רוצה לפרט יותר?

חיבוק

התחתנתי תוך כדי לימודים

בטח שאני אשרוד אני כל כך חכמה ומוצלחת

פחחחחח

לא חכמה ולא מוצלחת

עומס יתר בלימודים, חוסר שליטה

ציונים זוועה במבחנים 

מועדי ב תוך כדי סמסטר

ובתוך כל זה הריון ובעל שאני כל הזמן נוטשת כי מה לעשות שיש לי מבחן

הוא כל כך מנסה להתחשב בי

ואין לו אותי הראש שלי רק בלימודים

והעייפות הקיצונית כי חסר ברזל ובי12

אז הוא פוגש אותי כל ערב גמורה מרוסקת 

וצריך גם לספוג את האכזבה שלי מעצמי

שלא נדבר על זה שאני בקושי מבשלת

תחושות קשות ממש😞

לשלב לימודים ומשפחה זה קשוח ...

ובד''כ לא צופים מראש כמה קשה זה יהיה.

שולחת לך מלא כוחות🙏❣️

אני על סף ייאוש

לא רואה את הסוף

בעלי התחיל השנה לימודים

ומשלב עם עבודה...

בבית ילדה ועוד אחד בדרך.

זה קשה לו ולי בטירוף...

אין כמעט זמן לסוגיות או לשבת לדבר, עייף ממש😐

אז אני מבינה אותך מאוד❣️

מה שמנחם אותי זה שזה עכשיו כמה שנים של לימודים, ואז חוזרים לשגרה של עבודה ומשפחה. אנחנו רק בתחילת החיים, ובעז''ה יש עוד הרבה לפנינו🙏

אני מפחדת גם מההמשך

אחרי הלידה

איך אני אשרוד?

מה חשבתי לעצמי????

אני לא עובדת אין לי כרגע אפשרות לשלב עמוס לי גם ככה הלימודים

כרגע כזוג מסתדרים אבל מה יהיה אחרי הלידה? לוידעת...

ואני חייבת לעבור את המבחן של מחר! יש לי מועד ב' אם אני לא עוברת זה לעשות שוב את הקורס

אבל הריכוז מאז תחילת ההריון ממני והלאה...

ממש זוועה!

טוב אני סתם בוכה במקום ללמוד...

ה' יעזור

אבל רגע, חכי שנייה 

דבר דבר

כל פעם עוברים את האתגר העכשווי

הרבה פעמים ועם ההורמונים של ההריון אז בכלל 

הדאגות והמחשבות מה יהיה עוד כמה חודשים כשיהיה קשה טורדות את מנוחתנו 

ולא נותנות לנו להנות ממה שיש עכשיו...

תהני מההריון כמה שאפשר

כמו שאתם מסתדרים עכשיו בע"ה תסתדרו אחרי הלידה

העיקר בשביל התינוקי זה אמא רגועה

כשהוא בבטן וכשהוא בחוץ בע"ה

אז זה מה שה'רוצה ממך והוא ידאג לכם לפרנסה

תחיי את הרגע

תנסי להנות ממנה ולהודות עליו

ויהיה טוב!!!

מקווה שלא יצאתי מטיפנית מדי...

וחיבוק!!

את ממש צודקת וגם בעלי אומר לי את זה כל הזמן...

קשה לי לשחרר...

לומדים לאטלא

שחרר זה עסודת חיינו

אבלללל זו תקופה

וגם בעלך וגם את יודעים שזו למטרה טובה כדי שבהמשך יהיה לכם קל ובע"ה תהיה לך עבודה טובה ופרנסה טובה.

עכשיו זה הכל ביחד - לימודים, זוגיות, הריון.. ואחכ בעזרת ה' תהיה לך נשימת רווחה של 'וואו , עברתי את זה כמו גדולה ועכשיו חיים באמת!'

הלימודים יהיו מאחורייך ואז מה שנותר זה לעבוד ולהקים משפחה לתפארת💞

תדעי שהרבה יותר קשה להתחיל לימודים כשיש כבר ילדים בבית, כי אז יש לך אחריות גם עליהם ואת חסרה להם ואז הרבה יותר קשה גם לבעל..

או לחילופין, לחכות עם חתונה רק אחרי התואר.. כי זה מבורך להתחתן מוקדם ולהביא ילדים מוקדם כשיש סבלנות והמוח עוד צעיר בשביל לשלב הכל.

ובקיצור עשית טוב שהתחתנת בלימודים ולא דחית וגם אני עשיתי את זה, ועם כל האתגר אני לא מתחרטת בכלל.

ולסיכום!! "קחי לך תפוחים ותמרים, המתיקי את יומך..."

תשלבי גם תמרים בתפריט היומי שלך ואז זה גם ישפר לך את המצברוח 😉🙏

ותמרים עושים לי בחילות חחח

ה' יעזור לי והלוואי ואני איכשהו אעבור את המבחן מחר

לא יודעת באיזה תחום את לומדת, אבל אני הייתי מספרת לי את החומר כמו סיפור וחוזרת עליו ומביאה דוגמאות מהחיים, כי כמו תוכי זה לא עובד בדרכ מניסיון🙈

הוא ריאלי?

והסוד במקרה הזה זה רק לתרגל המון

המון המון בהצלחה!!!

מנסיוני כמוך- סטודנטית שהתחתנה ואז בהריון מיד ואז תינוק, סיימתי את התואר כשהילד היה בן 2.5.

יש איזושהי ציפייה,

אם זה מעצמנו, או מהסביבה,

שנצליח להיות וונדר-וומניות ולשלב את הכל ביחד.

כאילו, את רואה סביבך את זאת וזאת שעברו את זה, אני לא אצליח? לי יהיה קשה?

לדעתי זה מגיע מהשקפה גברית שמשלבת נגיד לימודים ועבודה ביחד, אבל אנחנו שוכחים שהם לא משלבים גם הריון והשלכות של לידה עליהם..

בקיצור, מה אני באה להגיד?

הציפיות האלה מנותקות מהמציאות!!!!

זה נורא קשה להיות סטודנטית!! נקודה

זה נורא קשה לשלב זוגיות ולימודים

זה עוד יוצר קשה לשלב זוגיות, לימודים ועבודה ביחד

ועוד יותר לשלב גם הריון עם שלל התופעות, אח''כ לידה וכל ה"כיף" הזה של חוסר שינה בלילה כי הילד היה ער ולקום למבחן בבוקר.

השנקל שלי

זה קודם כל להכיל את עצמך!

להבין את עצמך!

כן, את בתקופה קשה. מאד.

תהיי סבלנית ורחמנית כלפי עצמך.

דבר שני- להוריד סטנדרטים וציפיןת.

לשאוף לעובר בלבד במבחנים, להגיע רק לשיעורים עם נוכחות חובה.

מינימום עבודות הבית- תעבירי הכל לבעלך. מה שאפשר- מיקור חוץ, נגיד להזמין אוכל מבחוץ במקום להכין.

תחפשי איפה את יכולה להקל על עצמך בתקופה המשוגעת הזאת ולא להיפך..

בהצלחה!

בסוף הכל עובר

אבל כן זה בשבילי עדיין מתאוששת מהשנים האלה שהרגשתי כמו בהישרדות, ואני כבר שנתיים אחרי סיום תואר ועבודה במשרה מלאה.

עלו לי דמעות כשקראתי את זה

הייתי כל כך בטוחה שיש לי את היכולות להצליח...

זה מתסכל כל החוסר תפקוד הזה

בעלי עוזר לי המון וגם ההורים ברוך ה'

אבל אני מרגישה כל הזמן שאני לא מממשת להם את הציפיות

הם נותנים לי שקט שאני אלמד

ובסוף הציונים שלי ברצפה

ואני באמת מנסה!!!

אבל זה שיש את כל התנאים זה לא מספיק כנראה,

כי הריכוז לא מגיע... פעם הייתי קולטת דברים ברגע ולומדת בקלות

מתחילת ההריון אני מרגישה שהמוח מתפקד אחרת...

מה הבעיה שהציונים יהיו ברצפה?

העיקר שעוברת..

אין מה לעשות את לא יכולה גם להיות בהריון וגם לקבל מאיות.

נשמע שבכללי כדאי לך לעשות בדיקות דם לבדוק חוסרים לb12,d, ברזל

הריכוז והזיכרון ממש תלויים בהם.

תתחילי לקחת תוספים ותראי אם עוזר.

אני כרגע במועדי ב

אבל הממוצע של התואר חשוב אצלנו מאוד

אני לא יכולה לתת לעצמי רק לעבור אני חייבת ממוצע נורמלי...

ובאמת חסר לי את שלושתם... אני התחלתי לקחת מקווה לראות שיפור...

תודה רבה לך!!!

באמת קצת מרגיע לדעת שהחוסרים משפיעים לי על הריכוז ולא השתבשתי לגמרי

יכולה לשתף על עצמי במצבים כאלה כאשר מרגישה שעשיתי מה שיכולתי במסגרת הכוחות שלי

אני פונה לקב"ה בתפילה- שאני עשיתי כל מה שיכולתי ומעתה זה בידיים שלך ואני ממש מבקשת שיתן לי סיעתא דשמיא ואראה ברכה בעמלי

והרבה פעמים רק התפילה הזו מרגיעה אותי ומשחררת שלא הכל בידיים שלי

במיוחד שאני שומעת ממך הרבה ציפיות בגלל ציונים גבוהים שקיבלת בעבר ועכשיו את צריכה ללמוד להתמודד אחרת ואת לא מכירה את עצמך במצב הזה, ממש ללמוד את עצמך מחדש

אז תפילה על המציאות החדשה והמבורכת שתביא איתה גם כוחות ופירות מתוקים  

משתדלת לדבר עם הקב"ה...

לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להגיד לו שעשיתי את שלי

כי יש לי ייסורי מצפון שאולי הייתי צריכה להתאמץ יותר...

ואולי סתם גלשתי בפורומים ( ) במקום ללמוד יותר טוב

אז אני מרגישה לא פיירית לבוא ולהגיד עשיתי את ההשתדלות- כי אולי לא עשיתי מספיק?

במסגרת הריכוז והכוחות שאני מסוגלת

וגם אני בלמידה במבחנים עושה ממש מאמצים לא לגלוש למקומות אחרים ולא תמיד זה מצליח..

(לגבי דרכי למידה- אני לא יודעת אם יעזור לך, אבל יש לי חברה שקשה לה להתרכז אז היא מכניסה את הלמידה למסגרת כזו שהיא עושה רצף למידה של 25 דקות ו5 דקות הפסקה יזומה וככה שוב וזה מה שעוזר לה להתקדם בלמידה)

אני חד משמעית בתור איזה ואמא לא שואפת לציונים גבוהים

רק בסמסטר הזה שפתאום לא הייתי כלה טריה/יולדת (סמסטר שעבר) קיבלתי ציונים שסופסןף הראו לי מה היכולות שלי (90+ ולא 80-90 ) וזה שיקוף של המצב המשפחתי והאישי שלי בתואר (על ההריון השני גילינו לקראת סוף סמסטר(

אני בסמסטר שלא הייתי בהריון (כן אחרי חתונה) הציונים היו סביבות 80

עכשיו עם ההריון אני מגרדת את העובר...

אני מדברת על סמסטר אחרי חתונה ולידה בערך 7 חודשים אחרי לידה שרק אז הדברים התחילו להתאזן. והופ הריון שני נראה מה יהיו הציונים של הסמסטר הזה..

אבל חדמש הממוצע שלי בשנה הזאת גבוהה ב11(!!!!) נקודות מהשנתיין הקודמות זה עצום

כשלי היה חוסר גם הייתי סטודנטית וזה היה נורא.

זה כאילו אין מחר להחזיק בו את הידע, הכל נעלם ברגע שנכנס.

את תטפלי בזה ובע"ה המצב ישתפר והיה לך הרבה יותר טוב.

איזה כיף שזוכרים אותי

הכל הגיוני

וזה בסדר שאת לא מבשלת

ממש חסר לי שהמטבח לא בשימוש רצלנו בשגרה

מבשלת מקסימום סיר אחד פעם בכמה ימים של אורז או פתיתים

הרוב מהמקפיא

וכן זה באסה אבל את צריכה להבין כדי לצלוח את זה-

אי אפשר הכל!!!

החיים מלאים בוויתורים והאמונה שאפשר הכל היא פשוט לא נכונה מהשורש

לגבי הלימודים, אל תחששי לקחת הפסקה להקל על עצמך

אני לדוגמא בסמסטר הזה בקורסים עם 4(!!!) שנים שונות!!! כי צריך דינמיות וגמישות והמון הומור

ואם גם ככה את עייפה ולא מסוגלת להתקדם בלימודים,

אז קחו לכם איזה ערב של כיף ביחד.

תדאגי לשים הפסקות תוך כדי השגרה.

לא להסתכל על הכל כמסע ארוך ומפרך

את תהיי אמא ואישה למופת וגם עם תואר ביד

אבל מה יקרה אם תקבלי את התואר שנה אחרי? שנתיים אחרי?

אני מכירה מישי שבשנה השביעית (!!!) של התואר שלה במחשבים.

הייתי בהלם

והיא אמרה לי בנינוחות והשלמה של 7 שנים - בסדר, התחתנתי וילדתי 3 ילדים תוך כדי.

אז כן זה מקרה קיצון אבל לא צריך לחשוש מזה

לא דומה חתונה בשנה א לחתונה בשנה ב

ולא דומה לידה בשנה ב (ראשונה) ללידה בשנת סטאז

כי אין מה לעשות גם בתוך המסלול הזה ככל שאת מתחתנת ויולדת יותר מוקדם זה יותר קשה וההתקדמות שלך בתואר יותר ב"סכנה".

נגיד אני אישית

הפנטזיה שלי היא אחרי התואר לא לעבוד

זה נשמע מטומטם אבל זה מה שמחזיק אותי

ואני לא עושה את התואר סתם אלא גם הוא מאוד מעניין אותי וגם מעדיפה לסבול עכשיו עם הילד הראשון-שני וכו שלי, ולא עוד 10 שנים אחרי ולפני כמה וכמה לידות להתבאס על זה שאין לי עדיין תואר ולהתחיל עם זה..

ועוד משו

אני חיה בחברה מאוד דוסית וחזקה במובן שהאמא עם הילדים בבית ואני מכירה כמה בנות שפרסו תואר בהוראה (!!!!!) הוראה (!!) שזה החלום שלי לעשות תואר כזה רק בגלל ה"קלילות" שלו (היי לא מזלזלת חלילה) ביחס לתואר שלי, קיצר פרסו תואר בהוראה ל5-6 שנים (כולל סטאז)..

מאוד מאוד ממליצה ללמוד תואר.

לי אישית זה עשה ממש טוב לדעת שהצלחתי ולמדתי

נתן לי הרבה סיפוק וכמובן עבודה טובה.

אבל לא קורה כלום אם התואר נמשך קצת יותר.

נכון שמאוד רוצים לסיים כבר.

אבל מה יקרה אם התואר יקח 5 שנים במקום 3?

או 6 שנים במקום 4?

אני לא יודעת איפה את לומדת (הפותחת) אבל אם אפשר תוכנית לימודים גמישה הייתי מורידה קצת את הקצב.

כל סמסטר אפילו רק קורס אחד או שניים

מה שכן לא הייתי עושה הפסקה כי קשה לחזור ללימודים אחרי שמפסיקים לגמרי (למרות שזה בטח אפשרי)

לק"י

תלוי מה רוצים לעשות בחיים.

עושה רושם שהיום תואר פחות "חשוב".

שדורשות תואר כלשהו בתור תנאי סף.

לק"י

אני לא אומרת לפותחת השרשור לעזוב את התואר.

רק עניתי לעצם האמירה שתואר זה חשוב.

באיזה מקצועות דורשים תואר כתנאי סף (בלי קשר בין התואר הספציפי לעבודה)?

תואר בהוראה הוא באמת לא קשה...

אבל העניין הוא לא רק רמת הקושי של החומר הלימודי אלא כמויות המטלות והחובות.

זה לא משנה שזה קל, זה פשוט הרבה...

ויש חיים מחוץ ללימודים.

אז הגיוני שגם את הלימודים האלו בנות יפרסו

אפילו שהוא קליל יחסית... 

של המטלות, עבודות, מבחנים, תרגילים להגשה וכו'..

לכן באופן כללי אפשר לומר שחינוך זה תואר קל יחסית לתארים של הנדסה וכאלה..

באופן יחסי הוא קל... ויש מקומות שזה אפילו בדיחה...

(למרות שיש מקומות שיותר דורשים בפרט אם זה הוראת מתמטיקה/אנגלית/מדעים)

התכוונתי שבכללי לימודים זה דורש.

זה לוקח זמן. זה עול.

ולשלב את זה עם זוגיות, ניהול בית, ובטח אם זה עם ילדים זה קשה 

אגב, מקומות עבודה יודעים להעריך אנשים שיודעים לשלב את כל הדברים האלה ביחד. זה מראה על יכולות גבוהות 

אני לא רוצה לדחות את התואר,

מהסיבה הפשוטה- אני צריכה את הכסף...

אני רוצה לצאת לעבוד כמה שיותר מהר.

ככל שהמשפחה גדלה יש יותר הוצאות...

בעלי אברך, כרגע אנחנו מסתדרים אבל בפועל אני ממש מחכה ליום שאני אוכל לעבוד

ולמרוח את התואר מרגיש לי לא טוב.. במיוחד שגם ככה הוא ארבע שנים...

אז כל שנה נוספת בלי הכנסה נורמלית זה קשה..

את לא צריכה את הכסף

בעלך חתום על הכתובה

גם בעלי אברך , כרגע בצבא אך עתיד לחזור בעז"ה לישיבה לזמן לא מוגבל עם הלידה של השני ..

*הכנת הכסף של האישה זה אך ורק בהתאם ליכולות שלה!!!*

וגם כשאת מכניסה כסף האחריות עליו

התפקיד של האישה זה ההריונות והלידות!!! מבחינה הלכתית כל העול הכלכלי וכל האחריות בכל הנושאים שקשורים לזה הם עליו

וזה באמת לא סתם החלוקה הזאת

התורה פועלת בהתאם מדוייק לתפקיד האישה (ועצם זה שהיא זו שבהריונות והיא היולדת)

באמת כל יכולת מעבר זה רק אן זה מסתדר לך

לא אאריך

בהקשר הזה,

גם התואר הוא כזה וגם אם בעז"ה תפרנסי ותזכי שבזכות זה בעלך יהיה פנוי ללימוד כרגע את לא יכולה לשחוט את עצמך בשביל זה. זה פשוט לא התפקיד שלך ואם זה פוגע בתפקיד הכן מוגדר שלך אז תשימי לב..

ודרך אגב בתור זוג אברכים ממש ממליצה להתברר בזה כזוג מבחינה הלכתית מי אחראי על העול בבית וגם כשהאישה *עוזרת* כדי שהבעל ילך ללמוד אז מה האיזונים ומה הדיוקים וגם אז על מי האחריות העיקרית.

בעלי ואני שנינו בעלי תואר, אבל אני עובדת כפול וסוג של לקחתי את התפקיד שלו

אני חוזרת אחר הצהריים-ערב והוא כבר בבית עם הילדים מאכיל אותם ומארגן לשינה

הלוואי והיה אפשר אחרת, אם אעבוד פחות כנראה שלא נצליח לשרוד

וסליחה אם אני נאיבית

זה קשור קודם כל לתפיסת עולם

ובחירה האם להיות מושפע מן המצב הכללי או בתוך המורכבות לשלוט על החיים שלך

לא חייבת להסכים  וסליחה אם נגעתי בנק רגישות..

בילדים

שיראו אמא נעימה, בית נעים, אוכל חם וטרי כל יום

אמא רגועה שמוכנה לקבל אותם בשמחה וברוגע אחרי המסגרות

אבל כששכירות עולה 4 אלף וגם זה אחרי שחיפשנו בסכום הזה כי הכל היה הרבה יותר

ויש קניות ברוך ה' ודלק והוצאות קבועות לילדים

וחשמל ומים, והוצאות על שבתות וחגים

ואפילו לא עולה לי עכשיו מה עוד.

אז ההוצאות הן הרבה יותר מההכנסות

כי שנינו בעלי תואר ולא מגיעים ל15 אלף הכנסה

כתבתי את העניין הזה בהקשר שזה קשה לה ועמוס לה.

אם את עושה את זה כנראה שבסוף זה מסתדר לכם

ואם ככה - נפלא.

את כל התגובה על ההלכה והכתובה וכו כתבתי בהקשר של *מה אם זה לא מסתדר לאישה לפרנס*

ואם את עוקבת כאן בתגובות, אני בעצמי בתואר אינטנסיבי +++ אז בגלל זה המעורבות שלי כאן וגם אני נפגשת עם ההתנגשות הזאת יום יום

אז סהכ מבינה

אבל אצלי

העוגן הוא התפיסת עולם וידיעה שבכל רגע שקשה לי אני יכולה לעזוב ולנוח ולא ללמוד/לפרנס(היינו אך בהקשר הזה..) ולנוח בספה בלי *שןם* מצפון

אני באמת מאמינה שהלחץ הכלכלי לא עושה טוב לאישה ועל כן זו אחריות של הבעל.

חשוב לי להמחיש לך למה בפועל אנחנו לא יכולים לעשות את זה

הלוואי שהיו לי את האופציה או הביטחון באמת לנוח בלי שום מצפון

ועכשיו כשאני בבית בעקבות הריון בסיכון זה איפשהו סוג של מתנה ואתגר ביחד

וזה בהחלט התפיסה שמנחה אותנו.

אבל בסוף, לי חשוב שבעלי ימשיך ללמוד,

ולכן הלכתי ללמוד מקצוע כדי שאני אהיה המפרנסת העיקרית.

נכון שהאחריות עליו והיא תישאר עליו גם כשהכסף יבוא ממני

אבל, לי חשוב הלימוד שלו לא פחות ממה שהוא חשוב לו,

ולכן אני רוצה לסיים כבר את התואר ולהתחיל לפרנס,

כמובן שכשאין ברירה- הולכים לפי הקצב שהחיים מכתיבים.

והמשפחה קודמת ללימודים.

אבל כל עוד אני מסוגלת- אני ממש אשתדל ואתאמץ לא לדחות את התואר...

רק השאלה היא מה הגבול..

ודרך אגב, אני גם תמיד בדילמה הזאת..

כמה לדחוס עומס ולעבור אותו מול כמה לרווח..

הרבה פעמים במבט לאחור אני רואה סמסטרים או תקופות משוגעות שלא ברור איך הצלחתי אותם ואני מתלבטת אם 'לשמוח' שצלחתי את זה או להתחרט קצת על המחירים ששילמתי עבור זה..

להגיד לך לגבי למרוח את התואר.

כותבת מאנונימי כי הסיפור שלי די מוכר.

למדתי תואר ריאלי, לכאורה מקצוע מעולה, אמורה להרוויח 20,000 במשרה התחלתית.

את התואר התחלתי אחרי שהתחתנתי, הילד הראשון נולד בשנה הראשונה, הילד השני נולד בשנה השלישית שהייתה גם בשלב הקורונה.

בהתחלה הייתי מאוד לחוצה לסיים את התואר בארבע שנים, כי כמו שאת אומרת פרנסה וזה...

מפה לשם, דווקא הלחץ לסיים גרם ללחץ יותר מידי, בחלק מהקורסים נכשלתי והייתי צריכה לחזור עליהם, בחלקם קיבלתי ציון יחסית נמוך.

הבנתי שהסיפור הזה שמוכרים לנו (וגם אני סיפרתי לעצמי), הוא לא תמיד נכון. אי אפשר להיות מושלמת בהכל, ולנסות להיות 100% בכל דבר הרבה פעמים פשוט משאיר אותנו בלי כלום.

אז פרשתי את התואר, לקח לי חמש וחצי שנים.

אבל הייתי יותר פנויה לילדים

בזכות הפריסה של התואר, הצלחתי להעלות את הממוצע שלי לממוצע שמסתכלים עליו בכלל בשוק. (שתביני את הפער, בין הממוצע של השנה השלישית לרביעית יש פער של 8 נקודות בערך. ההבדל בין נחת לבין בלי)

ומה בסוף?

לא יכולתי לעבוד במהלך התואר כי ילדים, קורונה, לימודים ועבודה לא הולך ביחד.

אז סיימתי את התואר, התחלתי לחפש עבודה, ובדיוק התחיל המשבר בהייטק, הצטרפה המלחמה, בעלי במילואים שמונה חודשים ואני עוד לא מצאתי עבודה.

אבל אני לא מתחרטת על אף בחירה שלי, את יודעת למה?

כי לא ניסיתי לתפוס הכל.

בחרתי את הבחירות שהיו נכונות לי, לפי סדרי העדיפויות שלי, אני לא מנסה למכור לעצמי סיפור על הוונדרוומן שאני לא.

אני אישה, שהיא אמא.

שחשוב לה לעסוק בתחום שמעניין אותה, אבל גם חשוב לה שהילדים ירגישו אותה.

אז נכון, יש לזה מחיר. יש לזה מחיר שהממוצע שלי קצת יותר נמוך, יש לזה מחיר שאני עדיין לא במקום העבודה שחלמתי עליו, אבל החיים שלי טובים ב"ה.

אני חיה את הבחירות שלי, ושמחה בהן.

אני יודעת שעשיתי כל השתדלות שיכולתי (וממשיכה), ומכאן, מתי אמצא עבודה זה כבר תלוי בהקב"ה.

אני לא יודעת לאן הוא מכוון אותי, אני לא יודעת מתי זה יקרה.

אבל אני מודה על זה שלמדתי גם להסתכל על הדרך, למדתי המון דברים על עצמי, על הכוחות שלי ועל המגבלות שלי. זה לא פשוט להיות בחוויה של חוסר הצלחה, אבל זה גם מלמד המון.

ואני שמחה שהבנתי שאם אנסה לעשות הכל מושלם, בסוף אפסיד.

והנה, למרות שסיימתי את התואר, לא מצאתי עבודה עדיין.

אז יש דברים שבשליטתנו, ויש את אלו שלא.

אז לפחות ממה שבשליטתנו, ננסה לבחור בחירות שנכונות עבורנו, ואת השאר נשאיר לבורא עולם

וכתבת נקודות חשובות.

תודה!

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק