מודה שזה בליווי חששות, ולפעמים אחרי שהתינוק נרדם אני מנסה להפוך אותו בעדינות, אבל כן עושה את זה ומתפללת...

ומה שאומרים בטיפת חלב - מאז הניסיון הרע הראשון שלנו איתם עם הבכורה למדנו פשוט לסנן דרך האוזן השנייה את כל מה שהם אומרים... אם יש לי שאלה אמיתית אעדיף לשאול את רופא הילדים שלנו, וזהו.

פשוט רק אתמול הייתי בטיפת חלב והחוויה עוד ממש טריה והמילים שלה עדיין מהדהדות לי במוח..

ידוע לך אם יש איזה מקור עם נתונים מדוייקים לגבי מקרים שקרו ובאיזה אופן זה קרה?

הייתי רוצה לקרוא על זה ממקורות אמינים.

אבל לא הייתי מגדירה אותה כמקור עם נתונים מדויקים

במיוחד שהוא סותר את עצמו בכמה וכמה נקודות

רק יודעת ממה שהבנתי שמוות בעריסה ל"ע זה אחד הדברים שעדיין עלומים, ויש עוד דרכים למנוע זאת (כמו שינה משותפת בטיחותית, שמסנכרנת את נשימות התינוק עם נשימות אמו) - ועדיין הכול יכול לקרות ולא בטוח שנדע את הסיבה...

לא על אף אחד

זו ההנחיה הרשמית של משרד הבריאות (ולא רק בארץ, למיטב ידיעתי).

אלא הנחיה רשמית.

אגב דווקא התרשמתי לטובה מהאחות אתמול

כבר כמה שנים שלא זכיתי להיות בטיפת חלב

והיה נראה שקצת החליפו שם צוות

האחיות הלא נחמדות שנתקלתי בעבר היו בדכ בגיל יותר מבוגר ועם מבטא רוסי כזה 🫣

לא ההוראה הרשמית של משרד הבריאות, אלא הצעד הרחוק יותר שהן לוקחות והלחץ המוגזם שלהן.

יכול להיות שיש סיבה לסגנון ההתנהלות הזה, אבל הורים צריכים לקחת בפרופורציות ולא להיכנס ללחץ מיותר. (שוב, אני כותבת מהניסיון האישי שעברנו שם...)

אמרתי רק שלפעמים לאחיות טיפת חלב יש נטייה להגזים את ההוראות הפשוטות ואת העיכובים הקלים שצצים לפעמים אצל תינוקות.

אז אם רוצים תשובה מדויקת ולא מוגזמת - עדיף לא לשאול אותן אלא גורמים רפואיים אחרים.

כי יש באמת מחקרים שמראים ששינה על הגב מפחיתה סיכון למוות בעריסה, ל"ע.

אבל יש גורמים נוספים שמוכחים כמפחיתים סיכון למוות בעריסה - הנקה, מוצץ, הורים לא מעשנים, שינה בחדר עם ההורים (במידה והם לא מעשנים). ובכל הדברים האלו אין הנחיה רשמית ש'צריך להניק', או 'צריך לתת מוצץ', או 'צריך שהתינוק ישן איתכם בחדר', או 'אסור לך או לבעלך לעשן'.

רק בנושא של שינה על הבטן נותנים את המידע בצורה הנחיה, כועסים או מלחיצים את מי שלא עומד בה.

אז חשוב שההורים ידעו שזו ההמלצה. אבל מעבר לזה זו צריכה להיות בחירה של כל הורה איך לנהוג, בדיוק כמו שהנקה ועישון ומוצץ זו בחירה של כל הורה (מוצץ זה לפעמים גם בחירה של התינוק ולא של ההורה...).

אבל נשמע לי שעל השכבה על הבטן יותר מלחיצים שזה מסוכן, מאשר על בחירה לא להניק (ולא יודעת לגבי חשיפה לעישון, שמעלה את הסיכון ממש משמעותית, לא ראיתי שכתבו על זה בפורום ואין לי ניסיון אישי).

למרות שתכלס באופן אישי לא חוויתי הלחצות בטיפת חלב על אף אחד מהדברים האלו אז אין לי באמת מקור להשוואה.

והיא כבר בת 10.

בעבר באמת היו הנחיות אחרות. אבל כבר הרבה מאוד שנים מנחים להשכיב על הגב...

רק שיותר מחמירה.

ממה שאני מבינה, ההנחיה מגיעה מזה שהבינו שיש קשר בין מות בעריסה ושכיבה על הבטן

ושאי אפשר לסמוך על זה שיש מישהו ער בסביבה ואז כן להשכיב על הבטן..

גם הורים שמעשנים לא ליד התינוק, מעלים את הסיכון שלו למוות בעריסה, ל"ע.

גם אמא שעישנה במהלך ההריון זה מעלה את הסיכון של התינוק למוות בעריסה לאחר הלידה.

כמובן יש עוד הרבה נזקים נוספים לעישון, חוץ מהסיכון לתינוק, אבל זה לא הנושא פה...

"העישון הפך כיום לגורם הסיכון המוביל למוות בעריסה, בתינוקות שמושכבים לישון על גבם. ממחקר שבוצע באנגליה נמצא כי הסיכון של אמהות מעשנות לאבד תינוק כתוצאה ממוות עריסה, גבוה פי 4 מאשר אמהות שאינן מעשנות. 9 מתוך 10 אמהות לתינוקות שמתו מוות בעריסה מעשנות.

בנוסף, קיים קשר כמותי בין מספר הסיגריות שהאם מעשנת למידת הסיכון למות תינוקה - אם המעשנת למעלה מ-20 סיגריות ביום מעלה פי 5 את הסיכון למות תינוקה.

גם כשהאם ההרה חשופה לעישון פאסיבי בלבד, נגרם נזק לעובר וליילוד והסיכון למוות בעריסה עולה משמעותית.

הימנעות מעישון בזמן ההריון ולאחר הלידה, של בני הזוג ושל כל המטפלים שבאים במגע עם התינוק, עשויה להפחית בכ-60% נוספים את מספר מקרי המוות בעריסה. בישראל מדובר בהצלת חיים של כ-40 תינוקות נוספים.

גם עישון פאסיבי מיד שלישית מעלה את הסיכון למוות בעריסה. מטפלת במעון יום, המעשנת מחוץ למעון ולא בסמוך לתינוק וניגשת לטפל בו לאחר מכן, כשבגדיה ושערותיה ספוגים בחלקיקים טוקסיים, שמקורם בעשן סיגריות, גורמת לתינוק לשאוף חלקיקים ומעלה את הסיכון למוות בעריסה. לכן, על מטפלים מעשנים להקפיד להתרחץ ולהחליף בגדים לפני המגע עם התינוק."

Doctors - עישון: גורם מרכזי למוות בעריסה

אני השכבתי מלא על הבטן כשהיינו בסביבה

לגבי שינה על הבטן, תדעי שזה מאוד עניין של מקובלות בכל מקום, אסביר

אחותי גרה בחו"ל שם המון משכיבים על הבטן, כמעט אפשר לומר ששינה רק על הבטן

מנגד יש שם חרדה מטורפת משמיכות ולכן תינוקים ישנים בלילה בשק שינה 

היא הגיעה לבקר אחרי לידת הגדול 

הייתה בהלם שהילד מוכן לשכב בכלל על הגב(כי שם לטענתה מובן מאליו שישנו על הבטן)

שנית, הייתה בשוק מהשימוש בשמיכה בלילה

לגבי השמיכה אני מבינה אותה, אצל הגדול שלי כמה פעמים השמיכה עלתה על הפנים ולא עלינו על זה מייד כי ישנו..

בלידה הזו, אני מתכננת מראש להשכיב לישון גם על הבטן וגם על הגב

לגבי שמיכה, קניתי בינתיים שק שינה וגם שמיכה ליציאות..

אם כבר להשקיע אנרגיות-  שמיכה יותר מלחיצה אותי

היא אמרה שראו שזה יכול לקרות גם כשערים

והאמא נוכחת אבל נניח שוטפת כלים 10 דקות ולא בדיוק נמצאת ליד התינוק

ומשכיבה בד''כ קרוב אלי

איך אומרים? גם אמא חסרת שפיות מרוב עייפות זו סכנה לתינוק...

האמת שהתינוק הנוכחי (6 שבועות) כבר בגיל שבועיים ראיתי שהוא מצליח יפה להזיז את הראש מצד לצד כשהוא על הבטן אז נרגעתי ממש.

אין סיבה שייתקע על האף כי הוא יודע בקלות להחליף צד.

ודווקא כשמתחילים להשכיב בגיל צעיר יותר אז הם מפתחים את השרירים ולומדים לסובב את הראש נהדר.

(בשבועיים הראשונים גם ככה אני בקושי ישנה)

אח"כ כשאני כבר נואשת לשינה טובה, אני יכולה להשכיב על הבטן בביטחון כי אני רואה שהתינוק מסתדר עם זה.

ולטיפת חלב שולחת את הבעל אם צריך.

אני לא מכירה זמן כזה, תמיד יכולים לפלוט. אצל תינוקות השסתום שמונע מעבר מהקיבה לוושט לא מפותח ולכן

זה יכול לקרות בקלות. ואין קשר למשרד הבריאות (וזה לא שהם עוקבים אחרי ויעירו לי...), אלה הנחיות כלל עולמיות של רופאי ילדים שמבוססים על מחקרים שהוכיחו שהקפדה על ההנחיות מפחיתה את הסיכון. כאמא בהחלט השתדלתי להקפיד על זה ככל שאפשר.

מודה שזה אחד האתגרים, ההנחיה הזו, ולא תמיד אני עומדת בה... 

מה שאת מתארת זה חנק, לא עלינו. לא מוות בעריסה

בגלל שהוא לא הסכים בשום פנים לישון על הגב, נשברתי...

והתחלתי להשכיב על הבטן.

בלילות הראשונים שמתי לי שעון מעורר לכל 5 דק' כדי לבדוק עם נושם.

ולאט לאט התרגלתי.

בעלי אמר שאם אני לא מצליחה לישון כשהוא על הגב, אז זאת לא ההשתדלות שלנו להשכיב על הגב.

והיו דברים אחרים שמוכחים כמונעים מוות עריסה שהקפדתי עליהם..

כמו הנקה, מוצץ, שינה ליד ההורים, טמפ' טובה וכו.

אבל ברור לי שאת הילד הבא שוב אנסה להשכיב על הגב.

וטובה יותר , גם לנו..

אבל אני לא הייתי מסתכנת.

לא מזמן חיכיתי לרופאה ויצא לי לדבר עם מי שחיכתה איתי בתור,

והיא סיפרה שהבן האמצעי שלה נפטר ממוות בעריסה.

הוא ישן על הבטן בלילה, לידה, ורק בבוקר ראתה שהוא לא נושם..

מסתבר שעל הבטן, בגלל שהשינה עמוקה אז 'התינוקות שוכחים לנשום', לטענתה שזה מה שאמרו לה.

אני לא רוצה להלחיץ, אבל מרגישה שמחובתי לצייין את זה כי אחרי שהיא סיפרה לי הזדעזעתי

להשכיב על הבטן עד שירדמו ואז להפוך?

א. הזמן הזה עד שנרדמים, גם אם מסתכלים עליהם, זה לא מסוכן?

ב. הם לא מתעוררים כשהופכים אותם?

תכלס יכול להיות רעיון אם זה לא מסוכן

בהנחה שקיימים תינוקות שלא נכנסים לשינה עמוקה על הגב( אבל באמת. על הגב מנמנמים /מתעוררים כל 20 או מקסימום 40 דק'. לאורך כל היום. גם בלילה).

השכבה על הבטן מפתחת את חגורת הכתפיים, איך היא מצפה שלא יהיה בכלל שכיבה על הבטן?

אני לא השכבתי על הבטן, עד השלישית שלי, שכמו שתיארת לא ישנה טוב..  אז השכבתי אותה במצבים של חובר ברירה עם המון ייסורי מצפון 

אני יותר מפידת מעצמי כשאני עייפה מאשר מהסכנה של להשכיב על הבטן

לפחות כשהם קטנטנים.

יודעת שזה לא פתרון לכל אחת, אבל מעלה את זה כאופציה. היו לי כמה שלא ישנו על הגב יותר מ-10-20 דקות ביום, והכי נוח ובטוח מבחינתי זה לשים במנשא וככה הם יכולים לישון ברצף. ולי זה כיף להרגיש אותם עלי ולהתמוגג המתיקות שלהם...

(כמובן שכדאי להשתמש במנשא איכותי כדי שלא יהיה כבד. לי יש מאי טאי שאני מאוד אוהבת)

ואני יושבת או שוכבת על הספה/מיטה ונחה ביחד איתו (לא ישנה ממש, אבל כן נחה).

רק אחרי שישה שבועות אני מתחילה להשתמש במנשא. ואז לרוב אני כן הבית לנצל את הזמן שהוא ישן כדי לעשות דברים. אבל לפעמים אני כן מתיישבת לנוח, אחרי שהוא נרדם (עד שהתינוק נרדם אני חייבת להיות בעמידה ובתנועה, אחרת זה מפריע לו, אבל אחרי שהוא נרדם, אני יכולה לשבת לנוח...).

ושוב - לא אומרת פה לאף אחת מה לעשות. רק משתפת בפתרון שלי שעוזר גם עם תינוקות שלא נרדמים על הגב.

יכול להיות שזה יתאים למישהי, גם אם רק חלקית ולא בכל פעם שהתינוק ישן.

א. אני משכיבה על הבטן. כי אף תינוק שלי, למרות מאמצים ולילות נטולי שינה, לא ישן על הגב. אפשר לומר- הדרך הבטוחה להעיר תינוק זה להפוך אותו מהבטן לגב...

ב. חשוב לדעת שכמו שיש גורם בהשכבה על הבטן שגילו שקשור לתסמונת הנ"ל, יש עוד גורמים. שינה בחדר נפרד, הורים מעשנים וגם תמ"ל. 

למה זה חשוב לי להגיד? כי אם אמא אומרת בטיפת חלב שהיא לא מניקה, אז יקבלו את זה. אף אחד לא יגיד לה "את מסכנת את התינוק שלך". למרות שיש מחקר (פעם שמתי אותו פה באיזה שרשור) שמראה שנהקה מורידה ב70% את הסיכוי. אבל אם אני משכיבה על הבטן- מיד יגידו לי שאני מסכנת את התינוק. 

אז קודם כל - יש פה בעייתיות מסוימת. 

דבר שני- אני מניקה התינוק לידי ואנחנו לא מעשנים. את הפרמטרים האלה אני עושה בקלות ב"ה. הפרמטר של ההשכבה על הבטן הוא בלתי אפשרי מבחינתי...אז ויתרתי עליו. 

עוד דבר- לפני כמעט 9 שנים ילדתי בשערי צדק והביאו לי דף עם פרסום של מחקר מענין שנעשה אז בביה"ח. השורה התחתונה היתה שגילו שיש ילדים עם מבנה מסוים במערכת הנשימה שהם מועדים לפורענות בענין הזה. וזה ממש לא כולם. אז נכון שקצת קשה לבדוק מי כן ומי לא, אבל אותי זה הרגיע...

ולגבי הנתון שאומר שמאז שניתנה ההנחיה הזו אז יש פחות מקרים- זה יכול להיות אבל מי אמר שזה קשור להשכבה על הבטן...אולי זה קשור למודעות הגוברת בשני העשורים האחרונים לחשיבות ההנקה ועידוד ההנקה? ובכלל- כשכל כך הרבה אמהות (כמעט כל מי שאני שומעת ומכירה) כן משכיבה על הבטן- אז בכלל מי אמר שההנחיה קשורה לירידה במספר המקרים...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

אבל גם כוללת את הרתיעה מהנוכחות שלו במרחב האישי שלהם, רתיעה מכך שהוא חלק מחיי היומיום (במגוריהם כביכול אין סיבה לנשק), העובדה שהוא בתוך בית עם ילדים, והצורך להסביר להם. מבחינתם שהילד גם לא ילך לצבא... יש למשל הורים פציפיסטיים שמסרבים לחשוף את הילדים למשחקים עם אלימות וכיבוש, אפילו משחקי קופסה, אז הם לא ירצו מראה של הכלי הזה עצמו בבית.

(חושבת על הקבלה של אולי לבוא במעיל פרוות שועל לבית טבעוני)

(כמובן שאני אישית לא מזדהה, רק מסבירה את העמדה שיכולה להיות, ותמיד שווה שהפותחת זו שתסביר, או שתשאל את קרובי מהשפחה הפציפיסטיים אם אינה יודעת)

מהשאלה שלך, שווה לך לגגל פציפיזם. חנוכה שמח!

לק"י

לא נשמע לי שזה קשור לחשש מתקלות עם הנשק.

אלא לזה שהם נגד מלחמות (חיים בסרט. אבל שיהיה).

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

לפעמים אוכלות פחות מהלחץ

לפעמים מנוהלות מספיק כדי שלמור על בריאות גם בעומס

מבינה את התסכול

אבל לא יודעת איך זה עוזר לך

עזבי את זה ותתרכזי במה נכון וטוב ואפשרי לך

ומאמינה שיש גם את הבודדות שיכולות גם לעמוד בעומס וגם להתמיד באוכל בריא והתעמלות, אבל אותן אני פחות רואה סביבי...

במשרות בכירות לרוב יהיה תכונות אישיות גבוהות

מה שעזר להם להגיע למשרה

וזה גם מה שעוזר להם לתזונה נכונה ומשקל תקין

מודעות תכנון ושליטה עצמית

בנוסף אם לומדים ניהול זמן ואנרגיה נכונים

אפשר להספיק בחיים גם קריירה וגם אורח חיים בריא (וגם עוד דברים)

1. הגדרת מטרות

2. תכנון זמן/ כוח ריאלי לכל מטרה

3.תיעדוף משימות לפי רמת החשיבות

4. שיבוץ המשימות באופן יומי/ שבועי/ חודשי וכו

5. להשאיר מקום בלו"ז לבלתמים והפסקות

6. לעשות בקרה תקופתית על עלות תועלת של ביצוע המשימות לעומת הזמן והאנרגיה שהן לקחו

במידת הצורך לחזור שוב על הסעיפים מחדש

שסוגר את התאבון..

וגם - יש אנשים שעומס ועשייה עושה להם טוב וממקד אותם, יש אנשים שפחות. השאלה היא איפה את נמצאת בסקאלה.

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

אצלנו במשפחה (כולל המורחבת מאוד) הרוב מקפידים להדליק בזמן, והפתרונות של להדליק מאוחר/מוקדם בבית המארחים תקפים רק במקרי קיצון, לא סתם ככה כי אנחנו רוצים לקבוע מפגש משפחתי בהדלקת נרות. אז מתחשבים בכולם, כולל אלו שגרים רחוק, בין אם בשעה או במיקום (זאת אומרת אם בחרנו מיקום שלמישהו יקח שעתיים נסיעה, נתחשב בו בקביעת השעה, ולא במי שגר במרחק הליכה). וכן, יש לי דודים שאומרים שלא יודעים אם יגיעו מראש או לא, כי הם גרים רחוק וקשה להם להתנייד. אבל חד משמעית לדעתי, אם אתה יודע למשפחה מסוימת יש מגבלות קבועות (הם כל שנה מגיעים באותה שעה, לא שהיה בלת"ם) צריך למצוא פיתרון כלשהוא, וגם שאר המשפחה צריכה להתחשב. כמו שאם יש משפחה אחת שאוכלת מהדרין כשכל השאר לא, לא באופן קבוע כל מפגש לא יהיה להם מה לאכול, צריך למצוא פיתרון ביניים 
אולי לאחר קצת את המפגש ואז הם יגיעו יותר באמצע, אולי לעשות במקום קרוב יותר, ברור שגם הם יצטרכו להתגמש, אבל לפעמים יש דברים שלנו אין איך לשנות

אס אם זה המצב, באמת כדאי למצוא פתרון. גם אם לא כל שנה, אז פעם בשנתיים לפחות.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

אולם של בית כנסת

קיטטרינג עשו לנו 30 מנות ויש פה הרבה שעושים ככה. זה מגיע בתבניות גדולות וצריך להגיש.

קנינו שתייה וחד פעמי

צלם ממש לא ראינו צורך

יצא בין 2000-3000

והיה ממש מכובד בעיני