הם כולם מלונות ללא ילדים

מה הקטע

בחיים לא ניסע בלי הילדים ללילה.....

מי יסכים להישאר איתו...

סתם האמת בכל מקרה אין לי ממי לבקש...

מה הכוונה מלון ללא ילדים?

בעמותת המורים עד גיל שנתיים זה מוזל ממה שזכור לי

לא מרגישה שזה נותן לנו מהשו

אנחנו לא עושים הרבה קניות בבשיל כל המבצעים

לא יוצאים לנופש בלי הילדים

מה זה נותן?

אשמח שתאירו את עיני

משלמים להם 60 בחודש 

גם בכרטיס תמורה- קניה של בגדים, נעליים, ספרים, ציוד לתינוקות- מטעינים את הכרטיס וקונים איתו, 30% הנחה זה המון.

מסעדות יש להם 25% הנחה בבתי קפה וכאלה.

המבורגרים גם כמה פעמים הזמנו עם שובר מהאפליקציה.

והכי הרבה כל האטרקציות לילדים זה הנחה ממש גדולה- מוזיאונים, איי ג'אמפ, גרביטי, קייאקים, מלא אטרקציות.

ואפילו לסופר- אפשר לקנות שוברים לרמי לוי שנותנים 8% הנחה.

חוסך לנו המון בשנה

לא יוצאים לבתי קפה ולאיוצאים לאטרקציות

ואין לנו רמי לוי קרוב חחח

תראי אם יש דברים רלוונטים לכם...

יש מלא. אם אין אולי באמת שווה לכם לבטל.

או שתתחילו לקחת את הילדים לאטרקציות בקיץ😜

הרגת אותי!

🤣🤣🤣

הייתי מעיפה אותם על טיל

לא יודעת האמת קשה לי להירדם בלי ילד איתי

יש להם כבר מקומות קבועים😅

אבל כן אצטרך לגמול אותן מזה בקרוב...

זה לפעמים מאתגר..

אצלנו זה או אני או הילד

במיוחד אחרי שפעם אחת בגיל ממש ממש קטן, השארתי לידי בשביל להתכרבל עם הדובון הזה (בגיל כמה חודשים)

בטעות באמצע הלילה הזזתי את הכרית וזה לו על הפנים

בעלי התעורר מזה שרקע ברגליים ממש חזק

יואו זה היה מפחיד!!!!!

מאז, מתכרבלים רק אחרי שמתעוררים בבוקר 

ותשנו כולכם באותה מיטה? אף אחד לא ידע הרי😅

חוצמזה שזה יותר יקר כמובן

אבל יהיה לבעלך איפה לישון לפחות

האמת שמה שבדקתי זה רק המחירים הזולים....

600 ומטה

יש גם כאלה ב3 אלף, לא הסתכלתי

אם אתם לא יכוליל לצאת לחופש בלי הילדים זה בסדר.. עוד יהיו הזדמנויות אחרות

לגבי הכרטיס עצמו אני גם לא משתמשת בו המון אבל הוא כן כולל הרבה דברים.

בחופש לאטרקציות זה בדכ ממש שווה (למשל כניסה לגן חיות התנכי עולה באזור ה40 שח במקום 70 אם אני זוכרת נכון)

בארגון המורים.

ומה הפער במחירים?

תלוי איפה את מזמינה, באיזה מלון וכו'. 

בן דוד שלי הגיע אלינו הביתה ישר שנולד אחרי הביהח,מסיבות רפואיות של ההורים,גם אנחנו חשבנו שזה תקופה קצרה אבל...הוא בן 21 ועדיין אצל ההורים שלי. כיום הוא אח שלי לכל דבר. בתור הילדה הגדולה בבית היה קשוח , קשוח מאוד אבל למדנו מזה המון לחיים בעיקר מה זה חסד

בגלל שזה אומנה אז יש המון תנאים. כיסוי מלא של מעון, טיטולים,ביגוד, מטרנה הכל הכל. הייתי בת 13 + אז זוכרת הכל , והיה לנו 6 אחים שהקטנה הייתה בת שנה בלבד

אז עיניין כספי אני חושבת שאין לך מה לדאוג. מה שכן זה להישאב לזה ולא קל

גם את וגם בעלך חייבים להסכים לזה כי זה ממש התמסרות

בנתיים אתם עושים חסד! בהצלחה בבחירה

מעניין אותי עד כמה הרווחה היתה מעורבת בחיים שלכם.

האם היו ביקורים סדירים של עו"ס וכדו?

ואם הילד היה בקשר עם ההורים שלו ואם נרשמו בעיות עם זה?

יש ביקורים של העו''ס אומנה, יש הדרכה להורים ויש גם קצבה קטנה.

מעבר לעניין הטכני, נשמע לי שאת מחוייבת לדווח, יש פה קטין חסר ישע שנפגע, חובתו של כל אזרח לדווח על כך. אני מסכימה איתך לגמרי שזה פוגע בילד שהוא עובר מיד ליד וצריך למצוא לו מקום יציב להיות בו

לא רואה איך אפשר לא לדווח

חוקית ומוסרית.

נשמע שאין כל כך ברירה אלא לפנות לרווחה

אם הכל יהיה מסודר זה יקל עליכם ובעלך יסכים

לא צריך לחשוש לפנות כי עדיפות ראשונה היא קרובי משפחה.

אם מדובר בילד בריא ב"ה הקצבה לאמנה לא גדולה אבל כן יכסה טיטולים ואוכל וכמובן שהמדינה משלמת את שאר ההוצאות חינוך בריאות וכו

הוא פשוט לא מרגיש שזה אחריות שלו

וגם חושב שזה בעיה של ההורים שלו ושיסתדרו.

אני חוששת בגלל הקטע הכספי.

זה חסד במשמעות הכי בסיסית שלו.

אני מסכימה איתך שזה הכרחי לפנות לרווחה, גם תקבלו מעון ללא תשלום, וגם תקבלו סכום מסוים שיספיק לטיטולים מטרנה ביגוד.

אני חושבת שבנושאים משמעותיים ורגישים כאלו, יש לגברים יכולת להסתכל בצורה יותר שכלית וקרה. בעוד שאצל נשים הרגש והרחמים חזקים הרבה יותר. היכולת שלהם חשובה מאוד, כדי שגם אם תחליטו להשאיר אותו אצלכם, תוכלו לקחת בחשבון את המשמעויות לטווח ארוך.

מבחינה טכנית הם גרים ממש רחוק מאיתנו אז לא יכולים לעזור.

מבחינה כלכלית אנחנו במצב כלכלי הרבה יותר טוב מהם ובעצמנו עוזרים להם.

הם גם חשבו לקחת את התינוק אליהם וקצת חטפו רגליים קרות שבעצם לא בטוח שזה מתאים להם.

אני חושבת שחובה לערב את הרווחה בסיפור הזה. שלא תתמודדו עם זה לבד.

לגבי בעלך, זה חייב לבוא בהסכמה שלו, אבל אני חושבת שאת יכולה לנסות להסביר ולשכנע בצד שלך. מה שכן, אני גם חושבת שזו לא "אחריות" שלכם. אם אתם עושים את זה זה מתוך חסד ולא מתוך חובה. אני חושבת שגם בצורה הזו אולי זה פחות יכביד על בעלך. נכון, זו לא אחריות שלכם, אבל זה חסד גדול מאוד שאתם עושים

עדיין לא להחליט, אבל הם יכולים לעזור לכם להבין את ההשלכות ולשקול טוב יותר.

זה לא לפנות ולהתייעץ ומקסימום להגיד להם בעצם אל תתערבו

זה לא עובד ככה.

ויש לזה השלכות לטווח ארוך.

גם אם התינוק לא יהיה אצלנו, הבנתי שהמשפחה בכל מקרה תוגדר כמשפחת רווחה.

לא פירטת, אבל אימא שלא יכולה לטפל בתינוק שלה והוא עובר מיד ליד, כדאי מאוד שתקבל עזרה.

מתקפות עברו, שהיו תמיד פוחדים לערב רווחה כדי שלא יקחו את הילדים. כיום, כמה שידוע לי הרווחה ממש לא ממהרת להוציא ילדים מביתם, היא מנסה לעזור במסגרת המשפחה במפגשים עם עוסית, מימון של טיפולים וכד'.

ואני אפילו אגיד באופן יותר נחרץ, שהרווחה עושה הרבה מאוד כדי שילדים ישארו כמה שיותר במסגרת המשפחה.

אני לא גרופית שלהם ויש כשלים, בעיקר לאור העובדה שיש חוסר משמעותי בכוח אדם, אבל רוב העו"ס שפגשתי רצו בטובת המשפחות שהם ליוו ורצו לסייע, וגם במקרים שמגיעים לתקשורת פעמים רבות העו"ס מנוע מלהגיב בשל צנעת הפרט והמקרים יותר מורכבים ממה שהוצג

ומציעה להתיעעץ עם עו"סית רווחה איזה מענים הם יכולים להציע להורים, ללכת עם זה לגיסתך ולפרט.

במקרה אחר של חשש להזנחה התייעצתי עם עו"סית של הרווחה, שם לא היתה חובת דיווח אבל היא אמרה לי איך הם יכולים לעזור, ועם זה פניתי להורים וסיפרתי להם לאיזו עזרה הם יהיו זכאים אם יפנו לרווחה.

לי נשמע שבמקרה כזה יהיה נכון שהם יהיו מוכרים לרווחה. וזה לא בהכרח רע שהם יוגדרו משפחת רווחה.

ובע"ה שעוד תקופה הם יצאו מהמצב הנוכחי, הם יוכלו להמשיך לגדל את הילד בשמחה, היום ממש לא ממהרים להוציא ילדים מהבית.

אני גם בעד שהם יפנו לרווחה, אני חושבת שיעזרו להם מלא.

וזה עדיף ממש שהם יפנו בעצמם ולא שמישהו מהשכנים או משהו כזה יפנה את הרווחה אליהם.

ניסיתי לשכנע אותם כמה פעמים.

הם לא רוצים.

ואני לא רוצה לפנות מאחורי הגב שלהם כי לא בא לי להיות האויבת של גיסי וגיסתי לנצח נצחים.

בעצמם.

השאלה אם הם לא מוכנים מה לעשות, כי לא נראה לי מעשי לקחת ילד באומנה בלי לדווח לרווחה.

אולי לנסות לפנות דרך גורם שלישי.

הם עצמם לא חושבים שהם זקוקים לסיוע של הרווחה? או שהם רק מפחדים מהתווית?

"נשמח לעזור, עם הדרכה של הרווחה. לבד אנחנו לא מסוגלים"?

הם יקחו את הילד אליהם? יסכימו לדיווח?

אם תחליטו את ובעלך שכן מתאים לכם לעזור תוכלו להגיד לה שזו עזרה שאתם צריכים.

אבל אם במילא תחליטו שלא לפנות לרווחה זו החלטה שלהם. אם ההורים עצמם פונים זה דבר אחד אבל אם יפהו מאחורי הגב שלהם הרווחה מתייחסים כבר אחרת.

מה הם מצפים שיקרה כשיגמרו השבועיים שהילד באחריותך. אני כרגע מניחה בצד את הנושא הכלכלי, כי אנשים יכולים להיות הורים מדהימים ועם קושי כלכלי, אבל ממה שאת מתארת הקושי מעבר. מה הם מצפים שיקרה? ומה גורמים אחרים במשפחה כגון הורים שלהם שאני מבינה שגרים רחוק ולא יכולים לעזור מצפים שיקרה? זו השאלה שצריך לשאול.

מבינה לגמרי את הרצון לא ללכת מאחורי הגב

ילד בן שנה וחצי יהנה מאוד מפארק ליד הבית, אולי אפילו פארק קצת רחוק שהוא לא היה בו בזמן האחרון, בריכה רדודה באמבטיה עם משחקים, טיול בעגלה... אפשר משחקים מעניינים בתוך הבית, עולה לי בעיקר משחק בקצפת או משהו כזה שהוא יכול להנות.

אן אתם מחפשים יציאות בשבילכם- הוא יכול להתאים את עצמו ולהנות כמעט מכל יציאה שלכם, אם זה לא זמן ארוך לשבת בעגלה ויש לו על מה להסתכל או שהוא יכול ללכת ולטייל...

פשוט אני כבר משתעממת ללכת איתו לגינות ליד הבית, במיוחד שהן יחסית ריקות אז אין לו ילדים להתסכל עליהם (שזה ממש חלק מההנאה שלו בגינה)

יש לו השנה חופש מאוד ארוך

מר"ח אב ועד ה1.9

יש ימים שמבלים בבית ובאזור המוכר

יש ימים שלקחתי חופש ואני רוצה להתרחק ולראות מקומות חדשים ואנשים שונים

נגיד היינו במזרקות בפארק טדי בירושלים, היה מקסים! הוא נהנה וגם אנחנו..

מחפשים דברים נוספים שיכולים להתאים

משפחה או חברים, נראה לי יכול להיות נחמד גם לכם וגם לו

ג'ימבורי

נזכרת שהרבה זמן שאני רוצה לבקר סבא וסבתא מבוגרים, עכשיו זה זמן מעולה!

היינו ונהננו מאוד!

לא הייתי שם.

מה זה בדיוק?

לק"י

מקום ממש חמוד.

נכון שילדים גדולים נהנים יותר

אבל גם ילדים צעירים, נדנדות, בריכות כדורים, מגלשות, קצת טרמפולינות.

ובגלל שזה בד''כ בקניון, אפשר אח''כ ללכת לשתות קפה.

עם בימבה ג'וק בשבילו,

ללטף חיות בפינת חי

אחפש פינת חי באזור

נלך בעז"ה!

ואז את יכולה להסתובב בקניון כשהוא בעגלה (זה די מעניין לו שיש הרבה אנשים), ואחרי זמן מה כשנמאס לו, לשבת איתו בג'ימבורי, ואח"כ לקנות קפה או משהו, ולתת לו לאכול אוכל מהבית. תעסוקה מעניינת לשניכם ל3 שעות בערך...

מכירה אישה מבוגרת ירושלמית שכשהיתה עם ילדים קטנים, במקום לרשום לקייטנות עשתה להם חופשי חודשי עירוני, כל יום נסעו לשכונה אחרת, מצאו פארקים שיחקו, אכלו אוכל מהבית וחזרו הביתה. הילדים שלה כבר היו בגיל ביס, הכירו ככה את כל העיר ;) אבל לתינוק גם נחמד לגוון מדי פעם

הרבה פעמים הוא בא למסך רגש שאנחנו לא רוצות לפגוש. להבין מה עומד מאחורי זה, ולהתמודד עם הרגש הזה באופן אחר יכול לעזור.

אולי גם לקרוא הרבה על תזונה ובריאות יכול לעזור להבין ולהכניס למודעות כמה זה חשוב. אם יושב ממש חזק בראש שסוכר מזיק לגוף שלנו, זה גם פחות מושך (היתה לי תקופה שהאמנתי שסוכר מאוד יזיק לי - יותר מרק לדעת את זה באופן כללי - ובאורח פלא זה נהיה ממש קל לאכול בריא ומאוזן. ולא הייתי בעודף משקל גם לפני כן כשאכלתי הרבה שטויות, אבל יותר חשוב מהמשקל ויותר מגביר מוטיבציה בעיניי זה הבריאות שלנו.)

עבודה לא קלה אבל חשובה! הצלחה רבה לך (וגם לי)!

אני כל רגע פנוי (וגם שלא) לוקחת ביס מעוגיה, קוביית שוקולד

אני מתחרפנת מעצמי כבר

מבשלת, תוך כדי אוכלת מתוק

מארגנת, תול כדי אוכלת

בכל רגע נתון אני אוכלת

וכמו שאמרתי, גם אם מנסה להחליף את המתוק הזה במשהו בריא אז זה לא במקום, זה בנוסף.. מסיימת את הבריא ועוברת למתוק

אולי זה שיעמום? חוסר בסיפוק והרגשת ערך עצמי?

אולי זה צורך ל"פינה משלך"? כלומר, אולי את עסוקה כל היום בלדאוג לאחרים ואין לך את הזמן והנחת שהם רק שלך, וזה מעין פיצוי או תחליף?

או שזה לחץ? שאין לך פשוט רגע לעצור במירוץ?

ואולי משהו אחר. אבל נשמע לי שיש שם משהו שכדאי להבין אותו.

כשהסוכר מתחיל לרדת, הגוף מחפש איך לפצות על זה בסוכר נוסף.

הפתרון המוחלט והאמיץ הוא לעשות קאט, ולהוציא לגמרי את המתוק מהבית. זה קשה בטירוף. אבל אחרי שבועיים ההתמכרות נעלמת, ומתוק פשוט לא מגרה אותך. הוא נשאר עדיין טעים כמובן, אבל אין את המשיכה שקשה כל כך להתמודד מולה.

עוד נקודה, המוח שלנו הרבה פעמים מחליף בין תחושת צמא לחיפוש מתוק. לפעמים לשתות 2 כוסות מים מאפשר להתעלם מהרצון למתוק.

אני לא שם היום. לצערי כרגע כמוך. לפני תשעה באב התאמצתי ממש להימנע מממתקים כדי להקל על הצום, ובאמת הכמיהה הזו ירדה משמעותית. אבל לצערי שוב החזרתי הכל אחרי תשעה באב (בעצם לא שמתי לב, אבל כשאני כותבת את זה - החזרתי פחות! אני אוכלת פחות ממתקים. כנראה שזה לא כל כך מהר נעלם בחזרה)

בגלל סכרת הריון

ופה לומר שמתוק עדיין מגרה אותי ממש ואני אחרי שבועיים של הגמילה

וכשיש מתוק לידי,ממש קשה לי למרות שלכאורה נגמלתי

מקווה בשבילך שזה כן יעבוד ויעבור לך. לפחות שהקושי הזה ייחסך ממך 💜

לי קשה וממש לא התרגלתי

בכלל? יש דמות רבנית ו/רפואית שמקובלת על שניכם ותוכלו להתייעץ איתה?

לא תכונן בכלל אני בת40 לא צפיתי כייש לי שרירן בדופן הרחם הרופאה אמרה לי שהיו קשים להכנס להריון

היה לי מחזור סדיר פתאום איחור של כמה ימים התחלתי לחשוד ועשיתי את הבדיקה שיצא חיובי

אם אתם רוצים תמיכה ועזרה בנושא אז אני יודעת שאגודת אפרת עוזרים ומסייעים.

אני מבלבלת מאוד

לחץ ממנו וגם אמאשלי לוחצת להפיל

אני מרגישה ריקנות לא יודעת איך להסביר

נשמע ששניכם המומים.

בהחלטות כאלה כדאי לקחת כמה ימים להירגע ולעכל ואח"כ לקבל החלטות.

אם שניכם רוצים ילדים, צריך לקחת בחשבון את הגיל והמצב הרפואי..

היריון לא מתוכנן הוא הלם גדול אבל גם יכול להיות ברכה גדולה.

תנשמו רגע, תעשי גם בדיקת דם אם לא עשית ואז תחשבו מה הלאה🩷

בהחלט המומים ואני רואה שאף אחדלא בעד להביא המשפחה שלי שלו והוא בעצמו

אנחנו במצב כלכלי ממש גרוע

המשפחות מסרבות לעזור

לא יודעת מה לעשות.

בגלל לחץ של הורים/ בן זוג.

בסוף ההחלטה צריכה להיות*שלך*. אל תמהרי לעשות צעד שתחרטי עליו.

תתייעצי עם גורם חיצוני שהוא גם מקצועי, אני שמעתי הרבה על אגודת אפרת. בהצלחה

מצטרפת להמלצה לפנות לגורם מקצועי לפני קבלת החלטה.

בע"ה רק טוב🙏

הייתי מחפשת פסיכולוג/ית לשיחה אחת-שתיים גם לבד וגם שניכם (אולי פסיכולוג שהוא גם יועץ זוגי?) לנסות להבין איפה את עונדת ואיפה אתם כזוג. מה המשמעויות מכל הבחינות ולאן נכון לך לקחת את זה.

בהצלחה רבה 🧡

בכל החלטה שתקחי לכאן או לכאן תצטרכי ליווי טיפולי טוב כדי לעבד את הדברים.

ומגנזיום וחומצה פולית ובי12.

אני לקחתי חומצה פולית מוגברת.

וגם זה לא תמיד נספג טוב שזה מגיע ביחד.

רק החום בחוץ יכול לסכן גם אנשים בלי המטומה

להסתובב מלא ממקום למקום

להכניס את כולם לרכב

להיות באווירה נעימה בנסיעה (אותי מתח ועצבים ברכב משגעים אותי ומתישים פיזית)

אבל תעשי מה שמרגיש לך נכון לגוף שלך

למשל אם קרובת משפחה שלוקחת אחריות מלאה

גם על הילדים שלך ואז אפשר לצאת בעצם לכל מקום ולשבת בכניסה.

אולי אם יש לה תינוק תשמרי על התינוקות כשהם ישנים ולקרוא לה כשהתינוק שלה מתעורר זה יכול גם לעזור לה.

לא הייתי לוקחת בייביסיטר (אלא אם מישהי שמבינה את גודל האחריות)

כדי שלא ייוצר מצב שהילדים רוצים דווקא אותך ואז את תקועה וחייבת לטפל בהם.

היינו בבאר שבע במוזיאון לילדים כשהייתי בהריון בסיכון עם המטומה והיה מוצלח מאוד. אבל לא הייתי לבד. היו עוד מבוגרים שהשגיחו על הילדים שלי, ובכל זאת חוויתי איתם את החוויה.

איך את מסתדרת בבית אם בעלך במילואים? יש לך עזרה בשוטף?

לא קל להם בכלל אבל אנחנו מצ'פרים אותם מדי פעם

מספיק גדולים כדי להסתובב בסאפרי למשל עם טלפון נייד?

אם כן זה ממש פותח לך אופציות, כי אם את נשארת עם התינוק ליד הכניסה, במזגן, עם קפה וזה,

והילדים מסתובבים עם נייד בתוך המתחם

אפשר גם לתת להם סמארטפון/ קידיווטש שממש תראי איפה הם נמצאים כל הזמן

ואז הם חוזרים אלייך,

זה יכול להיות שילוב טוב לכולם.

יש מלא מוזיאונים שיכולים להתאים לכם בקונספט הזה.

החלקה על הקרח

טרמפולינות אייגאמפ

נינגה

סרט בקולנוע

משחקיות

באולינג

כל אלה את נכנסת איתם, הם הולכים לאטרקציה, ואת משגיחה מקצה האתר בלי להיות צמודה אבל כן זמינה במרחק עשר דקות אם הם צריכים אותך.

אפשר גם לצאת לאכול.

יש גם אטרקציות מתנפחים שמביאים בעיריות וזה אולי יש בית קפה ממול שאפשר לחכות להם שם.

אם הם קטנים יותר אז באמת מקומות כמו הלונדע זה מרחק 2 דקות מחדר לחדר, זה אפילו לא 10 דקות.

האייגאמפ את רואה אותם כל הזמן לא גורעת את העיניים.

אפשר למשל ללכת לעזריאלי ואז לשבת לאכול בקניון.

אבל כן גדולים בשביל לשחק ולחזור אלי לספסל

גיל יסודי

והבאת לי באמת כמה אפשרות תודה רבה💞🙏

את יכולה לשבת על ספסל והם יקחו אותם למתקנים.

כדאי בשעות אח''צ ערב שלא חם מדי...

להזמין מתנפחים לבית/לחצר,

לקנות ערכות יצירה שוות ולהכין ביחד,

אולי אפשר לשכור ארנבות ממישהו שיש לו ואז לעשות מעין פינת חי בבית,

ערב סרט,

ערב שירה בבית,

וכו'...

אולי ייתנו לך עוד רעיונות פה...

פעם בשבוע

ואז איזה אופציות זה פותח לי

אולי באמת מוזיאונים ופעלטונים /פאנקי מאנקי סגורים כאלה

לגבי מתנפחים ויצירות ותעסוקה בבית- בהריון הקודם עשינו את זה הרבה כי לבעלי היה קשה לצאת איתם לבד כל הזמן. וכבר נמאס להם ממש. מחפשים משהו חדש

אם לא, אז לדעתי לא נורא אם פעם בשנתיים-שלוש יוצא חופש שפחות עושים בו דברים... (הם יודעים על ההיריון? אם כן, זה יכול לעזור להם לשאת את הוויתור...)

אולי אפשר לצוות אותם למשפחות של חברים אן בני משפחה שלכם, שיצטרפו אליהם לטיול פה ושם? (ואם זו אורקציה בתשלום אז כמובן שאתם תשלמו)

והילדים לא יודעיפ על ההריון, הוא ממש התחלתי

והמשפחה רחוקה, 50 דקות נסיעה מאיתנו ובחופש הגדול יש מצב שאפילו יותר.

אני באמת מנסה להזכר מה עשינו שנה שעברה יש מצב שלא עשינו כי התינוק היה ממש קטן

זה באמת מצב מאתגר... מקווה שתמצאו משהו שיהיה לך טוב ולילדים ושהם ירגישו שנהנו בחופש!

שממש לא מאמצים אותך.

אני (אשת מילואימניק אז גם יציאות בקטנה) לקחתי את הילדים למדשאה גדולה עם גן שעשועים בעיר ליד, זה כבר שינוי, הבאנו כדורים, קניתי להם ארטיקים שווים. זה מספיק אטרקציה מגניבה. משהו ריק בלי לעמוד בתור ורק בשעות הערב. חם פצצות.

ערב זה רעיון

וממש מקובל שהריוניות באות עם כסא גלגלים בד"כ בסוף אבל לא רק

בהתחלה קצת פגיחה אבל אחכ זה סבבה

ואז אפשר ללכת לים נגיש

למעיינות נגישים

אפילו מסלול עגלות

שוקלת מאשר כלום

כי לי היתה המטומה קטנה ללא דימומים, ואמרו לי לא לעשות ספורט אינטנסיבי או יחסים אבל ממש לא לא לזוז. והתנהלתי בתכלס די רגיל חוץ משני הדברים האלה.

יש לי הסטוריה מורכבת

של לידה שקטה והפלה מאוחרת בעקבות המטומה

אז יותר קשוחים איתי הרופאים

בהריון הזה אני ממש בהתחלה ולא ראו המטומה, אבל גם בקודמים לא ראו המטומה למרות שהיו לי כאבים ורק עם התקדמות ההריון אז ההמטומה גדלה ואז ראו באו"ס והתחילו לטפל

עכשיו אני בעלת ניסיון עם כאבים שיש לי המטומה בטוח למרות שלא ראו, אבל החלק שכבר לא הטיל בי ספק היה שביום שישי היה לי דימום נוזלי חום (שעדיין לא עבר אגב) ואז הבנתי שעם כל ההכחשות יש לי המטומה שוב בוודאות אז אני מחמירה

לא יודעת אם הייתי יוצאת עם חבורת קטנים במצב הזה.

אולי לשלם לנערה לאוורר אותם בחוץ, לקנות ארטיקים במכולת, בריכה במרפסת או בחצר, יצירות. יותר בכיוונים האלה...

חיבוקקקק

מתחילה לחשוב שבאמת זה עדיף מכלום

אצלי אבחנו אחרי הריון עם המטומות ולידה מוקדמת.

ומוזר לי שלא רואים המטומה באו"ס. לי זה התחיל מאוד מוקדם וראו מיד גם כשהייתה קטנה.

וגם לפניהם היו הריונות תקינים, פתאום התחיל..

ובכל ההריונות שהיה המטומה לא ראו המטומה בהתחלה למרות שהרגשתי כאבים, ורק כשההריון התקדם אז ההמטומה גדלה ביחד איתו וראו

אבל

שוב

אם היה פה ושם לא היה ככה מזכזע אותי

מציק כן. אני אישה יש לירגשות. אבל לא ככה

מצאתי כזה פתק שכתב לעצמו שממש רוצה להפסיק ושזה מפריע לו שהוא ככה צריך את זה לשחרור שלו ולא יכול לדמיין שאתפוס אותו ואיך יסתכל לי בעיניים

כזה מין

אבל זה מלפני שנתיים (זה באפליקציה לכן אני יודעת ממתי)

כן היה שם פרט אחד שמאוד מאוד מאוד מלחיץ אותי

הוא אבא מדהים, (גם בעל מדהים, התקופה ההיא היתה קשוחה יותר זוגית)

וכתב שם כזה חלק של דברים דהוא חושש שיקרו אם ימשיך

ואחד מהם היה שיראה בילדות אובייקט מיני (כתב שזה מבחיל אותו אפילו לכתוב אבל הוא מפחד מזה)

מה?..

זה אופציה?..

הוא כזה גבר טוב וחם ואבא אוהב שבכלל מוזר לי שכתב את זה בכלל

דברים לא הגיוניים.

בכל מקרה אני מבינה שיש לך רגשות וזה עלול לערער אותך מאד.

אני אישית לא הייתי מתעסקת בזה. גם אם בשוטף הוא היה נופל.

זה שלו.

זו דעתי.

דברים כאלה לא עוברים לבד וביום אחד, במיוחד מה שגילית.

הוא כתב על זה לפני שנתיים, אבל את לא יודעת מה המצב כיום.

זה שהוא הפסיק לכתוב על זה לא אומר שזה נפסק.

הצפיה בתכנים פחות מפריעה לי, מה שמטריד אותי זה הכפייתיות, זאת כבר בעיה אחרת, במיוחד אם התכנים הספציפיים מסוג בעייתי כמו שכתבת.

אבל לא לפתוח לבד, בלווי טיפולי, זה ממש קריטי.

כי את כועסת ופגועה ומבוהלת - הוא לא יפסיק בגלל זה, הוא רק יסתיר יותר בגלל זה, אף אחד לא הפסיק משהו רק בגלל הכעס של אישתו.

צריך הכוונה איך לעשות את זה נכון, לך ולו.

גם לא פגועה

קני קצת מבוהלת זה כן

אבל לא מעצם המעשה, אלא מהחשש הזה הלא ברור

ואני לא באה 'לשים אותו בפינה' אני באה לבדוק מה קורה פה

(טיפול לא רלוונטי)

בלי לערב רגשות, באופן קר ולא שיפוטי כמו מטפל, או מישהו זר?

כנראה שלא כי בטח שאישה ורגישה באופן טבעי לנושא.

אם מדובר באמת במשהו כפייתי, הוא רוצה להפסיק ולא מצליח, הוא נגעל מעצמו ועדיין לא יכול להפסיק, נראה לי שאין מנוס מטיפול.

אם את מרגישה מספיק חזקה לפתוח את זה בלי לכעוס עליו, אז כן הייתי פותחת

ממה שכתבת נשמע שיש סיכוי שזו התמכרות, ואם זו התמכרות קשה מאוד להפסיק ללא עזרה מקצועית