היא לא בהכרח מופיעה אצל כל הילדים.

תחשבי על בן/ בת - זה גנטי. להורים יש יכולת גנטית ללדת בנים ויכולת גנטית ללדת בנות, ובפועל בכל לידה אפשרות אחת מתממשת.

סטטיסטית אמורים להיוולד 50% בנים ו-50% בנות. לפעמים יש משפחות שיש בהן רק בנים או רק בנות. זה לא אומר שלהורים אין אפשרות גנטית ללדת את המין השני - יש להם את שתי האפשרויות, ובפועל רק אחת מתרחשת.

יש בעיות גנטיות שהסיכוי שיופיעו הוא 50% (בדומה לחלוקה בין בנים לבנות) - להורים יש יכולת גנטית שייווצר עובר בריא ויכולת גנטית שייווצר עובר חולה, והסיכוי של כל אפשרות לקרות בפועל הוא 50%.

לרוב הסיכוי נמוך יותר - 25% ופחות.

גם כאן, כמו במין העובר, זה לא אומר שהחלוקה בין ההריונות במשפחה מסוימת תתאים בפועל לאחוזים האלה. יכול להיות שלהורים יש יכולת גנטית ליצור עובר חולה, אבל בפועל ייווצרו רק עוברים בריאים.

אם יש כמה הריונות תקינים וכמה לא תקינים, זה יכול בהחלט להיות תוצאה של בעיה גנטית.

אין לי מושג אם ההמטומה יכולה להיות קשורה לבעיה גנטית בעובר. כדאי לוודא שהרופא ששלח אותך לבדיקות זוכר שזו היתה הסיבה להפלות. 

מה הקשר בין כל זה לבין הפלות?

כשבעובר יש משהו לא תקין גנטית, לפעמים הוא ייוולד עם מחלה קלה, לפעמים עם מחלה קשה, ולפעמים הבעיה הגנטית כל כך חמורה שהוא בכלל לא יכול להתפתח - ואז תהיה הפלה.

במקרים כאלה, ההפלה היא לא בגלל שהגוף שלך לא תקין גנטית, אלא בגלל שלפעמים השילוב בינך לבין בעלך יוצר עובר לא תקין גנטית.

יש, כמובן, עוד סיבות אפשריות להפלה. 

50% זה במחלה שבה יש גן דומיננטי פגום, מה שלא רלוונטי כששני ההורים בריאים.

אני כן עומדת מאחורי האמירה שזה לא בהכרח 25%.

25% זה במקרה קלאסי של מחלה שנובעת מגן אחד פגום, רצסיבי.

יש גם מקרים מורכבים יותר, שבהם הסיכויים שונים.

אני יודעת שעקרונית יש מחלות כאלה, ואליהן התכוונתי כשדיברתי על אחוזים שונים מ-25.

לא יודעת אם הן נבדקות בסקר הגנטי. 

שמתרחשת רק אם כמה גנים נפגמו בו זמנית.

במקרה כזה הסיכון נמוך יותר מ-25%, כי הילד יחלה רק אם הוא יקבל את צירוף כל הגנים הפגומים. גן פגום אחד לא יגרום למחלה.

(זה לא משנה פרקטית בהחלטה מה וכמה לבדוק, כמובן. סתם מסקרן אותי.)

אם מגלים שיש פוטנציאל להיווצרות של עובר חולה, אפשר למנוע את זה ע"י הפריה חוץ גופית.

הרעיון הוא כזה: לפעמים שילוב של ביצית + זרע ייצור עובר בריא, ולפעמים הוא ייצור עובר חולה.

לכן מוציאים ביציות ותאי זרע מהגוף של בני הזוג, וגורמים להם להתחבר במעבדה. בודקים גנטית את השילובים שנוצרו, מזהים את אלה שייצרו עובר בריא, ורק אותם מחזירים לגוף של האמא, כדי שיתפתח מהם הריון.

הביצית, הזרע והרחם טבעיים ושייכים לבני הזוג, רק התהליך של ההפריה קורה מחוץ לגוף, במעבדה.

(כדאי לדעת שההמלצה היום היא לבצע סקר גנטי בכל מקרה, גם בלי קשר להפלות)

תודה רבה רבה על זה

ונראה לי שהסכמת איתי על משהו אחד , שסקר גנטי זה כשהעובר לא בריא, בלי קשר לגוף האישה?

כי גם בהריונות שלא צלחו- בסקירות העובר היה ללא מומים לפי הסקירות שנעשו (ההפלות יסתיימו בשלב מתקדם אז יצא לנו לעשות הרבה בדיקות עד שנגמר)

למרות שעם ה50% ציינת גם על זה אי אפשר להסתמך..

אבל סתם תוהה למה אמרו לנו לעשות אם ההפלות נבעו בגללי ולא בגלל בעיה בעובר, וציינו את זה כמובן

יכול להיות שהעובר גורם לי להמטומות בגלל שהוא לא בריא? נשמע לי לא קשור כי המטומה זה דם ולא מחלה.

אבל עשית לי סדר בראש

כנראה גם בכללי ממליצים תמיד לעשות כדי לשלול את זה

המון המון תודה!!💞

נשמע לי שאם כבר עושים בירור רוצים לכסות הכל, ולכן שלחו אתכם לסקר גנטי (שמומלץ לעשות בכל מקרה, גם בלי קשר להפלות). 

זה נקרא קריוטיפ

הבדיקות גנטיות הנפיצות שעושים בדרכ בתחילת הנישואים/לפני זה בדיקות למחלות ספציפיות

הקריוטיפ הוא יותר נרחב ובודק מוטציות אצל האב והא  מתוך הנחה שהרבה הפלות נגרמות בגלל עוברים לא בריאים

לא תמיד מאשרים את הבדיקה אבל בזמנו הרופאת פוריות אמרה לנו שאם מאשרים- כדאי לעשות 

סקר גנטי וכשענינו בשלילה אז אמרו לעשות

כנראה מדובר בסקר הראשוני ולא הנרחב, כי את הראשוני גם לא עשינו ואמרו לנו לעשות רק אחרי ההפלות

ממש ממש חשוב לעשות סקר גנטי

הוא לדעתי בחינם או עלות התחייבות

ממש ממש חשוב!!!!

ואני חוקרת המון כי אני סוג של מנסה להמנע ולמצוא סיבות למה זה מיותר..

קשה לי עם בדיקות דם, אני מתעלפת 

עדיף לבכות בבדיקת דם ולא אחרי הלידה..

קשה לי להאמין שיש סיבות כאלה

כן יכולה להגיד ממה שאני שמעתי, ממש לא ידע מקצועי

אם אתם ספרדים ללא שייכות לציבור אשכנזי, אני חושבת שזה פחות היסטרי כמו זוג אשכנזי שם יש יותר סבירות לבעיות גנטיות.

(קוראת על זה עכשיו ברשת, במקום אחד כתוב כמו שכתבתי במקום אחר כתוב שזה מיתוס..)

שיחת ייעוץ עם אחות סקר גנטי אמורה לתת מענה.

אם מעניין אותך,

כתבה מסכמת בהידברות בנושא

האם גם בני עדות המזרח צריכים לבצע בדיקות גנטיות לפני החתונה?

ובעלי ואני לא קרובי משפחה אפילו לא רחוקים

שנינו מעדות המזרח אבל לא אותה עדה 

הכי בעולם- מה שתחליט

אני במקומך הייתי עושה בשביל השקט הנפשי 

אנחנו עשינו רק דור ישרים

ושנינו אשכנזים

את מלחיצה אותי פתאום

אבל יש דברים שהם לא בודקים

ויש דברים חדשים כל הזמן

אני גם עשיתי דור ישרים

אבל כל שנתיים כזה מחדשת את מה שנכנס לסל

לדוגמה

איקס שביר זה בעיה מאתגרת מאוד

ולא בודקים את זה בדור ישרים..

סתם דוגמה אחת..

יש עוד כמה שלא ממש התעמקתי בהם

יש עוד מחלות שנוספו חסל הבריאות והם לא בודקים

שווה לעשות השלמה

בדיקה והכתמה של אטתה גבאת לפחות תמנע מהזוג להביא ילדים נשאי איקס.. הם יכולים לעשות מיון ולברור את הבריאים.

מכירה משפחה בשכונה,

לא עשו גם דור ישרים בגלל הנחיה הלכתית

לא להתערב בחשבונות שמיים וכו'

מפה לשם מחלה גנטית חדשה שנוצרה בשילוב של ההורים

2 ילדים נפטרו

יש להם שלושה עם פגיעה סופר מורכבת

ב''ה עם השנים התחילו לעשות הפריות ומיון עוברים והיום יש להם עוד שלושה ילדים בריאים קטנים מתוקים

יש בבית מיני בית חולים

מה שהכי עצוב זה שהאמא היום מאין נקרא לזה נפתחה מאוד רוחנית

ובכל הזדמנות היא חוזרת על זה שעם כל הכבוד לרבנים, היא כרגע צריכה לגדל אותם

בקיצור, היא כועסת

פשוט מפחיד!!!

אני מכירה את הקהילה ממנה היא מגיעה

קהילה חרדית מאוד מאוד אדוקה

לדעתי עד היום הנוהל לא השתנה

וזה כואב.. הכי בעולם!!😓

והם נמנעו מבדיקות מסיבה הלכתית ועכשיו היא כועסת על הרבנים,?

עונה ממה שיודעת, אני לא אשת מקצוע בתחום

לכל אחד יש מטען גנטי

לאישה ולבעל

לפעמים השילוב של שני בני הזוג יכול לגרום לכך שיהיו ילדים עם פגם גנטי

זה מה שקרה אצל השכנים המתוקים האלה

הפגם הגנטי עבר לילדים,

והם כולם נולדו עם מום סופר מורכב

כל ה ה 5 נולדו

כולם עם פגיעה מאוד קשה

2 נפטרו

ו 3 עדיין שורדים (שורדים, כי אמאל'ה זה קשה)

במידה והם היו עושים דור ישרים או סקר גנטי בקופה, ממש ממש לא בטוח (לא בטוח - כי לא את כ הבדיקות יודעים לבדוק, ולא את כל הבדיקול בודקים כמו למשל איקס שביר.. שזה חבל מאוד)

אבל ייתכן מאוד והיו יכולים למנוע את מה שקרה.

היא כועסת על הרב שלה, שממליץ באופן גורף לקהילה שלט לא לעשות בדיקות סקר ולא דור ישרים כדי למנוע ''התערבות'' בחשבונות שמיים

שאם למשל זוג יעשה דור ישרים ויוודע להם שהם לא מתאימים גנטית הם לא יתחתנו

הרב הזה חושב שזה נקרא להתערב

אם כי יכולה לומר שמרבית הרבנים שאני מכירה מהציבור החרדי - דתי - דווקא כן ממליצים על דור ישרים..

בינינו,

מוצר לה לכעוס, לא?!

שהבנתי..

אחרי מה שהיא עברה כל כעס יהיה מובן

ואיזה ניסיוןן וואו

גם קשה לחשוב על חשבונות שמיים אחרי שילדים הלכו לה

משפטים כמו " הם היו צריכים ללכת ואולי היו הולכים גם אם היו עושים הפריות" לא מתקבלים

למרות שברור שה' מחליט הכל ויש נסים לא מעטים שנאמר שהעובר עם מום אבל נולד מושלם וחי רגיל

אבל זה ניסיון קשה מנשוא, ותודה לה' שזה לא הוריד אותם רוחנית בלא להאמין לרבנים או משהו קיצוני אחר

ולמה להתערב? הבנתי שזה לא סוף העולם אם מתגלה שיש מום, כמו שאמרת עושים הפריות ובוחרים את הטובים, זה לא מחייב שזוג יחליט לא להתחתן

וגם עושים את הבדיקות אחרי החתונה לא בתקופת השידוכים

אצלנו עושים למשל

אחרי הפגישה הראשונה

הזוג נפגש, אם רואים שהם בקטע של להמשיך בודקים התאמה בדור ישרים

רק אחרי יומיומיים שיש רמזור ירוק ממשיכים לעוד פגישות..

אם אין התאמה לא ממשיכים לפגישות נוספות ובגלל זה גם לא ממשיכים לחתונה 

אז זה כן יכול קצת '''להרוס''..

מצד שני, פותר כלכך הרבה בעיות ה' ישמור 

לא נפגשים בכלל אם אין התאמה בדור ישרים.

ספציפית אבא שלי מקפיד לעשות את הסל המורחב.

זה בכלל

אז אחרי פגישה ראשונה כל אחד עושה בדיקת דם בנפרד?

ואם לאחד מהזוג מתגלה מוטציה/מחלה גנטית אז אותו אחד פסול לשידוכין?

כי תכלס גנים זה גנים, זה יהיה אצלו תמיד בכל מפגש

שידוכים. ואם יש הצעה שנראית בכיוון (חלק תוך כדי פגישות וחלק עוד לפני שנפגשים בכלל) מתקשרים לדור ישרים ואומרים להם את המספ' של הבחור והבחורה, והם אומרים אם יש התאמה או לא.

א''א לדעת מהתשובה שלהם אם אחד מבני הזוג נשאי של מחלה או לא ואם כן אז מי.

גם אם הם אומרים שאין התאמה זה יכול להיות ששילוב שלהם ספציפית לא טוב, ואם הם יתחתנו עם מישהו אחר לא יקרה כלום.

וזו הסיבה שהם לא בודקים איקס שביר

אני חושבת שהם יותר בודקים את השילוב בין בני הזוג

ולא את המחלות נקרא לזה שכל אחד מביא איתו

אז מראש מעבירים את הבדיקות דם לדור ישרים והם הסמכות שלהם לדעת אם בשילוב עם הבנזוג יש סיכון למחלות לילדים?

אנחנו כפשוטים לא יכולים לראות בבדיקות דם אם יש לנו את המחלה הזו או לא ?

זה בכוונה עובר דרכם כדי לא להרוס למי שיש את המחלה הגנטית?

ואיך הגיוני שלמישהו יהיה את המחלה ועדיין יוכל להשתדך למישהי? כי היא בלי מחלה גנטית אז הסיכוי קטן יותר?

חח ואי סליחה על כל השאלות, זה מעניין ממש

את יכולה לעשות בדור ישרים בעלות של כמה מאות (לפני החתונה שלי זה היה בעלות של 500 ש''ח, לא יודעת מה המצב היום)

את עושה אצלהם את הבדיקת דם.

את עושה ובעלך

הם בודקים את מה שבודקים

לא מעדכנים אם יש נשאות לאחד מכם אלא בודקים בצורה אחרת ששמורה להם

לעניות דעתי בשלב הזה שאתם נשואים, לדעתי עדיף לפנות לקופה ולא לדור ישרים..

יש סקר גנטי בקופה,

מה שבסל הוא חינם  (ככה חושבת)

או בעלות התחייבות

יש סל בדיקות מורחב שצריך לשלם על זה

את לא חייבת לעשות את המורחב, את יכולה להתחיל עם הבייסיק.

במקרה הזה את עושה בדיקות דם בקופה (צריך קודם הפניה מיועצת גנטית, זו אחות שמביאה הפניות בהתאם למוצא שלכם.. מחלות במשפחה וכו')

לכל אחד יש גנטיקה, חלקנו נשאים של מחלות ואנחנו לא יודעים מזה, זה לגמרי קיים

זה שמשהו נשא זה לא אומר שזה בטוח יתפרץ

יכול להיות שזה יהיה מושתק, ויכול להיות שלא

לדוגמה (מהרשת)

זוג הורים בלי נשאות של סכיזופרניה הסיכון שלהם לילד עם - הוא 1 אחוז

לעומת זאת אבא או אמא עם סכיזופרניה הסיכון שלהם לילד עם - הוא 12 אחוז

מי שנשא של מחלה עדיין יכול להתחתן

הוא 0שוט צריך לקחת בחשבון שיש לו יותר סבירות להבאת ילד עם הבעיה

זה שרק אחד ההורים נשא ולא השני, זה מוריד את הסיכון לפחות

לדוגמה מ 50 אחוז זה יורד ל 25 אחוז, סתם לצורך הדוגמה.

ואם הזוג בוחר הוא יכול להחליט לעשות מיון עוברים (במסגרת הפריה חוץ גופית) ולברור רק את העוברים 'הבריאים' 

בהקשר הגנטי, כשמדברים על נשא מדברים על אדם *בריא לחלוטין*.

זה לא כמו נשא של וירוס, למשל, שהווירוס עלול להתפרץ אצלו.

אם מישהו נשא של מחלה גנטית רצסיבית, אין לזה *שום* משמעות לגביו. הוא לא בסיכון לחלות, בדיוק כמו אדם שלא נשא בכלל.

איפה זה כן משפיע?

אם שני בני הזוג נשאים, עלול להיוולד להם בן חולה.

כשעובר נוצר הוא מקבל 2 עותקים מכל גן - אחד מאבא ואחד מאמא.

במחלות גנטיות רצסיביות עם תורשה פשוטה, שעליהן מדובר כאן, כדי להיות בריא צריך לפחות גן אחד תקין.

נקרא לגן התקין א' ולגן הפגום (שגורם למחלה) ב'. כדי להיות בריא צריך לפחות א' אחד - אם יש א' אחד או שניים האדם בריא, אם יש רק ב' הוא חולה.

נסתכל על זוג ששניהם נשאים:

לאבא יש א' וב' - הוא בריא.

לאמא יש א' וב' - היא בריאה.

אם הילד יקבל א' מאבא וא' מאמא הוא יהיה בריא.

אם הוא יקבל א' מאבא וב' מאמא היא יהיה בריא.

אם הוא יקבל ב' מאבא וא' מאמא הוא יהיה בריא.

אם הוא יקבל ב' מאבא וב' מאמא הוא יהיה חולה.

יש 4 אפשרויות, שרק אחת מתוכן גורמת למחלה. לכן הסיכון הוא 25%.

כל זה - אם שני ההורים נשאים.

בואי נראה דוגמה אחרת, שבה רק אבא נשא:

לאבא יש א' וב' - הוא בריא.

לאמא יש א' וא' - היא בריאה.

אם הילד יקבל א' מאבא וא' מאמא - הוא יהיה בריא.

אם הילד יקבל ב' מאבא וא' מאמא - הוא יהיה בריא.

בכלל לא משנה שהאבא נשא, בכל מקרה הילד ייוולד בריא.

לכן דור ישרים לא מעדכנים אם רק אחד מבני הזוג נשא - זה פשוט לא מידע רלוונטי. 

דר' דוב פופר מהדסה אם את מכירה

כן הסביר לנו שגם אם אחד נשא, זה עדיין מעלה את הסיכון ללידת ילד נשא  ו/ או חולה

אצלנו השיח אצלו היה ספציפית על שתי ''בעיות'' ספציפיות הקיימות בכל צד (לא אותה אחת בשני הצדדים)

קשה לי להאמין שאם לא היה סיכון,

הוא לא היה שולח לשבב גנטי (אחרי שביקשנו מההורים לשלוח את הילד החולה כדי לדעת מה הגן הבעייתי)

על סמך נשאות רק אצל אחד מאיתנו

לא היינו יכולים לעשות מיון עוברים אם לא היה סיכון

ככה שמה שכתבת אולי נכון בחלק מהמקרים, אבל לא במקרה שלנו..

הדיון פה היה על סקר גנטי.

במחלות שבודקים בסקר גנטי מה שכתבתי נכון (חוץ מ-x שביר, שהוא סיפור אחר).

יש מחלות שיש בהן רכיב גנטי, אבל הוא חלק ממכלול רכיבים שמשפיעים על התפרצות המחלה.

ככה זה, למשל, בסכיזופרניה - הדוגמה שנתת. זה מנגנון שונה, ולא בודקים מחלות מהסוג הזה בסקר הגנטי.

בכל אופן,

כתבתי את מה שיודעת

טוב לקרוא את מה שכתבת זה יכול להרגיע במידה מסוימת

בשורה התחתונה מאמינה שמי שזה רלוונטי לה תלך לעשות לפחות את הסקר הראשוני..

כי זה חשוב, אין מה לומר..

כן זוגי לא זוגי - השתדלות קטנה למשפחה בריאה יותר 

זה נכון שבעקרון זה לא רלוונטי אם בן זוג אם בלבד הוא נשא אבל זו לא הסיבה שדור ישרים לא מוסרים את המידע.

הסיבה היא שזו מערכת שנוצרה עבור הציבור החרדי ולצערי בחברה החרדית, למרות שנשאות לא באמת בעייתית, יש מקרים שבהם המידע הזה יכול לפגוע באדם.

(הרי היה הגיוני יותר שכל אדם ידע אם הוא נשא ובמידה וכן, הוא יוודא שכל שידוך פוטנציאלי לא נושא את אותה מחלה. אבל החשש במצב כזה הוא שאנשים יסתירו אמת. ובמידה ודור ישרים היה מוסר לאנשים מידע על נשאות של משודכים, החשש הוא שהמידע יפגע בסיכויים של האדם להתחתן)

כמה ידע יש לכן שתהיו בריאות

למדתי מכן המוןןן תודה רבה!!

אז בתור התחלה סקר רלוונטי לנו ודור ישרים לא, אז כבר הקלה שיש כיוון

ומהסקר הראשוני בע"ה נראה לאן זה מוביל אותנו..

דבר נוסף, אני מבקשת מרופאת משפחה הפנייה לאחות גנטית ואז מגיעה ישירות לחדר אחיות עם תור?

או יש עוד שלב?

אין עוד שלב.

אני קיבלתי הפניה מרופא נשים, אני לא בטוחה שחייבים הפניה. 

הפניה מרופא משפחה

זימון לאחות סקר, חיכיתי לתור איזה חודש

מקווה שאצלכם אין כאלה עומסים.. 

בשביל לקחת דם?

מה בעצם קורה עם האחות? היא מתחקרת פרטים עלי ועל בעלי ולפי זה מחליטה איזה בדיקות לעשות לי?

חשבתי שהיא עושה כל מה שיש מראש וזהו

יש אחיות שלוקחות דם ויש כאלה שלא

אצלנו לא לקחה..

את הולכת לאחות לתור של כחצי שעה

היא עוברת על המוצא של כל אחד מכם

על מחלות משפחתיות אם יש

וממליחה על בדיקות שכדאי לבצע

או שתעשה את הלקיחת דם במקום או בתור אחר 

יותר מזה?

יש שמועות שחלקם כבר בכלל היו מאורסים לפני וצירפו אותם רק לתוכנית..

אז אי אפשר לדעת

אני כן מאמינה שבשלב של לפני הפגישות או אחרי פגישה ראשונה, הם כנראה העבירו את המספר של המשודכים לדור ישרים

בתוכנית ווארט יש הרבה חרטא

וזה עצוב שככה אנשים ילמדו על הציבור החרדי.

חילול השם ממש 

הם לא מגיעים אומרים שיש נשאות למשהו כדי שיוכלו לעשות מיון עוברים

מה שכן עושים בקופה..

אני שומעת למה אני נשאית

הולכת ליועץ גנטי ומחליטה איתו מה הסיכונים, באיזה אחוזים.

בדור ישרים הם לא מביאים לך את התוצאות כדי לדעת את זה..

רופא גנטיקאי מהדסה הסביר לנו בשיחת ייעוץ שדור ישרים בודקים היתכנות של מוטציות חדשות בשילוב של בני הזוג

אבל הם לא יגידו לנו שמצאו נשואות לדבר כזה או אחר..

לא זוכרת במדויק אבל זה הרעיון 

זה אומר שאין לו נשאות לרשימת המחלות שנבדקות. כדי שייוולד חלילה ילד חולה, צריך נשאות של שני בני הזוג.

אז זה לא משנה אם אמרו או לא אמרו, אם יש התאמה - אין צורך במיון עוברים או משהו.

חוץ מx שביר שהם לא בודקים. כי הוא לא קשור להתאמה אלא רק לאמא.

קרובת משפחה שלי

בעלה עם נשאות למשהו

שמעלה בכ- 20.אחוז את הסבירות לילד עם נשאות

גם אם רק אחד מבני הזוג נשא..

לדוגמה,

יש סוגי סרטן שד תורשתיים

לא צריך ששני בני הזוג יהיו נשאים כדי שזה יעבור הלאה

מספיק שיש רק לאמא כדי שזה יעבור..

דודה שלי נפטרה מזה - אחרי שנםטרה המשפחה אזרה אומץ לבוא ולעשכן איזה סוג סרטן היה, כל האחיות הלכו ועשו בדיקות גנטיות

האחיות שיצאו נשאיות, הבנות שלהן הלכו ונבדקו

דור ישרים לא יבוא ויגיד לך שיש נשאות

והסיכון עדיין יהיה קיים

רק אם האישה תעשה בדיקה בקופה היא תדע אם יש נשאות או לא

אבל זה לא המחלות שבודקים בסקר גנטי.

ככה מה שידוע לי. אולי זה תלוי במוצא, כי אצלי כל מה שהמליצו בייעוץ הגנטי ברמת עדיפות ראשונה ושניה כבר נבדקתי בדור ישרים. (חוץ מx שביר)

המוטציה לסרטן השד היא לא מוטציה רצסיבית ולכן לא מתעסקים איתה בדור ישרים.

ואגב לא ברור לי למה רק האחיות של הדודה נבדקו, גם גברים יכולים להוריש את המוטציה באותה מידה למרות שהסבירות שלהם לחלות בסרטן השד בעצמם נמוכה מאד.

בכל אופן נראה לי שגם בסקר גנטי רגיל בקופה לא (אני אשכנזיה ולא זכור לי שבדגו את זה כשעשיתי סקר גנטי).

שאחות סקר גנטי לפחות תפנה את האישה לבדיקה המתאימה מה שלא יעשו בדור ישרים?

דור ישרים זה ראש קצת קטן

יש הרבה דברים שהם מעבר לבדיקות שהם עושים

אחות סקר גנטי יכולה להמליץ על תוספות שלא בסל בגלל סיבות כאלה ואחרות (לפי מה ששומעת מהמטופלת, כמו במקרה של סרטן או מחלות אחרות במשפחה)

דור ישרים זה מעולה, ברור!!

אבל כן יש מקום למי שרוצה לחשוב מעבר

וכן הייתי רוצה שדור ישרים יבדקו קצת מעבר..

ישלחו איזה טופס וכל אחד יוכל למלא אם ומה המחלות הקיימות המשפחה

אם כבר אתם עושים את הבדיקה, תוסיפו גם את זה ''על הדרך''

כותבת את זה מניסיון ממש כואב אצלנו,

זהו. 

יש מצב שגם הם נשלחו לבדיקה,

זה היה בגיל ממש קטן שלי

כך שממש לא זוכרת ומעולם לא טרחתי לבדוק 

בסקר גנטי בקופה עושה עבודה יסודית בהשוואה לדור ישרים.

דור ישרים, כמו שכתבו פה איפשהו למעלה, נועד לקדם בדיקות גנטיות טרום חתונה במגזר החרדי, והמגזר הזה צריך מוסד לבדיקות גנטיות משל עצמו במבנה כזה היא רק בגלל (סליחה על הבוטות) בורות.

הסיבה היחידה שבגללה אנשים יכולים לחשוב שנשאות של מחלה גנטית רצסיבית היא "כתם", היא חוסר הבנה של מנגנוני הורשה פשוטים.

לכן לא ברור לי למה משתמשים בדור ישרים גם במגזר הדת"ל. אני כן יכולה להבין למה זה תופס אצל חרדים שכן מבינים - כי זה נהיה סטנדרט חברתי.

זה יפריע למטרה שלשמה הוקם דור ישרים, שהיא לבדוק את *ההתאמה* הגנטית בין בני זוג שמתכוונים להתחתן, בלי לחשוף את פרטי המצב הגנטי של כל אחד מבני הזוג, גם *לו עצמו*.

תחשבי שדור ישרים היו בודקים נשאות ל x שביר, לדוגמא( או את הדוגמא שאת הבאת של גן שמעלה דרמטית סיכוי לסרטן), ואז בשלב בדיקת ההתאמה הזוגית היו מדווחים רק לנשא עצמו שהוא נושא את הגן הזה. עכשיו מה אמורה כלה פוטנציאלית לעשות, כשהיא מקבלת תשובה כזו? לעדכן את המיועד? להסתיר את זה? זו בחירה בלתי אפשרית, ויגרום לכך שאנשים לא יבואו להבדק כלל.

כל הרעיון הוא שהבדיקה חשאית לכולם, ומונעת בעיות של *שילוב* הגנים של בני הזוג, ולא 'נותנת דירוג' גנטי פרטי לכל אחד שבא להבדק.

לכן המסקנה ההגיונית (בעיקר לציבור החרדי אבל לא רק) בעיני היא, להעזר בדור ישרים לפני ההכרות או בשלבי ההכרות המוקדמת, ולומר *לכולם* להשלים בירור גנטי בקופה לאחר החתונה ( ולמעשה בלי קשר לחתונה, הרי גם מי שמתכננת להשאר רווקה כדי שתדע אם היא נשאית לגן המעלה שכיחות לסרטן)

(חייבת לציין שבדיקות סקר גנטי בקופה בעיני בכלל לא מתאימות לשלב הזה, של בדיקת התאמה לבן זוג פוטנציאלי, ודור ישרים הרבה יותר מוצלח למטרה הזו)

מבינה את הבעייתיות בבדיקת מוטציות דומיננטיות (או אחוזים בX) לפני חתונה.

אבל אם גם ככה בודקים רק מוטציות רצסיבית, איזה עניין יש שלא לדעת אם אתה נשא של המוטציה או לא?

וכן, הרבה אנשים בפועל לא מבינים את ההבדל ולכן עושים דור ישרים כי זה סטנדרט מגזרי אבל לא ממשיכים לסקר גנטי כי הם "כבר עשו דור ישרים".

חוץ מזה, אך אני לא טועה, הקופה מממנת חלקית את הבדיקה בדור ישרים ואחר כך כשחוזרים להשלים בקופה לדעתי הם גובים יותר כי זה בעצם בדיקה חוזרת. או לפחות פעם זה היה ככה.

אנחנו לא יועצות גנטיות!!!

לא מפנים בכלל לבדיקות נוספות, מקסימום מייעצים ללכת ליועצת גנטית.

אין לנו שום סמכות להפנות לבדיקות גנטיות למחלות שאינן בסקר. זה עושים רק יועצים גנטים שלמדו המון בשביל זה. ולבדיקות  מסוימות מקבלים  גם המלצה של  אונקולוגים

כתבתי שהלכנו ליועץ גנטי בבית חולים

אחרי הבדיקות סקר בקופה 

לסקר גנטי בקופה.

הטענה היא שדור ישרים זהה לסקר גנטי בקופה (חוץ מx שביר).

כל מה שאמרת שלא בודקים בדור ישרים - גם בסקר הגנטי לא בודקים. ומסתבר שגם לא ממליצים או מפנים ליעוץ גנטי.

זאת אומרת,

לא משנה אם עשיתם דור ישרים או סקר גנטי, אם יש מחלה במשפחה - לכו לייעוץ גנטי.

ודור ישרים לא כזה גרוע... כנראה שגם לילדים שלי אמליץ לעשות את זה אם זה מה שיהיה מקובל כשהם יגיעו לשלב.

כן דיברה והגדילה ראש

הרי בגללה הלכתי ליועץ גנטי

לא עלה בדעתי ללכת ליועץ גנטי אם לא השיחה שלה

האם בדור ישרים משהו דיבר על זה? ממש לא.

דור ישרים טוב להתאמה הראשונית

אחרי החתונה לגמרי אמליץ לילדים שלי לבצע בדיקות מורחבות בקופה

מדובר בילדים שלנו, אני רוצה לעשות את המקסימום הקיים בעולם כדי לדעת שהכל תקין.

כן הייתי מצפה שאן דור ישרים החליטו לקחת את המטלה המדהימה הזו על עצמם, שכן יגדילו ראש

שכן ייצרו איזה טופס נוסף ובו יידעו שאם יש במשפחה בעיות בריאותיות שכל אחד ייקח בחשבון שהבדיקה שלהם כלל לא מכסה את זה.

כי אנשים עושים דור ישרים

מולהבים מזה ששילמו עוד 200 שקל על בדיקה מורחבת ואין להם שום מודעות לכך שדווקא את מה שהם רוצים לבדוק לא בודקים.

אני אומרת את זה מידיעה

מניסיון עם עצמי ועם בני משפחה.

אבל לדעתי זה לא קשור לדור ישרים. כל אחד יכול לקרוא בעלון שלהם מה הם בודקים,

ואם יש מחלה גנטית במשפחה, הולכים לייעוץ רפואי רלוונטי.

את המודעות הזו צריך לעורר אצל כל אחד, גם מי שעשה סקר גנטי וגם מי שלא עשה כלום...

יפה שהאחות סקר גנטי הגדילה ראש, אני מבינה שבשבילכם זה היה משמעותי מאוד. אבל זה ממש לא חלק מהתפקיד שלה, ולא כל אחות עושה את זה.

אני לא חולקת עליך.

אני חושבת שבמבחן ההשוואה בין סקר גנטי לבין דור ישרים לא קיים הבדל תהומי. (בכל מקרה כדאי להשלים סקר גנטי בקופה בגלל x שביר, ובגלל בדיקות שמתחדשות כל הזמן).

התכוונתי שגם האחייניות (הבנות של האחים) צריכות להיבדק

אבל אולי הקופה מממנת את הבדיקה רק במקרים של סרטן/מוטציה בקרבה ראשונה?! זה יכול להיות.

כי באמת יש בת דודה שחלתה בסרטן במקום אחר (שחלות, או צוואר הרחם - משהו שם באזור הנשי)

היא בת של הדוד

את חושבת שיש קשר?

כלומר סביר מאד להניח.

מוטציה בגנים BRCA1 או BRCA2 מתאפיינת בשכיחות גבוהה של מקרי סרטן השד והשחלה במשפחה.

טוב, לא אגיד על זה כלום

בטח כבר משהו אחר עלה על זה

והיא כבר כנראה הבריאה.. או שלא

זו משפחה ענקית כך שאין ממש קשר אדוק 

ואפילו אין צורך בהפניה

ואיכשהו לא חשבתי על הרעיון🙊

אני לא מתכננת לחשוף כאן תיק רפואי

אבל מבחינת דור ישרים מורחב הייתה התאמה אצלנו בלי שום כוכביות

בפועל עם השנים כן מאוד התלבטנו על מיון עוברים אחרי התייעצות עם גנטיקאי (בפועל בגדול היה הפריה אז עשינו אבל עכשיו התייעצנו שוב אחרי שנקלטנו טבעי, החשש קיים - זה ברור אבל מאמינים בעז''ה שיהיה בסדר כי הסבירות יחסית נמוכה! תודה לה' !!!)

ז''א גם אם דור ישרים מביא אור ירוק, זה אומר שיש התאמה אבל אפשר תמיד להרחיב.

כותבת את הסיפור האישי שלנו כי זה נושא לא מספיק מדובר וחבל!!

אנחנו עשינו דור ישרים ולא היתה שום בעיה

אחרי החתונה עשינו סקר גנטי (ונס שהקשבנו לרופאה כי בהתחלה ממש לא חשבתי לעשות) וגילינו נשאות שיש רק אצלי וגורמת ל50 אחוז לילד חולה

ברוך ה מאז נולד לנו ילד בתהליך של ברירת עוברים ואנחנו ממש מודים לקבה גם שנתן לנו שכל לבדוק וגם שנתן לנו אופציה להביא ילדים בריאים לעולם.

בקיצור אם מישהי מתלבטת שלא תתלבט! בעיני כל גילוי עדיף עשרת מונים על לידת ילד חולה. 

וכן - לא מדברים על זה מספיק

זה יכול לחסוך כל-כך הרבה לעשות את הבדיקה הקטנה הזאת!!!

המון הצלחה בהמשך.. 

אז אולי יש העדפה לסקר גנטי שיותר מקפידים?

כי דור ישרים אומרים מראש שהם לא בודקים נשאות רק של צד אחד (כמו שהיה אצלנו).

אז יש כמה מחלות קשות שהם לא בודקים.

הבעיה שהרבה זוגות לא מבינים בזה, ובאמת ב"ה ברוב המקרים אין צורך גם בסקר גנטי.

אבל במקרים הבודדים שכן, כמו אצלנו, זה ממש הצלת חיים של משפחה שלמה. ולכן פשוט שווה לקבוע את הבדיקה הזו, זה כולה בדיקת דם אצל אחות, וזה השתדלות שיכולה להציל משפחות, לא פחות.

אגב אני לא רציתי לעשות את הבדיקה כי ב"ה כל המשפחות שלנו בריאים ואני ובעלי משני מוצאים שונים לגמרי, לא חשבתי שיש מה לחשוש. אז אני מדברת לגמרי מניסיון והיכרות עם ההתלבטות. 

הפנייה לבדיקת דם של סקר גנטי?

ומי בודק את זה ומביא תשובה?

חחחחח אמאלה אני מרגישה ממש בורה עם השאלות

קובעים תור לאחות ייעוץ גנטי.

מגיעים שני בני הזוג, אבל מספיק שאת תיבדקי. לפי התוצאות שלך יודיעו לכם אם גם בעלך צריך להיבדק. 

חוץ מx שביר?

אני רואה פה התכתבות ולא מבינה כבר מה הכי בטוח לעשות🙈

משם ממשיכים

אם יש לכם בעיות או מחלות במשפחה, כדי לבצע בהתאם לסוג הבעיה בדיקות יותר מורחבות. 

דור ישרים - לא בודקים x שביר. לא רלוונטי לכם, כי אתם כבר נשואים.

סקר גנטי בקופה - בדיקה אחת מקיפה שבה בודקים כל מה שצריך, כולל x שביר.

הולכים לאחות ייעוץ גנטי. היא מסבירה על הבדיקות שרלוונטיות לכם לפי המוצא.

אתם בוחרים אם להיבדק רק למה שבסל, או להוסיף גם בדיקות בתשלום. בכל מקרה, לא משנה מה בחרתם, עושים לך בדיקת דם אחת (לוקחים כמה מבחנות, 2-3 אם אני זוכרת נכון.)

כל זה - בביקור אחד.

תוך כמה שבועות מגיעות תשובות.

אם את לא נשאית לכלום - הכל טוב, את ממשיכה את חייך כרגיל.

אם את נשאית ל-x שביר, מפנים אותך הלאה, שתקבלי ייעוץ מתאים.

אם את נשאית למשהו אחר, שולחים את בעלך לעשות בדיקת דם, שבה יבדקו רק את המחלה שאת נשאית שלה.

אם הוא לא נשא - הכל טוב, אתם ממשיכים את חייכם כרגיל.

אם הוא נשא, יפנו אתכם הלאה, לייעוץ מתאים.

מחלות עם תוחלת חיים מאוד נמוכה עד בכלל לא חשוכות מרפא

מחלות חשוכות מרפא שגורמות לסבל רב

מחלות עם נכות יחסית קלה (עיוורון/שמיעה וכו)

ואתם בוחרים מה אתם רוצים לבדוק.

אנחנו לדוג בדקנו כל מה שאפשר... להחליט לדעת מראש ששנינו נשאים למחלה עם נכות קלה לא אומרת בהכרח שנעשה עם זה משהו..  רק שבחרנו לדעת

למחלות רצסיבית חוץ מל X שביר ו DMD שאותם לא בודקים בדור ישרים בדיוק מהסיבה הזו...

המדינה לא תממן ברירת עוברים במהלך של נשאות למחלה רצסיבית

יש כן מחלות שעוברות עם נשאות של אחד מבני הזוג

אני יודעת בוודאות על אפילפסיה מהסוג התטרשתי

ועל חלק מהבעיות הנפשיות

לא בטוחה שהייתי עושה רק בגלל הסבירויות האלה מיון עוברים

אבל בתור זוג שגם ככה היה ב ivf, לא רואה בעיה בתוספת התחייבות..

אצלנו המקרה לא היה על אלה,

אבל אותו רעיון ואשרו לנו תוספת של מיון 

יש המון מחלות תורשתיות דומיננטיות שנבדקות רק במקרים של חשד למחלה הוא חולה ידוע במשפחה לאחר יעוץ גנטי מקיף.

אני לא בעד או נגד דור ישרים. רק חשוב מאד שכל אישה תבין מה נבדק בסקר הגנטי ומה מטרתו ולא תחשוב שהוא מכסה את כל המחלות הגנטיות 

מההיכרות שלי עם ילד כזה -

איקס שביר זה קושי מאוד מורכב

לא מוכנה לקחת סיכון סיכון כזה.. 

ולכן בעיני ראוי שכל זוג ישלים בדיקה זו לאחר החתונה אם עשה דור ישרים.

מי שעשתה דור ישרים בעבר לא נבדקה לכל מה שמומלץ לבדוק היום, ולכן ההמלצה היא להשלים את מה שחסר.

מי שרוצה יכולה לקבל מדור ישרים רשימה של הבדיקות שהיא עשתה.

(גם מי שעשתה סקר גנטי בקופה לפני כמה שנים תקבל המלצה להשלים את הסקר הגנטי, כי נוספו עוד בדיקות)

צריך ללכת לאחות ייעוץ גנטי, ולפי הנתונים של הזוג היא אומרת איזה בדיקות מומלצות ומה לא צריך לעשות.

היא מסבירה גם מה בחינם ומה בתשלום.

מתוך המידע הזה הזוג מחליט מה לעשות. 

גנטי רק אחרי ההפלות

בהריונות התקינים אפילו לא אמרו לנו לעשות ולא הכרנו את זה

ולבצע השלמה של בדיקות חדשות בסל לפני כל הריון

זה נועד לשלול בעיות גנטיות ונשאות של גן בעייתי אצל שני ההורים

אם מוצאים בעיה אז באמת צריך לעבור ivf ולבדוק כל עובר בנפרד שהוא לא פגום גנטית

לפעמים הפלות קורות כיון שהעובר לא תקין בלי קשר לנשאות של גנים בעייתיים אלא שילוב הכרומוזומים של הבעל והאישה ביחד בעוברים מסוימים לא תקין

זה לא אומר שכל העוברים שיוצרו להם לא תקינים.

תדמייני פאזל של כמה חלקים שיוצרים ביחד תמונה יפה, אך צריך לבחור את החלקים הנכונים ומספיק חלק אחד מפאזל אחר שנכנס בטעות ויהרוס את התמונה היפה.. אבל אם החלק האחר היה מונח בפאזל הנכון אז בעצם היתה נוצרת תמונה אחרת יפה

זה קורה לפעמים בעוברים ולכן הם נופלים כי הם לא ברי קיימא אבל כמובן זה לא משפיע על עוברים אחרים שיכולים להיווצר תקין

ועובר לא תקין יכול לגרום להמטומה ברחם של האמא? או שזה לא קשור?

כי בעקבות המטומות חוזרות אמרו לי לבצע את הסקר גנטי הזה

ותהיתי אם זה קשור בכלל

כן יכול להיות קשור לקרישיות

בדקת אצל המטולוג? 

עשיתי את כל הבדיקות קרישיות האפשריות (חלקן נעשו בקופח וחלקן בבי"ח)

עשיתי בדיקת פאפ שלא קשורה

בדקתי אופציה לזאבת אפילו כי היה חשש

עשיתי פתולוגיה לשילייה

עשיתי היסטרוסקופיה ברחם

בדקו את העובר שיצא (בשני המקרים היו הפלות מאוחרות אז היה מה לבדוק)

ובטח עשיתי עוד אבל כבר שכחתי

לך.

אבל היה לי תמוה בהקשר 

שעברה מלא הפלות ועשתה את כל הבדיקות,

ובקרישיות יצא הכל תקין ובסוף רופא נתן לה טיפול לקרישיות וזה מה שעזר...

ולידה שקטה...

ואת בעזרת ה' תסיימי את ההריון הזה בידיים מלאות בבריאות ובשמחה!!!!

אבל בכל אופן אברר לך...

דילול דם יכול להיות בעייתי דווקא...

קלקסן כי באמת האמנתי שזה מה שיעזור כי להרבה נתנו וזה עזר..

ושום רופא לא אישר לי, לא בבית חולים, לא רופא בסיכון ובטח לא בקופח

גם אחרי שההריון השני לא צלח אז עירבתי המטולוג והתחננתי שיאשר לי קלקסן בהריון הבא אבל הוא היה בשלו ואמר שהוא לא רואה סיבה כי בדיקות הקרישיות תקינות ואם יש לי המטומה אז לא צריך מדלל..

והנה אני שוב עם הריון עם המטומה

רופא להריון בסיכון הביאה לי דופסטון פעמיים ביום+ אספירין

אספירין זה משהו חדש שלא הביאו לי קודם אז זה מביא לי תקווה שזה יעזור, אבל לא יודעת לגבי הצלחות 

כולם אמרו פה אחד שהכל תקין ואני יכולה להקלט ולחוות הריון תקין

הרופא נשים שלי, ההמטולוג, בתי החולים שהייתי אצלם אחרי ההפלה/לידה שקטה

בבתי חולים המליצו לי לעשות בדיקות שיצאו תקינות ומשם זהו

אז לא חשבתי על דעת עצמי לפנות למישהו נוסף בתחום

חוץ מזה שלידות קודמות לא מחייבות כלום יש הרבה גורמים משתנים

איך שמרגיש לך

אז שלחו אותך לסקר גנטי בלי קשר להפלות נראה לי

לעשות גם סקר גנטי וגם רופא מומחה להפלות חוזרות?

למרות שכרגע אני בהריון אז מה סקר גנטי יעזור?

זה משהו שמומלץ בלי קשר, אם מתגלית נשאות של שני בני הזוג למחלה גנטית כלשהיא אז אפשר לבדוק האם העובר חולה.

לגבי מומחה הפלות חוזרות, לא בטוחה מה הנחיצות, האם עברת בירור להפלות? אם כן וקבלת המלצות להריונות הבאים, אז לא בהכרח צריך.

ואחרי שראו שהכל תקין אמרו לי שאפשר להקלט והכל יהיה בסדר

אבל שוב יש המטומה, אז משהו מתפספס להם

מידי פעם יש בדיקות חדשות,

לכן אני מחדשת..

למשל עשיתי לראשונה לפני 8 שנים בערך

לאחר מכן בטיפולי פוריות עשיתי השלמה שזה היה לפני 3.5 שנים

לפני שנה עשיתי שוב סתם למען הקטע

ובאמת היו חדשים בסל 

לא חזרתי על מה שכבר בדקתי

אלא רק על חדשים.. 

מבקשים לעשות השלמה של סקר גנטי בקופה.

זכאים לעשות לפני כל הריון. מקסימום אומרים שאין מה להשלים

בשבועות מוקדמים אפשר לעשות ניפט (בדיקת דם שבודקת את ה ד.נ.א של העובר) ולהחליט לפי התוצאות שלה. עושים פרטי אבל יש החזר מקופ"ח. אם פונים דרך מכון פועה יש הנחה לחברה שעובדת איתם

הרופאים תמיד המליצו לי בדיקת מי שפיר בגלל הגיל, זה בנוהל.

בגלל שב"ה לא היו לי הריונות עם סיבוך, השקיפות והכל יצא תקין לא עשיתי מי שפיר.

ב"ה הכל בסדר...

אני חושבת שאם הכל תקין בבדיקות השוטפות, זה לא הריון ראשון והכל תקין אז בשביל מה???

אני לא רופאה ולא רוצה לסתור את דברי הרופא, אבל הם אומרים את זה על אוטומט.

והרופאה שלי ממש דחפה אותי לעשות הכל בהריון הנוכחי כי אני פחות או יותר בגילך, אבל עשיתי ניפט, שקיפות + חלבון עוברי וסקירה מוקדמת וזה סיפק אותה ב"ה.

איך היו התוצאות?

אישית, לא עשיתי מי שפיר.

ולא חושבת שאעשה בגלל הגיל. רק אם יש תוצאות בעייתיות. וגם אז הייתי בודקת אם יש בדיקה פשוטה יותר לעשות.

זה מומלץ רק מכיוון שככל שהגיל עולה יש יותר סיכוי למומים כלשהם. למיטב ידיעתי בעבר התייחסו לגיל 40 כגיל סף לדברים האלה, והיום הורידו את זה ל-35 ואפילו פחות. ולדעתי זה מכיוון שנהיה קל יותר לממן את זה, או בגלל הגישה הכללית של רפואה מונעת שהתפתחה בשנים האחרונות או בגלל החשש של הרופאים מפני תביעות.

בעיניי זה לא נכלל ברפואה מונעת ואני גם לא מתכוונת לתבוע רופא במקרה שאגלה חלילה בלידה שיש מום כלשהו, אז לא רואה שום סיבה לעשות.

הסקירות מספיקות לי בשביל לדעת פחות או יותר שהעובר בריא, והן בדיקות פשוטות בהרבה ולא מסוכנות.

מעבר לזה מספיקות לי תפילות. (וגם ידיעה שתינוק שנולד בריא לא בהכרח נשאר כך, ולא בהכרח כל לקות נראית כבר בהיריון ובלידה...)

מבינה על מה את מדברת וחיבוק.

אבל למשל בדיקת אקסום כן יכולה לגלות סיכון גבוה להפרעות מאוד חמורות שלא ניתן למצוא בסקירות. כלומר כן יכולים לומר אחוז סיכון לשיבוש גנטי שעשוי לגרום לאוטיזם או אפילפסיה או דברים נפשיים. אבל זה בצד המאוד קיצוני וקשה של ההפרעות הללו. ולא בצד של תפקוד גבוה וכד'.

אני עושה השתדלות מסוימת לבדוק את בריאות העובר, כל עוד היא לא כרוכה במאמץ נפשי ופיזי גדול במיוחד. ומכיוון שבכל מקרה לא נוכל לעלות על כל הבעיות האפשריות אצל התינוק העתידי, אני מגבילה את עצמי בהשתדלות.

אבל מבינה את מי שסוברת אחרת...

לשם מה לדעת.

האם אלו הפרעות שתפסיקי היריון בגללן, או שאפשר לטפל בהן ברחם או מיד לאחר הלידה?

הפרעות שלפי הצ'ט סיכוייהן 1 למאה או 200 בלי קשר לגיל (כשהסיכון אצל רופא מיומן 1 ל-1400) שאי אפשר לדעת עליהן כלל מהבדיקות המוקדמות, ושבהחלט יש מה לעשות איתן כבר בחדר הלידה ואפילו בתכנון מקום הלידה...

ההמלצה הרפואית לעשות מי שפיר בכל גיל

היום המסכנה היא שהיחס בין התועלת מהבדיקה (גבוהה מאוד) אל מול הסיכון שבה (מינורי) מטה לגמרי את ההמלצות לכן לעשות

הסיבהשיש יותר ענין סביב גיליים מאוחרים היא כי אז יש מימון

המדינה לא יכולה לממן לכולם ולכן חתכו איפשהו.ומשנה לשנה כעל שמבינים כמה התועלת עולה- הגיל שקובע את המימון יורד

אם כך, השיקול לא צריך להיות לפי הגיל, אלא לפי היכולת הכספית...

ובכל מקרה, היום כבר כמעט ואין סיכון להפצות בעקבות מי שפיר. במחקרים זה ממש ירד לאחוזים נמוכים ובלתי משמעותיים. גם המנוחה שצריך אח"כ זה לא נוחה מלאה, אלא יותר של לא להרים דברים כבדים, לא להתאמץ מדי

החלטות טובות

היא משום שהסיכון חלילה שמשהי לא תקין עולה סטטיסטית על הסיכון מהבדיקה

אני שמעתי מפרופסור מאוד בכיר שאם כל הבדיקות תקינות שקיפות ניפט סקירה אז אין טעם לעשות מי שפיר רק בגלל גיל

כמובן שמי שפיר בודקים גם דברים נוספים אבל אלו כבר לא קשורים ישירות לגיל אז לפי מה שהאישה מרגישה

מה הכוונה "אין טעם לעשות"? מה אם מגלים משהו שניתן לסייע לו כבר בחדר לידה אם דואגים מראש לנוכחות של צוות מתאים?

(הרי לדבריו השכיחות למשהו כזה עולה עם הגיל ובכל מקרה גוברת על הסיכון, כיום, מהבדיקה...)

אודה להסבר...

ההמלצה הרפואית למי שפיר מגיל מסויים זה רק בגלל הסכון המוגבר לתסמונת שסטטיסטית הסיכוי עולה עם הגיל אל מול הסיכון שבבדיקה.

על זה הוא אמר שאם ניפט ושאר בדיקות תקינות הוא לא בעד לבדוק רק כי האישה עברה גיל מסויים.

הרי עם הגיל עולה הסיכוי למשהו שיכול לדרוש היערכות מוקדמת...

ההמלצה לפי גיל היא כי הסיכון מהבדיקה הוא פחות מאשר הסיכוי שמשהו לא תקין

אם כל הבדיקות הנ"ל תקינות כבר אין משמעות לגיל והפער בין הסיכון שקיים מהבדיקה גדל.

כמובן אנע חא מביעה את דעתי כל אחת תתייעץ ותעשה מה שנכון לה

בשורות טובות לכולן

שאם היה ממצא חריג, הוא חושב שהיו מגלים כבר בבדיקות אחרות (ניפט, שקיפות, סקירה)

שהיו, שמענו בהם שמי שפיר גילו משהו חשוב שיתר הבדיקות לא הצביעו עליו...

לא על דברים שגילו במי שפיר וגרמו להפסקת ההריון.

לא על דברים שגילו וגרמו להיערכות אחרת בלידה.

ולא על מקרים בהם לא עשו מי שפיר, ואחר כך גילו משהו שהיה אפשר לדעת מראש.

ברור שזה לא מדד, ויכול להיות שהיו סביבי יותר מקרים שאני לע מודעת אליהם.

באמת מעניין אותי איזה דברים אפשר לגלות, שאין להם סימנים נוספים חוץ מבדיקת מי שפיר, ומה האחוז של המקרים האלה.

שבפייסבוק עולות בקביעות שאלות שמתארות מקרים כאלה.

לשאלתך השניה מעתיקה לך חלקים רלבנטיים ​ממה ששאלתי הבוקר את הצ'ט (מציעה לך לשאול גם בעצמך כי הוא מתאים את הדגשים בתשובה להטיה המדוייקת של השאלה):

הצ'יפ הגנטי (Microarray): היום בדיקת מי שפיר אינה מסתפקת רק בקריאת כרומוזומים בסיסית, אלא כוללת צ'יפ גנטי שמחפש מיקרו-חסרים ומיקרו-הכפלות (כמו תסמונות דיגורטן, פראדר-ווילי ועוד). מרבית התסמונות הללו אינן מותירות שום סימן בסקירת המערכות – מבנה המוח, הלב והאיברים נראים נפלא, בעוד שהבעיה היא ברמת המקטע הדק של הדנ"א.

​ הסיכון למצוא פתולוגיה משמעותית בצ'יפ הגנטי (שכאמור אינה קשורה לתסמונת דאון ושסקירת המערכות עיוורת לגביה לחלוטין) עומד באוכלוסייה הכללית על כ-1% (כלומר 1 ל-100), ללא קשר ישיר לגיל האם או לתוצאות הסקירה.

שאלתי אותו אם יש מה לעשות עם זה טרם הלידה:

​1. היערכות רפואית מיידית ברגע הלידה (הצלת חיים ומניעת סיבוכים):

​חלק מתסמונות המיקרו-חסר כוללות תופעות קליניות הדורשות התערבות רפואית מיד לאחר הלידה, שאם לא מודעים אליהן מראש – עלולות להוביל לסיבוכים קשים:

​תסמונת דיג'ורג' (22q11.2):

​היפוקלצמיה קשה (ירידה חדה ברמת הסידן): נובעת מחסר או תפקוד לקוי של בלוטת התריס (Parathyroid). ירידה בסידן מיד לאחר הלידה עלולה לגרום לפרכוסים, הפרעות בקצב הלב ונזק נוירולוגי. אבחון מוקדם מאפשר ניטור ומתן סידן מיד לאחר הלידה.

​מומי לב נסתרים: כ-75% מילדי דיג'ורג' סובלים ממומי לב. חלק מהמומים אינם מתגלים באולטרסאונד רגיל. ידיעה מוקדמת מאפשרת ביצוע אקו-לב עובר ייעודי, ותכנון הלידה במרכז רפואי עם מחלקת טיפול נמרץ יילודים וקרדיולוגיה ילדים.

​חסר חיסוני (Immune Deficiency): עקב בעיה בבלוטת הטימוס. תינוק כזה אינו מורשה לקבל חיסונים מסוימים (חיסונים מוחלשים) מיד לאחר הלידה, והצוות נערך להגנה מזיהומים.

​תסמונת פראדר-ווילי / אנגלמן:

​תינוקות אלו סובלים לעיתים קרובות מהיפוטוניה קשה (רפיון שרירים חמור) בעת הלידה, הגורמת לקשיי נשימה, קשיי בליעה ורפלקס מציצה ירוד. זיהוי מוקדם מונע אספירציה (שאיפת מזון לריאות) ומאפשר חיבור מיידי לתמיכה נשימתית/האכלה בצינורית במידת הצורך.

​2. תכנון מקום ואופן הלידה:

​ידיעה על מיקרו-חסר מאפשרת לקבל החלטות מושכלות לגבי מעקב ההיריון והלידה עצמה:

​בחירת בית חולים מתאים: לידה במרכז רפואי שלישוני (בית חולים גדול) המצויד בפגייה מתקדמת, יחידת טיפול נמרץ יילודים (פגייה/טיפול נמרץ ילדים) ומומחים בתחומי נוירולוגיה, גנטיקה, אנדוקרינולוגיה וקרדיולוגיה.

​מניעת מצוקה עוברית: מעקב הדוק יותר בשבועות האחרונים להריון להערכת צמיחה (IUGR) וניטור מוכן למזעור מצוקה בלידה.

​3. בירור גנטי להורים ותכנון משפחתי:

​ברוב המקרים (כ-90%), מיקרו-חסרים נוצרים כאירוע אקראי חדש (De Novo) אצל העובר. עם זאת:

​ב-10% מהמקרים, אחד ההורים הוא נשא סמוי של המיקרו-חסר (לפעמים עם ביטוי קל מאוד שלא אובחן מעולם).

​אבחון העובר מאפשר לבצע מיד בדיקה גנטית להורים. אם אחד ההורים נשא, הסיכון להישנות בהריונות הבאים עומד על 50%, מה שמאפשר להשתמש בטכנולוגיית PGD (דיגום גנטי של עוברים בהפריה חוץ-גופית) בהריונות הבאים.

(בהמשך מוזכר שם היתרון של ההכנה הנפשית והרגשית)

בכל הריון שנראה תקין בבדיקות הרגילות.

לא אמרתי לעשות.

התלבטתי על זה מאוד מאוד מאוד. וכל זוג יחליט לעצמו.

זה אומר שבאוכלוסיות שפחות עושות בדיקת מי שפיר, נולדים כמות כזאת של תינוקות עם כל מיני תסמונות קשות.

הייתי מצפה להכיר יותר מקרים של ילדים שנולדו עם תסמונות כאלו.

אני מניחה שיש הרבה תסמונות שונות שנכללו בקטגוריה הזאת, ולכל אחת מהן יכולה להיות הסתברות נמוכה.

אבל בסך הכללי זה אמור להיות משהו יותר נפוץ.

להגיד, כמו שכתבת בעצמך "לא שמעתי" זה לא מדד.

האמירות וההמלצות מבוססות על מחקרים ולא על סביבה קרובה.

דבר נוסף חשוב, בדיקת מי שפיר היא בדיקה אבחנתית. יש בה תשובה לגבי המציאות.

חלק מהבדיקות האחרות הן בדיקות סקר, שמראות סיכוי למשהו אבל לא וודאות, ולכן אי אפשר לקבל החלטות על פיהן

אבל זה גם משהו שמזין את עצמו.

אם אני חשופה למקרים של ילדים שנולדו עם תסמונת שהיתה יכולה להתגלות במי שפיר, זה יכול יותר לגרום לי לעשות את הבדיקה.

אם אני פחות מכירה מקרים כאלה, אני פחות מבינה את החשיבות של הבדיקה.

מצד אחד זאת בדיקה יותר וודאית, אבל מצד שני יש בה סיכון, גם אם הוא נמוך.

נכון שהסיכון בבדיקה יותר נמוך מהסיכוי לגלות משהו משמעותי.

אבל למקרה הבודד זה לא משנה.

אבל גם אני זכאית למי שפיר בגלל הגיל.

(כיום נותנים מגיל 32).

אני החלטתי לא לעשות מי שפיר אם אין סיבה חוץ מהגיל.

הרופא קיבל את זה ולא ניסע לשכנע או להפחיד.

אם את רוצה, אפשר לעשות בדיקת ניפט, שבת בדיקת דם בלי סיכון.

היא לא מדויקת כמו מי שפיר, והיא יקרה.

אבל היא יכולה לתת רוגע.

זה גם הריון שהושג בקושי והמתנה.

אבל עשיתי. ב''ה עבר בסדר גמור. זו לא בדיקה נעימה בכלל ואני לגמרי נחתי אחרי, בעיקר כי פחדתי. כלומר מיד אחרי גם הרגשתי צורך פיזית אבל המשכתי עוד קצת עד שהייתי רגועה. הבעל והילדים הבוגרים עזרו. תתארגני לעזרה קצת אם את עושה. תשתי ותנוחי.

האמת שאין פה נכון ולא נכון. זה לגמרי החלטה אישית...

שהיא הסבירה לי- יכול להיות שאני לא מדייקת

אבל זה העיקרון

קודם כל נדבר הסיכון במי שפיר

היום בטכנולוגיה שקיימת תחת אולטרסאונד ורופא מומחה הסיכון כמעא ולא קיים כך שמהבחינה הזאת הנטיה שלא לעשות היא יותר על יחסי ציבור של הבדיקה הזאת (במיוחד בציבור הדתי) ולא על העובדות והסיכון הממשי

לעומת זאת הסיבות שכן לעשות

המידע שהיום מצליחים להםיק מבדיקת מי שפיר הוא פי כמה וכמה ממה שהיה לפני שנים

היא השוותה את הדגימה של המי שפיר לספריה עירונית

אם בעבר המדע ידע לקרוא כותרים או אפילו שמות ספרים

היום היכולת היא לקרוא פרקים, מילים ואפילו אות משובשת

יש תסמונות שמופיעות בפרקים

ויש תסמונות שמופיעות באות

אבל שתיהן יכולות לגרום לסבל בל יתואר ותוכלת חיים נמוכה מאוד באותה המידה

גנטיקה היא לא רק ענין של גיל

גם לאישה בת 20 יכול להיוולד ילד פגוע מאוד

בין אם זה בגלל תורשה

ובין אם זה בגלל שיבוש DNA של העובר

כמו פיגור שכלי קשה

את יכולה לשלוט במידע שמגיע אליך

ואת יכולה להחליט מה לעשות איתו

לדוג- אנחנו בחרנו שלא לדעת על שינוי גנטי (עודף או חסר) שהרפואה עדיין לא יודעת בוודאות מה ההשפעה שלו. האם הילד יהיה בריא לחלוטין? האם תהיה השפעה קלה או קשה?

זה מסוג הדברים שלא ראינו בהם תועלת

וחוץ מחרדה זה לא היה מוסיף לנו כלום

מהכירות אישית שלנו עם עצמינו

בחרנו שכן לדעת על מומים קלים ודאיים שמאפשרים חיים טובים גם אם מאתגרים כי זה לא ישפיע על גורלו של המשך ההריון- אבל מעדיפים לדעת מוקדם

בחרנו לדעת על מומים ודאיים שגורמים לסבל רב או שהתוחלת חיים שלהם נמוכה מאוד

בחרנו לדעת על מחלות גנטיות תורשתיות שמתפרצות בגיל מאוחר ויש להם טיפול מונע

גם בשביל הילד

וגם בשביל שנדע להיבדק בעצימנו אם תהיה תוצאה חיובית ולהתחיל טיפול מונע

בחרנו לדעת על מחלות שיש לרפואה מענה בשבילם

חוץ מענין הסיכון- תשאלי את עצמך למה לא?

ואולי יהיה לך יותר בהירות

(עוד טיפ- בימי ראשון בהדסה עין כרם בשירות הציבורי יש את דר נילי ינאי... ככה מקבלים רופאה סופר מומחית בשירות ציבורי ובמימון מלא)

מוסיפה עוד משהו שנזכרתי

מי שפיר היא בגיקה אבחנתית לא סקר

היא ודאית

והיא גם יודעת לבחון נוגדנים אם יש מחלות שהעובר נדבר בהם ברחם כמו cmv שיש להם השפעה גדולה על בריאות העובר

לפני שערכת ולרעיונות שבעיניי ישומיים מאוד ❤️

בכל מקרה מאחלת לפותחת בהצלחה וחיבוק.

אין לי עצות מעבר.

את מה שאני מבינה שמחקת... מעניין אותי מאוד לקבל פרספקטיבות אחרות

מחזקת אותך כי זה באמת התמודדות לא קלה.

לא יודעת לתת עצות כי אני מניחה שהפרעת התנהגות זה משהו יותר עמוק מסתם התחצפות. אם אתם מלווים בהדרכת הורים סביב זה הייתי מעלה את זה שם, ואם לא אז שווה לשקול בעיניי כי זה באמת משפיע על הדינמיקה בבית

מקסימום מציינת שלא מתאים לדבר ככה, בשביל הפרוטוקול ובשביל האחים הקטנים.

ברור שזה לא המיטב שלה, זה פסולת של מילים, תתייחסי לזה כמו קיא. אף אחת לא רוצה שיקיאו עליה וגם אף ילד לא רוצה להקיא אבל כולנו יודעות שזה חלק מהחיים.

מכיוון שזה יושב על הפרעה, ולא על סתם עצבנות רגעית של ילד, אני חושבת שהתגובה הנכונה היא להתעלם, ובעיקר לחזק את עצמך מבפנים - שאת אמא טובה, שמשקיעה בה המון למרות שנראה שאין "תגמול", שאת מבינה שהמילים האלה הן סתם גיבוב של שטויות שנובעות ממקום אחר בנפש שלה, שהיא כצמה לא מאמינה בזה אלא מדברת מתוך הקושי שלה.

אולי באמת בשביל האחים הקטנים כדאי לזרוק משהו כללי כמו, "בבית שלנו לא אומרים דברים רעים על אחרים" או "בבית שלנו מדברים בכבוד להורים", אבל באמת להפנות את הדיבור לרחבי הבית ולא אליה.

מניחה שאתם מטופלים/בהדרכת הורים?

❤️

מהר מאוד הייתי עוזרת לה להבין, שלאמא שלה לא מדברים ככה, גם לא למורה ולא לאף אחד.

הייתי מסבירה לה היטב מהו כבוד- שלה ובטח שגם שלי כאמא שלה.

אני אמא שלה ואליי לא מדברים כך.

מאמינה שביתך מטופלת בשל בעיות התנהגות, מציעה להתייעץ לגבי תגובה ראויה מול ביתך במקרים כאלה ולא להחליק את זה...

לדעתי זה אמור להיות גבול ברור בין אם ובת.

שתגדלי את כל ילדייך בנחת.

יש ילדים שהצבת גבול ברורה "מיישרת" אותם (לפעמים יש לזה תופעות לוואי אבל נניח להן כרגע),

ויש ילדים שהמח שלהם מתנגד אוטומטית וככל שהגבול יותר נוקשה ככה ההתנגדות יותר חזקה.

ילד שזוכה לאבחון של הפרעת התנהגות זה הרבה פעמים ילד מהסוג השני, וילד כזה צריך עזרה לשלוט בעצמו ולא הצבה של סטנדרט בלתי מושג.

לפותחת - מצטרפת לתקווה שאתם מלווים היטב ומודרכים, ואני מאד ממליצה על הספר "ילד פיצוץ" בשביל ההבנה של הסיטואציה ודרך עבודה מותאמת.

(האם בשל תשובתי את מסיקה שאינני מגדלת את ילדיי בנחת? מדוע? )

את צודקת במה שאת אומרת.

לכן הצעתי לכותבת, שכיוון שביתה מוגדרת כמופרעת התנהגות, מציעה להתייעץ לגבי תגובה מתאימה מול המטפלים שמלווים אותם, ולא להחליק את זה, להתייעץ איתם כיצד נכון להגיב. בטוחה שיש דרכים שיועצות מטפלות ומנחות שמכירות את הילדה ידעו לכוון ולהדריך כיצד לנהוג. וממש חושבת שחשוב לפנות אליהן בעניין הזה לגבי תגובה מתאימה, בטוחה שמלווה אותם דמות טיפולית, וחשוב ממש לדבר איתה ולהתייעץ, דרכים רבים יש להצבת גבולות, חבל שהסקת מיד שהדרך היחידה היא תקיפה.

מהתגובה שלך ברור שהצבת גבול ברור עובדת עם הילדים שלך, נחת שלא כולם זוכים לה.

איחלתי לך שימשיך ככה בע"ה.

אני הבנתי שאפונה מאחלת לך באמת שתמשיכי לא להכיר את הצד הקשוח הזה של חינוך ילדים מאתגרים. (כי מהתגובה שלך נשמע שאצלך זה עובד... אז כנראה הילדים שלך ילדים רגילים ולא מיוחדים, במשמעות הפחות נעימה של הכינוי)

אנחנו מלווים על ידי פסיכולוגית שמנחה אותנו עם שניים מילדינו.

ובהחלט העצות שלה ב"ה עובדות.

אני גם לא מאמינה בלתת לילד להרגיש שונה, למשל: " אהה טוב בסדר אתה הילד מהסוג השני, אז לך מותר לומר לאמא סתומה... כביכול..."

לכן הצעתי הדרכה מתאימה בהתאם לבעיות של הילדה.

ואצלנו זה לא היה עובר בשתיקה דיבור כזה (כמובן גם לא בתוקפנות, לחינוך יש דרכים רבות...ובדרכים מסוימות אפשר להסביר גם לילדה בת 9 שלא מדברים ככה לאמא, צריך הדרכה, אין מה לעשות.

וכן בהתמדה ויחס לילד כמו לאחיו זה עובד.

לא נמנעתי לתת לילדים המאתגרים אצלי לדבר בחופשיות כלפיי כי הם "מיוחדים"

גבול בבית זה גבול

והיחס השווה נותן להם להבין שהם כמו כולם בענייני חינוך בבית ובחוץ.

כמובן אנחנו מודרכים והילדים עם סל, ואני מתייעצת על כל דבר, אין פה הבלגה על תחומים בגלל שהם "מאתגרים". אחרת יחגגו עלינו יותר

מהמלאי בערך בכל חנות שבדקנו.

אבל עברה שנה מאז אז אולי נמצא עכשיו... תודה!

מה שאת כותבת הוא נכון מאוד כשמדובר בילד "רגיל".

כשמדובר בילד עם אתגרים מאובחנים - הכללים משתנים... ואכן, צריך להתייעץ עם מישהו שמבין באתגר הספציפי הזה כדי לדעת איך נכון להגיב.

ומן הסתם מלווה את הילדה.

והילדים שלי רחוקים מ"רגיל"... חלקם בכל אופן מטופלים בהדרכה פסיכולוגית ועם סל בבית הספר...

מה אם הילדה תתחיל כשתגדל בקללות נמרצות שלא פה המקום לכתובן?

בשל אתגרים מאובחנים יהיה מותר לה לדבר כך?

הבן שלי בן 4.5 ומחלק לי פנינים של "אמא חצופה/ מעצבנת" ואני יוצאת מדעתי (התגובה בדר"כ מצליחה להישאר נינוחה... אבל זה מחרפן)

אז לא יכולה לדמיין את מה שאת מתארת.

היה פה לפני די הרבה זמן מישהו שכתבה שיש לבת שלה הפרעת התנהגות מתנגדת.

הזכרת לי אותה, אולי יש שם דברים שיעזרו לך. כי הגיבו לה נשות מקצוע.

פריקה והתייעצות... אמהות לילדים עם ODD - הריון ולידה

נראה לי שזה היה השרשור הזה, יש מצב שהיה עוד אחד. אבל לא מצאתי.

קחי רק אם מתאים לך, אם לא תזרקי...

וזה ממש מוזר לקרוא משהו שנתיים אחורה וואו....

במיוחד כי ההתמודדות השתנתה עם הזמן ולובשת כרגע צורה שונה...

בכל אופן תודה שהקפצת לי את זה🩷

פשוט כבר אז נכנסת לי ללב ❤️❤️

אז זכרתי אותך....

חיבוק ומלא בהצלחה!

את אמא השנה אם לא אמא המילניום!!!

מורידה בפנייך את המטפחת!

אני רוצה להצדיע לך!!

(קראתי רק את ההודעה הפותחת מהשרשור ההוא)

ניסיתם אולי עבודה יותר רצינית מבחינה פסיכיאטרית, לשנות מינון תרופות או לתת תרופות יותר חזקות?

אני מקווה שיש לכם הדרכת הורים כי זה נשמע מאד מורכב.

בכל מקרה, נשמע שהיא ממש ממש מנסה בכוונה לעורר אותך, לבדוק את הגבולות שלך, ולהשיג את ליבך.

זה דורש בעיני כמה נקודות וכותבת באופן כללי, כי נשמע שמה צריך פה זו הדרכה מאד פרטנית;

1. עבודה אישית שלך מול הדברים המכאיבים שדבר כזה מציף.

2. הבנה שיש כאן נסיון להגיע אלייך, לבדוק את גבולות הקבלה שלך, והתנהלות שמותאמת לזה מצד עשה טוב- ליזום יחס חיובי כלפיה כשאפשר, ומצד שני התייחסות שומרת גבול וקונקרטית בזמן שזה קורה.

3. מענה רגשי לילדה- נשמע שהיא סוחבת מטען חריג וזקוקה בפני עצמה לעזרה

שבאמת יש לה הפרעת התנגדות מתריסה.

היינו אצל מספר אנשי מקצוע במהלך השנים ומי שעזר לנו לתקופה הארוכה ביותר היה המרכז לסמכות החדשה (שהגעתי אליהם בזכות מישהי מהפורום♥️).

יש מצב שנחזור לפסיכולוג שליווה אותנו למפגש או שניים אבל בסוף, את מה שיכלו לתת נתנו. זה עבד נהדר תקופה ארוכה ופתאום הפסיק להזיז לה והתוכנית עבודה פשוט לא עבדה יותר...

אז אני כן אשמח מאוד להמלצות למי שמכירה מטפלים באמת טובים שעובדים עם הפרעות התנהגות. (היינו אצל פסיכולוגית ילדים פעם, שנתנה לי טיפים כאלה שהיה לי ברור שיעבדו נהדר עם שאר ילדיי אבל היא פשוט לא הבינה את האירוע של הבכורה...)

אבל לא הבנתי...היום יום שני, וכתבת שתוכלי לטבול רק בשלישי...אז מחר את עושה הפסק אחרי שקיעה וטובלת בשלישי.

אם היום את עושה הפסק אז הטבילה בשני שבוע הבא.

אם הבנתי אותך נכון...

בכל אופן, מבאס ממש

וחיבוקים מרחוק.

אבל אולי תתארי לרב את המצב ותסבירי שעשית בבוקר אולי במצבך זה יתפוס?

אומנם סיכוי קלוש, אבל הייתי מנסה.

אבל אני הבנתי מההודעה הפותחת שהיא לא עשתה גם בבוקר.

וזה באמת ממש מבאס

נכון קראתי שוב ונראה שלא עשתה גם בבוקר.

כי נפצעת

כי זה קריטי ממש

וזה מה שמשתמע ממה שכתבה, אז ההפסק ביום שלישי וטבילה בשלישי.

הבנתי שהיא לא בדקה בבוקר כי חשבה שזה לא יהיה תקף במילא.

לפותחת היקרה, להבא- תעשי על הבוקר

וכמובן להשתדל לפני השקיעה לעשות שוב אבל אם יקרה ששכחת יהיה אפשר להחשיב את הבדיקה כהפסק

לא כי זה מה שמסתדר לי. להיפך

לא מסתדר

בעיקרון. גם אם את עושה הפסק בבוקר זה לגמרי נחשב. עדיף לקראת ערב אבל גן בבוקר זה טוב.

ו- אולי יש לך את הבדיקה מאתמול/שלשום? אולי רב יראה ויאמר שזה כן בסדר?

הייתי מנסה.

וזה כבר בפח

מכירה מקרים שהתירו.

שווה ממש לשאול להדגיש את המילואים לסיפור המילואים זה בפרוש חלק מהשאלה.

אם כן זה ממש יעזור לך אם לא אז זה לא שינה את המצב,לא הפסדת.

היתה פעם שהייתי חייבת לעשות הפסק ביום מסויים, לכאורה יצא עם דם

שהרגשתי דפוקה לשאול רב

אבל רק בגלל שהיה לי ממש חשוב היום הזה, בכל זאת שלחתי לרב מומחה

והתיר

אין מה להפסיד מלשאול

זה יכול להיות מביך, אבל זה יכול להפתיע לטובה

ממש אבל,יתכן וימצאו לך פתח להתיר.

ייתכן שתהיי מופתעת,אבל זה ממש שווה.

ועדיפות עם רב שממש מומחה

או אפילו להתקשר למכון פועה,תנסי מקסימום תופתעי לטובה🙏

ביאוסס

כדאי תמיד לשאול. למרות שלא הייתי תולה מלא תקוות.

חיבוק גדול גדול

ניגבת וראיתי שנקי יכול לשנות לפסיקה.... זכור לי משו במעומעם אבל אני ממש לא יודעת.. צריך לשאול..

אז מקסימום תופתעי לטובה

במיוחד במילואים - רב עם כתפיים רחבות ימתח קצת את הגבולות וינסה לרדת לעיקא הדין ואולי ימצא פתח להיתר כלשהו

מכירה שפסקו על טמפון נקי כהפסק

וגם על ניגוב יסודי

(שלא יקפצו םה פה אני אגיד שזה היה במקריםמיוחדים...)

ולהבא- אותי לימדו

הפסק עושים כשאפשרי

בבוקר, בערב לא משנה מתי

אם הוא טהור הוא הפסק

(הוא אפילו יכול להיות ביום הרביעי לאשכנזיות ומתחילים לספור מהחמישי... הוא לא חייב להיות צמוד לבדיקה של יום ראשון)

ואם יש הזדמנות נוספת לפני שקיעה- אז עוד יותר טוב

אבל לא לנסות שוב אם יש ספק שהוא לא יצא טהור ויחזלש את ההפסק הראשון

זאת תקופה וזה יעבור ( ממש רואה שככה זה עם הילדים, תקופות טובות תקופות מאתגרות.. גלים.. )

הוא לא נגדי, הוא בעדו (עוזר לי לעצור ולהסתכל שוב על הסיטואציה מנקודת המבט של הילד.. עוזר לגלות יותר הבנה)

תודה רבה, עזרת לי

1- נושמת עמוק ויודעת שזה יעבור

2- מתאמנת בלילה/זמן שקט על התגובות הרצויות מבחינתי (לא תמיד יצא הרצוי, אבל זה מצמצם נפילות)

3- מתכננת עיקופים לזמנים המועדים

קטן בפני עצמו

זה שיש לו אח קטן

לא עושה אותו גדול

לא לצפות ממנו להיות מה שהוא לא אמור להיות

זה אגב כל האישו עם ילדים

לא לצפות מהם למה שהם לא

להסתכל דרך המבט שלהם

להקדיש זמן שאת רק איתו והקטן לא מפריע ואתם משחקים ביחד או שאת מספרת לו סיפור או משהו אחר שהוא יהנה ממנו

זה בכלל לא גיל התבגרות מוקדם.

זה ילד בהסתגלות - הסתגלות לגן, הסתגלות ללידת אח.

שני השינויים המשמחים האלה טומנים בחובם הרבה פרידות, והאדמה ממש רועדת לו מתחת לרגליים.

הטנטרומים וההצקות הם הדרך של המח לפרוק את התסכול והבהלה שכרוכים בכל השינויים והחוויות החדשות.

מאד עוזר להחזיק את זה בראש. שקשה לו, זה לא נגדי.

ואת - את צריכה רשת תמיכה. כל מי ומה שאפשר, שיחזיק אותך בתקופה הזו, כדי שתוכלי להעניק לו ויסות ולא תישאבי לעוררות יתר יחד איתו.

פרקטית, ממליצה מאד על כמה שיותר משחק חופשי - בפרט משחקים אגרסיביים לפורקן ומשחקי דמיון לעיבוד רגשי, ולאפשר מרחב לבכי.

את יכולה לתת דוגמאות למשחקים כאלו?

פעילויות עם אנרגיה גבוהה כמו:

מלחמת כריות

משיכת חבל

טרמפולינה

תיפוף

פעילויות מווסתות כמו:

אמבטיה ארוכה

עיסוי

משחקים שכוללים נשיפות למשל לגרום לפיסת צמר גפן לנוע לאורך מסלול באמצעות נשיפה בקשית,

בועות סבון.

הוצאת קולות (עדיף מצחיקים)

משחקי דמיון:

בובות, פליימוביל, תני לו להוביל את המשחק ותראי לאן זה לוקח אותו.

נשמט לי החלק החשוב ביותר בהודעה הקודמת -

הטנטרומים וההצקות ירגעו ככל שהילד ירגיש יותר בטוח במסגרת ובהרכב המשפחתי החדש. התפקיד שלך לאורך התקופה הזו הוא להישאר אמא שלו - להוביל אותו, לתת לו מענה אמיתי, ולא להיפך להיות תגובתית.

זה קשה מאד ויהיו רגעים כאלה וכאלה, וככל שתשימי לב למצבי הויסות שלך, תשקיעי בעצמך שתהיי בטוב שלך, וכשתצאי מויסות תתמקדי בלווסת את עצמך במקום בלנהל את ההתנהגות של הילד - ככה תהיה לו אמא יציבה יותר להשען עליה וזה מתנה עצומה לשניכם.

ככל שאת בטוב להציע קשר ותלות בנדיבות, לתת לו להיות תינוק קטן, לעשות בשבילו גם דברים שהוא יודע לעשות לבד..

עוד חיבוק

ואם אין לך מנשא רוצי לקנות

כשתצאי מויסות תתמקדי בלווסת את עצמך במקום בלנהל את ההתנהגות של הילד.

נגיד הוא בוכה בהיסטריה, אז ללכת הצידה ולווסת את עצמי ולתת לו לבכות (אגב איך מצליחים לווסת את עצמינו כשיש רעש מונוטוני ומעצבן ברקע?) ולחזור אליו אחרי שאני נרגעת כמה זמן שלוקח לי?

כמובן לא שעות אבל זה יכול לקחת לי כמה דקות טובות, איך הוא לא ירגיש שנוטשים אותו ונותנים לו להתמודד לבד?

ואם יש לך טיפים לויסות הורי ברגעים כאלה זה יהיה נפלא.

אין קיצורי דרך או טיפים...

אבל כן יכולה לתת כיוון מאיפה מתחילים ומשם זה התבוננות, תרגול וסלילה של הדרך האישית שלך.

הא"ב של ויסות זה תשומת לב למצב העוררות שלי. לשים לב שמשהו בי השתנה - בהתחלה אני אזהה רק בדיעבד (וואו למה צעקתי ככה? אהה זה היה יותר מידי בשבילי) או ביציאה חמורה מויסות, כלומר רק כשאגיע להצפה (הילחם) או לשקיעה משמעותית (ברח) או לקיפאון (מצב שחיצונית נראה כמו עוררות נמוכה אבל מבפנים מאד אינטנסיבי).

ככל שתקדישי לזה תשומת לב ככה תוכלי להבחין בשינוי דק יותר ומוקדם יותר. ולאט לאט תתחילי לשאול את עצמך -

מה היה שם? מה בסיטואציה הזו נחווה כמסוכן וגרם למערכת העצבים שלי להתגייס באופן הזה?

תנסי לתת שם לרגש: כעס, עצב, בלבול, דאגה, בדידות... ולשהות בו קצת. להבין למה הוא פה? מה הזמין אותו?

יש רגשות ששומרים עלייך. לדוגמא - כעס הוא רגש שעוזר לנו לשמור על הגבולות. איזה גבול שלך נחצה?

אני רוצה להגיד משהו חשוב.

הרבה אנשים, כולל אותי עד לא מזמן, חושבים שויסות זה איפוק. זה לא לתת לרגש לנהל אותך, ואולי אפילו לא לבטא אותו בכלל.

אבל זה לא נכון. ויסות זו היכולת לעבור בקלות בין מצבי העוררות השונים ולא להתקע במצב עוררות לא מותאם.

אם מערכת העצבים שלי העלתה הילוך בזמן שאני נמצאת לבד עם כמה ילדים סוערים - זה תקין ונורמלי. אם אני נשארת בעוררות גבוהה כמה שעות אחר כך זו תקיעות.

אם הילד שלי בטנטרום, וזה מעצבן אותי והרעש באוזניים וכו', אני יכולה לקחת כמה נשימות טובות ולהזכיר לעצמי שאני לא בסכנה, ושאני האמא ואני פה בשבילו, קצת להרגיש את הקרקע עם הרגליים, לשתות מים (עדיף בקשית), אפשר מנטרות (מכירה את הסיפור על מוניקה ותמי?)

אם אני מרגישה חוסר אונים ושקיעה אני יכולה לעשות משהו מעורר - טפיחות על עצמי להרגיש את הגוף, אולי לאכול משהו, לשטוף פנים.

יש כל מיני טכניקות לויסות. העניין הוא שאני לא צריכה לחדול את הבכי כדי להרגע. אוטומטית זה הופך אותי להרבה פחות תגובתית והרבה יותר מובילה.

מעניין שדווקא בסיפור של מוניקה ותמי כן מרגיש שויסות זה איפוק. יודעת שזה בא להעביר מסר אחר אבל זה עדיין קפץ לי.

נתת לי המון נקודות למחשבה וגם כמה מעשיות, מעריכה מאוד!

של האמא. היא לא מתנתקת, כמו שחלק מאיתנו עושות כשהילדים שלנו מעצבנים אותנו, אלא נשארת בנוכחות, בקשר עם עצמה ומרגיעה את עצמה.

הילדים מרגישים את ההורה.

אם ההורה נמצא פיסית אבל בריחוק רגשי ואף בהתנגדות, לא בטוחה שזה עדיף על כמה דקות הירגעות בצד וחזרה במצב שקול ומחובר יותר.

בנוסף, לגבי עצמי אני יודעת שאני במצב חזק של חוויה חזקה (כעס, בהלה וכו')

אני לא ממש שמה לב מי נמצא סביבי. הגיוני שגם ילד בטנטרום כ"כ בתוך החוויה שלו,שיש עוצמות שהוא לא מחפש את הקרבה או המבוגר האחראי. אלא רק אחרי ירידה מסויימת יש קשב כלשהו למסביב ואז הוא יחפש את ההורה קשוב לו.

כתבת ממש במקום

ואני גרה בתוך מנשא😅

כבר עשה לי טוב לקרוא..

אני משתדלת מאד להיות פנויה בשבילו אחהצ, יש ימים כמו היום שהקטן לא רגוע ואז זה הרבה יותר קשה. מודה שבכללי זה קשה לי כי אני מאד משימתית ובא לי שהיום יתקתק כמו שאני אוהבת.. ואני מנסה לזכור שהוא מחפש קצב אחר.

להתכונן מראש- איך מתכוננים? מה אני רףאמורה להגיד לו כשהוא מרביץ לי/ נדבק אלי/ מציק בכוונה?

נניח אם הוא מרביץ אני כן לפעמים אגיד- לא מרביצים לאמא אבל בעיקר להתכונן איך אני מעבירה אותו לפעילות אחרת

או אומרת לו, אתה רוצה עכשיו איקס, אבל אני עסוקה וקשה לחכות נכון? בוא נספור עד 10 (למשל, תלוי מה מה אני באמצע) ואז אני אביא לך איקס ונוכל לשחק יחד

ומתחילה לספור

אין לי עכשיו סיטואציה ספציפית, אז כתבתי קצת מעורפל מקווה שזה היה מובן

זה לפרוק את האגרסיביות בדרך לגיטימית, למשוך אותו למשחק אגרסיבי לפני שהוא מרביץ לך או מציק בכוונה.

אם הוא כבר בהתקף זעם את יכולה לנסות לכוון אותו להרביץ לכרית או לנשוך מגבת, לא בטוח שהוא יזרום.

כשהוא נדבק אלייך - להבין שהוא במרדף. הוא חייב לוודא שאת כאן איתו ולא נעלמת... לתת לו את ההיצמדות שהוא צריך עד שהבהלה תרד. הכי טוב ליזום מרדף הפוך - אתה עכשיו איתי ולא הולך לשום מקום! אני רוצה חיבוק, אני צריכה לנשק פה מישהו, בוא נשחק ביחד, תביא ספר שאקריא לך, אני צריכה לעשות איקס בוא תעזור לי.

זו המשימה שלך עכשיו..

ובשולי הדברים היכולת לנכוח בלי לרוץ לעשיה היא מתנה נוספת שתישאר לך בע"ה מהתקופה הזאת.

לא מובן מאליו שאת יודעת לומר שהוא לא אשם...

אז מלבד המנטרה של הגיל (הוא קטן וזה הגיוני), לי עוזר (לפעמים...) להזכיר לעצמי שהוא מתנהג ככה כי קשה לו. קשה לו עם מה שאמרתי עכשיו, קשה לו לווסת את עצמו, קשה לו להרגיע את עצמו, קשה לו ולכן הוא מתנהג ככה. לא כי הוא רע או כי הוא לא אוהב אותי (אף שלפעמים הוא מצהיר ככה...) אלא כי פשוט קשה לו.

(אני מתמודדת עם טנטרומים בגיל גדול, אז עניין הגיל לא יעזור לי פה...)

וברמה הפרקטית - עוזר לפעמים להסיח את הדעת, הכי טוב במשהו שנותן לו אחריות כגדול. בגיל של הבן שלך זה יכול להיות: "בוא נראה אם תצליח להביא טיטול חדש לתינוק" או "בוא נראה אם תצליח לאסןף פה את המשחק לפני שהתינוק יגמור לינוק", וכדומה.

ולפעמים האסטרטגיה האפשרית היא להתעלם... להגן על התינוק, ולתת לילדון למצות את העצבים עד שייגמרו... (אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון בגיל של הבן שלך. בכל אופן, לפעמים מגיעים למצב ייאוש כזה שאין ברירה...)

כשהוא בטנטרום אני מזכירה לעצמי שאין מה לדבר איצו עכשיו כי עכשיו הוא לא מווסת, הוא לא פנוי לשמוע, זה לא הזמן לחנך כי זה רק יגביר את חוסר הויסות שלו.

ועוזר לי ללמד אותו דרכים להירגע, וגם לזכור שילד צריך מבוגר בשביל זה והמבוגר תריך להיות רגוע, אז משתדלת כמה שאפשר להרגיע את עצמי, את הכעס שהוא מעורר בי, את החוסר אונים שלי וכו' וכשאני רגועה הרבה יותר קל לי להרגיע אותו.

כאילו אני הילד- אמא אני אוהב אותך, אמא אני שרוף עלייך, אמא איך אני רוצה להיות קרוב אלייך..

פשוט אומרת לעצמי

עוזר לי

גם כן- אח חדש והסתגלות לבת שנתיים. לפני כמה ימים עליתי על שיטה, הגברת שגעה אותי ובכתה על כל דבר קטן ודברה בקול בכייני נודניקי ומעצבן ובאמת שרציתי לצאת עליה. ואז בגלל שרק רציתי שקט הצעתי לה לשחק את משחק השקט, והתחלתי לדבר בלחישות, וזה עזר לי לא לצעוק, וזה עשה קצת שקט בבית. ומאז כל פעם כשעולה לי אני משחקת עם עצמי בראש משחק השקט. נראה כמה זמן זה יעזור.

נשארת ברמת הקשב

כלומר מגיבה בשיקוף של מה שהוא סיפר

לא רואה צורך להוכיח ילד שמציק

כל הילדים מציקים ברמה כזו או אחרת

אם הגננת היתה רואה שיש בעיה היא היתה מטפלת

אני לא 'עונה' לילדים

רק אם הם שאלו משהו ספציפי של מידע

אם הם משתפים

לא משנה מה

חיובי/ שלילי אני מקשיבה ומתעניינת

לא מייעצת

אם לא שאלו ספציפית לדעתי

כי בעיניי לייעץ/ להוכיח זה לא נכון ולא מועיל

של סכנה/ פגיעה

ומאוחר יותר מנסה בנינוחות ובזמן רגועלהבין את הסיטואציה, למה הוא הציק, מה הוא חושב על זה..

ךא רוצה לפתוח דיון אבל ממש לא כל הילדים מציקים, וכמי שהבת שלה חוותה המון הצקות, חבל לי שהורים לא לוקחים את זה יותר ברצינות, ועדיף כמה שיותר מוקדם

לפעמים קשור לילד שהציקו לו ולפעמים הוא סתם קורבן למצב רוח של מישהו אחר.

אם הילד שלי היה מספר לי שהציק הייתי בטח אומרת משהו כמו "אוי" או "חבל" ואז הייתי שואלת אותו למה ומה היה שם, וממשיכה בהתאם למה שהיה מספר לי.

איך הוא הרגיש… ואיך הילד השני הרגיש

זה לעשות למישהו אחר מה שנעים לנו

ולא לעשות למישהו אחר מה שלא נעים לנו

כדי לפתח רגישות/ אמפתיות/ אכפתיות

אני לא יודעת אם אני עושה נכון

אסל זה מה שולה לי

אם הוא סיפר לך את זה כגילוי לב ובדרך כלל הוא לא נפתח זה משהו אחר וצריך להיזהר כדי לרכוש את אמונו אז אולי לא להגיב ישירות

ובהזדמנות אחרת לדבר על הנ"ל

ככה נראלי..

היא לא צ'ופר שאנחנו מעניקים על התנהגות טובה ולהיפך, מונעים בעת התנהגות רעה.

אני מציינת את זה למרות שאני בטוחה שאת לא חושבת ככה, כי ההתניה הזו שחלקנו גדל עליה יכולה להיות טבועה בנו וחשוב לתת לה מילים ולהעלות אותה למודעות.

תשומת הלב שלנו אמורה להיות זמינה תמיד, וכשהילד בקושי אז עוד יותר. לא ההתנהגות שלו היא זו ש"מזכה" אותו בתשומת לב, אלא הצורך שמאחוריה.

אם את מתלבטת אם לכעוס או לא, סימן שהאופציה השניה זמינה לך ב"ה. אז לא.

הילד הציק, צאי מתוך הנחה שקרה משהו שהיה יותר מידי בשבילו והוא לא הצליח להתמודד בדרך טובה יותר. תקשיבי בתשומת לב - מה היה שם? איך את יכולה לעזור?

מידע שאפשר להעביר לאמא זה מידע שאני יכול לדעת בעצמי. ככה בונים מיומנויות ויסות.

אתה שמח שהצקת? זה עשה לך טוב בלב?

מה הילדים האחרים אמרו? מה הגננת?

בעיני כדאי גם להסביר: לפעמים כשרע לנו בלב, או כשאנחנו רוצים שישימו לב אלינו ולא מספיק שמים, ואנחנו לא יודעים מה לעשות, אז אנחנו מנסים להציק לחברים...

לנסות להבין מה הגורם, ולתת לו אמפתיה לקושי שיש מאחורי זה, יחד עם הבנה מה נכון לעשות להבא

או כותבת בקבוצה אמהות: "מחפשת בגדי חורף לתינוק 12-18" ומקבלת שקית הכל כלול.

בקיוי ראיתי מבצעים טובים

אשמח לשמוע על עוד

מן הסתם יש יותר זולים במקומות פחות מותגיים, אני מעדיפה את המוכר והאיכותי.

בנקסט המחירים די קבועים וסבירים,

בשאר המקומות קונים במבצעים (אני משתדלת בסוף עונה להתכונן כבר לשנה אחרי...)

בנובמבר יש בד"כ מבצעים משמעותיים אם את יכולה לחכות כמה שבועות, ואם לא אז תשווי עכשו מחירים ומבצעים.

(שימי לה שקניה באתר זולה יותר מהחנות) בזאר שטראוס ולידר

קרטרס יושב יותר יפה על הגוף

אז יש שם מחירים נמוכים מאוד

אישית אני קונה בהד הלום

10% (בנוסף על מבצעים למיניהם)

קוד קופון CARTYONA

זה לא אפשרי יחד עם מועדונים אחרים.

אז אם יש לך כרטיס הנחה אחר כמו תמורה או בהצדעה - זה עדיף...

בקיווי, לידר.

לפעמים אני מנצלת שוברים או קונה מבצעים גם בפוקוס, גולף.

אני עוד לא התחלתי לחשוב על בגדי חורף.

יש עוד זמן עד שבאמת נצטרך, לפחות איפה שאנחנו גרים.

ועד אז יהיו יותר מבצעים.

בינתיים אצלינו עוד לובשים קייצי.

אני כן צריכה לראות אם יש לי סוודרים לכל הילדים, ולבנים בגדים עם שרוול ארוך וגרביים.

המחירים שלהם סבבה והאיכות מעולה לכל החורף.

כשמגיע סוף עונה משלימה עם המבצעים בשאר החנויות

משתדלת ללכת לחנויות יד 2, או לקבל מהסביבה. מה שחסר משלימה במקומות כמו השוק או נקסט

החוגים הם פחות שיקול בעיניי והייתי מוותרת עליהם לטובת טיפול כזה או אחר בלי להתלבט בכלל

חוץ מזה אין לי עצה אבל חיבוק♥️

תתחילו לשחק יחד, לצבוע, שירגיש בטוח איתכם, לאט לאט תנסו לשאול שאלות בנושא, למה קשה לו להיכנס לכיתה, ספרו לו על חוויות ילדות דומות שלכם, שירגיש שאתם חלק מהעולם שלו.

רעיון של אפרת לקט שנקראחוג עם אמא, פעם בשבוע קבוע בלוז שהילד יודע שזה זמן שלו איתך, שעושים בו משום כיף ילד, בלי משימות ובלי ביקורות, רק להיות שם איתו ולבנות קשר.

מעבר לזה, חושבת שאם הסל מוגבל טיפולים רגשיים/חברתיים/הדרכת הורים קודמים לחוגים פנאי, במיוחד בגיל הזה..

היא כבר תדע להפנות אתכם לדברים נוספים אם יהיה צורך, ובעיקר תדע למקד אתכם מה כל ילד צריך (לא בהכרח טיפול, אלא דרך לעבוד איתו בבית).

וכן, גידול ילדים מאתגרים זה דבר יקר...❤️

בכל אופן, החוגים נמצאים בתחתית הצרכים, אלא אם כן הם עוזרים גם רגשית. וגם אז אפשר לבדוק אם באמת דווקא החוג הזה נצרך, או שעדיף משהו אחר, מועיל יותר או זול יותר או שניהם. אבל אם הם נטו בשביל ההעשרה - אז עדיף לוותר עליהם ולהשקיע את הכסף בטיפול הרגשי בילדים.

יסודי ושורשי

ובאמת ללכת על יחסית בטוח..

אפשר פסיכולוגית ואפשר מישהי תותחית בתחום . ממש.

יש את יעל זקש שפה היא בניק נגמרו לי השמות,

שעושה גם הדרכת הורים

אני ממליצה ממש!!!!

כל הכבוד לך שאת מטפלת ועושה!!!

ובע"ה שתראו ברכה

תשתפי..

תעבדי איתם בשיתוף פעולה..

תציפי את הקשיים, תבקשי עזרה בחשיבה איך לקדם ובמענה מותאם וכמובן תתני כלים ודברים שעוזרים לך בבית.

מערכת החינוך אמורה לעבוד בשיתוף עם ההורים. כדאי להתייחס לזה שמזמינים הורים לא כאל עונש לילדים/לכם/ביקורת על ההתנהלות ההורית שלכם, אלא פשוט שותפים שעובדים יחד ויושבים לפגישת עבודה וחשיבה..🙂

אם לך יהיו הכלים לעבוד איתם נכון תוכלי לעזור להם במגוון התמודדויות במקום לטפל בכל התמודדות בנפרד ולא רק "להרוג את הבעיות כשהן קטנות"

אלא אפילו למנוע אותן.

את יודעת להסביר מה מלחיץ אותך בפניה להדרכת הורים? אולי אפשר לפרק את התחושה שזה מעלה בך על מנת לאפשר את הצעד הזה.

בלי קשר להודעה הזאת ספציפית, רציתי להמליץ לך על התכנים של לריסה גינת. (בעקבות בקשה קודמת שלך להמלצות)

אני עוקבת אחריה ברשתות החברתיות די הרבה זמן והיא נהדרת. זה כמובן לא מחליף הדרכה. אבל זה כן נותן הצצה ושפה חדשה, עובד על שינוי חשיבה לגבי התנהגויות של ילדים.

ליועצת בית הספר, התפתחות הילד לקבל כיוון מהם לפי התיאור למה שאתם צריכים

כי בהבנה שלי גם הדרכת הורים כללית היא לא פותרת את הבעיה כי אולי יש משהו יותר ספציפי כמו קשב ודברים בסגנון והדרכת הורים לא ממוקדת לא מאוד עוזרת

ואני רוצה להגיד לך משהו בכלל לא בכובע מקצועי.

יש לי חמישה ילדים. מדהימים באמת. חכמים, מצחיקים, מוכשרים בצורה יוצאת דופן בתחומים שונים.

ויש להם גם קשיים משמעותיים. לא אפרט כאן כי אני לא אנונימית, אבל בואי נגיד שאני מכירה היטב את מסדרונות בית הספר ואת יכולה לתאר לעצמך שלא הלכנו להדרכת הורים מעודף כסף...

הובכתי, ואני עדיין מובכת פעמים רבות מההתנהגות שלהם. הם מאתגרים אותי ברמות שקשה לדמיין.

מה שהכי עזר ועוזר לי זה הדברים הבאים:

1. הבנה עמוקה של הילד. להתמודד עם ילד בטנטרומים זה בלתי נסבל, אבל להתמודד עם ילד מתוסכל ומבוהל שמתקשה להסתגל זה משהו שמגייס אותי כאמא לעזור לו. המופע ההתנהגותי הוא אותו מופע, אבל אני חווה את זה עם פשר ותכלית.

2. הבנה עמוקה של עצמי. לשים לב אלי, להיות בחמלה ובמודעות לגבולות היכולת שלי, לקבל עזרה ותמיכה בחלקים שאני לא מצליחה.

3. כלים. איך לעבור מהורות פסיבית שעסוקה בלצפות מהילד (ולהתאכזב) להורות פרו-אקטיבית שנותנת לילד את הצרכים שלו כדי שיוכל לגדול, להבשיל, להתבגר ולהשתלב במשפחה ובחברה.

לגבי החוגים הייתי מוותרת עליהם בלי קשר לכסף.. אבל בכל מקרה הדרכת הורים היא הדבר הכי חסכוני שאת יכולה לעשות. זה ישפר את איכות החיים שלכם, יפחית מתח, ויפנה לך אנרגיה לעשיה בתחומים אחרים, יחסוך לך שלל טיפולים רגשיים ופיזיים בעתיד בע"ה וככל שהילדים צעירים יותר ככה טוב.

שהורות היא מסע חיים.

לא יהיה קסם שיפתור את כל הבעיות עם הילדים, אבל ככל שתסכימי לצעוד בדרך עם הילדים האלה והאתגרים האלה, את תתפתחי יותר כהורה וכאדם.

ההורות היא שלב התפתחותי מדהים מאין כמוהו, זו הזדמנות להמשיך את מה שלא התאפשר בילדות, זו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות

את כותבת שבטח יזמינו אתכם בקרוב ליועצת וגם שם יציפו קשיים, זה אומר שגם בגן הגננת העלתה קשיים? כותבת את זה כי נראה שהקשיים האלו רודפים אתגם הרבה זמן וכי זה מקשה עליכם מאוד..

אני ממליצה להתחיל פניה להתפתחות הילד, אין מה להפסיד(כן יש תורים ארוכים שזה קצת באסה)

וממליצה על הדרכת הורים(ממליצה לבדוק הכשרה מתאימה, כדאי פסיכולוג)

ובלי קשר אם תחשבי על טיםול רגשי לילדים יש טיפול דיאדי ככה שגם את חלק מהטיפול. והמטםל יכול לראות את האינטרקציה בינך לבין הילד ותוכלי ללמוד שם איך לגשת אליו וכו'..

בהצלחה. חייבת להגיד שרואים שאתם הורים אלופים בהצלחה!!

1. אני הלכתי לקורס שהתחיל כשהייתי בשבוע 32/33 בערך. גם כן ידעתי הכל, ועדיין הרגשתי שתרם לי להקדיש לזה זמן ופניות.

2. טבלתי אחרי 4+0, 3+6, ו5+0 בהתאמה לידה ראשונה עד שלישית.

3. לא היו לי תפרים בכלל, חזרתי לקיים יחסים במקווה אחרי 4 שבועות בדיוק ולא היו כאבים בכלל בכלל

בשעה טובה בהצלחה!

לגבי קורס - השאלה לדעתי מה את רוצה לדעת, יש כאלה שרוצות לחוות את הלידה בצורה מסוימת ובשביל זה לא מספיק רק הידע הפיזיולוגי וכו'. וגם בקורס נותנים לך קצת שיטות לגבי התמודדות עם הכאב והצירים אז בכל מקרה יש מה להוסיף על השלבים הטכניים של הלידה

טבילה - ממש משתנה, אצלי בסביבות החודש וחצי אם אני זוכרת נכון

ולגבי יחסים - שוב, משתנה ממש. רוני_רון כתבה לך את הקיצון האחד אז אני אהיה לקראת הקיצון השני - עד היום (שנתיים בערך) אחרי הלידה אני מרגישה לפעמים את הצלקות ביחסים. זה ממש תלוי במה שהיה לך בלידה וכמה נקרעת

שיהיה לך בקלות ובשעה טובה ובלי תפריםם 🌸

ללידה, כדאי ללכת למשהו זוגי, המתייחס לפן הזוגי, רגשי.. זה לא פחות חשוב מהפן הפיזיולוגי. שבעלך ואת כמובן תבינו את הרכבת הרים ההורמונאלית, הרגשית שאחרי לידה. שישמע כמה חשוב שאת תנוחי אחרי הלידה...

לגבי דימום- לרוב עשיתי הפסק אחרי שישה שבועות מהלידה, זה אומר לטבול 7 שבועות אחרי הלידה. הדימום החזק רק כמה ימים אחר כך זה רק טיפטופים , עוצר וממשיך אחרי כמה ימים שוב .. אז לא לנסות לעשות הפסק אם יש רק יום אחד נקי...

יחסי אישות - ב"ה ממש לא חייב לכאוב .. ההמלצה הרפואית 6 שבועות אחרי לידה.

טבילה בין חודש לחודש וחצי

יחסים ללא כאבים, לא זוכר מתי אבל לקח זמן לגוף להתרגל.. לא מיד

בשאר הלידות ב"ה לא כאב אבל לידה ראשונה זה קצת טראומתי, לי לפחות.

לי לקח 7 שבועות בלילה הראשונה ו8 וחצי שבועות בלידה השניה 😒

לגבי 3.

לידה ראשונה 12 שבועות, שניה 8, שלישית 7 שבועות, רביעית 9 שבועות חמישית, 7

לידה ראשונה- כמעט 12

לידה שניה 10+

לידדה שלישית 10+

לידה רביעית 10+

לידה חמישית (תאומים) 9

לידה שישית 8+

1 חושבת שכדאי, זה חשוב גם עבור הבעל

2 אצלי חמישה שבועות (לידה ראשונה והקפדתי ממש לנוח)

3 שבעה שבועות ורק בחודש- חודשיים האחרונים יכולה לומר שזה לגמרי לא כואב

לוקח לי חודשיים וחצי בערך

זה תלוי בכ"כ הרבה דברים (הנקה/מניעה/חוזק גוף וכו')

נטהרתי בין 4 ל5 שבועות

2 לידות עם תפרים

עבר בשלום

לא עשיתי אף פעם קורס אז לא יודעת לענות.

בין חודש לחודש וחצי. בגדול- ככל שתנוחי יותר ככה תחלימי מהר יותר. 6 שבועות כמה שפחות להסתובב. בטח שלא לצאת לקניות וסידורים. לא להרים סלי כביסה, לא לעמוד לשטוף כלים. הרבה נשים מספרות שכשהן מסתובבות הכתמים או הדימום חוזר גם אם היו כבר כמה ימים בלי כלום. הפסק עושים רק אחרי כמה ימים שנראה לך שאפשר, כי יכול להפסיק לכמה ימים ואז לחזור בגדול. ולשאול רב על כל ספק!! יש הרבה הקלות אחרי לידה.

כל אחת מרגישה אחרת. וגם אצל אותה אישה יכול להיות שונה מלידה ללידה. יש רופאים שממליצים לחכות 6 שבועות. יש נשים שמקפידות על זה ויש שלא. יש שחוזרות להכל אבל המקום קצת רגיש, ויש כאלה שצריכות זמן. יש כאלה שההנקה גורמת ליובש שם.

והזכירו כאן, ואוסיף גם, יש רכבת רגשית אחרי לידה. פתאום נשים מוצאות את עצמן רבות עם הבעל על כל דבר. או בוכות בגללו או בגלל אנשים אחרים שרוצים לעזור בדרך טובה או פחות.. והכל לפעמים נראה כמו הר גדול... לאט לאט הדברים מתאזנים. גם ההורמונים. וכדאי להכיר את זה. זה נורמלי. זה טבעי. וזה יעבור.

בעז"ה בבריאות, בידיים מלאות

ועם הרבה תפילות על הכל.

כי את הקורס התחלתי ממש מאוחר אבל הוא היה קצר ולא מוצלח אז לא ממליצה.

2. מאוד משתנה. בגדול הכי מוקדם ששמעתי זה סביבות 3.5-4 שבועות אבל יש כאלו שלוקח להן אפילו קרוב לחודשיים ויותר אז תתאזרי בסבלנות. אצלי ספציפית בשתי הלידות 7 שבועות בדיוק אחרי. לידה ראשונה ניסיתי קצת קודם ולא הצלחתי והיה הרבה עוגמת נפש והרבה רבנים ובודקות מעורבים.... לידה שניה מלכתחילה ניסיתי 6 שבועות אחרי והלך מושלם בלי שום בעיות.

3. מאוד תלוי בתפרים ובמי שתפר. לי היה תפר רציני וארוך וגם תפירה לא מוצלחת במיוחד ואני שנתיים וחצי אחרי ועדיין כואב מפעם לפעם (מאז כבר עברתי עוד לידה אבל לא היו בה תפרים)

הרבה רשמו פה שכואב אחכ זמן ולפעמים זה לא עובר..

זה מביא אותי לשאול- לא עדיף אם ככה כבר קיסרי? התאוששות יותר ארוכה אבל לפחות לא פוגע בקשר הזוגי וההנאה...

אבל סתם ככה הנקה ושינוי הורמונלי יכולים לגרום לשינוי באזור ליובש או כאב

וקיסרי עצמו לא פיקניק בכלל מחברות שלי שעברו.

אה ואני דיממתי הרבה פחות וטבלתי יותר מוקדם מחברה שעברה קיסרי ככה שזה לא מדד בכלל.

בתור אחת שסבלה מצלקת מתפרים בלידה, עדיין הייתי בוחרת קיסרי בגלל זה

כידוע, רפואה היא לא מדע מדוייק. מאוד לא מדוייק, ותופעות לוואי והשלכות בריאותיות לטווח הרחוק יש בכל אחת מהאפשרויות.

לכל אחת משתי האפשרויות יש יתרונות, חסרונות וסיכונים.

אחת מתופעות הלוואי של ניתוח קיסרי היא הדבקויות ברחם וסיכון ממשי להריונות הבאים. ובפרט מגבלה על מספר ההריונות הנוספים.

גם לידה קיסרית לא מבטיחה שלא יהיו שום קשיים ביחסים לאחר סיום תקופת משכב הלידה - כיוון ששינויים הורמונליים בתקופת הנקה משפיעים על התפקוד התקין (יובש ואי נוחות… כאבים בבטן באזור הצלקת לאורך חודשים רבים)

כדאי לך לבדוק ולקרוא - יש הרבה מידע באינטרנט בנושא.

גם מומלץ להתייעץ עם כלי AI. ל AI יש מקורות מידע חזקים מאוד בנושאים רפואיים.

אני מעדיפה לנסות מלכתחילה את הלידה בצורה הטבעית שלה ולא בניתוח, מרגיש לי יותר בטוח וכמו שכתבו פה - עם פחות סיכון להריונות הבאים, ומשהו בזה שהלידה בדרך הטבעית שלה מרגיע אותי קצת.

ואצלי הכאב או חוסר הנוחות שנשאר לי מהצלקות לא מונע ממני חיי אישות והנאה. לפעמים זה כן פחות נעים אבל לא כל הזמן. זה משהו שלומדים להסתדר איתו. ברור שעדיף בלי זה, כן? ובעיקרון יש דברים שאפשר לעשות כדי להקל על המקום אם זה ממש מפריע וכואב, אני אישית הפסקתי לנסות לטפל בזה כל עוד זה לא מפריע ברמה שמונעת ממני להיות עם בעלי. אם למישהי זה כואב עד כדי כך שהיא לא יכולה לקיים יחסים - בד''כ יש מה לעשות כדי להקל.

סורי על האריכות חחח

גם לתינוק מאד חשוב לעבור לידה נרתיקית אם יש אופציה כזו. המעבר בתעלה חשוב לו ממש להמשך החיים. יכולה לספר על הילד שלי שנולד בקיסרי שנולד עם רגישות יתר וממש הרגשתי איך זה קשור לשליפה הפתאומית מהרחם החוצה..

האמת הופתעתי ממנה.

אני סובלת מכאבים ביחסים שדורשים טיפול אחרי כל לידה במשך תקופה. ועדיין לא הייתי בוחרת בחיים שיחתכו לי את הבטן להוציא את התינוק. זה מפחיד ממש. וממה ששמעתי כל ההתאוששות אחר כך הרבה יותר קשה וכואבת. וחוץ מזה יש משהו מאוד מיוחד בלידה שלא הייתי רוצה לוותר עליו.

קורס לדעתי עוזר להתכונן רגשית בעיקר

אני טבלתי ב2 הלידות 5 שבועות אחרי הלידה

לא היו לי תפרים אבל כן כאבים

אז תדעי שלפעמים הכאב דורש טיפול ולא תמיד זה רק הזמן יעשה את שלו

בלידה הראשונה היו לי כאבים בגלל יובש מההנקה ואובסטין עזר לזה

בלידה השניה כיווץ יתר שמצריך פיזיו רצפת האגן

והרבה זמן אמרתי שזה הגיוני שכואב אחרי לידה וניתן למקום להתרפא וכו'

תכלס בזבזתי זמן שיכלתי פשוט לטפל....

לגבי קורס, אני לקחתי קורס יותר של מודעות,

על חשיבה חיובית, נשימות וכו', עזר לי מאוד בלידה

לידה ראשונה טבלתי אחרי 6 שבועות, שניה אחרי 7.

בשני הלידות לא כאב לי כבר מיד אחרי הטבילה

ראשונה היתה עם תפרים, שניה בלי

אבל זה לא גרם לי לכאבים ב"ה

תפרים זה דבר אחד אבל יש עוד סיבות לכאבים אחרי לידה וחשוב לטפל בהם.

שרירי רצפת אגן מכווצים יכולים לגרום לכאב בזמן יחסים

הנקה יכולה לגרום ליובש באזור שיכול לגרום לחוסר חשק ולכאב.

כמו שאת מבינה זה דברים משתנים, לכל אחת יכול להיות משהו מזה או כמה דברים ויכול לא להיות כלום, וברמות שונות.

ולא בטוחה שכאס של שרירים תפוסים עוברים לבד

אפשר ללכת לפיזיותרפיה לרצפת אגן בשביל זה.

הייתי משקיעה יותר בהכנה נפשית ורגשית

בעייני זה מאוד משמעותי

יש לך ידע לגבי אסטרטגיות להתמודדות עם צירים? מבחינתי זה החלק הכי חשוב בקורס, חוץ מההבנה לגבי התהליך ושיטות התערבות מקובלות.

אני טבלתי בין 6-8 שבועות אחרי לידה.

זה יכול להיות מיד ויכול לקחת כמה חודשים, לפעמים צריך פיזיו' של רצפת האגן ו/או משחה.