אני גמלתי באיזור תשעה באב. את יכולה בזמן הזה לדבר איתו על זה שבעוד x זמן הוא ישים תחתונים וכו..

ובלי קשר מכירה גם ילד שהוא כזה עדין ומתוק ולא זרם עם גמילה והוא היה בגן עירייה עם טיטול, בתיאום עם הגננות וזה עבר בסדר

אם הגמילה תקח זמן ויהיו פיספוסים?

מה זה עבר בסדר?

אני עבדתי בגן שהסייעות רבו מעל הראש של הילד מי תחליף לו, ובסוף אני הגננת קמתי להחליף לו ורק שיעזבו את הילד המסכן.

מפחדת מזה ממש.

לפני הגן והיה בסדר גמור

הוא כמעט ולא פספס בגן בכלל

כמובן שזה אינדיבידואלי אבל אם הוא לא מרגיש לך בשל עכשיו, הייתי מחכה

הגננות בגן טט"ח רגילות לזה וגם אמורות להחליף בגדים. הוא לא יהיה חריג.

זה לא נעים לילד, ברור, ולא עושה הרגשה נעימה. אני ממש מבינה אותך. אבל זה חלק מהתהליך בעיני..

ולגבי הילד ההוא אני לא יודעת עד כד"כ, רק שמעתי מאמא שלו שהגננות זורמות

יכולה להגיד לך שכשהיא היתה בת שנתיים ו7 לא היה עם מי לדבר, התחלנו לדבר קצת על הנושא בבית ואחרי חודש ראיתי שהיא כבר בשלה. 

הלכנו לחנות לקנות תחתונים והיא נורא התרגשה, ויום אחד הורדנו את הטיטול לחלוטין, לא שאלתי אותה אם רוצה.. פספסה מלא וכל פעם לא נבהלתי אמרתי לה לא נורא, לא קרה כלום, פעם הבאה תנסי בשירותים, עד שלמדה.

זה היה אחרי שבמעון היתה אווירת גמילה, וכשדיברתי איתה על זה ראיתי שיש עם מי לדבר.

אבל רצון אין לו, אולי בגלל פחד.

מציעה שוב את השיטה שעבדה לנו עם הנגמלת האחרונה (ומקווה שגם עם הנגמלת הבאה תעבוד):

לקבוע תאריך יעד (סביב חג כלשהו או תאריך של חופש) ולומר לו שעכשיו הוא עם טיטול אבל בתאריך הזה הוא כבר יהיה בלי טיטול. ולחזור על זה שוב ושוב כמו מנטרה ולא להציע דברים מעבר לזה עד לתאריך היעד.

מקווה ומתפללת בשבילכם שזה יעבוד ❤️

אמרנו אחרי שבועות

אבל גם אז הייתה התנגדות ולא רציתי בכח 

או לא היה בשל.

אולי כדאי לנסות שוב. אבל אולי באמת זה לא יעבוד אצלו...

לא שאלתי שום ילד אם הוא רוצה להגמל, קניתי תחתונים יפות והפסקנו עם הטיטול(ביום).

אם הילד אמר שהוא עושה ברצפה, הסברתי שזו דרך הלמידה ושכל הילדים יוצא להם ברצפה עד שהם לומדים.

תמכתי ועודדתי בכל פחד/ תהייה ועזרתי לילד לאהוב את הדרך.

הילד לא רצה לעשות פיפי בשירותים, הצעתי לעשות במקלחת ואחרי יום יומיים הצעתי לעבור לשירותים. הילד פספס שוב ושוב, כל פעם אמרתי לו יופי ככה לומדים.

גם אצלי לא רצו לעשות קקי בשירותים וגם בגמילה לקח זמן לזה, זה לא היה מדד אצלי אם לגמול או לא.

אם מצפים שהגמילה תהיה פשוטה או קצרה, זה יכול מאד לתסכל כשהיא לא כזו, אבל רוב הסיכויים שהיא תהיה כזו וכדאי לקחת את זה מראש בחשבון.

כמובן תלוי ילד

אצלנו בשני הגדולים לקח כמה חודשים, וזה תהליך כזה, יש עליות יש ירידות.. 

הבן שלי עכשיו בן שנתיים וחצי וגם עולה "שנה הבאה" לגן עיריה (יעני עוד חודשיים וחצי..). מתכננת לגמול אותו בזמן הקרוב.

הוא גם טוען שהוא לא רוצה לעשות בשירותים אבל הוא כבר כמה פעמים התיישב מעצמו על האסלה חחח בכל מקרה לא שואלת לדעתו כי בסופו של יום הוא יצטרך להיות גמול.

בכל מקרה נתחיל ונראה איך ילך הכי חשוב לדעתי לבוא לזה בשמחה ולהלהיב את הילד לזה ככה גם אם הוא נראה חסר רצון בהתחלה אפשר להיות מופתעים לטובה

אני אפעל לשיתוף פעולה איתו.

אם לא עובד בדרך אחת זה יפעל בדרך השניה/ השלישית/ הרביעית.

אצל הקטן שלי חיכיתי לזמן שהוא כבר ידע לשתף פעולה (בדברים אחרים) ואז כשידעתי מה מפעיל אותו, מה עוזר לו להתגבר על קשיים, התחלתי גמילה.

שנכון לשחרר, השאלה איפה.

אפשר לשחרר, ולחכות שייזום בעצמו.

אפשר גם לשחרר ולנסות להעביר לו את האחריות.

מאוד תלוי באופי של הילד.

אחד הילדים שלנו עלה לגן בגיל שנתיים ותשעה חודשים, גמלתי אותו שבועיים לפני כן. בהתחלה הוא היה מפספס, היה מתעקש שהוא לא צריך ולא רוצה ללכת לשירותים. ואז מתאפק מתאפק עד שבורח.

כשראיתי שלא הולך להתעקש איתו, העברתי את האחריות אליו. אמרתי לו שהוא בוגר, הוא יודע מתי הוא צריך לשירותים וכשהוא צריך הוא יכול ללכת. פעם - פעמיים הוא פספס אבל אז הבין שזו אחריות שלו והתחיל ללכת מיוזמתו ולקרוא לי בשביל לקבל עזרה.

יש ילדים שלומדים בקלות (זכור לי שכתבת שלגדול שלך לא היו פספוסים, כנראה למד לזהות במהירות) ויש ילדים שלוקח להם יותר זמן, כמה ימים או שבועות, עד שלומדים לקשר את התחושה הפיזית להרטבה ואז למנוע אותה על ידי הליכה לשירותים.

יכול להיות שיש ילד שלא רוצה לעשות את התהליך הזה בגלל פחד או אי נוחות. והוא צודק שזה פחות נעים. ומבחינתי כאן נכנס התפקיד דלנו ההורים של עידוד מטורף למרות האי נעימות שבתהליך.

אבל עד איפה להפעיל לחץ ומתי לשחרר זאת באמת שאלה.

ופשוט הורדנו את הטיטולים למחסן וזהו אין יותר טיטולים.

מפה והלאה רוצה תחתון יופי, לא רוצה שילבש רק מכנס או חולצה ארוכה.

אחרי כמה ימים הפסיק לבקש טיטול.

החיסרון שאי אפשר לשים טיטול בלילה כי אז יש בבית טיטולים

וגם יש בבית אחים קטנים ולהם כן יש טיטול. אולי אם יש הפרש גדול במידות הוא לא ירצה את הטיטול שלהם.

משאר הבחינות את חושבת שהוא בשל לעלות לגן עירייה? אולי תשאירי אותו כמה חודשים נוספים בבית או תשלחי למסגרת פרטית?

@oo

להעלים את הטיטולים אי אפשר כי יש לו עוד אחים עם טיטול והמידות עוקבות (ואם נתקעים שמים לילד טיטול של אחר)

האמת שבכלל לא חשבתי על זה.

מה בעצם מראה שילד בשל לעלות?

ולמה שיאשרו לי לא להכניס ילד למסגרת עוד שנה?

אני לא רוצה להשאיר בבית ולהכניס באיחור כי אז עלולה להיות לו הסתגלות קשה יותר, חושבת שיותר קל לעבור הסתגלות כקבוצה.

יש מסגרות פרטיות לגילאי 3?

יהיו עוד ילדים גמולים וכקבוצה, יותר קל כי הוא רואה עוד ילדים נכנסים להתפנות

עכשיו זה עוד מוקדם לדעתי.

ילד בשל - ילד שיןדע להגיד שיש לו. במודע לגוף שלו. אצל בנים זה יותר קשה בדרכ ממה שאני יודעת.. ובכל זאת, הייתי מתחילה בהדרגה.

לא עושים ברצפה אלא במקלחת.

אני הפרדתי את הגמילה מפיפי מגמילה מגדולים. הוא היה עושה גדולים בטיטול (מבקש שנשים לו) וקטנים - היה עם תחתון

הרבה ילדים לומדים את זה רק אחרי שמורידים את הטיטול.

זה טריקי כי יש פערים גדולים בן ילדים, גם גילאים בטווח של כמעט שנה וגם התפתחות שונה בין הילדים.

חוסר גמילה מתבטא בפער גדול בגן שמובנה על הרבה עצמאות ועל התמקדות דידקטית.

זה ילד שיודע להתנהל עם סיטואציות חברתיות, ילד עצמאי, שלא צריך אישור מהסביבה שלו להצלחות

(למשל כשבונה מגדל, בהתחלה כל קוביה שעומד לשים יוצר קשר עין עם ההורה כאילו לקבל הסכמה שזה מה שצריך לעשות, בהמשך ילד עצמאי יודע לקבל החלטות כאלה לבד)

ילד שנפרד מההורים בד"כ, שמיישם הוראות.

השילוב של ילד קטן בשנתון שעולה ישר מהבית, בלי קשר לגמילה כדאי לבחון את הבשלות, ועם קשר לגמילה אז עוד יותר.

וכן, יש מסגרות פרטיות שם יש פחות ילדים ויותר יחס.

גם במסגרות של עירייה יכול להיות מוצלח, אני לא אומרת שלא, אבל צריך להסתכל על הכל ובמיוחד לבחון את הצוות והאם הגן עצמו מוצלח.

בסוף את צריכה להחליט מה יהיה הכי טוב לילד במכלול השיקולים, אי אפשר שהגמילה תהיה אופטימלית, העליה לגן תהיה אופטימלית והכל.

אם במכלול השיקולים את חושבת שנכון לילד להתחיל גמילה עכשיו למרות ההתנגדות שלו להוריד טיטול, אז זה מה שצריך לעשות, המחשבה שזה לטובתו בטווח הארוך תחזיק אותך לא לסגת מהתהליך.

אם את בוחרת לחכות לרגע האחרון, זה יכול להיות טוב מהבחינה שהוא יהיה קצת יותר בשל לגמילה אבל זה יכול להיות לא טוב מהבחינה של שינויים משמעותיים בזמן קצר.

ההחלטה אם לגמול ילד זה לא רק אם הוא בשל להוריד טיטול, אלא אם זה לטובתו.

יצא לי גם להתחיל גמילה בגלל פצעוני זיעה שהייתי צריכה תרופות ופשוט החלטנו שזהו אין יותר את הפלסטיק הזה ומה שיהיה יהיה,

וזה גם מה שאמרנו לילדה, אין טיטול כי הטיטול עושה פצעים והיא קיבלה את זה בלית ברירה.

שנתיים ו7 חודשים זה מכובד ואם תחליטו שזה מה שנכון לעשות ותהיו שלמים עם זה, זה יצליח.

בוקר אחד מורידים טיטול ולא שמים חדש וזהו זה.

ואם לא רוצה להוריד, שיישאר איתו עד שהוא יחליט להיפרד ממנו. גם אם זה ייקח יום שלם, בסוף לא יהיה לו נעים והוא יבקש להוריד או שיפול מהכובד.

חברה שלי השאירה את הבן שלה עוד שנה במסגרת פרטית של השנתון מתחת לגן (הוא היה הכי גדול שם, אבל סה"כ גדול מהבן שלי, בשנתון מתחת, בכמה חודשים).

גם שם זה היה בין השאר על רקע רצון לגמול בקצב שלו ובנחת שלו בלי לחץ של גן...

אבל זו כן הוצאה כלכלית משמעותית...

ממה שאני מכירה לפחות.

ויש מסגרות לגיל 2-3 בחלק מהמקומות, אבל לא בכל מקום

קטן מאוד בשנתון וממש לא בשל לגמילה.

אבל הוא גם ילד רגיש שזקוק להרבה חום ואהבה, אז זה גם שיקול בשבילי...

שמעתי דברים לא טובים על יחס של גננות וסייעות לילדים לא גמולים

הבת שלי התחילה את הגן לא גמולה וזה לא היה מוצלח ...

ולא חייב להוריד טיטול מיד. אפשר רק לעודד את המוכנות שלו.

אני מציעה שתקבעי עם הילד משו שמקבל אם עושה בשירותים.

לדוגמא לפני המקלחת לשבת בשירותים ולעשות ואז לקבל מדבקה.

וגם באמצע היום אם מרגיש שצריך שילך לשירותים יוריד טיטול ויעשה.

וכל פעם כמובן מלא טררם וכל הכבוד ואיזה גדול ואלוף וכו' וכו'.

וככה תראי אם הוא בכלל מזהה איך לעשות בשירותים ותעודדי אותו כל פעם שעושה

אחרי שיראה יותר מוכנות ובשלות תקבעי איתו תאריך שבו מורידים טיטול ועשוים רק בשירותים.

עם הרבה דיבורים על הנושא

הנה אמא הולכת להתפנות בשירותים

ילדים גדולים מתפנים בשירותים

עכשיו אתה עושה בטיטול אבל עוד מעט תהיה גדול ותעשה בשירותים.

הרבה לדבר את זה

תקבעי לך תאריך שבו נפרדים מהטיטול

תעשי הטרמה בשבוע שלפני

ואז פשוט מורידים

לא שואלים אם רוצה או לא

פשוט אומרים בי לטיטול ומהיום מתפנים רק בשירותים

אני חושבת שכמו תמיד קודם אני צריכה להיות לגמרי מוכנה לתהליך ואולי אני לא.

הבעיה שלי היא שאת הגדול שלי גמלתי באוגוסט אחרי שסיים במעון ורגע לפני הגן וזה היה מוצלח ביותר. לא פיספס בכלל.

רק שאני צריכה לזכור שכל ילד והדרך שלו ושאיתו זה כנראה יהיב אחרת.

לגבי מסגרת פרטית, גם אם הייתי חושבת על זה כרופציה אז לא הייתי מוצאת פה משהו שמתאים לחינוך שלנו.

ןגם אעדיף להשאיר את הילד עוד שנה איתי ולא לשים במסגרת פרטית.

רק שאני לא חושבת שזה נכון לו להישאר עוד שנה בבית. הוא צריך חברה.

והוא חכם וסקרן ורוצה ללמוד ואני לא אספק את זה מספיק.

@אמאשוני נראה לי שהוא בשל לעלות מבחינה התנהגותית.

אני לא יודעת כמה זה חכם ומוצלח להתחיל גמילה כשהילד מתנגד וזה חלק ממה שמקשה עליי להתחיל בתהליך.

באמת לא יודעת מה לעשות כי מבחינתי זה כמעט לא אופציה להעלות ילד עם טיטול....

את הבת הכנסנו לגן עירייה לא גמולה, ולאחר שחזרה יום אחד עם הטיפול מהבוקר (היה לנו סוג טיטולים שונה בבית ובגן, כך שיכולתי לדעת), החלטנו שהיא לא חוזרת מחופשת סוכות לא גמולה.

פשוט הורדנו את הטיטול ולקחנו אותה לשירותי כל חצי שעה. אחרי כמה פעמים שהצליחה לעשות בפועל, הבינה את הקטע, וביקשה בעצמה. מאותו שלב הגמילה היתה קלה מאוד!

השני חשש מהשירותים, אז קנינו לו סיר והתחלנו באותה שיטה. גם הוא נגמל מאוד מהר, ברגע באמת החלטנו שהולכים על זה.

אצלנו הרגתי שזה ממש בראש של ההורים. כשהיינו מוכנים להתמסר לתהליך, גם הילדים הבינו את הקטע, ונגמלו.

בהצלחה רבה!!

שזה המהלך הנכון. אולי בגלל שאצל הגדול לא היו פספוסים ועכשיו את צוםה שיהיו זה קצת מלחיץ אותך?

תנסי לברר מול עצמך קודם כל מה הקושי.

ואז כשאת סגורה על שה תגידי לו שעוד כמה ימים מורידים טיטול והוא ילך לשרותים.

השאלה אם הוא רוצה או לא פחות נכונה בעיני כי נשמע שהוא נבהל מהפספוסים.

את יכולה לומר לו שבהתחלה לםעמים מפספסים וחאט לאט לומדים.

הבת שלי נגמלה ואגב עדין יש מדי פעם עניין עם הגדולים אבל זה כבר לא קשור לגמילה שה משהו מלפני שקשה לה לעשות(לא עצירות פשוט קשה לה לשחרר)  וכשהיא פספסה בהתחלה קטנים היא ביקשה טיטול כי נבהלה והסברתי חה שהיא גדולה ואיזה כייף זה. ובהתחלה היו הרבה פספוסים שאני חושבת שאם זה היה קורה אצל הגדולים הייתי ממש מתעצבנת אבל אצלה הייתי כל כך עבוק שלא היה לי שמן להתמקד בזה שפשוט החלפתי כל פעם והגבתי בצורה מונוטונית שבסוף מאוד עשרה לה לקח לה בערך שבועיים עד שממש שלטה בצרכים שלה ואחכ הפספוסים ירדו בהדרגה..

יליד דצמבר שעלה לגן בגיל שנתיים ושמונה

ולא היה בכלל בכיוון לגמילה

חיכיתי  עד שבועיים לפני תחילת השנה

ולא הייתה ברירה ורק אז התחלנו גמילה שכמובן לא הייתה משהו אבל עם הזמן הוא תפס את העניין, הוא ממש לא הלך עם טיטול לגן (שמתי בתיק כמות של בגדי החלפה)

הסייעת לקחה אותו ועוד כמה ילדים כמוהו בזמנים קבועים

ומתישהוא במשך השנה מינון הפספוסים ירד (דווקא בבית הוא פספס יותר..)

אל תלחיצי אותו, כשירצה הוא יגמל.

אני מעודדת את ההורים דווקא לא לשגע את הילדים ולתת להם להתחיל את השנה בנחת, גם ככה הכל חדש להם והמצב הרגשי מעורער אז להוסיף את הלחץ של הגמילה?

מי שנגמל לפני בקלות בחופש ב"ה

אבל מי שלא, תשחררו..הסייעות יחליפו באהבה ואחרי שיעבור את תקופת ההסתגלות הוא גם יראה את חבריו בשירותים וזה יכול לעזור וגם ירגיש יותר בוגר ושיהיה אפשר להתחיל ביתרון עם הגננת.

הצוות בדרכ ממש עוזר ובנחת.

כשיש טיטול... והאמת שזה מובן.

גן ילדים זה לא מעון,

גם אין מקום מסודר להחתלות,

וגם זה לא נעים להחליף לילדים גדולים (גם אני עם ילדה בת 2.9 ועוד לא גמולה והאמת שזה די סיוט, היא כבר גדולה... אני ממש רוצה להתחיל כבר , רק מחכה להתאושש עוד קצת מהלידה).

חוצמיזה, עד לפני כמה שנים היה חוק שלא מקבלים ילדים לא גמולים לגן עירייה כך שזה לא מופרך.

ברור שהסייעות צריכות לעשות את העבודה שלהן ולתת אוירה נעימה לילד, אבל מספיק שהילד עושה בטיטול והוא שומע את הסייעות נאנחות ש'אוי! יש פה ריח של קקי! אוי... שאולי עשה בטיטול... מי מחליפה לו ? אני כבר החלפתי לו אתמול, אני הייתי מחליפה בשמחה אבל כואב לי הגב'.. וכן על זו הדרך... זה נושא סופר רגיש ועלול מאוד להשפיע על הבטחון העצמי של הילד, אז אני הייתי עושה את כל ההשתדלות לגמול. אם אי אפשר אז אי אפשר, אבל להשתדל . 

גמול.

מניסיון יש סייעות לא נחמדות ויש ילדים שממש זוכרים מה היה להם בגן. 

במהלך היום הוא עייף או סבבה? כמה אנרגיות הוא מוציא במשך היום? כמה זמן זה ככה? נמצא במסגרת? אותה מסגרת שהיתה שנה שעברה? אתם בטוחים שטוב לו? היה שינוי בחופש הגדול?

נראה לי שמה שאת מתארת יכול לנבוע מכל כך הרבה גורמים שונים שכדאי להבין את התמונה המלאה

במהלך היום הוא סבבה, אף פעם לא מראה סימני עייפות, הוא יכול להיות בשיא האנרגיות עד 2 בלילה.

הוא במסגרת, והיה גם שנה שעברה, אני בטוחה לחלוטין שטוב לו שם. אני ממש אוהבת את הגננת שלו, אישה מדהימה, שאוהבת אותו ממש. מסגרת קטנה ותומכת. הקלטתי שנה שעברה אחרי שהחלטתי שההיסטריות בלילה מוגזמות. וגם שם שמעתי דברים טובים ב"ה.

הוא ילד קסם, מצחיק, שובב, מתמסר, מביע, מדבר בלי הפסקה. מתוק דבש בימים, זוועת עולם בלילות.

הוא ככה כבר כמה חודשים ארוכים מאוד, לפרקים לילות יותר טובים ופחות. אבל תמיד משו לא סביר ולא הגיוני.

קודם כל אלופה שבדקת את המסגרת ואיזה נחת לדעת שהוא בידיים טובות ואוהבות!!

יש ילדים שצריכים פחות שינה וזה אולי מסביר את השינה המועטה אבל לא את הבכי והצרחות.

הייתי פונה לרופא ילדים. או שיהה לו רעיון, או שיפנה למעבדת שינה

וללכת לרופא משפחה לשלול דברים פיזיים...

וגם קיבל ליתר ביטחון לפני כמה חודשים, לא היה שום שיפור

אקבע תור לרופא ילדים... למרות שבטח ינפנפו אותי בלי כלום

או בטיפת חלב.

אם כשהוא זקוק לכם בלילה אתם קמים אליו ויושבים לידו, אז לכאורה אין סיבה שייכנס להיסטריה ועוד באופן קבוע.

או שהמענה ניתן לו בשלב "מאוחר מדי" או שיש משהו שמפריע לו וכדי לגלות מהו צריך לערוך בדיקות.

במהלך היום הוא יודע לשבת בשקט? יש לו זמנים שבהם הוא מרגיע את הפעלתנות?

תנסי לשים לו סיפורים בהילוך איטי בפודקאסט, אמבטיות ארוכות. אולי עיסוי. יכול להיות שכמו שכתבת "הוא לא יודע לכבות את עצמו" וצריך ללמד אותו ומה שיעזור לו בתחילת הלילה לעבור מעירות לשינה, יעזור לו גם במהלך הלילה לחזור להירדם.

בכל אופן כדאי לוודא אם יש משהו ספציפי שמציק לו.

שאני סומכת עליו רק ב1 ל11, שאז נחזור סוף סוף לקופה נורמלית.

הוא לא נכנס להיסטריה באופן קבוע, יש הרבה התעוררויות בלילה שעוברות יחסית בסדר. אבל יש הרבה היסטריה... לפחות כמה פעמים בשבוע. ולפעמים כמה פעמים בלילה.

הוא לא מקבל את המענה מאוחר מדי. אנחנו באמת בשבילו בלילות. כל הזמן. בפירוש מנסים לצאת כשנרדם, אבל כל פעם שהוא מתחיל לבכות או קורא לנו אנחנו באים.

הוא יודע לשבת בשקט, לא הרבה. מאוד אוהב חיבוקים ומאוד מחובר אלי. ממש הרבה נמצא קרוב קרוב איתי במהלך היום.

אני משתדלת לעשות ערב מרגיע, אבל זה לא תמיד עובד לי עם הילדים הנוספים שברקע.

נולד לו אח קטן לפני כמה חודשים, אבל הוא תינוק רגוע ומתוק, ואנחנו משתדלים לתת לילדון בן השנתיים הרבה מקום ותשומת לב.

אולי ימליצו על דברים כגון שמיכת כובד או טיפול בתרפיה.

בכל מקרה נשמע שכדאי להתייעץ עם רופא זמין ולהתחיל בדיקות

ואם מנפנף אז לחכות לרופא בנובמבר.

מוסיפה עוד כיוונים פיזיים שכדאי לוודא:

טמפ' מותאמת (לוודא שלא חם לו) יש ילדים שחייבים מזגן כדי להירדם

שהוא לא צמא

שהטיטול לא מפריע לו (בין אם בגלל שמלא או שהסוג מציק לו)

שהוא לא מתאפק בלילה מעשיית צרכים

שהתאורה מותאמת

שאין/ יש רעש (יש ילדים שרעש לבן עוזר להם)

אולי יעזור לו לשלב במהלך היום משהו בסגנון של ניע-נוח, לא מנסיון, נשמע לי שעשוי לתת מענה למגע של חיבוק והרגעה (וגם פריקת אנרגיה) שווה להתייעץ.

לפני כמה חודשים הייתה מלחמה, אם ילדת סמוך אליה, אולי התחברו אצלו שני האירועים וגרמו לקושי רב ומתמשך. שווה לברר גם על זה.

בכל אופן נשמע שאת מנסה לתת לו הכל, מה שמחזק שיש משהו ספציפי לאתר ולכן לא להסכים לקבל נפנוף אלא שיפנו אותך לבירורים.

רפואה שלמה!

וזה עזר מאוד

אז תתיעצי על זה עם רופא ילדים שאת סומכת

הבנתי שזה יכול לגרום יקיצות באמצע הלילה, כאילו שזה מה שחסר לנו...

מגיל שנתיים אפשר לתת את הסוג עם האפקט המושהה והוא לא אמור לעשות יקיצות בלילה.

נשמע קשוח ממש!

שינה זה בסיסי, וזה כל כך קשה כשזה נפגע

לחשוף לאור שמש על הבוקר, לעמעם אורות לקראת הערב, לדבר בקול שקט, פעילויות רגועות

להתייעץ עם יועצת שינה מנוסה

ויסות חושי- נראה שיש קושי בתחום? תזוזתי מאוד, מחפש המון מגע, לגעת ולהתעסק במרקמים/או להפך נמנע ממגע במרקמים, כל מיני בגדים מציקים.

אולי לנסות לשחק עם שעות השינה לנסות וריאציות שונות כל פעם לכמה לילות רצוף ולראות אם עוזר- להשכיב יותר מוקדם/ יותר מאוחר/ להוריד שנצ אם אפשרי.

ונשמע סיוווווט!!!! בהצלחה!!! הלוואי שתמצאי משהו שיעזור!

מאז שהוא נולד יש לנו קשיי שינה איתו. הוא לא ישן נורמלי אף פעם.

ניסינו מלא דברים, כולל כל מה שהצעת, לא ראינו קשר ישיר של כלום.

לא רואה איתו בעיה במרקמים... בכללי במהלך היום הוא נראה לי ילד רגיל לחלוטין, לא רואה קושי.

תודה!

אצלי בדר"כ מי שהיה קשוח איתו בלילות זה היה מגיל 0 ועד גיל גדול (9) , ומי שהיה נרדם בקלות בתור תינוק זה המשיך איתו עד גיל גדול.

ניסית להביא אותו כשמתעורר בלילה למיטה לישון יחד איתך?

בכל אופן כמו שזה נשמע כדאי יועצת שינה מקצועית. אמאל'ה זה קשה ממש!! חיבוק והמון כח

הוא לא ילד ראשון, וגם לא אחרון

הילדים שלפניו גם לא היו ילדים שישנים לילה מגיל 0, והתחילו לישון רצוף רק בגיל 3

אבל איןןןן השוואה. קמו בלילה, לקימות הגיוניות וסבירות וחזרו לישון.

לא מתקרב למה שאנחנו חווים איתו. ומהרגע הראשון זה היה ככה.

היתה תקופה לפני איזה שנה שבה הוא בא אלינו למיטה כל לילה, למשך כמה חודשים. אבל עכשיו הוא לא בעניין. ניסינו להציע... וחוץ מזה שיש תינוק אחר במיטה שלנו.

הייתי אצל יועצת שינה עם הילד שלפניו, וזה די עזר לנו... ניסיתי ליישם את הכלים שהיא נתנה לי אז, ולא הרגשתי שיפור בכלל.

תודה!

שלאפונה יש מה להגיד בנושא של תינוקות משלב לידה ולאורך זמן לא ישנים טוב שאפשר לקחת לטיפול

@אפונה

הסנדלר הולך יחף

בגדול אם אין שום גורם אחר פיזיולוגי וכו' -

התעוררויות מרובות בלילה הרבה פעמים מעידות על בהלה. אבל צריך להסתכל על המכלול.. אין לי ככה לשלוף. זה נשמע מאד קיצוני הפער בין המופע ביום למופע בלילה.

אגב גם יועצת שינה מסתכלת על הסיפור של כל ילד בנפרד, כך שאם ניסיתם את מה שהתאים לילד הקודם זה לא בהכרח רלוונטי. ואם זו יועצת שינה התנהגותית (אימוני שינה) - בכלל לפח.

או שזה לא קשור לנושא הזה 😄

או לא רלוונטי לגיל?

חשבתי בגלל שהפותחת אומרת שזה מאז שהוא נולד אז אולי זה קשור איכשהו.

הקטנה שךי היתה לא רגועה בכללי, לא רק סביב שינה.

ועד היום קשה לו להרדם( כשהיה קטן גם היה מתעורר המון בלילה ובא לישון איתנו והיה לו קשה להרדם חזרה אחרי שהתעורר. עכשיו ב"ה כבר גדול וישן רצוף, אבל עדיין קשה לו להרדם)

נשמע באמת שאתם במעגל קסמים של חוסר שינה שמביא מעצמו לחוסר שינה.

דבר ראשון אצלנו בגיל הזה שנת צהריים כן הפריעה להרדמה בערב, אפילו הפריעה מאוד.

ניסיתם בשבת או כשיש חופש לא להשכיב אותו ולראות א נרדם בערב יותר בקלות?

דבר שני אצלנו כן עזר מלטונין. אבל זה תלוי רופא יש רופאים שממש לא נותנים.

אם יש לך ממי לקחת רק כדי לבדוק, הייתי מנסה, אבל אני לא רופאה, לא לוקחת אחריות.

הייתי גם מנסה באמת שמיכת כובד. לא מנסיון, כמה פעמים כבר כמעט הזמנתי ובסוף לא, אבל במצב הקשה שלכם נראה לי כן הייתי מנסה למרות שזה לא זול.

(אבל בלי ההשתוללות במיטה מצד לצד- שזה אולי כדאי לבדוק ם משהו מציק לו נפשית או גופנית)

הקימות בגיל הזה לא אמורות להיות, אבל די הגיוניות. מתוך כל ילדיי הייתה לי בת כזו שמיום היוולדה היה לנו רק בלאגן איתה בלילות ובשינה.

גיל שנתיים- ישנה מאוחר, קמה הרבה בלילות, ינקה וציפתה לנידנוד בעגלה עד שתירדם ואם לא- סיוט של בכי.

ולמי יש כוח בשלוש לפנות בוקר לנדנד אותה שעה?

עד שהגעתי למסקנה-

היא בנאדם שלא זקוק להרבה שעות שינה!!! יש מבוגרים כאלה וכנראה שגם תינוקות ופעוטות.

לא יודעת אם מסתדר לך, אני הורדתי לה שנות צהריים כבר מגיל שנתיים, הוצאתי אותה מוקדם יותר מהמעון- בדיוק בזמן השינה שם.

הילדה לא הייתה עצבנית ולא הראתה סימני עייפות במהלך היום, מה שגם הוכיח לי שהיא לא זקוקה לשינה הזו...

בלילות היא נרדמה מהר יותר מן הסתם כי היא הייתה ללא שנת צהריים, אבל עדיין קמה במהלך הלילה, אבל חזרה מהר יותר לישון מבעבר כשישנה צהריים.

מציעה לך עכשיו בחול המועד לנסות לדלג כמה ימים על שנת צהריים ולראות אז איך הלילה מתנהל...אם הרבה יותר טוב, כנראה שהוא לא זקוק לשנ"צ הזו.

האם נרדם כשצמוד אליכם פיזית?

(יושב עלייך על כסא נדנדה, או צמוד אלייך במיטה)

אם כן הייתי מתחילה להרדים אותו ככה, בשעה קבועה.

ממש יוצאת איתו לסיבוב ברכב להרדמה, או מרדימה איתי גם במחיר של לישון במיטה שלך / לישון על ספה.

כדי שלפחות יהיה הרגל של שעת שינה,

של לילה,שמגיע בסוף יום.

ובמקביל בודקת את כל הכיוונים שהציעו לך בשרשור...

זה לא פשוט בכלל

משבש את כל הבית

שולחת הרבה כוחות!

זה נשמע מעגל עייפות שמזין את עצמו.

היו לנו לילות דומים עם הבת שלי בסביבות הגיל הזה (לא קיצוני כמו שאת מתארת, אבל הרדמות מאוחרת מאוד, קימות בלילה וכזה) וזה הצליח להסתדר אחרי שהצלחנו להרדים אותה מוקדם כמה לילות...

גם לא ישנה מגיל 0 בערך

ועד גיל מאוד גדול היו אתה ענייני שינה (עכשיו היא מתבגרת והולכת לישון מאוד מאוחר ומתקשה לקום בבוקר..)

בתור תינוקת בקושי הייתה ישנה. זה קשוח ממש ממש!! הייתי מתחננת במעון שלא יתנו לה לישון וזה לא עזר לי בכלל..

הייתי מנסה בחגים לא להשכיב צהריים ולראות איך זה משפיע על הלילה.

בנוסף בערך בגיל הזה גם היו לה התעוררויות בלילה בבכי והיסטריה, ולמרות שביום היא דיברה מגיל מאוד צעיר לא הצלחנו להבין מה הבעיה (חשבנו אולי צליאק, כאבי בטן..)

בסוף כשגדלה קצת הבנו שיש לה כאבי רגליים מאוד חזקים והיינו עושים עיסויים / כרית מתחת לרגליים / אקמול

היו תקופות ששמרנו ממש שתלך עם גרביים בעונות מעבר, שלא תתאמץ מאוד ביום ושלא יהיה לה קר ברגליים וזה עזר ממש. עד היום היא שומרת על עצמה כדי שזה לא יקרה. והבנתי שיש את זה לעוד ילדים…

אולי תנסו לשאול אותו ביום אם כואב לו משהו בגוף בלילה… .

בהצלחה וחיבוק!! זה ממש מאתגר

משהו כרוני שהכאיב לה בלילה? ולכן התקשתה בשינה?

על הרגליים או אמרה באיזשהו שלב.

אני לא יודעת ולא בטוחה שזה קשור

נראה לי שזה יותר טמפרמנט שצריך פחות שעות שינה

בקשר לרגליים זה כן משהו כרוני שגם הרופאים לא ידעו להסביר (לא כאבי גדילה כי היא הייתה קטנה מדי)

שהוא נמצא במיטה ככ הרבה שעות

גם ילדים בלי בעיות שינה

לא בהכרח ישנים סמטרי

ויכולים להיות ימים שהם ישנים 8-9 שעות וימים של יותר

שהייה במיטה סתם

יכולה להכניס לתסכול וליצור בעיות חדשות סביב השינה

שלוקח בערך שבועיים ממתי שהתינוק לומד לעשות משהו עם יד/רגל אחת ועד שהוא לומד לעשות את זה עם השניה. לפי זה זה נשמע תקין לגמרי. אם הוא ממשיך לא להשתמש ברגל גם אחרי שעובר הרבה זמן, אז כאי לבדוק

אז אני אמשיך לעקוב אבל בנחת

לחכות עוד קצת לראות אם הוא מסתדר עם הרגל השנייה, ואם זה ממשיך לפנות לבירור.

אני חושבת שזה תקין לדלג על השלב של הזחילה.

אם הוא זוחל גחון, זה לא שהוא לא זוחל בכלל

אבל הגיוני שגם אם הוא מתחיל להיעמד, הוא עדיין יזחל, כי יכול לקחת זמן עד שמתחילים ללכת.

היום היה אמור להיוצ לנו תור לטיפת חלב ושכחתי מזה, קבענו לאחרי סוכות, ולכאורה זה קלאסי לשאול פשוט את האחות טיפת חלב את השאלה הזאת במקום כאן, אבל הבאסה זה שהיא ממש לא הכתובת, אני ממש לא אוהבת להגיע אליה, היא נותנת תחושה כל כך לא נעימה ולא מקצועית, והיו כמה מקרים ממש לא מקצועיים איתה שאני באמת לא סומכת עליה. אין כאן אחות אחרת.

לשני הגדולים הייתה לי אחות אחרת בטיפת חלב והיא הייתה ממש טובה וזה הבדל כל כך משמעותי ומבאס. הייתן עוברות לסניף אחר של טיפת חלב, רחוק יותר? בכלל יקבלו אותנו בסניף אחר?

באמת בהתפתחות אני צריכה לסמוך על הזיכרון שלי מהגדולים כי היא לא בודקת בכלל, אבל מדדים פיזיים בכל זאת צריך ואם כבר אז בא לי מישהי מקצועית ונחמדה ולא אותה...

אגל את ההערות והעצות מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.

זה באמת מה שאני אעשה...

ולדעתי חייבים לקבל.

זה לא מסובך

פשוט לחקות איתו את התנועה שהוא צריך לעשות, כמה פעמים לשני הכיוונים עד שילמד לעשות את המעבר חלק.

יש לי אחיין (עכשיו כבר בן 13, חכם ובריא ב"ה) שהיה גורר את הרגל בזחילה, וזה היה כי כאב לו להשתמש ברגל, בגלל איזה דלקת שהיתה לו.

בעיני כשרואים משהו שלא נראה כמו שרגילים בהתפתחות תקינה, שווה להתייעץ עם גורם מקצועי. לפעמים זה תקין והכל בסדר, אבל לפעמים יש משהו שכדאי לגלות כדי שיהיה אפשר לטפל.

(מקווה שלא מלחיצה. בעז"ה רוב הסיכויים שהכל בסדר. רק כדאי לדעתי להתייעץ כדי לוודא שלא מצריך טיפול...)

אם נראה שהילדה מטופלת אז אין צורך להוסיף

ומחילה גם אם היא לא מטופלת, לדעתי לא תפקידו של מישהו חיצוני

שהוא לא בן משפחה להעלות את זה בפני ההורים.

פעילויות גיבוש לבנות. זאת אומרת כאילו מתייעצת איתי או משתפת אותי בתוכניות. בתכל'ס לא בטוחה שזה מה שיעזור לבת שלה, כי בעיני עיקר הבעיה זו הילדה עצמה ולא המצב החברתי הכללי בכיתה.

סתם ככה אם לא היתה אומרת לי כלום או מצפה ממני למשהו, ברור שלא הייתי חושבת לומר כלום. העניין הוא שהיא כאילו מתייעצת ומצפה שהבת שלי תצטרף לפעילויות עם הבת של וכו'.

שאז כמובן יש לו אחריות

אבל בכללי אני חושבת שנכון ובמקום להאיר (אם יש ביניכן פתיחות ובצורה מכובדת).

אני כאמא הייתי שמחה שיאירו את עיניי במה שאני כאמא לא רואה מתוך אהבתי לילדים.

אם היא מקבלת עזרה בבית הספר כנראה מאובחנת ומטופלת.

לבת שלך הייתי משקפת בכנות, שנראה שזו ילדה עם קושי ויש מקום לחמלה כלפיה. לילדה שמסתדרת טוב חברתית זה בעיני בסדר לומר לתת מקום לחברות אחת פחות שוויונית. לבת שלי יש סיפור דומה מאד, היא ילדה מוקפת חברות ב"ה ויש ילדה עם קשיים כאלה ואחרים שמאוד מחפשת את חברתה. מניחה שזו לא הגישה של כל ההורים אבל אנחנו הבהרנו לה מבחינתנו היא קיבלה מתנה שהיא חברותית ואהובה ואין מצב שיש לה יכולת לשנות את החוויה הקיומית לילדה אחרת והיא מוותרת עליה (קצת דרמטי, אבל ההבדל בין להיות דחויה או מוזמנת בגיל הזה הוא דרמטי).

דבר ראשון היא למדה להזמין את הילדה הזו למפגשים של כמה חברות יחד. ככה היא נהנית בכל מקרה והילדה נהנית מעצם היותה מוזמנת, וכל חבורת החברות למדה לפתח חמלה ואכפתיות. בעיני זה מבורך ולא פוגע בבת שלי בשום צורה. אגב לפעמים הילדה הזו מבקשת לבוא לשחק איתה לבד וזה מרגיש לבת שלי כבד, אז חשבנו מה היא יכולה לעשות איתה שנעים לה בכז, שתיהן אוהבות לצייר נניח, אז מוציאות צבעי מים ושמות פודקאסט ברקע, וככה הן ביחד והאינטראקציה לא מעיקה מידי. וגם מראש תוחמת בזמן, אומרת מראש שיכולה נניח שעה.

בקיצור, מבחינת הבת שלי השקעה מאד קטנה, מבחינת הילדה השניה עולם.

לראות גם את הזולת ולהעביר את זה גם לילדים שלנו זו תכונה נאצלת ❤️

כל הכבוד לך. באמת גם אני אמרתי לבת שלי דברים דומים בעבר, עכשיו נראה שפחות עובד.

גם הבת שלי באמת ב"ה מסתדרת יפה ונהנית, אבל היא לא מרכז העניינים בכיתה או משהו כזה. תוהה האם באמת אני צריכה לדרוש ממנה משהו דומה. צריכה לחשוב על זה.

אם הקשר ביניכן טוב ראוי בצורה מכובדת ובעדינות להסב את תשומת לב האם.

אצלי פעם שכנה הסבה את ליבי לגבי אחד מילדיי, נעים או לא נעים, אני עד היום מודה לאישה הזו!!!!

שהיא לא צריכה לשחק רק איתה אבל שזה חסד לשחק איתה ושתמצא הזדמנויות לשתף אותה במשחקים. וגם בהפסקות.

במידה שהילדה מטופלת דרכם, יוכלו להכניס גם את הסעיף הזה לדברים הצריכים טיפול,

ובמידה שההורים לא שמו לב לעניין החברתי, זו דרך יותר עדינה שהמידע יגיע לאמא..

אחרת ולא על הבת שלי.

לשתף את המורה/ היועצת במקום ובמצוקה של הבת שלך מול הסיטואציה. אולי גם לומר שאת קצת חסרת אונים מה לענות לאמא..

והן בחכמתן יקחו את המידע וינתבו הלאה..

בע'ה הצלחה גדולה.

לספר שיש ילדה בשכונה בכיתה של הבת שלך ושהאמא מנסה לארגן מפגשים והבת שלך פחות מרגישה איתה שפה משותפת כי היא קצת ילדותית וכו

ולשאול מה נכון לעשות לגבי הבת שלך ומה לענות לאמא..

את יכולה להוסיף שלדעתך עוד בנות בכיתה מרגישות את הפער הזה

(לא יודעת כמה זה רלוונטי לציין את זה, אבל אפשרי)

זה עדיין לא כמו להגיד, שומעת רציתי לדבר איתך על ילדה מהכיתה של הבת שלי...

בעדינות, לומר לה ששמת לב לנקודות האלה וחשוב לך שהילדה תהיה מטופלת גם בכיוונים האלה.

ותבקשי מהמורה שלא תאמר לך אם הילדה מטופלת בכיוון הזה או לא, כדי לשמור על הפרטיות שלה.

ככה אם היא מטופלת - אז הכול טוב. ואם לא - אז המורה כבר תדאג להעביר הלאה את הצורך בזה.

ומבחינת הבת שלך - אני לא יודעת מה לומר... עמדתי (וכנראה אעמוד) משני צדי המתרס, וזה באמת מורכב.

תנסי לשבח אותה על כל פעם שהיא כן מצליחה להתחבר לאותה בת, אבל אל תתעקשי איתה, כי זה רק עלול ליצור לה התנגדות גדולה יותר...

היא נשמעת מקסימה ממש!

ואבחנה לא כל כל משנה מבחינת ההתנהגות של הבת שלך ובנות אחרות.

ואם היא נותנת לבת שלה את המענה מאחורי הקלעים ונשמע שכך, נראה לי מובן ההשקעה שלה גם ביוזמות חברתיות.

נראה לי שזה מה שכולנו היינו עושות במצבה, לא?

זה באמת מורכב, צריך למצוא עם הבת שלך את האיזון בן חסד לבין הילדות שלה בעצמה.

אולי להזמין אותה שגם ככה מזמינים ילדות נוספות ואז היא נספחת והדגש לא עליה.

אולי לשתף את הבת שלך שקשה לה וכשהיא מסוגלת, לשתף גם אותה במשחקים.

אחת על אחת זה באמת מורכב יותר.

וגם התייעצתי על זה, ובחרתי לא לפתוח את הנושא.

מה שקרה, שהבנות הפסיקו להיפגש אחר"צ (לא לומדות באותו ביה"ס) למשל שנה וחצי-שנתיים

ועכשיו הן חזרו להיפגש מדי פעם (לא באותה תדירות)

ואני שמחה גם על ההפסקה וגם על החזרה.

אני חושבת שאחרי שיחה עם האמא היא הייתה פחות רוצה לשלוח אותה כשיש עליה "תווית"

למרות שבמקרה שלנו האמא רמזה בעצמה שיש לבת שלה קשיים.

בקיצור אני חושבת שלא לדבר עם האמא,

כן לדבר עם הבת שלך מה המינון שמתאים לה.

ואם לא, אז לא.

בעיני הדרך לעשות חסד עוברת דרך היכרות עם הגבולות וההעדפות שלנו והדרך לחנך לחסד היא ע"י דוגמה אישית ולא ע"י להשאיר אותה עם חברות שטומנת בה חוסר נעימות.

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע… - הריון ולידה

מבינה ממש את כל החששות שלך, זה הכי מובן בעולם

בע"ה ימצא עבודה מושלמת מכל הבחינות ( בין אם זה המשרה הזאת או משהו אחר ) שתתאים לכם ויעשה לו טוב

בעלי תקופה היה בבית וזה היה לו ממש לא טוב

עכשיו באמת מחוץ לבית הרבה שעות ( וגם אני, ולכן ממש קשוח ) אבל הרבה יותר טוב לו, לגברים ממש חשוב לעבוד

בהצלחה לכם !

אל דאגה זה שהוא הסכים להתראיין לא אומר שאם יתקבל הוא צריך להגיע ולעמוד בכל התנאים שלהם.

לאט לאט

יתראיין, בע"ה יתקבל, ישמע מה כל התנאים, ואז תחליטו יחד

שיקשיב גם למה עושים בעבודה בפועל, וגם לתנאים טכניים יותר

בהצלחה!!!

(וגם אם המקום הזה לא יתאים- תנועה זה מבורך. ותגיעו למקום מתאים)

הוא מגיע לזה ממקום של 'אני צריך כסף אני מסכן אני פוחד להיתקע שם שנים בתפקיד לא טוב רק כי משלמים'

וזה מציק לי כי זה אולי נכון

אבל תנסה להגיע בראש פתוח!!!

למה מראש זה עבודה לא טובה?? חכה תשמעעע

והוא צריך כסף

ולכן הוא יוצא לעבוד (כמו רוב העולם)

כי בסוף זו לא עבודת חלומותיו הרי

אבל לא מחיב שבזה הוא יתקע עכשיו

ולא מחייב שזה יתאים לכם בכלל.

מה שמשנה זה התנועה שזה יוצר

הוא יבין איזה פריווילג הוא היה עד עכשיו, הוא "ינחת" לשוק התעסוקה ויקבל פרופורציה (גם אם לא יתחיל לעבוד), אולי זה ייתן לו מוטיבציה לצאת מהמיטה ולהגשים את עצמו מקצועית ולדחוף.לשם יותר

ככה או ככה זה לא רע לדעתי

ומצטרפת לזה שאת אישה מהממת♥️ בטוחה שבגלל שאת שומרת על השלום בית שלך ועל ההערכה שלך כלפיו השם יברך אתכם בכל טוב

הפירוט משרה זה כן יותר סיזיפי ממה שהוא תכנן ורצה

אני מבינה את זה

פשוט מרגיש לי שזה מקום שיכול לקדם אז יאללה קצת לנשוך לשון…

נראה בכלל מה יגידו לו מחר ומה הציפייה ושעות וכו

לפעמים עוזר לי לחלק את הדאגות. לעלות שלב שלב.

קודם לראות מה יהיה הראיון.

אחר כך לבדוק את השעות.

אחר כך להדוק השפעה על הבית.

ככה זה מקל אצלי על הלחץ.

ולדעת שאת עושה את המעשה הנכון- תשנני לעצמך למה הצעד הזה חכם ולמה הוא טוב.

המון המון הצלחה, את נשמעת אישה מדהימה ומיוחדת, ואשריו שזכה בך!!

ככה אני מאמינה. גם בדרך שלי וגם של בעלי.

כשמגיע משהו לפתחנו זה כנראה יעשה טוב בדרך כלשהיא. השם מפנק אותנו.

אם לא יהיה תפקיד ממש בכיר,אז הכסף, או ההרגשה, או ההכרות עם אנשים בתחום, יש מליון דרכים שזה יועיל ויהיה טוב...

תאמינו שזה כן טוב.

וכמו שאמרו פה, את נשמעת אישה ממש טובה לבעלה ומאמינה,

וכל הכבוד לך!

אני אומרת לו לך בראש חיובי תבדוק

לא אמרתי תחתום חתונה קטולית

אבל לך בראש טוב לא ממקום אומלל

הוא אומר למה שלא אהיה? זה לא מה שרציתי…

נכון שלא אבל אז מה נעשה נבכה?🫪

תשלטי על איך את מול זה שהוא הולך.

אם את בטוב ומאמינה שזה יביא טוב ושזה בטוח יפתח כיוונים אז אחלה.

הוא בעז"ה ידבק ממך ויתקדם לשם גם

אז הוא מרגיש לחץ ממני ללכת

ואני לא רוצה את ההגשה הזו

שאני דוחפת

ואני רוצה

והוא חייב בגללי

את יותר מידי בתוך הקישקע של הסיפור,

תתרחקי קצת ואני לו להיות עם זה,

את לא צריכה לדעת באיזה שעה זה,

ולא לדבר איתו מה כדאי או לא כדאי להגיד בראיון, או מה כדאי להרגיש ולחשוב,

תני לך להרגיש שזה שלו... וזהו.

תחשבי על דברים אחרים זה☺️

הוא יודע שהוא צריך תעסוקה ועבודה

זה מה שהעליתם בחכתכם כרגע

ונשמע שיכול להתאים לכשרונות הנוכחיים שלו

אל תהיי אחראית על התחושות שלו ואל תתני לו אישור לדחות או לקבל את ההצעה

תני לו שיחליט (כמובן תהיי חלק מהשיקולים כי זה משפיע עלייך)

זה חלק מהתהליך של היפוך התפקידים חזרה. הוא צריך להתמודד עם קבלת החלטות ולא לסמוך עלייך שתחליטי עבורו או תתני לו אישור כזה או אחר.

אם זה נראה לך תגידי שנראה לך

ואם לא נראה לך ויעמיס עלייך יותר אז תשקלי

אבל "לא בא לי" זה פחות שיקול לגבר כשהחלופה היא לשבת בבית

** ושימו לב שהוא סוגר שחול המועד הוא יוכל לעבוד חלקית או לא לעבוד כלל כדי לא להכביד עלייך שאת עם הילדות בבית עובדת

בשורה התחתונה ידוע לך איפה החבילה כרגע?

שאני מתכוונת לדווח על כשל תמורה לחברת האשראי ולבטל את העסקה אם הם לא מסדרים את זה

אחריות שלנם לוודא שהמשלוח עם המוצרים ששילמת להם עבורו יגיע לכתובת שציינת בזמן סביר

בסוף היום קיבלתי תשובה שבה שוב שאלו מה הכתובת וכתבתי שהמשלוח יצא בימים הקרובים..

לא הבנתי מה קרה עד עכשיו.

אבל מתלבטת אם לתת להם הזדמנות לעוד כמה ימים...

אוף, אין לי באמת כוח להתעסק עם זה.

שהמשלוח בדרך (עם הכתובת הנכונה).

מה שלא היה בפעם קודמת...

אז נראה שיש מקום לאופטימיות שהוא באמת יגיע הפעם.

מזל שזה לא דברים שהיו לי דחופים (דברים לקראת מעבר שגם ככה מתעכב...).

סתם תוהה אם יש איפשהו להתלונן על השירות לקוחות הנוראי שלהם. זה ממש מתסכל שאין עם מי לדבר, ורק במזל לפעמים אני מקבלת מענה אנושי אם הבוט החליט לא להגיב הפעם...

שידעו שלא כדאי לשלוח דרכם כי זה יכול לפגוע בשמם הטוב

ולא הכי איכפת להם הם עובדים עם מלא חברות אבל יש סיכוי שיתנו לך קופון או משהו לרכישה הבאה. או החזר על הנוכחית. מתסכל ממש.

סליחה שלא מעודדת..

בישוב פה מתארגנים על תביעה ייצוגית...

מקווה שהתביעה תועיל במשהו, איזה אלופים מי שמארגן את זה...

יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.

התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...

ותודה יקרה על התגובה!

כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?

בסוף המורה יצטרך לתת מענה אם תהיה לו שאלה או משהו במהלך השיעור אז כדאי לברר איתו.

גפ יש מורים שפחות מתלהבים מזה שיש ילדים שעובדים על חומר שונה

היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם

אם כן זה לא ככ מעניין אותו הסגנון הזה.. קצת רדוד..

רוצה לכתוב לי מה היה שם בערך שאגיד לך אם רלוונטי שלא תטרחי סתם..?

יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..

אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.

תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים

ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)

וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.

וגם על התוספת!!

חשוב ממש...!!

לק"י

אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.

או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?

אנסה לשאול..

שעתיים אחרונות היה קשההה

חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה

והייתי לבד עם הילדים

ולא היה לי איך לקרוא לבעלי

איך היה לך?

בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)

איך עכשיו את מרגישה?❤️

זה פעם ראשונה שאנחנו בבית

הבית כנסת קרוב אבל לא היה לי כוח ללכת לשם

וכל הבוקר הוא שמר עליהם ונתן לי לישון

לכן הוא היה בטוח שאני בסדר

אבל בסוף היה קשוח...

כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר

לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות

אבל מניקה חלקית

איך עבר עליכן הצום?

סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)

חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷

איזה מלכההה

האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...

כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️

ממש מתחשב העוברוני

קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.

אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי

יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח

זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔

אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..

בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי

יש לי בחילות וכאב ראש

זה לא סיוט כמו אתמול אחרי הצום אבל מרגישה שאין לי כל לזוז ולהסחב

אמרתי שאולי אני יכולה לעבוד מהבית אבל מעדיפים שאקח מחלה

חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.

עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.

ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.

אבל יחסית ממש סביר. הבאתי נערה שהילדים מכירים שתעזור, וזה ממש אפשר לי לא להתאמץ. אפילו הצלחתי ללכת עם הילדים לנעילה ברוך ה'!

אני מרגישה שעכשיו הגוף שלי נוקם בי

מושבתת במיטה מהבוקר

יש דופק! וזה ממש מרגש!

ובטח שזה סימן טוב!

ומה זה יעזור אולטרא סאונד כל יום? ומה עם כמה שעות אחרי האולטרא סאונד חלילה יקרה משהו? אין לזה סוף.....

הריון זה שיעור חשוב בלשחרר,

אני אחת שהכל חייב להיות בשליטה ופתאום ההריון הזה מלמד אותי מה זה להיות בצניחה חופשית מוחלטת כל הזמן,

את רק בחסדיו של הבורא, וגם הילדון הזה שצומח בך.

ומה שאמור לקרות-יקרה. בין אם ניהיה כל הזמן בחרדה ובין אם לא. תשנני כל הזמן- מה שצריך לקרות- יקרה. ובעזרת ה' יהיה סוף טוב.

טכנית-

מה שלי עזר ועוזר לשחרר זה פשוט להסיח את הדעת.

להיות שקועה בשגרה, בדברים שכיף לך, עכשיו בחגים אם את בחופש אז ממש לבנות לך לוז או משהו ללכת לעשות ספורט (במסגרת מה שמותר לך), לטייל, לבקר, לארח. מה שעושה לך טוב.

רק לא למצוא את עצמך בגלגולים אינסופיים או מלא זמנים מתים. תהיי בחברת אנשים, תקראי ספרים, אפייה, כתיבה, יצירות, סידור הבית....

לי זה עשה פלאים,

תנסי לחשוב מה מעסיק אותך ועושה לך טוב ואת מסוגלת לעשות עכשיו ותתמקדי בזה.

במילים שלך

והחזרת לי את הנשימה

אולי כי בעלי במילואים אז גם אין לי ככ עם מי לעבד את ההריון הזה, וגם יש יותר זמן לגלול ולחשוב.. מאמינה שזה גם איכשהו קשור

תודה רבה! ❤️👸

לעומת גילאים מבוגרים. זה מרגיע אותך? אם כן, אז בכיוון הזה קל ללכת עוד דרך - לראות באתר משרד הבריאות או הקופה שאת ממילא גם לא עונה על גורמי הסיכון שמגבירים הפלות (אני מקווה) נניח עישון, ובכלל לקרוא מספרים וסטטיסטיקות ולהבין שהסיכוי קטן... שוב, כל אחת היא אחרת אבל אותי זה היה מרגיע.

אם כן יש איזו מחלה ידועה או גורם סיכון אחר (ותכלס גם בלי) אז מתארת לעצמי שאפשר לבקש מעקב צמוד, כל שבוע נניח, וגם זה רק אם יש טעם... למשל כי דחוף לך לדעת מייד כשזה קורה... לי למשל היה דחוף לדעת מיד, כי הגיל יחסית מבוגר (אז הייתי כבר קובעת מיידית תורים וכאלה)

ומאד מבינה אותך, עברתי 3 הפלות ובהיריון הנוכחי הייתי בחרדות כל יום מחדש, אבל כעת ב"ה זה פחת לגמרי כי בשכל מבינה שעברתי את השלב הכי מסוכן (כעת שבוע 13)

ממש מרגיע

מאיזה שבוע הסיכון יורד משמעותית?

וב"ה אני צעירה... ואין איזה רקע או משהו

מבינה אותך ממש ממש

בהריון ראשון הלכתי כל 7-10 ימים לאולטראסאונד בגלל החרדות האלה ( פעם היה לי ורוד בניגוד ובכל הייתי היסטרית וב"ה הכל היה תקין )

אין לי ככ עצות אבל ב"ה עם השבועות יותר נרגעתי

ובהריון השני היה לי פחות זמן להתעסק כי ב"ה היה ילדון בבית

בהצלחה

הסיכוי להפלה נמוך

לא מוצאת עכשיו מקור, אבל זוכרת שראיתי את זה בהריון הראשון שלי וזה ממש הרגיע אותי

באמת קןראים פה סיפורים קשים אבל צריך לזכור שהרוב והבדרך כלל זה בסדר!

אני את ההריון הראשון העברתי בלי הרבה לקרוא פה והיה ככ טוב התמימות, כמעט לא הייתי לחוצה..

מה שאמור לקרות לנו יקרה, בלי קשר לאם נקרא פה או לא.. אז עדיף לא סתם להחשף לסיכונים שידאיגו. כל אחת עם המסלול שלה ורוב מה שנקרא פה בכלל לא קשור אלינו ולא יפגוש אותנו..

לצערי התחלתי לקרוא פה יותר אבל אני באמת מצטערת על זה..

פה את המקרים הקשים שזה נגמר לא טוב.

רב ההריונות שורדים יופי!

ותסתכלי סביבך כמה אנשים... אינסוף... כולם היו הריונות ששרדו☺️