דנים על מקורות כל הזמן, כשהבעיה נמצאת בכלל בבסיס. בחיבור לעמ"י.
רואים אצל לא מעט חרדים, שההיבדלות לצורך שמירה על עצמם מבחינה רוחנית, וכן הדיבור המתמיד כנגד החילונות, גרמה להם לניתוק לא קטן מעמ"י (תוצאה הגיונית).
הבעיה העיקרית היא שגם אצל הרבה רבנים זה ככה, מי פחות ומי יותר (וברור שיש הרבה שממש מחוברים לעם). וממילא גם הציבור לא משתנה.
רואים את זה לדוג' מכל האמירות חסרות הרגישות של הרב יצחק יוסף בחודשים האחרונים ושל רבנים נוספים. וכן מהרב שלום כהן שבזמנו קרא לציבור שלנו עמלק.
ראיתי גם ציטוטים משיחה של אחד האדמו"רים בישיבה תיכונית לפני כמה חודשים. הוא אמר ככה "התורה שאתם לומדים מחזיקה כפשוטו את אחינו החיילים בדרום ובצפון. אך למרות שאנחנו בביהמ"ד אסור לנו לשכוח ולו לרגע קטן שנם בשר מבשרנו. אם קורה משהו ליהודי אני צריך להרגיש את זה מהצד השני של העולם".
הוא בעצם אמר להם את מה שהוא אומר לציבור שלו (וכמובן שהאמירה הזאת נובעת מחוסר הבנה שאצלנו מרגישים מאוד את המלחמה כי לכולנו קרובים ומכרים שנמצאים בחזית, ולצערנו לרובנו המוחלט יש מהם גם כאלו שנפלו), וזה מוכיח את הטענה הנ"ל, שהרבה חרדים לא מספיק מחוברים ולא מספיק מרגישים את עמ"י (וברור שיש הרבה מאוד שכן), ולכן יש צורך להדגיש את זה.
נכון שיש הרבה שעשו ועושים למען עמ"י (כגון נשים חרדיות שממש פתחו בבית חמ"לים של הכנת אוכל לחיילים), אבל זה לא מספיק.
דוג' נוספת- אם הטענה היא שלומדי התורה שומרים על החיילים וזה כנגד זה, איך בזמן מלחמה הרבנים מורים לצאת לבין הזמנים כרגיל? (ואם נניח שבאמת יש צורך בהתרעננות, אפשר שכל שיעור יצא לשבוע חופשה לסירוגין).
אז ממה נפשך- או שהם לא באמת מאמינים שלומדי הצורה שומרים (לא מסתבר), או שהם מאמינים אבל החיבור לעמ"י לא מספיק גדול וממילא שיקולים אחרים למה כן לצאת גוברים.
אז זה לא עניין של השקפה אלא של בעיה בסיסית בחיבור לעם.
אני בטוח שאם לרב יצחק יוסף ולרבנים שהחליטו על בין הזמנים היה בן או נכד שנלחם בעזה, דעתם הייתה שונה.
אני מדגיש שאני לא טוען שהרבנים הנ"ל (לפחות רובם המוחלט) עושים את זה במזיד ומתוך מידות רעות (בפוניבז' לדוג' עשו מתחילת המלחמה משמרות של לימוד 24 שעות. אני לא יודע אם זה עדיין ככה). יש ביניהם צדיקים אמיתיים. פשוט הם מרוחקים במציאות וזה המקום הנפשי שלהם וממילא הם אוטומטית פחות מייחסים חשיבות לדברים שקשורים לעניין (בדורות הקודמים הרבנים והציבור החרדי היו יותר מחוברים לעם ישראל, מכמה סיבות).
יש רבנים חרדים שמדגישים והדגישו מאוד את החיבור לעמ"י (גם בלי קשר לרצון להחזרתם בתשובה), כמו הרב יורם, ולכן אתה רואה שאצל ממשיכיו ותלמידיו היחס שונה.
(אגב, אנקדוטה מעניינת- כששאלו את הרב יורם "איך אפשר לאהוב את כל עמ"י?" הוא ענה "באמת שאלה קשה. אבל אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל עמ"י).
כמים הפנים לפנים. כשאדם מרגיש שלא אוהבים אותו מעצם היותו אדם ובריאה של ה' וק"ו יהודי, ממילא מתעוררת בו התנגדות לצד השני. יתכן שאם החרדים ישנו את דרכם, ממילא היחס אליהם ישתנה. תהיה התנגדות לדרך שלהם אבל כבוד.
חב"ד הדגישה את החיבור והאהבה לכל יהודי מעצם היותו יהודי, וממילא הרוב מכבדים ומעריכים ואוהבים אותם.
במקום להילחם בכולם, שסופסוף ישאלו "מה ה' רוצה מאיתנו"? ויחשבו וירגישו ויבינו שגם אם לדוג' הם מתנגדים לגיוס זו לא "גזירת גיוס". שהם צריכים להתחבר לעמ"י יותר גם אם הם בחרו לחיות בנפרד. וכן, הדרך הכי טובה להתחבר היא דרך המציאות, להיות שותף עם עמ"י בצבא ובסיכון במלחמה, בתנאים מתאימים כמובן. זה גם ירומם את לימוד התורה שלהם בכמה דרגות.
כשהחיבור יהיה קיים, הם גם יבינו לבד שכל ההסברים התורניים למה כל בחורי הישיבות לא צריכים להתגייס, לא באמת תופסים.
ואם החרדים יהיו באמת מחוברים, ממילא דברים ירוצו גם בעוד תחומים. הם יעיפו את דרעי וידאגו שהרבנות תהיה מקום שעושים בו לשם שמיים ולשם עמ"י. הם ידאגו שכל הנציגות שלהם תהיה מעורבת בממשלה ובקבינט (מה שאגודת ישראל לא עושה), ושהקו שלה יהיה מפוכח וימני (בניגוד לדרעי שהוא שמאל בניגוד לרוב מוחלט של בוחריו, וגרם לנזקים עצומים לעמ"י).
יש הרבה מה ללמוד מחרדים. אבל בדברים הבסיסיים הנ"ל יש להם ולגדולי הדור שלהם המון המון מה ללמוד מאיתנו ומהרבה חילונים. ללמוד על חיבור לעם, על מסירות נפש, על אהבת הארץ.
במצב תקין, כל ישיבה הייתה מזמינה חייל דתי שנלחם, שנפצע, שאיבד חברים, לשיחה אמונית. שיחת חיזוק לבחורי הישיבה ורבניה.
אם יגיע שינוי מתוך החברה החרדית זה יגיע רק מלמטה. דרך אנשים פשוטים, דרך צעירים, דרך נשים עם לב מרגיש, שהתחושות הטבעיות הבריאות בעניינים האלה לא התקלקלו אצלם והם רוצים שדברים ישתנו. זה יתן כח למיעוט הרבנים החרדים שאומרים את זה במפורש מתחילת המלחמה. ואולי יצטרפו גם כל הרבנים שחושבים ככה אבל מפחדים לדבר.
נדיר: האדמו"ר ערך התוועדות בישיבה הציונית