וגם מגנטים, חיות, אנשים, מכוניות

לפעמים הכל משתלב יחד במשחק

דופלו, מגנטים, קפלות...

משחקי דמיון זה פליימוביל, אם היא לא מכניסה לפה אז אפשר את של הגדולים. ויש גם פליי וביל 123

אוהבת גם בימבה.

אוהבת גם משחקי מים, לצערי... (בדיוק הרגע היא ביקשה כוס מים, ובמקום לשתות אותה הלכה לשפוך אותה במרפסת... לפני כן שיחקה שם בבועות סבון עם אחותה)

אוהבת מאוד לרקוד ולשיר - שמה לה שירים של דאנס כזה במחשב, והיא רוקדת לפי התנועות (גם האחים שלה).

לפעמים גם משחקת במגנטים ובפליימוביל, אבל אחים שלה לא מרשים לה לרוב... (כי היא הורסת להם את מה שבנו)

אוהבת גם משחקים מנגנים למיניהם.

לעתים נדירות משחקת במפתח להתפתחות (אחותה שמעליה הייתה מתעסקת בזה שעות בגיל הזה).

גם שלי מבחינתה כל היום לשטוף ידיים, מקלחת ולשתות

ושפכה היום על הרצפה 3 כוסות לפחות🙈

בועות סבון זה רעיון ממש טוב, תודה!

אבל היא בת 4🙈🤭

שעות ליד הכיור אחרי צחצוח שיניים,

כששותה או שוטפת ידיים ואח"כ משום מה כל השמלה שלה רטובה משום מה...

אבל יאמר לזכותה שגם מצאתי כלים שטופים יום אחד

הכי הכי נהנה מהרכבת של איקאה.

מסיע על המסילה את כל המכוניות שלו.

בונה את המסילה מתחת לרגל של כסא ומחליט שזה גשר.

באופן כללי מכוניות רכבות וכו' מאוד מעסיקות אותו.

חוץ מזה יש לי כמה משחקי פאזל.

יודע לעשות פאזלים של 8 חלקים לבד.

חוץ מזה יש לנו פאזלים של שייכות (כל זוג חלקים מתאימים לפי ההקשר)

והכי שוס,

יש לנו על המקרר מגנטים קטנים של אותיות

שעות הוא מתעסק איתם.

יודע את כל האותיות חלק בזכות זה.

יודע מלא מלא שמות וחפצים באיזה אות מתחיל.

קורא לזה משחק של "לבחור אותיות"

"אמא בואי נבחר אותיות.

אמא מה מתחיל באות כף סופית?"

דפים וטושים מאוד אוהב לצבוע ולצייר אבל זה נגמר לו ממש מהר.

בר בצק ממש אוהב. בדר"כ נותנת כדי שימרח על הדף או ינסה לעשות צורות וכזה על הדף

בתחילת המלחמה כשלא היו פה מסגרות קניתי לו רמקול קטן.

אפשרלהתחבר בבלוטוס ואפשר עם כרטיס זיכרון.

הוא מכור אליו.

הבעיה שרוצה כל הזמן לשמוע את אותו שיר. למזלי האורך של השיר זה חצי שעה (מחרוזת שירים...)

נשמע ממש ממש חכם

שלי בן שנה ו 11 ועוד לא שם..

לא נהנה עדיין מרכבת

לא מכיר אותיות, רק התחלנו צבעים עכשיו

וכל ההמשך אמאל'ה גאון שלך!!!

חייבת לדעת מה הגיל

וכל אחד עם התחביבים שלו.

יש לי אחיין שמשוגע על חיות ושלי לא מתעניין בכלל

אחיינית עם בובות צמודות

והבן שלי מכוניות ורכבות...

הוא יליד דצמבר, עשה עכשיו שנתיים ו7 חודשים.

כן - זה עוד יבוא בעז''ה

אלופה את

בטח לימדת אותו הרבה מזה, או לפחות כיוונת לשם..

לק"י

הגדול שלי זיהה ושיים אותיות בגיל שנתיים וחצי. זו שאחריו בגיל שש עוד לא שלטה לגמרי בשיום שלהן.

(הוא החריג פה. לא היא. הוא באמת קלט הרבה בגיל צעיר, ובגיל בי"ס גילינו שהוא ילד מחונן).

כמו שיש ילדים שקולטים צבעים מהר, ויש כאלה שלא. ולא כי יש להם קושי בהבנה.....

איזה חכם!

הגדרת את הבן שלי במדויק

הוא בן שנה ו 11, כרגע בוחרת להעלים כלי כתיבה / מקומות גבוהים וכו כי כבר קשקש לנו פעמיים על הקיר

יש לך או לאחרות אולי פתרון קסם איך ללמד ילד לא לקשקש?

היא אמרה לי בקול מלא ביטחון שאצלה הילדים אף פעם לא קשקשו על הקיר, כולל ילדי המשפחתון שהיה לה בבית...

אני לא מצאתי את פתרון הקסם הזה 🤷‍♀️

כבר פעמיים סיידנו את כל הבית מכל הקשקושים שעל הקירות. בפעם האחרונה עשינו מסע שכנועים ואזהרות לילדים, ובאמת הם לא קשקשו יותר (כמעט) על הקירות. עד שגדלה הקטנה הנוכחית... (בינתיים הקיר שליד המיטה שלה מקושט וגם קיר אחד בסלון, שזה דווקא נזק סביר... מלבד זאת היא בעיקר מעדיפה לקשקש על מחברות תועות של האחים שלה 🤭)

ולא מעשי אצלנו להחביא את כלי הכתיבה, כי הם נמצאים בשימוש יומיומי אצל כל דיירי הבית.

אני פשוט מסתכלת על זה כחלק מהחיים התקינים של בית עם ילדים...

בקרוב אצלי, אמן!

באמת אצל נראה לי כל משפחה נורמטיבית עם ילדים - יש קשקושים על הקירות

צריכה להשלים עם זה 

תעברי על השרשור משבוע שעבר על גיל שנתיים אצלנו

יש לי עוד המון לאן להשתפר 

חוץ מלהשתדל לשמור את הצבעים במקום לא נגיש. אבל עדיין כשנותנים להם לצייר הם לא מפספסים הזדמנות לקשקש על רהיטים וקירות.

לבן שלי בן ה4 יש קיר מקושקש ליד המיטה, מידי פעם אני מבחינה ביצירה חדשה. האמת די שחררתי, מתכננת שנצבע את הקירות אחרי שיגדלו קצת.

יותר מפריע לי שהם מציירים על רהיטים, למשל השולחן קפה הלבן בסלון, מבאס כי לא הכל יורד... אבל ב"ה, זה בית עם ילדים, שאלה יהיו הצרות.

אבל גם תלוי בהבנה של הילד.

לתת לו סקןצ' הפלא וללמד אותו לנקות

תוך כדי הסברים שזזה לא נעים ציורים על הקיר ומציירים רק בדף.

עבד אצל השתיים שלי

לקטנה ( שנה ו8) לקח יותר זמן להבין ועדיין מנסה מדי פעם להתחבא ולקשקש...

שאם אני רוצה קירות לסנים

חלק מהניקיון השסועי זה לעבור עם צבע על לכלוך שלא יורד.(אחרי ניקיון עם ספוג הפלא)

יש לי דלי קטן של צבע ועם מברשת קטנה עוברת דקה על הלכלוך

אגב גם בערב פסח עוברת ככה ממוקד אבל באופן יותר יסודי והקירות צחים ולא צריך להוציא מלא אנרגיה

כי בזוף יוצא לי לעשות את זה פעם בחצי שנה נגיד.

אז זה לא איזה משהו...

אם נותנים להם לנקות בסקוצ' פלא זה רק פרס בשבילם 🤭😅

בגילאים האלה הם אוהבים לנקות, אז לפעמים הם ייצרו לכלוך בכוונה כדי שאחר כך יצטרכו לנקות אותו...

אבל אולי אם מסבירים תוך כדי זה באמת יכול לעזור...

ציור וצביעה זה דברים שילדים מאוד אוהבים ומתפתחים בזה.

אין לי פיתרון קסם, אבל אפשר כשמקשקש ישר להביא ספוג הפלא ושינקה אחריו

הילדון מאוד מאוד אוהב חיות וגם קצת אנשים.

בעיקרון אומרים שדווקא פחות להביא דברים שיש להם תפקיד מוגדר כי ככה הדמיון פחות מתפתח, נגיד להביא סיר וכף זה עם תפקיד מוגדר -לבשל, לאכול. אז הדמיון עם גבול מסוים, אבל אם מביאים למשל איצטרובלים, אבנים, מקלות אז אין גבול לדמיון וזה מאוד מפתח.

למשל הילדון אצלי כל דבר הופך למשחק דמיוני.

שני בסקוויטים זה שני ילדים שמדברים ואחד בוכה 😅

קופסא קטנה שנמצאה מסתובבת ברצפה היא קופסא עם ענבים ...

הגדר הפכה להיות גלידות שמחלקים לכולם (לא לשאול אותי מה הקשר)

ילדים עם דימיון מפותח זה משהווו!

יצירות של מדבקות שונות- צורות וטקסטורות שונות

לצייר על דף או על לוח מחיק

דפי גירוד

משחקים של אוכל כמו פיקניק עם כלים מעץ, דוכן גלידה/פיצה וכו

מגנטים

משחקי הרכבה של צינורות

לשטוף ידיים מלא זמן חחח, ובכלל משחקים עם מים

בועות סבון

בימבה, קורקינט

בן שנתיים וחצי:

מכוניות

חיות

גירים (צובע את השביל בחוץ)

אבקת כביסה🥴

טרמפולינה

מגנטים

משחקים עם הרבה חלקים, לא כל כך משנה איזה (דמקה, רברסי, קלפים, הוא כל הזמן מבקש את המנקלה שכבר מזמן העפתי כי הגולות שלה היו בכל מקום)

מה הוא עושה עם האבקת כביסה? מפזר אותה?

נשמע עוד משהו להיזהר ממנו שלא חשבתי עליו😅

על הדרך מפזר קצת אבל לא שופך בכוונה (קורא לזה "אבקק מלח"😂)

אה שכחתי - גם כל מה שקשור למדיח מאד מעניין אותו. ברשמי הוא ממיין את הסכו"ם הנקי מהסלסילה למגירה, אבל הוא כל הזמן מוציא כלים מהמדיח (גם מלוכלכים לפני הפעלה...), לוחץ על הכפתורים ומנסה שתצא מזה מוזיקה, מוסיף מלח לתא של הסבון וכו' וכו'.

גם אוהב מאד ספרים.

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

זה יכול לעבור גם בלי ורמוקס, כי אם קוטעים את מעגל ההדבקה זה פשוט נגמר.

פשוט אצל ילדים זה יותר קשה כי הם מגרדים וגם יש פחות הגיינה בשירותים וכו ובורמוקס בד"כ את גומרת את הכל במכה - עד הפעם הבאה 🙈 

דבר ראשון זה לוודא שאין הדבקה חוזרת- על הבוקר לנקות טוב עם מגבון, לשטוף ידיים עם סבון כל פעם אחרי שהולכים לשירותים ונוגעים באיזור, לגזור ציפורניים

אני כמה פעמים שמתי את השמנים אתריים והמשחת החתלה שכתבתי לך פעם וזה עזר

לאכול גרעיני דלעת טחונים גם עוזר

אם תראי שעובר שבוע נניח ןניסית הכל ולא משתפר- תפני לוורמוקס (כדאי לבקש מרשם מראש ומקסימום לא להוציא אותו...)

לא בנטפים ממש לא

אבל לחשוב על הפלא בפנים

ולהעמיק במודעות לתהליך הנפשי של ההיריון חיבר אותי והקל עלי את הפיזי..

חוץ מזה הפיזי משפיע על הנפש

אז לנסות לצאת לנשום אוויר נקי ומרענן

ללכת עם נעלי ספורטץלאכול אוכל מזין שנותן כח

מוחטיויטמין

כל אלה השפיעו על הנפש והגוף ביחד

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה.