ב"ה ילד חמישי ואני שוב עם הדילמה הידועה
אתמול הייתי בטיפת חלב והאחות אמרה לא להשכיב על הבטן בשום אופן, גם לא כשאני ערה.
הופתעתי כי פעם אמרו כן להשכיב על הבטן כשאנחנו ערים ובסביבה.
שאלתי אותה מה פשר השינוי
אז היא אומרת שפשוט ראו שזה יכול להיות גם ככה מסוכן. מספיק 3-4 דקות שח"ו לא מגיע חמצן למוח וזהו..
אז הלילה בקושי ישנתי
כי באמת ניסיתי להשכיב אותו רק על הגב אבל השינה שלו (ושלי) היתה גרועה ממש.
וניסיתי עיטוף, גם לא עזר.
לקראת הבוקר כבר שמתי אותו על הבטן ושנינו ישנו.
מודה שזה בליווי חששות, ולפעמים אחרי שהתינוק נרדם אני מנסה להפוך אותו בעדינות, אבל כן עושה את זה ומתפללת...
ומה שאומרים בטיפת חלב - מאז הניסיון הרע הראשון שלנו איתם עם הבכורה למדנו פשוט לסנן דרך האוזן השנייה את כל מה שהם אומרים... אם יש לי שאלה אמיתית אעדיף לשאול את רופא הילדים שלנו, וזהו.
פשוט רק אתמול הייתי בטיפת חלב והחוויה עוד ממש טריה והמילים שלה עדיין מהדהדות לי במוח..
ידוע לך אם יש איזה מקור עם נתונים מדוייקים לגבי מקרים שקרו ובאיזה אופן זה קרה?
הייתי רוצה לקרוא על זה ממקורות אמינים.
אבל לא הייתי מגדירה אותה כמקור עם נתונים מדויקים
במיוחד שהוא סותר את עצמו בכמה וכמה נקודות
רק יודעת ממה שהבנתי שמוות בעריסה ל"ע זה אחד הדברים שעדיין עלומים, ויש עוד דרכים למנוע זאת (כמו שינה משותפת בטיחותית, שמסנכרנת את נשימות התינוק עם נשימות אמו) - ועדיין הכול יכול לקרות ולא בטוח שנדע את הסיבה...
לא על אף אחד
זו ההנחיה הרשמית של משרד הבריאות (ולא רק בארץ, למיטב ידיעתי).
אלא הנחיה רשמית.
אגב דווקא התרשמתי לטובה מהאחות אתמול
כבר כמה שנים שלא זכיתי להיות בטיפת חלב
והיה נראה שקצת החליפו שם צוות
האחיות הלא נחמדות שנתקלתי בעבר היו בדכ בגיל יותר מבוגר ועם מבטא רוסי כזה 🫣
לא ההוראה הרשמית של משרד הבריאות, אלא הצעד הרחוק יותר שהן לוקחות והלחץ המוגזם שלהן.
יכול להיות שיש סיבה לסגנון ההתנהלות הזה, אבל הורים צריכים לקחת בפרופורציות ולא להיכנס ללחץ מיותר. (שוב, אני כותבת מהניסיון האישי שעברנו שם...)
אמרתי רק שלפעמים לאחיות טיפת חלב יש נטייה להגזים את ההוראות הפשוטות ואת העיכובים הקלים שצצים לפעמים אצל תינוקות.
אז אם רוצים תשובה מדויקת ולא מוגזמת - עדיף לא לשאול אותן אלא גורמים רפואיים אחרים.
כי יש באמת מחקרים שמראים ששינה על הגב מפחיתה סיכון למוות בעריסה, ל"ע.
אבל יש גורמים נוספים שמוכחים כמפחיתים סיכון למוות בעריסה - הנקה, מוצץ, הורים לא מעשנים, שינה בחדר עם ההורים (במידה והם לא מעשנים). ובכל הדברים האלו אין הנחיה רשמית ש'צריך להניק', או 'צריך לתת מוצץ', או 'צריך שהתינוק ישן איתכם בחדר', או 'אסור לך או לבעלך לעשן'.
רק בנושא של שינה על הבטן נותנים את המידע בצורה הנחיה, כועסים או מלחיצים את מי שלא עומד בה.
אז חשוב שההורים ידעו שזו ההמלצה. אבל מעבר לזה זו צריכה להיות בחירה של כל הורה איך לנהוג, בדיוק כמו שהנקה ועישון ומוצץ זו בחירה של כל הורה (מוצץ זה לפעמים גם בחירה של התינוק ולא של ההורה...).
אבל נשמע לי שעל השכבה על הבטן יותר מלחיצים שזה מסוכן, מאשר על בחירה לא להניק (ולא יודעת לגבי חשיפה לעישון, שמעלה את הסיכון ממש משמעותית, לא ראיתי שכתבו על זה בפורום ואין לי ניסיון אישי).
למרות שתכלס באופן אישי לא חוויתי הלחצות בטיפת חלב על אף אחד מהדברים האלו אז אין לי באמת מקור להשוואה.
והיא כבר בת 10.
בעבר באמת היו הנחיות אחרות. אבל כבר הרבה מאוד שנים מנחים להשכיב על הגב...
רק שיותר מחמירה.
ממה שאני מבינה, ההנחיה מגיעה מזה שהבינו שיש קשר בין מות בעריסה ושכיבה על הבטן
ושאי אפשר לסמוך על זה שיש מישהו ער בסביבה ואז כן להשכיב על הבטן..
גם הורים שמעשנים לא ליד התינוק, מעלים את הסיכון שלו למוות בעריסה, ל"ע.
גם אמא שעישנה במהלך ההריון זה מעלה את הסיכון של התינוק למוות בעריסה לאחר הלידה.
כמובן יש עוד הרבה נזקים נוספים לעישון, חוץ מהסיכון לתינוק, אבל זה לא הנושא פה...
"העישון הפך כיום לגורם הסיכון המוביל למוות בעריסה, בתינוקות שמושכבים לישון על גבם. ממחקר שבוצע באנגליה נמצא כי הסיכון של אמהות מעשנות לאבד תינוק כתוצאה ממוות עריסה, גבוה פי 4 מאשר אמהות שאינן מעשנות. 9 מתוך 10 אמהות לתינוקות שמתו מוות בעריסה מעשנות.
בנוסף, קיים קשר כמותי בין מספר הסיגריות שהאם מעשנת למידת הסיכון למות תינוקה - אם המעשנת למעלה מ-20 סיגריות ביום מעלה פי 5 את הסיכון למות תינוקה.
גם כשהאם ההרה חשופה לעישון פאסיבי בלבד, נגרם נזק לעובר וליילוד והסיכון למוות בעריסה עולה משמעותית.
הימנעות מעישון בזמן ההריון ולאחר הלידה, של בני הזוג ושל כל המטפלים שבאים במגע עם התינוק, עשויה להפחית בכ-60% נוספים את מספר מקרי המוות בעריסה. בישראל מדובר בהצלת חיים של כ-40 תינוקות נוספים.
גם עישון פאסיבי מיד שלישית מעלה את הסיכון למוות בעריסה. מטפלת במעון יום, המעשנת מחוץ למעון ולא בסמוך לתינוק וניגשת לטפל בו לאחר מכן, כשבגדיה ושערותיה ספוגים בחלקיקים טוקסיים, שמקורם בעשן סיגריות, גורמת לתינוק לשאוף חלקיקים ומעלה את הסיכון למוות בעריסה. לכן, על מטפלים מעשנים להקפיד להתרחץ ולהחליף בגדים לפני המגע עם התינוק."
אני השכבתי מלא על הבטן כשהיינו בסביבה
לגבי שינה על הבטן, תדעי שזה מאוד עניין של מקובלות בכל מקום, אסביר
אחותי גרה בחו"ל שם המון משכיבים על הבטן, כמעט אפשר לומר ששינה רק על הבטן
מנגד יש שם חרדה מטורפת משמיכות ולכן תינוקים ישנים בלילה בשק שינה
היא הגיעה לבקר אחרי לידת הגדול
הייתה בהלם שהילד מוכן לשכב בכלל על הגב(כי שם לטענתה מובן מאליו שישנו על הבטן)
שנית, הייתה בשוק מהשימוש בשמיכה בלילה
לגבי השמיכה אני מבינה אותה, אצל הגדול שלי כמה פעמים השמיכה עלתה על הפנים ולא עלינו על זה מייד כי ישנו..
בלידה הזו, אני מתכננת מראש להשכיב לישון גם על הבטן וגם על הגב
לגבי שמיכה, קניתי בינתיים שק שינה וגם שמיכה ליציאות..
אם כבר להשקיע אנרגיות- שמיכה יותר מלחיצה אותי
היא אמרה שראו שזה יכול לקרות גם כשערים
והאמא נוכחת אבל נניח שוטפת כלים 10 דקות ולא בדיוק נמצאת ליד התינוק
ומשכיבה בד''כ קרוב אלי
איך אומרים? גם אמא חסרת שפיות מרוב עייפות זו סכנה לתינוק...
האמת שהתינוק הנוכחי (6 שבועות) כבר בגיל שבועיים ראיתי שהוא מצליח יפה להזיז את הראש מצד לצד כשהוא על הבטן אז נרגעתי ממש.
אין סיבה שייתקע על האף כי הוא יודע בקלות להחליף צד.
ודווקא כשמתחילים להשכיב בגיל צעיר יותר אז הם מפתחים את השרירים ולומדים לסובב את הראש נהדר.
(בשבועיים הראשונים גם ככה אני בקושי ישנה)
אח"כ כשאני כבר נואשת לשינה טובה, אני יכולה להשכיב על הבטן בביטחון כי אני רואה שהתינוק מסתדר עם זה.
ולטיפת חלב שולחת את הבעל אם צריך.
אני לא מכירה זמן כזה, תמיד יכולים לפלוט. אצל תינוקות השסתום שמונע מעבר מהקיבה לוושט לא מפותח ולכן
זה יכול לקרות בקלות. ואין קשר למשרד הבריאות (וזה לא שהם עוקבים אחרי ויעירו לי...), אלה הנחיות כלל עולמיות של רופאי ילדים שמבוססים על מחקרים שהוכיחו שהקפדה על ההנחיות מפחיתה את הסיכון. כאמא בהחלט השתדלתי להקפיד על זה ככל שאפשר.
מודה שזה אחד האתגרים, ההנחיה הזו, ולא תמיד אני עומדת בה...
מה שאת מתארת זה חנק, לא עלינו. לא מוות בעריסה
בגלל שהוא לא הסכים בשום פנים לישון על הגב, נשברתי...
והתחלתי להשכיב על הבטן.
בלילות הראשונים שמתי לי שעון מעורר לכל 5 דק' כדי לבדוק עם נושם.
ולאט לאט התרגלתי.
בעלי אמר שאם אני לא מצליחה לישון כשהוא על הגב, אז זאת לא ההשתדלות שלנו להשכיב על הגב.
והיו דברים אחרים שמוכחים כמונעים מוות עריסה שהקפדתי עליהם..
כמו הנקה, מוצץ, שינה ליד ההורים, טמפ' טובה וכו.
אבל ברור לי שאת הילד הבא שוב אנסה להשכיב על הגב.
וטובה יותר , גם לנו..
אבל אני לא הייתי מסתכנת.
לא מזמן חיכיתי לרופאה ויצא לי לדבר עם מי שחיכתה איתי בתור,
והיא סיפרה שהבן האמצעי שלה נפטר ממוות בעריסה.
הוא ישן על הבטן בלילה, לידה, ורק בבוקר ראתה שהוא לא נושם..
מסתבר שעל הבטן, בגלל שהשינה עמוקה אז 'התינוקות שוכחים לנשום', לטענתה שזה מה שאמרו לה.
אני לא רוצה להלחיץ, אבל מרגישה שמחובתי לצייין את זה כי אחרי שהיא סיפרה לי הזדעזעתי
להשכיב על הבטן עד שירדמו ואז להפוך?
א. הזמן הזה עד שנרדמים, גם אם מסתכלים עליהם, זה לא מסוכן?
ב. הם לא מתעוררים כשהופכים אותם?
תכלס יכול להיות רעיון אם זה לא מסוכן
בהנחה שקיימים תינוקות שלא נכנסים לשינה עמוקה על הגב( אבל באמת. על הגב מנמנמים /מתעוררים כל 20 או מקסימום 40 דק'. לאורך כל היום. גם בלילה).
השכבה על הבטן מפתחת את חגורת הכתפיים, איך היא מצפה שלא יהיה בכלל שכיבה על הבטן?
אני לא השכבתי על הבטן, עד השלישית שלי, שכמו שתיארת לא ישנה טוב.. אז השכבתי אותה במצבים של חובר ברירה עם המון ייסורי מצפון
אני יותר מפידת מעצמי כשאני עייפה מאשר מהסכנה של להשכיב על הבטן
לפחות כשהם קטנטנים.
יודעת שזה לא פתרון לכל אחת, אבל מעלה את זה כאופציה. היו לי כמה שלא ישנו על הגב יותר מ-10-20 דקות ביום, והכי נוח ובטוח מבחינתי זה לשים במנשא וככה הם יכולים לישון ברצף. ולי זה כיף להרגיש אותם עלי ולהתמוגג המתיקות שלהם...
(כמובן שכדאי להשתמש במנשא איכותי כדי שלא יהיה כבד. לי יש מאי טאי שאני מאוד אוהבת)
ואני יושבת או שוכבת על הספה/מיטה ונחה ביחד איתו (לא ישנה ממש, אבל כן נחה).
רק אחרי שישה שבועות אני מתחילה להשתמש במנשא. ואז לרוב אני כן הבית לנצל את הזמן שהוא ישן כדי לעשות דברים. אבל לפעמים אני כן מתיישבת לנוח, אחרי שהוא נרדם (עד שהתינוק נרדם אני חייבת להיות בעמידה ובתנועה, אחרת זה מפריע לו, אבל אחרי שהוא נרדם, אני יכולה לשבת לנוח...).
ושוב - לא אומרת פה לאף אחת מה לעשות. רק משתפת בפתרון שלי שעוזר גם עם תינוקות שלא נרדמים על הגב.
יכול להיות שזה יתאים למישהי, גם אם רק חלקית ולא בכל פעם שהתינוק ישן.
א. אני משכיבה על הבטן. כי אף תינוק שלי, למרות מאמצים ולילות נטולי שינה, לא ישן על הגב. אפשר לומר- הדרך הבטוחה להעיר תינוק זה להפוך אותו מהבטן לגב...
ב. חשוב לדעת שכמו שיש גורם בהשכבה על הבטן שגילו שקשור לתסמונת הנ"ל, יש עוד גורמים. שינה בחדר נפרד, הורים מעשנים וגם תמ"ל.
למה זה חשוב לי להגיד? כי אם אמא אומרת בטיפת חלב שהיא לא מניקה, אז יקבלו את זה. אף אחד לא יגיד לה "את מסכנת את התינוק שלך". למרות שיש מחקר (פעם שמתי אותו פה באיזה שרשור) שמראה שנהקה מורידה ב70% את הסיכוי. אבל אם אני משכיבה על הבטן- מיד יגידו לי שאני מסכנת את התינוק.
אז קודם כל - יש פה בעייתיות מסוימת.
דבר שני- אני מניקה התינוק לידי ואנחנו לא מעשנים. את הפרמטרים האלה אני עושה בקלות ב"ה. הפרמטר של ההשכבה על הבטן הוא בלתי אפשרי מבחינתי...אז ויתרתי עליו.
עוד דבר- לפני כמעט 9 שנים ילדתי בשערי צדק והביאו לי דף עם פרסום של מחקר מענין שנעשה אז בביה"ח. השורה התחתונה היתה שגילו שיש ילדים עם מבנה מסוים במערכת הנשימה שהם מועדים לפורענות בענין הזה. וזה ממש לא כולם. אז נכון שקצת קשה לבדוק מי כן ומי לא, אבל אותי זה הרגיע...
ולגבי הנתון שאומר שמאז שניתנה ההנחיה הזו אז יש פחות מקרים- זה יכול להיות אבל מי אמר שזה קשור להשכבה על הבטן...אולי זה קשור למודעות הגוברת בשני העשורים האחרונים לחשיבות ההנקה ועידוד ההנקה? ובכלל- כשכל כך הרבה אמהות (כמעט כל מי שאני שומעת ומכירה) כן משכיבה על הבטן- אז בכלל מי אמר שההנחיה קשורה לירידה במספר המקרים...
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה
ומרגישה מעולה ממש ממש!
מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה
אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..
עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.
הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..
שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.
המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.
ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:
לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.
את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.
שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.
אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.
אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?
אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.
עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.
הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.
דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.
חוץ מ:
לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה
להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)
אני אוסיף
שמשתמשים בכלים חד פעמיים
כביסות בעלי ממלא
והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד
לא מכניסים לארונות
הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת
לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.
חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
היה מין פוליגל מושחל.
הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.
זאת מהמשנת יוסף
אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...
אבל היא מעולה
שבוע טוב,
מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...
בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).
אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!
כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...
מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...
אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...
בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...
יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.
לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..
מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..
להחליף התקן.
חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן
והעיצות הרגילות להפסקת דימום.
נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.
כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית
הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!
מה אתן עושות?????
צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע
לא
ולא
עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.
הורדתי באפילציה ךפני שנים.
בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...
לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.
בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....
מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה 
מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.
לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
אני כל כך אוהת להיות בהריון....
תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.
הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.
ואני כל כך יפה וסקסית...
לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.
תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.
אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!
אני לא מחכה ללדת
אני מחכה להיות אחרי
חחחח
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.
ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!
הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅
כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח
היא ילדה יומיים לפני
נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם
הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב
בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.
אבל עוד חזון למועד
