משחקים של הילדים, נראה לי הכי נח זה ה״ארון״ הזה שיש בו כמה קופסאות ואז ממיינים

וגם: אצלי משחקים שמבלגנים הרבה נמצאים הכי למעלה ורק ביום שאני מחליטה (שבת, יום חופשי…) מוציאים אחד ולא נקרא שגמרנו לשחק עד שזה לא במקום

יצירות…. ממש בלגן! גם אצלי האמת… אשמח אם יש למישי רעיונות טובים, ניסיתי קופסאות, רשימות… לא ממש הלך לי

נעליים: קודם כל תסתכלי שבאמת צריך את כל הזוגות שיש…. לי יש בעייה רצינית של צבירת נעליים. ואפשר לקנות מארגן נעליים לא במתלה, אלא כזה ששמים ברצפה (אם יש לך מקום)

מקרר: קופסאות!! ושיהיה מקום ומדף לכל דבר! לדוגמא: פירות וירקות במגירה, חלב וביצים בדלת, גבינות ומעדנים במגירה הקטנה

וכל השאר בתוך קופסאות ממויינות ובכל מדף משהו אחר

ואם יש לכל דבר מקום אז גם בלי קופסאות הולך טוב

ארון בגדים: א. להוציא מה שלא משתמשים בו

ב. לשים למטה מה שפחות משתמשים

ג. לא לקפל מאד קטן

זה מה שעוזר לי אבל עדיין אצלי המצב לא ככ טוב גם

מצעים ומגבות: אולי תגלגלי?

מגבות אולי מתקן ששמים בשירותים?

הזמנתי בדיוק מתקן למגבות מטבח,

יש משהו למגבות אמבטיה? אני מדברת על המגבות הנקיות...

וגילגול לא יראה יותר מבולגן?

יש לה המון טיפים. מעבר לזה אני מזדהה...

גיליתי שהכי קל לשמור באמת על סדר, זה אם נפטרים מדברים, מוסרים הלאה לאנשים שצריכים... זה נותן תחושה ממש טובה, אבל זה קצת עבודה פנימית כדי להצליח באמת להיפטר מדברים

יש לה גם פייסבוק

אתן לך מספר באישי

אני בנאדם שמאוד אוהב סדר אז כמה טיפים

א. לא להשאיר דברים שלא בשימוש.

ב. לכל חפץ יש מקום משלו.

זה בכללי כן.

ארונות בגדים  מאחורה בגדים של העונה שלא בשימוש כרגע קדימה מה שבשימוש.

תחתונים וגרביים בסלסלאות במגירה אצל הבנים שלי לבת זה בסלסלאות במדף. אגב יש כאלו שנתלות על המדף מאפשר לנצל גם את המדף. נעליים יש לי מגירה בכל ארון אבל אפשר גם ארטן נעליים אם אין לך מגירה פנויה.

משחקים יש את אלו שבסלסלאות כמו לגו,קפלות,מגנטים כלי מטבח וכו.. פזלים בקוםסאות לא המקוריות אלא כאלו שקניתי במקס. ומשחקי קופסא חלק בקופסאות המקוריות וחלק העברתי לקופסאות אחרות..

יש מדפים לסלסלאות,מדף לפזלים,מדף למשחקי קופסא ומדפים לספרים. ממליצה ממש להיפטר ממה שכבר לא בשימוש אני שמה בצד לתקופה משחקים או ספרים שחושבת שכבר לא צריך ואם תקופה ארוכה הם לא מחפשים אותם סימן שאכן מיותרים. כנל עם בגדים מיותרים.

שלא תחשבי עדין פעם בכמה זמן אני צריכההלסדר את הסלסלאות שמתערבבות או את המדפים שמתבלגנים אבל כשלכל דבר יש מקום יעודי זה יותר קל. בסוף המשחקים לא עומדים אצלי כמו חיילים אבל מסודרים מספיק כדי שיהיה נעים בעין.

יצירות אפשר לשים בסלסלאות עם רשימה מה יש.

בגדול לא אוהבת לצבור הרבה יצירות כי בסוף ביומיום אין הרבה זמן ליצירות חוץ מציורים.. ובחופש קונה דברים ספציפיים שיהיו לזמן מסויים לרוב דברים שנגמרים בסיום היצירה.

תמיד יש גואש,צבעים,דפים,דבק חם ועוד כמה מוצרי בסיס אבל לא אוגרת חומרים מה שלא צריך מעיפה מעדיפה כשאצטרך לקנות במקס,בחמישה שקלים מה שצריך וזהו..

אה והבת שלי שמה בקלמרים כל מיני מקלות ארטיק עיניים זזות קצת נצנצים בקופסאות וכו..

לגבי מקרר יש לי מקום לדברים הקבועים בגדול. כמובן שלפעמים יש,שינויים כשהמקרר מלא בזמני עומס אבל כשלכל דבר יש מקום זה ממש נוח גם למעקב אחרי פגי תוקף וגם שיהיה מסודר..

אבל יש המון דברים שיש לי כפול, כי מרוב בלאגן לא ראיתי שיש. אולי באמת צריכה לסדר קצת בסלסלאות.

להיפטר מדברים צריך.

אנחנו בתהליכים....

זה קשה להרגיל את עצמי לא לשמור דברים ליום שאולי אצטרך.

לשמור על הסדר צריך לשמור על כמה עקרונות:

1. לסדר בשוטף

2. לסדר באופן מעמיק פעם בתקופה

3. למסור/ לזרוק חפצים לא שימושיים

4. להגדיר לכל חפץ מקום

הדרך שבה אני מסדרת:

משחקים:

גדולים כמו בימבה- בחצר/ מרפסת

בינוניים כמו בובות- על מדף בארון/ כוורת

קטנים כמו מאכלי משחק- בתוך קופסאות

יצירות- בתוך קופסא

נעלים- ספסל נעלים

ארון בגדים- מעדיפה בתליה (קל לשמור על הסדר) מה שבעייתי בתליה אני מקפלת, מסדרת מה שהתבלגן כל פעם כשמכניסה כביסה לארון, בגדים קטנים בתוך קופסא מחולקת.

מסדרת בצורה מעמיקה לרוב בחילופי עונות.

מצעים ומגבות- מקופלים כמו סרגל בארון, גם פה מסדרת מה שהתבלגן בכל פעם שמכניסה כביסה נקייה לארון וגם מסדרת בצורה מעמיקה פעם בתקופה וזורקת/ מוסרת מה שלא שימושי.

מקרר- אנחנו קונים בתדירות גבוהה ולא כמויות גדולות, ככה שהמקרר לא עמוס אף פעם וקל לראות כל מה שיש בתוכו, אני מסדרת בשוטף, נניח כשמוציאה תפוח מסתכלת על כל המגרה לראות שהכל שם תקין, אם רואה לכלוך לוקחת מגבון ומנקה.

ב"ה. יש לילדים ארון אחד והוא מלא.

ניסיתי את הקופאות המחולקות, איך סידרת אותם?

הרגשתי שזה לא באמת מתאים בגודל לבגדים, והיה סיוט להכניס כל פעם כל חולצה בנפרד..

"סוד הקסם היפני".

כנראה הסדר שאת עושה זה לא סדר מעמיק שבו את מתפטרת מחפצים,מיעדת לכל דבר מקום, לכן הבלאגן שוב פעם חוזר כמו בומרנג.

היא גם מלמדת לאחסן דברים במאונך ושיטת קיפול שלה שתופסת פחות מקום...

בקיצור..תקראי!!!לי עזר ממש

The Life-Changing Magic of Tidying Up

אני גם לא מסודרת 😃 רק חולמת שיהיה מסודר...

העקרון בעיני

זה מקום מיועד לכל דבר

ומה שעודף להחליט אם חשוב לי שיהיה לו אותו בכל זאת או לוותר עליו

משחקים גדולים כמו עגלות ובימבות שומרת במרפסת או מתחת לאחת המיטות

אבל אין לי המון

למרות שאנחנו משפחה גדולה

משחקים רגילים

כוורת למשחקי קופסא

משחקי הרכבה ועם חלקים- קופסת פלסטיק לכל סוג

רופסת חיות קופסת מכוניות קופסת פליימוביל קופסת קוביות

ונגיד כשאוספים מהסלון או מהחדר ויש משחקים מעורבבים אז זה דורש לא להתעצל למיין

וכן לשים לב שכשהם משחקים שלא יוציאו ים קופסאות מסוגים שונים אלא נגיד עד 2 -3 כל פעם ויאספו ממויין

בערך 3 פעמים בשנה צריכה לעשות פרוייקט מיון כללי רציני

יצירות -לי אין כמעט כלום

אבל מה שהיתי עושה- מדף מיועד ובו קופסאות לפי סוגי יצירות

למשל- קופסת גואש,קופסת טושים וצבעים קופסת מדבקות ,וכו..

אפשר קופסאות קטנות

אם לא כמות גדולה-היתי שמה בקופסא גדולה אחת אבל את אומרת שיש הרבה אז מיון יוכל לעזור לך

נעליים

אני מודה שאצלי קשההה להפסיק אותם מלזרוק נעליים ברחבי הבית

למרות כל נסיונותי

אבל לי הכי חשוב שהאחסון יהיה נגיש לשימוש

לי הכי נח קופסת נעליים גדולה בכניסה לבית או בפינה אחרת שקל להם להגיע אליה בלי טרחה מיוחדת..

נגיד מתחת למיטה נשמע לי לא פרקטי

גם בטח נעלם כל רגע נעל וצריך להתכופף לחפש

בקופסא הם זורקים את כל הנעליים שבשימוש יומיומי

נעליים שננעלות אחת ל... - בתוך מגירה בארון

גם ררון נעליים שמיועד לזה זה מעולה אבל רובם קטנים ולא מתאימים להרבה ילדים או מצריכים לשים נעליים באופן מסודר דלא יעבור אצל הילדים..

מקרר האמת רוב הזמן ריק🫢

לרוקן אוכל שנשאר- תעשי לך יום בשבוע קבוע להתייחס לזה אולי לפני קניות

לי קורה בקטנה עם קופסאות סלטים משהת או שאריות מהצהרים

למדתי לזרוק מראש מה שסביר שלא יאכל

אבל חוץ מזה אין לי כמעט מצרכים במקרר האמת

הירקות במגירות

החלבי במגירה

וקצת קטשופ ומיונס וטחינה וחמוצים וזהו.. המדפים רובם ריקים (אם לא שבת)

ארון בגדים - משתמשת לחלקם בשידות החתלה וכך יש מגירה לבגדי יום חול ומגירה לבגדי שבת ואחת לפיג'מות

בארון אותו רעיון בסלסליאות

סלסילה לחצאיות סלסילה לטייצים וסלסילה לחולצות

אפשר לקפל ולסדר על הצד ופחות מתפרק

לקנות סלסלאות לפי הצורך והכמות

מצעים חד משמעית היתי מצמצמת כי תופסים הרבה מקום

כמות סבירה -לסדר בנפרד סדינים בנפרד ציפות ובנפרד ציפיות

או לפי סטים(לי אין🫢)

מגבות אםשר לגלגל

אני כן מסדרת כל יום (ואם יצא שלא אז למחרת..), אם תיכנסו אלי הביתה הסלון נראה סביר בהחלט. אין משחקים שמסתובבים או דברים על השולחן...

הבעיה היא באמת בחדר ילדים, שאני לא מצליחה למצוא מקום לכל דבר ולכן הכל בבלאגן... (אנסה להעביר את הדברים לקופסאות, אבל נראה לי שהבעיה אצלי יותר בעייתית מקופסאות...)

בארונות, שם אני כנראה מסדרת לא נכון וכל שבועיים צריכה לסדר הכל מחדש... כשאני מקפלת את הכביסה היא מקופלת ישר ומסודרת. פשוט בגלל שזה בגדים קטנים זה נופל אחורה. ואני לא מבינה איך לאחרים זה לא קורה.... (ניסיתי כזה קופסאות מחולקות אבל זה עיצבן אותי כי הגודל לא התאים והיה סיוט להחזיר את הכביסה ולשים כל חולצה בנפרד)

ובמקרר. ששם הבעיה העיקרית היא אוכל שזז אחורה ואני לא רואה. אנחנו לא קונים בכמות גדולה מידי, פשוט בגלל שאני לא מצליחה לסדר אותו אז אני יכולה לחשוב שסיימו את הגבינה ולקנות חדשה, ואז לגלות אותה מאחורי האבטיח😉

אצלי על המדף שיש קופסאות נעליים מאורכות אחת ליד השניה מקצה לקצה

והבגדים בתוך מקופלים על הצד כמו במזוודה לא בערמה לגובה ככה שרואים מה יש לפי סוגים- קופסה לחולצות קופסה למכנסיים , לגופיות לגרביים וכו ככה לכל ילד

(נשמע שדווקא די מסודר אצלכם, אצלי לא תמיד... ואולי יעזור גם למישהי אחרת-  בתקופות לחוצות אני זורקת את הבגדים פנימה לקופסה המתאימה בלי לקפל

ועדיין המדף נשאר מסודר וקל למצוא בגדים)

אני משתמשת גם בסלסלאות נתלות על המדף ואיפה שאין קופסה אני שמה מחיצה כזאת גם שנתלית על המדף- הזמנתי את שניהם מאלי אקספרס

מחיצות ארון 2 יח

לק"י

ככה עשיתי לבנות שלי. לכל אחת 2 סלסילות, שבאחת טייצים  וחצאיות, ובשניה שמלות וחולצות (יותר טוב- סלסילה נפרדת לכל דבר).

ככה אפשר לנבור בלי לעשות בלגן, כי זה גם ככה לא מקופל.

בגדי שבת אני כן מקפלת.

את הבגדים של הקטן שמתי מקופלים במגרה, לרוב בסטים.

אפשר לנבור בלי לעשות בלגן כי גם ככה זה לא מקופל

מאמצת לכל הבית- אני מסדרת את הבית בבלגן ואז אפשר לבלגן כי גם ככה זה לא מסודר

זה המוטו שלי לחיים מעכשיו 😎

לק"י

ושלום על ישראל!

או שעדיף לשים את כל הבית בסלסילה אחת וזהו.

סתם. בקשר לבגדים זה באמת נוח.

ילדים. 

אני לא משתמש בקופסאות חלוקה בתוך הארון שלהם האמת, רק במגירה של הגרביים והתחתונים

אצלנו במקרר יש חלוקה קבועה: מדף עליון מוצרי חלב בקופסת פלסטיק נשלפת, חלב ועוגות. כל השאר - אוכל ופירות 

משחקים_ העל בתוך קופסאות שיושבות טוב אחת על השניה ורשום מה התכולה.

אני אוהבת לאחסן הכל בארונות סגורים ולא בכוורת כי בעיני גם קופסאות מסודרות יןצרות חוסר סדר בעין.

כנל יצירות.

אני קונה קופסאות פלסטיק של אחסון אוכל המלבן- נראה לי זה 2.5 ליטר.

ורושמת מה יש בכל אחת שמה בארון בצורה שייראו מה מכיל.

לדוגמא:צבעי גואש, צבעי מים, צבעי ידיים.

שזה לא מתבלגן עם זה ביחד.

אבל מדבקות שזה לא ילך עם עוד משהו קופסא נפרדת.

אני חושבת שלאחסן נעליים בארגז מתחת למיטה או במדף התחתון של הארון זה הכי טוב.

וכן מלולך שם אבל לא סיפור לנקות גם ילדה בת חמש יכולה לשפוך הכל לנער ולהחזיר לא מושלם אבל סבבה.

ואם את רוצה גם שואב היא יכולה לעשות.

אם יש לך ילדים בגילאים האלה זה מה שהייתי עושה.

ארון בגדים- מגירותתתת ואם לא אז סלסלה בגודל של המדף הבגדים לא מונחים בערימות אלא כאילו מגולגלים לאורך המגירה בשורות שורות.

מקרר אין ברירה פעם בשבוע מפנה מעבירה סמרטוט ומחזירה רק מה שטוב ובטוח יאכל.

משתדלת לסדר את המדף לפי נושא ודבקים נמוכים מקדימה שלא יבלעו.

וגם כאן כמה שיותר סלסלאות בטח לפירות וירקות אבל גם גבינות/ממרחים/שימורים-שאותם כדאי להעביר למיכלי אחסון.

כדי לעזור לעצמי אני שומרת על מינימום חפצים בבית.

כמה שפחות בגדים - לא שומרת בגדים שקטנים על הילדים, בגדים שאני רואה שהם לא לובשים מכל מיני סיבות...

בגדי היום יום של כל אחד נכנסים במגירה אחת ברוחב של 50 ס"מ - שורת חולצות ושורת מכנסיים/חצאיות (הכל מקופל לגובה).

חוץ מזה מספיק עוד מדף קטן לסלסילת תחתונים וגרביים ובגדי שבת. בגדים לעונה הבאה שומרת בארון העליון.

סה"כ ארון ברוחב 160 והוא מכיל בגדים של ארבעה ילדים פלוס מצעים פלוס מגירת קשקושים לכל אחד ולא צפוף שם בכלל. רוב המדפים חצי ריקים.

מה שכן חיפשתי הרבה זמן ארון עם הרבה מגירות, זה קריטי לי.

משחקים כנ"ל, אין לנו הרבה... מעט משחקי קופסא (מעמידה לאורך על מדף, כמו ספרים), צעצועים במגירה אם יש, או בסלסילה, אבל לשמור כמה שפחות.

לנו יש חצר אז כלי תחבורה נמצאים שם. בכל מקרה לבדוק מה באמת נצרך.

מקרר - להשתדל שלא יהיו מאגרים של אוכל, בסוף בד"כ עושים קניה שבועים אז אפשר לתת למכולת לשמור על המלאי...

מוצרי גבינה במגירת חלבי. אם אין מגירה או שהיא לא מספיקה, קני סלסילה.

לק"י

אפשר למיין את הדברים לסלסילות קטנות בפנים.

או לשים מגרה לכלי כתיבה, מגרה לדפי ציור וכו'.

בגדי ילדים- בסלסילות בארון במקום לקפל. ככה זה לא קורס.

בימבות, קורקינטים, כדור גדול, עגלת בובה שמה הכל במרפסת בצורה מסודרת.

בגדים,

לשים רק מה שצריך.. להעיף מה שלא.. למיין ולסדר.

במרפסת יש גם ארון משחקים של כתר בו המשחקים מסודרים בקופסאות כאשר במדף התחתון המשחקים של הילדים הקטנים ובגבוהים של הגדולים.... כדי שלא יהיה בלאגן.

ככה בחדר של הבנות הקטנות יש כוורת שעליה יש בובות גדולות, ובתוכה יש מדף אחד לספרים שלהן, מדף אחד לכלי מטבח, עוד אחד לבובות קטנות שמונחות בכלי אחסון בד. וכל שאר המשחקים הוצאתי למרפסת המקורה כדי שלא יתבלגן להן החדר... 

לבת הגדולה יש את המשחקים שלה, של ה"גדולים" יש לה מדף לכך בארון. אין מצב שיתבלגן..
 

מבחינת נעליים,

יש מגירת נעליים מתחת לארון בגדים...

לגדולים בארון הזזה, אין מגירה כזו, אז להם קניתי מעמד כזה קטן להניח עליו את הנעליים שבאמת יהיה מסודר ויותר נוח גם בשטיפה..

יצירות,

קניתי ארגז גדול על גלגלים, שם יש את כל חומרי היצירה מסודרים בקופסאות, קופסאות מחולקות וכו...

יש גם חומרים שהם בעצמם בקופסאות מעצם הקנייה שלהם..

מקרר,

כל מדף יש לו את המזון שאמור להיות בו וכל בני הבית יודעים זאת.

מדף ראשון, מעדנים, גבינות, חלבי בגדול. זה מונח בכלי אחסון פלסטיק עם ידית נשלפת, שנשטף מידי פעם.

במדף זה גם מנסה להכניס את הסלטים של שבת, אם לא מספיק מעבירה למדף השלישי.

במדף השני, נמצאים סלסלות של פירות וירקות בנפרד. סלסלה לעגבניות, סלסלה למלפפונים, סלסלה לגמבות, סלסלה לפירות- תפוח, אגס, שזיף. האחרים לא כי נרקבים יחד...

במדף השלישי, בישולים של היומיום, אוכל שבת, סלטים וכו..  

במדף הרביעי, בקבוקי שתייה של מים וסודה. המדף בקבוקים בדלת של המקרר נשבר.... לכן הם תופסים מדף לכשעצמם..

נשאר רק מדף קטן של בקבוקים כמו חלב, רטבים וכו..

וכמובן יש מגירות שבהם יש את שאר הירקות והפירות.. לפי העונה מה שיש..

משהו שעוזר לי

להוציא כל בגד שלא לובשים

גם אם זה למדף אחר

ולא מוציאים מהבית...

העיקר שהמדף היומיומי יהיה קליל

דבר שני סלסלאות

סלסלה לכל דבר

אפשר לקפל ולשים עומד

או לא לקפל פשוט

ואז גם אם מתבלגן מתבלגן בתוך הסלסלה...

כשמחזירה כביסה או אורזת תיקים לשבת מוציאה את הסלסלאות אליי לספה...

ממש מרוצה!

עם בגדי חורף זה קצת פחות נח כי הם שמנים  ותופסים הרבה מקום

זה לא הכל קשור לגודל?

מה אומרות

מרגישה שמתבלגן בשנייה

מה עושים

זה קשה בהחלט

וגם את הגרביים בסלסלה ליד עם מכסה באותו מדף

וליד גם סלסלת לבנים עם מכסה

וסלסלת ציציות גם עם מכסה

כל זה באותו מדף אצלו בארון ונשמר מסודר

אני ממש אוהבת שמסודר ונקי אבל בוא נגיד שזאץ מטלה שנמצאת ברשימה היותר מאתגרת שלי...

יש את השיטה של מארי קונדו שלי ממש שינתה את החשיבה ונתנה תקווה לכך שסדר זה משהו מעשי והגיוני ולא מלחמה חסרת סיכוי וסיום.

ממש ממליצה על הספר שלה, סוד הקסם היפני

ויש גם את @אם_שמחה_הללויה

שלפי הזכור לי גם אוהבת את הגישה של.

בהצלחה! ואת לא לבד בסיפור😊

אם אני לא טועה והיא פרסמה שגם היא מוצאת את עצמה בבלאגן וכשהיא כתבה את הספר היא לא ידעה מה זה הרבה ילדים וכו'....

חח לא שאני מזלזלת בעצות שלה אבל היא בעצמה  אמרה....

אני חושבת שבמקביל לכל החשיבה על סדר צריך להבין מה זה בית עם ילדים ולחמול על עצמינו.. ולמצוא את הדרך שלנו להיות כמה שיותר בצורה מסודרת ונעימה כמובן

אני לא יודעת מה בדיוק הוא אמרה וברור שיש הבדל בין בית עם ילדים קטנים לבית בלי,

לי אישית מאוד עזרה השיטה שלה בגישה לסדר, ואיך פרקטית לסדר, ואגב, הבית שלי על גלגלים כרגע עד להודעה חדשה🙈

זה הסוד

אני כל שבוע זורקת דברים... באמת! אף פעם לא הצטערתי על דברים שלא שמרתי

לא שומרת כלום

יצירות קונה בו ביום שמתכוונת להשתמש (יש לי חנות מתחת לבית) וסוף יום זורקת הכל

משחקים...הכל בקופסאות אין שום משחק שאין לו מקום. יש לי כוורת גדולה וגם קופסאות גדולות עם גלגלים אחת על השנייה של מגנטים קליקס וכו'. יצירות של קליקס הילדים שמים מתחת למיטת תינוק ופעם בשבוע מפרקים הכל.

ארון בגדים רק אני מקפלת ורק אני מוציאה מהארון וככה לא מתבלגן. כל לילה מוציאה את הבגדים לבוקר לכולם.

מגבות רק בארון שלנו בחדר אין לאף אחד גישה חוץ ממני

בימבות אופניים יש לי המון הכל במרפסת

נעליים במגירת נעליים  וחלק שומרת בקופסאות

מקרר בעלי מפנה בערך פעם ביומיים

איך אתן מצליחות לזרוק דברים?

רק לני שבוע זרקי בגדים שכבר 7'8 שנים לא לבשתי

שמרתי אותם מתןך דמיון שאולי אולי אולי - יום אחד וכו.. עד שהתייאשתי לפני שבוע וזרקתי

יש לי למשל המון נעליים במצב מעולה

אבל בינינו, אין סיכוי שעוד אלבש את הנעלי עקב-גפרור

לא לבשתי אותם שנים

מאיפה אני אוזרת אומץ פשוט לבוא ולזרוק?

כואב לי הלב..

עם הכל אני בסדר, רק עם הקטע הזה קשה לי

יש לי באזור ה 80 זוגות, מתוכם 2 בשימוש יומיומי. אולי 10 בשימוש לשבת. כל השאר סתם מעלות אבק..

רק נעליים אני אוגרת,כל השאר אני זורקת בקלות יחסית.

מתחיל לעצבן אותי הכמות שהולכת ונערמת בחדר שירות

כמובן כל מה שיש, כולם באיכות מעולה

מה שכבר לא נראה מעולה הלך לפח..

הנעליים כמובן רובן לא באיכות טובה אלא יותר נעלי יופי

כמו מטוגו, שיין וכו..

ואז את יודעת משישהו ישתמש וזה לא הולך לפח

יש נקודות איסוף של ויצו

יש קבוצות וואצאפ של אמהות לא אוגרות

יש בכל הארץ!!

י שהמון קבוצות מסירה בוואצאפ ובפייסבוק

ןיש חנויות יד שנייה

אחכ-

שתדעי שלא מצטערים על מה שזורקים

כל מה שלא לבשת בשנה האחרונה

ביי!

אם תצטרכי - תקני או תקני מקבוצות מסירה

יכולה לגלות לך שיש לי שני זוגות נעליים בשימוש יומיומי.

ועוד שניים ספייר..

יש לי חנויות יד שנייה ליד הבית שיכולה ממש בקלות למסור

אבל איך אני יכולה לדעת שלא אלבש יור את הנעל 8 ס"מ גובה עקב?

גילוי נאות: לא אלבש את זה בחיים ועדיין קשה לי..

יש שם גם נעליים יקרות

או נעליים שלא נוחות בכלל בכלל בכלל ולכן לא בשימוש

אבל החשש הזה שאולי יום אחד זה יהיה לי פתאום נוח

או אולי יום אחד ארצה דווקא את הנעל בצבע ירוק בקבוק?

סיוט!

כי מה שלא נוח הוא סבל! למה שאני אסבול? עדיף לקנות נעל איכותית מטבע נאות שתשתמשי בה הרבה ולא תהרוס לך את הגב, מאשר מיליון נעליים לא איכותיות שאחרי חצי שעה את מתחרטת שנעלת אותן...

תמסרי בכיף לחנות יד שנייה, תשקיעי בעצמך ותלכי רק עם נעליים נוחות. זה הבריאות שלך! 

לא בקטע רע

אבל את יודעת,

אוהבת צבעוניות מגניבות וכו'..

יש כמה נוחות בהן אני כמעט לא משתמשת 

מה באמת משמח אותך, מרגיש לך עדכני, מאפיין אותך ואת הסגנון שלך..

אם הנעל עם העקב  הגפרור משמחת אותך בגלל המראה שלה, תשאירי. גם לי יש נעל כזאת שאני לובשת פעם באף פעם ,אבל תמיד משמח אותי להסתכל שהיא אצלי בארון

ממש תעברי נעל נעל ותחליטי מה את משאירה.

ותמיד תחשבי שעם מה שהולך ועוזב אותך מתפנה לך מקום לשפע חדש...לנעליים עוד יותר יפות, עדכניות , יפות ואיכותיות 

כיף להתחדש

כיף להיפטר

ומה שנעלתי לפני 8 שנים רחוק ממני ממש היום

כנל מה שלבשתי

פעם הייתי נועלת יותר עקבים, היום בכלל לא

פעם היו לי המון נעלי בובה בזול, היום משקיעה ב2 זוגות איכותיות לעונה ושילכו לפח. נועלת גם ספורט, תלוי מה בא לי ללבוש באותו יום

אני נגד הפיכה של הבית לאנדרטת אופנה מכל השנים. יש אחרים שיהנו מזה. את חוסכת מקום ומדייקת את עצמך.

היום יש לי כ20 זוגות נעליים, חלקן גם חורפיות כי אני נהנית לגוון ויש לי ממה להיפטר. אבל 80 זה המוון בעיני, במיוחד אם את לא נועלת

רק לאחרונה הייתי חייבת לזרוק 3 זוגות של נעלי שבת ששמרתי, ולא יצא לי לנעול שנים בגלל העקבים.

בשבועות האחרונים נעלתי שניים מהזוגות לארועים, והן פשוט התפרקו תוך כדי הערב 😭. ואז הבנתי ובדקתי את הזוג הנוסף שהצטרף לאחרים בפח.

החלק הפנימי פשוט מתפורר, גם הדבק בסוליה וכו'.

מה שלא נועלים אין טעם לשמור מסתבר

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

אהבתי את הרעיון של שולחן סלון ממש! חייבת להציע לבעלי לשנה הבאה

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

הגיוני מאוד שהמלחמה+ מילואים+ הכנות לפסח מוציאים אותו מאיזון. אם זה מתמשך אפשר לפתוח איתו ולדבר על זה.

נגיד לגבי הטפסים מתאים לי לנסות לשים כי קנית ואז להתעצבן כי השקעתי וזה לא עבד ולא הייתי קונה מראש ורק בגללך ניסיתי... למרות שבראש אאני יודעת שזה לא הגיוני.

ולגבי זה שזה דומה בין בעלך לאחים שלו- רגישות היא גנטית.

אני יכולה להיות כמוהו גם על עצמי, כאילו, גם אם אני קניתי את הטפט ויצא גרוע לפעמים יהיה לי נורא קשה לשחרר.

למשל הלכתי לקניוות וקניתי מוצצים חדשים לתינוק כי באורח פלא כל המוצצים שלו נעלמו. כשהגענו הביתה אחרי שעשיתי סטריליזציה, גיליתי שקניתי מידה גדולנה מדי. התבאסתי על עצמי יומיים עד שנסעתי וקניתי מוצצים חדשים.

אם זה היה בעלי קונה הייתי מתבאסת באותה מידה רק שאז זה היה יוצא האשמה.

אני רוצה לומר שהוא בעצם מתקשה לשחרר את המציאות, לא כועס עלייך. 

וגם, מתחבר לי לפרק בפודקאסט "בחזרה ללב ההורות" שבו היא מדברת על ילדים שמאשימים את אמא במה שמתפקשש להם, "בגללך נ]לה לי הגלידה" אפילו אם הייתי בכלל בחדר אחר. אז היא אומרת שזה בעצם נובע מקושי להתמודד עם רגשות ליליים אז הופכים אותם להאשמה ואז מה שכדאי לעשות זה לא לדבר אל ההגיון ולהוכיח שזה בכלל לא אשמתי, אלא לתת מקום לרגש, זה באמת מאוד מאכזב...

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

לומר למארחת בשקט שחברה שלך ביקשה שתשמרי לה על הילדה לחצי שעה עכשיו...

שהיא תחשוב שהחברה צריכה ללכת למקווה ואת עוזרת לה

וזה יעיר אותם בוודאות להביא חבורת ילדים

אפילו לומר: יש לי חברה שחיפשה מישהי שתבוא בלי ילדים לשמור לה על הילד הישן... התנדבתי... 

כל אחת יודעת מה הדינמיקה שמתאימה במשפחה...

חמותי היתה ממש זורמת לענד

תלכי עם תבנית עוגה בתן0וך התבנית את יכולה לשים מגבת;)

להביא לחברה שלך ואת כמה דק חוזרת וזהו

מכל השרשורים פה היתי בטוחה שזה ממש דאורייתא לא לדחות

שאלתי רב גדול שידןע אפילו כמחמיר- וואלה הוא בכלל לא הציג כבעיה כל כך חמורה.. רצוי לשא ברור אבל אם יש כבר בן ובת וזה חד פעמי ולא הרגל קבוע ומוסכם על 2 הצדדים- אז אפילו לא אמר שבעיה לדחות אלא שפשוט אפשר.

אגב אני שאלתי על לדחות הפסק..לא טבילה

אז אולי הז קצת שונה

אבל אישית אם לא היה אפשר לדחות- היתי מבטלת בטענת מישהו לא מרגיש טוב או משהו שהוא לגמ רי שקר

או מגיעה ושולחת את הילדים עם הבעל אבל מציגה שהולכת איתו לתפילה