אם תעשי הפסקה של שנה שנתיים עדיין יכולה ללדת בכיף עוד 2 לפחות. כמובן שום דבר לא בידיים שלנו

אל תזלזי בתחושות שלך

לגדל ילדים זה לא קל

וצריך הרבה כוחות וסבלנות

ולגבי השאלה האחרונה

לא ולא

תמיד כשמנעתי נכנסתי להריון על החודש הראשון

מה זה אומר?

באמת זה לא אומר כלום.

יש מצווה להביא ילדים לעולם

אבל לא כתוב להביא בלי סוף ובלי כוחות..

לפיה היא מחליטה מתי למנוע ומתי לא.

הנוסחה היא n+1

N זה מס הילדים הנוכחי (והוא יכול להיות גם 0)

+1 זה הילד העתידי

מס היחדים הרצוי לא חלק מהמשוואה!

כל פעם דנים רק ב+1

האם *עכשיו* את רוצה עוד ילד או לא?

כי לפעמים, במיוחד בגילאים המבוגרים, מספר הילדים הרצוי כן כדאי שייכנס למשוואה, לפחות ברמה מסויימת.

נניח מישהי התחתנה בגיל 35 (כמובן שאני לא מדברת על הפותחת) ויש לה חלום חזק למשפחה גדולה.

אם היא תחיה בתודעה של N+1 הגיוני שיהיה לה קשה, כי לידה וגידול ילדים, במיוחד בגיל מאוחר זה לא קל.

אבל אם היא תסתכל על עצמה עוד 10 שניםוקל וחומר עוד 20 ו30 שנה, ותראה שלמרות הקושי הגדול שהיה בהתחלה 

היא הצליחה ללדת 5-6 ילדים זה יכול לתת הרבה כח גם לזמן הנוכחי, הקשוח.

לעומת אם היא תחיה בתודעה מצומצמת של הכאן והעכשיוותלד 1-2 ילדים ותחיה רוב חייה עם תחושת פספוס והחמצה.

זה רק מקרה לדוגמא, ולפעמים הצעד הנכון הוא כן לחשוב יותר מצומצם, אבל נראה לי שבעומק לא צריך לפחד מדרך ארוכה באופן כללי אלא לבדוק אם היא מתאימה לסיטואציה

עכשיו!

לילד לא יעזור שבעוד 10 שנים תהיה לו משפחה רחבה ואחים.

הוא צריך בינקות הורים דיש להם כוחות לגדל אותו ורצון בקיומו

שלא נדבר על המשקעים הפסיכולוגים של ילדות  מורכבת

ושלא נדבר על הסטטיסטיקה לדיכאון במקרה כזה...

(וכותבת התחתנה אחרי גיל 30 וויתרה על משפחה מרובת ילדים כשהבינה מה מצבת הכוחות העכשווית...

אבל אם יש מישהי שהחלום הרחוק נותן לה אמביציה וכוחות לכאן ועכשיו- זה סיפור אחר)

יש כל מיני דרגות של רצון

יש כל מיני מצבים של כוחות

באופן כללי בחיים יש חלומות, ולא תמיד קל לשגשים אותם

לפעמים תוך כדי יהיה קשה, מאתגר, מתיש

ואז צריך לחשוב, האם החלום נשאר והאם באת יש בי כוחות בשביל זה

ואם החלום נשאר והכוחות קיימים למרות האתגר, אז צריך לדעת שאולי יהיה מאתגר אבל זה שווה את זה.

מישהי שרוצה ללמוד רפואה תצטרך לפעמים להשקיע בלהתקבל, וזה יכול להיות סיוט, אבל אם היא מסוגלת לזה וזה החלום שלה אז זה שווה את זה.

ויהיו גם כאלו שיבינו שזה לא מספיק חשוב להם/ או לא במסוגלות שלהם ויוותרו וזה בסדר גמור, הם ימצאו חלומות אחרים

וגם אח''כ הלימודים מאתגרים בטירוף. ובכל זאת מי שרוצה את זה זה שווה לו את זה.

מישהו שרוצה להתקבל לסיירת יצטרך לעבור ימי גיבוש מאתגרים מאוד שיסחטו אותו

ולא בכל רגע הוא ירגיש את הרצון

ובאמת יהיו כאלו שיגלו שזה לא מתאים להם, אבל יהיו גם כאלו שימצאו את הכוחות ויצליחו לעבור את זה,

גם הילודה

יש חלומות ויש מציאות, צריך להיות קשובים למציאות אבל גם לדעת שזה שלפעמים שווה להתמודד עם תקופה מאתגרת מאוד, כל אחת והיכולות והחלומות שלה, אין פה משהו שצריך וברור שהילדים הקודמים קודמים לכל חלום על עוד, אבל כן להכניס את הרצונות לטווח הארוך לשיקולים

סיירת ורפואה זה דוגמאות קצה

אבל כולנו נתקלים בזה כל החיים סביב מלא דברים

בכל לימודים בדרכ יש נקודת שבירה מאתגרת ואין רצון,

לפעמים בשביל לעבוד בעבודה מסוימת צריך להתנסות תקופה בתחומים שפחות מעניינים

יש לנו מלא חלומות גדולים וקטנים, חלק קלים להדשמה וחלק קשים, והכי מאתגר שתוך כדי הנסיון להגשים לא מרגישים פתאום את הרצון מרוב הקושי וצריך לדעת מתי להרפות, אבל צריך לדעת גם מתי לדחוף ולהתעקש

שמעתי פעם שכדאי להביא את רוב הילדים שרוצים עד גיל 30, חלק מהילדים עד גיל 40 ומעל גיל 40 לא להביא בכלל כי הסיכונים גבוהים הרבה יותר...

אני מאמינה בזה מאוד

אין מה לעשות. כשצעירים יש יותר כוח גם אם קשה מאוד בגיל הזה

אם את מרגישה צורך לנוח, כנראה שזה באמת נצרך.

יכולה לומר לך על עצמי שכשהיו לנו שבעה ילדים הרגשתי שאני יכולה להיות קצת "רגועה", כי כבר קיימתי את הרצון שלי למשפחה ברוכה (אף שכמובן אפשר להוסיף עוד). ילדתי את השביעית שלי (שהייתה הלידה השישית) בגיל 33, ועכשיו בע"ה אני עומדת ללדת את התשיעי בגיל 38... (עם הפסקות די גדולות בין לבין)

אז את בהחלט יכולה להיות ברוגע ולהקשיב לגוף שלך ❤️

לגבי התחושה שה' "כעס" עלייך - אנחנו לא עושים חשבונות שמים לשום כיוון. הוא נתן בידינו את היכולת להוליד ונתן בידינו גם את אמצעי המניעה, ואמנם הוא זה שמנהל הכול מלמעלה, אבל הוא רוצה שלהחלטות הארציות נגיע בעצמנו. וזהו, זה מה שיש לנו, כי אנחנו לא יודעים מה באמת הוא חושב... ואולי הגוף שלך מספר לך מה הוא חושב...

קודם כל יש לך תינוק בן חודש, ברור שבא לך לנח

לא צריך להחליט עכשיו שנתיים- שלוש קדימה

הגיוני לשים התקן גם אם בסוף תוציאו אותו עוד שנה...

וה' לא כעס עליך על זה שמנעת, לפעמים נכנסים להריון מהר ולפעמים לא, זה לא קשור.

המחשבות שלי בעניין:

(אני יותר צעירה ועם פחות ילדים)

לי יש מספר ילדים מסוים שהוע המינימום מבחינתי, כלומר חולמת על יותר, אבל אם יהיו פחות יהיה לי מבאס.

אז הראש שלי שזה הרצון שלי ולכן אני עושה את ההשתדלות לא לקחת הפסקות משמעותיות לפני שאני אגיע אליו

תוך כדי אני מנסה להיות קשובה למציאות

קודם כל מבחינתי מניעה של שנה זה חובה, בשביל הבריאות שלי, אני בכלל לא מסתכלת על זה כהפסקה אלא כצורך (הגיוני שכל אחת תגדיר פרק זמן אחר, זה מה שאני זקוקה לו)

אחרי אחת הלידות הרגשתי שהזוגיות צריכה השקעה ומנעתי ליותר זמן

אם אני ארגיש בעתיד שהילדים/ הזוגיות צריכים הפסקה ארוכה אז אני אמנע ליותר זמן

גם להיות במודעות האם זה באמת החלום שלי או לא. בנתיים זה לא משתנה אבל אם יום אחד אני ארגיש אחרת זה בסדר.

מצד שני אני גם לא מחכה דווקא לרצון מטורף לילד הבא, אני מרגישה את הרצון למשפחה וילדים, לפעמים העמוס של החיים מאתגר את זה אבל שווה לי כרגע הקושי הזמני בשביל הטווח הרחוק.

שיקולים נגיד של קריירה כרגע לא נכנסים לי למערך השיקולים בכלל.

הרצון לנח תמיד קיים, אני שואלת את עצמי תמיד האם זה רצון או צורך. אם זה צורך אז אין שאלה, אם זה רצון אז השאלה איפה זה עומד מול הרצון למשפחה שאני חולמת עליה

אני לא יודעת מה יקרה אחרי שאעבור את מספר הילדים שאמרתי לעצמי שהוא המינימום (בעזרת ה')

אולי ארגיש חזק את הרצון לעוד, אולי ארגיש דברים אחרים

אני פתוחה למציאות, אבל כרגע הרצון הזה גורם לי להשקיע בזה, עם הקשבה לעצמי, לילדים ולזוגיות, אבל גם עם וויתורים על דברים אחרים בשביל הרצון הזה

לך יש 7 ילדים, זה המון! אבל את גם רוצה עוד.

כמה רוצה? ואם לא?

גיל 38 (עוד 3 שנים) זה ממש גיל שאפשר ללדת בו 2 ילדים וגם ממש לא.

להחליט למנוע ל3 שנים זה להחליט שאת לא משקיעה בזה המון כוחות. החלטה סופר הגיונית אבל החלטה.

את רוצה לנח או זקוקה לנח?

מה עם המשפחה, הילדים האחרים? הזוגיות?

מלא שאלות ואפשרויות

דרך אגב ברור שעכשיו את זקוקה לנח, יש לך תינוק

לכן הגיוננ בכל מקרה למנוע לשנה

ועוד שנה להרגיש איפה את עומדת

אם את עדין מרגישה את הרצון לנח, איפה הרצון לעוד ילדים עומד

אבל אין לי תשובות ברורות,

הזוגיות שלי טובה ב"ה ,בעל תומך..

כוחות פיזים גם סבירים..

מרגישה אבל

מצפון,

מצפון

מצפון

בלי סוף.

הגדולים צריכים לעזור המון,

אמא גרועה

לא יהיה לי כח לצאת איתם בחופש לטיולים!

אמא גרועה

ילדות עשוקה

והקטנים

אין לי כרגע סהלנות בכללל

לדוג בן השנתיים וחצי.

מאוד מאוד בוכה מאז הלידה,

לא מדבר הרבה ,לא מצליח להסביר את עצמו...

וכל דבר זה בכי מטורף של תסכול שלו !!

מאוד אוהב את התינוק

וגם מרביץ לו...

וכאילו הכל אשמה הלידה

אז זה משהו לא טוב

שכדאי שידחה ...

מבולבלת מאוד

כרגע ברור לגמרי שלא מתאים היריון חדש (אם בכלל יש סיכוי כזה).

לדעתי צריך לחכות לפחות עוד חצי שנה לפני שחושבים על זה שוב...

אצלי למשל גם העניין של תקופת ההיריון עצמו היא שיקול, כי ההיריונות האחרונים שלי קשים יותר וחלשים יותר, ובאמת זה מערער קצת את המשפחה ואת הילדים... (והיריון הוא תקופה ארוכה יותר מהתקופה של אחרי לידה...)

בקיצור, יש פה מכלול שיקולים שרק את, על סמך הניסיון שלך, יכולה לדעת אותם ולהחליט לפיהם. שיהיו החלטות טובות! ❤️

אני לא יודעת מי מרגישה אמא טובה חודש אחרי לידה.

השאלה אם זה המצב עכשיו, או זה המצב התמידי

(לילדים אין ילדת עשוקה בגלל שאמא שלהם בחופש אחרי הילדה צריכה הרבה עזרה ולא לוקחת לטיולים, הם יסתדרו

אבל אם לאורך כל החיים שלהם זה המצב זה כבר סיפור אחר

בכל אופן הגיוני להחליט שעכשיו את זקוקה לשנה הפסקה, לשים התקן ועוד שנה כשקצת תכנסו לשגרה לשאול את עצמך את השאלות האלו

בעיני שווה לשים התקן גם רק לשנה

הדברים שהעלית פה ממש מובנים לי,

גם לי יש את המחשבות האלו שעולות..

אמנם אני בהריון כרגע, וכשאלד בעזרת ה' אהיה בת 35,

אבל יש את המחשבה האם למנוע אחכ?

מרחיקה את המחשבה ואומרת קודם כל נעבור את הלידה בעזרת ה' ואז נראה מה יהיה... וכן, השעון מתקתק, ויש רצון לעוד אבל אומרת תמיד מה שה' נותן ומסדר זה מה שיהיה..

אחכ אחיה עם זה.. כלומר, עושה את ההשתדלות מבחינתי, מה שיכולה בכוחותיי באותה העת, ויש למעלה את ה'שמסדר לנו מה הכי נכון ומתאים בכל רגע

ענקית.

אז מה עכשיו לקחת הפסקה זה לעצור את החלום....

מצד שני לפניי טבילה או אחריי אני צריכה לקבל החלטה..

איך מחליטים ?

ההנקה מונעת לי בדכ לפחות שנה עד שנכנסת להריון

חדש.לסמוך על זה?

כאילו החלטה קשה ככ

למה שאכתוב.

אני כל הזמן רציתי 5-6 ילדים לפחות, ככה "סיכמתי" עם בעלי, כאילו מי אנחנו

באמת ב"ה התחתנו צעירים והבאנו ילדים ראשונים וזה התאים לתוכנית. אחרי הילד השני היה לי קשה נפשית ולא יכולתי לשמוע על עוד הריון או טיפול בילד(גם ההריונות מאוד מאתגרים)

ואפילו לא רציתי לשאול רב כדי לא להרגיש מחויבת להביא כשאני לא מוכנה נפשית.

אז הבשלות הגיעה אחרי כמה שנים, להמשיך עם הסבב..

אבל חווינו לידה שקטה  ואז הפלה, ואז צריך לתת לגוף לעכל את הטראומה (וגם לנפש) אז חיכינו עוד שנתיים כדי לנסות שוב.. והגיל כבר לא לטובתי בכלל

מפה לשם, היתה בי חרטה גדולה שלא הבאתי את ה6 , עם כל הקושי, ורק אז לקחת הפסקה.

לנצל את הגיל הצעיר ולנצל שהגוף יודע לחוות הריון ולידה תקינים, ואולי הייתי יותר תמימה ופחות חרדתית אז הכל הסתדר, ה' יודע..

ובאמת מאז, אני תמיד מציבה מראה לקרובים שלי.

שמאוד מפתה לקחת הפסקה, אבל אם יש להם חלום לx ילדים אז שינוחו אחרי החלום..

אני כמובן לא מדברת ספציפית אליך, כי ב"ה יש לך 7 ,

אבל מדברת על נשים שכרגע נמצאות במצב שאני הייתי, עם 2 ילדים וחושבות על עוד אבל רוצות הפסקה.

ואין לדעת מה יהיה ומה ישתנה בגוף בשנים האלה..

במקרה שלך שעדיין יש לך חלום ליותר, 

אולי כדאי למנוע לתקופה קצרה שיהיה לך זמן מנוחה אבל לא תקופה ארוכה ומחייבת כמו התקן..

וגם תמיד תהיה לך את האופציה לחשוב שוב אם זה הזמן או לא (תמיד שקופסת המניעה תסתיים או משהו..)

באמת יכול מאוד להיות שזה היה קורה גם אז

אבל לצערי האשמה היא בלתי נמנעת.

שתכננו תוכניות כאילו זה לפי מבוקשך, שמנעתי מצווה כל כך חשובה כשיש כאלה שחולמים לילד אחד

שאפילו לא רציתי לשאול רב!

לא יודעת  . הרגיש לי שהייתי יותר מדי הורמונלית, טראומתית ולקחתי החלטה ילדותית

מצד בעלי הוא רצה שלישי הרבה לפני הבשלות שלי, אבל בפועל אני עם הילדים והוא עבד מהבוקר עד הערב אז לא ממש יכולתי להתייחס לרצון שלו כי לא היתה לי עזרה בכלל, תמיד חיפשתי תירוץ למנוע עוד

מחילה על הפריקה, אבל אין ספק שהחוויות האלה הזיזו לי משהו במוח

את ''מנעת מצווה כ''כ חשובה ותוך כדי זה קיימת מצווה מאוד חשובה, ''וחי בהם'' ונשמרתם לנפשותכם... אם היית יולדת עוד ועוד בלי לדאוג לעצמך חלילה הבית שלך היה עלול להתפרק, אמא ורעיה בדיכאון, חסרת כוחות נפשיים ופיזיים זה מתכון מעולה לבית מפורק.

אז תצאי מהמצפון הזה שהוא גם שיקרי.

אם הקב''ה היה רוצה שתלדי עוד ועוד הוא היה דואג שלא תהיה לך הפלה ולא לידה שקטה. 

אפשר להוציא אותו מהיום למחר ולהיקלט מייד.

אני מבינה למה את והפותחת מתכוונות,

אבל זו מחשבה מגבילה.

אפשר עכשיו להחליט על התקן ועוד חודשיים להחליט אחרת ואז להוציא אותו, זה לא שאין דרך חזרה עד תום התקופה אליה כיוונו מההתחלה.

זה לא או התקן לכמה שנים או לא למנוע או למנוע לתקופה קצרה יותר עם אמצעי פחות מתאים. (מבחינה הורמונלית או מבחינת אחוזי מניעה)

המחשבה הזו יכולה להקל על ההחלטה לדעתי.

למנוע יותר משנתיים אז הוא ממליץ על התקן

באמת לא חקרתי למה, כנראה בגלל שזו פעולה פולשנית שחבל לעבור אותה בשביל מניעה של כמה חודשים

וגם התקן זו דרך המניעה הכי יקרה (בזמנו עלה לי 300 או 400 שקלים) בעוד שאמצעי מניעה זמניים יותר זולים

זה כבר יוצא מחיר של התקן בערך..

במקרה שלי הרופא דיבר על שנתיים ולא פחות, אבל כנראה התכוון בכללי טווח ארוך 🤷‍♀️

גלולות עולות 40 ש"ח בערך ל3 חודשים לפחות בקופה אצלנו.. ככה שזה יוצא עדיין פחות מ300 ש"ח לשנה וחצי ולפחות לי התקן לפני יןתר מארבע שנים עלה כמעט 500

אבל זה בעיניי לא שיקול משמעותי

הגלולות שלי עולות 200 שח ל3 חודשים (זואלי)

ככה שעדיף התקן

הייתי עם התקן למשך 7 חודשים.

ואז החלטתי שאני רוצה הריון- והוצאתי.

הרופאה לא כעסה עלי ולא אמרה לי דבר. וב"ה נקלטתי תוך כמה חודשים בודדים.

זה אפשרי לגמרי.

אם את עושה את הדבר הנכון לך זה מדוייק לך וזה רצון השם.

ליווי של רב יעזור להוריד את העול מהכתפיים

את מכירה את הגוף שלך אבל לרוב הנקה זה לא בהכרח מונע,

נשמע שעכשיו ההפסקה קריטית ותטעין אותך בכוחות להמשך
אפשר בכיף לשים התקן או כל מניעה אחרת שנראית לך ולא להחליט עד מתי... אפשר עוד שנה לבחון האם כבר מתאים או עוד לא...

ואז זאת לא החלטה כזאת קריטית.....

וה' לא כעס עלייך נשמה,

זה לגמרי רצונו שתנוחי ותתמלאי בכוחות בין לידה ללידה.....

שאת אלופה על השבעה שיש לך, בלי עין הרע תודה לה'

אני עם השני בדרך,

כן גם אני חלמתי על משפחה ענקית

אבל ברגע זה פשוט לא יכולה לחשוב על שום דבר מעבר

את אלופה על היכולת

על הכוחות

הסבלנות

החשק

מדהים!

המון כח בהמשך, בכל החלטה ❤️

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

מדהימה

לא עשיתי, אבל יודעת שהיא מומלצת מאד מאד

עדיפות לאזור המרכז

אבל יכולה גם לנסוע לירושלים בשביל מישהו מאוד מומלץ. תודה!

(הייתה לי המלצה בעקבות ממצא בסקירה) ושתי אצל פרופ' שמחה יגל בהר הצופים, כבר ממש סבבה! קצת אי נעימות ברגע הדקירה אבל חוץ מזה היה ממש בסדר

עין כרם.

זו לא בדיקה נעימה. אח''כ למיטה לנוח ולשתות יומיים ואז לאט לאט. אבל עובר ללא זכר. ולא נורא. גלידה בנסיעה עזרה

תבדקי החזר מסל ההריון (הבעיה עם ללכת פרטי בעין כרם שזה אומר שהכל פרטי, כולל המעבדה וזה יקר. כלומר מעבר לתשלום לרופא המבצע) או לקבוע ליום שהיא שם ולקוות לטוב.

אמרו לי בכללי בבלינסון נגיד ומניחה שבעוד מקומות שרק מומחים מבצעים, אם מרגיע.

מצוינת