משהו שאפשר לשחזר?

אני נמאס לי לארוז כבר חחח

אבל עוד יותר אין לי כוח להכין שבת אז מעדיפה להתארח...

אבל יש דברים שאפשר... תלוי מה וכמה נשאר...

בגדול עוגות במקפיא..

אז לא צריך להכין עוגה לשבת.

כנל חלות, כנל סלטים.

כבר אמרתי שאני עושה את המינימום.

הפתרון שאני מצאתי - ילדים שגדלו ואוהבים לבשל

(הבת שלי הכינה לבד את כל האוכל לשבועות! אוכל טעים ומושקע. ועוד ילדים הכינו קצת קינוחים...)

אבל ייקח לך עוד כמה שנים עד שיהיה לך ילד גדול - וגם אז תצטרכי לקוות שהוא יאהב לבשל

מאחלת לך הצלחה בינתיים...

אמא שלי הייתה שמחה אם היינו אוהבים לבשל חחח

כי אני ממש לא פינקתי ככה את אמא שלי (לפני החתונה ידעתי להכין מקסימום עוגת שוקולד...)

@כבתחילה - מה עם להחליט שעושים סעודות שבת בסגנון יום חול? כלומר, דברים פשוטים וקנויים. (אני תמיד הולכת על גזרת הקפואים במקרים כאלה - צ'יפס קפוא, טבעול, בורקס, מקסימום כרובית וברוקולי קפואים...)

אבל האמת שבשביל זה צריך לצאת מהבית לקניות, אז לא יודעת כמה זה יעזור לך

(ואני עצמי עוד לא התחלתי בכלל לבשל... ודי, כבר לא יפה שאנצל את הבת שלי... נראה מה נעשה)

אצלנו זה הפוך.

בעלי מצידו עושה סיר ענק של בשר וסוגר בזה את השבת...

כל השאר סתם מיותר

אז אין לי סיכוי לגייס אותו לבשל יותר מדי

ועוד לפני כן כבר נכנסה למטבח מדי פעם.

אבל היא עבדה על עצמה בזה, לי לא הייתה יד בדבר

תכננו לא ךהיות בבית וחוזלשנו ובסוף מפה לשם עוד יש לנו אורחים

אז צריך שוב לבשל, והרבה

ממש ממש טעים

אבל אני לא קונה תמיד, רק במצבים כמו שתיארת

ככה אני עושה שאין לי הרבה כח

עוף כלשהו/ תפוא/ דג

אני גם קונה עוגות ולחם בדרכ. אבל הכנתי חלבית מושחתת לשבועות אז נשאר ב"ה

סלטים כן משקיעה בהכנה אבל נהנית מזה בגדול

והחום נוראאאאאא🥵

תכלס בעיקר לפני- לקלף, לחתוך, תבלינים, נייר כסף.

מכניסה לזמן ידוע מראש האמת בתבנית חדפ מכוסה וישר למקרר בלי להעביר

תפוא קונה קטנים ולא מקלפת 

אבל אם גם לחתוך נייר כסף ולתבל אין לך כח אז תקני, ברור.

אני באופן אישי לא קונה אף פעם אוכל מוכן אבל אם את כן לדעתי שווה את המנוחה שלך

ירקות שלא צריכים קילוף, וגם זה הרבה יותר בריא עם הקליפה, שם יש את כל הסיבים התזונתיים..

למשל תפוחי אדמה, בטטה, קישוא עושה חצי קילוף, פס כן פס לא .. , הילדים שואלים למה אני לא מקלפת אז אני מסבירה שזה יותר בריא, אבל האמת שזה מעצלות 🤣🫣  סתם, בתנור זה גם יותר טעים עם קליפה. 

ממש מבינה

אבל בגלל זה החלטתי לנסוע לחמותי🙈

אין מקומות אצלכם מקומות סבירים שמוכרים אוכל לשבת?

או להתפנק וללכת למלון🤣

ליסוע 3.5 שעות כל צד בתחבצ

שעון קיץ זה להגיע הביתה באחת-שתים בלילה ולקום בשש וחצי לעבודה..

אז פחות.

מלון לא רלוונטי מכל מיני סיבות

אז נישאר להשתעמם בבית ולהיות סגורים כל היום במזגן🤷

אני מפונקת קצת..

גרה באותה עיר עם ההורים של בעלי ונוסעת אליהם שבתות כשאין לי כח.

(ההורים שלי גרים במרחק שעתיים וחצי ברכב(!) אז זה כבר יותר מבצע)

בהצלחה עם שבת בבית, תהנו!

ומקווה שתמצאי כוחות לבישולים

א. התבוננות ולימוד על מהות הזמן.

לא הרי סעודת יום טוב כסעודת שבת.

לשבועות - הבנת משמעות החג, למה שמחים בו , מעלת שבועות עם חציו לה' וחציו לכן, כולו לכם וכו'

והמדרש של כמה יוסף איכא בשוקא...

ועכשיו אני הולכת לבשל  לא עוד סעודת יום טוב ,זו סעודת שבת- ללמוד על משמעות השבת הזו, לקרא על ההמשך שלה של הגבהים אליהם העפלנו בחג- מגביר את הציפיה לקראת שבת ועושה חשק חדש לבשל לקראת שבת זו.

ב. הפוך על הפוך, לפעמים מרוב שאני מנסה להקל על עצמי ומורידה דברים וקונה סלטים ועוגות ןכאלה , זה פחות מחבר אותי ( ואת כל המשפחה בעקבותי) לשבת.

דווקא אם אני מכינה יותר-

ומגוונת עם דג אחר ליום טוב ודג אחר לשבת, עוגות שונות וכו'

למרות שזה לכאורה יותר עבודה אבל למעשה בפועל יוצר אווירה טובה וחגיגית שנותנת לי הרגשה שהיה שווה להשקיע.

ג.יש כאן איזושהי טעות אופטית, הרי גם ביום חול אני מבשלת, אז למה שבת חג נראה מעיק?

כשאני מודעת לזה- אני רואה שזה לא באמת הרבה יותר טירחה.

ד.להנות מזמן הבישולים- אני אוהבת לבשל בלילה כשהבית שקט, ואני יכולה לשמוע מה שבא לי-שיעורים, שירים, לדבר עם חברה שכן ערה בשעות כאלה בנחת ( אין כמו שיחת חברות בשתיים בלילה,זו חוויה השמורה לערבי שבת וחג😃)

תודה לך @כבתחילה שבזכותךהתבוננתי בעניין ועכשיו אני ניגשת לבישולים בשמחה!

בעז"ה שנזכה כולנו לקבל שבתות מתוך רב שמחה!

אנחנו אוכלים במסגרות ורק מכינה חביתה לילד לארוחת ערב שזה מבחינתי לא נחשב לבשל.

דבר שני, אני לא מחפשת להתחבר לא לשבת ולא לחג. להיפך, אני שונאת שבתות וחגים.

משעמם, ארוך ומייגע.

מבחינתי זה יום השלמת שעות שינה מכל השבוע וזמן איכות משפחתי וזוגי.

דבר שלישי ואחרון,

עצם זה שאני אכין עוגה ולא אקנה לא יהפוך את האווירה לחגיגית כי אני אהיה יותר עייפה.

אז פשוט קונים עוגה, סלטים וחלות והחיים תותים.

אבל נחמד שכיף לך ואת נהנית

נראה שאנחנו ממש מתנהלות אחרת,

אני כל יום מבשלת. אם את מבשלת רק לשבת וחג אז זה באמת אחרת לגמרי.

ואני ממש אוהבת שבתות וחגים- אני ממש מחכה להם,וזה מטעין אותי לשאר הימים והחודשים.

איך את מצליחה להסתדר כך במשך כל השנה? זה לא חסר לך המטען מהחגים והשבתות?

ולגבי העוגה והסלטים- כל הכבוד לך שאת יודעת ועושה מה שהכי נכון לך!!!

אבטיח, מלון, פירות קיץ

זה קצת יקר אבל קר ומרענן ומגוון בין הארוחות,

ואז אפשר להפחית מהבישולים ועדיין להישאר עם שבת חגיגית וכיפית.

שהצטערתי לשמוע שאת שונאת שבתות וחגים

זה זמן משפחתי רוחני שאפזר להפיק ממנו המון גם אם לא מבשלים ונמצאים כל היום במטבח

אפשר בשישי לצאת לכל מיני מקומות ולצבור חוויות

אפשר להסתכל על זה גם במובן של המשפחתיות המאוחדת ולנסות לחשוב איך מעבירים את הזמן יותר בכיף. למרות ששבתות קיץ הן באמת יותר מאתגרות כי הן ארוכות נורא

זה לא מהנה הרבה יותר מללכת לעבודה?

אשמח אם תוכלי לפרט קצת על משמעותה הרוחנית של השבת

תודה רבה

אני לא ככ מסכימה מנסיוני

בכל בית יש הרבה עבודה לקראת שבת

בישולים, נקיונות, כביסות, גיהוץ.. אני כן מחפשת במה אפשר להקל עליי והעבודה לקראת שבת לפעמים עושה אפקט הפוך וגורמת פחות הנאה מהשבת עצמה. קצת כח המדמה פה משחק תפקיד לדעתי. כי נגיד אישה טרחה נורא והילדים רבים בסעודה ואין לה דקה לשבת. זה לפעמים יכול להרגיש כאילו עבדה לשווא וזה יוצר מרירות אפילו כי הנה היא לא נהנית בכלל.. (זה תלוי גם בתפיסה של איך צריך להיראות שולחן שבת ובגילאים וכד. אבל לגמרי תרחיש שקורה)

ובמה מענגים את השבת זה מאוד אישי

עונג שבת שלנו למשל זה בית נקי ולימוד משותף בעיקרו.

מה אוכלים פחות קריטי לבעלי, גם לילדים, למרות שאני כן מבשלת ועושה סלטים וכו. אבל מבחינתנו - ככל שאעבוד פחות קשה, כך אוכל יותר להנות מהמשפחתיות ולהשקיע בזמן עם המשפחה שזה מה שחשוב לנו באמת

בשבתות קיץ למשל אין טעם אצלנו לבשל הרבה. ובטח שלא אעמוד במטבח עד 2 בלילה בחמישי אם אני עובדת כי למחרת אהיה עצבנית ועייפה ואז מה יצא מזה .? אז ברור שאקל על עצמי

. אנחנו אוהבים לחם עם חמאה אחרי הקידוש, עם זיתים קנויים וסלט קליל ועושים סעודה שלישית מוקדמת מבושלת

לחמים לא אאפה כי אוהבים קנוי, וזה לוקח שעות

עוגות קנויות זה גם עניין שבשגרה אצלנו. זה טעים. זה זמין. זה חוסך לי עבודה. ובינינו, אני מעדיפה להיות בסבלנות עם הילדים מאשר לעמוד במטבח שעות בשביל שיהללו את מעשה ידיי. מעדיפה שבעלי יהלל את שיקול דעתי

אבל צריך ואני לא קונה אוכל מבושל, אז אני עושה. ברור. וגם במה שאני כבר עושה אני משתדלת שההכנה תהיה קצרה ככל הניתן

וכמובן, חשוב גם להכין ולטרוח בעצמנו לקראת שבת ממה שאני יודעת.  אבל להקל זה ממש בסדר. ולא גורם לשבת להיות פחות קסומה.

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה