שזה הרבה יותר עמוק וכנראה לאורך זמן.

איך התקשורת בשוטף? איך היה בעבר?

הרגשת המיאוס קשה וכואבת השאלה מה הנקודה שאת יכולה לומר לעצמך שהיא שורש הבעיה ומשם להתקדם.

לו לא מפריע הוויכוחים האלה שיש בינכם?

אה, ומזל טוב, על הלידה ועל החתונה

באמת חושבת ולא מוצאת את שורש הבעיה.. הכל זה בעיות! אני חודש תקועה בבית עם התינוק והוא מתלונן על זה שהוא עושה הכל בבית כי הוא מארגן ולוקח ומחזיר את הילדים מהגן ושוטף כלים פעם באף פעם.. אני צריכה לקום ולסדר את הבית ולמהר שתהיה ארוחת צהריים עד 1 בצהריים.. אין לי זמן לעצמי אפילו.. ואז הוא חוזר לכולל ב2 עד 5 ואני נשארת עם כולם בבית.. ואם אני נרדמת הוא עוקץ ואומר שאני לא יושבת עם הילדים בכלל..

דוגמא.. שלשום לא היתי בבית והוא נשאר לשמור על שלושת הילדים (בפעם הראשונה) וביקשתי ממנו לקחת ולהחזיר את הילדה מהחוג.. הוא עונה לי אני לא יכול התינוק בוכה אני לא לוקח אותה.. כשחזרתי הוא והתינוק בכלל ישנו...

עכשיו הוא מגיע הביתה ואמר לי אני נוסע ללמוד בירושלים היום תחזירי את הילדים מהגן.. אמרתי לו ממש לא, חם בחוץ והתינוק יעשה לי בעיות והוא פשוט התעצבן והלך לכולל..

אתמול בחתונה בגלל שהיא היתה מעורבת הוא היה עם פרצוף 9 באב עד שהלך.. בתמונות, לדודים שלי, אלי כמובן, לכולם...

כל מיני דברים שפשוט גורמים לי להגיד דייי

אבל כל זה התחיל בלידה ובחודש האחרון?

איך היה קודם?

איך התקשורת בינכם? הוא מבין מה קשה לך?

יש לכם זמן שאתם לבד ביחד?

הוא שותף לעבודות וניהול הבית?

אם הקשר לא משהו אז זה משפיע על הרצון במגע.

אני מציעה לא לדחות את הטבילה אבל כן לשתף אותו במצב ובהרגשה.

אם הוא חושב שהכל טוב ולא מבין את הקשר בין הויכוחים לטבילה אז תסבירי לו, אין לו דרך לנחש.

המציאות החדשה של תינוק חדש נוסף בבית קשה לו. אולי לא יודע איך להתמודד עם התוספת המשמחת.

כמו ש @פה לקצת כתבה, הוא חייב לשמוע ממך שקשה לך ככה. אין ספק שהמצב הזה גורם לך להתרחק ולחשוב אם לטבול או לא, אבל לא בטוח שלא לטבול זה הפיתרון. 

ומאד מובן למה מרתיע אותך לטבול עכשיו

אני מקצרת ממש רק רציתי לכתוב לך את זה שניה מקווה שיהיה מובן

יש משהו בלסיים עם ההרחקות שיכול לקרב, מצד שני את לא רוצה לעשות כמובן משהו,שלא מתאים לך

לדעתי

לא לדחות טבילה

כן לתאם ציפיות. שלא יהיה לו ציפיות לא תואמות ואז זה יכול להיות פגיעה שקשה לגשר עליה בדיבור תוך כדי האירוע (אני לאמיודעת כמה הוא מודע וכמה לא למה שאת מרגישה)

חס וחלילה לא כאיום, ולא כעונש, ולא כאולטימטום, פשוט לשקף את המצב שלך שאת מרגישה ריחוק/מה שאת מרגישה, ואת צריכה זמן/לדבר/מה שאת צריכה

ולזכור שלחיבוק יש הרבה כוח טוב שמרפא ממש את הנפש, תני לזה לפעול גם עליכם,  אפשר להנות מהיתרונות של המגע שלב שלב בקצב המתאים

שכשלא משתפים, זה הרבה פעמים רק נהיה יותר גרוע (כי הבעל מרגיש את זה) וזה יכול ללכת ולהתדרדר כי "לא מדברים על זה".

, לכן ברוב המקרים אין מנוס מתקשורת פתוחה ובדיקה איך אפשר לגשר על הפערים ולהתקדם לפיתרון...

יש משמעות ליום הזה בלי קשר לקשר האינטימי בינכם.

חשוב שתהי מסוגלת להגיד לו שאומנם אתם מותרים אבל פחות בא לך להתקרב היום, ושגם הלכתית אסור לך כי את פגועה ממנו...

זה מאוד מאוד מובן, גם הורמונאלית וגם רגשית,

קורה לפעמים שאין חשק.

אבל כדאי שלא תתרגלי ל"פיתרון" כזה.

היום זה יום הטבילה שלך, זה כמו סוג של יום הולדת, יש לך עת רצון.

לכי תסירי מעצמך את כל הסיגים ותחושות הרעות, תנקי את האנרגיה שלך.

ותזכרי, זה שאתם מותרים זה לא אומר שמותר שהוא יגע בך בניגוד לרצונך.

תהי ברורה, תסבירי לו שהתלבטת והחלטת לעשות את זה בגלל שאת מצווה. אבל מצד שני, יש דברים לפתור לפני כן.

לא לפחד מהעלבונות שלו, זה שלו.

חשוב שלא תרצי אותו רק בגלל הפחד מהתגובות שלו.

זה בסדר ומותר להעלב ולריב.

תנסי לעשות את זה חכם ונכון.

תינוק קטן שדורש המון כוחות, המון עומס על שניכם. והורמונים. ושינוי כל הסדר שהיה עד כה.

אז הכי כדאי לקחת נשימה, להבין שיש קושי אמיתי, לנסות להתמקד במה שיותר חושב ונותן כוח, להוריד סטנדרטים במחויבויות החוצה/מטלות בית, לקחת עזרה במה שאפשר. ולהבין שבע"ה לאט לאט המציאות תהיה קלה יותר ובע"ה האהבה תתגלה יותר...

ובכל מקרה, אולי אפשר לנסות לקחת שעתיים לשבת במקום שקט/מסעדה ולנסות לדבר על הטוב, האהבה ולשתף במה שמפריע? זה בעצמו יכול לתת כח לשניכם להתמודד עם כל האתגרים...

מזל טוב!

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת