כמו שלגיטימי שהוא לא רוצה ככה לגיטימי שאת רוצה

וצריך לבדוק שקולו של כל אחד מכם נשמע ולא נאבד.

מצד שני הרחבת המשפחה חייבת לעשות בהחלטה מושכלת ומשותפת של שניכם.

ויש כל מיני מניעים להחלטה של לרצות ילד/לא לרצות

אין לי הרבה עצות חכמות מלבד אולי ללכת להתייעץ עם איש מקצוע/רב/דמות אחרת שאתם סומכים עליה וככה לנסות להגיע לפתרון.

ישנה את זה. כאילו עם ילד אחד היה לנו הרבה יותר קשה משני ילדים.

הוא יודע שאני ממש ממש ממש רוצה.

אוף זה כל החיים יהיה ככה?

אני רוצה ילד והוא רוצה עוד קצת זמן. זה סיוט.

לזה שרוצים לחכות עם עוד הריון

אבל האמת היא, שילדת לפני פחות משנה. אז איך לקחת את זה מעכשיו ל- כל החיים? ההסתכלות הזו לא ככ ריאלית לדעתי

שולחת חיבוק ענק על הקושי ועל הכמיהה הלא ממומשת

שנינו רוצים משפחה גדולה בע"ה!!

אבל תכלס בע"ה גם עם הפסקות זה אפשרי.

אבל אני רוצה עכשיו

נראה לי אני משוגעת.

הוא לא רוצה שהזוגיות שלנו תהרס. אבל אנחנו באמת בסדר!!

אוף

הוא יותר שכלי ואת יותר רגשית אמוציונלית 

הריון זה לא רק הריוון, זה גם ילד. תינוק קטן ודורש שקם בלילה. שגדל להיות פעוט שובב שצריך לרדוף אחריו ולהיות איתו ערים בלילה כשגודלות לו שיניים ועוד ועוד..

את עוד צעירה. 

אפשר משפחה גדולה גם ברווח של שנתיים. 

ואמנם אתם עכשיו ב"ה בסדר, אבל לא מחייב שהריון צפוף עכשיו לא ישנה את מאזן הכוחות והזהירות הזו שלו בעיניי ראויה להערכה. הוא רוצה לשמור עליכם.

וד"א - הזוגיות שלכם עכשיו בסדר. אבל אם משיכת החבל הזו תימשך, ייתכן וכבר לא . צריך לדעת לבחור את המלחמות. עוד כמה חודשים או שנה לכאן או לכאן כדי שזה יהיה בצורה ששניכם תהיו שלמים עם זה ורוצים את זה, זה האידאל בעיניי. 

גם יכול להיות שהכל יהיה בסדר. כאילו קצת קשה לדעת מה יהיה בעתיד.

ובתכלס, אני זאת שקמה בלילות כבר 3 שנים בלי לישון רצוף.

ואני סבבה עם זה. באמת. רוב העול עליי, אני רק צריכה מישהו שיחבק אותי ויהיה שם בשבילי.

וזה שהעול עלייך זה נראה *לך* ככה אולי, כי את מתייחסת לעול של לקום בלילה. אבל זה לא הדבר היחיד שמגיע עם ילדים  

בעלך מתייחס אולי לעול אחר לגמרי, שהוא מרגיש שרובץ עליו 

אולי כדאי לנסות להיכנס לזה יותר ביניכם, מה העול שכל אחד מרגיש שיש עליו. יכול להיות שזה יפתח לך זוית ראיה אחרת עם הדברים ויותר יתיישב לך על הלב 

ללקום בלילה ולהחליף טיטולים ולתפעל בית תוך כדי

לא אומרת שהוא צודק. כי אין פה צודק או לא, פשוט חשוב שתביני את הצד שלו גם. 

לא קל בכלל ילדים צפופים. מכירה זוג שמתגרש אחרי 3 ילדים צפופים, נפרדו קצת אחרי שהשלישי נולד....

וזה כשהוא רצה 4 ילדים והתחתנו יחסית מאוחר ולקח זמן להריון הראשון אז היו בלחץ להביא ילדים.

אני גם חשבתי שאני רוצה משפחה גדולה עד שהגיעו לי תאומים. זה מאוד קשה

הם ילדים חמודים חמתוקים

אבל לא כולם מצליחים להתמודד עם העומס שזה מביא ולהחזיק את הזוגיות תוך כדי

לא חסרים זוגות שהתגרשו לפני הילד הראשון, עם ילד אחד או עם שלושה ילדים בהפרשים יפים ואחרי 15 שנות נישואים.

אבל תכלס, אי אפשר להגיד שילדים לא מאתגרים את המערכת הזוגית בצורה מסוימת

כי זה מוסיף עוד חזית של התמודדות במקומות שלא צפינו אותה , שלא כמו בזוגיות צעירה בלי ילדים נגיד. האתגרים הם אחרים כמובן..

וזה בטח מוסיף גם עומק, אין ספק.אני הראשונה שתגיד את זה

אבל לא כולם חווים את זה כך 

לפעמים החוויה האישית של ההורות היא קשה ומשליכים אותה על בן הזוג, כמו בעוד דברים בחיים. 

זה לא עצם הקיום של הילדים כמו העובדה שנוצר פה שינוי. השינוי הזה גדול, והוא לנצח, והוא ממשיך להתהוות בכל רגע ורגע מעצם קיום הילדים והתפתחותם ומאלץ גם אותנו לשנות. וזה מאתגר 

בטח שהילדים יוצרים אתגרים שלא היו בלעדיהם והם בונים מערכת זוגית שונה לחלוטין ממה שהיה יכןל להיות בלעדיהםת

אבל מכאן ועד להגיד "יש זוג שמתגרש אחרי 3 ילדים צפופים" המרחק גדול.

כאילו, מההודעה ההיא היה נשמע שזאת הסיבה לגירושים

וכשזה נאמר בשרשור כזה זה נשמע כמו אזהרה לפותחת שאם יהיו לה צפופים היא יכולה בסוף להגיע לגירושים בגללם.

היא מלהפעיל לחץ כשהבעל לא בשל לזה

(הלחץ בסיפור שהובא הוא "להספיק" ילדים..)

וזה לא רק הטיפול בילדים שמעצים את הקושי, זה יכול להיות גם ההריון והשינויים ההורמונליים,

בטח כשמלכתחילה יש פער זוגי.

אני חושבת שגברים מפחדים מהמלחמה. ממש כמו שנשים מפחדות מלידה.

רק שלידה ב"ה היום כבר לא כרוכה בתמותה הנוראה שהייתה לפני הרפואה המודרנית

אז הפחד נחלש

אבל במלחמה, שום דבר לא השתנה

בעלה זקוק לה עכשיו כמו ילד מפוחד

הוא רוצה לבוא הביתה ולהתנחם בזרועותיה

ובהריון, הפניות של האשה לגבר יורדת. ככה זה 

הוא לא יגיד את זה במילים

אבל לדעתי בסוף המלחמה הוא יסכים ברצון

יש לו כנראה גם חששות מה יקרה אם

והכוח של האשה הוא לא רק ללדת, אלא גם להעצים את בן הזוג

והוא זקוק לה עכשיו

וככל שתימצא בה יותר חמלה כלפיו הפער יקטן

זה לא שהוא לא רוצה, הוא לא רוצה כרגע

את הכאב והצער לשפוך בתפילות

ואני חושבת שמותר לה להיות כנה איתו, להגיד שההמתנה קשה לה, ויחד עם זה להגיד לו שהוא חשוב לה והיא מחכה לכן שלו

הכן יגיע בעז"ה הרבה יותר מהר ממה שהפותחת מדמיינת.

ממש לא שנתים

ברגע שתהיה לו פניות נפש מהמצוקה שלו הוא בעז"ה יסכים, הוא ירצה לשמח אותה

ילדים מוסיפים הרבה מתח בין בני הזוג

אני ובעלי נשואים אבל אני בהחלט יכולה לומר שהילדים פגעו בזוגיות במיוחד כשיש פערים בסגנונות ההורות ואלה לא דברים שניתן להעריך לפני הנישואין.

וזה עוד בלי קשר ליכולת להשקיע בזוגיות כשיש ילדים בתמונה שבוודאות נפגעת אצל כולם

מצד שני, זה שיש ילדים, גורם להשקיע ולנסות להציל ולעבוד על הקשר, מה שאחרת היינו פחות מוכנים להשקיע

יש זוגות שפשוט מחכים שהילדים יגדלו כדי להתגרש ובינתיים חיים בסבל.

לגמרי, יש כל מיני בעיות שיכולות להיות בין בני זוג, אבל ילדים איכשהו גם יודעים לגרום להורים לריב ביניהם. הם לא מתכוונים לעשות את זה אבל זה כן מה שהם עושים בסופו של דבר

אין לי ילדים צפופים

ואני לא רואה את עצמי עם כוחות פיזיים לילדים צפופים מדי, מכל מיני סיבות

ועדיין,

הילדה האחת שלנו -

נכון, הוסיפה תחומים לעבוד עליהם בזוגיות. הסכמה לגבי דברים שונים לגביה, חלוקת עבודה, עומס שדגורם שצריך לעבוד יותר כדי למצא זמן לעצמנו

ומצד שני - כמה אושר משותף היא מביאה, כמה צחוק ואהבה

אם יש בסיס רעוע - להוסיף אליו ילדים צפופים כנראה לא יהיה הדבר הנכון

אבל כשיש בסיס טוב - שכל זוג יעשה את השיקולים המתאימים לו ולכוחות שלו

ובטח שאי אפשר להגיד שילדים צפופים הם סיבה לגירושין

מכירה משפחות מאושרות מאד

עם הרבה ילדים ועם מעט ילדים

עם צפופים ומרווחים

ילדים צפופים מביאים חיים אינטנסיביים מאד, שלא מתאימים לחלק מהאנשים, זה יכול לגרום להורה להיות במצוקה וממילא להשפיע לרעה על הזוגיות.

אני חוויתי 2 ילדים צפופים שהקריסו אותי, אם היה שלישי צפוף, לא היה נשאר ממני כלום וברור לא מהזוגיות.

ילודה צפופה בהחלט יכולה להיות טריגר לגירושים כמו כל שאר הטריגרים.

מי שרב או מנהל מחלוקת על גבם, זה ההורים. וזה עניין זוגי לגמרי שאולי לא היה עולה בצורה הזו, באינטנסיביות כזו, בלי ילדים. אבל הם לא הגורם לזה. כי יש הרבה שלא חווים את זה ככה הרי. וילדים לא רוצים לגרום להורים לריב, הם ממש לא ברמת אינטלגינציה כזו. הם מאוד מרוכזים בעצמם, וכשאחד ההורים מתנגד לדרך של השני במה שהילד רוצה להשיג - ריב הוא תוצאה טבעית של הורים שלא מסתדרים ביניהם. כי ככה זה ילדים. אבל לא ככה אמורים להתנהל מבוגרים

ילדים יכולים להיות מנוף נהדר לחיזוק וחידוד של יכולות בעצמנו. לדיוק של מה חשוב לנו ועל מה אנחנו מתעכבים.

הכל זה אנחנו פה לדעתי. זה התנהלות שלנו בתוך אתגר..

ואם המטרה היא שלום בית ולא להיות צודק/ת וזה שידו על העליונה, לרוב דברים מסתדרים. ואם צריך אז נעזרים. אבל אם אנחנו משתמשים בחינוך אחד נגד השינה, זה כבר לא זוגיות בריאה

אני מוצאת שהרבה פעמים הורות משנה לרעה יחס של בני זוג אחד כלפי השני, אבל זה יכל להיות גם עוד דברים שיקרו וישנו. והחשוב הוא, לחפש בשורש מה בנו השתנה ומה אנחנו מנסים להשיג.

אולי לא אצל כולם.......

אבל אני מניחה שאני לא יוצאת הדופן

(יש לנו בן שלוש וחצי בן שנתיים ובת חצי שנה) 

אני יודעת, גם לפי יועץ זוגי, כשיש הבדלים בסגנונות ההורות יש הרבה מתח

והילדים הם ילדים ומתנהגים כמו ילדים, ברור שהם לא מתכוונים אבל איכשהו הם גורמים לריבים בין ההורים....

צריך לדעת לכבד את סגנון ההורות של השני

ובלי קשר זה הרבה מעמסה ועבודה כולל עבודות בית. שגם זה יוצר חיכוך בין ההורים

אולי אצל זוגות שהתפקידים ביניהם מאוד ברורים או זוגות שהכל אצלם 100% משותף גם אין את החיכוך הזה

לא 'אצלי הכל תותים.

אבל זה לא הסיבה בד"כ לגירושין... כמו שאמרת, זה לא קשור ישירות

שזה נובע מקושי שלו

לא בהכרח שזה באמת יהיה לו קשה

רק המחשבה מכבידה עליו

אולי העול הכלכלי? אולי אוהב יותר חופש??

אני לא יודעת מה הסטטוס שלכם. גיל וכו

והאם הוא לא רוצה עוד ילד הכוונה לעכשיו או בכללי

אם הרעיון הוא לא עכשיו. כן את יכולה לסכם על מועד מוסכם כל כמה חודשים לשבת ולדבר על הנושא

אם הרעיון הוא שלא עוד ילדים זה דורש ליבון יותר עמוק

ופה חשוב מאןד שגם קולך לא יאבד

את רוצה עוד ילדים ומן הסתם הזמן לא ישכיח ויתכן שאף יגביר את הרצון (ככה זה כשאין רוצים....)

ולפעמים מימד הזמן אצל נשים הוא קריטי (שוב לא יודעת גיל)

בכא כן הדחף לעןד ילדים אצל נשים הרבה פעמים הוא טבעי והגיוני אבל גם הוא צריך להיות פרופורציונלי לתקופה ולזמן. ואם הוא משתלט על החיים הוא צריך איזון נכון...

ופה כבר צריך עזרה מקצועית של מישהו מהצד

הוא רוצה עוד ילדים. אבל אם זה יהיה תלוי בו, זה יכול גם לקחת נגיד שנתיים .

מבחינתי זאת לא אופציה. אין סיכוי!

אני אהיה מרירה כל הזמן

שאת קצת איך לומר...

אולי מגזימה וקצת חסרת פרופורציה

זא המחלוקת היא לא על כמה

היא יותר מתי

אולי תנסו להגיע לפשרה

בין הזמן שהוא רוצה לזמן שאת

משהו באמצע

שניכם תוותרו....

בכא מה שכן הכי חשוב לקחת בחשבון שלא אנחנו קובעים. מי מתי איך וכמה

רק הקב"ה יש מנהיג לבירה

יתכן שתרצי עכשיו ויקח לך חצי שנה..

או שתחכי חצי שנה וילך מיד

הכול הכול מלמעלה

אנחנו רק בובות על חוט

את המניעה. הקב"ה מחליט.

טוב הבנתי שאני משוגעת

תודה

לא חושבת שאת משוגעת (ואני מתקוממת לי כאן על הספה מאיך שאת קוראת לעצמך).

אני חושבת שזה רצון מאוד טבעי ובריא, ככה העולם ממשיך!

אז למה משוגעת?

להיפך.

את אוהבת את החיים ורוצה בהם.

אבח זה נתקל בפער מול בעלך

וכאן דווקא יש מקום להרבה חמלה, לשניכם.

את רוצה חיים, יש בך רצון פנימי חי מאוד שאת מרגישה שאם לא יגיע לידי מימוש את לא תצליחי לשרוד.

אצל בעלך אולי זה מגיע יותר מהשכל?

הוא במילואים, זו תקופה לא פשוטה, אם יש לכם תינוק בן שנה בערך זה אומר שהוא נולד לא הרבה לפני המלחמה. אז גם המצב הזה הוא יחסית חדש לו.

זה מאתגר להיות במילואים כל כך הרבה זמן

במצב של חוסר וודאות, של פחד.

אולי הוא מרגיש חוסר יציבות בחיים שלו, ומפחד להוסיף לזה משתנה נוסף?

אולי הוא בעצמו נמצא במצב של הישרדות ולא רוצה להכניס עוד משהו שיצריך התמודדות?

אולי אומנם את עושה הרוב עם הילדים, אבל הוא מרגיד מחוייבות לשמור עלייך ולדאוג שיהיה לך טוב וחושש שזה יהיה עמוס מידי עם עוד ילד?

אף אחד מכם לא משוגע.

שניכם מאוד מאוד אנושיים, עם רצונות טובים ומבורכים.

כל העניין כאן זה הפער

ולפעמים אפשר לפתור פער בכך שכל אחד בא לקראת השני

לפעמים (במיוחד בנושאים כאלו), צד אחד מוותר. זה לא אומר שאין מקום למה שאת מרגישה, אבל מבחינה טכנית זה כנראה הדבר הנכון, גם אם קשה. ואז צריך לחשוב איך מתמודדים עם הוויתור הזה, כדי שעצם הוויתור לא יגרום לפיצוץ.

זה אתגר, ולכן כמו שכתבו כאן זה הגיוני מאוד להתייעץ על זה

אני חושבת שזה רצון בריא וטבעי ונכון וטוב, מה שלא טבעי זה שלהרבה מהעולם ברור שהאופציה הראשונה והאידיאלית היא למנוע.

המצב הטבעי הוא לא למנוע.

אם רוצים למנוע אז צריך סיבה, ולא להפך.

במצב שלך, שיש סתירה בין הרצון שלך לשל בעלך אז זה באמת המקום להתייעץ.

או עם דמות תורנית אם זה מה שמדבר אליכם, או ייעוץ טיפולי שיעזור לכם להבין כל אחד את הרצון שלו ושל השני אם אתם לא מצליחים לבד.

לידה ילדים ותינוקות

מבחינתי לא הייתי מתקרבת למניעה רוב הזמן (היה כן תקופות לא מאוד ארוכות שהרגשתי בדיוק ההיפך, לא יכולה לדמיין אפילו הריון)

אבל באמת אני מרגישה שזה בא אצלי מהקטע הרגשי והנשי הזה

שהוא מעל הטבע וההגיון

ומה לעשות אבל בשביל לגדל ילדים צריך גם דברים "גשמיים" כמו כח, סבלנות, פניות, שמחה משני בני הזוג. לא מספיק רק מהאמא.

הכל פה צריך להשתלב יחד.

ואם אני מדמיינת שאני יכולה לתת את כל הנ"ל לבד, אז זה דמיון. ילדים צריכים את שני ההורים.

ואז כאן מגיע הרצון של הבעל, הגברים הם יותר שיכליים ובטח בכל הנוגע להבאת ילדים לעולם.

הם לא עוברים את החוויה שאנחנו עוברות שהיא נס כי רק ככה באמת אפשר להבין איך נשים ממשיכות להביא עוד ועוד ילדים.

אז אני חושבת שהאיזנים האלו מאוד טובים וחשובים.

ושימי לב, מדובר פה סה״כ על המתנה של עוד זמן ולא שהוא אומר לך סגרנו את הבסטה.

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לך זה שהרצון שלך מובן מאוד ולראיה שיש הרבה מזדהות

אבל תסתכלי על הרצון של בעלך באופן אחר ותביני אותו. 

פשוט רוצה אחרת.

אוף

התייאשתי מהשרשור הזה

נראה לי שדי מיציתי אותו.

תודה לכולן בכל אופן!

הוא קצת יצא ממה שרציתי .

הפחידו אותי פה שזה יפגע בנו.

יכול להיות גם הכל טוב עם ילדים צפופים.

הזוגיות יכולה להמשיך להתקדם ואפילו להשתפר. זה מה שקרה לנו עד עכשיו ב"ה.

שוב, תודה לכל מי שענתה ועזרה לי!

אבל מצד שני יש התנגדות,

דיברתם על זה לעומק?

חשוב שישמע את מה שאת כותבת כאן, שאת לא רוצה ללחוץ עליו,

שאת לא רוצה להפסיק למנוע בלי שהוא ירגיש שהוא רוצה

אבל את מרגישה רצון מאוד מאוד מאוד חזק לזה

קשה לך המחשבה שתמיד תעשו הפסקה ועוד ועוד ועוד

שאת מרגישה שזה מעציב אותך

בזמן רגוע רגוע..

יכול להיות שזה יביא אתכם למקומות חדשים..

שתופתעי מהשטח שמתפתח

שיותר תביני אותו ואז יהיה לך יותר קל

ומצד שני הוא יותר יבוא לקראתך...

למשל יגיד שהוא מרגיש שחייב עכשיו 3, 4, 6 חודשים ואחריהם תדברו שוב ואולי יבשיל

דד ליין שיהיה לך יותר קל לאכול אותו

אני חושבת שהרצון שלך הוא בסיסי ובריא

ואצלנו הנשים זה בכלל לא רציונלי ושכלי וטוב שכך וככה ה' ברא אותנו

ומצד שני כמה חודשים נוספים שיתנו לו להבשיל, לבית להתייצב עוד ,

יהיו לכם טובים בע"ה....

חיבוק גדול גדול!!!!!!!!!

מדהים הרצון שלך❤️❤️

גם אני  היו לי תקופות שבשכל הבנתי שנכון וצריך למנוע

אבל הרגש ממש ממש לא הקשיב.

וידעתי שגם לטובתי עדיף לא לדבר על זה מידי הרבה עם בעלי כי זה רק ילחיץ אותו עוד יותר.

אני מציעה שתסכמי עם בעלך איזה שהוא תאריך יעד שבו אתם מפסיקים למנוע/ שוקלים להפסיק למנוע אז.

לדוגמא אחרי החגים, חנוכה, פסח וכו'.

אני חושבת שזה ירגיע אותך כשיהיה לך תאריך שאת יודעת שאז מפסיקים או רק פותחים שוב את החשיבה על זה.

ככה לי זה היה בכל אופן.

אבל לקבוע עוד דד ליין אני אתחרפן

אני אתפגר

אמאלה

הדד ליין הכי ארוך שאני מסוגלת לחשוב עליו זה שבוע.

ברצינות

אוף אני מכורה להיריון.

באמת ללכת לייעוץ על זה?

הוא יחשוב שהשתגעתי אם אעלה את זה.

אני חושבת שכן.

אצלנו זה גם משהו דומה, רק שהפער יותר גדול (הקטן בן 3+), אני רוצה כבר תקופה, והוא צריך עוד לחשוב.

כן, גם אצלנו מילואים, ואם חס וחלילה יקרה משהו יהיה לי ממש קשה הידיעה שזהו, בנוסף להכל.

אבל אני מתמקדת בהווה, ברצון שלו כרגע, בזה שחשוב בעיניי שזה יגיע מתוך רצון של שני בני הזוג.

וכן, אם זה ממש ממש קשה ומפריע להתנהלות שלך (כמו שאת מתארת), לגמרי הייתי מתייעצת עם מישהי.

כי את מתארת שאת מבינה בשכל שלא נכון ללחוץ עליו, אבל ברגש קשה לשחרר. וזה פער הגיוני, אבל באמת יכול להגיע למצב בלתי נסבל. אז זה לא דבר רע לבקש עזרה

ואם יגיע התאריך והוא עדיין לא ירצה ילד-

אז בכח??

ומחליטים איך ממשיכים.

אף אחד לא אומר בכח, כן אומרים פה לתת מקום לשני הרצונות ולא לבטל את הצד שרוצה בשביל הצד שלא רוצה.

אם אחד מבני הזוג לא רוצה ילד אז ברור שלא מפסיקים מניעה.

ילדים צריכים להגיע מאהבה.

אבל בשביל בן הזוג שמאוד מאוד מאוד רוצה זה סוגר את העניין לתקופה הזו.

כשמגיע הדד ליין מדברים על זה שוב.

וחוץ מזה גם בשביל מי שלא רוצה אבל בשכל מבין שכדאי עוד ילד ושבעתיד הוא יצטער על זה.

ממרחק של זמן קל להחליט נניח שנמנע שנמנע שנתיים ואז נפסיק.

וכשעובר שנתיים לבדוק אם החוסר רצון הוא עדיין כ"כ חזק.

כמו שיש רגש חזק לרצון לילדים וזו לא החלטה רציונאלית

ככה יכול להיות רגש חזק לחוסר רצון (פחד למשל) אבל מבחינה רציונאלית מבינים שכן כדאי.

בכל מקרה בשום אופן לא בכח וכדאי לא ללחוץ בכלל על הבן זוג בנושא....

אצלנו גם פעם שעברה הוא לא רצה ואני כן, ואחרי חצי שנה הוא "התרצה" וההתחלה הייתה קשה על גבול הדכאון אחרי לידה שלו. אז עכשיו אני לא דוחקת, מחכה כבר שנה וחצי שירצה... וזה קשה. מאוד מאוד. אבל גם ילד לא רצוי זה קשה מאוד מאוד. לכן משתדלת לתת לו את המרחב. החלטנו שאם עוד חצי שנה הוא עדיין לא ירצה, נפנה ליעוץ זוגי בנושא.

את כותבת יפה כמה את לא דוחקת בו, ואני מסכימה איתך ממש! אבל את צריכה לתת גם לעצמך את התמיכה והחיבוק, כי רצון כזה שלא ממומש זה כואב וקשה ממש. כדי שזה לא יהיה "הפיל שבחדר" ויהפוך להיות טאבו ביניכם ומקור למתח זוגי, את חייבת למצוא איך את כן מאווררת את הרגשות שלך, וזה לא קל כי זה נושא שלא מדברים עליו בחוץ, ועדיין צריך למצוא דרך. בין אם זה לכתוב לעצמך, טיפול, שיחה זוגית בנושא פעם בכמה זמן... משהו שיתן גם לך את המקום והאוויר.

יכולה לומר שזו גם הזדמנות להשקיע בעצמך ולצאת מהמרתון של הריון-לידה-הנקה, זמן להתפתחות והגשמה עצמית, אולי יהיה לך טוב להסתכל על זה ככה.

חיבוק גדול ❤️

אם את מרגישה שאין לך כלים להתמודד,

אפשר לרכוש כלים כאלו.

אין לי משהו חכם לומר.

ואולי הגיע הזמן שתשבו לדבר על זה

אפשר לדבר שוב

אני לא רציתי ובעלי כן.

לא היה מדובר ברווחים, אלא חוסר רצון מוחלט, לא היה דדליין מתי כן. עם השנים הרצון של בעלי לילדים נוספים פחת.

בעיניי לא מביאים ילדים להורה שלא רוצה אותם, הצד שרוצה צריך להרפות, אין דרך אחרת.

לא מונעים ילד מהורה שרוצה

הצד שלא רוצה גם צריך לדעת להרפות.

וכמו שלגיטימי לא לרצות כך לגיטימי לרצות

לכל אחד בבני הזוג יש קול. וכל קול אמור להשמע באותה מידת לגיטמיות.

תוצאה של הבאת ילד זה צער של ההורה שלא רוצה + ילד שיכול לחוש לא רצוי/ להיפגע מהיותו לא רצוי + הילדים האחרים שיכולים להיפגע = מחיר מאד גבוה

לאחד המחיר יהיה יותר יקר

ולשני פחות

כל צד והמחיר שהוא משלם

קשה לבחון במצב שכזה מי ישלם מחיר יותר יקר למרות שבאופציה שלך נראה שהמחיר יקר (בגלל שילוב גורמים) זה לא בהכרח מחיר יותר יקר אם אישה תוותר על רצונה לעוד ילד.

אין פה באמת שיטת תמחור

ומאחר וכך

ומדובר בבנין משותף ושלם של 2 בני זוג

לגיטמי בעיני לבחון את שני הצדדים

ולבחון שלא נאבד קול

זוהי מטרת הזוגיות

לחיות ביחד

בשלם

שכל אחד יוכל להשמיע את קולו

ולבחון  ביחד!! מי "ישלם" מחיר יותר יקר כשיוותר על רצונו

אך מאחר וזוהי משימה לא קלה לנוגעים בדבר

לפעמים כדי ללכת לאיש מקצוע/רב/סמכות אחרת.

זה רק לגבי הנושא של הבאת *עוד ילד*

לא לגבי העיתוי של הבאת עוד ילד

שפה כן ניתן להגיע להסכמה יותר מהר  וביחד ניתן שכל אחד יוותר על רצונו ולהגיע לאמצע.

כשרוצים- רוצים עוד ממה שיש, הסיבה הזו לא יכולה להיות קריטית, לרצות עוד.

כשלא רוצים- לרוב הסיבה מאד מהותית: אין כוח פיזי/ נפשי, אין סבלנות, אין יכולת כלכלית, אין רצון לטפל ולדאוג לילד, סיבות קריטיות שמשפיעות גם על ההורה וגם על הילדים.

אי אפשר לשים סיבות קריטיות עם סיבה לא קריטית באותו משקל, זה פשוט לא נכון, גם בנושא ילודה וגם בכל מחלוקת אחרת בין בני זוג.

כמובן שאפשר ורצוי לדבר על כל דבר, אבל המקרה הזה הוא כשאין הסכמה, יש הרבה פעמים שהפער גדול מדי ושום איש מקצוע לא יכול לגשר עליו.

כי אם הגבר מעוניין והאישה לא, זה שונה

אישה לא יכולה לסחוב הריון כשהיא לא רוצה. נקודה.

גבר יכול להתמודד עם הרצון לעוד ילד כמו שמתמודד עם הרבה דברים שאין לו בחיים.

ההריונית 

שיעזור וייקח חלק בגידול המשותף כמובן

כשהוא. נאלץ להיכנס לסיטואציה שהוא לא מעוניין בה?

באיזה קטע כאילו .?

זה ממש מתכון להרס בעיניי

ילד זה לא רק הריון שסוחבים. זה מכלול שמשפיע על החיים הכלכליים, האישיים,המשפחתיים ווהזוגיים

אני לא רואה הבדל ומה שאמרת לדעתי ממש לא נכון

אבל יש לפחות סיטואציות שאפשר לדון בהם ולהגיע לעמק השווה תוך שכל צד מתפשר על דברים שפחות חשובים לו.

כשאישה סוחבת הריון, זה בנוסף לכל, עול פיזי שגם משפיע על המשך החיים בטווח הרחוק ועלול לגרום לנזקים רגשיים בעתיד.

אם הבעל מתלבט - אחלה. שידברו

אולי אפשר להגיע לעמק השווה ולהציב יעד של זמן או כל דבר אחר שעלול לעלות כמפריע בדרך להגשמת המטרה שהיא עוד ילד

בן זוג שמתנגד נחרצות - אין מה לדבר על אפשר בלי שירצה

אי אפשר לדעתי

זה לא הופך את הנושא ל׳דברים שפחות חשובים לו׳

זה יכול להיות מאד חשוב לגבר גם אם הוא לא בהריון וגם אם הוא פחות מעורב בגידול.

לא מבינה את המשפט החוזר הזה שוב ושוב בשירשור הזה בוריאציות שונות ׳לדון ולהגיע לעמק השווה׳ מה אתן לא מכירות קונפליקטים לא פתורים ושאינם נפתרים לעולם? דיון (יותר נכון להגיד מריבה) נצחי שלא מגיעים בו אף פעם לעמק השווה, זה אחד הדברים הכי הרסניים בזוגיות.

מכירה זוגות חילונים שגבר לא רצה , ובגיל חמישים הוא התרצה. עם מישהי אחרת.

ובהלכה לגבר אין יכולת מניעה , כך שאין לו זכות לא לרצות. אם אני מכניסה לגוף שלי הורמונים או התקן, אני אעשה את זה רק לעצמי. לא אעשה בשביל גבר. זה גוף שלי .

ילד זה תמיד קשה, בלי קשר , רצו אותו או לא רצו אותו. ואהבה לילד גם לא תלויה בזה שהוא מתוכנן או לא מתוכנן. בן אדם נורמלי אוהב את הילדים שלו, בן אדם אחר יעזוב גם את ילדים מתוכננים שלו ולא ירצה להיות בקשר. 

(אל תשאלו למה אני יודע את הדקויות חח)הייתה לה רק בת אחת (חברה שלי) אני זוכרת שהיא סיפרה לי שאבא שלה לא רצה וקצת כעס על אמא, אבל בסוף התרצה ועכשיו בכלל מבסוט, הבן שלו כבר חייל.

לא נותנת רעיונות חחחח...סתם מספרת סיפור ;)

לא על זוגות בלי ילדים

90 אחוז מהאנשים ממילא מתחרטים על זה שלא הביאו עוד ילד. סטטיסטית.

לחשוב להביא עוד ילד בלי רצון של בכלל של האבא מתוך מחשבה ש- מה אכפת לו זה לדעתי ממש זלזול בהתחשב בהשפעות של כל ילד נוסף וכל הריון על המשפחה כולה

לא הבנתי למה רצון האישה קדוש ורצון הגבר הוא נזיל ולא מספיק נלקח בחשבון

מתירים מניעה היום. יש דעות שיוצאים ידי חובה בבן ובת.

יש שוני מובהק בין המגדרים.

כמיהה גדולה של האישה להריון או הפוך חוסר פניות נפשית להריון זה דברים שצריך להתחשב בהם.

אני חושבת שאם גבר רצה הריון ואישה לא רצתה בסוף הרצון של הגבר ידעך, אבל אצל אישה זה הפוך, היא אף פעם לא תשכח שבעלה מנע ממנה ללדת

אבל להביא ילד בלי שהוא רוצה ומעונים בו??? לא מבינה מי רוצה בזה?

או שהיא מפנטזת שלבסוף הוא יתאהב בילד

אבל אם בסוף זה לא יקרה? מי מוכנה לקחת סיכון על הזוגיות שלה, על קשר של היחד עם אבא שלו????

מחילה, כן?

אבל נשמע לי כמו תרבות ה'מגיע לי'

ואני יודעת מה זה כמיהה לילד

ומה זה התחושה הזאת שאת רוצה- והבן זוג עוד לא שם

ובחיים לא חשבתי שהרצון שלי מעל שלו

ועדיין חושבת שהרצון של האישה בעניינים האלה יש לו עליונות מסוימת. זאת דעתי.

מה שחשוב לדעתי לתת לאישה שרוצה תקווה קטנה, ש"עכשיו אנחנו עוד לא מוכנים (כלכלית, נפשית וכו') אז נעשה הפסקה של כמה חודשים ואח"כ נחשוב על זה שוב. בעל חכם יודע לא להיות תקיף ולא ללחוץ ולא אומר "יותר לא יהיה לנו" ואז אישה מתרצה ובעצמה מתחילה להבין שאולי עכשיו זה לא הזמן

והיה לנו משהו כזה כמה פעמים

אחרי כל לידה, עם זה שבעלי מאוד שמח ומרוגש מהעלד החדש

זה גם מכניס אותו קצת ללחץ לגבי האחריות שהתווספה

והוא היה אומר לי מידי פעם, נראה ששלושה ילדים זה כבר כמות מכובדת ממש. לא חושב שצריך עוד

אחרי כמה זמן כשאני מאוד רציתי ודיברנו על זה, לאט לאט הרצון גם נכנס בו

וככה היה גם אחרי לידה רביעית

וגם עכשיו אחרי לידה חמישית

והדיבורים האלו ממש כאבו לי בנשמה. כי אני לא יודעת מה ארגיש בעניין הזה בעתיד (כרגע שניה אחרי לידה לא משתוקקת לעוד) אבל אני רוצה להיות רגועה שאם אני מאוד ארצה, יהיה על מה לדבר. לא שאני יכריח אותו להסכים, אבל שיהיה אפשר לשוחח על זה.

אז לקח לי קצת זמן להבין מה כל כך כואב לי בדיבורים האלו

וכשהבנתי פשוט פניתי לו ואמרתי

אני מבינה שכרגע אתה מרגיש שזה מספיק ושאין צורך בעוד. אנחנו לא הולכים לדבר על זה עכשיו וגם לא להחליט על זה עכשיו. אבל תבין שלהגיד לי שוב ושוב שזהו, מספיק, נהדר,  גמרנו זה כואב.

כמו שאתה לא רוצה שאני יכריח אותך להסכים לעוד ילד, גם אל תעשה ההפיך.

הוא הבין וזהו מאז הפסיק לדבר ככה ומשהו בי נרגע.

לא חושבת שלרצון של האישה יש עליונות

כן חושבת שרצון לילד אצל אישה שונה מהותית מאצל רצון של גבר.

זו השתוקקות שגבר לא בהכרח יבין

וחור בבטן וכאב לב.

יכול להיות שההשפעה של חוסר מימוש של הרצון בין תהיה שונה ויהיה לה מחיר שונה בין גבר לאישה

וצריך להבין את השוני ואת המחיר,

אבל עדיין ילד צריך להיות רצוי על שני הוריו! זה בסיס להבאת ילדים לעולם

(וגבר שיודע שהוא לא מעונים בעוד ילדים- שלא ישלה את אישתו!

אםשר להגיד- אני כרגע לא רוצה עוד ילדים אבל מי יודע... אולי זה ישתנה בעתיד, אבל להפוך את השאלה למתי כשהשאלה היא אם בכלל זה אשליה)

*לי* קשה להתמודד עם "לא" או "אף פעם" תקיפים.זה כאילו יש לי רצונות/ חלומות ומוחקים אותם.

כשאני מבטאה רצון ובעלי אומר "כרגע לא מתאפשר, אבל בעזרת ה' בעתיד הכל יכול לקרות" זה מרגיע את הרצון הזה ומאפשר לחיות עם חוסר המימוש שלו. רצון לילד זה דוגמא קיצונית, אבל זה יכול להיות גם בדברים קטנים יותר.

אני לא חושבת שזאת אשלייה. לפעמים האמת כואבת ובזוגיות צריך לשחק את המשחק 

זה ישתנה-

לבין

כרגע לא אבל בא נחכה שנתיים ואז...

בראשון הוא לא מתחייב לכלום

בשני הוא אומר שזה ענין של זמן שרק צריך לחכות ולעבור אותו ואז זה יקרה- שזו התחיבות למרות שהוא לא במקום להתחייב

יש פה שני שאלות שונות

הראשונה היא אם בכלל

והשאלה היא מתי

השאלה השניה לא רלוונטית אם התשובה לראשונה היא לא 

אבל כן להגיד שבעוד שנה נבחן את זה מחדש

לא לחרוץ לא לכאן ולא לכאן

שנינו לא רוצים מידי בקרוב עוד (כלומרב ה' ישמור - אני עכשיו בהריון. אחרי הלעדה הזאת אנחנו רוצים הפסקה - ארוכה!!)

הפחד שלי הוא שמרוב רצון להפסקה אגיע לגיל 50 ולא יהיה על מה לדבר

ונשאר רק עם שניים 😭😓🫤

מקווה שמתישהו הרצון הזה יגיע

ולך מהממת - שולחת לך חיבוק על הרצון הלא ממומש

לא כיף לרצות משהו ולא להצליח להשיג, במיוחד ברוח התקופה

את שומרת אצלך כ"כ הרבה!!

מהניסיון שלי כששומרים ושומרים ולא מדברים, זה לא פותר כלום ורק מתפרץ אח"כ יותר גרוע. את בהחלט יכולה להגיד לו את השיקולים שלך, הוא יחליט אם זה משכנע אותו או לא. ואם משכנע, מצויין! מה הבעיה בזה? ההחלטה היא של שניכם, לא רק שלו

אבל לדעתי בשיקולים האלה

לצד שמתנגד להריון יש משקל גדול יותר מהצד שרוצה😕

אני חושבת שמתסכל לדעת שהכל תלוי רק במילה אחת קטנה שלו - ״כן״.

הידיעה שזה בידיים שלו, שהוא זה שמונע ממך.

אם רופא היה אוסר עליך להיכנס להריון לתקופה אני מניחה שהיית מצליחה אולי יותר לשחרר.

אולי תנסי להסתכל על זה כקביעת עובדה.

כרגע אין הריון. לא בגללו. כי זה המצב.

וכשעולה חשק וכשמרגיש ריק בבטן, לכי לחבק חזק את מה שכבר קיים.

וחמוד מצידו (באמת) שהוא פוחד ורוצה לתת מקום לזוגיות שבהחלט נעלמת כשיש ילדים צפופים ועם המילואים.

למה את לא אומרת לו שזה בגלל שאת לא רוצה להמשיך למנוע?

את לא צריכה ללחוץ עליו, אלא לומר לו מה את רוצה.

אחרת איך הוא ידע מה את רוצה אם את לא מתקשרת לו את זה? 

ממש מבאס אותי שבגילי עדיין יש לי חצ'קונים

אני מנסה לשים כל מיני מסכות.

לא ממש עוזר, אבל אני לפחות מרגישה שאני משקיעה בעצמי😅

המון המון שוקולד. חיה על שוקולד בהגזמה..

ולכן מוזר לי שזה יהיה קשור אצלי לשוקולד

כי אז איך יש ימים שאני ממש עם פנים חלקות? 😅

ועוד לקחתי בשנות התיכון ריקוטן, ועדיין היה לי, במיוחד בהריונות.

התחלתי ללכת לפני כשנה לקוסמטיקאית באופן קבוע. והכל השתפר פלאים.

חייבת לומר שהייתי סקפטית, במיוחד שהרגשתי שהיא "דוחפת" לי מוצרים יקרים.

המוצרים אכן יקרים אבל אני משתמשת אדוקה בקביעות וזה ממש שעוזר.

מה שהבנתי זה שלא עוזר לנסות ניסוי וטעיה עם כל המוצרים שיש בשוק. חבל על הכסף. צריך אבחון מדוייק.

עכשיו אני בהריון וטפו טפו בינתיים לא צץ כלום.

שנראלי ממש מאבחנת...

נתת לי רעיון. עכשיו מתלבטת אם יש לי מספיק כסף לזה חחח 🤣

בתקופות עם שיבושים הורמונליים זה ממש החמיר.

וגם כיום סביב הווסת תמיד יש יותר.

מאוד עזרו לי מוצרי פנים איכותיים כמו שכתבה @שיר הרוח 

אצלי ספציפית בעיקר פילינג לעור, איכותי ויקר אבל עושה את העבודה.

יש הרבה פחות פצעים וגם כשיש מתרפאים מהר.

לדעתי שווה להשקיע בזה.

(וגם רקוטן, לקחתי בבחרותי. עזר לי מאוד מאוד מאוד. אומנם חזר אחרי כמה שנים אבל לפחות כמה שנים נהניתי בלי)

תודה על התשובה ❤️ צריכה הרבה אומץ כדי להעז לקנות ולנסות על עיוור...

פעם חשבתי שגם אצלי זה הורמונלי ומתחזק סביב הווסת -

היום אני רואה שזה אכן כך אבל זה גם לגמרי מתחזק פתאום בלי קשר לכלום, גם בשבועיים שאחרי... אז כבר מבולבלת מזה ממש

ממליצה ללכת לאנדוקרינולוג לאבחון (עושים בדיקות דם סביב המחזור)

אפשר לאזן ממש בקלות עם כדורים

ואם את בכל מקרה רוצה למנוע אז פשוט צריך לבדוק מה בדיוק צריך לאזן

מניסיון- רופאי נשים/עור לא ממש מבינים בזה (כשזה הורמונלי)

אני לקחתי רקאוטן בגיל 18 וזה ממש שינה לי את החיים

מגיל 11-18 ניסיתי הכללללללל

לא אכלתי שוקולד, חלבי, מטוגן, סוכר וכו' וזה אכן עזר אבל עדיין היה גרוע ממש

כל המשחות ו אנטיביוטיקות וכו' עד שלקחתי ריקאוטן

לא אומרת לך לקחת אבל לי זה עשה פלאים 

מסוכן מאוד מאוד להיכנס איתו להיריון (בעיות חריפות לעובר)

וכדאי גם לחכות כמה חודשים אחרי סוף הטיפול

אז שיקול משמעותי.

אנטיביוטיקה לזה ניסית? לי לא עזר אבל לחלק עוזר. והרבה פחות מגביל מבחינת פוריות וילודה

וגם לי יש בתקופות הורמונליות כאלו או אחרות..וזה סיוט.

חברה קוסמטיקאית אמרה לי שיש מה לעשות... אבל לא הלכתי לטיפול פנים...

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).

אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".

אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה

קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי 

בגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.

בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).

אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).

מה כן?

אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.

אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.

אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.

בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.

מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.

וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.

הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).

יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.

אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)

ההוצאות שלנו מטורפות

אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים

אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר 

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

בעזרת ה' שתמצאו את הדרך והשליחים הכי טובים, ושיתקדם ויסגור את הפערים.

לי נשמע שגן חנ"מ זאת האופציה שנשמעת הכי טובה לשנה הבאה, הלוואי שתצליחו לקבל זכאות בכל זאת!!!!

השאלה מה קורה או מה יקרה..

למשל, מישהי כותבת אני בדכ מידה 40 לקחתי פה 42 וזה טוב  אז את לומדת מזה על עצמך.

בנוסף, להסתכל בטבלת מידות למדוד את עצמך.

היו לי הצלחות טובות.

לגבי משלוחים לא יודעת. אני רוצה לקנות ולא מעיזה .. לא רוצה ליכות חודשיים לחבילה

קיבלתי הודעה שהיא נמסרה היום לחברת הפצה .

מקווה שלא יהיו בעיות

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).