אין לי מה לומר.

מעריצה אותך

חיבוק גדול גדול!!!

איך דיברתם על זה?

איך השיח ביניכם בבית?

יש אינטימיות?

למה את מצפה בעצם?

מצפה שישקיע כמה דקות ביום לשבת איתי על קפה ולשמוע איך אני

שיתן אהבה בעיניים או במגע יותר מאשר נשיקה חטופה כשהוא יוצא מהבית או ''אני אוהב אותך'' כשהוא חצי ישן

ומבינים שאם הצרכים הרגשיים שלך מקבלים מענה- הצרכים שלו יקבלו גם כן 

אישה מתעסקת בגשמי בעיקר, מגשימה. כי כולה רוחנית

הבעל רוצה שתגשימי לו את הרצון....? רק בתנאי שאת שבעה רגשית. לא רואה דרך אחרת לפרגן לבעל שייצא, כשאת מרגישה שאת בתחרות עם משהו. עם כל דבר. והוא צריך להבין את זה

וצריך לדבר על זה, להגיד לו שאת הכי רוצה לתת לו את הזמן ללמוד. חשוב לך שילמד. מצד שני, את מרגישה שעומס החיים לוקחים אותו ממך ושהלימוד בסוף היום זה הקש ששובר את גב הגמל כי את לא מרגישה שהוא מתייחס אלייך מספיק. זה לא מספיק בזמן, בעומק הקשר, ואני לא מרגישה אותך איתי באמת

אני צריכה אותךךך

לא רק התורה צריכה אותך

אני אשתך ואני צריכה בעל

אולי אפשר לפנות אליו ולבקש ממנו שידבר איתו, ייתן לו סדר עדיפויות נכון?

בכל אופן, ב"ה שהתורה היא ה"מתחרה" שלך, ולא דברים כמו עבודה תובענית או כדורגל או משהו כזה...

ועוד הצעה: בקשי ממנו ללמוד איתך משהו בחברותא. זה כבר ייתן לך זמן זוגי איתו שמתאים לראש שלו, ואולי מזה תוכלי להמשיך לשיחה מעמיקה על הצרכים שלך...

ואשרייך!

שאת יכולה לדבר איתו?? 

הוא צריך איזה ניעור

התבלבל קצת בדרך

תמיד תמיד תמיד שבעלי התיייעץ עם איזה רב שלו, תמיד זה היה קודם האישה!!!

ולראות שאשכרה בעלי גם חושב שככה רב יגיד

(הרי מה הסיכוי שרב יחשוב שהלימוד תורה לא הכי חשוב עכשיו כשהוא גם ככה לא יכול כמעט ללמוד במהלך היום)

מודה, המחשבה שהוא צריך להישאר איתי ולא ללמוד כבר הרגישה לי אגואיסטית כי הוא כמעט לא לומד ביום, בעיקר בערבים

חשבתי שאין מצב שרבנים ''שלנו'' הם ככה

התורה מצווה את הבעל להיות עם האישה

 לשמח אותה

צריך לדעת סדרי עדיפויות...

זה באמת לא פשוט להרגיש שאת לא במקום הראשון עבור בעלך.. אשרייך שזכית שהוא כ"כ מחובר לתורה! אבל גם הרבי מילובביץ לא ויתר על כוס תה עם אשתו!

אני בטוחה שזה לא בכוונה.. אלא מתמימות! גברים הם לא נביאים.. ואם לא נגיד- הם לא ידעו..

לעניות דעתי, יהיה נכון אם תכיני לכם ארוחת ערב ותשתפי אותו שיש משהו שאת רוצה שתלמדו יחד! משהו שקשור לזוגיות! ללמוד יחד משהו בסגנון "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו… עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך" (יבמות סב" ב).

או אפילו על פרשת סוטה! שבה ה' יתברך מחק את שמו!!! עבור מה? עבור השלום! השלום בין הבעל לאשתו! איזה ערך עצום יש לשלום בית בין בעל ואישה! אולי לימוד משותף שעוסק בשלום בית.. וכשהנושאים יעלו כחלק מהלימוד- תוכלי גם לשתף.. לשתף כמה זה נכון שאישה צריכה מחמאות, ואישה רוצה להרגיש במקום הראשון עבור בעלה, "ואל אישך תשוקתך" וכד', ושגם את היית רוצה יותר זמן איתו.. להרגיש שהוא רוצה להיות בקרבתך.. שאת במקום הראשון עבורו (אני חוזרת על זה הרבה, אבל זה באמת צורך מהותי שיש בנו הנשים ב"ה)

את יכולה לדבר עם רב שהוא מעריך על העניין.. שיאמר לו דבר או שניים וידאג שהמסר יועבר..

זה לא מרוע או מחוסר רצון ח"ו.. נשמע שהוא פשוט לא יודדע שזה מפריע לך וזאת הפכה להיות השגרה שלכם.. תשברו שגרה! צאו מידי פעם! תקפידו על זמן איכות! תתקשרו! לימוד משותף על שלום בית יכול להועיל בע"ה- דווקא בגלל שהוא ב"ה איש של תורה.. וכמובן- תקשורת.. תתקדמו מהלימוד לשיחות סביב הנושא, תפתחו, תשתפו! תזכרי שהוא לא נביא ואם לא תגידי- הוא פשוט לא ידע מה את מרגישה ויחשוב שהכל בסדר.. ב"הצלחה יקרה!!

וגם ח"ו הוא לא עיוור או חרש

אבל בהחלט שיש פה קצר זוגי בתקשורת.  וזה משהו שצריך ללמוד...

לדעתי הכתובת היא טיפול זוגי

אם הוא לא מוכן לשמוע אפשר בהחלט לערב את הרב שלו שיעזור לו להביא למודעות

וכמובן לחפש מטפל/ת תורניים

בהצלחה!!

כתבת שאת "מתאבדת", וזה מאד כאב לי לקרא את זה.

התורה ב"ה תורת חיים, וממש לא צריכה את הקרבנות שלנו.

שאומרים "היא מקריבה בשביל שהוא ילמד" זה כל כך לא נכון היחס לתורה.

יש פרוש אהוב עלי- עץ חיים היא למחזיקים בה תומכיה מאושר.

בה ולא אותה- התורה לא זקוקה שנחזיק אותה.

אנחנו זוכות להחזיק בתורה ובזכות זה אנחנו מאושרות!

כמו שכתבו כאן לפני- זה נראה לי עניין זוגי, וזה נורמלי והגיוני, זו עבודה תמידית להבין אחד את השניה ומה עושים כשרצונות מתנגשים וכו'

וזה קורה בכל תחום בחיים - אם הוא בדיוק רוצה / צריך ללכת לעבודה/ חברים/ למשחק/לסרט.

זוגיות היא ריקוד שלוקח הרבה זמן לרקוד אותו,

ובזמן הלמידה (שזה כל החיים 😃) אין ספק שיש קושי, אבל בבקשה בבקשה אל תפילי את זה על התורה.

יש הרבה דרכים ללמוד את הריקוד הזוגי הזה,

לי מאד עזר לגבי לימוד תורה - חוברת של הרבנית  עדית איצקוביץ - אחד היה אברהם.

היא מסבירה שם כל כך ברור את השותפות בין אברהם אבינו לשרה אימנו שזה התיישב על ליבי- ושינה לי ממש את ההסתכלות על החיים-

זה לא הוא והתורה מולי- אלא שנינו והתורה.

התורה שהוא לומד היא אינטרס שלי בדיוק כמו ששלו, ויש כאן מטרה משותפת לשנינו שכל אחד תורם את חלקו להגשמת המטרה הזוגית שלנו.

וכשאנחנו חיים בעולם מתוך תחושה של "אחד קראתיו", של רצון משותף להגדיל את שם ה' בעולם אנו מגיעים דווקא לאחדות מופלאה!!!

המהר"ל אומר את זה על הפסוק מישעיהו-הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ:

כי אברהם ושרה מתאחדים מצד עצמם יותר מכל איש ואישה בעולם!!!

כי גם כאשר התורה היא הכל, יש בעל ואשה. וצריך לתחזק את זה. אחרת מה עשינו? אם חס וחלילה קורה משהו לזוגיות בגלל הקרבה- ונהרס משהו בבית. זה לא שווה את זה!

ולא נשמע כ"כ מדברי הפותחת שאין כבוד לתורה. הפוך זה נראה שהכל סביב התורה. ולכן אם את מחזקת את זה שכביכול היא הבעייתית והיא צריכה לשנות את התפיסה שלה-בעוד כשהיא אומרת שהיא צריכה בעל, משמע אין פה הרבה יחס בזוגיות טוב בריא ושמח (במידה מסויימת, שוב ביחס לדברי הפותחת) אז מקטינה את הצורך הביסי ביותר!!! שלה. ושנשמע שממש יש חוסר שזועק.

אז התורה היא חיינו חד משמעי!! מסכימה עם כל מילה אבל לשמור על הבית, ולשמור על הזוגיות בריאה וטובה זה קודם כל!

וזה הפוך ממש-זה רצון התורה בעיני.

ובסוף את אומרת על תפילי על התורה, אבל זה זה. מה לעשות.

כמו שבנא מכור לעזרה לאנשים-שזה נהדר לעזור לאנשים. אבל זה בא על חשבון הבית. זה הופך את העזרה של הבעל לאנשים לדבר שגוי ולא נכון.

לעניות דעתי

התורה היא תורת חיים - הכוונה שהיא דבר חי!

וכשהתורה הופכת לדבר ש"מפריע" לשלום בית, זה סימן בשבילנו שהתפיסה של התורה שגויה,

תורת חיים לא נוגדת את החיים!

והדוג' שהבאת על עזרה לאחרים בדיוק מראה את הסכנה ביחס שגוי לתורה,

המסקנה שלך מבעל שעוזר על חשבון הבית זה שהעסקה זה דבר שגוי.

לפי אותה לוגיקה יוצא שחלילה התורה זה דבר שגוי, וזה לא יתכן-  כי הרי התורה קדמה לעולם!

לכן הלוגיקה צריכה להיות הפוכה- להבין שהריקוג הזוגי צריך כאן תיקון ולא התורה.

דבר נוסף- שאליו התכוונתי- הרבה נשים לצערי חיות בתחושה שהן צריכות להקריב בשביל התורה , וכשכותבים שמתאבדים בשביל לימוד תורה, בסוף יש פיצוץ.

התורה היא תורת חיים ,וכשמוצאים את היחס הנכון ללימוד תורה-אפשר ממש לראות  כמה שאנחנו זוכות בכך שהבעל הלך ללמוד ולא כמה אנחנו מסכנות שהוא הלך ללמוד.

והחידוד הזה- חשוב מאד,כתבתי בקצרה מהרבנית עידית,אבל זה נראה לי חידוד שחובה על כל אישה לעשות ( וזה גם לא קשור לאברכית או ללא אברכית)- ללמוד ולחזק בתוכנו מה זה תורה, כמה היא יפה ותמה ,כמה אנחנו רוצות חלק בה, וכשלומדים ומחדדים את היחס הנכון- כשהבעל הולך לשיעור זה לא כי הוא אוהב את התורה ולא אותי,אלא כי שנינו אוהבים את התורה.

וכמובן  כמובן שלא התכוונתי חלילה שלפותחת אין כבוד לתורה,אלא שכדאי לבדוק האם התפיסה של היחס ללימוד - נכונה

מרשה לי להוסיף קצת מהבחינה הזוגית.

יש כל מיני דרכים להתמודד עם פערים בזוגיות, ולפעמים זה שילוב של כל מיני דברים ביחד.

הכלל הראשון אצלי הוא שאני לא מוותרת אם אני לא שלמה עם זה. לא שווה לי ויתור אם יש איתו מיליון תסכולים שבסוף מובילים לפיצוץ.

אבל מה כן? הרי בסוף יש פער שצריך לגשר עליו.

אז אפשר לדבר, לשתף, למצוא פתרונות ביחד.

אבל לפעמים יש איזה נושא או עניין שגם כשמדברים לא מצליחים להגיע לפתרון יחד. ואז הדרך היא באמצעות ניסיון להבין את הצד השני, לראות את העולם דרך המשקפיים שלו.

אני ממש "נכנסת לראש" של הצד השני. אני מנהלת את הדיון בתוך הראש שלי, בכל פעם מייצגת את העמדה של אחד מאיתנו. עד שבסוף אני מצליחה להבין את נקודת באמת בצד של כל אחד מאיתנו. כשאני מצליחה להבין, כשאני רואה באמת מה הצד השני חושב, כל הכעס וההתנגדות נעלמת, ואז כבר הרבה יותר קל לגשר על הפער. לא תמיד אני מצליחה לייצג את הצד שלו בעצמי, ואז אני מנסה ללמוד ולהבין יותר. להתבונן מהצד, לקרוא, להתייעץ ואז יותר קל לי.

ואם אני מבינה נכון @אם מאושרת

זה די דומה לתהליך שאת מציעה.

יש כאן עבודה כפולה

גם לשים לב לקושי שהמסירות לתורה יוצרת, ולא להתעלם ממנו, אלא להשתמש בו כדי לדייק את מה שנכון לנו.

אבל בנוסף לנסות גם מהצד השני ללמוד יותר על התורה בצורה שתאיר את זה קצת אחרת ואז אולי תעזור לנו לשחרר את הכעס סביב העניין.

זה לא סותר, וזה לא מוחלט לאף אחד מהצדדים, זה פשוט שתי תנועות שבאות במקביל ונפגשות

התחברתי לעבודה הזוגית שכתבת,

פרטת יפה וחיזקת אצלי דברים. תודה רבה!

בנוסף למה שכתבת, לגבי לימוד תורה יש עניין נוסף וזה החלק שלי בתורה,

אין לנו כנשים חיוב בלימוד תורה אבל יש לנו חלק בתורה, גם אנחנו מתפללות "ותן חלקנו בתורתך".

אז כשאני מחדדת את חשיבות לימוד התורה זה גם עוזר לי להבין לגבי עצמי כיצד אני רוצה שהחלק הזה יבוא לידי ביטוי.

זה לא אומר שהתורה היא דבר שגוי חלילה. אלא השימוש בה לא נכון.

כמו שאפשר להיות "נבל ברשות התורה". זה לא שהתורה היא דבר רע. אלא שע"י התורה ושימוש לא נכון (קצת מילה לא נכונה להגיד שימוש אבל לא מוצאת מילה אחרת) בה אפשר ללכת בניגוד מוחלט למטרה.

זה מה שאני מתכוונת.

לימוד תורה הוא דבר חיוני אך יכול להיות פסול לגמרי עד כדי שאסור ללמוד תורה בגלל סיבות מסויימות.

ואני לא רואה בכלל שזה אומר סתירה בין הערך הענק של התורה לזה.

לא חסר סיפורים על רבנים שהפסיקו מהלימוד שלהם לכל מיני צרכים חיונים אחרים.

ובטח בשביל פיקוח נפש. ובעיני זוגיות שהיא עלולה להגיע ח"ו למקומות לא טובים ולפירוק הבית אין שום אבל שום ערך לתורה הנלמדת אז.

כמו ללמוד תוך כדי נהיגה ולדרוס מישהו. אז התורה פסולה? כן! בזמנים מסויימים אסור ללמוד תורה. נקודה.

-כל הנ"ל בעיני הוא דיון עקרוני ללא קשר לפותחת.-

מסכימה איתך על נבל ברשות התורה.

יש גם ביטויים יותר חריפים על התורה שחזל אמרו- כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם מוות.

אבל מה שאת כותבת זה מצד הבעל,

אני מתכוונת ליחס לתורה מצד האישה.

לימוד תורה של הבעל שנעשה מתוך הרגשה של קרבנות של האישה- יש כאן זלזול בתורה- כאילו התורה לא יכולה "להסתדר" בלעדי,

התורה זקוקה "לי" שאחזיק אותה,

וזה גישה מסוכנת לתורה.

התורה עמוקה מני ים, היא משהו קדוש ונשגב ואינסופי ולכן לא צריכה את הקרבנות שלי.

יש לי זכות ליטול חלק בתורה כשבעלי לומד ואני מאפשרת לו.

ואני מאושרת שזוכה בזה.

עכשיו אחרי גישה כזו ללימוד תורה-בוודאי ראוי לשבת יחד ולמצוא את האיזון המתאים לבית שלנו.ושהבעל יבדוק ויברר מה ראוי ונכון לעשות.

*וכמובן כמו שכתבת שזה דיון רעיוני בלי קשר לפותחת

וזה לא נשמע מקום טוב.

וזה שהיא בוחר לברוח ולהשתמש בתורה, זה לא חיובי.

זה מבלבל.

אם היה בורח למקומות לא טובים, זה היה שקוף מדי ולכן הוא לא בורח לשם.

עוד לפני שמדברים עליו, צריך לדבר עלייך ולשים גבול ברור בין תורה לשמה שהיא חיובית וצריך לתמוך ולשמוח בה , לבין בריחה שהיא שלילית וצריך לעצור אותה ולא להתאבד בשבילה.

צריך לקרוא לילד בשמו, מתוך הבהירות בין הטוב לרע,

להעביר את הכדור אליו ואז הוא לא יוכל להתחמק יותר בתירוץ של "תורה",

אלא יצטרך להתמודד עם השאלות.

דווקא מתוך זה שבבית הוא עושה הרבה, זה מזקק שהבעיה היא לא "התמכרות" לתורה,

אלא הבעיה היא שהוא בורח מנקודה מסויימת בזוגיות שלכם.

יכול להיות שזה קשור אלייך ולדינמיקה שלכם,

ויכול להיות שזה לגמרי רק שלו.

זה בירור שתצטרכו לעשות, אחרי שתצליחו להגדיר בבהירות מה טוב ומה רע ולא לתת יותר את האפשרות לברוח מההתמודדות עם המקום הלא נוח, בהצדקה של לימוד תורה.

לגבי מי יכול לדבר איתו, אני לא חושבת שהרב זה לא הדמות שנכון לפנות אליה, דווקא כי לימוד התורה זה האישיו פה. זה יכול להקריס בבת אחת את כל התדמית שהוא בנה לעצמו ורק לגרום לו עוד יותר לברוח ולהסתגר.

הייתי משאירה את הרב במקום שתומך בו, ולא במקום שיודע את הסודות שלו והמקומות הפחות נוחים באישיות שלו.

אלא אם יש רב שהוא לא בקשר איתו ביומיום ואז זה לא יפגע באגו שלו אם הרב ידבר איתו על הנושאים האלה.

אני מציעה שקודם תלבני את הנושא עם אשת מקצוע מהצד שלך בלבד, וכשלך תהיה בהירות בנושא תוכלי להוביל שיח מתאים בבית באופן הדרגתי כזה שישפיע עליו ולא יגרום לו להתגוננות והתבצרות בצד שלו.

שהוא לא הולך ללמוד כי הוא בורח אלא כי הלימוד שלו חשוב לו מאוד מאוד מאוד ב''ה

אענה על השאר בפירוט ההמשך 

@מיקי מאוס 

להיפך, כשמשהו חשוב לך מאוד מאוד ואתה מרגיש טוב להתעסק איתו וזה נותן לך סיפוק ומשמעות,

אז כשיש בעיות בתחום אחר, טבעי שתפנה למקום שאתה אוהב ומרגיש בו בנוח.

יכול להיות שזה לא הסיפור שלכם, אבל חשוב להדגיש שזה לא סותר ולכן יכול להיות מבלבל.

לא היה לי ספק שלשלוח אותו לרב זה לא לטובתי כי הרי הוא עוזר לי המון! בדברים הטכניים בבית.. אבל זה לא שהוא לומד מהבוקר עד הלילה. אבל חשבתי שכבר אין מה להפסיד

ואז ראיתי את ההמלצה שלכן לשלוח אותו

והרגשתי שברור שרב יגיד לו ללמוד כי הוא בישיבה מאוד מאוד רצינית ןקצת צולר''ית

מסתבר קודם כל שהוא חושב שהוא צריך, וכל מי שבישיבה לומד משבע עד 23:00 את כל הסדרים

ויצא מנקודת הנחה שאם התחתנתי איתו אז זה מה שהסכמתי לו גם. ולי זה נשמע עכשיו שזה מתאים יותר לבחור ולא לאברך עם ילדים צפופים ואישה שמתאוששת מלידה

והוא מסכן, כמעט ואין לו זמן ללמוד בתקופה זו (באמת ..!) וכל יהבו הוא על הערב כשהילדים ישנים סוף סוף ואז הוא יכול ללמוד. אבל אני בערב כשהם ישנים רק רוצה יחס ממנו ולפרוק את היום יחד.

🔴🔴🔴🔴🔴🔴

ומה השוס?? הוא אמר!!!!! שהוא לא רוצה ללכת לרב כי ברור לו שכל רב יגיד לו להיות בבית (הלם!)

ויותר מזה, שהוא לא רוצה ללכת כי הוא ציני לגבי זה, כי הרבנים האלה כן נמצאים בישיבה בלי סוף אז זה לא פייר.

ואני רק- אם גם הרבנים, שהוא כל כך תופס מהם חושבים ככה, והם ההשראה שלו, אז למה לא להקשיב להם??

לטענתו הוא רוצה שזה יבוא ממני, שאני ארצה שהוא יחזור כל יום ב23:00 וילמד. ושזה לא יהיה לי קשה!

אבל היי, בתיאוריה אני רוצה! וקשה לי!

ואם צריך אישור מהאישה (שוב הלם שאני עוברת את הסבל הזה בלי לדעת שבעצם זה לא מובן מאליו גם מבחינת הגישה הרבנית) אז למה להיות כל כך קשה עם זה שלא תמיד זה מתאים??

אני יודעת, הוא רוצה שאהיה מלאכית. אני יודעת שהוא רוצה שלא יהיה לי קשה לא משנה מה. אני יודעת שהוא רוצה ש*אני* ארצה שהוא ילך ללמוד כל כך הרבה.  אבל לפעמים אני צריכה כוס קפה איתו, גם אם זה על חשבון זמן הערב שהוא לומד

אני יודעת שאין לו כל כך הזדמנויות ללמוד בתקופה הזאת כי גם משלב עבודה. והוא רוצה שכל רגע שיוכל ללמוד-ילמד.

לצערנו אין רב ספיציפי שהוא איתו בקשר יומיומי, אבל אולי אולי יעזור שידבר עם אחד מהם, ואולי לא..

אני חושבת שבאמת כשזה יגיע ממך זה יהיה מהמם!

אולי תגידי לו שאת צריכה את זה לאט לאט? ושאת רוצה שהוא יהיה בבית איתך קצת ואז שילך ללמוד? ואולי לאט לאט שתראי שהוא גם נמצא איתך כשאת רוצה, ואתם ביחד בזה אז גם משהו יתן לך לשחרר. כי אולי נגיד זה שהוא כביכול לא מושג, וכשהוא לומד הוא לא איתך, זה קשה לך. אבל אם תדעי שכשאת צריכה/רוצה אותו הוא ישר יגיע ויהיה שם זה יתן לך רוגע. 'פתו בסלו' מה שנקרא

לפעמיים כשדברים לא מגיעים בכוח אלא בניחותא הם מתיישבים על הלב.

ועצוב שהוא לא מבין את זה...

אולי יום אחד תוכלי לשחרר אותו ללמוד בערב

כרגע זה לא מתאים לך.

והוא צריך לקבל את זה.

כמו שכל אישה חווה הריון אחרת והבעל צריך להתאים את עצמו,

כך גם כל אישה צריכה צרכים שונים...

ואני מאמינה שהרבנים שלו שלומדים עד מאוחר כבר סיימו עם השלב של הקטנטנים (לא בטוח ובכל זאת...)

בכל מקרה תסבירי לו יפה שאת צריכה אותו,

ואם הוא לא מקבל דעת תורה- כמה שווה התורה שלו?

וגם אם הם נמצאים בערבים בישיבה - יכול להיות שבבית הם נמצאים בזמנים אחרים, וזה כבר אחרי הרבה שנים של זוגיות ולימוד תורה, שבהן הם מן הסתם למדו לשלב בין הדברים בצורה הכי בריאה להם ולנשותיהם.

תאמרי לו בעדינות שאת לא מלאכית, וטוב שכך. את אישה, אישה שאוהבת גם את התורה וגם אותו, ויש לך רצונות וצרכים משל עצמך, ועם אהבתך הגדולה לתורה את זקוקה גם למילוי הצרכים שלך...

ברמה הפרקטית - אולי אתם יכולים לסכם על מספר ערבים בשבוע שבהם הוא נשאר לסדר ערב, אבל בערבים האחרים שיהיה בבית, גם יעזור לך מבחינה טכנית וגם יהיה איתך מבחינה רגשית, ותעשו דברים שמוקדשים לזוגיות - אפשר גם חברותא זוגית, אפשר סתם ארוחת ערב ולדבר, אפשר משחקים בזוג, אפשר מדי פעם להזמין בייביסיטר ולצאת קצת...

העיקר שהוא יבין שזה דבר שנחוץ, לא רק לך אלא גם לא.

(ובנימה אישית: בישיבה של בעלי ההנחיה הרשמית לאברכים הייתה שלא להישאר לסדר ערב. כמה שנים אחרי שהתחתנו בעלי ביקש לחזור לסדר ערב, לפחות מדי פעם, והסכמתי. אבל אחרי תקופה ראיתי שזה קשה לי, גם רגשית וגם טכנית עם הילדים, והוא ויתר על סדר ערב ולא חזר לזה. מדי פעם כשיש לו זמן ולי יש אפשרות הוא באמת הולך בערבים ללמוד או לומד בבית, אבללא כמשהו קבוע. ויש סיכוי שבעתיד, כשנתבגר, המצב ישתנה והוא יוכל לחזור לזה... אבל לא בשנים הקרובות.)

אשרייך שפתחת איתו את הנושא ודיברת על זה! זה הדבר הכי בסיסי בזוגיות טובה.

אני מקווה שהוא מעצמו יתחיל להבין את חוסר ההיגיון במצב כרגע.

אבל בכל מקרה אולי תזמיני אותו לשיחה ללבן ביחד את המצב כרגע, מתוך מקום של הבנה וחיבור לרצון שלו (ונראה שאת באמת מבינה ורוצה, אבל לא בטוח שאת מראה לו את זה) והצגה של הצרכים שלך. ואני יודעת שזה קשה, אבל ככל שתדברי יותר בשפה של להציג לו מה את צריכה ולא ממקום של ביקורת עליו, יותר סיכוי שהדברים  יתקבלו. "מצד אחד ממש חשוב לנו שתשקיע זמן משמעותי בלימוד תורה, במיוחד עכשיו שאתה עובד ואין לך הרבה זמן. מצד שני אני מרגישה שאני ממש צריכה שתהיה פנוי לדבר איתי ולשמוע אותי בערב אחרי שהילדים ישנים ועכשיו אני מבינה שגם לפי התורה יש לזה ערך משמעותי, אז בוא נחשוב ביחד איך מגשרים על הפער הזה."

ומשם אפשר לגשת לחשוב על פתרונות באופן משותף- אולי שישב איתך חצי שעה ואז ילך ללמוד. אולי שיחזור ב10 במקום ב11. אולי שיישאר בבית חלק מהערבים ויצא ללמוד חלק מהערבים. או אולי בכלל אפשרי שישקיע זמן בך או שילמד תורה מתישהו במהלך הבוקר.

זה באמת לא פשוט.. שולחת עוד חיבוק ענק!!!

אני חושבת שבעלך קצת דיכוטומי.. זה לא שהוא או ילמד בערב או לא ילמד בכלל.. 15 דקות של לשבת יחד על כוס תה לפני הלימוד- ופעם בשבוע של יציאה זוגית יתרחשו בע"ה, זה לא אומר שהוא לא יוכל ללמוד בכל שאר הזמן בערב.. וגם אני מכירה זוגות שהבעל אברך.. לא משלב וכד'- ועדיין זה לא בא על חשבון הזוגיות!! גיסתי עם 9 ילדים ובעלה אברך ב"ה כבר 18 שנים! אז נכון, הוא מסיים ב23:00 בלילה ב"ה, אבל זה כי אשתו לא מוכנה אחרת.. גם כשהיה להם קושי כלכלי, היא לקחה על עצמה עוד עבודות.. גם כשהרב אמר לו לצאת לעבוד- היא התחננה בפני בעלה שלא! שילמד! ואת יודעת מה זה יצר? בעלה מעריץ אותה.. את צריכה לראות אותם מהצד כדי להבין.. הוא לומד כל רגע פנוי ב"ה, אבל הוא גם זה שמכין לה כל ערב ויטמינים על השיש ומזכיר לה לדאוג לעצמה וזה שלא יכול לסיים את היום בלי כוס תה עם אשתו.. יודעת למה? היא מוסרת נפש בשבילו- אז הוא מוסר בשבילה.

אולי אם דווקא תרפי ותראי לו שאת מעריכה את הלימוד שלו (בסוף זה העולם הבא שלך! וכמה שיותר קשה לך- השכר שלך יותר גדול!!)- הוא יעריך אותך ומעצמו יפגין יותר דאגה ואהבה.

בזוגיות זה עובד הפוך- כל אחד רואה את השני ומנסה לעשות מה שאפשר לטובת השני.. כשאני רואה אותך ואתה רואה אותי- זה הקשר הכי אמתי ושלם שיש! כי הוא לא תלוי בדבר! את רק נותן ונותן והנתינה רק מחברת יותר ויותר. אולי אם תביני כמה את מרוויחה מזה שאת מוסרת נפש ברגעים האלה בשביל התורה- תסתכלי על הרגעים האלה אחרת. בסוף רוגע מגיע מבפנים, לא מבחוץ.. ונחת זה לא קשור לרעש ולבלאגן בחוץ, אלא בכמה את מאמינה בה' יתברך שאוהב אותך ומסובב הכל ככה לטובתך!!!

צריך תמיד איזון.. אבל לפעמים כשלוחצים זה רק מרחיק ומוציא את החשק.. אולי אם תרפי ותראי לו שאת מעריכה אותו- דברים ישתנו מעצמם בע"ה!

עוד דבר ששמעתי לאחרונה מחמותי היקרה, היא שמעה את זה בסדרת שיעורים שגיסתי רכשה בתשלום על זוגיות ושלום בית.. זוגיות זאת כמו נדנדה. נדנדה אחת- אבל כשאחד עולה, השני יורד.. לכן חשוב לשמור על איזון.. איך ומה זה אומר? כשהאישה (כנ"ל לגבי הגבר) מורידה את עצמה והערך העצמי שלה נמוך- היא מקפיצה את הבעל למעלה וזה גורם לו להיות פוגעני ולהתנשא.. הוא לא יעריך ככה לעולם.. אותה רבנית אמרה פשוט לדבר אל עצמך בקול, כל יום 10 דקות, ולומר "אני הכי טובה לבעלי, לכן ה' זיווג אותנו יחד ובחר דווקא אותי. אני הכי יפה לבעלי, לכן ה' זיווג אותנו יחד ובחר לו דווקא אותי, אני הכי חכמה לבעלי.." וכן על זאת הדרך.. לבד זה יאזן את "הנדנדה" ותראי שבעלך מכבד אותך ורוצה להיות בחברתך בע"ה!!

חמותי שיתפה שחברה שלה עשתה את זה.. בעלה היה עובד ממש עד מאוחר.. ויום אחד הוא התקשר קצר רוח ושאל את אשתו איפה היא.. אז אותה חברה אמרה לרבנית שהיא למדה אצלה- "תראי! זה לא עובד! שמעת באיזה קוצר רוח הוא דיבר אליי??!!" הרבנית ענתה לה "אולי הוא פשוט מחכה לך בבית?" "בבית?! ב20 בערב?! אין סיכוי!!!" אבל היא חזרה הביתה והוא היה שם.. פינה ערב כדי לשבת איתה מיוזמתו וללא אף מילה!!! ממליצה לנסות ❤️

אני לא יודעת אם זה הפתרון.

נשמע שיש פה משהו זוגי עמוק יותר.

כי כמו שהוא רוצה שאת תרצי בתורה שלו, כך גם הגיוני שאת תרצי שהוא ירצה בקשר הזוגי איתך.

אם הוא ישב איתך בעל כרחו, רק כי 'ככה צריך', זה עדיין לא מספיק.

נשמע שיש פה עבודת עומק שצריך לעשות.

אבל בכל זאת אני רוצה לשתף במה שחשבתי, כי אולי ההסתכלות הזו יכולה לפקוח לו את העיניים קצת. (סומכת עלייך שאת מכירה אותו מספיק טוב בשביל לדעת מה, מתי, ואיך להגיד לו מתוך הדברים שאני כותבת).

בהקדמה של המהר"ל לתפארת ישראל, הוא מסביר את אמרת חז"ל "על מה אבדה הארץ (על מה היה החורבן) - שלא ברכו בתורה תחילה", שמסבירה את הפסוק בירמיהו "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ"

המהר"ל מסביר שמדובר על מצב בו כן למדו תורה, אבל לא דבקו בקב"ה, נותן התורה.

המהר"ל מסביר שלפעמים דווקא מתוך הדבקות בתורה והאהבה אליה, קשה להיות מחוברים לקב"ה, וזו סכנה שצריך להיזהר ממנה בלימוד תורה, וזה מה שחז"ל מסבירים בתור מה שהביא לחורבן.

"כי התלמיד חכם לבו דבק אל התורה, כי חביבה התורה על לומדיה, ובשביל אהבתם לתורה, דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד, כי כאשר באים ללמוד תורה ואהבתם אל התורה, אין בלימוד שלהם האהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה".

יש ערך ומעלה בלימוד תורה, גם כשהיא לא לימוד שמחובר הלכות מעשיות. אנחנו יודעים שיש טעם ללמוד גם הלכות קדשים וטהרות שלא רלוונטיות בימינו, ועדיין זה נחשב לימוד תורה ויש לו ערך.

אבל עדיין, חז"ל מלמדים אותנו במסכת אבות, שנותנת לנו את היסודות להתבוננות על החיים ועל התורה, ש"כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ - חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו - אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת".

חז"ל בעצם אומרים שהעיקר בתורה הוא החיבור שלה למעשה. תורה שמנותקת ממעשים - לא מתקיימת.
 

אם הוא עצמו יודע שכל רב שהוא ישאל יגיד לו שהוא צריך להקדיש זמן לזוגיות - הוא בעצם אומר שלימוד התורה חשוב לו יותר מאשר קיום התורה.

וזה לא מה שהקב"ה רוצה.

והמטרה שלנו בעולם הזה היא לעשות את רצון הקב"ה.

אם הוא אוהב את התורה כל כך עד שהוא חושש לשאול מה באמת הקב"ה רוצה ממנו, זו בדיוק הסכנה עליה דיבר המהר"ל.

ועצם זה שהוא מודע לכך שכל רב יגיד לו להיות עם אשתו, מראה שהוא יודע מה באמת רצון הקב"ה ממנו.

זו זכות להיות נשואה למי שאוהב את התורה.

וכשהתורה היא תורת חיים, היא ממלאת את הבית באור שלה, וכל הבית מתברך מזה.

אבל התפקיד שלך הוא לעזור לו לדייק את הלימוד כך שהוא יהיה באמת מחובר לנותן התורה ורצונו.

ודווקא הקושי שלכם פה יכול לעזור לו להיות מחובר לתורה בצורה יותר נכונה. כי הוא מביא אתכם לבירור השורש של החיבור לתורה.

אני חושבת שיהיה נכון לפנות אליו מתוך חיבור לרצון שלו, להסביר לו שאת שמחה ברצון שלו ללמוד, וגם את אוהבת את התורה ורוצה שהיא תאיר את הבית.

אבל החיבור לתורה צריך להיות קודם כל מתוך חיבור לקב"ה, נותן התורה, ולרצונו.

והקב"ה רוצה שתשקיעו בזוגיות שלכם. זה קיום התורה ממש. ודווקא הבחירה הזו של ויתור על זמן לימוד תורה בשביל קיום התורה, יתן ערך גדול יותר לזמן לימוד התורה שכן יישאר, כי הוא יהיה מתוך חיבור אמיתי יותר לקב"ה.

ובוודאי שלימוד שמגיע מכוח האישה ששמחה בלימוד של בעלה הוא משמעותי הרבה יותר מאשר לימוד שקשה ומכאיב לאישה.

הלוואי שתצליחו לגדול מתוך הקושי הזה, ולהאיר את העולם בתורה שלכם...

תודה!

בתור אחת שבעלה היה אברך כמה שנים טובות, כולל בערבים..

מה שאנחנו עשינו זה לוז קבוע ש

יום שלישי זה יום שלנו. חוזר בשעת הארוחת ערב של הילדים ונשאר לגמרי בבית. זה היה יום שלפעמים יצאנו יחד, לפעמים משחק או משהו ובעיקר לשבת על קפה ולדבר בכיף.

יומיים קבועים הוא היה נשאר עד מאוחר מאוד בישיבה, הייתי לפעמים הולכת לישון לפניו, אבל ידעתי שזה יומיים שלי לעצמי, לפעמים גם השקט הזה לעצמך הוא טוב ונעים. תמצאי לך דברים שאת נהנת לעשות לבד. לראות סרט, להכנס למטבח להכין דברים מעניינים, לסרוג, לקרוא ספר טוב. אל תרגישי אומללה מהימים האלה, תהני מעצמך.

ועוד יומיים הוא היה הולך ללמוד אבל לא עד מאוחר ממש, עד איזה 21:30 נגיד.

מוסיפה גם, שעכשיו בעלי בקושי לומד, וזה ממש ממש חבל לי וחסר לי. זה שהוא בבית בערב זה לא תמיד מתכון טוב לזוגיות... 

למצוא את האיזון יחד בשיחה בלי אמוציות, תבואי לשיחה ברוגע, נינוחה ושקולה.  בהצלחה! 

אפשר לקבוע שיהיו שני ערבים בשבוע שהוא לומד
והשאר בבית

הוא נשוי, הוא התחתן ויש לו גם מחויבויות וזכויות עם אשתו.
את לא אמורה להיות מלאכית
את רוצה קשר עם בעלך וזה טבעי לגמרי ומובן לגמרי ויש לכך גם התייחסויות הלכתיות.
בעיני זה ממש לא ביטול תורה לשבת לזמן זוגי עם האישה.

ממליצה שוב על טיפול זוגי,
לומר מה הציפיות והרצונות של כל אחד ולראות איך עוברים מעל הפער הזה.
שום דבר לא שווה לאישה שמחה שטוב לה בחייה ועם משפחתה. הטוב והשמחה שלך מקרינים על כל הבית.
אז אפשר ורצוי להגיע לעמק השווה למה שמתאים וטוב לשניכם.

שפעם התלמידים שלו ניסו למצוא לו שעה פנויה כי הרב היה עמוס מאוד, למד, ענה למכתבים, החזיק מוסדות וכו'..

והם מצאו שעה בערב שתמיד הרב משאיר פנויה שהושאלו אותו מה זה השעה הזאת והרב ענה שאת השעה הזאת אי אפשר להזיז/ לבטל כי זאת שעת תה שלו עם אישתו

ללכת לרב דחוף

בעלי גם מהישיבה הכי דוסית בעולם

אולי זאת אותה אחת;)

ורבנים היו מעיפים פה כאפות על זה נראלי

הערה: זה שהרבנים האלה עכשיו כל היום בישיבה זה לא חוכמה כי הם ככל הנראה בשלב אחר בחיים ובמשפחה כרגע

ואי ואי כמה הרבה ערבי נשים פה שמדברים על זה על איזון של המשפחה בתוך המשימה של לימוד התורה

ואני גוזרת את הגישה הזאת מהניסיון שלנו על שאלת רב על מניעה שהיינו בטוחים שנקבל בקושי אישור והופתענו מהגישה הכל כך פנאטית (!) כלפי כמה כוח צריך להיות לאישה

ואיזה רב..

שנלך גם חח

מצד אחד, ברור שזה כואב, זו לא דרך התורה בעיניי,

ברור שהוא לא מתנהג כשורה

ברור שמטרת התורה בעיניי להביא לתיקון המידות, כבוד לבני האדם , ולאשתך שזה הכי חשוב

מצד שני,

ואני יכולה לומר לך שיש גברים ששקועים בעבודה עד הצוואר גם ולא מתיחסים בקושי לאישה

זה משהו גברי, ונראה לי גם נפוץ בשלב מסוים בחיים,

שאין להם כח לבית / לילדים/ לאישה

אין להם סבלנות או מרוכזים בעצמם

זה לא משנה במה הוא עוסק, גברים בשלב מסוים אין להם סבלנות לבית, במידה מסוימת, אז לפחות תשמחי שהוא עוסק במשהו חיובי, בלימוד תורה ולא חלילה בנשהו שלילי כגון הימורים וכדו'

זה כמו שפעם היתי ממורמרת שגברים לא עוזרים בבית, והאמת שזה פשוט הטבע שקשה להם הם לא טובים בזה וכו' וזה לא משנה אם זה בגלל לימוד תורה או תפילה או בגלל עבודה, גם אם הגבר כל היום בבית לא ירצה לנקות או לשטוף כלים כי הוא לא אוהב לעשות את זה, כך שלא קשור

לסיכום

מצד אחד מותר לך להתבאס תרגישי בנוח

מאידך רוב הגברים כאלו תרגישי בנוח, חברויות עמוקות תפתחי עם בנות- חברות / אחיות וכו'

קשר עם גבר זה משהו אחר... עדיין לא ממש ברור לי ה"משהו" הזה מה ההגדרה שלו בדיוק.... תחשבי שזה בטטה שיושב על הספה ששותף איתך לחיים בדברים מאד קטנים, בהרוב את לבד , הוא לא תמיד יבין או ירגיש אותך לגמרי , סליחה על הייאוש אך לעניות דעתי זו המציאות, לאחר מס' שנות נישואין ....(ברור שבהתחלה הכל יותר ורוד והוא כן יותר מרגיש אותך וסבלני כלפייך)

יש לו כוח לבית והוא משקיע פה לא מעט, והוא טוב בזה

אולי אני מפונקת

אבל אני קצת אחרי לידה ואני צריכה אותו גם איתי ולא רק בשטיפות כלים וכו

צריכה שבעלי יקשיב לי ויהיה אכפתי כלפיי

זה ממש כואב

אבל הוא לא

אני הכי מבינה אותך

פעם היתי יכולה לבכות מזה

כיום כבר לא

התרגלתי

מה אעשה אבכה כל היום?

אז אני דואגת לשמח את עצמי בעצמי, אין ברירה

שמעתי גם משהו של איזו רבנית שאומרת ,שבעלך רוב הזמן יעצבן אותך ולא ישמח אותך

ולכן תשמחי את עצמך

וכך יהיה לך בעקיפין גם טוב בזןגיות

אני חושבת שזה מאד אמיץ, אמיתי ונכון מה שהיא אמרה

זה חיזק אותי שזה תקין ונורמלי שזוגיות זה לא תמיד פרחים ולבבות ומושלם ושבעלך מתענין בך.....

לא, הרבה פעמים הוא פשוט מעצבן!!!! או לא מספיק אכפתי וכו'

אז כנראה שלצפות ממנו לשמח אותי או להבין אותי, זה לא הכיוון

בתור זוג צעיר, אחרי שבעלך כן מתייחס אליך כמרכז עולמו, זה כיף שבעלך מתיחס אליך ככה,

גם אצלנו היה ככה ב"ה בהתחלה,

וקשה לצאת מהחלום הזה, אבל באמת אח"כ הזוגיות משתנה ואת לא מרכז עולמו, צריך להשלים עם המציאות הזו ולא להלחם בה,פשוט לשמח את עצמי וזהו..

לא מסכימה עם זה שככה זה גברים, שהם מרוכזים בעצמם ונמאס להם.

אני כן חושבת, שגברים ונשים מתנהלים בצורה שונה, כי דרך ההסתכלות שלהם שונה, הצורך שלהם שונה ולכן גם הרצון וההתנהלות. וזה דבר שמוביל לפערים והרבה תסכול.

בעיניי הפתרון לזה הוא לא להתייאש, אלא לנסות להבין.

אני חושבת שבסופו של דבר, אנשים רוצים שיראו אותם. בלי קשר לדברים או נשים. אנשים רוצים שיבינו אותם, שיתייחסו אליהם, שיראו מאמצים שלהם, שיכירו בערך שלהם. זה פוגש אותי בהמון מפגשים עם בני אדם, ובטח בזוגיות.

לא תמיד אנחנו שמים לב לזה, אבל בעצם הרבה פעמים זה מה שמפעיל בני אדם. הצורך להיראות. שמישהו ישים לב אליי ויראה אותי ואת האדם שאני.

ובשביל לראות מישהו, לא צריך להגיד שהוא צודק בכל דבר. אבל כן עוזר להבין אותו, להביע הערכה, לפרגן, לשקף את הצד שלו בצורה שמראה שאני מבינה.

ואז הרבה פעמים מה קורה בפרקטיקה כבר פחות משנה. כי אותו אדם מרגיש שהבינו אותו, שהוא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי ומישהו שם לב. ואז גם ההתנגדות יורדת.

אני חושבת שלא מספיק שמים לב כמה זה משמעותי וכמה זה מפעיל אותנו בעולם.

זה מתואר כאן בצורה קצת פשטנית, אבל זה מגיע לכל מיני רבדים שלא תמיד שמים לב אליהם. אבל הרבה הרבה קונפליקיטים יושבים על הנקודה הזו, או לכל הפחות נגרמים כי לשני הצדדים קשה לראות זה את זה באמת. וכשמצליחים לראות, כבר יותר קל

קראתי את כולכן ותודה לכן גם למי שלא הגבתי לה.

ישבתי וכתבתי לו מכתב ארוך ומפורט שמסכם פחות או יותר את מה שעובר עלי ואת כל המחשבות. ממש ישבתי עם השרשור פתוח ולקחתי מכן טיפים ואפילו משפטים.

ב''ה הייתי מרוצה מהתוצאה

לאחר יומיים בעלי קרא אותו ודיברנו קצת אתמול

נצטרך כמובן לדבר עוד, אבל מרגישה שהרוחות נרגעו

ואיזו הקלה הייתה לי אחרי שהצלחתי לכתוב מה שיושב על הלב

תודה שוב

כל הכבוד!

בעזרת ה' שהכל יסתדר בינכם...

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

של הסרט. יש לו ארבע אפשרויות איך שיהיה מונח על הראש. יש שני צדדים של הקטיפה (עליון ותחתון) וכל צד אפשר גם לסובב שנגיד החלק שעומד עכשיו קרוב יותר למצח יעמוד לכיוון הרחוק מהמצח.

אני אנסה להסביר, אם יש על הסרט פתק של היצרנית, אז הפתק יכול לעמוד צמוד לשיער כשהאותיות בכיוון הנכון, או צמוד לשיער כשהאותיות שלו הפוכות, או שבכלל הפתק יהיה בצד של הסרט שלא נוגע בשיער ושוב- האותיות בכיוון הנכון או שלא.

תנסי כל אחת מצורות ההנחה האלו, אמור להיות שיש 1 שעובדת, מרגישים את זה, והאחרות מחליקות. בהצלחה.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

הביתה ועשינו מנגל

אפילו לא עם המשפחה...