על הבריות בחיבה פנימית, ואיננו צריך להזדקק לשום אבק של חנופה,

כי ההתענינות בצד הטוב שהוא פוגש תמיד, מכסה ממנו באמת את כל

הצדדים הרעים. וכוסה קלון ערום."

(הרב קוק, מופיע בערפילי טוהר / אורות הקודש ג' / שמונה קבצים קובץ ב', פסקה ר"צ)

בעצם, מצאתי פסקה שאולי אפילו יותר תתאים:

"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה. ואות מן התורה היא עולם מלא, ההולך ומתרבה לאין שיעור, כי אפילו להתפשטות הרוחנית של גרגר חול אחד ג"כ אין מדה וקצב, ולא יכילו שנות האדם לבאר את כל המון החקים המיוסדים בחכמה ומשולבים בדעה וגבורה נוראה שבקרבו. וקל וחומר העם צריך בכללו להאמין באמונה בהירה ונלהבת מאד בחייו בנטיותיו וללכת בהם בבטחה, אז ידע איך משתמשים לאורה של תורת חיים."

(הרב קוק, אורות התורה י"א, ב')

ב"הצלחה רב"ה..!