כי פעם בעבר הוא חזר עם ביס ענק על החזה, ממש על הפטמה

אמרתי למטפלת יום למחרת שממש כאב לי לראות את זה ובטח הוא ממש בכה

אמרתי לה שאולי להבא שתעדכן, שאדע שעבר על תינוקי יום מאתגר (למי כיף לקבל ביס עם סימנים על הציצי)

אמרה לי וואי לא שמתי לב

ועוד שואלת אם בטוח קיבל במעון

נו מה נראה לך שאני נשכתי אותו על הפטמה? ברצינות..

לכן אני תוהה אם יש לי מה לשאול הפעם

הקטע שאלה שתי מטפלות שונות אתמול והיום

לא ברור לי מה הקטע

יכול להיות מכת שמש נקודתית

יום אחד רק בגב (שהיה מכוסה עם שתי שכבות - גופיה וחולצה)

ויום אחר ברגל?

אוף, אני שונאת להיות בחרדות

חמותי עובדת במעון הזה,

שאלתי אותה מזה יכול להיות אמרה לי בטח מהשמש והמשיכה הלאה

אבל מוזר לי

מצד שני אין לי שום רעיון למשהו אחר 

אולי אלרגיה פשוטה לאיזה חומר או בד שיש במעון.

בסופו של דבר חלק ניכר מהיום הוא במעון, תבקשי גם מהמטפלות לעקוב.

ולא היו אלרגיות בכלל בכלל

עשינו בגלל ריפלוקס..

עדיין יכול להיות שיש אלרגיה?

וזה קצת מטריד האמת, זה תינוק, היא אמורה לדעת מה עבר עליו במעון...מן הסתם אם ננשך ברמה הזו הוא בכה מאוד, היא לא שמה לב?

מה שאת מתארת לא נשמע בשום צורה כמו כווית שמש. נשמע יותר כמו עקיצה למרות שאם הוא עם שכבה כפולה של בגדים לא ברור לי מה זה יכול להיות האמת... אמרת לרופא שזה אדום ושזה כואב במגע? 

גם אדום וגם כואב במגע

וגם חם ביחס לכל הגוף

אנסה בבוקר להקדים את התור בכוח

אני לא רוצה לפרט פה  כדי לא להחשף

זה היה מחלה..נדירה..ולא מסוכנת!

לא קשור לשום חשש מהמעון..

אני לא מאבחנת כלום רק לעדכן שיש דברים כאלה לא מוכרים אבל קורים

אז לא ישר להריץ תסריטים

לא אומרת שלא יכול להיות אבל בדרך כלל סימן של מכה לא יהיה חם יותר מכל הגוף, זה יותר מתאים לתגובה דלקתית כלשהי

איזה דלקת אבל זה יכול להיות?

הצלחתי להקדים תור להיום לרופא

היום בבוקר הילד קם ושני הסימנים פשוט נעלמו

אין לי למה ללכת

אבל לא מבינה מה הקטע שזה בא ונעלם ככה

זה היה סימן אדום ממש מכובד, הזכיר כמו שיזוף היסטרי

וכעת לא קיים

זה שזה ככה נעלם זה עוד יותר "מאשר" שזה כנראה דלקתי

לא משהו מהשמש ולא עקיצה

מרגישה כזה לא יודעת, לא ברור לי כלום

לגבי דלקת- זה תגובה של הגוף, היא יכולה להיות תגובה לזיהום או לעצם זר או סוג של תגובה אלרגית. כשהגוף מזהה משהו שלא אמור להיות שם אז יותר דם מוזרם למקום והוא מתנפח, מאדים ומתחמם.

להגיד דלקת זה לא אומר ממה זה נהיה אלא איך הגוף הגיב, זה יכול להיות קוץ או וירוס או לא יודעת מה.

כי האודם של הרגל לא היה בבוקר וזה התחיל רק אתמול

אצלי אודם של עקיצה נעלם תוך חצי שעה (אני ממש רואה את זה, מעיפה יתוש מהזרוע, תוך דקה מתחיל להתנפח ולגרד, תוך עשר דקות ממש ממש גדול ואדום, תוך רבע שעה כבר הרבה פחות מורגש ותוך חצי שעה בערך כבר אין זכר) לכן בבוקר זה נראה כאילו בכלל לא נעקצתי בלילה למרות שאני יודעת בוודאות שכן כי ממש התגרדתי ושמעתי זמזומים.

אצל בן השלוש שלי עקיצה נעלמת תוך 12-24 שעות. ואצל התינוק עקיצה נעלמת תוך שלושה ימים.

הכל זה אותם יתושים פשוט העוצמה של התגובה של הגוף היא שונה.

אגב, גם בן השלוש שלי היה כמו התינוק כשהיה בעצמו תינוק. לכן זה נראה כאילו יתושים הכי אוהבים תינוקות וכאילו יש אנשים שהיתושים יותר אוהבים וכאלה שפחות, זה לא בחירה של היתושים, זה התמודדות של הגוף עם העקיצה.

זה ממש נשמע כמו בן ה 3 שלך

אז אולי באמת עקיצה

קדחת הנילוס לחשוש מזה?

אגב זה מזכיר לי.. שהבת שלי התינוקת היה לה גם ככה פריחה מקומית וזה היה עקיצות של פשפשים היינו בבית כנסת מאובק ושמתי את השמיכה של על אחד הכיסאות

והאדמומיות עברה תוך כמה שעות נותרות רק קובץ עקיצות בכל האזור של הפריחה

היינו שבת שעברה בצימר

אין סיכוי שכל הבית נהיה פשפשים עכשיו

פשוט אין מצב

איך מכבסים את מה שהיה שם כדי שבטוח לא יהיו פשפשים?

עליתי על זה תוך יום וחצי כי רק כשהיא הייתה בעגלה עם השמיכה זה שוב קרה

כיבסתי את השמיכהעל הרתחה ונגמר הסיפור לא חזר שוב על עצמו

אבל באמת במבט ראשון זה היה נראה כמו תגובה של רגישות או אלרגיה למשהו

לי נק' אדומה

הכוויות שאת מדברת יכולות להיות גם עקיצות או איזה וירוס אבל מוזר שהמטפלת לא שמה לב

יכול לקרות שהמטפלת שניה לא מסתכלת/ מופלת בילד אחר ופתאום ילד מתחיל לבכות. ואם היא מסתכלת היא לא תראה נשיכה מתחת לחולצה. אז היא תרגיע אותו ותשלח אותו חזרה לשחק.

זה קיצוני להגיד שהיא משקרת או לא שמים לב אליו.

כי זה הדבר הכי אופייני בגיל הזה נשיכות

כן הייתי רוצה שהיא תגיד לי

אני רוצה להרגיש שהיא רואה אותו

שהיא יודעת מה עובר אליו

אני רוצה לקבל את הילד שלי ביום כזה עם אובר חום ואהבה כי עבר עליו יום קשה ולא לגלות את זה במקלחת..

באותו יום שגיליתי את זה היה לי יום באמת קשה

הייתי אמא אבל לא מעבר

היו לי כלכך הרבה נקיפות מצפון באותו לילה

כמה בכיתי

כאילו - אם רק הייתי יודעת. הייתי עושה הכל כדי שלפחות סיים את היום בתחושה יותר טובה.

שיקבל אמא במליון אחוז ולא רק 100..

בקיצור, הפריע ליקצת 

שאלתי והיא ממש לא ידעה במה מדובר

דיברתי עם המנהלת?

זה ממש לא תקין

יכול להיות אולי עקיצה שמתנפחת קצת או פריחה.

מהתיאור לא נשמע כמו מכה אבל אולי זה גם יכול להיות כיוון

כל כמה זמן

הרופא אז אמר לי מה השם של זה

זה היה וירוס ועבר לבד

לא מאבחנת אותו רק זורקת כיוון

הכתם האדום מאוד מזכיר כתם של שיזוף

זה לא אדום מסוג עקיצה

ולא אדום מהסוג למעלה - בדקתי ברשת תמונות וזה לא נראה ככה

בקיצור, נראה ממש מכת שמש

אבל דיי בהלם מהחוסר אחריות

גם כדי לקבל מכת שמש הילד צריך להיות חשוף - איך קיבל בגב?

וכדי לקבל מכת שמש צריך להיות שעות בשמש

ואיך זה שיש ברגל רק במקום אחד בקוטר של 15 ס''מ וזהו..

שאלות פתוחות מוזרות

אפנה מחר ישירות למנהלת אשאל אותה מזה יכול להיות 

כשאומרים מכת שמש מתכוונים למכת חום - עליה בטמפ' של הגוף בגלל שהייה במקום חם מדי.

צריבה אדומה שמקבלים מחשיפת יתר לשמש נקראת כווית שמש ואני מכירה גם שאומרים ש' נשרף' בשמש.

לעניין השרשור, לא נשמע לי הגיוני שילד יקבל כווית שמש רק בחלקים מאוד מסוימים של הגוף, מה הוציאו אותו לשמש ורק הרגל במקום ספציפי הייתה חשופה?

בעיני יותר הגיוני שזה עקיצה/אלרגיה/רגישות למשהו. 

גם אתמול גם היום

שתי מטפלות שונות מוזר לי בקיצור

כמו כוויה.. בכוויה או שהעור מתקלף אחרי האדמומיות או שהופך לשלפוחית

אם קיבל מכה אז היה הופך לסימן כחול

לי נשמע יותר רגישות למשהו או דלקתי מתוך הגוף או עקיצה

אלרגיה אני יודעת שאין

עקיצה אני לא רואה

נשאר לנו ללכת לרופא לבדוק את זה

בשורה התחתונה לא משנה מאיפה אני מסתכלת על זה זה הדבר הכי מוזר שנתקלתי בו בחיים הקצרים שלי

זה נראה ככה..

שטח אדום בלי עקיצה מסוימת

אולי יש להם בגן ואז הוא נעקץ

והן נכנסות בקלות מתחת לבגדים

לרוםא עוד אצלינו לא צריך הפניה קובעת תור באפליקציה

כדאי לנסות ללכת לפני שזה חולף או לצלם מקרוב

אפילו סיכויים טובים, אבל גם רופא שיראה את זה ישר ישלח אותך לברר האם קרה משהו במעון. כי חייבים לשלול מצב כזה וגם כדי להבין מה הגורם לאדמומיות.

תשאלי הכי ישירות ותראי מה התגובה

באמת לא נעים, לנו גם קרה משהו דומה שבדיעבד ממש לא היה קשור למטפלת והסיטואציה שאתה פתאום שואל אותה ומנסה להבין מהתגובה.. זה ממש לא נעים. 

באמת לא נעים לי התחושה הזו שאני חושדת בה

כי היא באמת מקסימה

למעט סיפור הנשיכה למעלה..

כוויית שמש היא לא נקודתית, ולא סביר עם בגדים.

וזה גם לא נשמע כמו מכה.

אולי וירוס או אלרגיה.

אלא אם כן לא הייתה בעבר ופתאום נוצרת אלרגיה חדשה

אולי באמת וירוס

אנסה להקדים תור למחר..

לא נראה לי שבודקים אם יש אלרגיה למגע של חומרים שונים, כמו דשא סינטטי או צמר- או אולי זה נחשב רגישות בעצם, לא יודעת.

יש לי ילד אחד יחסית רגיש, עקיצות יתושים מתנפחות, מאדימות והופכות חמות וקשות למגע.

היתה תקופה שמגע של דשא סינטטי (ככה נראה לי) כמו בחצר של המעון או בחלק מגני השעשועים היה עושה לו תגובה כזאת ברגליים (בשלב הזחילה).

שיש לו בחצר של הגן איזה מגלשה או מתקן ממתכת?

שנהיה חם מהשמש וכשנגע בו נכווה?

סתם מעלה כיוון למחשבה...

ניסית לשאול את הצוות?

אולי תנסי לברר עם עוד אימהות אם גם אצלם יש... 

ולעין הטובה שלך

לא על חשבון הבן שלך,שהוא חסר ישע ותלוי רק בך

הייתי מוציאה משם אתמול !

לא יודעת בן כמה הןא

או מה גורם לך לשלוח אותו בכזאת שלווה

אין כזה דבר מכת שמש נקודתית ועוד מתחת בגדים

הסיפור עם הנשיכה זה לא דגל אדום,זה 7 דגלים אדומים

את מקסימה ובטוחה שאת רוצה את הטוב ביותר עבורו אבל תתעוררי בבקשה למענו 

מכה לא נעלמת וחוזרת

אני לא יודעת כלום כמובן ואני גם לא שוללת לבדוק לגבי המעון

רק לא למהר להיות כל כך נחרצים

הבן שלי, שהיה אז בערך בן 3, קם בבוקר עם אשך אחד אדום ונפוח ובאמצע נקודה לבנה.

בגלל שזה איזור רגיש לקחתי אותו לרופא, הרופא בדק ואמר שזה משהו חיצוני - אולי שריטה.

אבל ממה הוא יכל להשרט שם? שאלתי (הוא עדיין היה עם טיטול למיטב זכרוני. בטח בלילה).

את שואלת אותי? אמר הרופא בקול מאשים - תספרי לי את ממה הוא נשרט שם!

חושב שאת לא מספיק בהלם מזה בעצמך

ממש לא מתחברת לגישה שלו 

של הסימנים האדומים, יכול להיות עקיצה. יש ילדים שרגישים יותר.

אבל אני ממש בעד לשאול את המטפלות, גם כדי לדעת וגם כדי לברר את הסיפור מעבר.

אבל כן כתבו כאן ואני חושבת להוסיף, שהסיפור עם הנשיכה הוא לא כל כך תקין בעיניי.

כן, קורה שילדים חוזרים עם נשיכה. אבל בדרך כלל ביד או ברגל, וממש שאני זוכרת, המטפלות גם ידעו לעדכן אותי. "היום ילד נשך אותו כאן... טיפלנו בזה. אבל תדעי שזה קרה".

או אם ילד קיבל מכה, הייתי מקבלת עדכון. גם במעון וגם בגן.

נשיכה בפיטמה זה מקום קצת חריג להינשך בו, בטח בלי שהמטפלת שמה לב.

זו נקודה שבעיניי מצריכה הרבה תשומת לב ויותר מעקב מה קורה במעון

הבן שלי ננשך בגב ובבטן, אמנם המטפלת שלו בהחלט שמה לב וגם מרחה לו משחה, אבל ילדים קטנים יכולים לנשוך בכל מקום ויש ילדים עדינים שלא יודעים להעיף את מי שמציק להם.

ספציפית הבן שלי, הוא פשוט יעמוד וזהו, אפילו לא יצרח. יום אחד ראיתי עליו סימן של כוויה עם שלפוחית כזאת, הבנתי שהוא נגע בטוסטר לפי הצורה של הכוויה וטיפלתי בזה, אבל הוא מעצמו לא אמר לי כלום, אם לא הייתי רואה אז לא הייתי מטפלת בזמן. ואני לא מטפלת על שישה ילדים, אני אמא עם שניים והייתי ממש קרובה אליו.

כדאי לשים לב מה קורה במעון, אבל לא להכריז בנחרצות שמשהו פה לא תקין.

@אביגיל ##  מתייגת גם אותך, אל תחרצו דעה כשאתן לא מכירות את הילד ואת הסיטואציה. לבן שלי היה כמעט פצעים מהנשיכה בגב אבל כשהחולצה מעל הוא היה נראה רגיל לגמרי. ומדובר גם על ילד שיודע לדבר יפה. אם הוא היה תינוק שלא מדבר והמטפלת לא הייתה רואה את הנשיכה אז איך היא הייתה אמורה לנחש שזה שם?

דעה.

אמרתי שזה מצריך בעיניי תשומת לב יותר גדולה, זה הכל.

הבסיס מבחינתי של ילד שהולך למעון, זו תקשורת טובה עם המטפלות.

הן מצידן משתפות על כל דבר חריג שהן רואות, ואני מצידי מרגישה בנוח לשאול (בצורה מכובדת ונעימה) אם משהו נראה לי מצריך תשומת לב.

המקרים העצובים של התעללויות שפרסמו מקשות על ההורים להיות במצב הכי נכון של אמון וראיית טוב.

אסור לנו לאבד את זה. חשוב מאד!

או וירוס או דלקת

כנראה..

היום בסוף לא הלכתי לרופא כי כבר נעלמו הכתמים

לרוץ מחר בגלל השילוב של אודם פלוס חום שהתחיל או לחכות יום.יומיים.שלוש?

חוסר בטסיות דם (ITP)

כשיש חוסר כזה יש סיכון לדימומים ןהחשש הוא יותר מדימומים פנימיים.

לאחר טיפול של מספר חודשים ב"ה עבר לבן שלי.

כדאי לבדוק.. לא מחייב שזה זה, אבל אם יש כתמים מחשידים חוזרים, כדאי ממש לברר בבדיקות דם.

היא כתבה שהכתמים היו חמים ונעלמו יחסית מהר.

נראה לי שבitp הכתמים לא חמים.

והיא גם תיארה שני כתמים שנעלמו, בitp סביר שהכתמים היו נשארים יותר זמן וגם היו נוצרים כתמים נוספים.

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

תדפיסי את הכרטיס שנוצר, ואפשר להשתמש בו כך.

יש את כל הפרטים שצריך.

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

וללכת על שובר עם שוקולד קטן עטוף בצלופן.

אם אין סמרטפון לדעתי עדיף שובר של חנויות חרדיות כמו כארד שופ, בסט שי וכו'