מתחשק לי לבכות (קיסרי באפס הפרדה - מבוי סתום)הריון ולידה

כל כך רוצה הפעם ללדת בקיסרי באפס הפרדה. חושבת על הקיסריים הקודמים ודמעות עולות לי בעיניים (הניתוק מהתינוק, ההתאוששות לבד, ההנקה שהגיעה רק בשלב מאוחר, האזפוז בהתחלה בנפרד מן התינוק... אוף )

ילדתי עד כה בשערי צדק. חשבתי שאם אקבע תור לרופאה פרטית ואגיד לה מראש את כל הדרישות שלי, היא תוכל לסדר לי שהן יקרו. עכשיו דיברתי עם המזכירה של הרופאה שאותה לקחתי בניתוח הקודם. היא אמרה לי שהדברים האלה בכלל לא תלויים ברופאה, אלא במיילדת האחראית על חדרי הניתוח. ומתי אפשר לדבר איתה על זה? בטרום ניתוח, כלומר יום או יומיים-שלושה לפני הניתוח עצמו.

וזה פשוט מאוחר מדי! אני רוצה לבחור בית חולים לפי האפשרות שלו לאפס הפרדה בקיסרי! אני לא יכולה לעשות אץ זה בטרום ניתוח...

אני ממש בוכה עכשיו... למה אם כבר נגזלה ממני האפשרות ללדת רגיל, צריך לגזול ממני גם את האפשרות להתחבר לתינוק כמו שצריך מיד לידתו??


מישהי יודעת אם יש סיכוי שבעין כרם או בהר הצופים תהיה יותר אפשרות לאפס הפרדה בקיסרי?

או לחלופין, בית חולים במרכז הארץ עם אפס הפרדה בקיסרי ועם אפשרות לרופאה פרטית? (זה גם חשוב לי מאוד... שאדע מראש בידיים של מי אני נמצאת, ושיהיה צוות נשי ככל האפשר בחדר הניתוח...)



מניחה שיש מי שזיהתה אותי לפי ההודעה הזו...

לא נורא, מתכננת גם ככה עוד מעט לכתוב על ההיריון תחת הניק שלי

חיבוק. מקווה מאוד שתצליחי להגשים את החלום שלך ❤️פרח חדש

רק תוהה

את חושבת שטכנית באמת אפשרי להיות באפס הפרדה אחרי קיסרי? זה אולי אפשרי אם יהיה לך מישהו צמוד איתך 24 שעות.

 

וזיהיתי אותך כבר מזמן 😉

העיקר שיהיה בשעה טובה ומוצלחת

תינוק בריא ושלם ואמא בריאה ושלימה 🌷

 


 

 

כן, זה חלק מהתכנון שלי, שתהיה איתי מישהי בהתחלההריון ולידה

כנראה לא קרובת משפחה, כי אין בדיוק מישהי שתתאים ושיתאים לה, אבל כן מישהי בתשלום, מעין דולה של אחרי לידה.

ובהתחלה ממש, לפני הלילה, גם בעלי יוכל להיות...

בשיבא אין בעיה לגבי אפס הפרדהריבוזום
לגבי רופאה פרטית אני לא יודעת.


בשעה טובה ושהכל יסתדר לך בע"ה בנחת, בשמחה ובבריאות!

תודה! את יודעת לומר לי איך מתנהל שם אפס הפרדה?הריון ולידה

או שבעצם אנסה לקרוא בגוגל...

(אוף, צריכה להיפתח בכלל לרעיון של ללדת מחוץ לירושלים ולהרחיק מהבית עד כדי כך... וגם לרעיון של אשפוז בבית חולים לא דתי... אמנם מקווה שלא אצטרך להיות שם בשבת, אבל עדיין האווירה כולה יכולה להיות שונה...)

יש שם המון חרדיות. היינו בשבת היה אחלהלא מחוברת
ובאמת יש אפס הפרדה אחרי קיסרי שם 
תודה רבה! שווה בירור...הריון ולידה
לי היתה חויה טובה שם בשבת, למרות שרוב הזמן הייתיאושר אקספרס
בהמתנה לחדר 🤣
איזה חדר? חדר לידה, חדר ניתוח או חדר במחלקה?הריון ולידה
חיכיתי לחדר במחלקה של אפס הפרדהאושר אקספרס
מה שיש לי לומר קצת שונה מאיך שאת רואה את זהים...

מבינה אותך אבל בעיניי זה לא כזה משמעותי

גם אני ילדתי בקיסרי, ולא כזה רואה חשיבות בבונדינג הראשוני, אלא קודם כל ההתאוששות שלך

הבונדינג כבר יגיע.... והם כן נותנים לך את התינוק קצת אחרי שנולד. להניק לא רואה אפשרות פיסית אחרי קיסרי אבל אולי יש מקומות שונים. מה גם שהתינוק לא נולד רעב.

ילדתי תאומים בקיסרי, כל האישפוז יותר התחברנו לתינוק B כי הוא היה יותר קולני ותינוק A היה שקט יותר ונוח להם בתינוקייה...

הרגשתי רע שאני לא מספיק מחוברת לתינוק A, היום אני מרגישה רע שאני לא מספיק מחוברת לילד B. וצריכה להקדיש יותר זמן לאחד על אחד איתו

בקיצור, פחות רואה חשיבות בשעות הראשונות לאחר הלידה, אלא על המשך הגידול של הילדים.

אז תנסי לעשות מה שטוב לך, אבל זה לא סוף העולם. העיקר הבריאות ובע"ה יש לך עוד חיים שלמים לגדל את הילדים ולהתחבר אליהם ולבנות את הקשר שלך אליהם.

 

מבחינתך זה לא סוף העולם, מבחינתי כןהריון ולידה

וילדתי כבר כמה קיסריים, אז אני בהחלט יודעת איך זה...

ברור שהחיבור מגיע גם אחר כך, אבל מבחינתי אין תחליף לרגעים הראשונים. גם בשביל התינוק אבל בעיקר בשבילי.

תודה בכל אופן!

בפעמים הקודמות -שושנושי

חווית אפס הפרדה אחרי קיסרי?

אם כן - למה לא ללכת לשם?


 

שמעתי בעבר במעומעם על לניאדו שמאפשרים את זה, אולי כדאי לבדוק את זה. 

לא הייתי באפס הפרדה כי הם לא היו אלקטיביים...הריון ולידה
ועל זה בעצם אני בוכה כי לא מסוגלת לעבור שוב אל החוויה שעברתי בקיסריים הקודמים... (עברתי גם לידות רגילות, ולמרות שחלקן היו לא פשוטות, החוויה שאחרי פשוט אחרת לגמרי! חיבור מיידי לתינוק, הנקה - לפעמים מיידית, לפעמים קצת אח"כ... אפס הפרדה ממש לא היה לי אף פעם, כי זה משהו חדש בשערי צדק. אבל כן הייתי בביות מלא...)
נכון שלטווח הארוך זה אולי לא משנהYaelL
אני עד היום נזכרת עם צביטה בלב שכשילדתי את התאומים שלי בניתוח אחד היה אצלי יותר והשניה היתה יותר בתינוקיה כי נזקקה לעירוי סוכר, ומרגישה שהזנחתי אותה, וכיום הם בני 11... אז בהחלט מבינה גם את הפותחת ובהחלט יש לזה חשיבות ידועה לגבי הנקה ויצירת קשר. נכון שכנראה סוף העולם זה לא אבל אם אפשר להיות ביחד ולא להפריד להמון שעות זה בוודאי עדיף ומשפר את חווית הלידה משמעותית.
רשמתי שתעשה מה שיכולהים...

אבל בכוונה הדגשתי את הצד השני, כי אם לא תצליח שתדע שזה לא נורא....

אני חושבת שצריך לברר את זה מול בית החולים.מוריה

ושיהיה בשעה טובה. בבריאות ושמחה.

השאלה אבל מתי מברריםהריון ולידה

כי לפי המזכירה של הרופאה בשערי צדק זה משהו שמדברים עליו רק בטרום ניתוח...

אבל טוב, אולי באמת אנסה את הדרך הזו. לברר קודם בבית החולים ורק אחר כך לחפש רופאה פרטית בהתאם...

תודה!

לא חושבת שהיא צודקת.מוריה

יש נהלים לבי"ח.

ובד"כ הם נקבעו כבר מראש. אלא אם יש שינוי בנושא.

 

אולי האתר הזה ייתן לך מענה-

האתר והמדריך הרשמי להורים - ארגון אפס הפרדה בישראל

 

מסכימה. זה גם מה שאנ יודעת.המקורית

אני ילדתי בבית חולים עם אפס הפרדה מראש. זה מוגדר כנוהל ולא החלטה של אף אחד באופן אישי

כן, כבר חפרתי באתר שםהריון ולידה

נדמה לי שהוא לא מאוד עדכני (כי עדיין כתוב שם מה הנהלים לחולות קורונה ולמבודדות), אבל פניתי אליהם במייל. הם כתבו לי שאין אפס הפרדה אחרי קיסרי בירושלים, ושכדאי שאפנה אליהם במייל ו"אאיים" עליהם שאם הם לא מאפשרים אפס הפרדה בקיסרי לא אבוא ללדת אצלם.

אבל לא רואה טעם בזה... כי בשביל שהם ישנו נהלים צריך שהרבה יולדות יפנו אליהם בבקשה הזו, וזה משהו שעלול לקחת זמן, שאין לי... מה גם שאולי כן אחליט לוותר על החלום המלא של אפס הפרדה בשביל הקרבה לבית,ואז זה יהיה כאילו שקר אם אומר להם שלא אבןא ללדת שם אם אין...

ל'בעלות' האתר יש גם קבוצה בפייסבוקבארץ אהבתי

שבה מתרחשת רוב הפעילות שלהן.

את האתר הן הקימו באיזשהו שלב כדי שגם מי שלא בפייסבוק תוכל להיחשף לתכנים שלהן, אבל הגיוני שהם לא מתחזקות ומעדכנות אותו כל הזמן, כי גם ככה העבודה שלהן בזה היא די בהתנדבות.


אם כבר שאלת אותן לגבי אפס הפרדה בירושלים והן אמרו לך שאין, אז כנראה שזה כן מידע מעודכן.

בכל מקרה, אם את כן רוצה לשקול בית חולים מחוץ לירושלים, אז אני יכולה לנסות לבדוק בשבילך דרך הקבוצת פייסבוק.

(אני לא יודעת מידי פעילה בפייסבוק, אבל כן מחוברת לכמה קבוצות עם תכנים שרלוונטיים אלי, מנצלת את זה בעיקר לשאלות, כשיש לי...)

רק אם תוכלי, אז באמת אשמח שתבררי...הריון ולידה

או שאשלח שוב מייל למנהלות של האתר...

תודה!

אני לא יודעת לגבי קיסרימשמעת עצמית

כלום.

רק מה שברור ששערי צדק נחשב בית חולים הרבה יותר שמרן בתפיסה של מה בבחירה של המטופל ומה בהחלטה של הצוות הרפואי.

ילדתי שתי לידות בשע"צ ועכשיו ילדתי בעין כרם וזה היה מורגש מאוד ההבדל בגישות. בהדסה הם באים בגישה הרבה יותר פתוחה ונותנים להחלטת היולדת את רוב הדברים. אני מניחה שזה משמעותי מאוד גם בשאלה כמו שלך . יש להם אופציה של תכנון ושיחה עם מיילדת לפני הלידה, ממליצה ממש ללכת ולשמוע מה הם אומרים.


בהצלחה!

יודעת להגיד לגבי עין כרםחיים חדשים🍃

שכשהייתי שם במחלקת אפס הפרדה הייתה איתי מישהי בחדר אחרי קיסרי

 

מניחה שבגלל שהם נחשבים פחות ״שמרניים״ משערי צדק הם יותר יאהבו את זה...

 

בהצלחה ובשעה טובה!

את מתכוונת לבעות מלא... אפס הפרדה זהמקרמה
שאת כל הבדיקות לתינוק עושים בחדר של היולדת


אחרי ניתוח זה אומר- בידר ניתוח 

אה, תודה על הדיוק...חיים חדשים🍃

באמת לא ידעתי שיש הבדל

אני הייתי בעין כרם בביות מלא (לידה רגילה)השקט הזה

ובחדר לידה כמעט לא בדקו שום דבר..

רק אחרי ההתאוששות עלינו למחלקה ושם עשו כמה בדיקות בחדר בדיקות (כשאני איתה) ואחכ הלכתי איתה לחדר. שאר הבדיקות שעשו לה היו בחדר.

לא ככ מבינה את ההבדל ואת הדקויות בין זה לבין אפס הפרדה

אפס הפרדה כשמו כן הואמקרמה

שהתינוק והאמא לא נפרדים אפילו לא לרגע.

בלידות תקינות באמת עושיםנטת המינימום בחדר לידה

ואז בדרך למחלקה עוצרים בחדר ילודים, מריצים מה שצריך בנוכחות האמא ואז עוברים למחלקה

אבל כשהלידה לא משעממת והאמא זקוקה להתאוששות כמו אחרי ניתוח או אם יש סיבוך אחא- אפס הפרדה כבר פחות מסתדר

----

ביות מלא/חלקי מתייחס לאופי האשפוז במלקה

אני הייתי בעין כרם באפס הפרדהאושר אקספרס
והיו שם כמה נשים אחרי קיסרי
השאלה ממתי אחרי הניתוח היא הייתה שםהריון ולידה

כי גם בשערי צדק הייתי בביות מלא אחרי קיסרי, אבל רק יממה אחרי הניתוח... (לפני כן הייתי כבולה - כן, ככה הרגשתי - למחלקה הרגילה, והאחיות שם בקושי הקשיבו לי כשביקשתי שיביאו אליי את התינוקת...)

בכל אופן, נשמע מכן שבאמת כדאי לי להתקשר להדסה עין כרם ולברר. בתקווה שלא יגידו לי לחזור בעוד חודשיים...

למי בדיוק להתקשר שם? למחלקת יולדות? מחלקת נשים? לא מכירה מספיק בשביל לדעת איך זה בנוי שם...

הייתי מתחילה בלהתקשר לעין כרםשלומית.

שהם נחשבים בית חולים יותר בגישה טבעית ולברר איך זה שם.

באחת הלידות שלי הייתה איתי בחדר במחלקת אפס הפרדה מישהי אחרי קיסרי אקטיבי. לא יודעת אם באמת זה היה 100 אחוז אפס הפרדה אבל ייתכן שהם יותר פתוחים לרעיון משערי צדק.

בהצלחה רבה!

תודה! את זוכרת כמה זמן אחרי הניתוח היא הגיעה לשם?הריון ולידה

אם מיד יחסית או אחרי יממה? (שככה עושים בשערי צדק)

ולאן בדיוק כדאי להתקשר כדי לברר? מחלקת יולדות?

בעין כרם אין אפס הפרדהאופק המדבר

בהתאוששות נמצאים שעתיים בחדר התאוששות כללי ללא התינוק.

אח"כ יכול לחזור אלייך. 

ואין להם שום אפשרות לגמישות בזה? הריון ולידה
הפתרון שחשבתי - להיות בהתאוששות במחלקה עצמה. האמת שאם צריך אז אפילו לא אכפת לי לשלם לאחות פרטית ש"תשמור" עליי שם בהתאוששות. השאלה אם יש כזה דבר בכלל...
..oo
דיברתי עם רופא פרטיאופק המדבר

ואמר שלא

אני גם לא מבינה למה לא לעשות התאוששות ליולדות בלבד, כי זה עולה להם עוד כסף והם מעדיפים לא לבזבז אותו על יולדות... מתסכל מאוד! 

אז מבינה שאין לי מה להתקשר כדי לברר הריון ולידה
מתי עשית את הבירורים האלה? אולי יש סיכוי שמשהו השתנה?
לאחרונה ממשאופק המדבר

אני לקראת לידה בעז"ה ולצערי אין מקום מושלם.

אני העדפתי להתמקד במקצועיות הרופא ושיטת הניתוח, החיסרון היחיד זה שעתיים(! ) בהתאוששות...

מעדיפה לא לחשוב על זה😔

חוץ מזהאופק המדבר
זה הבי"ח שנתן לי הרגשה הכי טובה עד כה עוד לפני הניתוח. 
חיבוק גדול ומזדהה לך...הריון ולידה

לא יודעת מה אבחר בסוף בכצמי, כי גם לי חשובה המקצועיות... בכל זאת, זה קיסרי רביעי...

מקווה שזה יעבור לך בשלום.

רק ממליצה לך למצוא מישהו שיהיה איתך בהתאוששות (בזמן שבעלך נמצא עם התינוק), כי להיות לבד בהתאוששות זה הכי נורא...

זה באמת לא נעים ההתאוששותאופק המדבר

אבל אין לי ממש מי שיהיה איתי...

נקווה שיעבור טוב

את ההתאוששות בניתוח האחרון שרדתי בזכות המוזיקההריון ולידה

שמעתי באוזניות שירים אמוניים מחזקים (מפלייליסט שהכנתי לי בשביל ללוות לידה רגילה...) וזה איכשהו עודד והחזיק אותי.

אולי זה יעזור גם לך... ❤️

רעיון! בהחלט אפשראופק המדבר
לנצל את זה להרפיה טובה. 
לא יודעת אם זה אופציה מבחינתךאני10
אבל האבא יכול ללכת עם התינוק לבדיקות כשאת בהתאוששות ולהחזיר אותו אלייך כשתעלי למחלקה
זה מה שעושים בדרך כלל. לא מספק אותי...הריון ולידה
כמעט בטוחה שזה לא היה אחרי יממהשלומית.

אלא ישר מהתאוששות.

דרך אגב, בשערי צדק, אם מאוד מאוד מתעקשים איתם, הם נותנים ביות מלא גם אחרי ניתוח, בתנאי שיש לך מלווה ל24 שעות הראשונות.

בשביל זה את צריכה מלווה, ולדעת להתעקש...

כן, אני חושבת שבאמת אתעקש על ביות מלא ומלווההריון ולידה
השאלה אם לעשות את זה רק בטרום הניתוח או שעדיף לפני...
לא נראה לי שיש לך מה להתעקש לפני כי כל עוד את לאפרח חדש

בלידה או לא בטרום ניתוח

את לא בדיוק 'נספרת' שם.

לא יהיה להם איך לרשום סיכומים ביניכם וכו'

אז מה אני יכולה לעשות? הרי זה אחד הפרמטריםהריון ולידה
שלפיו אבחר בית חולים ללדת בו, אני לא יכולה לעשות את זה ברגע האחרון...
כמה זמן לפני הניתוח זה הטרום ניתוח?פרח חדש
אוקי. אז נראה לי תלכי לבית החולים הרצויפרח חדש

שם תתחילי בלשאול אותם מה המדיניות בקיסרי והאם יש פתח להתגמשות.

אם את רואה שהם לא בעניין לשתף פעולה, תסעי למקום אחר.

וככה עד שתגיעי למקום שיהיו קשובים לך.

תתחילי מהמקום שהכי נוח לך מבחינת מיקום/רופאים/מקצועיות


אני יודעת שזה נשמע מאוד קל וסבבה אבל בפועל זה מסורבל. אבל לא רואה דרך אחרת.

מה פתאם, לי עשו יום לפנישריקה

טרום ניתוח זה כמה ימים בודדים לפני ניתוח

בוולפסון בקיסרי זהב?התחברתי במיוחד
סליחההתחברתי במיוחד

כשהגבתי שבערך חודש לפני- חשבתי שאני מגיבה  להתכתבות שלי עם הפתוחת

בקיסרי זהב זה כמה שבועות לפני

באמת בשאר זה בד"כ יום לפני או משהו כזה 

בשערי צדק זה יום או כמה ימים לפני...הריון ולידה
אם זיהיתי אותך, אז מזל טוב🙂וגם אם לאבוקר אור
לא יודעת לענות אבל אולי אלמד מהתשובות גם בשבילי
❤️❤️ בהצלחה גם לך בזה...הריון ולידה
אני לא חושבת שבשע"צ זה אפשריאמא חדשהה

כי ההתאוששות שם היא בחדר התאוששות כללי שאי אפשר להכניס אליו תינוקות

כדאי להסתכל קצת בקבוצה אפס הפרדה באינטרנט ו/או באתר

בתי חולים שמאפשרים אפס הפרדה אחרי קיסרי זה במקום שמקצים יום מיוחד לקיסריים כאלה ואז יש חדר התאוששות ייעודי לקיסריות

תודה רבה!הריון ולידה
וולפסוןהתחברתי במיוחד
מבינה אותך מאד


אני גרה באזור ירושלים ובשביל אפס הפרדה לאחר קיסרי נסעתי במיוחד לבית חולים וולפסון. יש להם משהו שנקרא "קיסרי זהב" ואפס הפרדה בקיסרי. כולל הנקה וזה שהתינוק.ת לא עוזב אותך כבר בחדר הניתוח. ההתאוששות היא גם עם התינוק.


עוד בונוס זה שהחדרים במחלקת יולדות פרטיים


במחקר שאני עשיתי- זה בית החולים היחיד שמאפשר קיסרי בצורה כזו.


לי הניתוח עצמו היה ממש חוויה מתקנת.


בחירת רופאההתחברתי במיוחד
אגב, בקיסרי זהב אפשר גם לבחור מנתח/ת מהצוות שלהם. אותי ניתחה ד"ר נעה גונן והיא הייתה מדהימה. הרגשתי שאני מטופלת ברפואה פרטית למרות שלא שילמתי שקל.


את בית החולים עצמו אי אפשר להשוות לבתי חולים בירושלים (לרעת וולפסון) אבל לי זה היה שווה את זה לגמרי 

וואו,תודה! נשמע הכי טוב עד כה!הריון ולידה

מה לא טוב בוולפסון לעומת בתי החולים בירושלים?

איך הם מבחינת נתינת מקום לדתיות?

ואיפה בדיוק הם ממוקמים?🤔

זה בחולוןשושנושי
הבדלהתחברתי במיוחד

זה בית חולים ישן הרבה יותר, בחוויה שלי צוות האחיות הרבה פחות נחמד ובכלל פחות נעים שם.


מבחינה דתית- זה לא בית חולים דתי ואין הרבה צוות ומטופלות דתיות.  בשבת בשבילי היה יותר מאתגר אבל הסתדרנו. זה שיש חדר לבד כבר מקל מאד ויש מקום לבן הזוג (או למלווה אחר) לישון לידך (יש לו אפילו ספה נפתחת)


ממליצה לך לחפש בפייסבוק על קיסרי זהב בקבוצת "קיסרי נולד" ובקבוצה של אפס הפרדה.

תודה רבה!הריון ולידה

האמת שאחיות לא נחמדות זה באמת חיסרון... במה זה מתבטא? (בקיסריים הקודמים שלי חוויתי חוסר הבנה מצד האחיות כשרציתי להיו  כמה שיותר עם התינוק, אבל אלה היו אחיות במחלקה הרגילה. בביות הן היו מקסימות ממש)

ישן וכאלה לא אכפת לי. כן קצת חשוב לי שתהיה מיטה נוחה, כי קשה לי לישון על מיטה לא נוחה. אבל ראיתי שהם משחררים שם אחרי 48 שעות מקיסרי, שזה פלוס גדול מבחינתי.

עוד שאלה - איזה מספר קיסרי ילדת שם? חוששת שאולי מכיוון שבשבילי זה קיסרי רביעי, עדיף לי לבחור ברופא מקצועי מאוד...

עונה ומפרטתהתחברתי במיוחד

גם לי זה היה קיסרי רביעי (לצערי הלידות שלי היו רק בקיסרי)


המיטות מתכווננות חשמליות אז זה ממש נוח אחרי קיסרי (ולא רלוונטי בשבת למי ששומרת שבת)


לא כ"כ יודעת להסביר על חוסר הנחמדות- חלק ממי שפגשנו גם היו ממש בסדר ואף אחת לא הייתה באמת לא נחמדה. פשוט לעומת בתי החולים האחרים שילדתי בהם (בירושלים ובמרכז) שם האחיות היו הרבה יותר סבלניות ומאירות פנים.


בהקשר לאפס הפרדה- קחי בחשבון שאת כל הבדיקות לאורך האשפוז צריך לעשות בתינוקייה (את עדיין צמודה לתינוק. פשוט צריכה ללכת לתינוקייה לבדיקת רופאה, שקילה וכו ולא באים אלייך כמו בביות מלא בבתי חולים אחרים).


אפרט על הקיסרי זהב

כמה שבועות לפני הקיסרי את מגיעה לבית החולים להיכרות, תיאום ציפיות (האם בן הזוג רוצה לחתוך את חבל הטבור? האם רוצים לרחוץ את התינוק מייד אחרי הלידה? בקשות מיוחדות?) וגם מעבר על התיק הרפואי. אז את גם מבקשת מי ינתח אותך. הם מביאים דף הסבר (נניח מציעים להכין פליליסט שהם ישמיעו במהלך הניתוח) וגם זמינים בווטצאפ

ערב לפני הניתוח יש זום קצר עם הצוות המנתח (מנתחת, עוד רופא, מיילדת, דולה) להיכרות  ותיאום ציפיות

בניתוח עצמו (לפחות אצלי שדר גונן ניתחה והייתה גם מיילדת פשוט מדהימה שלא עזבה אותה לרגע) הסבירו לי כל מה שעשו (עד שלא התאים לי) וממש התייחסו אלי. כשהתינוקת יצאה לא שקלו אותה ולא רחצו אלא מייד העבירו אלי והיא הייתה עלי עד סוף הניתוח והמיילדת עזרה לי להניק. משם לקחו אותנו להתאוששות ביחד (יחד עם בן הזוג שלי). בחדר היה עוד זוג אחד (היה וילון מפריד)


באשפוז עצמו אני לא יכולה להגיד בכלל שהרגשתי ששאר האחיות בקטע של ביות מלא או אפס הפרדה אבל הם גם לא הפריעו לנו...


לי זאת הייתה חוויה אחרת לגמרי מהניתוחים הקודמים

תודה רבה על הפירוט!הריון ולידה
התיאור של הניתוח עצמו נשמע ממש טוב, אבל התיאור של האשפוז קצת פחות... לא היה לך קשה ללכת לתינוקייה בכל פעם בשביל הבדיקות? נשמע לי קשה...
היה מבאסהתחברתי במיוחד

היה קשה- ביום הראשון לדעתי לא היינו צריכים ללכת בכלל כי בהתאוששות כן בדקו אותה אילנו.

בהתחלה רק בן הזוג שלי הלך איתה (זה לכמה דקות) ובשבת כבר הצטרפתי גם. הכריח אותי ללכת אחרי הקיסרי...


לי זה היה לגמרי שווה את זה

יש בזה משהו נכוןהריון ולידה

(אני בקיסרי הראשון שלי הייתי חייבת ללכת לפגייה, ואין ספק שזה עזר להחלמה המהירה יחסית שלי אז. אם כי זה קשור גם לזה שזה היה קיסרי ראשון ולא מתקדם, מן הסתם...)

אבל עדיין אני מעדיפה שהכרח ללכת יבוא ממני ולא בגלל אילוצים כאלה...

זה בדיוק מה שהפותחת רצתהשושנושי

אלופה על העדכון! 

שמחה בשבילה..

חיבוקמנסה לעזור

אין לי המלצה לגבי בי"ח מתאים

רק עצה שלי, מנסיון: לא להתייאש ולהתפלל על זה המון!!
במקביל לבירורים ולבחירת רופא/ בי"ח מתאים- כל הזמן להתפלל על זה!! לא להפסיק!!
 

שיהיה בהצלחה ובשורות טובות!!

ונראה לי זיהיתי..

המון ס"ד, בריאות ונחת. אמן

 

אמן! תןדה על התזכורת להתפללהריון ולידה
בכל פעם שאני מתחילה לבכות מהמחשבה על זה - אני צריכה להפנות את הבכי לתפילה... עושה את זה, אבל לא מספיק. אז תודה!
בהצלחה ובשורות טובות!!מנסה לעזור

מזכירה את זה גם לעצמי לגבי דברים אחרים..

 

בתור קיסריתYaelL
מבינה אותך ממש, גם אני הייתי רוצה דבר כזה אחרי הלידות הקודמות. שמעתי שיש בשיבא אופציה כזו, אפס הפרדה וקיסרי ידידותי, אם זה מסתדר לך מבחינה גאוגרפית.
תודה! אכן בגוגל ראיתי את זה.הריון ולידה
את יודעת אם יש בשיבא רופאות פרטיות טובות לקיסרי?
אין פרטי ברפואה ציבוריתאופק המדבר
רק בירושלים יש שר"פ לפי מה שביררתי
אה, כן? רק בירושלים יש רופאים פרטיים?הריון ולידה
אוף, זה קשוח כי שוב, יש לי דרישות מעבר לאפס הפרדה (שיהיה צוות נשי ככל האפשר, שאכיר את מי שעומד לנתח אותי וכו'...) ואת אלה אפשר לדרוש רק בפרטי...
נכוןאופק המדבר

ללדת בניתוח זה לא הבחירה הראשונית מן הסתם...

לי עדיף לוותר על השעתיים בלי התינוק כדי לקבל רופא מקצועי וניתוח שישמור טוב יותר על הגוף שלי מאשר הזמן אחרי הלידה.

יש רופאים שמנתחים בשיטה מינימלית יותר מהסטנדרט וזה יכול להשפיע על ההידבקויות בהמשך וכמובן ההחלמה קלה יותר. בעיניי זה בעדיפות ראשונה.

למרות שזה ניתוח לא ראשון בכלל בשבילי ועברתי תהליך יפה של השלמה, עדיין כל פעם הפצע נפתח מחדש, האכזבה וההחמצה שלא אחווה לידה רגילה...

אני מנסה לעשות את המקסימום האפשרי בנתונים הקיימים ושתהיה חוויית לידה טובה.

חיבוק גם לך, מזדהה מאוד עם תחושותייך... ❤️הריון ולידה
בדיוק מישהי כתבה על אפס הפרדה בוולפסוןאוויר לנשימה

שהיה לה אחרי קיסרי זהב, בקבוצת הפייסבוק של אפס הפרדה.

יש שם כמה פוסטים על זה עכשיו.

אחרי 3 פעמים אפס הפרדה מבינה אותך וממש מקווה בשבילך שיצליח!!!! בקלות ובבריאות

אמן ותודה!הריון ולידה
בעין כרםlizi
הייתה איתי בחדר אישה שילדה בקיסרי (חירום אני חושבת) והיא עברה לאפס הפרדה אחר יום מהניתוח
יום אחרי יש גם בשערי צדקהריון ולידה

אבל זה לא אפס הפרדה אלא ביות מלא. וזה לא מספיק לי...

תודה!

את מתכוונת לזה שבהתאוששות כבר תהיי עם התינוק?אושר אקספרס

אם כן אז לדעתי תשאלי בוולפסון ובתל השומר.

לא נראה לי שזה קיים בירושלים, אבל אולי אני טועה 🤷‍♀️💜

כן, זה מה שהייתי רוצההריון ולידה
אני יודעת שעקרונית לא קיים כזה דבר בירושלים, אבל חשבתי אולי יוכלו לסדר לי משהו כזה, התאוששות במחלקה עם אחות בתשלום, או משהו כזה... השאלה איפה אני יכולה לברר ולשאול על זה...
לא מאמינה שיתנו להתאושש במחלקהאורוש3

פשוט לא עושים את זה.

צריך חדר התאוששות ייעודי אבל כנראה זה לא בראש מעייניהם. בטח כשאין תחרות. ברגע שאחד מהם יעשה בירושלים בטח גם האחרים.

הלוואי שעד שאחזור לעין כרם יהיה כבר. את שאלת שם? למרות שמהתגובות פה לא נשמע מבטיח. 

אוף, אולי באמת אין סיכוי הריון ולידה

עוד לא שאלתי בעין כרם, אבל נשמע מכאן שזה די אותו דבר...

(היום ממש הרגשתי בדיכאון מכל זה... רק בכיתי ולא הייתי מסוגלת להמשיך בבירורים על זה...)

חיבוק נשמהאורוש3

אני איתך לגמרי ברעיון של אפס הפרדה. מאמינה בזה בכל ליבי. אבל אהובה זה לא מה שאת רוצה לשמוע אבל אני ממליצה לך ממש ממש לשחרר את זה.

תשלחי את הבעל עם התינוק כמוני. הם יכולים להמתין להנקה שעתיים. הם נולדים עם מספיק מזון בגוף. שיחזיק עור לעור או יכרבל קרוב אליו בכל הטיפולים. לכי לאחד מבתי החולים בירושלים שאת מכירה ושהגיוני גם כדי שהבעל יוכל יותר להגיע. הם בתי חולים מצויינים. תביאי עזרה בתשלום ליממה הראשונה.

התינוק רגיל גם לאבא. מכיר את הקול שלו מהבטן. זה באמת באמת בסדר גמור.

החיים לא אידאליים. אנחנו רק עושים את המקסימום. ונותנים גם מקום לקב''ה.

ואני באמת כותבת בתור אחת שאיתך לגמרי. את לא צריכה לשכנע אותי בחשיבות.

אבל זה זולל לך אנרגיה ברמה שזה פלוס האנרגיה שתידרש להיות מחוץ לירושלים מרגישים לי מחיר גבוה מדי.

יש לך עוד קטנים בבית גם. הבעל יתמרן. הם ירצו לבקר. בסוף כל אלה גם ישפיעו על הרווחה הנפשית שלך ועל התינוק.

אני כן נוסעת לעין כרם מעל שעה. בגלל סיבות אאוטינג. אבל כמעט כל בי''ח הוא בטווח השעה פלוס מינוס מאיפה שאני אז ההבדל פחות דרמטי.

החלטות טובות...

את מותק, תודה!הריון ולידה

יש מצב שבאמת אצטרך לשחרר בסוף... אבל כנראה שזה יהיה תהליך ארוך

בכל אופן אני כן רוצה לבדוק את כל האפשרויות הרלוונטיות לפני שאני מוותרת על החלום...

אז אוליאורוש3
תחליטי שכל יום את מרימה טלפון אחד. תעשי תזכורת בשעה קבועה. כל יום צעד. שלא ירגיש כמו הר שחור. יש לך מספיק זמן לזה ❤️
בכל מקרה אני לא מסוגלת ליותר מזה 🙈הריון ולידה

טלפונים בשבילי זה הר...

מקווה מחר להצליח קצת. תודה!

יקרה, בשעה טובה!שריקה

לא יודעת לענות לך לגבי ירושלים באופן ספציפי

כן מחשבות שלי לגבי מה שכדאי לך לבדוק

 

א. קודם כל - אין כזה דבר לקבל מידע רק יומיים לפני הניתוח

לבית חולים אמור להיות מידע לגבי נהלים שלהם בניתוח קיסרי,

לא יודעת אם באתר

או מול חדרי לידה

או סיור בחדרי לידה עם אופציות לשאלות

חייב להיות שיש דרך של קבלת מידע עדכני על נהלים!

 

ב. את רוצה אשפוז באפס הפרדה או ניתוח באפס הפרדה?

אלו שני דברים שונים

אני עברתי ברמב"ם קיסרי אלקטיבי שמוגדר כאפס הפרדה

הניתוח היה באפס הפרדה, והיו נהלים שאני מבינה שזה מה שאת מחפשת, אבל האשפוז לא הייי באפס הפרדה שלי זה התאים.

מבחינת נהלי ניתוח: התינוקת היתה עליי זמן מסוים אחרי שנולדה ולא הוציאו מייד מחדר ניתוח (בערך 20 דק' נראה לי), כן הוציאו בשלב מסוים - אותה ואת בעלי - לא לתינוקיה אלא חיכו לי בחדר התאוששות עם אחות תינוקיה (שטיפלה בה בינתיים טיפול ראשוני, עד שיצאתי מהניתוח. כמובן בעלי היה שם צמוד, נתן לתינוקת יד ודיבר איתה). בזמן התאוששות שלי שניהם היו איתי בחדר התאוששות, עם אחות תינוקיה, הנקתי שם (בהתאוששות, לא תוכ"ד ניתוח), והם גם עלו איתי למחלקה והתינוקת היתה איתי כל היום.

 

את צריכה לברר בבתי חולים על נהלים לקיסרי יותר ידידותי, לא משנה איך קוראים לזה - מניחה שיש לכל בית חולים שם אחר-

קיסרי באפס הפרדה, קיסרי ידידותי, קיסרי זהב וכו'

 

כמובן חוץ מזה - לקבל מידע שחשוב לך על נהלי אשפוז, אבל זה שני דברים שונים מנהלי ניתוח

 

 

בהצלחה רבה!

שיעבור בקלות ובשמחה!

 

(ובהנחה שזיהיתי נכון, יש לי משהו באישי)

תודה רבה!הריון ולידה

אני רוצה את שניהם - לא להיפרד לרגע אחד מהתינוק.

רמב"ם רחוק מדי בשבילי... אבל באמת אני צריכה לברר כבר מעכשיו בבתי החולים הרלוונטיים מה האפשרויות. רק הלכתי לאיבוד למי בדיוק לפנות בכל מקום...

ואת מוזמנת לפנות אליי באישי ולראות אם צדקת בזיהוי

בעיקרון אפס הפרדה היא זכות של היולדתהמקורית
לא אופציה שבית החולים נותן למרות שכך זה נראה כי זה נהלים. נהלים לא גוברים על הזכות שלך ואת יכולה להתעקש על זה שיתנו לך. אבל צריך כח ואסרטיביות בשביל זה, ולא לכל יולדת יש כח לעמוד על זה
זה מה שאני שואלת, איך מתעקשים...הריון ולידה

ומול מי אני צריכה לעשות את זה...

חשבתי שאם אקח רופא פרטי אז הוא זה שיעשה בשבילי את ה"מלחמות" (אחרי שהוא יסכים איתי שהן צודקות), אבל אני רואה שלא...

אני לא חושבת שרופא פרטי קשור לזההמקורית

זה נטו להביע רצון, כמובן במידה ויתאפשר מבחינה רפואית ומסוגלות שלך.

כמובן שהכול תלוי במצב הרפואי שלי ושל התינוקהריון ולידה
אבל אם אין בעיות מיוחדות בקיסרי, לא אמורה להיות סיבה שלא תאפשר לעשות אפס הפרדה (עם ליווי ביום הראשון). השאלה כמה בית החולים זורם עם זה, או מקובע על תפיסות ישנות...
ברור. וגם - כמה תעמדי על זה.המקורית

לא ייקחו ממך את התינוק/ת בכח. אבל זה יכול לגרור אי נעימות. כדאי להיערך לזה אם זה מה שאת רוצה.

סופו של דבר את האמא וזה הילד שלך.

זו הגישה שלי לפחות

נכון, אבל השאלה כמה אחרי ניתוח יהיה לי כוחהריון ולידה
לעמוד על שלי... וכמה זה ישפיע עליי מבחינה רגשית אם אצטרך לעמוד על שלי ולא ארגיש הכלה מהצוות... (אפשר לומר שככה היה לי בקיסרי השני שלי, שלכאורה עמדתי על שלי בחלק מהדברים אבל זה גבה ממני כוחות נפש גדולים, וגרם לי לשנוא כל רגע שהייתי באשפוז...)
בעינייoo
אחרי ניתוח זה לא זמן טוב לעמוד על שלך, זה דורש אנרגיות שאינם ולא שווה את זה.


אני פחות מבינה את המלחמות עבור אפס הפרדה אחרי ניתוח (הייתי מעדיפה לנוח ולהתאושש מאשר לטפל בתינוק) חוויתי אפס הפרדה רק בקטן (אצל הגדולים זה לא היה קיים) זה היה קסום, אבל גם בלידות האחרות בלי אפילו ביות מלא (ביות חלקי/ רוב הזמן בתינוקיה) היה בסדר.


בעיניי לוקחים את התפיסה קצת לקיצון שנלחמים מול בית חולים (שרוצה למנוע סיבוכים וסיכונים) למצב פחות הגיוני של אפס הפרדה אחרי ניתוח. 

אני לא מבינה למה אמא שמסוגלתהמקורית

מבחינה בריאותית צריכה להיפרד מהתינוק שלה שרק יצא ממנה, בגלל נהלים

הלוחמנות נולדה מהסיבה שיש קבעון מחשבתי בנוגע לזה שאישה חייבת לנוח אחרי הלידה, רחוק מהתינוק שלה.

כשידוע היום לפחות שהזמן שבו מופרש אוקסיטוצין הוא במהלך ואחרי הלידה מיד וזה תורם חבריאות הנפשית של האמא ולבונדינג


 

בתי החולים לוקחים בעלות על התינוק היום, כשזה לא בהכרח צורך בריאותי. אלא כי ככה הם קבעו.

מי שזה טוב לה - אחלה.

אבל הנה יש נשים שלא, וכך קם העניין הזה של אפס הפרדה שאני לפחות מברכת עליו

כמו שלא צריכה להיות לוחמנות לצד של מי שרוצה תינוקייה וביקורת, גם לא הפוך. כך לדעתי. עצם זה שיש התנגדות לדבר שבעיניי לפחות הוא ממש מובן מאליו, אומר שיש עוד לאן להתקדם בעניין.

וכמובן שהאמור הוא - ברצון וביכולת של היולדת, לטובתה הנפשית ולרווחתה

אישה שעברה הרגע ניתוחoo

לא מסוגלת לטפל בתינוק. אני לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה נורמלי כמה ימים. אי אפשר לסמוך באופן מוחלט על מלווה, מלווה הוא לא אמא.

אחרי לידה רגילה אם האמא מרגישה טוב, נהדר, אם לא זה בעייתי.

נכון מאוד לכן אם זה בנפשהאורוש3

היא תתארגן על זה. עד כמה שניתן.

אני עברתי שני חירום ואכן קרו דברים שבדיעבד אני מצטערת עליהם. אבל בסופו של דבר, זה כמה ימים מתוך חיים שלמים והחיים לא תמיד אידאליים והקשר האוהב אח''כ בנה לנו מספיק אהבה וביטחון.

אבל אצל הקטן שהיה ניתוח מתוכנן שמרתי את סל ההריון לליווי של דולה בלילה הראשון ובלילות אח''כ באה אחות, באה גיסה. ביום הבעל ואמא.

כי נכון אני לא מסוגלת לטפל בשבוע הזה באופן מלא.

ברור לי לחלוטין שללא התמיכה המשפחתית זה לא היה קורה בכל מקרה, והייתי נעזרת בתינוקיה למרות שזה רחוק מאידאלי בעיני. אבל בסדר גמור במציאות כזו של ניתוח וחוסר ברירה. 

מי קבע שהיא לא מסוגלת?חילזון 123

אני בניתוח הקיסרי שלי בשניה שההרדמה פגה והרשו לי לקום מהמיטה הלכתי ברגל לפגיה לראות את התינוקת.

כמובן שהייתי מעדיפה שיביאו לי אותה אבל מכיוון שזה לא התאפשר, והיה לילה, ולא היה מי שיעזור אז הלכתי בעצמי. לי זה היה חשוב יותר מכל דבר אחר ועשיתי מאמצים.


ולמה על מלווה אי אפשר לסמוך?

על אחות שמטפלת בעוד 20 תינוקות כן אפשר לסמוך?

וגם לסמוך באיזה מובן? כולם יודעים שלתינוק הכי טוב להיות בקרבת אימו (וגם לאמא זה הכי בריא נפשית) *אם זה רק מתאפשר*, אז למה אי אפשר לסמוך על אבא או מלווה אחרת שתגרום לזה לקרות?

כאילו שעוד יום יומיים כשהן יצאו מבית החולים האבא או האמא/הדודה לא יעזרו לטפל בתינוק הזה?

אפס הפרדה זה אומר שהתינוק נמצאפרח חדש

עם האמא גם בחדר התאוששות.

האם שם ניתן להיות עם מלווה? 

לא הבנתי למה את שואלת אותיחילזון 123
איך זה קשור למה שכתבתי?
כי כתבת שאם יש ליולדת מלווה אזפרח חדש

מה ההבדל בין זה שהמלווה עוזר בטיפול בתינוק או האחיות בתינוקיה.

את צודקת בעיקרון אבל אני מנסה להבין אם בחדר התאוששות יש אפשרות להיות אם מלווה. כי אם לא, אז ברור למה אין אפילו על מה לדבר על אפס הפרדה. 

אבל זה מה שהפותחת חיפשהחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך כ"ה בסיוון תשפ"ד 23:19

בית חולים ש*כן* מאפשר את זה שיהיה מלווה החדר התאוששות...

נכון שרובם לא מאפשרים אבל יש אחדים שכן.

 

הנה למשל פה-

ניתוח קיסרי באפס הפרדה -

כשיש אפס הפרדה אז כן, יש מלווה בהתאוששותשריקה

אני עשיתי ניתוח באפס הפרדה

(רק ניתוח, לא אשפוז כזה)

 

בעלי והתינוקת היו איתי בחדר התאוששות

וגם אחות תינוקיה שהיתה צמודה אלינו

(מבחינת "נהלים" - אני בהשגחת צוות חדר ניתוח, והתינוקת בהשגחת האחות תינוקיה.

לכן ברמב"ם זה רק בימים מסוימים ובתיאום עם התינוקיה)

 

ובגלל התינוקת היה לי חדר התאוששות פרטי

(יש שם שני חדרי התאוששות לכל החדרי ניתוח, יולדת לפניי הוכנסה לבד לחדר התאוששות כללי עם עוד אנשים, ואני הייתי בחדר צמוד, לבד)

ואז גם נתנו לאמא שלי להיכנס

זה לא בנהלים..

אבל בגלל שהייתי לבד - לא היה אכפת להם

נשמע חלוםאורוש3
נכוןשריקה

היתה לי התאוששות זוועהההה מהניתוח

אבל מהחווית לידה עצמה יש לי חוויה מהממת

 

ממש ממליצה על אלקטיבי באפס הפרדה ברמב"ם, למי שלרוונטי

 

במיוחד שזה לא משפיע על האשפוז

ואפשר לבחור לפי הכוחות שלך אחרי זה מתאים

 

כשאני הייתי שם לפני שנה ו7 - לא היתה הגדרה לסוג האשפוז

יש מחלקת יולדות

יש תינוקיה

כשאת רוצה - התינוק אצלך, כשאת רוצה - בתינוקיה

אין הגדרה, אין מחויבות לשעות מסוימות וכו', לא צריך להחליט מראש

 

לי היה ממש נוח

כשבעלי היה - התינוקת היתה איתנו. (היה איתי כל ימי האשפוז, ממש רוב היום)

כשהיה צריך ללכת, אפילו לסופר פארם וחששתי להישאר איתה לבד- לקח לתינוקיה והיתה שם עד שחזר

 

זה נקרא ביות גמישאולי בקרוב
גם באסותא היה לי ככה, יכולתי לבחור ככה להיות איתה וכמה לשים בתינוקיה. בעיקרון הינם צריכים לבוא איתה לתינוקיה לבדיקות אבל בפועל גם באו לפעמים לחדר לבדוק אותה. אנו עברתי קיסרי חירום אז לא ממש יודעת להגיד כן יכולה להגיד שיש באישפוז חדרים לבד למי שאחרי קיסרי אבל על התאוששות אחרי הניתוח עם התינוק אני לא יודעת להגיד.. לי היה מספיק שבעלי איתה. מאד ביאס אותי שלא יכולתי להניק מיד ושלא הציעו לי לשאוב אבל אולי זה קשור לזה שהיה חירום? אני חושבת גם שהיו דברים שדרשו שהיא תהיה בתינוקיה (אחרי סכרת, היו ירידות דופק, הייתה קטנטנה..)
באסה שהתאוששת לא טובאורוש3
ב''ה על כל הטוב שכן היה
דברתי על אפס הפרדהoo
כלומר שניה אחרי הניתוח, שום אישה לא יכולה לטפל, ללכת לפגיה כמה שעות אחרי הניתוח זה גם יוצא דופן וגם לא כמו לטפל בתינוק כל הזמן. לכן הגיוני שבתי החולים לא נותנים אפס הפרדה.


ביות מלא זה שונה ולא התייחסתי אליו, אם כי נראה לי שרוב הנשים אחרי ניתוח לא מסוגלות לטפל בתינוק בימים הראשונים ללא עזרה צמודה.

קודם כל כתבתחילזון 123

שלא היית מסוגלת לקום כמה ימים ולכן אשה אחרי ניתוח לא מסוגלת לטפל בתינוק.

אז חלק כן יכולות חלק לא. 
 

דבר שני והכי חשוב-

ברור שאשה בכמה שעות שאחרי ניתוח צריכה עוד לשכב. בטח עם ההרדמה והכל. מה זה מוכיח?

זה אומר שלא יכולים לשים לידה עריסת תינוק ושמישהו יניח אותו לידה החלק מהזמן? יתן לה לראות אותו? להניח עליו יד? אפילו להניק בשכיבה?

אין שום דבר הגיוני להמנע מזה.

שוב למי שרוצה את זה כמובן!
 

ונכון, ביות זה נושא נוסף...

נגיד שהרוב לא יכולות לטםל לבד, מה זה אומר?

שמי שכן יכולה צריכה להמנע מזה? למה?

וגם מה הבעיה שתהיה לידה מלווה שתעזור לה? גם ליולדות רגילות בלי ניתוח יש אפשרות למישהי שתהיה לידן ותעזור

בעיקרון המקובעות הזאת בבתי החולים נובעתפרח חדש

מזה שהם מסתכלים על אישה שעברה קיסרי נטו כאישה שעברה ניתוח, ולא כיולדת. כי יש להם גם את האחריות הרפואית הזאת לעשות הכל לפי הפרוטוקול של אחרי ניתוח.

התינוק זה נושא אחר, שעובר לטיפול במחלקה היעודית, מחלקת יילודים.

לכן לא תראי אישה בחדר התאוששות עם תינוק שברגע נולד (בחלק מבתי החולים אפילו החדר התאוששות הוא משותף לכלל המנותחים, לא רק קיסריות)


ולכן כדאי ללכת לבית חולים שדוגל בזה (אם יש)

כי אחרת כנראה שזאת מלחמה אבודה מראש...


תקראי שובoo
יש נקודה אחרי המשפט הראשון, המשפט השני אינו הסיבה לחוסר יכולת לטפל שניה אחרי ניתוח.


כל הנשים לא מסוגלות לטפל בתינוק כשנגמר הניתוח, כולן נקודה, בלי סיבה נוספת מעבר לניתוח. זה אפס הפרדה, ברגע שהניתוח מסתיים.


בעיניי גם ביות מלא הוא מורכב ולכן כתבתי את זה, אבל מה שכתבתי לגבי בתי החולים כוון רק לאפס הפרדה.

אוקיי הבנתי עכשיו מה כתבת קודםחילזון 123

אני עדיין לא ממש מבינה מה כתבת בהודעה הזאת.

לא מבינה מה מפריע לך.


יש בתי חולים שמאפשרים טכנית שהייה של התינוק והאמא יחד, מייד אחרי הניתוח. ברור שלא לבד! ובהשגחה של מלווה/אחות/מיילדת מי שצריך.

למה זה לא נראה לך לא בסדר?

לא מצליחה להבין למה לכתוב שזה לא טוב, לא אפשרי, האמא לא יכולה לטפל וכו'.

היא לא יכולה לטפל, אבל יכולה להיות קרוב לתינוק ושיעזרו לה. זהו

לא מפריע ליoo
אלא הגיוני בעיניי שרוב בתי החולים לא מאפשרים זאת, כי הרבה נשים לא מגיעות עם ליווי צמוד שישאר איתן אחרי הלידה ואז זה סכנה לאמא ולתינוק.
טוב זה כבר הדיעה האישית שלךחילזון 123

הדעה האישית שלי שהם לא מאפשרים זאת כי ככה הם התרגלו, וככה נח להם.

תמיד לשנות נהלים זה קצת לצאת מאזור הנוחות.


ולהפך, רוב הנשים היום מגיעות ללידה עם מלווה אחד או שניים. מעט יגיעו סתם ככה לבד.

אחרי יממה מהניתוחים שהיו ליהריון ולידה

כבר יכולתי בהחלט לטפל בתינוק לבד. לאט, עם כאבים, אולי בלי הרבה מקלחות (שגם ככה לא בהכרח טובות לתינוק), אבל בהחלט טיפול כמו שצריך.

ולכן התכנון שלי הוא להביא מלווה רק ליום הראשון, שהעזרה העיקרית שלה תסתכם בלהביא אליי את התינוק ולהביא אליי את אביזרי הטיפול בו (אולי בהתחלה גם לחתל אותו).

בסופו של דבר תינוק קטנטן בעיקר צריך להיות צמוד לאמא שלו ולינוק...

לכן אני רוצה לעשות את ה"מלחמות" לפני הניתוחהריון ולידה

וכמובן מעדיפה למצוא בית חולים שמוכן לזה מלכתחילה...

לגבי החוויה של אפס הפרדה, זה אינדיבידואלי. לי זה ממש ממש חשוב. לא מסוגלת לנוח כשהתינוק לא לידי. לא מסוגלת לחוות את תחושת הבדידות הזו שחוויתי בניתוחים שהיו לי (בניתוח האחרון גם בעלי לא היה יכול להיות איתי מסיבה מסוימת, והבדידות הזאת הייתה פשוט נוראית )

ולכן אני אעשה כל מאמץ כדי לחוות הפעם משהו אחר. שאולי גם יהיה קצת חוויה מתקנת למה שחוויתי בעבר.

(וכאן דיברתי רק על עצמי, ואפילו לא על התינוק, למרות שאני יודעת וראיתי בעיניי כמה זה חשוב לו להיפרד מאמא רגע אחרי שהיה בתוכה תשעה חודשים צמודים...)

וכמובן - אם יהיה סיבוך כלשהו בניתוח אז ברור שלא אמשיך להתעקש על אפס הפרדה. אבל בניתוח תקין אין שום סיבה לא לממש את זה, וזה שזה עדיין לא קיים בכל בתי החולים נובע נטו מנוחות של הצוות...

הרבה פעמים ניתוח אלקטיבי קל יוצרבוקר אור

מלידות "רגילות " שקצת מסתבכות

אם האמא יכולה לטפל בתינוק עם קצת עזרה, מה ההבדל?

(מודה שלי לא קריטי אפס הפרדה כל עוד יש ביות מלא, אבל בעיניי אין הבדל בהכרח בין ניתוח ללידה וגינלית אם המצב מאפשר)

כיoo
בלידה רגילה רוב הנשים מסוגלות לקום לתינוק אחרי זמן קצר, בניתוח כל הנשים לא יכולות לקום בשעות הראשונות.


מבינה שיש נשים שרוצות את התינוק מיד אחרי הניתוח, אבל יש נשים שלא רוצות/ לא אפשרי להן, לבית חולים זה מורכב להיות מאורגנים לשתי האופציות כל הזמן ולוודא שאין סיכון לאם ולתינוק.

בלידה רגילה רוב הנשים מסוגלות לקוםבוקר אור

תוך שעתיים לתינוק? להרים אותו לחתל להניק?

לא ממה שאני מכירה סביבי.. בטח לא עם אפידורל או אם היה סיבוך קטן בלידה..רובן נמצאות עם מלווה שעוזר בהתחלה

אחרי כמה שעות כן, אבל אז כבר זה ביות מלא ולא קשור לאפס הפרדה

אניoo
ילדתי עם אפידורל, בערך שעתיים אחרי לידה לקחו אותי מחדר לידה בכיסא גלגלים עם התינוק לחדר טיפולים ואחרי כחצי שעה של טיפול לתינוק בנוכחותי לקחו למחלקה, במחלקה הייתי מסוגלת לקום לתינוק.


שעתיים פלוס אחרי ניתוח אי אפשר לעמוד על הרגלים (כנראה גם אסור)


יכול להיות שיש יולדות שמתקשות לקום אחרי לידה רגילה, אבל יש הבדל גדול בין נשים שלא יכולות בכלל (אחרי ניתוח) לבין חלק שמתקשות (לידה רגילה)

וזה אפס הפרדהoo
תינוק נמצא בחדר לידה, מקבל טיפולים בנוכחות האמא/ האבא, ועובר למחלקה עם האמא, כלומר לא נפרד מהלידה. כל שאר הסיטואציות אינם אפס הפרדה אלא דברים דומים.
זה בדיןק מה שכתבתיבוקר אור

אפס הפרדה זה ברוב בתי החולים בשלוש ארבע שעות שאחרי לידה. כשמגיעים למחלקה אפשר לבחור ביות מלא או לא וזה בלי קשר לאפס הפרדה. ובגלל שבשעתיים שלוש הראשונות כמו שאת כותבת גם ככה לא היית יכולה לטפל בתינוק ורק עשו את הטיפולים בנוכחותך, זה לא רלוונטי לקושי שאחרי ניתוח או אחרי לידה רגילה כי הוא קיים בשניהם בשעות הראשונות ולא מונע נוכחות שלך ליד התינוק.

ממה שאני מכירה הבעייתיות באפס הפרדה היא בגלל החדר התאוששות אחרי הניתוח כי היולדת חייבת להיות בהשגחה והוא לרוב משותף לכל הניתוחים, אין משהו מסודר לנשים אחרי ניתוח, ולא נוח לבתי חולים לשנות את זה (שזה הגיוני, אבל מבאס בשביל מי שכן רוצה)

זה לא רק לא נוחoo
זה קשה להיות מאורגנים לאפס הפרדה בניתוח.


כל הרעיון של אפס הפרדה הוא לא רק בשעות אחרי הלידה אלא בכל האשפוז, מה האישו הגדול בשעות לאחר הלידה ולא בשאר ימי האשפוז?

שאר ימי האשפוז לא קשור לאפס הפרדהבוקר אור

זה הרבה פעמים הולך ביחד, אבל אחרי השעות הראשונות כשמגיעים למחלקה זה ביות מלא אם התינוק איתך 

ורוב בתי החולים ערוכים לביןת מלא אחרי ניתוח, בטח ניתוח אלקטיבי. זאת אומרת שאין להן בעיה שאחרי שעתיים שלוש התינוק יהיה אצל האמא כל היום. אפס הפרדה מתייחס לשעות הראשונות שאחרי לידה עד שעולים למחלקה (לפחות רשמית זו ההגדרה)

מבחינת בתי החולים האישו זה חדר הניתוח וחדר ההתאוששות. מבחינת נשים זה תלוי אישה,יש כאלה שלא רוצות להיפרד מהתינוק בכלל ולכן זה קריטי להם. מבחינתי כמו שכתבתי זה לא אישו ולא מפריע לי

את עובדת בבית חולים שאץ מחליטה כך?חילזון 123

את כל הזמן חוזרת על זה ש**לדעתך** זה קשה להיות מאורגנים לזה...

עובדה שיש בתי חולים שהתארגנו לזה והכל בסדר

ומי שרוצה את זה זה אפשרי.

גם קשה לאפשר שהבעל יהיה נוכח בזמן ניתוח ועובדה שכבר מזמן כל בתי החולים התארגנו לזה. וקשה לאפשר אור סגול בביות מלא ויש מקומות שארגנו את זה והכל סבבה. ועוד מלא דברים בסגנון שפשוט היה ביקוש וזה הסתדר איכשהו...


אז אני לא מבינה מה ההתעקשות להחליט שזה קשה ולא אפשרי.

לך או למישהי אחרת זה לא מתאים- אין בעיה זכותך.

יש כאלו שזה הכרחי לבריאות הנפשית שלהן ולמה להתעשק שוב ושוב שזה מורכב ולא אפשרי?

זו הדעה שליoo
ואני אחזור עליה כמה שאני ארצה, למי שרוצה לקרוא ואולי יעזור לה לבריאות הנפשית גם אם היא תיפרד מהתינוק כמה זמן אחרי הלידה.
נכון תחזרי סבבהחילזון 123

אבל כדאי שוב לציין שזו הדעה האישית שלך.

ולא איזה אמת מוחלטת ואובייקטיבית שבגללה בתי החולים החליטו כך.

 

אגב מה הטעם לכתוב שוב?

היא כתבה כבר 500 פעם ש*לה* זה לא יעזור לבריאות הנפשית.

ואת כתבת כבר מליון פעם שלך זה כן עזר.

בסדר כל אחת מה שמתאים לה.

 

אני חושבת שזה בסדר שמתאים לכל אחת משהו אחר. וציינתי כמה פעמים את זה.

ואת משום מה מתעקשת שרק הדיעה שלך טובה יותר  .

זה שרשור ציבוריoo
עולות פה דעות שונות ואני לא צריכה הדרכה איך ומה לכתוב. 
הממ טוב תהניחילזון 123
איזה סיבוכים הוא מונע?אושר אקספרס
מה יותר טוב לתינוק מלהיות עם אמא ואבא שלו?
להיותoo
עם מישהו שמסוגל לטפל בו
זו לא אקסיומה שאישה אחרי קיסרי לאאושר אקספרס

יכולה לטפל בתינוק ואישה אחרי לידה רגילה כן יכולה.

חשוב להדגיששש 😅

יש כאלה ויש כאלה ואם בית רפואה באמת רוצה אז הוא יכול לאפשר למלווה להיכנס לחדר התאוששות והכל בסדר.

זה די אקסיומה שאשה אחרי קיסריתוהה לעצמי

לא יכולה לטפל בתינוק לבד. אפילו להתיישב לבד זה קשה, להרים אותו מהעריסה בשעות הראשונות זה בלתי אפשרי.

אני בהחלט בעד אפס הפרדה, אבל לחשוב שאשה אחרי קיסרי יכולה לטפל לבד בתינוק בשעתיים הראשונות זה מופרך בעיני. מלווה זו אופציה הגיונית יותר.

אבא מסוגל לטפל בתינוק...חילזון 123
חלק מהאבות לא מסוגליםoo
וחלקם לא נשארים אחרי הלידה
אוקיי. מה ההבדל בין אמא לאבא לצורך הזה?חילזון 123

היית גם אוסרת על אמא (נגיד לא בניתוח, סתם בלידה) לטפל בתינוק כי זה יכול למנוע סיבוכים?

אין שום הגיון בזה


אם יש מישהו שיכול להיות נוכח אבא או אמא אז כבר אין מה לחשוש מסיבוכים...

אםoo

היא לא מסוגלת לטפל בתינוק, ברור שמישהו אחר צריך לטפל בו.

בניגוד לאמהות, יש הרבה אבות שאינם מסוגלים לטפל בתינוקות בני יומם, אז הסיטואציה הזו שהאבא מטפל בתינוק אחרי הלידה לא כזו שכיחה ולכן קשה להסתמך על זה.

טוב כשמישהו מסמן את המטרה קשה לבלבל אותו עם עובדותחילזון 123
אז את צריכה לבחור, כי אין הכלהמקורית

וגם מאוד ייתכן שלא בהכרח תרגישי טוב כדי להיות עם התינוק.

אני מבינה שאת רוצה וודאות ואופציות אבל לידה היא פחות הזמן לכך לצערנו. בטח לא רגע אחרי.

 

אגב, אם את נמנעת מעימותים בדרכ ומרגישה רע אחרי -- זה באמת לא הזמן. ממליצה להתאמן על זה בהזדמנויות אחרת למען רווחתך הנפשית

אני מבינה לאט לאט שאצטרך לוותר על משהוהריון ולידה

אבל לכן אני מתכננת את כל ה"עימותים" לעשות לפני הלידה, ועדיף כמה שיותר מוקדם.

(אם כי גם עכשיו אני בלי הרבה כוחות לזה, אפילו לבירורים לא יודעת מה יהיה...)

ממה שקראתי עכשיו אני מבינההמקורית

שלא בכל הלידות שלך בעלך היה איתך.

תדאגי לך למלווה שידע לעמוד על הרצונות שלך.

אם יש לך מסוגלות פיזית להניק ולהחזיק תינוק, זה רק לבקש באסרטיביות שיישאר לידך.

אני שוב חוזרת - את האמא. הוא הילד שלך. את רוצה אותו לידך ומסוגלת? לכי על זה. בכל בית חולים. ושיהיה איתך מלווה שיעזור לך בזה. זו ההשתדלות שהייתי עושה. ומעבר לזה - את לא אחראית לתוצאה.

ובלי קשר, אם יש לך חווית לידה שלילית שלא בהכרח תוכלי לתקן מפאת הנסיבות למרות שאני מקווה שכן - כדאי לדאוג לליווי רגשי ועיבוד 

תודה! באמת אצטרך לחפש מלווה טובההריון ולידה

אפתח על זה שרשור אחר בהמשך, אם מישהי מכירה דולה לליווי קיסרי ולליווי אחרי קיסרי...

וכנ"ל לגבי עיבוד לידה, למרות שזה לא עיבוד לידה רגיל...

אולי המלווה יכול לעזור בזה?אושר אקספרס
זו גם אפשרות. צריכה בשביל למצוא מלווה טובההריון ולידה
דולה שמיוחדת לליווי קיסרי ואחריו (כי בעלי לא יהיה מסוגל להיות אסרטיבי כל כך...)
אשמח לשלוח לך מספר של דולה אסרטיבית בפרטיאושר אקספרס
זה לא מציאותיאופק המדבר
בתכלס זה נכון אבל לא עומד במבחן המציאות
בשעה טובה נשמה, מרגשאורוש3

אני ילדתי בעין כרם לפני כמה שנים טובות כבר. ואז דובר שהם מתכננים לפתוח חדר התאוששות מקיסרי בחדרי לידה ושאז לא צריך להיפרד מהתינוק כשעוברים להתאוששות הכללית.

אז שווה להתקשר לבדוק אם זה אכן קרה. לדעתי זו לא בעיה להרים טלפון לחדרי לידה ולשאול.

באמת לא קשור לרופא הפרטי.

בעין כרם יש שר''פ אז את יכולה בהחלט לבחור רופאה (ולשלם בהתאם כמובן).

אגב, אני מאוד מבינה אותך. אבל בפועל זה מדובר רק על בערך שעתיים. אני שלחתי את בעלי עם הקטן. והוא זרם והניח אותו עור לעור. לא האכילו והנקתי במחלקה ועשינו ביות מלא. עם ליווי כמובן. לא הצלחתי להניק בחדר ניתוח למרות שזרמו איתי תאורטית. כי הקטן כן היה צריך עזרה להחלץ ואז להשגחה.

למרות שהתאכזבתי זו עדיין הייתה חוויה הרבה יותר טובה מניתוחי החרום בהם לא שאלו אותי כלום, העלו למחלקות הרגילות (ביום עם האמא בלילה תינוקיה) והאכילו במטרנה.

בהצלחה רבה!

עורכת- את יכולה לברר על קיסרי צרפתי גם. יש דעות לכאן ולכאן. בגדול כרגע זה בבי''ח פרטי בנצרת עם רופא ספציפי עם בת הזוג שלו שהיא פיזיותרפיסטית, ולדעתי שם את יותר יכולה להחליט. ואומרים שההתאוששות מעולה. חברה שלי מאוד שמחה עם זה. לא בררתי לעומק כי לא רלוונטי כרגע. 

 

תודה רבה! אז אתקשר באמת לברר שםהריון ולידה

מקווה ממש שמשהו השתנה...

לגבי קיסרי צרפתי - די ויתרתי על הרעיון, גם בגלל המרחק וגם כי זה רופא גבר ואני מעדיפה רופאה...

בעין כרם אני יודעתאורוש3
שאוהבים את נילי ינאי. 
אני גם אוהבת אותה (הייתי אצלה בסקירות כמה פעמים)הריון ולידה

אבל לפני כמה שנים ביררתי עליה ללידה אחרת והבנתי שהיא  כבר לא מקבלת ללידות פרטיות כאלה שלא היו אצלה במעקב היריון (פרטי) מההתחלה...

מישהי יודעת אם זה אכן כך?

אז שאלתי מישהיאורוש3

והוא חושבת שד''ר ינאי כבר לא מקבלת לידות בגדול, גם לא את מי שעושה אצלה מעקב.

אני לא מכירה (גם אותה לא מכירה אישית רק מקרובות) עוד רופאה אבל מאמינה שיש. 

תודה רבה שביררת בשבילי!הריון ולידה
בכיף. למה לא הולך הפעם עם הרופאהאורוש3
שתמיד הלכת אליה? בעצם מה השתנה לעומת הפעם הקודמת?
בכל קיסרי לקחתי רופאה אחרתהריון ולידה
אחת עברה לבית חולים אחר, אחת יצאה לפנסיה והשלישית - כנראה שאקח אותה בסוף, אבל אני לא בטוחה שהיא בגישה טבעית כל כך... (היא מאוד מקצועית וגם מאוד נחמדה, אבל יש לי הרגשה שהיא כן מתייחסת לקיסרי יותר כמו ניתוח ופחות כמו לידה...)
אם את משלמת פרטיאורוש3

את בהחלט יכולה לבקש את זה. הרופא שהיה לי בניתוח השלישי גם לא היה נראה הכי בקטע אבל לגמרי עשה מה שבקשתי במסגרת האפשר.

דווקא רופאה אישה אחרת שסתם הצטרפה כדי לראות אותו הייתה די חצופה וזלזלה. וסטז'רית כמעט התעלפה. לא היה משעמם בכלל.

אבל באמת לא משנה איזה רופא תקחי את תחת נהלי בית החולים. 

זהו, זה מה שהמזכירה של הרופאה אמרההריון ולידה
שגם הרופאה הפרטית תלויה בנהלי בית החולים...
חיבוק מאחלת לך שתמצאי את המקום המושלם בשבילךחילזון 123
וממליצה לך לבדוק אוליחילזון 123

את אסף הרופא. (זה קצת ליד רמלה כזה) הבנתי שיש שם ימים מסויימים בשבוע שיש אפס הפרדה מוחלט. ואולי יש גם מלונית. 
 

תתקשרי לחדרי לידה לברר

תודה! באמת ראיתי אותם בגוגלהריון ולידה
(יש לי קצת רתיעה משם, כי עברנו שם אשפוזים לא נעימים במשפחה, אבל אולי אצליח להתגבר...)
אולי בכל זאת דברים השתנוחילזון 123

וגם חדר לידה זה לא כמו מחלקה אחרת

תלכי לסיור אולי, תשמעי מקרוב וכו'

תודה רבה!הריון ולידה
לא יודעת אם אוכל ממש ללכת לסיור - בכל זאת זה רחוק מהבית שלי... אבל אנסה לברר.
באסף ברופא זה תלוי באיזה יום מתבצע הניתוח,אושר אקספרס

בתל השומר אפשרי וזה קורה די הרבה לפי מה שהבנתי.

בירושלים בעין כרם גם כן אפשרי.

תתקשרי לשאול...

בהצלחה! בידיים מלאות וחוויה טובה💜

בעין כרם את יודעת בוודאות שאפשרי? כי כתבו פה שלא..הריון ולידה
בינתיים עוד לא מצאתי כוחות להתחיל להתקשר ולברר
עברתי קיסרי פרטי לפני שנה+ בשעצקפצתי לבקר

גם אני מאוד רציתי אפס הפרדה, אבל הרצון במקצועיות גבר..

בניתוח עצמו ראיתי איך מוציאים אותו, והוא היה עלי די הרבה עד שלקחו אותו לבדיקות. (בכל הניתוחים הרגשתי ממש רע בגלל החומרי הרדמה אז לי אישית זה היה קשה, והנקה בכלל לא היה ריאלי)

התאוששות שעה וחצי בערך בחדר התאוששות כללי של כל הביח, בנתיים בעלי היה עם התינוק, עשו רק בדיקה ממש בסיסית וחיכו לי בחדר.

עליתי לחדר וישר הנקתי, ואח"כ זריקות בחדר, בדיקת רופא לא זוכרת אם בחדר או בתינוקיה צמוד אלי.

בעיקרון לא מאפשרים אפס הפרדה בלילה הראשון ואומרים שצריך להביא לתינוקיה. בפועל הוא היה צמוד אלי ואף אחד לא אמר לי כלום, ובבוקר עברתי לחדרים של אפס הפרדה.

רוב הבדיקות היו בחדר, היה ממש נעים. לפני שחרור יש מסדר די מעייף בתינוקיה והיה מלא המתנה.

בגדול היתה לי חוויה ממש טובה, אחרי הפרדות מאוד ארוכות הניתוחים קודמים (14 שעות ו8 שעות)

וברמה האישית- אני כ"כ חלשה מייד אחרי הניתוח, עם רעידות קשות וחולשה נוראית שלא הייתי מסוגלת לטפל בתינוק בשום צורה מייד אחרי.


אם יש לך שאלות נוספות מוזמנת בשמחה..

תודה! את מתארת פחות או יותר מה שהיה לי בקיסריהריון ולידה

האחרון שלי (היה חצי אלקטיבי). אולי רק חוץ מחוויית האשפוז בהתחחה, שאצלך הייתה יותר טובה, אבל תכל'ס זה תלוי באחיות שבדיוק יש...

זה היה טוב יותר מהניתוחים הקודמים, אבל זה עדיין לא מספיק לי... אני רוצה ממש אפס הפרדה, ואני חושבת שאני מסוגלת לזה מבחינה פיזית (עם עזרה בהתחלה) אם לשפוט לפי הניתוחים הקודמים, ואני מבינה שבשערי צדק לא אקבל את זה...

אגב, מי הרופא שניתח אותך?

פלוטקיןקפצתי לבקר
כן, הוא אחד הטובים הריון ולידה
(אני מעדיפה רופאה אישה אז לא אקח אותו, אבל שמעתי עליו טובות...)
אפשר לשאול איפה ילדתאופק המדבר

ומי המנתח? כמובן אם מתאים לך

אופספ עכשיו ראיתי, 

הורידו לך את הווילון כשהוא יצא? 

כן, הורידו וילוןקפצתי לבקר
יפה!אופק המדבר
ואז ישר שמו עליך? 
לי בשעצ לפני חצי שנהאמא חדשהה

נתנו להיות עם התינוק גם בלילה הראשון עם מלווה צמוד. ההפרדה שהייתה היא רק עד שעליתי מהחדר התאוששות למחלקה

הייתי די נחרצת בעניין ולא שמעתי התנגדות לזה

אחרי קרוב ל24 שעות העבירו אותי לביות מלא שזה מסדרון אחר באותה מחלקה

תודה! זה מעודד לשמוע שנקודה אחת מתוך הדרישות שליהריון ולידה

אפשרית בשערי צדק...

אבל עם הקטע של ההתאוששות אני מבינה שאין לי סיכוי שם

בכל אופן, בלילה הראשון היית שם במחלקה הרגילה? היה שם מקום בכלל למלווה? (זוכרת שבלידה האחרונה הייתי שם בחדר של שלוש, בווילון האמצעי, ובקושי היה מקום לזוז... באמת במחלקת ביות היה הרבה הרבה יותר טוב)

המחלקה הרגילה לא מרווחת כמו הביות מלאאמא חדשהה

אבל הסתדרנו

ההתאוששות זה חלק מההתאוששות הכללית אז אין אפשרות להכניס לשם תינוק. אני ממש ממש מבינה את הבאסה על זה.

בעלי היה איתו בתינוקיה וחיכו לי עם כל הבדיקות

בגלל שידעתי שהוא לא סתם צורח בתינוקיה לבד אז הייתי ממש רגועה ואחרי 3 שעות בערך (ששעה מתוכם ישנתי..) נפגשנו והנקתי וכו'

אם זה יהיה רלוונטי, תבקשי שישאירו לך את הפלאפוןאמא חדשהה

זה ממש יכול להרגיע שאת יכולה להתכתב ולשמוע מה קורה עם התינוק

וגם מעביר את הזמן

תודה לך!הריון ולידה

הייתי עם הפלאפון בקיסרי האחרון (בעיקר השתמשתי בו כדי לשמוע שירים מרגיעים), אבל עדיין היה לי סיוט... הייתי לבד, ואין שם פרטיות (כי האחיות לכאורה צריכות לראות את כל המתאוששים), והייתי צריכה לשמוע את המתאוששים האחרים, שהתאוששו מניתוחים פחות נחמדים... ממש ממש לא רוצה לחזור על זה

אוף...

את היית לבד בהתאוששות?

האמת שהייתי די מטושטשת ומותשתאמא חדשהה

אז הזמן פשוט עבר

נתנו להיכנס כי היה שם די רגוע, הוציאו בהחלפת משמרות

הבנתי שלא תמיד מכניסים מלווים

מבאס ממש על החוויה! נשמע לא קל בכלל.

מקווה שתמצאי את הדרך ליצור לעצמך חויה מתקנת!! 

אמן ותודה!הריון ולידהאחרונה
מתביישת אפילו לפתוח את הנושא, אבל מחפשת עצותאנונימית בהו"ל

בעלי אוהב את האוכל של אמא שלו, אמא שלו נחשבת לבשלנית, מבשלת אוכל ביתי והרבה, כשאנחנו מגיעים מקבלים מלא אוכל קפוא מוכן לבישול שהיא טרחה והכינה בשבילנו, ואני לא מצליחה לשמוח מזה.


קודם כל נתחיל בזה שאני פחות אוהבת אוכל מבושל, אבל מבינה שהבעיה בי.

מבחינתו האוכל של אמא שלו זה פסגת השלמות, הוא מדבר עליו בערגה בכל הזדמנות. אני לא בשלנית מדופלמת ממש לא, אבל כן אוהבת לנסות, והילדים בררנים ולא מאוד זורמים (זה באשמתי), ובכל זאת כל מה שאני מכינה תמיד עומד בהשוואה לאמא שלו - אולי תשאלי את אמא שלי איך היא מכינה, אמא שלי מוסיפה x, הקציצות של אמא שלי רכות, העוף של אמא שלי הכי טעים שאכלתי.. באמת שזה ככה בעיקר בהכנות לשבת, ובשאר תחומי החיים אין לו כל כך הרבה הערות וביקורות.

אפילו איזה ירק שפעם הם הביאו לנו ורציתי להגיד שהוא שונה ממה שהוא קנה, הוא אומר בטח כי זה מההורים שלי, זה היה חצי בצחוק ובכל זאת..


לרוב אין לי בעיה לשאול על  מתכונים שמישהי הכינה או לבקש טיפים אבל פה וואי זה מביא לי עצבים, לא רוצה לשאול אותה איך היא מכינה כלום. למרות שהיא באמת אישה טובה ומתוקה..


מבינה שזה איזה עניין שלי עם עצמי, ובאמת מבאס אותי שהילדים פחות אוהבים את האוכל שלי..  אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר סתם סטיגמה שמה שהכנתי פחות טעים. לדוגמא, אני אוהבת שיש חלות ביתיות בבית, מבחינתי זה הרגשה של שבת, פעם הייתי פחות טובה בזה, והיום ממש השתפרתי והחלות טעימות באופן אובייקטיבי, ובכל זאת הוא ממשיך להביא חלות מהמאפייה 🤦‍♀️

הילדים גם מתחילים לדרג מאכלים של אחרים באופן שבעיניי הוא לא מנומס, השניצל של סבתא איקס הכי טעים,אח''כ סבתא וואי ובסוף שלך.


בקיצור מבינה שיש לי פה עניין לשחרר עם עצמי ולא יודעת איך

באמת מתביישת שזה מעסיק אותי בימים אלה, אבל מרגישה שלא מצליחה לשחרר וזה טעון מדי. 

נראה לי שגם הייתי מרגישה כך במקומךשיפור

זה באמת מבאס שאת משקיעה ולא אוהבים. גם אצלי יש הרבה דברים שהילדים לא אוהבים ולא כזה מפריע לי, אבל אם בעלי לא אוהב אז זה הכי מבאס.

ואני לא יודעת להסביר אבל יש משהו בנפרדות מהחמות שהוא באמת מורכב. גם אני לא אוהבת שהוא מנסה להפוך דברים בבית שלנו להיות כמו של אמא שלו.

ואם זה היה רק השניצלים אז מילא, אבל כשזה היחס הכללי לאוכל שאת מכינה זה באמת קשה.


ומצטערת, אין לי עצות. רק חיבוק!❤️

זה בדיוק זה תודה על ההזדהותאנונימית בהו"ל
זה לא רק עניין עם עצמךיום שני

אוכל מכיל בתוכו המון רגשות נוסטלגיה וגעגוע.

בטח ובטח בחברה הישראלית.

גם אני במקומך הייתי נעלבת, יש איזו הערכה בסיסית שאישה רוצה לקבל, יש משהו בעבודה הפשוטה והיומיומית של קילוף-קיצוץ-בישול למען בני הבית, שרוצים שייענה באהבה.

מקסים שהוא יודע להעריך את האוכל של אמא שלו, אבל כששלך מונח בהשוואה לשלה (גם אם היא מבשלת הכי טובה בארץ!) יש כאן משהו פוגע.


דברים לא יודעים כמה מילה שלהם יכולה להשפיע עלינו. כמה הערכה ופירגון אמיתי יכולים להרים אותנו (בנוסף לביטחון העצמי שלנו הנשים. אנחנו ככה בנויות, שמושפעות מהם).


באופן פרקטי, אם הוא היה מסכים "ללמוד" מאמא שלו כמה מתכונים ולהתחיל לבשל בבית אני חושבת שהוא היה מעריך יותר את הבישולים שלך.

מי שלא עושה בעצמו לא מבין. לפחות אצלנו ככה היה עם הכביסה. כשבעלי התחיל לכבס- הוא הבין איזו עבודה מטורפת יומיומית אני עושה

אני מנסה להגיע לשורש הענייןאנונימית בהו"ל

לעומת השנים הראשונות הוא הרבה יותר פעיל במטבח.  זה נראה לי גם מה שגורם לו יותר להרגיש בנוח להעיר..

כשאמא שלי או מישהו אחר מעיר על האוכל שלי לא אקח את זה קשה כל כך ואקשיב ואקח לתשומת ליבי, אצלו זה פשוט מביא לי עצבים.  

דרך אגב גם אוכל שהוא מכין ופחות מוצלח הוא יכריז על זה בקול ובלי שום בעיה

מה עם פשוט להגיד לו שזה מעליבמקקה

ונא להפסיק לדבר כך על האוכל ולהתחיל להחמיא?

וגם אני ממש נעלבת מהערות של הילדים שלי על האוכל

וואי מאד מתסכל..כורסא ירוקה

יש פה המון דברים מעורבבים..

זה ממש הגיוני שיאהב את האוכל של אמא שלו, הוא גדל על האוכל הזה וזה מה שהחך שלו התרגל. יש בדיחה כזאת על גבר שהתחתן וכל ארוחה אמר לאשתו "יצא לך טעים, אבל לא כמו של אמא שלי" ככה כל יום. יום אחד נשרף לה האוכל, התלבטה אם להכין מחדש, אמרה מה זה משנה גם ככה יש לו ביקורת.. נתנה לו לאכול את השרוף, אמר לה "סוף סוף הכנת כמו אמא שלי!" 😅 אז באמת מה שאנחנו רגילים זה הגיוני שהכי נאהב. נורמלי. הזאלה היא אחרת, האם זה פוגע בך בגלל הצורה שזה נאמר, או בגלל שאת שומעת שם משהו אחר. כשהוא אומר לך "אולי תבקשי מאמא שלי את המתכון" את שומעת "את לא מספיק טובה"? הבישול הוא נקודה רגישה אצלך? כשרק התחתנו שרפתי עוגיות ופשוט התמוטטתי לערב שלם, כי בראש שלי אישה טובה זה אישה שמבשלת ואופה טעים. אמא שלי אופה מדהים. ולא הרגשתי ששרפתי עוגיות, הרגשתי שנכשלתי כאישה.

ונראה לי שאולי כדאי לפתוח את זה, בנעימות ובצורה מכבדת. הוא לא התחתן עם אמא שלו. הוא התחתן איתך. זה ממש סבבה לאהוב את האוכל של אמא שלו אבל אי אפשר לשכפל אותו אצלך. וזה לגיטימי.. אם בא לך לפנק אותו פעם ב, קחי ממנה מתכון ותכיני לו. אבל ביום יום עם כל הכבוד האוכל שלך הוא שלך, ואולי כשהוא ייפתח להבנה הזאת הוא יוכל גם להרגיש את הטעמים של מה שבישלת ולא רק להשוות.

לגבי החלות למדתי שאין דבר כזה אובייקטיבי מספיק שאחד מכם אוהב חלות אוויריריות והשני אוהב דחוסות, וכבר לא תאהבו את אותה החלה. אולי אפשר סעודה עם החלות האלה וסעודה עם האחרות, או שבת ככה שבת ככה?

ולילדים הייתי אומרת חד משמעית לא לדרג. זה לא מכבד, זה לא מנומס וזה יכול גם ממש להעליב. וכן, גם לך מותר להעלב את בנאדם וזה ממש לא אשמתך, וזה נורמלי. 

לא חושבת שזו הצורהאנונימית בהו"ל

אלא עצם זה שעושים כזה עניין מהאוכל וההשוואה הזאת פוגעת ומעליבה.  

בינתיים עם החלות אמי ממשיכה לעשות קצת כל פעם ובעיקר אני אוכלת. אבל יש בבעלי משהו שמשווק טוב לילדים, ואם הוא אוכל משהו ומתלהב ממנו גם הילדים יסכימו לטעום. אז כן קצת מבאסת שהוא לא שם לב להשקעה ומנסה שוב.. אבל בעומק של העניין אני לא חושבת שאני רוצה שהוא יאכל משהו רק בשבילי אלא שיעשה מה שטוב לו וטעים לו, לא?


לילדים אני באמת חייבת להסביר שזה לא מנומס 

מבינה מה את אומרתכורסא ירוקה

אני חושבת שאם הוא יבין כמה זה מנמיך אותך היחס וכמה הוא לא שם לב להשקעה אז הוא גם יאכל כדי באמת לנסות מאכלים אחרים, של אשתו. ולא בשבילך בהכרח.

מה שטוב לו וטעים לו זה להיות בררן שמחפש בכל מאכל את האוכל של אמא שלו. אבל בגלל שהוא עבר את גיל 10, ואפילו התחתן, אולי כדאי רגע להבין שיש עוד אנשים בעולם שמבשלים, בצורה שונה, ולכבד אותם.


הייתי אומרת לו בפירוש - זה מעליב אותי. זה פוגע. אתה הכי אוהב את האוכל של אמא שלך? זה מצוין, כי אני לא בתחרות איתה. היא מכינה אוכל אחד ואני אוכל אחר. כשאתה אצלה תתתענג על מטעמי הילדות ופה תאכל מה שיש או תבשל בעצמך.

גם על האוכל של אמא שלך הוא מדבר ככה? אני מאמינה שלא, כי שם ברור לו שזה בית אחר, אוכל אחר. אבל משום מה אצלכם יש לו את הציפיה להעתקת מטבח ילדותו, כי מבחינתו הוא גדל בבית שלו עם אוכל מסוים, ועכשיו הוא גם בבית שלו ורוצה את אותו האוכל. אבל הבית שלו מהילדות זה בית אחד, והבית שלו מהבגרות זה בית אחר. והאוכל הוא שונה.


וגם הייתי מסבירה לו כמה זה מעליב שהילדים מסתכלים על האוכל שלך ככה רק כי הם מחקים אותו.


אני חושבת שאת מסתכלת על זה כאילו הדבר הכי הגיוני ומתבקש זה שאת "תתבטלי" כי בסהכ את כאן כדי שלהם יהיה טעים ונעים, אבל שהם יעשו את הצעד האחד של להיות מנומסים זה כבר נשמע לך (ואולי גם להם?) הגזמה. וזה משהו לעבוד עליו. 

אני מנסה להבין אם זה באמת נחשב להתבטל בפניהםאנונימית בהו"ל
הרי יש דברים שאני עושה טוב ולא אכפת לי מה יחשבו על זה וזה פחות מקפיץ אותי כשמבקרים, ברור שאף פעם לא נעים לשמוע ביקורת ובכל זאת זה לא מנהל אותי כי אני יודעת שאני טובה בזה..

אז למה פה זה שונה? זה שהם צריכים להיות מנומסים זה עניין אחד אבל אולי צריך  להסתכל על זה בלי כל המטען הנוסף..רוצים תאכלו לא רוצים הכל טוב

אם את נפגעת ואז מסבירה למה הם בסדרכורסא ירוקה

זה נקרא להתבטל. עזבי את כל ההתפלספות.

יש נושאים שלא רגישים, וזה מצוין. אבל כשיש נושא רגיש אז אם אחד צריך "לוותר" וזה קורה מתוך הידברות או הבנה ותחושה נעימה של הסכמה והדדיות זה סבבה. אם את מרגישה שאת לא בסדר וזו חובתך להרגיש בסדר שם הבעיה. 

מאוד מתחברת למה שכורסא ירוקה כתבה.קנמון

הביקורת שאת מקבלת לא מגיעה כהערה עניינית. הרי בסוף זה לא שהכנת משהו שהוא לא הכיר והחיך שלו אהב או לא אהב. העניין הוא הרצון שלו לעשות העתק הדבק מטעמי ילדותו לביתו הפרטי ואת אמורה להיות המבצעת. אין פה מקום גם לטעם שלך, לרצון שלך אולי להסתכלות שלך על גיוון ובחירה שלך איזה טעמים להביא לבית.

בסוף, אוכל זה משהו מאוד מהותי בהגדרה של בית. לא בהכרח אוכל מבושל, אלא אוכל שאוכלים בבית. אפילו אם נלך על משהו פשוט כמו-שבכל ר''ח מקבלים סנדביץ' עם שוקולד, הרי שסנדביץ' עם שוקולד ישאיר טעם וזכרון של ר''ח.

זה נראה שהמקום שלך כאמא של הבית נדחק בתחום הזה- של עיצוב טעם הבית.

את צריכה בבית *שלך* לבצע את הטעם/ הבחירה/ דרך הבישול/ ההעדפות הקולינריות של..חמותך.

ועוד לקבל ביקורת כשזה לא יוצא דומה למקור.

לא הגיוני.

בעיני שיחה דחופה עם הבעל. לא מתוך מסכנות "אני נפגעת.. יודעת שלא מבשלת טעים.." אלא ממקום משתף ומגדיר- "שמה לב שמתרחש פה בלבול. אנחנו לא העתק הדבק של בית ההורים שלך. לא מתאים לי א', ב'.. שים לב גם איך זה פוגע בחינוך של הילדים.. ופירוט" בסוף, הוא צריך שיקוף של המצב. מניחה שהאוכל הכי טעים בעולם לא יהיה לו שווה אישה שמרגישה ככה וילדים בוטים..

פשוט לשקף. ולהגיע יחד להחלטות. אפשר שבין ההחלטות תהיה גם החלטה שיהיה לשבת תבשיל אחד מבית הוריו. אבל: א. שבעלך יכין (ויתמודד. אם יצא טעים-מעולה. הוא יקהל פתאום ערך להשקעה בבישול. אם לא-לא את הבעיה שזה לא דומה למקור) ב. לסכם מראש שיש *אפס* שיווק שלו דווקא למאכל הזה...


ולך הייתי מציעה להתמקצע במאכלים שיוצאים לך טעים וטוב ונותנים לך ביטחון.

בהצלחה גדולה ממש!

כמה דברים שנתפסתי עליהםשלומית.

1.קודם כל: " הילדים שלי בררנים וזה באשמתי" מה זה השטויות האלה? הילדים שלי בררנים ואני בשום אופן לא חושבת שזה באשמתי. למה שזה יהיה באשמתך? בהערכה גסה שלי לפחות חצי מהילדים הם בררנים, ככה זה.

2. "מבינה" שהבעיה היא בי" וואט?! איך כל הדבר הזה קשור לבעיה בך? אל תקחי על עצמך מה שלא שלך. יש כאן בעיה מאוד מעצבנת ולא קטנונית בכלל. אין לך במה להתבייש.

3. מודה שאני במקרה כזה הייתי אומרת אם אתה לא אוהב את האוכל שלי אתה מוזמן להתחיל לבשל בעצמך כמו אמא שלך. אני לא אמא שלך נעים להכיר.

אני חושבת שאין לך מה להכנס למקום של התנצלות וריצוי. תכיני מה שבא לך וטעים לך ואל תשקיעי בדברים שהוא לא מעריך וסתם תהיה לך עוגמת נפש. תגידי לו שאם יש משהו שהוא אוהב ורוצה שתכיני אז באהבה, אני הכי בעד לפנק באוכל, אבל רק אם זה לא בא בהשוואה לאמא שלו.

לגבי הילדים הייתי מעלה את זה בפניו לא כביקורת ישירה עליו אלא משתפת אותו בסגנון דיבור של הילדים ולמה זה מפריע לך ואיך לדעתו כדאי לחנך בנושא הזה...

1. הילדים שלי בררנים כי אני בררניתאנונימית בהו"ל
יש הרבה מאוד סוגים של חומרי גלם שאני לא אוהבת ולא מכינה, הרגלתי אותם לאוכל מאוד ספציפי והיום רובם לא מסכימים לנסות דברים חדשים..

2. "הבעיה" בי, זה לא באמת בעיה, אבל במחשבה בוגרת כל אחד צריך לאכול מה שהוא אוהב וטעים לו, אני לא צריכה להכריח אותו להחמיא לאוכל אם הוא פחות אוהב.. כן יכולה אולי להגיד לו שלא נעים לי לשמוע את ההשוואה.. אבל כן הייתי רוצה שמרגיש חופשי להנות או להנות מהאוכל בהתאם לטעם שלו.

מסתבר שגם אבא שלהם בררן 😂רוני 1234
חחח לצערי ממש לא, הוא אוהב כמעט הכלאנונימית בהו"ל
אבל בשנים הראשונות הוא לא היה נכנס למטבח אז פחות היה לו דרך להשפיע 
אוהב הכל בתנאי שאמא שלו הכינה 😂רוני 1234
אני לא לגמרי מסכימה עם זהשלומית.

"שירגיש חופשי". כמובן אם יש מאכל ספציפי שהוא פחות אוהב אז אין בעיה לומר, אבל כשזה הופעות להיות משהו קבוע של השוואות אז בעיניי זה לא סבבה.

וכן, אני הייתי אומרת לו לקחת אחריות ולהתחיל לבשל 

דווקא הייתי כן מצפה שיפרגנובתאל1

ויחמיאו לי על האוכל גם אם הם לא אוהבים. לפחות מאחד בבית אני מצפה את זה- וזה בעלי.

הילדים-לאט לאט...יגדלו ויפרגנו. 

לגמריכורסא ירוקה
גם לא חייבים להגיד משהו שלא חושבים. אפשר לפרגן על ההשקעה, על המסירות, המחשבה, הגיוון... ואני בטוחה שאם הוא ירצה הוא יכול למצוא מאכל או שניים שהוא אוהב, לא בעקך, בלי אבל, פשוט אוהב ויכול להגיד - טעים לי. תודה.
אני הייתי אומרת לורוני 1234
אולי בעצבים, אולי בהומור אבל שיבין שזה מבאס שמשווים אותך כל הזמן.
זה לא עניין שלך עם עצמך זה עניין שלודיאן ד.

אני אישית חושבת שאם כל כך חשוב לו האוכל והוא רוצה אוכל כמו אמא שלו,

אז למה שלא ייקח על עצמו את כל ענייני הבישול בבית?

שייקח מתכונים מאמא שלו ויבשל בשמחה ובהנאה לכל המשפחה.

 

את במילא אומרת שלא כזה אוהבת אוכל מבושל.

וזה לא אמור להיות שאת כל היום עומדת בהשוואה לאמא שלו.

הייתי פותחת את זה יפהאיזמרגד1

ואומרת שזה ממש לא נעים לך לשמוע הערות והשוואות על האוכל שאת מבשלת, ואת מבקשת להפסיק עם זה. זה שלא סבבה להגיד מה לא טעים במה שהוא בישל לא אומר שגם לך זה ככה.

ולא הייתי מזכירה את אמא שלו בכלל, רק הקושי שלך עם לשמוע השוואות להערות כל הזמן... 

אני חושבת שבעלך טועה בגישה שלועדינה אבל בשטח

גם אם האוכל של אמא שלו הכי טעים בעולם, הוא לא אמור לומר את זה או לגרום לך להרגיש קטנה יותר. אותי בכלל מצחיק שהאמא עדיין שולחת אוכל אבל נו, אם זה עושה טוב לרוב הצדדים, שיהיה ..

הבררנות של הילדים לא קשורה, יותר מזה, ילדים מעדיפים פסטה לבנה ושניצל תירס מאשר קציצות קובה מדהימות ככל שיהיו..

גם עניין החלות לא הוגן, אני מכינה חלול לעיתים רחוקות כי זה דורש ממני הרבה כוחות וזמן, ואני מניחה שבהרגשה שאת טורחת ובכל אופן קונים מוכן , לא מחמיאה בכלל, ואני שומעת מדבריך שאת לגמרי מודעת, ואם את אומרת שהחלות טעימות, אני לא רואה סיבה שיקנה המאפיה, ניסית לשאול אותו? אולי פוחד שיתפקשש משהו, אולי קונה כי זה לא מספיק? הייתי מנסה לדבר איתו על זה, להסביר לו שזה קצת לא נעים לך כל העניין של האוכל, להקביל את זה , למשל אם היית קוראת לאבא שלך לכל תיקון בבית ומפארת אותו איך הוא מתקן יפה, ואיזה גימורים יש לו, למרות שבעלך היה גם עושה, למרות שרגישות של גבר היא לא כמו של אישה מול חמותה , אבל עדיין..

לגבי הילדים רק1112
אני חושבת שאפשר לדבר איתו על כמה שזה נהדר שהוא משפיע עליהם ולטובת הילדים שילהיב אותם על האוכל שלך. 
האמת זה לא יפה מה שהם עושיםבתאל1

והוא אמור לעזוב את אביו ואמו כבר...ולשחרר מהסינר של אמא.

אבל סליחה שלא עזרתי...

הבעיה לדעתי היא יותר היחס שלו לאוכל שלךמרגול

גדלתי בצורה דומה לילדים שלך. האוכל של סבתא היה מבחינתנו פסגת הטעם. ואמא שלי זרמה עם זה ועודדה את זה. מה היה ההבדל?


1. סבתא בישלה מאכלים עדתיים שגם ככה אמא שלי לא בישלה. אז זה לא השוואה בין עוף בתנור לעוף בתנור, אלא מאכלים שונים לגמרי.

2. אבא שלי הילל גם את האוכל של אמא. בחיים לא הקטין מהבישולים שלה בגלל השוואה לאוכל של אמא שלו.


הגיוני שהיא גם אובייקטיבית מכינה יותר טעים (יותר שנות ניסיון, וסובייקטיבית-טעם שגדל עליו). אבל זה לא אמור להוריד מהאוכל שלך. 

דיברת איתו על זה?הבוקר יעלה

אמרת שזה פוגע?

ביקשת לא לקנות חלות, כשאת מכינה?

ובנוסף, תאמרי לו שאם הוא רוצה אוכל כמו של אמא שלו הוא מוזמן לבקש מתכונים ולהכין. אולי ברגע שיתנסה יבין שזה לא פשוט. 

מבינה אותך ממשרקאני

בעלי גם עושה לפעמים השוואות

לא דווקא באוכל כי את זה אני מכינה לו כמו של אמא שלו

אבל בדברים אחרים שאני משתגעת

וכשאני מרגישה שהוא מגזים אני אומרת לו

מאמי אתה התחתנת איתי

לא עם אמא שלך

ואני מאוד מעריכה אותה והיא מדהימה

אבל אני אשתך וככה אני פועלת

אם אתה רוצה XY כמו שלה לך אליה ואל תגיד לי

אני רק חיבוקואני שר

זאת סיטואציה קשה,

תורידי מעצמך את תחושת האשמה.

מותר לך שזה יפגע בך ויעסיק אותך

ואין מה להתבייש בזה לא בימים אלו ולא אף פעם.


מודה שגם לי הבישול הוא נקודה רגישה,

לא אוהבת לבשל ופחדתי מאוד עד כדי כך שלפני החתונה הודעתי לבעלי שלא יהיו לו ציפיות בנושא, אני לא אהיה כמו אמא שלו המרוקאית...

עם הזמן הבנתי שזה יושב על תפיסה שלי שהאוכל הוא חלק מהתפקיד שלי כאישה ואמא, ואם אני לא מצליחה בו זה כישלון שלי, לא במאכל הספציפי או הארוחה הזאת, אלא במילוי תפקידי באופן מהותי.

לכן ברור שזה נושא רגיש מאוד מול הבעל דווקא, ואנחנו עברנו את הדרך שלנו בנושא, ועד היום אני כמעט תמיד שואלת אותו איך יצא וחשוב לי לראות שהוא אוכל ונהנה ושבע, וקשה לי כשהוא מביא אוכל מאמא שלו בלי לתאם איתי.


אין לי עצות יותר טובות ממה שכתבו אחרות,

רק רוצה לחזק אותך שממש מובן למה את מרגישה ככה,

ואל תבזבזי כוחות על לכעוס על עצמך.


הלוואי שתמצאי דרך לשקף לו מה הוא גורם ותמצאו את הדרך שלכם ואת הביטחון שלך.

חיבוק!

את ממש צודקת.באתי מפעם

זה מאוד מעליב.

הייתי פותחת איתו ואומרת שזה פוגע בך.

זה שהיא מבשלת מעולה מצוין, אבל ההערות זה כאילו מוריד מהנשיות שלך, ברור שזה שטויות, אבל עם רגשות אי אפשר להיאבק... שימעיט בהערות.

מזדהה לגמריקדם
ממש הרגשתי כמוך והרגשתי שזה יותר מדי משפיע עלי, התחלתי להכין רק דברים שאמא שלו לא מכינה את השאר הוא מכין...
זה לא בעיה בך בכללהמקורית

לדעתי בעלך.נוגע בעצב החשוף של "אשתי הכי טובה" ועושה השוואות מול אמא שלו ומשנמך את המקום שלך בבית מולה בדבר חשוב. וכן, זה מעצבן כי זה ביקורתי.

אני לא כותבת את זה כדי שתפתחי מולו חזית חלילה אלא כדי לנרמל לך את התחושות ושלא תרגישי שמשו בך לא בסדר.

בניתם בית, זה את והוא ולא הוא והאוכל של אמא שלו ואת. ואת זה כולל כל מה שמגיע עם החבילה..

אחן בעיה שיאהב את האוכל שלה, טעמים של בית ילדותנו זו נוסטלגיה, זה מקום מוכר, זה המקום להרגיש קצת ילד שןב, אבל בניתם בית משלכם כבר,  ואני הייתי אומרת לו שיפסיק להיות על תקן מבקר מזון. כל מתכון ששני אנשים יכינו יכול לצאת קצת שונה וככה זה. אבל העיקר - אתה גורם לי להרגיש פחות טובה וזה לא נעים וזה פוגע. אני רוצה מסורת אוכל משלנו בבית ולא העתק הדבק של מה שאתה חווית בלבד.

חיבוק♥️

וואי נשמע מעצבןןןן. מבינה אותךחילזון 123

נראה לי שיש מקום להגיד שהדיונים האלו פוגעים 

ושהוא מוזמן לתת הערות חיוביות וענייניות

כמו: תודה לאמא שטרחה על האוכל/ראיתי שהשקעת זמן בהכנות/איך המטבח נקי/תודה שעשית קניות

בקיצור לא יודעת, דברים על מה שכן טוב ולא על מה שלא.... 

הפותחת - תודה למי שינתה, האמת אני די בהלםאנונימית בהו"ל

היה לי ברור שתגידו לי לקחת את העניינים הפרופורציות המתאימות ולתת לו לאכול מה שרוצה.


אנסה לראות איך אני מעלה את הנושא בעדינות

שוב תודה ❤️

אני רק אומר ש..מוריה

אותו מתכון יכול לצאת ל2 אנשים אחרת לגמרי.

ואין מה לעשות. ככה זה.

האוכל של אמא שלו זה האוכל שלה.

האוכל שלך זה האוכל שלך.


ובאופן אישי לא הייתי מנסה להכין כמו של..

כי אף פעם זה לא יצא בדיוק.


אני מחזקת אותך להיות בטוחה בעצמך ובאוכל שאת מכינה.

גם אם הם לא נחמדים.

יש אנשים שאוהבים להתלונן. שלהם.

קטע מצחיקאובדת חצותאחרונה
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י' באייר תשפ"ו 19:11

 

אנחנו נעזרים המון באוכל של אמא שלו כי גרים קרוב,

אבל בעיקר כי אני לא אוהבת לבשל.... מעדיפה לקבל של אחרים ולא לעמוד במטבח. מקבלים גם מאמא שלי. אמא שלי מבחינתי היא בשלנית על ואני כ"כ שונה ממנה ומעולם לא היו לי יומרות או שאיפות להכנס למטבח לפני שהיה צורך כזה.

 היום התיעדוף זמן שלי יקר ולעמוד במטבח בצורה יצרנית או כי "חייב" או כי "שבת" זה לא אני. יכולה להתחבר יותר לנסות להכין דברים כשבא לי ומתוך רצון אבל לרוב אין זמן

לאחרונה התחלתי לגלות עצמאות והוא דווקא נותן לי המון בטחון לגבי מה שאני מנסה ומכינה אבל עדיין-לקבל אוכל עוזר לי אז אני מעריכה ואומרת תודה. 

הילדים כן רגילים לאוכל של חמותי וזה מעצבן שמה שעזר לי בהתחלה יכול להפריע כשהרגלתי אותם לאוכל שלה ואת שלי הם פחות אוכלים אבל לפעמים, כשמרגישה שבא לי שיהיה רק אוכל שלי בבית שלנו, המחשבה חולפת מהר כי אני לא אעמוד ביצור 

הכי מצחיק כשכל אחד מאיתנו טועם ואוהב את האוכל של האמא של השני (הוא של אמא שלי ואני של חמותי) או להפך, כשכל אחד נצמד למה שאמא שלו מכינה.

 

האמת שזה לא כזה "קליל", לפעמים הייתי רוצה שיהיו לי יכולות נשיות לייצר אוכל תמיד, וגם שיצא טוב וגם שאני אוכל לפתח "עצמאות" ו"לעמוד על הרגליים" כמו חברות אחרות ונשים בכללי בענייני בישול, זה גם מתקשר לי עם טעמים של בית וחמימות ולפעמים מרגישה חוסר בטחון רציני או רצון להיות מישהי אחרת בזה. כזו שגם אוהבת לבשל, גם יוצא לה טוב וגם מארחת אחרים.        זה רחוק ממני שנות אור וגם מפנטזת שהיה לי זמן להתנסות בבישולים במקום לעבוד. אבל צריך לעבוד והעבודה שלי היא גם אחר הצהריים

בואו נדבר על.... חצ'קוניםשאלה גנים

אני יודעת שזה פורום הריון ולידה

לא פורום נערות מתבגרות

אבל אחרי עשור נישואין + חמישה ילדים

ועדיין יש לי חצ'קונים!!!!

אני כבר יוצאת מדעתי


יש ימים טובים יותר ופחות,

מנסה כבר תקופה לעקוב אחרי האכילה שלי ולא ממש מוצאת מה גורם לזה

נראלי שחוץ מרקוטן - ניסיתי בנערותי את כללללל המשחות, טבעיות ורפואיות, כדורים ומה לא.

וכלום לא עזר

אז קצת איבדתי אמון...

(רקוטן - לא רציתי לנסות אפילו, מרוב יאוש שבטח אני אהיה מהאחוז הזה שזה לא עוזר להן...)


אז עבר כבר מעל עשור מאז והרפואה בטח התפתחה

אבל אני עדיין חסרת אמון כלפי כל המשחות שמבטיחות הרים וגבעות


אז אשמח ממש לכלללל מידע שיש לכן

הלוואי שאצליח להרגיש כבר אישה ולא נערה מתבגרת...

תודה רבה על הפירוט ❤️שאלה גנים
האם ללכת לטיפול קלינאית תקשורת פרטי או לחכות לקופהמתואמת

לפני כשלושה וחצי חודשים היינו באבחון קלינאית תקשורת בקופה עם הקטנה (כיום בת שנה ושבעה חודשים), ואמרו לנו שיכניסו אותנו להמתנה לטיפול.

בינתיים עוד לא התקשרו לומר משהו בקשר לזה, והתחלתי לברר אצל קלינאית פרטית אפשרות של טיפול אצלה (גם אצלה לא הייתה זמינות מיידית).

האם יש טעם להתקשר לקופה לשאול מה קורה עם זה, או שנתחיל כבר פרטי וזהו?

ואם אנחנו מתחילים פרטי - יש טעם לעבןר באמצע לקופה אם יתפנה שם, או שחבל לבלבל את הילדה? (שהיא די ביישנית וקשה לה עם זרים, יש לציין)

מעצבןאורוש3
הסבתא המענישה-זוכרות?אנונימית בהו"ל

עבר כמעט חודש מפסח ולא דיברנו

היא התקשרה אליי פעם אחת ולא עניתי כי אין בי כוחות לדבר איתה

התקשרה לבעלי ביום חמישי ואמרה לו שכואב לה והיא רוצה להתנצל על מה שהיה,

שלא הרגישה טוב בגלל מה שעשתה...

אני ממש רוצה לנסות לסלוח אבל לא מצליחה

יש בי משהו פנימי חסום כלפיה וחזק ממש

לא מצליחה ולא רוצה לדבר איתה!!!!!

פתאום עלו וצפו מלא מלא דברים שכואבים לי ונמאס לי פשוט נמאס

מרגישה צורך לנתק קשר תקופה,בלי לדבר איתה,בלי להיפגש

אני ממש תשושה מהסיפור הזה

כי בעלי התחיל להתחנן אליי תוך כדי שהוא מדבר איתה (בשפת הסימנים מדבר איתי) ומבקש שאסלח לה כי מסכנה וכו'...ומה איתי??????? מה עם הרגשות שלי????

וגם עשיתי חשבון שמשום מה רק הילדים שלי הם השעיר לעזאזאל בבית שלהם 😡😡

וזו לא פעם ראשונה מצד עוד אנשים במשפחה וזה קורה לי את הלב

מה דעתכן?

אשמח לתגובות אמפתיות ובעד כלות אם אפשר

אני זוכרת את הסיפור והכעס שלך ממש מובןממתקית

מבינה שזה לא רק סיפור הענישה, אלא הרבה מעבר, ותחושות רבות שיש לך בנוסף.
זה נראה שהיא רוצה לתקן, להשתנות
למה שלא תדברי איתה בשיחה בארבע עיניים עלל התחושה שלך כלפי ילדייך מצידה בעדינות? זו היא שרוצה לפתוח ולדבר ולהתנצל, אז אולי שווה לך לנסות להיפתח אליה?
ויפה שהיא רוצה להתנצצל.

כתבתי בשרשור הקודם וכותבת שוב-קנמון

להעזר בבעל מקצוע. כמו שנעזרים בטיפול כשצריך בין בני זוג. לבעל מקצוע יש את הכלים לעזור לעבד את המצב, לתת התוויה להתנהלות נכונה בסיטואציה וגם לגשר את זה בינך לבין בעלך. זה יכול להיות הבדל משמעותי מאוד מאוד בניהול המצב הזה..

וחיבוק. 

כרגע לא אפשרי לנו. אבל תודה בכל זאתאנונימית בהו"ל
מנצלשת. איזה סוג של בעל מקצוע?חוזרת בקרוב

אנחנו גם הרבה בקונפליקט מול אחד האבות שלנו וממש קשה עם זה אבל לא מוצאים פתרון.

עניין של אופי ותפיסת עולם

נשמע שייעוץ זוגי או משפחתיכורסא ירוקהאחרונה
לך יהיה שווה לסלוחעם ישראל חי🇮🇱

הרי בסוף תיפגשו זו בזו באיזשהו מתכונת.

בסוף היא האמא של בעלך ,וזה ישאר כך לעד.

החובה שלנו ככלות היא לכל הפחות לכבד ולא להתעלם אם היא מתקשרת, אני חושבת שבכך גם בעלך אולי מעט נפגע .

זה הכלים שיש לה להתמודד עם מה שקרה במפגש אז.

האם זה היה נכון? לא

האם את יכולה לשנות אותה? לא


אבל את צורת ההסתכלות שלך עליה ? כן

לא חייב לשבור את הכלים ולא משחקים. מניסיון לא יוצא מזה שים תועלת. להפך זה עלול לפגוע רק בך בהמשך.

הם אנשים מבוגרים וכך כנראה הם חינכו את בעלך והגיסים שלך.

תנסי לזכור את הדברים הטובים שהיא כן עשתה ל ענך, ולהאחז בהם .ולשחרר. לחמול...

בהצלחה

מצטרפתהבוקר יעלה

היא פתחה לך פתח, תדברו איתה על זה ועל מה שמפריע, תתני לה הזדמנות לתקן.

מעניין אותי אם הבת שלך חוותה את זה כטראומה כמוך? כי מניסיוני, אני לוקחת מקרים עם חמותי כקשים והילדים שלי לא, ולי אין כוחות ללכת בגלל מקרים כאלה ואחרים והם רק מחכים לנסוע.. ילדים סלחנים הרבה יותר מאיתנו.

ברור שמה שנעשה לא בסדר, אבל יש לך כאן הזדמנות לפתוח כל מה שמציק.

בהצלחה רבה 

את היית רוצהמקקה

ש0ככה יתנהגו אליי?

שאם עשית טעות ינתקו קשר ולא יתנו לך לתקן?

בסדר, היא טעתה. ביקשה סליחה. מה עוד את רוצה?

קוראת שוב את השורה האחרונה שלךעם ישראל חי🇮🇱

קצת קשה לי עם מה שכתבת

נראה שאת מחפשת קולות שיצדיקו את התחושות שלך ,שאת לא רוצה לסלוח ולהתנתק..

תחפשי את הקול הפנימי שלך וזאת תהיה לך לתשובה.

תחשבי שגם את בעתיד הלא הרחוק תהיי חמות ,ולא תרצי שחלילה יתייחסו או לא יתייחסו אלייך כך.

הסליחה היא יותר בשבילךהמקורית

מאשר בשבילה. לדעתי ככל שעובר זמן מהאירוע יותר קשה לסלוח כי "הנה לא חייב להיות בקשר" ולא צריך להתמודד

אני חושבת שיפה שהתקשרה לבן, ויפה שהבינה תעצמה ולדעתי מגיעה לה עוד הזדמנות. אבל! אם את מרגישה שאת צריכה עוד רגע תקחי אותו, מודה שגם לא בטוח הייתי מתייצבת שם לאירוח עם לינה פתאום, אבל קחי בחשבון שתצטרכי להתמודד איתה איכשהו כי זו אמא של בעלך. ותבקשי מבעלך שלא ילחץ. שאת צריכה ממנו לגיטימציה לרגש, למרות שזו אמא שלו. סיטואציה לא קלה..

חיבוק♥️

הבת שלי נשכחה בגינהרקאני

אני עם דמעות כבר שעה

הבת שלי אצל גננת מהממת

באמת מהממת, אחראית אני סומכת עליה ממש

ובכל זאת קרה פשלה

היא יצאה עם הילדים לגינה

הבת שלי היחידה שעוד לא הולכת

וכשהם חזרו היא לא ראתה אותה כי ישבה מוסתרת מאחורי משהו

היא ספרה את כולם לוודא שכולם חזרו

אבל בגלל שהיום הבת שלי הגיעה מאוחר היא לא זכרה שהיא הגיעה

ואחרי כמה דקות בעלי עבר שם במקרה ומצא אותה בוכה לבד

אוף

אני בוכה פה

היא הייתה שם לבד איזה 10 דקות

הוא מיד לקח אותה הרגיע אותה והחזיר אותה לגן

הגננת נבהלה מאוד והתנצלה ממש ממש

ואמרה לי שאחר כך היא ישבה איתה ופינקה אותה 

היא חזרה מהגן שמחה ורגועה

אבל אני בטראומה

אני לא יודעת מה היא זוכרת מתוך זה ומה היא הבינה 

 

וואי וואי וואי וואידיאן ד.

אמאל'ה נראה לי זה הסיוט שלנו כהורים

 

נראה לי אני גם הייתי בטראומה אם זה היה קורה.

 

ואיזה נס שבעלך עבר שם בדיוק. ממש סיעתא דישמיא.

 

אולי כדאי להתמקד בזה. אנחנו עושים את מקסימום ההשתדלות שלנו והקב"ה משלים את השאר.

חיבוק גדולצלולה

ב''ה שבעלך עבר שם ומצא אותה

מלחיץ ממש ממש

הגיוני שלוקח לך זמן להרגע❤️

אם היא ממש קטנה סביר שלא הבינה מה שאת מדמיינתירושלמית במקור
וואי וואי. תראי אני בטחה שב"ה הילדה ממש ממש בסדרקופצת רגע
היא לא בטראומה ובטח כבר עבר לה.

מצד שני אני בטוחה שלך קשה ממש... 

אמאל'ה... איזה מבהיל!!באתי מפעם

אני רק חושבת אם חלילה הוא לא היה עובר...

טעטע! רק תשמור לנו עליהם 😭

ממש מלאך משמיים... היה לי גם כמה ניסים עם הבן שלי בעבר שכמעט ו... ה ישמור... ואני אומרת, אין , מלאכים שומרים עליו! חיבוק גדול! חוויה מטלטלת מאוד לך כאמא (מאמינה שלילדה זה לא ממש נורא)

תודה לכן על התמיכהרקאני

הגינה נמצאת מחוץ לבית כנסת שבעלי לומד כל בוקר

ככה שהוא שומע אותה מהגינה הרבה פעמים (בדרך כלל שומע אותה משחקת ושרה)

והפעם הוא שמע שהיא בוכה ויצא כי היה נשמע לו מוזר

אני מנסה להבין אם אני אמורה לדבר איתה על זה

אמרתי לה כשלקחתי אותה מהגן

"היית בגינה ולא היה אף אחד ואז אבא הגיע וחיבק אותך"

אבל אין לי מושג כמה היא מבינה וכמה היא זוכרת

היא מבינה המון בעיקרון

אבל לא מדברת אז קשה להבין כמה

בת כמה היא?יערת דבש

בניגוד למה שמקובל לחשוב

גם תינוקות זוכרים דברים ובמיוחד חוויות טראומתיות,

גם אם זה זכרון שנצרב בגוף והנפש בלי יכולת לתמלל או לתת לו משמעות קוגניטיבית כמו מבוגרים .

לכן חשוב מאוד

לעשות איתה עיבוד..

לדברר לה במילים פשוטות את מה שהיה

ואת כך שבטח הרגישה מבוהלת ועצובה ומפוחדת

ולשקף ולתקף מאוד את החלק שאבא מצא אותה ושעכשיו היא מוגנת ושהכל בסדר!!

וכך שאתם שומרים עליה ושאתם דואגים לה תמיד

לתת הרבה מגע ועטיפה בימים הקרובים

ולחזור ולדבר אליה בצורה פשוטה ומחזקת

לחזור על הסיפור בצורה מסודרת עם דגש על הסיום הטוב ועל זה שהיא שמורה ומוגנת עכשיו


מעבר לכך

הייתי מחדדת נהלים בהקדם עם הגננת

האמת לי זה נשמע מדאיג ולא תקין שכך נשכחה

והאמת שזה דבר בעייתי לקחת מספר ילדים לגינה במסגרת של גן זה המון אחריות ויכולות להיות כאלה תקלות שהשם ישמור יכולות להגמר רע מאוד

לא אומרת כדי להלחיץ אלא כדי להאיר שזה משהו שצריך לחשוב איך לא קורה שוב


חיבוק לך! בהחלט מטלטל

תודה לךרקאני

זה מה שחשבתי אז אמרתי לה את זה

היא בת שנה ו8

בעיקרון היא מבינה המון אבל אני לא בטוחה כמה היא נבהלה

את הגינה היא מכירה ממש טוב

ובכל האזור היא מוגנת בעיקרון

זה צמוד לבית של הגננת ויש רק שביל חצץ באמצע

ובצד השני הבית כנסת שבעלי היה

וכל האזור מוקף באנשים שמכירים אותה ויודעים של מי היא 

ולא מסתובבים שם אנשים זרים

אם כן מיד רואים אותם מהבית כנסת...

דיברתי כמובן עם הגננת

היא לגמרי התנצלה ולקחה אחריות

היא חברה טובה שלי

אני באמת סומכת עליה

היא עצמה הייתה מזועזעת שקרה לה כזה דבר

ואמרה לי שהיא חיבקה אותה אחר כך וישבה איתה

ותכלס היא כן חזרה שמחה ורגועה

(באתי לקחת אותה ב2 וזה קרה קצת אחרי 1)

 

 

היא בוודאות לא תזכורדיאט ספרייט

אבל כן חשוב לי להגיד שמצד הגננת זה מאוד מאוד לא אחראי.

זה לא משנה מתי הילדה מגיעה, היא חייבת לנהל את זה אחרת ולא לפי הזיכרון מהראש שלה.

אני לא אומרת שצריך להחליף אותה, אבל היא חייבת לעדכן אתכם איזה בדק בית היא עשתה עם עצמה ומה היא תעשה כדי שדבר כזה לא יקרה שוב.

לא עם הילדים שלכם ולא עם ילדים בכלל.

בסוף, עם כל האהבה והביטחון בה- שזה סופר חשוב- הילדה נשכחה.

היא יכולה הייתה להכניס משהו מסוכן לפה;

קקי של כלב, פרי מעוך, קליפה של פיסטוק, שאריות אוכל,

עובר אורח (טוב או לא טוב) היה אוסף אותה,

הייתה נשארת רעבה או עייפה או מיובשת מהשמש,

מגיעה לכביש.

אילולא בעלך היה עובר שם, מי יודע מתי הייתה נזכרת.

אולי בארבע כשהייתם מגיעים לאסוף בחזרה?

ומי יודע אם באמת נשארה שם רק 10 דקות?


בעיקרון את ממש צודקתרקאני

רק בגלל שאני מכירה אותה מקרוב אני יודעת שזה ממש חריג אצלה

אין כביש ליד רק שביל חצץ

ברור שזה לא בטיחותי להשאיר אותה לבד

במיוחד שהיא עוד לא הולכת

אבל זה לא מסוכן כמו במקומות גדולים כי זה גינה פיצית במקום קטן שמוקפת באנשים שמכירים אחד את השני

בכל מקרה בעלי היה בבית כנסת ליד הוא אמר שאם היא הייתה בוכה הרבה זמן הוא היה שומע

הוא שמע אותה בוכה ויצא אז בטוח היא לא בכתה הרבה זמן

קיצור אני מקווה שהיא בסדר

ואני צריכה קצת להירגע

והגננת בעצמה בטראומה והיא דיברה איתי ואין מצב שקורה שוב כזה דבר

אמאלההבוקר יעלה
לא כ"כ הבנתי. גינה של המשפחתון.? גינה מתוחמת? 
יש עוד מטפלת חוץ מגננת?פילה
אם היא יוצאת לבד לגינה עם כמה פעוטות, זה מסוכן.
חיבוק, איזה טראומה!איזמרגד1

בשבילך, לא נראה לי שבשבילה😅

נראה לי שכדאי לדבר עם הגננת ולתכנן איתה מה היא עושה, כמו רישום וכזה שזה לא יקרה שוב...

אמאל'ה איזה סיפור מלחיץשושנושיאחרונה
יואו נשמה זה לא מגיע לך!!!! אני כל-כך מבינה את התחושות שלך
בבקשה תעודדו אותיאנונימית בהו"ל
יש כאן מישהי שבעלה היה בדיכאון עד כדי רמה של תוקפנות מסוימת, וטיפול עזר לו? אני כל כך מיואשת, וסוף סוף הוא מתחיל טיפול אבל פתאום מפחדת שזה מאוחר מדי
אני רק חיבוק♥️אישהואימא
חיבוקדפני11

שתדעי שיש כל כך הרבה אנשים מסביבנו שיש להם דיכאון. גם ברמות לא קלות בכלל....

ואף אחד לא יודע דבר וחצי דבר. גם הקרובים ביותר...

ואני אומרת מנסיון.


גיסי מתמודד, ואחותי גיבורת העולם. ורוב האחים שלי לא יודעים כלום. ואנחנו משפחה שנחשבת בקשר טוב...


ממש חיבוק.

איזה יופי שהתחיל טיפול. אני לא חושבת שזה מאוחר מידי למרות שלא מכירה את המקרה... אף פעם לא מאוחר מידי❤️ שוב חיבוק יא גיבורה. מתפללת בשבילך שתעלו על דרך המלך בקלות ומחוזקים יותר מכל השבר הזה❤️

תודה לךאנונימית בהו"ל
באמת אף אחד לא יודע. אנשים רואים את ההתנהלות שלו ומרימים גבה או שופטים אבל אין להם מושג מה קורה
מה שלומך את?שוקולד פרה.

כשאת כותבת תוקפנות מסוימת, את מתכוונת לאמירות פוגעניות, או למשהו יותר פיזי?

חיבוק גדול בכל מצב.

יש לך מישהי שתלווה אותך?  רבנית אפילו?

אני חושבת שאין מאוחר מדיי וטוב שהתחיל בטיפול! אם הדינמיקה ממשיכה להיות פוגענית- תתפסי מרחק או תציבי גבול חזק. ובכל מקרה, אל תהיי עם זה לבד. את נושאת על עצמך המון. דיכאון זו מחלה שגורמת לתחושת מחנק עצומה בצד הבריא. מקום לפרוק את כל מה שהצטבר בך, בלי שיפוט ובהבנה מלאה- זה מאסט לדעתי

זה מורכב מאדאנונימית בהו"ל
נתחיל מזה שאני לא הצד הבריא - אני בעצמי בדיכאון אחרי לידה שממשיך דיכאון מההריון התחלתי טיפול לאחרונה אבל הייתי צריכה להתחיל מזמן וזה ניכר.יקח זמן עד שאתייצב. הוא בדיכאון ואולי גם יש שם רכיב של פוסטראומה (לא אובחן), לא מזמן היה לו התקף זעם מטורף, לא אלימות פיזית כלפי מישהו מחוץ למשפחה. מצד שני זה היה כל כך מפתיע שכשזה קרה תפסו אותו כדי להפריד אז לא יודעת אם היה גם מרביץ. פעם ראשונה בחיים, לא היו כאלה בעבר. בדיעבד אני מחברת המון נקודות ומרגישה שזה תואם לכל מיני תיאורים של גבר אלים. הוא לא אלים כלפיי, וגם לא כלפי הילדים. גם לא פוגעני או רעיל. כן לפעמים כשכועס על הילדים לדעתי יוצא מפרופורציה אבל ייחסתי עד היום לדיכאון שלו. הפוך, הוא איש רגוע ועדין אכפתי מתחשב ואמפתי. אני יודעת שמה שכתבתי נשמע סותר. אנחנו נשואים עשור ורק עכשיו אני קולטת את זה. אבל מרגע שקרתה ההסלמה והיה התקף הזעם הזה, ושאני קלטתי שיש לו פרופיל אלים, אני פשוט בייאוש ופחד. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. בא לי לשלוח את הילדים למשפחות אומנה, אולי לתת להם חיים טובים יותר. 
ממש מבינה אותךשוקולד פרה.

זה מאוד קשה כששני הצדדים מרגישים כובד נפשי ומתח. כל אחד רוצה שהשני יתפקד על 100 ויהיה המשענת היציבה.

אני חושבת שבגלל הדיכאון את נוטה להעצים את השחור... אל תדאגי, הילדים שלך לא צריכים משפחת אומנה וכו. נשמע שאתם זןג טוב, ועוד נכון לכם עתיד רגוע יותר.

אני חושבת שמה שעוזר בזמנים כאלה זה ממש לעשות לך ציוני דרך במהלך היום. רק הצלחות קטנות.

מה את רוצה לעשות בשעות הקרובות כדי לקדם עניינים קטנים.

הצלחות קטנות נותנות למוח תחושת סיפוק ותחושה של יכולת. לחשוב על בעיה גדולה, כמו שאלת הנישואים שלכם, או השאלה אם הוא אלים או לא, או גורל הילדים- זה כבד מדיי עלייך.

אלו שאלות שלא תמיד יש לנו תשובה עליהן כרגע, כי צריך זמן ופרספקטיבה נכונה.

אז באמת חושבת שתרחיקי מעצמך את השאלה מה הוא ואת השאלה מה עם הילדים, ותתמקדי במה את יכולה לעשות כדי לשפר את מצבך את במסגרת הגבולות שלך. 

חיבוק! התמודדות קשה מאד!חשבתי שאני חזקה

אני לא יודעת מה את מתכוונת תוקפנות, אבל כן מוציא ממנו תגובות ויחס שממש לא הוא.. לא מה שהכרתי ולא מה שהיה...

בעז"ה אין מאוחר מידי. טיפול יכול לחולל פלאים, למרות שלפעמים יכול להיראות בהתחלה שרק מחמיר.

אני מקווה ומאמינה שטיפול שלו ייטיב איתו ואיתך. מבינה אותך את תחושת הייאוש, אבל באמת תנסי לא ליפול לזה ולהחזיק את התקווה ואת האמונה שישתפר.

יכולה להגיד לך שכבר הרבה זמן בטיפול, וכן, חד משמעית שהטיפול עוזר!

תודה. מעודד.אנונימית בהו"ל
אני מקווה שבאמת הטיפול יהיה טוב ומועיל
חיבוק יקרה🫂איזמרגד1
ממש מציעה טיפול לעצמך שיעזור לך להתמודד עם הכל... ולגבי הפחד שמאוחר מדי, אם את מסוגלת לזה תניחי אותו בצד כרגע. תני לזה קצת זמן לראות מה הולך ואיך מתקדם לפני שמתחילים לחשוב על העתיד ולהגיע למסקנות, בינתיים אפשר פשוט לראות מה קורה... זה כנראה לא הזמן הנכון לעשות דברים בלתי הפיכים בחיים בכל מקרה 
תודה לך. אני בטיפולאנונימית בהו"ל

התחלתי לא מזמן בשביל עצמי.

זה לא הפחד שאני לא מסוגלת להניח בצד כמו התחושה שהחיים שלי מתנפצים לרסיסים.

משמח שאת בטיפולאיזמרגד1

בעז''ה שיעזור כמה שיותר🩷

וגם את זה, לנסות להגיד לעצמך שזאת תקופה שתעבור. שאת יכולה להתמודד עם זה ועוד שנה תסתכלי אחורה ותגידי לעצמך שזה עבר. לזכור שדיכאון משחיר הכל, והמציאות יותר טובה מזה בדרך כלל.

כשאני התחלתי לצאת מהדיכאון שהיה לי הדבר שהכי התבאסתי ממנו זה שלא ידעתי שזאת פשוט תקופה שתעבור. שהרגשתי שזה לכל החיים ואף פעם אני לא יצא מה, כשהמציאות הייתה ב''ה הרבה יותר טובה...

חיבוק ענק!!!! קשה קשה קשה קשה כל כך!!!שיפור

אלופים ממש ממש שהתחלתם שניכם טיפול!!!!

הפחד הגיוני. זאת סיטואציה כל כך מורכבת. אבל חבל להתייאש דווקא עכשיו כששניכם התחלתם לטפל. תנו הזדמנות לתהליך, והלוואי ששניכם תתקדמו ותרגישו שיפור בקרוב!!!

וקחי את מה ששוקולד פרה אמרה על ההצלחות הקטנות, זה ממש חשוב.

כן.. מכירה נקרוב. לא אפרט כי זה פורום רחב ופתוחליני(:

אבל בהחלט היה שינוי משמעותי.

חיבוק גדול! נשמע ממש לא פשוט להיות בתוך זה. יש תקווה♡ 

כן והוא מאובחןעל הנס

ןכמו התאור שלך למטה הוא הכי עדין בעולם.

אף פעם אין מאוחר מידי תמיד יש תקווה והדבר הראשון שזה מודעות זה הכי קריטי.

לקח לי לשכנע אותו ללכת לטיפול כמעט 10 שנים ובסוף זה קרה וזה באמת עולם אחר .

והבחירה שלי היא להעצים את הטוב שבו ולהיות שם בשבילו למרות שכשהוא במצב רע הוא לא רואה את זה בכלל.

לראות את ההתקדמות גם היא לא כמעט לא מןרגשת.

זה קשוח ממש ולי הכי קשוח שאני יודעת שאין לי את הפרוולגיה לקרוס להרגיש רע ולהרגיש שאני נשענת על מישהו

 

חיבוק♥️המקוריתאחרונה

אם זה יעזור לך אז אני חוויתי התקפי זעם בעצמי אחרי הלידה השנייה. ולא צריך לשלוח ילדים לאמנה מאמוש, צריך להאמין בו שהוא יכול להירפא. ולהתפלל להשם שיוציא אתכם מהמיצר.

זה סימפטום של מחלה שצריכה טיפול, לא אלימות קלאסית של גבר אלים ממה שאת מתארת.

מאמינה שעוד תקופה תראי את הדברים אחרת ומצבו (וגם שלך) ישתפר.

רק טוב יקרה שלי

אז בעלי בדכאוןאנונימית בהו"ל

זו לא שאלה, לא התלבטות, עובדה מוגמרת.

שהוא לא מוכן לקבל בשום פנים ואופן.

 

לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אי אפשר להציע לו שום טיפול. מבחינתו הכל בסדר גמור (חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח לקום בבוקר, לא עובד כבר חודשיים, כל משימה הכי קטנה נראית לו כמו הר).

בשבת שכב חצי מהשבת במיטה, עם שמיכה מעל הראש. לא מוכן לדבר איתי.

כשכן מוכן להוציא מילה- אסור לי להגיב. לא משנה מה אומר/אשאל, התשובה תהיה- ידעתי שאין מה לדבר איתך.

 

ברור לי שזה דכאון.

ברור לי ששלושה שבועות של ציפרלקס ואני אקבל אותו חזרה.

אבל אין עם מי לדבר. 

ואני נשארת חסרת אונים.

נשמע נורא נורא קשהרקלתשוהנ

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

רשמית זהאנונימית בהו"ל

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

 

לא בטוחה שכדאי שתקבעי עובדות בלי איש מקצועיעל מהדרום
לק"י

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

לא יודעת איך עוד אפשר לקרוא לזהאנונימית בהו"ל

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

 

ועוד משהו- ציפרלקס לא עוזר תוך כמה שבועותיעל מהדרום

לק"י


אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.


אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.


וזה יכול להיות גם עניין פיזי. חוסר בבי12, ברזל וכדיעל מהדרום
לא בהכרחמקקה
לי התחיל לעזור תוך שבועיים, ולא הייתה שום החמרה
אז תלוי ברמה כנראה. טוב שדייקתיעל מהדרום
וואי. קשוחיעל מהדרום

לק"י


אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.


עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

משחררת כמיטב יכולתיאנונימית בהו"ל

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

אין סיכוי שתוכלי לשכנע אותו לעשות צעד רק בשבילך?אונמר

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

 

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

ממש קשהמקקה
האמת שהייתי עושה מניפולציות כדי שילך לרופא
מאתגר. 🫂מוריה

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.


בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

פעם היינו במצב דומהשוקולד פרה.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.


ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.


בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

קשוחנעמי28

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.


ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.


הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.


זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

הייתי מזמינה רופא הביתהאבי גיל

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.


אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!


למה ברור לך שציפרלקס יפתור את הבעיה שלו?עם ישראל חי🇮🇱

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

האמת התגובה שלך ממש ציערה אותימקקה
כשהתרופןת של הפסיכיאטרים יכולות ממש להציל נפשות ואין שום סיבה לסבול
מסכימהנעומית
מסכימה (מניסיון שלי אחרי המלצה של מישהי פה)דיאט ספרייט
הבאתי מקרה מהמשפחה שלי שאני מכירהעם ישראל חי🇮🇱

לא הייתה כוונה לצער מחילה אם נפגעת.

כל מקרה לגופו ואני אישית מאמינה ברפואה טבעית

בשורות טובות 

חשוב לי גם להתייחס לכמה דברים שכתבת.חשבתי שאני חזקה
א. כתבת על תרופות ש"משתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון", הרבה פעמים הטיפול התרופתי משמש לפעמים כמו קביים ויכול לפזר קצת את הבור השחור של הדיכאון. יכול לתת לאדם שסובל טיפה יותר יכולת להחזיק את עצמו ולהצליח לטפל גם יותר לעומק.

"רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול". פסיכיאטר הוא בדיוק הגורם המוסמך. הוא למד את התחום במשך שנים, פגש המון מקרים ויכול להבדיל בין דיכאון למחלות דומות אחרות. בשונה מהומאופטיה למשל.


אני לא חושבת שלפסיכיאטר של יכולות להיות טעויות (גם להומאופט אגב), ואני מאד מצטערת לשמוע על המקרה מאצלך במשפחה! אבל כן חשוב לומר שלרוב פסיכיאטר ידע לזהות את הנקודה ובסיעתא דישמיא לתת מענה.

חיבוק אהובהדפני11

במצבים כאלה... וגם לא רק כמובן

הפתרון הכי טוב זה להתפלל. ככה בפשטות מהלב, לה'.

לספר לו שכבר אין לך כח

שזה מתיש ושוחק וגומר

ובאלך כבר בעל. אמיתי חי ומוביל.

ומה קורה כבר....

ויאללה שיעשה לכם נס. מה זה בשבילו.

שבעלך יראה את היופי של החיים ויתעורר בו החשק לחיות.

ופשוט תספרי לו כמה זה קשה ונורא וסיוט. ותבכי את החיים.... וגם תבקשי ממנו כל מה שבאלך.

יד ה' לא תקצר.


שיתפתי פה לפני כמה זמן על קושי מאוד גדול שהיה חי עם בעלי ואני הייתי בטוחה שהוא ואני בדיכאון כל אחד מהכיוון שלו. בטוחה! ואני בנאדם כל כך לא דכאוני... אבל לא הפסקתי לבכות. והוא לא הפסיק להיות עצבני ומעצבן... וה' שלח לי באופן הכיייי לא צפוי מישהו שדיבר איצו ונתן לו איזה ספר לקרוא שעשה לו ולי טוב... אז יש עוד עבודה ברור. אבל ה' נתן לי ולו חתיכת חבל הצלה..

יד ה' לא תקצר!

חיבוק לך!חשבתי שאני חזקה

קשה מאד ככה! מבינה את תחושת החוסר אונים, והדאגה לו, והעול לבד, והגעגוע...


אני כשהייתי במצב שלך פניתי לקבל עזרה בשביל עצמי וזה מה שהזיז אותו בסוף להעיז או להניע לקבל עזרה בעצמו. (נראה לי שעשיתי את זה כשכבר הייתי בסף הדיכאון בעצמי. אמיתי.)

מציעה לך ממש לפנות לעזרה. דרך המרפאה שלך או טיפול פרטי, הלוואי שזה יעזור גם בשבילו, בשבילך זה בטוח יכול לעזור.

תלכי לרופא משפחה סימפטייום שני

תספרי את כל מה שאת רואה וחווה.

יש להם הרבה ניסיון, במיוחד בשנתיים האחרונות הרופאים פוגשים כל מיני מצבים נפשיים,

וגם לקופות החולים יש יותר כלים לתמיכה (בטלפון, עם עובדת סוציאלית, עזרה ראשונה נפשית ועוד).

הרופא גם יידע מה לשאול אותך כדי להבין מה צריך לעשות בשלב הראשון.

חיבוק♥️המקורית

אני חושבת שלהניח לו ולשחרר זה לא באמת הפיתרון. בסוף בסוף הצורך שלך מובן, ובלי קשר לצורך שלך - הדכאון הוא ענן כבד שצריך סיבה לרצות לצאת ממנו, אחרת הוא שואב

אני ממש חושבת שכדאי לשבת איתו לשיחה בוגרת ולהגיד לו שהוא מאוד מקשה עלייך עם ההתנהלות שלו ולשאול בכנות - לאן אתה עוד רוצה להגיע? איפה אתה רואה את עצמך עוד x זמן ? לבקש שיטפל בעצמו כי יש פה אתכם שזקוקים לו וקשה לך להכיל את המצב

ולא זה לא אגואיסטי.

קשה לי להאמין שהוא יענה תשובה מספקתשוקולד פרה.אחרונה

שתחזיק מעמד. זו כאילו שאלה ל"בריאים".

חושבת שבאמת להכיר בעובדה שאין לה שליטה עליו- זה דווקא יקל עליה. כי באמת אין לנו שליטה על הבעל,ולא יכולות להביא אותו לפסיכולוג, וגם לא לתת לו כדורים.


אני כן חושבת כמוך שלהביע את הקושי שלה- זה סופר לגיטימי ומתבקש.

האם זה אומר שהוא בהכרח ירים עת עצמו? זה תלוי עד כמה הוא מסוגל ורוצה...


כמה אתם מצליחים לחסוך ?שמ"פ

אז בדיוק ישבנו על ההוצאות, הכנסות וכו' קולטים שיש לנו הוצאות מטורפות ובקושי יכולים לחסוך

סתם תוהה, עד כמה אתם מצליחים לחסוך כל חודש ?

אנחנו שנינו במשרה מלאה, בשכירות לא יודעת איך אפשר לצמצם בכלל ...

בעלי יותר על זההשקט הזה

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.


איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..


לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

ממש התחברתי למה שאמרתשמ"פ

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

האמת אני חושבתאפונה

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

את ממש צודקתשמ"פ

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

אנחנו חוסכים הרבה אבל ממש עובדים בזהדיאן ד.

כמה המלצות יש לי:

 

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

 

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

 

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אנחנו מצליחים לחסוךא.ק.צ

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

לא מצליחים ממשעם ישראל חי🇮🇱

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

זהו השאלה כללית מידיזיקוקים

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

קודם כל, להתפלל על זה, לסיעתא דשמיא.עכבר בלוטוס

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

 

 

 

 

 

 

גם לי יוצא כמעט הכל אינטרנטישמ"פ

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

כן. זה באמת הכלי הכי חזק מבחינתי לחיסכוןעכבר בלוטוס
אצלנו מאד לא קבועשיר הרוח

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).


ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.


ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.


לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.


כנראה שלא עזרתי

רייזאפ שווה ?שמ"פ
ואני איתך שלפעמים צריך להתמקד בשפיות זה לא פחות חשוב לדעתי
אנחנו ב''ה חוסכים די הרבהשלומית.

לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).

אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".

אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה

קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי 

כנ"ל אצלנושמ"פ

בגדים רק במבצע וקופונים

אוכל לא מפריזים

יכולים לצמצם קצת באוכל קנוי ( כלומר פיצה ודברים כאלה ) אבל הגן/מעון, שכר דירה וכו' החשבונות זה הון 

מאיפה בגדים לילדים?אנונימית בהו"ל
כשיש כבר ילדים גדולים לא כזה פשוט למצוא במחירים זולים 
נכוןשמ"פאחרונה

שלי עדיין קטנים.

מרגישה שבאמת צריכ לחסוך גם לדברים האלה בעתיד

רק שבאמת לא רוצה לעבוד משרה מלאה מצד שני מפחיד גם לחשוב שלא אוכל לחסוך בכלל כנראה 

תלוי הרכב משפחתי, משכורות, וסיבות לחסוךמרגול

בגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.

בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).


אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).


מה כן?

אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.

אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.

אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.


בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.

מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.


וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.

הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).


יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.

אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)

כרגע אנחנו עם קטנה בגן פרטי יקר ולא באמת מצליחיםלא מחוברת

ההוצאות שלנו מטורפות

אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים

אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר 

אנחנו בקושי מצליחים לחסוך כרגע,שיפור

ומה שאנחנו מצליחים ילך כנראה על כמה הוצאות גדולות שיש לנו בקרוב. זה קצת מדאיג אותי.

להתחיל הפוךשמעונה
קודם כל יורד חיסכון , בתחילת החודש אפילו סכום קטן כי אם מנסים לחסוך ממה שנשאר פשוט לא ישאר... 
חוסכים, לא סכומים גבוהיםפרח חדש

אבל סכומים כאלו שאם יש פתאום משהו לא צפוי כמו רכב שמת או טיפול שיניים יקר אז לא נאלצנו לקחת עבור זה הלוואות/להיות במינוס

מתי התחלנו לחסוך? כשהמנהל שלי בעבודה אמר שאני חייבת לעבוד יום נוסף (5 ימים במקום 4 בשבוע)

אז ההסכם עם בעלי היה שזה בתנאי שאת העלאה אנחנו שמים בחיסכון.

ועם כל העלאה במשכורת אז החיסכון גם גדל באופן יחסי.

יש לי גם קרן השתלמות שזה סוג של חיסכון

אולי יעניין אותך