אני גם בשביעי של פסח הגעתי להחלטה דומה (אצלי זה הפסקה מפייסבוק יש לי דף עסקי והייתי פעילה שם הרבה)

וזה מתנה ממש.

מרגישה שנמצאת יותר ברגע זה. פחות מעודכנת ומתעדכנת.

פחות מבזבזת אנרגיה וגם אם נמצאת במסך יותר מנצלת זמן ללמוד/ לעבוד בזמן הפנוי.

ושתדעי שיכול להיות שלקחתי השראה ממך ומעוד חברה שעשתה דבר דומה באותו זמן.

ככ מרגשת אותי הרעפת האהבה הזו מכן. ממש.

וזה הדדי כמובן❤️

תכלס, הרגשתי שיש כמו מן מפלצת קטנה שמפחידה אותי שבלי המסך לא מעניין בחיים, שמה כבר זה יועיל, שאני לא אצליח, שאני מסתדרת גם כך.. בקיצור מיליון תרוצים

צריך לשים אותה על מיוט ולנסות. זה ממילא ככ זמין שמתחרטים ובשניות את שוב על הגל

מחזקת אותך לנסות ולראות ישועות❤️

ומצרפת כתבה שראיתי היום ומחזקת את מה שכתבת:

ממש טוב לשמוע מה שכתבת. בע"ה מתכננת גם❤️

אם אני נכנסת לגלישה ממושכת אני עושה הפסקות מובנות מהטלפון, כל נניח רבע שעה, מניחה פיזית את הטלפון, קמה מהספה, מסתכלת על השעון והולכת לבצע את הפעולה המתוכננת.

כל פעולה יותר חשובה מהטלפון, הטלפון הוא רק הפסקה בין הפעולות.

כמו שכתבה @אם_שמחה_הללויה, זו היתה פעולה אוטומטית ממש, כמעט כמו לנשום. אצלי לפחות.. (הגעתי למצב קשה חח)

הגעתי למצב די קשוח עד שהגעתי להחלטה, הייתי ממש מותשת. אז אני מאחלת למי שמנסה שתגיע לזה ממקום יותר טוב

והטיפ שלי הוא לשים לב לכמה דברים:

1. כמה זמן יושבים על הטלפון, מול כמה דברים יכלתי לעשות בזמן הזה, בצורה מודעת

נגיד נסחפתי שעתיים. בשעתיים אחרות שיש לי ואני מחליטה לעשות בלי לגעת בטלפון - לשים לב כמה הספקתי. ולעשות זה לא רק לנקות/ לקנות/ לבשל וכד בצורה משימתית. זה גם לשבת רק עם הילדים בלי הסחות דעת, לנוח. פשוט לשכב לידם על הספה או לחלופין ללכת לישון. לצאת מהבית להליכה במקום אם יש אפשרות..

2. לעשות עבודה מנטלית ולהבין שהטלפון הוא תעדוף על פני משו אחר. זה לא זמן לעצמי כמו שהרבה מאיתנו חושבות, זה עוד עיסוק שלוקח מאיתנו אנרגיות. זמן לעצמי זה לעשות משהו עבורי. וזה יכול להיות גם גלישה, אבל בינינו - אם זה ככה, אז כל היום יש לנו זמן לעצמנו.. אם כך, למה עדיין אנחנו מרגישות חנוקות??

3. להציב יעדים שאני רוצה להספיק. הייתי בהלם כמה דברים אני רוצה לעשות שהם לא גלישה, וכמה לא הגעתי אליהם בגלל זה. עד שאני לא מסיימת, אין מה לגעת

לדוגמה עכשיו, בין התגובה הקודמת שלי לעכשיו עברה שעה. בשעה הזו הספקתי לקלח 2ילדים, להחליף לקטנה מצעים, לססר להם את החדר ברמה שיכלתי רק לחלום עליה כולל מיון של צעצועים ולספר להם סיפור. והכל בנחת ובפניות ועם צחוקים ונשנושים. אני לא ממהרת לטלפון. החיים שלי הם כאן ועכשיו

בימים שלפני, הייתי אולי מוותרת על מקלחת, ומזרזת אותם לישון כדי להתפנות ל'זמן שלי' על הטלפון. ואז מחר מתפלאת איך הגיע יום חמישי והבית במצב שהוא נמצא בו. ואז חוזר חלילה, ויום שישי עובדת קשה כל היום ומתמרמרת שלא יצאתי קצת בשביל עצמיז/ עם הילדים ואני כל היום תקועה במטבח

יצא ארוך חח חפירה רצינית

אני עכשיו בחופשת לידה

הולכת לישון מאוחר וקמה מאוחר וכיף לי עם זה

מספיקה לסדר את הבית, כביסות, קיפולים (לא מגהצת אף פעם), לנקות בקטנה, לשטוף כלים, אני עם הילדים מהזמן שהם חוזרים ועד ההשכבות ועדיין יש לי המוןןן שעות מסך.

אז אני מנסה לחשוב על הסעיפים שלך.

לגבי סעיף 1, אני יותר בפלאפון מבפעילות אבל מספיקה עדיין הכל (יכטל להיות שזה קשור גם להנקה שזה די משעמם וזה יחסית הרבה זמן מהיום, אבל אני לגמרי על הפלאפון לא רק בהנקה).

לגבי סעיף 2, אני לא מרגישה חנוקה, מרגישה שיש לי זמן לעצמי וזאת הדרך שלי אבל זה מבאס אותי כי זה מרגיש לא יעיל ובזבוז זמן בסופו של דבר.

אפילו לצאת החוצה במזג אויר הזה זה על גבול הבלתי אפשרי וממש לא כיף. ניסיתי את זה היום ואני עוד מתאוששת מזה.

לגבי סעיף 3, אז עוד פעם אני די מספיקה הכל גם ככה.

אולי מתאים לך לשתף יעדים שלך? דברים שאת עושה ביום יום שלא הייתי עושה פעם? תחביבים?

אני מבינה שאני בחלד וב"ה התינוק נותן לי את הזמן שלי ועשיתי הרבה עבודה לפני הלידה להיות בטוב ולהעריך את השאנטי הזה, לכן זה לא ככ בוער בי אבל מצד שני את מתארת שינוי מבורך שהייתי שמחה לעבור גם אני.

ובסוף בסופ, ברור שאני בורחת לפלאפון ולא בוחרת בו וזה הרבה בגלל שמשעמם לי ואין לי רעיונות אחרים לעשות. משתדלת שלא לגלוש לדברים שאני לר רוצה בהם כמו חדשות או תכנים שהם לא בשבילי, בעיקר דברים שאני נתרמת מהם, אבל עדיין זה הרבה יותר מידי זמן.

עכשיו אני חפרתי😁

האמת שכל הכבוד לך!

שאפו על ההספקים

בחופשת לידה החה קשה לי להיות בבית כי הייתי גם אחרי שמירה ארוכה, אז יצאתי הרבה. הגלישה שואבת אותי ליושבנות, ואני גרה רחוק מההורים אז הייתי נוסעת אליהם/ נוסעת להתאוור באיזה חוף/ עושה קניות/ יוצאת לשיעור תורה/ נפגשת עם חברות

לקום מאוחר אני לא אוהבת האמת אז יש פה שוני

ובעיקר, המטרה היא לא להפוך לזומבי ושזמני יהיה בידי כדי לעשות דברים שאני רוצה ולא להשתעבד לזמן המסך. כי גמני גולשת מן הסתם. ואני עובדת אז רחוקה מלהספיק הכל ביום יום וגם אם הבית נקי - יש איזה פרויקט זאקח על עצמי לתחזוק/ יש רצון לצאת עם הילדים לפארק או לאכול גלידה. לשבת לשיחה ארוכה עם חברה.

בסוף הזמן הוא מוגבל. אני רוצה לנצל אותו לחוויות עם אנשים/ עם עצמי. בעיקר חשוב לי להיות יותר פנויה לחוויות עם הילדים האמת

יש סיכוי להצליח בגמילה כזאת בתקופה של חולשה (פיזית) גדולה?

אני עכשיו בתקופה כזאת (מחסור בבי 12) ואני בכל מקרה רובצת במשך שעות.. וגם בלי הרבה ריכוז, אז לא מצליחה להתרכז לאורך זמן בספרים או בדברים של העבודה.

אז למרות שאני באמת ממש ממש ממש צריכה גמילה מהפלאפון (ומהפורומים בפרט) אני לא רואה את עצמי מצליחה לעשות את זה בתקופה הקרובה..

(ודווקא היו לי תקופות בעבר שכן הצלחתי, בעיקר כשראיתי שאני נסחפת להגיב בפורום דברים שאח"כ התחרטתי עליהם. זה דרש כוח רצון, אבל אז גם היה לי כוח פיזי..)

מה אתן אומרות?

ואני חושבת וכך היה אצלי,  שהתשישות היא לא רק חוסר בבי12 שאני מקווה שתשלימי בקרוב

כשאנחנו בטלפון הראש כל הזמן עובד. כלהזמן מעבד מידע. זה כשלעצמו נורא מעייף לאורךשעות, אם נוסיף לזה את הפגיעה בשנות השינה גם.

וגם אצלי, כשהייתי עובדת וגולשת במקביל - זה עשה לי בלאגן בראש והיה לי קשה להתרכז. כבר חשבתי שפיתחתמ הפרעת קשב, למרות שיש לי יכולת מובנית ב"ה של ריכוז גבוה במשך הרבה זמן וירידה לפרטים קטנים מנסיון העבר. כשהפסקתי לגלוש בעבודה - ההספקים שלי עלו ונהיו איכותיים יותר, וגם חזרתי פחות עייפה הביתה

לדעתי, גם אם את חלשה - תטםלי בעצמך לא רק בבי 12. תשני יותר,תשקיעי יותר באוכל מזין שזה גם לוקח זמן להכין, צאי קצת לשמש, תעשי מטלות בבית בנחת.

לדעתי זה ממש ישםר לך את ההרגשה

אז גם אין לי תיאבון (בכלל. חיה כל היום על ופלים ופריכיות, פעם ב- פיתה עם משהו בפנים) וגם לישון טוב אני לא מצליחה (כי כואבות לי הרגליים, כנראה גם בגלל המחסור)

ואם אני לא יהיה בפלאפון אז מה אני אעשה? אני פשוט ישתגע משעמום.. כי באמת אני לא מצליחה לעשות כמעט שום דבר אחר..

כי פשוט אין לי כוח

ואם אני אכריח את עצמי לאכול משהו שלא מתחשק לי באותו רגע אני פשוט אקיא..

מקווה שהתקופה הזאת תעבור מהר ולא תשאיר נזקים🤷‍♀️

זה יציאה החוצה והאוויר הצח בבוקר

אם אני תקועה בבית, עד הצהריים אין לי חשק לאכול כלום

הדבר היחיד שעזר לי בקיץ זה לקום ממש מוקדם ולעשות הליכה. בבוקר מוקדם יש עוד אוויר קריר.

היינו קובעות עם גיסתי לעשות הליכה בבוקר.

היום לצערי אני בקושי מגרדת את עצמי מהמיטה, צריכה לחזור לזה.

מנסיון משמעת עצמית קל להשיג אם את עושה משהו עם עוד חברה, ככה אתן מדרבנות אחת את השנייה.

שצריך לחשוב איפה משקיעים את הכוחות שלנו.

האם זה אפשרי? כן.

השאלה כמה כוחות זה יצריך ממך, והאם יש לך פניות נפשית לזה עכשיו.

נגיד לי בתקופה האחרונה אין כוח לחשבונות האלו, קשה לי עם המילואים, עם המלחמה, אני עסוקה בלשרוד בצורה טובה שמאפשרת גם לחיות. אז משקיעה את הכוחות שלי בילדים ובבית, ולא בלהגיד לעצמי נו נו על מסכים או על אוכל למשל.

אז כל אחת וכמה כוח שזה דורש ממנה, ומתוך חשיבה לאיפה הכי נכון לכוון את הכוחות כרגע

להשקיע בזה עכשיו..

אבל לפחות אני יודעת כמה זה חשוב ונכון, ואז כשיהיה לי כוח אז כן אשקיע בזה..

מרגישה שהנוכחות של הטלפון פוגעת משמעותית בנוכחות שלי

אני לא אוהבת את זה בכלל

יכולה להסביר איך בפועל את מתנתקת?

כי בסוף אני מוצאת את עצמי מחפשת את הטלפון כל הזמן, וחוסרת אליו כל הזמן

אז פחות יש הזדמנויות, וכשחוזרים יש סדר ערב ופחות זמן..

וגם - פשוט החלטתי. וגם אם רציתי, אז החלטתי לדחוק את הרצון הצידה.כ ו שגם אם יבוא לנו שוקולד חלבי אחרי ארוחה בשרית - נדחה, אז גם פה.זה מנגנון שצריך לעבוד עליו.

והאמת שהדרייב הכי טוב, הוא להינות מהפירות של זה.

ושוב מדגימה - הנחתי תטלפון שוב לשעה בין התגובה האחרונה לזו שעכשיו. שטפתי הר של כלי פלסטיק, טאואתי רצפה ומיינתי ממנה צעצועים, פיניתי שולחן, הכנסתי מדיח, ניקיתי את הכיורים, השיש והגז, פיניתי מייבש והכנסתי עוד אחד, חתכתיי לי סלט סלק למחר, סחטתי לימונים במסחטה החשמלית שיהיה גם לשבת על הדכך ושטפתי אותה, חתכתי חסה והשריתי בסבון . על הדרך דיברתי עם אמא שלי. בשעה!

אם הייתי צוללת לפורום, מחר הבית שלי היה נראה אוי ואבוי והייתי מתבאסת זאין לי סלט לא. צהריים מחר כי אני מקפידה על זה, או- עובדת בלחץ בבוקר כדי להספיק.

לא שווה..? 🤔

למחשב באופן טבעי פחות מגיעים כי הוא פחות נגיש.

והפלאפונים גוזלים זמן נכבד מהחיים....

אז כשאין הודעות/ווטסאפ וכד'

פשוט מתפנה נתח זמן משמעותי ביום.

גם למחשב אפשר להתמכר, אבל בתור אמא,

אני מעדיפה שהילדים לא יראו אותי ליד המחשב...

אז משתדלת לעשות את זה כשהם ישנים או ספונים בחדריהם.

אז לא נח לעשות איתו הרבה דברים

וואצאפ והודעות לא מדבר אליי, שונאת להתכתב ומדברת רק בטלפון

אז הבעיה שלי היא הגלישה בעיקר 

יש לי טלפון חכם כשר בלי שום אפשרות גלישה רק אפליקציות.

וכשאני נכנסת לפורום זה רק מהמחשב. ככה זה חייב להיות תחום בזמן וכשהילדים סביבי אז בכלל לא יכולה להיות כאן.

ועדיין יש מה להיגמל במחשב

בחופשת סמסטר אחת ראיתי איזה 8 עונות של האנטומיה של גריי

אחרי זה היה הרשימה השחורה/ האישה הטובה ועוד ועוד..

היום תחומי העניין השתנו וגם לא נח לצםות מהטלפון שלי ולא פותחת מחשב לצורך כך. אבל מבינה אותך חח

ננסה לאמץ

רוצה להוסיף אם מותר, שאני בעבר שמתי לב פתאום שהפורום החליף לי התייעצויות עם אנשים בחיים האמיתיים שלי. במקום לשאול את מי שקרוב אלי מה הם חושבים, התייעצתי כאן, וכששמתי לב לזה, הבנתי כמה זה מצד אחד מקום שאפשר לקבל בו הרבה ידע, אבל צריך לשים לב שזה לא מגיע על חשבון קשרים בחיים האמיתיים. כי בסוף אין כמו קשר אמיתי עם אנשים מוכרים ואהובים

ודווקא אני לא מרגישה כמוך האמת, אם כי אני מניחה שזה סובייקטיבי

אני לפחות שמתי לב שבחיים האמיתיים - הרבה פעמים אם אני רוצה להתייעץ עם מישהו קרוב, הדעה שלו לא תמיד תהיה אובייקטיבית מכל מיני סיבות. או שלא על כל דבר יודעים לענות באמת

וגם, לא כל דבר שאני רוצה לשאול - אפנה לאנשים קרובים. גם לא בכל נושא, ולכן האנונימיות והמרחב המכיל שיש פה עם ככ הרבה נשים עם נסיון כן מאוד מאוד מעשיר אותי ועוזר לי 

אני חושבת לגבי הקשר עם אנשים קרובים - שהטכנולוגיה לגמרי דפקה אותנו בזה האמת. תשימי לב שלמשל היום הרבה אנשים לא מדברים כמעט בטלפון אלא רק מתכתבים נגיד. שמעתי מהרבה שזה לא רק נוחות, הרבה פעמים אנשים לא מרגישים בנח לדבר עם עוד אדם בקו השני, וזה כן לדעתי משפיע. לא דומה התכתבות של חג שמח נגיד בטלפון לשיחה 'מחייכת' מבחינת האפקט על הקשר.  גם בגלל שכותבים הרבה, לפעמים מאוד קשה להביע רגש במילים ממש שיוצאות מהפה. 

לא יודעת, ככה נראה לי

עם כל מה שכתבת.

כן יש כאן גם יתרונות ואני לומדת הרבה.

אבל יש דברים פשוטים שבעבר התייעצתי כאן, ואחר כך אמרתי לעצמי "רגע, למה לא שאלת את ..."

מתחברת ממש.  ומאחלת לך שתצליחי להתמיד🙏

אמנם הפורום ספציפית הוא לא שואב הזמן שלי,

ואין לי טיקטוק או שאר צרות אחרות.

אבל העולם הוירטואלי גוזל כל כך הרבה אנרגיה

והרגעים של הניתוק, נותנים סיפוק והספק אדיר.

נראה לי אחרי כזאת הודעה הפורום ישתתק חחחח

הלוואי שאצליח ליישם קצת...

מיוה"כ לקחתי על עצמי להפסיק להכנס לרשתות חברתיות: פייסבוק, אינטגרם:

ראיתי שאני מבזבזת שעות על רילס- סרטונים- ופתאום יש גם תכנים לא משהו שמעניניים ואז את נסחפת....

ואז חזרתי לפורום.

שלי אישית זה מרחב מדהים!!!! יחסית לרשתות החברתיות.

נקי. נשים בלבד. עיצות, חיזוקים. אישה אל רעותה- מדהים.

אממה- אני בזמן האחרון חושבת על לחזור בעדינות לפייסבוק... שם "העולם נמצא", ...

בהשתדלות לא להכנס לרילס.

אבל זה יהיה קשה.

אתמול בערב נכנסתי רגע

הגשתי כמו מכור שקיבל משקה שוב... וואוו. כולם כולל כולם. כותבים מפרסמים משווקים משתפים נשים יוצרות תוכן והכל הכל הכל, מטפחות,בגדים, עבודה, ילדים. נשים מקדמות את עצמן בעזרת הכלי הזה.

למה אני מדרדרת איתו?

למה אני מרגישה שלי הוא לא טוב?

"איך אתקדם בחיים"..?

אם ארצה לשווק את עצמי באיזשהו תחום בחיים?..

ואז יצאתי מהר.

ואני במחשבות.

ואני שמחה על המרחב כאן.

באמת.

וגם פה בפורום, בעיקר

הגעתי למסקנה שקודם כל כל הפרסומים נועדו לשווק דברים שאנחנו לא צריכים/ לעורר צורך. שהרי אם יש משהו שאת ממש צריכה, את ממילא תחפשי אותו.

פה בפורום כבר כתבתי. אבל גם פה בתור כותבת, אני לא ממציאה דברים שלא יכולים להיאמר על ידי אחרות. גם אם בצורה אחרת
 

עוד, השיתופים בחיים ה'אמיתיים' של האנשים שהם לרוב נוצצים מיהלומים והכי לא אותנטיים בעליל, גורמת להרבה אנשים ירידה בערך בעצמי. בין אם בנראות מתוקתקת עם פילטרים ורזון מוגזם או ציפייה לא ריאלית לנראות מסוימות/ סטנדרט מסוים של סדר בבית/ לוז לא תואם. זה גורם לרצון לחקות, מעין נותן דרייב לשינוי.. אבל אז, מבינים שהחיים שלנו זה לא החיים שלהם.

אנחנו לא משפיעני רשת שמרוויחים מפרסום. לא עושות שפתיים ולא ציפוי שיניים ולא משתמשות בפילטר. אנחנו קמות בבוקר לשגרה שלנו שנראית לרוב שונה בתכלית מזו המוצגת כי לרוב האנשים ה'רגילים' שהם רוב האוכלוסייה,בעיקר אנשים בגילאים ה30+, אין חיים כאלה

זה גורם לנו לרצות לחקות ענשים שהם לא אנחנו.לרוב גם לא שומרי תורה ומצוות

ולכן אני באופן אישי נמנעת מרשתות חברתיות, וגם די הפסקתי לגלול בטיקטוק כי מה אכפת לי מה אנשים אחרים עוברים ולמה שאני אחיה את החיים שלהם על המסך במקום את שלי..?

דבר אחרון לגבי פרנסה ברשת - אם באמת תרצי ללכת לכיוון הזה, עדיף לקחת קורס טוב בשיווק דיגיטלי שימקד אותך במקום לנסות ללמוד מאנשים שמעלים תכנים. מאחורי המצלמה הדברים נראים אחרת.

שמדברת על זה שנבדק מחקרית, חכשהטלפון לידנו (מקווה שאני מדייקת) - פעילות המח היא כמו בהפרעת קשב וריכוז😳

זה נבדק על ילדים. אני לא ילדה חח אבל כנראה שלא סתם הרגשתי את זה בעצמי

הקישור למי שמעונינת

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם