את גילאי הילדים

לא דןמה ילדים בני 2-7 ל5-13

לפעמים מעודדת את עצמי, שאני לא באמת רוצה ילדים 'חיילים'. אני רוצה שתהיה להם חשיבה עצמאית ולא יהיו מרַצים. ההתנהלות של בית אמורה להיות שונה מהתנהלות בכיתה, טוב שבבית הם מרשים לעצמם את החופשיות הזו.

אבל אי אפשר ככה! אותי הכי משגע ההתעלמות. אבל גם לולא זה, אי אפשר לבזבז את כל הזמן עם הילדים או בכלל את כל הזמן הפנוי ביום בתחנונים כדי שיואילו בטובם לזוז!!

ואצלנו אני אפילו לא מבקשת עזרה. אני מדברת רק על התנהלות יומיומית ש-ל-ה-ם.

אבל יש הבדל בין להתווכח מידי פעם, לבין כל מילה שלי זה חוסר הקשבה.

כאילו, כמה פעמים אפשר להגיד להוציא קופסת אוכל למקום מהתיק? זה משהו שאתה עושה כל יום, אז למה להתווכח?!  מרגישה שהם נכנסו לפינה כזאת שאם הם לא מתווכחים אז הם כאילו לא קיימים. זה כבר נהיה חזק מהם. מתסכל 

והדוגמה, בכלל..

עוקבת לעצות טובות 

חוץ מזה שגם אני הייתי בתהיות שלך איך כל אדם בעולם אני מעמידה במקום ברגע ורק מול הילדים הכל יותר קשה

המסקנה שהגעתי אליה שלילדים שלי יש לי המון רגשות ואהבה והם מרגישים את זה ומנצלים את זה בהתאם🤔

וגם מבוגרים

לא אוהבים פקודות/ משימות/ בקשות

הם רוצים לעשות מה שהם חושבים, להתנסות, לטעות, לתקן.

גם ילדים שנולדו עם צייתנות גבוהה, לא יעשו כל מה שאומרים להם אלא חלק קטן, ילדים שנולדו עם חוסר צייתנות, לא יעשו כלום ואז זה מרגיש מלחמה תמידית.

לכן, אני משתדלת לנהל תקשורת עם הילדים, נטול פקודות/ משימות, אני מציעה, מסבירה, מחכה לשיתוף פעולה, לא ממהרת, יוצרת דיון, כל מקרה הוא זמן ללמידה להתנסות.

כן, צריך סבלנות, זמן ואמונה בדרך. ככה השגתי שיתוף פעולה מכל הילדים, גם מילד חסר צייתנות.

לגבי גבולות, אכן צריך לשים אותם, אבל הם נועדו לקווים אדומים. כשמשתמשים בגבולות לפעולות פשוטות של יום יום, זה מבלבל את הילד וגורם לבעיות בתקשורת ובהתנהגות.

איך להציע, להסביר ולגרום לשיתוף פעולה לילד שצריך לאסוף את המשחקים.

אני משכנעת שזה ילך לאיבוד, שהקטן יגע להם בקלפים, שאני לא יוכל לקנות עוד אם לא שומרים על זה... זה לא בדיוק מעניין אותם. הם מפילים את זה על מישהו אחר שהוא הוציא... 

אם את מנסה לשכנע ובסוף אוספת בעצמך/ מגיעה לכעס - למה שילמדו מזה להבא..?

תני להם להתמודד עם ההשלכות, אז ייאבדו קלפים והם יהיו מתוסכלים

אני אומרת פעם- פעמיים, מסבירה מה עלול לקרות אם.. הם בחרו, וצריכים להתמודד עם התוצאה 

אבל גם את צריכה לדעת להתמודד איתה האמת

אבל להבנתי זו לא הגישה של @oo 

ובאמת לא אכפת להם, מקסימום אכפת לרגע וזהו.

אבל באמת גם רוב המשימות התוצאות שלהם לא מפריעות להם, למשל- כנסו להתקלח, אין להם שום בעיה לא להתקלח גם שבוע.

למשל- להוציא קופסת אוכל מהתיק, אמרתי להם שאני לא אוכל לשים להם את האוכל בקופסא מחר, ובאמת הכנתי להם בשקית, וואלה , לא הזיז להם.

וגם בלאגן בבית, באמת באמת לא אכפת להם להחיות בבלאגן, זה פשוט לא מזיז להם. אותי זה משגע לראות דברים זרוקים על הרצפה ואז נכנסת למרדף של - תרימו את זה למקום... 

אז מה אכפת לך שיהיה אוכל בשקית למשל...?

אני הייתי מגדירה דברים שהם בגדר מאסט, כמו נגיד מקלחת, והופכת את זה לחוויה ולא לפקודה שצריך לציית לה. זמן עם אמא, שיריים, בובה למים וכאלה

גם איסוף צעצועים יכול להיות חוויה במקביל לעניין של סיבה ותוצאה.  לא אספת - אמא תטאטא את זה לפח כי אין לה כח להרים. עשיתי את זה יותר מפעם אחת האמת אם כי אני מעדיפה חוויה ולשבח אחרי מעשה וכמה כיף שמסודר ונקי וכו

בגדים מלוכלכים נשארו ברצפה - אז באסה להם אם לא אספיק להגיע לזה ולכבס להם שיהיה להם את הבגדים שהם אוהבים. במקרה כזה עושה מבצע 10 דקות לפני השינה ו- איזה כיף שהחדר נקי!

אבל העיקרון הוא - להחליט קודם כל מה את רוצה שיהיה בו שיתוף פעולה ולא לנסות שבהכל יהיה כי זה פחות ריאלי. כשזה הרגל שלא מוקנה עדיין, יותר קשה להשיג שיתוף פעולה. אני בעד לתת חוויה חיובית מהנעה של הילדים סביבנו ואז להרחיב את היריעה

ויש דברים שאפשר לשחרר בהם. יש רצון לשיתוף פעולה ויש רצון לשליטה בהכל. 

זה ש*לך* מפריע לא אומר שהם צריכים להתיישר בהכרח לפי מה שאת רוצה. אבל בכל זאת, יש דברים שברור שטוב לחנך אליהם ילדים 

יש עם זה כמה בעיות.

עם הכריך, לא בא לי לצאת האמא הזאת ששולחת בשקית. אבל עוד מילא..

גם לא בא לי לזרוק לפח צעצועים יקרים שקניתי ויכולים לשמש את האחים הקטנים יותר.

וכן מפריע לי שהבית לא יהיה נקי, שהבגדים על הרצפה, ובכללי תחושה לא נעימה כי הבית מבולגן.

לילדים, לא באמת אכפת אם הבית נקי או מסודר, גם לי לא הפריע בתור ילדה. אבל לא רואה איך הגישה הזאת מקדמת אותי..

הבת שלי קבוע לא שמה בגדים מלוכלכים בסל, היא ישנה במיטה איתם והם נופלים מאחוריה ובפסח שישי ושמחו מה אני מגלה שם, ואז הרבה בגדים טובים נהרסים מאבק ועוד והולכים לפח.. 

אני אומרת לילד הקלפים מפוזרים וצריך לאסוף אותם, חבל שהם ילכו לאיבוד. אם לא רוצה לאסוף אז לא, אני לא מודאגת מההשלכות (יאבדו/ מישהו אחר יאסוף) כל שיח כזה של הצעה, שיקוף ונתינת בחירה לילד, מאפשר לו ללמוד, עם הזמן מגיע יותר ויתור שיתוף הפעולה.

ספציפית איסוף משחקים יכול להיות קשה לילדים, איסוף ביחד עם הילד מלמד כישורים של ארגון וייעול, אז אם יש לי כוח אני אאסוף ואציע לילד לאסוף ביחד איתי.

פעם ניסיתי להתנהג כלפיהם בצורה צורה כדי להמחיש להם את ההרגשה אבל תכלס זה לא עזר…

(אמא תקלפי לי תפוז בבקשה

בסדר, תכף

כעבור רבע שעה- אמא קילפת לי?

עוד לא… תכף

וחוזר חלילה)

שקודם כל זה תלוי בגיל של הילדים. זה דבר ראשון.

בכל גיל יש רמה אחרת של הבנה ולכן צורה אחרת של שיח.

חוץ מזה, זה גם מאוד תלוי אופי של ילד. לכל ילד יש אופי שונה ולכן גם דרכים קצת שונות לדבר ולפעול.

כשאני הייתי מתוסכלת מזה שהילדים "לא מקשיבים", קודם כל שאלתי את עצמי האם אני באמת רוצה שהם יקשיבו לי כל הזמן?

התשובה היא לא. אני לא רוצה ילדים ממושמעים מידי, שעושים מיד כל מה שאני אומרת. אני רוצה שהילדים שלי יהיו ילדים חושבים, שיערערו לפעמים על "המערכת", לצד ההבנה שכן יש איזושהי מסגרת שאנחנו מתנהלים בתוכה.

אז קודם כל ההבנה הזו כבר שיחררה אצלי את הלחץ סביב "האם הילדים מקשיבים לי או לא", ועכשיו זו כבר שאלה של "איך אנחנו מתנהלים בבית הצורה נעימה".

זה נשמע דומה, אבל זה לא.

כי לפני כן כשביקשתי מילד משהו והוא לא עשה, זה היה עניין של "אגו". אני האמא, אני אמרתי, אתה תקשיב.

עכשיו זה יותר עניין של איך אנחנו רוצים שההתנהלות שלנו במשפחה תראה, מה חשוב לנו ומה פחות ובהתאם לזה הבקשות מגיעות, ולא בהתאם לרצון שלי בהקשבה של הילדים.

איך זה קורה בפועל?

קודם כל יציבות שלי. כשאני מבקשת משהו אני מגיעה מעמדה שבטוחה שזה הדבר שצריך לקרות עכשיו.

אני מנווטת את הסיטואציה.

מותר לכם להתעצבן, מותר לכם לא להסכים, אבל זה לא מערער אותי. פשוט זה מה שאמור לקרות עכשיו.

אני לא כועסת כשאני מבקשת להיכנס להתקלח, אני אומרת שוב שזה מה שצריך לעשות עכשיו. ברוגע.

הביטחון הזה מוריד לא מעט מההתנגשויות.

ברור שקורה שעדיין לא רוצים, כן?

ואז זה תלוי גיל ותלוי ילד.

בגילאים גדולים יותר - אני מעבירה אחריות. ילד בן 6 חא רוצה להתקלח? בסדר גמור, אתה לא חייב. אני חושבת שזה חשוב, אני חושבת שזה יהיה לך יותר נעים, אבל אני כאן רק ממליצה. לא דורשת.

ילד בן 3 לא רוצה להתקלח? יופי מותק, אבל אתה צריך בכל אופן בא נעשה תחרות למקלחת, בא תיקח משחק למקלחת, בא נראה אם אנחנו יכולים להתקלח בטיל טילון תוך כדי שאנחנו סופרים עד 20. יאללה? יאללה.

שתי הדרכים האלו מורידות כמעט למינימום את הוויכוח.

בגיל גדול אפשר להעביר אחריות, תוך כדי שיש שיח על החשיבות של כל מיני דברים. ואז הילד כבר מספיק בשל בשביל להבין בעצמו מה חשוב ומה לא.

כמה דברים פרקטיים:

1. דוגמה אישית והשתתפות עם הילדים - הילדים אצלי יכולים לגלגל עיניים שעה אם אבקש מהם לסדר לבד, אם אני באה ומצטרפת אליהם, תוך שתי דקות סיימנו הכל.

2. פרגונים - אפשר גם לפרגן למי שעושה, אבל עוד יותר, לפרגן באופן כללי על מה שזה יוצר בבית. "איזה כיף שאספנו את המשחקים, איך נעים להיות בבית מסודר". "תודה לכל מי שערך את השולחן, עכשיו אנחנו יכולים מיד לשבת לאכול". זה גם לא יוצר קנאה, כי זו מחמאה כללית לכל השותפים, וזה גם משקף את ה"רווח" מלהשתתף במשימות בבית.

3. להפוך דברים למשחק, להשתמש בהומור. לשים שירים כשמסדרים, לעשות תחרות ריצה למקלחת, לבדוק מי מנצח - אתה מוריד קודם בגדים, או אני מכוונת לך את המים. אתה אוסף רק את המשחקים האדומים, אני את הצהובים.

הומור - ילד מבקש "לראות" (אצלנו זה קיצור של לראות סרט). אני בחיוך: מה אתה רוצה לראות? לראות את היד שלי? את הספה? וככה ממשיכים בצחוק, עד שכשאני אומרת לא, כולנו כבר במצב רוח טוב.

ילד לא מובן לסדר, יושב על הרצפה בכעס. מתיישבת לידו באותה פוזה. מתחילה לעשות פרצופים. תוך כמה דקות שנינו מתגלגלים מצחוק ומסדרים ביחד.

לגבי הומור - צריך לשים לב שזה לא נעשה בצורה פוגעת, אבל הרבה פעמים זה מקליל אווירה ואת חוסר הסבלנות שלי אני מנסה לתרגם לצחוק שיוצר קירוב ושיתוף פעולה

אתה לא קם?

בסדר גמור.

אין לך ...- בטלפון, פוקימונים, כדור,.....משהו שאכפת לו ממנו.

זה מרים אותם.

לי פחות מתאים לדבר ככה, למרות שאני רואה שזה תכלס מקים אותם, אצלי זה נסיון לבקש, לפעמים עובד לפעמים לא- וכן, לפעמים זה סופר מעצבן... כשאין נכונות.. בכללי זה לשים לב מתי מבקשים ומה בדיוק.

שלא יהיה יותר מדיי.

אבל מתסכל כ"כ שהכל עובד איתם באיומים.

ולפעמים, האיום לא מזיז להם ואז את מגלה כמה מילה של אמא שווה 🤫

הרבנית חבצלת סלוטין שנקרא איומים, עונשים ועידוד

משהו כזה.

עשה לנו שינוי בתפיסה והיה םרקטי מאוד

נכון שאני לא רוצה שיהיו רובוטים, שתהיה להם חשיבה משלהם וכו'.

אבל, יש הבדל גדול בין ילד ש*כל* מה שאומרים לו, גובל בויכוחים, דיונים, או התעלמות. ניסיתי גם לגשת בשיטה של שכנוע, של משחק, של הומור. אבל זה גם נראה לי לא חינוכי בדיוק, כאילו, אני אמורה להתחנן שיקשיבו לי? .מה עם כיבוד הורים? שאני בחודש תשיעי או שניה אחרי לידה מוצאת את עצמי מתחננת/ מאיימת/ מתוסכלת שביקשתי לאסוף את המשחקים המפוזרים? זה עד כדי כך מסובך? זה יכול להיות גם דיון על להרים את התיק של הילד למקום , בחייאת, זה שניה וחצי. רוב הזמן זה ויכוח סתם. אין פה משהו עקרוני, אין פה עייפות, זה אמצע היום, הוא לא באמצע משחק חשוב. זה פשוט לא בא לו.  והוא התרגל שאפשר להתווכח על כל דבר.

אז אני מוצאת את עצמי מגיעה לאיומים- מי שלא מקשיב לאמא לא מקבל את האיגלו אחרי האוכל. (מה הקשר בין הדברים?) ומרגישה מטומטמת שאין לי כח מולם שאני צריכה להפעיל את האיגלו ..

זה נורא מתסכל. 

לדבר אל הלב שלהם.

להגיד להם שממש כואב לי בגוף לאסוף את המשחקים עכשיו. ושנורא חשוב לי שהבית יהיה מסודר ושאני חייבת שהם יעזרו לי בזה, שזה ממש ישמח אותי ויעשה לי טוב בלב.

וואלה עזר..

מה את אומרת.

אבל הכוונה היא לא שאת מתחננת, אני לא משחקת איתם כדי להתחנן, אלא כי זה מקל עלי וזה מפחית התנגשויות.

ואז כשאני אומרת משהו בצורה של "קח את זה ואת זה למקום", כבר יותר קל לי. כי זה לא כל הזמן, זה רק הדברים שממש חשובים לי.

אני בוחרת על מה להתעקש ועל מה לא.

לגבי מה שאמרת אחר כך "חודש תשיעי, אחרי לידה" אני מבינה את התחושה ממש, אבל זה לא אמור לעניין את הילדים. זאת אומרת, להגיע לילדים מתוך מקום של "תראו כמה קשה לי, אז תעזרו לי", אני לא חושבת שזה נכון. וכשאני עומדת ככה מול הילדים זה יוצר לי תחושה לא טובה.

הזמן לעבוד על זה הוא באמת לא בדיוק ברגעי הקושי, אלא כשגרה, לנסות לייצר בית עם מסגרת וכללים. אם באמת כל הזמן כל הזמן יש התנגשויות, זה ממש מעייף וברור שזה סוחט את הסבלנות.

יכול להיות שההתמקדות צריכה להיות לא בפתרונות למקרים ספציפיים, אלא במסגרת הכללית של הבית.

וזה מגיע מתוך מקום של ביטחון שלך. "אמא אמרה, אז עושים. נקודה". ברוגע, בלי לעלות טונים. מתוך עמוד שדרה יציב שלך.

אל תנסי את זה בהכל, תבחרי משהו אחד להתחיל איתו. חשוב לך שיחזירו תיקים למקום שחוזרים הביתה? תתחילי בזה.

אוספת אותם בבוקר / בערב. מעדכנת שממחר כדי שיהיה לנו נעים בבית אנחנו מחזירים את התיקים למקום כשמגיעים. למה? כי זה יותר נעים. ואת מבהירה שאת הולכת להקפיד על זה.

ואת מקפידה.

מגיעים הביתה, מזכירה בצורה נעימה.

לא מקשיבים, מזכירה שוב. מתוך מקום של רוגע.

אני מודה שבשלב כזה אם לא מקשיבים, אני כן כבר מגבילה בדברים. אבל יותר בצורה של סיבה ותוצאה, לא עונש של קינוח.

לא מחזירים תיקים - "בסדר גמור, אבל אני לא מוכנה שתתחילו לשחק לפני שהתיקים במקום". ושוב, אומרת את זה בצורה רגועה, וממשיכה בענייניך.

לוקחים משחק? "אתה רוצה לשחק מותק? איזה יופי. תחזיר בבקשה את התיק שלך למקום".

ילד "אבל למה????"

אמא ברוגע "כי ככה אמרתי. אלו הכללים בבית שלנו".

ילד מתעצבן מתעצבן

ככל הנראה אחרי רוגע שלך הוא בסוף יעשה את זה.

וככה מתחילים.

בעצם ככל שאני כותבת, אני מבינה שיש כאן שני חלקים.

יש את החלק של כללי הבית - בבית שלנו יש כללים שלפיהם אנחנו מתנהגים.

זה הבסיס

על זה נבנה גם שיח של אחריות, אמון, הסבר, צחוק.

אבל בעצם הבסיס הבסיס, הוא הכללים. שיש מסגרת, שבה אמא ואבא הם המובילים, הם הקובעים את הכללים, ומי שבבית נענה למסגרת. אחרי שיש את המסגרת, אפשר להמשיך לשלבים הבאים.

אבל באמת קודם צריך להיות משהו בסיסי

וגם לעיתים של מבוגרים,

להגיד שקשה להם עם כל המשימות הללו.

זה יכול להיות להם קשה גם אם לא מבינים מה קשה בזה.

בעיניי, הדרך לתקשורת טובה עם ילדים, חייבת לעבור דרך ראית הצד שלהם, אם לא מצליחים לראות אותו, קשה להבין אותם וקשה להוביל אותם.

פעם הייתי מצפה מהם לעשות מה שאני אומרת ומה הבעיה אני מבקשת משהו שלא אמור להיות להם מורכב כל אחד לגילו

מה שהבנתי שאני צריכה להראות להם איך לעשות ולמה אני מצפה בפועל לא משנה לי איך הם יעשו העיקר שיעשו ואז הם הבינו ועושים לבד כבר כשאני מבקשת מהם

וזה כאילו מרגיש טיפשי אבל הבנתי שמה שאני עושה כבר שנים הם רק מתחילים להתנסות ולעשות ולפעמים זה לא מצליח להם מבחינתם הם ניסו את המקס' ואנחנו התעצבנו כי לא עשו בדיוק מה שרצינו.

למשל אם צריך לשים את התיקים במקום-זה מתפרש אצלם שקודם צריך בכלל למצוא מקום קבוע ובעקביות של כמה ימים איתו ביחד להניח במקום כדי שההרגל יוטמע.

ייתכן שאצלך יותר מורכב כי כבר יש כמה ילדים אבל ברגע שהגדולים בחבורה מפנימים בדרכ הקטנים לומדים מהם ומתרגלים גם.

שאם מסתכלים על זה בצורה ש"זה לוקח בדיוק שניה, ומה אכפת לו, ומה עם כיבוד הורים" זה מאוד מתסכל.

אם תנסי להבין את הצד שלהם, שיש פה עניין שילדים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות והם מחפשים לשלוט במה שקורה (במיוחד אחרי יום שלם בבית ספר שהם היו צריכים להקשיב להוראות ולציית מיד) אולי יהיה לך יותר קל לקבל את זה. כמובן שזה בכל זאת מעצבן, אבל המפתח לשיתוף פעולה זה להבין את הצד שלהם.

אני משתדלת לבקש מהם לעשות דברים כשהם לא שקועים במשהו אחר, ואם אפשר נותנת להם אפשרות בחירה. אתה מעדיף להתקלח לפני ארוחת ערב או אחרי? אנחנו מסדרים עכשיו, אתה רוצה לאסוף את המכוניות או המגנטים?

לפעמים אני מאפשרת להם לבחור את שעת השינה שלהם (בטווח שבין 7:45 ל8:15) בתנאי שהם אחראים לרוץ למיטה כשהשעה הזו מופיעה בשעון (הם בני 5 ו7 ויש להם שעונים דיגיטליים). אם זה לא עובד אני אומרת להם חבל, מחר תצטרכו ללכת לישון בשעה שאמא תבחר.

שום דבר לא עובד תמיד ולא עם כל ילד, אבל זה עוזר ברמה מסוימת. 

א. מסכימה לגמרי שחייבים גבולות. אמא לא צריכה להתחנן, לא צריכה להסביר כל דבר, אפשר לבקש מהילדים למלא הוראה ולצפות שיעשו אותה כי ככה אמא אמרה.

ב. עם כל זאת, עדיין אנחנו כבוגרים יכולים להבין למה הדרישה לציות עיוור מעוררת התנגדות. היא בעצם דורשת ממני למחוק את הרצון שלי ואת השכל שלי ולקיים את מה שאמרו לי ללא שיקול דעת משלי.

זה מתאים יותר לגיל הקטן, אבל עם הבשלות להבין מסר מורכב נכון יותר להסביר הוראות רוב הפעמים ולהשאיר את הדרישה לציות למיעוט.

את הבקשה לאסוף לא צריך לתרץ באמא כאובה, או בנזרוק את המשחקים שלך לפח (שזו טעות של ממש. כי הנפגעת המשנית זו את, קל וחומר אם את לא מבצעת ואז לימדת אותם שמותר לשקר)

אלא- 'עכשיו אוספים צעצועים למקום כדי לשמור עליהם שלא יאבדו/ שהבית שלנו יהיה נעים ומסודר/ שיהיה קל למצוא אותם בפעם הבאה'.

זה לא סותר את זה שזו פקודה, אבל היא מדברת אל השכל שלהם. כשהם יגדלו הם לא יבעטו בה 'כי גדלנו ועכשיו מי יאמר לנו מה לעשות'

יש עוד שיטה יעילה אבל צריך להיזהר שלא להפוך אותה למניפולטיבית-

עידוד: 'את יודעת תמר שאני מתפעלת מהחריצות שלך. אתמול ראיתי אותך מתקלחת בכזו זריזות! בטח תצליחי לסדר את הפלימוביל שלך ראשונה!'

התנאים להשתמש בה הם ישרות (לא לומר דברים לא נכונים), דוגמה מהחיים והכי חשוב שגם אם הילד לא מבצע מה שאמרת הוא לא מאבד את התואר החיובי (חרוץ במקרה הזה). לא לומר 'נראה אם אתה באמת חרוץ'

ל'התחכמויות' האלה שפה של ילדים

הם לא באמת מבינים כמה קשה לך ושאת בחודש תשיעי. בעיניי טוב שכך. זה מראה על גדילה רגשית נורמטיבית. הם עדיין מרוכזים בעצמם כי זה הגיל, אבל זה לא אומר שלא נבקש מהם בכל זאת

אני ממעטת להשתמש בייסורי מצפון מול הילדים האמת ומשתמשת בשיטת ה'אשרי'

ואגב, אל תיגררי לדיון. תופתעי כמה ילד מעצמו יכול להיות קשוב כשאת חוזרת על בקשה. בלי צעקות וכעס.

אמא ביקשה אז אני מצפה ממך לעשות

אני בכל אופן יוצרת מן 'פלואו' כזה שהוא מובנה בסדר היום: קמים בבוקר- פיג'מה על המיטה

אחהצ - אוספים משחקים ומחזירים למקום לפני א. ערב.

מורידים בגדים למקלחת - ישר לסל כביסה

ואז יש זמן נשנושים עם אמא וסיפור לפני השינה ו- איזה כיף שהבית נקי כדי שלא נצטרך להתעכב יל זה מחר וייקח לנו יותר זמן לסדר!

אני דואגת להשתמש במילים של שיתופיות, כמו בואו נעשה סיבוב על החדר/ הבית. לא כמנחיתה הוראה, אלא עושים ביחד.

ברור שלא כל הזמן מצליחה להקפיד, אבל כשהם יודעים מה צפוי ויש סדר יום יותר קל להם לדעתי

כותבת פתק נחת לגן, הם הולכים כמו טווסים חח ואז זו מן התניה בלי מילים של עזרה - פתק נחת. אבל לא רק על עזרה, גם על התגברות על מידה לא טובה

הם ילדים, בני אדם.

יש להם רצונות וחשיבה עצמאית.

כשלא מכבדים את זה, הם עוד יותר חייבים לעמוד על שלהם כדי שלא יקחו להם את הדבר הבסיסי שנקרא רצון חופשי,

וככה נוצרים מאבקי כוח.

במקום להיכנס לזה, מראש תנסי לנהל שיח של הבנה הדדית ושיקוף רגשות (של שניכם) ולתת מרחב בחירה.

כשהם יבינו מה הם מרגישים, יהיה להם הרבה יותר קל להתגבר.

כרגע כל ההתנהלות שלכם היא של ויכוחים, הם רגילים שזאת השפה שהם דוברים אותה.

אם תרצי ללמד שפה אחרת, גם כדאי ללמוד אותה טוב ולנסות לאורך זמן,

וגם לשתף אותם בתהליך.

אפשר ממש להגיד: אני לא מתווכחת, אני לא אומרת פעמיים.

זה לוקח זמן עד שכולם עוברים משפה לשפה, וזה תהליך שלוקח כוחות,

אבל אח"כ זה שווה לגמרי את המאמץ.

להראות סיבה ותוצאה.

כן, הלכו ועדיין הולכים אצלי לישון בלי מקלחת, כי פיספסו את השעה..אני מסבירה להן שבסוף זה בשבילן כי להתקלח זה כיף ואני לא מכריחה אף אחד להתקלח

עם לאסוף משחקי הכי קשה להן, עוזר האמת שאני הולכת לטאטא או להפעיל אי רובוט ולפעמים גם אנחנו מסדרות ביחד וממיינות ואני אומרת שכמה שיותר דברים תתרמו לילדות אחרות, יגיעו אליכן דברים חדשים וזה מדרבן אותן.

קלמר או ספרים מפוזרים כמה פעמים הבת שלי (בכיתה א) שכחה וזה בסדר, בכוונה לא הערתי שתלמד לקח, הסתדרה.

גם כשהן רבות בינהן כל משהו אני לא ממהרת לתת פתרון והרבה פעמים כמה שנן קטנות הן מוצאות אותו וזה מפליא אותי ממש כל פעם מחדש.

לשחרר שליטה זה גם לא לפחד מתגובה, כמו  ש

@Seven כתבה למה כל כך קשה לנו עם ילדים זה דווקא בגלל שאנחנו כל כך אוהבים אותם וגם תלויים באהבה שלהם, רוצים אותם ממושמעים וזה פוגע בנו כשהם לא. זה עבודה גם לשחרר את התלות הזאת, אפשר לאהוב ילד, אבל לא להיות תלוי כל כך בתגובה שלו, לפתח חוסן.

הלשחרר שליטה הזה עוזר בכל כך הרבה דברים, גם עם הבעל , אני עדיין לא לגמרי שם, אבל איפה שאני כן זה מקל עליי ממש.

בכיתה את דמות סמכותית א'א להשוות

בבית תחשבי אם גם במרחב הזה את מציגה את עצמך כמו שאת בכיתה

יעשה לך הרבה סדר בראש.

אחד לאחד מה שאת מתארת ומתסכל אותך.

ספר / פודקסט?

יש גם מלווה שמתקשרת לשאול אם רוצים להתייעץ על סוגיה ספציפית אבל לא הייתי צריכה.

המליצו פה בעבר על הפדקאסט של רותי דריאל.

יכולה להתרשם מהתכנים החינמיים שיש באתר שלהם.

יש גם קבוצות ווטסאפ ששולחים לשם תכנים מדי פעם.

אני יודעת שגם זיוה מאיר מדריכה בשיטת תקשורת מקרבת, אבל אני לא יודעת אם יש לה קורס להורים או רק למדריכים,

אפשר לחפש תכנים שלה.

בס״ד

את אומרת שזה אותו דבר?

(את רותי דריאל אני מכירה ומאד אוהבת את התכנים שלה).

זיוה מאיר זה נראה לי יותר שפר, ממה ששמעתי ממנה, לא?

את רותי דריאל שמעתי קצת,

אולי כל אחד שם דגש על דברים אחרים, אבל הבסיס דומה מאוד ממה שאני נחשפתי, לא מכירה לעומק את רותי דריאל כדי להצביע על השונה והדומה לעומת תקשורת מקרבת.

(אצל רותי דריאל יש מספיק דגש על הצד ההורי? על הרגשות, היכולות והרצונות? כי זה חשוב מאוד בעיני לא רק להבין את צד הילד, אלא גם את צד ההורה כדי להגיע לאיזון נכון ולהימנע מתסכול)

לזיוה מאיר יש קורסים של תקשורת מקרבת, אני לא יודעת אם היא משלבת שפר בפנים או שמדובר בהדרכות שונות, או שהיא לא מלמדת שפר בכלל.

מה אני יודעת זה לפי הפרסומים, לא שמעתי קורס שלה.

שבגישה ההיקשרותית יש פחות דגש על שיקוף ותמלול רגשות.

ולדעתי זה מרכיב חשוב. כשילד יודע להביע שם של רגש, זה תוחם את הרגש למשהו מסויים ומאפשר להתגבר עליו.

למשל אם ילד יודע לומר אני מפחד, נוכל להוביל שיח מה אפשר לעשות עם פחד.

בהורות מקרבת יש יותר מנעד של אפשרויות תחת השאלה למה הילד זקוק.

הילד צורח ומשתולל. בשתי השיטות ההתנהגות היא חיצונית ומעידה על צורך פנימי שזקוק למענה,

אבל אצל רותי דריאל מרגיש שהיא נותנת את התשובה ובבית להורות מקרבת ההורה שואל את עצמו מה הצורך הפנימי של הילד.

בכל אופן אולי כדאי ללמוד קודם שיטה אחת טוב, להתחיל ליישם, לחזור שוב לתיאוריה ולהתעמק,

ואז כשמרגישים שהבנו את הרעיון, ולמדנו איך ליישם עם הילדים שלנו, אז להרחיב גם לשיטה השניה, כדי לקבל עוד דגשים קצת אחרים ולהתעשר רעיונית.

ההורה, לא רק על הילד.

לא קראתי הכל

אז כותבת משהו שלא ראיתי התייחסות אליו

ואם מישהי כבר כתבה לא נורא..

אצלינו מאוד עוזרת התרמה.

עוד חמש דקות תלך להתקלח.

תגמור את הפרק ואז אוספים את המשחק.

אני שמה טיימר וכשהוא מצלצל לובשים פיג׳מה.

אפילו - אני עכשיו סופרת עד 10 וב10 יוצאים מהמקלחת

הספירה לא בקטע של איום ואוי ואבוי אפ לא תספיק עד שאגמור לספור, אלא לתחום לילד את הזמן ולתת לו הרגשה שרואים את הרצון שלי להמשיך.

לא עובד ב100% אבל ממש עושה טוב.

שזו לא הנאה זוגית

זו הנאה אישית שעושים אותה ביחד

צריך להגיע להבנה

מה בסיטואציה הזו יכול להיות הנאה עצמית ואז לתקשר אותה

אבל יש בזה גם הנאה זוגית בעיניי

בסוף זו פעולה זוגית שנותנת הנאה וקרבה

אבל זה קורה רק אם כל אחד חווה הנאה בפני עצמו

שבשקט בשקט יש הרבה כמונו.

גם אני מנסה להבין מה העניין הגדול שעושים מיחסי מין ולא מצליחה...

ברור

כי הרבה פעמים נשים עסוקות בלהיות בהריון ולטפל בילדים

ולא פנויות להקשיב לגוף שלהן

גם באופן כללי

זה בגילאים צעירים

ואז בגילאי 40+ הרבה נשים מגלות את העולם הזה

והוא לגמרי צועק אל תגעו בי

את מונעת הורמונלית? זה תמיד היה ככה?

וכן תמיד היה ככה

נראה לי יש אנשים שבאמת זה פחות כיף להם, זה הגיוני סך הכל

כי הן לא מצאו מה הן אוהבות

אולי גם לא חיפשו

אולי אין מקום בכלל בחיים שלהם לתת לזה מחשבה והתבוננות

אולי הן חוות את זה בצורה שלילית

גם באוכל כל אחד אוהב/ לא אוהב משהו אחר

אפשרות להנות מיחסים בכלל, אלא שאולי לא גילינו איך

או לא פתרנו את המחסומים בדרך לשם

מקווה שבכל אופן תמצאי את הדרך שכן ואם טוב לך להשלים עם זה אז גם טוב♥️

אבל זה בר שינוי

קודם להבין למה לא רוצים

אחכ להבין מה יכול לעשות טוב בסיטואציה מתאימה

אחכ לרצות ולתקשר את זה

לא רק בזוגיות, גם ברמה האישית, זה אנרגיה, כוח, עונג וחיבור.

חיבוק על זה.

נראה לי שבשלב כזה את צריכה למצוא מיניות עם עצמך, איך תוכלי לדעת מה חסר לך ומה לבקש ממנו כשאפילו את לא יודעת מה זה.

אפשר לקנות עזרים, והריון זה זמן בסדר להתחיל עם זה, למרות שיש כאלה שפחות מגורות.

בכל זאת, תנסי עם עזרים (יש אפילו בסופר פארם או באנונימיות דרך אתר ואהבתם למשל).

לאחר מכן אפשר להשתמש בעזרים גם בצורה זוגית.

בצורה פרטית יש סיכוי גבוה יותר שתסכימי להרפות ולהיפתח.

לפעמים בצורה זוגית נאטמים, במיוחד כשיש חוויות עבר לא מוצלחות ברמה האינטימית הזאת, הגוף זוכר ונאטם.

ואל תעשי את זה בשבילו, בשביל עצמך.

זה כמעט כמו לגלות שלאוכל יש טעם כשעד עכשיו הכל היה תפל ומריר. (לדעתי יותר מזה)

הייתי הולכת לייעוץ אישי. שיעזרו לך להבין מה נעים לך ואיך להביא את זה למרחב הזוגי.

וקצת אולי לנסות לשנות את התפיסה בכלל על מיניות כי מן הסתם זה גם הרבה על זה

אני גם במשך הרבה שנים לא נהנתי

וזה באמת הופך את את יחסית האישיות למטלה לא משהו

וניסינו גם טיפול וזה לא עזר

ועוד טיפול קורסים אונליין

וזה באמת מתסכל

ואני מבינה אותך מאוד

אבל זה השתנה

מעדיפה לא להרחיב פה

אבל רק רוצה להגיד שזה יכול להשתנות, שיכול להתחיל להיות טוב

ולעודד לא להתייאש

ולהמשיך לחפש וללמוד ולחקור

א. כמו שציינתי- אני מאוד אוהבת מגע, חיבוק, נישוק. ב"ה בפן הזה טוב לנו. אני התכוונתי ספציפית לחיבור. שבשבילי זה דורש מאמץ כי אין לי שום הנאה מזה.. במיוחד בהריון שעוד יותר לא בא לי.

ב. אני כן מחוברת לגוף שלי מאוד. כבר מהנערות גיליתי מגע שנעים לי. אבל אני לא צריכה אותו בשביל זה. הפוך... במידה מסויימת אני סתם מתוסכלת כשהוא נוגע (וכן, לא תמיד זה עוזר להדריך שוב ושוב) אז מעדיפה לבד. ומה שמקרב זה המגע המשותף כמו שציינתי בהתחלה.

שיש שוקולד-וניל

עוגת שמרים (פס)

יפה לערוך אותם במנז'טים במגש מתאים לאורך, כך :

טור א - שליש מגולגלות תמרים

(ניתן לפזר על השטרודל אבקת סוכר לפני שמעבירים את החתיכות למנז'טים)

טור ב- שליש שיש

טור ג- שליש עוגת שמרים

מיני קרמשניט - בצק עלים מופשר, חוצכים לקןביוצ בלי לרדד. מכינים קצפת טעימה, מפרידים כל חציכה לחצי וממלאים. באירוע האחרון שעשיתי זה נחטף.

ג'לי בכוסות - 2 צבעים, אפשר לעשוצ שכבה אחת, להעמיד כוס באלכסון ואחרי שמצייצב את השכבה השניה.

מגש עוגות שמרים קראנץ' - עשיתי 4 עוגות לבר מצוקים של בערך 100 איש

חיצוכיות חמאת בוטנים .

אבל זה יותר מתאים לי לקינוחים.

חיתוכיות חמאת בוטנים הכנתי.שכתי לכתוב ברשימה.

השמרים זה רעיון מעולה תודה🙏

עוגיות שקדים

לא מתחבר לי כל כך לשבת עוגיות מכונה,אבל זה רעיון טוב לנשנושים

שבקייה, נשיקות מרנג, עוגיות גרנולה, חיתוכיות תפוחים, חיתוכיות לוטוס

וטיגון ואז סירופ ושומשום

ממש לא ממליצה בנוסף לכל העבודה שיש לה

הכנתי לפני כיפור אצל אמא שלי (יוצא לי להכין גם לבד) ואם לא היא איתי ביחד היה לוקח לי הרבה זמן רק על נגלה שהסספיקה לכ20 אנשים

יש לך מתכון לחיתוכיות לוטוס?

שבקייה פחות גם תופס מלא מקום וגם חתיכת התעסקות ולכלוך....

עוגיות גרנולה זה מעולה למבוגרים

מישהו כבר המציא כזה, ועשיתי חיפוש וזה נראה מוצלח.

https://www.instagram.com/reel/DaAmc5nIRnO/?cplk=MzFsMGtyOXo0aGti

עוגת תפוחים פירורים מטריפה פרווה | חן במטבח

אני ממש אוהבת את העוגת לימון של אפרת ליכטנשטט.

פרווה וקל הכנה, זה לא הדברים הכי מרשימים, אבל צריך גם דברים לא מרשימים בקידוש

נכון הכי פשוט הכי טעים

יוצא מושלם. מעולם לא הכנתי חלבי אז אני לא יודעת מה ההבדל אבל הפרווה ממש מוצלח

לקידוש אולי אפשר חלבי ואז להכין עוגת גבינה פרורים בכוסות או פס שמרים גבינה

יש לך מתכון מסוים?

אני די מאלתרת, אסל בעיקרון שמנת מתוקה, גבינה, שמנת חמוצה, פודינג.

שמה ביסקיוויט מפורר עם חמאה בתחתית הכוס, חצי כפית מלית אוכמניות, את הגבינה ושוב פרורים.

הכי נח בכוסות עם המכסה- גם לאחסון וגם להגשה.

מוסיפה כפיות קטנות ליד

שמעלות סרטונים עם מתכונים. זה נקרא "מתכונים של חרדים" ויש שם מתכונים ממש מוצלחים

זה סרטונים למתכונים קלים ממוצרים פשוטים שיש בבית. וזה פרווה.

הן מסבירות שיש הרבה קידושים ואירועים וצריך כאלה מתכונים

ממש קל להכנה

1.5 כוסות קמח

0.5 כוס סוכר

0.5 כוס שמן

ביצה

2 סוכר וניל

לשטח בתבנית חד"פ רגילה

לפזר חצי חבילת שוקולד צ'יפס

כוס קמח

3/4 כוס שמן

4 ביצים

1 1/3 כוסות סוכר

3 כפות נס קפה

לשפוך מעל

א. סוכר אחרי האפיה

לחתוך לריבועים ולהקפיא

להקציף ריץ' להמיס שוקולד עם קצת ריץ' ולערבב

לשים בכוסיות ואולי איזה שוקולד ציפס קטן מלמעלה

מאוד קל להכין ונראה מאוד טוב

באותו סגנון הכנתי פעם

ריץ' עם אוראו טחון ושבר של אוראו מעל

ריץ' עם תותים טחונים מעורבב ומלמעלה רק תותים טחונים

פחות קידוש לבוקר.

אבל תודה🙏

קל וממש טעים

סליחה שזה לא כ"כ קריא... ואת יכולה למרוח כל ריבה במקום השוקולד.

הבאסה שהיא מתפוררת בטרוף.

אבל טעימה ממש

פירות זה משדרג ממש (גם קטנים שאפשר לנשנש כמו ענבים, וגם אבטיח ומלון חתוך וכו)

טראפלס- יש מתכון של שוקולד עם ממרח לוטוס ואז עוטפים בקקאו. זה כן עם שוקולד

בחושות- הכי כיף בעולם. נשמר נהדר בהקפאה. אפשר גם לגוון עם בחושה גזר, דבש וכאלה. אם עושים את זה קאפקייקס זה ממש נוח לקידוש. אם עושים פס זה אחלה לנשנוש של אחרי.

עוד דבר, אפשר עוגיות שוקולד צ'יפס לעשות כחיתוכיות. זה יוצא יותר רך כזה, וזה ממש קל להכנה (משטחת על תבנית של תנור, אחרי האפיה חותכת לריבועים, זהו). נשמר טוב בהקפאה.

עוד דבר שאפשר לנשנושים של אחרי- קרקרים תוצרת בית, או חיתוכיות גרנולה. גם זה נשמר טוב בהקפאה

שתהיי בריאה, כמה מקפיאים יש לך? הלוואי עליי כל המקום הזה…

פיניתי מקפיא של 6 מגרות.

לאימא שלי עוד שש.

אבל זה מתחלק גם לפשטידות,ומנות אחרונות.

כל השאר הזמנו קייטרינג.

האח הכי קטן במשפחה אז היא מתרגשת ומנחיתה עליי את כל העבודה😂

לא נורא הכנה מנטלית לבן שלי (אין הרבה הפרש בינהם)

בעייתי בפורום הריון ולידההההה

יאבלההההה באלי הכללללל

תכנסי אולי תמצאי רעיונות

(לא אשת מקצוע, מהניסיון שלי)

• אכילה חברתית. להושיב אותו לאכול יחד אתכם, בשבת וגם כל השבוע אם אפשר. שלא ירגיש שנותנים לו אוכל במיוחד אלא שהוא חלק מ"ארוע משפחתי"

• יש ילדים שאוכלים יותר טוב בעצמם, הייתה לי אחת כזו שכתינוקת אכלה לאט לאט, שעות, בקצב שלה... ואם לא אז היא לא אכלה. אי אפשר היה להאיץ בה.

  לעומת זאת יש ילדים שאם מאכילים אותם הם אוכלים יותר, תנסי ככה וככה או לשלב (לטווח הארוך ההרגל היותר טוב לאכול לבד, אבל כרגע את צריכה שבעיקר ייכנס יותר אוכל).

• להפתח לטעמים חדשים - אם את מתבלת את האוכל תנסי לתת לו אוכל עם מלח בלבד, אם נתת בלי תבלינים תנסי לתת פיקנטי. יש לי ילד שכתינוק הסכים לאכול רק מתובל!! ממש בשלב של הטעימות ראו שהוא נהנה מאוכל מתובל. מרק עם חוואייג', חומוס עם בשר טחון עם הרבה שום וכאלה... עד היום הווא זה שפחות אוהב מתוק אצלי.

• אם צריך נותנים מטרנה, גרבר, תוספי מזון- מה שהרופא ילדים ממליץ. ולא להרתע מזה, לי היה קשה בהתחלה והיה ילד שממש היה צריך את זה... עד שגדל ועבר את השלב. פשוט למצוא דמות מקצועית שאת סומכת עליה כמו רופא ילדים מנוסה או דיאטנית שאת מרגישה שהיא טובה, ולזרום איתם ובעז"ה הוא יגדל ותעברו את זה

• ויש משהו פחות בריא... אני נתתי לבררנית שלי וופלים וביסקוויטים כדי לעודד אותה לאכול מוצק. הרגשתי שהיא צריכה לעבור מחסום ואם היא תאכל בעצמה, כשהיא מחזיקה, זה יעודד אותה לאכול בהמשך יותר. אבל אם את מתחילה ייעוץ תזונתי אולי לא טוב לתת ג'אנק, תתייעצי איתם

היא יכולה לשמוע ממך מה הוא אוכל, ולנסות לבנות תפריט שיעשיר את התזונה שלו.

בדרך כלל ממליצים להוסיף לתזונה מאכלים עם שומנים בריאים, כמו טחינה, חמאת בוטנים, אבוקדו.

עושים מעקב של המשקל, בודקים באיזה קצב הוא עולה ובאיזה אחוזונים הוא נמצא.

יש לי ילד ממש כזה, בררן ממש משהיה תינוק. שלחו אותי לדיאטנית וזה לא עזר כלום. הציעה לי לשים למשל בדייסה חלב במקום מים, אז הוא לא אכל את זה... ועוד כל מיני עצות שלא היו ראליות. אבל תלכי בכל זאת כדי שיהיה במעקב. היום הוא בן חמש ואוכל ממש דברים ספציפיים.

אבל זו לא אשמתך בכלל. זה שלו. אני ממש ראיתי את זה שהצעתי לו אותם דברים כמו כל האחרים. הוא היה זה ששונה

ואני האמת הייתי מורידה בקבוק לגמרי, לא. דללת. גם מים סותם את התיאבון.

בהצלחה!

פגשת איש מקצוע לא טוב, אין זה מעיד על המקצוע או על ההתאמה לתחום.

יש גם רופאים ממש לא טובים ואני אישית נתקלתי בקלינאית תקשורת אחת הגרועות שיש.

בתחילה חשבתי שהתחום לא מתאים לילד עד שפגשתי מקצועית יותר.

אני מכירה משפחה שקיבלו סיוע מדיאטנית למקרה של בררנות והשתפר פלאים. אגב, היה מדובר בבעיה של וויסות חושי, כל שלדעתי ממש ממש שווה לבדוק.

של אי עליה במשקל וחוסר תיאבון אובחן צליאק, מציעה לך לבדוק.

יכול להיות גם טעויות בשקילה עצמה וגם אם הילד היה חולה בשבועות שלפני השקילה האחרונה אז הוא יכול להוריד במשקל מהמחלה.

אם עד גיל שנה הוא עלה ממש יפה ופתאום עכשיו הוא לא עלה אז שווה לבדוק את העניין הטכני של השקילה עצמה.

(הבן שלי בן עשרה חודשים, עלה ממש יפה עד גיל חצי שנה ובארבעה חודשים בין גיל חצי שנה לעשרה חודשים הוא ירד מלא באחוזונים ועלה סך הכל 80 גרם... אז גם אני (והאחות בטיפת חלב) מפקפקת בדיוק של השקילה הקודמת ומפקפקת בדיוק של השקילה הנוכחית ונוסיף על זה שבועיים של ילד משלשל וחולה שבטוח לא עזרו לו לעלות במשקל אז גם אני וגם האחות לא יותר מדי דאגנו)

אל תאשימי את עצמך, זה ממש לא קשור אלייך. יש ילדים בעייתיים באוכל, מכירה ילד בן 4 שממש לא אוכל כלום, הוא נראה בן שנתיים בגודל, זה ממש מפחיד.

אותנו הלחיצו יותר...

הלכנו לדיאטניות בקופה, שכל חודשיים בערך התחלפו (לא ברור למה), וההוראות שלהן היו להוסיף לה שמן לכל מאכל שהיא מוכנה לאכול ולתת לה לאכול הרבה ופלים, כי את זה היא אוהבת. לא הייתה שום התייחסות לבריאות של האוכל

במקומכם הייתי הולכת לדיאטנית פרטית עם המלצות.

בכל אופן, יכולה להרגיע אותך שלמרות כל ההפחדות ("היא רגע לפני נזק מוחי", ככה אמרו לנו בטפ"ח) היא גדלה והתפתחה מצוין, והיא כיום בחורה מוצלחת מאוד. עדיין בררנית, אבל עם השנים למדה לאכול דברים נוספים ומגוונים יחסית. (יש לי עוד ילד בררן, הרבה יותר גרוע ממנה, וגם עליו אנחנו לא נלחצים, כי אנחנו רואים שהוא מתפתח וגדל מצוין...)

הרבה הצלחה!

גם אצלינו התחלפו כמה דיאטניות, אבל אף אחת מהן לא עודדה מאכלים לא בריאים.

כן הציעו להוסיף שמן זית למאכלים, ובעיקר לתת שומנים בריאים.

מוסיפה שגם אף פעם לא אמרו לי להפסיק הנקה או לתת תמ"ל.

אצלינו לא מדובר בילד בררן, אלא בילד שלא אוכל הרבה ולא מצליח לעלות טוב במשקל.

אמא שלי מספרת על אחד מהאחים שלי שהיה קטן, שאז כן אמרו לה לתת לו פודינג וכד'.

אבל זה היה לפני יותר מ 20 שנה.

אצלנו היא כבר הייתה אז בעיקר על תמ"ל, אז לא היה דיבור על ההנקה.

מקווה מאוד שהמצב היום אצל הדיאטניות בקופה אחר!

רציניות עם עצות טובות והגיוניות

אולי חסר לו ברזל, יכול להיות קשור לתיאבון. אולי כדאי לבקש בדיקת דם מרופא משפחה ולראות

יש לי כמה ילדים שהיו, מידת העזרה הייתה אצל חלק יותר ואצל חלק פחות.

אני ממליצה להגיע לפחות פעם אחת לבנות אחלה ביחד תפריט, לחשוב איך נכון לארגן את הארוחות.

חשוב לדעת שאכילה עלולה להשפיע לא רק על המשקל אלא גם על הגובה אז כדאי לעודד אכילה נכונה.

בשולי הדברים אכתוב שהאנדוקרינולוג שלנו אומר שהוא לא מעודד דיאטת השמנה, אם ילד אוכל סביר ולא משמין (כל עוד הוא ממשיך לגבוה) הוא לא לחוץ, בעיני זה לא סותר את ההמלצה לנסות להתייעץ ולבנות תפריט מותאם לצד ההמלצה לא להתרגש מדי

לא חשבתי על זה🤦‍♀️

לקחתי לא מזמן

סובלת בטירוף

עם עצירות

הלחצת אותי שאולי זה בגלל זה

אבל הוא בן 5 חודשים

שלך בת שנתיים

הייתי לוקחת ולא מניקה כמה שעות אחרי

בלי אחריות כמובן

אולי אפילו שואבת וזורקת

ההשפעה היא ממש לאותן שעות

ולהרבה ילדים יש עצירות עכשיו בעונת מעבר

חלב חם עם סילאן ממש פותח

תודה

התכוונת חלב אם?

כשהרופאה נתנה לי קולטל היא אמרה לא לקחת אם יש איחור במחזור. ברמה כזאת.

ממליצה לברר אצל רופא.

לא זוכרת אם לקחתי פעם בהנקה או לא.

תנסי פרטביוטיקה, בגדול עוזר מרוד לשלשולים, אבל נשמע שאצלך זה מעבר. אבל גם יעזור קצת מניחה שזה יקל עליך.

גם פרכיות אורז וקולה עוזרים.

עם פטנט שלא ישפוך.

לא ניסיתי, אבל את יכולה לבדוק אם זה עונה על הצרכים שלך.

מצרפת קישור לדוגמה: Spill-Proof Biscuits Container Box Snacks Storage Box Baby Kids Plastic Snack Catcher Double Handle Snack Cup Jar Bowl קופסת אחסון חטיפים עמידה בנזילות לתינוקות וילדים, קופסת פלסטיק לתפיסת חטיפים עם ידית כפולה, כוס חטיפים וצנצנת - AliExpress 1501

יש כמו רוכסן שסוגר. הן יותר עמידות ואפשר להשתמש בהן כמה פעמים, במיוחד לדברים יבשים כמו קורנפלקס וכו'.

אישית אני לוקחת לעבודה הכל בתוך זיפר אחת (כריך, יוגורט, פרי, נשנוש, גרנולה) אבל אני שמה בפנים בתוך שקיות אוכל כל דבר.

הרבה יותר נוח לי מקופסת אוכל שתופסת מקום

וכמובן שזה לשימוש חוזר

פעם ראיתי שיש שקיות בד לכריכים

הילדים שלי שמים בכוסות כל הזמן

אני לוקחת להם ונותנת להם כשהם יושבים והכוסות לא מלאות

לחילופין יש קופסאות פלסטיק עגולות עם מכסה. שייכנסו לאוטו כשזה סגור (אם זה ישים מבחינתך)

קופסא זה נראה לי פחות נוח לתפוס בנסיעה לעומת שקית, חשבתי על זה גם

מספיקים להיות מוכנים ועוד לשחק זמן מכובד בבית לפני שיוצאים

ועדיין נהנים לנשנש באוטו בדרך לגן

לק"י

ביסקוויט או 2 קרקרים וכדו'?

(ואם רוצים יותר מזה, אז שיאכלו את הרוב בבית, ולדרך יחזיקו ביד).

ואז אחד לכל אחד.

אני לא זוכרת איך מה שיש בארץ נקרא, אבל נראה לי את מחפשת משהו בסגנון הזה;

שקית אחסון סנדוויץ' ניתנת לשימוש מחדש עם תוספת TPU, שקיות חטיפים ולקרו לילדים, ניתן לשטוף, עמידה במים, בטוחה למזון, שקיות חטיפים ניתנות לשימוש מחדש - AliExpress 15

אני אוהבת שירים רגועים (וחסידיים בעיקר), ובחרתי כאלה שאני מרגישה שמחזקים אותי. (למשל הנני בידך של אברהם פריד, המלאך הגואל אותי, וזכני לגדל...)

ובאמת תשימי מהכל כדי שתוכלי לבחור באותו רגע

..

אני אהבת יותר רגועים כזה

..

עכשיו יש את שערי שמיים פתח שהוא חמוד ומתאים...

שפך פה באמת מלא, והכל בצבע כחול עם חתיכות כחולות...

מצד אחד זה הדאיג אוצי יותר, מצד שני זה סימן טוב שהגוף שלו העיף את זה החוצה...

במוקד אחיות לא הצלחתי להשיג מענה כבר כמה דקות

הם המוקד המוסמך היחיד במקרים כאלה.

ניסיתי להתקשר למה שמצאתי ברשת והיה "המספר אליו חייגתם איננו מחובר"

תוודאי גם את הקידומת

ובדרך מתקשרת למרכז ברמבם כמו שהציעו פה.

לא משנה אם הוא הקיא וכאילו הוציא

זה יכול להיות גם תגובה לחומר ובינתיים חלק מהחומר גם יכול להיספג.

וקחי איתך את האריזה של החומר אם יש לך

לא יודע אם אני אישית הייתי ממהר למיון, אבל זו בוודאי לא עצה רעה.

דבר ראשון: מרכז הרעלות של רמב''ם! לא לוותר. לנסות לתפוס אותם. הם עונים תוך שניות, מניסיון

במיוחד שאת מתארת שהקיא.

יכול להיות שמרכז ההרעלות יגיד משהו אחר, אבל בגלל שאין לך מענה זמין כרגע, קודם להתחיל בנסיעה ואז לברר תוך כדי ומקסימום יגידו לך שאין צורך לנסוע.

שאף אחת כאן לא יודעת מה החומר שיש בסבון הזה, מה ההשפעות שלו, כמה זמן לוקח לחומר להשתחרר ועוד שאלות שאני אפילו לא יודעת להעלות כי אני לא מבינה בזה.

ובכל כל זה, חיוני ושמח עכשיו, לא אומר כלום על אפשרות לפגיעה קיימת ולא נראית, או לפגיעה חס וחלילה בהמשך.

לכן ממש חשוב ללכת בעיניי ולא לחכות

יש התווית חומרים רעילים.

לא מבינה את ההתלבטות. יש ספק, אין ספק. תפנו למיון.

רפואה שלמה!

וקרה לנו כל מיני דברים שאכלו

כמעט תמיד לא קורה כלום.

לא שאני מסכימה עם הסטטיסטיקה, מה זה אומר "כמעט תמיד"

מה האירועים שאת שואלת עליהם?

יש התוויות על חומרים ויש הוראות מה לעשות במקרה של בליעה.

הצד השני כשמתמהמהים זה יכול לגרום לנזק בלתי הפיך למערכת הבליעה. זה לא סתם אכל משהו לא טוב ויש חשיבות לטיפול מהיר.

דווקא את מערכת הבליעה פחות אפשר להציל, אם בולעים משהו שמסוכן לה. כי החומר עובר שם פעם אחת וממשיך הלאה, זהו.

לעומת זאת אם הסכנה היא לקיבה או למה שיקרה בגוף אחרי ספיגת החומרים למחזור הדם, אז באמת האפשרות להציל קיימת אם מגיעים במהירות למיון

כמובן תלוי מה

אבל יש לא מעט דברים שיש משמעות לטיפול מיידי שיכול להיות מציל חיים לעומת מצב שלא טיפלו מיידית.

להתפנות להשגחה

ומזהירה שהם לא נעימים כל כך, לפעמים הם נוזפים בצורה מאוד מעליבה.

היה סיוט להשיג אותם, בסוף הצלחתי ואמרו שזה יכול לגרום לבחילות והקאות אבל לא מסוכן.

ברוך ה'!

שמעתי עליה המלצות ושאנשים מגיעים גם מרחוק.

היא טיפלה גם בבן שלי.

בגדול - חותכים את הציפורן.

רבקה: 050-4151496

(רק אומר שבטרם לא עשו טוב)

אמרו לי אחות. ויש לה כל מיני תעודות שתלויות אצלה.

תלכי למישהו עם המלצות, יש כירורגים יותר ופחות עדינים. הפעולה עצמה פשוטה מאוד אבל את רוצה שהיא תהיה כמה שפחות כואבת.

בדרך כלל נותנים זריקה מקומית של הרדמה, ואז הרופא חותך את מה שצריך.

טוב עשה הרופא שנתן לך אנטיביוטיקה, התהליך הרבה יותר כואב כשיש דלקת פעילה.

וכמובן איך אפשר בלי להיזכר בזה?

רפואה שלמה!

תודה!

משחה אנטיביוטית לא הועילה בכלל. אז עברנו לכדורים דרך הפה.

ממליצה על דניאל פולק אם רלוונטי,

בזמנו ביררתי שמקבל פרטי בחשמונאים

ובמכבי בבית שמש.

(אבא שלי ובעלי היו אצלו).

האם יש למישהי המלצה בירושלים והסביבה?

מישהי טופלה אצלו ויכולה לתת המלצה?

טיפל בכמה מהמהשפחה שלי וב"ה לא חזר להם