אבל כל המשודכים בגיל מבוגר אז כנראה לכן הסכימו...

לא אהבתי את זה שהשדכנים מידי מתערבים

הם קצת מזייפים כדי להתאים את המועמד/ת שירצה מה שהם רוצים

אבל כן נהניתי לצפות

על זה...

אני אוהבת שזה נותן הצצה לאיך החרדים ניגשים לעולם הזוגיות. שמה שחשוב זה האישיות והנשיאת חן ולא רק התאהבות או להבדיל, רק התאמה של נתונים יבשים.

ויש שם גם עצות מאןד טובות של שדכנים.

מה שאני לא אוהבת, זה שיש לי תחושה של חטטנית. בכל זאת ריאליטי...

אבל סך הכל כיף לצפות בזה, במיוחד כשרוצים לברוח מחדשות.... 

האמת, אמממ

בתור חרדית

בואו נגיד שהשידוך שלי לא התנהל ככה בכלל!!!!

לא לטוב ולא לרע

זה פשוט היה בכיוון אחר

אולי יש זרמים חרדים שזה כן ככה, לא יודעת.. 

אוהבת את הקלילות הזרימה

שמתן לב שלא היה פרק שבועיים?

וגם איזה באסה שהזוג החבדי לא המשיכו

הייתי בטוחה שהם יסגרו 

אותה וכל הזמן שם לה ברקסים.

הוא באמת נראה לא כ''כ בשל לעולם של השידוכים.

נניח אחרי שפתחה באיגרות הקודש היא אמרה שלא מחליטים רק על פי זה. אם היא הייתה לגמרי שם היא הייתה עפה לחלוטין על התשובה..

זה מאוד מלחיץ

"זהו, הרבי אמר, אין ספקות"

כאילו מבטלים לגמרי את מה שהאדם מרגיש לגבי הקשר

אני בעצמי פתחתי באגרות של הרבי ואני לא חבדניקית, במקרה שלי כן הלכתי בעקבות המלצתו

אבל חשוב שנבוא בידיעה שזו הכוונה ולא עכשיו ציווי ה'

מצד שני, הם שניהם כאלה מתוקים

אני כן חושבת שעם קצת עבודה הם היו צולחים את זה

מי ישמע הזוג החוצניקים יותר מתאים 

כאב לי הלב שליהקו אותו מראש לסדרה

כאילו הם ידעו את זה וזה היה כ'כ קשה שהוא ממש שבר לה את הלב

השדכן בעצמו אמר את זה שהוא לא בשל וידעו מראש שהוא חזר בתשובה ממש חודשים ספורים מראש

אבל דווקא אני חושבת שהם כן יכולים להתאים אחרי שהוא יהיה יותר שלם בחזרה בתשובה ומונח במשבצת שלו

שמחתי שהם לא סגרו.

מה זה לחכות לו שעה שיתפלל? מה הוא לא מבין שהיא מחכה? קצת רגישות.

וגם בפגישה הראשונה, הוא ממש נלחץ שהיא סגורה. מה הלחץ? נראה שלא התחבר אליה ברמה הרגשית.

סדרה מצחיקה... גם בסגנון, וגם במחשבה של היוצרים שהם באמת מייצגים כך את תהליך השידוכים במגזר החרדי.

בכל אופן, זה באמת נחמד שהשדכנים מעורבים ככה. לא נראה לי שזה במציאות. (שלא לדבר על זה שרק שדכן אחד עוסק בשידוך, וזה כמעט תמיד דרך ההורים ולא דרך המשודכים עצמם...) אבל אולי זה סטארט-אפ יפה.

רק מעניין אותי אם באמת הכול טבעי ולא מבוים... האם באמת אלה זוגות שנפגשים בפעם הראשונה ושהשדכנים שלהם הם אלה המוצגים בסדרה... (וגם מוזר לי שדמי השדכנות אמורים להתחלק בין כל מועצת השדכנים... אם כי בטח הם מקבלים פשוט תשלום על הופעתם בסדרה 🤭😅)

מה שכן, הסדרה הזו גורמת לי לשמוח שכבר מזמן שמתי את תקופת הפגישות מאחוריי 😵‍💫🤭😅

אממה, מרגיש שהשדכנים להוטים מדי לסגור ווארט בלי להסתכל בצורה הגיונית

החבדניקים ממש לא התאימו, ראו את זה, והמשדכים ניסו בכוח לשדך אותם, ושניה לפני ההחלטה ניסו איכשהו להשפיע על ההחלטה עם ריקודי חתונה או מילים מחייבות .

פחות אהבתי את זה

לי קצת הרגיש שהיה לשדכנים רשימה לא גדולה של משודכים פוטנציאלים והיה להם דחף לסגור ווארט בלי שהיה הרבה קשר בין האנשים.

בסוף בסוף זו תוכנית טלוויזיה ולכן לא מוזר לי שזה יהיה המטרה שלהם בשונה מהעולם הרגיל שבהן המטרה היא שהזוג יתאים ולא רק יקבלו רייטינג

*הערה: ראיתי רק 2 פרקים

מזה

ולכן יש להם אינטרס גם

זה שרוב החרדים יהיו ללא אפשרות צפיה בה...

ואז לא יקבלו ביקורות... ואין מספיק אנשים באמת מבפנים שישוו לחיים האמיתיים.

זה רחוק מאד! מהמציאות.

הן מבחינת המשודכים שרובם ככולם לא מההארדקורד החרדי (לא מכירה חרדי בסביבתי שיסכים להשתדך בתכנית ריאליטי).

הן מבחינת תהליך השידוך, במציאות מבררים קודם אם יש התאמה, וברוב המקרים נפגשים אחרי הרבה בירורים ובחינת התאמה בין המשודכים.

הן מבחינת השדכנים- בחיים שלי לא שמעתי על ליווי כזה של שדכנים.

לדעתי ניסו לשוות להם מעמד כמו הפסיכולוגים בחתונמי, רק שמה לעשות שהם לא פסיכולוגים (וחלקם גם לא כ”כ חכמים...).

והשדכנים עצבנו אותי ממש, חשבו על עצמם ולא על המשודכים.

הפרק האחרון עם המדריכים- אמאלה נראה כת!

נהניתי לצפות, אך כחרדית הפריע לי מאד, לא מייצג, וצופים שלא חרדים חושבים שכך פני הדברים...

התיאורים שלו שאם באים רעבים למסיבה?

גם אני לא אהבתי את הדימוי... די מגעיל .. 

שלא יכול לצאת מזה חתונה  באמת 🫣

מגיעים לשם אנשים מבוגרים יחסית שעברו דבר או שניים בעולם הדייטים ובכל זאת לא התחתנו עד עכשיו, ואני לא מרגישה שהשדכנים מנסים לעזור להם לשחרר דברים תקועים אצלם או לכוון באמת לשינוי פנימי שיוביל לחתונה. בתכנית שמלווה לחתונה הייתי מצפה שזה יהיה כמו אימון לחתונה כזה, שיעזרו להם להיות מוכנים ליצור קשר רציני ולא רק לעודד כל הזמן שהם מתאימים 🙈

מה גם שברור לי שזה לא משקף את החברה החרדית🤣

אבל תמיד נחמד וכיף לראות ריאליטי חחח

אני לא רואה טת זה כי לדעתי תכניות ריאליטי באות להגחיך ולחפש רייטינג על חשבון אנשים. ברור לי שזה לא אותנטי

וגם, אם בחור או בחורה מבוגרים לא מוצאים עד גיל מאוחר גמני חושבת שכדאי ליווי מסוג אחר כי אולי יש משהו שאפשר לעזור בו מכיוון אחר שהוא לא רק להציג עוד מועמדים אלא יותר לנבור פנימה.

לא אצל כולם זה כך כמובן, אבל זה בטוח לא יזיק לדייק את עצמם יותר.

בקיצור, נשמע לע פשטני מדי

אותי ממש, במיוחד כי לפי התגובות כאן נראה שהרבה צופות.

זו סדרת ריאליטי, נכון?

אתן מרגישות בנוח לצפות?

מעניין אותי באמת. אני לא שואלת ממקום ביקורתי.

נראה לי נורא אינטימי לצפות ככה באנשים באיזשהו תהליך כזה בחיים, אם יוצא לי לראות פה ושם קטע מתוכניות ריאליטי של החיים (לא כאלו של תחרויות נגיד), אני מוצאת את עצמי מובכת ולא מרגישה בנוח.

לא צופה בתכניות ריאליטי, לרוב זה גועל נפש, אבל זאתי מרגישה לי ממש סבבה, לא מרגיש לי חטטני מידי. ברור שאני לא הייתי רוצה להשתתף בתכנית אבל מי שהצטרף לתכנית עשה את זה מבחירה. 

על ההסבר!

מבינה מה אתן אומרות

@מתואמת@ברונזה@באתי מפעם

לא צופה כמעט בסדרות, אבל אלה שכן הן בד"כ ריאליטי בסגנון שמתאים לדתיים. הכי אהבתי לצפות בעוד ניפגש, שריגשה אותי מאוד.

אבל כן, יש בזה משהו לא נוח, לצפות ברגעים כאלה אינטימיים של אנשים (כמובן, לא אצפה בסדרות שמשדרות רגעים אינטימיים זוגיים של ממש...) - אבל בסופו של דבר הם בחרו להיחשף ככה...

ויש משהו מרגש יותר בזה כשיודעים שזה (בעיקרון) אמיתי...

לגבי סדרות ריאליטי - אני מסתכלת על זה כמו סרט. לא מכירה את האנשים וכנראה גם לא אכיר, סבבה הם קיימים באמת אבל התכנית מלווה אותם כמו שהיא מלווה התלבטויות זוגיות בפרינדס או גילמור גירלס. מה אכפת לי אם פה זה שחקנים ופה לא?

מה שאני מרגישה בנוח לראות מבחינת צניעות וכו, לא אכפת לי אם זה סרט/סדרה או תכנית ריאליטי

בחורה כזאת מתוקה.

באמת יש בה הכל, לפחות לפי מה שקולטים מהמסך. יפה, חייכנית, עם קסם, צנועה, רצינית.

הכל יש בה.

והיא בת 40 רווקה.

איך? איך? ריבוש"ע...

 בא לי להיות חברה שלה.

מצד אחד התאכזבתי בשבילה שלא הצליחה למצוא שידוך דרך התוכנית.

מצד שני שמחתי שהיא לא המשיכה עם גיל. הוא לא ידע להעריך אותה והיא צריכה גבר שבאמת יעריך אותה מכל הלב.

סתם... פשוט הצחיק אותי 

מגיל מסויים, לאישה רווקה, טובה ככל שתהיה, יותר קשה למצוא.

בטח ובטח אם היא חרדית.

לא יודעת בן כמה הבחור שניסו לשדך לה כי אני לא רואה, אבל לבעלי יש כמה חברים בגילאי 35 והם מחפשים נשים צעירות יותר

אז אולי לא הביאו את העניין הזה בסדרה, או שכן, אבל זה ממש אישיו בעיניי

יש זוג אחר שנפגשו שם והיה נראה שהם ממש זורמים טוב ביחד, אבל בסוף הבחור החליט לבטל כי היא גדולה ממנו (בת 38 והוא 36.5)... והוא רוצה הרבה ילדים...

אולי בסוף הם כן חזרו, לא יודעת (ומי שצפתה שלא תעשה לי ספויילר )

לדעתי

זה למה אני לא רואה תכניות כאלה האמת

(אם לא שמו לה את המילים בפה באמת אחד הדברים שמפריעים לי בריאליטי זה שאי אפשר לדעת מה אמיתי ומה מבוים... בכל אופן, זה היה מחזק)

אבל הם באמת נראו מתאימים...

לי ברור שהיא חדה וחכמה וזורמת הרבה הרבה יותר ממנו.

הוא גם לא ממש נתן לה לדבר בפגישה, והיא היתה על תקן המקשיבה

לא הבנתי במה הם מתאימים.

גברים רודפים אחרי נשים בצורה נואשת בגילאי ה-20,

ומתישהו בגיל ה-30 זה מתהפך ונשים רודפות אחרי גברים. לצערנו זה באמת רק הולך ונהיה קשה יותר עם השנים. בגיל 45 גבר יכול לצאת עם בת 35, ולא יצא עם בת גילו.

וכבר לא מקבלת הצעות כמעט

זה שובר את הלב

שהיא בכלל רצתה אחד שעובד, אחד שהוא הכי בעולם הגשמי

ושידכו לה אחד שכלכך לא שם

עוד איכשהו מנסים להכניס לו מילים לפה, כאילו - תגבדו אותו בבחירה שלו, זו זכותו.

ממש הצטערתי בשבילה

היא ממש מתוקה והיו יכולים למצוא לה משהו יותר מתאים. 

היא בלחץ שהיא תצטרך להחזיק את עניין הפרנסה, היא מאוד רוצה מישהו שלומד תורה, היא מאוד מעריכה את זה, אבל בלחץ שהאחריות על הפרנסה תהיה על כתפיה, הוא אומר לה בעצם שכמה שאפשר הוא ילמד ויעבוד קצת פה ושם מהצד, אבל אם יהיה מצב שחייבים הכסף אז הוא יצא לעבוד כי הוא יודע שעול הפרנסה מוטל עליו, וזה גם מה שהוא מתחייב בכתובה.

האמת ממש הזדהיתי, כי זה מה שקרה לי כשיצאתי עם בעלי הוא רצה רק ללמוד ואני גם רציתי, אבל ממש הייתי בלחץ שכאילו האחריות עליי, עד שהוא הסביר לי באחת הפגישות שהאחריות בסופו של דבר היא עליו, ירדה לי אבן מהלב. ובאמת הוא למד הרבה מאוד שנים ב''ה. 

לא ברמת חלום משותף

ולא בסגנון, לא יודעת

היא גם לא מולהבת ממנו

המקטע שהלך לקנות מתנה לאמא בדייט שני והיא הייתה ממש במבוכה

לא מרגיש לי שהוא בכלל נושא חן בעיניה

אבל יכול להיות שאני מבינה את התמונה בצורה לא נכונה.

אני דווקא מזדהה איתה, כי מראש חיפשתי בשידוכים אחד שמתוכנן לצאת לעבוד, מה שהיה דיי חריג אצלנו (כי לרוב על הבחורים כמובן מצהירים שהם ילמדו לאורך ימים ושנים..)

זה שאני רוצה בנזוג שעובד, זה לא אומר שאני מעריכה לומדי תורה פחות - חס וחלילה.

זה כן אומר שבבית שלי אני לא רוצה להיות מפרנסת יחידה..

הבית שלנו, נשמע בו קול התורה גם בלי להיות בכולל

בעלי משלים שעות לימוד בהזדמנויות אחרות ב''ה.

בקיצור, הזדהיתי איתה קצת 

טוב, אולי כי מראש אין כלכך הרבה דייטים  

אבל כבר בהתחלה הרגשתי אם זה כן או לא

פה כבר ברגע הראשון מרגיש לי שהיא לא בעניין

בכלל, בשביל להתחתן עם בעל אברך צריך להעריך תורה ברמה הכי גבוהה שאפשר, ולדעת שתצטרך להתמסר לזה. לפי איך שזה נראה היא תשב לו על הווריד לצאתלעבוד אחרי חצי שנה. לא מספיק להגיד בפגישה "אני אוהבת תורה".

ובלי קשר ללימוד הוא הרבה יותר איכותי ממנה וחכם ממנה.

אם כבר - אז אלון ונשמה...

ועצבן אותי שמנסים לדחוף שידוך למרות שיודעים שהם לא באותה השקפה.

גם עם אלון וגם עם צביאור. ''תדבר דברי תורה''. למה לא להיות מי שאתה? למה לזייף?

מכירה את הבחור,

בחור מאוד תורני. לא מובן לי המחשבה על השידוך ביניהם בכלל כשהיא אומרת מראש לשדכנית שהיא מעוניינת בבחור שעובד. והוא מעוניין ללמוד תורה בשנותיו הראשונות כנשוי....להיות אברך...

לכן לא מובן לי החיבור הזה מתחילה

יכולה לספר שזה לא כך בכלל.

דבר ראשון רובם מוצאים שידוך ע"י חברים ומכרים

תפקיד השדכן הוא להציע, לתאם פגישות, ואחרי מספר פגישות הזוג כבר מתאם לעצמו. בווארט השדכן מקבל סכום נאה לכיסו ושלום על ישראל הוא נעלם מחיינו.

מה שמתואר בסדרה, אלו שדכנים שממש מובילים את התהליך. זה מהמם בעיניי, אם כי לרובם זה היה חופר, וגם בוודאי עולה לא מעט כסף כזה תהליך.

בעולם האמיתי השדכן עסוק במאות בחורים ובחורות וודאי שלא יתרום מזמנו להיפגש איתם בבתי קפה.

היא נפגשת איתם על גפילטעפישששששש

מה נטרק?😂

נראה לי הבחורה עם הריחות רצתה להרוג אותה

שקצת עיצבן אותי,

כשהיא פותחת בעגרות קודש יש סימניה בדף מסויים ואז רןאים שהיא פתחה וקוראת מהדף הזה

זה אומר שבשביל לעשות לנו מתח וריגוש הם דרגו שתפתח בעמוד של ברכה לחתןנה

מה אתן אומרות? 

מגניב ששמת לב

מרגיש קצת שעובדים עלי..

אבל תכלס מה אכפת לי.. העיקר מעביר לי את הזמן כשאני רוצה זמן מנוחה

עד כמה הכל מבויים בסדרה ווארט ברשת 13: הבחור לומר במרץ את ההסכמות

בסדרה ווארט מציגים כביכול צילומים אותנטיים של שידוכים של חרדים. באחד הקטעים יש כביכול הצצה על בחור בין הסדרים מהעזרת נשים והוא נצפה לומד  במרץ ועושה שטייגען "רק המתמידים יושבים ולומדים בהפסקת צהרים", אולם חדי עין שמו לב שהבחור מתנדנד ולומד מול גמרת שוטנשטיין שפתוחה בכלל ב"הסכמות".

הפרגוד: https://chat.whatsapp.com/Gc3UaOPeWEhGockLxdSeHo

זה לא אומר שהוא לא לומד במציאות בזמן הזה באמת

היא פותחת מלמטה...

וזה הקשר בין שני השדכנים "הראשיים".

הם ממש צוחקים אחד עם השני ויושבים ממש קרוב אחד לשני..

בקטע שאפילו מביך לי קצת לראות את זה לפעמים. לא התנהגות שאני מצפה מאנשים נשואים מהעולם הדתי/ חרדי. 

באמת מוזר

בהתחלה עוד חשבתי שהם בני זוג

עד שנפל לי האסימון 

שהיה נשמע שיש להל קשר מעבר לשדכנות

אבל זה באמת ניראה לא טןב בכלל

ופשוט חטפתי כריזה עליה והפסקתי לא יודעת משו שם לא עובד לי

א כל הקטע הזה שכאילו אני לא אשב בבית קפה אבל על דג בטחחח

ב בתכלס עולם השידוכים רחוק מזה כמו מתאילנד

ג זה נראה שהם מנסים למכור את החרדים ולהאבק להוציא אותם בצורה יפה -השדכנים

באמת לא לעניין

וסדרה עם 0 אחוז אמינות

לא דומה לא קרוב לא כמעט...

רק שולחים פרופיל אחד לשני כי ראו משפט תואם

את כל הבירורים עושים לבד ההורים או המשודך

ואם אתם לא מיוחסים לא ממש אכפת לשדכנים מה קרה

הלוואי וככה היו שידוכים במגזר החרדי…

אבל לא, יש מלא לכלוך בחיים האמיתיים

פגשתי את שרה השדכנית מהסדרה במציאות, מתוקה ממש. אבל נדיר שדכנים כאלה אכפתיים

מה שקראתי לא אהבתי

סתם עניין של טעם

סגנון כתיבה כזה...

בגלל האח הגדול

לפני פרק 6 חיכינו שבועיים שלמים (!!!!)

חחח 

שרואה עכשיו ווארט בשידור חי ואני פשוט משתגעת.. אשכרה משתיקה כי משמיעים את ההדרכת כלה וחתן על הליל כלולות..

מרגיש לי שזה מידי חשוף לעולם... הם מדברים ממש יפה ומחזק אבל ...

הלוואי תשנו את דעתי ותגידו שזה מהמם וחשוב, תכלס אני מקווה שזה עושה קידוש ה' ולא ההפך... 

לא נשמע קידוש השם ולא נעליים

ופשוט עצרתי באמצע...

מילא אם הם היו שחקנים, אבל ככה לחדור למקום הכי פרטי של אנשים??

כבר מוגזם, ונטו נובע ממציצנות...

(אולי כן אמשיך לראות, אבל אדלג על חלק...)

אני רק מקווה שלפחות אחרי החתונה המצלמות יעזבו אותם לנפשם 😵‍💫

הם בחרו את זה לגמרי מבחירתם החופשית כנראה

וידעו שזה מה שהולך להיות ןבכל זאת הלכו על זה

ריאלטי יש מטרה אחת - למשוך קהל צופים.

כל משתתף חתום על חוזה כלשהו, ולכן לא באמת יודעים מה קורה מאחורי הקלעים.

מה שכן ברור, זה שהרבה דברים מבויימים ונועדו למשוך רייטינג, למרות שזה כביכול ריאליטי.

מה בדיוק אומרים למתמודדים ואלו הנחיות הם מקבלים?

אני לא יודעת, וכנראה גם אסור להם להגיד בגלל חוזה.

אבל ברור שזו לא פשוט מצלמה שנכנסת לסצינה בטבעיות. זה הרבה ביום וניסיון להכווין את הדברים כדי לעורר עניין.

זה נכון שהמתמודדים יודעים מראש למה הם נכנסים, והם אנשים בוגרים שקיבלו את הבחירה הזו בעצמם.

אבל אחרי שחתומים על חוזה, לא מופרך בעיניי שמאחורי הקלעים יש התנהלות שלא תמיד נוחה למתמודדים, אבל הם סוג של "כלי משחק" בידי ההפקה.

לכן אני אישית מגבילה את הצפייה שלי בתוכניות ריאלטי רק לכאלו שלא מציגות מתמודדים באור מביך, או למשל במצב של עימות לא נעים עם מתמודדים אחרים.

ואם יש תוכנית שהתחלתי לצפות ויש יותר מידי עימותים מגעילים למשל, או העמדה של משתתפים בסיטואציות מביכות, אני מפסיקה לראות, מתוך הנחה שגם אם הם נכנסו לזה מבחירה, אני לא באמת יודעת האם הגבול נחצה והם מוגבלים בגלל חוזה שהם חתומים עליו.

מה שאני באה להגיד, זה לחזק את תחושת החוסר נוחות שלך, זה לא מופרך שאתה חושב שאתה מגיע למשהו מסוים, ובסוף מתברר אחרת אבל אתה כבר כבול לחוקי הפורמט. (וזה מבלי לראות את הסדרה הזו בכלל, אלא באופן כללי לריאלטי)

ואשרייך שאת מצליחה להפסיק לצפות כשאת מרגישה שזה עובר את הגבול! אני לצערי לא

מבינה שזה יכול להיות מביך אם נגיד רווק/ה דוסים צופה בזה, אבל אני חושבת שבעיניים של בנאדם שלא מכיר את העולם החרדי, וכל ההיכרות שלו באה מסטיגמות ומהתקשורת, זה דווקא ממש יפה בעינ שרואים את ההדרכת חתן וכלה, בואו, זה לא נכנס לפרטים אינטימיים, זה היה כללי. כל המבט של התורה על האישה שצריך לכבד אותה, המבט על המקווה שזה לא 'עונש', זה עניין רוחני, מקרב, מרגש, נעים, נקי, זה דווקא יפה בעיני שרואים את זה בתכנית. 

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום

אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)

(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך

שנו כבר עבר זמן אז ,...

ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..

ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי

לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות

וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם

אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?

(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)

הרבה כוחות, יקרה❤️

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך

1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו

2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)

3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה

4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף

יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור

ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב

הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.

אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך

(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך

אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?

ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?

ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?

זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.

כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.

אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)

ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.

אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.

ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..

כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.

זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.

ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?

אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.

אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.

חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

החלמה מהירה

בעלי אמר שנראה לו שלא צריך להילחץ, אבל אמרתי לו שששאלתי בפורום ואמרו לי שכדאי ללכת, אז הוא הסכים🙈

אין כמו הפורום בעולם!

אם הייתי אומרת לבעלי הפורום אמר......

מה מתאים לכוויות

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...