משתדלת גם לאכול קצת פירות וקצת ירקות
אבל אני מוצאת את עצמי כל יום מלוואח וטוסט
היחידים שעוזרים לי לבחילות, שמשביעים אותי מהר , ולא דורשים מאמץ של עמידה מרובה/קילוף/חיתוך שמסכן אותי
משתדלת גם לאכול קצת פירות וקצת ירקות
אבל אני מוצאת את עצמי כל יום מלוואח וטוסט
היחידים שעוזרים לי לבחילות, שמשביעים אותי מהר , ולא דורשים מאמץ של עמידה מרובה/קילוף/חיתוך שמסכן אותי
ובלי מדי טעם.
אם זה מה שעובר לך אז זה מה שתאכלי, כמוני;(
אם זה ענין של להשקיע כוחות אולי תנסי להתארגן עם אוכל בשלב של היום שכן יש כח, או לבקש מבעלך.
לפחות חלק מהימים שכן תאכלי ויטמינים מינרלים חלבונים... שיהיב לך יותר כח בהמשך.
זה טיפה גלגל, אצלי בכל אופן
אם את מחפשת דברים יבשים וללא עבודה, אז כל מיני קרקרים, אובלטים, צנימים
תוסיפי ליד זה לבן, וזה מעולה לבחילות.
מלוואח גם עושה צרבות נוראיות שלא מועילות לבחילות.
תבקשי מבעלך שיכין קופסת סלט במקרר, או ירקות חתוכים, שיהיה לך כל הזמן אוכל זמין וללא טרחה ומאמץ,
זה יכול להחזיק יומיים+ סגור היטב במקרר.
אפשר גם שיכין לך תמר ממולא באגוזים, שיהיה מוכן במקרר וכל פעם שתצטרכי משהו מתוק יהיה לך מוכן.
חיבוק
הוא יקבל כל מה שהוא צריך מהמאגרים שלך,
אבל אותך זה כן יכול לדפוק, זה גם עלול לעשות לך עצירות, וגם יכול להיות לך מחסור בויטמינים, ברזל וכו'. וגם בסוף זה משמין.... אם באמת את לא מצליחה לאכול שום דבר אחר , אז לא נורא, תפקידי על ויטמינים וברזל, מקסימום דיאטה בהמשך הדרך 😌 אבל זה בע''ה לא אמור לפגוע בעובר.
מקמח מלא
אבל הקטשופ המתועש עם הסוכר, והגבינה צהובה שהיא לא בריאה בשום צורה
לגבי המלואח אפילו לא צריך להסביר למה זה לא בריא, אבל אני אוכלת עם ביצה, והשילוב של שניהם ביחד תמיד קןרץ לי לפחות פעם ביום
למלוואח יש משהו מתקתק בבצק
הייתי יכולה להחליף את המלוואח בפנקייק עבה מקמח כוסמין אבל זה מחייב תעסוקה ועמידה במטבח וזה מסוכן להריון כרגע
חשבתי על הטורטיות שעושים בקייטרינג
ששמים בפנים ירקות ואבוקדו/טונה, ואז חותכים כמו סושי
רק שבמקרה שלי אוכל שלם לא חתוך חח
מלאווח - יש מלא מתכונים של מדפי אורז, שווה לנסות
השומן פחות מטריד אותי, אוכלת 28%, והמצפון קיים בגלל שזה עדיין גבינצ שזה לא בריא בתכליתו גם כשהוא 9%
אם הוא לא מפריע לך אז ממש אין בזה בעיה!!
זה עם סידן אפילו
בהורמונים ואנטיביוטיקה
הורמונים כדי שתייצר הרבה חלב, עניין כלכלי
אנטיביוטיקה כדי לשמור על הפרות ממחלות כי הן חיות ברפת מלאה בחיידקים ובצואה של עצמן
וכמובן כל הרעל הזה עובר לחלב שהיא מייצרת (בדיוק כמו חלב אם) שמשם ממשיכים לגבינה צהובה וכדומה...
לימי הביניים כי גם בבשר ובעוף יש הורמונים
ובירקות יש ריסוס
ואנחנו חיים בעולם מידי מתקדם
אבל איכשהו כולנו חיים....
אין מה לעשות. האוכל מתועש כולו כל אחד בדרגתו אבל העולם לא הולך להיחרב ולא כולנו למות...
בגלל כל הסיבות שאמרת
עם הריסוסים- לאכול אורגני או לקלף את הקליפה
ובלי מוצרים מן החי שהם עם חומרים
עכשיו בהריון זה לא אופציה אני אוכלת הכל
אבל כל מה שאני אוכלת עובר רנטגן מה אני מכניסה לגוף חוץ מהמאכל עצמו
זה סתם הורס לך את התזונה
וקמח מלא זה אחלה!!!
אני אוכלת כל יום טוסט עם קמח לבן...
מבחינת טעם זה די אותו דבר ובעיניי טעים יותר.
תזונתית זה הרבה יותר טוב
אתמול אכלתי טוסט עם רסק עגבניות והוספתי גם זיתים. שזה פשוט לפתוח קופסאת שימורים...
ולא היה לי גבינה צהובה אז שמתי קשקבל שנשאר
בדיוק:
מלוואח עם ביצה קשה וחומוס או טוסט עם גבינה צהובה וקטשופ.
זה היה טעים ומשביע והייתי עייפה מדי מכדי להכין לעצמי ואף אחד לא הכין לי שום דבר.
הייתי קצת חלשה אחרי הלידה, לא יודעת האם לייחס את זה לתפריט הזה אבל התינוק יצא בריא ושלם וגדל לתפארת (ולא סובל טוסטים 😆).
מה שכן, היו לי צרבות מהגהינום והייתי מכורה לאומפרדקס.
ממש בא לך עכשיו טוסט או מלוואח אבל אין לי כוח לקום להכין לעצמי טוסט ומלוואח אין מפסח. 🤪
תאגלי את זה.את צריכה כח ועם הבחילותממש קשה לאכול מלא דברים.
גם אצלי בהריון אחד רק את זה יכולתי לאכול ואחרי כמה חודשים זהו עבר.
זה זמני והכל בסדר.זרקי לפח את המצפון
אבל עם שינוי משמעתי כי קלטתי שאני רק תופחת ותופחת
טוסט עם קוטג!
תנסי, זה יוצא מרקם כמו גבינה צהובה
ולי בעקבות הבחילות המעצבנות רציתי רק רק רק קוטג בלי זיתים/מלח/פטריות/בצל
שיא המהיר ושיא הטעים
מיום ליום אני סולדת מעוד משהו
קטשופ החמיצות מתיקות שלו עושה לי טוב לבחילות
כל מה שחמוץ מרענן אותי ומחזיר אותי לשפיות
כל הגבינה לבנה/קוטג/ גבינת שמנת אני אוכלת כי צריך אבל זה עושה לי רע.
אני לוקחת ביס מהלחם ודוחפת מלא חסה שירענן חחחחחחח
קטשופ וכל האלה עם הטעם לא יכלתי
הכי אשכנזי שיצא לי עד היום😂😂😂 ואני מזה לא כזאת
כל תחילת ההריון טוסטים עם גבינה צהובה או קטוג
וזהווו
בחיי שהזוי להיות בהריון
אולי תשימי עגבניות מרוסקות במקום קטשופ?
לק"י
עגבניות מרוסקות
רסק
מלח
פלפל
פפריקה
תבלין של פיצה/ בזיליקום/ אורגנו
קצת חומץ
שום
אפשר קצת סוכר
אני אוהבת טוסט עם רסק אבל אין לו את החמיצות של הקטשופ
ולא הרגשתי הבדל
ממש תודה על הרעיון!
אה ולא הוספתי לימון יחח
מיץ תפוזים/לימונדה/אשכוליות. זה היה עוזר לי לבחילות.
הפעם לא ממש צריכה את זה. אוכלת סנדביץ בבוקר וזה מעביר את הבחילות ומחזיק אותי עד 15,16,17
משתדלת גם לאכול סנדביצים יותר בריאים עם ירקות, גבינה או טונה לחם מלא
כשאני לא אוכלת אז אין בחילות
אז זה גורם לי לא לאכול הרבה זמן ואז זה מגביר את הכאבים בבטן (המטומה) ויש גם ממש קרקורי בטן
ואז כשאני אוכלת אז מתחילות הבחילות בצורה הכי קיצונית
לגבי פרי הדר- הם המצילים שלי!! כל פרי חמוץ
כל השבוע חיסלתי סלסלה של אגסים, ותפוזים, ואפילו רימונים שהם חמוצים ומרים ומתוקים הכל ביחד
דווקא לאכול בד"כ מעביר את הבחילות. זו המלצה שראיתי פה לאכול קצת כל כמה זמן ואז אין בחילות.
בבוקר אני מרגישה די נורא עד שאוכלת משהו
בד"כ קונה בעבודה עם גבינה וירקות או טונה וירקות
ועכשיו הכנתי טוסט עם רסק עגבניות במקום קטשופ וזה לא רע בכלל!! איזה כיףף
זה סוד עדין....
(בונה על זה שאף אחד לא מכיר אותי)
ולא אכפת לי שזה יותר משמין אלא בכללי זה לא בריא ממה שאני יודעת
הבנתי שגבינצ זה המוצר חלב הכי לא בריא
זה אולי תלוי על מה מסתכלים בה.
אני אישית בהריונות באמת אוכלת מה שנכנס. לא מתאמצת לאכול מה שעושה רע, גם אם זה בריא.
והבנתי שהסוג של הגבינה, גם שהיא גומי וגם שהיא צהובה אז הדרך שלה להגיע לצבע ולמרקם הופך אותה להיות מאוד תעשייתית ומזיקה
אולי אנסה טוסט בלי גבינצ, כי הלחם היבש יחד עם הקטשופ המתוק חמוץ זה מה שמציל אותי
אבל אולי יהיה לא טעים🤔
אבל אני מכירה הרבה שכן...
נגיד מי שבשרית עושה כזה טוסט
למרות שאני מתרחקת מהמטרה עם הטוסט והמלוואח היומיים🙈
את בהריון וצריכה סידן, וחלבונים, ובגבינה צהובה יש את שניהם בכמות יפה.
נכון שיש בה שומנים פחות בריאים, אז לא כדאי להגזים. אבל פרוסה ביום, במיוחד במצב שלך, נשמע לי ממש מעולה.
אולי כדאי לך להתייעץ עם דיאטנית.
אם אני זוכרת נכון המשקל ההתחלתי שלך נמוך?
טוסט בלי גבינה צהובה מכיל רק פחמימות וסוכרים. לדעתי ברור שעדיף להוסיף לו מנת חלבון וסידן של גבינה צהובה.
לדעתי לגבינה צהובה יש יחסי ציבור לא טובים, ולא כל כך ברור לי למה. אני מקפידה לקנות דווקא גבינה צהובה בלי חומר משמר ובלי צבע מאכל.
אבל מעולם לא אהבתי, רק בהריון, אבל אני זוכרת שתמיד מחדש שמחתי ששמעתי משהו שלילי על גבינה צהובה
אם זה בסדנא על בריאות מטעם הידברות, או כשלמדתי על בריאות טבעית או כשקראתי ספרים על בריאות או על ריפוי הגוף (שרובו הדגיש להמנע ממוצרים מן החי)
וגם הופתעתי לגלות שבטחינה גולמית יש המון סידן, וחלבון מלא אפשר להשיג בשילוב של דגנים מלאים+קטניות
אז לחם עם טחינה יכול להביא גם את שניהם בכמות יפה
החיסרון היחיד זה חוסר של b12 בבריאות טבעונית
אבל בכל מקרה חזרתי לאכול הכל כמו גדולה , ובהריון אפילו בהגזמה
אבל הגישה השלילית על הגבינצ לא יוצאת ממני
אבל אם כרגע קשה לך עם תזונה,
אין שום סיבה שיהיו לך נקיפות מצפון על הגבינה הצהובה. זה מספק לגוף שלך ולעובר ערכים תזונתיים חשובים.
הגישות שאת מתארת הן פחות הגישות הקונבנציונאליות. ואני בעד לצדד בהן, אבל במידה. לא כדאי לקחת מכל גישה רק את מה שאסור לאכול, אחרת כמו שכתבת בתגובה אחרת - לא יישאר מה לאכול. ולא לאכול זה ממש לא בריא.
כנראה אהיה חייבת לשנות גישה , כי הקיצוניות הזו מזיקה כרגע

זוכרת שהיה כתוב שאפשר.
אולי לא מומלץ אבל אם זה רותח תכלס זה שורף את כל החיידקים.
כי היא בתוך מים, כמו בולגרית ואז יש סיכון לחיידקים
בפועל קונים את זה בלי מים אבל ההכנה עם מים
ואי מגניבב!!
לק"י
יש בה צבע מאכל- בטא קורוטן.
אם אני מזהה נכון זה מה שנמצא בגזר.
חיפשתי בגוגל ויש בה ובעוד גבנ"צ צבעי מאכל טבעיים.
אז שווה לבדוק את הרכיבים.

אבל כבר הרבה שנים שזה לא ככה.
לדעתי זה המקור ליחסי ציבור הפחות טובים שיש לגבנ"צ. כי פעם היא באמת היתה בעייתית. אבל היום (כבר די מזמן) כבר לא...
לאתר את כל השלילי ששמעתי על הגבינה צהובה
ובזמנו גם לא עניין אותי לחקור כי לא נגעתי בזה.
בהריון התחיל החשק בכל הכוח.
אני זוכרת שמלבד השומן יש צבעי מאכל , וחומרים שגורמים לגבינה להיות גומי שכל כך אוהבים , ושהגבינה הזו נתקעת בגוף ולא יוצאת טבעי, ושיש לה קשר ישיר לדלקות בגוף ולמערכת חיסונית חלשה.
וזה מה שזכור לי בקצה המזלג
שוב אני לא בקיאה וכנראה יש דעות מעבר, אבל אני הפסקתי לתת לילדים שלי לאכול גבנצ בלי הגבלה
כל ההריון הראשון שלי אכלתי צנימים עם אבוקדו. זה ממש קל להכין- שמה פרוסות לחם בתנור לכמה דקות. אפשר שמן זית וזעתר או שום.
מלוואח זה ממש טעים ולפעמים בא לי אבל מה לעשות שגם מלוואח וגם בצק עלים מעולם לא הגיעו למקפיא שלנו? אל תקני אותו ואז הוא לא יהיה אופציה.
שני טוסטים בתחילת הריון עד חודש חמישי
כי זה הדבר היחיד שיכולתי לאכול..
עליתי לפחות 10 קילו מזה אבל זה מה יש. בתקופת הבחילות לא ראיתי אופציה..
אני בגישה שאם זה מה שנכנס כרגע זה מה יש..
ועוד.
אבל כן זה משמין מאוד כי בתפריט שלי לא היו חלבונים בכלללל...
לפי מה שאני יודעת
לא כמו עוף ביצים וכו
התפריט שלי...
אבל לא נראה לי שעליתי הרבה, לא בדקתי
הפסקתי לעדכן בשרשור ההוא כי זה פשוט חוזר על עצמו
זה מלא מרגרינה זה לא עושה לך בחילות??
חבל ...
תנסי אולי תחליפים או לא לקנות את זה
אבל מבינה זה אחד הטעימיםםם
כי אני מאוד חלשה, עוד לא אכלתי את מנת המלוואח היומית שלי בגלל שזה גרוע
זה פשוט סוגר לי פינה- משביע, טעים לי, והכי חשוב- לא מצריך עבודה! אני מניחה על המחבת וחוזרת לשכב עד שייאפה
צריך שיפתחו עסק לאוכל מוכן *בריא* !!
בכל אופן נראלי פשוט, לעשות בטוסטר 4 פרוסות של לחם פרוס כוסמין
ותמרחי עם גבינה/קוטג/ חומוס או גבינצ
ואפשר עם תוספת של אבוקדו
או חביתה
עדיף אני חושבת כמות גדולה של משו שהוא יחסית בריא
מאשר מלאווח
אם חד פעמי או פעם ב לא נורא אבל לא קבוע ה' ישמור חח
צנים עם ממרח וירקות זה באמת בריא מאוד
אבל בבוקר אני מתחילה עם לחם גבינה וחסה
אז אני מחפשת גיוון כי אני משתעממת מאוכל מאוד מהר
למרות שעוד לא השתעממתי ממלוואח לצערי🙈
ועכשיו נגיד חטאתי בקורנפלקס עם סוכר וחלב ניגר, חלב פרה
אין אין זה רק מתדרדר
רק שחס וחלילה זה לא יסתיים בחמצוצים וממתקים🤦🏻♀️
אז אולי זה לא כזה נורא
חח סתם
אני פשוט חושבת על העורקים שלי, מסכנים, שיהיו בריאים לאורך ימים ושנים
אממ
קורנפלקס עם סוכר?? חח אבל יש בו כבר סוכר
טויב בכל אופן יש לי עוד רעיונות למזונות בריאים אבל זה כבר דורש הכנה באמת :/
(יש חטיפים יחסית בריאים אבל הם יקרים)
ולא משמינה אבל מזיקה בצורה כזו או אחרת
אין לי בעיה להשמין מאגוזים או שומנים בריאים אחרים כמו טחינה או אבוקדו, אבל זה בפועל לא קורה🙈
רק לא בטוח שהם לכשעצמם מאוד בריאים.
אפשר גם להכין בבית דברים. רק לא נראה לזה הזמן שלך להתעסק בזה😅
זה מה שאני מכירה
יש בזה גישות שונות.
(ותחליפי חלב יש מלא. אפשר לבדוק מה הכי בריא).
אלטרנטיב מככב אצלנו
אבל הוא רחוק מבריאות באמת
מאריכים חיים הרבהה יותר משאר העדות
והתזונה שלהם מתבססת על שומן רווי ומרגרינה כדוגמת מלוואח ג'חנון סבאיה ועוד ועוד...
כאילו אנחנו יודעים שזה לא בריא אבל הנתונים מדברים בעד עצמם
קיצור בהריון כשזה לתקופה מוגבלת לא הייתי מתרגשת כ"כ..
תאכלי ותהני
ובע"ה תחזרי לעצמך אח"כ הכל טוב
הם בטוח לא מאריכים ימים בגלל המלוואח והג'חנון, אלא למרות...
(ולדעתי בתימן לא היה להם מרגרינה, המתכונים כנראה השתנו בארץ...)
לדעתי..
ובכל אופן זה לא אחד או שניים, זה בערך כל תימני שאני מכירה..
ולמרות גנטיקה כשאוכלים משהו מאוד לא בריא באופן יומיומי זה מוריד משמעותית את תוחלת החיים.
כבר כתבתי לך במקום אחר שכדאי לך לעשות בדיקות דם וללכת עם זה לדיאטנית שתבנה לך תפריט שמתאים למצב שלך.
לגבי מה שכתבת על גבינה צהובה שזה לא בריא, או שלא כדאי מוצרים מן החי- לא שמעתי על הדברים האלה, ממליצה לך חבדוק טוב מי אמר את זה ומה האינטרס שלו.
עדיף לשאול מישהו שאין לו אינטרס..
למדתי על בריאות טבעית על חסרונות מוצרים מן החי וההשלכות. ספרים, מאמרים, בריאות הרמבם. לא ממקור אחד או מהאינטרנט..
ואפילו הייתי טבעונית תקופה שעשתה לי פלאים לגוף, עד שנשברתי לשטויות
ובגלל זה התת תזונה כי כשאתה יודע כמה מאכלים מזיקים קיימים אז כבר לא נשאר לך הרבה לאכול
זה או זה או זה, אין אמצע.
מאוד מתחברת לדברים שלך, גם אני בהריון הזה היה לי מאוד קשה להקפיד על תזונה טבעית )גם בהריון ה1 היה לי קשה אבל הצלחתי ברוב הזמן וכשלא, הייתי דופקת בורקסים(!!).
מה שכן בהריון ה1 הייתי בחרדות מהחשקים שלא נענים, עשה לי לחץ ועצבות וקושי. ובהריון הזה אני בחרדות ולחץ מזה שהחשקים נענים יותר מדי...אי אפשר לנצח חחח
עם אוכל, הכל גורם לי לבחילות
השיא היה שאכלתי תפוח עץ, שאני ממש אוהבת תפוחים
והביס הראשון עשה לי ממש רע ומאז אני לא מסוגלת אפילו לנסות
מלוואח עדיף פחות.. לא כל יום.
מאוד עוזר לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב..
ממליצה ממש להוסיף ירקות חיים לכל ארוחה כזו.
מקל על הקיבה, מוסיף לשובע וכמובן ויטמינים מינרלים ונוזלים. בד"כ כשמוסיפים ירקות אז גם כמות הפחמימות יורדת לפחות בקצת וערך תזונתי הרב יותר גבוה.
אפשר לחתוך לקופסה כמות גדולה לכמה ארוחות
יש ירקות מיני, קצת יקר אבל אם חלק זה קושי של הכנה אז זה מקל.
לא בהריון
לא אחרי לידה...
ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים
כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....
ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות
ועדיין עייפה כל הזמןןןן
לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה
פשוט מרגישה עייפות תמידית
כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון
כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...
זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈
זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.
וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...
תודה!! אבדוק את זה!
מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות
באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.
מההריונות בגלל ההיפראמזיס....
אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו
וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..
בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...
כל יום לאכול כף
בסלט, ביוגורט וכו...
חוץ מזה
יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה
של דוד קאפח
ללא עצירות ותופעות לוואי...
100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,
100 גר´ צימוקים כהים,
100 גר´ תאנים יבשות,
100 גר´ שקדים קלופים,
100 גר´ תמרים,
8 אגוזי ברזיל.
לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)
ולאכול כף בבוקר וכף בערב.
(ד.א. זה גם ממש טעים=) )
בהצלחה ותרגישי טוב!
את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....
אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.
ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו
אבל
א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.
ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר
זאת גם היתה השאלה שלי
האם זה הגיוני פשוט..
כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....
אשים לב , תודה🩷
אני חושבת שזה הגיוני
פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.
ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...
אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.
וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור
אבל זה כן
היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי
פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה
אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....
אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול
אנסה גם להיזכר בשם של הרופא
מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר
אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין
גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..
אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭 הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈
לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?
אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף
-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום
ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין
אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו
שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך
ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים
ומכיוון אחר -
הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.
אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.
שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.
והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.
וגם התגובות צפויות לגמרי
כלומר
אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר
אבל הילדים כבר לא פיציים
יש לילות שאת ישנה טוב
אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.
כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו
נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.
לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...
(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)
עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים
פיזיים ונפשיים כמו:
1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)
2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה
3. חוסר בפעילות גופנית
4. חוסר במנוחה פיזית
5. עומס משימות
6. לחץ בעבודה/ בבית
7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית
8. חוסר בזמן עצמי
9. הימצאות תמידית במקומות רועשים
אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?
אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...
אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.
וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈
לק"י
הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.
(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷♀️).
לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.
כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...
והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...
אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)
ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)
ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת
חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,
אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.
מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.
למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).
בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.
יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.
כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים 
לק"י
נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.
אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.
הגורם הוא אחר
ולכן המענה צריך להיות אחר
בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני
אוטיזם זו לקות
מחוננת זו יכולת
אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות
זה לא אומר שזה בהכרח נכון
יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת
רק נטו יכולות גבוהות
עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.
אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...
(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)
מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים
אוטיסטים הם מחוננים.
וזה לא נכון. לרוב.
יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.
ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).
ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.
המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?
שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-
יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.
אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.
אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).
יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.
אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.
רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.
ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.
ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.
(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).
וממש בקיצור-
יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.
אבל זה לא באמת אותו דבר.
סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי
קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.
הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר
ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...
עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי
יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד
התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.
ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)
הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות
ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.
אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT
לפעמים צריך גם טיפול תרופתי.
אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.
מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר
לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה
לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה
ונפילת סוכר ממש כן.
לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.
אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.
לכן חשוב קודם כל בדיקות.
ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.
בהצלחה יקרה
טוב שקבעת תור
תרגישי טוב
להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.
את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.
ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.
הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש
מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.
ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...
הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️
אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.
לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.
נשימות עמוקות.
ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.
3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.
לחשוב על דברים מרגיעים.
שירים
יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..
הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...
מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.
מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..
יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..
יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,
מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...
אשמח למחשבות שלכן
הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!
בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.
אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..
אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר.
לק"י
זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.
(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).
זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.
אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.
אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.
תרחמי קודם על עצמך
אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.
או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.
ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.
אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.
ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.
ב"ה התאוששתי בקלות.
מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,
אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.
ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.
זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.
דורש מומחיות גדולה.
לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.
אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-
נשמע לי ממש התאבדות.
סליחה על החריפות...
אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.
אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..
לק"י
הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.
אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).
אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.
לק"י
כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?
(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).
ואז היא אמרה לנו בצחוק
העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?
והצביעה לי על הבטן
ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי
אני רגילה לבכות בפנים
כבר הרבה זמן
האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?
האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?
נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה
את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך
אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?
את לא יודעת.
אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך
אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר
האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת
לא כי אני מפונקת
לא כי אני 'מוציאה שמירה'
אלא כי אני בדכאון?
קליני, אמיתי, מאובחן
(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?
את לא יודעת
הקטן שלי בן שלוש
וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת
ולא רוצה הרבה ילדים
וההריונות שלי כל כך קלים
ואני כל כך חזקה
אבל זה שהגוף חזק
לא אומר שהנפש לא מפורקת?
האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון
נכון עברו שלוש שנים
שעבדנו כמו משוגעים
לשקם את החיים שלנו
מאפס
זוגיות, מיניות
טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.
האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים
שקשה לדבר עליהם
ממש קשה
אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?
האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות
לא כי אני עסוקה
לא כי אני סנובית
אלא כי אין לי כח
וכשאני מדברת
בסוף אני בוכה
אז למי שלא רוצה לבכות
אני לא מדברת?
ואמא שלי,
שמדי פעם לוחצת
וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה
ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות
אמא, את יכולה לכבד קצת?
לא להבין, אני יודעת,
תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-
מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.
אחיות שלך קמות ומקיאות.
מה לא עושים בשביל ילד.
האם תסכימו לא להבין,
ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?
יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?
ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.
וגיסות שלי,
אתן חמודות
מאד.
די להתלחשש עלי.
כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.
נכון. אין לי רצון לדבר עליו.
זה כל כך לא בסדר?
בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו
וזהו.
לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.
בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.
רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.
לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.
עם הילדים החמודים שלנו.
קלעתי צמות לבנות.
הלבשתי את כולם יפה.
התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.
(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)
ונכון לא את הכל אפשר להסביר
ויש סימני שאלה אני מבינה
אבל רציתי לעשות כאילו.
לא הצלחתי.
איזו גיבורה את!
כל כך קשה להיות עם קושי שקוף
את סוחבת ככ הרבה,
זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך
מגיע לך מחיאות כפיים!
נשמע ממש קשוח.
ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?
נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..
שיהיה בקלות בע"ה
חיבוק ענק, עצום
מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר
קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי
ושומעים את המורכבות והקושי.
מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.
חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.
ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?
אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".
שימי על כולם פס.
אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...
תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️
הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…
הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.
הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.
אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..
והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.
וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו. אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.
שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)
אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל זמן רק חושב עלי.
היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.
סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.
ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.
ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.
אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…
והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.
ואז הוא התקשר.
הוא בדרך.
נבהלתי.
שאלתי אם קרה לו משהו.
ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.
ואז כל הדמעות התפרצו.
והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.
הדברים נכנסנו לפרופורציות.
וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.
ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.
ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.
ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.
ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!
מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..
שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד
שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️
אהבתי
זה כבר חצי ריפוי
ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים
ותראי איך את חשובה לו
ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו
איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום
שיהיה לכם ערב קסום
ושזה יתן לכם מלא כח להמשך
בשורות טובות
זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.
איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️
כמה קשה. מבינה אותך כ"כ
שולחת חיבוק גדול.
ותודה לכם.
סליחה אני ממש נואשת
הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)
שובבבבבבבבבבבב
פרא ממש
אני לא עומדת בקצב!
הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל
כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר
אני לא מצליחה לשמור עליו.
הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון
וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות
ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...
הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם
הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו
ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...
ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו
ויש לו מלא כח
היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו
לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו
הוא מרביץ, שורט נושך
זורק חפצים על ילדים אחרים
האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)
הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.
הוא יודע מה מסוכן מה אסור
זה לא עוזר
הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.
אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.
(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)
לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו
אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור
גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.
הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...
אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק
אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול
והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.
אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-
אני מבינה שמשהו פה לא תקין.
שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)
או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)
בקיצור מה עושים?
תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...
אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...
בהצלחה! נשמע קשוח ממש
זה לא ילד ראשון שלי
קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו
זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה
גם אין לו פחד
חופשי בגינה נניח
ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה
הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך
וואלה זה זר לי..
וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..
וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'
ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...
אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...
יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים