רוצה לפרט יותר?

חיבוק

התחתנתי תוך כדי לימודים

בטח שאני אשרוד אני כל כך חכמה ומוצלחת

פחחחחח

לא חכמה ולא מוצלחת

עומס יתר בלימודים, חוסר שליטה

ציונים זוועה במבחנים 

מועדי ב תוך כדי סמסטר

ובתוך כל זה הריון ובעל שאני כל הזמן נוטשת כי מה לעשות שיש לי מבחן

הוא כל כך מנסה להתחשב בי

ואין לו אותי הראש שלי רק בלימודים

והעייפות הקיצונית כי חסר ברזל ובי12

אז הוא פוגש אותי כל ערב גמורה מרוסקת 

וצריך גם לספוג את האכזבה שלי מעצמי

שלא נדבר על זה שאני בקושי מבשלת

תחושות קשות ממש😞

לשלב לימודים ומשפחה זה קשוח ...

ובד''כ לא צופים מראש כמה קשה זה יהיה.

שולחת לך מלא כוחות🙏❣️

אני על סף ייאוש

לא רואה את הסוף

בעלי התחיל השנה לימודים

ומשלב עם עבודה...

בבית ילדה ועוד אחד בדרך.

זה קשה לו ולי בטירוף...

אין כמעט זמן לסוגיות או לשבת לדבר, עייף ממש😐

אז אני מבינה אותך מאוד❣️

מה שמנחם אותי זה שזה עכשיו כמה שנים של לימודים, ואז חוזרים לשגרה של עבודה ומשפחה. אנחנו רק בתחילת החיים, ובעז''ה יש עוד הרבה לפנינו🙏

אני מפחדת גם מההמשך

אחרי הלידה

איך אני אשרוד?

מה חשבתי לעצמי????

אני לא עובדת אין לי כרגע אפשרות לשלב עמוס לי גם ככה הלימודים

כרגע כזוג מסתדרים אבל מה יהיה אחרי הלידה? לוידעת...

ואני חייבת לעבור את המבחן של מחר! יש לי מועד ב' אם אני לא עוברת זה לעשות שוב את הקורס

אבל הריכוז מאז תחילת ההריון ממני והלאה...

ממש זוועה!

טוב אני סתם בוכה במקום ללמוד...

ה' יעזור

אבל רגע, חכי שנייה 

דבר דבר

כל פעם עוברים את האתגר העכשווי

הרבה פעמים ועם ההורמונים של ההריון אז בכלל 

הדאגות והמחשבות מה יהיה עוד כמה חודשים כשיהיה קשה טורדות את מנוחתנו 

ולא נותנות לנו להנות ממה שיש עכשיו...

תהני מההריון כמה שאפשר

כמו שאתם מסתדרים עכשיו בע"ה תסתדרו אחרי הלידה

העיקר בשביל התינוקי זה אמא רגועה

כשהוא בבטן וכשהוא בחוץ בע"ה

אז זה מה שה'רוצה ממך והוא ידאג לכם לפרנסה

תחיי את הרגע

תנסי להנות ממנה ולהודות עליו

ויהיה טוב!!!

מקווה שלא יצאתי מטיפנית מדי...

וחיבוק!!

את ממש צודקת וגם בעלי אומר לי את זה כל הזמן...

קשה לי לשחרר...

לומדים לאטלא

שחרר זה עסודת חיינו

אבלללל זו תקופה

וגם בעלך וגם את יודעים שזו למטרה טובה כדי שבהמשך יהיה לכם קל ובע"ה תהיה לך עבודה טובה ופרנסה טובה.

עכשיו זה הכל ביחד - לימודים, זוגיות, הריון.. ואחכ בעזרת ה' תהיה לך נשימת רווחה של 'וואו , עברתי את זה כמו גדולה ועכשיו חיים באמת!'

הלימודים יהיו מאחורייך ואז מה שנותר זה לעבוד ולהקים משפחה לתפארת💞

תדעי שהרבה יותר קשה להתחיל לימודים כשיש כבר ילדים בבית, כי אז יש לך אחריות גם עליהם ואת חסרה להם ואז הרבה יותר קשה גם לבעל..

או לחילופין, לחכות עם חתונה רק אחרי התואר.. כי זה מבורך להתחתן מוקדם ולהביא ילדים מוקדם כשיש סבלנות והמוח עוד צעיר בשביל לשלב הכל.

ובקיצור עשית טוב שהתחתנת בלימודים ולא דחית וגם אני עשיתי את זה, ועם כל האתגר אני לא מתחרטת בכלל.

ולסיכום!! "קחי לך תפוחים ותמרים, המתיקי את יומך..."

תשלבי גם תמרים בתפריט היומי שלך ואז זה גם ישפר לך את המצברוח 😉🙏

ותמרים עושים לי בחילות חחח

ה' יעזור לי והלוואי ואני איכשהו אעבור את המבחן מחר

לא יודעת באיזה תחום את לומדת, אבל אני הייתי מספרת לי את החומר כמו סיפור וחוזרת עליו ומביאה דוגמאות מהחיים, כי כמו תוכי זה לא עובד בדרכ מניסיון🙈

הוא ריאלי?

והסוד במקרה הזה זה רק לתרגל המון

המון המון בהצלחה!!!

מנסיוני כמוך- סטודנטית שהתחתנה ואז בהריון מיד ואז תינוק, סיימתי את התואר כשהילד היה בן 2.5.

יש איזושהי ציפייה,

אם זה מעצמנו, או מהסביבה,

שנצליח להיות וונדר-וומניות ולשלב את הכל ביחד.

כאילו, את רואה סביבך את זאת וזאת שעברו את זה, אני לא אצליח? לי יהיה קשה?

לדעתי זה מגיע מהשקפה גברית שמשלבת נגיד לימודים ועבודה ביחד, אבל אנחנו שוכחים שהם לא משלבים גם הריון והשלכות של לידה עליהם..

בקיצור, מה אני באה להגיד?

הציפיות האלה מנותקות מהמציאות!!!!

זה נורא קשה להיות סטודנטית!! נקודה

זה נורא קשה לשלב זוגיות ולימודים

זה עוד יוצר קשה לשלב זוגיות, לימודים ועבודה ביחד

ועוד יותר לשלב גם הריון עם שלל התופעות, אח''כ לידה וכל ה"כיף" הזה של חוסר שינה בלילה כי הילד היה ער ולקום למבחן בבוקר.

השנקל שלי

זה קודם כל להכיל את עצמך!

להבין את עצמך!

כן, את בתקופה קשה. מאד.

תהיי סבלנית ורחמנית כלפי עצמך.

דבר שני- להוריד סטנדרטים וציפיןת.

לשאוף לעובר בלבד במבחנים, להגיע רק לשיעורים עם נוכחות חובה.

מינימום עבודות הבית- תעבירי הכל לבעלך. מה שאפשר- מיקור חוץ, נגיד להזמין אוכל מבחוץ במקום להכין.

תחפשי איפה את יכולה להקל על עצמך בתקופה המשוגעת הזאת ולא להיפך..

בהצלחה!

בסוף הכל עובר

אבל כן זה בשבילי עדיין מתאוששת מהשנים האלה שהרגשתי כמו בהישרדות, ואני כבר שנתיים אחרי סיום תואר ועבודה במשרה מלאה.

עלו לי דמעות כשקראתי את זה

הייתי כל כך בטוחה שיש לי את היכולות להצליח...

זה מתסכל כל החוסר תפקוד הזה

בעלי עוזר לי המון וגם ההורים ברוך ה'

אבל אני מרגישה כל הזמן שאני לא מממשת להם את הציפיות

הם נותנים לי שקט שאני אלמד

ובסוף הציונים שלי ברצפה

ואני באמת מנסה!!!

אבל זה שיש את כל התנאים זה לא מספיק כנראה,

כי הריכוז לא מגיע... פעם הייתי קולטת דברים ברגע ולומדת בקלות

מתחילת ההריון אני מרגישה שהמוח מתפקד אחרת...

מה הבעיה שהציונים יהיו ברצפה?

העיקר שעוברת..

אין מה לעשות את לא יכולה גם להיות בהריון וגם לקבל מאיות.

נשמע שבכללי כדאי לך לעשות בדיקות דם לבדוק חוסרים לb12,d, ברזל

הריכוז והזיכרון ממש תלויים בהם.

תתחילי לקחת תוספים ותראי אם עוזר.

אני כרגע במועדי ב

אבל הממוצע של התואר חשוב אצלנו מאוד

אני לא יכולה לתת לעצמי רק לעבור אני חייבת ממוצע נורמלי...

ובאמת חסר לי את שלושתם... אני התחלתי לקחת מקווה לראות שיפור...

תודה רבה לך!!!

באמת קצת מרגיע לדעת שהחוסרים משפיעים לי על הריכוז ולא השתבשתי לגמרי

יכולה לשתף על עצמי במצבים כאלה כאשר מרגישה שעשיתי מה שיכולתי במסגרת הכוחות שלי

אני פונה לקב"ה בתפילה- שאני עשיתי כל מה שיכולתי ומעתה זה בידיים שלך ואני ממש מבקשת שיתן לי סיעתא דשמיא ואראה ברכה בעמלי

והרבה פעמים רק התפילה הזו מרגיעה אותי ומשחררת שלא הכל בידיים שלי

במיוחד שאני שומעת ממך הרבה ציפיות בגלל ציונים גבוהים שקיבלת בעבר ועכשיו את צריכה ללמוד להתמודד אחרת ואת לא מכירה את עצמך במצב הזה, ממש ללמוד את עצמך מחדש

אז תפילה על המציאות החדשה והמבורכת שתביא איתה גם כוחות ופירות מתוקים  

משתדלת לדבר עם הקב"ה...

לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להגיד לו שעשיתי את שלי

כי יש לי ייסורי מצפון שאולי הייתי צריכה להתאמץ יותר...

ואולי סתם גלשתי בפורומים ( ) במקום ללמוד יותר טוב

אז אני מרגישה לא פיירית לבוא ולהגיד עשיתי את ההשתדלות- כי אולי לא עשיתי מספיק?

במסגרת הריכוז והכוחות שאני מסוגלת

וגם אני בלמידה במבחנים עושה ממש מאמצים לא לגלוש למקומות אחרים ולא תמיד זה מצליח..

(לגבי דרכי למידה- אני לא יודעת אם יעזור לך, אבל יש לי חברה שקשה לה להתרכז אז היא מכניסה את הלמידה למסגרת כזו שהיא עושה רצף למידה של 25 דקות ו5 דקות הפסקה יזומה וככה שוב וזה מה שעוזר לה להתקדם בלמידה)

אני חד משמעית בתור איזה ואמא לא שואפת לציונים גבוהים

רק בסמסטר הזה שפתאום לא הייתי כלה טריה/יולדת (סמסטר שעבר) קיבלתי ציונים שסופסןף הראו לי מה היכולות שלי (90+ ולא 80-90 ) וזה שיקוף של המצב המשפחתי והאישי שלי בתואר (על ההריון השני גילינו לקראת סוף סמסטר(

אני בסמסטר שלא הייתי בהריון (כן אחרי חתונה) הציונים היו סביבות 80

עכשיו עם ההריון אני מגרדת את העובר...

אני מדברת על סמסטר אחרי חתונה ולידה בערך 7 חודשים אחרי לידה שרק אז הדברים התחילו להתאזן. והופ הריון שני נראה מה יהיו הציונים של הסמסטר הזה..

אבל חדמש הממוצע שלי בשנה הזאת גבוהה ב11(!!!!) נקודות מהשנתיין הקודמות זה עצום

כשלי היה חוסר גם הייתי סטודנטית וזה היה נורא.

זה כאילו אין מחר להחזיק בו את הידע, הכל נעלם ברגע שנכנס.

את תטפלי בזה ובע"ה המצב ישתפר והיה לך הרבה יותר טוב.

איזה כיף שזוכרים אותי

הכל הגיוני

וזה בסדר שאת לא מבשלת

ממש חסר לי שהמטבח לא בשימוש רצלנו בשגרה

מבשלת מקסימום סיר אחד פעם בכמה ימים של אורז או פתיתים

הרוב מהמקפיא

וכן זה באסה אבל את צריכה להבין כדי לצלוח את זה-

אי אפשר הכל!!!

החיים מלאים בוויתורים והאמונה שאפשר הכל היא פשוט לא נכונה מהשורש

לגבי הלימודים, אל תחששי לקחת הפסקה להקל על עצמך

אני לדוגמא בסמסטר הזה בקורסים עם 4(!!!) שנים שונות!!! כי צריך דינמיות וגמישות והמון הומור

ואם גם ככה את עייפה ולא מסוגלת להתקדם בלימודים,

אז קחו לכם איזה ערב של כיף ביחד.

תדאגי לשים הפסקות תוך כדי השגרה.

לא להסתכל על הכל כמסע ארוך ומפרך

את תהיי אמא ואישה למופת וגם עם תואר ביד

אבל מה יקרה אם תקבלי את התואר שנה אחרי? שנתיים אחרי?

אני מכירה מישי שבשנה השביעית (!!!) של התואר שלה במחשבים.

הייתי בהלם

והיא אמרה לי בנינוחות והשלמה של 7 שנים - בסדר, התחתנתי וילדתי 3 ילדים תוך כדי.

אז כן זה מקרה קיצון אבל לא צריך לחשוש מזה

לא דומה חתונה בשנה א לחתונה בשנה ב

ולא דומה לידה בשנה ב (ראשונה) ללידה בשנת סטאז

כי אין מה לעשות גם בתוך המסלול הזה ככל שאת מתחתנת ויולדת יותר מוקדם זה יותר קשה וההתקדמות שלך בתואר יותר ב"סכנה".

נגיד אני אישית

הפנטזיה שלי היא אחרי התואר לא לעבוד

זה נשמע מטומטם אבל זה מה שמחזיק אותי

ואני לא עושה את התואר סתם אלא גם הוא מאוד מעניין אותי וגם מעדיפה לסבול עכשיו עם הילד הראשון-שני וכו שלי, ולא עוד 10 שנים אחרי ולפני כמה וכמה לידות להתבאס על זה שאין לי עדיין תואר ולהתחיל עם זה..

ועוד משו

אני חיה בחברה מאוד דוסית וחזקה במובן שהאמא עם הילדים בבית ואני מכירה כמה בנות שפרסו תואר בהוראה (!!!!!) הוראה (!!) שזה החלום שלי לעשות תואר כזה רק בגלל ה"קלילות" שלו (היי לא מזלזלת חלילה) ביחס לתואר שלי, קיצר פרסו תואר בהוראה ל5-6 שנים (כולל סטאז)..

מאוד מאוד ממליצה ללמוד תואר.

לי אישית זה עשה ממש טוב לדעת שהצלחתי ולמדתי

נתן לי הרבה סיפוק וכמובן עבודה טובה.

אבל לא קורה כלום אם התואר נמשך קצת יותר.

נכון שמאוד רוצים לסיים כבר.

אבל מה יקרה אם התואר יקח 5 שנים במקום 3?

או 6 שנים במקום 4?

אני לא יודעת איפה את לומדת (הפותחת) אבל אם אפשר תוכנית לימודים גמישה הייתי מורידה קצת את הקצב.

כל סמסטר אפילו רק קורס אחד או שניים

מה שכן לא הייתי עושה הפסקה כי קשה לחזור ללימודים אחרי שמפסיקים לגמרי (למרות שזה בטח אפשרי)

לק"י

תלוי מה רוצים לעשות בחיים.

עושה רושם שהיום תואר פחות "חשוב".

שדורשות תואר כלשהו בתור תנאי סף.

לק"י

אני לא אומרת לפותחת השרשור לעזוב את התואר.

רק עניתי לעצם האמירה שתואר זה חשוב.

באיזה מקצועות דורשים תואר כתנאי סף (בלי קשר בין התואר הספציפי לעבודה)?

תואר בהוראה הוא באמת לא קשה...

אבל העניין הוא לא רק רמת הקושי של החומר הלימודי אלא כמויות המטלות והחובות.

זה לא משנה שזה קל, זה פשוט הרבה...

ויש חיים מחוץ ללימודים.

אז הגיוני שגם את הלימודים האלו בנות יפרסו

אפילו שהוא קליל יחסית... 

של המטלות, עבודות, מבחנים, תרגילים להגשה וכו'..

לכן באופן כללי אפשר לומר שחינוך זה תואר קל יחסית לתארים של הנדסה וכאלה..

באופן יחסי הוא קל... ויש מקומות שזה אפילו בדיחה...

(למרות שיש מקומות שיותר דורשים בפרט אם זה הוראת מתמטיקה/אנגלית/מדעים)

התכוונתי שבכללי לימודים זה דורש.

זה לוקח זמן. זה עול.

ולשלב את זה עם זוגיות, ניהול בית, ובטח אם זה עם ילדים זה קשה 

אגב, מקומות עבודה יודעים להעריך אנשים שיודעים לשלב את כל הדברים האלה ביחד. זה מראה על יכולות גבוהות 

אני לא רוצה לדחות את התואר,

מהסיבה הפשוטה- אני צריכה את הכסף...

אני רוצה לצאת לעבוד כמה שיותר מהר.

ככל שהמשפחה גדלה יש יותר הוצאות...

בעלי אברך, כרגע אנחנו מסתדרים אבל בפועל אני ממש מחכה ליום שאני אוכל לעבוד

ולמרוח את התואר מרגיש לי לא טוב.. במיוחד שגם ככה הוא ארבע שנים...

אז כל שנה נוספת בלי הכנסה נורמלית זה קשה..

את לא צריכה את הכסף

בעלך חתום על הכתובה

גם בעלי אברך , כרגע בצבא אך עתיד לחזור בעז"ה לישיבה לזמן לא מוגבל עם הלידה של השני ..

*הכנת הכסף של האישה זה אך ורק בהתאם ליכולות שלה!!!*

וגם כשאת מכניסה כסף האחריות עליו

התפקיד של האישה זה ההריונות והלידות!!! מבחינה הלכתית כל העול הכלכלי וכל האחריות בכל הנושאים שקשורים לזה הם עליו

וזה באמת לא סתם החלוקה הזאת

התורה פועלת בהתאם מדוייק לתפקיד האישה (ועצם זה שהיא זו שבהריונות והיא היולדת)

באמת כל יכולת מעבר זה רק אן זה מסתדר לך

לא אאריך

בהקשר הזה,

גם התואר הוא כזה וגם אם בעז"ה תפרנסי ותזכי שבזכות זה בעלך יהיה פנוי ללימוד כרגע את לא יכולה לשחוט את עצמך בשביל זה. זה פשוט לא התפקיד שלך ואם זה פוגע בתפקיד הכן מוגדר שלך אז תשימי לב..

ודרך אגב בתור זוג אברכים ממש ממליצה להתברר בזה כזוג מבחינה הלכתית מי אחראי על העול בבית וגם כשהאישה *עוזרת* כדי שהבעל ילך ללמוד אז מה האיזונים ומה הדיוקים וגם אז על מי האחריות העיקרית.

בעלי ואני שנינו בעלי תואר, אבל אני עובדת כפול וסוג של לקחתי את התפקיד שלו

אני חוזרת אחר הצהריים-ערב והוא כבר בבית עם הילדים מאכיל אותם ומארגן לשינה

הלוואי והיה אפשר אחרת, אם אעבוד פחות כנראה שלא נצליח לשרוד

וסליחה אם אני נאיבית

זה קשור קודם כל לתפיסת עולם

ובחירה האם להיות מושפע מן המצב הכללי או בתוך המורכבות לשלוט על החיים שלך

לא חייבת להסכים  וסליחה אם נגעתי בנק רגישות..

בילדים

שיראו אמא נעימה, בית נעים, אוכל חם וטרי כל יום

אמא רגועה שמוכנה לקבל אותם בשמחה וברוגע אחרי המסגרות

אבל כששכירות עולה 4 אלף וגם זה אחרי שחיפשנו בסכום הזה כי הכל היה הרבה יותר

ויש קניות ברוך ה' ודלק והוצאות קבועות לילדים

וחשמל ומים, והוצאות על שבתות וחגים

ואפילו לא עולה לי עכשיו מה עוד.

אז ההוצאות הן הרבה יותר מההכנסות

כי שנינו בעלי תואר ולא מגיעים ל15 אלף הכנסה

כתבתי את העניין הזה בהקשר שזה קשה לה ועמוס לה.

אם את עושה את זה כנראה שבסוף זה מסתדר לכם

ואם ככה - נפלא.

את כל התגובה על ההלכה והכתובה וכו כתבתי בהקשר של *מה אם זה לא מסתדר לאישה לפרנס*

ואם את עוקבת כאן בתגובות, אני בעצמי בתואר אינטנסיבי +++ אז בגלל זה המעורבות שלי כאן וגם אני נפגשת עם ההתנגשות הזאת יום יום

אז סהכ מבינה

אבל אצלי

העוגן הוא התפיסת עולם וידיעה שבכל רגע שקשה לי אני יכולה לעזוב ולנוח ולא ללמוד/לפרנס(היינו אך בהקשר הזה..) ולנוח בספה בלי *שןם* מצפון

אני באמת מאמינה שהלחץ הכלכלי לא עושה טוב לאישה ועל כן זו אחריות של הבעל.

חשוב לי להמחיש לך למה בפועל אנחנו לא יכולים לעשות את זה

הלוואי שהיו לי את האופציה או הביטחון באמת לנוח בלי שום מצפון

ועכשיו כשאני בבית בעקבות הריון בסיכון זה איפשהו סוג של מתנה ואתגר ביחד

וזה בהחלט התפיסה שמנחה אותנו.

אבל בסוף, לי חשוב שבעלי ימשיך ללמוד,

ולכן הלכתי ללמוד מקצוע כדי שאני אהיה המפרנסת העיקרית.

נכון שהאחריות עליו והיא תישאר עליו גם כשהכסף יבוא ממני

אבל, לי חשוב הלימוד שלו לא פחות ממה שהוא חשוב לו,

ולכן אני רוצה לסיים כבר את התואר ולהתחיל לפרנס,

כמובן שכשאין ברירה- הולכים לפי הקצב שהחיים מכתיבים.

והמשפחה קודמת ללימודים.

אבל כל עוד אני מסוגלת- אני ממש אשתדל ואתאמץ לא לדחות את התואר...

רק השאלה היא מה הגבול..

ודרך אגב, אני גם תמיד בדילמה הזאת..

כמה לדחוס עומס ולעבור אותו מול כמה לרווח..

הרבה פעמים במבט לאחור אני רואה סמסטרים או תקופות משוגעות שלא ברור איך הצלחתי אותם ואני מתלבטת אם 'לשמוח' שצלחתי את זה או להתחרט קצת על המחירים ששילמתי עבור זה..

להגיד לך לגבי למרוח את התואר.

כותבת מאנונימי כי הסיפור שלי די מוכר.

למדתי תואר ריאלי, לכאורה מקצוע מעולה, אמורה להרוויח 20,000 במשרה התחלתית.

את התואר התחלתי אחרי שהתחתנתי, הילד הראשון נולד בשנה הראשונה, הילד השני נולד בשנה השלישית שהייתה גם בשלב הקורונה.

בהתחלה הייתי מאוד לחוצה לסיים את התואר בארבע שנים, כי כמו שאת אומרת פרנסה וזה...

מפה לשם, דווקא הלחץ לסיים גרם ללחץ יותר מידי, בחלק מהקורסים נכשלתי והייתי צריכה לחזור עליהם, בחלקם קיבלתי ציון יחסית נמוך.

הבנתי שהסיפור הזה שמוכרים לנו (וגם אני סיפרתי לעצמי), הוא לא תמיד נכון. אי אפשר להיות מושלמת בהכל, ולנסות להיות 100% בכל דבר הרבה פעמים פשוט משאיר אותנו בלי כלום.

אז פרשתי את התואר, לקח לי חמש וחצי שנים.

אבל הייתי יותר פנויה לילדים

בזכות הפריסה של התואר, הצלחתי להעלות את הממוצע שלי לממוצע שמסתכלים עליו בכלל בשוק. (שתביני את הפער, בין הממוצע של השנה השלישית לרביעית יש פער של 8 נקודות בערך. ההבדל בין נחת לבין בלי)

ומה בסוף?

לא יכולתי לעבוד במהלך התואר כי ילדים, קורונה, לימודים ועבודה לא הולך ביחד.

אז סיימתי את התואר, התחלתי לחפש עבודה, ובדיוק התחיל המשבר בהייטק, הצטרפה המלחמה, בעלי במילואים שמונה חודשים ואני עוד לא מצאתי עבודה.

אבל אני לא מתחרטת על אף בחירה שלי, את יודעת למה?

כי לא ניסיתי לתפוס הכל.

בחרתי את הבחירות שהיו נכונות לי, לפי סדרי העדיפויות שלי, אני לא מנסה למכור לעצמי סיפור על הוונדרוומן שאני לא.

אני אישה, שהיא אמא.

שחשוב לה לעסוק בתחום שמעניין אותה, אבל גם חשוב לה שהילדים ירגישו אותה.

אז נכון, יש לזה מחיר. יש לזה מחיר שהממוצע שלי קצת יותר נמוך, יש לזה מחיר שאני עדיין לא במקום העבודה שחלמתי עליו, אבל החיים שלי טובים ב"ה.

אני חיה את הבחירות שלי, ושמחה בהן.

אני יודעת שעשיתי כל השתדלות שיכולתי (וממשיכה), ומכאן, מתי אמצא עבודה זה כבר תלוי בהקב"ה.

אני לא יודעת לאן הוא מכוון אותי, אני לא יודעת מתי זה יקרה.

אבל אני מודה על זה שלמדתי גם להסתכל על הדרך, למדתי המון דברים על עצמי, על הכוחות שלי ועל המגבלות שלי. זה לא פשוט להיות בחוויה של חוסר הצלחה, אבל זה גם מלמד המון.

ואני שמחה שהבנתי שאם אנסה לעשות הכל מושלם, בסוף אפסיד.

והנה, למרות שסיימתי את התואר, לא מצאתי עבודה עדיין.

אז יש דברים שבשליטתנו, ויש את אלו שלא.

אז לפחות ממה שבשליטתנו, ננסה לבחור בחירות שנכונות עבורנו, ואת השאר נשאיר לבורא עולם

וכתבת נקודות חשובות.

תודה!

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.