אם תעשי הפסקה של שנה שנתיים עדיין יכולה ללדת בכיף עוד 2 לפחות. כמובן שום דבר לא בידיים שלנו

אל תזלזי בתחושות שלך

לגדל ילדים זה לא קל

וצריך הרבה כוחות וסבלנות

ולגבי השאלה האחרונה

לא ולא

תמיד כשמנעתי נכנסתי להריון על החודש הראשון

מה זה אומר?

באמת זה לא אומר כלום.

יש מצווה להביא ילדים לעולם

אבל לא כתוב להביא בלי סוף ובלי כוחות..

לפיה היא מחליטה מתי למנוע ומתי לא.

הנוסחה היא n+1

N זה מס הילדים הנוכחי (והוא יכול להיות גם 0)

+1 זה הילד העתידי

מס היחדים הרצוי לא חלק מהמשוואה!

כל פעם דנים רק ב+1

האם *עכשיו* את רוצה עוד ילד או לא?

כי לפעמים, במיוחד בגילאים המבוגרים, מספר הילדים הרצוי כן כדאי שייכנס למשוואה, לפחות ברמה מסויימת.

נניח מישהי התחתנה בגיל 35 (כמובן שאני לא מדברת על הפותחת) ויש לה חלום חזק למשפחה גדולה.

אם היא תחיה בתודעה של N+1 הגיוני שיהיה לה קשה, כי לידה וגידול ילדים, במיוחד בגיל מאוחר זה לא קל.

אבל אם היא תסתכל על עצמה עוד 10 שניםוקל וחומר עוד 20 ו30 שנה, ותראה שלמרות הקושי הגדול שהיה בהתחלה 

היא הצליחה ללדת 5-6 ילדים זה יכול לתת הרבה כח גם לזמן הנוכחי, הקשוח.

לעומת אם היא תחיה בתודעה מצומצמת של הכאן והעכשיוותלד 1-2 ילדים ותחיה רוב חייה עם תחושת פספוס והחמצה.

זה רק מקרה לדוגמא, ולפעמים הצעד הנכון הוא כן לחשוב יותר מצומצם, אבל נראה לי שבעומק לא צריך לפחד מדרך ארוכה באופן כללי אלא לבדוק אם היא מתאימה לסיטואציה

עכשיו!

לילד לא יעזור שבעוד 10 שנים תהיה לו משפחה רחבה ואחים.

הוא צריך בינקות הורים דיש להם כוחות לגדל אותו ורצון בקיומו

שלא נדבר על המשקעים הפסיכולוגים של ילדות  מורכבת

ושלא נדבר על הסטטיסטיקה לדיכאון במקרה כזה...

(וכותבת התחתנה אחרי גיל 30 וויתרה על משפחה מרובת ילדים כשהבינה מה מצבת הכוחות העכשווית...

אבל אם יש מישהי שהחלום הרחוק נותן לה אמביציה וכוחות לכאן ועכשיו- זה סיפור אחר)

יש כל מיני דרגות של רצון

יש כל מיני מצבים של כוחות

באופן כללי בחיים יש חלומות, ולא תמיד קל לשגשים אותם

לפעמים תוך כדי יהיה קשה, מאתגר, מתיש

ואז צריך לחשוב, האם החלום נשאר והאם באת יש בי כוחות בשביל זה

ואם החלום נשאר והכוחות קיימים למרות האתגר, אז צריך לדעת שאולי יהיה מאתגר אבל זה שווה את זה.

מישהי שרוצה ללמוד רפואה תצטרך לפעמים להשקיע בלהתקבל, וזה יכול להיות סיוט, אבל אם היא מסוגלת לזה וזה החלום שלה אז זה שווה את זה.

ויהיו גם כאלו שיבינו שזה לא מספיק חשוב להם/ או לא במסוגלות שלהם ויוותרו וזה בסדר גמור, הם ימצאו חלומות אחרים

וגם אח''כ הלימודים מאתגרים בטירוף. ובכל זאת מי שרוצה את זה זה שווה לו את זה.

מישהו שרוצה להתקבל לסיירת יצטרך לעבור ימי גיבוש מאתגרים מאוד שיסחטו אותו

ולא בכל רגע הוא ירגיש את הרצון

ובאמת יהיו כאלו שיגלו שזה לא מתאים להם, אבל יהיו גם כאלו שימצאו את הכוחות ויצליחו לעבור את זה,

גם הילודה

יש חלומות ויש מציאות, צריך להיות קשובים למציאות אבל גם לדעת שזה שלפעמים שווה להתמודד עם תקופה מאתגרת מאוד, כל אחת והיכולות והחלומות שלה, אין פה משהו שצריך וברור שהילדים הקודמים קודמים לכל חלום על עוד, אבל כן להכניס את הרצונות לטווח הארוך לשיקולים

סיירת ורפואה זה דוגמאות קצה

אבל כולנו נתקלים בזה כל החיים סביב מלא דברים

בכל לימודים בדרכ יש נקודת שבירה מאתגרת ואין רצון,

לפעמים בשביל לעבוד בעבודה מסוימת צריך להתנסות תקופה בתחומים שפחות מעניינים

יש לנו מלא חלומות גדולים וקטנים, חלק קלים להדשמה וחלק קשים, והכי מאתגר שתוך כדי הנסיון להגשים לא מרגישים פתאום את הרצון מרוב הקושי וצריך לדעת מתי להרפות, אבל צריך לדעת גם מתי לדחוף ולהתעקש

שמעתי פעם שכדאי להביא את רוב הילדים שרוצים עד גיל 30, חלק מהילדים עד גיל 40 ומעל גיל 40 לא להביא בכלל כי הסיכונים גבוהים הרבה יותר...

אני מאמינה בזה מאוד

אין מה לעשות. כשצעירים יש יותר כוח גם אם קשה מאוד בגיל הזה

אם את מרגישה צורך לנוח, כנראה שזה באמת נצרך.

יכולה לומר לך על עצמי שכשהיו לנו שבעה ילדים הרגשתי שאני יכולה להיות קצת "רגועה", כי כבר קיימתי את הרצון שלי למשפחה ברוכה (אף שכמובן אפשר להוסיף עוד). ילדתי את השביעית שלי (שהייתה הלידה השישית) בגיל 33, ועכשיו בע"ה אני עומדת ללדת את התשיעי בגיל 38... (עם הפסקות די גדולות בין לבין)

אז את בהחלט יכולה להיות ברוגע ולהקשיב לגוף שלך ❤️

לגבי התחושה שה' "כעס" עלייך - אנחנו לא עושים חשבונות שמים לשום כיוון. הוא נתן בידינו את היכולת להוליד ונתן בידינו גם את אמצעי המניעה, ואמנם הוא זה שמנהל הכול מלמעלה, אבל הוא רוצה שלהחלטות הארציות נגיע בעצמנו. וזהו, זה מה שיש לנו, כי אנחנו לא יודעים מה באמת הוא חושב... ואולי הגוף שלך מספר לך מה הוא חושב...

קודם כל יש לך תינוק בן חודש, ברור שבא לך לנח

לא צריך להחליט עכשיו שנתיים- שלוש קדימה

הגיוני לשים התקן גם אם בסוף תוציאו אותו עוד שנה...

וה' לא כעס עליך על זה שמנעת, לפעמים נכנסים להריון מהר ולפעמים לא, זה לא קשור.

המחשבות שלי בעניין:

(אני יותר צעירה ועם פחות ילדים)

לי יש מספר ילדים מסוים שהוע המינימום מבחינתי, כלומר חולמת על יותר, אבל אם יהיו פחות יהיה לי מבאס.

אז הראש שלי שזה הרצון שלי ולכן אני עושה את ההשתדלות לא לקחת הפסקות משמעותיות לפני שאני אגיע אליו

תוך כדי אני מנסה להיות קשובה למציאות

קודם כל מבחינתי מניעה של שנה זה חובה, בשביל הבריאות שלי, אני בכלל לא מסתכלת על זה כהפסקה אלא כצורך (הגיוני שכל אחת תגדיר פרק זמן אחר, זה מה שאני זקוקה לו)

אחרי אחת הלידות הרגשתי שהזוגיות צריכה השקעה ומנעתי ליותר זמן

אם אני ארגיש בעתיד שהילדים/ הזוגיות צריכים הפסקה ארוכה אז אני אמנע ליותר זמן

גם להיות במודעות האם זה באמת החלום שלי או לא. בנתיים זה לא משתנה אבל אם יום אחד אני ארגיש אחרת זה בסדר.

מצד שני אני גם לא מחכה דווקא לרצון מטורף לילד הבא, אני מרגישה את הרצון למשפחה וילדים, לפעמים העמוס של החיים מאתגר את זה אבל שווה לי כרגע הקושי הזמני בשביל הטווח הרחוק.

שיקולים נגיד של קריירה כרגע לא נכנסים לי למערך השיקולים בכלל.

הרצון לנח תמיד קיים, אני שואלת את עצמי תמיד האם זה רצון או צורך. אם זה צורך אז אין שאלה, אם זה רצון אז השאלה איפה זה עומד מול הרצון למשפחה שאני חולמת עליה

אני לא יודעת מה יקרה אחרי שאעבור את מספר הילדים שאמרתי לעצמי שהוא המינימום (בעזרת ה')

אולי ארגיש חזק את הרצון לעוד, אולי ארגיש דברים אחרים

אני פתוחה למציאות, אבל כרגע הרצון הזה גורם לי להשקיע בזה, עם הקשבה לעצמי, לילדים ולזוגיות, אבל גם עם וויתורים על דברים אחרים בשביל הרצון הזה

לך יש 7 ילדים, זה המון! אבל את גם רוצה עוד.

כמה רוצה? ואם לא?

גיל 38 (עוד 3 שנים) זה ממש גיל שאפשר ללדת בו 2 ילדים וגם ממש לא.

להחליט למנוע ל3 שנים זה להחליט שאת לא משקיעה בזה המון כוחות. החלטה סופר הגיונית אבל החלטה.

את רוצה לנח או זקוקה לנח?

מה עם המשפחה, הילדים האחרים? הזוגיות?

מלא שאלות ואפשרויות

דרך אגב ברור שעכשיו את זקוקה לנח, יש לך תינוק

לכן הגיוננ בכל מקרה למנוע לשנה

ועוד שנה להרגיש איפה את עומדת

אם את עדין מרגישה את הרצון לנח, איפה הרצון לעוד ילדים עומד

אבל אין לי תשובות ברורות,

הזוגיות שלי טובה ב"ה ,בעל תומך..

כוחות פיזים גם סבירים..

מרגישה אבל

מצפון,

מצפון

מצפון

בלי סוף.

הגדולים צריכים לעזור המון,

אמא גרועה

לא יהיה לי כח לצאת איתם בחופש לטיולים!

אמא גרועה

ילדות עשוקה

והקטנים

אין לי כרגע סהלנות בכללל

לדוג בן השנתיים וחצי.

מאוד מאוד בוכה מאז הלידה,

לא מדבר הרבה ,לא מצליח להסביר את עצמו...

וכל דבר זה בכי מטורף של תסכול שלו !!

מאוד אוהב את התינוק

וגם מרביץ לו...

וכאילו הכל אשמה הלידה

אז זה משהו לא טוב

שכדאי שידחה ...

מבולבלת מאוד

כרגע ברור לגמרי שלא מתאים היריון חדש (אם בכלל יש סיכוי כזה).

לדעתי צריך לחכות לפחות עוד חצי שנה לפני שחושבים על זה שוב...

אצלי למשל גם העניין של תקופת ההיריון עצמו היא שיקול, כי ההיריונות האחרונים שלי קשים יותר וחלשים יותר, ובאמת זה מערער קצת את המשפחה ואת הילדים... (והיריון הוא תקופה ארוכה יותר מהתקופה של אחרי לידה...)

בקיצור, יש פה מכלול שיקולים שרק את, על סמך הניסיון שלך, יכולה לדעת אותם ולהחליט לפיהם. שיהיו החלטות טובות! ❤️

אני לא יודעת מי מרגישה אמא טובה חודש אחרי לידה.

השאלה אם זה המצב עכשיו, או זה המצב התמידי

(לילדים אין ילדת עשוקה בגלל שאמא שלהם בחופש אחרי הילדה צריכה הרבה עזרה ולא לוקחת לטיולים, הם יסתדרו

אבל אם לאורך כל החיים שלהם זה המצב זה כבר סיפור אחר

בכל אופן הגיוני להחליט שעכשיו את זקוקה לשנה הפסקה, לשים התקן ועוד שנה כשקצת תכנסו לשגרה לשאול את עצמך את השאלות האלו

בעיני שווה לשים התקן גם רק לשנה

הדברים שהעלית פה ממש מובנים לי,

גם לי יש את המחשבות האלו שעולות..

אמנם אני בהריון כרגע, וכשאלד בעזרת ה' אהיה בת 35,

אבל יש את המחשבה האם למנוע אחכ?

מרחיקה את המחשבה ואומרת קודם כל נעבור את הלידה בעזרת ה' ואז נראה מה יהיה... וכן, השעון מתקתק, ויש רצון לעוד אבל אומרת תמיד מה שה' נותן ומסדר זה מה שיהיה..

אחכ אחיה עם זה.. כלומר, עושה את ההשתדלות מבחינתי, מה שיכולה בכוחותיי באותה העת, ויש למעלה את ה'שמסדר לנו מה הכי נכון ומתאים בכל רגע

ענקית.

אז מה עכשיו לקחת הפסקה זה לעצור את החלום....

מצד שני לפניי טבילה או אחריי אני צריכה לקבל החלטה..

איך מחליטים ?

ההנקה מונעת לי בדכ לפחות שנה עד שנכנסת להריון

חדש.לסמוך על זה?

כאילו החלטה קשה ככ

למה שאכתוב.

אני כל הזמן רציתי 5-6 ילדים לפחות, ככה "סיכמתי" עם בעלי, כאילו מי אנחנו

באמת ב"ה התחתנו צעירים והבאנו ילדים ראשונים וזה התאים לתוכנית. אחרי הילד השני היה לי קשה נפשית ולא יכולתי לשמוע על עוד הריון או טיפול בילד(גם ההריונות מאוד מאתגרים)

ואפילו לא רציתי לשאול רב כדי לא להרגיש מחויבת להביא כשאני לא מוכנה נפשית.

אז הבשלות הגיעה אחרי כמה שנים, להמשיך עם הסבב..

אבל חווינו לידה שקטה  ואז הפלה, ואז צריך לתת לגוף לעכל את הטראומה (וגם לנפש) אז חיכינו עוד שנתיים כדי לנסות שוב.. והגיל כבר לא לטובתי בכלל

מפה לשם, היתה בי חרטה גדולה שלא הבאתי את ה6 , עם כל הקושי, ורק אז לקחת הפסקה.

לנצל את הגיל הצעיר ולנצל שהגוף יודע לחוות הריון ולידה תקינים, ואולי הייתי יותר תמימה ופחות חרדתית אז הכל הסתדר, ה' יודע..

ובאמת מאז, אני תמיד מציבה מראה לקרובים שלי.

שמאוד מפתה לקחת הפסקה, אבל אם יש להם חלום לx ילדים אז שינוחו אחרי החלום..

אני כמובן לא מדברת ספציפית אליך, כי ב"ה יש לך 7 ,

אבל מדברת על נשים שכרגע נמצאות במצב שאני הייתי, עם 2 ילדים וחושבות על עוד אבל רוצות הפסקה.

ואין לדעת מה יהיה ומה ישתנה בגוף בשנים האלה..

במקרה שלך שעדיין יש לך חלום ליותר, 

אולי כדאי למנוע לתקופה קצרה שיהיה לך זמן מנוחה אבל לא תקופה ארוכה ומחייבת כמו התקן..

וגם תמיד תהיה לך את האופציה לחשוב שוב אם זה הזמן או לא (תמיד שקופסת המניעה תסתיים או משהו..)

באמת יכול מאוד להיות שזה היה קורה גם אז

אבל לצערי האשמה היא בלתי נמנעת.

שתכננו תוכניות כאילו זה לפי מבוקשך, שמנעתי מצווה כל כך חשובה כשיש כאלה שחולמים לילד אחד

שאפילו לא רציתי לשאול רב!

לא יודעת  . הרגיש לי שהייתי יותר מדי הורמונלית, טראומתית ולקחתי החלטה ילדותית

מצד בעלי הוא רצה שלישי הרבה לפני הבשלות שלי, אבל בפועל אני עם הילדים והוא עבד מהבוקר עד הערב אז לא ממש יכולתי להתייחס לרצון שלו כי לא היתה לי עזרה בכלל, תמיד חיפשתי תירוץ למנוע עוד

מחילה על הפריקה, אבל אין ספק שהחוויות האלה הזיזו לי משהו במוח

את ''מנעת מצווה כ''כ חשובה ותוך כדי זה קיימת מצווה מאוד חשובה, ''וחי בהם'' ונשמרתם לנפשותכם... אם היית יולדת עוד ועוד בלי לדאוג לעצמך חלילה הבית שלך היה עלול להתפרק, אמא ורעיה בדיכאון, חסרת כוחות נפשיים ופיזיים זה מתכון מעולה לבית מפורק.

אז תצאי מהמצפון הזה שהוא גם שיקרי.

אם הקב''ה היה רוצה שתלדי עוד ועוד הוא היה דואג שלא תהיה לך הפלה ולא לידה שקטה. 

אפשר להוציא אותו מהיום למחר ולהיקלט מייד.

אני מבינה למה את והפותחת מתכוונות,

אבל זו מחשבה מגבילה.

אפשר עכשיו להחליט על התקן ועוד חודשיים להחליט אחרת ואז להוציא אותו, זה לא שאין דרך חזרה עד תום התקופה אליה כיוונו מההתחלה.

זה לא או התקן לכמה שנים או לא למנוע או למנוע לתקופה קצרה יותר עם אמצעי פחות מתאים. (מבחינה הורמונלית או מבחינת אחוזי מניעה)

המחשבה הזו יכולה להקל על ההחלטה לדעתי.

למנוע יותר משנתיים אז הוא ממליץ על התקן

באמת לא חקרתי למה, כנראה בגלל שזו פעולה פולשנית שחבל לעבור אותה בשביל מניעה של כמה חודשים

וגם התקן זו דרך המניעה הכי יקרה (בזמנו עלה לי 300 או 400 שקלים) בעוד שאמצעי מניעה זמניים יותר זולים

זה כבר יוצא מחיר של התקן בערך..

במקרה שלי הרופא דיבר על שנתיים ולא פחות, אבל כנראה התכוון בכללי טווח ארוך 🤷‍♀️

גלולות עולות 40 ש"ח בערך ל3 חודשים לפחות בקופה אצלנו.. ככה שזה יוצא עדיין פחות מ300 ש"ח לשנה וחצי ולפחות לי התקן לפני יןתר מארבע שנים עלה כמעט 500

אבל זה בעיניי לא שיקול משמעותי

הגלולות שלי עולות 200 שח ל3 חודשים (זואלי)

ככה שעדיף התקן

הייתי עם התקן למשך 7 חודשים.

ואז החלטתי שאני רוצה הריון- והוצאתי.

הרופאה לא כעסה עלי ולא אמרה לי דבר. וב"ה נקלטתי תוך כמה חודשים בודדים.

זה אפשרי לגמרי.

אם את עושה את הדבר הנכון לך זה מדוייק לך וזה רצון השם.

ליווי של רב יעזור להוריד את העול מהכתפיים

את מכירה את הגוף שלך אבל לרוב הנקה זה לא בהכרח מונע,

נשמע שעכשיו ההפסקה קריטית ותטעין אותך בכוחות להמשך
אפשר בכיף לשים התקן או כל מניעה אחרת שנראית לך ולא להחליט עד מתי... אפשר עוד שנה לבחון האם כבר מתאים או עוד לא...

ואז זאת לא החלטה כזאת קריטית.....

וה' לא כעס עלייך נשמה,

זה לגמרי רצונו שתנוחי ותתמלאי בכוחות בין לידה ללידה.....

שאת אלופה על השבעה שיש לך, בלי עין הרע תודה לה'

אני עם השני בדרך,

כן גם אני חלמתי על משפחה ענקית

אבל ברגע זה פשוט לא יכולה לחשוב על שום דבר מעבר

את אלופה על היכולת

על הכוחות

הסבלנות

החשק

מדהים!

המון כח בהמשך, בכל החלטה ❤️

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...