אין לי מה לומר.

מעריצה אותך

חיבוק גדול גדול!!!

איך דיברתם על זה?

איך השיח ביניכם בבית?

יש אינטימיות?

למה את מצפה בעצם?

מצפה שישקיע כמה דקות ביום לשבת איתי על קפה ולשמוע איך אני

שיתן אהבה בעיניים או במגע יותר מאשר נשיקה חטופה כשהוא יוצא מהבית או ''אני אוהב אותך'' כשהוא חצי ישן

ומבינים שאם הצרכים הרגשיים שלך מקבלים מענה- הצרכים שלו יקבלו גם כן 

אישה מתעסקת בגשמי בעיקר, מגשימה. כי כולה רוחנית

הבעל רוצה שתגשימי לו את הרצון....? רק בתנאי שאת שבעה רגשית. לא רואה דרך אחרת לפרגן לבעל שייצא, כשאת מרגישה שאת בתחרות עם משהו. עם כל דבר. והוא צריך להבין את זה

וצריך לדבר על זה, להגיד לו שאת הכי רוצה לתת לו את הזמן ללמוד. חשוב לך שילמד. מצד שני, את מרגישה שעומס החיים לוקחים אותו ממך ושהלימוד בסוף היום זה הקש ששובר את גב הגמל כי את לא מרגישה שהוא מתייחס אלייך מספיק. זה לא מספיק בזמן, בעומק הקשר, ואני לא מרגישה אותך איתי באמת

אני צריכה אותךךך

לא רק התורה צריכה אותך

אני אשתך ואני צריכה בעל

אולי אפשר לפנות אליו ולבקש ממנו שידבר איתו, ייתן לו סדר עדיפויות נכון?

בכל אופן, ב"ה שהתורה היא ה"מתחרה" שלך, ולא דברים כמו עבודה תובענית או כדורגל או משהו כזה...

ועוד הצעה: בקשי ממנו ללמוד איתך משהו בחברותא. זה כבר ייתן לך זמן זוגי איתו שמתאים לראש שלו, ואולי מזה תוכלי להמשיך לשיחה מעמיקה על הצרכים שלך...

ואשרייך!

שאת יכולה לדבר איתו?? 

הוא צריך איזה ניעור

התבלבל קצת בדרך

תמיד תמיד תמיד שבעלי התיייעץ עם איזה רב שלו, תמיד זה היה קודם האישה!!!

ולראות שאשכרה בעלי גם חושב שככה רב יגיד

(הרי מה הסיכוי שרב יחשוב שהלימוד תורה לא הכי חשוב עכשיו כשהוא גם ככה לא יכול כמעט ללמוד במהלך היום)

מודה, המחשבה שהוא צריך להישאר איתי ולא ללמוד כבר הרגישה לי אגואיסטית כי הוא כמעט לא לומד ביום, בעיקר בערבים

חשבתי שאין מצב שרבנים ''שלנו'' הם ככה

התורה מצווה את הבעל להיות עם האישה

 לשמח אותה

צריך לדעת סדרי עדיפויות...

זה באמת לא פשוט להרגיש שאת לא במקום הראשון עבור בעלך.. אשרייך שזכית שהוא כ"כ מחובר לתורה! אבל גם הרבי מילובביץ לא ויתר על כוס תה עם אשתו!

אני בטוחה שזה לא בכוונה.. אלא מתמימות! גברים הם לא נביאים.. ואם לא נגיד- הם לא ידעו..

לעניות דעתי, יהיה נכון אם תכיני לכם ארוחת ערב ותשתפי אותו שיש משהו שאת רוצה שתלמדו יחד! משהו שקשור לזוגיות! ללמוד יחד משהו בסגנון "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו… עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך" (יבמות סב" ב).

או אפילו על פרשת סוטה! שבה ה' יתברך מחק את שמו!!! עבור מה? עבור השלום! השלום בין הבעל לאשתו! איזה ערך עצום יש לשלום בית בין בעל ואישה! אולי לימוד משותף שעוסק בשלום בית.. וכשהנושאים יעלו כחלק מהלימוד- תוכלי גם לשתף.. לשתף כמה זה נכון שאישה צריכה מחמאות, ואישה רוצה להרגיש במקום הראשון עבור בעלה, "ואל אישך תשוקתך" וכד', ושגם את היית רוצה יותר זמן איתו.. להרגיש שהוא רוצה להיות בקרבתך.. שאת במקום הראשון עבורו (אני חוזרת על זה הרבה, אבל זה באמת צורך מהותי שיש בנו הנשים ב"ה)

את יכולה לדבר עם רב שהוא מעריך על העניין.. שיאמר לו דבר או שניים וידאג שהמסר יועבר..

זה לא מרוע או מחוסר רצון ח"ו.. נשמע שהוא פשוט לא יודדע שזה מפריע לך וזאת הפכה להיות השגרה שלכם.. תשברו שגרה! צאו מידי פעם! תקפידו על זמן איכות! תתקשרו! לימוד משותף על שלום בית יכול להועיל בע"ה- דווקא בגלל שהוא ב"ה איש של תורה.. וכמובן- תקשורת.. תתקדמו מהלימוד לשיחות סביב הנושא, תפתחו, תשתפו! תזכרי שהוא לא נביא ואם לא תגידי- הוא פשוט לא ידע מה את מרגישה ויחשוב שהכל בסדר.. ב"הצלחה יקרה!!

וגם ח"ו הוא לא עיוור או חרש

אבל בהחלט שיש פה קצר זוגי בתקשורת.  וזה משהו שצריך ללמוד...

לדעתי הכתובת היא טיפול זוגי

אם הוא לא מוכן לשמוע אפשר בהחלט לערב את הרב שלו שיעזור לו להביא למודעות

וכמובן לחפש מטפל/ת תורניים

בהצלחה!!

כתבת שאת "מתאבדת", וזה מאד כאב לי לקרא את זה.

התורה ב"ה תורת חיים, וממש לא צריכה את הקרבנות שלנו.

