כנ"ל פחות או יותר

הגיוני מאוד שיש רבנים שנחמד לשמוע אבל לא הולכים כמוהם בפסיקה, פסיקה זה משהו שקשור לדברים אחרים כמו מנהגי עדות וכו' פחות לחיבור אישי 

ואת אומרת שזה ברורררר!!

טוב אפשר דיון

דווקא יש לי קצת כוח לזה עכשיו

ואמרת שאני ילדה קטנה??

אן מצב הייתי אומרת לך את זה בפנים

אני סתם צוחקת

את דווקא אחלה 

אני לא חושבת שאמרתי לך דבר כזה

את לא מציקה או משו

תני מילה טובה מה קרה

מחבקת את כספת המחמאות

מבשלת טעים?

מחייכת לכולם?

תעשה לי טובה אם אתה לא מכיר אותה במציאות אז סתם ניחשת.אני טועה?

אבל צדקתי אז זה בסדר

לקריאה נוספת:

אפקט פורר – ויקיפדיה

אבל אין לזה שום קשר למחמאות הכנות וההוגנות שהחמאתי כאן הערב

דבריי הוצאו מהקשרם

אני מבקש לדבר עם העורך דין שלי

יש לי הזכות לשמור על שתיקה

מה גורם לך לחשוב שאני עובדת בדמוקרטיה?

את המפחיד

רק מה'

אולי קצת ממלחמת עולם שלישית כי זה לא נוח אבל בעיקר מה'.

כלפיו,

אבל בחיים לא חוויתי את זה. זה באמת פחד? מה, כשאת מתפללת את לחוצה ודוממת לפניו? כל מה שאמרת נכון שכלית ורעיונית, אבל התודעה לא יכולה לחוש את זה ביומיום.

מלך לעומת זאת - כן חווים פחד. אפילו סתם ממפורסם

מעניין מאוד.

בציבור שלי המושג יראת ה' מקבל משמעות שונה לגמרי

מה הציבור שלך?

אני יודעת שבחלק מהמקומות בציבור הדת"ל זה נתפס כדבר פסול פחות או יותר, אבל בעיניי זה בעיקר מחוסר הבנה מה זה יראה, או מה זה הקב"ה ויותר כזה בראש של הקב"ה וותרן ורחמן וכו' וכו' שזה גם נכון (חוץ מהוותרן) אבל לא רק. הוא לא רק אבא שלנו הוא גם מלך.

את מבשלת טעים

את מתפללת מהסידור

את מחייכת לכולם

ובעיקרררר

את תמיד, אבל תמיד

בשמחהההההה

"יש"ע" (אני לא יודעת לתייג) לקחתי לך את תפקיד "השב"כ מאזין" כי יש פה מישו שיודע עלי דברים

תעשי שטרודל שזה הסמל הזה @

ואז תרשמי את השם

זה יופיע לך לבד במין חלונית כזאת 

@Shandy  יאללה זה עבדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

ואתה לא דביללל!

בין הטרלה ובין אוטיזם

אני מותח פה יותר מדי את הcharachter שלי, זה יקרוס אל תוך עצמו בסוף

שמעי יש שם חיות מגניבות. ראית את האייל עם הניבים?

או שאת מהמחשב

@אני)))

אני דתי לאומי, למדתי בעיקר מרבנים שלמדו מרבני הר המור.

לא מדברים על וותרנות, ולא מעודדים לייטיות, אבל כן נמנעים ממצב של פחד בפני ה'

מי אמר שצריך להימנע?

תראה לי מקור!

רש"י כותב שצריך אהבה ויראה למה יראה?  שאם אתה בא לבעוט אז היראה תעצור אותך.

ואני רואה שאלה שאומרים שזה טוב באמת נזהרים ומדקדקים הרבה יותר המצוות מאשר אלה שאומרים שעדיף שלא. וד"ל

נראה לי שאני עלול להיות טרחן אפילו שככלל זה נושא דיון מעניין. כלומר לכן אסתייג מעט.

אבל ככלל אי אפשר ללמד מרש"י מה הוא אמר, כשהמושג "פחד" אצלו דרש ביאור.

ולגבי המסקנה בסוף שפחד מה' מוביל ליותר קיום מצוות - תמהני ומסופקני

המציאות מוכיחה

 נגיד בציבור החרדי ששם מדברים על יראת ה' בצורה מקובלת וכו' רואים דקדוק יותר כנ"ל בציבור החרד"לי.

איך אתה מתרגם את המושג?

לא מבינה למה מפחדים מהמילים 'פחד מה'..

לכל מה שהוא נעלה ונשגב.

היצמדות לטוב מפני שהוא טוב, ופחד מהריקנות והזוהמה העלובה שבחטא.

זה מתחלק, כמו במסילת ישרים, בין יראת עונש, יראת רוממות ויראת חטא.

יראת העונש מרגישה שכשהיא נפרדת מהאלוהי היא מתרוקנת ועולמה הפנימי מחשיך, ולכן המוטיבציה שלה להיות יראה היא לא להיפגע.

יראת הרוממות זוכרת שיש גודל בחיים ולא רוצה קטנות. האהבה היא לגדולה.

יראת החטא לא מלווה את האדם רק בשעות שבהן יש סכנה לגודל, אלא בכל רגע ורגע ומול כל מעשה - ששום דבר לא יפגע במחשבה ויהפוך אותה לקטנה וקטנונית

שה מסתדר היטב עם רש"י ומונע התדרדרות להגשמה

כן אבל למה יש יראה לחטוא? בגלל שהמלך ציווה, כי יש יראה מה'.

מה שכתבת בהתחלה זה פרשנות שלך ליראה מה'? כי לא ראיתי התייחסות לה'..

כמו המשל על מלך הודו בספר הכוזרי. (זה משל חשוב, שווה להכיר).

אנחנו לא יכולים להיות בקשר עם ה' עצמו, כי הוא למעלה מכל רעיון. אבל הדינמיקה ביננו היא בעולם הפנימי שלנו ובהארת הפנים של ה', שהופך את העולם מעולם חשוך לעולם מלא אור ואהבה.

זה בניגוד גמור לכל מה שלימדו אותי.

אותי לימדו שכן יש קשר ישיר עם ה', ובתפילת העמידה אנחנו עומדים מול ה' והוא מאזין לנו.. זה לא נכון?

אני מכירה את ספר הכוזרי לאיזה משל אתה מתכוון בדיוק?

גם במסילת ישרים הוא אומר ממש ככה שאנחנו עומדים ממש מול ה' והוא ממש מאזין.

(בחובות הלבבות בשער הייחוד נדמה לי הוא אומר שעדיף להתפלל כאילו אין מולו אף אחד, בלי אישיות של ה' בכלל אלא רק תפילה שמביעה את הצד האלוהי שבאדם).

כמו שאמרתי, צריך לברר את המושגים, ובהרבה הרבה עדינות. ברור שיש קשר ישיר עם ה', אבל השאלה היא מה זה אומר קשר ישיר... כשאני מדבר עם חבר שלי, או עם מלך - יש קשר ישיר והוא ברור. מול ה' הקשר תלוי בהרבה מאמץ, אמונה כמעט עיוורת, רגשנות ודמיון. זה כשלעצמו לא קשר ישיר.

אבל! ברור שאנחנו קרובים מאוד ותמיד לה'. ועיקר הקשר הזה מתטא ומופיע בתוכנו, בכוחות ובוודאות שאנחנו חווים בעצמינו, בשייכות, ברצון הטוב, בצימאון לאל חי ובמחשבות הגבוהות והטהורות.

אם זה לא קשר ישיר אז אני לא יודע מה כן. זה לא המצאה - הנשמה שהיא נשמת אפו של הקב"ה מפכה בנו ממש...

שדיברו רק על היראה

ועל העונש וכו'

רק בגילאים יותר בוגרים לימדו אמינה ובטחון

רוב הילדות שלי היו על שכר ועונש

ולא על האהבה בלי תנאי של בורא עולם

שכן אנחנו צריכים לאהוב אותו ככה

שזה הבסיס!!

וכמעט לא הזכירו אהבה

אז יש אנשים שזה קשה להם

נגיד אני

אני לא מתחברת לה' מיראה

אני לא רואה אותו כמלך

אלא כאבא

קשה לי להתפלל אליו כישות שצריך לפחד ממנה

נכון שאם הייתי מפחדת לא הייתי חוטאת וכו'

אבל עדיין

זה קשה

אני לא יודעת מי בדיוק לימד אותך אבל לא כולם מלמדים ככה.

את צודקת צריך לשלב.

יהי רצון שהיא מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם.

למה? כי כשאדם חוטא חושב שלא יראני אדם ולא ה'.

זה מאוד חשוב העניין של לא לחטוא, זה נראה שאת מתייחסת לזה כאל דבר של מה בכך... הרי לזה באנו, לעבוד את ה'! לא לשום דבר אחר. זה הדבר היחיד שחשוב.

הוא מתפלל אצלנו לפעמים (ממש ליד המושב שלי חחחח)

לעשות אפשרות למחיקת תגובות (או שיש ואני לא יודע 🤷‍♂️ )

שמישהו יגיד ל @משה 

או יכתוב במשוב, אין לי כוח...

נשמע קשוח 😔

מאחורי זה

כשר לפסח לא מכיל קלוריות. כי מה שגורם לנו לתפוח זה רק החמץ

סתם יצאתי דש"ח

דביל של חלומות

(אנדרדוס, שם, שם)

מכל ממה שהוא אומרפה

נראה שהוא בקיא בכל מה שזז

וגם במה שלא זז

(משתדל לפרגן)

אבל אז יכנסו פה לדיון

איך להתייחס לע"ז בימינו וכו'..

אולי זה לא היה שמו האמיתי והתורה כינתה אותו כך?

לשנות את השם באהלן אהלן

אני את השם משפחה בקושי מעז לעברת, אז להיפרד משמי? הזיה

אונן מלשון און כוח.

מעניין שער בכוונה לא העמיד צאצאים.

ואונן המיר את ראשית אונו לאון במובן של צער

היו גם מלכים ומלכות ונסיכים שהיו להם שמות מלכותיים שהם לא שמותם הפרטיים. כמו ירובעל אסתר אבים עזריה  ,  עגלה , מיכיהו בת אוריאל, כלאב-דניאל, שלמה-ידידיה.

והיו גם שמות ספרותיים כמו קהלת ולמואל

בד"כ כל הסיפורים על ליל הסדר

זה על דודות מציקות וכו'

ולא אוהב לקבל פרופורציות מצרות קשות יותר של אחרים - אני כל שנה בחגים מתנחם בזה שאין לי משפוח'ה מעיקה שנטפלת לי לחיים. אמא שלי אלופה ולמדה איפה באמת לא להציק ולא לעבור גבול - אז יש ממש אווירה משפחתית נוחה וכיפית. יש לי טולרנטיות אפסית לחטטנות וחוסר טאקט בנושאים רגישים, ברוך ה' אין אויבים בחגים

יש אנשים שחגים אצלם כל כך כל כך הרבה הרבה יותר אינטנסיביים מבחינה משפחתית/חברתית ועל כך אני אומר תודה

אני אפילו שעוד לא התחלתי,

מאז שאחותי הגדולה התחתנה לפני חצי שנה

מתחילים לצחוק על זה ולהזכיר לי...

(כמובן בנחת ובקטע טוב, אבל אין לי כוח לזה..)

אמן שיחזיק מעמד.

קשה להמשיך לזכור את מה שלמדנו.

זו לא היתה אופטימיות בשקל. זו היתה הבנה שקולה, שהרגישה לי מאוד ישרה וצלולה. לא הולך להיות קל בהמשך אבל לפחות חוקי המגרש ברורים לי 

אל יתהלל חוגר כמפתח, בוא נראה איך ילך לי והאם לא אשבר 

יהיה נחמד אם תשתף. אפשר בפרטי אם אתה פוחד שיחריבו פה את האופטימיות שלך🙂‍↕️

בשביל להבין בכלל את הSetting אתה מוזמן לקרוא את הקטעים שפרסמתי בפרוזה וכתיבה. אמנם הם מרירים אבל זה המגרש בו אני משחק

קרוב ל3 שעות. היה טוב!

(בלילה בקושי ישנתי😂)

בשבת התקדמתי מעל 100 עמודים בהאחים קרמאזוב והיה פרק כל כך נורא ועצוב (בחורה מתוקה בשם Lise, נכה ועשירה שנכנסה לדיכאון כל כך עמוק ולשנאה עצמית כל כך נוראית, בדיאלוג כל כך כואב וקשה עם אליושה. היו כבר כל כך הרבה טרלולים בספר והסצנה הקצרה הזו היתה שיא האימה והכאב). אז נלאיתי נשוא והנחתי את הספר בצד.

זו כבר פעם שניה שדמות נשית עדינה ופגיעה בספרות שמגיעה להרס עצמי בגלל משבר רוחני-השקפתי קורעת לי את הלב (הראשונה היתה קייטי מ"כמעין המתגבר")

משהוכמו שעתיים

+ ספר...

(בלילה בערך 10 שעות )

שעתיים

הבנאדם עצמו?

אם נשפוט כל אחד לפי מה שיודעים על המיקום והמגזר ממנו הוא מגיעה המצב יהיה ממש ממש רע......

למרות שבתור רקע כללי

יותר נוח להסתכל על הציבור שממנו אדם בא

כדי להבין מה הסגנון שלו...

סאטמר מפה או מחו"ל?

בחו"ל יש בהם המון מודרניים ופתוחים

וציונות או אנטי ציונות זה לא כל הסיפור

צריך לפתוח פורום מתמודדי עייפות חח

צריך לישון בלילה.

אז מאוד הגיוני לרצות לדחות

הלילה הלכתי לישון באזור 1:30

ב2:30 התייאשתי מלהירדם עד הלכתי לישון שוב ב5

בסוף קמתי ב10

אז אני עדיין עייף 😩😩

יודע למה?

חחח יצא מצחיק עם הכותרות

ובתפילה מוריד הטל.

אבל בסדר, מי אנחנו שנגיד לא לשפע משמים?!

למרות שהיא חדשה

אולי יום אחד אני אוהב אותה

היא לא כ"כ הסגנון שלי הרגשתי לא ממש צנועה. מצד שני אין הרבה שמלות שאני מרגישה מאה אחוז צנועה איתם

היא מספיק טוענת שאני בעייתית אז אני לא יכולה כבר לדבר

ולגבי שאר השמלות- נראה לי שהתחזקתי...

אני חושבת שיש תקופות שיותר מוצאים ויש שפחות

אני נגיד דווקא מצאתי יחסית לאחרונה.

נשמע כמו אחד משניים: או שהיא צודקת והיא אמא שלך והיא רואה משהו שאת לא רואה וכדאי להקשיב לה, או שבאמת היא חופרת ונכנסת למקום שהיא לא אמורה להיכנס אליו ואז את צריכה להציב לה גבול.

שווה להתעמק מאוד. ואם יורשה לי  - לפעמים התחזקות היא בחירה אמיתית של הלב, ולפעמים היא בריחה ממשהו אחר שמתחבאת תחת אמתלה דתית.  זכיתי לצערי לחוות את שניהם.

חזק

אני לא חושבת שזה בריחה במקרה הזה... 

וגם אם כן, שנזכה לברוח להקב"ה זה המטרה של צרות בין היתר... כן צריך להיות אמיתיים עם עצמנו עם הרמה שלנו והכל, אבל מצד שני אם אני לא מושלמת במשהו מסוים ובמשהו אחר יותר קל לי להתחזק אז למה שאני אמנע את עצמי?

לגבי אמא.. אז ככה..

היא פשוט נגיד שונאת שאני אוספת את השיער. תמיד מחמיאה לי כשלא. אוהבת שאני מתאפרת... היא כאילו בטוחה שזה שאני לא נשואה זה כי אני לא "משווקת את עצמי" ומתגנדרת בהתאם לגילי לפי הבנות של חברות שלה! הן עושות ניתוחי אף, גוונים בשיער וכל מיני "שיפצורים". אני יפה כמו שאני וזו לא הסיבה שאני לא מתחתנת והיא יודעת את זה. אפילו לא מזמן בחור שעובד איתה שלח לה: "היי, יש מישהי שאני רוצה להתחיל איתה ומסתבר שהיא הבת שלך אולי תעזרי לי בזה?" (הוא לא מצא חן בעיניה אז היא נתנה לו תירוץ..) אז הניראות שלי זה לא הבעיה. אני פשוט לא רוצה כ"כ עדיין אז אני לא משקיעה על זה. אבל מרוב שהיא רוצה שאני אתחתן והיא רואה את כל החברות שלה כבר סבתות ומשווה אליהן אז קשה לה... באמת לפעמים בשבילה אני רוצה להתחתן יותר מבשביל עצמי.

אנחנו עובדים על מה ש"קל" לנו (כלומר להתקדם במה שאנחנו מרגישים שאנחנו טובים בו) ובדרך מפספסים את מה שבאמת קשה לנו ושם אנחנו צריכים להתקדם. אני כותב את זה בזהירות כי אני לא מכיר אותך. אז אני יכול רק לכתוב מה אני יודע ומרגיש ומה נכון באופן כללי.

לגבי אמא שלך -

אז היא רוצה שתתחתני. והיא מאמינה שהדך להתחתן זה רק (....). ובאיזה שהוא מקום (פרשנות שלי, בלי להכיר את הנפשות הפועלות ובכל זאת) נשמע שהיא ממש חוסמת (לפחות בתת מודע) אפשרות שתתחתני אחרת.

לפעמים אחד הדברים הכי קשים להורים (היי עבודה שלי) זה שהילד מצליח בצורה שהם האמינו/הרגישו שהיא לא אפשרית. אני עוד זוכר את החרפון של אבא שלי כשהבין שאני מצליח מקצועית גם בלי התעודות הפורמאליות שהם כל כך האמינו בהן. או לשמוע אותי כאדם בוגר אומר שאני מצטער שלא נשרתי בכיתה י'.

בחזרה אלייך

אם יש לך אנרגיה בגוף שרוצה להתחתן "בשבילה". אז לא. זה סימן אדום בוהק שצריך לעשות עליו דיוק. את צריכה שהחיים שלך יהיו מתאימים לחיים שלך. הורים צריך לכבד. לא לתת להם להשתלט על העולם.

בלי קשר לזה, יש מצב שאת מקצינה ואת פועלת בצורה שלא מדוייקת לך. שווה התבוננות בעיניי. אולי זו האמת מה שאת מרגישה ואולי זה כסות לכאב אחר שמסתתר שם.

מקווה שהצלחתי לכוון לנפשות הפועלות. אני לא מכיר אותן אז את הכל בהסתייגות.

הבנתי, כן... אני די עם מודעות עצמית בקטע הזה ב"ה. זה לא בא במקום דברים אחרים. 

מידות הנפש זה קודם לתורה ועיקר התורה. ואני יודעת שיש לי המון מה לעבוד על עצמי בזה. 

וואו מעניין הקטע עם ההורים. פשוט מפחיד להיות הורים אני כל פעם מגלה את זה יותר😅

אבל משה לא כל דבר זה בעיה... זה פשוט טבעי שאני ארצה לשמח את אמא שלי. לא מרגישה שיש פה השתלטות, פשוט היא ממש רוצה לדאוג לי בדרך שהיא חושבת.

ולהתבונן זו אכן עצה ששווה בכל מצב

תמיד

(גילוי נאות, גם בכובעי)

לפעמים הם לא יכולים, לפעמים הם עיוורים (רגשית), ולפעמים הם מאמינים בדרך מסויימת שהם חושבים שעובדת. זה לא אומר שהם צודקים, אבל זה אומר שהם רוצים טוב. וגם ילדים רוצים לשמח את ההורים שלהם.

אולי תלבשי את הבגדים שהיא אוהבת רק לידה. ובחיים הרגילים שלך תבחרי משהו אחר.

אני מאמינה שכשאני אהיה שלמה עם עצמי גם הסביבה תהיה שלמה איתי. פשוט יש דברים שאין לי לגביהם דעה מוחלטת כמו הסגנון של השמלה הזאת שעוד לא הבנתי למה אני מרגישה לא בנוח ושזה צמוד, האם אני מגזימה פה או שבאמת זה שמלה מהיצר הרע.. אז כשתהיה לי דעה איתנה הכל יסתדר....

תודה על האכפתיות

כשאני חי צמוד אליהם באמת אי אפשר לחיות כל הזמן בריצוי ואני חושב שבאופן כללי ריצוי זה מוות.

אבל יש גם צד אחר. לכבד אותם. כיבוד  הורים זה "משל אב". אני מתארח אצלו? אני יכול לשחק הצגה. גם אם הוא ואני יודעים שזו הצגה.

זה לא כי אני מרצה אותו. זה כי אני רוצה שבבית יהיה נעים.

מצד שני-אם יש הרבה שמלות שאת מרגישה לא צנועה איתן אולי... לא שהבעיה היא בך, לא בקטע כזה, פשוט אולי תנסי להבין למה זה קורה ולבדוק אם הן באמת לא צנועות או שזו תחושה שלך... לפעמים כשאת אומרת השמלה לא צנועה או כשאת אומרת שאת לא אוהבת אותה-הסביבה, גם אם היא הכי דוסית שיש-מתייחסת לזה ביותר הכלה... לפעמים גם ההיפך אבל....🤷

ושואלת את עצמי את זה מדי פעם. יש בגדים שזה צנוע רק יש משהו קטן לא בסדר, ואז בדיעבד אחרי שכבר קניתי אני כן אלבש אבל ארגיש לא בנוח. 

אחיות שלי אומרות שאני מגזימה, אבל אין לנו את אותם סטנדרטים של צניעות. 

ואני גם מרגישה כשמסתכלים עליי או יותר נכון כששומרי עיניים מזיזים ממני את המבט (אין יותר חזק מזה לגרום לי להתבייש)

ובכללי נראה שה' מצפה ממני באופן אישי כן להחמיר בצניעות. אולי בשביל בנות כמו @אני)))) זה לא החמרה כי היא באמת צדיקה... אבל באופן יחסי לסביבה אני כן לבושה מאד צנוע אז אני קוראת לזה החמרה(:

אולי אפשר לתקן בגד או אצל תופרת או באופן פרטי, נגיד להוסיף בסיס.

אם את מרגישה לא בנוח עם הבגד כנראה שאת צודקת.

תודה על המחמאה(: שאזכה באמת!!

אולי אכתוב לך בפרטי על הדברים הספציפיים.

הספקתי כבר להכיר אותך זה לא ברור מאליו הרמה שלך וזה מדהים..

תעשי מה שאת מרגישה שנכון, את ואחיות שלך לא אותו בנאדם והקב"ה לא מצפה מכן לאותו דבר!!

אל תרגישי חייבת לעשות את זה אבל גם לא שאת "מחמירה מידי" או כזה.....

זה מיוחד להיות באמת בשאיפה לצניעות במקום לנסות ללכת על גבולות המותר.

ויכול להיות שיותר קל לשנות את חנויות הבגדים שאת נכנסת אליהם..