רק תוהה

את חושבת שטכנית באמת אפשרי להיות באפס הפרדה אחרי קיסרי? זה אולי אפשרי אם יהיה לך מישהו צמוד איתך 24 שעות.

וזיהיתי אותך כבר מזמן 😉

העיקר שיהיה בשעה טובה ומוצלחת

תינוק בריא ושלם ואמא בריאה ושלימה 🌷

כנראה לא קרובת משפחה, כי אין בדיוק מישהי שתתאים ושיתאים לה, אבל כן מישהי בתשלום, מעין דולה של אחרי לידה.

ובהתחלה ממש, לפני הלילה, גם בעלי יוכל להיות...

בשעה טובה ושהכל יסתדר לך בע"ה בנחת, בשמחה ובבריאות!

או שבעצם אנסה לקרוא בגוגל...

(אוף, צריכה להיפתח בכלל לרעיון של ללדת מחוץ לירושלים ולהרחיק מהבית עד כדי כך... וגם לרעיון של אשפוז בבית חולים לא דתי... אמנם מקווה שלא אצטרך להיות שם בשבת, אבל עדיין האווירה כולה יכולה להיות שונה...)

מבינה אותך אבל בעיניי זה לא כזה משמעותי

גם אני ילדתי בקיסרי, ולא כזה רואה חשיבות בבונדינג הראשוני, אלא קודם כל ההתאוששות שלך

הבונדינג כבר יגיע.... והם כן נותנים לך את התינוק קצת אחרי שנולד. להניק לא רואה אפשרות פיסית אחרי קיסרי אבל אולי יש מקומות שונים. מה גם שהתינוק לא נולד רעב.

ילדתי תאומים בקיסרי, כל האישפוז יותר התחברנו לתינוק B כי הוא היה יותר קולני ותינוק A היה שקט יותר ונוח להם בתינוקייה...

הרגשתי רע שאני לא מספיק מחוברת לתינוק A, היום אני מרגישה רע שאני לא מספיק מחוברת לילד B. וצריכה להקדיש יותר זמן לאחד על אחד איתו

בקיצור, פחות רואה חשיבות בשעות הראשונות לאחר הלידה, אלא על המשך הגידול של הילדים.

אז תנסי לעשות מה שטוב לך, אבל זה לא סוף העולם. העיקר הבריאות ובע"ה יש לך עוד חיים שלמים לגדל את הילדים ולהתחבר אליהם ולבנות את הקשר שלך אליהם.

וילדתי כבר כמה קיסריים, אז אני בהחלט יודעת איך זה...

ברור שהחיבור מגיע גם אחר כך, אבל מבחינתי אין תחליף לרגעים הראשונים. גם בשביל התינוק אבל בעיקר בשבילי.

תודה בכל אופן!

חווית אפס הפרדה אחרי קיסרי?

אם כן - למה לא ללכת לשם?

שמעתי בעבר במעומעם על לניאדו שמאפשרים את זה, אולי כדאי לבדוק את זה. 

אבל בכוונה הדגשתי את הצד השני, כי אם לא תצליח שתדע שזה לא נורא....

ושיהיה בשעה טובה. בבריאות ושמחה.

כי לפי המזכירה של הרופאה בשערי צדק זה משהו שמדברים עליו רק בטרום ניתוח...

אבל טוב, אולי באמת אנסה את הדרך הזו. לברר קודם בבית החולים ורק אחר כך לחפש רופאה פרטית בהתאם...

תודה!

יש נהלים לבי"ח.

ובד"כ הם נקבעו כבר מראש. אלא אם יש שינוי בנושא.

אולי האתר הזה ייתן לך מענה-

האתר והמדריך הרשמי להורים - ארגון אפס הפרדה בישראל

אני ילדתי בבית חולים עם אפס הפרדה מראש. זה מוגדר כנוהל ולא החלטה של אף אחד באופן אישי

נדמה לי שהוא לא מאוד עדכני (כי עדיין כתוב שם מה הנהלים לחולות קורונה ולמבודדות), אבל פניתי אליהם במייל. הם כתבו לי שאין אפס הפרדה אחרי קיסרי בירושלים, ושכדאי שאפנה אליהם במייל ו"אאיים" עליהם שאם הם לא מאפשרים אפס הפרדה בקיסרי לא אבוא ללדת אצלם.

אבל לא רואה טעם בזה... כי בשביל שהם ישנו נהלים צריך שהרבה יולדות יפנו אליהם בבקשה הזו, וזה משהו שעלול לקחת זמן, שאין לי... מה גם שאולי כן אחליט לוותר על החלום המלא של אפס הפרדה בשביל הקרבה לבית,ואז זה יהיה כאילו שקר אם אומר להם שלא אבןא ללדת שם אם אין...

שבה מתרחשת רוב הפעילות שלהן.

את האתר הן הקימו באיזשהו שלב כדי שגם מי שלא בפייסבוק תוכל להיחשף לתכנים שלהן, אבל הגיוני שהם לא מתחזקות ומעדכנות אותו כל הזמן, כי גם ככה העבודה שלהן בזה היא די בהתנדבות.

אם כבר שאלת אותן לגבי אפס הפרדה בירושלים והן אמרו לך שאין, אז כנראה שזה כן מידע מעודכן.

בכל מקרה, אם את כן רוצה לשקול בית חולים מחוץ לירושלים, אז אני יכולה לנסות לבדוק בשבילך דרך הקבוצת פייסבוק.

(אני לא יודעת מידי פעילה בפייסבוק, אבל כן מחוברת לכמה קבוצות עם תכנים שרלוונטיים אלי, מנצלת את זה בעיקר לשאלות, כשיש לי...)

או שאשלח שוב מייל למנהלות של האתר...

תודה!

כלום.

רק מה שברור ששערי צדק נחשב בית חולים הרבה יותר שמרן בתפיסה של מה בבחירה של המטופל ומה בהחלטה של הצוות הרפואי.

ילדתי שתי לידות בשע"צ ועכשיו ילדתי בעין כרם וזה היה מורגש מאוד ההבדל בגישות. בהדסה הם באים בגישה הרבה יותר פתוחה ונותנים להחלטת היולדת את רוב הדברים. אני מניחה שזה משמעותי מאוד גם בשאלה כמו שלך . יש להם אופציה של תכנון ושיחה עם מיילדת לפני הלידה, ממליצה ממש ללכת ולשמוע מה הם אומרים.

בהצלחה!

שכשהייתי שם במחלקת אפס הפרדה הייתה איתי מישהי בחדר אחרי קיסרי

מניחה שבגלל שהם נחשבים פחות ״שמרניים״ משערי צדק הם יותר יאהבו את זה...

בהצלחה ובשעה טובה!

אחרי ניתוח זה אומר- בידר ניתוח 

באמת לא ידעתי שיש הבדל

ובחדר לידה כמעט לא בדקו שום דבר..

רק אחרי ההתאוששות עלינו למחלקה ושם עשו כמה בדיקות בחדר בדיקות (כשאני איתה) ואחכ הלכתי איתה לחדר. שאר הבדיקות שעשו לה היו בחדר.

לא ככ מבינה את ההבדל ואת הדקויות בין זה לבין אפס הפרדה

שהתינוק והאמא לא נפרדים אפילו לא לרגע.

בלידות תקינות באמת עושיםנטת המינימום בחדר לידה

ואז בדרך למחלקה עוצרים בחדר ילודים, מריצים מה שצריך בנוכחות האמא ואז עוברים למחלקה

אבל כשהלידה לא משעממת והאמא זקוקה להתאוששות כמו אחרי ניתוח או אם יש סיבוך אחא- אפס הפרדה כבר פחות מסתדר

----

ביות מלא/חלקי מתייחס לאופי האשפוז במלקה

כי גם בשערי צדק הייתי בביות מלא אחרי קיסרי, אבל רק יממה אחרי הניתוח... (לפני כן הייתי כבולה - כן, ככה הרגשתי - למחלקה הרגילה, והאחיות שם בקושי הקשיבו לי כשביקשתי שיביאו אליי את התינוקת...)

בכל אופן, נשמע מכן שבאמת כדאי לי להתקשר להדסה עין כרם ולברר. בתקווה שלא יגידו לי לחזור בעוד חודשיים...

למי בדיוק להתקשר שם? למחלקת יולדות? מחלקת נשים? לא מכירה מספיק בשביל לדעת איך זה בנוי שם...

שהם נחשבים בית חולים יותר בגישה טבעית ולברר איך זה שם.

באחת הלידות שלי הייתה איתי בחדר במחלקת אפס הפרדה מישהי אחרי קיסרי אקטיבי. לא יודעת אם באמת זה היה 100 אחוז אפס הפרדה אבל ייתכן שהם יותר פתוחים לרעיון משערי צדק.

בהצלחה רבה!

אם מיד יחסית או אחרי יממה? (שככה עושים בשערי צדק)

ולאן בדיוק כדאי להתקשר כדי לברר? מחלקת יולדות?

בהתאוששות נמצאים שעתיים בחדר התאוששות כללי ללא התינוק.

אח"כ יכול לחזור אלייך. 

ואמר שלא

אני גם לא מבינה למה לא לעשות התאוששות ליולדות בלבד, כי זה עולה להם עוד כסף והם מעדיפים לא לבזבז אותו על יולדות... מתסכל מאוד! 

אני לקראת לידה בעז"ה ולצערי אין מקום מושלם.

אני העדפתי להתמקד במקצועיות הרופא ושיטת הניתוח, החיסרון היחיד זה שעתיים(! ) בהתאוששות...

מעדיפה לא לחשוב על זה😔

לא יודעת מה אבחר בסוף בכצמי, כי גם לי חשובה המקצועיות... בכל זאת, זה קיסרי רביעי...

מקווה שזה יעבור לך בשלום.

רק ממליצה לך למצוא מישהו שיהיה איתך בהתאוששות (בזמן שבעלך נמצא עם התינוק), כי להיות לבד בהתאוששות זה הכי נורא...

אבל אין לי ממש מי שיהיה איתי...

נקווה שיעבור טוב

שמעתי באוזניות שירים אמוניים מחזקים (מפלייליסט שהכנתי לי בשביל ללוות לידה רגילה...) וזה איכשהו עודד והחזיק אותי.

אולי זה יעזור גם לך... ❤️

אלא ישר מהתאוששות.

דרך אגב, בשערי צדק, אם מאוד מאוד מתעקשים איתם, הם נותנים ביות מלא גם אחרי ניתוח, בתנאי שיש לך מלווה ל24 שעות הראשונות.

בשביל זה את צריכה מלווה, ולדעת להתעקש...

בלידה או לא בטרום ניתוח

את לא בדיוק 'נספרת' שם.

לא יהיה להם איך לרשום סיכומים ביניכם וכו'

שם תתחילי בלשאול אותם מה המדיניות בקיסרי והאם יש פתח להתגמשות.

אם את רואה שהם לא בעניין לשתף פעולה, תסעי למקום אחר.

וככה עד שתגיעי למקום שיהיו קשובים לך.

תתחילי מהמקום שהכי נוח לך מבחינת מיקום/רופאים/מקצועיות

אני יודעת שזה נשמע מאוד קל וסבבה אבל בפועל זה מסורבל. אבל לא רואה דרך אחרת.

טרום ניתוח זה כמה ימים בודדים לפני ניתוח

כשהגבתי שבערך חודש לפני- חשבתי שאני מגיבה  להתכתבות שלי עם הפתוחת

בקיסרי זהב זה כמה שבועות לפני

באמת בשאר זה בד"כ יום לפני או משהו כזה 

כי ההתאוששות שם היא בחדר התאוששות כללי שאי אפשר להכניס אליו תינוקות

כדאי להסתכל קצת בקבוצה אפס הפרדה באינטרנט ו/או באתר

בתי חולים שמאפשרים אפס הפרדה אחרי קיסרי זה במקום שמקצים יום מיוחד לקיסריים כאלה ואז יש חדר התאוששות ייעודי לקיסריות

אני גרה באזור ירושלים ובשביל אפס הפרדה לאחר קיסרי נסעתי במיוחד לבית חולים וולפסון. יש להם משהו שנקרא "קיסרי זהב" ואפס הפרדה בקיסרי. כולל הנקה וזה שהתינוק.ת לא עוזב אותך כבר בחדר הניתוח. ההתאוששות היא גם עם התינוק.

עוד בונוס זה שהחדרים במחלקת יולדות פרטיים

במחקר שאני עשיתי- זה בית החולים היחיד שמאפשר קיסרי בצורה כזו.

לי הניתוח עצמו היה ממש חוויה מתקנת.

את בית החולים עצמו אי אפשר להשוות לבתי חולים בירושלים (לרעת וולפסון) אבל לי זה היה שווה את זה לגמרי 

מה לא טוב בוולפסון לעומת בתי החולים בירושלים?

איך הם מבחינת נתינת מקום לדתיות?

ואיפה בדיוק הם ממוקמים?🤔

זה בית חולים ישן הרבה יותר, בחוויה שלי צוות האחיות הרבה פחות נחמד ובכלל פחות נעים שם.

מבחינה דתית- זה לא בית חולים דתי ואין הרבה צוות ומטופלות דתיות.  בשבת בשבילי היה יותר מאתגר אבל הסתדרנו. זה שיש חדר לבד כבר מקל מאד ויש מקום לבן הזוג (או למלווה אחר) לישון לידך (יש לו אפילו ספה נפתחת)

ממליצה לך לחפש בפייסבוק על קיסרי זהב בקבוצת "קיסרי נולד" ובקבוצה של אפס הפרדה.

האמת שאחיות לא נחמדות זה באמת חיסרון... במה זה מתבטא? (בקיסריים הקודמים שלי חוויתי חוסר הבנה מצד האחיות כשרציתי להיו  כמה שיותר עם התינוק, אבל אלה היו אחיות במחלקה הרגילה. בביות הן היו מקסימות ממש)

ישן וכאלה לא אכפת לי. כן קצת חשוב לי שתהיה מיטה נוחה, כי קשה לי לישון על מיטה לא נוחה. אבל ראיתי שהם משחררים שם אחרי 48 שעות מקיסרי, שזה פלוס גדול מבחינתי.

עוד שאלה - איזה מספר קיסרי ילדת שם? חוששת שאולי מכיוון שבשבילי זה קיסרי רביעי, עדיף לי לבחור ברופא מקצועי מאוד...

גם לי זה היה קיסרי רביעי (לצערי הלידות שלי היו רק בקיסרי)

המיטות מתכווננות חשמליות אז זה ממש נוח אחרי קיסרי (ולא רלוונטי בשבת למי ששומרת שבת)

לא כ"כ יודעת להסביר על חוסר הנחמדות- חלק ממי שפגשנו גם היו ממש בסדר ואף אחת לא הייתה באמת לא נחמדה. פשוט לעומת בתי החולים האחרים שילדתי בהם (בירושלים ובמרכז) שם האחיות היו הרבה יותר סבלניות ומאירות פנים.

בהקשר לאפס הפרדה- קחי בחשבון שאת כל הבדיקות לאורך האשפוז צריך לעשות בתינוקייה (את עדיין צמודה לתינוק. פשוט צריכה ללכת לתינוקייה לבדיקת רופאה, שקילה וכו ולא באים אלייך כמו בביות מלא בבתי חולים אחרים).

אפרט על הקיסרי זהב

כמה שבועות לפני הקיסרי את מגיעה לבית החולים להיכרות, תיאום ציפיות (האם בן הזוג רוצה לחתוך את חבל הטבור? האם רוצים לרחוץ את התינוק מייד אחרי הלידה? בקשות מיוחדות?) וגם מעבר על התיק הרפואי. אז את גם מבקשת מי ינתח אותך. הם מביאים דף הסבר (נניח מציעים להכין פליליסט שהם ישמיעו במהלך הניתוח) וגם זמינים בווטצאפ

ערב לפני הניתוח יש זום קצר עם הצוות המנתח (מנתחת, עוד רופא, מיילדת, דולה) להיכרות  ותיאום ציפיות

בניתוח עצמו (לפחות אצלי שדר גונן ניתחה והייתה גם מיילדת פשוט מדהימה שלא עזבה אותה לרגע) הסבירו לי כל מה שעשו (עד שלא התאים לי) וממש התייחסו אלי. כשהתינוקת יצאה לא שקלו אותה ולא רחצו אלא מייד העבירו אלי והיא הייתה עלי עד סוף הניתוח והמיילדת עזרה לי להניק. משם לקחו אותנו להתאוששות ביחד (יחד עם בן הזוג שלי). בחדר היה עוד זוג אחד (היה וילון מפריד)

באשפוז עצמו אני לא יכולה להגיד בכלל שהרגשתי ששאר האחיות בקטע של ביות מלא או אפס הפרדה אבל הם גם לא הפריעו לנו...

לי זאת הייתה חוויה אחרת לגמרי מהניתוחים הקודמים

היה קשה- ביום הראשון לדעתי לא היינו צריכים ללכת בכלל כי בהתאוששות כן בדקו אותה אילנו.

בהתחלה רק בן הזוג שלי הלך איתה (זה לכמה דקות) ובשבת כבר הצטרפתי גם. הכריח אותי ללכת אחרי הקיסרי...

לי זה היה לגמרי שווה את זה

(אני בקיסרי הראשון שלי הייתי חייבת ללכת לפגייה, ואין ספק שזה עזר להחלמה המהירה יחסית שלי אז. אם כי זה קשור גם לזה שזה היה קיסרי ראשון ולא מתקדם, מן הסתם...)

אבל עדיין אני מעדיפה שהכרח ללכת יבוא ממני ולא בגלל אילוצים כאלה...

אלופה על העדכון! 

שמחה בשבילה..

אין לי המלצה לגבי בי"ח מתאים

רק עצה שלי, מנסיון: לא להתייאש ולהתפלל על זה המון!!
במקביל לבירורים ולבחירת רופא/ בי"ח מתאים- כל הזמן להתפלל על זה!! לא להפסיק!!
 

שיהיה בהצלחה ובשורות טובות!!

ונראה לי זיהיתי..

המון ס"ד, בריאות ונחת. אמן

מזכירה את זה גם לעצמי לגבי דברים אחרים..

ללדת בניתוח זה לא הבחירה הראשונית מן הסתם...

לי עדיף לוותר על השעתיים בלי התינוק כדי לקבל רופא מקצועי וניתוח שישמור טוב יותר על הגוף שלי מאשר הזמן אחרי הלידה.

יש רופאים שמנתחים בשיטה מינימלית יותר מהסטנדרט וזה יכול להשפיע על ההידבקויות בהמשך וכמובן ההחלמה קלה יותר. בעיניי זה בעדיפות ראשונה.

למרות שזה ניתוח לא ראשון בכלל בשבילי ועברתי תהליך יפה של השלמה, עדיין כל פעם הפצע נפתח מחדש, האכזבה וההחמצה שלא אחווה לידה רגילה...

אני מנסה לעשות את המקסימום האפשרי בנתונים הקיימים ושתהיה חוויית לידה טובה.

שהיה לה אחרי קיסרי זהב, בקבוצת הפייסבוק של אפס הפרדה.

יש שם כמה פוסטים על זה עכשיו.

אחרי 3 פעמים אפס הפרדה מבינה אותך וממש מקווה בשבילך שיצליח!!!! בקלות ובבריאות

אבל זה לא אפס הפרדה אלא ביות מלא. וזה לא מספיק לי...

תודה!

אם כן אז לדעתי תשאלי בוולפסון ובתל השומר.

לא נראה לי שזה קיים בירושלים, אבל אולי אני טועה 🤷‍♀️💜

פשוט לא עושים את זה.

צריך חדר התאוששות ייעודי אבל כנראה זה לא בראש מעייניהם. בטח כשאין תחרות. ברגע שאחד מהם יעשה בירושלים בטח גם האחרים.

הלוואי שעד שאחזור לעין כרם יהיה כבר. את שאלת שם? למרות שמהתגובות פה לא נשמע מבטיח. 

עוד לא שאלתי בעין כרם, אבל נשמע מכאן שזה די אותו דבר...

(היום ממש הרגשתי בדיכאון מכל זה... רק בכיתי ולא הייתי מסוגלת להמשיך בבירורים על זה...)

אני איתך לגמרי ברעיון של אפס הפרדה. מאמינה בזה בכל ליבי. אבל אהובה זה לא מה שאת רוצה לשמוע אבל אני ממליצה לך ממש ממש לשחרר את זה.

תשלחי את הבעל עם התינוק כמוני. הם יכולים להמתין להנקה שעתיים. הם נולדים עם מספיק מזון בגוף. שיחזיק עור לעור או יכרבל קרוב אליו בכל הטיפולים. לכי לאחד מבתי החולים בירושלים שאת מכירה ושהגיוני גם כדי שהבעל יוכל יותר להגיע. הם בתי חולים מצויינים. תביאי עזרה בתשלום ליממה הראשונה.

התינוק רגיל גם לאבא. מכיר את הקול שלו מהבטן. זה באמת באמת בסדר גמור.

החיים לא אידאליים. אנחנו רק עושים את המקסימום. ונותנים גם מקום לקב''ה.

ואני באמת כותבת בתור אחת שאיתך לגמרי. את לא צריכה לשכנע אותי בחשיבות.

אבל זה זולל לך אנרגיה ברמה שזה פלוס האנרגיה שתידרש להיות מחוץ לירושלים מרגישים לי מחיר גבוה מדי.

יש לך עוד קטנים בבית גם. הבעל יתמרן. הם ירצו לבקר. בסוף כל אלה גם ישפיעו על הרווחה הנפשית שלך ועל התינוק.

אני כן נוסעת לעין כרם מעל שעה. בגלל סיבות אאוטינג. אבל כמעט כל בי''ח הוא בטווח השעה פלוס מינוס מאיפה שאני אז ההבדל פחות דרמטי.

החלטות טובות...

יש מצב שבאמת אצטרך לשחרר בסוף... אבל כנראה שזה יהיה תהליך ארוך

בכל אופן אני כן רוצה לבדוק את כל האפשרויות הרלוונטיות לפני שאני מוותרת על החלום...

טלפונים בשבילי זה הר...

מקווה מחר להצליח קצת. תודה!

לא יודעת לענות לך לגבי ירושלים באופן ספציפי

כן מחשבות שלי לגבי מה שכדאי לך לבדוק

א. קודם כל - אין כזה דבר לקבל מידע רק יומיים לפני הניתוח

לבית חולים אמור להיות מידע לגבי נהלים שלהם בניתוח קיסרי,

לא יודעת אם באתר

או מול חדרי לידה

או סיור בחדרי לידה עם אופציות לשאלות

חייב להיות שיש דרך של קבלת מידע עדכני על נהלים!

ב. את רוצה אשפוז באפס הפרדה או ניתוח באפס הפרדה?

אלו שני דברים שונים

אני עברתי ברמב"ם קיסרי אלקטיבי שמוגדר כאפס הפרדה

הניתוח היה באפס הפרדה, והיו נהלים שאני מבינה שזה מה שאת מחפשת, אבל האשפוז לא הייי באפס הפרדה שלי זה התאים.

מבחינת נהלי ניתוח: התינוקת היתה עליי זמן מסוים אחרי שנולדה ולא הוציאו מייד מחדר ניתוח (בערך 20 דק' נראה לי), כן הוציאו בשלב מסוים - אותה ואת בעלי - לא לתינוקיה אלא חיכו לי בחדר התאוששות עם אחות תינוקיה (שטיפלה בה בינתיים טיפול ראשוני, עד שיצאתי מהניתוח. כמובן בעלי היה שם צמוד, נתן לתינוקת יד ודיבר איתה). בזמן התאוששות שלי שניהם היו איתי בחדר התאוששות, עם אחות תינוקיה, הנקתי שם (בהתאוששות, לא תוכ"ד ניתוח), והם גם עלו איתי למחלקה והתינוקת היתה איתי כל היום.

את צריכה לברר בבתי חולים על נהלים לקיסרי יותר ידידותי, לא משנה איך קוראים לזה - מניחה שיש לכל בית חולים שם אחר-

קיסרי באפס הפרדה, קיסרי ידידותי, קיסרי זהב וכו'

כמובן חוץ מזה - לקבל מידע שחשוב לך על נהלי אשפוז, אבל זה שני דברים שונים מנהלי ניתוח

בהצלחה רבה!

שיעבור בקלות ובשמחה!

(ובהנחה שזיהיתי נכון, יש לי משהו באישי)

אני רוצה את שניהם - לא להיפרד לרגע אחד מהתינוק.

רמב"ם רחוק מדי בשבילי... אבל באמת אני צריכה לברר כבר מעכשיו בבתי החולים הרלוונטיים מה האפשרויות. רק הלכתי לאיבוד למי בדיוק לפנות בכל מקום...

ואת מוזמנת לפנות אליי באישי ולראות אם צדקת בזיהוי

ומול מי אני צריכה לעשות את זה...

חשבתי שאם אקח רופא פרטי אז הוא זה שיעשה בשבילי את ה"מלחמות" (אחרי שהוא יסכים איתי שהן צודקות), אבל אני רואה שלא...

זה נטו להביע רצון, כמובן במידה ויתאפשר מבחינה רפואית ומסוגלות שלך.

לא ייקחו ממך את התינוק/ת בכח. אבל זה יכול לגרור אי נעימות. כדאי להיערך לזה אם זה מה שאת רוצה.

סופו של דבר את האמא וזה הילד שלך.

זו הגישה שלי לפחות

אני פחות מבינה את המלחמות עבור אפס הפרדה אחרי ניתוח (הייתי מעדיפה לנוח ולהתאושש מאשר לטפל בתינוק) חוויתי אפס הפרדה רק בקטן (אצל הגדולים זה לא היה קיים) זה היה קסום, אבל גם בלידות האחרות בלי אפילו ביות מלא (ביות חלקי/ רוב הזמן בתינוקיה) היה בסדר.

בעיניי לוקחים את התפיסה קצת לקיצון שנלחמים מול בית חולים (שרוצה למנוע סיבוכים וסיכונים) למצב פחות הגיוני של אפס הפרדה אחרי ניתוח. 

מבחינה בריאותית צריכה להיפרד מהתינוק שלה שרק יצא ממנה, בגלל נהלים

הלוחמנות נולדה מהסיבה שיש קבעון מחשבתי בנוגע לזה שאישה חייבת לנוח אחרי הלידה, רחוק מהתינוק שלה.

כשידוע היום לפחות שהזמן שבו מופרש אוקסיטוצין הוא במהלך ואחרי הלידה מיד וזה תורם חבריאות הנפשית של האמא ולבונדינג

בתי החולים לוקחים בעלות על התינוק היום, כשזה לא בהכרח צורך בריאותי. אלא כי ככה הם קבעו.

מי שזה טוב לה - אחלה.

אבל הנה יש נשים שלא, וכך קם העניין הזה של אפס הפרדה שאני לפחות מברכת עליו

כמו שלא צריכה להיות לוחמנות לצד של מי שרוצה תינוקייה וביקורת, גם לא הפוך. כך לדעתי. עצם זה שיש התנגדות לדבר שבעיניי לפחות הוא ממש מובן מאליו, אומר שיש עוד לאן להתקדם בעניין.

וכמובן שהאמור הוא - ברצון וביכולת של היולדת, לטובתה הנפשית ולרווחתה

לא מסוגלת לטפל בתינוק. אני לא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה נורמלי כמה ימים. אי אפשר לסמוך באופן מוחלט על מלווה, מלווה הוא לא אמא.

אחרי לידה רגילה אם האמא מרגישה טוב, נהדר, אם לא זה בעייתי.

היא תתארגן על זה. עד כמה שניתן.

אני עברתי שני חירום ואכן קרו דברים שבדיעבד אני מצטערת עליהם. אבל בסופו של דבר, זה כמה ימים מתוך חיים שלמים והחיים לא תמיד אידאליים והקשר האוהב אח''כ בנה לנו מספיק אהבה וביטחון.

אבל אצל הקטן שהיה ניתוח מתוכנן שמרתי את סל ההריון לליווי של דולה בלילה הראשון ובלילות אח''כ באה אחות, באה גיסה. ביום הבעל ואמא.

כי נכון אני לא מסוגלת לטפל בשבוע הזה באופן מלא.

ברור לי לחלוטין שללא התמיכה המשפחתית זה לא היה קורה בכל מקרה, והייתי נעזרת בתינוקיה למרות שזה רחוק מאידאלי בעיני. אבל בסדר גמור במציאות כזו של ניתוח וחוסר ברירה. 

אני בניתוח הקיסרי שלי בשניה שההרדמה פגה והרשו לי לקום מהמיטה הלכתי ברגל לפגיה לראות את התינוקת.

כמובן שהייתי מעדיפה שיביאו לי אותה אבל מכיוון שזה לא התאפשר, והיה לילה, ולא היה מי שיעזור אז הלכתי בעצמי. לי זה היה חשוב יותר מכל דבר אחר ועשיתי מאמצים.

ולמה על מלווה אי אפשר לסמוך?

על אחות שמטפלת בעוד 20 תינוקות כן אפשר לסמוך?

וגם לסמוך באיזה מובן? כולם יודעים שלתינוק הכי טוב להיות בקרבת אימו (וגם לאמא זה הכי בריא נפשית) *אם זה רק מתאפשר*, אז למה אי אפשר לסמוך על אבא או מלווה אחרת שתגרום לזה לקרות?

כאילו שעוד יום יומיים כשהן יצאו מבית החולים האבא או האמא/הדודה לא יעזרו לטפל בתינוק הזה?

עם האמא גם בחדר התאוששות.

האם שם ניתן להיות עם מלווה? 

מה ההבדל בין זה שהמלווה עוזר בטיפול בתינוק או האחיות בתינוקיה.

את צודקת בעיקרון אבל אני מנסה להבין אם בחדר התאוששות יש אפשרות להיות אם מלווה. כי אם לא, אז ברור למה אין אפילו על מה לדבר על אפס הפרדה. 

בית חולים ש*כן* מאפשר את זה שיהיה מלווה החדר התאוששות...

נכון שרובם לא מאפשרים אבל יש אחדים שכן.

הנה למשל פה-

ניתוח קיסרי באפס הפרדה -

אני עשיתי ניתוח באפס הפרדה

(רק ניתוח, לא אשפוז כזה)

בעלי והתינוקת היו איתי בחדר התאוששות

וגם אחות תינוקיה שהיתה צמודה אלינו

(מבחינת "נהלים" - אני בהשגחת צוות חדר ניתוח, והתינוקת בהשגחת האחות תינוקיה.

לכן ברמב"ם זה רק בימים מסוימים ובתיאום עם התינוקיה)

ובגלל התינוקת היה לי חדר התאוששות פרטי

(יש שם שני חדרי התאוששות לכל החדרי ניתוח, יולדת לפניי הוכנסה לבד לחדר התאוששות כללי עם עוד אנשים, ואני הייתי בחדר צמוד, לבד)

ואז גם נתנו לאמא שלי להיכנס

זה לא בנהלים..

אבל בגלל שהייתי לבד - לא היה אכפת להם

היתה לי התאוששות זוועהההה מהניתוח

אבל מהחווית לידה עצמה יש לי חוויה מהממת

ממש ממליצה על אלקטיבי באפס הפרדה ברמב"ם, למי שלרוונטי

במיוחד שזה לא משפיע על האשפוז

ואפשר לבחור לפי הכוחות שלך אחרי זה מתאים

כשאני הייתי שם לפני שנה ו7 - לא היתה הגדרה לסוג האשפוז

יש מחלקת יולדות

יש תינוקיה

כשאת רוצה - התינוק אצלך, כשאת רוצה - בתינוקיה

אין הגדרה, אין מחויבות לשעות מסוימות וכו', לא צריך להחליט מראש

לי היה ממש נוח

כשבעלי היה - התינוקת היתה איתנו. (היה איתי כל ימי האשפוז, ממש רוב היום)

כשהיה צריך ללכת, אפילו לסופר פארם וחששתי להישאר איתה לבד- לקח לתינוקיה והיתה שם עד שחזר

ביות מלא זה שונה ולא התייחסתי אליו, אם כי נראה לי שרוב הנשים אחרי ניתוח לא מסוגלות לטפל בתינוק בימים הראשונים ללא עזרה צמודה.

שלא היית מסוגלת לקום כמה ימים ולכן אשה אחרי ניתוח לא מסוגלת לטפל בתינוק.

אז חלק כן יכולות חלק לא. 
 

דבר שני והכי חשוב-

ברור שאשה בכמה שעות שאחרי ניתוח צריכה עוד לשכב. בטח עם ההרדמה והכל. מה זה מוכיח?

זה אומר שלא יכולים לשים לידה עריסת תינוק ושמישהו יניח אותו לידה החלק מהזמן? יתן לה לראות אותו? להניח עליו יד? אפילו להניק בשכיבה?

אין שום דבר הגיוני להמנע מזה.

שוב למי שרוצה את זה כמובן!
 

ונכון, ביות זה נושא נוסף...

נגיד שהרוב לא יכולות לטםל לבד, מה זה אומר?

שמי שכן יכולה צריכה להמנע מזה? למה?

וגם מה הבעיה שתהיה לידה מלווה שתעזור לה? גם ליולדות רגילות בלי ניתוח יש אפשרות למישהי שתהיה לידן ותעזור

מזה שהם מסתכלים על אישה שעברה קיסרי נטו כאישה שעברה ניתוח, ולא כיולדת. כי יש להם גם את האחריות הרפואית הזאת לעשות הכל לפי הפרוטוקול של אחרי ניתוח.

התינוק זה נושא אחר, שעובר לטיפול במחלקה היעודית, מחלקת יילודים.

לכן לא תראי אישה בחדר התאוששות עם תינוק שברגע נולד (בחלק מבתי החולים אפילו החדר התאוששות הוא משותף לכלל המנותחים, לא רק קיסריות)

ולכן כדאי ללכת לבית חולים שדוגל בזה (אם יש)

כי אחרת כנראה שזאת מלחמה אבודה מראש...

כל הנשים לא מסוגלות לטפל בתינוק כשנגמר הניתוח, כולן נקודה, בלי סיבה נוספת מעבר לניתוח. זה אפס הפרדה, ברגע שהניתוח מסתיים.

בעיניי גם ביות מלא הוא מורכב ולכן כתבתי את זה, אבל מה שכתבתי לגבי בתי החולים כוון רק לאפס הפרדה.

אני עדיין לא ממש מבינה מה כתבת בהודעה הזאת.

לא מבינה מה מפריע לך.

יש בתי חולים שמאפשרים טכנית שהייה של התינוק והאמא יחד, מייד אחרי הניתוח. ברור שלא לבד! ובהשגחה של מלווה/אחות/מיילדת מי שצריך.

למה זה לא נראה לך לא בסדר?

לא מצליחה להבין למה לכתוב שזה לא טוב, לא אפשרי, האמא לא יכולה לטפל וכו'.

היא לא יכולה לטפל, אבל יכולה להיות קרוב לתינוק ושיעזרו לה. זהו

הדעה האישית שלי שהם לא מאפשרים זאת כי ככה הם התרגלו, וככה נח להם.

תמיד לשנות נהלים זה קצת לצאת מאזור הנוחות.

ולהפך, רוב הנשים היום מגיעות ללידה עם מלווה אחד או שניים. מעט יגיעו סתם ככה לבד.

כבר יכולתי בהחלט לטפל בתינוק לבד. לאט, עם כאבים, אולי בלי הרבה מקלחות (שגם ככה לא בהכרח טובות לתינוק), אבל בהחלט טיפול כמו שצריך.

ולכן התכנון שלי הוא להביא מלווה רק ליום הראשון, שהעזרה העיקרית שלה תסתכם בלהביא אליי את התינוק ולהביא אליי את אביזרי הטיפול בו (אולי בהתחלה גם לחתל אותו).

בסופו של דבר תינוק קטנטן בעיקר צריך להיות צמוד לאמא שלו ולינוק...

וכמובן מעדיפה למצוא בית חולים שמוכן לזה מלכתחילה...

לגבי החוויה של אפס הפרדה, זה אינדיבידואלי. לי זה ממש ממש חשוב. לא מסוגלת לנוח כשהתינוק לא לידי. לא מסוגלת לחוות את תחושת הבדידות הזו שחוויתי בניתוחים שהיו לי (בניתוח האחרון גם בעלי לא היה יכול להיות איתי מסיבה מסוימת, והבדידות הזאת הייתה פשוט נוראית )

ולכן אני אעשה כל מאמץ כדי לחוות הפעם משהו אחר. שאולי גם יהיה קצת חוויה מתקנת למה שחוויתי בעבר.

(וכאן דיברתי רק על עצמי, ואפילו לא על התינוק, למרות שאני יודעת וראיתי בעיניי כמה זה חשוב לו להיפרד מאמא רגע אחרי שהיה בתוכה תשעה חודשים צמודים...)

וכמובן - אם יהיה סיבוך כלשהו בניתוח אז ברור שלא אמשיך להתעקש על אפס הפרדה. אבל בניתוח תקין אין שום סיבה לא לממש את זה, וזה שזה עדיין לא קיים בכל בתי החולים נובע נטו מנוחות של הצוות...

מלידות "רגילות " שקצת מסתבכות

אם האמא יכולה לטפל בתינוק עם קצת עזרה, מה ההבדל?

(מודה שלי לא קריטי אפס הפרדה כל עוד יש ביות מלא, אבל בעיניי אין הבדל בהכרח בין ניתוח ללידה וגינלית אם המצב מאפשר)

מבינה שיש נשים שרוצות את התינוק מיד אחרי הניתוח, אבל יש נשים שלא רוצות/ לא אפשרי להן, לבית חולים זה מורכב להיות מאורגנים לשתי האופציות כל הזמן ולוודא שאין סיכון לאם ולתינוק.

תוך שעתיים לתינוק? להרים אותו לחתל להניק?

לא ממה שאני מכירה סביבי.. בטח לא עם אפידורל או אם היה סיבוך קטן בלידה..רובן נמצאות עם מלווה שעוזר בהתחלה

אחרי כמה שעות כן, אבל אז כבר זה ביות מלא ולא קשור לאפס הפרדה

שעתיים פלוס אחרי ניתוח אי אפשר לעמוד על הרגלים (כנראה גם אסור)

יכול להיות שיש יולדות שמתקשות לקום אחרי לידה רגילה, אבל יש הבדל גדול בין נשים שלא יכולות בכלל (אחרי ניתוח) לבין חלק שמתקשות (לידה רגילה)

אפס הפרדה זה ברוב בתי החולים בשלוש ארבע שעות שאחרי לידה. כשמגיעים למחלקה אפשר לבחור ביות מלא או לא וזה בלי קשר לאפס הפרדה. ובגלל שבשעתיים שלוש הראשונות כמו שאת כותבת גם ככה לא היית יכולה לטפל בתינוק ורק עשו את הטיפולים בנוכחותך, זה לא רלוונטי לקושי שאחרי ניתוח או אחרי לידה רגילה כי הוא קיים בשניהם בשעות הראשונות ולא מונע נוכחות שלך ליד התינוק.

ממה שאני מכירה הבעייתיות באפס הפרדה היא בגלל החדר התאוששות אחרי הניתוח כי היולדת חייבת להיות בהשגחה והוא לרוב משותף לכל הניתוחים, אין משהו מסודר לנשים אחרי ניתוח, ולא נוח לבתי חולים לשנות את זה (שזה הגיוני, אבל מבאס בשביל מי שכן רוצה)

כל הרעיון של אפס הפרדה הוא לא רק בשעות אחרי הלידה אלא בכל האשפוז, מה האישו הגדול בשעות לאחר הלידה ולא בשאר ימי האשפוז?

זה הרבה פעמים הולך ביחד, אבל אחרי השעות הראשונות כשמגיעים למחלקה זה ביות מלא אם התינוק איתך 

ורוב בתי החולים ערוכים לביןת מלא אחרי ניתוח, בטח ניתוח אלקטיבי. זאת אומרת שאין להן בעיה שאחרי שעתיים שלוש התינוק יהיה אצל האמא כל היום. אפס הפרדה מתייחס לשעות הראשונות שאחרי לידה עד שעולים למחלקה (לפחות רשמית זו ההגדרה)

מבחינת בתי החולים האישו זה חדר הניתוח וחדר ההתאוששות. מבחינת נשים זה תלוי אישה,יש כאלה שלא רוצות להיפרד מהתינוק בכלל ולכן זה קריטי להם. מבחינתי כמו שכתבתי זה לא אישו ולא מפריע לי

את כל הזמן חוזרת על זה ש**לדעתך** זה קשה להיות מאורגנים לזה...

עובדה שיש בתי חולים שהתארגנו לזה והכל בסדר

ומי שרוצה את זה זה אפשרי.

גם קשה לאפשר שהבעל יהיה נוכח בזמן ניתוח ועובדה שכבר מזמן כל בתי החולים התארגנו לזה. וקשה לאפשר אור סגול בביות מלא ויש מקומות שארגנו את זה והכל סבבה. ועוד מלא דברים בסגנון שפשוט היה ביקוש וזה הסתדר איכשהו...

אז אני לא מבינה מה ההתעקשות להחליט שזה קשה ולא אפשרי.

לך או למישהי אחרת זה לא מתאים- אין בעיה זכותך.

יש כאלו שזה הכרחי לבריאות הנפשית שלהן ולמה להתעשק שוב ושוב שזה מורכב ולא אפשרי?

אבל כדאי שוב לציין שזו הדעה האישית שלך.

ולא איזה אמת מוחלטת ואובייקטיבית שבגללה בתי החולים החליטו כך.

אגב מה הטעם לכתוב שוב?

היא כתבה כבר 500 פעם ש*לה* זה לא יעזור לבריאות הנפשית.

ואת כתבת כבר מליון פעם שלך זה כן עזר.

בסדר כל אחת מה שמתאים לה.

אני חושבת שזה בסדר שמתאים לכל אחת משהו אחר. וציינתי כמה פעמים את זה.

ואת משום מה מתעקשת שרק הדיעה שלך טובה יותר  .

יכולה לטפל בתינוק ואישה אחרי לידה רגילה כן יכולה.

חשוב להדגיששש 😅

יש כאלה ויש כאלה ואם בית רפואה באמת רוצה אז הוא יכול לאפשר למלווה להיכנס לחדר התאוששות והכל בסדר.

לא יכולה לטפל בתינוק לבד. אפילו להתיישב לבד זה קשה, להרים אותו מהעריסה בשעות הראשונות זה בלתי אפשרי.

אני בהחלט בעד אפס הפרדה, אבל לחשוב שאשה אחרי קיסרי יכולה לטפל לבד בתינוק בשעתיים הראשונות זה מופרך בעיני. מלווה זו אופציה הגיונית יותר.

היית גם אוסרת על אמא (נגיד לא בניתוח, סתם בלידה) לטפל בתינוק כי זה יכול למנוע סיבוכים?

אין שום הגיון בזה

אם יש מישהו שיכול להיות נוכח אבא או אמא אז כבר אין מה לחשוש מסיבוכים...

היא לא מסוגלת לטפל בתינוק, ברור שמישהו אחר צריך לטפל בו.

בניגוד לאמהות, יש הרבה אבות שאינם מסוגלים לטפל בתינוקות בני יומם, אז הסיטואציה הזו שהאבא מטפל בתינוק אחרי הלידה לא כזו שכיחה ולכן קשה להסתמך על זה.

וגם מאוד ייתכן שלא בהכרח תרגישי טוב כדי להיות עם התינוק.

אני מבינה שאת רוצה וודאות ואופציות אבל לידה היא פחות הזמן לכך לצערנו. בטח לא רגע אחרי.

אגב, אם את נמנעת מעימותים בדרכ ומרגישה רע אחרי -- זה באמת לא הזמן. ממליצה להתאמן על זה בהזדמנויות אחרת למען רווחתך הנפשית

אבל לכן אני מתכננת את כל ה"עימותים" לעשות לפני הלידה, ועדיף כמה שיותר מוקדם.

(אם כי גם עכשיו אני בלי הרבה כוחות לזה, אפילו לבירורים לא יודעת מה יהיה...)

שלא בכל הלידות שלך בעלך היה איתך.

תדאגי לך למלווה שידע לעמוד על הרצונות שלך.

אם יש לך מסוגלות פיזית להניק ולהחזיק תינוק, זה רק לבקש באסרטיביות שיישאר לידך.

אני שוב חוזרת - את האמא. הוא הילד שלך. את רוצה אותו לידך ומסוגלת? לכי על זה. בכל בית חולים. ושיהיה איתך מלווה שיעזור לך בזה. זו ההשתדלות שהייתי עושה. ומעבר לזה - את לא אחראית לתוצאה.

ובלי קשר, אם יש לך חווית לידה שלילית שלא בהכרח תוכלי לתקן מפאת הנסיבות למרות שאני מקווה שכן - כדאי לדאוג לליווי רגשי ועיבוד 

אפתח על זה שרשור אחר בהמשך, אם מישהי מכירה דולה לליווי קיסרי ולליווי אחרי קיסרי...

וכנ"ל לגבי עיבוד לידה, למרות שזה לא עיבוד לידה רגיל...

אני ילדתי בעין כרם לפני כמה שנים טובות כבר. ואז דובר שהם מתכננים לפתוח חדר התאוששות מקיסרי בחדרי לידה ושאז לא צריך להיפרד מהתינוק כשעוברים להתאוששות הכללית.

אז שווה להתקשר לבדוק אם זה אכן קרה. לדעתי זו לא בעיה להרים טלפון לחדרי לידה ולשאול.

באמת לא קשור לרופא הפרטי.

בעין כרם יש שר''פ אז את יכולה בהחלט לבחור רופאה (ולשלם בהתאם כמובן).

אגב, אני מאוד מבינה אותך. אבל בפועל זה מדובר רק על בערך שעתיים. אני שלחתי את בעלי עם הקטן. והוא זרם והניח אותו עור לעור. לא האכילו והנקתי במחלקה ועשינו ביות מלא. עם ליווי כמובן. לא הצלחתי להניק בחדר ניתוח למרות שזרמו איתי תאורטית. כי הקטן כן היה צריך עזרה להחלץ ואז להשגחה.

למרות שהתאכזבתי זו עדיין הייתה חוויה הרבה יותר טובה מניתוחי החרום בהם לא שאלו אותי כלום, העלו למחלקות הרגילות (ביום עם האמא בלילה תינוקיה) והאכילו במטרנה.

בהצלחה רבה!

עורכת- את יכולה לברר על קיסרי צרפתי גם. יש דעות לכאן ולכאן. בגדול כרגע זה בבי''ח פרטי בנצרת עם רופא ספציפי עם בת הזוג שלו שהיא פיזיותרפיסטית, ולדעתי שם את יותר יכולה להחליט. ואומרים שההתאוששות מעולה. חברה שלי מאוד שמחה עם זה. לא בררתי לעומק כי לא רלוונטי כרגע. 

מקווה ממש שמשהו השתנה...

לגבי קיסרי צרפתי - די ויתרתי על הרעיון, גם בגלל המרחק וגם כי זה רופא גבר ואני מעדיפה רופאה...

אבל לפני כמה שנים ביררתי עליה ללידה אחרת והבנתי שהיא  כבר לא מקבלת ללידות פרטיות כאלה שלא היו אצלה במעקב היריון (פרטי) מההתחלה...

מישהי יודעת אם זה אכן כך?

והוא חושבת שד''ר ינאי כבר לא מקבלת לידות בגדול, גם לא את מי שעושה אצלה מעקב.

אני לא מכירה (גם אותה לא מכירה אישית רק מקרובות) עוד רופאה אבל מאמינה שיש. 

את בהחלט יכולה לבקש את זה. הרופא שהיה לי בניתוח השלישי גם לא היה נראה הכי בקטע אבל לגמרי עשה מה שבקשתי במסגרת האפשר.

דווקא רופאה אישה אחרת שסתם הצטרפה כדי לראות אותו הייתה די חצופה וזלזלה. וסטז'רית כמעט התעלפה. לא היה משעמם בכלל.

אבל באמת לא משנה איזה רופא תקחי את תחת נהלי בית החולים. 

את אסף הרופא. (זה קצת ליד רמלה כזה) הבנתי שיש שם ימים מסויימים בשבוע שיש אפס הפרדה מוחלט. ואולי יש גם מלונית. 
 

תתקשרי לחדרי לידה לברר

וגם חדר לידה זה לא כמו מחלקה אחרת

תלכי לסיור אולי, תשמעי מקרוב וכו'

בתל השומר אפשרי וזה קורה די הרבה לפי מה שהבנתי.

בירושלים בעין כרם גם כן אפשרי.

תתקשרי לשאול...

בהצלחה! בידיים מלאות וחוויה טובה💜

גם אני מאוד רציתי אפס הפרדה, אבל הרצון במקצועיות גבר..

בניתוח עצמו ראיתי איך מוציאים אותו, והוא היה עלי די הרבה עד שלקחו אותו לבדיקות. (בכל הניתוחים הרגשתי ממש רע בגלל החומרי הרדמה אז לי אישית זה היה קשה, והנקה בכלל לא היה ריאלי)

התאוששות שעה וחצי בערך בחדר התאוששות כללי של כל הביח, בנתיים בעלי היה עם התינוק, עשו רק בדיקה ממש בסיסית וחיכו לי בחדר.

עליתי לחדר וישר הנקתי, ואח"כ זריקות בחדר, בדיקת רופא לא זוכרת אם בחדר או בתינוקיה צמוד אלי.

בעיקרון לא מאפשרים אפס הפרדה בלילה הראשון ואומרים שצריך להביא לתינוקיה. בפועל הוא היה צמוד אלי ואף אחד לא אמר לי כלום, ובבוקר עברתי לחדרים של אפס הפרדה.

רוב הבדיקות היו בחדר, היה ממש נעים. לפני שחרור יש מסדר די מעייף בתינוקיה והיה מלא המתנה.

בגדול היתה לי חוויה ממש טובה, אחרי הפרדות מאוד ארוכות הניתוחים קודמים (14 שעות ו8 שעות)

וברמה האישית- אני כ"כ חלשה מייד אחרי הניתוח, עם רעידות קשות וחולשה נוראית שלא הייתי מסוגלת לטפל בתינוק בשום צורה מייד אחרי.

אם יש לך שאלות נוספות מוזמנת בשמחה..

האחרון שלי (היה חצי אלקטיבי). אולי רק חוץ מחוויית האשפוז בהתחחה, שאצלך הייתה יותר טובה, אבל תכל'ס זה תלוי באחיות שבדיוק יש...

זה היה טוב יותר מהניתוחים הקודמים, אבל זה עדיין לא מספיק לי... אני רוצה ממש אפס הפרדה, ואני חושבת שאני מסוגלת לזה מבחינה פיזית (עם עזרה בהתחלה) אם לשפוט לפי הניתוחים הקודמים, ואני מבינה שבשערי צדק לא אקבל את זה...

אגב, מי הרופא שניתח אותך?

ומי המנתח? כמובן אם מתאים לך

אופספ עכשיו ראיתי, 

הורידו לך את הווילון כשהוא יצא? 

נתנו להיות עם התינוק גם בלילה הראשון עם מלווה צמוד. ההפרדה שהייתה היא רק עד שעליתי מהחדר התאוששות למחלקה

הייתי די נחרצת בעניין ולא שמעתי התנגדות לזה

אחרי קרוב ל24 שעות העבירו אותי לביות מלא שזה מסדרון אחר באותה מחלקה

אפשרית בשערי צדק...

אבל עם הקטע של ההתאוששות אני מבינה שאין לי סיכוי שם

בכל אופן, בלילה הראשון היית שם במחלקה הרגילה? היה שם מקום בכלל למלווה? (זוכרת שבלידה האחרונה הייתי שם בחדר של שלוש, בווילון האמצעי, ובקושי היה מקום לזוז... באמת במחלקת ביות היה הרבה הרבה יותר טוב)

אבל הסתדרנו

ההתאוששות זה חלק מההתאוששות הכללית אז אין אפשרות להכניס לשם תינוק. אני ממש ממש מבינה את הבאסה על זה.

בעלי היה איתו בתינוקיה וחיכו לי עם כל הבדיקות

בגלל שידעתי שהוא לא סתם צורח בתינוקיה לבד אז הייתי ממש רגועה ואחרי 3 שעות בערך (ששעה מתוכם ישנתי..) נפגשנו והנקתי וכו'

זה ממש יכול להרגיע שאת יכולה להתכתב ולשמוע מה קורה עם התינוק

וגם מעביר את הזמן

הייתי עם הפלאפון בקיסרי האחרון (בעיקר השתמשתי בו כדי לשמוע שירים מרגיעים), אבל עדיין היה לי סיוט... הייתי לבד, ואין שם פרטיות (כי האחיות לכאורה צריכות לראות את כל המתאוששים), והייתי צריכה לשמוע את המתאוששים האחרים, שהתאוששו מניתוחים פחות נחמדים... ממש ממש לא רוצה לחזור על זה

אוף...

את היית לבד בהתאוששות?

אז הזמן פשוט עבר

נתנו להיכנס כי היה שם די רגוע, הוציאו בהחלפת משמרות

הבנתי שלא תמיד מכניסים מלווים

מבאס ממש על החוויה! נשמע לא קל בכלל.

מקווה שתמצאי את הדרך ליצור לעצמך חויה מתקנת!! 

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

תכתבי לו למספר האישי.

בשבילו זה רגע לענות לך ועלייך זה יקל ממש במקום לחפש עכשיו מי יוציא לך הפנייה ואם בכלל צריך

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.