הבונבון בן 5 שבועות
והתלבטתי אם לכתוב בגלל אאוטינג
ובסוף החלטתי שמה שיהיה יהיה
ומי שזיהתה שתעדכן...😅🤭
שבוע 29, אני עם גירודים מטורפים בכל הגוף.
חושדת בכולסטזיס שהיה לי כבר בהריון אחר
מבקשת הפניה לתפקודי כבד ומלחי מרה.
תוצאות מגיעות אחרי שבוע - רמות גבוהות של מלחי מרה.
מפנים אותי בחמישי בערב למיון🙄
מחליטה לנסוע לבד כדי לא לחרפן את כל המשפחה.
אורז לי תיק קטן ונוסעת
אחרי 10 שעות מייגעות במיון נשים מאשפזים אותי בנשים.
מתחילים טיפול תרופתי ומשחררים אותי בנס לפני שבת עם הפניה להריון בסיכון.
ואז מתחילה מעקב חד שבועי עד הלידה באשפוז יום כולל כל הבדיקות וצום של 12 שעות. די מייגע העניין והרופא מודיע לי שלא סוחבים יותר משבוע 38 ואז חייב זירוז.
כמה ימים אחרי פסח, מתייצבים לזירוז (אחרי צחצוח מופרע של הבית ורדיפת כל גרב סוררת שנכנסה לסל הכביסה)
מעבירים יום במיון מיילדותי, סיוט... הכל לאט ל-א-ט.
ב10 בלילה מאשפזים אותי בנשים ומכניסים בלון.
בבוקר הבלון יוצא, בודקים - פתיחה 2.5 צוואר אחורי מאוד.
לקראת הצהרים מודיעים לי שמעכשיו מחכים שיתפנה מקום בחדר לידה ואין מה להמשיך זירוז בנשים. אז מחכים, מחכים מתחרפנים. מוצאים כלמיני פתרונות מפוקפקים לילדים שבבית, בעלי נוסע להוציא אותם מהגנים ולהביא אותם לאחותי.
בינתיים מגיעה מדקרת לנסות לזרז משהו.
מגיע הערב, בעלי חוזר ואין שום התקדמות.
מתחננת לאחות שתברר לי מה המצב בחדר לידה והיא מבטיחה לנסות ללחוץ עליהם ולהעיר אותי ברגע שיתפנה שם.
הולכים לישון
3 וחצי הלילה היא באה להעיר אותנו שנרד סופסוף.
אני בכלל לא ישנתי בעלי לא מאופס הוא אשכרה ישן בעמידה...
יורדים עם כל הפקלאות מנשים לחדרי לידה.
נכנסים, אני מוצפת ברמות מעייפות, מנפילת מתח מתחילה לבכות בהסטריה 🙈
מבטיחה למיילדת שאני רוב הזמן אישה די שפויה, שעוד רגע אתאפס ואהיה איתה...
מתאפסת ומתחילה לענות לתשאול שלה (מספר 900 מתחילת האשפוז) בודקים אותי והפתיחה נשארה כמו לפני 24 שעות.
מחליטים על פיטוצין ושואלים אותי אם אני רוצה אפידורל ומתי, לפני או אחרי הפיטוצין. התלבטתי כי לא רציתי להיות מרותקת למיטה. מצד שני פיטוצין זה צירים חזקים. מחליטה להקדים אפידורל למכה ומסתבר שזו היתה החלטה מושלמת בס"ד.
מחכים למרדים בינתיים בעלי ישן לחלוטין על הכורסה זה מעצבן אותי בטירוף אבל מבינה אותו הוא גמור...
מגיע מרדים עושה עבודה נהדרת והופ אני אחרי אפידורל.
מרגישה זוועה, מטושטשת, בחילות נוראיות, מתעלפת...
המיילדת ממש עוזרת לי ומרגיעה. בעלי ישןןןןן🤷♀️
מחליפים משמרות.
מגיעה מיילדת מתוקה מדבש, זורמת איתי ומבינה את הראש שלי.
מתחילים פיטוצין במינון נמוך... מנסה לנמנם ללא הצלחה.
10 בבוקר שולחת את בעלי לעשות סיבוב, לקנות קפה רק שיתעוררררררר כבר.
מחליטים לפקוע מים ולראות איך יתקדם.
בעלי חוזר, פוקעים מים ואנחנו נאסרים.
בלידה הזו החלטנו לא לקחת דולה ובעלי מתפקד כ"דול" (דול עייף למדי😅)
בשלב הזה הוא מתאפס ומתפקד פצצה!
משמח אותי, שר לי, עוזר בכל מה שצריך בלי לגעת.
אני מרגישה קצת הטבה, לא כואב לי כלום, בודקים - פתיחה 4 וחצי. אומרים לי שיבואו עוד שעה לראות מה התקדם.
פתאום מתחילה להרגיש קצת לחץ. אנחנו בטוחים שזה לא רציני כי לפני חצי שעה היה 4 וחצי פתיחה.
ממשיך להיות ככה ואני קוראת למיילדת בפעמון. מגיעה מישהי אחרת ואומרת שהיא בהפסקה קצרה וכבר תבוא.
ממשיך הדחף ללחוץ ואני קוראת לה שוב. היא בודקת - פתיחה מלאה!😳
היא משביעה אותי לא ללחוץ והולכת לקרוא למיילדת שלי.
אני מבקשת לעמעם אורות ולדבר בשקט.
בעלי מתרגש עד דמעות ואנחנו מוכנים לקבל את התינוק שלנו...
בהחלטה של רגע אני מבקשת מראה, סתם להתחבר קצת למה שקורה שם.
המיילדת הולכת להביא. זה מוזר לי. למה אין מראה קטנה בחדר?
היא חוזרת עם מראה ענקית על גלגלים!
ואומרת לי שברגע שאני מתחרטת אפשר לסובב אותה בשניה ולא לראות.
בהתחלה רציתי ללדת בכריעה. המיילדת ממליצה לי לנסות פעם אחת ללחוץ על הצד ולראות אם זה נח ויעיל, ואם לא, נעבור לכריעה.
אני לוחצת. רואה הכל כמו סרט במראה הענקית. זה מדהים! אני מבינה מצוין לאיפה ללחוץ ורואה את הראש מבצבץ...
עוד שתי לחיצות, הראש בחוץ! היא מציעה לי להושיט שתי ידיים ואני מחזיקה אותו, מחלצת כתף ועוד אחת ופשוט מיילדת את עצמי בעזרת המראה. הוא בחוץ, פצפוני 2.800 קילו.
לא כאב לי כלום! כלום! בכל הלידות הקודמות, למרות שהיה אפידורל שלב הלחיצות היה ארוך, מייגע ומייאש ובעיקר כואב מאוד! לא האמנתי שאפשר ללדת ככה ברוגע ובלי סטרס.
אני מרגישה בתוך סיטואציה אלוקית מטורפת. ישר הוא יונק בכיף שלו. עוד כמה דקות השיליה יוצאת, אנחנו משאירים אותו מחובר כמה שיותר ובסוף אני חותכת את חבל הטבור בעצמי.
הוא נשאר עלי עוד איזה שעתיים, אח"כ שוקלים אותו. אני מתקלחת ועולה לביות מלא.
בקיצור, אחרי הריון קשוח, והמתנה מורטת עצבים לזירוז, זכיתי ללידה חלומית מיוחדת ומדהימה ברוך ה' .
אלף פעמים תודה לה', ולכן שקראתן עד כאן...🤗
