אני רוצה לאזן בשתי נקודות:

* אחי וגיסתי אמנם תותחים ועובדים מאד קשה על גבולות ופחות נהנתנים מאיתנו, אבל מצד שני הם שומרים על הבית כמו מוזיאון ופחות זורמים ונוקשים לעיתים, כלומר אין מושלם וגם בנו יש הרבה טוב.

* מכירה גיסים אחרים שאצלם הילדים קופצים על ספות, עושים דברים מעצבנים ולא מחונכים בכללי, זורקים אוכל והכל- וההורים מאפשרים הכל ומעלימים עין.

מניחה שאנחנו אמצע.

אבל עדיין- זה הגיל לעבוד בו כדי שיהיה קל בהמשך.

ואולי כדאי להפנים את זה ששווה לעבוד עכשיו עדיין קשה ולא לוותר או לרחף אלא להתעקש.

את ילד לא אהב לסדר משחקים, כמעט כל הילדים שאני מכירה צריכים דרבון לזה.. כנ"ל לשטוף ידיים ופנים וכו'..

אני חושבת שזה דברים שאת מעלה פה הרבה פעמים.. אבל אף אחת פה לא יכולה להחליט בשבילך מה הגבולות שלך ובמיוחד מה הגבולות שלך ושל בעלך.. לדעתי אתם צריכים לשבת ביחד לחשוב והלחליט.. מה נחשב מתוק מבחינתכם (גם פרי? בקיץ ארטיק לא נחשב? וכו') כמה אתם מרשים? על מה אתם מתעקשים ומה לא? (נקיון כמו לשטוף פנים עם אבל לאסוף משחקים לא? אולי הכל חשוב לכם) ואז גם להחליט איך להתעקש על זה (אולי הם צריכים תיווך ושתעשו איתם ביחד?) אם לא חשוב לכם, אז שחררי.. אולי הם יהיו מפונקים (אם יראו ככה לאנשים אחרים) אבל אם את מחליטה שאת לא מתעקשת על דברים, תקבלי את זה..

ככה אני חושבת.. (שלי רק בת שנה וחצי אבל עבדתי קצת עם ילדים בגיל מיני גילאים)

יותר מפריע לי ולבעלי כבני אדם, שיהיה נעים ושיכבדו ושכולם יהיו מרוצים מאם יהיה סדר מיד

אבל עדיין בא לי לדרוש יותר-השאלה מה?

עם זה שאני לא דורשת סדר,

זה שאח"כ הכל נופל עלי.

שיהיה בריא (שאני אוהבת אותו מאוד מאוד), כשסיפרנו לו לפני כמה שנים על הריון נוסף, שאל בלי להתבלבל: אבל כשאתם אצלנו נראה שקשה אפילו עם אחד, אז למה אתם בוחרים להביא עוד ילד?

אז נזפתי בו על החוסר טאקט, (אני הגדולה, ואני לגמרי מרגישה בנוח להעמיד אותו במקןם כשצריך )

אבל גם הסברתי לו שכשמגיעים לסבא וסבתא זה אחרת, זה מקום שלנו לשחרר יותר. וגם, לגגל ילדים זה קשה, אבל זה לא אומר שזה לא שווה את זה❤️

עד כאן בגזרת קרובי משפחה חסרי טאקט שמעירים הערות.

לגבי שאר הדברים, קצת קשה לי להגיד, כי אני משתדלת לא למדוד את זה במספרים, אלא לייצר איזושהי זרימה וגמישות.

פעם חשבתי שיש דרך אחת שנכון להתנהל בה, היום אני חושבת שכל הורים הם שונים באופי, וכל ילד שונה גם כן. ומה שיפה זה שילדים ממשפחה אחת לא יראו כמו ילדים ממשפחה אחרת. אבל זה לא אומר שזה רע. זו הדרך שבה העולם זוכה לכל מיני סגנונות של אנשים וכל אחד תורם בדרכו.

ילד "ממושמע" זה אולי נוח להורים, אבל זה מייצר לפעמים מקובעות מסויימת שמקשה עליו להתמודד עם כל מיני דברים. לעומת זאת ילד "שעושה מה שבא לו" יכול להיות מאתגר מבחינת התנהלות בבית למשל, אבל אם נותנים לזה את המסגרת הנכונה זה מאפשר יצירתיות ולעוף עם חלומות.

לכן אני לא חושבת שיש נוסחה אחת נכונה.

חשוב בעיניי שתהיה מסגרת כללית של הבית.

זה עוזר גם להורים וגם לילדים.

איך היא תראה? מה יהיה כלול בה?

זה תלוי בכם ובסדרי העדיפויות שלכם.

בתוך המסגרת הכללית, יש גמישות, יש התאמה לכל ילד, יש לפעמים יציאה מהמסגרת.

הרעיון הוא שיש איזושהי דינמיקה משפחתית ידועה, שמאפשרת ביטחון ויציבות, אבל היא לא סטטית ואנחנו ההורים משנים או מתאימים אותה בהתאם לצורך.

לצורך העניין, חשוב לנו שהילדים יסדרו את המשחקים אחרי משחק. אבל יש לנו ילד שזה יותר קל ויש ילד שיותר קשה לו להיענות וגם פיזית הוא יותר מסורבל.

לילד שיותר קל לו לסדר נבקש שיסדר פליימוביל (שזה קשה יותר, ויותר חלקים). הילד המסורבל יותר יקבל משימה להרים שני כדורים מהרצפה וזהו. וגם זה יהיה לו קשה.

אבל שניהם עוזרים, שניהם חלק ובסוף נחמיא ונפרגן על "איך נעים לנו עכשיו להיות בבית מסודר".

אכן חסר טקט וגם אמרתי לה שעם כל הכבוד,

אצלנו הם יצירתיים ונהנים.

אבל עם יד על הלב,

היא אכפתית כלפינו ורוצה שנעבוד פחות קשה, ושלילדים יהיה ברור וקל יותר להתנהל בעולם עם יותר חינוך וכללים.

הגישה מסויימת.. ככה אני מאמינה..

היא דואגת לכם, סבבה, אבל אולי לכם מתאים משהו אחר ולא באמת כ"כ קשה לכם בגישה שלכם שצריך לדאוג לכם 

לגבי מה שהיא אמרה, זה בסדר שכל אחד בוחר אחרת.

אני חושבת שאי אפשר לעשות הכל ב100%, ולכן כל אחד עושה את סדר העדיפויות שלו.

וזה בסדר שהיא בוחרת דרך אחת, ואת בוחרת דרך אחרת.

לפני כמה זמן קרובת משפחה שאלה איך אני מסתדרת עם סדר יום לילדים.

הסברתי מה שהסברתי, והיא קצת התאכזבה כי היא אמרה שבנתונים שלה קשה לה לייצר את זה.

ובעיניי זה בסדר!

לזוג מסוים חשוב יותר טיולים וזרימה, אז הם נהנים, וה"מחיר" כביכול הוא שיותר קשה לייצר סדר יום עם תינוק. אבל אם זה מה שהם אוהבים? זה מה שהם רוצים לעשות? נהדר. אם המחיר שווה להם את זה, עופו על זה!

אצלנו הפוך, כמעט לא מטיילים או יוצאים, טוב לנו בבית בשגרה שלנו. זה מאפשר סדר יום נוח לתינוקות וילדים, זה אומר שאנחנו פחות יוצאים.

מה עדיף?

אין עדיף.

עדיף שלכל אחד יהיה נוח בדרך שהוא בחר.

ובעיקר בעיקר, לזכור שאנחנו כל הזמן לומדים.

זה בסדר לבחור משהו, להחליט אחרי פרק זמן מסוים שהוא לא מתאים ואז לעבור הלאה למשהו אחר.

שמת לב כמה דברים טובים מצאת בילדים שלך???

מצטטת אותך: "מוצלחים ב: 

לשבת לאכול רק ליד השולחן

לא עולים על ספה עם סנדלים

חמים

מחבקים וקשורים למשפחה

חברותיים

רגישים

אומרים תודה ואמא\אבא\סבא\סבתא אתם חמודים-אנחנו אוהבים אתכם

יודעים לכבד

אוהבים אחד את השני

משחקים יחד ועם שפה משותפת

חכמים

יצירתיים מאד

אמיתיים"

אז קודם כל, תהיי גאה בעצמך,את אמא מודעת

מודעת למעלות ולחסרונות שלך

מודעת למעלות ולחסרונות של ילדייך.

ידיעת הבעיה היא חצי פיתרון.

ועכשיו ל"עשה"

1. להדגיש להם כל הזמן את הדברים הטובים שבהם

איך ישבת יפה היום ליד השולחן.

כל הכבוד שאתה מקפיד לא לעלות עם נעליים

מרגש אותי לראות שאתה דואג לאחיך

שמחת מאד שאמרת את האמת, וכו'

2.לחשוב בתחילה על 2/3 דברים שחשובים לכם ועליהם לעבוד.

למשל: אסוף צעצועים

להגיד להם בבית שלנו מוציאים כל פעם משחק 1/2

וא"א להוציא משחק נוסף לפני שאוספים.

ועל זה להתעקש בנעימות.

וכמובן לרפד בהרבה מחמאות.

אפשר ללמד אותם שיר בזמן שאוספים משחק

או לשים סטופר נראה כמה זמן לוק לאסוך.

כך בכמה שבועות להכניס את הכלל של סדור הצעצועים בבית.

ואז אפשר לעבור לדבר הבא

צריך לשים לב שהם עדיין קטנים, לא להפיל עליהם הרבה בבת אחת

ולחזור על דברים שחשובים לכם כמו מנטרה, ולהיות עקביים.

עד כאן בנתיים

בהצלחה יקרה

כי נשמע לי שהם ילדים מהממים ומה שתיארת לגמרי תואם גיל.

ואת אמא מדהימה! וזה סופר חשוב שאת משקיעה בהם ונותנת להם זמן איכות איתך.

אני אישית לא מתחברת לגבולות נוקשים 

ובאופן כללי למדתי מאמא שלי שברירת המחדל היא להגיד לילדים כן.

ילד רוצה להוציא משחק נוסף? כן, למה לא.

ילד רוצה פרי? בבקשה

כדי להגיד לא צריכה להיות סיבה, כי יש מלא משחקים וכדאי קודם לסדר, אכלת כבר מידי הרבה פירות וכו'

אבל מלכתחילה ממש להגיד כן ולאפשר.

אני חושבת שתתנתקי ממה שאחיך וגיסתך עושים.

הם הורים בדרך שלהם, תהיי את אמא בדרך שלך.

תבררי לעצמך מה טוב ומה נכון לך ולילדים שלך.

אצלי אישית הגבולות האדומים זה מכות. (יש לי בסה"כ ילד בן שנתיים וחצי ותינוקת אז קחי בערבון מוגבל)

אם הבן שלי מרביץ אז לוקחים אותו לפינה וסופרים עד עשר והוא יוצא, בדר"כ זה עוזר שיפסיק.

וחוץ מזה אם אני אומרת לא לאחר מחשבה אז זה לא. ושום דבר לא יעזור כדי שאשנה את דעתי.

לא בכיות, לא צרחות ולא עצבים.

המילה האחרונה היא של ההורים.

ברור שאם הם מכים זה אסור וגבול אדום

אבל מה עם גבולות ודרישות אחרות- אין מה לדרוש מהם? לבקש? להרגיל?

אשמח לשמוע מה!

ותודה על זה שאמרתם שאני אמא מדהימה, אבל בסוף הרבה נופל עליי אם לא אחנך,

והעניין עם הזמן איכות הטוטאלי זה לא בעייתי?

הם אמורים להבין שגם לאמא יש צרכים

איך מראים את זה?

איך:

1. מחנכים אותם לסבלנות כשהם רוצים משהו עכשיו ודורשים אותו? (אמא תשטפי לנו פרי!)

2. הם רוצים שאקנה משהו ולי לא מתאים? לכאורה גם זה מבלבל, למה לא לקנות ארטיק כל יום? חם וזה נחמד והם ילדים טובים והם יבכו אם לא. בשבוע שעבר אחרי הצגה חבר מהגן אמא שלו קנתה לו ארטיק ולי לא היה ארנק והם השטחו ולוויתי ממנה כסף כדי שאצא מזה טוב ואקנה להם.

3. מחנכים שיאספו כשאחד מהם מסובב אותי ומדבר על כל מה שלא רלוונטי ובלבד שלא יאסוף?

אני מרגישה שאני צריכה לאיים או להבטיח פרס על כל דבר שאני מבקשת.

4. מונעים מהם לבוא לישון אצלנו במיטה, אחד ממש מפגין ובוכה ועומד ליד המיטה כי מפחד להכנס אבל צורח כשאני אומרת לו ללכת למיטה שלו, ואז רחיי נכמרים שלא יעמוד כל הלילה מחוץ למיטה שלי ובא לי לישון ב-4 בלילה כשזה קורה (מי יכול להאשים אותי??) אז מוותרת, שניה אחרי שאמרתי שהכלל הוא שלא עולים למיטה שלנו.

הם רוצים משהו ואת עסוקה, תגידי בנחת עכשיו אמא עסוקה עוד כמה דקות אני אתן לכם.

בוכים ומתעקשים? תחזרי על המשפט שוב ושוב בנחת ובסבלנות. אחרי כמה דקות באמת תתני להם.

לגבי ארטיק ודאי שלא לקנות כל יום. בכלל לקנות ארטיק זה פעם ב...

אם אין לך כסף עלייך זה סיבה מספיק טובה להגיד לא.

אם הם משתטחים על הרצפה ובוכים זה עוד יותר סיבה לא להסכים להם.

שלא יבינו שזו דרך לגיטימית להשיג מה שהם רוצים.

לאסוף משחקים זה נראלי בעיה בכל הבתים...

אפשר לאסוף באמצעות משחק (נגיד אמא היא עני שאוסף כסף והילדים זורקים לו מטבעות- חלקים של המשחק...)

אפשר תחרות, כל אחד אוסף משהו אחר ומי גומר ראשון.

אוכלים ארוחת ערב אחרי שגומרים לאסוף.

לגבי שינה אצלכם במיטה, אם זה מפריע לכם אז אל תוותרי. 

אם בוכה אז תבואי להיות איתו אבל לישון עם אבא ואמא זו לא אופציה.

מצד שני ממש מבינה שאין כח ב 4 בלילה לריב עם ילדים....

בחירה שלך אם להתעקש על זה או לא

נשמע שברוב הדברים שמפריעים לא מספיק ברור לך מה העמדה שלך בנושא, וממילא לא ברור לילדים האם יש גבול ואיפה הוא, וממילא הם בודקים את זה.

אם את רוצה לעשות שינוי, את צריכה לחשוב אם עצמך מה השינוי, איפה הגבול שאת רוצה להציב. להחליט במאה אחוז. לעדכן את הילדים. ולעמוד על זה.

איפה שאת מחליטה שלא מספיק חשוב לך להשקיע אז תשחררי, ואל תרגישי רגשות אשם שאת משחררת.

לדוג' לגבי ארטיקים- לא ברור לך אם כדאי לקנות כל יום או שיש עם זה בעיה. ואין תשובה נכונה.

אם את רוצה לעשות שינוי- תחשבי עם עצמך למה? אולי יש שיקולים בריאותיים, אולי שיקולים כלכליים (אם ארטיק במכולת השכונתית עולה 3 ש"ח ואת קונה לשניהם כל יום זה יוצא 120 ש"ח לחודש על ארטיקים- מתאים לכם או לא?), אולי לא נעים לך לבקש ללוות כסף.

ולפי כל השיקולים תגיעי למסקנה-

קונים ארטיקים רק באירועים מיוחדים/ פעם בשבוע/ פעם ביום/ כל פעם שמבקשים אם יש עלייך כסף/ רק במקומות שהארטיק עולה עד 2 ש"ח.... או כל החלטה אחרת שמתאימה לך.

ואחרי שאת מקבלת את ההחלטה תעדכני אותם לדוג' "חשבתי על זה וחבל על הכסף לקנות ארטיק כל יום מעכשיו נקנה פעם בשבוע בימי חמישי", אם הם מבקשים בכל זאת אז להגיב בהתאם לכלל "היום יום שני, ביום שני לא קונים ארטיק. ביום חמישי נקנה ארטיק." וגם אם הילד בוכה ומשתטח על הרצפה, לא לוותר " אני רואה שנורא עצוב לך שלא קונים ארטיק היום, זה באמת מבאס." אבל לא להסכים לשנות את הכלל, כאילו שהכלל חל גם עלייך ואת לא יכולה לשנות אותו. לאט לאט הם יתרגלו לכלל החדש ויפסיקו לבקש וזה כבר לא ידרוש ממך מאמץ.

אבל כמו שאמרתי בהתחלה, את צריכה לקבוע את הגבול במקום שנכון בשבילך, ומספיק חשוב לך להשקיע בו עד שהוא יוטמע. מה שלא מפריע לך כל כך- תשחררי בלב שקט.

שאת ממש חמודה 🥰

כדאי להתייעץ עם מדריכת הורים לעשות קצת סדר, לראות מה חשוב לכם בחינוך ומה לא. 

ולא נשמע לי שאתם הורים גרועים בכלל...

יש גישות חינוך שונות, וכל אחד מתאים לעצמו את מה שנכון לו ולבן זוגו ולילדיו.

הקווים האדומים היחידים שאותם אין לעבור הם אלימות מכל סוג שהוא והזנחה כוללת. אתם ממש ממש רחוקים משם...

לי נשמע מקסים שאת יושבת איתם בזמן איכות בלעדי ולא מנסה להספיק עוד דברים על הדרך, ובכך לשדר להם שהם לא מספיק חשובים!

וזה מקסים שאתם הורים חמים ונעימים כאלה!

נשמע שבעיקר מה שאתם זקוקים לו זה ביטחון עצמי בדרך שלכם

חוץ מזה - מניחה שגיסתך לא גידלה תאומים... וגם הילדים שלה גדולים יותר, אז הגיוני שהם ממושמעים יותר.

מותר וכדאי להתייעץ על נקודות ספציפיות בחינוך הילדים, אבל רק אם זה מפריע *לכם*, לא לגיסתך...

אני הייתי מתעצבנת נורא על גיסה כזאת ואת רוצה ללמוד ממנה אז קודם כל כל הכבוד!

אחר כך, אני עם הרבה פחות נסיון ממך, הגדול שלי בן שלוש אבל מהתיאור שלך נשמע שהילדים שלך ממש מחונכים ושאת אמא שהיא מודל לחיקוי.

"ועוד דבר גרוע מאד- הרגלתי אותם שאני איתם בזמן איכות לחלוטין ולא עושה כלום שקשור לצרכים שלי\למטלות הבית כשאני איתם" -איך את עושה את זה?! את קוראת לזה גרוע מאוד ואצלי זה נמצא בשאיפות שלי להגיע לשם יום אחד... תחשבי על זה

ולגבי הדוגמא עם הגבינה צהובה, עיצבנה אותי גיסתך אם גיסתי הייתה אומרת לילד שלי שהוא לא יקבל עכשיו גבינה צהובה אלא יאכל פיצה כמו כולם הייתי דווקא נותנת לו גבינה צהובה אם היה לי מספיק אומץ. אם את חושבת שה לא מתאים זה משהו אחד, אבל זה לא איזה כלל אוניברסלי שחייבים לאכוף ואת פשוט חלשה מדי מכדי לאכוף אותו, הכל בסדר איתך, מותר לך שיהיו גבולות אחרים מאלה של גיסתך.

יש לך ילדים שיודעים להיות ילדים.

יש בהם המון טוב שאת בעצמך ציינת, ויש להם את ההתמודדויות שיש לכל ילד. אז לילדים שלך זה בלאסוף משחקים ולילד אחר זה בלשבת לאכול ליד השולחן.

נראה לי שאת קודם כל צריכה להאמין שחינכתם אותם מצויין, בדרככם.

אם יש משהו ספציפית שמפריע לך אז תעבדו עם הילדים על זה.

אני אישית לדוגמא, לא מפריע לי שהילדים יסיימו לשחק ויבואו לאכול או שנצא לאנשהוא ורק אחכ או למחרת יאספו.

לגיסתך זה מפריע? שתעבוד על זה עם הילדים שלה.

והכי צרם לי בכל ההודעה שלך שאת הזמן איכות איתם הכנסת תחת קטגוריה של "הכי גרוע". זה הכי מושלם וטוב שיכול להיות!

ולגבי החוקים שאת מחפשת, קודם תעשו חוקים לעצמכם, מה מתאים בבית *שלכם* ומה לא ואז תתחילי לחשוב איך לעבוד איתם.

מקריאת שרשורים שלך בנושא הבית והילדים, את מלקה את עצמך המון, ובאמת שלא לצורך.

את נשמעת אמא מקסימה שהילדים שלה חשובים לה מאוד, משפחה נורמטיבית לגמרי. והכל עניין תרבותי. ואסביר.

לדעתי דווקא הדרך שלך נשמעת לי בסדר ופחות של גיסתך. נכון שהרציונל שהילדים יאספו משחקים ולא אתם, ויש לשאוף לכך. אבל אני לא עומדת עם סטופר איך שהמשחק נגמר ואומרת לאסוף. בדרכ בערב או כשנהיה ריבוי משחקים אני מחליטה שעכשיו זה הזמן וזה קורה, אבל אני לא סביב הסדר של הבית 24/7. לטעמי בית עם ילדים לא יכול להיות מסודר כל הזמן, הבלאגן מבורך. נכון שכיף שמסודר, אבל איך שאני רואה את זה, הבריאות הנפשית שלהם חשובה לי יותר.

את אומרת שאת מבלה איתם זמן איכות במקום לפעול לטובת הבית. זה מדהים בעיני! והלוואי שאני הייתי מצליחה בכך יותר.

בדוגמה של הגבנצ, אני גם הייתי מביאה לילד שלי, לא רואה בזה בעיה או פינוק. ומקסימום, אומרת לו להביא בעצמו. ילד בן שלוש וחצי בהחלט מסוגל לזה.

לסיכום.. את צריכה להסתכל על עצמך ופחות על אחרים, או להתייחס אליהם, במקרה הזה..

אם מפריעים לך דברים נקודתיים אפשר לפנות להדרכת הורים אבל בעיני באמת שאת בסדר. תמני במה את טובה איתם, ולא הפוך.

בהצלחה רבה! 

לי היה ממש מפריע אם גיסתי היתה מחנכת לי את הילדים, אוסרת עליהם גבנצ כשהם מבקשים ממני.

התפקיד של דודה זה לא לחנך, זה לפנק.

רק אמא ואבא תפקידם לחנך. אדרבא שבאת להביא לו גבנצ והיא לקחה לידיה את המושכות.

כשאחיינים שלי אצלי, אני מפנקת אותם בממתקים ודברים טובים, בבית שלהם אמא ואבא שלהם יחנכו אותם. 

אני לא חושבת שהורות יותר קשוחה וקפדנית כמו אצל הגיסה היא הדרך הנכונה יותר.

כי הנה, תראי, הם סופר מחונכים!

הם אומרים תודה, הם אומרים שאוהבים אתכם, הם משחקים יפה אחד עם השני,

מה זה אם לא ילדים מחונכים?

אני גם חושבת, שמי שמאמץ דרך של אחרים רק כי 'ככה אמור להיות', זה לא עובד לו (גם עם הילדים, אבל גם בעבודה ובחברה אני מאמינה באמירה הזו). כל אחד צריך להיות הוא, ומה שהוא מאמין בו ומה שהוא טוב בו.

אם את אמא טובה בלהשקיע בילדים - תהיי את עד הסוף, ואל תקלקלי אותך בדברים שאמא אחרת טובה בהם, אבל אם את תנסי להכניס אותם בכוח זה רק יעכיר את האווירה. גיסתך טובה בלתת גבולות ולהכריח לאסוף - מעולה, זאת היא, והאמת שלה והאופי שלה.

מה שכן, אני חושבת שמותר וחשוב לעשות שינויים במה שמפריע לך. מפריע לך שהם לא אוספים? תחליטי שאת רוצה לעשות בזה שינוי. אני לא חושבת שסנקציות הן טובות בכלל ובגיל הזה בפרט (למרות שאני נופלת בזה). אלא לשבת איתם ביחד לאסוף, ולא לאפשר להוציא משחק נוסף או לעבור לפעילות אחרת בלי לאסוף. עדיין בגיל הזה לא מצפים להצלחה מוחלטת במשימת האיסוף, אם הם עוזרים לך לאסוף זה נראה לי ממש יפה לגיל.

אם אין לך ארנק ואת לא חושבת שאמורים לקנות ארטיק, ואת עושה אחרת ממה שאת חושבת - משהו כאן מפריע לך. אם את נותנת משהו רק כי ילד ביקש - למה לא? מה הבעיה לתת לילד כי הוא מבקש? אם את חושבת שיש סיבה לא לתת (אני למשל לא נותנת ארטיקים בכלל ביום חול כי זה יקר ולא בריא) - אז תנהגי לפי הסיבה שאת חושבת ואל תשני את דעתך רק בגלל בכי והשתטחות על הרצפה. את לא רוצה ללמד אותם שזו דרך לגיטימית להשיג דברים. אבל אם לדעתך חם ולגיטימי עכשיו לקבל ארטיק והגיוני לבקש הלוואה מחברה - למה זה שלילי? היית עושה את זה בשביל עצמך? אם כן מעולה, אם לא - תלמדי לומר לילדים לא ולא להתרגש מההצגות שלהם.

ואת אמא מאוד טובה!!!

וזה ממש מדהים בעיניי שאת ככה מוכנה לקבל ולשמוע ולא מתעצבנת על גיסתך...

אבל נראה לי גיסתך קצת מידי מתערבת לך...

לה יש שיטות משלה ולך יש משלך...

הילדים שלך נשמעים בהחלט מחונכים.

זה תמיד טוב לנסות להשתפר אבל תקחי את הביקורת שלה בגבול...

גם לשיטות שלה יש חסרונות...

הילדים שלך נשמעים סופר מתוקים ומחונכים!

הם לא צריכים לגדול כרובוטים,

את משחררת איפה שמתאים לך ועובדת איתם איפה שחשוב לך,

הכי חשוב שתהיי נאמנה לעצמך ולעולם הערכים שלך!

הדבר היחיד שכן כדאי לעבוד עליו זה שמותר לאמא לאכול/ לשתות/ להתפנות ולדאוג לצרכים הדחופים שלך כשאת איתם.

איך עושים את זה?

מסבירים מראש עוד 5 דקות אמא קצה להכין שתיה ואתם מחכים שאחזור להמשיך את הסיפור.

אמא הולכת לשירותים, עוד 5 דקות אחזור ואז נעשה 123

לא להיבהל מההתנגדות שלהם, פשוט לקום ולעשות מה שחשוב לך. אם הם מתפרעים, אז הפסידו את הפעילות שרצית לעשות איתם.

לתווך לכם את הרגשות (היה קשה לחכות) אבל לא לקבל את ההתנהגות.

הסנקציה המתאימה אם הם לא מחכים יפה, זה שהפעילות לא יכולה להתחיל/ להמשיך. זה ההפסד שלהם. כשהם ילמדו לחכות לך הם יהנו מהמשך הפעילות.

לדוגמה:

את מביאה להם פלסטלינה ומנחה אותם לגלגל כל צבע בנפרד כדי להגמיש אותה.

את אומרת שאת הולכת לשירותים וכשתחזרי תראי להם איזה רעיון שרצית ללמד.

את חוזרת ורואה שהם לכלכו/ הרסו באופן מוגזם, את מפסיקה את הפעילות.

את חוזרת ורואה שהם ערבבו כמה צבעים ביחד. את מסבירה שהם לא עמדו בכללי ומסבירה למה רצית כל צבע בנפרד.

אם הם עשו מה שאמרת- את ממשיכה רגיל.

בהצלחה!

אין דרך אחת שמתאימה לכולם

לא לכל ההורים

ולא לכל הילדים

חשוב מאוד שיש גבולות בסיסיים. אני מאמינה שילד חייב מסגרת. אבל המיקום המדויק שלה הוא לגמרי לגמרי בהחלטה של ההורים

ולא נשמע שאצלכם מוגזם או חריג

מכירה עוד בתים בסגנון כזה

אם את אומרת שיש משהו בהתנהלות הזו שמפריעה לך זה משהו אחר

אני גם חושבת בעקבות השרשורים שלך שיכול לעשות *לכם* טוב להעביר להם יותר אחריות ולדרוש מהם קצת יותר.

אבל רק אם זה יבוא מכם. מתוך החלטה שלכם ורצון שלכם.לא כי מישהו אחר חושב שככה צריך להיות. זה גם לא יעבוד אם זה לא נעשה מתוך מוטיבציה שלך....

אם טוב לכם ככה? אז יופי!

האמת מכל הההודעה הזו הכי הפריע לי שגיסתך החליטה בשביל הילד שלך שלא צריך גבינה צהובה, בבית שלכם!

אישית כנראה  לא הייתי קמה כדי להביא גבינה צהובה,  אבל אם בעיניך זה סבבה אז את מחליטה!

חלילה הכוונה לא לסכסך אותך עכשיו עם גיסתך, ברור שהכוונה  טובה ואת מאפשרת לה את זה

אבל זה לא ברור מאליו

וזכותך גם לבקש שזה לא יקרה (כמובן לא מול הילדים ולא בכעס. פשוט לבקש)

לא קראתי הכל. אבל מה זה לא מחונכים? לסדר את הצעצועים זה חינוך?

או ללמד אותם לכבד את האחר, לשים לב לאחר וכו

בקיצור לחנך לערכים ופחות לסדר למשל וגם לי קשה עד בלתי אפשרי לשים גבולות. תאומים זה ממש לא קל!

אם היא כזו שמסדרת כשרואה משחק מבולגן ואת כזו שמרשה לעצמך כשמתארחים  כמו שכתבת" לצאת מהתפקיד" ושאחרים קצת יעזרו..."

זה ממש מתכון בטוח לפיצוץ בין גיסות😲

אז אולי כשהיא "גערה" בילדים היא הוציאה עצבים על משהו שלא העזה "לגעור" במבוגרים?

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)