רוצה לפרט יותר?

חיבוק

התחתנתי תוך כדי לימודים

בטח שאני אשרוד אני כל כך חכמה ומוצלחת

פחחחחח

לא חכמה ולא מוצלחת

עומס יתר בלימודים, חוסר שליטה

ציונים זוועה במבחנים 

מועדי ב תוך כדי סמסטר

ובתוך כל זה הריון ובעל שאני כל הזמן נוטשת כי מה לעשות שיש לי מבחן

הוא כל כך מנסה להתחשב בי

ואין לו אותי הראש שלי רק בלימודים

והעייפות הקיצונית כי חסר ברזל ובי12

אז הוא פוגש אותי כל ערב גמורה מרוסקת 

וצריך גם לספוג את האכזבה שלי מעצמי

שלא נדבר על זה שאני בקושי מבשלת

תחושות קשות ממש😞

לשלב לימודים ומשפחה זה קשוח ...

ובד''כ לא צופים מראש כמה קשה זה יהיה.

שולחת לך מלא כוחות🙏❣️

אני על סף ייאוש

לא רואה את הסוף

בעלי התחיל השנה לימודים

ומשלב עם עבודה...

בבית ילדה ועוד אחד בדרך.

זה קשה לו ולי בטירוף...

אין כמעט זמן לסוגיות או לשבת לדבר, עייף ממש😐

אז אני מבינה אותך מאוד❣️

מה שמנחם אותי זה שזה עכשיו כמה שנים של לימודים, ואז חוזרים לשגרה של עבודה ומשפחה. אנחנו רק בתחילת החיים, ובעז''ה יש עוד הרבה לפנינו🙏

אני מפחדת גם מההמשך

אחרי הלידה

איך אני אשרוד?

מה חשבתי לעצמי????

אני לא עובדת אין לי כרגע אפשרות לשלב עמוס לי גם ככה הלימודים

כרגע כזוג מסתדרים אבל מה יהיה אחרי הלידה? לוידעת...

ואני חייבת לעבור את המבחן של מחר! יש לי מועד ב' אם אני לא עוברת זה לעשות שוב את הקורס

אבל הריכוז מאז תחילת ההריון ממני והלאה...

ממש זוועה!

טוב אני סתם בוכה במקום ללמוד...

ה' יעזור

אבל רגע, חכי שנייה 

דבר דבר

כל פעם עוברים את האתגר העכשווי

הרבה פעמים ועם ההורמונים של ההריון אז בכלל 

הדאגות והמחשבות מה יהיה עוד כמה חודשים כשיהיה קשה טורדות את מנוחתנו 

ולא נותנות לנו להנות ממה שיש עכשיו...

תהני מההריון כמה שאפשר

כמו שאתם מסתדרים עכשיו בע"ה תסתדרו אחרי הלידה

העיקר בשביל התינוקי זה אמא רגועה

כשהוא בבטן וכשהוא בחוץ בע"ה

אז זה מה שה'רוצה ממך והוא ידאג לכם לפרנסה

תחיי את הרגע

תנסי להנות ממנה ולהודות עליו

ויהיה טוב!!!

מקווה שלא יצאתי מטיפנית מדי...

וחיבוק!!

את ממש צודקת וגם בעלי אומר לי את זה כל הזמן...

קשה לי לשחרר...

לומדים לאטלא

שחרר זה עסודת חיינו

אבלללל זו תקופה

וגם בעלך וגם את יודעים שזו למטרה טובה כדי שבהמשך יהיה לכם קל ובע"ה תהיה לך עבודה טובה ופרנסה טובה.

עכשיו זה הכל ביחד - לימודים, זוגיות, הריון.. ואחכ בעזרת ה' תהיה לך נשימת רווחה של 'וואו , עברתי את זה כמו גדולה ועכשיו חיים באמת!'

הלימודים יהיו מאחורייך ואז מה שנותר זה לעבוד ולהקים משפחה לתפארת💞

תדעי שהרבה יותר קשה להתחיל לימודים כשיש כבר ילדים בבית, כי אז יש לך אחריות גם עליהם ואת חסרה להם ואז הרבה יותר קשה גם לבעל..

או לחילופין, לחכות עם חתונה רק אחרי התואר.. כי זה מבורך להתחתן מוקדם ולהביא ילדים מוקדם כשיש סבלנות והמוח עוד צעיר בשביל לשלב הכל.

ובקיצור עשית טוב שהתחתנת בלימודים ולא דחית וגם אני עשיתי את זה, ועם כל האתגר אני לא מתחרטת בכלל.

ולסיכום!! "קחי לך תפוחים ותמרים, המתיקי את יומך..."

תשלבי גם תמרים בתפריט היומי שלך ואז זה גם ישפר לך את המצברוח 😉🙏

ותמרים עושים לי בחילות חחח

ה' יעזור לי והלוואי ואני איכשהו אעבור את המבחן מחר

לא יודעת באיזה תחום את לומדת, אבל אני הייתי מספרת לי את החומר כמו סיפור וחוזרת עליו ומביאה דוגמאות מהחיים, כי כמו תוכי זה לא עובד בדרכ מניסיון🙈

הוא ריאלי?

והסוד במקרה הזה זה רק לתרגל המון

המון המון בהצלחה!!!

מנסיוני כמוך- סטודנטית שהתחתנה ואז בהריון מיד ואז תינוק, סיימתי את התואר כשהילד היה בן 2.5.

יש איזושהי ציפייה,

אם זה מעצמנו, או מהסביבה,

שנצליח להיות וונדר-וומניות ולשלב את הכל ביחד.

כאילו, את רואה סביבך את זאת וזאת שעברו את זה, אני לא אצליח? לי יהיה קשה?

לדעתי זה מגיע מהשקפה גברית שמשלבת נגיד לימודים ועבודה ביחד, אבל אנחנו שוכחים שהם לא משלבים גם הריון והשלכות של לידה עליהם..

בקיצור, מה אני באה להגיד?

הציפיות האלה מנותקות מהמציאות!!!!

זה נורא קשה להיות סטודנטית!! נקודה

זה נורא קשה לשלב זוגיות ולימודים

זה עוד יוצר קשה לשלב זוגיות, לימודים ועבודה ביחד

ועוד יותר לשלב גם הריון עם שלל התופעות, אח''כ לידה וכל ה"כיף" הזה של חוסר שינה בלילה כי הילד היה ער ולקום למבחן בבוקר.

השנקל שלי

זה קודם כל להכיל את עצמך!

להבין את עצמך!

כן, את בתקופה קשה. מאד.

תהיי סבלנית ורחמנית כלפי עצמך.

דבר שני- להוריד סטנדרטים וציפיןת.

לשאוף לעובר בלבד במבחנים, להגיע רק לשיעורים עם נוכחות חובה.

מינימום עבודות הבית- תעבירי הכל לבעלך. מה שאפשר- מיקור חוץ, נגיד להזמין אוכל מבחוץ במקום להכין.

תחפשי איפה את יכולה להקל על עצמך בתקופה המשוגעת הזאת ולא להיפך..

בהצלחה!

בסוף הכל עובר

אבל כן זה בשבילי עדיין מתאוששת מהשנים האלה שהרגשתי כמו בהישרדות, ואני כבר שנתיים אחרי סיום תואר ועבודה במשרה מלאה.

עלו לי דמעות כשקראתי את זה

הייתי כל כך בטוחה שיש לי את היכולות להצליח...

זה מתסכל כל החוסר תפקוד הזה

בעלי עוזר לי המון וגם ההורים ברוך ה'

אבל אני מרגישה כל הזמן שאני לא מממשת להם את הציפיות

הם נותנים לי שקט שאני אלמד

ובסוף הציונים שלי ברצפה

ואני באמת מנסה!!!

אבל זה שיש את כל התנאים זה לא מספיק כנראה,

כי הריכוז לא מגיע... פעם הייתי קולטת דברים ברגע ולומדת בקלות

מתחילת ההריון אני מרגישה שהמוח מתפקד אחרת...

מה הבעיה שהציונים יהיו ברצפה?

העיקר שעוברת..

אין מה לעשות את לא יכולה גם להיות בהריון וגם לקבל מאיות.

נשמע שבכללי כדאי לך לעשות בדיקות דם לבדוק חוסרים לb12,d, ברזל

הריכוז והזיכרון ממש תלויים בהם.

תתחילי לקחת תוספים ותראי אם עוזר.

אני כרגע במועדי ב

אבל הממוצע של התואר חשוב אצלנו מאוד

אני לא יכולה לתת לעצמי רק לעבור אני חייבת ממוצע נורמלי...

ובאמת חסר לי את שלושתם... אני התחלתי לקחת מקווה לראות שיפור...

תודה רבה לך!!!

באמת קצת מרגיע לדעת שהחוסרים משפיעים לי על הריכוז ולא השתבשתי לגמרי

יכולה לשתף על עצמי במצבים כאלה כאשר מרגישה שעשיתי מה שיכולתי במסגרת הכוחות שלי

אני פונה לקב"ה בתפילה- שאני עשיתי כל מה שיכולתי ומעתה זה בידיים שלך ואני ממש מבקשת שיתן לי סיעתא דשמיא ואראה ברכה בעמלי

והרבה פעמים רק התפילה הזו מרגיעה אותי ומשחררת שלא הכל בידיים שלי

במיוחד שאני שומעת ממך הרבה ציפיות בגלל ציונים גבוהים שקיבלת בעבר ועכשיו את צריכה ללמוד להתמודד אחרת ואת לא מכירה את עצמך במצב הזה, ממש ללמוד את עצמך מחדש

אז תפילה על המציאות החדשה והמבורכת שתביא איתה גם כוחות ופירות מתוקים  

משתדלת לדבר עם הקב"ה...

לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להגיד לו שעשיתי את שלי

כי יש לי ייסורי מצפון שאולי הייתי צריכה להתאמץ יותר...

ואולי סתם גלשתי בפורומים ( ) במקום ללמוד יותר טוב

אז אני מרגישה לא פיירית לבוא ולהגיד עשיתי את ההשתדלות- כי אולי לא עשיתי מספיק?

במסגרת הריכוז והכוחות שאני מסוגלת

וגם אני בלמידה במבחנים עושה ממש מאמצים לא לגלוש למקומות אחרים ולא תמיד זה מצליח..

(לגבי דרכי למידה- אני לא יודעת אם יעזור לך, אבל יש לי חברה שקשה לה להתרכז אז היא מכניסה את הלמידה למסגרת כזו שהיא עושה רצף למידה של 25 דקות ו5 דקות הפסקה יזומה וככה שוב וזה מה שעוזר לה להתקדם בלמידה)

אני חד משמעית בתור איזה ואמא לא שואפת לציונים גבוהים

רק בסמסטר הזה שפתאום לא הייתי כלה טריה/יולדת (סמסטר שעבר) קיבלתי ציונים שסופסןף הראו לי מה היכולות שלי (90+ ולא 80-90 ) וזה שיקוף של המצב המשפחתי והאישי שלי בתואר (על ההריון השני גילינו לקראת סוף סמסטר(

אני בסמסטר שלא הייתי בהריון (כן אחרי חתונה) הציונים היו סביבות 80

עכשיו עם ההריון אני מגרדת את העובר...

אני מדברת על סמסטר אחרי חתונה ולידה בערך 7 חודשים אחרי לידה שרק אז הדברים התחילו להתאזן. והופ הריון שני נראה מה יהיו הציונים של הסמסטר הזה..

אבל חדמש הממוצע שלי בשנה הזאת גבוהה ב11(!!!!) נקודות מהשנתיין הקודמות זה עצום

כשלי היה חוסר גם הייתי סטודנטית וזה היה נורא.

זה כאילו אין מחר להחזיק בו את הידע, הכל נעלם ברגע שנכנס.

את תטפלי בזה ובע"ה המצב ישתפר והיה לך הרבה יותר טוב.

איזה כיף שזוכרים אותי

הכל הגיוני

וזה בסדר שאת לא מבשלת

ממש חסר לי שהמטבח לא בשימוש רצלנו בשגרה

מבשלת מקסימום סיר אחד פעם בכמה ימים של אורז או פתיתים

הרוב מהמקפיא

וכן זה באסה אבל את צריכה להבין כדי לצלוח את זה-

אי אפשר הכל!!!

החיים מלאים בוויתורים והאמונה שאפשר הכל היא פשוט לא נכונה מהשורש

לגבי הלימודים, אל תחששי לקחת הפסקה להקל על עצמך

אני לדוגמא בסמסטר הזה בקורסים עם 4(!!!) שנים שונות!!! כי צריך דינמיות וגמישות והמון הומור

ואם גם ככה את עייפה ולא מסוגלת להתקדם בלימודים,

אז קחו לכם איזה ערב של כיף ביחד.

תדאגי לשים הפסקות תוך כדי השגרה.

לא להסתכל על הכל כמסע ארוך ומפרך

את תהיי אמא ואישה למופת וגם עם תואר ביד

אבל מה יקרה אם תקבלי את התואר שנה אחרי? שנתיים אחרי?

אני מכירה מישי שבשנה השביעית (!!!) של התואר שלה במחשבים.

הייתי בהלם

והיא אמרה לי בנינוחות והשלמה של 7 שנים - בסדר, התחתנתי וילדתי 3 ילדים תוך כדי.

אז כן זה מקרה קיצון אבל לא צריך לחשוש מזה

לא דומה חתונה בשנה א לחתונה בשנה ב

ולא דומה לידה בשנה ב (ראשונה) ללידה בשנת סטאז

כי אין מה לעשות גם בתוך המסלול הזה ככל שאת מתחתנת ויולדת יותר מוקדם זה יותר קשה וההתקדמות שלך בתואר יותר ב"סכנה".

נגיד אני אישית

הפנטזיה שלי היא אחרי התואר לא לעבוד

זה נשמע מטומטם אבל זה מה שמחזיק אותי

ואני לא עושה את התואר סתם אלא גם הוא מאוד מעניין אותי וגם מעדיפה לסבול עכשיו עם הילד הראשון-שני וכו שלי, ולא עוד 10 שנים אחרי ולפני כמה וכמה לידות להתבאס על זה שאין לי עדיין תואר ולהתחיל עם זה..

ועוד משו

אני חיה בחברה מאוד דוסית וחזקה במובן שהאמא עם הילדים בבית ואני מכירה כמה בנות שפרסו תואר בהוראה (!!!!!) הוראה (!!) שזה החלום שלי לעשות תואר כזה רק בגלל ה"קלילות" שלו (היי לא מזלזלת חלילה) ביחס לתואר שלי, קיצר פרסו תואר בהוראה ל5-6 שנים (כולל סטאז)..

מאוד מאוד ממליצה ללמוד תואר.

לי אישית זה עשה ממש טוב לדעת שהצלחתי ולמדתי

נתן לי הרבה סיפוק וכמובן עבודה טובה.

אבל לא קורה כלום אם התואר נמשך קצת יותר.

נכון שמאוד רוצים לסיים כבר.

אבל מה יקרה אם התואר יקח 5 שנים במקום 3?

או 6 שנים במקום 4?

אני לא יודעת איפה את לומדת (הפותחת) אבל אם אפשר תוכנית לימודים גמישה הייתי מורידה קצת את הקצב.

כל סמסטר אפילו רק קורס אחד או שניים

מה שכן לא הייתי עושה הפסקה כי קשה לחזור ללימודים אחרי שמפסיקים לגמרי (למרות שזה בטח אפשרי)

לק"י

תלוי מה רוצים לעשות בחיים.

עושה רושם שהיום תואר פחות "חשוב".

שדורשות תואר כלשהו בתור תנאי סף.

לק"י

אני לא אומרת לפותחת השרשור לעזוב את התואר.

רק עניתי לעצם האמירה שתואר זה חשוב.

באיזה מקצועות דורשים תואר כתנאי סף (בלי קשר בין התואר הספציפי לעבודה)?

תואר בהוראה הוא באמת לא קשה...

אבל העניין הוא לא רק רמת הקושי של החומר הלימודי אלא כמויות המטלות והחובות.

זה לא משנה שזה קל, זה פשוט הרבה...

ויש חיים מחוץ ללימודים.

אז הגיוני שגם את הלימודים האלו בנות יפרסו

אפילו שהוא קליל יחסית... 

של המטלות, עבודות, מבחנים, תרגילים להגשה וכו'..

לכן באופן כללי אפשר לומר שחינוך זה תואר קל יחסית לתארים של הנדסה וכאלה..

באופן יחסי הוא קל... ויש מקומות שזה אפילו בדיחה...

(למרות שיש מקומות שיותר דורשים בפרט אם זה הוראת מתמטיקה/אנגלית/מדעים)

התכוונתי שבכללי לימודים זה דורש.

זה לוקח זמן. זה עול.

ולשלב את זה עם זוגיות, ניהול בית, ובטח אם זה עם ילדים זה קשה 

אגב, מקומות עבודה יודעים להעריך אנשים שיודעים לשלב את כל הדברים האלה ביחד. זה מראה על יכולות גבוהות 

אני לא רוצה לדחות את התואר,

מהסיבה הפשוטה- אני צריכה את הכסף...

אני רוצה לצאת לעבוד כמה שיותר מהר.

ככל שהמשפחה גדלה יש יותר הוצאות...

בעלי אברך, כרגע אנחנו מסתדרים אבל בפועל אני ממש מחכה ליום שאני אוכל לעבוד

ולמרוח את התואר מרגיש לי לא טוב.. במיוחד שגם ככה הוא ארבע שנים...

אז כל שנה נוספת בלי הכנסה נורמלית זה קשה..

את לא צריכה את הכסף

בעלך חתום על הכתובה

גם בעלי אברך , כרגע בצבא אך עתיד לחזור בעז"ה לישיבה לזמן לא מוגבל עם הלידה של השני ..

*הכנת הכסף של האישה זה אך ורק בהתאם ליכולות שלה!!!*

וגם כשאת מכניסה כסף האחריות עליו

התפקיד של האישה זה ההריונות והלידות!!! מבחינה הלכתית כל העול הכלכלי וכל האחריות בכל הנושאים שקשורים לזה הם עליו

וזה באמת לא סתם החלוקה הזאת

התורה פועלת בהתאם מדוייק לתפקיד האישה (ועצם זה שהיא זו שבהריונות והיא היולדת)

באמת כל יכולת מעבר זה רק אן זה מסתדר לך

לא אאריך

בהקשר הזה,

גם התואר הוא כזה וגם אם בעז"ה תפרנסי ותזכי שבזכות זה בעלך יהיה פנוי ללימוד כרגע את לא יכולה לשחוט את עצמך בשביל זה. זה פשוט לא התפקיד שלך ואם זה פוגע בתפקיד הכן מוגדר שלך אז תשימי לב..

ודרך אגב בתור זוג אברכים ממש ממליצה להתברר בזה כזוג מבחינה הלכתית מי אחראי על העול בבית וגם כשהאישה *עוזרת* כדי שהבעל ילך ללמוד אז מה האיזונים ומה הדיוקים וגם אז על מי האחריות העיקרית.

בעלי ואני שנינו בעלי תואר, אבל אני עובדת כפול וסוג של לקחתי את התפקיד שלו

אני חוזרת אחר הצהריים-ערב והוא כבר בבית עם הילדים מאכיל אותם ומארגן לשינה

הלוואי והיה אפשר אחרת, אם אעבוד פחות כנראה שלא נצליח לשרוד

וסליחה אם אני נאיבית

זה קשור קודם כל לתפיסת עולם

ובחירה האם להיות מושפע מן המצב הכללי או בתוך המורכבות לשלוט על החיים שלך

לא חייבת להסכים  וסליחה אם נגעתי בנק רגישות..

בילדים

שיראו אמא נעימה, בית נעים, אוכל חם וטרי כל יום

אמא רגועה שמוכנה לקבל אותם בשמחה וברוגע אחרי המסגרות

אבל כששכירות עולה 4 אלף וגם זה אחרי שחיפשנו בסכום הזה כי הכל היה הרבה יותר

ויש קניות ברוך ה' ודלק והוצאות קבועות לילדים

וחשמל ומים, והוצאות על שבתות וחגים

ואפילו לא עולה לי עכשיו מה עוד.

אז ההוצאות הן הרבה יותר מההכנסות

כי שנינו בעלי תואר ולא מגיעים ל15 אלף הכנסה

כתבתי את העניין הזה בהקשר שזה קשה לה ועמוס לה.

אם את עושה את זה כנראה שבסוף זה מסתדר לכם

ואם ככה - נפלא.

את כל התגובה על ההלכה והכתובה וכו כתבתי בהקשר של *מה אם זה לא מסתדר לאישה לפרנס*

ואם את עוקבת כאן בתגובות, אני בעצמי בתואר אינטנסיבי +++ אז בגלל זה המעורבות שלי כאן וגם אני נפגשת עם ההתנגשות הזאת יום יום

אז סהכ מבינה

אבל אצלי

העוגן הוא התפיסת עולם וידיעה שבכל רגע שקשה לי אני יכולה לעזוב ולנוח ולא ללמוד/לפרנס(היינו אך בהקשר הזה..) ולנוח בספה בלי *שןם* מצפון

אני באמת מאמינה שהלחץ הכלכלי לא עושה טוב לאישה ועל כן זו אחריות של הבעל.

חשוב לי להמחיש לך למה בפועל אנחנו לא יכולים לעשות את זה

הלוואי שהיו לי את האופציה או הביטחון באמת לנוח בלי שום מצפון

ועכשיו כשאני בבית בעקבות הריון בסיכון זה איפשהו סוג של מתנה ואתגר ביחד

וזה בהחלט התפיסה שמנחה אותנו.

אבל בסוף, לי חשוב שבעלי ימשיך ללמוד,

ולכן הלכתי ללמוד מקצוע כדי שאני אהיה המפרנסת העיקרית.

נכון שהאחריות עליו והיא תישאר עליו גם כשהכסף יבוא ממני

אבל, לי חשוב הלימוד שלו לא פחות ממה שהוא חשוב לו,

ולכן אני רוצה לסיים כבר את התואר ולהתחיל לפרנס,

כמובן שכשאין ברירה- הולכים לפי הקצב שהחיים מכתיבים.

והמשפחה קודמת ללימודים.

אבל כל עוד אני מסוגלת- אני ממש אשתדל ואתאמץ לא לדחות את התואר...

רק השאלה היא מה הגבול..

ודרך אגב, אני גם תמיד בדילמה הזאת..

כמה לדחוס עומס ולעבור אותו מול כמה לרווח..

הרבה פעמים במבט לאחור אני רואה סמסטרים או תקופות משוגעות שלא ברור איך הצלחתי אותם ואני מתלבטת אם 'לשמוח' שצלחתי את זה או להתחרט קצת על המחירים ששילמתי עבור זה..

להגיד לך לגבי למרוח את התואר.

כותבת מאנונימי כי הסיפור שלי די מוכר.

למדתי תואר ריאלי, לכאורה מקצוע מעולה, אמורה להרוויח 20,000 במשרה התחלתית.

את התואר התחלתי אחרי שהתחתנתי, הילד הראשון נולד בשנה הראשונה, הילד השני נולד בשנה השלישית שהייתה גם בשלב הקורונה.

בהתחלה הייתי מאוד לחוצה לסיים את התואר בארבע שנים, כי כמו שאת אומרת פרנסה וזה...

מפה לשם, דווקא הלחץ לסיים גרם ללחץ יותר מידי, בחלק מהקורסים נכשלתי והייתי צריכה לחזור עליהם, בחלקם קיבלתי ציון יחסית נמוך.

הבנתי שהסיפור הזה שמוכרים לנו (וגם אני סיפרתי לעצמי), הוא לא תמיד נכון. אי אפשר להיות מושלמת בהכל, ולנסות להיות 100% בכל דבר הרבה פעמים פשוט משאיר אותנו בלי כלום.

אז פרשתי את התואר, לקח לי חמש וחצי שנים.

אבל הייתי יותר פנויה לילדים

בזכות הפריסה של התואר, הצלחתי להעלות את הממוצע שלי לממוצע שמסתכלים עליו בכלל בשוק. (שתביני את הפער, בין הממוצע של השנה השלישית לרביעית יש פער של 8 נקודות בערך. ההבדל בין נחת לבין בלי)

ומה בסוף?

לא יכולתי לעבוד במהלך התואר כי ילדים, קורונה, לימודים ועבודה לא הולך ביחד.

אז סיימתי את התואר, התחלתי לחפש עבודה, ובדיוק התחיל המשבר בהייטק, הצטרפה המלחמה, בעלי במילואים שמונה חודשים ואני עוד לא מצאתי עבודה.

אבל אני לא מתחרטת על אף בחירה שלי, את יודעת למה?

כי לא ניסיתי לתפוס הכל.

בחרתי את הבחירות שהיו נכונות לי, לפי סדרי העדיפויות שלי, אני לא מנסה למכור לעצמי סיפור על הוונדרוומן שאני לא.

אני אישה, שהיא אמא.

שחשוב לה לעסוק בתחום שמעניין אותה, אבל גם חשוב לה שהילדים ירגישו אותה.

אז נכון, יש לזה מחיר. יש לזה מחיר שהממוצע שלי קצת יותר נמוך, יש לזה מחיר שאני עדיין לא במקום העבודה שחלמתי עליו, אבל החיים שלי טובים ב"ה.

אני חיה את הבחירות שלי, ושמחה בהן.

אני יודעת שעשיתי כל השתדלות שיכולתי (וממשיכה), ומכאן, מתי אמצא עבודה זה כבר תלוי בהקב"ה.

אני לא יודעת לאן הוא מכוון אותי, אני לא יודעת מתי זה יקרה.

אבל אני מודה על זה שלמדתי גם להסתכל על הדרך, למדתי המון דברים על עצמי, על הכוחות שלי ועל המגבלות שלי. זה לא פשוט להיות בחוויה של חוסר הצלחה, אבל זה גם מלמד המון.

ואני שמחה שהבנתי שאם אנסה לעשות הכל מושלם, בסוף אפסיד.

והנה, למרות שסיימתי את התואר, לא מצאתי עבודה עדיין.

אז יש דברים שבשליטתנו, ויש את אלו שלא.

אז לפחות ממה שבשליטתנו, ננסה לבחור בחירות שנכונות עבורנו, ואת השאר נשאיר לבורא עולם

וכתבת נקודות חשובות.

תודה!

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.