רוצה לפרט יותר?

חיבוק

התחתנתי תוך כדי לימודים

בטח שאני אשרוד אני כל כך חכמה ומוצלחת

פחחחחח

לא חכמה ולא מוצלחת

עומס יתר בלימודים, חוסר שליטה

ציונים זוועה במבחנים 

מועדי ב תוך כדי סמסטר

ובתוך כל זה הריון ובעל שאני כל הזמן נוטשת כי מה לעשות שיש לי מבחן

הוא כל כך מנסה להתחשב בי

ואין לו אותי הראש שלי רק בלימודים

והעייפות הקיצונית כי חסר ברזל ובי12

אז הוא פוגש אותי כל ערב גמורה מרוסקת 

וצריך גם לספוג את האכזבה שלי מעצמי

שלא נדבר על זה שאני בקושי מבשלת

תחושות קשות ממש😞

לשלב לימודים ומשפחה זה קשוח ...

ובד''כ לא צופים מראש כמה קשה זה יהיה.

שולחת לך מלא כוחות🙏❣️

אני על סף ייאוש

לא רואה את הסוף

בעלי התחיל השנה לימודים

ומשלב עם עבודה...

בבית ילדה ועוד אחד בדרך.

זה קשה לו ולי בטירוף...

אין כמעט זמן לסוגיות או לשבת לדבר, עייף ממש😐

אז אני מבינה אותך מאוד❣️

מה שמנחם אותי זה שזה עכשיו כמה שנים של לימודים, ואז חוזרים לשגרה של עבודה ומשפחה. אנחנו רק בתחילת החיים, ובעז''ה יש עוד הרבה לפנינו🙏

אני מפחדת גם מההמשך

אחרי הלידה

איך אני אשרוד?

מה חשבתי לעצמי????

אני לא עובדת אין לי כרגע אפשרות לשלב עמוס לי גם ככה הלימודים

כרגע כזוג מסתדרים אבל מה יהיה אחרי הלידה? לוידעת...

ואני חייבת לעבור את המבחן של מחר! יש לי מועד ב' אם אני לא עוברת זה לעשות שוב את הקורס

אבל הריכוז מאז תחילת ההריון ממני והלאה...

ממש זוועה!

טוב אני סתם בוכה במקום ללמוד...

ה' יעזור

אבל רגע, חכי שנייה 

דבר דבר

כל פעם עוברים את האתגר העכשווי

הרבה פעמים ועם ההורמונים של ההריון אז בכלל 

הדאגות והמחשבות מה יהיה עוד כמה חודשים כשיהיה קשה טורדות את מנוחתנו 

ולא נותנות לנו להנות ממה שיש עכשיו...

תהני מההריון כמה שאפשר

כמו שאתם מסתדרים עכשיו בע"ה תסתדרו אחרי הלידה

העיקר בשביל התינוקי זה אמא רגועה

כשהוא בבטן וכשהוא בחוץ בע"ה

אז זה מה שה'רוצה ממך והוא ידאג לכם לפרנסה

תחיי את הרגע

תנסי להנות ממנה ולהודות עליו

ויהיה טוב!!!

מקווה שלא יצאתי מטיפנית מדי...

וחיבוק!!

את ממש צודקת וגם בעלי אומר לי את זה כל הזמן...

קשה לי לשחרר...

לומדים לאטלא

שחרר זה עסודת חיינו

אבלללל זו תקופה

וגם בעלך וגם את יודעים שזו למטרה טובה כדי שבהמשך יהיה לכם קל ובע"ה תהיה לך עבודה טובה ופרנסה טובה.

עכשיו זה הכל ביחד - לימודים, זוגיות, הריון.. ואחכ בעזרת ה' תהיה לך נשימת רווחה של 'וואו , עברתי את זה כמו גדולה ועכשיו חיים באמת!'

הלימודים יהיו מאחורייך ואז מה שנותר זה לעבוד ולהקים משפחה לתפארת💞

תדעי שהרבה יותר קשה להתחיל לימודים כשיש כבר ילדים בבית, כי אז יש לך אחריות גם עליהם ואת חסרה להם ואז הרבה יותר קשה גם לבעל..

או לחילופין, לחכות עם חתונה רק אחרי התואר.. כי זה מבורך להתחתן מוקדם ולהביא ילדים מוקדם כשיש סבלנות והמוח עוד צעיר בשביל לשלב הכל.

ובקיצור עשית טוב שהתחתנת בלימודים ולא דחית וגם אני עשיתי את זה, ועם כל האתגר אני לא מתחרטת בכלל.

ולסיכום!! "קחי לך תפוחים ותמרים, המתיקי את יומך..."

תשלבי גם תמרים בתפריט היומי שלך ואז זה גם ישפר לך את המצברוח 😉🙏

ותמרים עושים לי בחילות חחח

ה' יעזור לי והלוואי ואני איכשהו אעבור את המבחן מחר

לא יודעת באיזה תחום את לומדת, אבל אני הייתי מספרת לי את החומר כמו סיפור וחוזרת עליו ומביאה דוגמאות מהחיים, כי כמו תוכי זה לא עובד בדרכ מניסיון🙈

הוא ריאלי?

והסוד במקרה הזה זה רק לתרגל המון

המון המון בהצלחה!!!

מנסיוני כמוך- סטודנטית שהתחתנה ואז בהריון מיד ואז תינוק, סיימתי את התואר כשהילד היה בן 2.5.

יש איזושהי ציפייה,

אם זה מעצמנו, או מהסביבה,

שנצליח להיות וונדר-וומניות ולשלב את הכל ביחד.

כאילו, את רואה סביבך את זאת וזאת שעברו את זה, אני לא אצליח? לי יהיה קשה?

לדעתי זה מגיע מהשקפה גברית שמשלבת נגיד לימודים ועבודה ביחד, אבל אנחנו שוכחים שהם לא משלבים גם הריון והשלכות של לידה עליהם..

בקיצור, מה אני באה להגיד?

הציפיות האלה מנותקות מהמציאות!!!!

זה נורא קשה להיות סטודנטית!! נקודה

זה נורא קשה לשלב זוגיות ולימודים

זה עוד יוצר קשה לשלב זוגיות, לימודים ועבודה ביחד

ועוד יותר לשלב גם הריון עם שלל התופעות, אח''כ לידה וכל ה"כיף" הזה של חוסר שינה בלילה כי הילד היה ער ולקום למבחן בבוקר.

השנקל שלי

זה קודם כל להכיל את עצמך!

להבין את עצמך!

כן, את בתקופה קשה. מאד.

תהיי סבלנית ורחמנית כלפי עצמך.

דבר שני- להוריד סטנדרטים וציפיןת.

לשאוף לעובר בלבד במבחנים, להגיע רק לשיעורים עם נוכחות חובה.

מינימום עבודות הבית- תעבירי הכל לבעלך. מה שאפשר- מיקור חוץ, נגיד להזמין אוכל מבחוץ במקום להכין.

תחפשי איפה את יכולה להקל על עצמך בתקופה המשוגעת הזאת ולא להיפך..

בהצלחה!

בסוף הכל עובר

אבל כן זה בשבילי עדיין מתאוששת מהשנים האלה שהרגשתי כמו בהישרדות, ואני כבר שנתיים אחרי סיום תואר ועבודה במשרה מלאה.

עלו לי דמעות כשקראתי את זה

הייתי כל כך בטוחה שיש לי את היכולות להצליח...

זה מתסכל כל החוסר תפקוד הזה

בעלי עוזר לי המון וגם ההורים ברוך ה'

אבל אני מרגישה כל הזמן שאני לא מממשת להם את הציפיות

הם נותנים לי שקט שאני אלמד

ובסוף הציונים שלי ברצפה

ואני באמת מנסה!!!

אבל זה שיש את כל התנאים זה לא מספיק כנראה,

כי הריכוז לא מגיע... פעם הייתי קולטת דברים ברגע ולומדת בקלות

מתחילת ההריון אני מרגישה שהמוח מתפקד אחרת...

מה הבעיה שהציונים יהיו ברצפה?

העיקר שעוברת..

אין מה לעשות את לא יכולה גם להיות בהריון וגם לקבל מאיות.

נשמע שבכללי כדאי לך לעשות בדיקות דם לבדוק חוסרים לb12,d, ברזל

הריכוז והזיכרון ממש תלויים בהם.

תתחילי לקחת תוספים ותראי אם עוזר.

אני כרגע במועדי ב

אבל הממוצע של התואר חשוב אצלנו מאוד

אני לא יכולה לתת לעצמי רק לעבור אני חייבת ממוצע נורמלי...

ובאמת חסר לי את שלושתם... אני התחלתי לקחת מקווה לראות שיפור...

תודה רבה לך!!!

באמת קצת מרגיע לדעת שהחוסרים משפיעים לי על הריכוז ולא השתבשתי לגמרי

יכולה לשתף על עצמי במצבים כאלה כאשר מרגישה שעשיתי מה שיכולתי במסגרת הכוחות שלי

אני פונה לקב"ה בתפילה- שאני עשיתי כל מה שיכולתי ומעתה זה בידיים שלך ואני ממש מבקשת שיתן לי סיעתא דשמיא ואראה ברכה בעמלי

והרבה פעמים רק התפילה הזו מרגיעה אותי ומשחררת שלא הכל בידיים שלי

במיוחד שאני שומעת ממך הרבה ציפיות בגלל ציונים גבוהים שקיבלת בעבר ועכשיו את צריכה ללמוד להתמודד אחרת ואת לא מכירה את עצמך במצב הזה, ממש ללמוד את עצמך מחדש

אז תפילה על המציאות החדשה והמבורכת שתביא איתה גם כוחות ופירות מתוקים  

משתדלת לדבר עם הקב"ה...

לפעמים אני מרגישה שאני לא יכולה להגיד לו שעשיתי את שלי

כי יש לי ייסורי מצפון שאולי הייתי צריכה להתאמץ יותר...

ואולי סתם גלשתי בפורומים ( ) במקום ללמוד יותר טוב

אז אני מרגישה לא פיירית לבוא ולהגיד עשיתי את ההשתדלות- כי אולי לא עשיתי מספיק?

במסגרת הריכוז והכוחות שאני מסוגלת

וגם אני בלמידה במבחנים עושה ממש מאמצים לא לגלוש למקומות אחרים ולא תמיד זה מצליח..

(לגבי דרכי למידה- אני לא יודעת אם יעזור לך, אבל יש לי חברה שקשה לה להתרכז אז היא מכניסה את הלמידה למסגרת כזו שהיא עושה רצף למידה של 25 דקות ו5 דקות הפסקה יזומה וככה שוב וזה מה שעוזר לה להתקדם בלמידה)

אני חד משמעית בתור איזה ואמא לא שואפת לציונים גבוהים

רק בסמסטר הזה שפתאום לא הייתי כלה טריה/יולדת (סמסטר שעבר) קיבלתי ציונים שסופסןף הראו לי מה היכולות שלי (90+ ולא 80-90 ) וזה שיקוף של המצב המשפחתי והאישי שלי בתואר (על ההריון השני גילינו לקראת סוף סמסטר(

אני בסמסטר שלא הייתי בהריון (כן אחרי חתונה) הציונים היו סביבות 80

עכשיו עם ההריון אני מגרדת את העובר...

אני מדברת על סמסטר אחרי חתונה ולידה בערך 7 חודשים אחרי לידה שרק אז הדברים התחילו להתאזן. והופ הריון שני נראה מה יהיו הציונים של הסמסטר הזה..

אבל חדמש הממוצע שלי בשנה הזאת גבוהה ב11(!!!!) נקודות מהשנתיין הקודמות זה עצום

כשלי היה חוסר גם הייתי סטודנטית וזה היה נורא.

זה כאילו אין מחר להחזיק בו את הידע, הכל נעלם ברגע שנכנס.

את תטפלי בזה ובע"ה המצב ישתפר והיה לך הרבה יותר טוב.

איזה כיף שזוכרים אותי

הכל הגיוני

וזה בסדר שאת לא מבשלת

ממש חסר לי שהמטבח לא בשימוש רצלנו בשגרה

מבשלת מקסימום סיר אחד פעם בכמה ימים של אורז או פתיתים

הרוב מהמקפיא

וכן זה באסה אבל את צריכה להבין כדי לצלוח את זה-

אי אפשר הכל!!!

החיים מלאים בוויתורים והאמונה שאפשר הכל היא פשוט לא נכונה מהשורש

לגבי הלימודים, אל תחששי לקחת הפסקה להקל על עצמך

אני לדוגמא בסמסטר הזה בקורסים עם 4(!!!) שנים שונות!!! כי צריך דינמיות וגמישות והמון הומור

ואם גם ככה את עייפה ולא מסוגלת להתקדם בלימודים,

אז קחו לכם איזה ערב של כיף ביחד.

תדאגי לשים הפסקות תוך כדי השגרה.

לא להסתכל על הכל כמסע ארוך ומפרך

את תהיי אמא ואישה למופת וגם עם תואר ביד

אבל מה יקרה אם תקבלי את התואר שנה אחרי? שנתיים אחרי?

אני מכירה מישי שבשנה השביעית (!!!) של התואר שלה במחשבים.

הייתי בהלם

והיא אמרה לי בנינוחות והשלמה של 7 שנים - בסדר, התחתנתי וילדתי 3 ילדים תוך כדי.

אז כן זה מקרה קיצון אבל לא צריך לחשוש מזה

לא דומה חתונה בשנה א לחתונה בשנה ב

ולא דומה לידה בשנה ב (ראשונה) ללידה בשנת סטאז

כי אין מה לעשות גם בתוך המסלול הזה ככל שאת מתחתנת ויולדת יותר מוקדם זה יותר קשה וההתקדמות שלך בתואר יותר ב"סכנה".

נגיד אני אישית

הפנטזיה שלי היא אחרי התואר לא לעבוד

זה נשמע מטומטם אבל זה מה שמחזיק אותי

ואני לא עושה את התואר סתם אלא גם הוא מאוד מעניין אותי וגם מעדיפה לסבול עכשיו עם הילד הראשון-שני וכו שלי, ולא עוד 10 שנים אחרי ולפני כמה וכמה לידות להתבאס על זה שאין לי עדיין תואר ולהתחיל עם זה..

ועוד משו

אני חיה בחברה מאוד דוסית וחזקה במובן שהאמא עם הילדים בבית ואני מכירה כמה בנות שפרסו תואר בהוראה (!!!!!) הוראה (!!) שזה החלום שלי לעשות תואר כזה רק בגלל ה"קלילות" שלו (היי לא מזלזלת חלילה) ביחס לתואר שלי, קיצר פרסו תואר בהוראה ל5-6 שנים (כולל סטאז)..

מאוד מאוד ממליצה ללמוד תואר.

לי אישית זה עשה ממש טוב לדעת שהצלחתי ולמדתי

נתן לי הרבה סיפוק וכמובן עבודה טובה.

אבל לא קורה כלום אם התואר נמשך קצת יותר.

נכון שמאוד רוצים לסיים כבר.

אבל מה יקרה אם התואר יקח 5 שנים במקום 3?

או 6 שנים במקום 4?

אני לא יודעת איפה את לומדת (הפותחת) אבל אם אפשר תוכנית לימודים גמישה הייתי מורידה קצת את הקצב.

כל סמסטר אפילו רק קורס אחד או שניים

מה שכן לא הייתי עושה הפסקה כי קשה לחזור ללימודים אחרי שמפסיקים לגמרי (למרות שזה בטח אפשרי)

לק"י

תלוי מה רוצים לעשות בחיים.

עושה רושם שהיום תואר פחות "חשוב".

שדורשות תואר כלשהו בתור תנאי סף.

לק"י

אני לא אומרת לפותחת השרשור לעזוב את התואר.

רק עניתי לעצם האמירה שתואר זה חשוב.

באיזה מקצועות דורשים תואר כתנאי סף (בלי קשר בין התואר הספציפי לעבודה)?

תואר בהוראה הוא באמת לא קשה...

אבל העניין הוא לא רק רמת הקושי של החומר הלימודי אלא כמויות המטלות והחובות.

זה לא משנה שזה קל, זה פשוט הרבה...

ויש חיים מחוץ ללימודים.

אז הגיוני שגם את הלימודים האלו בנות יפרסו

אפילו שהוא קליל יחסית... 

של המטלות, עבודות, מבחנים, תרגילים להגשה וכו'..

לכן באופן כללי אפשר לומר שחינוך זה תואר קל יחסית לתארים של הנדסה וכאלה..

באופן יחסי הוא קל... ויש מקומות שזה אפילו בדיחה...

(למרות שיש מקומות שיותר דורשים בפרט אם זה הוראת מתמטיקה/אנגלית/מדעים)

התכוונתי שבכללי לימודים זה דורש.

זה לוקח זמן. זה עול.

ולשלב את זה עם זוגיות, ניהול בית, ובטח אם זה עם ילדים זה קשה 

אגב, מקומות עבודה יודעים להעריך אנשים שיודעים לשלב את כל הדברים האלה ביחד. זה מראה על יכולות גבוהות 

אני לא רוצה לדחות את התואר,

מהסיבה הפשוטה- אני צריכה את הכסף...

אני רוצה לצאת לעבוד כמה שיותר מהר.

ככל שהמשפחה גדלה יש יותר הוצאות...

בעלי אברך, כרגע אנחנו מסתדרים אבל בפועל אני ממש מחכה ליום שאני אוכל לעבוד

ולמרוח את התואר מרגיש לי לא טוב.. במיוחד שגם ככה הוא ארבע שנים...

אז כל שנה נוספת בלי הכנסה נורמלית זה קשה..

את לא צריכה את הכסף

בעלך חתום על הכתובה

גם בעלי אברך , כרגע בצבא אך עתיד לחזור בעז"ה לישיבה לזמן לא מוגבל עם הלידה של השני ..

*הכנת הכסף של האישה זה אך ורק בהתאם ליכולות שלה!!!*

וגם כשאת מכניסה כסף האחריות עליו

התפקיד של האישה זה ההריונות והלידות!!! מבחינה הלכתית כל העול הכלכלי וכל האחריות בכל הנושאים שקשורים לזה הם עליו

וזה באמת לא סתם החלוקה הזאת

התורה פועלת בהתאם מדוייק לתפקיד האישה (ועצם זה שהיא זו שבהריונות והיא היולדת)

באמת כל יכולת מעבר זה רק אן זה מסתדר לך

לא אאריך

בהקשר הזה,

גם התואר הוא כזה וגם אם בעז"ה תפרנסי ותזכי שבזכות זה בעלך יהיה פנוי ללימוד כרגע את לא יכולה לשחוט את עצמך בשביל זה. זה פשוט לא התפקיד שלך ואם זה פוגע בתפקיד הכן מוגדר שלך אז תשימי לב..

ודרך אגב בתור זוג אברכים ממש ממליצה להתברר בזה כזוג מבחינה הלכתית מי אחראי על העול בבית וגם כשהאישה *עוזרת* כדי שהבעל ילך ללמוד אז מה האיזונים ומה הדיוקים וגם אז על מי האחריות העיקרית.

בעלי ואני שנינו בעלי תואר, אבל אני עובדת כפול וסוג של לקחתי את התפקיד שלו

אני חוזרת אחר הצהריים-ערב והוא כבר בבית עם הילדים מאכיל אותם ומארגן לשינה

הלוואי והיה אפשר אחרת, אם אעבוד פחות כנראה שלא נצליח לשרוד

וסליחה אם אני נאיבית

זה קשור קודם כל לתפיסת עולם

ובחירה האם להיות מושפע מן המצב הכללי או בתוך המורכבות לשלוט על החיים שלך

לא חייבת להסכים  וסליחה אם נגעתי בנק רגישות..

בילדים

שיראו אמא נעימה, בית נעים, אוכל חם וטרי כל יום

אמא רגועה שמוכנה לקבל אותם בשמחה וברוגע אחרי המסגרות

אבל כששכירות עולה 4 אלף וגם זה אחרי שחיפשנו בסכום הזה כי הכל היה הרבה יותר

ויש קניות ברוך ה' ודלק והוצאות קבועות לילדים

וחשמל ומים, והוצאות על שבתות וחגים

ואפילו לא עולה לי עכשיו מה עוד.

אז ההוצאות הן הרבה יותר מההכנסות

כי שנינו בעלי תואר ולא מגיעים ל15 אלף הכנסה

כתבתי את העניין הזה בהקשר שזה קשה לה ועמוס לה.

אם את עושה את זה כנראה שבסוף זה מסתדר לכם

ואם ככה - נפלא.

את כל התגובה על ההלכה והכתובה וכו כתבתי בהקשר של *מה אם זה לא מסתדר לאישה לפרנס*

ואם את עוקבת כאן בתגובות, אני בעצמי בתואר אינטנסיבי +++ אז בגלל זה המעורבות שלי כאן וגם אני נפגשת עם ההתנגשות הזאת יום יום

אז סהכ מבינה

אבל אצלי

העוגן הוא התפיסת עולם וידיעה שבכל רגע שקשה לי אני יכולה לעזוב ולנוח ולא ללמוד/לפרנס(היינו אך בהקשר הזה..) ולנוח בספה בלי *שןם* מצפון

אני באמת מאמינה שהלחץ הכלכלי לא עושה טוב לאישה ועל כן זו אחריות של הבעל.

חשוב לי להמחיש לך למה בפועל אנחנו לא יכולים לעשות את זה

הלוואי שהיו לי את האופציה או הביטחון באמת לנוח בלי שום מצפון

ועכשיו כשאני בבית בעקבות הריון בסיכון זה איפשהו סוג של מתנה ואתגר ביחד

וזה בהחלט התפיסה שמנחה אותנו.

אבל בסוף, לי חשוב שבעלי ימשיך ללמוד,

ולכן הלכתי ללמוד מקצוע כדי שאני אהיה המפרנסת העיקרית.

נכון שהאחריות עליו והיא תישאר עליו גם כשהכסף יבוא ממני

אבל, לי חשוב הלימוד שלו לא פחות ממה שהוא חשוב לו,

ולכן אני רוצה לסיים כבר את התואר ולהתחיל לפרנס,

כמובן שכשאין ברירה- הולכים לפי הקצב שהחיים מכתיבים.

והמשפחה קודמת ללימודים.

אבל כל עוד אני מסוגלת- אני ממש אשתדל ואתאמץ לא לדחות את התואר...

רק השאלה היא מה הגבול..

ודרך אגב, אני גם תמיד בדילמה הזאת..

כמה לדחוס עומס ולעבור אותו מול כמה לרווח..

הרבה פעמים במבט לאחור אני רואה סמסטרים או תקופות משוגעות שלא ברור איך הצלחתי אותם ואני מתלבטת אם 'לשמוח' שצלחתי את זה או להתחרט קצת על המחירים ששילמתי עבור זה..

להגיד לך לגבי למרוח את התואר.

כותבת מאנונימי כי הסיפור שלי די מוכר.

למדתי תואר ריאלי, לכאורה מקצוע מעולה, אמורה להרוויח 20,000 במשרה התחלתית.

את התואר התחלתי אחרי שהתחתנתי, הילד הראשון נולד בשנה הראשונה, הילד השני נולד בשנה השלישית שהייתה גם בשלב הקורונה.

בהתחלה הייתי מאוד לחוצה לסיים את התואר בארבע שנים, כי כמו שאת אומרת פרנסה וזה...

מפה לשם, דווקא הלחץ לסיים גרם ללחץ יותר מידי, בחלק מהקורסים נכשלתי והייתי צריכה לחזור עליהם, בחלקם קיבלתי ציון יחסית נמוך.

הבנתי שהסיפור הזה שמוכרים לנו (וגם אני סיפרתי לעצמי), הוא לא תמיד נכון. אי אפשר להיות מושלמת בהכל, ולנסות להיות 100% בכל דבר הרבה פעמים פשוט משאיר אותנו בלי כלום.

אז פרשתי את התואר, לקח לי חמש וחצי שנים.

אבל הייתי יותר פנויה לילדים

בזכות הפריסה של התואר, הצלחתי להעלות את הממוצע שלי לממוצע שמסתכלים עליו בכלל בשוק. (שתביני את הפער, בין הממוצע של השנה השלישית לרביעית יש פער של 8 נקודות בערך. ההבדל בין נחת לבין בלי)

ומה בסוף?

