גם האמת אין כ"כ ממה..
חמותי יש לה דיבורים לא מהעולם הזה ואין מה לנסות להתווכח איתה בכלל.
יש הרבה סטיגמות, הוא לא יגיד נשהו כמו זה לא נכון או לא נכון בהכרח או משהו כזה.
אבל איזה משהו ספציפי שיגידו עלי.
נגיד הם לא יגידו את פועלת לא נכון עם הילדים, אלא היא תיקח את הילדים ותנסה "לחנך" בדרך שלה, בעלי לא יעשה כלום, אם אני רוצה אני פשוט אקח אותם ולא אתן לה לעשות להם סדרת חינוך.
נגיד פעם הבת שלי הייתה בטיפול אצל קלינאית תקשורת והקלינאית אמרה בפירוש לא לעשות דברים מסויימים, וגם מה שכן לעשות אז רק ההורים עושים ולא מישהו אחר,
וחמותי החליטה שהיא הכי מבינה איך צריך לעבוד איתה, וממש התעצבנתי שבעלי לא אומר לה כלום, בסוף הילדה מעצמה לא דיברה איתה איזה שנה עד שחמותי הפסיקה עם זה, אבל בעלי בחיים לא יגיד לה כלום.
יותר מזה, אם אני מבקשת משהו שלא תכננו להביא לנו (חימום בחדר למשל) אז הוא כועס עלי. הוא לא יגיד לי שזה לא בסדר לבקש, הוא פשוט יהיה עצבן הרבה זמן...
האמת אני הייתי שמחה אם היה יוצא לא להגיע, אצלי הבעיה שכן צריך להגיע גם כשלא בא לי..
האם המשפחה שלו מתכוונים לפגוע, או שבשפה שלהם זה לא פוגע? אם הם לא מתכוונים לפגוע, אולי באמת כדאי לנסות להיפגע מהם פחות (ובאופן כללי לתקשר איתם פחות).
אני לא יודעת אם את רגישה מדי, אולי את רגישה בסדר והם המחוספסים, אבל זה לא משנה זאת השפה שלהם, ואולי הם יוכלו לנסות להיות יותר מעודנים אבל תמיד יצא להם החספוס בסוף כי ככה הם רגילים.
נגיד אצלנו זה יושב על גזענות, אז חמותי יכולה להגיד שוחחתי עם אבא שלך והוא אמר כמה דברים חכמים.. (במין התפעלות לא טבעית כזאת) כאילו זה בניואנסים שהיא בעצם אמרה לא ציפיתי שאדם פשוט כמו אבא שלך ידע לומר דברים חכמים...
או נגיד שהיא שואלת את הילדים אם הם מרגישים בסדר עם צבע העור שלהם.. כל מיני דברים הזויים..
אני בוחרת לא להיפגע כי אני מבינה שזה דפקה שלה שנובעת מחיים מבועה והיא לא מתכוונת לפגוע.
בטח לא מצפה שבעלי יעיר לה כמה הדברים שהיא אומרת מטומטמים.
נגיד אם את נפגעת מהניסוח שבו הודיעו שאתם לא יכולים להגיע לחגים, אז אפשר להתרגל שמסרים כאלו יגיעו דרך בעלך והוא ינסח את זה בצורה נעימה יותר וככה לא תשמעי את הניסוח הפוגע.
הוא תמיד יצדיק אותם לא משנה מה, זה נכון.. מוכר ממש.
אולי אם לא תצפי ממנו למשהו אחר, תהיי מתוסכלת פחות.
ולבכות זה טוב ומשחרר ובריא 🤗