אבל בדר"כ בערך כמו מאורע משמח אחר שזכור לטובה, ולא בהכרח מבטל תחנון.

אגב, אם מעניין אותך להכיר את הגישה, יש מחר בערב במכון דוידסון כנס שנתי של קדושת ציון (ארגון לדרישת ציון על טהרת הקודש).

נראלי שזה משקף בערך את הגישה של חרדי שחוגג יום ירושלים.

הימים. יש לו מאמר על זה. אומרים שלבסוף חזר בו (אם זה נכון, אז מאוד מאוד קשה איך הוא סתר את הדברים הברורים והחריפים שהוא כתב במאמר. שנכתב אגב בשנת תשכ"ח, שנה אחרי מלחמת ששת הימים).

לרדת לסוף הקטע של "מהנהגותיו":

שריה דבליצקי – ויקיפדיה

המאמר מובא שם בהערה 9 (אגב, המאמר רלוונטי גם ליום העצמאות.. שעליו אני לא יודע מה הייתה דעתו).

בעלון של הרב מזוז בשבת חול המועד, הפנו למאמר שלו על יום ירושלים בחומש בית נאמן ויקרא פרשת בחוקותי אם אתה רוצה לחפש.

מזכיר לי שפעם ביום ירושלים נכנסתי לאיזה בית כנסת להתפלל ערבית (של מוצאי היום), ובאתי מוקדם והם היו עדיין במנחה, ובדיוק כשנכנסתי החזן אמר את הסוף של נפילת אפיים "והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך" ואמרתי לעצמי "באמת יש לכם על מה לכפר.."

זה שלא מכירים ביום ירושלים / יום העצמאות לא נובע מתוך מידה של חוסר הכרת הטוב

זה לא שציבור שלם יש לו מידות מקולקלות, או שמי שבאופן כללי יש לו הכרת הטוב, אז הוא יגיד הלל בברכה גם אם הוא חרדי

זה פשוט נובע מהשקפה אחרת על ההתרחשויות או נימוקים הלכתיים

גם לחזקיהו היו סיבות שלא אמר שירה, אבל הוא טעה. וידוע ההמשך.

וזה לא קשור דווקא להלל בברכה, זה פשוט לציין יום שבו יאמרו תודה בדרך ציבורית כלשהי. כדאי לקרוא את המאמר לעיל של הרב דבליצקי.
 

אם יש "השקפה" שבשמה עושים כל מיני פלפולים ולא אומרים תודה, זה בעצמו מעיד על אי נכונותה (מעבר לשאר הדברים).

כי חלק מהאוכל היה לא טעים או כי הייתה הליכה ארוכה חזרה הביתה או סיבה נוספת כן מעיד על חוסר הכרת הטוב.

גם כאן, זה שיש סיבות לא להודות כי זה לא מושלם וכד' מלמד על חוסר בהכרת הטוב

כל מקום שהציונות הדתית לא מסכימה עם החרדים,

שורש המחלוקת הוא שלחרדים יש מידות רעות,

ולציונות הדתית יש מידות יותר טובות

למיטב ההיכרות שלי אין לחרדים בעיה עם הודיה

פשוט הם לא רוצים להזדהות עם המדינה ועם סמליה מסיבותיהם שלהם (אפשר להתווכח האם טוב או רע)

+ההשקפה של חדש אסור מן התורה לכן לא רוצים לקבוע ימים ותקנות מעבר למה שתקנו חז"ל  (וגם על זה אפשר להתווכח האם נכון או לא, נדון בין השאר בשו"ת ציץ אליעזר ח"י ס"י)

בדיוק כשם שהם לא מציינים את יום השואה בכ"ז בניסן

לא כי הם יורקים על הזיכרון של השואה או כי יש להם מידות גרועות

אם מישהו יגיד לי שהוא רוצה מחר ד' בסיוון להגיד הלל בברכה כדי להודות לקב"ה, אחלה על הרצון הטוב, זאת ברכה לבטלה, וזה שאני לא אומר איתו הלל, זה לא כי אני "מחפש סיבות" או שיש לי חוסר בהכרת הטוב

גם "הכרת הטוב" אינה בהכרח באה לידי ביטוי בתקנת ימים מסוימים או שינויים בתפילה, ואם לא ביצעת אותם, אין לך הכרת הטוב

במקרה שלנו מי שאומר יש לו אילנות גדולים ועצומים להיתלות בהם וכך גם מי שלא אומר

מלבי"ם ירמיהו ל"א ז'

רנו ליעקב שמחה תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה וצהלו בראש הגוים שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא השמיעו והכריזו בפרסום והללו את ה' ע"י מה שתאמרו הושע ה' את עמך הצדיקים את שארית ישראל, שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם:

נו ומה, למלבי"ם חסרה הכרת הטוב? אפשר להסכים עם השיטה אפשר גם לחלוק עליה אבל השיח הזה של למי יש מידות יותר טובות יצא לי כבר מכל החורים

גררת מהתייחסות מסוימת לבניין אב על הכל? 

ביחס לברכה לבטלה, יש פתרון פשוט, לומר הלל בלי ברכה.

מה עוד שבמסורת ישראל נוספו ימי אמירת הלל לקהילות רבות שלא לפי חז"ל כך שזה לא חדש לומר הלל על נס שקרה.

(זה כבר נאמר בחז"ל שאומרים הלל על ימים שנעשה בהם נס)

וביחס למלבי"ם, איפה נאמר בדברים שהבאת שאסור לומר הלל על נס חדש?

כואב הלב על זה שיצא לך מכל החורים, אבל יש הגיון פשוט גם אם הוא כואב לך. שים לב שלא אמרתי למי יש מידות יותר טובות, אלא שמי שלא מוכן להודות על משהו שהוא קיבל כי זה לא מספיק טוב אז הוא לא מכיר טובה.

אמירה פשוטה שמובנת מאוד ברמה האנושית.

ביחס לברכה לבטלה, יש פתרון פשוט, לומר הלל בלי ברכה. =>

אני לא מבין בפתרונות הלכתיים וגם לא זה העניין. לא צריך לקבוע יום מיוחד, לומר בו הלל עם או בלי ברכה, כדי שתהיה לך מידת הכרת הטוב, ואם לא עשית כן, אז אתה כפוי טובה. אם מעניינים אותך השיקולים ההלכתיים אני ממליץ להסתכל בספרות השו"ת בנושא ובאמת יש שמצדדים ככה ויש שמצדדים ככה.

וביחס למלבי"ם, איפה נאמר בדברים שהבאת שאסור לומר הלל על נס חדש?

=> העניין הוא לא ההלל אלא הרעיון שבניגוד לבית יעקב, בית ישראל לא ישמחו בשלב הראשון של הגאולה כמו שהוא מתאר אותו (שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם) כי הם מחכים ל־REAL DEAL (שהם ירצו שישיב שכינתו לציון). שזה בדיוק הנושא. מה, לא קצת כפיות טובה? למה הם לא מסתכלים בעין טובה, על חצי הכוס המלאה? למה, כמו שאמרת, הם לא יכולים לשמוח על עצם האירוח, גם אם חלק מהאוכל לא היה טעים?

=> שים לב שלא אמרתי למי יש מידות יותר טובות

אחי בשרשור הזה אמרת "זה שיש סיבות לא להודות כי זה לא מושלם וכד' מלמד על חוסר בהכרת הטוב"

בשרשור אחר אמרת שהחרדים לא מתגייסים כי הם עצלנים פרזיטים ומעדיפים שאחרים ימותו במקומם

אפשר גם לשאול את פי הנערה למה הם עושים את מה שהם עושים

ולגלות שזה נובע מסט ערכים אחר שאפשר גם שלא להסכים איתו אבל באמת אין קשר לחסרונות שאתה משליך עליהם

באותה מידה אני יכול לומר שמה שהציונות הדתית לומדת הרבה מחשבת ישראל בישיבות, זה כי הם עצלנים שלא יודעים ללמוד גמרא כ"ש בעיון לכן אוהבים להתעסק בספרי מוסר "כיפיים" (או עדיף: "לא שהם עצלנים, אבל זה מעיד על חוסר בלימוד גמרא"). מרתיח נכון? ולא רק מרתיח, אלא גם רחוק מהמציאות, כי אם נשאל את פי הנערה, היא תענה לנו, שהסיבה ללימוד מחשבת ישראל על חשבון עיון, הוא שיש צורך חשוב לפתח את היסודות הרוחניים של התלמידים כו' ולתת להם כלים ותורה חיה שתשפיע עליהם לעומק כו'. ואפשר להסכים עם זה ואפשר שלא, העיקר לצאת מהשיח הזה שאם מישהו לא מסכים איתי, זה כי הוא גרוע ויש לו המון חטאים שהוא צריך לכפר עליהם.

1. כדאי להכיר הלכה, זה לא מזיק.

נראה לי שאז היית מגלה שבגדול בעקבות ניסים שנעשו לקהילות הם קבעו יום לומר הלל על כך, ככה נעשה גם אחרי חז"ל.
 

2. נכון, יש דיונים בספרות השות וטרם ראיתי שם טענה הלכתית משכנעת לאסור הלל בלי ברכה.

3. אבל זה רעיון שלא בהכרח רעיון טוב, אלא יכול להיות תיאור מציאות.

האם המדרש של משיח על גג בית המקדש זה אמירה לשבח/לגנאי או תיאור מציאות?

4. סט ערכים אחר יכול לכלול חסרונות ויתרונות, זה שאני מחזיק אחרת ממישהו לא אומר ששנינו מצליחים לשמור על אותו סולם ערכים.

ויתכן שאני מזניח מצווה מסוימת יותר ממישהו אחר וכן להפך.

אז כן, יתכן שבחירת סולם ערכים מסוים גורם לפגם במידות ובחירת סולם ערכים אחר גורם לנזק אחר.

זה שבחרתי דרך לא אומר שהיא מושלמת ולכן אמירה שזה נובע מהערכים שלי לא אומר שאין פגם במידות.

ואגב, זה באמת לא סתם אם תרצה להעמיק בכך, זה גם עלה בדף היומי לפני כשבועיים ותן לחכם ויחכם עוד.

ביחס לסוף, אני חושב שזה תלוי מתי, יש מקרים שאתה צודק שזה לא קשור לחטאים ויש מקרים שזה קשור לחטאים.

אמחיש זאת באמצעות דוגמאות:

אם אדם מחלל שבת כדי לנסוע עם המשפחה לים מדי שבוע כי המשפחה שלו חשובה לו, אז יש לו סולם ערכים אחר, אבל זה לא סותר שהוא חוטא.

אם אדם צמחוני ובגלל זה האוכל בבית פחות טעים, אז יש לו סולם ערכים אחר, אבל זה לא אומר שהוא חוטא.

1. זה שבהלכה למעשה יש ריבוי דעות וכל אחד מסביר אחרת, אני לא יודע מה יותר משכנע

למעשה אני לא אומר תחנון ביום ירושלים

3. המלבי"ם בפשטות טוען שאלה שלא שמחים, הם הגדולים, וזה גם עיקר המסר של הפירוש "והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים,"

אפשר גם לא להסכים אבל אני לא חושב שזאת הסתכלות פגומה ביסודה

4. ברמה מסוימת אין לדבר סוף, תהיה חרדי יגידו עליך שאתה א' ב' ג', תהיה דתי לאומי יגידו עליך שאתה ד' ה' ו', לליטאים חסר מה שיש לחסידים, לחסידים חסר מה שיש לספרדים (רק לתימנים לא חסר כלום כנראה...), בסוף מי שמכוון לבו לשמיים לא משנה איזה זרם הוא בוחר כל עוד הוא מחויב להלכה ולעבודת ה'. לרוב זה יהיה או מה שהוא גדל עליו, או מה שהנשמה שלו מושכת אותו אליו, או איפה שהקב"ה שם אותו, סבבה אם יש ציבורים שמדגישים צדדים מסוימים זה מבורך אבל זה לא מעיד על חוסרים בציבורים אחרים

זה שבציבור החרדי ערך לימוד התורה הוא מאוד מרכזי, אני לא חושב שזה מעיד שבציבור הדת"ל יש חוסר בעניין הזה פשוט יש גישה שונה ואדרבה מתוך אותה גישה נפתחת להם דרך להרבה עשייה חיובית כמו צבא / יישוב הארץ וכיו"ב, וגם להיפך

לגבי חוטא, חוטא הוא מי שלא מקיים את ההלכה

מהי ההלכה? באמת שאלת מטא גדולה

בציבור הדת"ל יש הרבה יותר אוטונומיה מחשבתית ומקום לעיון עצמאי ושכנוע

בציבור החרדי התפיסה היא שהלכה זה מה שהרב שלפיו אתה הולך פוסק, אם זה כן תחנון, לא תחנון, זה לא ממש ביטוי לפנימיות או משהו

אם כן מה חושבים לעצמם אותם פוסקים? בדיוק את מה שהם כותבים בפסקים שלהם, לא נראה לי שיש כאן מגמות נסתרות

אוסיף על דברי המלבי"ם מקור ממדרש נוסף, שמופיע בשיר השירים רבה,

(משל) "למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים, ובאו ואמרו לה באו בניך, אמרה - מה איכפת לי תשמחנה כלותי, כיון שבאו חתניה אמרו לה באו חתניך, אמרה - מה איכפת לי תשמחנה בנותי, אמרו לה - בא המלך בעליך אמרה האי חדותא שלימה חדו על חדו. כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים "בניך מרחוק יבואו" והיא אומרת להם מה איכפת לי, "ובנותיך על צד תאמנה" אמרה מה איכפת לי, כיון שאמרו לה "הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע" אמרה הא חדותא שלימה דכתיב "גילי מאד בת ציון" וכתיב "רני ושמחי בת ציון" באותה שעה היא אומרת "שוש אשיש בה' תגל נפשי בא-להי" ".

עבר עריכה על ידי נוגע, לא נוגע בתאריך ה' בסיוון תשפ"ד 11:02

המדרש רק בא לומר שלא נחשוב שגאולה חלקית מספיקה. בוודאי שהוא לא מתכוון שירושלים לא שמחה על שוב בניה (זה פשוט, וגם מוכח מכך שהוא לא מביא ראיה מפסוקים שזה לא משמח את ירושלים אלא רק כותב שהיא אומרת "מה אכפת לי").

זה מוכח גם מכך שהמדרש מביא פסוקים מזכריה (ולא מאותו פרק בישעיה. כי מאותו פרק בישעיה מובן שה' מנחם את ירושלים ורוצה שתשמח), ומזה שכתוב בזכריה "גילי *מאוד*". כלומר לפני זה הייתה גילה ועכשיו הוא אומר לה גילי מאוד.

רק בסוף המדרש שוב חוזר לישעיה ומביא את הפסוק שוש אשיש, שמתאר את סיום התהליך שהתחיל בפסוקים של הפרק הקודם שמובאים בתחילת המדרש.

אגב, שיה"ש רבה הוא מדרש מאוחר (סוף האמוראים/תחילת הגאונים. הוא גם מביא ממקורות מוקדמים יותר. לא יודע ספציפית  לגבי הקטע הזה שהבאת). אז בוודאי שאם רשב"י אומר שהשכינה חוזרת עם עמ"י זה משמח את ירושלים, המדרש לא חולק עליו (אלא פירושו כדלעיל). ואם תאמרו שחולק, בוודאי שהולכים לפי רשב"י ולא לפי שיה"ש רבה (בפרט שהוא לא מביא ראיות מפסוקים לכך שירושלים אומרת "מה אכפת לי").

הוכחה נוספת מהמדרש הזה עצמו שצריך לשמוח- ירושלים כן אומרת "תשמחנה כלותיי.. תשמחנה בנותיי". כלומר מי שהגיע לירושלים שמח.

מדרשים צריכים ללמוד בעיון לא פחות מהלכה.

וברור לי שזה לא אומר שאין שמחה. 

הרבה מהדברים שכתבת - גם אני חשבתי אותם לפני שציטטתי את המדרש.

הבאתי מדרש שמציג זווית מסוימת.

זווית שבסופו של דבר יש לה אמירה, והאמירה היא שיש כאן עיקר וטפל.

כשאגב, במדרש עצמו, ההקשר הוא הפסוק "נגילה ונשמחה בך", 

שישראל אומרים לקב"ה שהדבר היחיד שלו הם מחכים זה הקב"ה וכל השאר טפל בעיניהם.

מסקנות אפשר למשוך לכל מיני כיוונים. הנושא הוא מורכב מאד, ואני רואה אמת בשני הצדדים.

ומה שבאתי לחזק בדברי "אחו", זה בדיוק את האמירה הזו - שיש כאן מורכבות וחשוב שנראה אותה ולא נזלזל במי שעושה אחרת ונבטל לחלוטין את מה שהוא אומר.

לא חייבים להסכים, אבל לבטל את הדברים ולפטור אותם בהאשמות על מידות מקולקלות זה לדעתי לא נכון.

במידות מקולקלות.

אמרתי והראיתי שההיקש מהעקרון של המדרש ומהעקרון של המלבים לנידון דידן לא נכון.

האמירה של המדרש היא לא שיש עיקר וטפל אלא שלא נשכח את השלב השני. זה שני שלבים שהראשון מוביל באופן ישיר לשני ומחובר אליו. אין פה עיקר וטפל כי בלי ה"טפל" אי אפשר להגיע לעיקר.
 

נגילה ונשמחה בך זה גם בא"י, פלטין של מלך, גם כשאין בית מקדש.

הנושא לא מורכב מאוד, אלא פשוט. חזרת עמ"י לארצו זה מאורע משמח מאוד והתגשמות דברי הנביאים. ודווקא מתוך זה אנחנו מחכים כבר בקוצר רוח לשלב הבא ופועלים בשבילו רוחנית ומעשית. שמחים על מה שיש ועצובים על החסר. אין סתירה אלא השלמה.

האמירה של המדרש היא בהחלט שיש עיקר וטפל.

המשפט שמופיע לפני המשל הוא: 

"ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים: אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה! הווי, נגילה ונשמחה בך",

ואז מדמים את זה למטרונה וכו', שכל מה שהיא מחכה זה לבעלה, ש"אין לנו חפץ טוב בעולם" אלא הוא, וכל שאר הדברים כאילו לא נוגעים לה ולא משמחים אותה.

(ואתה מוזמן לחפש ולמצוא את המדרש במקור, יש שם עוד קטע לפני. לא מצאתי צורך.)

אני רואה כאן בהחלט אמירה על עיקר וטפל. גם המילים "מה אכפת לי", הן בהחלט כאלה שמדברות על עיקר וטפל. ירושלים מסרבת להתנחם.

חזרת עם ישראל לארצו והקמת המדינה, והניסים שנעשו לנו, הם אכן מאורעות משמחים מאד והתגשמות דברי הנביאים.

ואעפ"כ, זו טעות לדעתי לחשוב שהתקווה בת שנות אלפיים היתה למה שיש כאן במדינה.

אני גם לא אומר לא לשמוח. מותר ורצוי לשמוח בטוב שיש לנו, זה נכון באופן כללי, ובפרט בתהליך הגאולה.

אבל אעפ"כ הדבר העיקרי שאנחנו מחכים לו זה מלכות ה'.

אגב, אני מאד מתחבר לדברים שכתב בנושא הרב אלימלך בר-שאול. 

(יש לו מאמר על זה בסוף הספר "מערכי לב", ועוד מאמר ארוך יותר בסוף "מצוה ולב".)

וברגע שאתה כותב - "שמחים על מה שיש ועצובים על מה שחסר", אתה כבר אומר שזה מורכב. יש פה צדדים שונים. והיכולת לשים את האצבע על הדרך הנכונה והמדויקת ביותר להביא את שני הצדדים האלה לידי ביטוי - לך אולי זה נראה פשוט ואתה חושב שמצאת את האיזון המדויק והנכון, אבל נראה לי אפשר להכיל את העובדה שיש אנשים שחושבים שהאיזון נמצא במקום קצת אחר.

אני מרגיש גם שיש הרבה פעמים מחשבה שמי שלא חוגג ביום העצמאות זה בגלל שהוא מחפש את השלילי ונתפס לדברים הקטנים. 

ואני חושב שזה ממש לא נכון. זו לא הנקודה. 

הנקודה העיקרית היא לדעתי (וזה קשור למדרש על ירושלים), שמה שהיה עד עכשיו זה החיצוניות של הגאולה.

והחיצוניות של הגאולה היא דבר עצום וחשוב.

אבל יש חשש בקרב רבים, שהדגשת השמחה בחיצוניות הזו יכולה לבלבל ולהשכיח את זה שזו רק חיצוניות.

(הדגש הוא לא שזה יכול להשכיח שיש עוד שלבים בגאולה. אלא את היחס בין השלבים הללו)

עניתי כבר על מה שכתבת בהתחלה בהודעות הקודמות.

אפשר להתעלם מהנכתב ולקבוע באופן שרירותי שזה בהחלט עיקר וטפל, לא ככה אני מתנהל.

אף אחד לא אמר שהתקווה בת שנות אלפיים היא למצב העכשווי.

איו שום מקור שאפשר להתעלם מחיצוניות הגאולה מתוך חשש שישכחו שזה רק חיצוניות. אדרבה, מי שמתעלם מהחיצוניות בכל מיני תירוצים בסוף גם מתעלם מהפנימיות כי הוא מיואש ולכן מתמקד ב"יבנה וחכמיה" תוך פגיעה בא"י, בכבוד ה' ובכבוד הדת. צוחק על אחרים שהם ציוניים וממלכתיים כשהוא זה שהכי מיישר קו עם הממלכתיות ועם הציוינים בשביל כסף לישיבות.

מה שאתה מציין זה לא "איזון קצת אחר", שאותו אני לגמרי מכיל אגב (לא יודע למה אתה חושב שלא), אלא קיצוניות. קיצוניות של לא להודות ולא לשמוח בכלל כי הטוב לא שלם או כי הוא בא ע"י חילונים, ומתוך חוסר היכולת להבין "מורכבות" מגיעים בסוף לעיוותים מוסריים, לאי שמירת הלכה ולחילול שם שמיים, תחת כותרת של "דעת תורה".

הוספה- שום דבר פה הוא לא אישי נגדך. ובד"כ אני גם לא כותב חד ומפורש נגד דעת החרדים כמו בשרשור הזה, אבל מה שיוצא מהרבנים שלהם בחודשים האחרונים מכעיס מאוד, ולכן אני מגיב בצורה הזאת. בכל מקרה אל תיקח את זה אישי כי אני מדבר נגד דעה שאתה כמובן לא מייצג את הדברים הלא טובים שבה.

אני חושב שהפשט של המדרש עושה מזה עיקר וטפל, וקשה לי להבין איך אתה קורא את זה אחרת.

זה שלא הביאו מהפסוקים זה לא ראיה. הנקודה היא שבסוף הדרשן חשב שיש כאן אמירה שלא מנחמת את ירושלים, ולא כי יש משהו שעדין חסר לה, אלא כי "מה אכפת לי", שזה ביטוי הרבה יותר קיצוני.

ואני לא לוקח את זה אישי, אבל אני כן מרגיש לא בנוח עם זה שאתה מלביש על הדברים שלי דברים וגישות שלא אמרתי ואיני מסכים איתם. כאילו ברגע שאמרתי שהדברים הם מורכבים או שאפשר להבין אנשים שלא חוגגים ביום העצמאות, אז נתתי לגיטימציה להעלמת מיסים, שריפת פחים וזריקת אבנים על שוטרים.

גם לכיוון השני אפשר לומר שמי שחושב שהוא רק ישמח בחיצוניות של הגאולה, בסוף הרבה מהבנים שלו יוצאים בשאלה ונותנים לגיטימיציה להרבה דברים בעייתיים, ועוד ועוד. השאלה היא מה נכון לעשות ואיך לעשות את זה ככה שזה לא ידרדר לכל מיני בעיות, לא לאן אפשר להידרדר עם נבחר בכיוון ששונה מאיתנו. להידרדר תמיד יש לאן.

והבאתי ראיות למה אי אפשר להסביר אחרת ועוד.

ולא הלבשתי עליך, כתבתי על התוצאות של הגישה (שחמורות יותר מה שכתבת אגב). ובדיוק בגלל זה כתבתי את ההערה בסוף, שלא תחשוב שאני מקשר אליך. אז לא יודע למה אתה מקשר.

שוב, אף אחד לא אמר רק לשמוח בחיצוניות של הגאולה.

בכל דרך יש סכנות. ממילא, אין טעם גם לבחור בדרך הלא נכונה וגם להסתכן. בוחרים בדרך הנכונה ומשתדלים.

הוצאת לי את המילים מהפה.

וגם אני מחובר למלבי"ם הזה שעושה הפרדה ברורה בין יעקב לישראל 

יום העצמאות ויום ירושלים..

כי הוא אומר שהשמחה של "ישראל" היא על קיבוץ גלויות ושיבה לציון.

ולגבי העקרון שלמדת ממנו- אפשר להודות גם בלי לשמוח. הוא לא אמר שישראל לא מודים אלא שאינם שמחים.

מודים על הטוב שיש אבל כואבים מאוד על מה שחסר.

לגבי הודאה,

פשיטא לי שצריך להודות על כל דבר, בכל עת. בכל יום אומרים מזמור לתודה, ובשבת וביו"ט שלא אומרים, אומרים טוב להודות לה', ובחול המועד פסח (למי שלא אומר מזמור לתודה) יש גם הודו לה' כי טוב בהלל וגם במזמור ק"ז של החג.

ואם זה לא מספיק, אז אפילו בט' באב אומרים מודים אנחנו לך על ניסיך ועל נפלאותיך שבכל יום (!!!) עמנו ערב ובוקר וצהריים.

אז פשוט שצריך להודות על כל טובה. והטובות שכרוכות בשחרור ירושלים כמובן בכלל, גם אם אינן שלמות בינתיים.

גם על שחרור החטופים אתמול, צריך להודות ולהלל, אלא, עם כל כמה שזה ממש מרגש, זה לא אומר שזה צריך לבוא לידי ביטוי, עבורנו, בקביעת סעודת מצווה, אי־אמירת תחנון, כו'. האם העניין שקשורים ביום ירושלים מחייבים את אלה? אולי כן ואולי לא, יש כאלה שפסקו שכן ויש כאלה שלא, לגבי סיבות הכל כבר נכתב ונדוש.

אמירת תחנון ביום העצמאות כשנהגתי לומר לא סתרה אצלי את תחושת ההודיה ביחס לכך שאנחנו זוכים לקיים מצוות יישוב הארץ, גישה למקומות הקדושים, עליית קרנה של תורה, אלא ביטוי לכך שעדיין דרך ארוכה לפנינו, אתה צודק שאפשר לומר תחנון ולהתכוון במילות התחנון "המדינה אשמה, החילונים בגדו, הפוליטיקאים גזלו" ויש לצערנו גם כאלה... אבל נראה לי שביסודה תפילת התחנון היא לבדוק איפה אני לא בסדר בסיפור, מבחינה רוחנית, וברמה הרעיונית (הלכה למעשה לחוד), זה מרגיש לי מתאים. אם הדיון הוא רעיוני בלבד, אפשר גם לקבוע סליחות והתעוררות לתשובה מתוך הרעיון שהיום הזה הוא קריאה עבורנו לייסד את מלכות ה' בעולם ולכן עלינו לתקן את דרכינו... לכן אם נוהגים ככה או אחרת לאו דווקא עדות על המידות העומדות מאחורי זה, במיוחד אצל ציבור שבו ההלכה היא יותר כמו אימפרטיב שלא ממש תלוי בשכנוע אישי כו'

בינתיים אני עדיין מתפלל שתשוב השכינה לציון ופעם באף־פעם אומר תיקון חצות

לא יודע איזה ביטוי צריכים

כמו שעל החטופים שחזרו אנחנו מאוד שמחים ומתרגשים זה לא אומר שלא נאמר תחנון היום (טוב, בין כה לא אומרים...) כי זה לא קשור אחד לשני

יש אומרים שיום ירושלים קשור לקביעת הלל ועוד תקנות הלכתיות יש אומרים שלא שייך, תקנה הלכתית היא לא פונקציה של כמה מידת הכרת הטוב יש לך ודברי הר' דבליצקי כמאה עדים שלמרות המאמר הנוקב בזמנו, חזר בו

אמרת בהתחלה שאם הם אומרים תחנון, בוודאי יש להם על מה לכפר

אז לא נראה לי

זאת לא עדות על הפנימיות

ההלכה לאו דווקא מחייבת ביטוי חיצוני של הודיה במקרה הזה לפחות לא בהכרח בתפילה

לגבי חובות הלבבות אני לא יודע מה מידת תחושת הכרת הטוב הנדרשת ביחס למאורע הזה אפשר גם לדרוש ביחס לנס של חזקיהו ונס נפילת חומות יריחו וזה אחד השיקולים שביטלו את מגילת תענית, לקבוע הודיה זמנית על נס מקומי אחלה אבל תקנה שתחייב את כלל ישראל למשך עשורים אם לא מאות שנים קדימה זה כבר משהו אחר (קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין? זאת אחת הטענות בציץ אליעזר אבל אני לא רוצה לפתוח את זה לפלפול כי כל הטענות כבר ידועות)

תניא ר"ש בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן שנאמר (שמואל א ב, כז) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו' גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר (ישעיהו מג, יד) למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן שנאמר (דברים ל, ג) ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות.

לגבי החטופים- יתכן שלא היו אומרים (אגב הרב מאיר אליהו לא אמר תחנון אחרי מות ראיסי..). השאלה עד כמה זה נחשב משהו כללי.

הרב דבליצקי לא הביא טענה עניינית למה הוא חזר בו. אז אדרבה זה ממחיש דברים שלא אכנס אליהם.

גם באותה שנה ובשנה שאח"כ "גדולי הדור" לא הורו להודות, כעדותו של הרב דבליצקי.

אני לא חושב שיש טעם בהמשך הדיון כי לדעתי היחס של רוב מוחלט של ההנהגה הרבנית החרדית בעבר וכיום לעניין הזה ולעוד הרבה עניינים לא נובע מהלכה אלא מהשקפה של התרחקות ממדינה חילונית במה שאפשר, וממילא אין רצון להודות על משהו שקרה ע"י המדינה, אין רצון להתגייס למלחמת מצווה גם אם התנאים יהיו גלאט כשר וגם אם רק מי שלא לומד יתגייס, יש התפשרות על דברים לא טובים בשביל כסף ללימוד תורה. הם לא ימנים ולא מתחברים למהלך של גאולה בדרך הטבע כי לא יתכן שזה יבוא ע"י חילונים. ועוד הרבה דברים.

יש פחד/אין רצון לברר באמת את רצון ה' (לכן לא לומדים שם לעומק לא מחשבה ולא תנ"ך), וכשאין מה לענות עניינית אז מגיעים למצב שמזלזלים ומתנהגים בכפיות טובה, כמו דברי הרב יצחק יוסף בחודשים האחרונים וכמו שהרב שלום כהן קרא לנו אז עמלק.

רוב החרדים אנשים טובים שאוהבים את עמ"י ומחוברים אליו, אבל כשאתה חי בהשקפה לא נכונה זה משפיע, ואצל מי שמלכתחילה המידות לא משהו זה מביא לכפיות טובה וחוסר אכפתיות.

נקודה נוספת. כשאני רואה סרטונים ביוטיוב שהרב עובדיה מאשים את דרעי שהטעה אותו לגבי אוסלו ושהוא קורא לו רשע, ואני רואה שעם כל זה ועם כל שאר הדברים הרעים שהוא עשה הוא השאיר אותו מנהיג המפלגה, ושכמעט כל הרבנים הספרדים החרדים בוחרים בו גם כיום, אני שואל את עצמי- כל הדברים האלה בשביל כסף ללימוד תורה שווה בעיניכם? לימוד תורה מתיר תמיכה בדברים רעים, חילול שם שמיים, פגיעה בא"י ובבטחון עם ישראל?

ברור שלא. לימוד תורה אמור להביא קודם כל לקיומה.

גורפות

לגבי המלבי"ם שוב השאלה לאו דווקא האם חזרה שכינה לציון או לא. והאמת, גם לא נראה לי שהשמחה ביום העצמאות תלויה דווקא בבירור הספציפי הזה... המלבי"ם רואה את אלה שלא מסתפקים בשלב הראשון, לא כפסימיים והורסי שמחות, אלא ככאלה ששואפים לגדולה אמיתית, הקומה הגשמית לא ממש מעניינת אותם כמו הקומה הרוחנית. והאמת, אפשר לדון גם בזה, האם זאת ההסתכלות היותר נכונה, אבל, אם המלבי"ם אמר, סימן שיש לזה מקום.

חטופים => הזכרת "כמה זה נחשב משהו כללי". שזה כבר שיקול הלכתי. אז כמו שיש שיקול של האם זה כללי, יש עוד שיקולים נוספים. בכל־מקרה, לעם ישראל אירעו אינספור ניסים, לא על כולם נקבעו ימי זיכרון, על חלקם בקושי יודעים (מלחמת אסא בכושים, מלחמת יהושפט בעמונים, כו' כו'). ניקח סתם לדוגמה את מצור ארם על שומרון, טוב, אני מתאר לעצמי שמאוד שמחו בתשועה הגדולה (שהייתה ניסית ממש, וממצב הרבה יותר גרוע), אז בסדר, המון העם (שמקביל לחילונים בימינו) כנראה שכח מזה אחרי כמה זמן, אבל אלה שהיו עדיין "בעניינים", האם אמרו הלל בברכה גם אחרי 10 שנים? 50 שנה? 100 שנה? אני לא יודע, אנחנו יכולים להודות על כל אותם ניסים נפלאים שהיו בימי המלכים, כאילו, מה בדיוק ההבדל? שזה קרה לפני הרבה זמן? שאנחנו חווים את התוצאות עכשיו? אני לא יודע, לא נולדתי כשירושלים שוחררה, כשם שלא נולדתי כששומרון שוחררה, את שני הסיפורים אני מכיר רק ממה שקראתי... אבל לא יודע, קטונתי.

יש פחד/אין רצון לברר באמת את רצון ה' (לכן לא לומדים שם לעומק לא מחשבה ולא תנ"ך)

=> באמת סוגיה לא פשוטה. ידועה הבדיחה על הלמדן שגילה שמשה ואהרן הם אחים, דרך הקצויס... אבל לא נראה לי שזה כזה מדויק. לחרדים גם יש ספרי מוסר והשקפה פשוט הם לא קוראים לזה מחשבה אלא השקפה. אם בציבור הדת"ל הטקסטים הקנוניים הם כתבי ראי"ה ומאמרים והנהגות של הרצי"ה, אז אצל הליטאי הממוצע זה יהיה מכתב מאליהו ו"אמונה וביטחון" או משהו כזה. לגבי לימוד תנ"ך, לומדים תנ"ך באופן עצמאי, לגבי ישיבות דת"ל, זה משתנה מישיבה לישיבה. יש כאלה שיש להן פוקוס על תנ"ך יש כאלה שלא, אני לא בטוח שאם אשלוף הסדרניק אקראי, הוא יידע דברי הימים ואיוב בעיון... וגם מבין אלה שכן, יש כאלה שלא לגמרי מפנימים פשט תנ"ך והולכים רחוק, אכמ"ל.

יש בזה עוד כמה גורמים שמעורבים, א' זה הרעיון של אמונת חכמים, כלומר אין צורך "לברר השקפות" לעומק ודברים בסגנון מספיק להקשיב למה שהגדוילים אומרים ואתה בסדר (שזה אותו דבר כמו ללמוד אותם ולהגיע לאותה מסקנה). נו יפה, אז מה יהיה עם הגדוילים? אז דבר ראשון לא בטוח בכלל שהם לא ביררו את השקפתם והגיעו למסקנות שהגיעו.

מה שכן, כאן נראה לי שמתחיל הבדל גדול. בישיבות ליטאיות זה מאוד נדיר למצוא מדרש. גם הלך החשיבה הוא מאוד לא מדרשי. היחס למדרש הוא כמו אל תוספתא, לא לומדים, ואם כן, אז ממש לא כדי ליישם. ובסופו־של־דבר השקפה / מחשבת ישראל זה התעמקות במדרש. התוצאה היא שהחרדיות הליטאית (וגם הספרדית) סובבת כמעט בבלעדיות סביב הלכה וכמה רעיונות השקפתיים בסיסיים. לא נראה לי שזה נובע מפחד אלא פשוט זאת השיטה. רצון ה' זה הלכה ומדרש זה יותר לעורר את הלבבות כו'. לכן גם ביחס למדינה, פרגמטיזם וריאלפוליטיק מוחלטים. אבל אני לא חושב שיש כאן "פחד לברר רצון ה'" זה נשמע לי כמו סיסמה שאפשר להדביק על כל אחד שלא מסכים איתך. כשלמדתי בהסדר אני זוכר שהייתה סדרת שיעורים על מצוות כיבוש הארץ כו' היית חושב שיהיו כאן בירורי עומק ודיונים, ממש לא, פשוט נרטיב ספציפי תוך התעלמות מוחלטת מכל דעה אחרת. כך שבהרבה מקרים "בירור רצון ה'" מסתכם בלקרוא את הספר אורות (שאין עם זה בעיה אגב), או במהלכים שהם ציור המטרה סביב החץ ("עם זה אנחנו לא מסכימים, אנחנו תלמידים של זה וזה, אנחנו סוברים ככה וככה"). יעני, לא ממש התרשמתי בכיוון הזה.

וכאן אפשר לראות הבדל עצום בין ספרים ליטאיים שמעמיקים במדרש (נניח מכתב מאליהו, תנועת המוסר => שזה יותר לכיוון של לעורר את הלבבות ועבודת ה' פרטית) לבין ספרים חסידיים שהמדרש הופך למגדלים עצומים של השקפה כו' (נגיד גור, סלונים, סאטמר). אבל אני באמת לא יודע להגיד לך מה הדרך האולטימטיבית בעבודת ה', אם יש כזאת. אני לא איש הלכה, אלא יותר אגדה ותורה עם דרך ארץ. ואני שמח שיש כאלה שמשקיעים את כל מרצם בבירור הלכה והוראה וכיו"ב. ואני מאמין שגם אני נותן את חלקי. ביחס לי"ב השבטים, הרש"ר הירש אומר שיש כאלה שהייעוד שלהם הוא אכן העניינים הלאומיים והמדיניים ויש כאלה שזה פחות נוגע אליהם כי יש להם דברים אחרים להתעסק בהם.

וכשאין מה לענות עניינית אז מגיעים למצב שמזלזלים ומתנהגים בכפיות טובה, כמו דברי הרב יצחק יוסף בחודשים האחרונים וכמו שהרב שלום כהן קרא לנו אז עמלק.

=>

מה אני אגיד לך, ביחס לכל ההתנהלות הפוליטית ולפעמים גם התנהלות אישית... חבל על דאבדין ולא משתכחין.

הנה סיפור על ה"פני מנחם" מגור שלא חשוד בציונות

מבחינה פוליטית נחשב כבעל תפיסת עולם ימנית. התנגד למסירת שטחי יהודה ושומרון לערבים וביקר ביישוב בית אל. הרב אלתר סירב לבקשת ראש הממשלה שמעון פרס שהתקשר אליו ב-1996 וביקש להיפגש עמו, באומרו לו שאיננו מסוגל ללחוץ את ידו של מי שלחץ את ידי ערפאת שדם יהודים על ידיו. עם זאת הוא נפגש עם יצחק רבין, בנימוק שהוא נגרר אחר מהלכי אוסלו, ולא הוביל אותם.

עשרות ההרוגים בפיגועי ההתאבדות שהתרחשו בתקופה האחרונה לחייו השפיעו על מצב בריאותו. בימים שבהם נהרגו אנשים סירב לאכול. הוא התבטא בתכיפות לפני אישי ציבור שנכנסו לחדרו על האסון שמביא לדעתו "הסכם אוסלו" על חיי ישראל.

יש דרכים שונות בעבודת ה', בתנאי שהבסיס ברור ומוסכם על כולם. כשמתעלמים מהבסיס ושמים את לימוד ההלכה וכמה עקרונות בודדים כחזות הכל זה לא דרך ולא השקפה אלא עיוות.

לימוד תנך זה לאו דווקא להיות בקי באיוב בעיון, אלא קודם כל להיות מחובר לרוח התנך- א"י, מדינה, חומר, פעילות מעשית בשביל הגאולה ועוד. זה פשוט.

אחרי שהבסיס מוסכם- יש דרכים שונות לבטא אותו. יש כאלה שצריכים להיות בעולם המעשה וכאלה שללמוד. וגם בלימוד יש אחד שמתאים לו יותר התעמקות בהלכה, אחר שמעדיף עיסוק במדרש, שלישי תנך, רביעי עבודת ה'. אבל לקחת דרך או דרכים מסויימות ולהגדיר את הבסיס לפיהן זו טעות חמורה, שגם גורמת למי שהולך בדרך הזו לא לראות אותה כביטוי של הבסיס האמיתי.

המלבי"ם לא חולק על מקורות תנאיים ועל פסוקים. ממילא אין ממנו שום ראיה לכך שאפשר לא לשמוח (וק"ו שלא להודות) על כל הנ"ל ואי אפשר ליישם את העקרון שלו פה.

לומדים את הסוגיות בגמרא ורואים שיש חיוב להודות. הדרך הקלאסית.

ברור שהחרדים לומדים ספרי השקפה שלהם. הבעיה היא שהם לא לומדים את הספרים הקדומים יותר (כוזרי לדוג') ומתעלמים מספרים שחולקים על ההשקפה שלהם. וכמובן לא רואים את התנך כספר שמדבר למציאות העכשווית ומלמד עליה שזה הכי חמור.

מההיכרות שלי בכל הישיבות הדת"ל לומדים עוד הרבה דברים חוץ מהרב קוק. אבל בכל אופן, לעומת הגדולים אחרים בדורו ולפני, הראי"ה למד *הכל* וכלל הכל והתייחס להכל לכן ההשוואה לא נכונה (אתה מכיר עוד גדול שחוץ מתנך ש"ס פוסקים ולמדנות ישיבתית היה גם בקי בכל שיטות הקבלה, המחשבה, החסידות, המוסר?)

ולא יודע איפה למדת, אבל בישיבה שלמדתי בה ובספרים ומאמרים שקראתי של רבנים מישיבות אחרות ורבני ערים וכדו', תמיד יש התייחסות ודיון במגוון דעות כשלומדים הלכה, גם בסוגיות כמו כיבוש הארץ.

לצערנו, הרוב בעבר וכיום הם לא הפני מנחם.

אפשר תמיד לנסות לסנגר ולהצדיק, אבל האמת תורה דרכה. אני מעריך חרדים על הדברים שהם טובים בהם, אבל לא מחפש להצדיק דברים מעוותים בכל מיני תירוצים.

ביחס לדבריך אם היה מישהו כמו הרב קוק בהיבטים שפירטת, הרב גורן היה בקי בכל אלה. (והאמת שכתב ספרים על המכילתא, ירושלמי, הלכה, תורה, מוסר ועוד)

אני חושב שהרב גורן היה אף תלמיד חכם גדול מהרב קוק.

ואין לרב גורן חיבור קבלי ומחשבתי כמו אורות או אורות הקודש או קרוב לזה.

והרב גורן למד אצל הרב ואצל תלמידו הרב הנזיר ככה שמן הסתם חלק נכבד מדרכו הוא קיבל מהם והלך לפיהם.

לא יודע אם הוא היה ת"ח יותר מהרב כי בכתבי ההלכה של הרב גורן התחלתי לעסוק רק בזמן האחרון.

בכל אופן, חבל שהרב גורן לא מקבל הרבה יותר מקום כי הוא באמת מיוחד.

אם תלמד מספריו כמו תורת המועדים וכד' תראה זאת.

(ומניח שגם בתורת הפילוסופיה, אבל לא למדתי מהספר הזה)

(זה לא חסרון).

אני מרפרף קצת בתורת הפילוסופיה (יש באוצר החכמה) ורואים שהוא היה בקי מאוד בפילוסופיה. הקבלה גם מופיעה פה, אבל זה פחות העניין של הספר אז זה לא מדד.

אפשר גם לציין את הרב שרקי ברשימה..

זה פשוט הבל לטעון שהרב קוק היה גדול ממנו, נובע מחוסר היכרות עם המפעלים העצומים של הרב גורן.

בגלל שהרב גורן לא כתב ספר על קבלה אז הוא פחות תלמיד חכם מהרב קוק למרות שהמפעל ההלכתי של הרב גורן גדול יותר וגם כתב ספרים על ספרות חז"ל (ירושלמי ומכילתא) גדול יותר?

בכלל, הרב גורן נראה לי מבין הגדולים שהיו בכל המאתיים שנה האחרונות.

(כנראה שהערוך השולחן והמשנה ברורה היו באותה ליגה)

או אם לא הבנת את דבריי.

דיברת אח"כ על קבלה, ועניתי על קבלה.

לגבי מי היה ת"ח גדול יותר, כתבתי בהתחלה שרק בזמן האחרון התחלתי לקרוא את כתבי ההלכה של הרב גורן, אז אני לא יודע (כמובן שגם אם הייתי בקי זה לא אומר שאני מספיק בר הכי לענות על זה). זה שיש לו יותר לא בהכרח מעיד שהוא יותר גדול.

הערתי שהטענה שהרב קוק גדול מהרב גורן זה פשוט הבל.

טענת על קבלה, הראיתי שיש לו בקיאות גם שם.

הערתי שגם בלי הקבלה, לא ברור שהרב קוק יותר.

זה לא כמות הספרים אלא הבקיאות המשתקפת מתוך הספרים 

לדעתי זה ממש לא קריטריון.

קח את הספרים של הרמב"ם ותשווה אותם לספרים של אחרונים, ייווצר לך מצג שווא שכביכול האחרונים גדולים יותר ממנו. חייהם של הרמב"ם וגם של הרב קוק היו אפופים בהיסחי דעת מהתורה,ועם זאת הם הגיעו לאן שהגיעו.

לדעתי רק עוד כמה דורות יבינו את הגדולה האמיתית של הרב

אתה אומר הבל על טענות שבכלל לא נטענו.

וגם לא כתבתי שהרב גורן לא היה בקי בקבלה.

אתה יכול לומר את מה שיש לך להגיד בלי להלביש את זה באופן לא קשור על דברי אחרים.

גם מה שכתבת בסוף לא נכון, אבל לא מתכוון להיכנס לדיון על זה.

סליחה על אי ההבנה

יש דרכים שונות בעבודת ה', בתנאי שהבסיס ברור ומוסכם על כולם. כשמתעלמים מהבסיס ושמים את לימוד ההלכה וכמה עקרונות בודדים כחזות הכל זה לא דרך ולא השקפה אלא עיוות.

=> לעניות דעתי הבסיס הוא שמירת הלכה והמצוות זה בדיוק מה שנצטוונו עליו בהר סיני. איך להתייחס לאירועי השעה, סוגיות אמוניות – פחות מהותי, מוזמן להראות מהכתובים אחרת

אלא קודם כל להיות מחובר לרוח התנך- א"י, מדינה, חומר, פעילות מעשית בשביל הגאולה ועוד. זה פשוט. => כל אחד לוקח לכיוון שהוא רוצה. קריאה אחת של התנ"ך תראה כמה מעשי אנוש הם הבל וריק, "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי", והדבר היחיד שמעניין הוא שמירת המצוות וההתבדלות מאומות העולם והעבודה הזרה, כמו יהושפט "חטף" על זה שהצטרף לאחאב (עזרת ישראל מיד צר, געוואלד!), או כמו ירמיהו שרצה לברוח למדבר אילולא נבחר להוכיח אותם. מהנביאים משמע "נטעו גנים ושבו" וכו' כו' כו'. זה באמת תלוי מה אתה מחפש.

לומדים את הסוגיות בגמרא ורואים שיש חיוב להודות. הדרך הקלאסית.

=> עובדה, יש כאלה שראו הפוך

ברור שהחרדים לומדים ספרי השקפה שלהם. הבעיה היא שהם לא לומדים את הספרים הקדומים יותר (כוזרי לדוג')

=> בינו שנות דור ודור וכו'. בכל תקופה באה הבנה חדשה בתורה מן השמיים, שהיא מתאימה לדור וצדיקי כל דור מבינים בתורה כפי מה שדרוש ללמד את בני הדור. [חידושי הרי"ם האזינו]. לימוד אמונה הוא בהחלט חשוב ואם חסר אז צריך להוסיף (מינון מדויק? לא יודע להגיד לך). אבל איך לומר את זה... בישיבה, לא יכולתי להבדיל בין מי שמעולם לא פתח כוזרי, או לא בא לשיעור כוזרי, אבל כן אפשר בקלות להבדיל בין מי שלא בא לשיעור עיון בבוקר לבין מי שבא... בכל־מקרה, הרב יוסף בן פורת למשל, כל הזמן מזכיר ספרים כמו דרשות הר"ן, כוזרי, רמב"ן על התורה, רס"ג, והוא עדיין 100% "השקופה".

ומתעלמים מספרים שחולקים על ההשקפה שלהם.

=> מה לעשות נכון גם לצד השני...

וכמובן לא רואים את התנך כספר שמדבר למציאות העכשווית ומלמד עליה שזה הכי חמור. => כמו שאמרתי חוסר לימוד תנ"ך היכן שישנו אכן בעיה. אבל יש גם רבנים חרדים שלא מרוצים מהמצב המצוי, וזה לא הופך אותם לפחות חרדים.

מההיכרות שלי בכל הישיבות הדת"ל לומדים עוד הרבה דברים חוץ מהרב קוק.

=> כן, אבל בסוף הכל שואף לשם, והכל בפרשנות ספציפית למדי בהמשך לקו הזה (לפחות במיינסטרים)

אבל בכל אופן, לעומת הגדולים אחרים בדורו ולפני, הראי"ה למד *הכל* וכלל הכל והתייחס להכל לכן ההשוואה לא נכונה (אתה מכיר עוד גדול שחוץ מתנך ש"ס פוסקים ולמדנות ישיבתית היה גם בקי בכל שיטות הקבלה, המחשבה, החסידות, המוסר?)

=> אני לא יודע איזה גדול בקי יותר ואיזה בקי פחות ומעולם לא שמעתי שקובעים מה הדרך הנכונה לפי איזה גדול נראה לי שהוא יותר גדול ובקי. השפת אמת, שחי באותה תקופה, לא טוב? גם רבים מבני דורו ואף מאלה שהעריכו אותו מאוד סברו שאין הלכה כמותו. ומה עם חב"ד שאומרים שהר' שליט"א עולה על כולם? או חזוניאישניקים?

כאילו באמת זאת טענה שאני פשוט לא מבין ואני רואה אותה חוזרת שוב ושוב בווריאציות שונות ומשונות, ובאמת אני לא מבין, ממתי זה עובד ככה? איך אני אמור לדעת שהוא יותר בקי ומקיף מכולם? גם על ר' מאיר נאמר שלא היה כמותו בדורו ואעפ"כ אין הלכה כר"מ. או מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום ואעפ"כ נצחוני בניי. דעתי האישית בנושא עם כל כמה שיש לו סגנון מאוד מיוחד ותורה עמוקה אני לא רואה את עצמי ממש מחובר אליו כמו אל סגנונות תורניים אחרים. אז מה אני אמור לעשות במצב כזה?

ואני לא מחפש ללמד זכות או משהו פשוט ככה אני באמת רואה את הדברים

וגם יודע לתת את המקום לכל דבר, כנראה צודק. זה שאתה לא מתחבר זה משהו אחר.

וזה לא קשור לר"מ ולר"א.

פשוט לןמדים את הרב וקוראים מה אומרים עליו ורואים שהוא היה בקי בכל התחומים לעומת החולקים עליו.

מי שמחובר לתנך לא מוסר חלקים מא"י ולא משנה איך תקרא את התנך.

מי שרוצה להתנתק מעוברי עבירה לא לוקח מהם כסף.

מי שמעניין אותו שמירת מצוות, דואג שיהיה לו תנאים מתאימים לשרת בצבא ולא מתחמק.

מי שמעניין אותו זה שמירת מצוות לא מורה ב"דעת תורה" לבחור במפלגה מחללת שם שמיים שמרחיקה את עמ"י משמירת מצוות.

לא אגיב יותר.

פשוט לןמדים את הרב וקוראים מה אומרים עליו ורואים שהוא היה בקי בכל התחומים לעומת החולקים עליו. => סובייקטיבי לחלוטין

וזה לא קשור לר"מ ולר"א. => זה גוף הטענה, שזה שאין כמותו בכל הדור לא אומר בהכרח שצריך לפסוק כמותו ההלכה פשוט לא עובדת ככה

מי שמחובר לתנך לא מוסר חלקים מא"י ולא משנה איך תקרא את התנך.  => בטח אמרו את זה גם לירמיהו, בכל מקרה זאת שאלה הלכתית

מי שרוצה להתנתק מעוברי עבירה לא לוקח מהם כסף. => נכון מאוד

מי שמעניין אותו שמירת מצוות, דואג שיהיה לו תנאים מתאימים לשרת בצבא ולא מתחמק. => נכון וכך גם היה בקום המדינה

מי שמעניין אותו זה שמירת מצוות לא מורה ב"דעת תורה" לבחור במפלגה מחללת שם שמיים שמרחיקה את עמ"י משמירת מצוות. => נכון מאוד

וזה לא קשור לאיך פוסקים כי הדיון פה הוא לא בהלכה אלא באיך להסתכל על המציאות. ומעבר לכך, ברור שאם אתה לא יודע כמו מי ללכת כי אתה לא בר הכי להכריע- זה מדד מצויין.

אז על העיקר אנחנו מסכימים.

לגבי א"י- זה מקרה אחר לגמרי מאשר ירמיהו ואין טעם להביא דברים לא קשורים ולהטעות.

ולפני שזו שאלה הלכתית זו שאלה של הבנת המציאות, ושם בוודאי המתירים טעו, ולכן הדיון הוא קודם כל מאיפה נבעה הטעות ומה המסקנות שצריך להסיק (מסקנות שלצערנו לא נלמדו או לא נלמדו עד הסוף).

לא ידוע לי שעדיף רוב חכמה על פני רוב מניין

ואם איני יודע איך להכריע – איני יודע גם לומר מי הרב האולטימטיבי הבקי והכולל ביותר

כאילו, מאיפה אני אמור לדעת דבר כזה?

אם ממה שאומרים עליו, יש תומכים, יש מתנגדים, יש מעריכים מאוד אבל מסתייגים

אם מקריאת ספריו, זה תלוי ברושם שלי

ירמיהו כן קשור לדעתי כי ברור לי שאמרו לו שמה שהוא אומר להיכנע זה כי הוא שמאלני, אין לו רוח הגבורה של דוד המלך, הוא לא מאמין בישועת ה', הוא לא מחובר לתנ"ך... כאילו, אם נגיד שצריך "לחזור לרוח התנ"ך", מה זה אומר בדיוק? כולם אומרים את זה וכל אחד מתכוון למשהו אחר. אתה אמרת שזאת גאולה בדרך הטבע, חומר, א"י, אין בעיה, אפשר באותה מידה לומר שזה אפסיות האדם והחומר, גאולה ניסית, ביטחון...

מי שמחובר לתנך לא מוסר חלקים מא"י => "ולפני שזו שאלה הלכתית זו שאלה של הבנת המציאות"

אני חושב שהרב עובדיה זצ"ל היה מאוד מחובר לתנ"ך ועדיין אם מותר הלכתית אז מותר הלכתית (ברמה התיאורטית => וככה גם הגענו להסדרים עם ירדן ומצרים)

זה שהייתה טעות עצומה בשיקול הדעת ברמה של הבנת המציאות, זאת באמת בעיה חמורה

רוב מניין לא היה כנגד דעת הרב קוק.

ההיקש מירמיהו לא קשור בכלל כי ירמיהו קיבל נבואה וכי זה היה עונש מה'. פה ה' רצה וסיבב את חזרתנו ארצה.

אני לא חושב שהוא היה מאד מחובר.

המחלוקת היא באיזה מצב מותר הלכתית (=באיזו רמה של פיקוח נפש. הרי ברור שירושת א"י זה דבר שיש בו סכנה מטבעו). לדעתי מי שבאמת מחובר לערך של א"י (תנ"ך, חז"ל, זוהר) לא היה מתיר במצבים שהוא התיר.

והטעות החמורה בהבנת המציאות היא נגזרת של הדברים שכתבתי בהתחלת השרשור.

אגב, משהו מעניין לגבי הסכם השלום עם מצרים:

בכל־מקרה, זה המקור לכך שחזר בו

https://forum.otzar.org/download/file.php?id=45493&sid=220a665cfb52a4a95ee109a96a83b90f

אין חילוק בין השניים

אלה שאומרים תחנון באחד אומרים גם בשני

אלה שלא אומרים באחד לא אומרים בשני

מבחינת תחושה אישית, יש כאלה שבשבילם יותר משמעותי יום ירושלים (שחרור מקום קדוש, גישה לכותל, כו') מאשר יום העצמאות (הכרזה על הקמת מדינה חילונית שבמהותה מהווה חילול ה' – לשיטתם)

במלחמת ששת הימים ואת שחרור ירושלים, אפשר ללמוד יותר מהכל ולהבין את היסודות הכי בסיסיים של השקפת העולם שלהם.

זאת אומרת מודה ושמח על הניצחון, אבל לא משווה את זה למשעבוד מלכויות לחירות מדינית.

לגבי השם של יום 'ירושלים', אני מצפה שתבנה, כי רוב מה שכבשנו מיושב בישמעאלים, כולל עיקר הלב, בית המקדש.

בתורת החיים חוגגים את יום ירושלים ולא את יום העצמאות.

@ארץ השוקולד

אילו ספרים של הרב גורן אפשר ללמוד כדי להיפגש עם גדולתו?

איפה אפשר לראות את ספריו על המכילתא וכו? יש באוצר החכמה?

ביחס לרב זצל אתה טוען שהרב גורן היה בקיא יותר? חריף יותר? שספריו עמוקים/קשים יותר? באיזה תחום בהלכה? בתלמוד? במחשבה?

אתה חושב שיספרים כמו ריש מילין, עין איה, אורות הקודש

הם פחות? למה?

אשמח לשמוע ..

לרב גורן יש ספרים במקצועות התורה השונים.

בכל ספר רואים את רוחב היריעה שהוא פורס, למשל ביחס לשאלה על שכר מצוות ותפילות בעולם הזה בספרו תורת המועדים או במסורת והיסטוריה במועדי ישראל, או ביריעה ביחס לסוגיית חילול שבת בצבא בהקדמתו למשיב מלחמה.

ביחס לירושלמי ומכילתא, יש לו ספר שדן בהגהות הגרא לספרים הללו בשם "הירושלמי והגרא".

ובעולם הפילוסופיה אפשר לעיין בספרו תורת הפילוסופיה.

וביחס למדינה יש לו את משנת המדינה ותורת המדינה אם אני זוכר נכון.

לא יודע אם יש באוצר החכמה, אני מהפרימיטיבים שבעיקר משתמש בספרים פיזיים

אסביר בקצרה:

ניתן לראות בספר לעיתים רבות על מה הוא מבוסס ומתוך זה להבין את הלימוד של אותו גדול ובמה הוא שלט.

מספרי הרב קוק ניכרת שליטה בחז"ל וקבלה, מתוך זה הוא בנה יצירה ספרותית המעבירה מסרים להשקפתו והבנתו בדבריהם.

מספרי הרב גורן רואים את עושר המקורות השונים בתנ"ך, בכל מקורות חז"ל (בש"סים, מדרשי הלכה ומדרשי אגדה), ובראשונים (בין אם מדובר בפירוש רס"ג או בפירוש הרמב״ם על מסכתות זרעים או פרשן אחר במקומות השונים בש"ס) ובספרות ההלכה (לעיתים האחרונים, אבל נראה לי ששם הוא פחות שלט)

מספרי הרב עובדיה רואים שליטה עצומה בדברי האחרונים בין אם מדובר בספרי הלכה קלאסיים, ספרי הלכה על הסדר פחות מוכרים או שותים, אבל רואים שאת הראשונים הוא פחות למד ולכן לעיתים רבות מצטט אותם מתוך האחרונים.

ולכן, זה לא שספר הוא פחות מספר אחר, אלא שהבקיאות והשליטה של הפוסק ניכרת מתוך כתביו.

ולהבנתי רואים שלרב גורן הייתה שליטה טובה ורחבה יותר בתנ"ך, ספרות חז"ל והראשונים מהרב קוק. 

הסתכלת פעם ברשימת המקורות של דברי הרב בסוף אוה"ק א,ב?

למדת שו"תים של הרב?

זה שהסגנונות שונים והרב גורן מאוד קריא וגם עוסק הרבה בנושאים מעניינים וזה שהרב הרבה לפעמים לא מציין מקורות בספרי המחשבה שלו ושלא היה יכול להרחיב בתשובות הלכתיות יותר מדי מרוב עומס, לא מלמד על יותר גדלות.

קראת עדויות על הרב (עדויות מדור של רבנים שלא היו מקצינים בתיאורים ובתארים כמו בדורנו)?

לדוג' שהוא ידע לצטט בע"פ את כל הזוהר?

שהוא למד כל יום שישים דפי גמרא בעיון (כלומר סיים שס פעם בחודש וחצי) ופעם בחודש את כל התנך?

שהוא שלט בכל מכמני התורה בנגלה ובנסתר?

שכל מקצועות התורה היו ברשותו?

שמציבים אותן בשורה אחת בקבלה עם האר"י הגר"א והבעש"ט?

שהיה יודע רמב"ם וראשונים בעל פה?

כדאי לעשות בירור מעמיק לפני שמתבטאים בנושאים כאלה.

תקרא עדויות רבות כאן ותבין עד כמה הרב היה גדול בתורה:

סוד גדלותו של הרב קוק

א. לא עיינתי בהפניות שכתבו בסוף אורות הקודש, אבל מי כתב את ההפניות?

ב. למדתי תשובות של הרב זצ"ל.

ג. על הרב גורן מספרים שהוא ידע בעל פה את כל השס.

ד. ביחס ללימוד, כך מספרים על זמנו של הרב קוק בישיבה, על הרב גורן מספרים שסיים שס כל שנה גם בהיותו רבצר.

ה. כפי שהערתי, ההבנה שלי נובעת מלימוד ספריהם ולא מתוך עדויות, אתה יכול לבחור לעיין בספרים ולהגיע לתובנה אחרת ואז אולי אני טועה, לחילופין תוכל להסתכל מזווית אחרת ואז להגיע לתובנה אחרת אבל אז זה עניין של הסתכלות ולא "לא נכון".

א. לא הבנתי. ברור שדברי הרב מבוססים על המקורות האלה שהוא למד וידע. זה שהוא לא כתב את מקורותיו בספרי המחשבה שלו לא אומר כלום. היה לו סגנון כתיבה אחר מהמקובל.

ב. לא יודע כמה למדת. בכל אופן כתבתי בהתחלה למה זה יכול להיתפס כאילו הרב גורן היה גדול יותר.

ג. אם הרב ידע את כל הזוהר בע"פ וגם ידע בע"פ גמרות שונות וראשונים ורמב"ם ושו"ע ועוד כמו שמובא, מן הסתם גם את כל הש"ס הוא ידע.

ד. אדרבה.. הרב למד בוולוזין בגיל 19 למשך שנה וחצי. כלומר כבר בגיל 19 הוא סיים שישים דף בעיון בכל יום (זה בלתי נתפס). אדם כזה בוודאי מסיים אח"כ ש"ס בכל שנה. והוא גם היה חוזר המון על תלמודו כמו שהעידו, אז פשיטא שעל כל הש"ס היה חוזר לפחות בכל שנה.

ה. זה לא עניין של הסתכלות. עיינתי בספרים של הרב גורן וגם עשיתי רפרוף כללי לראות רוחב של מקורות.

אמרת שמהרושם שלך הרב גורן בקי יותר בכמה תחומים, הבאתי עדויות רבות (הכל בקישור ובויקיפדיה בערך על הרב, ויש עוד המון בספרים עליו) עד כמה הרב היה בקי מאוד מאוד בתחומים האלה (ונוספים), פשוט מצטט בע"פ. הפניתי שגם מספריו רואים ידע ענק, והסברתי למה זה פחות בולט מזה של הרב גורן.

אעצור פה. לא אוהב את הדיון בעניין ומרגיש שזה לא מכבד באופן כללי ובפרט את שני הגדולים המיוחדים האלו שהיו גם קשורים ביניהם ואוהבים ומחוברים זה לזה. רק היה לי חשוב שלא יסתמכו על הרושם שלך.

הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי...

אין לנו הכלים לחלק ציונים לגדולי ישראל והדיון בזה לא ראוי. אם נזכה להיות במדרגתם, אולי אז נדע מי יותר בקי, למי יש סברות יותר ישרות, כו'.

אמרתי שאני לא אוהב לעסוק בזה ושזה לא מכבד, ולא את מה שאמרת.

לעומת הדיון שהיה בינינו, לדיון הזה איתו אין ממש חשיבות ולכן אני לא רוצה להתרחב יותר ממה שממש נצרך.

בנוסף לזה, כבר הוכחתי בשרשור כאן שבפועל הרבנים החרדים לא מתנהלים לפי ההשקפה שהם אומרים שהם מאמינים בה, לכן אין  ממש טעם להיכנס לדיון במקורות כי זה דיון תיאורטי בלבד.

ופה סיימתי. בעז"ה בשורות טובות לכל עמ"י ובכל התחומים בקרוב ממש

אבל שוין

בע"ה גאולה קרובה

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.

כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.

ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.

לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני). 

כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.

כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.

כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.

יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.

כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.

אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח,  זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

סבלנות, מונופול, דמקה, רמי קוביות, המשחק עם הרכבת מילים - שכחתי את שמו ועוד