויה והרצויה".

-------------------------

וגם מה שהתכוונתי מהתחלה:

ציטוט מה בית דין אמר לאחד שלא היה מוכן ללכת ליעוץ זוגי:

"ביה"ד : אין בעיה אתה לא צריך ללכת אני יגיד לך את המשל את המשל תבין בעצמך, מגיע אדם

לבית רפואה, חדר מיון ואומר לרופא תשמע תסתכל על הרגל שלי , יש כאן פגיעה תראה איך היא

מסורקת עכשיו ומיד תחתוך לי את הרגל כך אומר הפציינט והרופא אומר לא! זה לא עולם לא יקרה!

לעשות גירושין זה יותר גרוע מלחתוך את הרגל. אתה רוצה שאני יעשה ניתוח ולהפריד ביניכם גם

אם הטיעון שלכם %100 צודק, גם אם הרופא רואה שמצב הרגל בכי רע לא מאמין שיש רופא אחד

שבאותו רגע יכניס אותו לחדר ניתוח אלא אם כן זה פיקוח נפש .צריך לעשות בדיקות ואחרי כל

הבדיקות נוכל לראות אם אכן המצב כה גרוע שצריך לעשות את הניתוח הזה. אני לא יודע מה המצב

של חיי הנישואין שלכם כרתם ברית נישואין לפני 15 שנה ויש 3 ילדים משותפים"

בית דין יכול להכריח שני אנשים ללכת לטיפול גם כשאחד מהם לא מעוניין בפיוס בשלום בית ובטיפול.

האם זה חכם להכריח? האם הטיפול יהיה יעיל בצורה הזאת? 

כתוב שהוא לא יכול לכפות על מישהו

לפרק לעצמו את המשפחה (אם אינו רוצה בכך)

בלי שנעשה נסיון ללכת לאיש מקצוע.

זה הדין.

כמובן שיש נשים/גברים שיודעות/ים יותר טוב מכולם

ויודעות/ים את תוצאות היעוץ עוד לפני שנעשה

ואי אפשר ללמד אותן/ם.

תופעה ידועה ומוכרת לכולנו.
 

אבל מבחינת הדין,

את לא יכולה לכפות על בן אדם מתן/קבלת גט 

בעל כורחו, כשהוא סבור שאיש מקצוע יכול למנוע צעד זה.

מאידך הם גם לא כופים במיוחד חיים משותפים על אחד הצדדים.

והמצב נשאר כמו שהוא.

אז קודם כל יש תופעות של חשיבה לא סבירה

ורצון לברוח ממחויבויות.

ויש חולשות לאנשים..

ויש תופעות של חוסר נאמנות שלא נדע..

ויש הורמונים אחרי לידה.

ולא כולם חושבים בצורה סבירה ונאמנים לבני זוגם

בצורה מלאה..

צר לי לעדכן אותך,

שיצר הרע, והגאווה, והכבוד

והתאווה, עדיין קיימים בעולמנו.

ואשרייך שזכית, שאת כל כך רחוקה

מדברים אלה

שלא העלית אותם על דעתך.

כה לחי.

לכי בדרכך זו והושיעי את ישראל.

בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל.

לאחר שהיו כנראה ממצאים לכך שהרבה זוגות התגרשו בלי שהיה מספיק מאמץ לגשר ביניהם.

בוודאי שיש זוגות שזה מציל את הזוגיות..
כמה? איני יודע..

אפשר לקרוא מאמר שמדבר על זה

קישור

איך עובד הייעוץ המשפטי של מערכות בתי משפט, מה הזמינות של הייעוץ ועד כמה הם מתמסרים למי שבחר לקבל את הליווי והייעוץ המשפטי שלהם.

ובכלל, למי פונים כדי לקבל ייעוץ משפטי 

ממלאה בקשה באינטרנט. למרות שתמיד עדיף עם מגשר שיבוא לטובת 2 בני  הזוג.

בקשר לרבנות, כן הם שולחים לפחות ל3 פגישות, אותנו שלחו לדיין בבני ברק מטעמם, שלקח ממש גרושים, ניסה לדבר על ליבנו שלח אותנו לחודש ניסיון בבית, ואז שראה באמת שאין מנוס

מלהתגרש, נתן לי את ברכתו, ונפגשנו שוב שלושתינו על מנת לערוך הסכם הסדרי ראיה ומזונות.

(מה גם שהרוב המקרים מדובר במישהו שמקורב לדיינים או פרוטקציה אחרת.)

כמו בכל העסקאות המפוקפקות של מפלגות החרדים הדיין בהית בדין הפנה אותנו לדיין בפנסייה שנשב אצלו בבית הפרטי וננסה לגשר.

הגרושה החלה בגידופים שאיננה מוכנה בשלום בית ואף טענה שאני בועל/נבעל עם בני מיני ועל כן איננה מעוניינת בגישור.

למרבה הצער והפלא שבדבר לא כפה עליה בית הדין שום עניין בהוצאת דיבה או סנקציות כאלה ואחרות אלא בחר לחתום את פיו למשך שלוש שנים

ואתה מספר צד אחד מהתמונה וזה בסדר לגמרי אבל יתכן והיו עוד דברים

אין שום אוביקטיביות?

רעיון מבורך וביצוע בום טראח...

כאשר זוגות פונים להתגרש יש לא מעט אמוציות וכעסים של מי יותר ושל מי פחות ועל כן על מנת לנסות ולנקות את כל אותם "רעשיי הרקע" מפנים הן בבית הדין והן בבתי המשפט לגישור טרום הגרושים.

מדובר ב 2 עד 3 פגישות שכל מטרתן היא הורדת גובה הלהבות במסגרת הגרושין.

ינסו שם להגיע להבנות בהסכמה על האם נחוץ תביעת כתובה למשל או משמורת הילדים כשהכל לכאורה בישיבה נינוחה ולא בספסל בית המשפט בדגש על לכאורה.

כל מה שיושג בהסכמות לא ניתן לעירעור!!!

אלו הסכמות ועל כן לטוב ולטוב פחות יש להפנות את תשומת הלב... חבר שבהסכמות הציע לגרושתו מזונות של 5500 שקלים בחודש ופוטר מעבודתו ונאלץ להשתכר פחות לא הצליח לשנות או להגיע להבנות ונאסר לאחר הפעלת סנקציות בעניין.

מנגד, חבר אחר שסהכ רצה משמורת משותפת מתוך היותו הורה פעיל קיבל את ויתור הגישור פעמיים מצד גרושתו שגררה אותו לבית המשפט ובתום חמש שנים הוציאה מעל 400 אלף שקלים - כסף שהלך לפח! ואז התקבלה החלטה למשמורת משותפת...

גם במקרה שלי סרבה הגרושה לגישור - הגיעה ואמרה לא מסכימה לכלום פעמיים ובזאת נגמר נסיון הגישור

גם במקרה שלי הוציאה הגרושה סכומי כסף אדירים שהיו יכולים בקלות לשמש להשכלת הילדים ולעתיד ורוד יותר עבורם כהורים לילדים גרושים.

ואומנם...

הגישור הוא לכרורה כלי מדהים אבל לא ניתן לכפייה.

אם הגרוש שלך קיבל בית בירושה מלפני החתונה ועשה הסכם ממון ורוצה להתגרש ולא לחלוק איתך את שווי הבית ודורש משמורת משותפת או בלעדית ולא מוכן לאיזון משאבים מעבר להיותו שמוק הוא הדוגמא הטובה ביותר לנרטיב הנשי במדרגות הרבנות ובתי המשפט.

הכל מגיע לי זו הסיסמא הרווחת...

2 אוחזין בטלית זו לא סוגייה בעלמה אלא מציאות דרך החיים...

וכמובן שחבלללל

1, יישוב סכסוך. היינו אצל עובדת סוציאלית מעולה אבל לא עזר וגם בית דין לא סמכו עליה.

2. בית דין שלחו בתשלום מלא למישהי מטעמם. היא עזרה לי להבין מה קורה

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.