שאומרים "היא מקריבה בשביל שהוא ילמד" זה כל כך לא נכון היחס לתורה.

יש פרוש אהוב עלי- עץ חיים היא למחזיקים בה תומכיה מאושר.

בה ולא אותה- התורה לא זקוקה שנחזיק אותה.

אנחנו זוכות להחזיק בתורה ובזכות זה אנחנו מאושרות!

כמו שכתבו כאן לפני- זה נראה לי עניין זוגי, וזה נורמלי והגיוני, זו עבודה תמידית להבין אחד את השניה ומה עושים כשרצונות מתנגשים וכו'

וזה קורה בכל תחום בחיים - אם הוא בדיוק רוצה / צריך ללכת לעבודה/ חברים/ למשחק/לסרט.

זוגיות היא ריקוד שלוקח הרבה זמן לרקוד אותו,

ובזמן הלמידה (שזה כל החיים 😃) אין ספק שיש קושי, אבל בבקשה בבקשה אל תפילי את זה על התורה.

יש הרבה דרכים ללמוד את הריקוד הזוגי הזה,

לי מאד עזר לגבי לימוד תורה - חוברת של הרבנית  עדית איצקוביץ - אחד היה אברהם.

היא מסבירה שם כל כך ברור את השותפות בין אברהם אבינו לשרה אימנו שזה התיישב על ליבי- ושינה לי ממש את ההסתכלות על החיים-

זה לא הוא והתורה מולי- אלא שנינו והתורה.

התורה שהוא לומד היא אינטרס שלי בדיוק כמו ששלו, ויש כאן מטרה משותפת לשנינו שכל אחד תורם את חלקו להגשמת המטרה הזוגית שלנו.

וכשאנחנו חיים בעולם מתוך תחושה של "אחד קראתיו", של רצון משותף להגדיל את שם ה' בעולם אנו מגיעים דווקא לאחדות מופלאה!!!

המהר"ל אומר את זה על הפסוק מישעיהו-הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ:

כי אברהם ושרה מתאחדים מצד עצמם יותר מכל איש ואישה בעולם!!!

כי גם כאשר התורה היא הכל, יש בעל ואשה. וצריך לתחזק את זה. אחרת מה עשינו? אם חס וחלילה קורה משהו לזוגיות בגלל הקרבה- ונהרס משהו בבית. זה לא שווה את זה!

ולא נשמע כ"כ מדברי הפותחת שאין כבוד לתורה. הפוך זה נראה שהכל סביב התורה. ולכן אם את מחזקת את זה שכביכול היא הבעייתית והיא צריכה לשנות את התפיסה שלה-בעוד כשהיא אומרת שהיא צריכה בעל, משמע אין פה הרבה יחס בזוגיות טוב בריא ושמח (במידה מסויימת, שוב ביחס לדברי הפותחת) אז מקטינה את הצורך הביסי ביותר!!! שלה. ושנשמע שממש יש חוסר שזועק.

אז התורה היא חיינו חד משמעי!! מסכימה עם כל מילה אבל לשמור על הבית, ולשמור על הזוגיות בריאה וטובה זה קודם כל!

וזה הפוך ממש-זה רצון התורה בעיני.

ובסוף את אומרת על תפילי על התורה, אבל זה זה. מה לעשות.

כמו שבנא מכור לעזרה לאנשים-שזה נהדר לעזור לאנשים. אבל זה בא על חשבון הבית. זה הופך את העזרה של הבעל לאנשים לדבר שגוי ולא נכון.

לעניות דעתי

התורה היא תורת חיים - הכוונה שהיא דבר חי!

וכשהתורה הופכת לדבר ש"מפריע" לשלום בית, זה סימן בשבילנו שהתפיסה של התורה שגויה,

תורת חיים לא נוגדת את החיים!

והדוג' שהבאת על עזרה לאחרים בדיוק מראה את הסכנה ביחס שגוי לתורה,

המסקנה שלך מבעל שעוזר על חשבון הבית זה שהעסקה זה דבר שגוי.

לפי אותה לוגיקה יוצא שחלילה התורה זה דבר שגוי, וזה לא יתכן-  כי הרי התורה קדמה לעולם!

לכן הלוגיקה צריכה להיות הפוכה- להבין שהריקוג הזוגי צריך כאן תיקון ולא התורה.

דבר נוסף- שאליו התכוונתי- הרבה נשים לצערי חיות בתחושה שהן צריכות להקריב בשביל התורה , וכשכותבים שמתאבדים בשביל לימוד תורה, בסוף יש פיצוץ.

התורה היא תורת חיים ,וכשמוצאים את היחס הנכון ללימוד תורה-אפשר ממש לראות  כמה שאנחנו זוכות בכך שהבעל הלך ללמוד ולא כמה אנחנו מסכנות שהוא הלך ללמוד.

והחידוד הזה- חשוב מאד,כתבתי בקצרה מהרבנית עידית,אבל זה נראה לי חידוד שחובה על כל אישה לעשות ( וזה גם לא קשור לאברכית או ללא אברכית)- ללמוד ולחזק בתוכנו מה זה תורה, כמה היא יפה ותמה ,כמה אנחנו רוצות חלק בה, וכשלומדים ומחדדים את היחס הנכון- כשהבעל הולך לשיעור זה לא כי הוא אוהב את התורה ולא אותי,אלא כי שנינו אוהבים את התורה.

וכמובן  כמובן שלא התכוונתי חלילה שלפותחת אין כבוד לתורה,אלא שכדאי לבדוק האם התפיסה של היחס ללימוד - נכונה

מרשה לי להוסיף קצת מהבחינה הזוגית.

יש כל מיני דרכים להתמודד עם פערים בזוגיות, ולפעמים זה שילוב של כל מיני דברים ביחד.

הכלל הראשון אצלי הוא שאני לא מוותרת אם אני לא שלמה עם זה. לא שווה לי ויתור אם יש איתו מיליון תסכולים שבסוף מובילים לפיצוץ.

אבל מה כן? הרי בסוף יש פער שצריך לגשר עליו.

אז אפשר לדבר, לשתף, למצוא פתרונות ביחד.

אבל לפעמים יש איזה נושא או עניין שגם כשמדברים לא מצליחים להגיע לפתרון יחד. ואז הדרך היא באמצעות ניסיון להבין את הצד השני, לראות את העולם דרך המשקפיים שלו.

אני ממש "נכנסת לראש" של הצד השני. אני מנהלת את הדיון בתוך הראש שלי, בכל פעם מייצגת את העמדה של אחד מאיתנו. עד שבסוף אני מצליחה להבין את נקודת באמת בצד של כל אחד מאיתנו. כשאני מצליחה להבין, כשאני רואה באמת מה הצד השני חושב, כל הכעס וההתנגדות נעלמת, ואז כבר הרבה יותר קל לגשר על הפער. לא תמיד אני מצליחה לייצג את הצד שלו בעצמי, ואז אני מנסה ללמוד ולהבין יותר. להתבונן מהצד, לקרוא, להתייעץ ואז יותר קל לי.

ואם אני מבינה נכון @אם מאושרת

זה די דומה לתהליך שאת מציעה.

יש כאן עבודה כפולה

גם לשים לב לקושי שהמסירות לתורה יוצרת, ולא להתעלם ממנו, אלא להשתמש בו כדי לדייק את מה שנכון לנו.

אבל בנוסף לנסות גם מהצד השני ללמוד יותר על התורה בצורה שתאיר את זה קצת אחרת ואז אולי תעזור לנו לשחרר את הכעס סביב העניין.

זה לא סותר, וזה לא מוחלט לאף אחד מהצדדים, זה פשוט שתי תנועות שבאות במקביל ונפגשות

התחברתי לעבודה הזוגית שכתבת,

פרטת יפה וחיזקת אצלי דברים. תודה רבה!

בנוסף למה שכתבת, לגבי לימוד תורה יש עניין נוסף וזה החלק שלי בתורה,

אין לנו כנשים חיוב בלימוד תורה אבל יש לנו חלק בתורה, גם אנחנו מתפללות "ותן חלקנו בתורתך".

אז כשאני מחדדת את חשיבות לימוד התורה זה גם עוזר לי להבין לגבי עצמי כיצד אני רוצה שהחלק הזה יבוא לידי ביטוי.

זה לא אומר שהתורה היא דבר שגוי חלילה. אלא השימוש בה לא נכון.

כמו שאפשר להיות "נבל ברשות התורה". זה לא שהתורה היא דבר רע. אלא שע"י התורה ושימוש לא נכון (קצת מילה לא נכונה להגיד שימוש אבל לא מוצאת מילה אחרת) בה אפשר ללכת בניגוד מוחלט למטרה.

זה מה שאני מתכוונת.

לימוד תורה הוא דבר חיוני אך יכול להיות פסול לגמרי עד כדי שאסור ללמוד תורה בגלל סיבות מסויימות.

ואני לא רואה בכלל שזה אומר סתירה בין הערך הענק של התורה לזה.

לא חסר סיפורים על רבנים שהפסיקו מהלימוד שלהם לכל מיני צרכים חיונים אחרים.

ובטח בשביל פיקוח נפש. ובעיני זוגיות שהיא עלולה להגיע ח"ו למקומות לא טובים ולפירוק הבית אין שום אבל שום ערך לתורה הנלמדת אז.

כמו ללמוד תוך כדי נהיגה ולדרוס מישהו. אז התורה פסולה? כן! בזמנים מסויימים אסור ללמוד תורה. נקודה.

-כל הנ"ל בעיני הוא דיון עקרוני ללא קשר לפותחת.-

מסכימה איתך על נבל ברשות התורה.

יש גם ביטויים יותר חריפים על התורה שחזל אמרו- כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם מוות.

אבל מה שאת כותבת זה מצד הבעל,

אני מתכוונת ליחס לתורה מצד האישה.

לימוד תורה של הבעל שנעשה מתוך הרגשה של קרבנות של האישה- יש כאן זלזול בתורה- כאילו התורה לא יכולה "להסתדר" בלעדי,

התורה זקוקה "לי" שאחזיק אותה,

וזה גישה מסוכנת לתורה.

התורה עמוקה מני ים, היא משהו קדוש ונשגב ואינסופי ולכן לא צריכה את הקרבנות שלי.

יש לי זכות ליטול חלק בתורה כשבעלי לומד ואני מאפשרת לו.

ואני מאושרת שזוכה בזה.

עכשיו אחרי גישה כזו ללימוד תורה-בוודאי ראוי לשבת יחד ולמצוא את האיזון המתאים לבית שלנו.ושהבעל יבדוק ויברר מה ראוי ונכון לעשות.

*וכמובן כמו שכתבת שזה דיון רעיוני בלי קשר לפותחת

וזה לא נשמע מקום טוב.

וזה שהיא בוחר לברוח ולהשתמש בתורה, זה לא חיובי.

זה מבלבל.

אם היה בורח למקומות לא טובים, זה היה שקוף מדי ולכן הוא לא בורח לשם.

עוד לפני שמדברים עליו, צריך לדבר עלייך ולשים גבול ברור בין תורה לשמה שהיא חיובית וצריך לתמוך ולשמוח בה , לבין בריחה שהיא שלילית וצריך לעצור אותה ולא להתאבד בשבילה.

צריך לקרוא לילד בשמו, מתוך הבהירות בין הטוב לרע,

להעביר את הכדור אליו ואז הוא לא יוכל להתחמק יותר בתירוץ של "תורה",

אלא יצטרך להתמודד עם השאלות.

דווקא מתוך זה שבבית הוא עושה הרבה, זה מזקק שהבעיה היא לא "התמכרות" לתורה,

אלא הבעיה היא שהוא בורח מנקודה מסויימת בזוגיות שלכם.

