כל רעש נשמע לי כמו אזעקה, וזה לא שאני גרה בדרום או בצפון, אני בירושליםםםם, לא אמורות להיות אזעקות!!!
מה הלחץץץ?????
כל רעש נשמע לי כמו אזעקה, וזה לא שאני גרה בדרום או בצפון, אני בירושליםםםם, לא אמורות להיות אזעקות!!!
מה הלחץץץ?????
זהו.
עבר לך?
אני שומעת רעשים ובטוחה שזה אזעקות או פיצוצים
לפניי שנייה שמעתי כניראה זיקוקים(אולי אני מדמיינת) וחשבתי שזה יריות או מששהו...
אבל נראלי אני יותר מפחדת שאם ח"ו יקרה משהו באמת-אני אחשוב שזה לא אמיתי.
תקשיבי, מקרים כאלה קורים אחת להמון זמן אין לך מה להיכנס ללחץ.
אם יקרה משהו זה לא נוגע אליך.. גם במקרה כזה אין מה לפחד.
אם יהיו טילים יהיה אזעקה , מה עוד יכול לקרות?
אזעקה מבדילים .. אזעקה שומעים חזק לעומת סתם אמבולנס..
אני לא מפחדת שטיל יפול ואני אפצע או משהו, אני מפחדת מהלחץ של האזעקה והפיצוצים וכל זה...
תשימי מוזיקה באוזניות אני מבטיח לך שלא תשמעי כלום
חחחח
(אוף אני מעצבנת...) אני שומעת שירים ומפחדת עוד יותר שאולי יהיה משהו ואני לא אשמע, זה אפילו יותר גרוע...
נשמע כמו חרדה?.. מצב סבוך..
אולי תתייעצי עם מישהו? הורים משפחה..
זה קורה לי כל שבוע רק בווריאציה אחרת...
בגלל שביום שישי יש אצלנו מוזיקה בווליום כל היום, כשנכנסת שבת ונהיה שקט אני שומעת בראש כאילו באמת יש שירים... אוכלת שריטות, המוח שלי שומע את זה מעצמו
בתחילת המלחמה זה קרה לי המון כל אופנוע וכל דלת נטרקת הקפיץ אותי
לאט לאט עם הזמן זה נרגע
אני חושב שאחד הדברים שהכי עוזרים לי
זה דווקא לאפשר לי להרגיש את החרדה
כי מה לעשות היא שם היא חלק מהתקופה הזאת זאת תקופה לא נורמאלית אי אפשר לצפות שנתנהג נורמאלי
ומייד אחרי שאני מקבל את החרדה אני מרגיע אותה ומתמקד רק במה שאני יכול לעזור בו רק במה שתחת שליטתי מה שלא - אין לי מה לעשות איתו
מה אתה עושה פה איש????
אתה עוד חי????
תפנה אתה את גבך אליהם חזרה
אם לא קופצים למים, נשארים יבשים
צריך להחליט לעשות את זה, וכדי להחליט חשבתי שצריך שצריך להיות בטוחים,
ואז הבנתי שלפעמים צריך להחליט ורק אחר כך להבין שגם אם התחרטת, רק התקדמת.
יוצא לי עכשיו כל המסקנות לחיים שמקוננות בראשי
בעיקר בדברים שחשבת שהם הכרחיים לחיים, ואם תפנה להם את הגב, תגלה עולם שלא הכרת שקיים.
עכשיו כשאתה מציג את זה ככה זה גם ממש התהליך שאני עברתי וזה פשוט תפיסת מציאות אחרת לחלוטין
זה לא חפירה, אולי הייתי אומר סיעור מוחותלא המשוגע היחידייש כאלה שמגדירים את זה התבגרות,
(עוד משהו שצריך, לא לפחד להגיד שאתה מתבגר גם אחרי שהסביבה הפסיקה לכאורה
)
אני חושבת ששיכלול האישיות שלנו זה משהו שצריך לקרות כל הזמן עד 120 , ומי שלא משתכלל נשאר מצומצם...
השאלה זה ההגדרה והפחד מהלא נודע.
ההגדרה זה התפיסה שלנו כלפי השינויים,
והפחד מהלא נודע זה כלפי השינויי עצמו.
בבקשה שאף אחד לא ינסה לבחון את זה
ועכשיו אני קולטת כמה זה לא בא לי בטבעי וכמה זה מתיש ומרוקן אותי.
מה איתך?
או שפשוט אנשים מתחו את גבול הנחמדות שלך ואז הם הבעיה
אנימהלפעמים כן ולפעמים לא, תלוי בסגנון האנשים ותלוי במצב רוח והכוחות שיש לי.
האנשים היו סבבה לגמרי, זה אני שהייתי מעדיפה באותו זמן להיות יותר בבועה שלי עם תקשורת קרה ומינימלית.
הגיוני, יש גם זמנים כאלה..
אם זה מאולץ, אז פשוט אפשר לעשות סוויץ ולהיות נחמד אמיתי
אוהבים שמשתפים אותם במרמור בכנות והם אוזן קשבת
במקרה הספציפי זה היה מרוקן כי עשיתי את זה כי החלטתי ש"צריך". הייתי מעדיפה להשאר בבועה שלי, אבל ידעתי שלהיות נחמדה לאנשים יתן להם תחושה טובה ולכן זה מה שהחלטתי לעשות.
זה היה אינטרקציה שהוציאה ממני אנרגיות.
(אני לא חושבת שכל מה שהוא מרוקן זה רע בהכרח וצריך להמנע, זו רק הבחנה שיש לי)
וכשישנים רוצים להישאר עוד קצת ישנים?
עולם מוזר
נמאס לי לחפש בכל החדרים
זה כמעט טריגר לאשכול ציע
אבל כל לילה מניחה את השיניים בכוס
זה וכפות רגליים.
(נדמה לי שאמרת מתישהו שאתה מעריץ את כפות הרגליים שלך לא?)
ויצא לי גם לפסול על זה
אבל זה לא משיכה כמו החולי נפש שיש להם פטיש אצלי זה משו אחר
וכן הכפות רגליים שלי מושלמות
יש תעשיה של זקנים? מרגיש לי כמו המסחטה של פישוטו
זה מה שקורה, רואים מפרץ האייתוללים ושוכחים הלכות בסיסיות כמו שלחנוכיה יש 6 קנים
משפט אהוב עליי במיוחד(על וולקן)|: אל תברח כי תמות עייף
מחשב על ומטען על. הוא עמיד בחום בקור ובפושר