אצלי לובשים בגדים בבוקר עד הערב

ובערב מחליפים או לפיג'מה ופיג'מה מכבסת אחת לכמה ימים

או לבגדים למחרת

בתקופה של גמילה יש יותר

כשיש ילד שמפספס בלילה יש יותר

מצעים לא מחליפה הרבה

ולהתעסק בכביסה אני ממיינת רק לצבעוני ולבן

מכניסה למכונה ולמייבש מלבד שמלות

זהו

הגדול והאמצעי למשל מתלכלכים מכל דבר.. אוכלים מעדן ונשפך להם על החולצה קצת/ כנ״ל עם ממרחים, רטבים וכו׳ (מסרבים לסינר) ויוצא שצריך ביומיום לצאת לסידורים/לרופא/לגינה וממש חייב להחליף להם שוב כי נראים מוזנח.

הקטנה בת שנה בכלל... מתלכלכת כל שעה ברמה שמחייבת החלפה.. למרות סינרים.. 

אני לא אוהבת שהם מלוכלכים בבגדים אבל יש לי כמה פיתרונות-

בבוקר אני מלבישה אותם רק אחרי שאוכלים ארוחת בוקר/ מביאה להם לאכול משהו שלא מלכלך. אחרי שחוזרים מהגן הם נשארים עם אותם הבגדים שהיו כל היום כולל ארוחת ערב ואז מקלחת אותם ומלבישה להם פיג'מה(פיג'מות באמת מחליפה להם לרוב כל יום... כי זה מתלכלך להם מהארוחת בוקר ואני אוהבת שהם הולכים לישון נקיים...יש לי לכל ילד בערך 3 סטים של פיג'מות)

עוד פיתרון- יש לי "חולצות בית"- חולצות שהם כבר עם כתמים וכו' והשימוש שלהם כמו סינר... אני מחליפה חצי דקה את החולצה הטובה בחולצת בית ואז לא אכפת לי שילכלכו אותה...

מעדן שוקולד למשל מאוד מלכלך

אבל וניל או תות אפילו לא כזה

אצלי אף אחד לא עם סינר ובכל זאת

לבת השנתיים לפעמים מחליפה אם כל החולצה הוכתמה מקטשופ או רוטב פסטה

אבל אם זה רק כתם- מגבון..

אלא אם יוצאת לאנשהו שמרגיש לי לא מכובד

סתם לגינה- יאללה זה חלק מהחיים שהבגד של ילד לא נוצץ כל היום

ושב מה שבולט מאוד או גדול- אז כן מחליפה

אבל כן מותר גם להחליט מה מגישים.לאכול לפי התזמון

ואם נשארים בבית אז ברור לא להחליף..למי אכפת

שוב אלא אם זה מממש ארוע🫢

וברוב הימים הם מחליפים בגדים רק אחרי מקלחת.

בכל אופן, גם לצמצם החלפות.

לדוגמא, אם הם עם חולצה מלוכלכת וצריכים לצאת אז אני מחליפה  ומיד כשחוזרים הביתה מחזירה את המלוכלכת עד המקלחת כדי שלא ילכלכו את זאת שיצאנו איתה במידה ונשארה נקייה.

ואני לא רואה שום בעיה להחזיר לארון בגד נקי...

גם את החצאיות שלי אני לא מכבסת כל יום אם אין צורך.

ואצלי אני ממיינת למגבןת, צבעוני ולבן

והפסקתי לרסס, שמה חומר בתא במכונה ותולה בשמש ורוב המוחלט של הכתמים יורדים

אצלנו כל ארוחה עם סינר עד גיל 6/7 או שהם אוכלים תקופה והסינר נשאר נקי.

אם הסינר התלכלך משמעותית אז לכביסה מיד. אם לא הוא יכול לשמש לארוחה נוספת או כמה נוספות.

מאכלים לא מלכלכים כמו תפוח אוכלים בלי.

לפני יצירות עם חומרים מלכלכים  - לובשים סינר וכדו'.

ממליצה בחום.

נדיר אצלי שהחליפו בגיל הזה בגדים במהלך היום. (גיל שנה כן אך לא גדולים יותר)

הילדים שלי לא שמעו על זה..

רק אצלי גם מתפוח או כל דבר אחר מצליחים להתלכלך?

כמה תובנות על כביסות:

א. אם ילד התלכלך במהלך היום, וזה לא משהו בלתי נסבל (בלתי נסבל זה למשל נשפכה עליו כוס שוקו), והוא נשאר בבית עד הערב, לא מחליפה לו בגדים, בערב שמים בכביסה וזהו.

ב. זה אולי ישמע מצחיק, אבל אני מנמעת מלהכין מאכלים מלכלכים במיוחד, נגיד שקשוקה אני כמעט לא מכינה, רטבים אדומים, אבטיח אני מרשה רק עם סינר. סינרים זה חובה. מועדון , אני מלכתחילה לא יקנה חום אלא לבן שזה יורד בכביסה... 

ג.  מלכתחילה למדתי לקנות לילדים בגדים מקושקשים / לא בהירים מידי כדי לא להתעסק עם נקיון הבגד, ככה לא רואים לכלוכים כמעט.  רק בגדי שבת ועוד כמה בגדים בודדים צריכים התעסקות עם אוקסיז'ן וכד'.

ד. אני לא משתגעת במיונים - כביסה לבנה שזה פעם בשבוע, הרבה זמן התעסקות למרוח אוקסיג'ן ומהירה זו כביסה צבעונית, שבתוכה מגבות, תחתונים, בגדים, מצעים... הכל... לא ממיינת ולא כלום.

ה. אני כל יום מפעילה מכונה, לא תמיד מקפלת כביסה, אבל לפחות מכבסת, ככה לא מצטבר הרבה, וגם הלכלוך לא מתקבע. 

כיוון שאני כמעט לא נותנת אוכל מלכלך.

מעדנים אוכלים רק מעדן וניל.

פסטה רק ברוטב לבן - שמנת חלבית או פרווה.

קציצות כמעט אף פעם בלי רוטב.

דגים בתנור בלי רוטב.

לא משתמשת בכורכום ולא ברסק עגבניות,

זה אגב גם מכתים שיניים.

בגדים לא בהירים מדי.

בגדים מכניסה הכל ביחד, בלי למיין, אבל האמת שמקבלת הרבה בגדים מאחרים וקונה מעט ובזול.

רק מצעים יש כתמים לפעמים מיציאות שבורחות.

אני קונה מצעים בכל מיני צבעים בעיקר במבצעים ומכבסת את כולם יחד.

אם משהו מוכתם באופן מיוחד קונה חדש.

להפריד כביסות לצבעוני ולבן. ולשים על אותו מעלות הכל. 8 שניפ אני ככה לא נרשמו תקלות.

ובטח שאם ילד לבש בגד שלא הסריח או הכתים אז למה לכבס אותו?? 

אבל כן "ממחזרת" בגדים במצב טוב - פשוט ללבישה ביום המחר, ואז שומרת על כיסא/שולחן וכדומה.

גם אצלנו ערמות הכביסה בלתי נגמרות... (יש יותר ילדים, ורובם עצמאיים אז הם מחליפים בעצמם בגדים ולא טורחים לשמור את הקודמים)

מה שכן, אני כבר מזמן לא מפרידה צבעים... מפרידה לכביסה רגילה, כביסה עדינה וכביסה בהרתחה. מרססת מסיר כתמים רק על בגדים עם כתמים קשים במיוחד שאני שמה לב אליהם. רוב הבגדים שורדים טוב גם כך...

ואין דבר כזה יום בלי כביסה. לפחות פעמיים-שלוש ביום מכניסה כביסה, ולרוב יותר. ומכיוון שאני לא משקיעה הרבה בכביסה, אני עושה את זה "על הדרך", וזה לא לוקח לי הרבה זמן.

מה שכן, יש לנו מייבש, וזה גם חוסך זמן. אם יש לכם אפשרות אז כדאי לקנות...

לא חושבת שילד נראה מוזנח רק כי יש לו כתם של מעדן על החולצה.

אני מחליפה רק אם התלכלך מקקי (לילדה שעם טיטול) אם נרטב וזה לא נעים להיות לבושים ככה (עכשיו לפעמים שולחת לשמש לכמה דקות) ואם ממש ממש מלוכלך ברמה לא נעימה כבר.

ולגבי היעילות של הכביסות- ממש מזדהה עם זה שלוקח זמן למיין וכו ואז מראש מוותרים.

אולי שווה לקנות כמה סלים קטנים ומראש לזרוק את הכביסה ממויינת? אפילו רק שני סלים- סל אחד בהיר, סל אחד צבעוני וכהה ואז המיון ייקח פחות זמן.

ומצב הכביסה באמת סבבה.

ולא מחזיקה מעצמי תקתקנית בכלל.

אני חושבת שאת יוצרת לעצמך בעיה, בגלל שאצלך בראש כביסה חיבת להיות מושלמת.

אני בקושי ממיינת לבן מצבעוני...

אני ממיינת לשלוש

צבעוני, שחור, ולבן,

מתי שאני מכבסת את הצבעוני עם הלבן, הלבן מאבד את הצבע שלו ונשאר עם הכתמים שלו.. ואז יוצא שהפסדתי את הבגד..

מכנסיים ובגדים עדינים גם מכבסת בנפרד אבל זה בעיקר הבגדים שלנו המבוגרים.

הכל 30-40 מעלות

בד"כ תכנית ארוכה (לעדינים תוכנית קצת יותר קצרה)

מציעה לך להחזיק סל אחד ללבן וסל לצבעוני וממש להקפיד להפריד כשזורקים לכביסה, אז זה לוקח חצי שניה במקום הזמן שלוקח למיין ערימה

ואת כל הצבעוני לכבס יחד

לא יותר מ40 מעלות

תכנית מלאה

אמנם המכונה עובדת יותר זמן אבל מה אכפת לך? היא עובדת במקומך. ככה הכתמים מצליחים לרדת בלי להעביר צבעים ובלי לקבע כתמים מה שעשוי לקרות במעלות גבוהות

וגם-אני מוסיפה תוסף לכביסה של הסרת כתמים, אני משתמשת בווניש קליה אבל מאמינה שגם אחרים טובים

יש אחד ללבן ואחד לצבעוני

ממש לא משפריצה על כל כתם, רק בבגדי שבת שהם חשובים לי והיו יקרים

לשאלה האם צריך להחליף בגדים כל כך הרבה פעמים?

שזה משהו שבסוף רק את יודעת לגבי הילדים שלך ולפי מה שחשוב לך, יש כאן הרבה מה להקל באיך מכבסים.

נגיד אצלנו, אני לא ממיינת כל פעם.

יש לנו שלושה "סלים" שונים. אחד צבעוני, שני לבן והשלישי כביסה עדינה של שמלות שלי.

פשוט קנינו באיקאה מעין קופסאות כאלו גדולות שיכולות לעמוד אחת על השנייה, לכל אחת יש מכסה והפתח בולט החוצה ככה שאפשר להעמיד אותן אחת על השנייה ועדיין הפתח קיים.

אז המיון נעשה בשלב הסרת הבגדים.

לגבי מסיר כתמים - אני לא שמה לבגדי ילדים. מבגדים צבעוניים הרוב יורד, מה שלא מבחינתי זה חלק מהבלאי של החולצה, אז אם נצטרך לזרוק אותה בגלל זה, זה חלק משחיקה של בגד.

גם בשבת רוב הבגדים של הילדים לא לבנים, בדיוק בגלל הכתמים. אני מכניסה מסיר כתמים לתא של האבקת כביסה, מה שלא יורד עובר לייבוש באור שמש ישיר וזה מוריד כמעט את כל הכתמים.

אם אין איזה אירוע מיוחד אני מחליפה רק פעם ביום אחרי המקלחת ומשכיבה לישון עם בגדים של מחר. ככה שבמיוחד בקיץ אין הרבה בגדים. לא מפריע לי שילד ילך לגינה עם כתם על הבגדים.

אני מפרידה רק לבן מצבעוני. ולא לוקח לי הרבה זמן להכניס מכונה.

מכונת הכביסה שלנו בחדר אמבטיה אז אני הרבה פעמים מכניסה מכונה תוך כדי שאני משגיחה על הילדים משחקים באמבטיה לפני השינה, ומפעילה בבוקר/ בצהריים כדי שהבגדים לא ישבו כל הלילה רטובים במכונה עד שאוכל לתלות.

אני שמה את כל הכביסה הצבעונית של הילדים ביחד, לא ראיתי בעיה מהותית שקרתה מזה. שמה מסיר כתמים בתוף ולא מרססת וקונה בעיקר בגדים כהים.

כדאי לחשוב על מייבש, הוא מקצר תהליכים באופן משמעותי והוא מכשיר יחסית זול.

אצל מחליפים חופשי בגדים, בקיץ זה פחות משנה כי הבגדים לא תופסים הרבה מקום, בחורף זה באמת עמוס מאד.

וכדאי לך קצת להוריד סטנדרטים...

למיין רק לצבעוני ולבן. עדיף שיהיו שני סלים מראש.

אני גם לא ממיינת למעלות... מכבסת הכל בתוכנית של הכותנה וזהו. גם עם המסיר כתמים לא צריך לעבוד קשה מדי. לקחת בחשבון שבגדי יום יום של ילדים הם לא צריכים להיות מושלמים.

חוץ מזה אפשר להשתמש באבקה לכתמים של קליה ששמים לכל המכונה ולא בגד, בגד.

ואולי כדאי לראות איך אפשר להכניס מייבש. זה ממש ממש מקל.

וגם לא חייבים שהילדים יהיו מתוקתקים כל הזמן... אפשר ללכת לגינה גם אם הבגד קצת מוכתם... 🙈

1. בגד נקי ומריח טוב תמיד שומרים בארון. תקף לכל בני במשפחה. גם אקולוגי, גם שומר על האיכות לאורך זמן וגם על הכוחות

2. משימות מעצבנות לא עושים בבת אחת.

את יכולה למיין במשך 5 דק ערמה, לשים בצד סל עם כתמים ואת השאר להכניס למכונה.

אחכ כשיהיה זמן תעשי בבת אחת את כל ההסרת כתמים ומיד תפעילי.

כשהכביסה תגמור תתלי וכו.. 10 דק כל פעם, לא שעה עכשיו של עצבים. 

במהלך היום.

מתי את מספיקה להחליף שלוש פעמים בגדים?

בבוקר, תלבשי אותם רק אחרי האוכל/הבקבוק.

כשהם חוזרים מהמסגרות, אם לא מתכננים לצאת לא רואה צורך להחליף בגדים.

ואז אם יוצאים לגינה וחשוב לך שיהיו עם בגדים נקיים, אז תחליפי רק את החולצה.

זה אני אומרת מנסיון שלי, עם ארבעה בנים שובבים (עוד אחד תינוק שנולד עכשיו אז עדיין לא מתלכלך 😉)

אח''כ לגבי הכביסות,

תכבסי עם פחות הפרדה. זה לא מזיק לבגדים.

החלוקה שלי היא כזאת

1. כהה

2. צבעוני יחד עם תחתונים/גרביים/גופיות

3. חולצות לבנות של בעלי והבנים

4. מגבות

5. מצעים

חולצות מגבות ומצעים יש לי יום קבוע בשבוע שעושה אותם.

שאר הבגדים, לא מחכה. כל פעם שמצטבר, תכניסי מכונה.

לגבי הייבוש שלהם. בחורף הכל נכנס אצלי למייבש.

בקיץ קצת חבל לי על השמש היפה בחוץ אז תולה את הבגדים ה"גדולים" (מכנסיים, חולצות) ואת הקטנים (תחתונים, גרביים, גופיות) שמה במייבש כי לתלות כל אחד ואחד באמת לוקח הרבה זמן.

אה, עוד משהו

כדי לחסוך את המיון.

תחלקי את הבגדים שלפני הכביסה לשלושה סלים

בסל אחד כל הכהה

סל שני כל הבהיר וצבעוני

סל שלישי חולצות מגבות ומצעים (מצעים בדכ מורידה וישר מכניסה למכונה כי סה תופס הרבה מקום)

כמובן אפשר עוד סלים אבל בדכ האזור של הכביסה כבר ככה קטן וצפוף

כל פעם שמורידים בגדים, להכניס לסל הנכון.

אצלי יש 5 סלים- מגבות, צבעוני מבוגרים, צבעוני ילדים, סל לתינוקות התורנים בלבד.

מצעים כשמחליפה מיד מכניסה למכונה, גם אם לא מפעילה מיד, כי זה פשוט תופס המון מקום...

מגבות מרתיחה, צבעוני למבוגרים ולילדים אם בשני הסלים מצטבר למכונה אחת מכניסה יחד.

בגדול כל יום מכניסה מכונה- שתיים...

לא רואה את עצמי מתעסקת בכביסות יום מוגדר כי זה יתפוס לי המון זמן...

כשזה מתחלק יום יום- נראה לי שיותר קל.

מקסימום את הקיפול תשאירי ליומיים קבועים, אבל תעשי משהו מעניין תוך כדי- תקשיבי למשהו או שתצפי בקטנה...

אפשר לשים אותו על המכונה...

וגם לנו יש בית קטן והכל מלא בהררי כביסה... מזדהה

לא גדול ממתכת, אלא סלי פלסטיק שיושבים אחד על השני לגובה... זה יוצא גודל של סל רגיל רק גבוה...

שא. את צריכה לכבס יותר, ואולי לשקול מייבש בכל זאת. זה מעל המכונה אצלי וזה מאוד נח. לחלופין - תקני יותר בגדים

וומוסיפה -- יש לי סל כביסה מחולק שאני שמה בו צבעוני, לבן וכביסה עדינה שלי. צבעוני מכבסת הכל על mix ולבן עם תכנית אחרת תלוי בבגדיםוזה חוסך את המיון המעייף. הוא גם גדול יותר
 

ב. אני מלבישה לילדים שלי הרבה לבן והאוכל שלי צבעוני אבל הם לא מתלכלכים בצורה כזו שמצריכה החלפה במהלך היום. הם גם אוכלים בצהרון והבכדים חוזרים סבירים. סט אחד ליום. ופיג'מה.  גם לא מכבסת מכנסיים או חצאית שלהם כל לבישה אם לא צריך, חולצות תמיד. וגם לא שמה סינר. היום הם בני 5 ו6

לתינוק בן שנה הגיוני הרבה בגדים אבל אפשר סינר עדיין בגיל הזה

ג. כדאי ללמד אותם לאכול בצורה נקייה יותר. זו מיומנות שאפזר ללמד בגיל הזה, אם יושבים איתם בזמן שהם אוכלים.

ואם זה לא עובד - לתת אוכל פחות מלכלך.

אין מיון!

אין תרסיסים!

יש 2 סלסילות: צבעוני ולבן.

לפעמים עדין כשיש לי מלאי ציציות/שמלות.

לפעמים תרסיס כשהבעל מתלונן על כתמים בחולצותיו....

דוחפת למכונה

וזהו. לא ממיינת לפני, לא בודקת כתמים

מוציאה תולה מחכה מורידה וב"ה היום אחת הבנות אוהבת לקפל עם אוזניות בחדר.

אם לא- זה אני עם סרט או בטלפון.

אני עושה הכל כדי שלא יהיה לי ההררים.

וכן, בחול המועד אני מכבסת. לצערי. כי ההרי כביסות זה-- לא!

זוועההה

לא מסכימה להגיע לזה. עושה לי רע.

הרעש של המכונה מרגיע אותי.. תחושת זרימה ועשיה ברוכה.

חם להחריד אז לא בעיה😄

והאמת גם התליה מרגיעה אותי... מרגישה שוב- נקיון ועשיה ברוכה. ב"ה 

ואני תקתקנית ועושה ציק צק לא יסודי.. 

לא משקיעה כלוםם בכביסה

הכתמים יורדים עולה

כשיש כתם עקשן סנו אוקסיג'ן..אבל לא עוברת בגד בגד

תא ממיינת לפי סוגים

רק לבן בנפרד

ואיך הבגדים הבהירים לא יוצאים לגמרי אפורים אם מכבסים אותם עם כהה?

לא מדברת על לבן, אלא בהיר אחר שיש..

ויש הרבה (צבעוני ממש בהיר וכל מיני כאלה)

@נהורה השאלה גם אלייך

אז רואה את הכתם ואז מחזירה לטיפול יסודי יותר... או מראש אם רואה אז שמה בערמה בצד ואז מרססת

ולגבי גוונים-

תראי

לפעמים כן משתדלת לשים צבעוני כהה בנפרד מהבהיר יותר

ולבן בנפרד

אבל תכלס לא רואה שצבעוני משנה צבע יותר מדי

אולי בהו'ואה לשלך הבגדים שלי יתבלו טיפה יותר מהר? לא יודעת כי לא השוותי

לי זה סבבה ככה

ועם בין 12-14 מכונות אין לי זמן וכח להשקיע מעבר גם ככה מרגישה שחצי מחיי בעולם הוקדשו לכביסות

גם אם הבגדים ישנו צבע

אז מה???

זה לא מעניין אותי

כולה בגדים

של ילדים

זה לא שווה את האנרגיות שלי.

(והאמת שאצלי כמעט כל הבגדים יד2 וכבר הורידוצבע אצל מישהו אחר. עוד יתרון ליד2).

לא מצליחה להבין איך הבגדים אז שורדים ככה?

כשאני מכבסת מבלי לעבור בגד בגד עם סנו אוקסיג׳ן אז כל הכתמים נשארים על הבגדים...

כשאני מכבסת שחור עם צבעוני, השחור עובר לצבעוניים וגורם לו להיות כהה יותר ולאבד את הצבע ההתחלתי שלו,

מה אני מפספסת פה שלא בסדר אצלי? מרגישה שכביסות זה עבודת פרך

צודקת.

הבגדים נדפקים

הלבן לא לבן

כתמים לפעמים לא יורשים

אבל לא משנה לי..

אני דוחפת למכונה וסלמת

בדרכ  אחכ כבר לא

גם אני ממיינת ללבן וצבעוני

(שחור יחד עם הצבעוני)

כן מרססת חולצות לבנות ומפות שבת

יש לי יותר ילדים

גדולים יותר וגם קטנים כמו שלך

בדרכ מלבישה בבוקר וזה מחזיק עד הערב

ליום יום לא חולצות בהירות

וכן אוכלים פסטה אדומה, קציצות ברוטב ועוד.

אם מתלכלך קריטי אז מחליפה אבל זה בטח לא קורה כל יום אלא אחת ל....

שהתגובה של השחור על הציבעוני היא מינורית..

וגם אם זה לא בגדים לבנים בדרך כלל כתמים כן יורדים.. ומה שלא ירד לי בכביסה אז אני מרססת עליו מכבסת ושמה בשמש ולרוב יורד.. אבל זה מעט ממש שמצריך את ההתעסקות הזו. 

אז כן הייתי מפרידה ועושה רק כהה

אצלי זה לא כך האמת. אז מניחה שתלוי בבד של הבגד, אן שאת עושה הרתחה..? אני מכבסת על 30 מעלות בדרכ

לי  חשוב שהבגדים ייראו טוב, שהלבן יהיה בוהק, שלא יהיו כתמים.. הבגדים הם מכבדיו של האדם. גם אצל ילדים לדעתי 

ותלייה בשמש לגמרי גורמת לצבעים לדהות אז הפסקתי לתלות בשמש כמעט, רק בגדים לבנים או כאלה עם כתמים שאין ברירה

אבל לא רואה את זה כעבודת פרך האמת אז לא יודעת ככ לעזור לך עם התחושה

חום נמוך ותוכנת ארוכה מפחית מאוד את התופעות שציינת

וגם כמו שכתבתי לך בתגובה אחרת- ג'ל מסיר כתמים ביחד עם הג'ל כביסה

הוא גם מחטא אם את חוששת לשים תחתונים וכאלה במעלות נמוכות

ואולי גם להחליף נוזל כביסה

(אני עם מקסימה שמיועד לצבעוני וטוען שפחות מעביר צבעים.לא יודעת אם זה משנה משהו באמת אבל שווה לנסות)

חוץ מזה באמת בגדים שלי או יקרים ועדינים אני כן אשקיע

אבל בגדי ילדים אני קונה יחסית זול (לא חברות דפוקות אבל רק במבצעים וסוף עונה)

מערבבת הכל ביחד על 40, תוכנית מלאה, תולה בבית.

נדיר שבגד נהרס או כתם נשאר

אני עושה על תכנית רגילה, לא זוכרת את השם, על מעלות נמוכות (30 לרוב) ומהירות סחיטה גם נמוכה לרוב (400 בד"כ אם אני יודעת מראש שאני הולכת לשים במייבש אז יותר), זה אמור לשמור יותר על הבגדים. אני ממיינת ללבן (שהאמת יש לי סל נפרד ולפעמים מוסיפה גם צבעוני ממש ממש בהיר) וצבעוני, אם יש לי מספיק צבעוני לכהה ובהיר אז אפצל גם את זה. ורק אם יש כתמים גדולים וחזקים שאני רואה,בבגדים של הילדונת, אני שמה סנו אוקסיג'ן. והשמש אחלה מורידה כתמים 😉

עוד משהו-למדתי מהפורום להוסיף קצת חומץ למרכך כביסה, הוא שומר על הריח אני חושבת אבל גם נראלי שעוזר לצבעים.

בהצלחה

ולא מרססת כל בגד, אחר כך כשאני מקפלת כביסה, אם אני רואה בגד שנשאר לו כתם, אני שמה בצד, ואותו מרססת ומכבסת שוב.( ומדובר בבגדים בודדים).

בגדים לבנים שנשארו עליהם כתמים, אני שומרת בצד למכונת אקונומיקה, וכמעט הכל יורד.

וכשאני מכבסת שחור עם צבעוני, אף פעם לא עבר לי השחור לצבעוני, אולי כי אני עושה הכל ב 30- 40 מעלות?

אצלי , כמו שכתבו פה, יש 3 סלים, כביסה צבעונית, לבנה ועדינה( את העדינה גם ממינת ללבן וצבעוני, ולפעמים גם צבעוני בהיר, כי אלו בגדים איכותיים יותר(.

לא מרססת כלום לפני, שמה אוקסיגן במכונה. וחוץ מחלק מהכביסה העדינה , הכל במייבש, גם בשיא החום. אין לי זמן להתעסק עם תלית כביסה. תולה רק בגדים ממש עדינים( רוב הבגדים שלי). 

לשים מכונה רק על 30 מעלות

ואם יש בגד חדש אני שמה מלח גס במכונה (המורה שלי לתפירה למדה אותנו על כיבוס בדים חדשים וזה כמו קסם) וככה לא מעביר לי צבע ...

במגבות עושה את זה בפעמים שלוש ראשונות 

אצלי נדיר מאוד שילד מחליף בגד באמצע היום

גם אם מתרטב- אני שולחת להתייבש בחוץ😅 שילמדו לא להתרטב סתם...

אם מתלכך.. אז תאמת לא יוצא ככ שמתלכלכים..

בדרך כלל הם אוכלים בגן צהריים ואז אני אוספת אותם.

אוכלים בקטנה פירות או משהו  ואז יוצאים לגינה..

אז גם אם יש כתם פה או שם לא נורא. יצאו מלוכלכים... זה החיים, ילדים גם מתלכלכים והופ נגמר היום.. ואז ישר למכונה

אגב בימים החאחרונים התחלתי להפעיל גם חצי מכונה.. לא לחכות שיהיה לי כמות גדולה שמתאימה למכונה שלמה (אני כן ממיינת ועוברת גם עם סנו אוקסיגן).

אבל עצם זה שלא מחכה לערמה גדולה אלא מפעילה מכןנה חצי ריקה- עוזר לי ממש להתמודד עם הקצב והתחושה שהסל ברוב הזמן ריק.

בתור מי ששמה הרוב במייבש,

הריח של המרכך לא נשאר...

מה אתן עושת בשביל ריח?

מי שכמוני -רוב מייבש

ובמייבש הריח נשמר

אפשר גם לרסס  מרכך/ דפי מרכך קצת לפני הסיום

שאם אני שמה חצי מכונה הריח נשאר

אבל באמת לפעמים הוא נעלם...

אין מה לעשות... לתלות מבחינתי לא בא בחשבון.. אין לי דקה לזה

אין יום שאני לא מכניסה מכונה, לפעמים אפילו  2. (אבל יש לי מייבש, אז לא חכמה).

הייתה תקופה שהתפניתי לכביסות רק פעמיים בשבוע וזה היה סיוט. משתדלת מאוד להכניס מכונה ביום-יומיים וזה מקל מאוד על החיים. קיפול לפעמים צוברת ואז באמת מקפלת בערב מול תכנית או כששומעת משהו באוזניות וזה עובר מהר.

הבגדים של הילדים שלי שמורים ונקיים

ומריחים טוב

ואני ממש לא משקיעה כמוך בכביסות

דבר ראשון- וניש קליה- האבקה

ורוד- לצבעוני

להן- לבהיר.

אני ממינת בעיקר ל2 סוגים

לבן- (שמה שם גם חולצות תכלת של הבן ובגדים מאוד בהירים)

אם יש בגד שאני יודעת שיש עליו כתם אז אני מביא שהוא ירד לפני שמכניסה למייבש

אם לא ירד לגמרי- תולה בשמש

צבעוני- לרוב יורד הכל.

מכניסה כמעט כל יום מכונה

ואם לא- אז בשישי עושה מרתון

מכניסה את המכונה בבוקר ומתזמנת שתסתיים ב16.00- אז אני חוזרת

ומעבירה למייבש

אנחנו מספר נפשות דומה

אצלינו זה בחדר המקלחת אז לפעמים אני ממלא מכונה מיד עם המקלחות. אם לא, אז שמה אחרי שהילדודס הולכים לישון תוכנית של 40 מעלות 40 דקות עם סחיטה. זה מתאים לרב הבגדים הרגילים ולא המון זמן לחכות שהמכונה תסתיים כדי לתלות.

לא תמיד פנויה לקפל אז משתדלת להוציא מהערימה הנקייה ללבישה חוזרת חלק מהבגדים.

זה סבבה להחזיר לילד בגד שלא באמת התלכלך עוד פעם. בחורף כשלובשים שכבות ולא מזיעים אז בעייני ממש לגיטימי. אני לא שמה בארון חזרה, בארון רק נקי מכובס. שמה בצד לשימוש חוזר. בקיץ קצת פחות, יותר חצאיות או בגדים שלא לבשו הרבה זמן מסיבה כלשהי.

אני משתדלת לקנות לשבת בגדים של בנות לא לבנים לגמרי, אפילו קצת מקושקש בהיר אם מתלכלך לא תמיד רואים ואין סיבה להחליף סתם.

ובכללי משתדלת כבר בקניה לקחת בחשבון שחולצה עם פייטים או דוגמה מטשטשת כתמים..

עוזר לשים במקום של המרכך מסיר כתמים.

אם יש בגד מלוכלך ממש שצריך שפשוף אני משתדלת לשים בצד שלא אצטרך לנבור לחפש אחריו בערימה.

ולמדתי לראות ערימות כביסה ולא להתייאש, להגיד לעצמי תודה ד' שיש לנו שפע של בגדים ובית שמח.. שיתן כח לטפל בכל המטלות בעז"ה.

ואם הגזמתי והזנחתי או שהיו ימים עמוסים לא להלקות את עצמי, אפשר יום אחד לתקתק יותר מכונות לאזן את הערימה.

מוזיקה או שיעור ממש הולך מעולה עם סידור כביסה. 

לבת שלי בת שנתיים בהחלט יש שבתות שאני מחליפה לה מלא בגדים. היא אוכלת מלוכלך. לא תמיד רוצה סינר...האמת אני החלטתי לקחת בגדים יד שניה במצב טוב ומה שממש נהיה טינופת אני פשוט זורקת.

ראיתי גם שיש כאלו שמורידים את הבגד בארוחה אבל פחות אהבתי...

יש בסופרים דפים מפרדי צבעים למכונה.

אני אישית כן מפרידה לכהה, בהיר ולבן.

אבל מכונה של מגבות למשל או פספוסים אז לא מפרידה לצבעים, ובמקום זה מוסיפה את הדף מפריד צבעים. גם כשיש הרבה בגדים חדשים כההים אני מוסיפה אותו.

אני עם 6 ילדים, גם עם הרבה כביסות. אבל לרוב עושה יום אחד או יומיים בשבוע לכל הכביסות (מכונות. לא קיפול).

לגבי ההחלפת בגדים, אני מחייבת כל עוד הם מתלכלים בתדירות גבוהה. ומראה להם, אוי התלכלכה לך החולצה היפה, חבל, בוא נשים סינר. (מודה שיש לי עכשיו תינוק בן שנה ו8 סרבן סינרים. לא תמיד מצליחים לשים לו, אבל אוכל ממש מלכלך לא נותנת בלי סינר או מורידה חולצה)

הגדולים יותר לפעמים שמים מגבת מטבח במקום סינר.

ובאמת חולצות שהם מיועדות לזה זה פתרון טוב. ועכשיו בקיץ אפשר אפילו בלי חולצה אם הם קטנים, ובנים במיוחד (כשאוכלים משהו מלכלך ואז לובשים בחזרה).

אחרי בריכה למשל אם לא מתקלחים מיד, מחזירים את הבגדים מלפני כן. 

מקל. במיוחד כשיש לחץ וחסרים בגדים נקיים. או על מכונת הכביסה.

אנחנו עם 4 ילדים, ויש מייבש.

משתמשים בו בחורף פעמים בודדות.

בקיץ לא יוצא להפעיל אותו.

מה שכן,

הגדול שלי עד גיל 3 אכל רק עם סינר, גם מחוץ לבית.

גם השניים אחריו אוכלים רק עם סינר, גם כשמתארחים.

אם בבית הם לא רוצים לשים, הם לא אוכלים עד ששמים 🤷🏻‍♀️

ואנחנו מפעילים מכונות לפחות כל יומיים, לא מחכים שיצטבר.

הפסקתי לתלות כביסה (מלבד מקרים בודדים)...

כנראה שאת פחות עצלנית ממני

אבל באמת - גם אין הרבה מקום בבית בשביל לתלות כביסה בלי שהילדים יפילו את המתקנים... ויש לנו מרפסת ומגעיל אותי לתלות שם כי הציפורים מלשלשות שם...

מבחינתי מייבש הוא ברכה נחוצה ממש! (וגם מדיח הוא משהו נחוץ למדי, אבל אין לנו עדיין...)

משתדלת לא לקנות כאלו בגדים, אבל אם כן - אז מכבסת אותם בכביסה עדינה ומייבשת בייבוש עדין, והם חייבים לשרוד את זה, אין ברירה... כמו שכתבתי פה - אני לא מוכנה לשרת את הבגדים שנועדו לשרת אותנו...

אבל אולי לא יצא לנו לקנות בגדים ממש ממש עדינים, לא יודעת... בכל אופן, לא זכור לי שנהרסו לנו בגדים ככה.

וגם... לא משתמשת הרבה מאוד כי משתדלת לא לסחוט הרבה, ומעדיפה את השמש המחטאת והטובה. ועדיין, הפעמים שבהם אני זקוקה לו והוא מציל אותי - שוות את הכל. גם מקטין את הלחץ מול ערמות כביסה רטובה.

זה עושה את המגבות הרבה יותר רכות

בחורף יוצא לי קצת יותר אבל תמיד מעדיפה לתלות

וממש נהניתי !

אז לנו אין מייבש, ויש ילדה שמפספסת, והכביסות פה חוגגות...

אבל!

אני מפעילה כל יום מכונה או 2, לפעמים 3.

מקפלת על המתקן כביסה- כלומר- עד שאין לי מתקן ריק אני לא מפעילה (או שאני יודעת שיש לי זמן לקפל לפני שהמכונה תסיים)

בחורף זה באמת הרבה יותר מאתגר, כי לפעמים לוקח לכביסה יומיים להתייבש ואז כל הסלון שלי מלא מתקנים...

מה שכן- אני משתדלת להלביש לילדים את אותו הגוון בכביסה, כך שאני יודעת שהיום תהיה לי מכונה כהה/ בהירה/ לבנה..

הן ממש גרמו לי לבכות. אוף, אין לי כוח להרגשה הזאת.

למה יש אנשים שלא יודעים לשתוק

חיבוק לך!

אבל אז כן אמרתי משהו על זה שבעלי במילואים, אז הן אמרו שהן לא חושבות כמוני, משהו כזה.

קצת הכרת הטוב.

מה יש לדבר נגד???

בתור חרדית אני לא מבינה

גם אם בעלך לא מתגייס

איך אפשר לדבר נגד?

מצדיעה לך מכל ליבי

ונשמתי

ומודה לך על השירות שלך/ שלכם

ומעריכה

ובאמת שאין מילים בפי

ושה' יחזיר אותו אלייך בריא ושלם בנפש ובגוף

סליחה שהיית צריכה לשמוע את זה🥺

לא כולנו ככה…

גם אני חרדית ומעריכה מאוד מאוד את כל אנשי ונשות המילואים.

בעצמי הרבה זמן התנדבתי לעזור למשפחה שהאבא היה במילואים.

והלוואי ויכולתי להמשיך עד עכשיו.

באמת שאין מילים על המאמץ והמסירות נפש.

אני חושבת שהרוב מאוד מעריכים ומודים.

ומי שלא, זה כי אין לו מושג במה זה כרוך.

תשתפי אותנו מה כבר אפשר לומר נגד אנשי מילואים 😉

די זה פשוט כואב.

גם לי פעם מישהי אמרה "איך הדתיים הלאומיים אוהבים מלחמות". סתומה.

באמת שלפעמים עדיף לא לענות, ולהתחזק בזה שיש לנו זכות להיות ממש שותפים עם א-ל ולבחור בצד הנכון של ההסטוריה. להתמקד בעצמנו ובאמת.

אני אישית מצדיעה לך מכאן

ומוסיפה בלי קשר- היום הרבה גדודים הוסיפו תקן של "קצינת עורף" או משהו כזה ( לא זוכרת בדיוק את ההגדרה) שתומכת במשפחות של הגדוד בכל מיני דברים. אם את לא מכירה תנסי לברר על דבר כזה בגדוד שלכם 

דבר שני בתור דתיה לאומית שעובדת במערכת חרדית אני שומעת הרבה מאוד דאגה ואכפתיות מצד מורות שאני עובדת איתן. כנראה נפלת על שתי נשים ממש לא מייצגות

מילואים זה קשוח בטירוף.

חיבוק גדול ותודה על מה שאתם עושים עבור כולנו. 

הייתי שם גם. המלחמה הזאת יצרה בתוכי קושי אמיתי להרבות אהבת חינם מול הציבור החרדי בעקבות הקושי שלי עם מילואים ארוכים וכו'...

נסעתי לא מזמן באיזור חרדי שהיה מרוח שלט ענק בסגנון של "לא מפקירים אף נשמה יהודית, לא נכנעים לגיוס". הכי כיווץ אותי בעולם. בשכל ידעתי שאני סתם מכלילה ואנשים הם מדהימים גומלי חסדים וכו.. אבל הלב ממש התקשה להכיל את המציאות הזו שיש לי חברה אלמנה שבעלה נהרג למען אנשים שיגידו עליו שהוא הפקיר את הנשמה שלו.

עד שאדם שאנחנו מעריכים ממש האיר את עיניי בסוגיה.

תפיסת העולם החרדית הגלותית, בסוף, לא מחזיקה מים.

למשל פעם כמעט ולא השתלבו בשוק העבודה, היום רואים הרבה יותר. המציאות לא תמשיך ככה לנצח.

אנחנו רואים תנועות קטנות של רצון להיות חלק (חטיבת החשמונאים זו בשורה!!), וזה אולי ייקח המון המון זמן.

אבל אני מאמינה בכל ליבי שכשהילדים שלנו יתגייסו לצבא, יהיו הרבה יותר חיילים חרדים.

ועוד דבר, של לימוד זכות.

במילואים עם בעלי יש חייל חרדי שעובר *גיהנום* עם זה שהתגייס. עושים לו את המוות בקבלה למסגרות לילדים שלו, אין שום תמיכה או עזרה מהקהילה- רק הפוך, מטיחים כנגדו.

האמת? אני לא יודעת אם היינו כולנו מוכנות לעשות את ההקרבה הזאת. זו מסירות נפש לעילא ולעילא.

יש המון חרדים שבתוך ליבם היו רוצים להתגייס, אבל זו התאבדות חברתית במקומות מסויימים. וזה מה שהופך את המציאות הזאת למורכבת באמת.

אני ממש מרגישה שהנקודות הללו עזרו לרכך את ליבי הרבה יותר.

ועם זאת- הקושי שלך כל כך מובן!!

מקווה שטיפה עזרתי ♥️

ממש חיפשתי את המילים האלה, שיתנו לי הסתכלות שונה על הציבור החרדי. כל-כך לא מצליחה להבין אותם...

שוב תודה ❤️

טוב שיש אתכן💕

תודה אישית לכל אחת שענתה!

(לא עונה לכל אחת בנפרד כדי לא להכביד, אבל קראתי הכול, וכל תשובה ממש חיזקה אותי!)

הייתי מתה!! זה פשוט מעלה את הסעיף

אנחנו מקריבות ככ ככ ככ הרבה

בשביל כולם

ולשמוע דיבורים כאלה זה פשוט בוקס בבטן

מכעיס ככ

חיבוק גדול!! את אלופה ומדהימה ואתם עושים את הדבר הנכון♥️

אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה 

זוג נשים שכנראה לא חשבו יותר מדי לעומק על מה שהן מדברות.

ובכלל, על כמה אנשים המילואים מקריבים בשבילינו, את הבית, המשפחה, העבודה והזמן האישי שלהם...

אני חרדית, אחות לאיש צבא קבע.

אני רוצה לומר לך שרובו של הציבור החרדי איתכם בלב ובנפש, בתפילות ובלימוד במסירות להצלחתם של אחיהם.

וחלק גדול מהציבור הזה נמצאים גם הם בצבא ומתמודדים גם בקרב וגם בחיי היומיום. 

אני מצדיעה לגיסתי הגיבורה שמתמודדת עם חזיתות רבות - בית, עבודה, שכנים, בדידות.

ולכל נשות אנשי הצבא מכל המגזרים, שלכל אחת יש את ההתמודדויות שלה,

לצערנו נאלצים להתמודד יותר מדי פעמים - בארץ הקטנה ורווית המלחמות שלנו...

אל תתני לאנשים קטנים עם מחשבות קטנות להציק לך יותר מרגע קטן אחד.

תהיי חזקה! אנחנו איתך!

❤️❤️❤️

שנה שעברה סידרתי שביתה של הארגון כדי ללוות את הגדולה לגן😉

אצלי סבתא כן רלוונטית לעזרה אבל וואלה מי שלא, ואם במקרה גם ההורה השני עובד חינוך באמת אין לי מושג מה עושים.

אולי לקחת סטודנטית שנמצאת בחופשת סמסטר, להכיר אותה לילדים עוד בחופש ואז להעזר בה?

גם מתכננים רגע את השעות, גפ אם שניים מתחילים גן אפשר להכנס עם אחד לגן בשבע וחצי ועם השני ברבע לשמונה, וההורה השני נניח בהסתגלות במעון עם התינוק (אם זו הסיטואציה) בעיני האתגר הוא יותר באיסופים שהם מסיימים בעשר ובאחת עשרה ובבתי ספר בדכ מהיום הראשון זה כבר 12 ומהיום השני מערכת רגילה

תלוי בילד, כמובן...

בכל אופן, בכל השנים הסתדרנו איכשהו... בתחילת השנה הזו, למשל, הקטנה שלי כננסה למשפחתון לראשונה, זו שמעליה נכנסה לגן לראשונה וזו שמעליהן נכנסה לכיתה א'. היום הראשון של השנה הלך ככה:

משמונה עד עשר בבוקר הייתי עם הקטנה במשפחתון ואיתי היו גם שתי הילדות האחרות. אחר כך נסענו כולנו לגן של הילדונת לשעה של היכרות. ואחר הצהריים היה מפגש היכרות בכיתה א' (שהלכתי רק איתה, בלי נספחים)... למחרת היא כבר הייתה שם לבד.

אבל באמת אין לי מושג מה מחנכי כיתה וגננות עושים... כי הם חייבים להיות ביום הראשון במסגרת שבה הם מלמדים...

אצלינו המעון מתחיל כמה ימים לפני, אז ביום הראשון זה כבר אחרי ההסתגלות.

הגדולים יותר כבר לא צריכים ליווי, וגם עם הקטנים אני לא נשארת הרבה.

משתדלים לצאת מהבית יותר מוקדם, כדי שיהיה יותר זמן לפיזורים.

לוקחים את ילדי הגן, אולי אני נשארת כמה דקות, אבל לא מעבר.

הגנים נפתחים ב 7:30, אז מספיקים לפני 8.

בכיתה א', מספיק ללוות עד הכיתה. לא היה צורך להישאר יותר.

בדרך כלל בגנים ובכיתה א' יש יום הכרות לפני תחילת הלימודים.

בכיתות הבאות, כבר הסתדרו לבד.

הבת שלי כבר שנה שלישית שהייתה נשארה באותו מקום, אז אין לה בעיה למצוא את הכיתה.

אז כמעט אף פעם לא פותחת נה ביום הראשון.

אבל בד"כ מפזרת בלעדית אז בנחת עם כולם לפי התור

יתחיל עם 1 ויישאר איתו קצת (יחד עם השני), ואז יעבור עם השני.

אני מורה. למזלי אנחנו 2 מחנכים לכיתה, אז גם בימים שיצא לי הראשון לספטמבר ביום שאני מתחילה בשמונה (זה לא כל יום), הסתדרתי. בשנים האחרונות המחנכת השניה באה בשמונה.

את ילדי בית הספר אנחנו כבר לא מלווים ונשארים איתם. חוץ מאשר כשעולים לכיתה א', וגם אז לרוב אין מה להתעכב.

בתור מה את רוצה לעבוד בבית ספר?

שווה בירור מול מזכירות.

מקווה שלא עושה פה אווטינג.

בעיקרון אנחנו שתי מזכירות, ולשנייה אין ילדים קטנים. אז ביום יום לא נורא אם אני מאחרת בכמה דקות.

אבל ביום הראשון כן כדאי להגיע בזמן, לוודא שאין שום תקלה של הרגע האחרון.

כן יש לי יותר גמישות אם אני צריכה לאסוף מוקדם ילדים שבהסתגלות.

אני יכולה לצאת בזמן שצריך, ולהביא אותם אלי לעבודה עד סוף היום.

מלווה למסגרות לפני 8.

לא נשארת איתם הרבה זמן.

הגדולים כבר מסתדרים לבד.

בעלי גם שותף לפיזורים, אז מתחלקים בינינו.

כשהתחילו כיתה א', בבית הספר שבו אני עובדת, כן ליוויתי עד הכיתה.

סך הכל, כל המסגרות אצלינו קרובות, אז אפשר להספיק.

מקווה שזה באמת ילך בקלות. מרבה מסגרות מרבה חששות 😅

מתייגת כדי להודות למי שלא עניתי לה אישית

@השקט הזה

@קדם

@השם שלי

@אפונה

לקחתי אותם לעבודה שלי/סבתא

אני לא מורה אבל בדיוק ב 1/9חוזרת אחרי חופש ארוך כך שחייבים אותי בעבודה וכן, היו שנתיים שלקחתי את הילד איתי לעבודה וביום השני היה פחות לחץ ובכי בגן מה שהקל עליי ועליו...

וב"ה יש כמה ילדים, ובעלי כמובן לא יכול לעזור כי הוא בבית הספר שלו.

אני ממש עושה תכנון קפדני של הלו"ז באותו היום, מי זקוק יותר ומי זקוק פחות.