יכול להיות שזה קשור אלייך ולדינמיקה שלכם,

ויכול להיות שזה לגמרי רק שלו.

זה בירור שתצטרכו לעשות, אחרי שתצליחו להגדיר בבהירות מה טוב ומה רע ולא לתת יותר את האפשרות לברוח מההתמודדות עם המקום הלא נוח, בהצדקה של לימוד תורה.

לגבי מי יכול לדבר איתו, אני לא חושבת שהרב זה לא הדמות שנכון לפנות אליה, דווקא כי לימוד התורה זה האישיו פה. זה יכול להקריס בבת אחת את כל התדמית שהוא בנה לעצמו ורק לגרום לו עוד יותר לברוח ולהסתגר.

הייתי משאירה את הרב במקום שתומך בו, ולא במקום שיודע את הסודות שלו והמקומות הפחות נוחים באישיות שלו.

אלא אם יש רב שהוא לא בקשר איתו ביומיום ואז זה לא יפגע באגו שלו אם הרב ידבר איתו על הנושאים האלה.

אני מציעה שקודם תלבני את הנושא עם אשת מקצוע מהצד שלך בלבד, וכשלך תהיה בהירות בנושא תוכלי להוביל שיח מתאים בבית באופן הדרגתי כזה שישפיע עליו ולא יגרום לו להתגוננות והתבצרות בצד שלו.

שהוא לא הולך ללמוד כי הוא בורח אלא כי הלימוד שלו חשוב לו מאוד מאוד מאוד ב''ה

אענה על השאר בפירוט ההמשך 

@מיקי מאוס 

להיפך, כשמשהו חשוב לך מאוד מאוד ואתה מרגיש טוב להתעסק איתו וזה נותן לך סיפוק ומשמעות,

אז כשיש בעיות בתחום אחר, טבעי שתפנה למקום שאתה אוהב ומרגיש בו בנוח.

יכול להיות שזה לא הסיפור שלכם, אבל חשוב להדגיש שזה לא סותר ולכן יכול להיות מבלבל.

לא היה לי ספק שלשלוח אותו לרב זה לא לטובתי כי הרי הוא עוזר לי המון! בדברים הטכניים בבית.. אבל זה לא שהוא לומד מהבוקר עד הלילה. אבל חשבתי שכבר אין מה להפסיד

ואז ראיתי את ההמלצה שלכן לשלוח אותו

והרגשתי שברור שרב יגיד לו ללמוד כי הוא בישיבה מאוד מאוד רצינית ןקצת צולר''ית

מסתבר קודם כל שהוא חושב שהוא צריך, וכל מי שבישיבה לומד משבע עד 23:00 את כל הסדרים

ויצא מנקודת הנחה שאם התחתנתי איתו אז זה מה שהסכמתי לו גם. ולי זה נשמע עכשיו שזה מתאים יותר לבחור ולא לאברך עם ילדים צפופים ואישה שמתאוששת מלידה

והוא מסכן, כמעט ואין לו זמן ללמוד בתקופה זו (באמת ..!) וכל יהבו הוא על הערב כשהילדים ישנים סוף סוף ואז הוא יכול ללמוד. אבל אני בערב כשהם ישנים רק רוצה יחס ממנו ולפרוק את היום יחד.

🔴🔴🔴🔴🔴🔴

ומה השוס?? הוא אמר!!!!! שהוא לא רוצה ללכת לרב כי ברור לו שכל רב יגיד לו להיות בבית (הלם!)

ויותר מזה, שהוא לא רוצה ללכת כי הוא ציני לגבי זה, כי הרבנים האלה כן נמצאים בישיבה בלי סוף אז זה לא פייר.

ואני רק- אם גם הרבנים, שהוא כל כך תופס מהם חושבים ככה, והם ההשראה שלו, אז למה לא להקשיב להם??

לטענתו הוא רוצה שזה יבוא ממני, שאני ארצה שהוא יחזור כל יום ב23:00 וילמד. ושזה לא יהיה לי קשה!

אבל היי, בתיאוריה אני רוצה! וקשה לי!

ואם צריך אישור מהאישה (שוב הלם שאני עוברת את הסבל הזה בלי לדעת שבעצם זה לא מובן מאליו גם מבחינת הגישה הרבנית) אז למה להיות כל כך קשה עם זה שלא תמיד זה מתאים??

אני יודעת, הוא רוצה שאהיה מלאכית. אני יודעת שהוא רוצה שלא יהיה לי קשה לא משנה מה. אני יודעת שהוא רוצה ש*אני* ארצה שהוא ילך ללמוד כל כך הרבה.  אבל לפעמים אני צריכה כוס קפה איתו, גם אם זה על חשבון זמן הערב שהוא לומד

אני יודעת שאין לו כל כך הזדמנויות ללמוד בתקופה הזאת כי גם משלב עבודה. והוא רוצה שכל רגע שיוכל ללמוד-ילמד.

לצערנו אין רב ספיציפי שהוא איתו בקשר יומיומי, אבל אולי אולי יעזור שידבר עם אחד מהם, ואולי לא..

אני חושבת שבאמת כשזה יגיע ממך זה יהיה מהמם!

אולי תגידי לו שאת צריכה את זה לאט לאט? ושאת רוצה שהוא יהיה בבית איתך קצת ואז שילך ללמוד? ואולי לאט לאט שתראי שהוא גם נמצא איתך כשאת רוצה, ואתם ביחד בזה אז גם משהו יתן לך לשחרר. כי אולי נגיד זה שהוא כביכול לא מושג, וכשהוא לומד הוא לא איתך, זה קשה לך. אבל אם תדעי שכשאת צריכה/רוצה אותו הוא ישר יגיע ויהיה שם זה יתן לך רוגע. 'פתו בסלו' מה שנקרא

לפעמיים כשדברים לא מגיעים בכוח אלא בניחותא הם מתיישבים על הלב.

ועצוב שהוא לא מבין את זה...

אולי יום אחד תוכלי לשחרר אותו ללמוד בערב

כרגע זה לא מתאים לך.

והוא צריך לקבל את זה.

כמו שכל אישה חווה הריון אחרת והבעל צריך להתאים את עצמו,

כך גם כל אישה צריכה צרכים שונים...

ואני מאמינה שהרבנים שלו שלומדים עד מאוחר כבר סיימו עם השלב של הקטנטנים (לא בטוח ובכל זאת...)

בכל מקרה תסבירי לו יפה שאת צריכה אותו,

ואם הוא לא מקבל דעת תורה- כמה שווה התורה שלו?

וגם אם הם נמצאים בערבים בישיבה - יכול להיות שבבית הם נמצאים בזמנים אחרים, וזה כבר אחרי הרבה שנים של זוגיות ולימוד תורה, שבהן הם מן הסתם למדו לשלב בין הדברים בצורה הכי בריאה להם ולנשותיהם.

תאמרי לו בעדינות שאת לא מלאכית, וטוב שכך. את אישה, אישה שאוהבת גם את התורה וגם אותו, ויש לך רצונות וצרכים משל עצמך, ועם אהבתך הגדולה לתורה את זקוקה גם למילוי הצרכים שלך...

ברמה הפרקטית - אולי אתם יכולים לסכם על מספר ערבים בשבוע שבהם הוא נשאר לסדר ערב, אבל בערבים האחרים שיהיה בבית, גם יעזור לך מבחינה טכנית וגם יהיה איתך מבחינה רגשית, ותעשו דברים שמוקדשים לזוגיות - אפשר גם חברותא זוגית, אפשר סתם ארוחת ערב ולדבר, אפשר משחקים בזוג, אפשר מדי פעם להזמין בייביסיטר ולצאת קצת...

העיקר שהוא יבין שזה דבר שנחוץ, לא רק לך אלא גם לא.

(ובנימה אישית: בישיבה של בעלי ההנחיה הרשמית לאברכים הייתה שלא להישאר לסדר ערב. כמה שנים אחרי שהתחתנו בעלי ביקש לחזור לסדר ערב, לפחות מדי פעם, והסכמתי. אבל אחרי תקופה ראיתי שזה קשה לי, גם רגשית וגם טכנית עם הילדים, והוא ויתר על סדר ערב ולא חזר לזה. מדי פעם כשיש לו זמן ולי יש אפשרות הוא באמת הולך בערבים ללמוד או לומד בבית, אבללא כמשהו קבוע. ויש סיכוי שבעתיד, כשנתבגר, המצב ישתנה והוא יוכל לחזור לזה... אבל לא בשנים הקרובות.)

אשרייך שפתחת איתו את הנושא ודיברת על זה! זה הדבר הכי בסיסי בזוגיות טובה.

אני מקווה שהוא מעצמו יתחיל להבין את חוסר ההיגיון במצב כרגע.

אבל בכל מקרה אולי תזמיני אותו לשיחה ללבן ביחד את המצב כרגע, מתוך מקום של הבנה וחיבור לרצון שלו (ונראה שאת באמת מבינה ורוצה, אבל לא בטוח שאת מראה לו את זה) והצגה של הצרכים שלך. ואני יודעת שזה קשה, אבל ככל שתדברי יותר בשפה של להציג לו מה את צריכה ולא ממקום של ביקורת עליו, יותר סיכוי שהדברים  יתקבלו. "מצד אחד ממש חשוב לנו שתשקיע זמן משמעותי בלימוד תורה, במיוחד עכשיו שאתה עובד ואין לך הרבה זמן. מצד שני אני מרגישה שאני ממש צריכה שתהיה פנוי לדבר איתי ולשמוע אותי בערב אחרי שהילדים ישנים ועכשיו אני מבינה שגם לפי התורה יש לזה ערך משמעותי, אז בוא נחשוב ביחד איך מגשרים על הפער הזה."

ומשם אפשר לגשת לחשוב על פתרונות באופן משותף- אולי שישב איתך חצי שעה ואז ילך ללמוד. אולי שיחזור ב10 במקום ב11. אולי שיישאר בבית חלק מהערבים ויצא ללמוד חלק מהערבים. או אולי בכלל אפשרי שישקיע זמן בך או שילמד תורה מתישהו במהלך הבוקר.

זה באמת לא פשוט.. שולחת עוד חיבוק ענק!!!

אני חושבת שבעלך קצת דיכוטומי.. זה לא שהוא או ילמד בערב או לא ילמד בכלל.. 15 דקות של לשבת יחד על כוס תה לפני הלימוד- ופעם בשבוע של יציאה זוגית יתרחשו בע"ה, זה לא אומר שהוא לא יוכל ללמוד בכל שאר הזמן בערב.. וגם אני מכירה זוגות שהבעל אברך.. לא משלב וכד'- ועדיין זה לא בא על חשבון הזוגיות!! גיסתי עם 9 ילדים ובעלה אברך ב"ה כבר 18 שנים! אז נכון, הוא מסיים ב23:00 בלילה ב"ה, אבל זה כי אשתו לא מוכנה אחרת.. גם כשהיה להם קושי כלכלי, היא לקחה על עצמה עוד עבודות.. גם כשהרב אמר לו לצאת לעבוד- היא התחננה בפני בעלה שלא! שילמד! ואת יודעת מה זה יצר? בעלה מעריץ אותה.. את צריכה לראות אותם מהצד כדי להבין.. הוא לומד כל רגע פנוי ב"ה, אבל הוא גם זה שמכין לה כל ערב ויטמינים על השיש ומזכיר לה לדאוג לעצמה וזה שלא יכול לסיים את היום בלי כוס תה עם אשתו.. יודעת למה? היא מוסרת נפש בשבילו- אז הוא מוסר בשבילה.

אולי אם דווקא תרפי ותראי לו שאת מעריכה את הלימוד שלו (בסוף זה העולם הבא שלך! וכמה שיותר קשה לך- השכר שלך יותר גדול!!)- הוא יעריך אותך ומעצמו יפגין יותר דאגה ואהבה.

בזוגיות זה עובד הפוך- כל אחד רואה את השני ומנסה לעשות מה שאפשר לטובת השני.. כשאני רואה אותך ואתה רואה אותי- זה הקשר הכי אמתי ושלם שיש! כי הוא לא תלוי בדבר! את רק נותן ונותן והנתינה רק מחברת יותר ויותר. אולי אם תביני כמה את מרוויחה מזה שאת מוסרת נפש ברגעים האלה בשביל התורה- תסתכלי על הרגעים האלה אחרת. בסוף רוגע מגיע מבפנים, לא מבחוץ.. ונחת זה לא קשור לרעש ולבלאגן בחוץ, אלא בכמה את מאמינה בה' יתברך שאוהב אותך ומסובב הכל ככה לטובתך!!!

צריך תמיד איזון.. אבל לפעמים כשלוחצים זה רק מרחיק ומוציא את החשק.. אולי אם תרפי ותראי לו שאת מעריכה אותו- דברים ישתנו מעצמם בע"ה!

עוד דבר ששמעתי לאחרונה מחמותי היקרה, היא שמעה את זה בסדרת שיעורים שגיסתי רכשה בתשלום על זוגיות ושלום בית.. זוגיות זאת כמו נדנדה. נדנדה אחת- אבל כשאחד עולה, השני יורד.. לכן חשוב לשמור על איזון.. איך ומה זה אומר? כשהאישה (כנ"ל לגבי הגבר) מורידה את עצמה והערך העצמי שלה נמוך- היא מקפיצה את הבעל למעלה וזה גורם לו להיות פוגעני ולהתנשא.. הוא לא יעריך ככה לעולם.. אותה רבנית אמרה פשוט לדבר אל עצמך בקול, כל יום 10 דקות, ולומר "אני הכי טובה לבעלי, לכן ה' זיווג אותנו יחד ובחר דווקא אותי. אני הכי יפה לבעלי, לכן ה' זיווג אותנו יחד ובחר לו דווקא אותי, אני הכי חכמה לבעלי.." וכן על זאת הדרך.. לבד זה יאזן את "הנדנדה" ותראי שבעלך מכבד אותך ורוצה להיות בחברתך בע"ה!!

חמותי שיתפה שחברה שלה עשתה את זה.. בעלה היה עובד ממש עד מאוחר.. ויום אחד הוא התקשר קצר רוח ושאל את אשתו איפה היא.. אז אותה חברה אמרה לרבנית שהיא למדה אצלה- "תראי! זה לא עובד! שמעת באיזה קוצר רוח הוא דיבר אליי??!!" הרבנית ענתה לה "אולי הוא פשוט מחכה לך בבית?" "בבית?! ב20 בערב?! אין סיכוי!!!" אבל היא חזרה הביתה והוא היה שם.. פינה ערב כדי לשבת איתה מיוזמתו וללא אף מילה!!! ממליצה לנסות ❤️

אני לא יודעת אם זה הפתרון.

נשמע שיש פה משהו זוגי עמוק יותר.

כי כמו שהוא רוצה שאת תרצי בתורה שלו, כך גם הגיוני שאת תרצי שהוא ירצה בקשר הזוגי איתך.

אם הוא ישב איתך בעל כרחו, רק כי 'ככה צריך', זה עדיין לא מספיק.

נשמע שיש פה עבודת עומק שצריך לעשות.

אבל בכל זאת אני רוצה לשתף במה שחשבתי, כי אולי ההסתכלות הזו יכולה לפקוח לו את העיניים קצת. (סומכת עלייך שאת מכירה אותו מספיק טוב בשביל לדעת מה, מתי, ואיך להגיד לו מתוך הדברים שאני כותבת).

בהקדמה של המהר"ל לתפארת ישראל, הוא מסביר את אמרת חז"ל "על מה אבדה הארץ (על מה היה החורבן) - שלא ברכו בתורה תחילה", שמסבירה את הפסוק בירמיהו "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ"

המהר"ל מסביר שמדובר על מצב בו כן למדו תורה, אבל לא דבקו בקב"ה, נותן התורה.

המהר"ל מסביר שלפעמים דווקא מתוך הדבקות בתורה והאהבה אליה, קשה להיות מחוברים לקב"ה, וזו סכנה שצריך להיזהר ממנה בלימוד תורה, וזה מה שחז"ל מסבירים בתור מה שהביא לחורבן.

"כי התלמיד חכם לבו דבק אל התורה, כי חביבה התורה על לומדיה, ובשביל אהבתם לתורה, דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד, כי כאשר באים ללמוד תורה ואהבתם אל התורה, אין בלימוד שלהם האהבה אל השם יתברך במה שנתן תורה".

יש ערך ומעלה בלימוד תורה, גם כשהיא לא לימוד שמחובר הלכות מעשיות. אנחנו יודעים שיש טעם ללמוד גם הלכות קדשים וטהרות שלא רלוונטיות בימינו, ועדיין זה נחשב לימוד תורה ויש לו ערך.

אבל עדיין, חז"ל מלמדים אותנו במסכת אבות, שנותנת לנו את היסודות להתבוננות על החיים ועל התורה, ש"כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ - חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו - אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת".

חז"ל בעצם אומרים שהעיקר בתורה הוא החיבור שלה למעשה. תורה שמנותקת ממעשים - לא מתקיימת.
 

אם הוא עצמו יודע שכל רב שהוא ישאל יגיד לו שהוא צריך להקדיש זמן לזוגיות - הוא בעצם אומר שלימוד התורה חשוב לו יותר מאשר קיום התורה.

וזה לא מה שהקב"ה רוצה.

והמטרה שלנו בעולם הזה היא לעשות את רצון הקב"ה.

אם הוא אוהב את התורה כל כך עד שהוא חושש לשאול מה באמת הקב"ה רוצה ממנו, זו בדיוק הסכנה עליה דיבר המהר"ל.

ועצם זה שהוא מודע לכך שכל רב יגיד לו להיות עם אשתו, מראה שהוא יודע מה באמת רצון הקב"ה ממנו.

זו זכות להיות נשואה למי שאוהב את התורה.

וכשהתורה היא תורת חיים, היא ממלאת את הבית באור שלה, וכל הבית מתברך מזה.

אבל התפקיד שלך הוא לעזור לו לדייק את הלימוד כך שהוא יהיה באמת מחובר לנותן התורה ורצונו.

ודווקא הקושי שלכם פה יכול לעזור לו להיות מחובר לתורה בצורה יותר נכונה. כי הוא מביא אתכם לבירור השורש של החיבור לתורה.

אני חושבת שיהיה נכון לפנות אליו מתוך חיבור לרצון שלו, להסביר לו שאת שמחה ברצון שלו ללמוד, וגם את אוהבת את התורה ורוצה שהיא תאיר את הבית.

אבל החיבור לתורה צריך להיות קודם כל מתוך חיבור לקב"ה, נותן התורה, ולרצונו.

והקב"ה רוצה שתשקיעו בזוגיות שלכם. זה קיום התורה ממש. ודווקא הבחירה הזו של ויתור על זמן לימוד תורה בשביל קיום התורה, יתן ערך גדול יותר לזמן לימוד התורה שכן יישאר, כי הוא יהיה מתוך חיבור אמיתי יותר לקב"ה.

ובוודאי שלימוד שמגיע מכוח האישה ששמחה בלימוד של בעלה הוא משמעותי הרבה יותר מאשר לימוד שקשה ומכאיב לאישה.

הלוואי שתצליחו לגדול מתוך הקושי הזה, ולהאיר את העולם בתורה שלכם...

תודה!

בתור אחת שבעלה היה אברך כמה שנים טובות, כולל בערבים..

מה שאנחנו עשינו זה לוז קבוע ש

יום שלישי זה יום שלנו. חוזר בשעת הארוחת ערב של הילדים ונשאר לגמרי בבית. זה היה יום שלפעמים יצאנו יחד, לפעמים משחק או משהו ובעיקר לשבת על קפה ולדבר בכיף.

יומיים קבועים הוא היה נשאר עד מאוחר מאוד בישיבה, הייתי לפעמים הולכת לישון לפניו, אבל ידעתי שזה יומיים שלי לעצמי, לפעמים גם השקט הזה לעצמך הוא טוב ונעים. תמצאי לך דברים שאת נהנת לעשות לבד. לראות סרט, להכנס למטבח להכין דברים מעניינים, לסרוג, לקרוא ספר טוב. אל תרגישי אומללה מהימים האלה, תהני מעצמך.

ועוד יומיים הוא היה הולך ללמוד אבל לא עד מאוחר ממש, עד איזה 21:30 נגיד.

מוסיפה גם, שעכשיו בעלי בקושי לומד, וזה ממש ממש חבל לי וחסר לי. זה שהוא בבית בערב זה לא תמיד מתכון טוב לזוגיות... 

למצוא את האיזון יחד בשיחה בלי אמוציות, תבואי לשיחה ברוגע, נינוחה ושקולה.  בהצלחה! 

אפשר לקבוע שיהיו שני ערבים בשבוע שהוא לומד
והשאר בבית

הוא נשוי, הוא התחתן ויש לו גם מחויבויות וזכויות עם אשתו.
את לא אמורה להיות מלאכית
את רוצה קשר עם בעלך וזה טבעי לגמרי ומובן לגמרי ויש לכך גם התייחסויות הלכתיות.
בעיני זה ממש לא ביטול תורה לשבת לזמן זוגי עם האישה.

ממליצה שוב על טיפול זוגי,
לומר מה הציפיות והרצונות של כל אחד ולראות איך עוברים מעל הפער הזה.
שום דבר לא שווה לאישה שמחה שטוב לה בחייה ועם משפחתה. הטוב והשמחה שלך מקרינים על כל הבית.
אז אפשר ורצוי להגיע לעמק השווה למה שמתאים וטוב לשניכם.

שפעם התלמידים שלו ניסו למצוא לו שעה פנויה כי הרב היה עמוס מאוד, למד, ענה למכתבים, החזיק מוסדות וכו'..

והם מצאו שעה בערב שתמיד הרב משאיר פנויה שהושאלו אותו מה זה השעה הזאת והרב ענה שאת השעה הזאת אי אפשר להזיז/ לבטל כי זאת שעת תה שלו עם אישתו

ללכת לרב דחוף

בעלי גם מהישיבה הכי דוסית בעולם

אולי זאת אותה אחת;)

ורבנים היו מעיפים פה כאפות על זה נראלי

הערה: זה שהרבנים האלה עכשיו כל היום בישיבה זה לא חוכמה כי הם ככל הנראה בשלב אחר בחיים ובמשפחה כרגע

ואי ואי כמה הרבה ערבי נשים פה שמדברים על זה על איזון של המשפחה בתוך המשימה של לימוד התורה

ואני גוזרת את הגישה הזאת מהניסיון שלנו על שאלת רב על מניעה שהיינו בטוחים שנקבל בקושי אישור והופתענו מהגישה הכל כך פנאטית (!) כלפי כמה כוח צריך להיות לאישה

ואיזה רב..

שנלך גם חח

מצד אחד, ברור שזה כואב, זו לא דרך התורה בעיניי,

ברור שהוא לא מתנהג כשורה

ברור שמטרת התורה בעיניי להביא לתיקון המידות, כבוד לבני האדם , ולאשתך שזה הכי חשוב

מצד שני,

ואני יכולה לומר לך שיש גברים ששקועים בעבודה עד הצוואר גם ולא מתיחסים בקושי לאישה

זה משהו גברי, ונראה לי גם נפוץ בשלב מסוים בחיים,

שאין להם כח לבית / לילדים/ לאישה

אין להם סבלנות או מרוכזים בעצמם

זה לא משנה במה הוא עוסק, גברים בשלב מסוים אין להם סבלנות לבית, במידה מסוימת, אז לפחות תשמחי שהוא עוסק במשהו חיובי, בלימוד תורה ולא חלילה בנשהו שלילי כגון הימורים וכדו'

זה כמו שפעם היתי ממורמרת שגברים לא עוזרים בבית, והאמת שזה פשוט הטבע שקשה להם הם לא טובים בזה וכו' וזה לא משנה אם זה בגלל לימוד תורה או תפילה או בגלל עבודה, גם אם הגבר כל היום בבית לא ירצה לנקות או לשטוף כלים כי הוא לא אוהב לעשות את זה, כך שלא קשור

לסיכום

מצד אחד מותר לך להתבאס תרגישי בנוח

מאידך רוב הגברים כאלו תרגישי בנוח, חברויות עמוקות תפתחי עם בנות- חברות / אחיות וכו'

קשר עם גבר זה משהו אחר... עדיין לא ממש ברור לי ה"משהו" הזה מה ההגדרה שלו בדיוק.... תחשבי שזה בטטה שיושב על הספה ששותף איתך לחיים בדברים מאד קטנים, בהרוב את לבד , הוא לא תמיד יבין או ירגיש אותך לגמרי , סליחה על הייאוש אך לעניות דעתי זו המציאות, לאחר מס' שנות נישואין ....(ברור שבהתחלה הכל יותר ורוד והוא כן יותר מרגיש אותך וסבלני כלפייך)

יש לו כוח לבית והוא משקיע פה לא מעט, והוא טוב בזה

אולי אני מפונקת

אבל אני קצת אחרי לידה ואני צריכה אותו גם איתי ולא רק בשטיפות כלים וכו

צריכה שבעלי יקשיב לי ויהיה אכפתי כלפיי

זה ממש כואב

אבל הוא לא

אני הכי מבינה אותך

פעם היתי יכולה לבכות מזה

כיום כבר לא

התרגלתי

מה אעשה אבכה כל היום?

אז אני דואגת לשמח את עצמי בעצמי, אין ברירה

שמעתי גם משהו של איזו רבנית שאומרת ,שבעלך רוב הזמן יעצבן אותך ולא ישמח אותך

ולכן תשמחי את עצמך

וכך יהיה לך בעקיפין גם טוב בזןגיות

אני חושבת שזה מאד אמיץ, אמיתי ונכון מה שהיא אמרה

זה חיזק אותי שזה תקין ונורמלי שזוגיות זה לא תמיד פרחים ולבבות ומושלם ושבעלך מתענין בך.....

לא, הרבה פעמים הוא פשוט מעצבן!!!! או לא מספיק אכפתי וכו'

אז כנראה שלצפות ממנו לשמח אותי או להבין אותי, זה לא הכיוון

בתור זוג צעיר, אחרי שבעלך כן מתייחס אליך כמרכז עולמו, זה כיף שבעלך מתיחס אליך ככה,

גם אצלנו היה ככה ב"ה בהתחלה,

וקשה לצאת מהחלום הזה, אבל באמת אח"כ הזוגיות משתנה ואת לא מרכז עולמו, צריך להשלים עם המציאות הזו ולא להלחם בה,פשוט לשמח את עצמי וזהו..

לא מסכימה עם זה שככה זה גברים, שהם מרוכזים בעצמם ונמאס להם.

אני כן חושבת, שגברים ונשים מתנהלים בצורה שונה, כי דרך ההסתכלות שלהם שונה, הצורך שלהם שונה ולכן גם הרצון וההתנהלות. וזה דבר שמוביל לפערים והרבה תסכול.

בעיניי הפתרון לזה הוא לא להתייאש, אלא לנסות להבין.

אני חושבת שבסופו של דבר, אנשים רוצים שיראו אותם. בלי קשר לדברים או נשים. אנשים רוצים שיבינו אותם, שיתייחסו אליהם, שיראו מאמצים שלהם, שיכירו בערך שלהם. זה פוגש אותי בהמון מפגשים עם בני אדם, ובטח בזוגיות.

לא תמיד אנחנו שמים לב לזה, אבל בעצם הרבה פעמים זה מה שמפעיל בני אדם. הצורך להיראות. שמישהו ישים לב אליי ויראה אותי ואת האדם שאני.

ובשביל לראות מישהו, לא צריך להגיד שהוא צודק בכל דבר. אבל כן עוזר להבין אותו, להביע הערכה, לפרגן, לשקף את הצד שלו בצורה שמראה שאני מבינה.

ואז הרבה פעמים מה קורה בפרקטיקה כבר פחות משנה. כי אותו אדם מרגיש שהבינו אותו, שהוא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי ומישהו שם לב. ואז גם ההתנגדות יורדת.

אני חושבת שלא מספיק שמים לב כמה זה משמעותי וכמה זה מפעיל אותנו בעולם.

זה מתואר כאן בצורה קצת פשטנית, אבל זה מגיע לכל מיני רבדים שלא תמיד שמים לב אליהם. אבל הרבה הרבה קונפליקיטים יושבים על הנקודה הזו, או לכל הפחות נגרמים כי לשני הצדדים קשה לראות זה את זה באמת. וכשמצליחים לראות, כבר יותר קל

קראתי את כולכן ותודה לכן גם למי שלא הגבתי לה.

ישבתי וכתבתי לו מכתב ארוך ומפורט שמסכם פחות או יותר את מה שעובר עלי ואת כל המחשבות. ממש ישבתי עם השרשור פתוח ולקחתי מכן טיפים ואפילו משפטים.

ב''ה הייתי מרוצה מהתוצאה

לאחר יומיים בעלי קרא אותו ודיברנו קצת אתמול

נצטרך כמובן לדבר עוד, אבל מרגישה שהרוחות נרגעו

ואיזו הקלה הייתה לי אחרי שהצלחתי לכתוב מה שיושב על הלב

תודה שוב

כל הכבוד!

בעזרת ה' שהכל יסתדר בינכם...

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

מידה 2-2-

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.