לא יכולתי לעבוד במהלך התואר כי ילדים, קורונה, לימודים ועבודה לא הולך ביחד.

אז סיימתי את התואר, התחלתי לחפש עבודה, ובדיוק התחיל המשבר בהייטק, הצטרפה המלחמה, בעלי במילואים שמונה חודשים ואני עוד לא מצאתי עבודה.

אבל אני לא מתחרטת על אף בחירה שלי, את יודעת למה?

כי לא ניסיתי לתפוס הכל.

בחרתי את הבחירות שהיו נכונות לי, לפי סדרי העדיפויות שלי, אני לא מנסה למכור לעצמי סיפור על הוונדרוומן שאני לא.

אני אישה, שהיא אמא.

שחשוב לה לעסוק בתחום שמעניין אותה, אבל גם חשוב לה שהילדים ירגישו אותה.

אז נכון, יש לזה מחיר. יש לזה מחיר שהממוצע שלי קצת יותר נמוך, יש לזה מחיר שאני עדיין לא במקום העבודה שחלמתי עליו, אבל החיים שלי טובים ב"ה.

אני חיה את הבחירות שלי, ושמחה בהן.

אני יודעת שעשיתי כל השתדלות שיכולתי (וממשיכה), ומכאן, מתי אמצא עבודה זה כבר תלוי בהקב"ה.

אני לא יודעת לאן הוא מכוון אותי, אני לא יודעת מתי זה יקרה.

אבל אני מודה על זה שלמדתי גם להסתכל על הדרך, למדתי המון דברים על עצמי, על הכוחות שלי ועל המגבלות שלי. זה לא פשוט להיות בחוויה של חוסר הצלחה, אבל זה גם מלמד המון.

ואני שמחה שהבנתי שאם אנסה לעשות הכל מושלם, בסוף אפסיד.

והנה, למרות שסיימתי את התואר, לא מצאתי עבודה עדיין.

אז יש דברים שבשליטתנו, ויש את אלו שלא.

אז לפחות ממה שבשליטתנו, ננסה לבחור בחירות שנכונות עבורנו, ואת השאר נשאיר לבורא עולם

וכתבת נקודות חשובות.

תודה!

ילדתי בשערי צדק

והעברתי המון המון שעות של צירים בלתי נסבלים במיון

כי לא הייתי פתיחה 4 אלא 3.5

לא נתנו לי חדר לידה עד שביקשתי אפידורל

אז חשוב לי לדעת דבר ראשון ששם יש סיכוי שיתנו גם אם אני פלא פתיחה 4 ולא רוצה עדיין אפידורל

וגם כמה נורא להעביר שם צירים במיון?

כי בשערי צדק זה היה מזעזע

וגם שהמיילדות (עברתי כמה וכמה עד שילדתי) יהיו אנושיות ומכבדות

ויקשיבו לי בלי להתנשא עליי

והרופאים כנ"ל

והמחלקה

איך זה בלי ביות? ואיך זה עם?

כמה יולדות בחדר?

כמה פרטיות?

כמה נותנים למלווה להיות איתי?

לגבי אפידורל לא לקחתי והכניסו אותי לחדר לידה הרבה לפני פתיחה 4 בשביל שתהיה לי מקלחת צמודה פרטית. לא ממש העברתי צירים במיון, העברתי קצת במחלקה ואז בחדר לידה. המיילדות היו מדהימות אחת, רופאים לא ממש פגשתי כי ב"ה הלידה הייתה טבעית ובלי סיבוכים, פגשתי רופא במיון ובפעם הבאה רק כשבאו לתפור. מי שפגשתי היה אחלה ממש, שאלו לפני כל דבר שעשו והסבירו מה עושים.

הייתי ביות מלא והיה מוצלח, כן התאכזבתי קצת מהמענה בנושא ההנקה, ציפיתי ליותר נוכחות של יועצות הנקה. רוב האשפוז שלי היה בשבת אז אולי בגלל זה והאחיות כן השתדלו לרוב לתת מענה בנושא. הייתי במחלקה החדשה שתיים בחדר חלק מהזמן אבל רוב הזמן היינו לבד, יש גם חדרים פרטיים לחלוטין, לא זכינו;) בכל מקרה החדר היה מהמם! נתנו לבעלי להיות איתי 24/7 וגם אמרו לי שלא שואלים את החברה לחדר אם אפשר כי זה זכותי כיולדת שיהיה לי מלווה (היא גם הייתה עם בעלה), כן אסור למלווים להתפנות בשירותים בחדר שזה לגמרי הגיוני.

נשמע טוב

הלכת לסיור לפני הפעם הראשונה שילדת שם?

ידעת כשהגעתם בדיוק לאן ללכת ?

איפה חונים?

אני מפחדת להיאבד שם  חחח

תבואי לחניון, תמצאי את המעליות ומשם לחדרי לידה.

ככה בלידה עצמה תדעי לאן ללכת.

אני גדלתי עם הנחה כזאת ששערי צדק מאין משכנעות לקחת אפידורל ולכן יש להם זמינות כל-כך גבוה של מרדימים. האם זה נכון? אני לא יודעת. ככה פשוט סיפרו לי כל השנים. שאם את רוצה אפידורל - לכי לשערי צדק. אם לא - עדיף את הדסה.

אחותי למשל יולדת רק בשערי צדק מהסיבה הזאת, מבחינתה לקבל אפידורל כבר בחניון. ולכן היא יולדת שם.

אני מעדיפה בלי אפידורל ולכן הולכת להדסה (בהדסה יש לתחושתי עוד פולסים, אבל הם כמובן משתנים. תלוי על איזה יום את נופלת, כמה עמוס, על איזה מיילדת יכו.

היו לי בהדסה שתי לידות,

לא הייתי הולכת למקום אחר. הייתי מרוצה מהכל. 

הכניסו אותי פעמיים לחדר לידה בפתיחה 3.5. גם בלי אפידורל.

במיון עצמו תלוי- בשלושת הלידות ביליתי במיון כמה זמן עד שנכנסתי לחדר לידה

בראשונה היה שבת והיה שקט, נתנו לי להיות שם במקלחת והיה ממש בסדר.

בשתי הלידות הבאות מצאנו פינה שקטה יחסית צמוד למיון להעביר בה את הצירים, גם היה בסדר .

מיילדות בעיניי זה עניין של מזל/סייעתא דישמיא- בלידה הראשונה היו לי 3, השתיים הראשונות היו דיי "פרווה" והשלישית כן הרגשתי תחושת התנשאות כמו שאת מתארת.

בשניה היא היתה בסדר אבל לא הייתי הרבה זמן בחדר לידה והיה צריל בסוף התערבות רפואית, אז היא לא ככ הרגישה לי דומיננטית.

בשלישית - מיילדות מדהימות גם במיון וגם בחדר לידה. ב"ה.

אשפוז-הייתי בזמן מלחמה עכשיו, אז אולי לא משקף- החדר היה מלוכלך, לקח זמן עד שהביאו לי כרית ושמיכה. היתה רק אפשרות של ביות (שמבחינתי זה היה טוב). הצוות ברובו היה נחמד. האוכל בסדר. היינו שתי יולדות בחדר. לא יודעת לגבי מלווה כי לא ניסיתי. בהצלחה בהחלטות

ומזל טוב

מקווה ממש שלא יתחיל עוד איזה מבצע בדיוק כשאצטרך ללדת

כי הבנתי שממש צפוף שם בזמן מלחמה

וגם כשזאת לידה ראשונה הם חושבים שיקח לך זמן אז נותנים להסתובב יותר.

אני בלידה ראשונה הגעתי בפתיחה 4 ואמרו לי להסתובב.

אבל זה לא היה כל כך נורא ביקשתי כדור פיזו ונתנו לי להיות במקלחת של המיון אז העברתי ככה את הצירים עד שהכניסו אותי לחדר לידה.

אם מעניין אותך לידה ללא אפידורל אז החדרי לידה הטבעים שם מהממים וגם המיילדות היו ממש מעולות.

בביות מלא 2 יולדות בחדר נתנו למלווה להישאר גם בלילה.

על הילד הראשון לא יודעת להגיד על הלידה כי ילדתי לפני שהגעתי לבי"ח. אבל אחכ ביקשתי ונתנו לי להיות בחדר לידה להוצאת השליה ולהתאוששות. והמיילדת הייתה סופר רגישה ועזרה לי עם הכול (במיוחד שאמא שלי לא הספיקה להגיעה אז היא ממש 'מלאה' את מקומה). 

השני, הלידה הייתה טובה. הכניסו אותי ישר כשהגעתי בפתיחה 5 לחדר לידה. עשו רק בדיקת פתיחה במיון אפילו לא מוניטור. לידת מיים טובה. מיילדת לא ממש בסגנון שלי אבל הייתה ממש בסדר גמור. נתנו חופשיות כמה שאפשר. בהתחלה קיבלו אותי 2 מיילדות כדי לתקתק את הקבלה מהר. קיצר, היה ממש טוב. 

והייתי עם שתיהם במחלקה ג בביות מלא. היה ממש טוב. נעים. שקט. אחיות טובות ונעימות (קצת ערביות, אבל הרוב לא). לא היה כמעט ערביות במחלקה. היינו 2 יולדות בחדר והיה ממש ממש טוב. 

היה איתי כל הזמן מלוות. ונותנים חופשי ביקורים. אם מפריע ליולדת השניה אפשר להיות בחדר אוכל הסמוך (הוא ממש קרוב) ויש שם ספות ואזור אירוח. 

האוכל בשפע. לא עפתי עליו. אבל אני בררנית מטבעי. הוא כן היה נחשב טוב. 

שעצ. לא ילדתי אבל בררתי עליו הרבה. לא רציתי בגלל העומס. בגלל שהם פחות בקטע של לידה טבעית. ובגלל העומסים (3 בחדר הרבה פעמים יכולים להיות במסדרון וגם בקבלה יכולים להתקע.)

לאחרונה.

מיון יולדות וחדר לידה יחס מדהים. הגענו גם בזמן רגוע יחסית.

האשפוז פחות. אבל לא יודעת מה קורה המקומות אחרים.

מוזמנת לשאול ספציפית..

הרבה יותר זורמים עם היולדת והמחלקה מקסימה

בעין כרם דרשו ממני להיות על המיטה והיתה סטודנטית ששאלה אותי שאלות באמצע הצירים. והמחלקה היתה לא משהו

מלא מלא ערבים שם? 🙈

ממש ממש לא הרגשתי שיש יותר ערבים ממקומות אחרים...

לי היה שם מעולה, הרבה יותר משעצ. בעין כרם לא ילדתי בכלל...

והייתי ממש ממש מרוצה!!

פשוט מהכל. מהמיילדות, מהאחיות במחלקה ( הייתי פעמיים בג' ופעם אחרונה בד' שהיא החדשה, אישית קצת יותר התחברתי לג דווקא) מהאוכל ובכללי מכל החוויה.

לא לקחתי אף פעם אפידורל ולא הגעתי לפני פתיחה 4 אז אין לי תשובות על השאלות... אבל בכללי מאוד ממליצה 

מבחינת היחס גם בחדרי לידה וגם במחלקות היה לי מעולה. ממש אנושיים, קשובים, מתחשבים. ממש כל מי שנתקלתי בו. לא זוכרת חוויה לא נעימה מהצוות.

בלידה השניה הורידו אותי לחדר לידה מהמחלקה כבר באיזה פתיחה 2.5 כי רציתי אפידורל (אשפזו אותי בנשים עם ירידת מים)

בלידה השלישית כן העברתי יותר זמן במיון אבל הכניסו אותי לחדר לידה בפתיחה 3.5.. לא חיכו עד לפתיחה 4.

מבחינתי המינוס זה התנאים במחלקה. יש מחלקה חדשה אבל בסוף רוב הסיכויים זה להיות במחלקות הישנות והתנאים שם קצת מבאסים. מקסימום 2 יולדות בחדר אבל החדרים ממש צפופים ואם את בביות מלא אז פשוט אין מקום. אם פותחים את הכורסא של המלווה זה כבר חצי נכנס בוילון של השותפה.

קיצור מבאס. 

תבקשו בחדר לידה, כבר באמצע הלידה להיות במחלקה החדשה.

תבקשו גם חדר פרטי - אני קיבלתי והיה מדהים ב''ה 

הבייבי היה צריך השגחה ובמחלקה ד' אין תינוקיה פעילה ואין אחיות. לכן הייתי במחלקה א'.

אני פחות נהניתי באשפוז

לאורך כל ימי האשפוז לא נבדקתי אפילו פעם אחת כי הייתי צמודה לבייבי שהיה בפגיה או בתינוקיה עם תמיכה נשימתית וניטור.

אז לא עלו בזמן על בעיות שהתפתחו אצלי....

אני הייתי כולי שקועה בבייבי ולא היה לי פניות לעצמי.

היתה איתי בחדר אישה מקסימה, אבל פעם אחת הגיעו לבקר אותה כל גיסותיה ובעלה והיתה שם חגיגה שלמה מעבר לשעות הביקור

ובכמה דקות שרציתי להכנס לשירותים ולהתאפס רגע על עצמי לפני שחוזרת לבייבי לא היה לי לאן להכנס כי בעלה בילה בשירותים..... (זמן רב מדי... ואחריו היה לא נעים להכנס......)

אז כבר פרצתי בבכי הסטרי והלכתי לאחיות והן פתאום נזכרו שאני קיימת....

במחלקה למטה זכור לי שיש הגבלה דיי קשוחה של ביקורים מעבר לעשות המופיעות.

הייתי במחלקה מייד בכניסה בצד ימין, קומת קרקע. לא זוכרת איזה אות.

חוויה ממש לא נעימה. כואב לי עלייך שעברת את זה. 

את ה2 הראשונים בשערי צדק וה2 האחרונים בעין כרם.

עין כרם לוקח בגדול!!

בשערי צדק היה עמוס מאוד בכל פעם שהגעתי. לא היה חדרי לידה פנויים גם כשהייתי בפתיחה מלאה (בלידה הראשונה ילדתי בחדר מעבר כזה לזירוזים, בשנייה רק בפתיחה 8 הכניסו לחדר לידה ועד אז הייתי צריכה לחכות במיון כשכל הנשים ששם והבעלים שהלם צריכים לשמוע אותי מתמודדת עם הצירים עם המחיצות הפיציות..

היחס גם היה מאוד מושפע מהעומס. וחוויתי ממש זלזול מחלק מהצוות.

האשפוז היה מקסים ממש, בביות מלא במחלקה ג

לגבי עין כרם אפרט בהמשך. הילדים צריכים אותי..

בשני החידות היחס היה ממש מקסים. גם במיון וגם בלידה. מאוד מכבד, ישר הכניסו לחדר לידה, היו קשובים מאוד סביב התפרים

בביות מלא בג' היה לי צפוף מאוד.. לא היה מקום מעבר למיטה שלי והעריסה..  לא היה מאוד מאובזר מבחינת ציוד לתינוק, שירותים מאוד קטנים..

בביות מלא בד' היה מושלם, חדר לבד מרווח עם מיטה נפתחת, שידת החתלה ועוד.

בד' גם היה לי אירוע חירום רפואי שקורה אחרי לידה והצוות תפקד מדהים, ברגישות וביעילות. 

נהניתי מאוד מאוד מאוד

בפתיחה 3 כבר הכניסו אותי לחדר לידה (הייתי בלידה 9עילה שהתפתחה מהר)

בהמשך היום לי כמה סיבוכים, והם לא עזבו אותי!!! היו איתי רופא, מנהלת המשמרת והמיילדת והרגיעו אותי! היו ממש מסורים אלי

ממש מרגישה שהיו שליחים טובים

וממליצה ממש!

אם אחת זיהתה אותי, אשמח לדעת בפרטי 😀

העיקר שיהיה בשעה טובה!

בית חולים מצויין!! בפער על שערי צדק מניסיון בשתיהם

עין כרם מקצועי מאד ומאוד מאד נעים ומכבד

וגם הרבה יותר טובים עם לידות טבעיות

ילדתי שם במים והיה מדהים

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לק"י

אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.

(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

רעש בנשימה אומר שהאוייר לא עובר בצורה חלקה. לפעמים יש לזה כל מיני השלכות, וחבל לסבול מזה.

נשמע כמו חסימה כלשהי: פוליפים/שקדים/מחיצת אף עקומה וכדו'...

אלרגיה מחמירה את החסימה,

מבינה שהייתם כבר אצל א.א.ג. ושלח לבדיקות נוספות אז נשמע שאתם על זה.

במקביל בינתיים טיפול באדים, עדיף חמים (מכשיר אדים/מקלחת חמה/כוס תה עדיף עם נענע, רק זהירות מכוויות).

ספריי של מי מלח גם יכול להקל.

לקחת בחשבון שאף סתום פוגע מאוד באיכות השינה, שינה עם ראש מוגבה יכולה לעזור.

כדאי אולי גם טיפול תרופתי נגד אלרגיה, אנטי היסטמנים וכדו אבל לברר עם רופא מה מתאים לגיל ולמשקל.

הבן שלי עם תסמינים קשים של שקד שלישי/חסימה אפית - בן 14 כיום וכבר שנים שהוא סובל

עשינו צילום ויצא שיש חסימה קטנה, עשה גם את הסיב אופטי ויצא בסדר כך שלא הומלץ על ניתוח רק לעקוב וקיבל ספריי לאף

הלכנו לפרטי רופא אנושי וטוב אז סומכים עליו , כך הבדיק  עברה בסדר גמור בשבילו

וגם, הייתי בטוחה מתיון אחוז שזה ניתוח כי מה הסיכוי, אבל לא...

אצלי הוא מטופל ביישור שיניים אז יתכן שיש קשר

האף אוזן גרון טוען שהסיבה אופטי יותר מדוייק

אבל היא לא הסכימה לעשות

רעשים בלתי נסבלים

לקחתי אותו לאף אוזן גרון אמר שיש סטייה במחיצה אבל לא משמעותית כרגע בשביל ניתוח

וגילו לו אלרגיה לקרדית האבק אז הוא מתמלא נזלת דיי מהר ברוב ימות השנה.

לא ישרה. מעט עקומה

גנטיקה מבעלי

אבל בעלי בסוף היה צריך ניתוח כי הוא גם שבר את האף אח"כ.

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!

