אין לי מה לומר.

מעריצה אותך

חיבוק גדול גדול!!!

איך דיברתם על זה?

איך השיח ביניכם בבית?

יש אינטימיות?

למה את מצפה בעצם?

מצפה שישקיע כמה דקות ביום לשבת איתי על קפה ולשמוע איך אני

שיתן אהבה בעיניים או במגע יותר מאשר נשיקה חטופה כשהוא יוצא מהבית או ''אני אוהב אותך'' כשהוא חצי ישן

ומבינים שאם הצרכים הרגשיים שלך מקבלים מענה- הצרכים שלו יקבלו גם כן 

אישה מתעסקת בגשמי בעיקר, מגשימה. כי כולה רוחנית

הבעל רוצה שתגשימי לו את הרצון....? רק בתנאי שאת שבעה רגשית. לא רואה דרך אחרת לפרגן לבעל שייצא, כשאת מרגישה שאת בתחרות עם משהו. עם כל דבר. והוא צריך להבין את זה

וצריך לדבר על זה, להגיד לו שאת הכי רוצה לתת לו את הזמן ללמוד. חשוב לך שילמד. מצד שני, את מרגישה שעומס החיים לוקחים אותו ממך ושהלימוד בסוף היום זה הקש ששובר את גב הגמל כי את לא מרגישה שהוא מתייחס אלייך מספיק. זה לא מספיק בזמן, בעומק הקשר, ואני לא מרגישה אותך איתי באמת

אני צריכה אותךךך

לא רק התורה צריכה אותך

אני אשתך ואני צריכה בעל

אולי אפשר לפנות אליו ולבקש ממנו שידבר איתו, ייתן לו סדר עדיפויות נכון?

בכל אופן, ב"ה שהתורה היא ה"מתחרה" שלך, ולא דברים כמו עבודה תובענית או כדורגל או משהו כזה...

ועוד הצעה: בקשי ממנו ללמוד איתך משהו בחברותא. זה כבר ייתן לך זמן זוגי איתו שמתאים לראש שלו, ואולי מזה תוכלי להמשיך לשיחה מעמיקה על הצרכים שלך...

ואשרייך!

שאת יכולה לדבר איתו?? 

הוא צריך איזה ניעור

התבלבל קצת בדרך

תמיד תמיד תמיד שבעלי התיייעץ עם איזה רב שלו, תמיד זה היה קודם האישה!!!

ולראות שאשכרה בעלי גם חושב שככה רב יגיד

(הרי מה הסיכוי שרב יחשוב שהלימוד תורה לא הכי חשוב עכשיו כשהוא גם ככה לא יכול כמעט ללמוד במהלך היום)

מודה, המחשבה שהוא צריך להישאר איתי ולא ללמוד כבר הרגישה לי אגואיסטית כי הוא כמעט לא לומד ביום, בעיקר בערבים

חשבתי שאין מצב שרבנים ''שלנו'' הם ככה

התורה מצווה את הבעל להיות עם האישה

 לשמח אותה

צריך לדעת סדרי עדיפויות...

זה באמת לא פשוט להרגיש שאת לא במקום הראשון עבור בעלך.. אשרייך שזכית שהוא כ"כ מחובר לתורה! אבל גם הרבי מילובביץ לא ויתר על כוס תה עם אשתו!

אני בטוחה שזה לא בכוונה.. אלא מתמימות! גברים הם לא נביאים.. ואם לא נגיד- הם לא ידעו..

לעניות דעתי, יהיה נכון אם תכיני לכם ארוחת ערב ותשתפי אותו שיש משהו שאת רוצה שתלמדו יחד! משהו שקשור לזוגיות! ללמוד יחד משהו בסגנון "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו… עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך" (יבמות סב" ב).

או אפילו על פרשת סוטה! שבה ה' יתברך מחק את שמו!!! עבור מה? עבור השלום! השלום בין הבעל לאשתו! איזה ערך עצום יש לשלום בית בין בעל ואישה! אולי לימוד משותף שעוסק בשלום בית.. וכשהנושאים יעלו כחלק מהלימוד- תוכלי גם לשתף.. לשתף כמה זה נכון שאישה צריכה מחמאות, ואישה רוצה להרגיש במקום הראשון עבור בעלה, "ואל אישך תשוקתך" וכד', ושגם את היית רוצה יותר זמן איתו.. להרגיש שהוא רוצה להיות בקרבתך.. שאת במקום הראשון עבורו (אני חוזרת על זה הרבה, אבל זה באמת צורך מהותי שיש בנו הנשים ב"ה)

את יכולה לדבר עם רב שהוא מעריך על העניין.. שיאמר לו דבר או שניים וידאג שהמסר יועבר..

זה לא מרוע או מחוסר רצון ח"ו.. נשמע שהוא פשוט לא יודדע שזה מפריע לך וזאת הפכה להיות השגרה שלכם.. תשברו שגרה! צאו מידי פעם! תקפידו על זמן איכות! תתקשרו! לימוד משותף על שלום בית יכול להועיל בע"ה- דווקא בגלל שהוא ב"ה איש של תורה.. וכמובן- תקשורת.. תתקדמו מהלימוד לשיחות סביב הנושא, תפתחו, תשתפו! תזכרי שהוא לא נביא ואם לא תגידי- הוא פשוט לא ידע מה את מרגישה ויחשוב שהכל בסדר.. ב"הצלחה יקרה!!

וגם ח"ו הוא לא עיוור או חרש

אבל בהחלט שיש פה קצר זוגי בתקשורת.  וזה משהו שצריך ללמוד...

לדעתי הכתובת היא טיפול זוגי

אם הוא לא מוכן לשמוע אפשר בהחלט לערב את הרב שלו שיעזור לו להביא למודעות

וכמובן לחפש מטפל/ת תורניים

בהצלחה!!

כתבת שאת "מתאבדת", וזה מאד כאב לי לקרא את זה.

התורה ב"ה תורת חיים, וממש לא צריכה את הקרבנות שלנו.

שאומרים "היא מקריבה בשביל שהוא ילמד" זה כל כך לא נכון היחס לתורה.

יש פרוש אהוב עלי- עץ חיים היא למחזיקים בה תומכיה מאושר.

בה ולא אותה- התורה לא זקוקה שנחזיק אותה.

אנחנו זוכות להחזיק בתורה ובזכות זה אנחנו מאושרות!

כמו שכתבו כאן לפני- זה נראה לי עניין זוגי, וזה נורמלי והגיוני, זו עבודה תמידית להבין אחד את השניה ומה עושים כשרצונות מתנגשים וכו'

וזה קורה בכל תחום בחיים - אם הוא בדיוק רוצה / צריך ללכת לעבודה/ חברים/ למשחק/לסרט.

זוגיות היא ריקוד שלוקח הרבה זמן לרקוד אותו,

ובזמן הלמידה (שזה כל החיים 😃) אין ספק שיש קושי, אבל בבקשה בבקשה אל תפילי את זה על התורה.

יש הרבה דרכים ללמוד את הריקוד הזוגי הזה,

לי מאד עזר לגבי לימוד תורה - חוברת של הרבנית  עדית איצקוביץ - אחד היה אברהם.

היא מסבירה שם כל כך ברור את השותפות בין אברהם אבינו לשרה אימנו שזה התיישב על ליבי- ושינה לי ממש את ההסתכלות על החיים-

זה לא הוא והתורה מולי- אלא שנינו והתורה.

התורה שהוא לומד היא אינטרס שלי בדיוק כמו ששלו, ויש כאן מטרה משותפת לשנינו שכל אחד תורם את חלקו להגשמת המטרה הזוגית שלנו.

וכשאנחנו חיים בעולם מתוך תחושה של "אחד קראתיו", של רצון משותף להגדיל את שם ה' בעולם אנו מגיעים דווקא לאחדות מופלאה!!!

המהר"ל אומר את זה על הפסוק מישעיהו-הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ:

כי אברהם ושרה מתאחדים מצד עצמם יותר מכל איש ואישה בעולם!!!

כי גם כאשר התורה היא הכל, יש בעל ואשה. וצריך לתחזק את זה. אחרת מה עשינו? אם חס וחלילה קורה משהו לזוגיות בגלל הקרבה- ונהרס משהו בבית. זה לא שווה את זה!

ולא נשמע כ"כ מדברי הפותחת שאין כבוד לתורה. הפוך זה נראה שהכל סביב התורה. ולכן אם את מחזקת את זה שכביכול היא הבעייתית והיא צריכה לשנות את התפיסה שלה-בעוד כשהיא אומרת שהיא צריכה בעל, משמע אין פה הרבה יחס בזוגיות טוב בריא ושמח (במידה מסויימת, שוב ביחס לדברי הפותחת) אז מקטינה את הצורך הביסי ביותר!!! שלה. ושנשמע שממש יש חוסר שזועק.

אז התורה היא חיינו חד משמעי!! מסכימה עם כל מילה אבל לשמור על הבית, ולשמור על הזוגיות בריאה וטובה זה קודם כל!

וזה הפוך ממש-זה רצון התורה בעיני.

ובסוף את אומרת על תפילי על התורה, אבל זה זה. מה לעשות.

כמו שבנא מכור לעזרה לאנשים-שזה נהדר לעזור לאנשים. אבל זה בא על חשבון הבית. זה הופך את העזרה של הבעל לאנשים לדבר שגוי ולא נכון.

לעניות דעתי

התורה היא תורת חיים - הכוונה שהיא דבר חי!

וכשהתורה הופכת לדבר ש"מפריע" לשלום בית, זה סימן בשבילנו שהתפיסה של התורה שגויה,

תורת חיים לא נוגדת את החיים!

והדוג' שהבאת על עזרה לאחרים בדיוק מראה את הסכנה ביחס שגוי לתורה,

המסקנה שלך מבעל שעוזר על חשבון הבית זה שהעסקה זה דבר שגוי.

לפי אותה לוגיקה יוצא שחלילה התורה זה דבר שגוי, וזה לא יתכן-  כי הרי התורה קדמה לעולם!

לכן הלוגיקה צריכה להיות הפוכה- להבין שהריקוג הזוגי צריך כאן תיקון ולא התורה.

דבר נוסף- שאליו התכוונתי- הרבה נשים לצערי חיות בתחושה שהן צריכות להקריב בשביל התורה , וכשכותבים שמתאבדים בשביל לימוד תורה, בסוף יש פיצוץ.

התורה היא תורת חיים ,וכשמוצאים את היחס הנכון ללימוד תורה-אפשר ממש לראות  כמה שאנחנו זוכות בכך שהבעל הלך ללמוד ולא כמה אנחנו מסכנות שהוא הלך ללמוד.

והחידוד הזה- חשוב מאד,כתבתי בקצרה מהרבנית עידית,אבל זה נראה לי חידוד שחובה על כל אישה לעשות ( וזה גם לא קשור לאברכית או ללא אברכית)- ללמוד ולחזק בתוכנו מה זה תורה, כמה היא יפה ותמה ,כמה אנחנו רוצות חלק בה, וכשלומדים ומחדדים את היחס הנכון- כשהבעל הולך לשיעור זה לא כי הוא אוהב את התורה ולא אותי,אלא כי שנינו אוהבים את התורה.

וכמובן  כמובן שלא התכוונתי חלילה שלפותחת אין כבוד לתורה,אלא שכדאי לבדוק האם התפיסה של היחס ללימוד - נכונה

מרשה לי להוסיף קצת מהבחינה הזוגית.

יש כל מיני דרכים להתמודד עם פערים בזוגיות, ולפעמים זה שילוב של כל מיני דברים ביחד.

הכלל הראשון אצלי הוא שאני לא מוותרת אם אני לא שלמה עם זה. לא שווה לי ויתור אם יש איתו מיליון תסכולים שבסוף מובילים לפיצוץ.

אבל מה כן? הרי בסוף יש פער שצריך לגשר עליו.

אז אפשר לדבר, לשתף, למצוא פתרונות ביחד.

אבל לפעמים יש איזה נושא או עניין שגם כשמדברים לא מצליחים להגיע לפתרון יחד. ואז הדרך היא באמצעות ניסיון להבין את הצד השני, לראות את העולם דרך המשקפיים שלו.

אני ממש "נכנסת לראש" של הצד השני. אני מנהלת את הדיון בתוך הראש שלי, בכל פעם מייצגת את העמדה של אחד מאיתנו. עד שבסוף אני מצליחה להבין את נקודת באמת בצד של כל אחד מאיתנו. כשאני מצליחה להבין, כשאני רואה באמת מה הצד השני חושב, כל הכעס וההתנגדות נעלמת, ואז כבר הרבה יותר קל לגשר על הפער. לא תמיד אני מצליחה לייצג את הצד שלו בעצמי, ואז אני מנסה ללמוד ולהבין יותר. להתבונן מהצד, לקרוא, להתייעץ ואז יותר קל לי.

ואם אני מבינה נכון @אם מאושרת

זה די דומה לתהליך שאת מציעה.

יש כאן עבודה כפולה

גם לשים לב לקושי שהמסירות לתורה יוצרת, ולא להתעלם ממנו, אלא להשתמש בו כדי לדייק את מה שנכון לנו.

אבל בנוסף לנסות גם מהצד השני ללמוד יותר על התורה בצורה שתאיר את זה קצת אחרת ואז אולי תעזור לנו לשחרר את הכעס סביב העניין.

זה לא סותר, וזה לא מוחלט לאף אחד מהצדדים, זה פשוט שתי תנועות שבאות במקביל ונפגשות

התחברתי לעבודה הזוגית שכתבת,

פרטת יפה וחיזקת אצלי דברים. תודה רבה!

בנוסף למה שכתבת, לגבי לימוד תורה יש עניין נוסף וזה החלק שלי בתורה,

אין לנו כנשים חיוב בלימוד תורה אבל יש לנו חלק בתורה, גם אנחנו מתפללות "ותן חלקנו בתורתך".

אז כשאני מחדדת את חשיבות לימוד התורה זה גם עוזר לי להבין לגבי עצמי כיצד אני רוצה שהחלק הזה יבוא לידי ביטוי.

זה לא אומר שהתורה היא דבר שגוי חלילה. אלא השימוש בה לא נכון.

כמו שאפשר להיות "נבל ברשות התורה". זה לא שהתורה היא דבר רע. אלא שע"י התורה ושימוש לא נכון (קצת מילה לא נכונה להגיד שימוש אבל לא מוצאת מילה אחרת) בה אפשר ללכת בניגוד מוחלט למטרה.

זה מה שאני מתכוונת.

לימוד תורה הוא דבר חיוני אך יכול להיות פסול לגמרי עד כדי שאסור ללמוד תורה בגלל סיבות מסויימות.

ואני לא רואה בכלל שזה אומר סתירה בין הערך הענק של התורה לזה.

לא חסר סיפורים על רבנים שהפסיקו מהלימוד שלהם לכל מיני צרכים חיונים אחרים.

ובטח בשביל פיקוח נפש. ובעיני זוגיות שהיא עלולה להגיע ח"ו למקומות לא טובים ולפירוק הבית אין שום אבל שום ערך לתורה הנלמדת אז.

כמו ללמוד תוך כדי נהיגה ולדרוס מישהו. אז התורה פסולה? כן! בזמנים מסויימים אסור ללמוד תורה. נקודה.

-כל הנ"ל בעיני הוא דיון עקרוני ללא קשר לפותחת.-

מסכימה איתך על נבל ברשות התורה.

יש גם ביטויים יותר חריפים על התורה שחזל אמרו- כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם מוות.

אבל מה שאת כותבת זה מצד הבעל,

אני מתכוונת ליחס לתורה מצד האישה.

לימוד תורה של הבעל שנעשה מתוך הרגשה של קרבנות של האישה- יש כאן זלזול בתורה- כאילו התורה לא יכולה "להסתדר" בלעדי,

התורה זקוקה "לי" שאחזיק אותה,

וזה גישה מסוכנת לתורה.

התורה עמוקה מני ים, היא משהו קדוש ונשגב ואינסופי ולכן לא צריכה את הקרבנות שלי.

יש לי זכות ליטול חלק בתורה כשבעלי לומד ואני מאפשרת לו.

ואני מאושרת שזוכה בזה.

עכשיו אחרי גישה כזו ללימוד תורה-בוודאי ראוי לשבת יחד ולמצוא את האיזון המתאים לבית שלנו.ושהבעל יבדוק ויברר מה ראוי ונכון לעשות.

*וכמובן כמו שכתבת שזה דיון רעיוני בלי קשר לפותחת

וזה לא נשמע מקום טוב.

וזה שהיא בוחר לברוח ולהשתמש בתורה, זה לא חיובי.

זה מבלבל.

אם היה בורח למקומות לא טובים, זה היה שקוף מדי ולכן הוא לא בורח לשם.

עוד לפני שמדברים עליו, צריך לדבר עלייך ולשים גבול ברור בין תורה לשמה שהיא חיובית וצריך לתמוך ולשמוח בה , לבין בריחה שהיא שלילית וצריך לעצור אותה ולא להתאבד בשבילה.

צריך לקרוא לילד בשמו, מתוך הבהירות בין הטוב לרע,

להעביר את הכדור אליו ואז הוא לא יוכל להתחמק יותר בתירוץ של "תורה",

אלא יצטרך להתמודד עם השאלות.

דווקא מתוך זה שבבית הוא עושה הרבה, זה מזקק שהבעיה היא לא "התמכרות" לתורה,

אלא הבעיה היא שהוא בורח מנקודה מסויימת בזוגיות שלכם.

יכול להיות שזה קשור אלייך ולדינמיקה שלכם,

ויכול להיות שזה לגמרי רק שלו.

זה בירור שתצטרכו לעשות, אחרי שתצליחו להגדיר בבהירות מה טוב ומה רע ולא לתת יותר את האפשרות לברוח מההתמודדות עם המקום הלא נוח, בהצדקה של לימוד תורה.

לגבי מי יכול לדבר איתו, אני לא חושבת שהרב זה לא הדמות שנכון לפנות אליה, דווקא כי לימוד התורה זה האישיו פה. זה יכול להקריס בבת אחת את כל התדמית שהוא בנה לעצמו ורק לגרום לו עוד יותר לברוח ולהסתגר.

הייתי משאירה את הרב במקום שתומך בו, ולא במקום שיודע את הסודות שלו והמקומות הפחות נוחים באישיות שלו.

אלא אם יש רב שהוא לא בקשר איתו ביומיום ואז זה לא יפגע באגו שלו אם הרב ידבר איתו על הנושאים האלה.

אני מציעה שקודם תלבני את הנושא עם אשת מקצוע מהצד שלך בלבד, וכשלך תהיה בהירות בנושא תוכלי להוביל שיח מתאים בבית באופן הדרגתי כזה שישפיע עליו ולא יגרום לו להתגוננות והתבצרות בצד שלו.

שהוא לא הולך ללמוד כי הוא בורח אלא כי הלימוד שלו חשוב לו מאוד מאוד מאוד ב''ה

אענה על השאר בפירוט ההמשך 

@מיקי מאוס 

להיפך, כשמשהו חשוב לך מאוד מאוד ואתה מרגיש טוב להתעסק איתו וזה נותן לך סיפוק ומשמעות,

אז כשיש בעיות בתחום אחר, טבעי שתפנה למקום שאתה אוהב ומרגיש בו בנוח.

יכול להיות שזה לא הסיפור שלכם, אבל חשוב להדגיש שזה לא סותר ולכן יכול להיות מבלבל.

לא היה לי ספק שלשלוח אותו לרב זה לא לטובתי כי הרי הוא עוזר לי המון! בדברים הטכניים בבית.. אבל זה לא שהוא לומד מהבוקר עד הלילה. אבל חשבתי שכבר אין מה להפסיד

ואז ראיתי את ההמלצה שלכן לשלוח אותו

והרגשתי שברור שרב יגיד לו ללמוד כי הוא בישיבה מאוד מאוד רצינית ןקצת צולר''ית

מסתבר קודם כל שהוא חושב שהוא צריך, וכל מי שבישיבה לומד משבע עד 23:00 את כל הסדרים

ויצא מנקודת הנחה שאם התחתנתי איתו אז זה מה שהסכמתי לו גם. ולי זה נשמע עכשיו שזה מתאים יותר לבחור ולא לאברך עם ילדים צפופים ואישה שמתאוששת מלידה

והוא מסכן, כמעט ואין לו זמן ללמוד בתקופה זו (באמת ..!) וכל יהבו הוא על הערב כשהילדים ישנים סוף סוף ואז הוא יכול ללמוד. אבל אני בערב כשהם ישנים רק רוצה יחס ממנו ולפרוק את היום יחד.

🔴🔴🔴🔴🔴🔴

ומה השוס?? הוא אמר!!!!! שהוא לא רוצה ללכת לרב כי ברור לו שכל רב יגיד לו להיות בבית (הלם!)

ויותר מזה, שהוא לא רוצה ללכת כי הוא ציני לגבי זה, כי הרבנים האלה כן נמצאים בישיבה בלי סוף אז זה לא פייר.

ואני רק- אם גם הרבנים, שהוא כל כך תופס מהם חושבים ככה, והם ההשראה שלו, אז למה לא להקשיב להם??

לטענתו הוא רוצה שזה יבוא ממני, שאני ארצה שהוא יחזור כל יום ב23:00 וילמד. ושזה לא יהיה לי קשה!

אבל היי, בתיאוריה אני רוצה! וקשה לי!

ואם צריך אישור מהאישה (שוב הלם שאני עוברת את הסבל הזה בלי לדעת שבעצם זה לא מובן מאליו גם מבחינת הגישה הרבנית) אז למה להיות כל כך קשה עם זה שלא תמיד זה מתאים??

אני יודעת, הוא רוצה שאהיה מלאכית. אני יודעת שהוא רוצה שלא יהיה לי קשה לא משנה מה. אני יודעת שהוא רוצה ש*אני* ארצה שהוא ילך ללמוד כל כך הרבה.  אבל לפעמים אני צריכה כוס קפה איתו, גם אם זה על חשבון זמן הערב שהוא לומד

אני יודעת שאין לו כל כך הזדמנויות ללמוד בתקופה הזאת כי גם משלב עבודה. והוא רוצה שכל רגע שיוכל ללמוד-ילמד.

לצערנו אין רב ספיציפי שהוא איתו בקשר יומיומי, אבל אולי אולי יעזור שידבר עם אחד מהם, ואולי לא..

אני חושבת שבאמת כשזה יגיע ממך זה יהיה מהמם!

אולי תגידי לו שאת צריכה את זה לאט לאט? ושאת רוצה שהוא יהיה בבית איתך קצת ואז שילך ללמוד? ואולי לאט לאט שתראי שהוא גם נמצא איתך כשאת רוצה, ואתם ביחד בזה אז גם משהו יתן לך לשחרר. כי אולי נגיד זה שהוא כביכול לא מושג, וכשהוא לומד הוא לא איתך, זה קשה לך. אבל אם תדעי שכשאת צריכה/רוצה אותו הוא ישר יגיע ויהיה שם זה יתן לך רוגע. 'פתו בסלו' מה שנקרא

לפעמיים כשדברים לא מגיעים בכוח אלא בניחותא הם מתיישבים על הלב.

ועצוב שהוא לא מבין את זה...

אולי יום אחד תוכלי לשחרר אותו ללמוד בערב

כרגע זה לא מתאים לך.

והוא צריך לקבל את זה.

כמו שכל אישה חווה הריון אחרת והבעל צריך להתאים את עצמו,

כך גם כל אישה צריכה צרכים שונים...

ואני מאמינה שהרבנים שלו שלומדים עד מאוחר כבר סיימו עם השלב של הקטנטנים (לא בטוח ובכל זאת...)

בכל מקרה תסבירי לו יפה שאת צריכה אותו,

ואם הוא לא מקבל דעת תורה- כמה שווה התורה שלו?

וגם אם הם נמצאים בערבים בישיבה - יכול להיות שבבית הם נמצאים בזמנים אחרים, וזה כבר אחרי הרבה שנים של זוגיות ולימוד תורה, שבהן הם מן הסתם למדו לשלב בין הדברים בצורה הכי בריאה להם ולנשותיהם.

תאמרי לו בעדינות שאת לא מלאכית, וטוב שכך. את אישה, אישה שאוהבת גם את התורה וגם אותו, ויש לך רצונות וצרכים משל עצמך, ועם אהבתך הגדולה לתורה את זקוקה גם למילוי הצרכים שלך...

ברמה הפרקטית - אולי אתם יכולים לסכם על מספר ערבים בשבוע שבהם הוא נשאר לסדר ערב, אבל בערבים האחרים שיהיה בבית, גם יעזור לך מבחינה טכנית וגם יהיה איתך מבחינה רגשית, ותעשו דברים שמוקדשים לזוגיות - אפשר גם חברותא זוגית, אפשר סתם ארוחת ערב ולדבר, אפשר משחקים בזוג, אפשר מדי פעם להזמין בייביסיטר ולצאת קצת...

העיקר שהוא יבין שזה דבר שנחוץ, לא רק לך אלא גם לא.

(ובנימה אישית: בישיבה של בעלי ההנחיה הרשמית לאברכים הייתה שלא להישאר לסדר ערב. כמה שנים אחרי שהתחתנו בעלי ביקש לחזור לסדר ערב, לפחות מדי פעם, והסכמתי. אבל אחרי תקופה ראיתי שזה קשה לי, גם רגשית וגם טכנית עם הילדים, והוא ויתר על סדר ערב ולא חזר לזה. מדי פעם כשיש לו זמן ולי יש אפשרות הוא באמת הולך בערבים ללמוד או לומד בבית, אבללא כמשהו קבוע. ויש סיכוי שבעתיד, כשנתבגר, המצב ישתנה והוא יוכל לחזור לזה... אבל לא בשנים הקרובות.)

אשרייך שפתחת איתו את הנושא ודיברת על זה! זה הדבר הכי בסיסי בזוגיות טובה.

אני מקווה שהוא מעצמו יתחיל להבין את חוסר ההיגיון במצב כרגע.

אבל בכל מקרה אולי תזמיני אותו לשיחה ללבן ביחד את המצב כרגע, מתוך מקום של הבנה וחיבור לרצון שלו (ונראה שאת באמת מבינה ורוצה, אבל לא בטוח שאת מראה לו את זה) והצגה של הצרכים שלך. ואני יודעת שזה קשה, אבל ככל שתדברי יותר בשפה של להציג לו מה את צריכה ולא ממקום של ביקורת עליו, יותר סיכוי שהדברים  יתקבלו. "מצד אחד ממש חשוב לנו שתשקיע זמן משמעותי בלימוד תורה, במיוחד עכשיו שאתה עובד ואין לך הרבה זמן. מצד שני אני מרגישה שאני ממש צריכה שתהיה פנוי לדבר איתי ולשמוע אותי בערב אחרי שהילדים ישנים ועכשיו אני מבינה שגם לפי התורה יש לזה ערך משמעותי, אז בוא נחשוב ביחד איך מגשרים על הפער הזה."

ומשם אפשר לגשת לחשוב על פתרונות באופן משותף- אולי שישב איתך חצי שעה ואז ילך ללמוד. אולי שיחזור ב10 במקום ב11. אולי שיישאר בבית חלק מהערבים ויצא ללמוד חלק מהערבים. או אולי בכלל אפשרי שישקיע זמן בך או שילמד תורה מתישהו במהלך הבוקר.

זה באמת לא פשוט.. שולחת עוד חיבוק ענק!!!

אני חושבת שבעלך קצת דיכוטומי.. זה לא שהוא או ילמד בערב או לא ילמד בכלל.. 15 דקות של לשבת יחד על כוס תה לפני הלימוד- ופעם בשבוע של יציאה זוגית יתרחשו בע"ה, זה לא אומר שהוא לא יוכל ללמוד בכל שאר הזמן בערב.. וגם אני מכירה זוגות שהבעל אברך.. לא משלב וכד'- ועדיין זה לא בא על חשבון הזוגיות!! גיסתי עם 9 ילדים ובעלה אברך ב"ה כבר 18 שנים! אז נכון, הוא מסיים ב23:00 בלילה ב"ה, אבל זה כי אשתו לא מוכנה אחרת.. גם כשהיה להם קושי כלכלי, היא לקחה על עצמה עוד עבודות.. גם כשהרב אמר לו לצאת לעבוד- היא התחננה בפני בעלה שלא! שילמד! ואת יודעת מה זה יצר? בעלה מעריץ אותה.. את צריכה לראות אותם מהצד כדי להבין.. הוא לומד כל רגע פנוי ב"ה, אבל הוא גם זה שמכין לה כל ערב ויטמינים על השיש ומזכיר לה לדאוג לעצמה וזה שלא יכול לסיים את היום בלי כוס תה עם אשתו.. יודעת למה? היא מוסרת נפש בשבילו- אז הוא מוסר בשבילה.

אולי אם דווקא תרפי ותראי לו שאת מעריכה את הלימוד שלו (בסוף זה העולם הבא שלך! וכמה שיותר קשה לך- השכר שלך יותר גדול!!)- הוא יעריך אותך ומעצמו יפגין יותר דאגה ואהבה.

בזוגיות זה עובד הפוך- כל אחד רואה את השני ומנסה לעשות מה שאפשר לטובת השני.. כשאני רואה אותך ואתה רואה אותי- זה הקשר הכי אמתי ושלם שיש! כי הוא לא תלוי בדבר! את רק נותן ונותן והנתינה רק מחברת יותר ויותר. אולי אם תביני כמה את מרוויחה מזה שאת מוסרת נפש ברגעים האלה בשביל התורה- תסתכלי על הרגעים האלה אחרת. בסוף רוגע מגיע מבפנים, לא מבחוץ.. ונחת זה לא קשור לרעש ולבלאגן בחוץ, אלא בכמה את מאמינה בה' יתברך שאוהב אותך ומסובב הכל ככה לטובתך!!!

צריך תמיד איזון.. אבל לפעמים כשלוחצים זה רק מרחיק ומוציא את החשק.. אולי אם תרפי ותראי לו שאת מעריכה אותו- דברים ישתנו מעצמם בע"ה!

עוד דבר ששמעתי לאחרונה מחמותי היקרה, היא שמעה את זה בסדרת שיעורים שגיסתי רכשה בתשלום על זוגיות ושלום בית.. זוגיות זאת כמו נדנדה. נדנדה אחת- אבל כשאחד עולה, השני יורד.. לכן חשוב לשמור על איזון.. איך ומה זה אומר? כשהאישה (כנ"ל לגבי הגבר) מורידה את עצמה והערך העצמי שלה נמוך- היא מקפיצה את הבעל למעלה וזה גורם לו להיות פוגעני ולהתנשא.. הוא לא יעריך ככה לעולם.. אותה רבנית אמרה פשוט לדבר אל עצמך בקול, כל יום 10 דקות, ולומר "אני הכי טובה לבעלי, לכן ה' זיווג אותנו יחד ובחר דווקא אותי. אני הכי יפה לבעלי, לכן ה' זיווג אותנו יחד ובחר לו דווקא אותי, אני הכי חכמה לבעלי.." וכן על זאת הדרך.. לבד זה יאזן את "הנדנדה" ותראי שבעלך מכבד אותך ורוצה להיות בחברתך בע"ה!!

חמותי שיתפה שחברה שלה עשתה את זה.. בעלה היה עובד ממש עד מאוחר.. ויום אחד הוא התקשר קצר רוח ושאל את אשתו איפה היא.. אז אותה חברה אמרה לרבנית שהיא למדה אצלה- "תראי! זה לא עובד! שמעת באיזה קוצר רוח הוא דיבר אליי??!!" הרבנית ענתה לה "אולי הוא פשוט מחכה לך בבית?" "בבית?! ב20 בערב?! אין סיכוי!!!" אבל היא חזרה הביתה והוא היה שם.. פינה ערב כדי לשבת איתה מיוזמתו וללא אף מילה!!! ממליצה לנסות ❤️

אני לא יודעת אם זה הפתרון.

נשמע שיש פה משהו זוגי עמוק יותר.

כי כמו שהוא רוצה שאת תרצי בתורה שלו, כך גם הגיוני שאת תרצי שהוא ירצה בקשר הזוגי איתך.

אם הוא ישב איתך בעל כרחו, רק כי 'ככה צריך', זה עדיין לא מספיק.

נשמע שיש פה עבודת עומק שצריך לעשות.

אבל בכל זאת אני רוצה לשתף במה שחשבתי, כי אולי ההסתכלות הזו יכולה לפקוח לו את העיניים קצת. (סומכת עלייך שאת מכירה אותו מספיק טוב בשביל לדעת מה, מתי, ואיך להגיד לו מתוך הדברים שאני כותבת).

בהקדמה של המהר"ל לתפארת ישראל, הוא מסביר את אמרת חז"ל "על מה אבדה הארץ (על מה היה החורבן) - שלא ברכו בתורה תחילה", שמסבירה את הפסוק בירמיהו "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ"

המהר"ל מסביר שמדובר על מצב בו כן למדו תורה, אבל לא דבקו בקב"ה, נותן התורה.

המהר"ל מסביר שלפעמים דווקא מתוך הדבקות בתורה והאהבה אליה, קשה להיות מחוברים לקב"ה, וזו סכנה שצריך להיזהר ממנה בלימוד תורה, וזה מה שחז"ל מסבירים בתור מה שהביא לחורבן.

"כי התלמיד חכם לבו דבק אל התורה, כי חביבה התורה על לומדיה, ובשביל אהבתם לתורה, דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד, כי כאשר באים ללמוד תורה ואהבתם אל התורה, אין בלימוד שלהם האהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה".

יש ערך ומעלה בלימוד תורה, גם כשהיא לא לימוד שמחובר הלכות מעשיות. אנחנו יודעים שיש טעם ללמוד גם הלכות קדשים וטהרות שלא רלוונטיות בימינו, ועדיין זה נחשב לימוד תורה ויש לו ערך.

אבל עדיין, חז"ל מלמדים אותנו במסכת אבות, שנותנת לנו את היסודות להתבוננות על החיים ועל התורה, ש"כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ - חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו - אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת".

חז"ל בעצם אומרים שהעיקר בתורה הוא החיבור שלה למעשה. תורה שמנותקת ממעשים - לא מתקיימת.
 

אם הוא עצמו יודע שכל רב שהוא ישאל יגיד לו שהוא צריך להקדיש זמן לזוגיות - הוא בעצם אומר שלימוד התורה חשוב לו יותר מאשר קיום התורה.

וזה לא מה שהקב"ה רוצה.

והמטרה שלנו בעולם הזה היא לעשות את רצון הקב"ה.

אם הוא אוהב את התורה כל כך עד שהוא חושש לשאול מה באמת הקב"ה רוצה ממנו, זו בדיוק הסכנה עליה דיבר המהר"ל.

ועצם זה שהוא מודע לכך שכל רב יגיד לו להיות עם אשתו, מראה שהוא יודע מה באמת רצון הקב"ה ממנו.

זו זכות להיות נשואה למי שאוהב את התורה.

וכשהתורה היא תורת חיים, היא ממלאת את הבית באור שלה, וכל הבית מתברך מזה.

אבל התפקיד שלך הוא לעזור לו לדייק את הלימוד כך שהוא יהיה באמת מחובר לנותן התורה ורצונו.

ודווקא הקושי שלכם פה יכול לעזור לו להיות מחובר לתורה בצורה יותר נכונה. כי הוא מביא אתכם לבירור השורש של החיבור לתורה.

אני חושבת שיהיה נכון לפנות אליו מתוך חיבור לרצון שלו, להסביר לו שאת שמחה ברצון שלו ללמוד, וגם את אוהבת את התורה ורוצה שהיא תאיר את הבית.

אבל החיבור לתורה צריך להיות קודם כל מתוך חיבור לקב"ה, נותן התורה, ולרצונו.

והקב"ה רוצה שתשקיעו בזוגיות שלכם. זה קיום התורה ממש. ודווקא הבחירה הזו של ויתור על זמן לימוד תורה בשביל קיום התורה, יתן ערך גדול יותר לזמן לימוד התורה שכן יישאר, כי הוא יהיה מתוך חיבור אמיתי יותר לקב"ה.

ובוודאי שלימוד שמגיע מכוח האישה ששמחה בלימוד של בעלה הוא משמעותי הרבה יותר מאשר לימוד שקשה ומכאיב לאישה.

הלוואי שתצליחו לגדול מתוך הקושי הזה, ולהאיר את העולם בתורה שלכם...

תודה!

בתור אחת שבעלה היה אברך כמה שנים טובות, כולל בערבים..

מה שאנחנו עשינו זה לוז קבוע ש

יום שלישי זה יום שלנו. חוזר בשעת הארוחת ערב של הילדים ונשאר לגמרי בבית. זה היה יום שלפעמים יצאנו יחד, לפעמים משחק או משהו ובעיקר לשבת על קפה ולדבר בכיף.

יומיים קבועים הוא היה נשאר עד מאוחר מאוד בישיבה, הייתי לפעמים הולכת לישון לפניו, אבל ידעתי שזה יומיים שלי לעצמי, לפעמים גם השקט הזה לעצמך הוא טוב ונעים. תמצאי לך דברים שאת נהנת לעשות לבד. לראות סרט, להכנס למטבח להכין דברים מעניינים, לסרוג, לקרוא ספר טוב. אל תרגישי אומללה מהימים האלה, תהני מעצמך.

ועוד יומיים הוא היה הולך ללמוד אבל לא עד מאוחר ממש, עד איזה 21:30 נגיד.

מוסיפה גם, שעכשיו בעלי בקושי לומד, וזה ממש ממש חבל לי וחסר לי. זה שהוא בבית בערב זה לא תמיד מתכון טוב לזוגיות... 

למצוא את האיזון יחד בשיחה בלי אמוציות, תבואי לשיחה ברוגע, נינוחה ושקולה.  בהצלחה! 

אפשר לקבוע שיהיו שני ערבים בשבוע שהוא לומד
והשאר בבית

הוא נשוי, הוא התחתן ויש לו גם מחויבויות וזכויות עם אשתו.
את לא אמורה להיות מלאכית
את רוצה קשר עם בעלך וזה טבעי לגמרי ומובן לגמרי ויש לכך גם התייחסויות הלכתיות.
בעיני זה ממש לא ביטול תורה לשבת לזמן זוגי עם האישה.

ממליצה שוב על טיפול זוגי,
לומר מה הציפיות והרצונות של כל אחד ולראות איך עוברים מעל הפער הזה.
שום דבר לא שווה לאישה שמחה שטוב לה בחייה ועם משפחתה. הטוב והשמחה שלך מקרינים על כל הבית.
אז אפשר ורצוי להגיע לעמק השווה למה שמתאים וטוב לשניכם.

שפעם התלמידים שלו ניסו למצוא לו שעה פנויה כי הרב היה עמוס מאוד, למד, ענה למכתבים, החזיק מוסדות וכו'..

והם מצאו שעה בערב שתמיד הרב משאיר פנויה שהושאלו אותו מה זה השעה הזאת והרב ענה שאת השעה הזאת אי אפשר להזיז/ לבטל כי זאת שעת תה שלו עם אישתו

ללכת לרב דחוף

בעלי גם מהישיבה הכי דוסית בעולם

אולי זאת אותה אחת;)

ורבנים היו מעיפים פה כאפות על זה נראלי

הערה: זה שהרבנים האלה עכשיו כל היום בישיבה זה לא חוכמה כי הם ככל הנראה בשלב אחר בחיים ובמשפחה כרגע

ואי ואי כמה הרבה ערבי נשים פה שמדברים על זה על איזון של המשפחה בתוך המשימה של לימוד התורה

ואני גוזרת את הגישה הזאת מהניסיון שלנו על שאלת רב על מניעה שהיינו בטוחים שנקבל בקושי אישור והופתענו מהגישה הכל כך פנאטית (!) כלפי כמה כוח צריך להיות לאישה

ואיזה רב..

שנלך גם חח

מצד אחד, ברור שזה כואב, זו לא דרך התורה בעיניי,

ברור שהוא לא מתנהג כשורה

ברור שמטרת התורה בעיניי להביא לתיקון המידות, כבוד לבני האדם , ולאשתך שזה הכי חשוב

מצד שני,

ואני יכולה לומר לך שיש גברים ששקועים בעבודה עד הצוואר גם ולא מתיחסים בקושי לאישה

זה משהו גברי, ונראה לי גם נפוץ בשלב מסוים בחיים,

שאין להם כח לבית / לילדים/ לאישה

אין להם סבלנות או מרוכזים בעצמם

זה לא משנה במה הוא עוסק, גברים בשלב מסוים אין להם סבלנות לבית, במידה מסוימת, אז לפחות תשמחי שהוא עוסק במשהו חיובי, בלימוד תורה ולא חלילה בנשהו שלילי כגון הימורים וכדו'

זה כמו שפעם היתי ממורמרת שגברים לא עוזרים בבית, והאמת שזה פשוט הטבע שקשה להם הם לא טובים בזה וכו' וזה לא משנה אם זה בגלל לימוד תורה או תפילה או בגלל עבודה, גם אם הגבר כל היום בבית לא ירצה לנקות או לשטוף כלים כי הוא לא אוהב לעשות את זה, כך שלא קשור

לסיכום

מצד אחד מותר לך להתבאס תרגישי בנוח

מאידך רוב הגברים כאלו תרגישי בנוח, חברויות עמוקות תפתחי עם בנות- חברות / אחיות וכו'

קשר עם גבר זה משהו אחר... עדיין לא ממש ברור לי ה"משהו" הזה מה ההגדרה שלו בדיוק.... תחשבי שזה בטטה שיושב על הספה ששותף איתך לחיים בדברים מאד קטנים, בהרוב את לבד , הוא לא תמיד יבין או ירגיש אותך לגמרי , סליחה על הייאוש אך לעניות דעתי זו המציאות, לאחר מס' שנות נישואין ....(ברור שבהתחלה הכל יותר ורוד והוא כן יותר מרגיש אותך וסבלני כלפייך)

יש לו כוח לבית והוא משקיע פה לא מעט, והוא טוב בזה

אולי אני מפונקת

אבל אני קצת אחרי לידה ואני צריכה אותו גם איתי ולא רק בשטיפות כלים וכו

צריכה שבעלי יקשיב לי ויהיה אכפתי כלפיי

זה ממש כואב

אבל הוא לא

אני הכי מבינה אותך

פעם היתי יכולה לבכות מזה

כיום כבר לא

התרגלתי

מה אעשה אבכה כל היום?

אז אני דואגת לשמח את עצמי בעצמי, אין ברירה

שמעתי גם משהו של איזו רבנית שאומרת ,שבעלך רוב הזמן יעצבן אותך ולא ישמח אותך

ולכן תשמחי את עצמך

וכך יהיה לך בעקיפין גם טוב בזןגיות

אני חושבת שזה מאד אמיץ, אמיתי ונכון מה שהיא אמרה

זה חיזק אותי שזה תקין ונורמלי שזוגיות זה לא תמיד פרחים ולבבות ומושלם ושבעלך מתענין בך.....

לא, הרבה פעמים הוא פשוט מעצבן!!!! או לא מספיק אכפתי וכו'

אז כנראה שלצפות ממנו לשמח אותי או להבין אותי, זה לא הכיוון

בתור זוג צעיר, אחרי שבעלך כן מתייחס אליך כמרכז עולמו, זה כיף שבעלך מתיחס אליך ככה,

גם אצלנו היה ככה ב"ה בהתחלה,

וקשה לצאת מהחלום הזה, אבל באמת אח"כ הזוגיות משתנה ואת לא מרכז עולמו, צריך להשלים עם המציאות הזו ולא להלחם בה,פשוט לשמח את עצמי וזהו..

לא מסכימה עם זה שככה זה גברים, שהם מרוכזים בעצמם ונמאס להם.

אני כן חושבת, שגברים ונשים מתנהלים בצורה שונה, כי דרך ההסתכלות שלהם שונה, הצורך שלהם שונה ולכן גם הרצון וההתנהלות. וזה דבר שמוביל לפערים והרבה תסכול.

בעיניי הפתרון לזה הוא לא להתייאש, אלא לנסות להבין.

אני חושבת שבסופו של דבר, אנשים רוצים שיראו אותם. בלי קשר לדברים או נשים. אנשים רוצים שיבינו אותם, שיתייחסו אליהם, שיראו מאמצים שלהם, שיכירו בערך שלהם. זה פוגש אותי בהמון מפגשים עם בני אדם, ובטח בזוגיות.

לא תמיד אנחנו שמים לב לזה, אבל בעצם הרבה פעמים זה מה שמפעיל בני אדם. הצורך להיראות. שמישהו ישים לב אליי ויראה אותי ואת האדם שאני.

ובשביל לראות מישהו, לא צריך להגיד שהוא צודק בכל דבר. אבל כן עוזר להבין אותו, להביע הערכה, לפרגן, לשקף את הצד שלו בצורה שמראה שאני מבינה.

ואז הרבה פעמים מה קורה בפרקטיקה כבר פחות משנה. כי אותו אדם מרגיש שהבינו אותו, שהוא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי ומישהו שם לב. ואז גם ההתנגדות יורדת.

אני חושבת שלא מספיק שמים לב כמה זה משמעותי וכמה זה מפעיל אותנו בעולם.

זה מתואר כאן בצורה קצת פשטנית, אבל זה מגיע לכל מיני רבדים שלא תמיד שמים לב אליהם. אבל הרבה הרבה קונפליקיטים יושבים על הנקודה הזו, או לכל הפחות נגרמים כי לשני הצדדים קשה לראות זה את זה באמת. וכשמצליחים לראות, כבר יותר קל

קראתי את כולכן ותודה לכן גם למי שלא הגבתי לה.

ישבתי וכתבתי לו מכתב ארוך ומפורט שמסכם פחות או יותר את מה שעובר עלי ואת כל המחשבות. ממש ישבתי עם השרשור פתוח ולקחתי מכן טיפים ואפילו משפטים.

ב''ה הייתי מרוצה מהתוצאה

לאחר יומיים בעלי קרא אותו ודיברנו קצת אתמול

נצטרך כמובן לדבר עוד, אבל מרגישה שהרוחות נרגעו

ואיזו הקלה הייתה לי אחרי שהצלחתי לכתוב מה שיושב על הלב

תודה שוב

כל הכבוד!

בעזרת ה' שהכל יסתדר בינכם...

אצלי אישית פחות או יותר ככה היה נראה דיכאון... אבל כן תכלס נשמע שכדאי לבדוק קודם פיזית, אולי להתחיל מרופא משפחה.

תפקוד בלוטת תריס בדקת? כי זה ממש יכול להשפיע על הדברים שכתבת. אולי זה דבר ראשון שכדאי לבדוק.

זה לא חלק מהפרוטוקול כי זה עולה לקופה יקר

זה לבקש מהרופאה בדיקות ויטמינים מלאות

וגם, לפעמים התווך שכתוב בקופה לא מדוייק, תבדקי בגוגל ערך מומלץ לאישה בגילך, זה ייתן לך תמונה נכונה יותר

כי גם כשהוא בטווח התקין, אם הוא יחסית נמוך זה יכול להשפיע.

ויכול להיות שהשתנה מלפני חצי שנה.

בדקת גם מאגרים של ברזל, או רק המוגלובין?

כדאי לבקש לבדוק גם תפקוד של בלוטת התריס.

נראה לי סבבה. הייתה תקופה גם שלקחתי תוסף.

בדקתי גם מאגרים, היו ממש לא וואו, לכן אני לוקחת ברזל עכשיו (צריכה יותר להקפיד..).

TSH יצא בטווח סבבה

תודה!

אולי כדאי לבקש בדיקות חוזרות, לדעת תשובה עדכנית.

לא תמיד נותנים בקלות לבדוק בי 12.

הקטן עדיין מתעורר כמה פעמים בלילה וזה קשה 😵‍💫

אבל גם כשאני נגיד ישנה שעתיים בצהריים בשבת, אני קמה ומרגישה כאילו מישהו הכה בי בראש ואני לא מצליחה לקום בקושי

מתפקדת אבל הכל מרגיש מאמץ

מתעייפת מכל דבר קטן

נגמר לי הכח מהר

אין חשק ליום יום

ומן ריקנות כזאת וחוסר טעם בהכל

עכשיו אני כבר לא שם ב''ה

ובדרך החוצה

אבל משתפת כדי שתשימי לב אם זה מרגיש לך מוכר...

אז אולי כדאי לברר יותר עם איש מקצוע אולי זה סוג של דכאון סמוי כזה או דכדוך ואפשר גם לנסות להבין למה ומה עוזר

כי היו לזה גם סיבות אובייקטיביות

אבל אצלי הדרך החוצה היתה יותר בעבודה פנימית מאומצת שלי..לא מתאים לכל אחד ..

וגם לי זה היה מורכב אבל לא מצאתי מטפלת שהתחברתי אליה

וכאילו היה אפשר גם להתעלם או להתרגל

היה משהו שעורר בי מחדש רצון עמוק לחזור לחיות

וזה דחף אותי לקחת את עצמי בידיים

כהמלצה ממליצה לפנות להתיעצות

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.

בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')

אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.

אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.

ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)

רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי

תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.

בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.

לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...

בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.

היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:

יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.

עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.

יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.

בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.

תודה🙏

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.

זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.

בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.

אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.

המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.

אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים  (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

ההזדהות מאוד עוזרת לי (נחמת טיפשים 😌 ).

כתבנו פה על כיוון תקשורתי, אני לא חושבת בכלל.

הוא מתקשר מהמם. כשהוא רגוע ונינוח, וכן, זה קורה מידי פעם, תודה לה ' , הוא ילד מעלף, מתקשר, שר ורוקד, כשאחים שלו רבים הוא "כועס עליהם " בג'יבריש , או כשמישהו בוכה הוא מיד ניגש לנחם אותו ואני שלולית ממנו.

הציעו פה הדרכות הורים שונות ואני מאוד פתוחה לשמוע אבל לא מבינה בזה כ"כ, העולם הזה מלא במטפלים ואין לי סבלנות וזמן לניסוי וטעיה . אשמח להמלצה ספציפית.

עכשיו, דיברתי עם משהי מהמשפחה והיא מכירה אותו, תיארתי לה הכל והיא טוענת על קושי בוויסות חושי. שזה מאוד נשמע לי הגיוני. אבל מה עושים עם המידע היפה הזה? התפתחות הילד זה אומר טיפול שיתחיל עוד שנה בערך עם כל הטפסת...

זה גם קושי בויסות חושי אבל גם ויסות רגשי,

הם סובלים/נהנים מעיבוד עמוק מאד של חוויות חושיות וגם רגשיות.

מוזמנת בפרטי אנסה לעזור לך עם מדריכה מתאימה.

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

רגילות. משתמשים בזה כל הילדים.

מיטת שלישיה  אז השלישית הרי קטנה יותר בגודל של המזרן.

אבל המצעים הכל מסתדר איתם..

השמיכות כנל יחיד סטנדרטי  

לא יודעת להגיד אן בדיוק או קצת יותר או קצת פחות. אולי אני פחות מדקדקת בזה. אבל לא משו שהורגש ולא משו שהילדים מתלוננים עליו בכל אופן

Buy MADE.COM Ansel Stripe 100% Cotton Duvet Cover and Pillowcase Set from Next Israel

כי ראיתי במקומות אחרים שאנשים לא ראו הבדל במידות של הציפה

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב