אין לי עצות...

רק מלא מלא אמפתיה והבנה וחיבוק גדול!

את אצרת בליבך את על הרגשות של הדאגה, המתח, הלחץ, העצבים, והוצאת מעצמך טוב , עצמאות, בגרות, חריצות, סופר וומן... עכשיו כשבעלך חזר כל מה שאצרת בתוכך רוצה להתפוצץ החוצה וזה יוצא ככה בבום.

זה ממש מובן. אבל לצערי לא יודעת איזה עצות בשבילך. .רק אל תכעסי על עצמך. תקבלי את זה בחמלה ובאהבה שהיית גיבורה כל כך הרבה זמן למען עמ''י. את אלופת העולם!! 

הקבוצה הזו בפייסבוק - "נשות המילואימניקים והקבע" - הגיוני שיש שם טיפים לתקופות קצרות בבית, את לא היחידה לצערנו:

התחברות לפייסבוק | פייסבוק

אני לא יודעת מה עושים,

אבל נראה לי שכדאי לומר את זה, או להראות לו את השירשור,

שידע שזה לא הוא. הוא עלול לפרש את זה כ: אז יותר טוב לך שאני במילואים. וזה לא נכון!!

זה בגלל שבזמן של הלבד אנחנו במוד של לשרוד, וכל הרגשות נדחקים, ועכשיו חומות ההגנה נפלו, אבל ההורמונים והרגשות לא מצליחים להכיל עם הנפילה הזו, אז הכל רועש.

ואני לא בטוחה שיש משהו "לעשות".

בעיקר לקבל את זה.

בימים אחרי שבעלי חזר מסבב ארוך, הסתובבתי בבית אבודה. פשוט לא ידעתי איפה להניח את עצמי.

הוא ראה את זה, שאל אם הכל בסדר.

והסברתי לו ממש ככה, אני ממש שמחה שחזרת. אבל הייתי עכשיו כמה חודשים כל כך אסופה, היו לי המון חומות הגנה, נכנסתי לתפקיד שלי, של להגן על כולם, לדאוג שלך יהיה טוב ולילדים, כל האחריות הייתה עלי.

ועכשיו אני צריכה לשחרר, אני צריכה לפנות מקום גם לך, להבין שיש לי על מי להישען, יש איתי עוד שותף.

וזה קשה לי השינוי הזה. לא כי אני לא שמחה שאתה פה.

אלא פשוט כי אני צריכה לשנות את התודעה שלי, מ"שורדת" ל"נושמת". וזה ייקח לי קצת זמן, אבל אל תיבהל. אני אדע להתאים את עצמי.

מה שאני צריכה כרגע זה שלא תיבהל מזה.

שתבין שזה עניין שאני צריכה להתמודד איתו, וגם מה שאני מרגישה עכשיו זה חלק מההתמודדות. חלק מהעיכול של זה. וזה קצת קשה, אבל זה יהיה בסדר. תסמוך עלי שזה יהיה בסדר, ואל תתרגש.

לגבי ההתבלטות שלך לטיפול.

בעיניי, זה יכול ממש לעזור.

אני הייתי בטיפול במשך תקופה, זה לא אומר שלא היה לי קשה. אבל היו לי כלים להתמודד עם הקושי.

לא תמיד זה נתן פתרון

אבל זה כן נתן לי אפשרות להסתכל על הסיטואציה אחרת

יותר חמלה

פחות מלהיבהל מתחושות קשות

יותר תשומת לב לעצמי

בקיצור, זה יכול לתת הרבה מעבר לפתרון פרקטי לעניין ההתנהלות כרגע. אז בעיניי זה ממש לא מיותר.

גם היכולת להגיד "קשה לי כרגע, החומות שלי מתפרקות, אבל אני מודעת לזה", זו יכולת חשובה מאוד. להכיר ברגשות שלנו ולתת להם מקום, בין אם יש לזה פתרון מעשי ובין אם לא

ולהגיד תודה

נכון שזה לא שווה כלום

וזה לא נותן לך אותו יותר

אבל פשוט מרגישה צורך לעשות את זה.

תזכו למצוות

בתפילה שיום יבוא וגם אני אוכל לתרום לעולם 

ממש מרגיע שזה נורמלי ואולי באמת אתחיל טיפול בלעדיו למרות שלא רואה איך זה קורה עם הלו''ז העמוס שלי כשהוא לא בבית לגיבוי...... אם כבר טיפול אז איך יודעים בכלל מאיפה להתחיל? כאילו איזה סוג מטפל מחפשים ואיפה? לא מכירה את התחום בכלל ואין לי מושג איך לגשת לזה.....

אוף אמן והכל כבר יעבור, ב''ה שמחים על הזכות לקחת חלק במלחמה אבל זה כ''כ ארוך ומייגע ותוהים מתי נחזור לחיים הנורמליים שלנו

מאיזה אזור את בארץ ואני אנסה למצוא המלצות דרך קולגות.

אפשר גם לפנות לאחד מהמקומות שמציעים טיפול נפשי למילואימניקים ובני משפחתם ולהתחיל משם.

לגבי זה שאין זמן, טיפול אונליין יכול להקל? אולי תוכלי להתחיל פגישות פנים אל פנים בזמן שהוא נמצא בבית, וכשלא, לעבור לטיפול אונליין. היום יש יותר גמישות, בעיקר אחרי הקורונה וגם כעת במלחמה.

שאין דברים כאלה!

אמאלה ארבעה חודשים ואבדתי את זה לגמרי. הייתי דיכאונית ברמות.

פשוט להעריץ אותך!

ו.. אני מאמינה שעם השגרה שתחזור גם את תחזרי לעצמך, ככה היה לי.. מתפללת בשבילך ובשביל כולן לשגרה ברוכה בע"ה.. 

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)