אפשר בהתחלה ללוות את הילדים שקל להם יותר, ולמצוא מישהו שיהיה בבית בנתיים עם מי שקשה לו יותר, ואז להשקיע זמן עם המתקשה

אני מתחילה את הסבב מוקדם

אמא שלי איתי ברכב (בעלי עןבד) ואני יורדת כל פעם עם הילד התורן לכמה זמן שהוא צריך ואמא שלי עם השאר ברכב.

בדכ בימים הראשונים אפשרי להגיע גם יותר מאוחר מהרגיל ועדיין להיכנס עם הילד.

(אין לי ניסיון עם בית הספר עדיין אבל אם שם יש הגבלת זמן אז הייתי מתחילה משם)

אני מחנכת וכל שנה קשה לי מחדש שאני לא זוכה ללוות את הילדים ביום הראשון. ב"ה השנה הייתי בחופשת לידה וזה היה מרגש כל כך להיות איתם! זכות!

בד"כ בעלי הולך, מלווה רק את מי שמתחיל מסגרת חדשה ונמצא איתם מעט זמן- לפי הלוז והגילאים באותה שנה.

אבל זה אחרת שהוא הולך ולא אני.. וגם כשהייתי השנה גיליתי שדי כל האמהות נמצאות (לא יודעת איך) וזה עשה לי כווץ' בלב על כל השנים.

אצלנו אין לי בעיה עקרונית להיות עם הילדים ביום הראשון, ובכל זאת חוץ מכיתה א, בעלי הוא זה שהלך איתם כי יותר קשה להם להיפרד ממני וזו היתה בחירה מודעת

מה גם שבעלי יותר יכול להתעכב ממני 

שהייתי מבררת בשלושת המסגרות האלו מה כולל הפתיחה וזמנים

ואת אחד הילדים שהמסגרת יותר גמישה מגיעה איתו באיחור

ומוסיפה בשנים שעבדתי לקחתי חופש/הגעתי מאוחר יותר/עבדתי מהבית, על היום הזה כי גם בדרכ מסיימים מוקדם וצריך לאסוף מוקדם

אז זה לא משנה איפה תעבדי במזכירות אם בבית ספר או במשרד במסגרת שונה השאלה אם הבוס מרשה

שולחות את הבעל ללוות יום ראשון בכיתה א וכאלה. וזה יותר מורכב שיש כמה אבל לא צריך להשאר הרבה עם כל אחד מלבד טקס כיתה א

למזלי אני מורה מקצועית בתיכון לכן תמיד יכולה ללוות את ילדיי ב"ה 

אלא באיזשהו יום שישי. 

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

בטיפול יורדים לשורש העניין. איפה זה פוגש אתכם, איזו נקודה זה מעורר בכם, למה מפעיל אצלכם את הרגש ואת התגובה הזו..

וכשיורדים לשורש, הכיוון למה לעשות בפועל, יותר מדוייק למצב.

הרעיון בטיפול זו עבודת העומק.

ולפעמים, אפילו רק הבירור העמוק עצמו, עוד לפני מה לעשות בפועל, כבר מסדר את הראש ואת הלב ומאפשר אוויר ושינוי..

בהצלחה רבה. השם יברך אתכם

הAI סיכם את זה נחמד:

ייעוץ זוגי מתמקד בפתרון בעיות פרקטיות וספציפיות בזמן קצר, בעוד טיפול זוגי הוא תהליך מעמיק לשינוי דפוסים רגשיים ותקשורתיים ארוכי טווח.

ייעוץ מציע כלים התנהגותיים לקשיים נוכחיים, בעוד טיפול זוגי עוסק גם בתכנים נפשיים מעמיקים, לרוב על ידי מטפל מוסמך.

ההבדלים העיקריים:

מיקוד ומטרה: ייעוץ זוגי מתמקד ב"כאן ועכשיו", פתרון בעיות ספציפיות (כמו משבר אמון, קושי בקבלת החלטות) ושיפור כלים תקשורתיים.

טיפול זוגי מעמיק לתוך שורשי הבעיה, דפוסים אישיותיים, רגשות וחוויות עבר.

משך הטיפול: ייעוץ זוגי הוא בדרך כלל תהליך קצר וממוקד מטרה (מספר מפגשים מוגבל). טיפול זוגי יכול להימשך תקופה ארוכה יותר, בהתאם למורכבות הבעיות.

הכשרת המטפל: טיפול זוגי מבוצע לרוב על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים) בעלי הסמכה מוכרת.

ייעוץ זוגי יכול להינתן על ידי יועצים שעברו הכשרות פרקטיות ממוקדות.

התאמה: ייעוץ מתאים לקשיים נקודתיים או משברים קלים. טיפול מתאים לבעיות מורכבות, חוזרות ונשנות, או כאשר יש צורך בשינוי רגשי עמוק.

יש מאמר מעניין שבו ההבדל מוסבר ממש בפירוט (מאמצע המאמר בערך):

מה בין ייעוץ זוגי לטיפול זוגי? - בטיפולנט

אם צריך עזרה למשהו ספציפי ממוקד- ייעוץ יכול לעזור.

אבל במקרה של דפוס חוזר או תגובות רגשיות או "יבלת" מהעבר שמשפיעה על ההווה- טיפול ירד לשורש העניין. לרוב, ההגעה להבנה ולהתבוננות תהיה השער לפתרון המעשי.

יותר ארוך, יותר אולי קשה, אבל פותח שערים לשינוי פנימי

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא

אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

הבת שלי בסדר עכשיו

אני כועסת על עוד דברים הרבה יותר קשוחים ..זה רק הצטרף

אבל מרגישה צורך מעט להתנתק...בגלל עוד דברים שקרו

זה הקש ששבר את גב הגמל

לקשר עדין.

לא לשים אצלה את הילדים, לא לפטפט עד כלות הערב....

שלום ומה נשמע ותודה וביי. 

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

כתבתי שרוצה להתרחק מעט

לא לנצח

תגובה חריפה ולא נעימה!

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

ברור שזה יקרה ויחלוף

אני גם טיפוס הכי סלחן שקיים אבל קרו עוד דברים שגורמים לי לרצות להתרחק רגע

ומצד אחד לא רוצה שזה יתגלגל עוד ועוד

מצד שני. זו התחושה שלי עכשיו.

כדי שיוריד לחץ

מספיק שהוא מדבר איתה כרגע וקחי את הזמן להירגע. והוא יכול גם להגיד לה שאת צריכה את הזמן (או שאת יכולה לכתוב לה הודעה נניח,מה שזורם לך)

שהילדים שלך 'חוטפים' ממנה,

יכול להיות שזה קשור לכמות הקשר שלכם.

אני למשל רואה שסבתות, כמה שהן יותר בקשר עם הילדים, יותר נפגשים, יותר שומרים עליהם, כך הסבתא לוקחת יותר מקום של ההורים.

זה לא משהו טוב או משהו רע, אלא עניין עובדתי.

עכשיו, ברור שגם הורה לא צריך למשוך את הילד לחדר אבל תסכימי איתי שטעות של הורה יותר נסלחת ומתקבלת על הדעת.... 

מצד שני כשלנו קרה מקרה לא נעים במשפחה שלי

ובעלי החליט באופן חד צדדי שהוא פשוט לא הולך לשם יותר ולא רוצה שום קשר איתם ודי זה היה כואב מאד

הזלתי המון המון דמעות על זה וכעסתי והייתי חסרת אונים בטרוף.

אני חושבת שיהיה יותר מכבד שתעני משהו קטן.

זה מאד מאד פוגע כשמתעלמים.

אולי רק ש-את מבינה, אבל כרגע רוצה קצת זמן לעצמך כדי להרגע. ושזה עניין זמני עד שתרגישי רגועה יותר.

לפחות שהמסר יעבור דרך בעלך שזה זמני ויהיה בסדר בהמשך.

גם בשבילו זה יהיה מרגיע יותר.

ככה לדעתי

לא ברור מאליו בכלל.

את לא חייבת לסלוח, בטח לא מיד ובטח לא כשבעלך בטלפון מסמן לך סימנים.

זה ממש בסדר לקחת תקופה של קצת שקט והתכנסות.

זה לא אומר שאת נגדה, אלא את בעדך.

צריכה את הזמן לעצמך.

ממש קשה לבנות אמון מחדש אחרי כזה מקרה.

לאט לא לרוץ לשום מקום.

עדיף לאט ויסודי מאשר מהר והכל יתפרק שוב בשניה.

זה באמת מבאס שאת משקיעה ולא אוהבים. גם אצלי יש הרבה דברים שהילדים לא אוהבים ולא כזה מפריע לי, אבל אם בעלי לא אוהב אז זה הכי מבאס.

ואני לא יודעת להסביר אבל יש משהו בנפרדות מהחמות שהוא באמת מורכב. גם אני לא אוהבת שהוא מנסה להפוך דברים בבית שלנו להיות כמו של אמא שלו.

ואם זה היה רק השניצלים אז מילא, אבל כשזה היחס הכללי לאוכל שאת מכינה זה באמת קשה.

ומצטערת, אין לי עצות. רק חיבוק!❤️

אוכל מכיל בתוכו המון רגשות נוסטלגיה וגעגוע.

בטח ובטח בחברה הישראלית.

גם אני במקומך הייתי נעלבת, יש איזו הערכה בסיסית שאישה רוצה לקבל, יש משהו בעבודה הפשוטה והיומיומית של קילוף-קיצוץ-בישול למען בני הבית, שרוצים שייענה באהבה.

מקסים שהוא יודע להעריך את האוכל של אמא שלו, אבל כששלך מונח בהשוואה לשלה (גם אם היא מבשלת הכי טובה בארץ!) יש כאן משהו פוגע.

דברים לא יודעים כמה מילה שלהם יכולה להשפיע עלינו. כמה הערכה ופירגון אמיתי יכולים להרים אותנו (בנוסף לביטחון העצמי שלנו הנשים. אנחנו ככה בנויות, שמושפעות מהם).

באופן פרקטי, אם הוא היה מסכים "ללמוד" מאמא שלו כמה מתכונים ולהתחיל לבשל בבית אני חושבת שהוא היה מעריך יותר את הבישולים שלך.

מי שלא עושה בעצמו לא מבין. לפחות אצלנו ככה היה עם הכביסה. כשבעלי התחיל לכבס- הוא הבין איזו עבודה מטורפת יומיומית אני עושה

לעומת השנים הראשונות הוא הרבה יותר פעיל במטבח.  זה נראה לי גם מה שגורם לו יותר להרגיש בנוח להעיר..

כשאמא שלי או מישהו אחר מעיר על האוכל שלי לא אקח את זה קשה כל כך ואקשיב ואקח לתשומת ליבי, אצלו זה פשוט מביא לי עצבים.  

דרך אגב גם אוכל שהוא מכין ופחות מוצלח הוא יכריז על זה בקול ובלי שום בעיה

ונא להפסיק לדבר כך על האוכל ולהתחיל להחמיא?

וגם אני ממש נעלבת מהערות של הילדים שלי על האוכל

יש פה המון דברים מעורבבים..

זה ממש הגיוני שיאהב את האוכל של אמא שלו, הוא גדל על האוכל הזה וזה מה שהחך שלו התרגל. יש בדיחה כזאת על גבר שהתחתן וכל ארוחה אמר לאשתו "יצא לך טעים, אבל לא כמו של אמא שלי" ככה כל יום. יום אחד נשרף לה האוכל, התלבטה אם להכין מחדש, אמרה מה זה משנה גם ככה יש לו ביקורת.. נתנה לו לאכול את השרוף, אמר לה "סוף סוף הכנת כמו אמא שלי!" 😅 אז באמת מה שאנחנו רגילים זה הגיוני שהכי נאהב. נורמלי. הזאלה היא אחרת, האם זה פוגע בך בגלל הצורה שזה נאמר, או בגלל שאת שומעת שם משהו אחר. כשהוא אומר לך "אולי תבקשי מאמא שלי את המתכון" את שומעת "את לא מספיק טובה"? הבישול הוא נקודה רגישה אצלך? כשרק התחתנו שרפתי עוגיות ופשוט התמוטטתי לערב שלם, כי בראש שלי אישה טובה זה אישה שמבשלת ואופה טעים. אמא שלי אופה מדהים. ולא הרגשתי ששרפתי עוגיות, הרגשתי שנכשלתי כאישה.

ונראה לי שאולי כדאי לפתוח את זה, בנעימות ובצורה מכבדת. הוא לא התחתן עם אמא שלו. הוא התחתן איתך. זה ממש סבבה לאהוב את האוכל של אמא שלו אבל אי אפשר לשכפל אותו אצלך. וזה לגיטימי.. אם בא לך לפנק אותו פעם ב, קחי ממנה מתכון ותכיני לו. אבל ביום יום עם כל הכבוד האוכל שלך הוא שלך, ואולי כשהוא ייפתח להבנה הזאת הוא יוכל גם להרגיש את הטעמים של מה שבישלת ולא רק להשוות.

לגבי החלות למדתי שאין דבר כזה אובייקטיבי מספיק שאחד מכם אוהב חלות אוויריריות והשני אוהב דחוסות, וכבר לא תאהבו את אותה החלה. אולי אפשר סעודה עם החלות האלה וסעודה עם האחרות, או שבת ככה שבת ככה?

ולילדים הייתי אומרת חד משמעית לא לדרג. זה לא מכבד, זה לא מנומס וזה יכול גם ממש להעליב. וכן, גם לך מותר להעלב את בנאדם וזה ממש לא אשמתך, וזה נורמלי. 

אלא עצם זה שעושים כזה עניין מהאוכל וההשוואה הזאת פוגעת ומעליבה.  

בינתיים עם החלות אמי ממשיכה לעשות קצת כל פעם ובעיקר אני אוכלת. אבל יש בבעלי משהו שמשווק טוב לילדים, ואם הוא אוכל משהו ומתלהב ממנו גם הילדים יסכימו לטעום. אז כן קצת מבאסת שהוא לא שם לב להשקעה ומנסה שוב.. אבל בעומק של העניין אני לא חושבת שאני רוצה שהוא יאכל משהו רק בשבילי אלא שיעשה מה שטוב לו וטעים לו, לא?

לילדים אני באמת חייבת להסביר שזה לא מנומס 

אני חושבת שאם הוא יבין כמה זה מנמיך אותך היחס וכמה הוא לא שם לב להשקעה אז הוא גם יאכל כדי באמת לנסות מאכלים אחרים, של אשתו. ולא בשבילך בהכרח.

מה שטוב לו וטעים לו זה להיות בררן שמחפש בכל מאכל את האוכל של אמא שלו. אבל בגלל שהוא עבר את גיל 10, ואפילו התחתן, אולי כדאי רגע להבין שיש עוד אנשים בעולם שמבשלים, בצורה שונה, ולכבד אותם.

הייתי אומרת לו בפירוש - זה מעליב אותי. זה פוגע. אתה הכי אוהב את האוכל של אמא שלך? זה מצוין, כי אני לא בתחרות איתה. היא מכינה אוכל אחד ואני אוכל אחר. כשאתה אצלה תתתענג על מטעמי הילדות ופה תאכל מה שיש או תבשל בעצמך.

גם על האוכל של אמא שלך הוא מדבר ככה? אני מאמינה שלא, כי שם ברור לו שזה בית אחר, אוכל אחר. אבל משום מה אצלכם יש לו את הציפיה להעתקת מטבח ילדותו, כי מבחינתו הוא גדל בבית שלו עם אוכל מסוים, ועכשיו הוא גם בבית שלו ורוצה את אותו האוכל. אבל הבית שלו מהילדות זה בית אחד, והבית שלו מהבגרות זה בית אחר. והאוכל הוא שונה.

וגם הייתי מסבירה לו כמה זה מעליב שהילדים מסתכלים על האוכל שלך ככה רק כי הם מחקים אותו.

אני חושבת שאת מסתכלת על זה כאילו הדבר הכי הגיוני ומתבקש זה שאת "תתבטלי" כי בסהכ את כאן כדי שלהם יהיה טעים ונעים, אבל שהם יעשו את הצעד האחד של להיות מנומסים זה כבר נשמע לך (ואולי גם להם?) הגזמה. וזה משהו לעבוד עליו. 

אז למה פה זה שונה? זה שהם צריכים להיות מנומסים זה עניין אחד אבל אולי צריך  להסתכל על זה בלי כל המטען הנוסף..רוצים תאכלו לא רוצים הכל טוב

זה נקרא להתבטל. עזבי את כל ההתפלספות.

יש נושאים שלא רגישים, וזה מצוין. אבל כשיש נושא רגיש אז אם אחד צריך "לוותר" וזה קורה מתוך הידברות או הבנה ותחושה נעימה של הסכמה והדדיות זה סבבה. אם את מרגישה שאת לא בסדר וזו חובתך להרגיש בסדר שם הבעיה. 

הביקורת שאת מקבלת לא מגיעה כהערה עניינית. הרי בסוף זה לא שהכנת משהו שהוא לא הכיר והחיך שלו אהב או לא אהב. העניין הוא הרצון שלו לעשות העתק הדבק מטעמי ילדותו לביתו הפרטי ואת אמורה להיות המבצעת. אין פה מקום גם לטעם שלך, לרצון שלך אולי להסתכלות שלך על גיוון ובחירה שלך איזה טעמים להביא לבית.

בסוף, אוכל זה משהו מאוד מהותי בהגדרה של בית. לא בהכרח אוכל מבושל, אלא אוכל שאוכלים בבית. אפילו אם נלך על משהו פשוט כמו-שבכל ר''ח מקבלים סנדביץ' עם שוקולד, הרי שסנדביץ' עם שוקולד ישאיר טעם וזכרון של ר''ח.

זה נראה שהמקום שלך כאמא של הבית נדחק בתחום הזה- של עיצוב טעם הבית.

את צריכה בבית *שלך* לבצע את הטעם/ הבחירה/ דרך הבישול/ ההעדפות הקולינריות של..חמותך.

ועוד לקבל ביקורת כשזה לא יוצא דומה למקור.

לא הגיוני.

בעיני שיחה דחופה עם הבעל. לא מתוך מסכנות "אני נפגעת.. יודעת שלא מבשלת טעים.." אלא ממקום משתף ומגדיר- "שמה לב שמתרחש פה בלבול. אנחנו לא העתק הדבק של בית ההורים שלך. לא מתאים לי א', ב'.. שים לב גם איך זה פוגע בחינוך של הילדים.. ופירוט" בסוף, הוא צריך שיקוף של המצב. מניחה שהאוכל הכי טעים בעולם לא יהיה לו שווה אישה שמרגישה ככה וילדים בוטים..

פשוט לשקף. ולהגיע יחד להחלטות. אפשר שבין ההחלטות תהיה גם החלטה שיהיה לשבת תבשיל אחד מבית הוריו. אבל: א. שבעלך יכין (ויתמודד. אם יצא טעים-מעולה. הוא יקהל פתאום ערך להשקעה בבישול. אם לא-לא את הבעיה שזה לא דומה למקור) ב. לסכם מראש שיש *אפס* שיווק שלו דווקא למאכל הזה...

ולך הייתי מציעה להתמקצע במאכלים שיוצאים לך טעים וטוב ונותנים לך ביטחון.

בהצלחה גדולה ממש!

1.קודם כל: " הילדים שלי בררנים וזה באשמתי" מה זה השטויות האלה? הילדים שלי בררנים ואני בשום אופן לא חושבת שזה באשמתי. למה שזה יהיה באשמתך? בהערכה גסה שלי לפחות חצי מהילדים הם בררנים, ככה זה.

2. "מבינה" שהבעיה היא בי" וואט?! איך כל הדבר הזה קשור לבעיה בך? אל תקחי על עצמך מה שלא שלך. יש כאן בעיה מאוד מעצבנת ולא קטנונית בכלל. אין לך במה להתבייש.

3. מודה שאני במקרה כזה הייתי אומרת אם אתה לא אוהב את האוכל שלי אתה מוזמן להתחיל לבשל בעצמך כמו אמא שלך. אני לא אמא שלך נעים להכיר.

אני חושבת שאין לך מה להכנס למקום של התנצלות וריצוי. תכיני מה שבא לך וטעים לך ואל תשקיעי בדברים שהוא לא מעריך וסתם תהיה לך עוגמת נפש. תגידי לו שאם יש משהו שהוא אוהב ורוצה שתכיני אז באהבה, אני הכי בעד לפנק באוכל, אבל רק אם זה לא בא בהשוואה לאמא שלו.

לגבי הילדים הייתי מעלה את זה בפניו לא כביקורת ישירה עליו אלא משתפת אותו בסגנון דיבור של הילדים ולמה זה מפריע לך ואיך לדעתו כדאי לחנך בנושא הזה...

2. "הבעיה" בי, זה לא באמת בעיה, אבל במחשבה בוגרת כל אחד צריך לאכול מה שהוא אוהב וטעים לו, אני לא צריכה להכריח אותו להחמיא לאוכל אם הוא פחות אוהב.. כן יכולה אולי להגיד לו שלא נעים לי לשמוע את ההשוואה.. אבל כן הייתי רוצה שמרגיש חופשי להנות או להנות מהאוכל בהתאם לטעם שלו.

"שירגיש חופשי". כמובן אם יש מאכל ספציפי שהוא פחות אוהב אז אין בעיה לומר, אבל כשזה הופעות להיות משהו קבוע של השוואות אז בעיניי זה לא סבבה.

וכן, אני הייתי אומרת לו לקחת אחריות ולהתחיל לבשל 

ויחמיאו לי על האוכל גם אם הם לא אוהבים. לפחות מאחד בבית אני מצפה את זה- וזה בעלי.

הילדים-לאט לאט...יגדלו ויפרגנו. 

אני אישית חושבת שאם כל כך חשוב לו האוכל והוא רוצה אוכל כמו אמא שלו,

אז למה שלא ייקח על עצמו את כל ענייני הבישול בבית?

שייקח מתכונים מאמא שלו ויבשל בשמחה ובהנאה לכל המשפחה.

את במילא אומרת שלא כזה אוהבת אוכל מבושל.

וזה לא אמור להיות שאת כל היום עומדת בהשוואה לאמא שלו.

ואומרת שזה ממש לא נעים לך לשמוע הערות והשוואות על האוכל שאת מבשלת, ואת מבקשת להפסיק עם זה. זה שלא סבבה להגיד מה לא טעים במה שהוא בישל לא אומר שגם לך זה ככה.

ולא הייתי מזכירה את אמא שלו בכלל, רק הקושי שלך עם לשמוע השוואות להערות כל הזמן... 

גם אם האוכל של אמא שלו הכי טעים בעולם, הוא לא אמור לומר את זה או לגרום לך להרגיש קטנה יותר. אותי בכלל מצחיק שהאמא עדיין שולחת אוכל אבל נו, אם זה עושה טוב לרוב הצדדים, שיהיה ..

הבררנות של הילדים לא קשורה, יותר מזה, ילדים מעדיפים פסטה לבנה ושניצל תירס מאשר קציצות קובה מדהימות ככל שיהיו..

גם עניין החלות לא הוגן, אני מכינה חלול לעיתים רחוקות כי זה דורש ממני הרבה כוחות וזמן, ואני מניחה שבהרגשה שאת טורחת ובכל אופן קונים מוכן , לא מחמיאה בכלל, ואני שומעת מדבריך שאת לגמרי מודעת, ואם את אומרת שהחלות טעימות, אני לא רואה סיבה שיקנה המאפיה, ניסית לשאול אותו? אולי פוחד שיתפקשש משהו, אולי קונה כי זה לא מספיק? הייתי מנסה לדבר איתו על זה, להסביר לו שזה קצת לא נעים לך כל העניין של האוכל, להקביל את זה , למשל אם היית קוראת לאבא שלך לכל תיקון בבית ומפארת אותו איך הוא מתקן יפה, ואיזה גימורים יש לו, למרות שבעלך היה גם עושה, למרות שרגישות של גבר היא לא כמו של אישה מול חמותה , אבל עדיין..

והוא אמור לעזוב את אביו ואמו כבר...ולשחרר מהסינר של אמא.

אבל סליחה שלא עזרתי...

גדלתי בצורה דומה לילדים שלך. האוכל של סבתא היה מבחינתנו פסגת הטעם. ואמא שלי זרמה עם זה ועודדה את זה. מה היה ההבדל?

1. סבתא בישלה מאכלים עדתיים שגם ככה אמא שלי לא בישלה. אז זה לא השוואה בין עוף בתנור לעוף בתנור, אלא מאכלים שונים לגמרי.

2. אבא שלי הילל גם את האוכל של אמא. בחיים לא הקטין מהבישולים שלה בגלל השוואה לאוכל של אמא שלו.

הגיוני שהיא גם אובייקטיבית מכינה יותר טעים (יותר שנות ניסיון, וסובייקטיבית-טעם שגדל עליו). אבל זה לא אמור להוריד מהאוכל שלך. 

אמרת שזה פוגע?

ביקשת לא לקנות חלות, כשאת מכינה?

ובנוסף, תאמרי לו שאם הוא רוצה אוכל כמו של אמא שלו הוא מוזמן לבקש מתכונים ולהכין. אולי ברגע שיתנסה יבין שזה לא פשוט. 

בעלי גם עושה לפעמים השוואות

לא דווקא באוכל כי את זה אני מכינה לו כמו של אמא שלו

אבל בדברים אחרים שאני משתגעת

וכשאני מרגישה שהוא מגזים אני אומרת לו

מאמי אתה התחתנת איתי

לא עם אמא שלך

ואני מאוד מעריכה אותה והיא מדהימה

אבל אני אשתך וככה אני פועלת

אם אתה רוצה XY כמו שלה לך אליה ואל תגיד לי

זאת סיטואציה קשה,

תורידי מעצמך את תחושת האשמה.

מותר לך שזה יפגע בך ויעסיק אותך

ואין מה להתבייש בזה לא בימים אלו ולא אף פעם.

מודה שגם לי הבישול הוא נקודה רגישה,

לא אוהבת לבשל ופחדתי מאוד עד כדי כך שלפני החתונה הודעתי לבעלי שלא יהיו לו ציפיות בנושא, אני לא אהיה כמו אמא שלו המרוקאית...

עם הזמן הבנתי שזה יושב על תפיסה שלי שהאוכל הוא חלק מהתפקיד שלי כאישה ואמא, ואם אני לא מצליחה בו זה כישלון שלי, לא במאכל הספציפי או הארוחה הזאת, אלא במילוי תפקידי באופן מהותי.

לכן ברור שזה נושא רגיש מאוד מול הבעל דווקא, ואנחנו עברנו את הדרך שלנו בנושא, ועד היום אני כמעט תמיד שואלת אותו איך יצא וחשוב לי לראות שהוא אוכל ונהנה ושבע, וקשה לי כשהוא מביא אוכל מאמא שלו בלי לתאם איתי.

אין לי עצות יותר טובות ממה שכתבו אחרות,

רק רוצה לחזק אותך שממש מובן למה את מרגישה ככה,

ואל תבזבזי כוחות על לכעוס על עצמך.

הלוואי שתמצאי דרך לשקף לו מה הוא גורם ותמצאו את הדרך שלכם ואת הביטחון שלך.

חיבוק!

זה מאוד מעליב.

הייתי פותחת איתו ואומרת שזה פוגע בך.

זה שהיא מבשלת מעולה מצוין, אבל ההערות זה כאילו מוריד מהנשיות שלך, ברור שזה שטויות, אבל עם רגשות אי אפשר להיאבק... שימעיט בהערות.

לדעתי בעלך.נוגע בעצב החשוף של "אשתי הכי טובה" ועושה השוואות מול אמא שלו ומשנמך את המקום שלך בבית מולה בדבר חשוב. וכן, זה מעצבן כי זה ביקורתי.

אני לא כותבת את זה כדי שתפתחי מולו חזית חלילה אלא כדי לנרמל לך את התחושות ושלא תרגישי שמשו בך לא בסדר.

בניתם בית, זה את והוא ולא הוא והאוכל של אמא שלו ואת. ואת זה כולל כל מה שמגיע עם החבילה..

אחן בעיה שיאהב את האוכל שלה, טעמים של בית ילדותנו זו נוסטלגיה, זה מקום מוכר, זה המקום להרגיש קצת ילד שןב, אבל בניתם בית משלכם כבר,  ואני הייתי אומרת לו שיפסיק להיות על תקן מבקר מזון. כל מתכון ששני אנשים יכינו יכול לצאת קצת שונה וככה זה. אבל העיקר - אתה גורם לי להרגיש פחות טובה וזה לא נעים וזה פוגע. אני רוצה מסורת אוכל משלנו בבית ולא העתק הדבק של מה שאתה חווית בלבד.

חיבוק♥️

נראה לי שיש מקום להגיד שהדיונים האלו פוגעים 

ושהוא מוזמן לתת הערות חיוביות וענייניות

כמו: תודה לאמא שטרחה על האוכל/ראיתי שהשקעת זמן בהכנות/איך המטבח נקי/תודה שעשית קניות

בקיצור לא יודעת, דברים על מה שכן טוב ולא על מה שלא.... 

היה לי ברור שתגידו לי לקחת את העניינים הפרופורציות המתאימות ולתת לו לאכול מה שרוצה.

אנסה לראות איך אני מעלה את הנושא בעדינות

שוב תודה ❤️

אותו מתכון יכול לצאת ל2 אנשים אחרת לגמרי.

ואין מה לעשות. ככה זה.

האוכל של אמא שלו זה האוכל שלה.

האוכל שלך זה האוכל שלך.

ובאופן אישי לא הייתי מנסה להכין כמו של..

כי אף פעם זה לא יצא בדיוק.

אני מחזקת אותך להיות בטוחה בעצמך ובאוכל שאת מכינה.

גם אם הם לא נחמדים.

יש אנשים שאוהבים להתלונן. שלהם.

אנחנו נעזרים המון באוכל של אמא שלו כי גרים קרוב,

אבל בעיקר כי אני לא אוהבת לבשל.... מעדיפה לקבל של אחרים ולא לעמוד במטבח. מקבלים גם מאמא שלי. אמא שלי מבחינתי היא בשלנית על ואני כ"כ שונה ממנה ומעולם לא היו לי יומרות או שאיפות להכנס למטבח לפני שהיה צורך כזה.

 היום התיעדוף זמן שלי יקר ולעמוד במטבח בצורה יצרנית או כי "חייב" או כי "שבת" זה לא אני. יכולה להתחבר יותר לנסות להכין דברים כשבא לי ומתוך רצון אבל לרוב אין זמן

לאחרונה התחלתי לגלות עצמאות והוא דווקא נותן לי המון בטחון לגבי מה שאני מנסה ומכינה אבל עדיין-לקבל אוכל עוזר לי אז אני מעריכה ואומרת תודה. 

הילדים כן רגילים לאוכל של חמותי וזה מעצבן שמה שעזר לי בהתחלה יכול להפריע כשהרגלתי אותם לאוכל שלה ואת שלי הם פחות אוכלים אבל לפעמים, כשמרגישה שבא לי שיהיה רק אוכל שלי בבית שלנו, המחשבה חולפת מהר כי אני לא אעמוד ביצור 

הכי מצחיק כשכל אחד מאיתנו טועם ואוהב את האוכל של האמא של השני (הוא של אמא שלי ואני של חמותי) או להפך, כשכל אחד נצמד למה שאמא שלו מכינה.

האמת שזה לא כזה "קליל", לפעמים הייתי רוצה שיהיו לי יכולות נשיות לייצר אוכל תמיד, וגם שיצא טוב וגם שאני אוכל לפתח "עצמאות" ו"לעמוד על הרגליים" כמו חברות אחרות ונשים בכללי בענייני בישול, זה גם מתקשר לי עם טעמים של בית וחמימות ולפעמים מרגישה חוסר בטחון רציני או רצון להיות מישהי אחרת בזה. כזו שגם אוהבת לבשל, גם יוצא לה טוב וגם מארחת אחרים.        זה רחוק ממני שנות אור וגם מפנטזת שהיה לי זמן להתנסות בבישולים במקום לעבוד. אבל צריך לעבוד והעבודה שלי היא גם אחר הצהריים

מעבר לזה שיש את העניין שלך מול עצמך והבטחון,

נראה לי שכדאי כן לשתף אותו בתחושות שלך.

להגיד לו אפילו שאת מרגישה פחות מוצלחת בתחום, שההשוואות והדירוגים והאמירות האלה גורמות לך להרגיש פחות טובה בזה, ואת ממש תשמחי אם יוכל להפסיק ואפילו להחמיא לך..

(ואת העניין שלך מול איפה שזה מפעיל אותך; השוואה לאחרים/את לא מספיק טובה וכו' כמובן גם כדאי לעבד)

שיש הבדל שצריך לשים לב אליו בין להכיר את עצמך במעלות ובחסרונות שלך לבין לספר לעצמך סיפורים על מי את ולהגביל את עצמך לסיפור הזה.

תפסו אותי המילים של - חסר לי איכות מסוימת, או שאין לך נוכחות שמושכת עניין, או חוסר ביטחון שמקרין -  לי זה נשמע יותר כמו אמונות מגבילות שאת מגבילה את עצמך לתוכן.

כל אחד מושך מישהו בדרכו, ולכל איכות יש מקבל איכות.

אפשר לראות את זה נגיד ברשת - לטוב ולרע, כל תוכן וכל איכות מוצאת את קהל יעד שלה.

אולי לא מצאת או לא כיוונת ליעד המתאים.

אולי את רוצה בגדול אבל התוצאה היא קטנה (איכות וכמות לרוב לא באים יחד)

אולי משמעות היא לא כזאת ענקית ובומבסטית כמו שמספרים והיא בפעולות הפשוטות.

ותשאלי את עצמך כמה השוואה למשמעות של אחרים מנהלת אותך?

מה הכוונה שלא חווית הצלחה?

יש הרבה מקום לנתח את מה שכתבת והוא גם תופס אותי בשלב מסוים כזה.

א. לא בשלב של לספר לעצמי סיפורים על מי אני  ולהגביל את עצמי לאמונה מגבילה- אני מדברת על נסיונות במשך מעל 20 שנה.. אני מאלה שדוקא מעיזים .תמיד אומר כן להזדמנות שיש גם אם חוששת..מתנסה בסוגים חדשים של עבודות..

מודעת מאוד לעצמי.. ומאוד מנסה לעבוד נכון נול עצמי

התחושה של ''אין לי נוכחות שמושכת עניין'' היא לא איתי מראש היא פשוט המציאות..כל עבודה -זה מה שקרה בסוף..אני ניסיתי ככל יכלתי .לא באתי עם 'בטח לא יאהבו אותי'.. ופשוט קשה לי הלייצר קשרים בקבוצה..וזה התוצאות..לא נוצר קשר עם הבנות שהדרכתי או שהיתי בתפקיד מולן..

ב. יכל להיות שבאופן יבש אפשר לומר שאחד על אחד יותר עובד לי..ובעיקר במקום יותר טיפולי.

אבל אחרי התנסות בטיפול אישי שטיפלתי שנים בבנות

הבנתי שזה לא הנישה שטוב לי

מכל מיני סיבות..כרגע ממש לא רוצה בזה..רק לשיחות של מפגש -שתיים..אין לי רצון למהלכים ארוכים ומייגעים

ובטח לא לשיווק שהכי זר לנפש שלי..

וגם רוצה להביא מעצמי עוד דברים שטובה בהם ולא רק זה

ג.לא מדובר כלל בהשוואות או רצון להצלחות גדולות וכו..

אם אין את התכונות שצריך בשביל שליחות מסוימת אולי השליחות שלך היא אחרת.

על העבר הייתי אומרת מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ועל העתיד הייתי מנסה למצוא מה מתאים.

הלוואי והייתי יודעת מה השליחות שלי. לפעמים ממש מעסיק אותי איך יודעים. אבל לדעת שמשהו הוא לא השליחות זה יותר אפשרי

שקשור בקשר עם אנשים אחרים.

אלה באמת תכונות טובות, אבל לא לכולם הן נצרכות כדי לקיים את השליחות שלהם. יש שליחויות שלא דורשות קשרים בין אישיים...

בכל אופן, לדעתי רוב האנשים לא באמת מוצאים את *ה*שליחות שלהם, הייחודית להם. אבל בפשטות השליחות של כולנו היא להיות יהודי טוב עובד ה', ובמקרה של אישה - יהודייה טובה שעובדת את ה' בדברים הקטנים בחיים, מטיפול בילדים ועד טיפול בכביסה - ולעשות את זה מתוך תחושה שזה מה שה' רוצה ממני.

לא תמיד זה קל להישאר ב"קטנות" הזו... אבל לפעמים זה באמת מה שנצרך מאיתנו.

(אני כותבת את זה ממקום של אחת שדווקא חושבת שמצאה את השליחות שלה בעולם, וזו שליחות שבעיקרון לא תלויה בקשרים בין אישיים, שגם אני לא טובה בהם. ובכל זאת לא תמיד אני מצליחה ב"שליחות" הזו, והרבה פעמים אני קורסת ולא מתקדמת בכלל ונשארת רק בדברים הקטנים של החיים... וכן, זו עבודה עצמית קשה בשבילי להרפות ולהתמקד בשליחות ה"קטנה" שלי בעולם... עבודה שאני לגמרי מתקשה בה, אז כותבת לך את זה ממקום מזדהה...)

כך או כך, אשרייך על המחשבות העמוקות האלה על החיים❤️

מתפללת איתך שתצליחי להרגיש משמעות...

(אולי שווה לחזור לטיפול, כדי לברר את הנקודות האלה לעומק?)

לא כתבת מה מעניין אותך? מה למדת? במה את כן טובה?

אישית/ מקצועית/ חברתית

מתחילה פנימה

מתחושת הצלחה פנימית

מתהליכים פנימיים שמוּנעים ע"י

למידה מודעות יישום והתמדה

ככה רוכשים יכולות

לכן כדאי להציב יעדים פנימיים

כאלה הנתנים להשגה

ולא תפקיד או הצלחה מקצועית

(הם יכולים להגיע

אבל בהמשך הדרך

אפשר גם לראות שרוב האנשים בתפקידים בכירים הם בעלי יכולות אישיות גבוהות)

גם בתעסוקה וגם בשליחות צריך להיות מחוברים לעשיה, אבל זה לא בהכרח יהיה באותו כיוון.

בתעסוקה צריך יותר הנאה ופידבקים חיצוניים (קידום וכד') ובשליחות מניע פנימי.

יכול להיות שחיפוש תעסוקה עם שליחות קצת תוקע אותך.

לגבי התהייה בסוף, לא, זה לא יכול להיות. לדעתי חלק מהגדרת מימוש עצמי זה להוציא אל הפועל כח שיש בך. בין אם זה משהו שנולדת איתו או כח נרכש.

לפעמים כשאנשים עוברים טרגדיות, ההתמודדות עצמה מולידה בהם כוחות חדשים שלא הכירו ואז השליחות שלהם גם משתנה.

לפעמים השליחות היא להיות במקום פורץ דרך לאחרים.

נניח אשה שרוצה להיות טייסת ומרגישה ששם השליחות שלה, רק שיש באג והיא נולדה אישה.

או דוגמנית שהיא לא במידות של דוגמנית

או מחנכת שמביאה את עצמה בדרך שונה ולא משפיעה דרך הדרך המקובלת.

כולם יכולים להתגבר על המכשול בדרך להגשמת המטרה, רק שהבדל הוא שלא צריך לתקן את ה"פגם" אלא דווקא דרכו להביא את השליחות.

כלומר החיסרון יכול להיות הכלי דרכו מתממשת השליחות, והוא יכול להיות תמרור שלא שם השליחות וצריך לחפש את הדרך הנכונה.

לגבי הטיפול, יכול להיות שיותר מתאים פה אימון מאשר טיפול.

לדוגמה אם יש לך פחד קהל, יכול להיות שבטיפול ניסית שהאישיות "ללא מוצא" תתגבר על הפחד קהל וזה עבודה של שנים,

אבל אם רק בשביל צורך ספציפי תיכנסי לדמות אחרת, אז הדמות החדשה עם ביטחון מול קהל. ואז העבודה היא להיכנס לדמות החדשה ולצאת ממנה, ולא לגרום ל"ללא מוצא" להיות עם ביטחון מול קהל.

הבנת את הדוגמה?

אמאל'ה נראה לי זה הסיוט שלנו כהורים

נראה לי אני גם הייתי בטראומה אם זה היה קורה.

ואיזה נס שבעלך עבר שם בדיוק. ממש סיעתא דישמיא.

אולי כדאי להתמקד בזה. אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות שלנו והקב"ה משלים את השאר.

ב''ה שבעלך עבר שם ומצא אותה

מלחיץ ממש ממש

הגיוני שלוקח לך זמן להרגע❤️

מצד שני אני בטוחה שלך קשה ממש... 

אני רק חושבת אם חלילה הוא לא היה עובר...

טעטע! רק תשמור לנו עליהם 😭

ממש מלאך משמיים... היה לי גם כמה ניסים עם הבן שלי בעבר שכמעט ו... ה ישמור... ואני אומרת, אין , מלאכים שומרים עליו! חיבוק גדול! חוויה מטלטלת מאוד לך כאמא (מאמינה שלילדה זה לא ממש נורא)

הגינה נמצאת מחוץ לבית כנסת שבעלי לומד כל בוקר

ככה שהוא שומע אותה מהגינה הרבה פעמים (בדרך כלל שומע אותה משחקת ושרה)

והפעם הוא שמע שהיא בוכה ויצא כי היה נשמע לו מוזר

אני מנסה להבין אם אני אמורה לדבר איתה על זה

אמרתי לה כשלקחתי אותה מהגן

"היית בגינה ולא היה אף אחד ואז אבא הגיע וחיבק אותך"

אבל אין לי מושג כמה היא מבינה וכמה היא זוכרת

היא מבינה המון בעיקרון

אבל לא מדברת אז קשה להבין כמה

בניגוד למה שמקובל לחשוב

גם תינוקות זוכרים דברים ובמיוחד חוויות טראומתיות,

גם אם זה זכרון שנצרב בגוף והנפש בלי יכולת לתמלל או לתת לו משמעות קוגניטיבית כמו מבוגרים .

לכן חשוב מאוד

לעשות איתה עיבוד..

לדברר לה במילים פשוטות את מה שהיה

ואת כך שבטח הרגישה מבוהלת ועצובה ומפוחדת

ולשקף ולתקף מאוד את החלק שאבא מצא אותה ושעכשיו היא מוגנת ושהכל בסדר!!

וכך שאתם שומרים עליה ושאתם דואגים לה תמיד

לתת הרבה מגע ועטיפה בימים הקרובים

ולחזור ולדבר אליה בצורה פשוטה ומחזקת

לחזור על הסיפור בצורה מסודרת עם דגש על הסיום הטוב ועל זה שהיא שמורה ומוגנת עכשיו

מעבר לכך

הייתי מחדדת נהלים בהקדם עם הגננת

האמת לי זה נשמע מדאיג ולא תקין שכך נשכחה

והאמת שזה דבר בעייתי לקחת מספר ילדים לגינה במסגרת של גן זה המון אחריות ויכולות להיות כאלה תקלות שהשם ישמור יכולות להגמר רע מאוד

לא אומרת כדי להלחיץ אלא כדי להאיר שזה משהו שצריך לחשוב איך לא קורה שוב

חיבוק לך! בהחלט מטלטל

זה מה שחשבתי אז אמרתי לה את זה

היא בת שנה ו8

בעיקרון היא מבינה המון אבל אני לא בטוחה כמה היא נבהלה

את הגינה היא מכירה ממש טוב

ובכל האזור היא מוגנת בעיקרון

זה צמוד לבית של הגננת ויש רק שביל חצץ באמצע

ובצד השני הבית כנסת שבעלי היה

וכל האזור מוקף באנשים שמכירים אותה ויודעים של מי היא 

ולא מסתובבים שם אנשים זרים

אם כן מיד רואים אותם מהבית כנסת...

דיברתי כמובן עם הגננת

היא לגמרי התנצלה ולקחה אחריות

היא חברה טובה שלי

אני באמת סומכת עליה

היא עצמה הייתה מזועזעת שקרה לה כזה דבר

ואמרה לי שהיא חיבקה אותה אחר כך וישבה איתה

ותכלס היא כן חזרה שמחה ורגועה

(באתי לקחת אותה ב2 וזה קרה קצת אחרי 1)

אפילו אם היא לא מבינה מה שאת אומרת.

מניחה שה10 דק בגינה לא היו לה טראומטיות (מה היא מבינה? רק לא ניגשו אליה כמה דקות).

אבל לראות את אבא ואמא לחוצים- ילדים מרגישים. יותר משהם מבינים הם מרגישים.

תדברי איתה (מניחה שבעיקר אליה בגיל הזה).

על זה שאמא היתה קצת מבוהלת כי היא דאגה, אבל היא תמיד שומרת עליה ואוהבת אותה. ושזו היתה בהלה רגעית, ועכשיו הכל חזר להיות רגוע ונעים, רק לפעמים יש רגשות לא נעימים.

זה לא בשביל לפרוק לה. זה בשביל לתווך לה את הסיטואציה ולמסגר לה אותה. 

אבל כן חשוב לי להגיד שמצד הגננת זה מאוד מאוד לא אחראי.

זה לא משנה מתי הילדה מגיעה, היא חייבת לנהל את זה אחרת ולא לפי הזיכרון מהראש שלה.

אני לא אומרת שצריך להחליף אותה, אבל היא חייבת לעדכן אתכם איזה בדק בית היא עשתה עם עצמה ומה היא תעשה כדי שדבר כזה לא יקרה שוב.

לא עם הילדים שלכם ולא עם ילדים בכלל.

בסוף, עם כל האהבה והביטחון בה- שזה סופר חשוב- הילדה נשכחה.

היא יכולה הייתה להכניס משהו מסוכן לפה;

קקי של כלב, פרי מעוך, קליפה של פיסטוק, שאריות אוכל,

עובר אורח (טוב או לא טוב) היה אוסף אותה,

הייתה נשארת רעבה או עייפה או מיובשת מהשמש,

מגיעה לכביש.

אילולא בעלך היה עובר שם, מי יודע מתי הייתה נזכרת.

אולי בארבע כשהייתם מגיעים לאסוף בחזרה?

ומי יודע אם באמת נשארה שם רק 10 דקות?

רק בגלל שאני מכירה אותה מקרוב אני יודעת שזה ממש חריג אצלה

אין כביש ליד רק שביל חצץ

ברור שזה לא בטיחותי להשאיר אותה לבד

במיוחד שהיא עוד לא הולכת

אבל זה לא מסוכן כמו במקומות גדולים כי זה גינה פיצית במקום קטן שמוקפת באנשים שמכירים אחד את השני

בכל מקרה בעלי היה בבית כנסת ליד הוא אמר שאם היא הייתה בוכה הרבה זמן הוא היה שומע

הוא שמע אותה בוכה ויצא אז בטוח היא לא בכתה הרבה זמן

קיצור אני מקווה שהיא בסדר

ואני צריכה קצת להירגע

והגננת בעצמה בטראומה והיא דיברה איתי ואין מצב שקורה שוב כזה דבר

בשבילך, לא נראה לי שבשבילה😅

נראה לי שכדאי לדבר עם הגננת ולתכנן איתה מה היא עושה, כמו רישום וכזה שזה לא יקרה שוב...

איזה טראומה

איך אפשר להירגע מזה כאמא??? חיבוק ענקקק

ואיזה בושות לה

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

מבינה ממש את הפחד ❤️

מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

מה איתך??

חיבוק.

מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.

כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.

תעדכני, אנחנו איתך.

איזה ימים קשוחים ברמות❤️❤️❤️

המעבר בפחד יכול לעזור לפוגג אותו.

לפחד מכל הלב כי זה באמת פשוט מפחיד

ולהפוך את הפחד לתפילות שה' ישמור עליו ועל כולם וישובו לשלום מהרה❤️