מה תקין בגיל שלוש מבחינת כישורים חברתיים?אנונימית בהו"ל

קצת רקע- בן קצת יותר משלוש, אמצעי בין שתי אחיות, הגדולה עולה לא' והקטנה תינוקת בת ארבעה חודשים. גרים בישוב קטן, היה במעון בקבוצה לא גדולה של ילדים רובם יותר קטנים ממנו. שנה הבאה עוברים דירה, יהיה בגן שלוש עם 30 ילדים שהוא לא מכיר.

 

הילד גאון, עם זיכרון מטורף, ידע עולם עצום, מדבר כמו אחותו הגדולה בערך, קולט דברים ומבין דברים ומסיק מסקנות מדהים. באמת גאון.

הוא אוהב לשחק עם עצמו או איתי, לא אוהב שבאים אליו חברים או לבוא לחברים, זה מאוד מקובל אצלינו ויש לנו שכנים שממש אוהבים אותו, אבל הוא מותש אחרי כל מפגש כזה, זה הופך אותו לעצבני. בגן שעשועים הוא די לבד. אחותו מנסה לשחק איתו אבל הוא כאילו יותר לצידה מאיתה ממש, הוא לא באמת פרטנר (למרות שמבחינת הבנה הוא כן). הקטנה קטנה מדי כדי לשחק איתה, הוא מאוד אוהב אותה, מביא לה משחקים, מדבר איתה, מביא לה מוצץ. במעון הוא קורא לילדים בקבוצה שלו חברים והוא מרגיש איתם בנוח, רבים, משלימים, משחקים אחד ליד השני וגם מוותרים אבל בפועל הוא לא ממש משחק איתם, אני רואה ילדים הרבה יותר קטנים ממנו שהם הרבה יותר חברותיים.

 

אתמול התחלתי לדאוג, היינו בהפנינג של החופש הגדול, בישוב קטן, לא המוני ילדים והוא מכיר את רוב הילדים בסביבות הגיל שלו, והוא היה קפוא, היה מתנפח עם מים, הילד ישב שם ולא זז, ריחמתי עליו, הצעתי לו שנחזור הביתה והוא לא רצה, התעקש להישאר אבל פשוט היה קפוא עם עצמו, לא זז, פרצוף מסכן, לא שיחק עם ילדים, לא שיחק לבד... ושאר הילדים בגילו וקטנים יותר ממש נהנו!

 

אוף! הוא ילד מתוק! ממש! ואיתי כן יש לו משחק משותף, עם תורות ועם שיח, גם משחקי דמיון ותפקידים. גם עם דודים או סבתא הוא יכול לשחק אחרי שהוא מפשיר, כאילו במשחק עם מבוגרים הוא כן סבבה, רק עם ילדים לא.

כשסיפרתי למטפלת שלו על הדאגה שלי היא אישרה שהוא כזה ואמרה לי שזה אופי, יש ילדים יותר סגורים.

הוא לא ביישן בכלל, הוא היה פעוט ממש כריזמתי.

 

לפעמים זה נראה שהפער בידע עולם משחק לרעתו, כאילו הוא מדבר על דברים שמעניינים אותו ולילדים האחרים אין מושג על מה הוא מדבר, אבל זה לא רק זה כי יש לנו גם שכנים גדולים ממנו וגם יש את אחותו הגדולה, והם מבחינתם מחפשים לשחק איתו אבל הוא לא.

 

אולי אני סתם דואגת כי אימהות תמיד צריכות לדאוג אז תרגיעו אותי...

לגדולה אני לא דואגת, היא תסתדר בכיתה א' מצויין אפילו שהיא לא מכירה אף אחת, אבל הוא? איך הוא יסתדר בגן החדש? אימא'לה, אני עוד רגע בוכה בשבילו...

הבן שלי דומה לזה קצתאנונימית בהו"ל

בעיקר לתיאור שלך מבחינה חברתית, והוא קצת קטן יותר מהבן שלך.

ממה שהבנתי זה לא כל כך תקין, אבל לא ברמה קיצונית.

איך הבן שלך עם הבעה רגשית? ועיבוד של חוויות שעבר? נגיד אם הוא כועס הוא מצליח לתמלל את זה? ואם הייתם בגן שעשועים ואת שואלת איך היה או מה היה לו כיף מצליח להיזכר ולענות?

כי הבן שלי מתקשה בדברים האלה למרות שברגיל הוא מדבר מאד יפה, אז חשבתי שקשור.


בכל אופן יכול להיות שזה חרדה חברתית, יכול להיות קושי רגשי אחר. בעיקרון קיבלנו הפניה לאבחון וטיפול רגשי ואנחנו בתהליך, ממתינים לאבחון עכשיו.


אני מרגישה שככל שנטפל בזה מוקדם יותר ככה יותר טוב. פגשתי אנשים מבוגרים עם קשיים חברתיים שונים שקידמו אותם בנושא הזה, וכאלה שלא קידמו אותם, ואצל מבוגרים זה פער ממש ממש ניכר. בגלל זה חשוב לי, אני יודעת שאפשר לתת לו כישורים מאד משמעותיים. (במיוחד אצל ילדים חכמים כי אם מטפחים רק את הצד החכם שלהם הם מקבלים את השדר שהפן הבין אישי לא חשוב וחוץ מזה הם מצוינים, וכמבוגרים זה מאד ניכר ביחס לאנשים)


מבינה ממש את הדאגה שלך והחששות, אני ממש באותה סירה ומוטרדת מגן העיריה בדיוק כמוך ❤❤

מקוה שתמצאו את הדרך הכי נכונה לכם ולילד

הפותחת, רגשית אני לא חושבת שקשה לואנונימית בהו"ל

הוא יודע להסביר מה הוא מרגיש וגם למצוא פתרונות לקשיים, הוא מביע אהבה ונענה לקשר מההורים.

כן לפעמים הוא בסערת רגשות לא מווסת או מפחד בלי סיבה אבל זה נראה לי הגיוני בגיל שלוש.

בהצלחה גם לכם!

נשמע שגן שפה יעשה לו טובחולת שוקולד

תקבעי תור להתפתחות הילד שיגדירו לך מה בדיוק הוא צריך

(גן שפה זה לא קשור לשכל ולא יוריד אותו ברמה של שום דבר, רק יעזור לו חברתית)

השאלה אם גן שפה יתאיםאחת כמוני
לילד שהוא ככ מפותח שפתית
אני מכירה גני שפה, זה לא האוכלוסיהאנונימית בהו"ל

הילדים שם יהיו נמוכים ממנו, הוא לא ימצא איתם שפה משותפת, יש שם פחות ילדים, אז לא רואה איך חברתית זה יתן לו מענה יותר מהמעון.

 

אני מפחדת מהגן הגדול, אבל המעון עם קבוצה קטנה ופעוטות קטנים ממנו ממש לא היה מקום שהצמיח אותו מחינה חברתית.

אני הייתי מנסה למצוא גן של 3-4... ובעדיפות לקבוצהשוקולד פרה
קטנה אולי יש לכם משהו כזה? 
האמת שאני לא מספיק מכירה בעיר שאנחנו עוברים אליהאנונימית בהו"ל
נשמע אופייני לילד מחונןאמאשוני

בד"כ בגני 3 יש גם ילדים שנשארים שנה נוספת (השנתון האמצעי מתחלק בין חובה לטטח הרבה פעמים)

מה שאומר שיהיו ילדים גם גדולים ממנו.

אם טוב לו, לא כדאי להתערב יותר מדי. שיעשה מה שטוב לו.

אם את מרגישה עליו שלא טוב לו והוא מחפש חברה, אפשר לעזור לו ליצור קשרים.

אפשר גם לחפש חוג מתאים שיעבדו איתו על מיומנות חברתית או חוג שיהיו בו גם ילדים חכמים.


לילדים מחוננים יש נטיה לפחד מכישלון ולפעמים זה עלול לגרום להימנעות ממצבים מסויימים. אולי זה גם קשור.


יש הרבה חומר ורעיונות איך לגרום לילדים להעז, אולי תחפשי משהו שאת מתחברת אליו, תלמדי בעצמך איך להפעיל אותו, ממש לגרות בעדינות, להזיז טיפה את הגבינה ואז הוא יצטרך לעשות איזה צעד וזה יוציא אותו מהמקום הנמנע.

נשמע תיאור מדוייק של הילד שליאנונימית בהו"ל

בדרך כלל באמת טוב לו עם הלבד שלו. כשאנחנו מזמינים חבר אז הוא ממש מותש וחסר אנרגיות בסוף הביקור, נורא קשה לו לחלוק, נורא קשה לו לשתף, הוא כבר מתחיל להציק ולבכות. כשהוא עם עצמו הוא הרבה יותר נחמד.

 

מעניין אם באמת יש לו פחד מכישלון, אני אנסה לשים לב...

מצטרפת לתגובה של אמאשוניטריה

מזכיר לי מאוד את הבת שלי שבאמת אובחנה לאחרונה כמחוננת.

אנחנו פנינו איתה לטיפול רגשי עוד קודם וזה נתן לה המון כלים להתמודדות חברתית.

איזה טיפול רגשי?טל..

מאיפה מגיעים לזה ואיזה סוג?

התיאור מזכיר לי גם את הילד שלי ואני רוצה לעזור לו אבל לא כל כך יודעת לאיזה כיוון ללכת (עד שהוד רוממותם התפתחות הילד יחזרו אלי...)

טיפול באומנותטריה

צריך משהו שהילד מתחבר, הילדה שלנו חובבת אומנות.

ולא עברנו בכלל בהתפתחות הילד, רופא ילדים הוציא הפניה לטיפול רגשי ופנינו ישר למכון בהסדר.

אז מציעה להרפותאמאשוני

הוא ממש קטן וכל העמסה כזאת יכולה להתיש אותו.

אפשר לעבוד על מיומנויות חברתיות גם בגיל 5.


כרגע לחזק לו את הביטחון העצמי, ללמד אותו שזה לא נורא לטעות. (בעיקר ע"י דוגמה אישית. למשל להוציא מלח ולהגיד אוי טעיתי אני צריכה סוכר ולא מלח. שניהם גרגירים לבנים וזה מבלבל.

אני אתקן את הטעות. נחזיר את המלח ונוציא את הסוכר)


אולי בגן הוא ימצא מעצמו כמה חברים וזה מספיק.


אם לקראת סוף שנה הבאה את רואה בעיה תוכלי להתייעץ עם הגננת ולבקש שפסיכולוגית של הגן תראה אותו.

תודה!אנונימית בהו"ל

הוא באמת קטן, הפתיעו אותי התגובות פה כי תמיד חשבתי שהוא קטן וזה בסדר שהוא עוד משחק רק ליד החברים ולא ממש ביחד. רק אתמול התחלתי לדאוג...

מסכימה ולומדת גם,תודה!!אוהבת את השבת
ממש מסכימהאורות המלחמה
גם עם הדברים שלך אני הולכת הרבה...אנונימית בהו"ל

אני חושבת שאולי הפחד מכישלון הוא תוצאה של היחס שלי, בגלל שהוא כזה חכם אני מצפה ממנו ליותר מסתם ילד בן שלוש. נורא קשה לי לאפשר לו מרחב לטעות, מעצבן אותי שהוא עושה דברים טפשיים שמובילים לתוצאות מעצבנות.

ושתדע שבזכותך אני ממש ממש משתפרת בזה, עוצרת את מה שרציתי להגיד לו ורק עוזרת לו לתקן את מה שקרה. ממש בזכותך! למשל הוא הוציא מהארון קופסא עם קקאו והיא נפלה לו ואז מלא קקאו התפזר על הרצפה. פעם הייתי כועסת כי הוא בכלל לא אמור לגעת בזה. אבל עכשיו עצרתי את עצמי וחשבתי בעיניים של ילד קטן, הוא חשב שהוא יצליח והכל יהיה בסדר, הוא לא הצליח כי מוטורית הוא לא מחונן, סתם ילד רגיל בן שלוש שלפעמים מחליקים לו דברים מהידיים, הוא לא יודע שקקאו הוא דבר שמתפזר כמו ענן על כל הסביבה. אז רק אמרתי "אוי, זה נפל, חבל, בוא ננקה את מה שהתלכלך." פעם הייתי כועסת עליו יותר...

וואו איזו תגובה מרגשת!אפונה
ממש מרגש! גם אני רוצה ללמוד מזה..אוהבת את השבת
קודם כל חיבוק גדול❤️❤️❤️בארץ אהבתי

זה באמת מפחיד לחשוש ככה להתפתחות של הילד, ובמיוחד לפני מעבר דירה.


באופן כללי יש טווח מאוד רחב של 'נורמלי', ולכן השוואה מול ילדים אחרים עשויה לבלבל.

אבל הנקודה שמשנה היא האם הוא זקוק לעזרה. כי יש הבדל בין ילד שיודע לשחק אבל לא תמיד רוצה, לבין ילד שרוצה לשחק אבל לא יודע איך.

סה"כ זה נשמע שיש לו הרבה כישורים והרבה יכולות, וזה באמת ברכה גדולה. אבל לפעמים באמת יכולות שכליות גבוהות באות ביחד עם קשיים חברתיים. אבל זו לא 'גזירת גורל'. את אמא שלו, ואת מודעת למקומות שיותר קשה לו בהם, וזה כבר נותן פתח לאפשרות לעזור לו.


בעיני הצעד הראשון זה להתחיל תהליך בהתפתחות הילד. שם תוכלו לקבל אבחון מסודר של כמה אנשי מקצוע שיראו אותו וגם ישמעו את התיאור שלך, ועל פי זה ידעו לכוון למי שיכול לעזור לו לרכוש כלים ומיומנויות חברתיות.

אבל מה הטווח של הנורמלי בגיל שלוש?אנונימית בהו"ל

באמת אני רואה פה ילדים מאוד חברותיים ולא שואפת לשם, אבל מעניין אותי לדעת אם זה תקין שילד בן שלוש יעדיף לשחק עם עצמו או שזה דבר שצריך לעזור לו לצאת משם, מבינה מה אני אומרת?

כאילו זה נשמע תיאור שמצריך אבחון?

אפשר לשאול כמה שאלות?פשוט אני..

אם כן, אז...

 

א. יש לו נטייה לחזרתיות? טקסיות? מוכן ללבוש בגדים רק בסדר מסוים, מסדר את הצעצועים בצורה מסוימת וקבועה, חייב לעשות את אותו הטקס לפני השינה וכיוצ"ב?

 

ב. יש לו בעיה עם ריחות/טעמים? אני לא מדבר על ילד בן 3 שלא אוהב חציל (כמו 99% מהילדים בגילו) אלא אם יש משהו חריג, למשל שהוא לא מוכן לשבת ליד שולחן שבת אם יש על השולחן מאכל עם ריח שהוא לא אוהב.

 

ג. בשיחה עם ההורים או עם אנשים אחרים, יש קושי לקיים דו שיח? 

אני אסביר: ילד שרק מספר ומספר ומספר, בלי לשים לב אם הצד השני בכלל מתעניין - זה לא דו שיח.

ילד שמספר אבל לא מתעניין לשמוע מה לצד השני יש להגיד - זה לא דו שיח.

ילד שעונה על שאלות כשהוא נשאל מפורשות, אבל לא יודע מתי "תורו לדבר" בשיחה רגילה כשהיא לא בסגנון שו"ת - זה לא דו שיח.

 

ד. הוא עקשן מאוד? מתקשה לקבל שינויים?

 

ה. יש לו לפעמים תנועות מוזרות? טיקים? אוכל את החולצה? פותח עיניים? מלקק את השפתיים? מנפנף בידיים?

 

 

אם חלק מהתשובות חיוביות (והכל כמובן ביחס לגילו ולחבריו), הייתי מתחיל תהליך של אבחון.

שאלות טובות, עונה...אנונימית בהו"ל

א. בגדול לא. הוא כן צריך שדברים יהיו לפי הכללים ומאוד קשה לו עם יציאה מהכללים אבל הוא לא נוטה לטקסיות, סדר מסויים וכו' באופן חריג. בגיל שנתיים הוא היה יותר כזה, כיום הוא כן יגיד נניח לא יתן לי ללכת לפני שאמרנו שמע ישראל כי צריך שמע ישראל לפני השינה, או פאזל שהוא תמיד יתחיל מאותו אובייקט למרות שאני מנסה לשכנע אותו לגוון אבל מבחינתו ככה מרכיבים את הפאזל הזה, אבל בהרבה דברים אחרים הוא כן מגלה גמישות.

 

ב. בכלל לא, הוא מוכן לנסות מאכלים חדשים, מתעסק עם מרקמים שונים, לא מחפש גיוון בהגזמה אבל בכלל לא רגיש.

 

ג. תראה, הוא בן שלוש, ברור שהוא יתעניין בעצמו ולא בי, כלומר אני שואלת אותו איך היה לו היום והוא מספר לי ולא שואל אותי בחזרה איך היה לי, בכללי השיח לרוב מרוכז סביבו ופחות התעניינות באחר, אבל בהחלט יש דו שיח, הוא זקוק לתגובה כשהוא מדבר, הוא שומר על תורות, הוא עונה לעניין.

 

ד. כן הוא עקשן, אבל הוא מקבל שינויים אם מספרים לו עליהם, הוא לא חושש משינוי אבל תמיד משתדלים להכין אותו מראש (היום אבא יקח אותך מהגן, מחר ניסע לסבא וסבתא)

 

ה. מחטט באף זה נחשב? לא משהו חריג אחר.

אני אשתדל להיות זהיר בתגובתי...פשוט אני..

השאלות ששאלתי, כמובן, מכוונות לבדוק אפשרות של אוטיזם.


אני לא איש מקצוע בתחום, וגם מי שכן - אבחון אוטיזם קשה פי אלף מאבחון דלקת גרון. מן הסתם זה כלל לא אפשרי על גבי הפורום.


ואחרי שאמרתי את כל זה,

לעניות דעתי,

והיא באמת ענייה כך שאני לא אומר זאת מתוך צניעות,

התשובות שלך מראות שזה לא הכיוון.

נשמע לי כמו בן 3 טיפוסי בהקשר הזה.


לדעתי בכל זאת כדאי לקחת לאבחון, אולי דברים כמו טיפול רגשי או טיפול במשחק/אמנות וכו' יכולים לעזור לו.


כן, הבנתי את זה לכן אמרתי שזה שאלות טובותאנונימית בהו"ל

האמת שבגיל שנתיים הוא היה הרבה יותר מקובע והרבה פחות גמיש, רק שאז עוד לא שאלתי שאלות על הכישורים החברתיים שלו אז אף אחד לא שלח אותו לאבחון...

 

אני לא אומרת שאין מצב שהוא איפה שהוא על הרצף, אבל בוודאי בתפקוד מאוד גבוה ונראה לי שזה לא הכיוון כרגע

לא הייתי לוקחת לטיפול בגיל כזהאורות המלחמה
ילדים בגיל 3 הרבה פעמים יותר סגורים וביישנים, ומהניסיון שלח זה עובר 
זאת אני הפותחת, במחשבה שניה אולי יש טקסיות וקבעוןאנונימית בהו"ל

אני הולכת עם התובנות מהשרשור כמה ימים, ופתאום שמתי לב שכן יש לו עדיין המון המון דברים שהוא נתקע עליהם. קטנטנים כאלה. 

למשל אחרי שהוא מוריד מים בשירותים הוא חייב לגעת בבורג הקטן הזה של הצינור של הניאגרה. לא יודעת מה הוא חושב אבל זה קבוע, כל פעם, מוריד מים, מסובב בכאילו את הברז הזה ואז ממשיך הלאה.

או למשל, לפעמים כשהוא בונה משהו במגנטים וזה מתפרק אז הוא ממש מנסה להחזיר את זה בדיוק באותו סדר ואותם צבעים כמו שזה היה, אבל זה בלתי אפשרי כי הוא בנה בסדר רנדומלי בהתחלה, אז מביא המון תסכול, ממש קשה לו שהתיקון יהיה שונה מהמקור.

או למשל קבוע בבוקר כשהוא אוכל עוגיה, הוא יושב באותו מקום בבית ושואל אותי "מה מברכים על עוגיה?" עכשיו, זה כל בוקר, הוא כבר יודע, אבל אם אני מחזירה את השאלה אליו הוא מתעצבן וגם אם אני עונה לא בדיוק בניסוח שהוא רצה הוא מתעצבן. וזה בכללי מלא פעמים, הוא שואל משהו, אני אומרת "טוב" הוא מתעקש "תאמרי נכון! אל תאמרי טוב, תאמרי נכון!"

 

חשבתי שכל הדברים האלה זה עניין של גיל, אבל אולי כבר לא? בכללי הוא צריך שהכללים יהיו עקביים, תגובות מאוד עקביות, סדר יום עקבי. אולי יותר מילדים אחרים בגילו, קצת קשה לי להשוות...

אין שמחה כהתרת הספקותפשוט אני..

ורק אבחון איכותי יעזור לך להתיר את הספקות. לצערי הפורום הוא לא המקום לכך...

 

 

אם את רוצה שמות של מאבחנים מעולים (באבחון פרטי שעלותו בערך 8,000 ש"ח) - אשמח לתת בפרטי.

 

 

אולי... אני לא רואה את האבחון כהתרת ספקותאנונימית בהו"ל

זאת אומרת, יש לילד שלי איזה שהוא קושי. האם לתת לקושי הזה שם זה דבר משמח? אולי, ואולי לא.

יש כיום אבחון יתר מטורף וגם באמת הספקטרום מאוד רחב אז סיכוי סביר שהוא יוכל לקבל אבחון של ASD ואז? הוא יקבל זכאות להרבה תמיכה, יופי. חוץ מזה? נקבל כלים לעזור לו? אז גם בלי אבחון אני יכולה לקבל כלים לעזור לו.

 

בקיצור לא כרגע, בטח שלא אקח אותו לאבחון פרטי, בטח שלא בכזה סכום (למרות שאם הוא יקבל אבחנה של אוטיסט אז נקבל קצבה חודשית יפה שדי מהר תכסה את הסכום הזה. ציני כמובן...)

האמת עדיין לא נשמע לי חריגאוהבת את השבתאחרונה

אבל אני לא גאונה או חכמה גדולה


בכל מקרה

ניסית לדבר איתו על זה בנחת , בזמן רגוע?


לשאול אותו  למשל מה זה הבורג הזה? בזמן אחר.. לא אחרי שהוא מוריד ונוגע,

שלא ירגיש האשמה..


או למשל לשאול אחרי צהריים

לעשות משחק ברכות

שהוא אומר מאכל ואת עונה ברכה

ואז הפוך

ואז לשאול מה הברכה על עוגיה

רגע זוכר ששאלת אותי בבוקר

שאלת כי בדיוק שכחת או שהיה חשוב לך שאגיד?

לדבר על זה.. מכל מיני כיוונים ....


בכל מקרה, בנחת ברוגע

אם תשדרי לו שחרור ואמונה הרבה מאוד דברים יסתדרו וישתפרו לא משנה מה ההגדרה של המצב...


בהצלחה לכולנו❤️

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

כמעט כאילו כתבת אותי.

אנחנו התחלנו עכשיו תהליך של אבחון בהתפתחות הילד .

ואני עדיין בתהיה האם זה יעשה לילד טוב לקבל איזו כותרת, אבל הכי רוצה לעזור לו עם כלים

וואו בהצלחה גם לכם!אנונימית בהו"ל
יש מושג שנקראאישהואימא

ילד רגיש מאד

יש גם קבוצה סגורה בפייסבוק של הורים לילדים כאלה וזה ממש עוזר.

אלו ילדים שהחושים והרגישות שלהן גבוהה והעולם הרבה פעמים מציף אותם, מעייף אותם וקצת גם מאיים. הרבה פעמים הם ילדים מאד מאד חכמים וקולטים הכל וזה גורם להם להצפה. לכן הם מעדיפים שקט, ולא עומס וכו'.

נשמע מהתיאורים תואם את הילד שלך...

היום יש המון הדרכות לגבי ילדים כאלו והם ילדים שאם אתה מודע למאפיינים ומה עוזר , זה ממש מקל.   הם ילדים מדהימים שגודלים להיות אנשים מדהימים

מעניין, אני אבדוק את הכיווןאנונימית בהו"ל

הרגישות החושית שלו נראה לי בסדר, גם לא רגיש במיוחד לרעש, אורות וכו'...

גם אם זה רגישות של מידע ולא של חושים זה יכול להיות הכיוון?

לדעתי כן...אישהואימא

הבן שלי רגיש(ובדיעבד גם אני) רוב הרגישות שלנו היא מבחינה רגשית. אולי קצת שמיעתית אבל לא מעבר לזה.

כשהבנתי את זה על הבן שלי, התחלתי לנסות להתנהל איתו כמה שאפשר שייקל עליו - אני מתווכת לו כל הזמן מה עומד לקרות ומה צפוי לו, מנסה להוריד ממנו עומסים לא נדרשים(לדוגמה לא מביאה אותו למקומות הומים או לאירועים אלא אם כן זה ממש חייב), מביאה אותו מוקדם בבוקר לגן שעדיין הגן לא מלא והצוות יכול לתת לו יחס אישי ועדיין שקט בגן, משתדלת לאסוף אותו כמה שיותר מוקדם מהגן. מדברת איתו הרבה על רגשות ומשקפת לו אותם.

היה לי איתו רגע לפני כמה ימים שנקלענו בלי כוונה להמוני אדם(כמו הפגנה) ופתאום הוא התחיל להתחרפן- לרוץ לי ולהיעלם בין האנשים. תפסתי אותו ביד ונזפתי בו- מה קרה לך? והוא ענה לי תשובה מתוקה- אמא הבלאגן הזה בילבל אותי והתחלתי להתבלבל ולעשות שטויות..

הייתי מנסה להכיר כמה ילדיםפליונקה

מגן שהוא יהיה שנה הבאה ולהזמין לשחק או להיפגש בגינה.

לגבי גן שפה. ילד שלך צריך ללמוד לתקשר עם בני גילו . בגן שפה לא יהיה לו עם מי. יהיו שם שבעה ילדים שהרב בכלל לא יודעים לדבר. וכתוצאה מכך הם מתנהגים כמו בני שנה , צועקים, לוקחים דברים , בוכים בקולי קולות. בגן רגיל של שלושים ילדים יותר רגוע משם .

יש גני שפה בכל מיני רמות, לא כולם כמו שתיארתבארץ אהבתי

אבל אני מסכימה עם זה שלפעמים גן שפה לא יהיה מענה מתאים לילד מפותח שפתית שצריך עזרה דווקא עם מיומנויות חברתיות.

בכל מקרה כדאי לעבור אבחון בהתפתחות הילד, רק אחרי שמדייקים את הקושי אפשר למצוא את הדרך המתאימה לעזור לילד.

רעיון טוב!אנונימית בהו"ל

כשנקבל שיבוץ לגן אני אנסה לאתר כמה ילדים להכיר לו לפני כן.

לגבי גן שפה, אני מכירה שיש 12 ילדים ורובם כן מדברים, אבל לרוב יש קשיי למידה והפערים ממנו יהיו גדולים, אני גם מכירה שיש ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת שהוא לא צריך ולעומת זאת טיפול רגשי לרוב חסר.

לא חושבת שגן שפה הכתובתטוביאלה
אין בו מענה רגשי ושאר המענים שקיימים לא רלוונטיים לא. אין גם סיכוי שיכניסו אותו לגן שפה, צריך לעבור וועדה והוא לא תואם לקריטריון של גן שפה.


הייתי םונה להתםתחות הילד לבקשת אבחון ולרופא ילדים לבקשת הפנייה למענה רגשי הולם בסבסוד הקופה 

קטונתי אבל אשמח להגיד משהו אחדאוהבת את השבת

שלמדתי על בשרי ועדיין לומדת שוב ושוב ושוב

לא לדאוג לילדים!! ברמה של טלטלה נפשית ובכי...


חשוב לחשוב עליהם, כל הזמן,

לחשוב מה יקדם אותם,

מה יעצים אותם

וכו וכו


אבל יש מישהו מלמעלה שמכוון הכל

ברא להם כוחות להתמודד

ברא לך כוחות להתמודד

הכל יהיה בסדר!


הבן שלי יכול להתנהג ככה עדיין בסיטואציית המוניות

בקבוצות קטנות הוא דווקא הרבה פעמים נהנה

אבל כשהמוני הוא מתכווץ ממש

ומכירה עוד בנים כאלה...

הכל בסדר!!!!


תסמכי עליו

תהני ממנו

אל תחשבי בכלל שהיתרונות שלו בעייתיים,

בכלל לא...

הם מבורכים

הם מתנות שמיים

שהוא עוד בעזרתו ית

יעשה איתם עוד הרבה דברים טובים!!!


לעזור לו, לחשוב עליו שוב ושוב ושוב- לגמרי! כל הזמן!! חובתנו ...

לחרוד לו- חבל, מבבזז לך אנרגיות וגם חס וחלילה עלול לשדר לו בתת קרקע שהוא לא יכול, שהוא בעצמו צריך לדאוג מהעתיד....


בהצלחה יקרה❤️❤️


ודבר אחרון,

קרה לי הרבה פעמים שמי שהייתי בטוחה שיסתדר בסוף היה צריך עזרה והעצמה,

אז אני מנסה לחשוב על כל אחד כיחידה

(רוב הזמן לא מצליחה... אבל בשאיפה)

תודה על הדברים, חשוב לזכור אנונימית בהו"ל
תודה על זהאחת כמוני
היה לי חשוב ממש לקרוא
שמחה לשמוע , דברים שלמדתי מאחרים...אוהבת את השבת

פה בפורום חלק

ומבעלי חלק

ומהסביבה עוד חלק...

כתבת יפה מאודאמאשוני
מתחברת ממש.
תודה!אוהבת את השבת

אני קוראת את התגובות החכמות שלך בשקיקה

אז זו ממש מחמאה לשמועי את זה ממך☺️

עכשיו דפקה פה בדלת חברה שלואנונימית בהו"ל

חמודים כאלה, פיצים, היא באה בלי אמא שלה, פשוט דפקה ובאה לשחק (בת ארבע)...

הוא משחק איתה, כאילו סוג של, הם הוציאו כלי מטבח ובובות וכל אחד מהם מבשל משהו אחר. אבל הם מדברים תוך כדי, קצת מתווכחים, הוא מראה לה דברים בבית שלנו, עונה לשאלות שלה...

כל אחד מהם מביא לי לטעום ממה שהוא מבשל, אבל לא אחד לשני משום מה...

אני יכולה להפסיק לחשוש, נכון? זה נחשב משחק משותף? בעיקר הויכוחים שלהם מראים לי שיש פה משהו ביחד, שהוא אומר לה "לא XXX, זה ביצים!" זה מראה שהוא מתעניין במשחק שלה, לא?

לי זה נשמע ממש בסדרדיאן ד.

בכל מקרה השלב של משחק משותף מתפתח פחות או יותר בגיל הזה.

אני גם שאלתי על הבן שלי בן שנתיים וחצי שבמעון היה תמיד משחק עם עצמו ופחות עם הילדים.

בבית באחד על אחד כן היו משחקים כביכול ביחד אבל בפועל באותו משחק שיחקו כל אחד עם עצמו.

ואמרו לי שזה מיומנות שנרכשת בגילאים האלו וזה עדיין תקין.

 

לדעתי תשארי עם עיניים פקוחות ובעיקר תחכי לשנה הבאה.

הגננת רואה הרבה ילדים באותו חתך גיל ויש לה יותר יכולת להשוות.

 

זה מה שרציתי לשמוע, מתי השלב הזה אמור להתפתחאנונימית בהו"ל

איזה כיף שאת עונה! אני שמחה שזה עדיין תקין בגיל הזה

וברוך ה' גם המשחק שלהם בצהריים קצת הרגיע אותי, יהיה בסדר, איזה כיף שהחמודה הזאת החליטה לנחות אצלינו היום בצהריים (לא בכל יום אני כל כך מתלהבת מילדים של שכנים שמזמינים את עצמם אלינו בלי תיאום והזמנה)

נשמע תקין לגמריאורות המלחמה
בטח!! איזה כיף שיש שלו חברה שמגיעה אליואוהבת את השבת

והם מרגישים נוח אחד עם השני!!

זה ככ ככ לא מובן מאליו...

כמו שאמרו, נשמע אופייני לילד מחונןאורות המלחמה
גם הבן שלי ככה... סיוט ללכת איתו להפנינגים. אבל בשאר הדברים הוא ממש נפתח, הוא עכשיו בן שש והרבה יותר חברותי. תני לזה זמן
תודה!אנונימית בהו"ל

נרגעתי

 

בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)אחרונה
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

נערה שהשמינהרוני 1234

הבת שלי (בת 15) הפסיקה לקחת ריטלין אחרי תקופה ארוכה ומסתבר שזה גורם לתאבון מוגבר. אחרי כמה חודשים ה"בולמוס" קצת נרגע אבל לא מספיק.

בקיצור היא השמינה מאד בלי לשים לב. נראה שאין לה שום מודעות לעניין ובעלי לוחץ עלי לדבר איתה. העניין הוא שאני לא בטוחה האם ומה להגיד לה ואיך בכלל לגשת לנושא באופן יעיל ובלי לפגוע בה/ בדימוי העצמי שלה.

אשמח לרעיונות ועצות…

נראה ליDevora

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממש ממש ממשאנונימית בהו"ל

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז


היא מדברת מדהים על עודף משקל


ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...


בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

בעיני אין סיכוי שהיא לא שמה לב או תשים בקרוב ממשירושלמית במקור
אז אם רק זה השיקול, ממש חבל לפתוח
מסכימהאיזמרגד1

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

אבל זה לא התפקיד שלנו כהורים?רוני 1234
לדאוג לבריאות שלה ולאיכות חיים שלה באופן כללי… גם אם כרגע זה לא מפריע לה או אין לה כח?

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

בגדול אני חושבת שכןאיזמרגד1

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

אין מצבoo

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה


יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה


בכל גיל

ובפרט בגיל 15

אני כן הייתי מדברת איתה,אמאחת

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

מה המטרה לדבר איתה?עוד מעט פסח

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

לעורר מודעות ולעצור או למתן את העליה המהירה במשקלרוני 1234
אולי לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות במקום פחמימות או לעשות ספורט למשל…

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.


אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

רוב האנשים המבוגריםoo

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד


לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה


מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)


זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה


אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

תודה שכתבת, אני קוראת הכלרוני 1234
אני הייתי נערה שמנה. מאד.ניק חדש2

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

העבודה שלהאיזמרגד1
זה לנסות לאכול יותר בריא ולעשות ספורט. העבודה שלכם זה לקבל אותה כמו שהיא. וכמו שכבר כמה כתבו לך פה- אין מצב שהיא לא יודעת שהיא השמינה...
ואת היית רוצהעוד מעט פסח

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.


לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.


אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

מסכימההמקוריתאחרונה

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

הייתי מציעה לה להרשם לחוג ספורט כיפיחילזון 123
משהו לנערות. זומבה, עיצוב, מה שהיא מתחברת אליו

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

בנושא כזה רגיש, בגיל כזה רגישנעמי28

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).


ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.


תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?


אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.


ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

הדבר היחיד שעולה ליבאתי מפעם

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור 
סוף סוף בביתבוקר אור
פה פשוט ומצומצם

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך


בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי


סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס


מצות


עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית


סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור


עוגת בראוניז אגוזים, קוגל תפ"א, ביציםנפש חיה.

מרק עם קניידלך בלילה

וואיפצלשהריון

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.


הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות


לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.


וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים


בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

מה זה סוג נוסף של פירה?יעל מהדרום
סתם פירהפצלשהריון
משבבי תפוא לאוהבים (בעיני מגעיל)
😂יעל מהדרוםאחרונה
ממש וואו!! אלופהפיצקית24
אני הכנתי לזניית מצות, פשטידת בטטה ואורזמתואמת

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אפשר מתכון לפשטידת בטטה?פיצקית24
יש לי מלאאא בטטה
אין לי מתכון...מתואמת

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

תודה על הרעיונות!פיצקית24

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

מרק לערבעוד מעט פסח

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

אה,עוד מעט פסח
סוחטים ועוגות נשאר מליל הסדר
רגיל האמתהמקורית
דגים, מרק וסלטים
אצלנואבןישראל

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

איך היה ליל הסדר? גלויה

חשבתי שבטח כבר פתחו...


אז איך התחיל אצלכן החג?

איך היה ליל הסדר?


מוזמנות לכתוב

נקודות לשימור או לשיפור.


הממממגלויה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...


החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")


עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...


מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום

לק"י

 

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...


הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

 

וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר. 
גם אני וממליצה ממשראשונית

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

אני מערבבתהשם שלי

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

אני שותה יין לבן מוגז קלילדיאן ד.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

 

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

איזה יין זה?רוני 1234
ברטנורא מוסקטודיאן ד.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

אחלה ייןoo

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

אפשר חלק כוסותרקאני

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היה ממש נחמדשמ"פ

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

ב"ה היה טובמתואמת

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

ב"ה היה ממש טובהשקט הזהאחרונה
היינו אצל חמי וחמותי והייתה אווירה טובה, השתתפות של כולם.. הילדים קצת דרשו תשומת לב אז לא הייתי כל הזמן לגמרי בתוך העניינים אבל בסדר..
בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34

עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.

עיכוב כיומיים...

יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון

הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם

בבקשה תגידו שזה זה!

מחכה שניםםםםםםם לפס הזה

תמונה נוספתשלווה פנימית 34

אני רואה 2 פסים לגמרירקאני

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

 

בגדול נראה חיובי לגמרי

הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

אז נראה חיובי רקאני

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34אחרונה
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון?

אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות 
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

פס חיובי מובהק חחחחשושנושי

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

עוד אין שיליה בכללמקקה

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אני גם עשיתי את זה לפני 3 שנים לפני שגיליתי היריוןשיפור
ברוך ה' ילדה בריאה וחכמה
ממש ממש לא נורארקאני

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/ת
אני רואהשאלת היריון
אני רואהרקאניאחרונה

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005

מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.

מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה

יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅

מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.


עצות מהמנוסות? 

הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום

לק"י


לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.


ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.


אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

את יושבת גם לשחק איתה?מקקה

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

גם לי נשמע הכיוון הזהשיפור

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

בטח שאני יושבת , אבל לא כל הזמן כמובןshiran30005

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

באמת מורכבמקקהאחרונה
הייתי ממשיכה לנסות כל הזמן, אפילו לדקה שתיים ולהרחיב בהדרגה
כל כך מזדההאוזן הפיל

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מאוד מוכרDevora

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

האמת חשבתי שזה רק אצליאוזן הפיל

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

גם שלי ככהרקאני

בת שנה וחצי

הגבר של חיי השתנה כ"כאנונימית בהו"ל

חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו.

התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות...

היום לא הולך לתפילות, גם לא בשבת. לפעמים מתפלל יחיד, לא תמיד, כן מניח תפילין, שומרים שבת אבל אין אווירה של שולחן שבת בקטע הדתי כמו בבתים שגדלנו בהם.

שני הדברים האלו מפריעים לי מאוד, אני אוהבת אותו מאוד מאוד, יש בינינו כימיה ותקשורת מעולה והוא באמת הגבר של חיי, אבל אלו שני נושאים מאוד מהותיים בחיים שלי והפער מפריע, מאוד מאוד מפריע.

לאחרונה אני מבינה/ מרגישה שאני נשארת איתו כי בדמיון שלי הוא ישתנה. זה תקופה... זה המילואים, זה איזה משבר כלשהו, זה כאפה מהחיים שבחוץ... אבל זה מתארך וכאילו פתאום ירד לי האסימון שאולי זה לא ישתנה? ואז מה? אני אוותר על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלי בשביל האהבה שלנו?

לא יהיו לי עוד ילדים (אולי וכן יהיו כי יבוא לקראתי באיזשהו שלב וגם זה לא בטוח. אז יהיו 3? גג 4? כשאני רוצה 6+ וגם זה ברווחים גדולים משאני רוצה וזה בוודאי ישפיע על אופי הקשר בין הילדים)

יהיה לי בית "לייטי" מבפנים כשכלפי חוץ אנחנו נראים דוסים? מה עם חינוך הילדים? מה עם הפער בינינו? מה עם זה שזה ויכוחים מהותיים שמשפיעים על צביון הבית והפער רק הולך ומעמיק?

ומצד שני - יש זוגות מוצלחים מעורבים דתיים חילונים, ויש לא מעט משפחות שיש בהם פערים בנושא הילודה. אז מה? בגלל זה תוותרי על אהבת חייך? מי אמר שתמצאי מישהו אחר? ולמה לעשות את זה לילדים הקיימים? הרי יש אהבה, ואהבה גדולה! אני לא באמת חושבת על להפרד. כאילו גירושין לא באמת אופציה. מצד שני מלחיץ אותי שאני נשארת מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כל כך מהותיים באני שלי.

אוף. אני מבולבלת.

עד עכשיו הנחתי שזה תקופה ויעבור, אבל זה כבר תקופה ארוכה מאוד וזה לא עובר.

אני לא יודעת מה אני שואלת או מבקשת פה. זה לא שהייתי רוצה להפרד, אבל גם לא הייתי רוצה להמשיך ככה עם שבר שילך ויעמיק, ואני מרגישה שזה כן כבר נהיה עננה שרובצת על הקשר ושיש נושאים שנהיו "טאבו" וזה מפריע לי מאוד.

אשמח לשמוע מחכמתכן.

מתייגת לךמכחול
את @נגמרו לי השמות האלופה, שתדע לענות לך בהרחבה.

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

אני חושבתאיזמרגד1

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

עונה לך בתור זאתנעמי28

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

 

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

 

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

 

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

 

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

 

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)


 

 

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

כמה דברים-עוד מעט פסח

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!


אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).


ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.


ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).

כתבת יפהנעמי28אחרונה

אולי יעניין אותך