כשהייתי צריכה שתקנה פדים אמרתי לה

ואם לא הרגשתי טוב אמרתי

והיא יכלה לשאול אותי- מה קורה? למה את ככה? מחזור?

מרגיש לי הכי טבעי,

לא חייבים לספר, אבל מרגישים בנוח...

אבל כנראה שלא כל פעם.. אלא רק אם הייתה סיבה..

אני כן ארצה ללמד אותה לעקוב בעצמה אחרי המחזורים כדי שתראה אם זה סדיר או לא.

מצבי רוח כדאי להכיל בכל אופן. כמו שלא אצפה מאחותי שתספר לי מתי היא מקבלת כדי שאדע להכיל מצבי רוח.

חושבת שצריך לכבד את הפרטיות ולא לחייב להגיד

אבל זה כן היה נושא פתוח ביני לבין אמא שלי, והיא זו שעדכנה את אבא שלי כשנגמרו תחבושות וכו' (הוא היה הקניין הקבוע). יותר מזה, היו פעמים שגם היא שיתפה אותי כשקיבלה... (כשהיה בזה עניין, כמובן)

אחותי שאחריי הייתה הפוכה ממני, אגב, אבל לא רק בזה

יש לי כרגע בת אחת מתבגרת, והיא בהחלט משתפת אותי מתי היא מקבלת, אבל אולי בעיקר כי יש לה עניינים עם זה (מחזור לא סדיר בכלל ודימום די כבד, ובתקופה האחרונה היא לוקחת גלולות לסידור המחזור, אז בעצם אני יודעת בעצמי מתי היא מקבלת וגם אחראית לבדוק שיש לה מרשמים וכו'. היא אחראית על עצמה ליטול את הגלולות בזמן, אבל גם אני קצת עוקבת כדי שלא תפספס)

בכל אופן, יחסית יש בינינו קשר פתוח. כבר יודעת שהמתבגרת הבאה שלי (שכרגע עוד יחסית צעירה) לא תהיה פתוחה כמוה... (אני בכלל עוד לא יודעת איך לספר לה על תהליכי ההתבגרות, כי היא סגורה מאוד ולא מוכנה לדבר איתי על דברים אישיים)

מסקנה (לא יודעת אם ממש יש לי כזו):

א. זה תלוי בכל בת בפני עצמה, וגם האמא הכי פתוחה ומקבלת יכולה להיתקל בקיר אטום עם הבת שלה.

ב. לדעתי לא חובה שהבת תאמר תמיד מתי היא מקבלת, בטח לא כשזה הופך לרוטינה רגילה של החיים. אולי זה אפילו טוב שהיא תתרגל שזה משהו אישי, כי בתור נשואה היא לא אמורה לשתף את אמא שלה בזה בקביעות

ג. אם יש עניינים מיוחדים, כמו וסת לא סדיר או מצבי רוח קשים, אז כן כדאי שהבת תשתף את אמה. לא כדי לסמן וי אלא כדי שאמא תוכל לעזןר לה ולהבין אותה. בעצם כמו בכל עניין בריאותי או רגשי...

מאחלת לך קשר טוב עם בנותייך! ומאחלת לך שאכן ייוולדו לך בנות

(כתבתי באנונימי בעיקר כי פירטתי פה דברים אישיים על הבנות שלי...)

תמיד שיתפה אותי על בנות של חברות שלה שקיבלו ואמרה שאני לא מקבלת כי אני בקושי אוכלת וכו.

אז פעם ראשונה סיפרתי לה וזהו, אחרי זה לא ראיתי צורך לספר לה. אין לה יותר מדי מה לעשות עם המידע הזה.

גם היא היתה מחדשת מלאי של תחבושות כל הזמן ולא מחכה שייגמר, אז לא הייתי צריכה לבקש שתקנה  ..

בכללי אני בת סגורה

ובכללי סגורה, רק פה אני מרשה לעצמי לפרוק הכל🙈

לא משתפת בתחושות או דברים שקרה בבית ספר,

ולפעמים אם היו מקרים של הטרדה בחדשות אז אמא שלי היתה עושה לי שיחות לוודא שחלילה לא חוויתי משהו כזה (כי לא שיתפתי כלום אז לפחות את זה היא רצתה לדעת שהכל בסדר)

ועד היום היא דואגת לי בגלל שאני לא משתפת  , שומרת הכל לעצמי , כדי לא להדאיג וגם כי באמת אין איך לעזור..

אז סיפרתי לה תמיד, עד היום. לא כהודעה רשמית, אלא בשיחה כדרך אגב.. לפעמים גם הייתי מספרת שיש לי ליל טבילה אם היה איזה אירוע משפחתי או משהו שצריך להתחמק..

כשהייתי נערה הייתי סובלת המון מכאבי מחזור, ממש משותקת למיטה אז זה לא שהיה איך להסתיר. גם לא היה בכך עניין...

אני סיפרתי לה על כל ההריונות ביום הראשון שגילינו.

וסיפרתי לה גם על קושי להכנס להריון, סה"כ כשנה וקצת, אבל היא ידעה והתפללה עלי המון.

כשלבעלי, ספציפית, החלק האחרון היה לא נעים שהיא יודעת, והסברתי לו שגם אני רוצה שהבנות שלנו ישתפו אותי בכל קושי או דאגה בחיים שלהן, אז הוא הבין ואמר שהוא מסכים איתי..

וזה אכן כך, חשוב לי שגם לי ולבנות שלי יהיה קשר פתוח וירגישו בנוח לספר לי הכל. מקווה שאזכה בע"ה. 

אבל בהחלט לספר כשיש שינוי.. אם המחזור מאחר, או לא סדיר כ"כ.. סתם בשביל להרגיע אותה או לבדוק שהיא אוכלת כמו שצריך..

הייתה לי תלמידה שהתחילה לפתח הפרעות אכילה והיא לא הבינה למה המחזור פסק לה וגם גיסה קטנה שהלחץ מהבגרויות מאוד השפיע עליה והיא התביישה לשאול את האחיות הגדולות שלה ואת אמא שלה אז היא שיתפה אותי..  וסתם ככה ליידע שלפעמים יכול להיות שינויים כאלה ואחרים שלעיתים רחוקות מצריך בדיקה.. 

עם אמא שלי היה אחרי שהתארסתי

אמא שלי היא טיפוס סגור, ויש נושאים שלא מדברים עליהם בכלל.

עם אחיותיי הגדולות דיברתי די חופשי עלזה כי לפעמים צריך עזרה / הכוונה כמו לפני טיול וכד'

כשהתחתנתי, גיליתי עולם קסום של אמהות

חמותי הייתה מדברת עם בעלי על הכלללל

בכזה חופשיות ובריאות הנפש.

שהיא נהפכה לכתובת שלי בכל נושא שרק רציתי.

ובמיוחד בנושאים האלו.

במהלך השנים חוויתי הרבה חוויות קשות עם נושא הטהרה, וכמעט תמיד שיתפתי אותה

אם לא באותו רגע, אז קצת זמן אחרי.

וביום שבתי הבכורה נולדה,

בקשתי מחמותי שתלמד אותי להיות כמוה.

והיא אמרה לי שזה מתחיל מגיל 0.

לדבר עם הילדים על הכל, ולתת להם את המקום לספר הכל בלי שיפוטיות.

ב"ה הצלחתי לשנות את הטבע הסגור שלי ולהשאיר את חוויות הילדות שלי מאחור.

יש לי כיום תקשורת מדהימה עם הבת שלי ב"ה.

וכן, לרוב היא מספרת לי כשקיבלה.

הפורום הזה עזר לי הרבה לפני השיחה שלי איתה על ענייני הווסת וגיל ההתבגרות.

וגם בעולם ה"אמיתי" שלי התייעצתי הרבה איך לפתוח את הנושאים האלו בבריאות ובטבעיות.

מאחלת לעצמי וגם לך שבעז"ה זה ימשיך הלאה בבנות הבאות. (זה כמובן גם תלוי באופי הבת)

אמרתי כשהייתי צריכה פדים בלי קשר לשאלה אם בדיוק קיבלתי או לא

לא רואה סיבה לספר אם זה מעיק על הילדה

יש לי קשר מאד פתוח עם אמא שלי

זה כן משהו שהלך ונבנה בהדרגה

אבל כבחורה דיברתי איתה בפתיחות על המון נושאים

וככלה, בכלל.. הדריכה ונתנה לי הרבה טיפים, וזה היה הכי בפתיחות ובנעימות ואוירה טובה

אם היה צורך לציין את זה שאני במחזור - ציינתי

(לא הרגשתי טוב / המנעות מטיול במים / צריך לקנות פדים)

אולי אפילו יצא בתקופות מסוימות שידעה מכך כל חודש

אבל לא נראה לי חשוב לספר כל פעם, ובטח שלא כדאי לשדר לבת שהיא "צריכה" לספר

קשר פתוח וחם לא מתבטא בהאם האמא יודעת כל פעם שהבת מקבלת מחזור

אולי בהתחלה זה חשוב בשביל הסיוע בהתארגנות, תזכורת לקחת פדים וכו'

אבל לא הכרחי ותלוי נערה

לא נראה לי שסיפרתי לאמא שלי כל חודש בחודשים הראשונים

נראה לי בכלל חשוב שיחד עם בניית קשר חם ופתוח - שלא יהיה מצב שבת "צריכה" לספר משהו להורים שלה

פעם מישהי סיפרה לי שהיא, והיא יודעת שכך כל אחיותיה - מספרת לאמא שלה כל פעם שמקבלת מחזור, כנשואה, והאמא תמיד יודעת בדיוק מתי ליל הטבילה שלה.

מכיון שכך כל אחיותיה - נשמע שיש כאן איזשהו חינוך מהבית. ש"צריך" לשתף.

לי אישית התנהלות כזו ממש לא מתאימה,

נניח ולאותה אישה כן - מה עם בעלה? בהכרח כל הבנות שם יתחתנו עם גברים שזה יתאים להן?

ומה יקרה אם לא?

נראה לי מה שחשוב זה ליצור אוירה נעימה שמאפשרת שיח נעים ומשוחרר ופתוח

שהבת תוכל לפנות לעזרה טכנית אם צריכה

שתוכל לשתף אם רוצה - למה כואבת לה הבטן או למה היא עצבנית,

לא שתהיה מחויבת לספר, וגם לא ש"ישתלם" לה לספר

זו דעתי הצעירה ולא מנוסה

ונשמע לי ממש אבל ממש הזוי

שהאמא יודעת מתי כל בת שלה טובלת

שהבנות סיפרו לאמא בכל פעם שקיבלו מחזור והיא יודעת על ליל טבילה... נשמע כאילו האמא חולת שליטה ... ממש חולני, סורי ..

(בלי קשר לכך שזה אסור הלכתית)

זה היה לי טו מאצ' אינפורמיישן🥴

כשנמצאים אצל ההורים, לא צריך לראות את מצב המיטות 🙃

ואם נפרדנו אני מחזירה בבוקר שיהיה צמוד חזרה, גם  ככה צפוף בחדר.  

ברור שאם היו מיטות לא הייתה בעיה 

אבל זה כבר מאחורינו. כבר כמה שנים שלא נסענו לישון שם האמת

אז כשמתעוררים מעיפים את המזרון/ פוך שהוא ישן עליו..

טוב, זה רק תאורטי.

בכל אופן, בחיים לא לשים לזוג רק מיטה אחת... חתיכת סיבוך! אולי רק בהריון 

לעתיד.

יש לי פה הרבה דברים שאני 'רושמת לעצמי' בתור מסקנות.

כמו... מי זוכרת דיון עצום לפני כמה שנים-  פח בשירותים!!

אבל בחיים לא אגיד את זה לאנשים שסביבי

וואי אני הייתי מכבסת ביד תחתונים שהתלכלכו כדי שאמא שלי לא תצטרך לראות את זה🙈

דואגת שהכתם יצא ואז שולחת לכביסה הרגילה

אף פנם לא חשבתי שהן צריכות לספר לי כשהן מקבלות מחזור, הן גם לא מסתירות את זה ממני, יכוחות לומר בדרך אגב, שיש להן כאבי בטן, או מבאס,שקיבלתי רציתי לחכת לברכה עם חברות וכו... אבל לא רואה עניןמשהן יודיעו לי בכל פעם. כאמא למתבגרים למדתי שיש להם גם צורך בפרטיות, ואני לא חייבת לדעת כל דבר, זה חא עושה אותי אמא פחות טובה, מחזור זו גם הפרטיות שלה, למה היא חייבת לספר לי?

סיפרתי בפעם הראשונה

וכשראיתי שמתעכב בפעם פעמיים שאחרי שאלתי כמה זה תקין

לא זכור לי עוד שום דיבור בנושא מעבר לזה

ויש לי קשר מעולה עם אמא שלי והיא אפילו הדריכה אותי לקראת החתונה (היא עובדת בזה)

נשמע לי מטריד אם הייתי צריכה *להודיע*

אף פעם לא אמרתי לה שהיא צריכה להודיע כל פעם.

אבל היא יודעת שהיא יכולה לספר, להתבכיין, להגיד שצריכה פדים, להתייעץ וכד' מתי שרק בא לה וחופשי...

ד"א השארתי לה ערוץ פתוח גם עם בעלי, אם חסר פדים וכד' היא יכולה להגיד לו וכו'

צשהו ההורים שלי שאלו האם אני במחזור

ממש ממש עצבן וגם הרגיש חטטנות.

דווקא יש לנו קשר 9תוח מאוד, אבל זה נגיד היה לי טו מאצ. בדיעבד הייתי אומרת היום להורים שלי שזה לא נעים ולא שייך

אני קיבלתי מחזור קצת מאוחר (אמצע ט')

עד אז חיכינו בסבלנות ובצפיה, כל המשפחה מצד אמא שלי מקבלת מאוחר, אז לא היינו בלחץ עדיין.

כשקיבלתי מחזור בפעם הראשונה, היתה התרגשות גדולה, ואבא ואמא שלי יצאו איתי לחגוג...

מאז, אני לא חושבת שבאתי לספר באופן רשמי שקיבלתי מחזור, אבל כחלק מהתנהלות היום יום, מאמינה שהרבה מאוד פעמים היא ואבא שלי ידעו שאני במחזור.

אמרתי לה, או לו, על שחסר פדים, או שהתלוננתי על כאבי בטן...

מעבר לזה, אמא שלי מפנה כמעט כל יום את כל הפחים בבית, וכשהיא פינתה את הפח בשירותים, היא בטוח ראתה פדים עמוסי דם

אני זוכרת שפעם אמרתי לאמא שלי שאני כותבת כל פעם לעצמי את התאריך שקיבלתי מחזור. והיא אמרה לי שזה מצוין, וכדאי באמת לעקוב אחרי זה...

התקשורת תמיד פתוחה, ואפשר לבוא להגיד או להתעייץ או לשאול. אבל בהחלט לא היתה חובת דיווח על קבלת המחזור.

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.