מה תקין בגיל שלוש מבחינת כישורים חברתיים?אנונימית בהו"ל

קצת רקע- בן קצת יותר משלוש, אמצעי בין שתי אחיות, הגדולה עולה לא' והקטנה תינוקת בת ארבעה חודשים. גרים בישוב קטן, היה במעון בקבוצה לא גדולה של ילדים רובם יותר קטנים ממנו. שנה הבאה עוברים דירה, יהיה בגן שלוש עם 30 ילדים שהוא לא מכיר.

 

הילד גאון, עם זיכרון מטורף, ידע עולם עצום, מדבר כמו אחותו הגדולה בערך, קולט דברים ומבין דברים ומסיק מסקנות מדהים. באמת גאון.

הוא אוהב לשחק עם עצמו או איתי, לא אוהב שבאים אליו חברים או לבוא לחברים, זה מאוד מקובל אצלינו ויש לנו שכנים שממש אוהבים אותו, אבל הוא מותש אחרי כל מפגש כזה, זה הופך אותו לעצבני. בגן שעשועים הוא די לבד. אחותו מנסה לשחק איתו אבל הוא כאילו יותר לצידה מאיתה ממש, הוא לא באמת פרטנר (למרות שמבחינת הבנה הוא כן). הקטנה קטנה מדי כדי לשחק איתה, הוא מאוד אוהב אותה, מביא לה משחקים, מדבר איתה, מביא לה מוצץ. במעון הוא קורא לילדים בקבוצה שלו חברים והוא מרגיש איתם בנוח, רבים, משלימים, משחקים אחד ליד השני וגם מוותרים אבל בפועל הוא לא ממש משחק איתם, אני רואה ילדים הרבה יותר קטנים ממנו שהם הרבה יותר חברותיים.

 

אתמול התחלתי לדאוג, היינו בהפנינג של החופש הגדול, בישוב קטן, לא המוני ילדים והוא מכיר את רוב הילדים בסביבות הגיל שלו, והוא היה קפוא, היה מתנפח עם מים, הילד ישב שם ולא זז, ריחמתי עליו, הצעתי לו שנחזור הביתה והוא לא רצה, התעקש להישאר אבל פשוט היה קפוא עם עצמו, לא זז, פרצוף מסכן, לא שיחק עם ילדים, לא שיחק לבד... ושאר הילדים בגילו וקטנים יותר ממש נהנו!

 

אוף! הוא ילד מתוק! ממש! ואיתי כן יש לו משחק משותף, עם תורות ועם שיח, גם משחקי דמיון ותפקידים. גם עם דודים או סבתא הוא יכול לשחק אחרי שהוא מפשיר, כאילו במשחק עם מבוגרים הוא כן סבבה, רק עם ילדים לא.

כשסיפרתי למטפלת שלו על הדאגה שלי היא אישרה שהוא כזה ואמרה לי שזה אופי, יש ילדים יותר סגורים.

הוא לא ביישן בכלל, הוא היה פעוט ממש כריזמתי.

 

לפעמים זה נראה שהפער בידע עולם משחק לרעתו, כאילו הוא מדבר על דברים שמעניינים אותו ולילדים האחרים אין מושג על מה הוא מדבר, אבל זה לא רק זה כי יש לנו גם שכנים גדולים ממנו וגם יש את אחותו הגדולה, והם מבחינתם מחפשים לשחק איתו אבל הוא לא.

 

אולי אני סתם דואגת כי אימהות תמיד צריכות לדאוג אז תרגיעו אותי...

לגדולה אני לא דואגת, היא תסתדר בכיתה א' מצויין אפילו שהיא לא מכירה אף אחת, אבל הוא? איך הוא יסתדר בגן החדש? אימא'לה, אני עוד רגע בוכה בשבילו...

הבן שלי דומה לזה קצתאנונימית בהו"ל

בעיקר לתיאור שלך מבחינה חברתית, והוא קצת קטן יותר מהבן שלך.

ממה שהבנתי זה לא כל כך תקין, אבל לא ברמה קיצונית.

איך הבן שלך עם הבעה רגשית? ועיבוד של חוויות שעבר? נגיד אם הוא כועס הוא מצליח לתמלל את זה? ואם הייתם בגן שעשועים ואת שואלת איך היה או מה היה לו כיף מצליח להיזכר ולענות?

כי הבן שלי מתקשה בדברים האלה למרות שברגיל הוא מדבר מאד יפה, אז חשבתי שקשור.


בכל אופן יכול להיות שזה חרדה חברתית, יכול להיות קושי רגשי אחר. בעיקרון קיבלנו הפניה לאבחון וטיפול רגשי ואנחנו בתהליך, ממתינים לאבחון עכשיו.


אני מרגישה שככל שנטפל בזה מוקדם יותר ככה יותר טוב. פגשתי אנשים מבוגרים עם קשיים חברתיים שונים שקידמו אותם בנושא הזה, וכאלה שלא קידמו אותם, ואצל מבוגרים זה פער ממש ממש ניכר. בגלל זה חשוב לי, אני יודעת שאפשר לתת לו כישורים מאד משמעותיים. (במיוחד אצל ילדים חכמים כי אם מטפחים רק את הצד החכם שלהם הם מקבלים את השדר שהפן הבין אישי לא חשוב וחוץ מזה הם מצוינים, וכמבוגרים זה מאד ניכר ביחס לאנשים)


מבינה ממש את הדאגה שלך והחששות, אני ממש באותה סירה ומוטרדת מגן העיריה בדיוק כמוך ❤❤

מקוה שתמצאו את הדרך הכי נכונה לכם ולילד

הפותחת, רגשית אני לא חושבת שקשה לואנונימית בהו"ל

הוא יודע להסביר מה הוא מרגיש וגם למצוא פתרונות לקשיים, הוא מביע אהבה ונענה לקשר מההורים.

כן לפעמים הוא בסערת רגשות לא מווסת או מפחד בלי סיבה אבל זה נראה לי הגיוני בגיל שלוש.

בהצלחה גם לכם!

נשמע שגן שפה יעשה לו טובחולת שוקולד

תקבעי תור להתפתחות הילד שיגדירו לך מה בדיוק הוא צריך

(גן שפה זה לא קשור לשכל ולא יוריד אותו ברמה של שום דבר, רק יעזור לו חברתית)

השאלה אם גן שפה יתאיםאחת כמוני
לילד שהוא ככ מפותח שפתית
אני מכירה גני שפה, זה לא האוכלוסיהאנונימית בהו"ל

הילדים שם יהיו נמוכים ממנו, הוא לא ימצא איתם שפה משותפת, יש שם פחות ילדים, אז לא רואה איך חברתית זה יתן לו מענה יותר מהמעון.

 

אני מפחדת מהגן הגדול, אבל המעון עם קבוצה קטנה ופעוטות קטנים ממנו ממש לא היה מקום שהצמיח אותו מחינה חברתית.

אני הייתי מנסה למצוא גן של 3-4... ובעדיפות לקבוצהשוקולד פרה
קטנה אולי יש לכם משהו כזה? 
האמת שאני לא מספיק מכירה בעיר שאנחנו עוברים אליהאנונימית בהו"ל
נשמע אופייני לילד מחונןאמאשוני

בד"כ בגני 3 יש גם ילדים שנשארים שנה נוספת (השנתון האמצעי מתחלק בין חובה לטטח הרבה פעמים)

מה שאומר שיהיו ילדים גם גדולים ממנו.

אם טוב לו, לא כדאי להתערב יותר מדי. שיעשה מה שטוב לו.

אם את מרגישה עליו שלא טוב לו והוא מחפש חברה, אפשר לעזור לו ליצור קשרים.

אפשר גם לחפש חוג מתאים שיעבדו איתו על מיומנות חברתית או חוג שיהיו בו גם ילדים חכמים.


לילדים מחוננים יש נטיה לפחד מכישלון ולפעמים זה עלול לגרום להימנעות ממצבים מסויימים. אולי זה גם קשור.


יש הרבה חומר ורעיונות איך לגרום לילדים להעז, אולי תחפשי משהו שאת מתחברת אליו, תלמדי בעצמך איך להפעיל אותו, ממש לגרות בעדינות, להזיז טיפה את הגבינה ואז הוא יצטרך לעשות איזה צעד וזה יוציא אותו מהמקום הנמנע.

נשמע תיאור מדוייק של הילד שליאנונימית בהו"ל

בדרך כלל באמת טוב לו עם הלבד שלו. כשאנחנו מזמינים חבר אז הוא ממש מותש וחסר אנרגיות בסוף הביקור, נורא קשה לו לחלוק, נורא קשה לו לשתף, הוא כבר מתחיל להציק ולבכות. כשהוא עם עצמו הוא הרבה יותר נחמד.

 

מעניין אם באמת יש לו פחד מכישלון, אני אנסה לשים לב...

מצטרפת לתגובה של אמאשוניטריה

מזכיר לי מאוד את הבת שלי שבאמת אובחנה לאחרונה כמחוננת.

אנחנו פנינו איתה לטיפול רגשי עוד קודם וזה נתן לה המון כלים להתמודדות חברתית.

איזה טיפול רגשי?טל..

מאיפה מגיעים לזה ואיזה סוג?

התיאור מזכיר לי גם את הילד שלי ואני רוצה לעזור לו אבל לא כל כך יודעת לאיזה כיוון ללכת (עד שהוד רוממותם התפתחות הילד יחזרו אלי...)

טיפול באומנותטריה

צריך משהו שהילד מתחבר, הילדה שלנו חובבת אומנות.

ולא עברנו בכלל בהתפתחות הילד, רופא ילדים הוציא הפניה לטיפול רגשי ופנינו ישר למכון בהסדר.

אז מציעה להרפותאמאשוני

הוא ממש קטן וכל העמסה כזאת יכולה להתיש אותו.

אפשר לעבוד על מיומנויות חברתיות גם בגיל 5.


כרגע לחזק לו את הביטחון העצמי, ללמד אותו שזה לא נורא לטעות. (בעיקר ע"י דוגמה אישית. למשל להוציא מלח ולהגיד אוי טעיתי אני צריכה סוכר ולא מלח. שניהם גרגירים לבנים וזה מבלבל.

אני אתקן את הטעות. נחזיר את המלח ונוציא את הסוכר)


אולי בגן הוא ימצא מעצמו כמה חברים וזה מספיק.


אם לקראת סוף שנה הבאה את רואה בעיה תוכלי להתייעץ עם הגננת ולבקש שפסיכולוגית של הגן תראה אותו.

תודה!אנונימית בהו"ל

הוא באמת קטן, הפתיעו אותי התגובות פה כי תמיד חשבתי שהוא קטן וזה בסדר שהוא עוד משחק רק ליד החברים ולא ממש ביחד. רק אתמול התחלתי לדאוג...

מסכימה ולומדת גם,תודה!!אוהבת את השבת
ממש מסכימהאורות המלחמה
גם עם הדברים שלך אני הולכת הרבה...אנונימית בהו"ל

אני חושבת שאולי הפחד מכישלון הוא תוצאה של היחס שלי, בגלל שהוא כזה חכם אני מצפה ממנו ליותר מסתם ילד בן שלוש. נורא קשה לי לאפשר לו מרחב לטעות, מעצבן אותי שהוא עושה דברים טפשיים שמובילים לתוצאות מעצבנות.

ושתדע שבזכותך אני ממש ממש משתפרת בזה, עוצרת את מה שרציתי להגיד לו ורק עוזרת לו לתקן את מה שקרה. ממש בזכותך! למשל הוא הוציא מהארון קופסא עם קקאו והיא נפלה לו ואז מלא קקאו התפזר על הרצפה. פעם הייתי כועסת כי הוא בכלל לא אמור לגעת בזה. אבל עכשיו עצרתי את עצמי וחשבתי בעיניים של ילד קטן, הוא חשב שהוא יצליח והכל יהיה בסדר, הוא לא הצליח כי מוטורית הוא לא מחונן, סתם ילד רגיל בן שלוש שלפעמים מחליקים לו דברים מהידיים, הוא לא יודע שקקאו הוא דבר שמתפזר כמו ענן על כל הסביבה. אז רק אמרתי "אוי, זה נפל, חבל, בוא ננקה את מה שהתלכלך." פעם הייתי כועסת עליו יותר...

וואו איזו תגובה מרגשת!אפונה
ממש מרגש! גם אני רוצה ללמוד מזה..אוהבת את השבת
קודם כל חיבוק גדול❤️❤️❤️בארץ אהבתי

זה באמת מפחיד לחשוש ככה להתפתחות של הילד, ובמיוחד לפני מעבר דירה.


באופן כללי יש טווח מאוד רחב של 'נורמלי', ולכן השוואה מול ילדים אחרים עשויה לבלבל.

אבל הנקודה שמשנה היא האם הוא זקוק לעזרה. כי יש הבדל בין ילד שיודע לשחק אבל לא תמיד רוצה, לבין ילד שרוצה לשחק אבל לא יודע איך.

סה"כ זה נשמע שיש לו הרבה כישורים והרבה יכולות, וזה באמת ברכה גדולה. אבל לפעמים באמת יכולות שכליות גבוהות באות ביחד עם קשיים חברתיים. אבל זו לא 'גזירת גורל'. את אמא שלו, ואת מודעת למקומות שיותר קשה לו בהם, וזה כבר נותן פתח לאפשרות לעזור לו.


בעיני הצעד הראשון זה להתחיל תהליך בהתפתחות הילד. שם תוכלו לקבל אבחון מסודר של כמה אנשי מקצוע שיראו אותו וגם ישמעו את התיאור שלך, ועל פי זה ידעו לכוון למי שיכול לעזור לו לרכוש כלים ומיומנויות חברתיות.

אבל מה הטווח של הנורמלי בגיל שלוש?אנונימית בהו"ל

באמת אני רואה פה ילדים מאוד חברותיים ולא שואפת לשם, אבל מעניין אותי לדעת אם זה תקין שילד בן שלוש יעדיף לשחק עם עצמו או שזה דבר שצריך לעזור לו לצאת משם, מבינה מה אני אומרת?

כאילו זה נשמע תיאור שמצריך אבחון?

אפשר לשאול כמה שאלות?פשוט אני..

אם כן, אז...

 

א. יש לו נטייה לחזרתיות? טקסיות? מוכן ללבוש בגדים רק בסדר מסוים, מסדר את הצעצועים בצורה מסוימת וקבועה, חייב לעשות את אותו הטקס לפני השינה וכיוצ"ב?

 

ב. יש לו בעיה עם ריחות/טעמים? אני לא מדבר על ילד בן 3 שלא אוהב חציל (כמו 99% מהילדים בגילו) אלא אם יש משהו חריג, למשל שהוא לא מוכן לשבת ליד שולחן שבת אם יש על השולחן מאכל עם ריח שהוא לא אוהב.

 

ג. בשיחה עם ההורים או עם אנשים אחרים, יש קושי לקיים דו שיח? 

אני אסביר: ילד שרק מספר ומספר ומספר, בלי לשים לב אם הצד השני בכלל מתעניין - זה לא דו שיח.

ילד שמספר אבל לא מתעניין לשמוע מה לצד השני יש להגיד - זה לא דו שיח.

ילד שעונה על שאלות כשהוא נשאל מפורשות, אבל לא יודע מתי "תורו לדבר" בשיחה רגילה כשהיא לא בסגנון שו"ת - זה לא דו שיח.

 

ד. הוא עקשן מאוד? מתקשה לקבל שינויים?

 

ה. יש לו לפעמים תנועות מוזרות? טיקים? אוכל את החולצה? פותח עיניים? מלקק את השפתיים? מנפנף בידיים?

 

 

אם חלק מהתשובות חיוביות (והכל כמובן ביחס לגילו ולחבריו), הייתי מתחיל תהליך של אבחון.

שאלות טובות, עונה...אנונימית בהו"ל

א. בגדול לא. הוא כן צריך שדברים יהיו לפי הכללים ומאוד קשה לו עם יציאה מהכללים אבל הוא לא נוטה לטקסיות, סדר מסויים וכו' באופן חריג. בגיל שנתיים הוא היה יותר כזה, כיום הוא כן יגיד נניח לא יתן לי ללכת לפני שאמרנו שמע ישראל כי צריך שמע ישראל לפני השינה, או פאזל שהוא תמיד יתחיל מאותו אובייקט למרות שאני מנסה לשכנע אותו לגוון אבל מבחינתו ככה מרכיבים את הפאזל הזה, אבל בהרבה דברים אחרים הוא כן מגלה גמישות.

 

ב. בכלל לא, הוא מוכן לנסות מאכלים חדשים, מתעסק עם מרקמים שונים, לא מחפש גיוון בהגזמה אבל בכלל לא רגיש.

 

ג. תראה, הוא בן שלוש, ברור שהוא יתעניין בעצמו ולא בי, כלומר אני שואלת אותו איך היה לו היום והוא מספר לי ולא שואל אותי בחזרה איך היה לי, בכללי השיח לרוב מרוכז סביבו ופחות התעניינות באחר, אבל בהחלט יש דו שיח, הוא זקוק לתגובה כשהוא מדבר, הוא שומר על תורות, הוא עונה לעניין.

 

ד. כן הוא עקשן, אבל הוא מקבל שינויים אם מספרים לו עליהם, הוא לא חושש משינוי אבל תמיד משתדלים להכין אותו מראש (היום אבא יקח אותך מהגן, מחר ניסע לסבא וסבתא)

 

ה. מחטט באף זה נחשב? לא משהו חריג אחר.

אני אשתדל להיות זהיר בתגובתי...פשוט אני..

השאלות ששאלתי, כמובן, מכוונות לבדוק אפשרות של אוטיזם.


אני לא איש מקצוע בתחום, וגם מי שכן - אבחון אוטיזם קשה פי אלף מאבחון דלקת גרון. מן הסתם זה כלל לא אפשרי על גבי הפורום.


ואחרי שאמרתי את כל זה,

לעניות דעתי,

והיא באמת ענייה כך שאני לא אומר זאת מתוך צניעות,

התשובות שלך מראות שזה לא הכיוון.

נשמע לי כמו בן 3 טיפוסי בהקשר הזה.


לדעתי בכל זאת כדאי לקחת לאבחון, אולי דברים כמו טיפול רגשי או טיפול במשחק/אמנות וכו' יכולים לעזור לו.


כן, הבנתי את זה לכן אמרתי שזה שאלות טובותאנונימית בהו"ל

האמת שבגיל שנתיים הוא היה הרבה יותר מקובע והרבה פחות גמיש, רק שאז עוד לא שאלתי שאלות על הכישורים החברתיים שלו אז אף אחד לא שלח אותו לאבחון...

 

אני לא אומרת שאין מצב שהוא איפה שהוא על הרצף, אבל בוודאי בתפקוד מאוד גבוה ונראה לי שזה לא הכיוון כרגע

לא הייתי לוקחת לטיפול בגיל כזהאורות המלחמה
ילדים בגיל 3 הרבה פעמים יותר סגורים וביישנים, ומהניסיון שלח זה עובר 
זאת אני הפותחת, במחשבה שניה אולי יש טקסיות וקבעוןאנונימית בהו"ל

אני הולכת עם התובנות מהשרשור כמה ימים, ופתאום שמתי לב שכן יש לו עדיין המון המון דברים שהוא נתקע עליהם. קטנטנים כאלה. 

למשל אחרי שהוא מוריד מים בשירותים הוא חייב לגעת בבורג הקטן הזה של הצינור של הניאגרה. לא יודעת מה הוא חושב אבל זה קבוע, כל פעם, מוריד מים, מסובב בכאילו את הברז הזה ואז ממשיך הלאה.

או למשל, לפעמים כשהוא בונה משהו במגנטים וזה מתפרק אז הוא ממש מנסה להחזיר את זה בדיוק באותו סדר ואותם צבעים כמו שזה היה, אבל זה בלתי אפשרי כי הוא בנה בסדר רנדומלי בהתחלה, אז מביא המון תסכול, ממש קשה לו שהתיקון יהיה שונה מהמקור.

או למשל קבוע בבוקר כשהוא אוכל עוגיה, הוא יושב באותו מקום בבית ושואל אותי "מה מברכים על עוגיה?" עכשיו, זה כל בוקר, הוא כבר יודע, אבל אם אני מחזירה את השאלה אליו הוא מתעצבן וגם אם אני עונה לא בדיוק בניסוח שהוא רצה הוא מתעצבן. וזה בכללי מלא פעמים, הוא שואל משהו, אני אומרת "טוב" הוא מתעקש "תאמרי נכון! אל תאמרי טוב, תאמרי נכון!"

 

חשבתי שכל הדברים האלה זה עניין של גיל, אבל אולי כבר לא? בכללי הוא צריך שהכללים יהיו עקביים, תגובות מאוד עקביות, סדר יום עקבי. אולי יותר מילדים אחרים בגילו, קצת קשה לי להשוות...

אין שמחה כהתרת הספקותפשוט אני..

ורק אבחון איכותי יעזור לך להתיר את הספקות. לצערי הפורום הוא לא המקום לכך...

 

 

אם את רוצה שמות של מאבחנים מעולים (באבחון פרטי שעלותו בערך 8,000 ש"ח) - אשמח לתת בפרטי.

 

 

אולי... אני לא רואה את האבחון כהתרת ספקותאנונימית בהו"ל

זאת אומרת, יש לילד שלי איזה שהוא קושי. האם לתת לקושי הזה שם זה דבר משמח? אולי, ואולי לא.

יש כיום אבחון יתר מטורף וגם באמת הספקטרום מאוד רחב אז סיכוי סביר שהוא יוכל לקבל אבחון של ASD ואז? הוא יקבל זכאות להרבה תמיכה, יופי. חוץ מזה? נקבל כלים לעזור לו? אז גם בלי אבחון אני יכולה לקבל כלים לעזור לו.

 

בקיצור לא כרגע, בטח שלא אקח אותו לאבחון פרטי, בטח שלא בכזה סכום (למרות שאם הוא יקבל אבחנה של אוטיסט אז נקבל קצבה חודשית יפה שדי מהר תכסה את הסכום הזה. ציני כמובן...)

האמת עדיין לא נשמע לי חריגאוהבת את השבתאחרונה

אבל אני לא גאונה או חכמה גדולה


בכל מקרה

ניסית לדבר איתו על זה בנחת , בזמן רגוע?


לשאול אותו  למשל מה זה הבורג הזה? בזמן אחר.. לא אחרי שהוא מוריד ונוגע,

שלא ירגיש האשמה..


או למשל לשאול אחרי צהריים

לעשות משחק ברכות

שהוא אומר מאכל ואת עונה ברכה

ואז הפוך

ואז לשאול מה הברכה על עוגיה

רגע זוכר ששאלת אותי בבוקר

שאלת כי בדיוק שכחת או שהיה חשוב לך שאגיד?

לדבר על זה.. מכל מיני כיוונים ....


בכל מקרה, בנחת ברוגע

אם תשדרי לו שחרור ואמונה הרבה מאוד דברים יסתדרו וישתפרו לא משנה מה ההגדרה של המצב...


בהצלחה לכולנו❤️

אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

כמעט כאילו כתבת אותי.

אנחנו התחלנו עכשיו תהליך של אבחון בהתפתחות הילד .

ואני עדיין בתהיה האם זה יעשה לילד טוב לקבל איזו כותרת, אבל הכי רוצה לעזור לו עם כלים

וואו בהצלחה גם לכם!אנונימית בהו"ל
יש מושג שנקראאישהואימא

ילד רגיש מאד

יש גם קבוצה סגורה בפייסבוק של הורים לילדים כאלה וזה ממש עוזר.

אלו ילדים שהחושים והרגישות שלהן גבוהה והעולם הרבה פעמים מציף אותם, מעייף אותם וקצת גם מאיים. הרבה פעמים הם ילדים מאד מאד חכמים וקולטים הכל וזה גורם להם להצפה. לכן הם מעדיפים שקט, ולא עומס וכו'.

נשמע מהתיאורים תואם את הילד שלך...

היום יש המון הדרכות לגבי ילדים כאלו והם ילדים שאם אתה מודע למאפיינים ומה עוזר , זה ממש מקל.   הם ילדים מדהימים שגודלים להיות אנשים מדהימים

מעניין, אני אבדוק את הכיווןאנונימית בהו"ל

הרגישות החושית שלו נראה לי בסדר, גם לא רגיש במיוחד לרעש, אורות וכו'...

גם אם זה רגישות של מידע ולא של חושים זה יכול להיות הכיוון?

לדעתי כן...אישהואימא

הבן שלי רגיש(ובדיעבד גם אני) רוב הרגישות שלנו היא מבחינה רגשית. אולי קצת שמיעתית אבל לא מעבר לזה.

כשהבנתי את זה על הבן שלי, התחלתי לנסות להתנהל איתו כמה שאפשר שייקל עליו - אני מתווכת לו כל הזמן מה עומד לקרות ומה צפוי לו, מנסה להוריד ממנו עומסים לא נדרשים(לדוגמה לא מביאה אותו למקומות הומים או לאירועים אלא אם כן זה ממש חייב), מביאה אותו מוקדם בבוקר לגן שעדיין הגן לא מלא והצוות יכול לתת לו יחס אישי ועדיין שקט בגן, משתדלת לאסוף אותו כמה שיותר מוקדם מהגן. מדברת איתו הרבה על רגשות ומשקפת לו אותם.

היה לי איתו רגע לפני כמה ימים שנקלענו בלי כוונה להמוני אדם(כמו הפגנה) ופתאום הוא התחיל להתחרפן- לרוץ לי ולהיעלם בין האנשים. תפסתי אותו ביד ונזפתי בו- מה קרה לך? והוא ענה לי תשובה מתוקה- אמא הבלאגן הזה בילבל אותי והתחלתי להתבלבל ולעשות שטויות..

הייתי מנסה להכיר כמה ילדיםפליונקה

מגן שהוא יהיה שנה הבאה ולהזמין לשחק או להיפגש בגינה.

לגבי גן שפה. ילד שלך צריך ללמוד לתקשר עם בני גילו . בגן שפה לא יהיה לו עם מי. יהיו שם שבעה ילדים שהרב בכלל לא יודעים לדבר. וכתוצאה מכך הם מתנהגים כמו בני שנה , צועקים, לוקחים דברים , בוכים בקולי קולות. בגן רגיל של שלושים ילדים יותר רגוע משם .

יש גני שפה בכל מיני רמות, לא כולם כמו שתיארתבארץ אהבתי

אבל אני מסכימה עם זה שלפעמים גן שפה לא יהיה מענה מתאים לילד מפותח שפתית שצריך עזרה דווקא עם מיומנויות חברתיות.

בכל מקרה כדאי לעבור אבחון בהתפתחות הילד, רק אחרי שמדייקים את הקושי אפשר למצוא את הדרך המתאימה לעזור לילד.

רעיון טוב!אנונימית בהו"ל

כשנקבל שיבוץ לגן אני אנסה לאתר כמה ילדים להכיר לו לפני כן.

לגבי גן שפה, אני מכירה שיש 12 ילדים ורובם כן מדברים, אבל לרוב יש קשיי למידה והפערים ממנו יהיו גדולים, אני גם מכירה שיש ריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת שהוא לא צריך ולעומת זאת טיפול רגשי לרוב חסר.

לא חושבת שגן שפה הכתובתטוביאלה
אין בו מענה רגשי ושאר המענים שקיימים לא רלוונטיים לא. אין גם סיכוי שיכניסו אותו לגן שפה, צריך לעבור וועדה והוא לא תואם לקריטריון של גן שפה.


הייתי םונה להתםתחות הילד לבקשת אבחון ולרופא ילדים לבקשת הפנייה למענה רגשי הולם בסבסוד הקופה 

קטונתי אבל אשמח להגיד משהו אחדאוהבת את השבת

שלמדתי על בשרי ועדיין לומדת שוב ושוב ושוב

לא לדאוג לילדים!! ברמה של טלטלה נפשית ובכי...


חשוב לחשוב עליהם, כל הזמן,

לחשוב מה יקדם אותם,

מה יעצים אותם

וכו וכו


אבל יש מישהו מלמעלה שמכוון הכל

ברא להם כוחות להתמודד

ברא לך כוחות להתמודד

הכל יהיה בסדר!


הבן שלי יכול להתנהג ככה עדיין בסיטואציית המוניות

בקבוצות קטנות הוא דווקא הרבה פעמים נהנה

אבל כשהמוני הוא מתכווץ ממש

ומכירה עוד בנים כאלה...

הכל בסדר!!!!


תסמכי עליו

תהני ממנו

אל תחשבי בכלל שהיתרונות שלו בעייתיים,

בכלל לא...

הם מבורכים

הם מתנות שמיים

שהוא עוד בעזרתו ית

יעשה איתם עוד הרבה דברים טובים!!!


לעזור לו, לחשוב עליו שוב ושוב ושוב- לגמרי! כל הזמן!! חובתנו ...

לחרוד לו- חבל, מבבזז לך אנרגיות וגם חס וחלילה עלול לשדר לו בתת קרקע שהוא לא יכול, שהוא בעצמו צריך לדאוג מהעתיד....


בהצלחה יקרה❤️❤️


ודבר אחרון,

קרה לי הרבה פעמים שמי שהייתי בטוחה שיסתדר בסוף היה צריך עזרה והעצמה,

אז אני מנסה לחשוב על כל אחד כיחידה

(רוב הזמן לא מצליחה... אבל בשאיפה)

תודה על הדברים, חשוב לזכור אנונימית בהו"ל
תודה על זהאחת כמוני
היה לי חשוב ממש לקרוא
שמחה לשמוע , דברים שלמדתי מאחרים...אוהבת את השבת

פה בפורום חלק

ומבעלי חלק

ומהסביבה עוד חלק...

כתבת יפה מאודאמאשוני
מתחברת ממש.
תודה!אוהבת את השבת

אני קוראת את התגובות החכמות שלך בשקיקה

אז זו ממש מחמאה לשמועי את זה ממך☺️

עכשיו דפקה פה בדלת חברה שלואנונימית בהו"ל

חמודים כאלה, פיצים, היא באה בלי אמא שלה, פשוט דפקה ובאה לשחק (בת ארבע)...

הוא משחק איתה, כאילו סוג של, הם הוציאו כלי מטבח ובובות וכל אחד מהם מבשל משהו אחר. אבל הם מדברים תוך כדי, קצת מתווכחים, הוא מראה לה דברים בבית שלנו, עונה לשאלות שלה...

כל אחד מהם מביא לי לטעום ממה שהוא מבשל, אבל לא אחד לשני משום מה...

אני יכולה להפסיק לחשוש, נכון? זה נחשב משחק משותף? בעיקר הויכוחים שלהם מראים לי שיש פה משהו ביחד, שהוא אומר לה "לא XXX, זה ביצים!" זה מראה שהוא מתעניין במשחק שלה, לא?

לי זה נשמע ממש בסדרדיאן ד.

בכל מקרה השלב של משחק משותף מתפתח פחות או יותר בגיל הזה.

אני גם שאלתי על הבן שלי בן שנתיים וחצי שבמעון היה תמיד משחק עם עצמו ופחות עם הילדים.

בבית באחד על אחד כן היו משחקים כביכול ביחד אבל בפועל באותו משחק שיחקו כל אחד עם עצמו.

ואמרו לי שזה מיומנות שנרכשת בגילאים האלו וזה עדיין תקין.

 

לדעתי תשארי עם עיניים פקוחות ובעיקר תחכי לשנה הבאה.

הגננת רואה הרבה ילדים באותו חתך גיל ויש לה יותר יכולת להשוות.

 

זה מה שרציתי לשמוע, מתי השלב הזה אמור להתפתחאנונימית בהו"ל

איזה כיף שאת עונה! אני שמחה שזה עדיין תקין בגיל הזה

וברוך ה' גם המשחק שלהם בצהריים קצת הרגיע אותי, יהיה בסדר, איזה כיף שהחמודה הזאת החליטה לנחות אצלינו היום בצהריים (לא בכל יום אני כל כך מתלהבת מילדים של שכנים שמזמינים את עצמם אלינו בלי תיאום והזמנה)

נשמע תקין לגמריאורות המלחמה
בטח!! איזה כיף שיש שלו חברה שמגיעה אליואוהבת את השבת

והם מרגישים נוח אחד עם השני!!

זה ככ ככ לא מובן מאליו...

כמו שאמרו, נשמע אופייני לילד מחונןאורות המלחמה
גם הבן שלי ככה... סיוט ללכת איתו להפנינגים. אבל בשאר הדברים הוא ממש נפתח, הוא עכשיו בן שש והרבה יותר חברותי. תני לזה זמן
תודה!אנונימית בהו"ל

נרגעתי

 

אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

מבאס על ההרגשה!אראחרונה

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגולאחרונה
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
❤❤אנונימית בהו"לאחרונה
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה

אולי יעניין אותך