פשוט רע לי איתם אחהצאנונימית בהו"ל

חוזרים מהמסגרות

חםםםםם

אני מדליקה מזגן

מביאה להם ארטיק או שלוק כדי שיהיה לי רגע לנשום

ואז זה מתחיל

הם לא מפסיקים לריב

הגדול מציק לקטן בלי הפסקה, כל הזמן חוטף לו משחקים, צועק עליו, מאיים עליו שאם הוא לא יביא לו משהו אז הוא לא יהיה חבר שלו

הקטן בוכה

התינוק כמובן מתעורר

האמצעי קורא לי בבכי

הכל באלגן

חם לי

אני רוצה שקטטטטטטטטט

הכל נהיה כמו מן מירוץ כזה של רק תעופו לישון

אוכל מהר

מקלחות בטיל

יאללה

לצחצח שיניים

סיפור

לילה טוב


 

וזה לא מה שאני רוצה!!!!!!

פשוט נמאס לי

לא יכולה לחזור לעבודה כי בעלי עובד שעות נוספות וזה לא מסתדר

לא מוצאת עבודה מתאימה

כל היום רק גוללת בפייסבוק ונמאס לי

נמאסססססס לייייייי

 

בעלי חוזר הביתה לאישה שרע לה

ונראית בהתאם

איזה סיוט

וואו זה נשמע קשה ממש ממש ממששושנושי

לדעתי את חייבת לבנות לך קודם כל סדר יום

ולא להישאב לעולם ריק מתוכן ליום שלם, כי זה באמת מוציא מהדעת.


אני מקפידה בימי חופש,

להתלבש יפה בבוקר (ונוח)

להתאפר

להתבשם

ככה גם אם אני בבית אני מרגישה שווה בעיני עצמי


לגבי הילדים,

אני עם ילדוני אחד

אין לי ממש עיצות


המון המון כוחות להמשך ❤️❤️

אין לי ממש למה להתלבש כי תוך שניה כל החולצהאנונימית בהו"ל
שלי פליטות וגם אני מנקה את הבית וכו אז לא רוצה שיתלכלך
אני מאוד רואה חשיבות בלהחליף בגדים, גם אםפרח חדש

כל היום נשארים בבית

אז יש לי את הבגדים היותר פשוטים לשימוש בבית. שאיתם מתאים גם לנקות וגם להניק ולטפל בתינוק קטן

ואם יוצאת אז לובשת בגדים יותר יפים.

את יכולה גם לקנות חלוק לבית

אבל זה נותן הרגשה טובה כשמתלבשים.

אח''כ תבני לעצמך סדר יום מסויים.

מקלחת בבוקר למשל, מאוד מרעננת ונותנת תמריץ להמשך הבוקר.

ואז להתפלל תפילת שחרית.

מדהים איך תפילה בבוקר נותן משמעות לכל היום. אני משתדלת לפחות ברכות השחר.


במהלך הבוקר תנסי לחשוב על משהו נחמד לעשות עם הילדים בבית

לא לתת להם להעסיק את עצמם כי ראית שזה פתח למריבות. גם כנראה הם כבר די עייפים מכל היום.

אז תכווני אותם מה לעשות.

פעם פעמיים תראי איך זה טוב להם וזה יתן לך כח וחשק לעשות את זה בשאר הימים.

לגבי העבודההמקורית

עכשיו נכנסים לחופש הגדול אז קחי בחשבון שזה יותר בעייתי לך לעבוד כרגע והייתי מחכה עם זה כנראה, אכ ויש לך פתרון לילדים


ועד אז - מתנתקת מהטלפון כמה שאפשר ומחפשת לך שגרה שכוללת עשייה.

קומי מוקדם, תתלבשי ותתארגני, תארגני תילדים, תפזרי אותם - ומעכשיו יש לך כמה שעות שלך.

תשבי לחפש עבודה

תצאי לבקר משפחה

תעשי ספוקט

תשמעי מוזיקה

תעשי משו בשביל עצמך. הטלפון לא נותן כלום תכלס. בזבוז זמן מוחלט, שאת יכולה להקדיש לדברים אחרים.


הבעיה היא לא הילדים כמו זה שרע לך. גם לאישה עובדת יש ימים כאלה, אבל לי אישית - העבודה עושה טוב וזה מתגמד. כי יש לי עוד תחומי עניין ועיסוק. עבורי זה היה ממש דיל ברייקר, היציאה לעבודה.


וגם, זה תקופה שתעבור. כל הילדים ככה האמת. גם השניים שלי. נתתי לי תואר 'שיטור עירוני' לשנים הקרובות. 

אני אגיד לך בשיא הכנות?אנונימית בהו"ל

גם כשעבדתי זה היה ככה פשוט היה לי את העבודה לברוח אליה כמו שיש עכשיו לבעלי...

רק לא מבינה למה אני צריכה לברוח מהילדים שלי

שהם כל חיי

ואני הכי אוהבת אותם בעולם

???

אני חושבת שזו תשובה שרק את יכולה לענותהמקורית

לעצמך

קצב החיים באמת דורש מאיתנו הרבה.

אבל בתוך כל זה, אם את מעסיקה את עצמך בטלפון כל היום ורק מחכה לחזור אליו, זה כשלעצמו בעיה. ואני גם התמודדתי איתה כשהייתי בבית ולא עבדתי

וגם לא מזמן כתבתי על ההשפעה החיובית של ההתנתקות מהטלפון. לדעתי זה ממש משנה חיים ואת מגלה בעצמך יכולות ששכחת שקיימות, זה דבר אחד


דבר שני, ילדים מעמתים אותנו הרבה פעמים עם סיטואציות שלא בא לנו להתמודד איתן. ילדים רבים יכולים לנגוע בדימוי העצמי שלי כאמא (אני פחות טובה, הם לא מסתדרים, למה הם לא מחונכים..?). או - את גמככה סחוטה מבוקר עם תינוק, ועכשיו נוספו עוד. אין לי כח לזה. מבינה אותך. לכן לדעתי כן נכון לצאת לעבוד או לכל הפחות לא להיות כל היום עם תינוק בבית.


דבר שלישי, שמתקשר לי - את חיה בצורה די פאסיבית בבוקר ולא עושה הרבה למען עצמך (מנקה בעיקר ושומרת על תינוק) ובערב עוברת למצב משימתי. זה צריך להיות הפוך לדעתי.

בבוקר תהיי משימתית ותתארגני ותצרי לך סדר יום, ובערב תהיי במוד זורם.

אני למשל גם בימים שאני בבית לא מנקה במהלך היום, אלא קבוע עוברת על הבית חצי שעה בערב אחרי שהילדים ישנים. הבית לא צריך שננקה אותו ככ הרבה תכלס אם יש שגרה קבועה של סדר לדעתי, ומדי פעם לוקחים פרויקט. בעניין הזה של -אין לי למה להתלבש את די שוקעת ומכבה את עצמך במהלך היום.

רק על עצמי לספר ידעתי. ילדים יכולים מאוד לעייף, זה בטוח. אבל כשאת בטוב זה נראה אחרת. תחפשי מה יהיה לך טוב❤️

וואי זה באמת ממש קשה להעסיק אותםפה לקצת

ובחום הזה, שמשפיע גם עליהם ולא רק עלינו.

ואצלי זה גם עם ילד גמור מעייפות שחוזר מהגן הפוך לגמרי.


אצלי מה שעוזר זה להשתדל לתת להם תעסוקה מוגדרת ליד שולחן- ציור, מדבקות, בצק, משחק לכל ילד ליד השולחן.

לפעמים אני אפילו אומרת להם לשבת לאכול שלוק ליד השולחן, זה קצת מאפס גם אותם כשנכנסים הביתה.


ואם אני יושבת איתם אז זה בכלל מעולה אבל רוב הזמן אני מנצלת את זה שעסוקים לערוך שולחן ולהכין אוכל.

ישר כשאתם נכנסים מתחילים לעשות יצירות וכו?אנונימית בהו"ל

שלוק זה רק ליד השולחן...

הם פשוט רבים בליייי הפסקה

חח בדכ כבר בכניסה לבית עןד לפני שפתחתי את הדלת הםפה לקצת

רבים על הבימבות או המשחקים במרפסת 

 

ואז כשרואה שזה המצב מציעה להם לשבת ליד השולחן לצייר.

וזה לא מחזיק לכמה דקות ואז שוב רבים?אנונימית בהו"ל
זה מחזיק לכמה דקוצ, ואז מוסיפה להם מדבקות וזה עודפה לקצת
כמה דקות של רגיעה.


ואז אני פשוט מתיישבת איתם על הרצפה ומשחקת איתם, בונים במגנטים, משחקים בבובות או מה שזה לא יהיה. וכשאני נמצאת לגמרי בשטח וחלק מהמשחק זה ממזער את המריבות מאוד

להיותoo
עם הילדים ולטפל בהם, זה סיזיפי וטבעי מאד שזה לא יהיה מהנה ואפילו לפעמים רע.


עם הגדולים הייתי שעות ארוכות לבד וזה דיכא אותי, אח״כ בעלי הפך שותף יותר והיינו ועד היום מתחלקים.


אם הוא לא היה יכול להתחלק איתי הייתי לוקחת עזרה, זה גדול עלי ולא בא לי להתבאס על הילדים ועל החיים בגלל עבודה קשה מדי.

אני חושבת שהתיאור שלך כל כך מוכר לכולנורקלתשוהנ

בכל אופן לי מוכר מאד


 

זה באמת קשה מאד מאד, ובאמת שחייב שיהיה לך מקור אוויר בחיים שלך כדי שיהיה לך כוח לנתינה כזאת סיזיפית...


 

אני חושבת שצעד פרקטי ראשון, כשהילדים נמצאים להרחיק את הפלאפון לגמרי או אפילו לכבות, ואם לא לגמרי אז כל פעם לחצי שעה או מה שאת מסוגלת. הנוכחות של הפלאפון ברקע לוקחת לנו אחוזים גבוהים של אנרגיה ופניות, ואז כל דבר מפריע לנו באמצע...באמצע הכלום אמנם,אבל זה מיד מביא תחושה שלא נותנים לי שניה לעצמי. 

 

דבר שני לנסות לחשוב על דברים שכיף לך

אולי בריכה, אולי יש לכם מזרקות באיזור, ללכת איתם לחברה או אחות או סבתא או מישהו ש*לך* יש שיחה נעימה איתה ושלך כיף איתה ושהם יסתדרו


 

 

וואי ממש מזדהה עם מה שכתבתאורות המלחמה
ברגע שאני מרחיקה את הפלאפון יש לי פתאום ים סבלנות
אוף. איזה תאור מתסכל... חיבוק לאמא היקרה!באתי מפעם

מה שאולי יכול לעזור - לא יודעת את גיל הילדים, אבל הילדים חוזרים מוצפים רגשית אחרי יום שלם במסגרת. גם אנחנו חוזרים מוצפים אחרי יום שלם בעבודה, אין להם את הכלים לפרוק ולהבין -( אני עצבני כי אני רעב/, אני מתוסכל כי היום חבר חטף לי משחק ואז כשהרבצתי הגננת כעסה עלי ושמה אותי בפינה,/ אני מרוגש כי מחר במסיבת סיום ואין לי איך להכיל את זה...) אז הם נכנסים כמו רוח סערה ואת כל האמוציות מוציאים אחד על השני או עלייך. אגב, אצלי היו ילדים שבגיל 2 וחצי ככה, היו חוזרים מהמעון וכל יום, אבל כל יום בוכים במשך שעתיים... פשוט פריקה. עם הגדול חשבתי שמשהו דפוק או שמתעללים בו, אבל אח''כ הבנתי שזה פריקה של היום. אחרי מקלחת הם מתאפסים קצת.

אז קודם כל שאת מבינה מאיפה זה בא, זה כבר יותר קל להכיל. אח''כ בעיני, שווה להפריד ביניהם למשל - יוסי, אתה רוצה לשטוף היום קופסאות אוכל? לא נורא שהרצפה נרטבת , זה משמח ומספק ומפריד ביניהם.

או שושנה, את רוצה להשקות את העציצים במרפסת? תחשבי על תפקיד לפני שהם מגיעים. . אפשרות להתכונן מראש, להכין בצק ולספר להם בדרך שהכנת בצק, כשניכנס הביתה, נשטוף ידיים ונשים תיק במקום ונחלק לילדים, אחד בשיש, אחד בשולחן, לא לתת להם להיצמד מידי, זה מתכון למריבות. בנתיים כשהם עם הבצק את נזרקת קצת על הספה לנשום אויר... 

כתבת מקסים!!רק טוב!

ממשיכה אותך ברשותך-


אפשר את המזגן להדליק כשאת יוצאת לאסוף אותם. כדי לחזור לבית שכבר התקרר קצת.

אפשר את השלוקים לתת בדרך החמה הביתה.

אפשר לעצור בדרך בגן משחקים מוצל ולפרוק שם קצת מרץ (ולהביא לשם קופסה עם פירות, מים קרים וכו, משדרג עוד יותר)

אפשר להגיע הביתה ולהחליט שקודם כל יושבים כולם סביב השולחן עם משהו מתוק/טעים (פרי, ביסקויט, עוגיה ביתית, שייק, גלידה) אוכלים ביחד ומדברים על הא ודא ומה היה לנו היום.


ואחרי כל זה, אפשר למצןא מה הנקודות עוגן. כמו לשבת על הספה עם אחד הילדים ןלשחק איתו ובנתיים האחר שומר על התיניק ואז מתחלפים. או סיפור שכולם לידך על הספה. או למצוא תעסוקה מעניינת לאחד או לשניהם כדי לנטרל את המריבות. תעסוקה כמו משימה בבית- לסדר מגירה, לקפל מגבות מטבח, לחבר גרביים. או משימה כמו להרכיב פאזל גדול ולקרוא לי כשסיימת שיהיה לי הפתעה. או לצייר ציור לסבתא ונשלח לה.

ומקלחות מוקדם. גם אצלנו ראינו שאחרי הרבה מאוד בכי, המקלחת משנה את המצב ופתאום המצב רוח מתחלף והילד משחק.

אפשר גם לעשות מקלחת משותפת עם משחקים וכו, אם רלוונטי.

מוסיקה נעימה ברקע- שמחה או רגועה, אם זה עושה לכם טוב.


זה ככה כיוון כללי.

ויחד עם זה מצטרפת לנאמר לפני כאן, שיהיה לך את הדברים שעושים לך טוב. אם זה ספר קריאה או לימוד קליל. או הכנת אוכל מפנק, או סידור ועיצוב פינות בבית, או הכנת עוגות או משהו שאת אוהבת ןטובה בו ולמכור.

אם את עם תינוק, חשוב בשביל שניכם לצאת לראות שמש ועולם. לחפש את הזמנים או המקומות שכן אפשר לצאת. ולהקפיד על זה ברמה היומיומית.

לצאת להליכה בערב עם חברה אחרי שהעבל חוזר.

ללכת לחוגים או סדנאות, או הרצאות או מופעים באזור מגוריכם וגם רחוק יותר.


וגם השקעה בזוגיות, שתהווה מקור של כוח עבורכם לראות את הקושי טחד של השני בלי שיפוטיות ולמצוא את הדרך להעצים אחד את השני.


בהצלחה אהובה!!!

כל מה שכתבתי, אני צריכה לחזק גם אצלי. כולנו באיזשהיא מקום כמוך. מי יותר מי פחות. וצריך לעבןד על זה שהימים והזמנים הטובים יגברו על המאתגרים. 

שהו אצלי גם ממש ככה רק שאלה על המקלחתשוקולד פרה

ראיתי לאחרונה שהמקלחת באמת עוזרת להם להתאפס על עצמם מהיום שעבר ולשנות מצב רוח אז מקלחת אותם הרבה פעמים מוקדם ממש רק שזה תוקע אותי אח''כ כי הן רגילים לסדר שינה- מקלחת צחצוח שיניים ק''ש

ועכשיו פתאום אין את המקלחת אז מאוד קשה לי להשכיב אותם מה אפשר לעשות עם זה? 

צודקת. זה באמת יוצר קצת בלאגן.רק טוב!

לפעמים זה עדיף על השיגעון שלפני המקלחת.

יצא לי שהייתי צריכה לקלח תינוק פעם נוספת כי אחרי זה התלכלך מהאוכל. אבל אז המקלחת השניה היתה יוצר קצרה, ובלי לחפוף.


לגדולים יותר, אפשר לשלוח אותם לשטוף רגלים, פנים וידיים כחלק מהתארגנות לשינה. 

רעיון תודהשוקולד פרה
וואי מבינה ממש ומכירה את התחושהסתם שם 1

וזה באמת כל-כך קשה...


אם אני מבינה בים השורות, את על הקצה, כי אין מה שממלא אותך... ואנחנו חייבות את זה!!!


עלה לי רעיון שיכול להיות משמעותי

לקחת לך בוקר אחד, לצאת למקום נחמד בסביבה עם מחברת ועט

לדמיין איך היית חולמת בחלומות הכי טובים שלך, ברצון הכי עמוק שלך ורוצה שייראה הבוקר שלך

איך היית רוצה שייראה הזמן שלך עם הילדים

איך היית רוצה שייראה הערב שלך

ולהתחיל ללכת עם זה בראש אבל בלי ביקורת על הפער בין הרצון למציאות.

לפעמים יש בנו ריקנות כזאת שבכלל אין לי רעיון אחר מה לעשות עם עצמי חוץ מלהעביר את היום... ועוד יום.. ועוד יום ..

ואז אנחנו צריכות להיזכר קצת ברצונות שלנו, בנקודות הטובות שלנו שעושות לנו חשק להתחיל להיות בעשייה טובה


בהצלחה ממש!! את אלופה!!

זה רק כאבי גדילה...

באיזה שעה חוזרים מהמסגרות?אמאשוני

יש מצב שיהיה להם אוכל מוכן מיד? (אם חוזרים לצהריים?)

ובכללי סדר יום מובנה.

להוביל אותם בתעסוקות ולא להיגרר אחרי כיבוי שריפות.

להוציא החוצה לפעילויות (הצגות/ שעת סיפור/ גימבורי/ מתנפחים/ פארק/ אופניים)

אם הם חוזרים ב4, אז להיות ולהוביל עד 7 ואז התארגנות זריז ולמיטות.

אם הם חוזרים ב1, אז תנסי למצוא בייביסיטר שתוציא אותם פעמיים בשבוע לפעילות בחוץ שיהיה לך זמן לנשום בין לבין.

מטלות בית לעשות בבוקר.


הרבה פעמים שילדים מרגישים שהמצב לא בשליטה זה מערער אותם וגורם להם להיות עוד יותר נודניקים ומריבות.

הם חייבים את תשומת הלב כאילו לוודא שאמא פה.

אם תצליחי להוביל, זה יירגע בהם והם יצליחו לשחרר ולהעסיק את עצמם.


לכן כדאי בתקופה הקרובה להשקיע בתכנון איך הופכים את השהות ליותר מתוכננת ויותר חוויתית.


יכול להיות גם שהם עדיין הפוכים מהלידה ולא בטוחים כל אחד במקומו בבית ולכן הכל נפיץ ביניהם?


אם כן, אז כדאי להשקיע בכל אחד מהם זמן איכות פרטי.

אפילו להוציא כל פעם ילד אחר מוקדם יותר מהמסגרת שלו ולקחת אותו לפינוק ולשבת לדבר, לשבח אותו על דברים, לשמוע מה מציק לו ולבנות תוכנית מותאמת להתגברות ולעלות על המסלול חזרה.

זה נשמע יותר דורש ומעמיס, אבל בסוף אם זה ירגיע אותם זה ישתלם לך.


מבחינת פעילויות אפשר לקנות הרבה חומרי יצירה ומשחקים קטנים ותעסוקות במקס סטוק ומדי פעם להוציא ולגוון.

בלתק. איזה סיוטאני10

קודם כל אם לוקח למזגן הרבה זמן לקרר - אפשר להדליק לפני שיוצאים לאסוף אותם ולהגיע לבית נעים.


כשאח חוטף לאח אחר - אני מתערבת. אין דבר כזה לחטוף, וגם לא לאיים. מחזירים עכשיו ומיד ומחכים בסבלנות, וגם כשהוא יסיים תצטרך להמתין זמן מוגדר לפני שתוכל לקחת שוב. זה הופך את החטיפה/סחיטה ללא משתלמים


רלוונטי לך להביא בייביסיטר לשעה הכי לחוצה?


אם הם חוזרים רעבים - אפשר לתת משהו קטן לאכול, לא רק שלוק, אצלנו זה ישר מרגיע את הטירוף.


אולי תחפשי עבודה קלילה של כמה שעות בבקרים כמו סייעת בבית ספר, ויהיה לך אויר לנשום?

לאהוב את הילדים לא אומר שאת חייבת להיות איתם ברצף בלי הפסקה. לפעמים דווקא האיוורור זה מה שנותן את הכוח להיות איתם

היום היה לי צרחות מכל כיווןשוקולד פרה.אחרונה

בערך...

האמצעי שלי שובב בלע"ה, מאוד.

וגם אני קינאתי קצת בבעלי שיושב לו בשקט מול המחשב ועובד.

מה שעזר לי היום זה:

1. לשים לב למחשבות שלי עליו. על בעלי. מחשבות שמתנקות אותי מהרגע ובעיקר משדרות לי כמה אני מסכנה. לעצור את המחשבה ולהיצמד למה שקרוה עם הילדים.

2. הבת שלי צרחה בטירוף בגלל שלא נתתי לה פלאפון, וזה היה למשך הרבההה זמן. אז נכון שמדיי פעם צעקתי עליה שתירגע, אבל רוב הזמן ניהלתי אץ הרירוע בבגרות, תוך כדי שהתינוק עליי ואני מדביקה בחוברת עם האמצעי.

לזכור שיש לך מלאי של נחת בתוכך.

הנחת שלך לא מתחילה כשהם ישנים.

הנחת שלך היא בתוכך תמיד.

3. היה לנו מלללאאא נמלים ברצפה, והרצפה הייתה דביקה, והאמצעי הגדיל להוסיף קטשופ...

אז כשבעלי בא ביקשתי ממנו לקחת את התינוק ואת הבן האמצעי לחצר- ושטפתי עם מים.

נכון. זה מאמץ. והייתי שפוכה.אבל חשבתי כמה שמחה ייתן לי הניקיון וזה זרם.

4. את צריכה פרויקט טוב שתראי בו התקדמות יום אחרי וום. משהו שיהיה לך משמעותי. פיסול בנייר? סריגת בובות? כתיבה? מה שעושה לך טוב.

5. להתלבש לבית כאילו את יוצאת לעבודה. את עוברת ליד המראה? תהני ממה שאת רואה. הכי מבאס זה לעבור ליד המראה ולראות שם משהו מבאס. תרימי לעצמך.

6. תני לעצמך פוש ותתייפי. בעלך יתלהב. גם שדרוג זוגי. לא כיף?

מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

אולי זה בגללאפונה

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

יש מצב.מוריה

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

יכול להיותמתואמתאחרונה

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

מה זה משקל התינוק..כורסא ירוקה.

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

כן, גם אני תהיתי את כל זה🤷‍♀️מתואמת

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnut

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

^^ כואה אבל שווה.דיליה

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

היוםDoughnut

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

ברור!Doughnut

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהו

ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה

לייזר!!!!ניק חדש2

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

אני סבלתי קשות משיעור יתר בפניםניק חדש2

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לייזר בפנים?רקאני

אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

פינצטה בביתאורוש3

רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה

ממה? משעווה?אוהבת את השבת

ממה באמת זה נוצר? הפיגמנטציה?קופצת רגע

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

אני הבנתי ששעווה מגבירה וחוט לאוהרי החדשה

בבית לבד.. (עשיתי בעבר הסרה שם בלייזר וחזר מהלידה)שיח סוד

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני עשיתי באפילציה ומבסוטהתודה לה'.

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

אשמח ממשעד חצותאחרונה

דילמה בעקבות מקרה בגן שעשועיםדרקונית ירוקה

בשבת הייתי עם ילדי בגן השעשועים בישוב.

יש שתי נדנדות והרבה ילדים שאוהבים להתנדנד. הילדים שלי רצו להתנדנד ועודדתי אותם ללכת לחכות ליד ולהגיד לילדים שעל הנדנדה שהם גם מחכים. אלו ילדים שהיו עם הגדולה בגן שנה שעברה.

הגדולה באה בוכה אחרי רגע, מספרת שיש ילד שרודף אחרי כל בת שמתקרבת. הלכתי איתה לבדוק מה הסיפור. זה אחד מהילדים בגילה, ברגע שהגעתי הוא הפסיק וחזר לפטפט עם החברים שעל הנדנדה.

נשארתי איתה לחכות לתורה וילדים נוספים הצטרפו כשראו שעכשיו אפשר להתקרב לנדנדות בלי שיציקו להם.

הילדים על הנדנדה נשארו שם זמן רב ולא פינו אותה גם כשהזכרתי להם שיש ילדים נוספים שמחכים ושהם כבר יותר מ10 דקות. הגדיל לעשות אחד מהם כשאמר לי "בבקשה תחזרי לשבת ושx תחכה פה לבד. אנחנו רוצים להיות פה כל הזמן וזה מפריע לנו שאמא מסתכלת".

בסוף אחות של אחד הילדים באה ודגדגה אותו עד שירד וכך התפנתה נדנדה.

אני תוהה איך היה הכי נכון לנהל את האירוע. מה אתן עושות במצבים כאלו?

פונה להורים שלומוריה

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

האמת? הולכת ומשכנעת את הילדים לחפש מתקן אחרירדנית

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

גם אני. לא מעוניינת לריב עם ילדיםמנגואית

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

סביר להניח שלא הייתי יודעת איך לנהל את הארועשימושית

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

קודם כל, לגבי הילדים שמתנדנדים הרבה זמןממתקית

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

אמא שלהם לא היתה שם?אונמר

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

וואי האמת שזה מטריף אותיבוקר אור

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם ההורים שם - פונה אליהם שישימו לבחילזון 123

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

מודיעה חגיגית שנגמר הזמן ויש עוד ילדים שמחכיםיעל...

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

האמת אם זה בגיל גןמקקה

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

אני רואה רק את הילדים שלי בגן שעשועיםטארקו

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

האמת שזה די נפוץ ילדים גדולים שלא רוצים לתת לקטניםשיח סוד

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הזכרת לי שהבן שלי היה בן 5 בערךדובדובה

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

האמת שמבחינתי נחמד אם ילדים מפנים אבל מותר להם112233445566

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

כל עודשושנושיאחרונה

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.

אנחנו ממש אוהבים.

אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

המדבר הנעלםענבלית

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

דיקסיטחילזון 123

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

בדיוק אתמול חשבתי על זההשם שלי

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

אנחנו שיחקנו אנדרלמוסיהשושנושי

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

זה המשחק שלא הצלחתי להיזכר בשמו!שימושיתאחרונה

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

ירידה באחוזונים בהריוןהריון2357

היי

אני אוכלת סרטים ולא יודעת למה

אז פתחתי ניק במיוחד בשבית זה.

סקירת מערכות מוקדמת- אחוזני היקף ראש ורוחב 95% פלוס.

סקירה מאוחרת- אחוזונים- 7-9%

זה הריון ivf אז שבועות ההריון אמורים להיות מדויקים, השמיטו 4 ימים, אז למעשה האחוזונים נמוכים עוד יותר.

יש לי תור לרופאה שאני סומכת עליה עוד 3 שבועות.

אני תוהה האם אני דואגת לחינם ומה יש לעשות

אשמח לשמוע מה דעתכן

תודה רבה🙏

איך היה באולטרסאונד שלפני?השם שלי

אצלי תמיד יש ירידה באחוזונים.

אבל לא ירידה כזאת חדה. והם גם אף פעם לא באחוזונים גבוהים.

יכול להיות שהיתה טעות באחת המדידות.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

הייתי מבקשת ממנה לראות אם זה תקין. וגם תבקשי עוד הפניה לאולטרסאונד, לעשות שבועיים אחרי הבדיקה האחרונה. כדי לבדוק אם זאת מגמה שממשיכה, או משהו חד פעמי.

המדדים הם רק של ההיקף ראש?

איך הנתונים הכלליים? מה הפער בין השבוע האמיתי לשבוע אליו הוא מתאים?

תודה על התגובה!הריון2357

היקף ראש ורוחב ראש

שאר המדדים בסדר (יש ירידה אבל לא כ''כ משמעותית).

אבקש הפנייה לאולטראסאונד

באמת כדאי לבדוק שובהשם שלי

יכול להיות שהמדידה לא יצאה מדויקת בגלל תנוחה וכד'.

אם זה משהו שממשיך, אז אולי יפנו אותך לסקירה מכוונת לראש.

יש לכם במשפחה אנשים עם ראש קטן? כי לפעמים זה פשוט המבנה של הראש וזה בסדר ככה.

אני לא יודעתוהרי החדשה

אבל בעיני אם את בלחץ שווה לבקש לדבר טלפונית עם הרופאה שלך ולבקש הסבר. אבל בגדול לדעתי כשיש בעיה הם מתקשרים.

בסקירה המאוחרת הוא אמר משהו אם זה בעייתי או לא?

אם היה בעייתי היה אמור להגיד לך.

הרופא לא היה כ''כ טובהריון2357

חשבתי שהיה פער בivf אז הוא תלה את הירידה בזה.

אבל כשחישבתי אח''כ הבנתי שהפער הפוך,

כלומר אני שבוע מתקדם יותר ממה שכתוב ולכן כנראה האחוזנים נמוכים יותר באמת.

אוף, אני בלחץ

הוא לא היה רופא יסודי

איזה הריון זה? אם זה לא לידה ראשונהירדנית

איזה משקלים ילדת?

מה הגובה שלכם?

עכשיו רואה ששאר המדדים בסדרירדנית

בכל מקרה חושבת ששווה באמת לבקש עוד us

תודה על התגובותהריון2357אחרונה

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

תודה! לך ולתהילהאביולאחרונה

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

יכול להיות שההתקן זזאמאשוני

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

הלכת לביקורת?בוקר אור

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ההנחיה עכשיו היא-שימושית

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

עזרה פליז- כאב/דיקרות בעוראור בקצה המנהרה

בהריון תאומים שבוע 32.

התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.

משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.

הצילו

תודה רבה

אולי יובש?מוריה

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

תודה לךאור בקצה המנהרה

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

יכול להיות שזה גםמוריה

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

זכור לי שמישהי פה פעם תיארה כזה דבראורוש3

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

תודה לכן. אני לא חוששת שזה משהו מסוכןאור בקצה המנהרה

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

ללדת בזמנו. 🫣מוריה

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

🤔 אני כרגע עסוקה בלשרוד. לאאור בקצה המנהרה

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

מבינה לגמרי. 🫶מוריה

וואי גם לי זה קורה תמיד וזה סיוט!!רק טוב=)

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

נשמע שאין פתרון לדבר בזה . רק לסבול בשקטאור בקצה המנהרה

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

אולי דיקור או משהו אחר מהרפואה האלטרנטיבית?ואני שר

כן😒רק טוב=)אחרונה

אם באמת את חושבת שזה משהו שקשור למנחיש_לה_את_זה

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

עריסה נצמדת קו אפס מבד ולא עץ, יש כזה?הרמה

בלי פער בגובה.

היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר

והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.

יש משהו שהוא גם וגם?

לא יודעת אם יעזור- יש לי של תאומים.מוריה

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

איזה ילד מושחל? הריצרץ נעצר באמצעהרמה

בצד של הריצרץ,מוריה

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

נמוך יותר? אני רוצה שגבהי המזרן יהיו שוויםהרמה

החלק שפותח נפתח יותרמוריה

ואין חתיכת בד שמפריע

בטח, נראה לי שיש הרבה, גם אני קניתי כזו.מתואמת

שאחפש לך את הקישור שלה?

קניתי מנגר שעושה לפי המידות של המיטה שלךבת.

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

כן אשמח ממש🙏🙏הרמה

הלינק לא נפתח🥴 אשמח שובהרמה

אוי... זה קישור ישן, כנראה שבגלל זה לא נפתח...מתואמת

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

לא יודעת אם קו אפס אבל ראיתי במשנת יוסף השבועחילזון 123

לי יש מבדשלומית.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

אבל זה לא קו אפס זה פער נכון?הרמהאחרונה