אבל לא מצליחה.
לא. מצליחה.
אני עם התקן, לידה בשנה האחרונה.
בעלי רוצה עוד קצת זמן. אני מבינה אותו לגמריי, בשכל זה הכי היגיוני. אבל אני לא מצליחה לשחרר מזה.
ובתוכי אני מתעצבנת לאט לאט.
אני רואה נשים בהיריון ואני מקנאה. ועצובה.
והוא לא מבין למה המצב רוח שלי גרוע. אני לא אומרת לו כי אני לא רוצה שהוא יגיד לי להוציא את ההתקן למרות שהוא לא רוצה. מצד שני אוףףףף. המלחמה רק גורמת לי עוד ועוד לרצות ילד.
בעלי ואחי במילואים, ואני אומרת, וואי אני לא רוצה לפספס אם חלילה וחס יקרה משהו.
אני רוצה עוד ילד.
כשאני רואה את ההרוגים לא עלינו, אני אומרת לעצמי שזה הדבר היחיד שאני יכולה לפחות לתרום לעמ"י.
אבל בעלי לא רוצה. ואני תא רוצה להגיד לו את הטענה על המלחמה. כי יש מתב שזה שכנע אותו. ואני לא רוצה ללחוץ.
זה מחרפן אותי
אני מרגישה שעוד מעט אני אתפוצץ והוא לא יבין מאיפה זה מגיע.
פריקה/התייעצות.
תודה!
