כשניכנס הביתה

+ כוס שתיה ועוגה

את רואה זה המתנה שגברים דורשים

למה הם מתחתנים???

כן, בעולם הטבעי של לפני המהפכה התעשיתית והעירונית, כנראה הגבר היה יוצא לעבוד לכמעט כל שעות האור והחברה של האשה היתה נשות החמולה.

יש גברים שונים בעולם (בדיוק כמו שיש נשים שונות...), מה שמשמעותי לאחד, זה לא מה שמשמעותי לשני.

ואתה עוד רווק… ומגיב לרב @הסטורי הנשוי והמנוסה בזוגיות….

אין מצב שאישה לא יודעת מה הכי ישמח וירגש ויפנק את בעלה.  

וזה בכלל לא קשור לזוגיות. אנחנו יכולים להציע אלפי רעיונות, לא בטוח שזה נכון לו ומה שישמח אותו.

יש כאן כיוון טוב מאוד:

כפי שאמרו לפני - נשואים טריים
 

דברים שעולים כדרך אגב באינטראקציה היומיומית בין  בני הזוג.  

מאווים ורצונות שמידי פעם עולים בהזדמנויות שונות - וכשמתאפשר, מפתיעים את בן / בת הזוג במשהו כזה.  

מה שהוא רוצה הוא קונה

ומה שאני קונה הוא מחליף..

כתבתי:

״אין מצב שאישה לא יודעת מה הכי ישמח ויפנק את בעלה״

איך הבנת ממני שהתכוונתי לקניות?

לא התכוונתי דווקא לקניות.

גם אצלנו אין דברים שאשתי מצליחה להפתיע ולרגש אותי בקניות

לכל היותר חולצה מכופתרת חדשה לחגים או יום הולדת.

כפי שהשרשור מדגים מניסיונם של זוגות רבים, קניות צריכות להיות עניין אישי ובחירה מושכלת.  

גברים לא אוהבים שקונים להם - בדברים שהאישה לא מבינה בהם. בפרט לא בדברים טכניים שאין לאישה מושג בהם.

כולל מכונות גילוח או מכונות תספורת, שלפעמים נשים שואלות כאן על המלצות לקנייה.  

דברים אישיים לגבר >> תני לו לבחור ולהחליט בעצמו.  

** אבל ** יש מספיק דברים אחרים שבת-הזוג יכולה להפתיע ולשמח את בן-הזוג, וזה לא כרוך בקנייה.

לזה התכוונתי.  

לפעמים רוצים לתת מתנה

טכנית

כמו שהוא מביא לי תכשיט או ספר

אני רוצה גם משהו שאפשר לקנות

לא רק לשמח במעשים...

זו הוצאה נכבדה של מאות ואלפי שקלים…

ומאוד מאוד טעם אישי.

היה לה יום הולדת בחורף.  ועוד יום הולדת עגול. הסתובבנו בהרבה חנויות וטרם מצאה משהו שהיא אוהבת.  

אז אם היא בעצמה מתקשה למצוא תכשיט שווה שהיא אוהבת - אני בוודאי לא מתיימר לקלוע לטעם שלה….

ספרים - כן, זה אני קונה לה ויודע לקלוע נכון.  

לפעמים שואל מראש ואני בוחרת ולפעמים לא ובינתיים אהבתי מה שקנה...

דווקא ספרים הוא לא קונה לבד חח

חשב עליך ומכיר אותך ויודע מה ישמח אותך

בלי שתגיד

וגם יש משהו נחמד בזה ששואלים אותך

אולי להציע ואז זה לחץ על כל הכפתורים

גם חשבה עלי, ומכירה אותי (כמו אליקספרס)

גם הולכת לקנות לי

ואיך זה יראה..

וגם לקבל את זה ולפתוח מהקופסה

חולה מתנהג כמו ילד קטן, שוכב במיטה ונאנח, ומצפה שיאכילו אותו ויפנקו אותו….

או שהוא נתן לי...

היא רוצה להעצים את המתנה בכך שתהיה רק "שלו"...

אם כן, אפשר להתיעץ אם אח או אחות של בן או בת הזוג או לשמור סכום כסף מסויים במעטפה ולקחת את בעליי השמחה ולפתיע אותם שעכשיו יקנו מה שירצו מבלי לחשוש מויזה שלא עוברת או משהו...

את אהבתך הרבה אליו, הדבר שמאוד ישמח ויפנק אותו - מאוד שונים בין גבר לגבר.  

יש כאלו שמשהו חומרי יעשה להם את זה, כמו שעון משוכלל, סמארטפון חדיש…

יש כאלו שישמחו ליום בילוי וכייף עם האישה בצימר מפנק או מלון ברמה גבוהה.

ויש שאולי ישמחו לקבל יום חופשי מהאישה לעשות לעצמם ולנפשם, להשתחרר ליום אחד מלא, מתפעול הבית והתעסקות עם הילדים ומקלחות - ישמחו לערב חופשי לצאת עם חברים לבילוי גברים מסוג בירות ואלכוהול וצפייה במשחק כדורגל (עכשיו בדיוק משחקי היורו 2024 באירופה…)

כל גבר ומה שיעשה לו את זה.

אבל לדעתי- מה שבאמת הכי משמח זה שמישהו שם לב למה שאתה בעצמך ממש רוצה (וזה לא משנה אם זה גבר או אישה).

הדרך שאני למדתי זה להתחיל להקשיב בשיחות הרגילות לכל מיני רצונות שמועלים באופן ספונטני (נגיד- הוא התלהב מכלי עבודה שיש לחבר שלו, דיבר על הופעה מסוימת שתתקיים באזור), וכשמשהו כזה עולה אני רושמת אח"כ לעצמי ומפתיעה איתם בהזדמנות הקרובה...

טכניים?

אני אדע כבר מה מתוך הרעיונות מתאים לו ומה לא...

אני רק רוצה כיווני חשיבה...

משהו שאפשר לקנות לו, בסביבות ה100 או 200 ש"ח

לא לתת יום כיף או משהו כזה...

זה כבר היה וגם יהיה

אני רוצה יותר טכני שאפשר לעטוף ולכתוב מכתב

כלי עבודה

מארז פיצוחים/שוקולדים/חטיפים

אביזרי כושר (משקולות/גומיות/גליל עיסוי)

כרטיס כניסה להופעה/משחק כלשהו (כדאי לקנות זוג, ולתאם עם חבר שילך איתו)

חולצה עם כיתוב מגניב 

חפתים

עט מיוחד עם שם

מצית אם מעשן

שמיכה מפנקת (תצחקי, אבל קניתי לבעלי שמיכה כזאת שחלם עליה הרבה זמן ולא םירגן לעצמו)

מכשיר מסאז'

ארנק של כרטיסי אשראי כזה קטן עם תמונה והקדשה

אם רוצה יותר יקר וזה מעניין אותו - יש אופנה חדשה של שקית לתפילין (עור פרוטה סוס פרחוני ודומיו) יוצא יותר מ 200 שקל בעלי אוהב להתחדש אז קניתי לו חדשה לפסח..

שעונים אם אוהב

משחק לשימוש זוגי (נכון שזה לשניכם, אבל אין מתנה גדולה יותר מזה שנהנים)

ספר טוב אם מתחבר

זה מה שעולה לי בינתיים

גילוי נאות: אני אישה

חחח ואני יודעת שאת אישה...

לכן אני מחפשת רעיונות מקוריים שאולי הוא אפילו לא יודע שהוא רוצה...

אז אולי אסור לך לדעת במה מדובר 😳?

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (באנגלית: The Hitchhiker's Guide to the Galaxy) היא סדרת מדע בדיוני קומית שנוצרה על ידי הסופר האנגלי דאגלס אדמס. היא החלה את דרכה בשנת 1978 כסדרת תסכיתי רדיו בת 20 פרקים ששודרה ברשת הרדיו של ה-BBC, הופיעה לאחר מכן כסדרת ספרים, כהצגת תיאטרון, וכסדרת טלוויזיה בת שישה פרקים שהופקה בשנת 1980. סדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", או בכינויה המקוצר "מדריך הטרמפיסט" או פשוט "המדריך", הפכה עם השנים לפופולרית מאוד בקרב גילאים שונים ובמדינות רבות בעולם והפכה למושא הערצה ופולחן של ממש. בשנות ה-80 של המאה ה-20 יצאו מספר גרסאות של משחקי מחשב המבוססים על הסדרה, שלוש סדרות בנות שלושה חלקים של חוברות קומיקס ובשנת 2005, שנים בודדות לאחר מותו של אדמס, יצא לאקרנים גם סרט קולנוע בשם זה המבוסס על עלילת הספר הראשון בסדרה.

הסדרה מגוללת את סיפור הרפתקאותיו של אדם אנגלי ממוצע בשם ארתור דנט, יחד עם עוד מספר דמויות מגוונות, ברחבי החלל והזמן. הסיפור, המסופר בסגנון איגיון ומתאפיין בהיגיון אבסורדי רב, מתאר את החיים מנקודת מבט הומוריסטית ומתייחס גם בהומור ובציניות לכל היבטיה הנשגבים מבינתו של האדם הממוצע של הפיזיקה המודרנית והאסטרופיזיקה. הסדרה עוסקת לכל אורכה ברוח היתולית זו בסוגיות עיוות המרחב והזמן ובשאלת השאלות כפי שמוגדרת על ידה: "החיים, היקום וכל השאר". לשאלת משמעות "החיים, היקום וכל השאר" גם נמצאת תשובה אשר הבנתה והניסיון להבין את עצם השאלה, יוצרים עלילה מתמשכת, ובחלקה גם אבסורדית, המתוארת דרך חוויותיו של ארתור במסע ביקום ובזמן וכוללת בתוכה גם את בריאתו והשמדתו של כדור הארץ.

הסדרה קרויה על שמו של מדריך טיולים המופיע בה – מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, אנציקלופדיה אלקטרונית המספקת מידע רב אך חסר חשיבות ברובו אודות הגלקסיה. על גבי המדריך מופיעה הכותרת "DON'T PANIC" (בלי פאניקה!), צמד מילים אשר הפך למושג כשלעצמו בקרב מעריצי הסדרה. תסכיתי הרדיו, כמו גם הספרים וסרט הקולנוע, מלווים בציטוטים מתוך המדריך המספק מידע אנציקלופדי על מקומות, מושגים ויצורים שונים בגלקסיה. המדריך כולל מידע רב ולכן מקום קטן ככדור הארץ לדוגמה, מתואר באופן תמציתי במיוחד בשתי מילים בלבד: "לא מזיק". הגדרתו גם שונתה בהמשך העלילה ל"לא מזיק ברובו".

נראה לי פחות הסגנון שלו... 

לטלית ולתפילין. ולא העלתה על דעתה שיש בשקיות מידות שונות.

כעת התפילין שלי 'שוחות' בשקית שמיועדת כנראה לתפילין 'שימושא רבא' (כמקובל בחב"ד לדוגמא).

אותי המתנה הזאת די ביאסה. בהחלט השקית הישנה שלי שחוקה. לפני פסח הייתי בחנות והתלבטתי אם לקנות וחשבתי שעם כל ההוצאות האחרות של פסח, זה כבד כעת ואקנה בהמשך.

כעת, בגלל שרצו בכח 'לשמח אותי', לקנות לי מתנה, אני תקוע עם משהו שלא באמת מתאים ועם דוגמא שלא הייתי בוחר...

בטלית אין הבדל נכון?

רק בתפילין?

אני יודעת איזה גודל תפילין יש לו...

ובכלל, אם זה לא לטלית של שבת (אם יש לו טלית נוספת) בד"כ רוצים סט תואם לטלית ותפילין. אני מכניס לאותה שקית פלסטיק.

בקיצור, אם באמת רוצים לשמח טיפוס כזה - מתנות בהפתעה זו לא הדרך.

אבל בגודל אין הבדל? כי נראה לי התיק טלית שלו ממש גדול והוא היה שמח ליותר קטן

לפי מה שאת מתארת, יתכן שירצה יותר קטן. אבל יש כאלו שמכניסים לשם גם סידור וכד' ואז כן רוצים את הגדול יותר.

הייתי מציע בחום, להציע לו ושתלכו לבחור ביחד. יחסוך מועקה מיותרת.

השבתי ושל יום חול

כולל רגיל ורבנו תם

הלכתי ממש עם כל הסט

לקחתי ביום עבודה שלי מהבית,

ככה עד שחזר לא שם לב שזה בכלל נעלם

תחשבי רק מה הסגנון של בעלך,

יש לי גיסה קנתה לבעלה משהו ממש צבעוני ובעלה מתבייש ללכת עם זה

בקיצור, להפעיל שיקול דעת

בעיניי אחלה מתנה

אבל יכול להיות ששולחני יועיל לו גם

תודה! רעיון טוב!

אבל מבחינתי, אם אני חושב שאני צריך משהו וההוצאה מוצדקת - אקנה בעצמי. אם אני חושב שאני לא צריך, או צריך ברמה מסויימת, אבל ההוצאה לא מוצדקת כרגע - אם אשתי תקנה מהכסף המשותף שלנו, זה לא משמח, להפך.

לכן הצעתי הכנה, וותרי על ההפתעה ותדוני איתו מה ישמח אותו.

שהוא לא נחוץ אבל כן משמח?

משהו שתגיע ותראה מונח על הכרית ותפתח ותשמח?

למה הוא תמיד מוצא מה לקנות לי? אוף

עברנו לא מעט עם נסיונות להפתיע ולקנות מתנות בתור זו"צ. משם גישתי שכמעט אפס הפתעות. אני מעדיף שנדון ונחליט ביחד שלכבוד יום הולדת/יום נישואין משקיעים וקונים ---, משאשתי תחליט את זה לבד ושזה לא יהיה מה שמתאים לי, או שאקנה לה עציץ כמו שלימדו בהדרכת חתנים והוא ייבול אחרי שבוע, כי לא התאים לה לטפל בו.

בכל זאת, בשיא הזהירות ועל פי ההכרות שלך

* אצל גברים רבים, בהחלט תחשב השקעה בו, אם אשתו דואגת להראות יותר מושקעת מהרגיל (בינהם, לא שיוצאת מאופרת לעבודה וכשהוא מגיע הביתה לובשת סמרטוטים), כשהיא יותר מתקרבת מהרגיל וכו'.

* כפי שכבר כתבו לך, אצל רבים, דווקא כשהאשה 'משחררת' אותם, סתם שקט, ללכת עם חברים, ללכת ללמוד תורה או לשחק כדורגל (שאנו רצים והם וכו') - הם בהחלט יראו בזה השקעה בהם ויעריכו זאת.

ואני אכן משתדלת לשמח אותו בדרכים שהזכרת

אבל אני רוצה מאוד לקנות משהו. מתנה שתביע את הערכתי אחרי תקופה לא פשוטה

משהו שאפשר לקנות ולהוסיף מכתב

המכתב הוא העיקר אבל המתנה חשוב לי שיראה שחשבתי עליו וחיפשתי משהו שישמח אותו...

כיוון שאמרת אברך, לכל אברך, בכל תת מגזר, יש מה לעשות עם שובר של אור החיים/ פלדהיים. אם כרגע יש לו את מה שצריך, זה יהיה שמיש בתחילת הזמן הבא.

לא תמיד בא לו שיקנו לו ספר או סטנדר או מראה לתפילין.

זה מתאים כמתנה מהישיבה מהחברותא, זה לא מתנה אישית מאשה. 

לענ"ד, אם לא יודעים בוודאות, מתוך ההכרות האישית, מה ישמח *אותו*, עדיף לוותר על ההפתעה ולשאול.

כיוון ציינה שדברים רבים לא מעניינים אותו ומה שכן הוא קונה לעצמו, אך התעקשה שרוצה להפתיע, הצעתי את זה.

(וכן, ממש לא כל האברכים כאלו. אבל, מכל מה שתיארה, הוא מאוד דומה לי...)

צדיק. כלום לא מעניין אותך חוץ מפלדהיים.

לא רואה שהיא תיארה אותו חוץ מזה שקונה לעצמו מה שאוהב.

רעיון טוב שובר...

הוא אוהב ספרים הבעיה היא שהוא לא ילך לקנות לעצמו...

אם הייתי מבינה בזה הייתי קונה ספר אבל אין לי מושג איזה...

כי הגברים לא עזרו לך, כי באמת כל אחד שונה.

מה הוא אוהב לעשות כתחביב?

בעלי אוהב כל מה שקשור לבנייה/עץ אז הייתי חושבת על כלי עבודה כלשהו- אם מתאים לך גם. אבל המחירים הם מעל 200 לפי מה שאני יודעת...

הוא גם אוהב בשר אז אולי איזה כלי בישול מיוחד/ מסעדה כלשהי/ לנסות לאכול בעצמי בכלל ישמח אותו חחחח

אבל זה מה שבעלי אוהב... אם מתחבר לך אז מעולה, ואולי עזרתי לך בכיווני חשיבה..

יש לו כבר מלא כלים... אני לא יודעת מה חסר לו...

כי זה לא איזה תאריך מסויים שהוא יודע שמתקרב...

זה אחרי תקופה אני רוצה להפתיע ולתת לא מתנה אז אם אני אשאל לא תהיה הפתעה...

אבל נראה לי כבר יש פה כמה רעיונות הגיוניים עכשיו אני רק צריכה להחליט...

אם אני קונה- אז משהו שהוא פינוק ומותרות...

רעיונות:

אקדח עיסוי

בושם

צמיד (קניתי לו זהב, אבל סטיינסטיל גם יפה וגם לא מחליד)

שעון שבת יפה

דברים בסגנון הזה...

זה לא כל כך הסגנון שלו...

ממש רואה את עצמי לפני עשור פלוס...

(וגם את התסכול של אשתי מזה שאי אפשר לקנות לי מתנה...)

אז קנתה לו שעון לשבת חחח

ככה אני פירשתי את זה...

אבל לבעלי יש שעון קסיו פשוט של ילדים חחח ולא ירצה משהו יותר מזה...

יש מצב שיש לבעלך כבר אבל נעלי בית חדשות או נוחות יותר תמיד כייף..

איזה סוג קנית לו?

תודה!

אבל יש בעוד הרבה חנויות ואתרים בסוגים שונים

קרוקס/ווישוז וכו

צימר

רק את והוא

ארוחה טובה

כל רבע שעה מחמאה על גבריותו

תתחדשי בבגדים שהשתיקה יפה להם

ושהשם יפנק אתכם

שמחתי לעזור

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב