איבדתי את זה פחות או יותר עליו הרב שלו הסביר לו מה המצב והוא התחיל להיות יותר כזה בעדי

אבל בתכלס זה קורה עם ילדים מרצים , יש בהם צורך מולד לרצות את המשפחה שלהם… זה מה שחוויתי

חיבוק לא פשוט! 

בעלי הוא ילד מרצה

וזה קשוח!!!!!!

כבר לא יכולה לשאת את זה כי הכל נופל עלי

הוא הרגע צרח עלי בטלפון כי בכיתי לו שאפילו עכשיו המשפחה שלו לא רוצים אותנו ומה הסיפור שלהם

שמתקשרים שלושה חודשים קודם ראש השנה לדבר על החג

די אין לי כוחות לזה יותר זו התנהגות הזויה!

ואנחנו נשואים קרוב לעשור ב"ה, זה לא משהו חדש.. אבל זה כבר הופך לבלתי נסבל 

ברמה שאני מרגישה שהוא מסוגל לדרוך עלי העיקר שחלילה האחיות הקדושות שלו לא יפגעו, או אמא שלו

כנראה נקודה מאוד כואבת אצלו . כנראה שהוא אף פעם לא קיבל את האישור הזה מהם .. ואת מזהה את כל מה שלא טוב בהם ומה שמפריע לך בהם וזה עוד יותר כואב לו כי להכחיש כנראה מה שהגן עליו אבל עכשו הוא במקום רגיש - בן אדם שצורח זה בן אדם פגוע . זה לא קל להתמודד עם המציאות הזאת . לא כי את לא בסדר כי המציאות לפעמים נותנת סטירה לא נעימה ואין לו איך לברוח

וזה לא סבבה שהוא צורח עלייך ולא סבבה שאין מקום לרגשות שלך כנראה שהפצע שלו גדול … שוב לא מצדיקה אלא מבינה אותך

אם יש דמות שמוסכמת על שניכם הייתי פונה 

ונבונה

אבל הרבה פעמים הוא זורק לי שאני מגזימה ולמה אני לא מחליקה דברים

או עושה פרצוף משועמם אם מדברת על פגיעה כלשהי

ואת חמותי אני ממש מכבדת והוא יודע את זה

וחמותי מעריכה אותי מאוד על הכנות שלי שאני יכולה להתקשר לומר לה שנפגעתי וזה לא בסדר וכו'

אבל יש לה בנות ששולטות בה וזה קשוח נורא כל פעם מחדש שהיא מנוהלת על ידן

וכן אני טיפוס שמוציאה את כל מה שיושב בלב והוא ממש מתבאס שאני גם אומרת לו את כל מה שחושבת

ולפעמים גם בלי טקאט אבל המסקנה שלי מהעניין היא שהוא פשוט לא יודע להכיל את הכאב שלי

ותמיד מגונן עליהם קודם וזה מה שכואב לי ומעצים את הפגיעה.

נראה לי את מחפשת ממנו את הבטחון הזה שהוא לצידך והוא מפספס את זה

אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו להגיד לו מה *את* מרגישה ומה את צריכה ממנו

כי לשנות אותך הוא לא ישנה, לא יעזור להאשים אותך ברגישות יתר זה מה שאת מרגישה . אם כנראה היה מבין ורואה ת הכאב שלך יותר - כנראה היית פחות מחפשת הצדקה למה שאת מרגישה ופחות מעלה את הכאב הזה בפניו

אם הוא מוכן ללכת לטיפול זוגי אני חושבת שזה מצוין בנושא הזה זה ממש עזר לי ולבעלי לצאת מהמשבר הזה כי פשוט רתחתי

אם הוא /את לא בקטע תנסי לדבר איתו באמת שיחה מלב אל לב 

אני יכולה לספר על עצמי שעשיתי הרבה עבודה ב'לא להיפגע' ולהבין שזה הם, וזה שלהם.

וגם בעלי היה מגן עליהם בהתחלה, ולימדתי אותו שאני מצפה ממנו שיקשיב לי, יכיל אותי ויהיה איתי בקושי, לא שיסכים איתי.

אני מבינה שזאת המשפחה שלו. לאט לאט הוא גם התקרב לעמדה שלי יותר.

אני מאוד מכבדת את חמותי, אבל וואלה, זה קשה ממש. מעדיפה לשמור מרחק ולא להגיע יותר מדי. אני חושבת שהריחוק יותר טוב לנו ככמשפחה וכזוג, ושומר עלי

מזדהה מאוד עם המקרה, רק שאני פה כמו בעלך...

אין לך מושג כמה זה שורף בנשמה לראות את אשתי/בעלי לא סובל את המשפחה שלי!!

כל כך קשה לשמוע משפטים קשים על אמא שלך, או אחותך, יותר פוגע אפילו מלדבר עליי ביקורת.

מבטיחה לך שהוא מודע לזה שאחיות שלו לא מאה. .בטוחה שהוא יודע טוב מאוד כמה שהן בעייתיות. אבל מכאן ועד לשמוע ביקורת מאשתך עליהן זה ממש קשה. אני לא אומרת שתספגי בשקט, רק תביני גם את המקום שלו.

את צריכה קודם כל לנתק מגע. אם אמרו - תמצאו לכם מקום לראש השנה. אל תקחי את זה שדיברו אלייך, אלא תני לבעלך לנהל את השיח איתם. אם הן מדברות ככה לבעלך זה אח שלהן, זה משהו אחר. ולפעמים אחים מדברים לא יפה אחד לשני, אבל סולחים ומכילים. אבל אם דיברו *אלייך*, שאת גיסה, זה אחרת וההתנסחות הזאת לא מקובלת. אצלנו בדברים שצריך לתאם הגעה, או כל דבר אחר, אני מתנהלת מול המשפחה שלי ובעלי מול המשפחה שלו, ואז אם עשו משהו לא יפה, אני לא לוקחת את זה על עצמי, אלא זה שלו מול אחיות שלו, ואחים לא תמיד נחמדים , לא לוקחת קשה.

דבר שני, כמה שפחות לתת ביקורת על המשפחה שלו, תסכימי איתי שיש דברים שלא חייבים להגיד. ויש דברים שזה בסיסי כי לא מכבדים אותך. אם יש לך מקום אחר לפרוק, כמו למשל לחברה אחת טובה, או אחות אחת טובה , או מטפלת, זה יוריד ממנו וככה פחות פיצוצים ביניכם.

בסוף, אם באמת דיברו אלייך לא יפה, תעשי חושבים אם אפשר להחליק, ולהבין שהגיסה הזאת בעייתית , ולא לקחת את זה אלייך, אלא להבין שזה שלה ההתנהגות ההזויה הזאת, או שזה מאוד פוגע ואי אפשר להעביר הלאה אז כן תגידי לבעלך שיגונן עלייך. אבל לא על כל דבר, כי הוא לא יכול להכיל כל כך הרבה תלונות, בסוף זה המשפחה שלו וזה פוגע גם בו. 

שבוע שעבר אמרה משו כמו :"***(השם שלי) תוסיף עוד כמה שקלים כדי שזה יהיה בצבע שהיא אוהבת"

מה הקשרררר מהההה מהה

ואי

לפי איך שהם מתנהגים אליך, אם הוא רק יעז להגיד משהו הם יפגעו בו. השאלה שלי - לו זה לא מפריע?

זה שאומר שאת פגיעה, שוב, כנראה גדל באווירה הזו שמי שנפגע=רגיש מדי.

אני חושבת כמוך שההתנהגות שלהם לא יפה וגם לא מצדיקה את בעלך,

מה כן?

לעמוד ע"כ שזה מפריע לך ואת לא רוצה לה שיך לחוות את זה, ז"א להוריד תדירות מפגשים.

את יכולה להגיד שלהרבה אנשים הסגנון דיבור הזה מציק ואת לא יחידה בכלל ולהיות רגועה ובטוחה בזה, בד"כ אחרי תקופה זה אמור לעזור.

העניין הוא לא להתווכח על זה, מצד אחד לעמוד על שלך מצד שני לעשות את זה בצורה רגועה ומכבדת.

המון בהצלחה! 

בהתחלה היינו מבקרים המון ובאים לשבתות המון

ואז התחיל להיות לא נחמד, אז במקום לריב עם המשפחה שלו או איתו

פשוט החלטתי שצריך להיות יותר בבית, שבתות יותר בבית

ובאמת זה עשה הרבה

הם פתאום נחמדים גם  כי הנוכחות שלנו כבר לא מובנת מאליה, ואולי הבינו שנפגעתי והם לא רוצים "לאבד" את הנוכחות של האח והאחיינים/נכדים שלהם

אבל בכל מקרה עשה טוב

גם האמת אין כ"כ ממה..

חמותי יש לה דיבורים לא מהעולם הזה ואין מה לנסות להתווכח איתה בכלל.

יש הרבה סטיגמות, הוא לא יגיד נשהו כמו זה לא נכון או לא נכון בהכרח או משהו כזה.

אבל איזה משהו ספציפי שיגידו עלי.

נגיד הם לא יגידו את פועלת לא נכון עם הילדים, אלא היא תיקח את הילדים ותנסה "לחנך" בדרך שלה, בעלי לא יעשה כלום, אם אני רוצה אני פשוט אקח אותם ולא אתן לה לעשות להם סדרת חינוך.

נגיד פעם הבת שלי הייתה בטיפול אצל קלינאית תקשורת והקלינאית אמרה בפירוש לא לעשות דברים מסויימים, וגם מה שכן לעשות אז רק ההורים עושים ולא מישהו אחר,

וחמותי החליטה שהיא הכי מבינה איך צריך לעבוד איתה, וממש התעצבנתי שבעלי לא אומר לה כלום, בסוף הילדה מעצמה לא דיברה איתה איזה שנה עד שחמותי הפסיקה עם זה, אבל בעלי בחיים לא יגיד לה כלום.

יותר מזה, אם אני מבקשת משהו שלא תכננו להביא לנו (חימום בחדר למשל) אז הוא כועס עלי. הוא לא יגיד לי שזה לא בסדר לבקש, הוא פשוט יהיה עצבן הרבה זמן...

האמת אני הייתי שמחה אם היה יוצא לא להגיע, אצלי הבעיה שכן צריך להגיע גם כשלא בא לי..

האם המשפחה שלו מתכוונים לפגוע, או שבשפה שלהם זה לא פוגע? אם הם לא מתכוונים לפגוע, אולי באמת כדאי לנסות להיפגע מהם פחות (ובאופן כללי לתקשר איתם פחות).

אני לא יודעת אם את רגישה מדי, אולי את רגישה בסדר והם המחוספסים, אבל זה לא משנה זאת השפה שלהם, ואולי הם יוכלו לנסות להיות יותר מעודנים אבל תמיד יצא להם החספוס בסוף כי ככה הם רגילים.

נגיד אצלנו זה יושב על גזענות, אז חמותי יכולה להגיד שוחחתי עם אבא שלך והוא אמר כמה דברים חכמים.. (במין התפעלות לא טבעית כזאת) כאילו זה בניואנסים שהיא בעצם אמרה לא ציפיתי שאדם פשוט כמו אבא שלך ידע לומר דברים חכמים...

או נגיד שהיא שואלת את הילדים אם הם מרגישים בסדר עם צבע העור שלהם.. כל מיני דברים הזויים..

אני בוחרת לא להיפגע כי אני מבינה שזה דפקה שלה שנובעת מחיים מבועה והיא לא מתכוונת לפגוע.

בטח לא מצפה שבעלי יעיר לה כמה הדברים שהיא אומרת מטומטמים.

נגיד אם את נפגעת מהניסוח שבו הודיעו שאתם לא יכולים להגיע לחגים, אז אפשר להתרגל שמסרים כאלו יגיעו דרך בעלך והוא ינסח את זה בצורה נעימה יותר וככה לא תשמעי את הניסוח הפוגע.

הוא תמיד יצדיק אותם לא משנה מה, זה נכון.. מוכר ממש.

אולי אם לא תצפי ממנו למשהו אחר, תהיי מתוסכלת פחות.

ולבכות זה טוב ומשחרר ובריא 🤗

אף פעם לא.

בעיניו הם שלימות היקום.

בשנה האחרונה עשיתי עם עצמי שינוי

ואנחנו לא נשואים דקה או שתיים

שנים סחבתי את זה והתעצבנתי כל פעם מחדש, גם עליו שהוא לא אומר שום דבר.

עד שבסיטואציה באמת לא הגיונית שהייתי בה

שגיסתי דיברה אלי ואל הבת שלי בצורה שבחיים שלכם לא שמעתם.

פתחתי עליה חזרה, לא בצעקות, פשוט בגב זקוף הבהרתי את דעתי בעניין

רוב המשפחה היתה בסביבה (זה היה בחגיגת יום הולדת לחמותי), כמובן שאף אחד לא טרח להגיד לה לסתום את הפה שהיא ככה פוגעת בי ובבת שלי, שתקו.

אז הרשתי לעצמי לדבר אליה וגם אליהם

הבהרתי שזה לא מקובל עלי

ולא ידברו אלי ככה

ואני מצפה להתנהגות קצת יותר מכבדת מבני אנוש

אמרתי הרבה דברים

בהתחלה הייתי גאה בעצמי

אח"כ רציתי לקבור את עצמי מבושה

בעלי עודד

והתוצאה, מאז דממה

מדברים, אבל יפה ומכבד

נראה לי הם עדיין בהלם חחח

היה לי גם משהו דומה אצל חמותי

גיסתי שלא הפסיקה לרדת עליי ולהגיד ביקורת על שטויות, ביקורת מומצאת

תמיד ספגתי חייגתי במבוכה הנהנתי

אף אחד שם לא חשב להשתיק אותה

עד שפעם אחת התפוצצתי, כמו שאת מתארת בצורה מכבדת אבל הכי ברורה שיש

מאז - היא שותקת. גם השאר, מבינים שיש לי ביטחון, שיודעת לעמוד על שלי. שיודעת לדרוש את שלי

אחת שיודעת לקבל את הכבוד שמגיע לי כבן אדם

אני הכי בעולם גאה בזה!!!

שהוא מגן עליהם מולך ועלייך מולם??

לפעמים זה קורה, שכשאת מדברת נגדם הוא מרגיש צורך להגן, כי זה המשפחה שלו

וכשהם מדברים נגדך, הוא מרגיש צורך להגן על אשתו...

יכול להיות?

סתם צורת הסתכלות שונה...

ומאוד מאוד הגיוני שזה יושב לו על משהו, ולכן הוא ככה

בדרך כלל בעל יהיה בצד של האישה

אני אישית משתדלת מאוד מאוד מאוד לא לדבר עם בעלי נגד המשפחה שלו

וחמותי לפעמים עולה לי על העצבים

ובתחושה שלי ממש מגזימה.

אבל אני אעדיף לפרוק לחברות שלי שלא מכירות אותה

במקרים קיצוניים לאחיות שלי או אמא שלי

ואחרון ברשימה בעלי.

אני לא רוצה להעמיד אותו בסיטואציה של או אני או המשפחה שלו.

המשפחה הגרעינית שלנו זה לא סתם הורים או אחים ואחיות זה ממש חלק מאיתנו.

ומאוד הגיוני שהבעל יתחבר ויסכים יותר עם מה שהם עושים.

שונה לגמרי עניין של אם מישהו פוגע בי או יורד עלי בפני אחרים שאז אני אשתדל להעמיד במקום.

אבל ת'אמת זה לא ממש קרה במשפחה של בעלי.

בכל מקרה אני לא רוצה שבעלי יגן עלי, אני רוצה להיות מספיק חזקה בשביל שאני אגן על עצמי.

הייתי ממש אחרי לידה והייתי אצלם ורציתי כבר ללכת לבית וחמתי התחילה לאכול לי תראש איך להלביש את הילד וכמה שמיכות ואולי תשאירי אותי.. התפתלתי באי נוחות מנסה להסביר שככה אני רוצה ואז בעלי משומקום חתך אותה ב- אמא, שחררי. הכל טוב!

האמת זה עשה לי ממש טוב

אבל אני חושבת שכשאת בוכה ומתלוננת את נוגעת ב2 עצבים רגישים:

1. את לא שמחה וזה מבאס אותו. מרגיש לו כמו ביקורת כי הוא תמיד רוצה שתהיי שמח

2. את לא שמחה ומתלוננת על אמא שלו. זה חוסר אונים מבחינתו בהמשך לסעיף הקודם כי אין לו איך לפתור את זה עבורך

אני חושבת שיש פה עבודה לעשות של חוסן וקבלת האחר. היא כזו. לא תצליחי לשנות אותה. ואל תצפי למשו אחר

במקומך לא הייתי עונה לכל שיחה שלה, אלא מתי שאת בכוננות ספיגה. היא מי שהיא. אם היא מתקשרת להודיע מראש שלא תגיעו לחגים ולא תבני עליהם, מסתמא היא לא תתקשר סתם באמצע היום להגיד לך כמה היא מודה להשם שאת כלתה. אז זה בסדר לא לענות בכל זמן ובכל עת. אולי ככה היא תבין שעדיף לה בכלל להתקשר לבעלך כי מה הקשר בכלל שהיא אומרת לך את זה? לא הבנתי 🙄

למה את לא עונה? ראית מאוחר/ אין קליטה בבית/ הטלפון שלי דםוק ולא מספיקה להחליף/ הייתי עם הילדים בדיוק/ בשיעור תורה/ בקניות/ לא משנה מה.

העיקר, תביני שהמנגנון השלילי שזה מפעיל על בעלך הוא לא לטובתך. לטובתך זה זוגיות חזקה.

שישמע הוא מאמא שלו שהוא לא יכול לבוא לחגים 3 חודשים מראש

והאמת? עדיף לצחוק על זה. אני ובעלי כל הזמן מסתלבטים על דברים כאלה מצד המשפחה שלי דווקא. מצד המשפחה שלו על דברים אחרים כמובן

הומור יכול מאוד לשחרר ולרפא. ואין בו ביקורת כלפי מי מכם. זה נטו על הסיטואציה

לגבי אירוח, בעיניי זה לא פוגע שלא רוצים לארח, יכולות להיות הרבה סיבות, אבל תלוי מה אמרו, כי דיבור יכול להיות פוגעני.

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)