אולי תחשבו על כיוון כזה?

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅

ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).

לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)

מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.

ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

אבל קשה לי לשנות מבלינסון

ושמעתי שיש שם מנתח פצצה

איכילוב לוקח בפער את כולם

לגבי הכשרות לא יודעת לענות לך

שבת שלמה הייתי עם בעלי היה תענוג

לא מנסיון אבל שמעתי המון טוב על בלינסון

 7 לידות ב"ה

מרוצה מאוד לפני ואחרי הלידה.גם במחלקה הריון בסיכון מדהימות.

בלידה האחרונה שהייתה בקיסרי היה לי סיבוך וזו הייתה מחלקה חדשה מאוד

עם כמה נשות צוות חדשות

הרגשתי דווקא מהמבוגרות זלזול

הייתי לבד הרבה שעות בגלל סיבה מסוימת וממש ישבתי ובכיתי מכאבים

והיו רגעים שלא התייחסו וזלזלו ממש ואני אישה עם סופר כוח סבל וזה ממש התיש אותי כל הסיפור הזה.

אם תרצי אכתוב לך בפרטי את המחלקה ותבקשי לא ללכת לשם

הלידות קודמות החוויה הייתה טובה בפער!!!! עם מלא אמפתיה והכלה למגוון מצבים.

מוסיפה- שהחדרים לבד זה חלום!!!! אני יולדת רק בקיסרי שמבחינתי זו הייתה מתנה להיות לבד בחדר למרות שגם עם עוד אחת בחדרים החדשים זה לא נורא בכלל.

לכתחילה את יכולה לבקש חדר לבד ייתנו לך ברצון.. אלא אם יש עומס מטורף

אז חיכיתי בחדר כמה שעות עם עוד מישהי ואז העבירו אותי

האוכל נחמד.

שבת יש דתיים אבל זה לא בית חולים דתי וגם לא ילדתי בדתי אף פעם

אז לא יודעת איך האווירה

אני באה לשם בגלל המקצועיות ואני גם בהריונות בסיכון גבוה

כך שאין לי ברירה והסיכון גבוה שם מדהימים!!!! אין דברים כאלה

במקום להחליף כל פעם את כל המצעים

ממש ממש ממליצה

עלה 60 לאחד, קניתי שניים שיהיה להחליף למחר ולא אהיה חייבת לכבס ביום של הפספוס.

זה גם שומר על הסדין וגם סופג יחסית מהר והרבה אז רוב הפעמים שומר גם על השמיכה ואני מחליפה לו רק סדינית ופיג'מה ואת השמיכה רק מאווררת.

הסוג הפחות מוצלח (הוא גם בסדר אבל יותר זז) הוא עם הרבה דוגמאות וצבעים, הסוג שממש אהבתי היה שם רק בצבע לבן עם כוכבים זהב כאלה, לא זוכרת איזה חברה.

קניתי גם אחד משיין, הוא הכי גרוע

ראיתי שיש לפוליז ובסופר פארם.

בזאר שטראוס אין בקרבתי

שמעתי שיש אחות בתינוקיה ערביה

אני ממש נהנתי.

אין לי מושג לגבי אחות ערביה, אבל בכל התינוקיות של בתי החולים בארץ יש אחיות ערביות.

אולי במקרה יש איזו מחלקה או שתיים בלי, אבל בכל בתי החולים יש

אני בכל מקרה לא שמתי בתינוקיה בלי קשר לאיזה אחיות היו שם 

ואיל האוכל שם?

צוות תינוקיה מושלם, יכול להיות שהייתה ערבייה לא זוכרת אבל הייתי שנה אחרי בבית החלמה אחר ובלי השוואה בכלל. הדסה בייבי מקצועיות ונחמדות, אוהבות את התינוקות ממש!

מבחינת אוכל יש שפע ו2 ארוחות בשריות ביום שבשבילי זה היה פלוס. לא יודעת אם ברמת מסעדה אבל טועם סבבה ומגוון.

גם שירות חדרים טוב היה לנו איזה תקלה מיד באו לתקן והציעו לנו להחליף חדר.

בתינוקיה יש מטפלות רוסיות ואחת ערביה. (רובן בכלל לא אחיות רק מטפלות. ואחיות ערביות יש בכל בי"ח ומחלקת תינוקות בארץ....)

רוב הזמן התינוק היה איתי כי בשניה שהתחיל  לבכות קראו לי, גאם אם זה היה 2 דקות אחרי שהבאתי אותו וסה"כ רציתי ללכת לאכול....

אז החלטתי להשאיר אותו אצלי גם בלילה והבאתי אותו רק כשהלכתי לאכול, תמיד היה לי טלפון מהם להגיע....

יש 2 ארוחות בשריות ביום. אותי זה אכזב כי אוהבת יותר חלבי והיה לי כבד מדי בשרי גם בערב.

אני פחות נהניתי מהאוכל

גם היה לי לא נעים הרישום שעושים לכל יולדת שהגיעה ומסתכלים לה בצלחת כמה שניצלים לקחה......

אבל יש שם שקט מושלם, חדר נקי ונעים.

הייתי אח"כ בביכורים ונהניתי כפליים

פעם אחת לפני כמעט 4 שנים שהיה לי מדהים. הייתי עם בעלי לשבוע שלם. נהנתי.

פעם שנייה לפני שנה וחצי ולא היה לי כיף.

לא אהבתי את האוכל שחוזר על עצמו כל יום כמעט בלי גיוון.

ביקשתי יועצת הנקה והיא הגיעה רק דקה לפני שיצאתי הביתה (הייתי שם לארבעה ימים אם לא טועה, מספיק זמן כדי לקבל את היועצת למספר פעמים).

האחיות בתינוקיה, לא יודעת מה היה הסיפור - הרגשתי יותר טוב עם זה שהבייבי היה איתי. רק בארוחות הוא היה בתינוקיה.

פעם הבאה אני מצד אחד אוהבת את השקט של הדסה בייבי, אני אוהבת את זה שלא פוגשת חצי שכונה שם.

שמעתי מחברות שביכורים יש מלא מוכרים. אני רוצה להרגיש בנוח ללכת בפיג'מה לתינוקיה ולא להתפדח מזה שאפגוש מישהי בדרך.