כי פעם בעבר הוא חזר עם ביס ענק על החזה, ממש על הפטמה

אמרתי למטפלת יום למחרת שממש כאב לי לראות את זה ובטח הוא ממש בכה

אמרתי לה שאולי להבא שתעדכן, שאדע שעבר על תינוקי יום מאתגר (למי כיף לקבל ביס עם סימנים על הציצי)

אמרה לי וואי לא שמתי לב

ועוד שואלת אם בטוח קיבל במעון

נו מה נראה לך שאני נשכתי אותו על הפטמה? ברצינות..

לכן אני תוהה אם יש לי מה לשאול הפעם

הקטע שאלה שתי מטפלות שונות אתמול והיום

לא ברור לי מה הקטע

יכול להיות מכת שמש נקודתית

יום אחד רק בגב (שהיה מכוסה עם שתי שכבות - גופיה וחולצה)

ויום אחר ברגל?

אוף, אני שונאת להיות בחרדות

חמותי עובדת במעון הזה,

שאלתי אותה מזה יכול להיות אמרה לי בטח מהשמש והמשיכה הלאה

אבל מוזר לי

מצד שני אין לי שום רעיון למשהו אחר 

אולי אלרגיה פשוטה לאיזה חומר או בד שיש במעון.

בסופו של דבר חלק ניכר מהיום הוא במעון, תבקשי גם מהמטפלות לעקוב.

ולא היו אלרגיות בכלל בכלל

עשינו בגלל ריפלוקס..

עדיין יכול להיות שיש אלרגיה?

וזה קצת מטריד האמת, זה תינוק, היא אמורה לדעת מה עבר עליו במעון...מן הסתם אם ננשך ברמה הזו הוא בכה מאוד, היא לא שמה לב?

מה שאת מתארת לא נשמע בשום צורה כמו כווית שמש. נשמע יותר כמו עקיצה למרות שאם הוא עם שכבה כפולה של בגדים לא ברור לי מה זה יכול להיות האמת... אמרת לרופא שזה אדום ושזה כואב במגע? 

גם אדום וגם כואב במגע

וגם חם ביחס לכל הגוף

אנסה בבוקר להקדים את התור בכוח

אני לא רוצה לפרט פה  כדי לא להחשף

זה היה מחלה..נדירה..ולא מסוכנת!

לא קשור לשום חשש מהמעון..

אני לא מאבחנת כלום רק לעדכן שיש דברים כאלה לא מוכרים אבל קורים

אז לא ישר להריץ תסריטים

לא אומרת שלא יכול להיות אבל בדרך כלל סימן של מכה לא יהיה חם יותר מכל הגוף, זה יותר מתאים לתגובה דלקתית כלשהי

איזה דלקת אבל זה יכול להיות?

הצלחתי להקדים תור להיום לרופא

היום בבוקר הילד קם ושני הסימנים פשוט נעלמו

אין לי למה ללכת

אבל לא מבינה מה הקטע שזה בא ונעלם ככה

זה היה סימן אדום ממש מכובד, הזכיר כמו שיזוף היסטרי

וכעת לא קיים

זה שזה ככה נעלם זה עוד יותר "מאשר" שזה כנראה דלקתי

לא משהו מהשמש ולא עקיצה

מרגישה כזה לא יודעת, לא ברור לי כלום

לגבי דלקת- זה תגובה של הגוף, היא יכולה להיות תגובה לזיהום או לעצם זר או סוג של תגובה אלרגית. כשהגוף מזהה משהו שלא אמור להיות שם אז יותר דם מוזרם למקום והוא מתנפח, מאדים ומתחמם.

להגיד דלקת זה לא אומר ממה זה נהיה אלא איך הגוף הגיב, זה יכול להיות קוץ או וירוס או לא יודעת מה.

כי האודם של הרגל לא היה בבוקר וזה התחיל רק אתמול

אצלי אודם של עקיצה נעלם תוך חצי שעה (אני ממש רואה את זה, מעיפה יתוש מהזרוע, תוך דקה מתחיל להתנפח ולגרד, תוך עשר דקות ממש ממש גדול ואדום, תוך רבע שעה כבר הרבה פחות מורגש ותוך חצי שעה בערך כבר אין זכר) לכן בבוקר זה נראה כאילו בכלל לא נעקצתי בלילה למרות שאני יודעת בוודאות שכן כי ממש התגרדתי ושמעתי זמזומים.

אצל בן השלוש שלי עקיצה נעלמת תוך 12-24 שעות. ואצל התינוק עקיצה נעלמת תוך שלושה ימים.

הכל זה אותם יתושים פשוט העוצמה של התגובה של הגוף היא שונה.

אגב, גם בן השלוש שלי היה כמו התינוק כשהיה בעצמו תינוק. לכן זה נראה כאילו יתושים הכי אוהבים תינוקות וכאילו יש אנשים שהיתושים יותר אוהבים וכאלה שפחות, זה לא בחירה של היתושים, זה התמודדות של הגוף עם העקיצה.

זה ממש נשמע כמו בן ה 3 שלך

אז אולי באמת עקיצה

קדחת הנילוס לחשוש מזה?

אגב זה מזכיר לי.. שהבת שלי התינוקת היה לה גם ככה פריחה מקומית וזה היה עקיצות של פשפשים היינו בבית כנסת מאובק ושמתי את השמיכה של על אחד הכיסאות

והאדמומיות עברה תוך כמה שעות נותרות רק קובץ עקיצות בכל האזור של הפריחה

היינו שבת שעברה בצימר

אין סיכוי שכל הבית נהיה פשפשים עכשיו

פשוט אין מצב

איך מכבסים את מה שהיה שם כדי שבטוח לא יהיו פשפשים?

עליתי על זה תוך יום וחצי כי רק כשהיא הייתה בעגלה עם השמיכה זה שוב קרה

כיבסתי את השמיכהעל הרתחה ונגמר הסיפור לא חזר שוב על עצמו

אבל באמת במבט ראשון זה היה נראה כמו תגובה של רגישות או אלרגיה למשהו

לי נק' אדומה

הכוויות שאת מדברת יכולות להיות גם עקיצות או איזה וירוס אבל מוזר שהמטפלת לא שמה לב

יכול לקרות שהמטפלת שניה לא מסתכלת/ מופלת בילד אחר ופתאום ילד מתחיל לבכות. ואם היא מסתכלת היא לא תראה נשיכה מתחת לחולצה. אז היא תרגיע אותו ותשלח אותו חזרה לשחק.

זה קיצוני להגיד שהיא משקרת או לא שמים לב אליו.

כי זה הדבר הכי אופייני בגיל הזה נשיכות

כן הייתי רוצה שהיא תגיד לי

אני רוצה להרגיש שהיא רואה אותו

שהיא יודעת מה עובר אליו

אני רוצה לקבל את הילד שלי ביום כזה עם אובר חום ואהבה כי עבר עליו יום קשה ולא לגלות את זה במקלחת..

באותו יום שגיליתי את זה היה לי יום באמת קשה

הייתי אמא אבל לא מעבר

היו לי כלכך הרבה נקיפות מצפון באותו לילה

כמה בכיתי

כאילו - אם רק הייתי יודעת. הייתי עושה הכל כדי שלפחות סיים את היום בתחושה יותר טובה.

שיקבל אמא במליון אחוז ולא רק 100..

בקיצור, הפריע ליקצת 

שאלתי והיא ממש לא ידעה במה מדובר

דיברתי עם המנהלת?

זה ממש לא תקין

יכול להיות אולי עקיצה שמתנפחת קצת או פריחה.

מהתיאור לא נשמע כמו מכה אבל אולי זה גם יכול להיות כיוון

כל כמה זמן

הרופא אז אמר לי מה השם של זה

זה היה וירוס ועבר לבד

לא מאבחנת אותו רק זורקת כיוון

הכתם האדום מאוד מזכיר כתם של שיזוף

זה לא אדום מסוג עקיצה

ולא אדום מהסוג למעלה - בדקתי ברשת תמונות וזה לא נראה ככה

בקיצור, נראה ממש מכת שמש

אבל דיי בהלם מהחוסר אחריות

גם כדי לקבל מכת שמש הילד צריך להיות חשוף - איך קיבל בגב?

וכדי לקבל מכת שמש צריך להיות שעות בשמש

ואיך זה שיש ברגל רק במקום אחד בקוטר של 15 ס''מ וזהו..

שאלות פתוחות מוזרות

אפנה מחר ישירות למנהלת אשאל אותה מזה יכול להיות 

כשאומרים מכת שמש מתכוונים למכת חום - עליה בטמפ' של הגוף בגלל שהייה במקום חם מדי.

צריבה אדומה שמקבלים מחשיפת יתר לשמש נקראת כווית שמש ואני מכירה גם שאומרים ש' נשרף' בשמש.

לעניין השרשור, לא נשמע לי הגיוני שילד יקבל כווית שמש רק בחלקים מאוד מסוימים של הגוף, מה הוציאו אותו לשמש ורק הרגל במקום ספציפי הייתה חשופה?

בעיני יותר הגיוני שזה עקיצה/אלרגיה/רגישות למשהו. 

גם אתמול גם היום

שתי מטפלות שונות מוזר לי בקיצור

כמו כוויה.. בכוויה או שהעור מתקלף אחרי האדמומיות או שהופך לשלפוחית

אם קיבל מכה אז היה הופך לסימן כחול

לי נשמע יותר רגישות למשהו או דלקתי מתוך הגוף או עקיצה

אלרגיה אני יודעת שאין

עקיצה אני לא רואה

נשאר לנו ללכת לרופא לבדוק את זה

בשורה התחתונה לא משנה מאיפה אני מסתכלת על זה זה הדבר הכי מוזר שנתקלתי בו בחיים הקצרים שלי

זה נראה ככה..

שטח אדום בלי עקיצה מסוימת

אולי יש להם בגן ואז הוא נעקץ

והן נכנסות בקלות מתחת לבגדים

לרוםא עוד אצלינו לא צריך הפניה קובעת תור באפליקציה

כדאי לנסות ללכת לפני שזה חולף או לצלם מקרוב

אפילו סיכויים טובים, אבל גם רופא שיראה את זה ישר ישלח אותך לברר האם קרה משהו במעון. כי חייבים לשלול מצב כזה וגם כדי להבין מה הגורם לאדמומיות.

תשאלי הכי ישירות ותראי מה התגובה

באמת לא נעים, לנו גם קרה משהו דומה שבדיעבד ממש לא היה קשור למטפלת והסיטואציה שאתה פתאום שואל אותה ומנסה להבין מהתגובה.. זה ממש לא נעים. 

באמת לא נעים לי התחושה הזו שאני חושדת בה

כי היא באמת מקסימה

למעט סיפור הנשיכה למעלה..

כוויית שמש היא לא נקודתית, ולא סביר עם בגדים.

וזה גם לא נשמע כמו מכה.

אולי וירוס או אלרגיה.

אלא אם כן לא הייתה בעבר ופתאום נוצרת אלרגיה חדשה

אולי באמת וירוס

אנסה להקדים תור למחר..

לא נראה לי שבודקים אם יש אלרגיה למגע של חומרים שונים, כמו דשא סינטטי או צמר- או אולי זה נחשב רגישות בעצם, לא יודעת.

יש לי ילד אחד יחסית רגיש, עקיצות יתושים מתנפחות, מאדימות והופכות חמות וקשות למגע.

היתה תקופה שמגע של דשא סינטטי (ככה נראה לי) כמו בחצר של המעון או בחלק מגני השעשועים היה עושה לו תגובה כזאת ברגליים (בשלב הזחילה).

שיש לו בחצר של הגן איזה מגלשה או מתקן ממתכת?

שנהיה חם מהשמש וכשנגע בו נכווה?

סתם מעלה כיוון למחשבה...

ניסית לשאול את הצוות?

אולי תנסי לברר עם עוד אימהות אם גם אצלם יש... 

ולעין הטובה שלך

לא על חשבון הבן שלך,שהוא חסר ישע ותלוי רק בך

הייתי מוציאה משם אתמול !

לא יודעת בן כמה הןא

או מה גורם לך לשלוח אותו בכזאת שלווה

אין כזה דבר מכת שמש נקודתית ועוד מתחת בגדים

הסיפור עם הנשיכה זה לא דגל אדום,זה 7 דגלים אדומים

את מקסימה ובטוחה שאת רוצה את הטוב ביותר עבורו אבל תתעוררי בבקשה למענו 

מכה לא נעלמת וחוזרת

אני לא יודעת כלום כמובן ואני גם לא שוללת לבדוק לגבי המעון

רק לא למהר להיות כל כך נחרצים

הבן שלי, שהיה אז בערך בן 3, קם בבוקר עם אשך אחד אדום ונפוח ובאמצע נקודה לבנה.

בגלל שזה איזור רגיש לקחתי אותו לרופא, הרופא בדק ואמר שזה משהו חיצוני - אולי שריטה.

אבל ממה הוא יכל להשרט שם? שאלתי (הוא עדיין היה עם טיטול למיטב זכרוני. בטח בלילה).

את שואלת אותי? אמר הרופא בקול מאשים - תספרי לי את ממה הוא נשרט שם!

חושב שאת לא מספיק בהלם מזה בעצמך

ממש לא מתחברת לגישה שלו 

של הסימנים האדומים, יכול להיות עקיצה. יש ילדים שרגישים יותר.

אבל אני ממש בעד לשאול את המטפלות, גם כדי לדעת וגם כדי לברר את הסיפור מעבר.

אבל כן כתבו כאן ואני חושבת להוסיף, שהסיפור עם הנשיכה הוא לא כל כך תקין בעיניי.

כן, קורה שילדים חוזרים עם נשיכה. אבל בדרך כלל ביד או ברגל, וממש שאני זוכרת, המטפלות גם ידעו לעדכן אותי. "היום ילד נשך אותו כאן... טיפלנו בזה. אבל תדעי שזה קרה".

או אם ילד קיבל מכה, הייתי מקבלת עדכון. גם במעון וגם בגן.

נשיכה בפיטמה זה מקום קצת חריג להינשך בו, בטח בלי שהמטפלת שמה לב.

זו נקודה שבעיניי מצריכה הרבה תשומת לב ויותר מעקב מה קורה במעון

הבן שלי ננשך בגב ובבטן, אמנם המטפלת שלו בהחלט שמה לב וגם מרחה לו משחה, אבל ילדים קטנים יכולים לנשוך בכל מקום ויש ילדים עדינים שלא יודעים להעיף את מי שמציק להם.

ספציפית הבן שלי, הוא פשוט יעמוד וזהו, אפילו לא יצרח. יום אחד ראיתי עליו סימן של כוויה עם שלפוחית כזאת, הבנתי שהוא נגע בטוסטר לפי הצורה של הכוויה וטיפלתי בזה, אבל הוא מעצמו לא אמר לי כלום, אם לא הייתי רואה אז לא הייתי מטפלת בזמן. ואני לא מטפלת על שישה ילדים, אני אמא עם שניים והייתי ממש קרובה אליו.

כדאי לשים לב מה קורה במעון, אבל לא להכריז בנחרצות שמשהו פה לא תקין.

@אביגיל ##  מתייגת גם אותך, אל תחרצו דעה כשאתן לא מכירות את הילד ואת הסיטואציה. לבן שלי היה כמעט פצעים מהנשיכה בגב אבל כשהחולצה מעל הוא היה נראה רגיל לגמרי. ומדובר גם על ילד שיודע לדבר יפה. אם הוא היה תינוק שלא מדבר והמטפלת לא הייתה רואה את הנשיכה אז איך היא הייתה אמורה לנחש שזה שם?

דעה.

אמרתי שזה מצריך בעיניי תשומת לב יותר גדולה, זה הכל.

הבסיס מבחינתי של ילד שהולך למעון, זו תקשורת טובה עם המטפלות.

הן מצידן משתפות על כל דבר חריג שהן רואות, ואני מצידי מרגישה בנוח לשאול (בצורה מכובדת ונעימה) אם משהו נראה לי מצריך תשומת לב.

המקרים העצובים של התעללויות שפרסמו מקשות על ההורים להיות במצב הכי נכון של אמון וראיית טוב.

אסור לנו לאבד את זה. חשוב מאד!

או וירוס או דלקת

כנראה..

היום בסוף לא הלכתי לרופא כי כבר נעלמו הכתמים

לרוץ מחר בגלל השילוב של אודם פלוס חום שהתחיל או לחכות יום.יומיים.שלוש?

חוסר בטסיות דם (ITP)

כשיש חוסר כזה יש סיכון לדימומים ןהחשש הוא יותר מדימומים פנימיים.

לאחר טיפול של מספר חודשים ב"ה עבר לבן שלי.

כדאי לבדוק.. לא מחייב שזה זה, אבל אם יש כתמים מחשידים חוזרים, כדאי ממש לברר בבדיקות דם.

היא כתבה שהכתמים היו חמים ונעלמו יחסית מהר.

נראה לי שבitp הכתמים לא חמים.

והיא גם תיארה שני כתמים שנעלמו, בitp סביר שהכתמים היו נשארים יותר זמן וגם היו נוצרים כתמים נוספים.

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...