פשוט רע לי איתם אחהצאנונימית בהו"ל

חוזרים מהמסגרות

חםםםםם

אני מדליקה מזגן

מביאה להם ארטיק או שלוק כדי שיהיה לי רגע לנשום

ואז זה מתחיל

הם לא מפסיקים לריב

הגדול מציק לקטן בלי הפסקה, כל הזמן חוטף לו משחקים, צועק עליו, מאיים עליו שאם הוא לא יביא לו משהו אז הוא לא יהיה חבר שלו

הקטן בוכה

התינוק כמובן מתעורר

האמצעי קורא לי בבכי

הכל באלגן

חם לי

אני רוצה שקטטטטטטטטט

הכל נהיה כמו מן מירוץ כזה של רק תעופו לישון

אוכל מהר

מקלחות בטיל

יאללה

לצחצח שיניים

סיפור

לילה טוב


 

וזה לא מה שאני רוצה!!!!!!

פשוט נמאס לי

לא יכולה לחזור לעבודה כי בעלי עובד שעות נוספות וזה לא מסתדר

לא מוצאת עבודה מתאימה

כל היום רק גוללת בפייסבוק ונמאס לי

נמאסססססס לייייייי

 

בעלי חוזר הביתה לאישה שרע לה

ונראית בהתאם

איזה סיוט

וואו זה נשמע קשה ממש ממש ממששושנושי

לדעתי את חייבת לבנות לך קודם כל סדר יום

ולא להישאב לעולם ריק מתוכן ליום שלם, כי זה באמת מוציא מהדעת.


אני מקפידה בימי חופש,

להתלבש יפה בבוקר (ונוח)

להתאפר

להתבשם

ככה גם אם אני בבית אני מרגישה שווה בעיני עצמי


לגבי הילדים,

אני עם ילדוני אחד

אין לי ממש עיצות


המון המון כוחות להמשך ❤️❤️

אין לי ממש למה להתלבש כי תוך שניה כל החולצהאנונימית בהו"ל
שלי פליטות וגם אני מנקה את הבית וכו אז לא רוצה שיתלכלך
אני מאוד רואה חשיבות בלהחליף בגדים, גם אםפרח חדש

כל היום נשארים בבית

אז יש לי את הבגדים היותר פשוטים לשימוש בבית. שאיתם מתאים גם לנקות וגם להניק ולטפל בתינוק קטן

ואם יוצאת אז לובשת בגדים יותר יפים.

את יכולה גם לקנות חלוק לבית

אבל זה נותן הרגשה טובה כשמתלבשים.

אח''כ תבני לעצמך סדר יום מסויים.

מקלחת בבוקר למשל, מאוד מרעננת ונותנת תמריץ להמשך הבוקר.

ואז להתפלל תפילת שחרית.

מדהים איך תפילה בבוקר נותן משמעות לכל היום. אני משתדלת לפחות ברכות השחר.


במהלך הבוקר תנסי לחשוב על משהו נחמד לעשות עם הילדים בבית

לא לתת להם להעסיק את עצמם כי ראית שזה פתח למריבות. גם כנראה הם כבר די עייפים מכל היום.

אז תכווני אותם מה לעשות.

פעם פעמיים תראי איך זה טוב להם וזה יתן לך כח וחשק לעשות את זה בשאר הימים.

לגבי העבודההמקורית

עכשיו נכנסים לחופש הגדול אז קחי בחשבון שזה יותר בעייתי לך לעבוד כרגע והייתי מחכה עם זה כנראה, אכ ויש לך פתרון לילדים


ועד אז - מתנתקת מהטלפון כמה שאפשר ומחפשת לך שגרה שכוללת עשייה.

קומי מוקדם, תתלבשי ותתארגני, תארגני תילדים, תפזרי אותם - ומעכשיו יש לך כמה שעות שלך.

תשבי לחפש עבודה

תצאי לבקר משפחה

תעשי ספוקט

תשמעי מוזיקה

תעשי משו בשביל עצמך. הטלפון לא נותן כלום תכלס. בזבוז זמן מוחלט, שאת יכולה להקדיש לדברים אחרים.


הבעיה היא לא הילדים כמו זה שרע לך. גם לאישה עובדת יש ימים כאלה, אבל לי אישית - העבודה עושה טוב וזה מתגמד. כי יש לי עוד תחומי עניין ועיסוק. עבורי זה היה ממש דיל ברייקר, היציאה לעבודה.


וגם, זה תקופה שתעבור. כל הילדים ככה האמת. גם השניים שלי. נתתי לי תואר 'שיטור עירוני' לשנים הקרובות. 

אני אגיד לך בשיא הכנות?אנונימית בהו"ל

גם כשעבדתי זה היה ככה פשוט היה לי את העבודה לברוח אליה כמו שיש עכשיו לבעלי...

רק לא מבינה למה אני צריכה לברוח מהילדים שלי

שהם כל חיי

ואני הכי אוהבת אותם בעולם

???

אני חושבת שזו תשובה שרק את יכולה לענותהמקורית

לעצמך

קצב החיים באמת דורש מאיתנו הרבה.

אבל בתוך כל זה, אם את מעסיקה את עצמך בטלפון כל היום ורק מחכה לחזור אליו, זה כשלעצמו בעיה. ואני גם התמודדתי איתה כשהייתי בבית ולא עבדתי

וגם לא מזמן כתבתי על ההשפעה החיובית של ההתנתקות מהטלפון. לדעתי זה ממש משנה חיים ואת מגלה בעצמך יכולות ששכחת שקיימות, זה דבר אחד


דבר שני, ילדים מעמתים אותנו הרבה פעמים עם סיטואציות שלא בא לנו להתמודד איתן. ילדים רבים יכולים לנגוע בדימוי העצמי שלי כאמא (אני פחות טובה, הם לא מסתדרים, למה הם לא מחונכים..?). או - את גמככה סחוטה מבוקר עם תינוק, ועכשיו נוספו עוד. אין לי כח לזה. מבינה אותך. לכן לדעתי כן נכון לצאת לעבוד או לכל הפחות לא להיות כל היום עם תינוק בבית.


דבר שלישי, שמתקשר לי - את חיה בצורה די פאסיבית בבוקר ולא עושה הרבה למען עצמך (מנקה בעיקר ושומרת על תינוק) ובערב עוברת למצב משימתי. זה צריך להיות הפוך לדעתי.

בבוקר תהיי משימתית ותתארגני ותצרי לך סדר יום, ובערב תהיי במוד זורם.

אני למשל גם בימים שאני בבית לא מנקה במהלך היום, אלא קבוע עוברת על הבית חצי שעה בערב אחרי שהילדים ישנים. הבית לא צריך שננקה אותו ככ הרבה תכלס אם יש שגרה קבועה של סדר לדעתי, ומדי פעם לוקחים פרויקט. בעניין הזה של -אין לי למה להתלבש את די שוקעת ומכבה את עצמך במהלך היום.

רק על עצמי לספר ידעתי. ילדים יכולים מאוד לעייף, זה בטוח. אבל כשאת בטוב זה נראה אחרת. תחפשי מה יהיה לך טוב❤️

וואי זה באמת ממש קשה להעסיק אותםפה לקצת

ובחום הזה, שמשפיע גם עליהם ולא רק עלינו.

ואצלי זה גם עם ילד גמור מעייפות שחוזר מהגן הפוך לגמרי.


אצלי מה שעוזר זה להשתדל לתת להם תעסוקה מוגדרת ליד שולחן- ציור, מדבקות, בצק, משחק לכל ילד ליד השולחן.

לפעמים אני אפילו אומרת להם לשבת לאכול שלוק ליד השולחן, זה קצת מאפס גם אותם כשנכנסים הביתה.


ואם אני יושבת איתם אז זה בכלל מעולה אבל רוב הזמן אני מנצלת את זה שעסוקים לערוך שולחן ולהכין אוכל.

ישר כשאתם נכנסים מתחילים לעשות יצירות וכו?אנונימית בהו"ל

שלוק זה רק ליד השולחן...

הם פשוט רבים בליייי הפסקה

חח בדכ כבר בכניסה לבית עןד לפני שפתחתי את הדלת הםפה לקצת

רבים על הבימבות או המשחקים במרפסת 

 

ואז כשרואה שזה המצב מציעה להם לשבת ליד השולחן לצייר.

וזה לא מחזיק לכמה דקות ואז שוב רבים?אנונימית בהו"ל
זה מחזיק לכמה דקוצ, ואז מוסיפה להם מדבקות וזה עודפה לקצת
כמה דקות של רגיעה.


ואז אני פשוט מתיישבת איתם על הרצפה ומשחקת איתם, בונים במגנטים, משחקים בבובות או מה שזה לא יהיה. וכשאני נמצאת לגמרי בשטח וחלק מהמשחק זה ממזער את המריבות מאוד

להיותoo
עם הילדים ולטפל בהם, זה סיזיפי וטבעי מאד שזה לא יהיה מהנה ואפילו לפעמים רע.


עם הגדולים הייתי שעות ארוכות לבד וזה דיכא אותי, אח״כ בעלי הפך שותף יותר והיינו ועד היום מתחלקים.


אם הוא לא היה יכול להתחלק איתי הייתי לוקחת עזרה, זה גדול עלי ולא בא לי להתבאס על הילדים ועל החיים בגלל עבודה קשה מדי.

אני חושבת שהתיאור שלך כל כך מוכר לכולנורקלתשוהנ

בכל אופן לי מוכר מאד


 

זה באמת קשה מאד מאד, ובאמת שחייב שיהיה לך מקור אוויר בחיים שלך כדי שיהיה לך כוח לנתינה כזאת סיזיפית...


 

אני חושבת שצעד פרקטי ראשון, כשהילדים נמצאים להרחיק את הפלאפון לגמרי או אפילו לכבות, ואם לא לגמרי אז כל פעם לחצי שעה או מה שאת מסוגלת. הנוכחות של הפלאפון ברקע לוקחת לנו אחוזים גבוהים של אנרגיה ופניות, ואז כל דבר מפריע לנו באמצע...באמצע הכלום אמנם,אבל זה מיד מביא תחושה שלא נותנים לי שניה לעצמי. 

 

דבר שני לנסות לחשוב על דברים שכיף לך

אולי בריכה, אולי יש לכם מזרקות באיזור, ללכת איתם לחברה או אחות או סבתא או מישהו ש*לך* יש שיחה נעימה איתה ושלך כיף איתה ושהם יסתדרו


 

 

וואי ממש מזדהה עם מה שכתבתאורות המלחמה
ברגע שאני מרחיקה את הפלאפון יש לי פתאום ים סבלנות
אוף. איזה תאור מתסכל... חיבוק לאמא היקרה!באתי מפעם

מה שאולי יכול לעזור - לא יודעת את גיל הילדים, אבל הילדים חוזרים מוצפים רגשית אחרי יום שלם במסגרת. גם אנחנו חוזרים מוצפים אחרי יום שלם בעבודה, אין להם את הכלים לפרוק ולהבין -( אני עצבני כי אני רעב/, אני מתוסכל כי היום חבר חטף לי משחק ואז כשהרבצתי הגננת כעסה עלי ושמה אותי בפינה,/ אני מרוגש כי מחר במסיבת סיום ואין לי איך להכיל את זה...) אז הם נכנסים כמו רוח סערה ואת כל האמוציות מוציאים אחד על השני או עלייך. אגב, אצלי היו ילדים שבגיל 2 וחצי ככה, היו חוזרים מהמעון וכל יום, אבל כל יום בוכים במשך שעתיים... פשוט פריקה. עם הגדול חשבתי שמשהו דפוק או שמתעללים בו, אבל אח''כ הבנתי שזה פריקה של היום. אחרי מקלחת הם מתאפסים קצת.

אז קודם כל שאת מבינה מאיפה זה בא, זה כבר יותר קל להכיל. אח''כ בעיני, שווה להפריד ביניהם למשל - יוסי, אתה רוצה לשטוף היום קופסאות אוכל? לא נורא שהרצפה נרטבת , זה משמח ומספק ומפריד ביניהם.

או שושנה, את רוצה להשקות את העציצים במרפסת? תחשבי על תפקיד לפני שהם מגיעים. . אפשרות להתכונן מראש, להכין בצק ולספר להם בדרך שהכנת בצק, כשניכנס הביתה, נשטוף ידיים ונשים תיק במקום ונחלק לילדים, אחד בשיש, אחד בשולחן, לא לתת להם להיצמד מידי, זה מתכון למריבות. בנתיים כשהם עם הבצק את נזרקת קצת על הספה לנשום אויר... 

כתבת מקסים!!רק טוב!

ממשיכה אותך ברשותך-


אפשר את המזגן להדליק כשאת יוצאת לאסוף אותם. כדי לחזור לבית שכבר התקרר קצת.

אפשר את השלוקים לתת בדרך החמה הביתה.

אפשר לעצור בדרך בגן משחקים מוצל ולפרוק שם קצת מרץ (ולהביא לשם קופסה עם פירות, מים קרים וכו, משדרג עוד יותר)

אפשר להגיע הביתה ולהחליט שקודם כל יושבים כולם סביב השולחן עם משהו מתוק/טעים (פרי, ביסקויט, עוגיה ביתית, שייק, גלידה) אוכלים ביחד ומדברים על הא ודא ומה היה לנו היום.


ואחרי כל זה, אפשר למצןא מה הנקודות עוגן. כמו לשבת על הספה עם אחד הילדים ןלשחק איתו ובנתיים האחר שומר על התיניק ואז מתחלפים. או סיפור שכולם לידך על הספה. או למצוא תעסוקה מעניינת לאחד או לשניהם כדי לנטרל את המריבות. תעסוקה כמו משימה בבית- לסדר מגירה, לקפל מגבות מטבח, לחבר גרביים. או משימה כמו להרכיב פאזל גדול ולקרוא לי כשסיימת שיהיה לי הפתעה. או לצייר ציור לסבתא ונשלח לה.

ומקלחות מוקדם. גם אצלנו ראינו שאחרי הרבה מאוד בכי, המקלחת משנה את המצב ופתאום המצב רוח מתחלף והילד משחק.

אפשר גם לעשות מקלחת משותפת עם משחקים וכו, אם רלוונטי.

מוסיקה נעימה ברקע- שמחה או רגועה, אם זה עושה לכם טוב.


זה ככה כיוון כללי.

ויחד עם זה מצטרפת לנאמר לפני כאן, שיהיה לך את הדברים שעושים לך טוב. אם זה ספר קריאה או לימוד קליל. או הכנת אוכל מפנק, או סידור ועיצוב פינות בבית, או הכנת עוגות או משהו שאת אוהבת ןטובה בו ולמכור.

אם את עם תינוק, חשוב בשביל שניכם לצאת לראות שמש ועולם. לחפש את הזמנים או המקומות שכן אפשר לצאת. ולהקפיד על זה ברמה היומיומית.

לצאת להליכה בערב עם חברה אחרי שהעבל חוזר.

ללכת לחוגים או סדנאות, או הרצאות או מופעים באזור מגוריכם וגם רחוק יותר.


וגם השקעה בזוגיות, שתהווה מקור של כוח עבורכם לראות את הקושי טחד של השני בלי שיפוטיות ולמצוא את הדרך להעצים אחד את השני.


בהצלחה אהובה!!!

כל מה שכתבתי, אני צריכה לחזק גם אצלי. כולנו באיזשהיא מקום כמוך. מי יותר מי פחות. וצריך לעבןד על זה שהימים והזמנים הטובים יגברו על המאתגרים. 

שהו אצלי גם ממש ככה רק שאלה על המקלחתשוקולד פרה

ראיתי לאחרונה שהמקלחת באמת עוזרת להם להתאפס על עצמם מהיום שעבר ולשנות מצב רוח אז מקלחת אותם הרבה פעמים מוקדם ממש רק שזה תוקע אותי אח''כ כי הן רגילים לסדר שינה- מקלחת צחצוח שיניים ק''ש

ועכשיו פתאום אין את המקלחת אז מאוד קשה לי להשכיב אותם מה אפשר לעשות עם זה? 

צודקת. זה באמת יוצר קצת בלאגן.רק טוב!

לפעמים זה עדיף על השיגעון שלפני המקלחת.

יצא לי שהייתי צריכה לקלח תינוק פעם נוספת כי אחרי זה התלכלך מהאוכל. אבל אז המקלחת השניה היתה יוצר קצרה, ובלי לחפוף.


לגדולים יותר, אפשר לשלוח אותם לשטוף רגלים, פנים וידיים כחלק מהתארגנות לשינה. 

רעיון תודהשוקולד פרה
וואי מבינה ממש ומכירה את התחושהסתם שם 1

וזה באמת כל-כך קשה...


אם אני מבינה בים השורות, את על הקצה, כי אין מה שממלא אותך... ואנחנו חייבות את זה!!!


עלה לי רעיון שיכול להיות משמעותי

לקחת לך בוקר אחד, לצאת למקום נחמד בסביבה עם מחברת ועט

לדמיין איך היית חולמת בחלומות הכי טובים שלך, ברצון הכי עמוק שלך ורוצה שייראה הבוקר שלך

איך היית רוצה שייראה הזמן שלך עם הילדים

איך היית רוצה שייראה הערב שלך

ולהתחיל ללכת עם זה בראש אבל בלי ביקורת על הפער בין הרצון למציאות.

לפעמים יש בנו ריקנות כזאת שבכלל אין לי רעיון אחר מה לעשות עם עצמי חוץ מלהעביר את היום... ועוד יום.. ועוד יום ..

ואז אנחנו צריכות להיזכר קצת ברצונות שלנו, בנקודות הטובות שלנו שעושות לנו חשק להתחיל להיות בעשייה טובה


בהצלחה ממש!! את אלופה!!

זה רק כאבי גדילה...

באיזה שעה חוזרים מהמסגרות?אמאשוני

יש מצב שיהיה להם אוכל מוכן מיד? (אם חוזרים לצהריים?)

ובכללי סדר יום מובנה.

להוביל אותם בתעסוקות ולא להיגרר אחרי כיבוי שריפות.

להוציא החוצה לפעילויות (הצגות/ שעת סיפור/ גימבורי/ מתנפחים/ פארק/ אופניים)

אם הם חוזרים ב4, אז להיות ולהוביל עד 7 ואז התארגנות זריז ולמיטות.

אם הם חוזרים ב1, אז תנסי למצוא בייביסיטר שתוציא אותם פעמיים בשבוע לפעילות בחוץ שיהיה לך זמן לנשום בין לבין.

מטלות בית לעשות בבוקר.


הרבה פעמים שילדים מרגישים שהמצב לא בשליטה זה מערער אותם וגורם להם להיות עוד יותר נודניקים ומריבות.

הם חייבים את תשומת הלב כאילו לוודא שאמא פה.

אם תצליחי להוביל, זה יירגע בהם והם יצליחו לשחרר ולהעסיק את עצמם.


לכן כדאי בתקופה הקרובה להשקיע בתכנון איך הופכים את השהות ליותר מתוכננת ויותר חוויתית.


יכול להיות גם שהם עדיין הפוכים מהלידה ולא בטוחים כל אחד במקומו בבית ולכן הכל נפיץ ביניהם?


אם כן, אז כדאי להשקיע בכל אחד מהם זמן איכות פרטי.

אפילו להוציא כל פעם ילד אחר מוקדם יותר מהמסגרת שלו ולקחת אותו לפינוק ולשבת לדבר, לשבח אותו על דברים, לשמוע מה מציק לו ולבנות תוכנית מותאמת להתגברות ולעלות על המסלול חזרה.

זה נשמע יותר דורש ומעמיס, אבל בסוף אם זה ירגיע אותם זה ישתלם לך.


מבחינת פעילויות אפשר לקנות הרבה חומרי יצירה ומשחקים קטנים ותעסוקות במקס סטוק ומדי פעם להוציא ולגוון.

בלתק. איזה סיוטאני10

קודם כל אם לוקח למזגן הרבה זמן לקרר - אפשר להדליק לפני שיוצאים לאסוף אותם ולהגיע לבית נעים.


כשאח חוטף לאח אחר - אני מתערבת. אין דבר כזה לחטוף, וגם לא לאיים. מחזירים עכשיו ומיד ומחכים בסבלנות, וגם כשהוא יסיים תצטרך להמתין זמן מוגדר לפני שתוכל לקחת שוב. זה הופך את החטיפה/סחיטה ללא משתלמים


רלוונטי לך להביא בייביסיטר לשעה הכי לחוצה?


אם הם חוזרים רעבים - אפשר לתת משהו קטן לאכול, לא רק שלוק, אצלנו זה ישר מרגיע את הטירוף.


אולי תחפשי עבודה קלילה של כמה שעות בבקרים כמו סייעת בבית ספר, ויהיה לך אויר לנשום?

לאהוב את הילדים לא אומר שאת חייבת להיות איתם ברצף בלי הפסקה. לפעמים דווקא האיוורור זה מה שנותן את הכוח להיות איתם

היום היה לי צרחות מכל כיווןשוקולד פרה.אחרונה

בערך...

האמצעי שלי שובב בלע"ה, מאוד.

וגם אני קינאתי קצת בבעלי שיושב לו בשקט מול המחשב ועובד.

מה שעזר לי היום זה:

1. לשים לב למחשבות שלי עליו. על בעלי. מחשבות שמתנקות אותי מהרגע ובעיקר משדרות לי כמה אני מסכנה. לעצור את המחשבה ולהיצמד למה שקרוה עם הילדים.

2. הבת שלי צרחה בטירוף בגלל שלא נתתי לה פלאפון, וזה היה למשך הרבההה זמן. אז נכון שמדיי פעם צעקתי עליה שתירגע, אבל רוב הזמן ניהלתי אץ הרירוע בבגרות, תוך כדי שהתינוק עליי ואני מדביקה בחוברת עם האמצעי.

לזכור שיש לך מלאי של נחת בתוכך.

הנחת שלך לא מתחילה כשהם ישנים.

הנחת שלך היא בתוכך תמיד.

3. היה לנו מלללאאא נמלים ברצפה, והרצפה הייתה דביקה, והאמצעי הגדיל להוסיף קטשופ...

אז כשבעלי בא ביקשתי ממנו לקחת את התינוק ואת הבן האמצעי לחצר- ושטפתי עם מים.

נכון. זה מאמץ. והייתי שפוכה.אבל חשבתי כמה שמחה ייתן לי הניקיון וזה זרם.

4. את צריכה פרויקט טוב שתראי בו התקדמות יום אחרי וום. משהו שיהיה לך משמעותי. פיסול בנייר? סריגת בובות? כתיבה? מה שעושה לך טוב.

5. להתלבש לבית כאילו את יוצאת לעבודה. את עוברת ליד המראה? תהני ממה שאת רואה. הכי מבאס זה לעבור ליד המראה ולראות שם משהו מבאס. תרימי לעצמך.

6. תני לעצמך פוש ותתייפי. בעלך יתלהב. גם שדרוג זוגי. לא כיף?

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##אחרונה
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקוראחרונה
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
מייבש כביסה באושר עדהשם שלי

החלטנו לקנות מייבש כביסה, וראיתי פה הרבה המלצות לקנות באושר עד.

לפני שאני נוסעת במיוחד בשביל לקנות,

רציתי לדעת אם זה משהו שיש בכל הסניפים או רק בחלק?

איפה אפשר לקנות בירושלים?


ויש להם כמה דגמים, או רק משהו אחד?

אני רוצה מייבש עם צינור. (יש לנו פתח יעודי לצינור).


ובכללי לגבי מייבש, חוץ החיבור לחשמל הוצאה של הצינור, יש משהו שצריך להתקין, או שפשוט מפעילים?

ועד כמה זה כבד בשביל לקנות לבד, להעמיס על האוטו, להעלות הביתה (אולי בלי מעלית), ולהרים על המכונת כביסה?

ממה שידוע לי אין בכל הסניפים אז תבדקי איפה כן יש.נפש חיה.
איך אפשר לבדוק?השם שלי
אולי להתקשר לסניף שאת רוצה ולשאולנפש חיה.
כנראה זה מה שאני אעשההשם שלי
אם אף אחד לא ידע להגיד לי על סניפים שיש בהם.
לא צריך אקסטרה התקנהאפרסקה
ואנחנו קנינו לבד מהאושר עד, קצת כבד אבל לגמרי אפשר לסחוב ולהרים
אני קניתי אותו לפני שנתיים נראלי או שנההמקורית

לא זוכרת

הוא מעולה אבל

וזול

ולא כבד

אבל צריך להוביל אותו איכשהו לבית כי זה מוצר גדול

פשוט מפעילים

אנחנו עשינו את זה ממש לפני כמה שבועותעדינה אבל בשטח
לא קשה , בעלי סינג'ר את אחד העובדים הבני דודים שם לעזור לו לשים בבגז', קנינו מייבש ב380 שח, לא גדול, היו שם עם יותר קילו, הוא בעברית, חברה לא מוכרת בכלל, מרוב שהיא לא מוכרת אני לא זוכרת את שמה, וואלה עושה את העבודה , מייבש יופי, יש לו צינור עבה כזה, לא מאוד ארוך, אז היינו צריכים לשנות קצת מיקומים כדי שיגיע לחלון, עזרתי לבעלי להרים על המכונה, היה סביר, לא היה כלום להתקין, פשוט להפעיל , רק לדאוג שהצינור יהיה בחלון, ושהתקע יהיה בשקע, לא יודעת לגבי סניפים, קנינו בפתח תקווה
אנחנו קנינו שבוע שעברM-P-4

בכפר סבא.

עם צינור.

2 עובדים ערבים העלו את המכונה על העגלה שלנו, בעלי הרים אותה לבד מהעגלה לאוטו ומהאוטו לבית, על המכונת כביסה. (אם לבעלך יש כוח, לא אמור להיות בעיה)


לא צריך להתקין כלום, פשוט לחבר לחשמל וזהו.


מה שכן, אני ממש נבהלתי לגלות שהדירוג האנרגטי שלו זה g😱

זה אומר שהוא שותה חשמל בטירוף (לשם השוואה, רוב מוצרי החשמל הם בדירוג Aאו B) ומייבשים שהם ידועים כזוללי חשמל ראינו בחנויות חשמל אחרות בדירוג c.


המייבש של אושר עד היה זול ביותר מ1,000 ממייבשים אחרים שבדקנו, אבל לא יודעת להגיד לך כמה כסף נפסיד על זה שהדירוג שלו מאוד גבוה. לא מבינה בזה, אבל אם עדיין לא קניתם לפי דעתי שווה לבדוק את זה. אני מרגישה כרגע קצת מחסום בלהפעיל אותו חופשי וזה מבאס אותי.

זה לא נכון שרוב מוצרי החשמל בדרוג a או bהמקורית

אצלנו למשל המיני מרכזי בדרוג נמוך לא זטכרת כמה ועדיין קנינו אותו..

זה יכול להיות שיקול אבל מנסיוני לפחות - היה לי מייבש בדרוג a וגם עכשיו יש לי מייבש (את זה של אושר עד) ולא רואה הבדל משמעותי בחשבון שגמככה גבוה אצלי

צריך לשים לב אם זה דירוג חדש או ישןשירה28
כי הבנתי ששינו את A לC היום
אני גם קניתי שם והוא אחלה.אונמראחרונה

אולי יעניין אותך