אני גם בשביעי של פסח הגעתי להחלטה דומה (אצלי זה הפסקה מפייסבוק יש לי דף עסקי והייתי פעילה שם הרבה)

וזה מתנה ממש.

מרגישה שנמצאת יותר ברגע זה. פחות מעודכנת ומתעדכנת.

פחות מבזבזת אנרגיה וגם אם נמצאת במסך יותר מנצלת זמן ללמוד/ לעבוד בזמן הפנוי.

ושתדעי שיכול להיות שלקחתי השראה ממך ומעוד חברה שעשתה דבר דומה באותו זמן.

ככ מרגשת אותי הרעפת האהבה הזו מכן. ממש.

וזה הדדי כמובן❤️

תכלס, הרגשתי שיש כמו מן מפלצת קטנה שמפחידה אותי שבלי המסך לא מעניין בחיים, שמה כבר זה יועיל, שאני לא אצליח, שאני מסתדרת גם כך.. בקיצור מיליון תרוצים

צריך לשים אותה על מיוט ולנסות. זה ממילא ככ זמין שמתחרטים ובשניות את שוב על הגל

מחזקת אותך לנסות ולראות ישועות❤️

ומצרפת כתבה שראיתי היום ומחזקת את מה שכתבת:

ממש טוב לשמוע מה שכתבת. בע"ה מתכננת גם❤️

אם אני נכנסת לגלישה ממושכת אני עושה הפסקות מובנות מהטלפון, כל נניח רבע שעה, מניחה פיזית את הטלפון, קמה מהספה, מסתכלת על השעון והולכת לבצע את הפעולה המתוכננת.

כל פעולה יותר חשובה מהטלפון, הטלפון הוא רק הפסקה בין הפעולות.

כמו שכתבה @אם_שמחה_הללויה, זו היתה פעולה אוטומטית ממש, כמעט כמו לנשום. אצלי לפחות.. (הגעתי למצב קשה חח)

הגעתי למצב די קשוח עד שהגעתי להחלטה, הייתי ממש מותשת. אז אני מאחלת למי שמנסה שתגיע לזה ממקום יותר טוב

והטיפ שלי הוא לשים לב לכמה דברים:

1. כמה זמן יושבים על הטלפון, מול כמה דברים יכלתי לעשות בזמן הזה, בצורה מודעת

נגיד נסחפתי שעתיים. בשעתיים אחרות שיש לי ואני מחליטה לעשות בלי לגעת בטלפון - לשים לב כמה הספקתי. ולעשות זה לא רק לנקות/ לקנות/ לבשל וכד בצורה משימתית. זה גם לשבת רק עם הילדים בלי הסחות דעת, לנוח. פשוט לשכב לידם על הספה או לחלופין ללכת לישון. לצאת מהבית להליכה במקום אם יש אפשרות..

2. לעשות עבודה מנטלית ולהבין שהטלפון הוא תעדוף על פני משו אחר. זה לא זמן לעצמי כמו שהרבה מאיתנו חושבות, זה עוד עיסוק שלוקח מאיתנו אנרגיות. זמן לעצמי זה לעשות משהו עבורי. וזה יכול להיות גם גלישה, אבל בינינו - אם זה ככה, אז כל היום יש לנו זמן לעצמנו.. אם כך, למה עדיין אנחנו מרגישות חנוקות??

3. להציב יעדים שאני רוצה להספיק. הייתי בהלם כמה דברים אני רוצה לעשות שהם לא גלישה, וכמה לא הגעתי אליהם בגלל זה. עד שאני לא מסיימת, אין מה לגעת

לדוגמה עכשיו, בין התגובה הקודמת שלי לעכשיו עברה שעה. בשעה הזו הספקתי לקלח 2ילדים, להחליף לקטנה מצעים, לססר להם את החדר ברמה שיכלתי רק לחלום עליה כולל מיון של צעצועים ולספר להם סיפור. והכל בנחת ובפניות ועם צחוקים ונשנושים. אני לא ממהרת לטלפון. החיים שלי הם כאן ועכשיו

בימים שלפני, הייתי אולי מוותרת על מקלחת, ומזרזת אותם לישון כדי להתפנות ל'זמן שלי' על הטלפון. ואז מחר מתפלאת איך הגיע יום חמישי והבית במצב שהוא נמצא בו. ואז חוזר חלילה, ויום שישי עובדת קשה כל היום ומתמרמרת שלא יצאתי קצת בשביל עצמיז/ עם הילדים ואני כל היום תקועה במטבח

יצא ארוך חח חפירה רצינית

אני עכשיו בחופשת לידה

הולכת לישון מאוחר וקמה מאוחר וכיף לי עם זה

מספיקה לסדר את הבית, כביסות, קיפולים (לא מגהצת אף פעם), לנקות בקטנה, לשטוף כלים, אני עם הילדים מהזמן שהם חוזרים ועד ההשכבות ועדיין יש לי המוןןן שעות מסך.

אז אני מנסה לחשוב על הסעיפים שלך.

לגבי סעיף 1, אני יותר בפלאפון מבפעילות אבל מספיקה עדיין הכל (יכטל להיות שזה קשור גם להנקה שזה די משעמם וזה יחסית הרבה זמן מהיום, אבל אני לגמרי על הפלאפון לא רק בהנקה).

לגבי סעיף 2, אני לא מרגישה חנוקה, מרגישה שיש לי זמן לעצמי וזאת הדרך שלי אבל זה מבאס אותי כי זה מרגיש לא יעיל ובזבוז זמן בסופו של דבר.

אפילו לצאת החוצה במזג אויר הזה זה על גבול הבלתי אפשרי וממש לא כיף. ניסיתי את זה היום ואני עוד מתאוששת מזה.

לגבי סעיף 3, אז עוד פעם אני די מספיקה הכל גם ככה.

אולי מתאים לך לשתף יעדים שלך? דברים שאת עושה ביום יום שלא הייתי עושה פעם? תחביבים?

אני מבינה שאני בחלד וב"ה התינוק נותן לי את הזמן שלי ועשיתי הרבה עבודה לפני הלידה להיות בטוב ולהעריך את השאנטי הזה, לכן זה לא ככ בוער בי אבל מצד שני את מתארת שינוי מבורך שהייתי שמחה לעבור גם אני.

ובסוף בסופ, ברור שאני בורחת לפלאפון ולא בוחרת בו וזה הרבה בגלל שמשעמם לי ואין לי רעיונות אחרים לעשות. משתדלת שלא לגלוש לדברים שאני לר רוצה בהם כמו חדשות או תכנים שהם לא בשבילי, בעיקר דברים שאני נתרמת מהם, אבל עדיין זה הרבה יותר מידי זמן.

עכשיו אני חפרתי😁

האמת שכל הכבוד לך!

שאפו על ההספקים

בחופשת לידה החה קשה לי להיות בבית כי הייתי גם אחרי שמירה ארוכה, אז יצאתי הרבה. הגלישה שואבת אותי ליושבנות, ואני גרה רחוק מההורים אז הייתי נוסעת אליהם/ נוסעת להתאוור באיזה חוף/ עושה קניות/ יוצאת לשיעור תורה/ נפגשת עם חברות

לקום מאוחר אני לא אוהבת האמת אז יש פה שוני

ובעיקר, המטרה היא לא להפוך לזומבי ושזמני יהיה בידי כדי לעשות דברים שאני רוצה ולא להשתעבד לזמן המסך. כי גמני גולשת מן הסתם. ואני עובדת אז רחוקה מלהספיק הכל ביום יום וגם אם הבית נקי - יש איזה פרויקט זאקח על עצמי לתחזוק/ יש רצון לצאת עם הילדים לפארק או לאכול גלידה. לשבת לשיחה ארוכה עם חברה.

בסוף הזמן הוא מוגבל. אני רוצה לנצל אותו לחוויות עם אנשים/ עם עצמי. בעיקר חשוב לי להיות יותר פנויה לחוויות עם הילדים האמת

יש סיכוי להצליח בגמילה כזאת בתקופה של חולשה (פיזית) גדולה?

אני עכשיו בתקופה כזאת (מחסור בבי 12) ואני בכל מקרה רובצת במשך שעות.. וגם בלי הרבה ריכוז, אז לא מצליחה להתרכז לאורך זמן בספרים או בדברים של העבודה.

אז למרות שאני באמת ממש ממש ממש צריכה גמילה מהפלאפון (ומהפורומים בפרט) אני לא רואה את עצמי מצליחה לעשות את זה בתקופה הקרובה..

(ודווקא היו לי תקופות בעבר שכן הצלחתי, בעיקר כשראיתי שאני נסחפת להגיב בפורום דברים שאח"כ התחרטתי עליהם. זה דרש כוח רצון, אבל אז גם היה לי כוח פיזי..)

מה אתן אומרות?

ואני חושבת וכך היה אצלי,  שהתשישות היא לא רק חוסר בבי12 שאני מקווה שתשלימי בקרוב

כשאנחנו בטלפון הראש כל הזמן עובד. כלהזמן מעבד מידע. זה כשלעצמו נורא מעייף לאורךשעות, אם נוסיף לזה את הפגיעה בשנות השינה גם.

וגם אצלי, כשהייתי עובדת וגולשת במקביל - זה עשה לי בלאגן בראש והיה לי קשה להתרכז. כבר חשבתי שפיתחתמ הפרעת קשב, למרות שיש לי יכולת מובנית ב"ה של ריכוז גבוה במשך הרבה זמן וירידה לפרטים קטנים מנסיון העבר. כשהפסקתי לגלוש בעבודה - ההספקים שלי עלו ונהיו איכותיים יותר, וגם חזרתי פחות עייפה הביתה

לדעתי, גם אם את חלשה - תטםלי בעצמך לא רק בבי 12. תשני יותר,תשקיעי יותר באוכל מזין שזה גם לוקח זמן להכין, צאי קצת לשמש, תעשי מטלות בבית בנחת.

לדעתי זה ממש ישםר לך את ההרגשה

אז גם אין לי תיאבון (בכלל. חיה כל היום על ופלים ופריכיות, פעם ב- פיתה עם משהו בפנים) וגם לישון טוב אני לא מצליחה (כי כואבות לי הרגליים, כנראה גם בגלל המחסור)

ואם אני לא יהיה בפלאפון אז מה אני אעשה? אני פשוט ישתגע משעמום.. כי באמת אני לא מצליחה לעשות כמעט שום דבר אחר..

כי פשוט אין לי כוח

ואם אני אכריח את עצמי לאכול משהו שלא מתחשק לי באותו רגע אני פשוט אקיא..

מקווה שהתקופה הזאת תעבור מהר ולא תשאיר נזקים🤷‍♀️

זה יציאה החוצה והאוויר הצח בבוקר

אם אני תקועה בבית, עד הצהריים אין לי חשק לאכול כלום

הדבר היחיד שעזר לי בקיץ זה לקום ממש מוקדם ולעשות הליכה. בבוקר מוקדם יש עוד אוויר קריר.

היינו קובעות עם גיסתי לעשות הליכה בבוקר.

היום לצערי אני בקושי מגרדת את עצמי מהמיטה, צריכה לחזור לזה.

מנסיון משמעת עצמית קל להשיג אם את עושה משהו עם עוד חברה, ככה אתן מדרבנות אחת את השנייה.

שצריך לחשוב איפה משקיעים את הכוחות שלנו.

האם זה אפשרי? כן.

השאלה כמה כוחות זה יצריך ממך, והאם יש לך פניות נפשית לזה עכשיו.

נגיד לי בתקופה האחרונה אין כוח לחשבונות האלו, קשה לי עם המילואים, עם המלחמה, אני עסוקה בלשרוד בצורה טובה שמאפשרת גם לחיות. אז משקיעה את הכוחות שלי בילדים ובבית, ולא בלהגיד לעצמי נו נו על מסכים או על אוכל למשל.

אז כל אחת וכמה כוח שזה דורש ממנה, ומתוך חשיבה לאיפה הכי נכון לכוון את הכוחות כרגע

להשקיע בזה עכשיו..

אבל לפחות אני יודעת כמה זה חשוב ונכון, ואז כשיהיה לי כוח אז כן אשקיע בזה..

מרגישה שהנוכחות של הטלפון פוגעת משמעותית בנוכחות שלי

אני לא אוהבת את זה בכלל

יכולה להסביר איך בפועל את מתנתקת?

כי בסוף אני מוצאת את עצמי מחפשת את הטלפון כל הזמן, וחוסרת אליו כל הזמן

אז פחות יש הזדמנויות, וכשחוזרים יש סדר ערב ופחות זמן..

וגם - פשוט החלטתי. וגם אם רציתי, אז החלטתי לדחוק את הרצון הצידה.כ ו שגם אם יבוא לנו שוקולד חלבי אחרי ארוחה בשרית - נדחה, אז גם פה.זה מנגנון שצריך לעבוד עליו.

והאמת שהדרייב הכי טוב, הוא להינות מהפירות של זה.

ושוב מדגימה - הנחתי תטלפון שוב לשעה בין התגובה האחרונה לזו שעכשיו. שטפתי הר של כלי פלסטיק, טאואתי רצפה ומיינתי ממנה צעצועים, פיניתי שולחן, הכנסתי מדיח, ניקיתי את הכיורים, השיש והגז, פיניתי מייבש והכנסתי עוד אחד, חתכתיי לי סלט סלק למחר, סחטתי לימונים במסחטה החשמלית שיהיה גם לשבת על הדכך ושטפתי אותה, חתכתי חסה והשריתי בסבון . על הדרך דיברתי עם אמא שלי. בשעה!

אם הייתי צוללת לפורום, מחר הבית שלי היה נראה אוי ואבוי והייתי מתבאסת זאין לי סלט לא. צהריים מחר כי אני מקפידה על זה, או- עובדת בלחץ בבוקר כדי להספיק.

לא שווה..? 🤔

למחשב באופן טבעי פחות מגיעים כי הוא פחות נגיש.

והפלאפונים גוזלים זמן נכבד מהחיים....

אז כשאין הודעות/ווטסאפ וכד'

פשוט מתפנה נתח זמן משמעותי ביום.

גם למחשב אפשר להתמכר, אבל בתור אמא,

אני מעדיפה שהילדים לא יראו אותי ליד המחשב...

אז משתדלת לעשות את זה כשהם ישנים או ספונים בחדריהם.

אז לא נח לעשות איתו הרבה דברים

וואצאפ והודעות לא מדבר אליי, שונאת להתכתב ומדברת רק בטלפון

אז הבעיה שלי היא הגלישה בעיקר 

יש לי טלפון חכם כשר בלי שום אפשרות גלישה רק אפליקציות.

וכשאני נכנסת לפורום זה רק מהמחשב. ככה זה חייב להיות תחום בזמן וכשהילדים סביבי אז בכלל לא יכולה להיות כאן.

ועדיין יש מה להיגמל במחשב

בחופשת סמסטר אחת ראיתי איזה 8 עונות של האנטומיה של גריי

אחרי זה היה הרשימה השחורה/ האישה הטובה ועוד ועוד..

היום תחומי העניין השתנו וגם לא נח לצםות מהטלפון שלי ולא פותחת מחשב לצורך כך. אבל מבינה אותך חח

ננסה לאמץ

רוצה להוסיף אם מותר, שאני בעבר שמתי לב פתאום שהפורום החליף לי התייעצויות עם אנשים בחיים האמיתיים שלי. במקום לשאול את מי שקרוב אלי מה הם חושבים, התייעצתי כאן, וכששמתי לב לזה, הבנתי כמה זה מצד אחד מקום שאפשר לקבל בו הרבה ידע, אבל צריך לשים לב שזה לא מגיע על חשבון קשרים בחיים האמיתיים. כי בסוף אין כמו קשר אמיתי עם אנשים מוכרים ואהובים

ודווקא אני לא מרגישה כמוך האמת, אם כי אני מניחה שזה סובייקטיבי

אני לפחות שמתי לב שבחיים האמיתיים - הרבה פעמים אם אני רוצה להתייעץ עם מישהו קרוב, הדעה שלו לא תמיד תהיה אובייקטיבית מכל מיני סיבות. או שלא על כל דבר יודעים לענות באמת

וגם, לא כל דבר שאני רוצה לשאול - אפנה לאנשים קרובים. גם לא בכל נושא, ולכן האנונימיות והמרחב המכיל שיש פה עם ככ הרבה נשים עם נסיון כן מאוד מאוד מעשיר אותי ועוזר לי 

אני חושבת לגבי הקשר עם אנשים קרובים - שהטכנולוגיה לגמרי דפקה אותנו בזה האמת. תשימי לב שלמשל היום הרבה אנשים לא מדברים כמעט בטלפון אלא רק מתכתבים נגיד. שמעתי מהרבה שזה לא רק נוחות, הרבה פעמים אנשים לא מרגישים בנח לדבר עם עוד אדם בקו השני, וזה כן לדעתי משפיע. לא דומה התכתבות של חג שמח נגיד בטלפון לשיחה 'מחייכת' מבחינת האפקט על הקשר.  גם בגלל שכותבים הרבה, לפעמים מאוד קשה להביע רגש במילים ממש שיוצאות מהפה. 

לא יודעת, ככה נראה לי

עם כל מה שכתבת.

כן יש כאן גם יתרונות ואני לומדת הרבה.

אבל יש דברים פשוטים שבעבר התייעצתי כאן, ואחר כך אמרתי לעצמי "רגע, למה לא שאלת את ..."

מתחברת ממש.  ומאחלת לך שתצליחי להתמיד🙏

אמנם הפורום ספציפית הוא לא שואב הזמן שלי,

ואין לי טיקטוק או שאר צרות אחרות.

אבל העולם הוירטואלי גוזל כל כך הרבה אנרגיה

והרגעים של הניתוק, נותנים סיפוק והספק אדיר.

נראה לי אחרי כזאת הודעה הפורום ישתתק חחחח

הלוואי שאצליח ליישם קצת...

מיוה"כ לקחתי על עצמי להפסיק להכנס לרשתות חברתיות: פייסבוק, אינטגרם:

ראיתי שאני מבזבזת שעות על רילס- סרטונים- ופתאום יש גם תכנים לא משהו שמעניניים ואז את נסחפת....

ואז חזרתי לפורום.

שלי אישית זה מרחב מדהים!!!! יחסית לרשתות החברתיות.

נקי. נשים בלבד. עיצות, חיזוקים. אישה אל רעותה- מדהים.

אממה- אני בזמן האחרון חושבת על לחזור בעדינות לפייסבוק... שם "העולם נמצא", ...

בהשתדלות לא להכנס לרילס.

אבל זה יהיה קשה.

אתמול בערב נכנסתי רגע

הגשתי כמו מכור שקיבל משקה שוב... וואוו. כולם כולל כולם. כותבים מפרסמים משווקים משתפים נשים יוצרות תוכן והכל הכל הכל, מטפחות,בגדים, עבודה, ילדים. נשים מקדמות את עצמן בעזרת הכלי הזה.

למה אני מדרדרת איתו?

למה אני מרגישה שלי הוא לא טוב?

"איך אתקדם בחיים"..?

אם ארצה לשווק את עצמי באיזשהו תחום בחיים?..

ואז יצאתי מהר.

ואני במחשבות.

ואני שמחה על המרחב כאן.

באמת.

וגם פה בפורום, בעיקר

הגעתי למסקנה שקודם כל כל הפרסומים נועדו לשווק דברים שאנחנו לא צריכים/ לעורר צורך. שהרי אם יש משהו שאת ממש צריכה, את ממילא תחפשי אותו.

פה בפורום כבר כתבתי. אבל גם פה בתור כותבת, אני לא ממציאה דברים שלא יכולים להיאמר על ידי אחרות. גם אם בצורה אחרת
 

עוד, השיתופים בחיים ה'אמיתיים' של האנשים שהם לרוב נוצצים מיהלומים והכי לא אותנטיים בעליל, גורמת להרבה אנשים ירידה בערך בעצמי. בין אם בנראות מתוקתקת עם פילטרים ורזון מוגזם או ציפייה לא ריאלית לנראות מסוימות/ סטנדרט מסוים של סדר בבית/ לוז לא תואם. זה גורם לרצון לחקות, מעין נותן דרייב לשינוי.. אבל אז, מבינים שהחיים שלנו זה לא החיים שלהם.

אנחנו לא משפיעני רשת שמרוויחים מפרסום. לא עושות שפתיים ולא ציפוי שיניים ולא משתמשות בפילטר. אנחנו קמות בבוקר לשגרה שלנו שנראית לרוב שונה בתכלית מזו המוצגת כי לרוב האנשים ה'רגילים' שהם רוב האוכלוסייה,בעיקר אנשים בגילאים ה30+, אין חיים כאלה

זה גורם לנו לרצות לחקות ענשים שהם לא אנחנו.לרוב גם לא שומרי תורה ומצוות

ולכן אני באופן אישי נמנעת מרשתות חברתיות, וגם די הפסקתי לגלול בטיקטוק כי מה אכפת לי מה אנשים אחרים עוברים ולמה שאני אחיה את החיים שלהם על המסך במקום את שלי..?

דבר אחרון לגבי פרנסה ברשת - אם באמת תרצי ללכת לכיוון הזה, עדיף לקחת קורס טוב בשיווק דיגיטלי שימקד אותך במקום לנסות ללמוד מאנשים שמעלים תכנים. מאחורי המצלמה הדברים נראים אחרת.

שמדברת על זה שנבדק מחקרית, חכשהטלפון לידנו (מקווה שאני מדייקת) - פעילות המח היא כמו בהפרעת קשב וריכוז😳

זה נבדק על ילדים. אני לא ילדה חח אבל כנראה שלא סתם הרגשתי את זה בעצמי

הקישור למי שמעונינת

לא משנה 

וגם מבחינה דתית לא רואה בעיה 

לק"י

לא רק רופאת נשים. גם שאר סוגי הרפואה.

(אם יש רופא בבית חולים או במוקד וכו', אני לא מבקשת רופאה במיוחד. אבל כדמות קבועה- אני הולכת לאשה).

(ולמי שתטען שהרבה רופאות לא נחמדות. שלי דוקא ממש נחמדה ואנושית, ואני לא צריכה יותר מאחת😅).

למרות שנתקלתי ברופאי נשים גברים נחמדים יותר מנשים

אמפתים בהרבה יותר

לרופאים.

בטוחה שיש גם רופאות מצוינות.

לצערי הנסיון שלי היה גרוע.

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

הרופא שלי ממש ענייני רגיש ומכבד. ומצד שני נחמד. ומרגישה בנוח לשאול אותו כל שאלה שיש לי.. מה שממש לא הרגיש לי אצל האישה.

בלי שום קשר לדת. (בתור רופאת נשים)

בנושאים לא אינטימיים לא משנה לי

כן יצא לי להתקין התקן אצל רופאה אשה, סתם כי במקרה היה לה תור לתאריך שהייתי צריכה. לא היה אכפת לי ללכת להתקין אצל רופא גבר. 

לא רוצה שגבר זר ייגע בי... גם אם זה מותר הלכתית. (כמו שאעדיף רופאה יהודייה על פני רופאה ערבייה... אם כי על זה קצת פחות אתעקש)

וב"ה מצאתי לא מעט רופאות נחמדות, מקצועיות ונעימות. (להפך, חלק מהרופאים הגברים שנתקלתי בהם לא ענו על ההגדרות האלה...)

אתעקש על יהודי/ה אבל לא על אישה

זאת אומרת הפסיקה ההלכתית שאני מכירה אומרת ללכת למי שטוב לי. מספיק שהדלת לא נעולה או כמובן מלווה שזה תמיד יותר נעים

ברור שאני מעדיפה רופאה באידאל

הסיכון שהמפגש עם רופא יזלוג לאיזורים מיניים הוא גבוה בהרבה (על כל הקשת. לא דווקא פגיעה או הטרדה מפורשים)

מצד שני - בפועל - במפגש עם שתי רופאות חוויתי ממש פגיעה באינטימיות שלי, חוויה של כאב ושל זלזול. וזה נפוץ בהרבה מאשר חוויות לא אתיות של זליגה למיניות

ולכן בסופו של דבר אני הולכת לרופא שאיתו התחושה שלי היא מוגנת ובטוחה (ברור שבהתחלה באתי רק עם בעלי . ורק אחרי שיש לי בטחון ותחושה של מוגנות גם מצד הפיזי של המרפאה אז אני מוכנה גם ללכת לבד כשצריך)

אני מניחה שהבעיה היא שכולן רוצות רופאות ולכן ממש קשה להשיג תור לרופאה נורמלית בלי המתנה ארוכה מדי

וזה מבאס

ועדיין מבחינה אישית הולכת רק לאישה

(פגשתי בחיי אופאים גברים - בעיקר בחדר לידה וכולם היו מצוינים, נחמדים ורגישים

ועדין- מעדיפה רופאה אבל לא מתפשרת על מקצועיות ואנושיות, יש לי 2 רופאות מעולות שאני מזגזגת בניהן לפי זמינות תורים)

לא שאין רופאות טובות

אבל הייתי אצל אחת והיה לי מזעזע

והוא מאוד אנושי ומכבד ומומחה ממש

וקרוב לי לבית

אז אני הולכת אליו

בדרך כלל עם בעלי

ומבחינה דתית- אין בעיה עם רופא...עד כמה שידוע לי.
אם יש רופא מומחה בעניין מסויים ומומלץ, כן אלך אליו.

ממש לא קשור למצוות ודת. זה תחושה אישי לפנית.

אלא אם כן זה לא כולל בדיקה גופנית, ואז תלוי מי הרופא/ה. 

דווקא בקטע של סקירת נקודות חן אני לא רוצה להגיע לגבר ותקועה עכשיו כי רופאת העור היחידה פה יצאה לפנסיה... לא יודעת למה זה יותר מפריע לי, אולי כי זו בחינה מדוקדקת כזאת 

בלי בדיקה גופנית זה ממילא לא משנה לי

בביקור עם בדיקה גופנית זה בכל מקרה לא נעים לי

(גם גבר וגם אישה

באותה מידה)

ככה שזה לא פרמטר שאני לוקחת בחשבון

בהריון הראשון הייתי אצל רופא, בהריון השני אצל רופאה שהייתי צריכה לקבוע כל תור ברגע שיצאתי מהביקור הקודם והיא הייתה מקסימה אבל יכולתי לחכות גפ שעתיים בתור כל פעם שהגעתי אליה..

בהריון השלישי התחלתי אצל רופא וכשהוא עזב את הקופה מצאתי את הרופאה המושלמת- גפ תורים זמינים, גם בדכ זמן המתנה סביר בתור, גם נחמדה.. ממש מקווה שתמשיך בקופה

את גם מרגישה כמוני?

ויש כמויות סטודנטים בתחום

והמון מובטלים

אבל כולם רוצים להיות מתכנתים

והai צמצם את עבודת הפיתוח

כשגייסנו לפני שנה אנשי סיסטם בעבודה משולבת עם הלפ דסק

היה קשה למצוא עובדים טובים

חלק לא רצו

וחלק היו גרועים ממש

(הטובים שמצאנו היו נטולי תואר)

בטח לא אחיות. לא ידוע לי שיש מחסור. גם זה שמחכים מלא זמן לתורמים זה לפעמים כי הקופה לא רוצה להעסיק עוד רופאים ולא כי אין רופאים.

ועד כמה שידוע לי לא היתה ירידה גדולה מהארץ בגלל המלחמה. הייתה ירידה אבל היתה גם עליה.

כן יש עניין שהקבלה לרפואה בארץ מאוד קשה ואולי זה יוצר מחסור מסויים 

למחסור הוא שונה.

אצל רופאים ואחיות אין מספיק תקנים,

אצל מורים ואנשי חינוך אין מספיק אנשים שרוצים לעסוק בזה, אבל יש תקנים לזה בשפע

מקור הבעיה הוא שהתנאים שלהם שונים מבעבר,ואנשים לא תמיד מרגישים שזה משתלם להם לעבוד במקומות האלה.

עבודה במעון לעניות דעתי הלא מבוססת אולי היתה פעם קלה יותר - פחות תינוקות היו מגיעים למעון, הרבה פעמים מגיעים לימים קצרים (כי פחות אמהות עבדו, בטח בגילאים הקטנים), היו פחות דרישות מצד ההורים אבל השכר היה מתגמל יותר באופן יחסי לשוק.

היום זה דורש המון ולא ככ מתגמל באופן יחסי.

הוראה וגננות אותו דבר - המון דרישות מההורים, יותר שעות עבודה ותנאים משמעותית פחות טובים מפעם (נגיד פנסיה שהפכה מתקציבית לרגילה).

רופאים בהרבה תחומים או אנשי טיפול כמו פסיכולוגים, קלינאיות, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, מאבחנים - בציבורי יש עומס מטורף, והשכר לא מדהים, יש להם כל מיני דרישות ממקום העבודה לעמוד בהן, ובסוף זה לא מתגמל ולא נוח. אבל אם הם יפתחו קליניקה פרטית במקום שנוח להם בזמן שנוח להם אנשים יעמדו בתור וישלמו משמעותית יותר.

אז נראה לי שהחוסר פשוט נובע מחוסר תיעדוף של השירותים האלה על ידי מי שמתקצב אותם 

תחום החינוך זו עבודה קשה ולא מתגמלת

ברור שיהיה חסר

למה שאנשים יגיעו לעבודה כזו

בתחום הרפואה לא בכל מקום יש חסר

למשל רופאי משפחה זמינים היום הרבה יותר מלפני 20 שנה

כי אז הם היו מוצפים בתורים לאישורי מחלה ומרשמים

והיום הכל באפליקציה

יש גם תחומי רפואה שאפשר להשיג תור מהר (אף אוזן גרון השגתי מהיום להיום בישוב סמוך)

כשיש חסר אצל אנשי רפואה זה נובע גם מתקנים מצומצמים וגם מרפואת יתר (אנשים שהולכים לייעוץ מיותר)

לגבי מטפלים רגשיים

המלחמה יצרה חסר גדול בעקבות קפיצה בביקוש (ואולי היה חסר כבר קודם בגלל תקנים מצומצמים)

על אף אוזן גרון במכבי בירושלים

יש תור למחר

וערמת תורים לחודש הקרוב

במאוחדת

יש 2 תורים לחודש הקרוב

אולי כדאי לך לעבור קופה

יש רופאים מקצועיים בקופת חולים ובבתי חולים

הרבה מהרופאים הפרטיים מקבלים גם ציבורי

לרוב זה רק עניין של זמינות מהירה של התור ולא עניין מקצועי 

והמשכורת שלהם תלויה במדינה-

בתקנים (צוותים רפואיים), בהסכמי שכר מיושנים וכו' (גננות, מורים) יש מחסור. 

ברמה של מאפים, בורקסים, קרקרים, ממרחים, שתיה קרה.

אחת תסתפק במאפים ושוקו

אחת תרצה קידוש של ממש עם קוגלים ומיני מאפה משוכללים

אחת תרצה בר מתוקים יוקרתי בגווני ורוד זהב

ומידי פעם עולה בי חששות שאומרים שזה לא טוב לא לעשות בכלל.

אולי באמת נעשה יום אחד. אולי נחבר ליומולדת הבא שלה.

הם הרגע נולדו

אני פשוט לא מאמינה

ולא מתכוונת לעשות.

לא נראה לי נכון לחשוש מדבר כזה

חשוב להכיר טובה על הילדה שהשם נתן לנו אבל לא חייבים בקידוש דווקא

ורק עכשיו הבשלתי לעשות חח

פשוט פנינו לבית כנסת שבו עושים קידוש מכובד בכל שבת וביקשנו לתרום את הסכום.

עזר לי להבין שאני בגרף..

תודה רבה!!

וואי

זה הולך ונהיה טוב יותר מיום ליום

אבל בהחלט תקופה לא קלה

אצלי זה חולף באמת רק בגיל שנה פלוס.... אבל הקושי העיקרי הוא בחודש- חודשיים הראשונים

חיבוק

תעזרי בכל מה שאת יכולה❤️

מעודד ממש לשמוע את הנרמול הזה והאישור שזה לא קל בהתחלה... באמת שכחתי..

ותודה על העידוד לבקש עזרה!

וחיבוק על הקושי....

בעז"ה שיהיה רק קשיים כאלו מסיבות שמחות❤️

ועד שהכל נרגע ומתאזן, והשגרה מתבססת- טא-דאם! צו גיוס לעוד חודשיים קדימה

ושוב להתרגל מחדש...

ובכלל אחרי לידה סביב חופש גדול ואז חגים.. עד עכשיו עוד לא הרגשתי שניצלתי 100 את החופשת לידה

חיבוק ענק ענק ענק!!!!

הקודם שלנו נולד לפני החגים וזה היה מאתגרררר

אז עם מילואים גם לפני/אחרי זה ממש קשוחח.   

לוקח זמן אחרי לידה להתאםס על החיים

זה מטתטל הכל.ומצבי רוח והעייפות

והמתיקות...מצד שני

ואת מגוייסת כרגע?

יצא לי להיות מגוייסת פעמיים בסוף הריון

וגם 4 חודשים אחרי לידה

וחד משמעית כמה שהיה קדוח וכואבבבב הכל בהריון

עם תינוק קטן היה פי כמה

כל יום לא האמנתי שאני אעמוד בעוד יום כזה!

ואין ערב לנוח ואין לילה לישון

באמת מטורף 

שאתן פשוט אלופות!!!

אני לא מגוייסת..

הטיפול בתינוק קטן דורש ככ.. וגם האחריות.. מאוד כבד אחריות כזו.. הם ככ קטנטנים..

קרובת משפחה אמרה לי "כשמפסיקים לספור בשבועות את גיל הבייבי", תחזיקי מעמד ואיפה שאת יכולה תשמרי על עצמך ותנוחי ❤️

שבועות זה ממש רעיון!!

ותודה על העצות החשובות😍😍

וגם עזרתן!

אין עליכן!!!

ממש עוזר הנרמול וגם המסגרות זמנים שהזכרתן.. נותן לי הרבה.. תודה רבה רבה!!!

@מתואמת

@יעל מהדרום

@דפני11

@בארץ אהבתי

@בשורות משמחות

@בורות המים

@קמה ש.

@מוריה 7

@מכחול

@אמא לאוצר❤

@התלבטות טובה

@לפניו ברננה!

וב"ה הבוקר קמתי יותר טוב טפוטפו..

ושיהיה בע"ה רק שמחות ובריאות אצל כולן!

וואו איזה מרגש, שיהיה בהרבה מזל טוב בריאות ואושר!

איך אני שמחה בשבילך 😍

התאוששות נעימה, מחזיקה לך אצבעות והלוואי והייתי יכולה יותר מזה!

חיבוקים!!

זה עובר, מבטיחה..

ממש חוצפה!!

לפי ההודעה שכתבת נשמע שאתם אנשים עדינים שלא מתלוננים בדרך כלל. אבל זה ממש חוצפה!!! 

תגידי לעצמך לפני שאת מנסה מקסימום תצליחי אבל רוב הסיכויים לא יסכימו..

פושט כדי לא להיות מדי באמוציות אם לא יסכימו...

של גוגל.

אגב, בדקת חוות דעת קודם? 

לא המצאה.

לא נראה לי שאדם שמאיים להגיד את האמת זה נקרא סחיטה.

אבל גם אני לא עורכת דין, אז אולי אני טועה.

חבל שכך את מרגישה
ובהחלט בהחלט יש מקום לבקש הנחה בתשלום יחד עם פירוט של הליקויים בצימר הזה...

אמרתי להם ממש בעדינו ונעימות

הם התבאסו לשמוע אבל אמרו שלא שמעו על התלונות האלה לפני (שזה ממש מפתיע אותי.  המיטות באמת לא נוחות ואני ממש לא מפונקת אני ישנה באוהלים מלא וזה..)

והיה באמת כאילו עשו שם שיפוצים לפני

הם אמרו שאשלם כמה שמתאים לנו..

מה דעתכן? לא יודעת האם באמת לא לשלם את המחיר ואם כך אז כמה כן לשלם? 

תמרחי מייד כשמתחיל. אני מרחתי לשני שנדבק מייד וזה לא התפשט, והיה רק במקום מכוסה אז לא נראה לי שיש בעיה לשלוח במצב כזה.

וכמובן גם הסבון האדום כמו שכתבו פה.

עבר ממש תוך כ3 ימים.

ממש לשים לב כשהפצע קטן ולמרוח משחה אנטיביוטית . כשזה גדל הרבה יותר קשה להשתלט על זה. ובד''כ המשחה כבר לא עוזרת וצריך אנטיביוטיקה בפה.

אם את בעניין של טבעי

אני השתמשתי בשמן זרעי אשכוליות וזה ממש עזר אפילו שנפצע היה כבר די גדול.

אומרים שיש עניין לחזק את המערכת החיסונית בכללי.. במיוחד אם זה חוזר שוב ושוב.

אני לא הייתי משתגעת על להפריד ילדים בבית. זה באמת ממש קשוח. ואם הפצע במקום שאפשר לכסות מתחת לבגדים אז זה בכלל סבבה..

כי עצות בזוגיות זה לגמרי גדול עלי

קודם כל חיבוק על התחושות הלא קלות

לגבי מה שכתבת בסוף, אם הכוונה היא שהוא גמר בחוץ בכוונה זה מותר לפי הרבב דיעות כל עוד זה תוך כדי עחסים, ובמיוחד כשכואב לך. כך שאל תדאגי מהפן הזה

לצערי סובלת מכאבים בגלל כיווץ יתר ( אולי  הלידה שיפרה בע"ה) וקיבלנו הנחיה כזאת אבל ליד המקום ...

כאן זה לא היה ליד בכלל וגם בעלי בפרוש אמר שגם בגלל שלא הייתי מוגנת ולפי מה שאני מכירה אסור בשביל מניעת הריון ...

ולא קלטתי בכלל רק אחרי וזה קשה לי 

שלא חייב בכלל ליד המקום

תנוח דעתך מבחינה הלכתית

מבינה שאכפת לך שזה לא סוכם ביניכם קודם. גם לי זה היה אכפת

ולגבי כיווץ יתר אצלי אחרי לידה שלישית הייתה את ההקלה המשמעותית ביותר

בהצלחה

ומה עבר לו בראש זה מאה אחוז שלו.

וגם תפילות

יש לך מספיק משלך...אל תקחי עליך גם בעיות שלו...

בעיני ממש חשוב שתנסי להתמקד במה שייך לך.  כמובן בעיקר מול עצמך אבל זה ימשיך גם מולו...

נשמע שקשה ובאמת נשמע שכרגע יש ביניכם פערים בכל מיני תחומים ואת רוצה ממנו יותר

אבל אם את "יורה לכל הכיוונים" כמו שזה נשמע עכשיו- שזה כמובן לא במודע אלא טבעי וקורה לנו באוטומט- שניכם תפסידו.  חבל.

כדאי לך לשבת ולהתמקד מה הנקודות שהכי מפריעות *לך*. שבאמת משפיעות עליך ונוגעות לך ואת ממש צריכה לשתף איתו פעולה כדי לפתור אותם

מה את יכולה לשפר ולפתור בעצמך (עזרה מבחוץ, לדאוג לעצמך, לעמוד על שלך)

ומה בכלל לא קשור אליך,  גם אם זה מעצבן אותך או קשה לך, אלא זה באמת שלו - ואת זה לשחרר. כמה שזה קשה זה מוריד ממך ומקל מאוד אחרי שמצליחים

וכמובן אל תחששי להעזר, אם אתם מרגישים תקועים או בלופ שהולך ומסתבך לאורך זמן - מומלץ ללכת לייעוץ

לפעמים אפילו מעט מפגשים עם אדם מקצועי ושבא מבחוץ מסוגלים לתת הרבה רווחה והתקדמות בזוגיות

בהצלחה!

ותזכרי שחודשיים אחרי לידה עדיין הכל מטלטל ולפעמים פשוט צריך קצת זמן שהספינה תרגע מחדש, במיוחד במיניות שם גם הגוף פיזית והורמונלית עוד לא חוזר למקום בכלל...

ולפי הרבה פוסקים זה מותר לכתחילה במצבי כאב..

וחיבוק גדול🫂❤️

מנסה טיפה לעשות סדר.

1. הנושא של המסכים

2. החיפוש הדתי

3. המצב הזוגי בכללי

4. יחסי אישות (כאב, חשק)

5. מניעה

לדעתי תתחילי מלהסתכל על זה ככה ולא כמישמש עצבני ומתוסכל...

לחשוב מה הנקודה שמפריעה לך בכל אחד והאם יש לך כיוונים לפתרון.

ורק רוצה לכתוב לגבי העניין של המניעה והיחסים שבסוף אתם בלופ שאין איך להיות בו בטוב... כי בסוף להתנזר לחלוטין- לרוב לא מוצלח. לגמור בחוץ- אכן לא מומלץ הלכתית ואני מבינה את תחושת אי הנוחות ( בלי לסתור שיש דעות שאיכשהו מתירות...) ממש מחילה על השאלה, אבל מה בעצם ציפית שיהיה? במלוא הכנות, בלי ציניות... אם את לא מעוניינת כרגע לקחת אמצעי מניעה את בעצם בונה על התנזרות? אם כן, נראה לי ראוי שזה יהיה בשקיפות מולו בלי להגיע למצבים כמו שקרה לכם... לחשוב מסודר מה בעצם את רוצה ומצפה שיהיה בתחום הזה. כי בלי זה נראה לי באמת שזה רק יכול להרחיק ולא לקרב...

בהצלחה רבה!

ובאמת תנסי להתמודד בצעדים קטנים עם כל האתגרים ולא להשאב הןמערבולת לא ברורה

מתקנת כדי שנשים במצב כזה ידעו

במצבים של כאב ההיתר הוא לגמרי לא איכשהו אלא אפילו לכתחילה

אולי הדיוק הוא ההבדל בין כאבים למניעה.

כי אם מישהי כאובה כמובן שיש היתרים לקיים יחסים ללא כאב, אבל זה לא מותר הלכתית למניעת הריון.

(כותבת בכללי בלי להכנס למקרה של הפותחת)

אנחנו שנים עם ככה.... אבל לא למניעה.

אין לי בעיה ככה ( את האמת לקח לנו זמן להבין שזה הדבר הנכון במקרה שלנו )

אבל זה שגם לא הרגשתי שהסכמתי, במקום וגם בגלל המניעה קשה לי 

לגבי תפילות ומסך יש הרבה דברים חלקם ציינת וגם הסברתי לו הרבההה פעמים.

לא מתכוונת להתנזר אבל כרגע המקום עדיין כואב מהלידה ( כל האזור לא קשור לחדירה ) בלי חשק אז לא הרגשתי צורך כרגע.

אני הייתי יותר בכיוון של התקן אבל עדיין מחכה לתור ובעלי ממש היה בלחץ מדימום הסתגלות ארוך אז "התפשרתי" לסרזט

אם הרגשת שאת לא רוצה ובכל זאת נענית, התחושות שלך מובנות

מציעה לך להקשיב לרצון שלך רגע בלי קשר ללחץ שלו

בנוסף, לגבי תפילות, מחשב וכו - זה נשמע שיש מעין פצצה בחדר ונשמע שאת בעמדה אמהית מולו - מצפה שיעשה מה שנכון מבחינתך/ מה שאת אומרת לו לעשות

זה לא מקום נכון להיות בו בדינמיקה זוגית בעיניי

הגיוני שמפריע לך הקטע של המסך והתפילות, אבל השאלה היא - במה זה מפריע לך ומה השורש. מה חסר לך מולו? יחס? תשומת לב? שותפות רגשית/כזו שתהוא לידי מעשה? קשה לך לראות אותו רובץ בטלפון בשעה שאת עובדת קשה מצידך?

אם זה הכיוון,אז על זה בדיוק צריך לדבר, ישירות. לא בעקיפין של - בוא לחדר

לא בציפייה בלתי מדוברת שיעשה דברים בבית

ממש לפתוח ברחל ביתך הקטנה את מה שאת מרגישה (לא מה שהוא עושה) ומה עולה אצלך ברגש  כשציפית שישים לב לבלאגן למשל והוא ישב לו בחוסר מעש (הרגשתי שהכל עליי/ שמה שחשוב לי לא חשוב לך/ שאתה לא רואה אותי)

כשלא מדייקים את התחושות, זה יכול לבוא לידי ביטוי באמירות שתלטניות כשלמעשה את רוצה לראות ולהרגיש שאת תוםסת מקום אצלו. גבוה הרבה יותר מהמסך

חיבוק❤️

אני באמת הייתי במצב של ריצוי כי הרגשתי רע....

לגבי המסך אני מסבירה לו ולרב מתישהו מסכים איתי ומנסה להשתנות וזה לא מחזיק מעמד,  אבל לגבי התפילות הוא לא מוכן להקשיב כי זה משהו "שלו" ואני באמת לא רוצה ליהיות במקום של ההורה אבל ככל שאני מרפה ומשחררת זה מדרדר ליותר ויותר דברים ( לדוג רק ערבית ואז עוד תפילות ואז גם לפעמים לא בבית, פתאום אוכל הכשרים שעד עכשיו לא וכו' )

אני מתפללת כך זה אבל לא יודעת מה עוד לעשות בצורה נכונה 

להבין שאת לא מחליטה בעניין הזה

סליחה על הישירות, אבל זו השורה התחתונה

את יכולה להגיד שזה חשוב לך. את יכולה ללכת לתפילה בעצמך. את יכולה ללכת איתו לטיפול זוגי על זה שהתחתנת עם בחור x וקיבלת בעל y וקשה לך עם השינוי, שהחלום לבית שנראה בצורה מסוימת מתנפץ. שאת חוששת בגלל חינוך הילדים .אפשר. בהחלט. אפשר גם ללכת לטיפול לבד בעניין. ואם נלך לקיצון, אפשר להחליט שאת לא מוכנה לחיות איתו יותר חלילה

כל מה שאת יכולה להחליט בנושא זה רק בנוגע אלייך.

אגב, אבא מתפלל איננו ערובה לילדים מתפללים או יראי שמים  וגם להפך. חמי למשל לא הולך לביהכ אף פעם בערך, ובעלי ב"ה חזר בתשובה בכלל.

מה שחשוב באמת לחינוך הילדים, ואת זה כל המטפלים אומרים, זה הורים אוהבים שיש ביניהם שלום בית גם אם הם שונים. 

הורים אוהבים זה הבסיס והדוגמא הכי הכי חשובה לילדים!!

יכולה להעיד על עצמי, ההורים שלי עם פער דתי כלשהו ביניהם. אבל הלוואי על כולם קשר כמו שלהם😊❤️

ובאמת כולנו תפסנו כיוונים כאלה ואחרים בדת אבל מתוך מקום אוהב ובוחר וכזה שיודע להכיל מורכבות..

בעיניי זה דווקא בנה אותנו לאנשים פתוחים ומכילים יותר, אני רואה את זה בתור 🎁

ולפותחת מאחלת לכם רק טוב ושתצליחו לעלות על הגל מתוך מקום אוהב ומחובר בעז"ה🫂

לשאול את עצמך - למה הרגשת רע?

את מרגישה שזה משהו שאת "צריכה" לתת?

כי אם כן, אז השורש מתחיל כאן.

בדינמיקה הזוגית ביחס לאינטימיות.

נכון בעיניי שזה יגיע ממקום של רצון, ולא של הסכמה.

תראי שזה בעצם יצר לופ שקשה לצאת ממנו.

הוא שאל, ורצה לראות אותך

אבל תודעת ה"לא נעים", גרמה לך לא לראות את עצמך, ובעצם גם ללכת נגד הרצון שלך ושלו יחד.

יכול להיות שזו נקודה לבירור משמעותי של התחום הזה אצלכם. כי נשמע שגם אצלו זה טעון ואולי שניכם מגיעים עם משקעים.

השאלה היא האם זה בדיבור או במודעות, או שכל אחד מנסה לחשוב מה השני רוצה, בלי באמת לשאול.

לגבי שאר הדברים.

קודם כל ממש מבינה את הכאב שלך. ממש.

אני מצטרפת לאמירה שנשמע שיש כאן מקום קצת אימהי.

השאלה היא האם זה מופיע בעוד הקשרים.

עד כמה יש לו מקום לאחריות על עצמו ולאחריות זוגית, כי את מתארת את לקיחת האחריות גם ביחס לסדר בבית, שהוא שיחרר ברגע שאת קצת חזרת לעצמך.

אם הוא היה פותח את השרשור, הייתי כותבת כמובן ביחס אליו. אבל מכיוון שאת פתחת, אני כותבת ביחס להתנהגות שלך.

א. לנסות לחשוב האם מפריע לך עקרונית מה שהוא עושה, או שאת מרגישה שזה פוגע בך אישית.

אם הוא לא מתפלל למשל - זה שלו לגמרי

אם הוא מול המסך כל הערב ומבזבז זמן - זה שלו

אבל אם בגלל זה כל העומס של תפעול הבית נופל עלייך - זה שלך. וזו נקודה לדבר עליה. בלי קשר בכלל למסכים, אלא ביחס למשימות של הבית.

אם חסר לך זמן איתו - זו נקודה לדבר עליה. ובלי קשר למסכים.

וכדאי שזה יגיע ממקום של החוסר שלך, ולא ממקום של ביקורת עליו ועל המעשים שלו.

ב. ביחס לעניין הדתי - באופן כללי אני חושבת שזה באמת עניינו של האדם עצמו, הקשר בין אדם למקום.

אבל, את מתארת שאת מרגישה שזה מעבר ל"רק" לא ללכת לתפילות.

וכאן, בגדול, היה מקום לשיח פתוח ביניכם, על מה קורה לו. לא בצורה ביקורתית, אלא מתעניינת.

אולי הוא כבר מרגיש פחות מחובר?

אולי משהו בעולם הדתי שלו משתנה?

אנשים לא נשארים אותו הדבר כל החיים.

אני מבינה שזה מאוד מטלטל אותך

אבל דרך עיניים ביקורתיות אני לא חושבת שתצליחי להגיע ללב שלו. ואם הוא יעשה תהליך שקשור לדת, הוא יעשה אותו בלי לשתף אותך, כי הוא ירגיש שאת תעביר עליו ביקורת ולא תדעי לקבל את זה.

זה ממש עצוב, אבל את לא יכולה להחזיק את העולם הדתי שלו. ואת מרגישה שאם תשחררי אז הוא ילך ויאבד לו. אבל אני לא חושבת שזה שתעקבי אחרי התפילות שלו, זה מה שיגרום לו להחזיק את העולם הדתי.

אני מאמינה שתורה זו בחירה. בחירה פרטית של כל אחד. ועם כמה שזה קשה, זה לא משהו שבת זוג יכולה להחזיק בשביל בעלה.

אני חושבת שהדבר היחיד שאפשר לעשות, זה לתת מקום. לספקות, לשאלות, לשיח בנושא. את לא יודעת לאן זה ייקח. אבל לפי דעתי זה בוודאי יאפשר יותר מאשר אם תמשיכי לנסות להחזיק עבורו את העולם הרוחני שלו.

ג. נקודה אחרונה. כתבת שהוא אבא טוב ובעל טוב. במה הוא כזה בעינייך? אל תעני לי. תנסי לענות לעצמך. ותפרגני על הטוב. יש מקום להגיד גם מה מפריע, אבל עוד יותר טוב, זה להגיד מה היה טוב ומה שימח אותך. "וואי איך היה לי כיף היום שישבנו ושתינו קפה ביחד, אני ממש אוהבת לדבר איתך". "תודה רבה שהכנת לי קפה, זה ממש שימח אותי". ועוד כאלו. לפעמים הטוב הוא מובן מאליו, והצד השני בכלל לא יודע מה משמח. כשאומרים את זה, זה מדרבן לעשות את זה שוב

אז קודם כל אני מהסוג ה"מרצה"

בעקרון עברנו תהליך ) בטיפול ) בגלל שכן נכנסנו ללופ כזה בעקבות כאבים ביחסים בתחילת הנישואין עד שהרגשתי שזה היה לקיצון השני הוא פשוט פחד לבקש בכלל כי לא ידע אם אני אמיתית או לא אבל ב"ה אני הצלחתי ליהיות כנה.

עכשיו, טבלתי לפני כמה שבועות אחרי הלידה ופשוט אין בי חשק או כלום וראיתי שהוא על קוצים ממש ניסה לא לדחוף אבל אחרי הרבה זמן פשוט כבר הרגשתי ש"מסכן" אתמול גם יצאנו לדייט אז הרגיש שאני אולי גם "שם".

לעניין הדתי את צודקת, אבל זה מפחיד. מפחיד אותי

לעניין התפילה אומר שלא מרגיש מחובר לשאר הדברים כל פעם משהו אחר.

לעניין המסך, זה כן פוגע בי

כשהוא משחק אין לי אם מי לדבר, פחות עוזר, הולך לישון מאוחר ואז גמור וזה לופ כזה

האינטימיות, אני לא רוצה להיכנס לזה לעומק בפורום הזה.

אני ממליצה על הספר של מיכל פרינס "פשוט לרצות", מרענן ומשנה את התפיסה על הנושא.

וכן אגיד לגבי האמירה שהוא "מסכן"-

האם זה לא יותר עוול עבורו, כאשר הוא רוצה שזה יהיה ברצון ואת מסתירה ממנו את זה שזה לא ברצונך?

זה קצת חריף. וזה לא נאמר כביקורת, אלא יותר כדי לנסות לתת זווית אחרת לתפיסה.

לעניין הדתי, אולי כדאי להתגלגל עוד קצת במחשבות האלו. מפחיד שמה? מה יקרה אם תגלי שהוא לא מחובר? מה יקרה אם תגלי מה יושב לו בפנים? זה אומר שהוא איש אחר? בעל אחר?

(את לא חייבת לענות כמובן)

אני חושבת שעדיף אמת וכנות, גם אם מאתגרת, מאשר הסתרה.

אולי לנסות להפריד בין האדם שהוא, לבין העולם הדתי שלו ומה זה אומר עליו.

כן, זו התנפצות של חלום.

אבל ההחזקה בחלום, בעיניי גובה מחיר גבוה יותר מאשר להבין שאולי החלום השתנה (וזה נכון בכל תחום בזוגיות)

לגבי המסך, קטונתי מלהגיד. יש הבדל אם זו התמכרות שהוא ממש לא מסוגל להפסיק, לבין אם זה פשוט תחביב שמושך אותו הרבה זמן.

יכול להיות שזה גם יושב על עניין הדינמיקה - את בתפקיד המבוגר האחראי, והוא מקטין ראש והמסך מאפשר את זה בקלות. אני לא יודעת.

לעניין העזרה - אולי לנסות לסכם תפקידים מוגדרים ביניכם, ואת תנסי לשחרר לגמרי את מה שהוא לא תפקידך. אולי הסרת האחריות יכולה לעזור.

לגבי שיח - לנסות להגדיר זמן זוגי יכול לעזור? ובמקביל, שאת תצאי עם חברות, תעשי דברים בשבילך, ושהוא לא יהיה מקור החברה הבלעדי.

תמצאי לעצמך דברים טובים ומשמחים גם בלי קשר אליו. אולי זה גם יכול לעזור

בתור מכורה למסך בעצמי, כמו כולם ואולי קצת יותר😅 שכשמעירים או מסבירים לי למה זה לא טוב, זה כל כך מבאס אותי (כי אני יודעת שזה לא טוב וזה בא על חשבון דברים חשובים וכו') שזה גורם לי לשקוע עוד יותר במסך...

לא בטוחה אם להסביר לו עוזר או מפריע🤷🏻‍♀️

בין הדברים החכמים מעלי

לי אישית ההתנהלות שלו מהבהבת קשיי קשב

(פשוט מאד מזכיר לי את עצמי)

זה לא פתרון

אבל זה יכול לעזור לשניכם להבין אם הוא בורח ממה שגדול עליו, באיזה כיוֹון לעבוד.

@הפותחת, אולי יקל מעלייך את ההבנה שלו.

ועוד דבר שהיה לי חשוב להגיד לך, שיש פה לדעתי גלגל.

מתוך מה שאני ראיתי עלינו.

בעלי גם עם קשב. היה לנו גם שנים של תסביכים כאלה.

שנשרטתי במקומו על הדברים שלו, תפילות וכל זה. ואז גם מסכים והתמכרות.

ההישאבות עמוק שאין לך עם מי לדבר, זה לגמרי קשב. תנסי כמה שפחות לכעוס על זה.

אבל החלק החשוב  זה שהגלגל זז כל עוד את לוקחת אחריות במקומו.

על כל דבר.

על זה שאת על יד הדופק אם הלך לתפילה או לא. אם עדיין במסך או לא. וגם באישות.

ברגע שאת תצליחי באמת לשחרר ולהיות שם כמו חברה שלו, ולא כמו אמא שלו, יהיה לו בסיס בכלל לנסות להתחיל להניע גלגל בעצמו.

ואז הוא יוכל בכלל להתחיל לבדוק אם יש לו שאיפותולאן הם הולכות.

אומרת לך את זה ממקום שבעלי לא זכר איך נראה בית כנסת. בחיי.

ואני בהתחלה קצת הפריע לי ומהר מאד הבנתי שזה או לשחרר או שכלום. לא שיחררתי כי הבנתי שאם אני ישחרר הוא ישתנה.

באמת כי הבנתי שגם אם הוא חוזר בשאלה אני רוצה להישאר איתו. (כמובן עם התנית אמון וכל זה..) אבל היה לי ברור שאני רוצה אותו. ולא חלום כלשהו שהיה לי.

היה לי גם ברור שאני מצפה לקבל ממנו את אותה רמת רצון בי.

זה כמובן נוגע לנושאים אחרים,

אבל היה לנו מלא שיחות שהוא היה מתעצבן על משהו שעשיתי, ולא התאים לו, ולא מדברת על משהו לא בסדר.  יותר משהו ששונה באופי מאחד לשני, ואולי אצלו זה גבול אבל אצלי זה לא,

וכמובן שנקודת המוצא הי אהתחשבות והכל,

אבל כן היה לי מקום שאמרתי לו, אני מצפה שתרצה אותי מי שאני. אחרי זה אפשר לדבר על הכל.

אבל אין מציאות שאתה בא ואומר לי 'לא מתאים לי שאת ככה'.

רוצה אותי או לא?

ואחרי שהוא בחר בי באמת, כמו שאני בחרתי בו, הכל נהיה קל יותר.

וואי איך גלשתי חח

נחזור לנקודת המוצא.

אני באמת חושבת שברגע שתביני עם עצמך אם את באמת באמת רוצה אותו. לא את החלום. אותו.

אני בשביל זה כמו שאמרתי, הלכתי לקיצון. אם הוא חוזר בשאלה, או סתם נהיה לייט כזה, את עדיין רוצה להישאר איתו?

אחרי זה נהיה יותר קל לקבל מסך נגיד. 

מחריגה כמובן מקרים שאת צריכה עזרה, שאז זה להנגיש את זה אליו. הוא לא קורא מחשבות.

מאמי תעשה לי טובה עכשיו זריז כלים. אחרי זה בכייף תחזור לשחק.

אחרי שהוא ירגיש ממש שבאמת הוא בכייף עושה מה שהוא רוצה, אני ראיתי שינוי ממש גדול בתפיסה שלו.

פתאום התחיל לנהל את עצמו. אני חושבת שזה ההגדרה.

שכל עוד מישהו אחר שם עין על בעלי קשב, הם לא שמים עין על עצמם.

אם תשחרר להם את האפשרות לבחור, הם יוכלו בכלל לגשת לשם. ואז סיכוי גדול שיבחרו באמת בטוב ובאותם מקומות שתואמים את החלומות שלך.

מרווה שיצא הסבר נורמלי. התפזרתי קצת...

בהצלחה ❤️

שבוע רדפתי אחריהם כל יום התקשרתי ב8 בבוקר, הייי מקום 200+ (אינלי מושג איך יש המתנה, אולי יש קודם? ) 

וחיכיתי על הקו בסביבות השעתיים, לפעמים ניתקו מעצמם, פעם אחת ענו ואמרו שהמערכו קרסו ואתקשר פעם אחרת. פעם ענו ואמרו שחסרים מסמכים ופעם אחריה המציאו עוד מסמך שחסר...

מוציאים את המיץץץ