אני רוצה לאזן בשתי נקודות:

* אחי וגיסתי אמנם תותחים ועובדים מאד קשה על גבולות ופחות נהנתנים מאיתנו, אבל מצד שני הם שומרים על הבית כמו מוזיאון ופחות זורמים ונוקשים לעיתים, כלומר אין מושלם וגם בנו יש הרבה טוב.

* מכירה גיסים אחרים שאצלם הילדים קופצים על ספות, עושים דברים מעצבנים ולא מחונכים בכללי, זורקים אוכל והכל- וההורים מאפשרים הכל ומעלימים עין.

מניחה שאנחנו אמצע.

אבל עדיין- זה הגיל לעבוד בו כדי שיהיה קל בהמשך.

ואולי כדאי להפנים את זה ששווה לעבוד עכשיו עדיין קשה ולא לוותר או לרחף אלא להתעקש.

את ילד לא אהב לסדר משחקים, כמעט כל הילדים שאני מכירה צריכים דרבון לזה.. כנ"ל לשטוף ידיים ופנים וכו'..

אני חושבת שזה דברים שאת מעלה פה הרבה פעמים.. אבל אף אחת פה לא יכולה להחליט בשבילך מה הגבולות שלך ובמיוחד מה הגבולות שלך ושל בעלך.. לדעתי אתם צריכים לשבת ביחד לחשוב והלחליט.. מה נחשב מתוק מבחינתכם (גם פרי? בקיץ ארטיק לא נחשב? וכו') כמה אתם מרשים? על מה אתם מתעקשים ומה לא? (נקיון כמו לשטוף פנים עם אבל לאסוף משחקים לא? אולי הכל חשוב לכם) ואז גם להחליט איך להתעקש על זה (אולי הם צריכים תיווך ושתעשו איתם ביחד?) אם לא חשוב לכם, אז שחררי.. אולי הם יהיו מפונקים (אם יראו ככה לאנשים אחרים) אבל אם את מחליטה שאת לא מתעקשת על דברים, תקבלי את זה..

ככה אני חושבת.. (שלי רק בת שנה וחצי אבל עבדתי קצת עם ילדים בגיל מיני גילאים)

יותר מפריע לי ולבעלי כבני אדם, שיהיה נעים ושיכבדו ושכולם יהיו מרוצים מאם יהיה סדר מיד

אבל עדיין בא לי לדרוש יותר-השאלה מה?

עם זה שאני לא דורשת סדר,

זה שאח"כ הכל נופל עלי.

שיהיה בריא (שאני אוהבת אותו מאוד מאוד), כשסיפרנו לו לפני כמה שנים על הריון נוסף, שאל בלי להתבלבל: אבל כשאתם אצלנו נראה שקשה אפילו עם אחד, אז למה אתם בוחרים להביא עוד ילד?

אז נזפתי בו על החוסר טאקט, (אני הגדולה, ואני לגמרי מרגישה בנוח להעמיד אותו במקןם כשצריך )

אבל גם הסברתי לו שכשמגיעים לסבא וסבתא זה אחרת, זה מקום שלנו לשחרר יותר. וגם, לגגל ילדים זה קשה, אבל זה לא אומר שזה לא שווה את זה❤️

עד כאן בגזרת קרובי משפחה חסרי טאקט שמעירים הערות.

לגבי שאר הדברים, קצת קשה לי להגיד, כי אני משתדלת לא למדוד את זה במספרים, אלא לייצר איזושהי זרימה וגמישות.

פעם חשבתי שיש דרך אחת שנכון להתנהל בה, היום אני חושבת שכל הורים הם שונים באופי, וכל ילד שונה גם כן. ומה שיפה זה שילדים ממשפחה אחת לא יראו כמו ילדים ממשפחה אחרת. אבל זה לא אומר שזה רע. זו הדרך שבה העולם זוכה לכל מיני סגנונות של אנשים וכל אחד תורם בדרכו.

ילד "ממושמע" זה אולי נוח להורים, אבל זה מייצר לפעמים מקובעות מסויימת שמקשה עליו להתמודד עם כל מיני דברים. לעומת זאת ילד "שעושה מה שבא לו" יכול להיות מאתגר מבחינת התנהלות בבית למשל, אבל אם נותנים לזה את המסגרת הנכונה זה מאפשר יצירתיות ולעוף עם חלומות.

לכן אני לא חושבת שיש נוסחה אחת נכונה.

חשוב בעיניי שתהיה מסגרת כללית של הבית.

זה עוזר גם להורים וגם לילדים.

איך היא תראה? מה יהיה כלול בה?

זה תלוי בכם ובסדרי העדיפויות שלכם.

בתוך המסגרת הכללית, יש גמישות, יש התאמה לכל ילד, יש לפעמים יציאה מהמסגרת.

הרעיון הוא שיש איזושהי דינמיקה משפחתית ידועה, שמאפשרת ביטחון ויציבות, אבל היא לא סטטית ואנחנו ההורים משנים או מתאימים אותה בהתאם לצורך.

לצורך העניין, חשוב לנו שהילדים יסדרו את המשחקים אחרי משחק. אבל יש לנו ילד שזה יותר קל ויש ילד שיותר קשה לו להיענות וגם פיזית הוא יותר מסורבל.

לילד שיותר קל לו לסדר נבקש שיסדר פליימוביל (שזה קשה יותר, ויותר חלקים). הילד המסורבל יותר יקבל משימה להרים שני כדורים מהרצפה וזהו. וגם זה יהיה לו קשה.

אבל שניהם עוזרים, שניהם חלק ובסוף נחמיא ונפרגן על "איך נעים לנו עכשיו להיות בבית מסודר".

אכן חסר טקט וגם אמרתי לה שעם כל הכבוד,

אצלנו הם יצירתיים ונהנים.

אבל עם יד על הלב,

היא אכפתית כלפינו ורוצה שנעבוד פחות קשה, ושלילדים יהיה ברור וקל יותר להתנהל בעולם עם יותר חינוך וכללים.

הגישה מסויימת.. ככה אני מאמינה..

היא דואגת לכם, סבבה, אבל אולי לכם מתאים משהו אחר ולא באמת כ"כ קשה לכם בגישה שלכם שצריך לדאוג לכם 

לגבי מה שהיא אמרה, זה בסדר שכל אחד בוחר אחרת.

אני חושבת שאי אפשר לעשות הכל ב100%, ולכן כל אחד עושה את סדר העדיפויות שלו.

וזה בסדר שהיא בוחרת דרך אחת, ואת בוחרת דרך אחרת.

לפני כמה זמן קרובת משפחה שאלה איך אני מסתדרת עם סדר יום לילדים.

הסברתי מה שהסברתי, והיא קצת התאכזבה כי היא אמרה שבנתונים שלה קשה לה לייצר את זה.

ובעיניי זה בסדר!

לזוג מסוים חשוב יותר טיולים וזרימה, אז הם נהנים, וה"מחיר" כביכול הוא שיותר קשה לייצר סדר יום עם תינוק. אבל אם זה מה שהם אוהבים? זה מה שהם רוצים לעשות? נהדר. אם המחיר שווה להם את זה, עופו על זה!

אצלנו הפוך, כמעט לא מטיילים או יוצאים, טוב לנו בבית בשגרה שלנו. זה מאפשר סדר יום נוח לתינוקות וילדים, זה אומר שאנחנו פחות יוצאים.

מה עדיף?

אין עדיף.

עדיף שלכל אחד יהיה נוח בדרך שהוא בחר.

ובעיקר בעיקר, לזכור שאנחנו כל הזמן לומדים.

זה בסדר לבחור משהו, להחליט אחרי פרק זמן מסוים שהוא לא מתאים ואז לעבור הלאה למשהו אחר.

שמת לב כמה דברים טובים מצאת בילדים שלך???

מצטטת אותך: "מוצלחים ב: 

לשבת לאכול רק ליד השולחן

לא עולים על ספה עם סנדלים

חמים

מחבקים וקשורים למשפחה

חברותיים

רגישים

אומרים תודה ואמא\אבא\סבא\סבתא אתם חמודים-אנחנו אוהבים אתכם

יודעים לכבד

אוהבים אחד את השני

משחקים יחד ועם שפה משותפת

חכמים

יצירתיים מאד

אמיתיים"

אז קודם כל, תהיי גאה בעצמך,את אמא מודעת

מודעת למעלות ולחסרונות שלך

מודעת למעלות ולחסרונות של ילדייך.

ידיעת הבעיה היא חצי פיתרון.

ועכשיו ל"עשה"

1. להדגיש להם כל הזמן את הדברים הטובים שבהם

איך ישבת יפה היום ליד השולחן.

כל הכבוד שאתה מקפיד לא לעלות עם נעליים

מרגש אותי לראות שאתה דואג לאחיך

שמחת מאד שאמרת את האמת, וכו'

2.לחשוב בתחילה על 2/3 דברים שחשובים לכם ועליהם לעבוד.

למשל: אסוף צעצועים

להגיד להם בבית שלנו מוציאים כל פעם משחק 1/2

וא"א להוציא משחק נוסף לפני שאוספים.

ועל זה להתעקש בנעימות.

וכמובן לרפד בהרבה מחמאות.

אפשר ללמד אותם שיר בזמן שאוספים משחק

או לשים סטופר נראה כמה זמן לוק לאסוך.

כך בכמה שבועות להכניס את הכלל של סדור הצעצועים בבית.

ואז אפשר לעבור לדבר הבא

צריך לשים לב שהם עדיין קטנים, לא להפיל עליהם הרבה בבת אחת

ולחזור על דברים שחשובים לכם כמו מנטרה, ולהיות עקביים.

עד כאן בנתיים

בהצלחה יקרה

כי נשמע לי שהם ילדים מהממים ומה שתיארת לגמרי תואם גיל.

ואת אמא מדהימה! וזה סופר חשוב שאת משקיעה בהם ונותנת להם זמן איכות איתך.

אני אישית לא מתחברת לגבולות נוקשים 

ובאופן כללי למדתי מאמא שלי שברירת המחדל היא להגיד לילדים כן.

ילד רוצה להוציא משחק נוסף? כן, למה לא.

ילד רוצה פרי? בבקשה

כדי להגיד לא צריכה להיות סיבה, כי יש מלא משחקים וכדאי קודם לסדר, אכלת כבר מידי הרבה פירות וכו'

אבל מלכתחילה ממש להגיד כן ולאפשר.

אני חושבת שתתנתקי ממה שאחיך וגיסתך עושים.

הם הורים בדרך שלהם, תהיי את אמא בדרך שלך.

תבררי לעצמך מה טוב ומה נכון לך ולילדים שלך.

אצלי אישית הגבולות האדומים זה מכות. (יש לי בסה"כ ילד בן שנתיים וחצי ותינוקת אז קחי בערבון מוגבל)

אם הבן שלי מרביץ אז לוקחים אותו לפינה וסופרים עד עשר והוא יוצא, בדר"כ זה עוזר שיפסיק.

וחוץ מזה אם אני אומרת לא לאחר מחשבה אז זה לא. ושום דבר לא יעזור כדי שאשנה את דעתי.

לא בכיות, לא צרחות ולא עצבים.

המילה האחרונה היא של ההורים.

ברור שאם הם מכים זה אסור וגבול אדום

אבל מה עם גבולות ודרישות אחרות- אין מה לדרוש מהם? לבקש? להרגיל?

אשמח לשמוע מה!

ותודה על זה שאמרתם שאני אמא מדהימה, אבל בסוף הרבה נופל עליי אם לא אחנך,

והעניין עם הזמן איכות הטוטאלי זה לא בעייתי?

הם אמורים להבין שגם לאמא יש צרכים

איך מראים את זה?

איך:

1. מחנכים אותם לסבלנות כשהם רוצים משהו עכשיו ודורשים אותו? (אמא תשטפי לנו פרי!)

2. הם רוצים שאקנה משהו ולי לא מתאים? לכאורה גם זה מבלבל, למה לא לקנות ארטיק כל יום? חם וזה נחמד והם ילדים טובים והם יבכו אם לא. בשבוע שעבר אחרי הצגה חבר מהגן אמא שלו קנתה לו ארטיק ולי לא היה ארנק והם השטחו ולוויתי ממנה כסף כדי שאצא מזה טוב ואקנה להם.

3. מחנכים שיאספו כשאחד מהם מסובב אותי ומדבר על כל מה שלא רלוונטי ובלבד שלא יאסוף?

אני מרגישה שאני צריכה לאיים או להבטיח פרס על כל דבר שאני מבקשת.

4. מונעים מהם לבוא לישון אצלנו במיטה, אחד ממש מפגין ובוכה ועומד ליד המיטה כי מפחד להכנס אבל צורח כשאני אומרת לו ללכת למיטה שלו, ואז רחיי נכמרים שלא יעמוד כל הלילה מחוץ למיטה שלי ובא לי לישון ב-4 בלילה כשזה קורה (מי יכול להאשים אותי??) אז מוותרת, שניה אחרי שאמרתי שהכלל הוא שלא עולים למיטה שלנו.

הם רוצים משהו ואת עסוקה, תגידי בנחת עכשיו אמא עסוקה עוד כמה דקות אני אתן לכם.

בוכים ומתעקשים? תחזרי על המשפט שוב ושוב בנחת ובסבלנות. אחרי כמה דקות באמת תתני להם.

לגבי ארטיק ודאי שלא לקנות כל יום. בכלל לקנות ארטיק זה פעם ב...

אם אין לך כסף עלייך זה סיבה מספיק טובה להגיד לא.

אם הם משתטחים על הרצפה ובוכים זה עוד יותר סיבה לא להסכים להם.

שלא יבינו שזו דרך לגיטימית להשיג מה שהם רוצים.

לאסוף משחקים זה נראלי בעיה בכל הבתים...

אפשר לאסוף באמצעות משחק (נגיד אמא היא עני שאוסף כסף והילדים זורקים לו מטבעות- חלקים של המשחק...)

אפשר תחרות, כל אחד אוסף משהו אחר ומי גומר ראשון.

אוכלים ארוחת ערב אחרי שגומרים לאסוף.

לגבי שינה אצלכם במיטה, אם זה מפריע לכם אז אל תוותרי. 

אם בוכה אז תבואי להיות איתו אבל לישון עם אבא ואמא זו לא אופציה.

מצד שני ממש מבינה שאין כח ב 4 בלילה לריב עם ילדים....

בחירה שלך אם להתעקש על זה או לא

נשמע שברוב הדברים שמפריעים לא מספיק ברור לך מה העמדה שלך בנושא, וממילא לא ברור לילדים האם יש גבול ואיפה הוא, וממילא הם בודקים את זה.

אם את רוצה לעשות שינוי, את צריכה לחשוב אם עצמך מה השינוי, איפה הגבול שאת רוצה להציב. להחליט במאה אחוז. לעדכן את הילדים. ולעמוד על זה.

איפה שאת מחליטה שלא מספיק חשוב לך להשקיע אז תשחררי, ואל תרגישי רגשות אשם שאת משחררת.

לדוג' לגבי ארטיקים- לא ברור לך אם כדאי לקנות כל יום או שיש עם זה בעיה. ואין תשובה נכונה.

אם את רוצה לעשות שינוי- תחשבי עם עצמך למה? אולי יש שיקולים בריאותיים, אולי שיקולים כלכליים (אם ארטיק במכולת השכונתית עולה 3 ש"ח ואת קונה לשניהם כל יום זה יוצא 120 ש"ח לחודש על ארטיקים- מתאים לכם או לא?), אולי לא נעים לך לבקש ללוות כסף.

ולפי כל השיקולים תגיעי למסקנה-

קונים ארטיקים רק באירועים מיוחדים/ פעם בשבוע/ פעם ביום/ כל פעם שמבקשים אם יש עלייך כסף/ רק במקומות שהארטיק עולה עד 2 ש"ח.... או כל החלטה אחרת שמתאימה לך.

ואחרי שאת מקבלת את ההחלטה תעדכני אותם לדוג' "חשבתי על זה וחבל על הכסף לקנות ארטיק כל יום מעכשיו נקנה פעם בשבוע בימי חמישי", אם הם מבקשים בכל זאת אז להגיב בהתאם לכלל "היום יום שני, ביום שני לא קונים ארטיק. ביום חמישי נקנה ארטיק." וגם אם הילד בוכה ומשתטח על הרצפה, לא לוותר " אני רואה שנורא עצוב לך שלא קונים ארטיק היום, זה באמת מבאס." אבל לא להסכים לשנות את הכלל, כאילו שהכלל חל גם עלייך ואת לא יכולה לשנות אותו. לאט לאט הם יתרגלו לכלל החדש ויפסיקו לבקש וזה כבר לא ידרוש ממך מאמץ.

אבל כמו שאמרתי בהתחלה, את צריכה לקבוע את הגבול במקום שנכון בשבילך, ומספיק חשוב לך להשקיע בו עד שהוא יוטמע. מה שלא מפריע לך כל כך- תשחררי בלב שקט.

שאת ממש חמודה 🥰

כדאי להתייעץ עם מדריכת הורים לעשות קצת סדר, לראות מה חשוב לכם בחינוך ומה לא. 

ולא נשמע לי שאתם הורים גרועים בכלל...

יש גישות חינוך שונות, וכל אחד מתאים לעצמו את מה שנכון לו ולבן זוגו ולילדיו.

הקווים האדומים היחידים שאותם אין לעבור הם אלימות מכל סוג שהוא והזנחה כוללת. אתם ממש ממש רחוקים משם...

לי נשמע מקסים שאת יושבת איתם בזמן איכות בלעדי ולא מנסה להספיק עוד דברים על הדרך, ובכך לשדר להם שהם לא מספיק חשובים!

וזה מקסים שאתם הורים חמים ונעימים כאלה!

נשמע שבעיקר מה שאתם זקוקים לו זה ביטחון עצמי בדרך שלכם

חוץ מזה - מניחה שגיסתך לא גידלה תאומים... וגם הילדים שלה גדולים יותר, אז הגיוני שהם ממושמעים יותר.

מותר וכדאי להתייעץ על נקודות ספציפיות בחינוך הילדים, אבל רק אם זה מפריע *לכם*, לא לגיסתך...

אני הייתי מתעצבנת נורא על גיסה כזאת ואת רוצה ללמוד ממנה אז קודם כל כל הכבוד!

אחר כך, אני עם הרבה פחות נסיון ממך, הגדול שלי בן שלוש אבל מהתיאור שלך נשמע שהילדים שלך ממש מחונכים ושאת אמא שהיא מודל לחיקוי.

"ועוד דבר גרוע מאד- הרגלתי אותם שאני איתם בזמן איכות לחלוטין ולא עושה כלום שקשור לצרכים שלי\למטלות הבית כשאני איתם" -איך את עושה את זה?! את קוראת לזה גרוע מאוד ואצלי זה נמצא בשאיפות שלי להגיע לשם יום אחד... תחשבי על זה

ולגבי הדוגמא עם הגבינה צהובה, עיצבנה אותי גיסתך אם גיסתי הייתה אומרת לילד שלי שהוא לא יקבל עכשיו גבינה צהובה אלא יאכל פיצה כמו כולם הייתי דווקא נותנת לו גבינה צהובה אם היה לי מספיק אומץ. אם את חושבת שה לא מתאים זה משהו אחד, אבל זה לא איזה כלל אוניברסלי שחייבים לאכוף ואת פשוט חלשה מדי מכדי לאכוף אותו, הכל בסדר איתך, מותר לך שיהיו גבולות אחרים מאלה של גיסתך.

יש לך ילדים שיודעים להיות ילדים.

יש בהם המון טוב שאת בעצמך ציינת, ויש להם את ההתמודדויות שיש לכל ילד. אז לילדים שלך זה בלאסוף משחקים ולילד אחר זה בלשבת לאכול ליד השולחן.

נראה לי שאת קודם כל צריכה להאמין שחינכתם אותם מצויין, בדרככם.

אם יש משהו ספציפית שמפריע לך אז תעבדו עם הילדים על זה.

אני אישית לדוגמא, לא מפריע לי שהילדים יסיימו לשחק ויבואו לאכול או שנצא לאנשהוא ורק אחכ או למחרת יאספו.

לגיסתך זה מפריע? שתעבוד על זה עם הילדים שלה.

והכי צרם לי בכל ההודעה שלך שאת הזמן איכות איתם הכנסת תחת קטגוריה של "הכי גרוע". זה הכי מושלם וטוב שיכול להיות!

ולגבי החוקים שאת מחפשת, קודם תעשו חוקים לעצמכם, מה מתאים בבית *שלכם* ומה לא ואז תתחילי לחשוב איך לעבוד איתם.

מקריאת שרשורים שלך בנושא הבית והילדים, את מלקה את עצמך המון, ובאמת שלא לצורך.

את נשמעת אמא מקסימה שהילדים שלה חשובים לה מאוד, משפחה נורמטיבית לגמרי. והכל עניין תרבותי. ואסביר.

לדעתי דווקא הדרך שלך נשמעת לי בסדר ופחות של גיסתך. נכון שהרציונל שהילדים יאספו משחקים ולא אתם, ויש לשאוף לכך. אבל אני לא עומדת עם סטופר איך שהמשחק נגמר ואומרת לאסוף. בדרכ בערב או כשנהיה ריבוי משחקים אני מחליטה שעכשיו זה הזמן וזה קורה, אבל אני לא סביב הסדר של הבית 24/7. לטעמי בית עם ילדים לא יכול להיות מסודר כל הזמן, הבלאגן מבורך. נכון שכיף שמסודר, אבל איך שאני רואה את זה, הבריאות הנפשית שלהם חשובה לי יותר.

את אומרת שאת מבלה איתם זמן איכות במקום לפעול לטובת הבית. זה מדהים בעיני! והלוואי שאני הייתי מצליחה בכך יותר.

בדוגמה של הגבנצ, אני גם הייתי מביאה לילד שלי, לא רואה בזה בעיה או פינוק. ומקסימום, אומרת לו להביא בעצמו. ילד בן שלוש וחצי בהחלט מסוגל לזה.

לסיכום.. את צריכה להסתכל על עצמך ופחות על אחרים, או להתייחס אליהם, במקרה הזה..

אם מפריעים לך דברים נקודתיים אפשר לפנות להדרכת הורים אבל בעיני באמת שאת בסדר. תמני במה את טובה איתם, ולא הפוך.

בהצלחה רבה! 

לי היה ממש מפריע אם גיסתי היתה מחנכת לי את הילדים, אוסרת עליהם גבנצ כשהם מבקשים ממני.

התפקיד של דודה זה לא לחנך, זה לפנק.

רק אמא ואבא תפקידם לחנך. אדרבא שבאת להביא לו גבנצ והיא לקחה לידיה את המושכות.

כשאחיינים שלי אצלי, אני מפנקת אותם בממתקים ודברים טובים, בבית שלהם אמא ואבא שלהם יחנכו אותם. 

אני לא חושבת שהורות יותר קשוחה וקפדנית כמו אצל הגיסה היא הדרך הנכונה יותר.

כי הנה, תראי, הם סופר מחונכים!

הם אומרים תודה, הם אומרים שאוהבים אתכם, הם משחקים יפה אחד עם השני,

מה זה אם לא ילדים מחונכים?

אני גם חושבת, שמי שמאמץ דרך של אחרים רק כי 'ככה אמור להיות', זה לא עובד לו (גם עם הילדים, אבל גם בעבודה ובחברה אני מאמינה באמירה הזו). כל אחד צריך להיות הוא, ומה שהוא מאמין בו ומה שהוא טוב בו.

אם את אמא טובה בלהשקיע בילדים - תהיי את עד הסוף, ואל תקלקלי אותך בדברים שאמא אחרת טובה בהם, אבל אם את תנסי להכניס אותם בכוח זה רק יעכיר את האווירה. גיסתך טובה בלתת גבולות ולהכריח לאסוף - מעולה, זאת היא, והאמת שלה והאופי שלה.

מה שכן, אני חושבת שמותר וחשוב לעשות שינויים במה שמפריע לך. מפריע לך שהם לא אוספים? תחליטי שאת רוצה לעשות בזה שינוי. אני לא חושבת שסנקציות הן טובות בכלל ובגיל הזה בפרט (למרות שאני נופלת בזה). אלא לשבת איתם ביחד לאסוף, ולא לאפשר להוציא משחק נוסף או לעבור לפעילות אחרת בלי לאסוף. עדיין בגיל הזה לא מצפים להצלחה מוחלטת במשימת האיסוף, אם הם עוזרים לך לאסוף זה נראה לי ממש יפה לגיל.

אם אין לך ארנק ואת לא חושבת שאמורים לקנות ארטיק, ואת עושה אחרת ממה שאת חושבת - משהו כאן מפריע לך. אם את נותנת משהו רק כי ילד ביקש - למה לא? מה הבעיה לתת לילד כי הוא מבקש? אם את חושבת שיש סיבה לא לתת (אני למשל לא נותנת ארטיקים בכלל ביום חול כי זה יקר ולא בריא) - אז תנהגי לפי הסיבה שאת חושבת ואל תשני את דעתך רק בגלל בכי והשתטחות על הרצפה. את לא רוצה ללמד אותם שזו דרך לגיטימית להשיג דברים. אבל אם לדעתך חם ולגיטימי עכשיו לקבל ארטיק והגיוני לבקש הלוואה מחברה - למה זה שלילי? היית עושה את זה בשביל עצמך? אם כן מעולה, אם לא - תלמדי לומר לילדים לא ולא להתרגש מההצגות שלהם.

ואת אמא מאוד טובה!!!

וזה ממש מדהים בעיניי שאת ככה מוכנה לקבל ולשמוע ולא מתעצבנת על גיסתך...

אבל נראה לי גיסתך קצת מידי מתערבת לך...

לה יש שיטות משלה ולך יש משלך...

הילדים שלך נשמעים בהחלט מחונכים.

זה תמיד טוב לנסות להשתפר אבל תקחי את הביקורת שלה בגבול...

גם לשיטות שלה יש חסרונות...

הילדים שלך נשמעים סופר מתוקים ומחונכים!

הם לא צריכים לגדול כרובוטים,

את משחררת איפה שמתאים לך ועובדת איתם איפה שחשוב לך,

הכי חשוב שתהיי נאמנה לעצמך ולעולם הערכים שלך!

הדבר היחיד שכן כדאי לעבוד עליו זה שמותר לאמא לאכול/ לשתות/ להתפנות ולדאוג לצרכים הדחופים שלך כשאת איתם.

איך עושים את זה?

מסבירים מראש עוד 5 דקות אמא קצה להכין שתיה ואתם מחכים שאחזור להמשיך את הסיפור.

אמא הולכת לשירותים, עוד 5 דקות אחזור ואז נעשה 123

לא להיבהל מההתנגדות שלהם, פשוט לקום ולעשות מה שחשוב לך. אם הם מתפרעים, אז הפסידו את הפעילות שרצית לעשות איתם.

לתווך לכם את הרגשות (היה קשה לחכות) אבל לא לקבל את ההתנהגות.

הסנקציה המתאימה אם הם לא מחכים יפה, זה שהפעילות לא יכולה להתחיל/ להמשיך. זה ההפסד שלהם. כשהם ילמדו לחכות לך הם יהנו מהמשך הפעילות.

לדוגמה:

את מביאה להם פלסטלינה ומנחה אותם לגלגל כל צבע בנפרד כדי להגמיש אותה.

את אומרת שאת הולכת לשירותים וכשתחזרי תראי להם איזה רעיון שרצית ללמד.

את חוזרת ורואה שהם לכלכו/ הרסו באופן מוגזם, את מפסיקה את הפעילות.

את חוזרת ורואה שהם ערבבו כמה צבעים ביחד. את מסבירה שהם לא עמדו בכללי ומסבירה למה רצית כל צבע בנפרד.

אם הם עשו מה שאמרת- את ממשיכה רגיל.

בהצלחה!

אין דרך אחת שמתאימה לכולם

לא לכל ההורים

ולא לכל הילדים

חשוב מאוד שיש גבולות בסיסיים. אני מאמינה שילד חייב מסגרת. אבל המיקום המדויק שלה הוא לגמרי לגמרי בהחלטה של ההורים

ולא נשמע שאצלכם מוגזם או חריג

מכירה עוד בתים בסגנון כזה

אם את אומרת שיש משהו בהתנהלות הזו שמפריעה לך זה משהו אחר

אני גם חושבת בעקבות השרשורים שלך שיכול לעשות *לכם* טוב להעביר להם יותר אחריות ולדרוש מהם קצת יותר.

אבל רק אם זה יבוא מכם. מתוך החלטה שלכם ורצון שלכם.לא כי מישהו אחר חושב שככה צריך להיות. זה גם לא יעבוד אם זה לא נעשה מתוך מוטיבציה שלך....

אם טוב לכם ככה? אז יופי!

האמת מכל הההודעה הזו הכי הפריע לי שגיסתך החליטה בשביל הילד שלך שלא צריך גבינה צהובה, בבית שלכם!

אישית כנראה  לא הייתי קמה כדי להביא גבינה צהובה,  אבל אם בעיניך זה סבבה אז את מחליטה!

חלילה הכוונה לא לסכסך אותך עכשיו עם גיסתך, ברור שהכוונה  טובה ואת מאפשרת לה את זה

אבל זה לא ברור מאליו

וזכותך גם לבקש שזה לא יקרה (כמובן לא מול הילדים ולא בכעס. פשוט לבקש)

לא קראתי הכל. אבל מה זה לא מחונכים? לסדר את הצעצועים זה חינוך?

או ללמד אותם לכבד את האחר, לשים לב לאחר וכו

בקיצור לחנך לערכים ופחות לסדר למשל וגם לי קשה עד בלתי אפשרי לשים גבולות. תאומים זה ממש לא קל!

אם היא כזו שמסדרת כשרואה משחק מבולגן ואת כזו שמרשה לעצמך כשמתארחים  כמו שכתבת" לצאת מהתפקיד" ושאחרים קצת יעזרו..."

זה ממש מתכון בטוח לפיצוץ בין גיסות😲

אז אולי כשהיא "גערה" בילדים היא הוציאה עצבים על משהו שלא העזה "לגעור" במבוגרים?

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

מידה 2-2-

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.