יש אתר שנקרא אמב"י , איגוד מגמגמים בישראל. יש

שם הסברים על גמגום גם אצל ילדים.

בקשר לגמגום

יש אצל ילדים תופעה נורמלית של הפרעה בשטף הדיבור, זה תואם התפתחות.

אני לא מהתחום אבל יש מקרים שצריך לתת לזמן לעשות את שלו.

אם זה לא נראה לך מתאים לשלב,

את יכולה להתייעץ הלאה עם נשים מהתחום (לי זה נשמע רגשי לא קשור להגייה או משהו מוחי)

דבר שני את כותבת שני מאורעות שקרו לילד

וקצת לא שגרתיים עבורו

א. לידה (בשעה טובה ובמזל טוב!)

ב.  התחלפה דמות קבועה אצלו

הגיוני שההשפעה של רצף האירועים שוברי השגרה אולי אף היו טראומטיים עבורו ולכן הוא מבטא את זה בגמגום.

ממה שראיתי ודיברתי עם בעלי -

צריך לא להתרגש מהגמגום שלו כדי שהילד לא ירגיש את הלחץ הסמוי מצד המבוגרים "נו, תדבר כבר..." ואז זה עוד יותר יגביר אצלו את המבוכה ואת הגמגום. 

בגמגום המחשבה מהירה יותר

 ולכן הדיבור קטוע או מופיע בדילאיי

מנסיוני הדל

ככל שמקפידים על אוירה רגועה יותר, מקבלת, מחבקת

לתת לו להשלים לבד את המשפט, לחכות בסבלנות, לתת לו את המקום לבטא את עצמו גם אם זה דורש עוד כמה שניות של הקשבה,  זה משפיע טוב על המגמגם ואילו מפחית את התופעה  (אולי כדאי לחבק אותו כשאת רואה שהוא מתוסכל ולתמלל לו את מה שמרגיש כדי לשדר לילד שהוא עטוף ומובן לכם, וממילא לתווך לו את מה שקורה לו ברגש כדי שהוא יחווה שלווה ורוגע פנימי, כדי שגם כשהוא מגמגם, הביטחון בעצמו יעלה  והתסכול שלו יירד...)

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

ולהתפלל עליו.

יש סגולה מהרבנית קנייבסקי

לקחת שתי חלות שאפית לכבוד שבת שבמהלך האפייה "נדבקו" אחת לשנייה ולהפריש אותן מעל הראש של המגמגם.

לא להתרגש, זה ככל הנראה יחלוף מעצמו.

נפש רשמה לך על אמב"י,

עם הגמגום לא צריך לעשות כלום, עם התסכול אפשר,

על זה את שואלת?

זה חלף כלא היה. 

זה מאד רגשי, ואם מתייחסים לזה, זה רק מתעצם.

מה שכן, כדאי להתייחס לתסכול שבו הוא נמצא

להגיד לו: אני רואה שמשהו מאד מציק לך, בא נחשוב איך להרגע

רוצה לספר לאמא?

רוצה לעשות חיבוק חזק לדובי?

אולי חיבוק מאמא יעזור וכד'

אבל לא תמיד תוך כמה שבועות.

שני הבנים שלי גמגמו בגיל הזה, לאחד זה נמשך כמעט שנה (בגלים, היו תקופות עם פחות גמגום ואז חזר שוב), לשני כמה חודשים, לא זוכרת בדיוק. ב"ה היום אין שום זכר לגמגום.

יש לי עוד להרחיב אבל בהמשך בלנ"ד.

מצטרפת להמלצה על האתר של אמב"י

גמגום הוא לא רגשי, הוא כן יכול להכיל גם מרכיבים רגשיים.

יש הרבה דברים פיזיולוגיים שאם מתייחסים אליהם בבהלה יכולים להפוך לרגשיים. אפילו תולעים.

אבל כמו שפתרון רגשי לא יכול לפתור בעיית תולעים, אלא להכניס לפרופורציות הנכונות,

אז גם גמגום לא פותרים בטיפול רגשי, אלא טיפול רגשי הוא חלק מהמכלול בטיפול אבל הוא לא יפתור את הבעיה. כי גמגום זו הפרעה נוירולוגית.

בגיל צעיר לרוב חולפת מעצמה.

שמחה שאצלכם חלף מהר, אבל לקבל את זה שזה יכול גם להימשך תקופה ארוכה ועדיין הכל בסדר 😀

אני בוכה כמעט איתו כשהוא נתקע ככה.

כן מחכה בסבלנות שיסיים את המשפט

אנסה לתת לו יותר יחס ולחבק באמת כשאני רואה שמתוסכל

תודה רבה לכן!

זה אמנם מתסכל אבל תשדרי לו שזה כלום ושום דבר. הם מרגישים עלינו אם אנחנו בחוסר אונים וזה משפיע עליהם.

אני חושבת שהעבודה פה היא יותר על המקום ההורי, מאשר על הגמגום עצמו.

אני מבינה מאוד את ההרגשה של החוסר אונים,

אבל דווקא מהמקום המזדהה אני אומרת, לטובת הילד כדאי לשחרר את המועקה הזאת.

ואגב, התמודדתי לא רק עם ילד שפיתח גמגום בגיל הזה, שזה די נפוץ,

יש לי ילדה יותר גדולה שפיתחה גמגום שהוא כרוני (לכל החיים)

ועברנו איתה טיפול מקצועי ובירור לעומק של הנושא, והחיים שלה יפים מאוד ב"ה, בזכות קבלה עצמית ובזכות קבלה של הסביבה.

הכל טוב. גמגום זו לא מחלה.

יש תסכול כשלא מצליחים להתבטא. אפשר לעבוד על התסכול הזה ולסייע לילד.

תסכול יכול להיגרם ממיליון דברים, כל עוד ההורה לא נבהל מזה, הילד יקבל את הביטחון מההורה ויפתח שיטת התמודדות שתתאים לו.

(אומרת כאמא, אני לא אשת מקצוע)

גם תשומת לב מופרזת בעקבות זה היא לא טובה.

חשוב לשדר אמפטיה, הבנה

אבל לצד זה שלשוב לא להיות בלחץ על זה ולחכות בסבלנות וברוגע עד שידבר, גם הצד השני של לחבק מאוד יכול להדגיש את החריגות של זה ולקבע את זה.

אני מחכה בסבלנות שישלים את המשפט. אם הוא מראה תסכול, אני עוזרת ברוגע. "לא נורא, זה קןרה לפעמים כשמתבלבלים או קשה להשלים את המילה. מה רצית להגיד? שאתה ____?"

אצלנו הוא אומר את זה בפה "אוף אמא, אני לא מצליח להגיד את זה". אז פעם פעמיים הוא היה מתוסכל מזה, ועזרתי לו. עכשיו הוא כבר פשוט מבקש עזרה "אמא, איך אומרים את הדבר הזה שקשה לי להגיד?".

הבן שלי גדול משלך בשנה, זו לא הציפייה שהוא ידע לבקש ככה עזרה, אבל גם הבעת תסכול בצורה של הרבצה לעצמו זו בקשה לעזרה, פשוט בדרך שהוא יודע. אז תתמללי לו את זה. "זה מתסכל אותך שאתה לא מצליח להשלים את המשפט? הכל בסדר, זה קורה. בא ננסה ביחד..."

אפשר אולי לתמלל את התסכול, אבל הילד לא צריך שיתמללו את המשפט בשבילו, הגיוני שיש לו בדיוק את מה שהוא רוצה לומר בראש אבל הוא נתקע ולא מצליח להוציא.

גם את זה וגם את זה.

אבל בסדר, מקבלת.

מסוכם שם ממש טוב מה כדאי לעשות ואיך אפשר לעזור לילד. ממליצה לקרוא בעיון...

מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב״י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.
 

מוסיפה עוד שבגלל שאת רואה שהוא מודע לגמגום, ממש חשוב לדבר איתו על זה. להגיד לו משהו כמו 'אני רואה שלפעמים אתה מנסה להגיד משהו, והמילים קצת נתקעות/קופצות לך. זה בסדר וזה קורה לפעמים לילדים, אני תמיד מחכה בסבלנות לשמוע מה שיש לך להגיד'.

ולי מאוד עזר עם הילדים שלי לדבר דיבור איטי (מרוח ולא קטוע, לנסות לדמיין את כל הדיבור כאילו בslow motion, להאריך בעיקר את התנועות והעיצורים הקוליים שאפשר להאריך - ל', מ', נ', ז', ר', י', ב/ו').

אם את רוצה הסבר יותר ברור את יכולה לפנות בפרטי.

זה קשה לדבר ככה כל הזמן, אז אני עשיתי את זה בעיקר בזמן הקראת סיפורים, שאז אני יכולה יותר בקלות להחליט שעכשיו אני מתמקדת בדיבור איטי.

זה בעצם נותן להם דגם של דיבור שמאפשר לדיבור יותר לזרום, ובאופן טבעי ילדים מחקים מה שהם שומעים, אז זה ישפיע גם על הדיבור שלהם.

(כותבת מניסיון של שני בנים שגמגמו במשך תקופה, וגם מתוך ידע מהלימודים בתור קלינאית תקשורת, למרות שלא עבדתי בתחום בפועל..)

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

אפשר לחפש אם יש באזורכם חוג אנגלית קליל לילדים. 

חוזר בארבע מהגן ובשש כבר מתחילים שגרת ערב.

אבל אם את יודעת בגדול מה עושים בחוג אשמח לקבל השראה

נעשה לו חוג פרטי בבית

יש ספרים מנגנים  עם מילים בסיסיות לפי נושאים

(כמו בעברית..)

אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית 

מה שואילו פינו שלחה נשמע לי טוב כי זה שילוב של עברית ואנגלית.

אבל גם פה מתלבטת איך הדרך הנכונה לחשוף ילדים לאנגלית

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

כנסי לאתר "יש לאן",

יש להם משחקי שטח מדהימים ממש, בהרבה מקומות בארץ, ניווט עם משימות וחידות.

ספציפית אנחנו היינו ביער מבוא חמה, שזה מסלולון כיך, עשינו עם עגלה גם ויש לו תצפית מדהימה על הכינרת.

עם "יש לאן"- זה הפך למשחק כייפי, מצחיק, מלמד, ומגבש.

ממליצה ממש ממש בחום!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

אצלנו היה טיולון פשוט שהחזיק עם ארבעה ילדים. היה בשימוש לא מעט (כולל גרם מדרגות בכניסה לבית שכל פעם צריך לעלות/לרדת). אבל לא העמסנו עליו בצורה מוגזמת (לא שני ילדים בו זמנית, וגם לא המון שקיות של קניות וכדו').

כתבתי שאין מקום ל2 ילדים.

בסוף הוא נשבר אחרי כמה שנים

יש מצב שיחסית כן היה חזק. עלה כמה מאות

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

@רוני_רון אני זוכרת שרשמת משו על הטיולון שלך

אשמח ❤️

ואז עוברת רק לזול

תכלס הזול יותר פרקטי אז במיחא בסוף תקני, פשוט זה יהיה עוד כמה חודשים..  אז תקני כבר עכשיו ותוכלי להנות משניהם עד שכבר לא תרצי את הגדולה