שזה משבוע 14. מעניין אותי לשאול אם אני יכולה לראות לבד באולטרסאונד לפני שבוע 14 בלי לשלוח לתשובה של רופאים.

וגם בכללי אם כל פעם שסתם בא לי להסתכל זה ישר נשלח אליהם

יש מכשיר אולטרסאונד ביתי שמתחבר לטלפון הנייד. האשה מצלמת לפי ההנחיות והצילומים נשלחים לרופא שמחזיר פיענוח.

וגם זה בעלות כמובן ומוגבל עד 50 בדיקות בכל ההריון.

היו דימומים אז זה הרגיע עד לתנועות

עולה סהכ 250 שח שזה כמו לנסוע פעמיים שלוש למיון רחוק בדלק.

היה מאוד שווה את זה

ואף אחת לא מממשת את כל ה50

תחשבי שיש בהריון 40 שבועות

ככה שאחד לשבוע לגמרי אמור להספיק לדעתי.. 

לא לכמות בדיקות.

וזה באמת עולה 350

קרינה באולטרסאונד..

אולטרסאונד- בעברית : על קולי.  

מפיק גלי קול שהאוזן לא שומעת.  

שמפיק כל מכשיר חשמלי? אם כי אין מה להשוות כמובן לסכנה של המכשירים שהזכרת. 

המושג הפיזיקלי״אלקטרומגנטי״ לא צריך להפחיד לחינם.  

הקרינה האלקטרומגנטית מתחלקת לשני סוגים עיקריים: קרינה מייננת וקרינה בלתי מיננת.

קרינה מייננת כוללת: קרינת רנטגן, קרינה מחומרים רדיואקטיביים מלאכותיים וטבעיים, כורים גרעינים.

קרינה בלתי מייננת כוללת: שידורי רדיו, טלוויזיה, קרינה סלולרית, אינטרנט אלחוטי בבית, שדות מגנטיים ליד לוח חשמל, שדות מגנטיים ליד שנאים, ליזרים ,אולטרה סגול וקרינת אינפראדום.

גם האור הנראה לעין הוא קרינה אלקטרומגנטית.

הזהירות המתבקשת היא רק מקרינה אלקטרומגנטית מייננת.  לא מסתם קרינה אלקטרומגנטית.  

(צילום רנטגן, CT, הם המקרים הנפוצים לקרינה מייננת ). 

לי זה נשמע הזוי ממש...

אבל בכל מקרה אמור להיות צור לרופא נשים כל שישה שבועות, לא? 

ואת הכל.. אם יש לך הבנה בסיסית באולטרסאונד.

למשל לזהות את הפעימה של הלב (וזה מספיק בשביל להרגע)

בואי אם אפשר אולטראסאונד לבד, אז למה צריך רופאים?

זה אחד הדברים המורכבים שמצריכים המון ידע, נשמע לי מוזר לחלק את זה לכל אחת בבית 

התמונות נשלחות לרופא לפענוח..

לדעתי לא רק תמונות נשלחות אלא ממש סרטון של הבדיקה

תחשבי כמה זה יכול להקל בשבוע 16 שהאמא בהיסטריה וממציאה כאבים בשביל ללכת לראות בבריאות האישה

או בשבוע 30 שסתם רוצה לראות את הדופק..

הבנתי שזה יועד בהתחלה לנשים עם בהריון בסיכון, כדי לחסוך את הביקורים התכופים בקופה

בהמשך הוציאו לכלל האוכלוסייה, אלה לוקחות את זה סתם לקטע

במכונים ובמרפאות ובבתי החולים.    

הביתי מציג שלושה מדדים עיקריים וחיוניים לבריאות העובר:

• דופק עוברי.

• תנועות העובר.

• כמות מי השפיר.

הוא לא נועד לבדיקות מדויקות של איברים וסקירת מערכות ואין לו את יכולות ההדמיה המדהימות של המכשיר הרפואי.  

אותו בצורה שלמה על המסך של הטלפון אבל לא התנסתי.

אם את רק רוצה לדעת שהוא חי יש דופלר שאפשר לשמוע דרכו דופק גם בזה אין לי ניסיון אבל אולי לבנות אחרות פה יהיה המלצות בשבילך 

בכל מכשיר לא רואים צורה של תינוק בשליש האחרון כי העובר פשוט גדול כבר וצפוף לו ויש פחות מים באופן יחסי וקשה יותר לראות. זה לא כמו בסקירות.

מה שהקב"ה ברא רחוק מהעין - ככה הוא צריך להיות. כלומר בעיני זה ככה, פשוט.

בהיריון התינוק מוסתר, זה המצב התקין. ולא צריך לדאוג לו או לבדוק כל יום או כל שבוע מה קורה איתו. ואם יש חרדות אז לטפל בחרדה, לא להאכיל אותה...

מכשיר האולטראסאונד וגם ברא אפידורל.

מה לעשות שיש ירידות הדורות.

מה שאימותינו ילדו בלי אפידורל אנחנו לא מסוגלות,

מה שאימותנו היו מאמינות באמונה תמימה, זכה ופשוטה אנחנו לא כ"כ מסוגלות.

צריך לטפל בפחדים אם יש,

צריך לסגל אמונה בהשגחה פרטית,

אבל אם יש קושי מסויים וניתן להרגיע אותו על ידי צילום שאורך מה? רבע שעה?

במקום לצאת שעתיים למיון ולהשאיר את הילדים אצל השכנה נראה לח שזה ממש בסדר. 

יכולה להיות ברכה וגם קללה.

היא ברכה אם משתמשים בה לפי צורך רפואי.

לחלק מהדברים עשויים להיות נזקים ישירים (כמו אפידורל) וחלקם נזקים עקיפים.

להבנתי אשה שמחזיקה את המכשיר הזה בבית זה לא בשביל לחסוך נסיעה למיון.

(כמה פעמים צריך לרוץ למיון בהיריון? אני ב"ה בהיריון שישי ועוד לא זכיתי) אלא בשביל לראות ולהרגיש את התינוק יותר, כמו שכתבה הפותחת.

זה ממש מזכיר לי את העיסוק של נשים בשאלה כמה התינוק שלהן אכל, מה שאי אפשר לדעת ההנקה. חמותי לא היניקה את ילדיה רק בגלל שלא היתה מסוגלת להתמודד עם הנעלם הזה.

יכול להיות שלאימהות שלנו היו פחות אפשרויות אבל גם לנו יש את הבחירה באיזה מהאפשרויות להשתמש ולא לקחת כל שטות.

אני בהיריון תשיעי, ועד ההיריון הזה גם ב"ה לא יצא לי להיות אף פעם במיון - וגם עכשיו בדיקה בא"ס ביתי לא הייתה עוזרת לי. (כן היה היריון אחד שהגעתי לחצי מיון כזה אבל רק כי הרופאה המליצה לי להגיע לשם כדי שכבר יוכלו לעשות לי בירור מקיף בקשר למשהו ולא אצטרך להתרוצץ בין מרפאות, והיה את ההיריון שנפל בשלב מוקדם ואז הפנו אותי למיון כדי לערוך שם את ההפלה - אבל בסוף חזרתי הביתה כדי לעבור את התהליך בצורה טבעית...)

אבל יש כאלה שזה יכול לקרות להן מדי פעם בהיריון, בין אם זה כי הן לחוצות יותר ובין אם כי באמת "התמזל מזלן" לרעה... (נגיד אם חלילה נופלים בהיריון אז צריך ללכת להיבדק... תכל'ס לא יודעת אם אולטרסראונד ביתי יספיק לזה. ושה אחד הפחדים הגדולים שלי בהיריונות...)

אה, ובשעה טובה לך שיעבור בקלות ובבריאות שלמה לך ולעובר!

(סליחה שכותבת מאנונימי, פשוט עוד לא כתבתי פה על ההיריון מהניק שלי...)

אבל להגיד שאת בהריון שישי ולא הזדקקת לנסוע למיון זה לא מה שמוכיח שאין צורך לאולטראסאונד שיחסוך נסיעה למיון.

עברתי 5 הריונות,הפלה אחת ושני כימי ותתפלאי הםעמים שהגעתי בהם למיון היו בהריונות. כן שכיתי להריונות שנאלצתי חהגיע למיון כל שבוע ואם חא מיון אז מעקב צמוד ממש בבריאות האישה. אולטראסאונד ביתי יכל בהחלט להחליף אצלי לא מעט נסיעות. ולא הגעתי למיון בגלל חרדות יתר. החרדות יתר התפתחו בעקבות המצבים המורכבים.

מצטערת אם נשמע קצת מתקיף לא זו כונתי כמובן.

פשוט באמת יש כל כך הרבה נשים שעוברות הריונות סופר מורכבים הלוואי שלכולם יהיו הריונות משעממים ממש.  

יש מצבים רפואיים מורכבים.

זה לא הצורך שהעלתה הפותחת...

בשביל לחסוך נסיעה למיון.

או לפחות נסיעה מיידית ולחוצה.

אני מסכימה שלא כל אחת צריכה להחזיק את המכשיר הזה בבית.. אולי אפילו הרוב לא.

אבל לי זה פשוט נפלא שיש לי את האופציה.

וכן זה מרגיע לי איזשהי חרדה ואני לא רואה בזה שום רע.

כמו שכתבתי למעלה בעלי הרבה מהזמן לא זמין ואני עם ילדים קטנים. וכן זה מרגיע אותי שיש לי מכשיר כזה בבית... ואני ממש לא משתמשת בו סתם כדי להציץ בעובר... וגם אם יש מישהי שעושה את זה אני לא רואה בזה שום רע.

זה כמו שתגידי שפעם במילואים הבעלים בכלל לא היו מתקשרים כי לא היו פלאפונים אז גם היום לא צריך להתקשר... בעיני אם יש התפתחות טכנולוגית שיכולה לעשות טוב לאנשים, ולהרגיע, זה מבורך מאד.

וכן, יש היום טכנולוגיות מצילות חיים.

פעם הרבה נשים היו מתות בלידה וגם העוברים שלהם. ב"ה שיש לנו התפתחות מדעית וטכנולוגית ... הרבה אנשים ניצלים בזכות זה. והקב"ה נתן שכל לאנשים לפתח אותה. כל הגוף שלנו מוסתר והיום יש המון טכנולוגיות מדהימות שרואות ומצילות עד הדברים הכי זעירים שיש. ב"ה.

יש יכולת לברור עוברים ולבחור תכונות ספציפיות, כדי שיהיו לנו תינוקות משובחים יותר, מה לא נשתמש? לא, אלא במקרים שיש צורך רפואי.

גם הגאדג'ט הזה.

שלוות הנפש בהיריון לא אמורה להיות תלויה במיכשור רפואי בעיני. לכן בעיני זה הזוי להתאבזר במכשיר הזה סתם, ושימי לב שיש לזה מחירים נוספים - העלויות של ההגזמה הזאת (סיבסוד של המכשיר והרופאים שמפענחים את הבדיקה אם הבנתי נכון) מעמיסים על קופות החולים שאמורות להפנות את המשאבים המוגבלים שלהן לשירותים רפואיים.

סגפנית וקצת סוגרת.

למה תמיד אנחנו צריכים לראות דברים רק כשיש בעיות?

אם למישהי זה עושה אושר לראות את העובר שלה בבטן, למה לא?

וזה לא השוואה לברירת עוברים שזאת פרוצדורה רפואית. לעשות אולטרסאונד בבית זה לא עושה נזק לאף אחד. ואם זה עושה שמחה ונחת למישהי בלב, אין עם זה שום בעיה.

ולגבי העמסה על קופות חולים - רוצה לשמוע משהו מידיעה קרובה מאד מאד? כמעט כל המערכת הרפואית מנוהלת בעיקר על ידי משהו אחד(לצערי) וזאת המילה *כסף*. אני יודעת כמה הרבה רופאים ממהרים לנתח וכו' כי זה שווה להם כספית. תאמיני לי שהאולטרסאונד הזה לא תופס משאבים לאף אחד... זה נותן כסף למי שרוצה כסף. ואם הם לא יעשו את השירות הזה הם ילכו על עסק אחר שמכניס להם כסף(כולל לעשות הזרקות בוטוקס וכו') 

אבל אפילו אישה שהריחה מאכל והיא מתאווה עליו ביים הכיפורים (בתנאים מסויימים) מותר לה לאכול.

משמע, חז"ל הבינו לנפש האישה ולמצב המורכב והרגיש בו היא נמצאת.

אז אפשר היה להגיד,

זו עבודה עצמית,

זהו עיצומו של יום

אבל לא.

זה הרגש שלה ויש לו מקום.

אז אישה שיש לה חרדה בהריון,

זה הרגש שלה ויש לו מקום.

יש מקום לעבודה עצמית,

להתחזר באמונה,

אבל עד שזה יגיע זה פיתרון הולם.

אין לי מכשיר כזה וכנראה גם לא יהיה, אבל לקרוא לפיתרון שמרגיע הרבה נשים פיתרון הזוי זה מעט שיפוט יתר. 

האם מעקב תנועות עצמאי, שממילא מתחיל סביב גבול החיות של העובר, לא מספק את הצורך הרפואי של השגחה על העובר?

אני מדברת על הריונות רגילים ולא הריונות בסיכון גבוה שיש בהם צורך במעקב יוצא דופן.

אם זה בא להחליף ביקור במיון - מעולה. זה ממש לא הצורך שהפותחת מתארת.

אני לא יודעת למה אין לך שלוות נפש בהיריון, אני מניחה שיש מחירים שלא תשלומי תמורת השגחה על העובר (לא תתחברי לניטור רציף לאורך תשעה חודשים, נכון? יש דברים שהם פשוט מיותרים?)

(אזהרת טריגר: הפלות)

יש שלבים שפשוט אין שום דרך לדעת אם העובר חי או לא.

מי שמצליחה להיות ברוגע בשלבים האלה - נהדר.

לאישה עם רקע של הפלות, היכולת לוודא שהעובר בסדר, בלי לחכות כמה שבועות עד הבדיקה הבאה אצל הרופא, יכולה להיות משמעותית מאוד - גם לשלוות הנפש, וגם אם חלילה יש בעיה שעדיף לטפל בה בהקדם. 

שאני לא דוגמא כי יש לי גישה לאולטרסאונד כל הזמן בעבודה וכן יצא לי גם לעשות לעצמי אולטרסאונד בעבר. לא בהגזמה, פעמים בודדות. אבל אין לי צורך בגלל זה באולטרסאונד ביתי. כשאני מנתחת את זה עם עצמי אני חושבת שחוסר שלוות הנפש שלי היא יותר מדברים שלא ניתן לראות באולטרסאונד כמו פגמים גנטיים, שתהיה בעיה עם העובר (דברים שהם מעבר לאולטרסאונד בסיסי) ושיקרה משהו שלא ניתן בהכרח לצפות כמו ירידת מים בשבוע מוקדם מאוד מאוד (סיפור אמיתי), כך שלחששות שלי אישית זה פחות היה נותן מענה. אבל רואה הרבה נשים, בעיקר עם עבר של הפלות שזה מרגיע אותן ועוזר להן להתמודד עם חרדה ולכן זה בעיני מבורך ונחוץ.

לשאלתך- כן, מעקב תנועות אמור להיות מספק מבחינה רפואית נטו, זה לא שכל אחת "צריכה" אבל יש את השלב שבו לא מרגישים תנועות. ובשלבים המתקדמים זה עוזר להרגיע במצב שבו לא מצליחים להרגיש. 

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

תמיד צריך לקחת את כל הצ'קים מראש!

וכמו שכתבו לך למטה, יש עוד כללים שצריך להקפיד עליהם מראש כמו לקחת ערבים ותלושי משכורת. לפי החוק אפשר לקבל את הכסף ישירות מהמעסיק שלהם.

מציעה לכם להתיעץ עם עו"ד לפני שאתם משכירים את הדירה בפעם הבאה…

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.

מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!

ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי

אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

נראה לי שהם נקלעו לסיטואציה שקשה להם להתמודד

אבל

זה עדיין לא אומר שאתם צריכים לרחם עליהם ולנהוג כלפיהם בסלחנות

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

בהצלחה!!!!

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק

המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

למשל אם לקחת אנטיביוטיקה? זה משפיע על מיקרוביום הקיבה וגם בין היתר על משקל ...

האם את חיה בסטרס לאורך תקופה ארוכה זה גם משפיע ועוד ועוד

צריך להבין יותר רקע בשביל להבין למה זה קורה לך

באמת שאני לא יכולה להצביע על שום שינוי שעשיתי בתקופה

מעבר לזה שאני כל שנה עולה בגיל 😉

ועשיתי בדיקות דם מקיפות והכל היה תקין

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..

כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.

הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן

חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות

יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא

הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️

לרעש אפשר לקנות אטמי אזניים

כי אם כן, אז מן הסתם האחים שלה הולכים לישון לפניה, ואז לכאורה אמור להיות לה שקט...

בכל אופן, נשמע שהצעתם לה את כל הפתרונות האפשריים, והיא סירבה. אז נשמע שיש כאן משהו עמוק יותר מזה...

עשיתם לה אבחון מסודר למחוננות ובכלל? יש לכם עם מי להתייעץ עליה?

אבל יש לה הרבה מאפיינים ושני ההורים שלה מחוננים, כך שזה מאוד סביר.

איבחון יתן משהו בגיל כזה?

יש הרבה חפצים/ צבעים?

צורך ב"שקט" זה בעצם צורך בהפחתת גירויים,

לאפשר למוח לבצע עיבוד נתונים בלי העמסה של עוד ועוד מידע.

כדאי להציע לה להקשיב להרפיות ודברים מהסוג הזה, זה גם ממסך את הרעש, וגם מאפשר שחרור.

מה יש מתחת למיטת גלריה? אולי אפשר לסגור שם עם וילון ולשים שטיח עם פוף שהיא תוכל לקרוא שם ואז זה סוג של "לקרוא במיטה"

אפשר לנסות לארגן לה באחד החדרים פינת קריאה משלה, עם נוחות של מיטה, גם בלי לישון שם את שנת הלילה (לישון לבד יכול להיות מפחיד בגיל הזה, זה לא אומר שאין לה צורך ב"שקט",

אלא שזה לא הפתרון הנכון לה כי זה מתנגש עם עוד צורך שקיים אצלה)

וגם כמו שהגבתי בשרשור ההוא,

לשקף לה מה היא מרגישה.

לאמירה "הם עושים לי רעש" לא לענות בסגנון של "אבל זה החדר שלהם מותר להם"

אלא לענות, אנחנו מבינים שזה מעמיס עליך ואת רוצה שקט מצד אחד, מצד שני לא רוצה להיות לבד/ רוצה להיות במיטה. זה באמת קשה כשרוצים גם שקט וגם להיות במיטה ואין שקט בחדר. אבל זה החדר שלהם גם והם צריכים להתלבש.

יש לך רעיון מה יעזור לך?

אם היא מתעקשת אז לומר, אני מכבדת את הבחירה שלך לקרוא במיטה. אני מצטערת אם יהיה לך רעש.

אם תרצי לדבר על זה/ לחשוב יחד על פתרון, אני כאן בשבילך. (ולהמשיך את השגרה עם האחים כרגיל. ההבנה לסיטואציה לא מנהלת אותך מבחינת ויתור על הצרכים של השאר, אבל כן מאפשרת חיבור לתחושות שלה)

פתרון שכדאי לשקול אם לא מפריע לך,

לאפשר לה לקרוא במיטה שלך/ בחדר שלכם על פוף או משהו, יש משהו מאוד מנחם ועוטף להיות קרוב למשהו של ההורים, גם אם הם לא בחדר באותו זמן.

אפשר גם שמיכה/ בגד שלך.

כן גם בגיל 5 יש בזה משהו מנחם, לא רק בגיל שנה..

בזמן שהאחים שלה הולכים לישון בחדר, מן הסתם את איתם, לפי הפתרון שהצעת היא אמורה להיות לבד בסלון?

אם כן אני חושבת שאני יכולה להבין למה היא לא התחברה לרעיון, אל תשכחי שזה שהיא יודעת לקרוא לא אומר שהבשלות שלה היא כמו גיל 7,

ובגיל 5 זה הגיוני שפחות אוהבים להיות לבד בשעות החשיכה.

אפשר להקדים את ההתרגעות לשעות האור. כלומר לאפשר לה חלון זמן אחרי הגן שבו היא נרגעת, ואז בשעות הערב היא כבר פחות מוצפת מכל ענייני היום.

בכל אופן, אם היא מתעקשת להיות איתכם בחדר ילדים, אפשר להציע לה להניח עלייך ראש, או להתכרבל עם אח קטן במיטה שלו, אם זה לא מפריע להרדמות,

אוקסיטוצין יכול לסייע לשניהם.

(לה להירגע, לו להירדם, לא תמיד זה עובד, לפעמים זה מפריע, אבל כדאי לבדוק)

בכללי (בלי קשר למה שתיארת) תזכרי שהיא עדיין ממש קטנה.

לפעמים קל לשכוח את זה כי היא חכמה מאוד ומבינה דברים לעומק וגם יש לה שני אחים שקטנים ממנה אז התחושה היא שהיא ממש כבר גדולה.

זה באמת מרגיש כמו שקט במובן של פחות גירויים.

המיטה שלה בצבעים רגועים ואני משתדלת לסדר לה, אבל היא אוהבת לשמור בקצה המיטה חפצים שלה (יש לה מגירה ובכל זאת היא אוהבת) אז המיטה לא לגמרי ריקה מגירויים.

הרפיות זה רעיון טוב, ננסה

ניסיתי לסגור מתחת לגלריה, הילדים לא התחברו. אני אנסה באמת לסדר לה פינת רוגע שוב.

נתת הרבה רעיונות טובים, תודה

באמת חשבתי שהיא לא תרצה להיות לבד, אבל אלה הםתרונות שחשבתי עליהם כדי לתת לה שקט.

ואני תמיד מזכירה לעצמי שהיא רק בת חמש 😅 אז מקווה שאנחנו נותנים לה את המקום להיות קטנה

אולי לקנות לה אוהל?

אולי היא יכולה להיות בשקט בחדר השני ואחר כך לישון בחדר עם האחים?

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות