אני גמלתי באיזור תשעה באב. את יכולה בזמן הזה לדבר איתו על זה שבעוד x זמן הוא ישים תחתונים וכו..

ובלי קשר מכירה גם ילד שהוא כזה עדין ומתוק ולא זרם עם גמילה והוא היה בגן עירייה עם טיטול, בתיאום עם הגננות וזה עבר בסדר

אם הגמילה תקח זמן ויהיו פיספוסים?

מה זה עבר בסדר?

אני עבדתי בגן שהסייעות רבו מעל הראש של הילד מי תחליף לו, ובסוף אני הגננת קמתי להחליף לו ורק שיעזבו את הילד המסכן.

מפחדת מזה ממש.

לפני הגן והיה בסדר גמור

הוא כמעט ולא פספס בגן בכלל

כמובן שזה אינדיבידואלי אבל אם הוא לא מרגיש לך בשל עכשיו, הייתי מחכה

הגננות בגן טט"ח רגילות לזה וגם אמורות להחליף בגדים. הוא לא יהיה חריג.

זה לא נעים לילד, ברור, ולא עושה הרגשה נעימה. אני ממש מבינה אותך. אבל זה חלק מהתהליך בעיני..

ולגבי הילד ההוא אני לא יודעת עד כד"כ, רק שמעתי מאמא שלו שהגננות זורמות

יכולה להגיד לך שכשהיא היתה בת שנתיים ו7 לא היה עם מי לדבר, התחלנו לדבר קצת על הנושא בבית ואחרי חודש ראיתי שהיא כבר בשלה. 

הלכנו לחנות לקנות תחתונים והיא נורא התרגשה, ויום אחד הורדנו את הטיטול לחלוטין, לא שאלתי אותה אם רוצה.. פספסה מלא וכל פעם לא נבהלתי אמרתי לה לא נורא, לא קרה כלום, פעם הבאה תנסי בשירותים, עד שלמדה.

זה היה אחרי שבמעון היתה אווירת גמילה, וכשדיברתי איתה על זה ראיתי שיש עם מי לדבר.

אבל רצון אין לו, אולי בגלל פחד.

מציעה שוב את השיטה שעבדה לנו עם הנגמלת האחרונה (ומקווה שגם עם הנגמלת הבאה תעבוד):

לקבוע תאריך יעד (סביב חג כלשהו או תאריך של חופש) ולומר לו שעכשיו הוא עם טיטול אבל בתאריך הזה הוא כבר יהיה בלי טיטול. ולחזור על זה שוב ושוב כמו מנטרה ולא להציע דברים מעבר לזה עד לתאריך היעד.

מקווה ומתפללת בשבילכם שזה יעבוד ❤️

אמרנו אחרי שבועות

אבל גם אז הייתה התנגדות ולא רציתי בכח 

או לא היה בשל.

אולי כדאי לנסות שוב. אבל אולי באמת זה לא יעבוד אצלו...

לא שאלתי שום ילד אם הוא רוצה להגמל, קניתי תחתונים יפות והפסקנו עם הטיטול(ביום).

אם הילד אמר שהוא עושה ברצפה, הסברתי שזו דרך הלמידה ושכל הילדים יוצא להם ברצפה עד שהם לומדים.

תמכתי ועודדתי בכל פחד/ תהייה ועזרתי לילד לאהוב את הדרך.

הילד לא רצה לעשות פיפי בשירותים, הצעתי לעשות במקלחת ואחרי יום יומיים הצעתי לעבור לשירותים. הילד פספס שוב ושוב, כל פעם אמרתי לו יופי ככה לומדים.

גם אצלי לא רצו לעשות קקי בשירותים וגם בגמילה לקח זמן לזה, זה לא היה מדד אצלי אם לגמול או לא.

אם מצפים שהגמילה תהיה פשוטה או קצרה, זה יכול מאד לתסכל כשהיא לא כזו, אבל רוב הסיכויים שהיא תהיה כזו וכדאי לקחת את זה מראש בחשבון.

כמובן תלוי ילד

אצלנו בשני הגדולים לקח כמה חודשים, וזה תהליך כזה, יש עליות יש ירידות.. 

הבן שלי עכשיו בן שנתיים וחצי וגם עולה "שנה הבאה" לגן עיריה (יעני עוד חודשיים וחצי..). מתכננת לגמול אותו בזמן הקרוב.

הוא גם טוען שהוא לא רוצה לעשות בשירותים אבל הוא כבר כמה פעמים התיישב מעצמו על האסלה חחח בכל מקרה לא שואלת לדעתו כי בסופו של יום הוא יצטרך להיות גמול.

בכל מקרה נתחיל ונראה איך ילך הכי חשוב לדעתי לבוא לזה בשמחה ולהלהיב את הילד לזה ככה גם אם הוא נראה חסר רצון בהתחלה אפשר להיות מופתעים לטובה

אני אפעל לשיתוף פעולה איתו.

אם לא עובד בדרך אחת זה יפעל בדרך השניה/ השלישית/ הרביעית.

אצל הקטן שלי חיכיתי לזמן שהוא כבר ידע לשתף פעולה (בדברים אחרים) ואז כשידעתי מה מפעיל אותו, מה עוזר לו להתגבר על קשיים, התחלתי גמילה.

שנכון לשחרר, השאלה איפה.

אפשר לשחרר, ולחכות שייזום בעצמו.

אפשר גם לשחרר ולנסות להעביר לו את האחריות.

מאוד תלוי באופי של הילד.

אחד הילדים שלנו עלה לגן בגיל שנתיים ותשעה חודשים, גמלתי אותו שבועיים לפני כן. בהתחלה הוא היה מפספס, היה מתעקש שהוא לא צריך ולא רוצה ללכת לשירותים. ואז מתאפק מתאפק עד שבורח.

כשראיתי שלא הולך להתעקש איתו, העברתי את האחריות אליו. אמרתי לו שהוא בוגר, הוא יודע מתי הוא צריך לשירותים וכשהוא צריך הוא יכול ללכת. פעם - פעמיים הוא פספס אבל אז הבין שזו אחריות שלו והתחיל ללכת מיוזמתו ולקרוא לי בשביל לקבל עזרה.

יש ילדים שלומדים בקלות (זכור לי שכתבת שלגדול שלך לא היו פספוסים, כנראה למד לזהות במהירות) ויש ילדים שלוקח להם יותר זמן, כמה ימים או שבועות, עד שלומדים לקשר את התחושה הפיזית להרטבה ואז למנוע אותה על ידי הליכה לשירותים.

יכול להיות שיש ילד שלא רוצה לעשות את התהליך הזה בגלל פחד או אי נוחות. והוא צודק שזה פחות נעים. ומבחינתי כאן נכנס התפקיד דלנו ההורים של עידוד מטורף למרות האי נעימות שבתהליך.

אבל עד איפה להפעיל לחץ ומתי לשחרר זאת באמת שאלה.

ופשוט הורדנו את הטיטולים למחסן וזהו אין יותר טיטולים.

מפה והלאה רוצה תחתון יופי, לא רוצה שילבש רק מכנס או חולצה ארוכה.

אחרי כמה ימים הפסיק לבקש טיטול.

החיסרון שאי אפשר לשים טיטול בלילה כי אז יש בבית טיטולים

וגם יש בבית אחים קטנים ולהם כן יש טיטול. אולי אם יש הפרש גדול במידות הוא לא ירצה את הטיטול שלהם.

משאר הבחינות את חושבת שהוא בשל לעלות לגן עירייה? אולי תשאירי אותו כמה חודשים נוספים בבית או תשלחי למסגרת פרטית?

@oo

להעלים את הטיטולים אי אפשר כי יש לו עוד אחים עם טיטול והמידות עוקבות (ואם נתקעים שמים לילד טיטול של אחר)

האמת שבכלל לא חשבתי על זה.

מה בעצם מראה שילד בשל לעלות?

ולמה שיאשרו לי לא להכניס ילד למסגרת עוד שנה?

אני לא רוצה להשאיר בבית ולהכניס באיחור כי אז עלולה להיות לו הסתגלות קשה יותר, חושבת שיותר קל לעבור הסתגלות כקבוצה.

יש מסגרות פרטיות לגילאי 3?

יהיו עוד ילדים גמולים וכקבוצה, יותר קל כי הוא רואה עוד ילדים נכנסים להתפנות

עכשיו זה עוד מוקדם לדעתי.

ילד בשל - ילד שיןדע להגיד שיש לו. במודע לגוף שלו. אצל בנים זה יותר קשה בדרכ ממה שאני יודעת.. ובכל זאת, הייתי מתחילה בהדרגה.

לא עושים ברצפה אלא במקלחת.

אני הפרדתי את הגמילה מפיפי מגמילה מגדולים. הוא היה עושה גדולים בטיטול (מבקש שנשים לו) וקטנים - היה עם תחתון

הרבה ילדים לומדים את זה רק אחרי שמורידים את הטיטול.

זה טריקי כי יש פערים גדולים בן ילדים, גם גילאים בטווח של כמעט שנה וגם התפתחות שונה בין הילדים.

חוסר גמילה מתבטא בפער גדול בגן שמובנה על הרבה עצמאות ועל התמקדות דידקטית.

זה ילד שיודע להתנהל עם סיטואציות חברתיות, ילד עצמאי, שלא צריך אישור מהסביבה שלו להצלחות

(למשל כשבונה מגדל, בהתחלה כל קוביה שעומד לשים יוצר קשר עין עם ההורה כאילו לקבל הסכמה שזה מה שצריך לעשות, בהמשך ילד עצמאי יודע לקבל החלטות כאלה לבד)

ילד שנפרד מההורים בד"כ, שמיישם הוראות.

השילוב של ילד קטן בשנתון שעולה ישר מהבית, בלי קשר לגמילה כדאי לבחון את הבשלות, ועם קשר לגמילה אז עוד יותר.

וכן, יש מסגרות פרטיות שם יש פחות ילדים ויותר יחס.

גם במסגרות של עירייה יכול להיות מוצלח, אני לא אומרת שלא, אבל צריך להסתכל על הכל ובמיוחד לבחון את הצוות והאם הגן עצמו מוצלח.

בסוף את צריכה להחליט מה יהיה הכי טוב לילד במכלול השיקולים, אי אפשר שהגמילה תהיה אופטימלית, העליה לגן תהיה אופטימלית והכל.

אם במכלול השיקולים את חושבת שנכון לילד להתחיל גמילה עכשיו למרות ההתנגדות שלו להוריד טיטול, אז זה מה שצריך לעשות, המחשבה שזה לטובתו בטווח הארוך תחזיק אותך לא לסגת מהתהליך.

אם את בוחרת לחכות לרגע האחרון, זה יכול להיות טוב מהבחינה שהוא יהיה קצת יותר בשל לגמילה אבל זה יכול להיות לא טוב מהבחינה של שינויים משמעותיים בזמן קצר.

ההחלטה אם לגמול ילד זה לא רק אם הוא בשל להוריד טיטול, אלא אם זה לטובתו.

יצא לי גם להתחיל גמילה בגלל פצעוני זיעה שהייתי צריכה תרופות ופשוט החלטנו שזהו אין יותר את הפלסטיק הזה ומה שיהיה יהיה,

וזה גם מה שאמרנו לילדה, אין טיטול כי הטיטול עושה פצעים והיא קיבלה את זה בלית ברירה.

שנתיים ו7 חודשים זה מכובד ואם תחליטו שזה מה שנכון לעשות ותהיו שלמים עם זה, זה יצליח.

בוקר אחד מורידים טיטול ולא שמים חדש וזהו זה.

ואם לא רוצה להוריד, שיישאר איתו עד שהוא יחליט להיפרד ממנו. גם אם זה ייקח יום שלם, בסוף לא יהיה לו נעים והוא יבקש להוריד או שיפול מהכובד.

חברה שלי השאירה את הבן שלה עוד שנה במסגרת פרטית של השנתון מתחת לגן (הוא היה הכי גדול שם, אבל סה"כ גדול מהבן שלי, בשנתון מתחת, בכמה חודשים).

גם שם זה היה בין השאר על רקע רצון לגמול בקצב שלו ובנחת שלו בלי לחץ של גן...

אבל זו כן הוצאה כלכלית משמעותית...

ממה שאני מכירה לפחות.

ויש מסגרות לגיל 2-3 בחלק מהמקומות, אבל לא בכל מקום

קטן מאוד בשנתון וממש לא בשל לגמילה.

אבל הוא גם ילד רגיש שזקוק להרבה חום ואהבה, אז זה גם שיקול בשבילי...

שמעתי דברים לא טובים על יחס של גננות וסייעות לילדים לא גמולים

הבת שלי התחילה את הגן לא גמולה וזה לא היה מוצלח ...

ולא חייב להוריד טיטול מיד. אפשר רק לעודד את המוכנות שלו.

אני מציעה שתקבעי עם הילד משו שמקבל אם עושה בשירותים.

לדוגמא לפני המקלחת לשבת בשירותים ולעשות ואז לקבל מדבקה.

וגם באמצע היום אם מרגיש שצריך שילך לשירותים יוריד טיטול ויעשה.

וכל פעם כמובן מלא טררם וכל הכבוד ואיזה גדול ואלוף וכו' וכו'.

וככה תראי אם הוא בכלל מזהה איך לעשות בשירותים ותעודדי אותו כל פעם שעושה

אחרי שיראה יותר מוכנות ובשלות תקבעי איתו תאריך שבו מורידים טיטול ועשוים רק בשירותים.

עם הרבה דיבורים על הנושא

הנה אמא הולכת להתפנות בשירותים

ילדים גדולים מתפנים בשירותים

עכשיו אתה עושה בטיטול אבל עוד מעט תהיה גדול ותעשה בשירותים.

הרבה לדבר את זה

תקבעי לך תאריך שבו נפרדים מהטיטול

תעשי הטרמה בשבוע שלפני

ואז פשוט מורידים

לא שואלים אם רוצה או לא

פשוט אומרים בי לטיטול ומהיום מתפנים רק בשירותים

אני חושבת שכמו תמיד קודם אני צריכה להיות לגמרי מוכנה לתהליך ואולי אני לא.

הבעיה שלי היא שאת הגדול שלי גמלתי באוגוסט אחרי שסיים במעון ורגע לפני הגן וזה היה מוצלח ביותר. לא פיספס בכלל.

רק שאני צריכה לזכור שכל ילד והדרך שלו ושאיתו זה כנראה יהיב אחרת.

לגבי מסגרת פרטית, גם אם הייתי חושבת על זה כרופציה אז לא הייתי מוצאת פה משהו שמתאים לחינוך שלנו.

ןגם אעדיף להשאיר את הילד עוד שנה איתי ולא לשים במסגרת פרטית.

רק שאני לא חושבת שזה נכון לו להישאר עוד שנה בבית. הוא צריך חברה.

והוא חכם וסקרן ורוצה ללמוד ואני לא אספק את זה מספיק.

@אמאשוני נראה לי שהוא בשל לעלות מבחינה התנהגותית.

אני לא יודעת כמה זה חכם ומוצלח להתחיל גמילה כשהילד מתנגד וזה חלק ממה שמקשה עליי להתחיל בתהליך.

באמת לא יודעת מה לעשות כי מבחינתי זה כמעט לא אופציה להעלות ילד עם טיטול....

את הבת הכנסנו לגן עירייה לא גמולה, ולאחר שחזרה יום אחד עם הטיפול מהבוקר (היה לנו סוג טיטולים שונה בבית ובגן, כך שיכולתי לדעת), החלטנו שהיא לא חוזרת מחופשת סוכות לא גמולה.

פשוט הורדנו את הטיטול ולקחנו אותה לשירותי כל חצי שעה. אחרי כמה פעמים שהצליחה לעשות בפועל, הבינה את הקטע, וביקשה בעצמה. מאותו שלב הגמילה היתה קלה מאוד!

השני חשש מהשירותים, אז קנינו לו סיר והתחלנו באותה שיטה. גם הוא נגמל מאוד מהר, ברגע באמת החלטנו שהולכים על זה.

אצלנו הרגתי שזה ממש בראש של ההורים. כשהיינו מוכנים להתמסר לתהליך, גם הילדים הבינו את הקטע, ונגמלו.

בהצלחה רבה!!

שזה המהלך הנכון. אולי בגלל שאצל הגדול לא היו פספוסים ועכשיו את צוםה שיהיו זה קצת מלחיץ אותך?

תנסי לברר מול עצמך קודם כל מה הקושי.

ואז כשאת סגורה על שה תגידי לו שעוד כמה ימים מורידים טיטול והוא ילך לשרותים.

השאלה אם הוא רוצה או לא פחות נכונה בעיני כי נשמע שהוא נבהל מהפספוסים.

את יכולה לומר לו שבהתחלה לםעמים מפספסים וחאט לאט לומדים.

הבת שלי נגמלה ואגב עדין יש מדי פעם עניין עם הגדולים אבל זה כבר לא קשור לגמילה שה משהו מלפני שקשה לה לעשות(לא עצירות פשוט קשה לה לשחרר)  וכשהיא פספסה בהתחלה קטנים היא ביקשה טיטול כי נבהלה והסברתי חה שהיא גדולה ואיזה כייף זה. ובהתחלה היו הרבה פספוסים שאני חושבת שאם זה היה קורה אצל הגדולים הייתי ממש מתעצבנת אבל אצלה הייתי כל כך עבוק שלא היה לי שמן להתמקד בזה שפשוט החלפתי כל פעם והגבתי בצורה מונוטונית שבסוף מאוד עשרה לה לקח לה בערך שבועיים עד שממש שלטה בצרכים שלה ואחכ הפספוסים ירדו בהדרגה..

יליד דצמבר שעלה לגן בגיל שנתיים ושמונה

ולא היה בכלל בכיוון לגמילה

חיכיתי  עד שבועיים לפני תחילת השנה

ולא הייתה ברירה ורק אז התחלנו גמילה שכמובן לא הייתה משהו אבל עם הזמן הוא תפס את העניין, הוא ממש לא הלך עם טיטול לגן (שמתי בתיק כמות של בגדי החלפה)

הסייעת לקחה אותו ועוד כמה ילדים כמוהו בזמנים קבועים

ומתישהוא במשך השנה מינון הפספוסים ירד (דווקא בבית הוא פספס יותר..)

אל תלחיצי אותו, כשירצה הוא יגמל.

אני מעודדת את ההורים דווקא לא לשגע את הילדים ולתת להם להתחיל את השנה בנחת, גם ככה הכל חדש להם והמצב הרגשי מעורער אז להוסיף את הלחץ של הגמילה?

מי שנגמל לפני בקלות בחופש ב"ה

אבל מי שלא, תשחררו..הסייעות יחליפו באהבה ואחרי שיעבור את תקופת ההסתגלות הוא גם יראה את חבריו בשירותים וזה יכול לעזור וגם ירגיש יותר בוגר ושיהיה אפשר להתחיל ביתרון עם הגננת.

הצוות בדרכ ממש עוזר ובנחת.

כשיש טיטול... והאמת שזה מובן.

גן ילדים זה לא מעון,

גם אין מקום מסודר להחתלות,

וגם זה לא נעים להחליף לילדים גדולים (גם אני עם ילדה בת 2.9 ועוד לא גמולה והאמת שזה די סיוט, היא כבר גדולה... אני ממש רוצה להתחיל כבר , רק מחכה להתאושש עוד קצת מהלידה).

חוצמיזה, עד לפני כמה שנים היה חוק שלא מקבלים ילדים לא גמולים לגן עירייה כך שזה לא מופרך.

ברור שהסייעות צריכות לעשות את העבודה שלהן ולתת אוירה נעימה לילד, אבל מספיק שהילד עושה בטיטול והוא שומע את הסייעות נאנחות ש'אוי! יש פה ריח של קקי! אוי... שאולי עשה בטיטול... מי מחליפה לו ? אני כבר החלפתי לו אתמול, אני הייתי מחליפה בשמחה אבל כואב לי הגב'.. וכן על זו הדרך... זה נושא סופר רגיש ועלול מאוד להשפיע על הבטחון העצמי של הילד, אז אני הייתי עושה את כל ההשתדלות לגמול. אם אי אפשר אז אי אפשר, אבל להשתדל . 

גמול.

מניסיון יש סייעות לא נחמדות ויש ילדים שממש זוכרים מה היה להם בגן. 

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

מידה 2-2-

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.