טוב אז אני אוציא פה את העצבים שלי. אני דואגת לילד הזה. כי הוא לא זמין כבר כמה שעות. והוא היה לא בטוב לפני כן. ואמר שיחזור אחכ. ועוד לא בא. ואין לי מושג מה קורה איתו. מה שאומר שגם אין לי סיכוי לישון נורמלי בלילה. ואני צריכה אותו. דחוף אפילו. והוא לא פה, לעזאזל. ובא לי לצרוח עליו על זה שהוא גורם לי לדאוג. ואני יודעת שגם לו כואב עכשי ועל זה שאני דואגת. וזה כואב אבל לפחות קצת מרגיע. ואין לי אפילו חשק לקום פה מהמחשב ולעלות למעלה, למרות שאני צריכה כבר מזמן.

אוף אבא זה עוד כל כך הרבה זמן…

מה עושים?🥺

זה קשה לחכות.

עוד שבוע וקצת. לא נורא.

אשכרה הזוי.

ולחשוב ששלושתינו באותו זמן!

זה לא הגיוני. פשוט לא הגיוני בשום צורה!

והלחץ של הזמן בכלל מכביד. 

אוף אוף אוף!

ועכשיו אני מרגישה כל כך לא בסדר!

עכשיו זו רק אני שבלחץ… אוף.