נשמע קשה בטירוף!

למה לא הלכתם להורים?

בעלך כן עוזר אבל לא מספיק מבין או שגם לא עוזר?

אולי תשבי איתו לשיחה ותסבירי לו כמה קשה לך??

מה שאישה צריכה הכי הרבה זה הכלה והבנה... תסבירי לו...

ותפנקי את עצמך כמה שאפשר!!!

תקני לך משו טעים, תנסי כן לשבת כמה דקות לארוחה בשקט,

את חייבת את הפינוק הזה! את אחרי לידה!

לא הלכנו כי קשה לבעלי שם אז פירגנתי

הוא עוזר הרבה עם הגדולים אבל הבייבי איתי כל הזמן

אין לי רגע לנשימה

בכל רגע נתון אני מנדנדת/מניקה

אבל לדעתי זה לא הזמן...

את אחרי לידה עם תינוק קטן,

את אומרת שהאחריות על התינוק רק עלייך,

אני חושבת שבמצב כזה כן כדאי ללכת להורים...

אפילו עכשיו.

את צריכה עזרה עם התינוק, ואם הוא לא מצליח לעזור בזה אז הוא נראה לי יצליח להתמודד תקופה קצרה עם ההורים שלך...

תמיד מניח אותם ברגע שיכול, ואז הם צורחים ויותר קשה להם להרגע מהנקודה הזאת

לצערי העזרה מההורים לא מאוד מאוד עוזרת

בעיקר בארוחות וכביסות ושלא צריך לנהל בית לבד בתקופה הזאת

אבל עכשיו אני כבר חודש וחצי אחרי,אז גם אם נלך זה יהיה עוד פחות עוזר מצידם

@באתי מפעם גם את התייחסת לזה

@שירה מירושלים @הכל משמיים 

את אלופה לגמרי!!

אולי יום אחד תשאירי חלק מהדברים לבעלך, שיראה מה זה? (לא הנקה אבל דברים אחרים) 

התינוק ישרוד את זה, בטוחה.

גם בעלי לא מתנהג בדיוק כמו שאני הייתי רוצה, גברים... אבל אני נעזרת בו המון עם התינוק, החלפות טיטולים, להוציא גרפס, נדנודים. זה קשה ממש.

בנתיים את יכולה לתת קצת יחס לגדולים, או לשים את הראש

עם שלושת הגדולים שלי הלכתי להורים שלי אחרי הלידות..  אבל עם הרביעי ניסיתי להיות גיבורה ולהישאר בבית.. מה שקרה זה שנשארתי עפיפון.. להיות אצל אמא, גם אם זה רק לכמה ימים- מפקס אותי באופן אישי.. אז כשהרביעי ששלי היה בן חודש וקצת- הלכתי להורים לשבוע והרגשתי שזה היה כ"כ מדויק ב"ה! עם החמישית כבר לא ניסיתי בכלל להיות בבית.. הלכתי להורים שלי והגדולים נשארו עם בעלי בבית.. את חייבת את השקט ואת הפינוק! וגם אם בעלך הכי מפנק בארץ- בסוף אין כמו אמא.. את עדיין נקראת יולדת לכל דבר ועניין! זה מעבר ל"מותר לך להתפנק", את חייבת לנוח! לצבור כוחות ולהתחזק בשבילך, בשביל הילדים ובשביל בעלך! תחשבי על זה, עדיין לא מאוחר מידי..

היה לי קשה מנשוא הנקתי 24/7 והיא כל היום בכתה וצרחה.

מה יעזור לך? בבקשה תשימי לב לעצמך, חוסר שעות שינה ותינוק שצורח כל היום זה בלתי אפשרי ממש .. 

לגבי הלשון הקשורה - בדקתם אפשרות להתיר? אולי זה יכול לשנות את המצב... כנ"ל לגבי טיפול ברפלוקס - תתעקשי מול הרופא.

מקווה ממש שתצלחי את התקופה הזו במהרה ובשלום!

ושעדיף בלי

ובאמת נראה לי שהלשון הכי פחות מפריעה כרגע

לגבי התרופה, למה לא רוצים לתת אותה? אני יודעת שרופאים לא אוהבים אז מנסה עוד בלי

@KUALA @יראת גאולה  @אמא ל4 + פצפון 

אז למי נועדה התרופה אם לא לכזה מצב??

ותביני שאם את מרגישה שהגעת לקצה,

איך מרגיש התינוקי? זה שהוא על הידיים 24/7 זה בגלל ש24/7 הוא סובל.

הייתי רצה לתת תרופה. מקסימום כשהמצב יתאזן תפסיקי לתת.

אני לא מספיק יודעת מה הבעיה בתרופה, אבל היא נחשבת תרופה חזקה ולא בריאה. יש רופאים שמציעים אותה מעצמם בקלות. אבל בעיקרון בגלל שאין בדיקה חד משמעית האם יש צורך בתרופה והאם היא עוזרת, הם חוששים שיתנו אותה סתם.

גם לגבי הלשון,

אולי כדאי להתייעץ עם עוד רופא (הייתם אצל רופא מומחה לנושא?)

זה קשוחח, הייתי בוכה מלילות מתיסכולים, התעקשתי מול הרופאה ובסוף קיבלנו תרופה לריפלוקס וזה ממש עזר

אני לא הנקתי אבל עברנו במקביל לפורמולה בלי חלב וכמו קסם היא נרגעה.

התחלנו את התרופה בגיל חודש וחצי...

אנחנו גילינו את הלשון הקשורה רק כשהיא הייתה בת עשרה חודשים וכבר עברה כמעט בלעדית לבקבוק (פשוט כי היה קשה מאוד להיניק אותה), אז באמת גם קיבלנו את ההמלצה לא להתיר.

אצלכם נשמע שהמצב אפילו מסובך יותר...

אבל באמת לפחות לגבי הרפלוקס - אני גם הבנתי שרופאים לא ששים לתת אותה אם התינוק עולה במשקל ולא מקיא, אבל לא חושבת שזה נכון במקרה של תינוק שפשוט נראה סובל... (ואני הכי מעדיפה לא לתת תרופות כשאפשר, כן? אבל במקרה הזה מדובר בשפיות נפשית! כמו שאי פעם לקחתי תרופות נוגדות דיכאון, ככה גם במקרה הזה אני חושבת שצריל להתעקש על תרופה אם זה מה שיקל על התינוק ועל האמא)

גם אצלנו הרופא היה די אדיש וכל מה שהציע אלה תנוחות תומכות לתינוקות שסובלים מרפלוקס, אבל בפועל זה לא עזר... ובאמת הייתי על סף איבוד השפיות

(בדיעבד לא בטוח שהיא באמת סבלה מרפלוקס, כי היינו אצל גסטרולוג כשהייתה בת עשרה חודשים בערך והוא לא אבחן כלום, אבל במקרה שלכם זה כן מאובחן!)

את יכולה לנסות קודם כול דברים מהרפואה המשלימה, כמו אוסתיופאטיה וקרניו-סקראל. יש תינוקות שזה עוזר להם כמו קסם. (ספויילר: אצלנו לא. ובעצם סתם נגררנו מטיפול לטיפול, כשגם ככה היינו מותשים)

אבל אם זה לא עוזר - אז כן, להתעקש על תרופות.

שוב שולחת לך חיבוק ותפילה גדולה ❤️❤️

זה לא מאובחן, אבל זה נראה אפילו קשה יותר מהרפלוקס שחווינו בילדה קודמת.

אולי ננסה טיפול משלים למרות שאני לא מאמינה בזה כל כך

ואולי אכן בקרוב נתחיל בטיפול תרופתי

הוא לא מקיא כמעט, כן פולט הרבה יחסית, ועולה יפה במשקל. אבל בעיקר הסבל הזה תוך כדי ההנקה, ההתמתחויות אחורה וחוסר השקט.

בגלל שגם אני חודש אחרי לידה עם תינוק שפשוט לא נותן לי רגע דל, סובל מגזים ממש, ורגיש כזה ..

פשוט סהרורית.

התחושה של לא שתיתי קפה... בשתיים עשרה כשאת ערה משש הולכת לישון בחמש 🥴

אם זה מעניין אותך הציעו לי 'תרופת סבתא' חדשה שניסיתי לילה אחד וכבר ראיתי שיפור עם הגזים, אחרי שכבר ניסיתי סימיקול ולא ממש עזר... בתפילה שיעזור עוד ✋

מחנות תבלינים מוצר שנקרא סוכר נבט (nabat)

זה סוג של סוכר טבעי לא מעובד, נראה כמו קוביית סוכר, ממיסים ברבע כוס מים רותחים, מצננים ומביאים לקטן לשתות לפני הארוחות כל פעם קצת... זה משהו של פרסים, משתמשים בזה גם למבוגרים לשיעול וכל מיני. שווה לנסות

וגם חליטת בבונג, אבל זה לא טעים בלי המתקה

לזכור שזה זמני , אני ממש ממליצה לטפל בריפלוקס עם אומפרזול או לוסק לבקש מהרופא, ככל שאת מניקה (או מאכילה) זה כואב להם יותר

וממליצה לעשות עיסויים לבטן ורפלקסולוגיה אצל רפלקסולוגית זה ממש עוזר 

אבל אח''כ כואבת הבטן מהאוכל הלא מסודר.

ממליצה ממש ממש לבקש מרופא (ואם הוא לא בעד - להתעקש) טיפול תרופתי לריפלוקס.

גם לתינוק לא טוב להיות ער כל כך הרבה וגם הוא סובל, וצריך לטפל בזה.

וגם תדאגי שמישהו ייקח את התינוק לשעה שעתיים ותשני עם דלת סגורה. החיים יפים יותר אחרי שישנים.

בגלל הלשון הקשורה. והוא לא מקבל מספיק חלב, והוא רעב.

תקשיבי זה קשוח ביותר, לשון קשורה ורפלוקס.

תעשי התרת לשון דחוף.

תרופה לריפלוקס.

זה בלי קשר לכמה עזרה את מקבלת... את זה צריך לעשות בכל מקרה.

ואחר כך/במקביל...

עם תינוק כזה צריך עזרה. נקודה. בעל/הורים/שכנה/בייביסיטר... או גם וגם.

חיבוק גדול גדול!

זה עובר!!

זה הילד הכי מתוק ועצמאי שלנו... 😍

באתי לפתוח שרשור דומה אחרי יום קשוחחח עם הבייבי בן חודש..

צורח, רוצה לאכול כל שעה וחצי ולא מצליח לישון, גזים משגשגים..

שוב חיבוק והזדהות🫂

קודם כל תודה אין סוף

שמישהו יזכיר לי שזה עובר לפני שאין אותי יותר

אצל רופא הייתם,לבקש תרופה לריפלוקס?

סימיקול לא תמיד עוזר.יש גם ביוגאיה וגרפווטר. במקומך הייתי יורה לכל הכיוונים

בנוסף, תסעי אפילו יומיים לאמא רק את. תתאווררי. תשלחי אותו אולי להורים שלו לשבת עם הילדים אפילו ותסעי את להורים

וגם - אם בעלך זמין לקחת אותו כדי שתנוחי שעה, תבקשי שיוציא אותו מהבית ותהיה לך שעה לעצמך. שיקח אותו עם כל הילדים לטיול בעגלה אחרי הנקה ויתמודד. ואת גם תצטרכי לשחרר כמובן

שולחת חיבוק❤️

אם תוכלי תראי מה הגבתי למעלה.

גרפווטר נותנים, נביא את השאר כשנהיה ליד סופר פארם

תודה 

תחגרי אותו בסלקל , ותצאי איתו לסיבוב באוטו עד שירדם שינה עמוקה.

זה מרגיע גם גזים וגם ריפלוקס. אח''כ תוציאי אותו עם הסלקל, אז מה אם זה לא ממש בריא, השפיות שלכם גם צריכה בריאות.

האלה מרגיעות. לפעמים לוקח כמה רגעים עד שהם נרגעים, יש משהו ברעש הלבן והתזוזה שמרגיע. .

בכל אופן, נשמע סיוט רציני, תנסי לחשוב אם יש זמנים שהוא רגוע, אם כן מתי? באמבטיה? לפנות בוקר? כשיוצאים החוצה? כשמחתלים אותו? יש כאלה שנרגעים כשמפשיטים אותם.

אני מבטיחה לך שזה עובר!

מה שעוזר לי, זה ללכת בחוץ וכל מי שאני רואה, אנשים בני 30, 50 לא משנה .. חושבת לעצמי שהם היו תינוקות צרחנים וקשים... והנה... הם גדלו והכל בסדר. 🤣 גם הרבנים הגדולים היו פעם תינוקות 

מקווה שאצלך זה יעבור מהר יותר ממה שאצלנו... אבל באמת גם אני הרגשתי ככה, כאילו נגמרו לי החיים ואין לי תקווה יותר... היה קשה ממש ממש (זו באמת אחת התפילות הגדולות שלי לעתיד - שלא יהיה לי עוד פעם תינוק שיסבול ככה...)

והיום - ב"ה אין מה להשוות בכלל! עם כל השובבות שלה והשטויות שהיא עושה - זה עדיין בגדר ה"נשרד" (שאפשר לשרוד אותו), ויש לה גם את כל הדברים החמודים והמתוקים שעוזרים לחפות על הכול, ואפילו כמעט להשכיח איך היא הייתה בינקות...

מתפללת בשבילך שתראי את האור במהרה! ושלא תסבלו כל כך הרבה...

למרות שהגדולה שלנו הייתה ככה כבר שכחתי כמה שזה קשה

@0544 תודה על העידודים שלך גם! עוזר💓

ואני מחבקת אותך חיבוק ענקקקקק

ורק לגבי בעלך, לפעמים אנחנו מצפות שיעריכו ובצדק מוחלט!!!! אבל צריך לזכור שהרבה פעמים ממש צריך לפרט

אני ובעלי יושבים הרבה  ואני משתפת אותו בכל תחושותיי ומחשבותיי ברחל ביתך הקטנה, ואני מרגישה שזה ממש ממ שטוב

ודברים שברורים לי לא היו ברורים לו בכלל

אז ממליצה

הוא אומר לי בתמורה בצדק שהוא עם הגדולים בזמן הזה

תודה על החיבוק

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.