אני גם במדינה!!

תקראי לפרקליטות, בגץ, והאנשים שצריך לקרוא להם ככה

את מכלילה יותר מדי אנשים טובים

ושהמחבלים האלו ישרפו בגהנום

כל השרים מרושעים?

יש כמה תמימים אבל הם חלק מדבר מרושע כן

אין עתיד איתם

היה צריך להעיף אותם אתמול

הבעיה שהכוח לא אצלם

נראלי

סנקציות!!!

מלא אנשים מגיעים עם כוונות טובות לכנסת, מלא מהציונות הדתית, מהליכוד

מערכת המשפט (בגיבוי של הביבי) לקחה את הסמכות, ואז לכנסת מגיעים כל מיני ליצנים ואז השופטים מספרים לעצמם ש "אנחנו מצילים את המערכת מעצמה".

ואז אנשים רואים את איך המערכת עובדת, ובוחרים את בן גביר. כי אם ליצן אז עדיף ליצן מקצועי ברמה גבוהה שיודע למנף את עצמו תקשורתית.

להגיב אחרי תקיפה ישראלית בטוויטר על כמה זה עלוב? בשביל זה *אתה* בקבינט.

וזה המקום שמחליטים בו, לא אצל העוקבים שלך שיראו שהגבת

או העובדה שהוא דואג להגיע לכל זירת פיגוע רק כדי שיראו אותו

אז יפה שהוא יודע למנף את עצמו תקשורתית, אבל לא בשביל זה הוא בכנסת (כן, אתה טוען שכן.

אני חושבת שאנשים שהצביעו לו ציפו ממנו לעשות קצת יותר)

מי כן עושה בכנסת?

אם את אומרת שיש להם כוח אז מי כן עושה?

את צודקת ואני מסכימה איתך שאם הם נבחרי הציבור והם נבחרו לייצג את הציבור שבחר בהם בכנסת אז הם צריכים לעשות את זה, הם לא סתם יושבים שם, ובכל זאת מי שם כן פועל? 

אין להם ערכים? אידיאלים? מוסר קצת? סתם מקבלים משכורת?

וכן. אני חושבת שכרגע כולם צריכים לעוף

בלי קשר לדעות שלהם אפילו

אבל יש כמה שהיו צריכים לעוף הרבה קודם

צדקתי בהודעה הזאת?: 

כשאני אומרת מדינה - שריטות ליליות
 

תחשבי על זה שזה ממש מוזר שאף אחד לא באמת פועל, בטוח יש משהו גדול מאחורי זה שזה הסיבה שכל האנשים כאלה פסיבים, תיזכרי זה 120 חברי כנסת..

אז את מאמינה בכוחות שאף אחד לא יודע עליהם, ואין לך אף הסבר למי ומה הם, אבל הם מנהלים את המדינה, בזמן שכל חברי הכנסת הם גם בובות על חוט, וגם אף אחד מהם לא מדבר?

מה שח"כ צריך לעשות אם הוא מגלה שלא נותנים לו לעשות את התפקיד שלו הוא לפוצץ את זה

ולאיים בלהפיל את הממשלה, מה שסמוטריץ ובן גביר עשו פעם אחת בינתיים, ועד כמה שאני זוכרת - על דברים שוליים מאוד

א. בואי נשמע אותך, זה לא חוכמה רק לשלול.

ב.עובדה שזאת המציאות שהחברי כנסת לא מצליחים לעשות את התפקיד שלהם (בין אם זה החברי כנסת החרדים עם הגיוס ובין אם זה חברי הכנסת מהציונות הדתית כשמפנים בתים ביוש וכו')וממשיכים כרגיל.

ג. אם אני אומרת לך שיש מי שמחליט את ההחלטות וכולם סרים למשמעו אז זה לא מישהו שאפשר להתלונן עליו במשטרה או לאיים עליו או משהו בסגנון.

ד. אני לא יודעת הכל.

יותר מעניין אותם הכיסא שלהם, ושהממשלה לא תתפרק עכשיו (אם מסיבות מוצדקות ואם לא) מלעשות דברים שנויים במחלוקת. וכן, רוב הדברים שממשלה יכולה לעשות יהיו שנויים במחלוקת

ב. את סגורה על איך עובד הקטע הזה של דמוקרטיה, ורוב?

אם הרוב לא רוצים להעביר חוק - הוא לא יעבור. ובדיוק בשביל זה יש קואלציה והדרך של ח"כ להכריח את הרוב להיות בצד שלו היא לאיים לפרק אותה

ג. נו באמת

ד. כנ"ל

למה הם לא עוצרים את  מה שהולך בצפון כבר עשרה חודשים?

מי לדעתך מפריע להם?

ולמה אף אחד לא יוצא עם זה לתקשורת?

לא מתפטר? 

למה אף אחד לא מפוצץ את זה בדף האישי שלו? ברור שלא התכוונתי שילך להתראיין על זה

למה אין לך אף הסבר יותר מוצלח מ"מישהו מאחורי הקלעים" בלי להסביר מי, למה ומה האג'נדה, ואיך הוא שולט בפוליטיקאים כרגע 

כי זה נושא ארוך ומורכב וזה פחות המקום

את חושדת בו בכזאת רדידות? 

חוץ מזה הם כן עושים, אבל בדברים קטנים. והם בעצמם אומרים שידיהם כבולות בדברים האמיתיים ולכן מנסים להעביר את הרפורמה...

זה כמו שאני אבוא לחייל עכשיו, אפילו מפקד, קצין. ואני אגיד לו: "חוצפן! למה אתה לא נכנס בהם?! למה עוד לא החזרת את החטופים?! בשביל מה אתה חייל?!" זה הרי מצחיק כי כולם יודעים שהוא אמנם נלחם אבל מי שבאמת מחליט איך להלחם זה לא הוא בכלל. ככה זה גם איתם. הם רק חיילים במשחק. והם מנסים, באמת.

תסתכלי על המצב במדינה כמה עוולות קורות מול העיניים שלנו, איך שוטרים מפחדים לאכוף את החוק מול אנשים מסויימים. על מי בית המשפט מגן ואת מי מפליל. (שלא תגידי תיכף גם שלא נחטפו ילדים בקום המדינה וגם זו קונספירציה כי קשה להאמין לזה... ואז מה יש לבוא בטענות גם למכחישי שואה למיניהם...)

שמעולם לא נמצאה לה הוכחה

ואם זאת הרמה אז באמת לא רואה טעם להמשיך כאן

לא ברור לי איך אנשים מסוגלים להאמין בשטויות האלו, לא ברור לי איך ה"ימין" לקח על עצמו את "המאבק המזרחי" הבכייני

ובעיקר - אם את חיה בסרט שזה לא קמפיין שמוזן מאוד ע"י התקשורת כי למישהו יש אטנטרס שתאמיני בו - את יותר טיפשה ממה שחשבתי

"איך אנשים מסוגלים להאמין בשטויות האלו"?!

וואוווו

נשמה

עד היום יש קיפוח מזרחי! עד עצם היום הזה! ואיזה קטע שמזרחים- דת- ימין- הולך ביחד! 

לעומת: צפונבון- חילוני- שמאל...

רק אשכנזים הגיעו לכזאת רמת ניתוק וכפירה בגלל ההשכלה והאנסיפציה, ההתבוללות

והפוך, זה ממש לא מוזן ע"י התקשורת זה מושתק! הרגו את הרב עוזי משולם שהוביל בזמנו את המאבק, וגם לאחרונה כשניסו לעורר את זה מחדש הכניסו את התיקים לחיסיון! מעניין למה! אם זאת אמא מזרחית שמספרת אז אין תוקף לדברים שלה? מה היא מדמיינת נראה לך?! 

גם האלטלנה זה דמיון?! 

גם זה שעכשיו מפנקים מחבלים רוצחים ועוצרים חיילים?!

גם זה שמתעללים במתנחלים במחלקה ה"יהודית" בשב"כ?!

יש לי עוד כל כך הרבה דוגמאות כמה יש אנשים מתוכנו שרואים בדת וביהדות אויב ואיזה דברים מזעזעים הם מסוגלים לעשות בשם האידיאל הקדוש הזה.

ואת רוצה הוכחה לחטיפת הילדים ולכל מה שעשו שם? דבר ראשון לכי תדברי עם אנשים קצת. דבר שני תקראי ממצאים ומסמכים היסטוריים. דבר שלישי את מוזמנת לקרוא ספר שאשכנזי כתב: 

נתן שיפריס/ ילדי הלך לאן? : פרשת ילדי תימן : החטיפה וההכחשה

"קירבת העדים לאירועים ומהימנות העדויות העדויות בוועדה נמסרו ברובן הגדול על-ידי אנשים שלא רק היו עדי ראייה להתרחשויות, אלא אף לקחו בהן חלק, פעיל או סביל. הדבר נכון בעיקר ביחס לעדים מצד רשויות המדינה ומערך הקליטה, שכמעט כולם העידו על תפקידים שמילאו בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים..."

זה ספר שבאמת מקיף את הנושא, מסביר למה ההסברים הממסדיים שהתקבלו עד כה קורסים, ואת כל הרקע והאוירה באותם זמנים גם מצד התמימות ההתחלתית של העולים וגם מצד המצב הכללי בארץ ובעולם שאפשר את החטיפות.

פעם אחרונה ששמעתי את זה הייתה בסעודת שבת... אצל עורכת דין ומהנדס מכונות....

אז את מוזמנת להתבכיין כמה שבא לך אם זה עושה לך טוב, אבל מה לעשות שזה שטויות.

אבל סבבה, בפעם הבאה ביום השואה אני אומרת לאשכנזים שהם מוזמנים להתבכיין כמה שהם רוצים חחח

זה אמור להעליב מישהו?

כאילו, יש רק את העובדה שהשואה זה דבר שבאמת שקרה. ולקצת יותר מ30 האנשים שאת מדברת עליהם...

אבל זה לא שהמציאות מעניינת אותך

למי את חושבת שאכפת אם תגידי את זה? 

אבל זה ממקום שרוצה הכרה פשוטה בעובדות

ולא אין לי עניין להכחיש את השואה, אבל כמו שממנה עושים טררם גדול, מותר גם לאחרים להזכר ולבכות. 

יש אנשים שחיים יפה מאוד מלבכות על דברים כאלו (מירי רגב ואב"ח לדוגמה)

אבל אם את לא הולכת לעשות קריירה על הטיעון המביך הזה של קיפוח - אז רדי מזה ומהר. יעזור לך הרבה יותר בחיים...
אף אחד לא דפק אותך חוץ מעצמך. וכדאי שתביני את זה

אני אסתדר עם הרגשות שלי בעצמי, מקסימום אני אלך לפסיכולוגית...

אנחנו מדברות על עובדות. מירי רגב נלחמת שיהיה ייצוג מזרחי ומסורתי וכל הכבוד לה.

דוברת 4 שפות

ועם תואר שני

אם זאת "המזרחיות המדוכאת שצריכה ייצוג" שלך הלוואי שהיו מדכאים ככה גם את האשכנזים

היא המייצגת. נו באמת.....

הקריירה שלה כרגע בנויה מה"דיכוי" והיא מרוויחה מזה הכל
והסיבה היחידה שהיא יכולה לעשות את זה היא בדיוק שאנשים כמו @הרמוניה קונים אותה בתור ייצוג

לזה שהיא נלחמת ועושה הרבה דברים חיוביים למען יהדות המדינה ולמען ייצוג מזרחי

אני רואה את זה כל כך הפוך מכם

היא גרה כיום בראש העין וכנראה מכירה קצת את הסביבה שלה ולא מתעלמת

השכונות החדשות סטייל אם המושבות שהדביקו לראש העין פשוט כי היא במקרה במרכז. לא הייתי מכנה את המקום הזה "ראש העין" במובן הזה.

והיא אישה דלוחה ועלובה.

עדיפה מהרבה שם

ולא אמרתי שהיא מייצגת אותי אבל שהיא עושה פעולות חשובות בעניין וכל הכבוד לה

גם ביבי לא מושלם והוא עדיין ראש הממשלה שבחרתי

(למרות שכן - אנשים מדמיינים דברים. ובעיקר דברים קשים.

לכי תחפשי כמה עדויות יש לקרב על גבעת התחמושת...)

זה שאין אף הוכחה.

כנראה שאין לך גם מושג על איזה מספרים מדובר, ועדיין בואי נניח שזה כן קרה במספרים קטנים. לא יודעת איזה מספרים את מדמיינת, אבל כנראה פחות מרבע מזה.

איך אין אף ילד שפתח את תיק האימוץ? איך אין אפילו ילד אחד "חטוף" שחיפש ומצא את המשפחה?

וועדות החקירה שפתחו קברים - מצאו שלפחות שני שליש מהילדים שיש עליהם טענות - אכן מתים, וקבורים איפה שאמרו למשפחה שקברו אותם.

לכי תדעי, אולי גם פתחו קברים ובדקו גופות רק בשביל הכיף, כי למישהו היה משעמם.

מה זה הוכחה? מה לא מספיק לך..

יש לי מושג באיזה מספרים מדובר. הם לא קטנים הם די והותר והם הגיוניים מבחינת יחס. מה ציפית לעשרות אלפים? גם ישראל היא מדינה קטנה ובתוכה התימנים הם אחוז קטן. וגם אם הם קטנים זה אומר שזה בסדר?! או שזה אומר שזה לא קרה?! 

מי אמר לך שאין אף ילד לא הבנתי?! בטח שהיו סיפורים! סיפורו המסעיר של מי שנחטף מאמו: "רוצה לסגור מעגל, מה יש למדינה להסתיר?"

אה בטח. ומה עם קברים שנמצאו ריקים? את באמת מאמינה לוועדת חקירה. אם הכל כל כך נקי תמים אז שיהיה גלוי ויחקר עד הסוף ולא כדי לצאת ידי חובה.

אני צריך לכתוב פה באריכות על הדבר הזה.

האשכנזים הרגו את התרבות שלהם לבד בלי עזרה. מדינת ישראל של ראשית ימיה באמת השתדלה למחוק תרבויות ובגלל שהאשכנזים מחקו את שלהם אז בעיקר רק תרבויות אחרות נפגעות מזה.

זה נכון למשל גם לגבי התרבות החרדית, אבל לא רק בכלל.

האם אנשים פרטיים או ארגונים הפלו אנשים שונים מהם? כן. בוודאי. זה נכון לגבי מי שהיו אז עולים ממדינות נחשלות  וזה נכון גם היום. הם בני אדם ובני אדם מפלים לרעה. ככה זה עובד.

בשוק החופשי, אגב, פחות מפלים לרעה מאשר במקומות שבהם יש תקן ממשלתי או דרישות כמו תואר אקדמאי וכו'. אבל בגדול ככה עובד העולם.

לגבי ילדי תימן, יש לנו עדות אישית במשפחה (האשכנזית לחלוטין) שהיה דבר כזה. אני אישית נוטה להאמין שרוב התינוקות מתו באמת (התמותה הידועה בתימן הייתה כ-50%) ונגנבו כנראה תינוקות בשוליים בחסות הבלגן. אבל לא בכמות שטוענים שהייתה. אני מתקשה להאמין שישראלים יהיו מסוגלים להחביא סוד בהיקף כזה. האם לא היה בכלל? אני מאמין שהיה. שוב, בגלל עדות משפחתית.

לא הגיעו מתימן

מה שקצת סותר את טענות הקיפוח שהיא מנסה להעלות פה, אם חטפו ילדים בשביל כסף זה מאוד שונה מ"חטיפה ממוסדת בשביל להעביר אותם למשפחות אשכנזיות"

אני מאמינה שהיו אולי מקרים בודדים.

ול99% מהמשפחות שנאמר להן שהילד מת - אני משוכנעת שהוא באמת מת.

האשכנזים הרגו את התרבות שלהם באופן אידיאולוגי ומוחלט ("רצינו לגדל דור של אפיקורסים...")

התרבות החרדית - זה סיפור אחר לגמרי, בעיקר העובדה שכל מה שהיה קודם - עלה באש (ולא כל היהודים באירופה היו חרדים, או דתיים בכלל)

זה קצת לא הוגן להגיד שהם הרגו אותה לגמרי - הם ניסו לייצר משהו חדש בא"י, אבל מה שהיה להם זה מה שהם הכירו.

אבל בכל מקום שהם יכלו הם הלכו למה שהכי קרוב מבחינתם לתנ"ך או למה שהם חשבו שיהודים עשו לפני הגלות (כן. זה לא מדויק, אין לע הגדרה טובה יותר)

עולים ממדינות נחשלות - זה יותר מה שקרה, הקמת המדינה + פתיחת הגבולות לעליה + העובדה שהקמת המדינה סיכנה את היהודים במדינות ערב גרם לעליה בכמויות שלא חושבת שהיה משהו דומה בהסטוריה.

חטפו בשביל כסף, לא רק תימנים אבל בעיקר, בגלל שמהם הכי קל לקחת גם טכנית וגם מצפונית. והעבירו אותם בד"כ לחו"ל.

זה אגב לא קרה רק בישראל. אבל העניין הוא שיהודי עושה את זה ליהודי. "וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃" 

אני לא צריכה שאת תכירי בזה. אלוקים יודע וסוף האמת להתגלות ה' יחזיר לרשעים כגמולם.

סיפור ילדי תימן בוודאות היה. מה ההיקף שלו? אני מתקשה להאמין שגדול מדי פשוט כי  זה לא אפשרי. כלומר, בשביל שסיפור כזה יהיה אפשרי אפשר שימותו 50% ואז נגנוב עוד אחוז שניים. אי אפשר לגנוב כמויות של ילדים בלי שזה ידלוף החוצה.

כמו שהמוסד רוצה להרוג מישהו הוא מביים תאונת דרכים. למה תאונת דרכים? כי זה סביר. כי האדם הרגיל יראה את זה ויבין שזה יכול לקרות.

זה לא רק שהיה כור היתוך כללי. זה שהייתה מגמה לחילוניות גמורה, וחטפו ילדים ספרדים מהמשפחות שלהם לקיבוצים כדי לעקור מהם יראת שמיים. ספרדים היו הכי נחותים, היחס לתרבות שלהם, לדת, לכל דבר שקשור למקור שלהם היה מזלזל. נחות. לא השמיעו זמרים מזרחיים. הייתה אפליה בקבלה למקומות עבודה ברמה שהרבה ספרדים שינו את שם משפחתם! לא שהספרדים היו היחידים שסבלו כעולים חדשים או שעבדו קשה בתקופה ההיא, אבל כן, מהם הייתה הדרישה להשאיר מאחור את זהותם הפרימיטיבית והלא נאורה.

מצרפת קטע בנוגע לטענות שכתבת על ילדי תימן... 

קריסת ההסברים המימסדיים פרשת היעלמם של ילדי העולים, בעיקר מתימן, הוסברה על-ידי השלטונות לאורך השנים – בכנסת, בוועדות החקירה השונות (כולל האחרונה, הממלכתית) , בפי אישים שונים ובאמצעות התקשורת – בשלושה הסברים עיקריים : רפואי (מחלות קשות ותמותה נרחבת) , אירגוני-ביורוקרטי ("בלגן" בקליטת העלייה הגדולה בראשית ימי המדינה) , ודמוגרפי (משפחות מרובות ילדים) . לפי ההסברים האלה, בקרב העולים מארצות האיסלאם, ובפרט מתימן, היתה תחלואה בשיעורים גדולים עקב הנסיבות הקשות של עלייתם ארצה (דרך ארוכה של שבועות וחודשים, לרוב ברגל, בדרכים המובילות למחנה המעבר גאולה שליד עדן, ושהייה ממושכת במחנה) , ובמיוחד בקרב הדור הצעיר; הילדים נלקחו לאישפוז מאתרי הקליטה לבתי חולים מרוחקים, והוריהם, שהיו מטופלים בילדים רבים, התקשו לשמור על קשר איתם; הילדים הנעדרים נפטרו ברובם הגדול, אבל בגלל אי-הסדר השתבשו נהלי הדיווח להורים על פטירתם ; רק מעט מהנעדרים, כמה עשרות בלבד, נעלמו – וגם כאן הוסבר הדבר בטיעון ה"בלגן". מן הדיון שלנו נלמד כי ההסבר הדמוגרפי מתברר במבחן המציאות כחלש, וכבר ראינו כי ההבדלים הקלים בשיעור הילדים בגיל הרך למשפחה בין שלוש קבוצות העולים השונות אינם יכולים להסביר את הפערים העצומים בשיעורי ההיעדרות בהן . ההסבר הרפואי עשוי לכאורה להסביר את מספרם הרב של יוצאי תימן בפרשה, מאחר שהדרך שלהם לארץ אכן חשפה אותם לפגעים, תחלואה ותמותה בהיקפים גדולים יותר מאשר יתר העולים . בעניין הזה כדאי להניח לרגע בצד את ילדי תימן, ולהשוות בין שיעורי הנעדרים בשתי הקבוצות האחרות – העולים מאירופה-אמריקה מכאן, ומאסיה-אפריקה מכאן . כפי שהזכרנו, בקבוצות האלה שיעורי הילדים הרכים היו כמעט זהים בגודלם (ודומים גם לשיעורם בתוך כלל הקבוצה). מבחינת המצב הרפואי אין כל בסיס לטעון שילדי העולים מאסיה-אפריקה היו במצב פחות טוב מאלה של העולים מאירופה-אמריקה ; אדרבה, סביר שדווקא האחרונים, כמעט כולם יוצאי אירופה, היו במצב רפואי הרבה פחות טוב, לנוכח העובדה שרבים מהם נולדו להורים ניצולי שואה ופליטים, שאף עברו תקופות ארוכות במחנות העקורים באירופה ובמחנות ההסגר בקפריסין . כיצד יכול אפוא ההיבט הרפואי להסביר את העובדה שהיחס בין הנעדרים מארצות אסיה-אפריקה לנעדרים מארצות אירופה-אמריקה עומד על פי חמישה לערך ? ולבסוף, ההסבר האירגוני מתבסס על כך שהיה בלגן בקליטת העלייה. לפי ההיגיון, בלגן כזה אמור היה להוליד בכל קבוצה שיעורי נעדרים על-פי גודלה היחסי . אבל המציאות מלמדת כי למרות שילדי העולים מתימן היו הקבוצה הקטנה ביותר, כשבעה אחוזים, הנה הנעדרים מתוכה היו יותר ממחצית מקרב כלל הנעדרים ; ולמרות שהיקף ילדי העולים בגיל הרך מאסיה-אפריקה היה בתקופה הנדונה בשיעור דומה להיקף הילדים האלה אצל העולים מאירופה- אמריקה, הנה היחס המקורב בשיעורי הנעדרים בין שתי הקבוצות עומד כאמור על חמש לאחת . זאת ועוד : תופעת ההיעדרות פרצה במלוא עוצמתה לא בראשית ימי המדינה, כשרבבות עולים צבאו על שעריה בלי שהוכנה להם תשתית אירגונית ראויה, אלא דווקא כשנה וחצי לאחר הקמתה, בשלב הגיאות בעלייה מתימן, כשהאירגון והסדר היו כבר על כנם. שלושת סוגי הטיעונים הללו אין בהם אפוא כדי להסביר את תופעת היעדרות הילדים, שבתקופת השיא שלה הובילה להיעלמותם של תינוקות מקרב העולים מתימן בסדרי גודל אחרים מאשר בקרב יוצאי יתר הארצות . מן המחקר הנוכחי תתברר תמונה הפוכה, ולפיה הילדים נעלמו במקרים רבים דווקא ממשפחות שלא היו מרובות ילדים, ומצבם הרפואי היה לרוב תקין ; והם נעלמו למרות רישום ומעקב קפדניים למדי – הן של תנועותיהם בין מוסדות הרפואה השונים, והן של מעברי הוריהם מאתרי הקליטה ליישובי הקבע . במקום גירסת הוועדות לפרשה, ולפיה הילדים ברובם נפטרו ומיעוטם אבדו, יוצג במחקר הזה טיעון הפוך, המתבסס בעיקרו על אותם חומרים שעמדו לפני הוועדה אבל היא העדיפה להתעלם בשיטתיות מרבים מהם . לפי הטיעון הזה, ברוב המקרים הילדים לא נפטרו ולא אבדו, אלא יד מכַוונת דאגה להוציא אותם ממשפחותיהם, להרחיק אותם מהן ולהעלים אותם לכתובות לא-ידועות. ואותה יד מכַוונת לא פעלה בחלל הריק, אלא בתוך הקשרים רחבים ואווירה ציבורית שללא התייחסות אליהם יקשה להבין את הפרשה לאשורה.

התעלמת מכל מה שכתבתי כנראה - כי האשכנזים עשו את זה קודם. הם עשו את זה קודם כל לעצמם.

לטעון כל דבר אחר - זה סתם ברמה של בורות מוחלטת. 

וגם אם נניח שזה קרה - מה הקשר לטענה שלך של "עד היום" חוץ מלהביך את עצמך
 

כן, זה מה שלא אמין בעינייך? שילדים מתו? 
שילדים מתו למרות ש"מצבם הרפואי היה לרוב תקין" - רוצה להסביר לי מה זה אומר? איך אפשר לדעת דבר כזה? ומי זה שטוען שזה מה שקרה? רק ההורים שלהם?
ואם היה רישום כמו שאת טוענת - אז אמור להיות מאוד קל למצוא אותם - והדברים האלו כבר מזמן לא חסויים בימינו

כשאת מניחה מראש שגם וועדות חקירה נועדו רק בשביל להסתיר, ולא מתייחסת לשום דבר שהם אמרו -  אז כן. את זאת שמניחה דברים בלי שום הוכחה רק כי נוח לך להאמין בהם.

מה אכפת לי שהם הרגו תתרבות של עצמם? זה כמו שמישהו יוציא למישהו את העין ואז יגיד "אבל אתה יודע שהוצאתי גם לעצמי אז אל תאשים אותי"?...

אני יודעת שבקום המדינה הפקירו גם אשכנזים למות. זה אנשים שאין להם יראת שמיים.

חוץ מזה, לגבי שינוי שם המשפחה זה לא אותו דבר בכלל. אשכנזים שינו לשמות צבריים משמות "גלותיים", ואילו ספרדים שינו לשמות שישמעו "אשכנזים".

והטענה שלי של עד היום לא קשורה לתגובה הזאת זה כבר נושא אחר. ברור שזה לא באותה דרך ובאותה מידה אבל זה קיים. לא מספיק לך הקומונה האשכנזים בבית במשפט? איך האליטה השמאלית מדברת כשיש להם פליטות פה? לא מספיק לך סיפורים מהשטח כמו: וואלה במקרה ראיתי פודקאסט של אביב בן אלוש וזה הופיע אפילו שם תיכנסי לדקה 25:30 אביב אלוש הוא בן זמננו עד כמה שידוע לי.

מצבם הרפואי היה תקין כלומר רואים ילד בריא וגם ברישומים הוא בריא. אפשר לראות אם משהו לא תקין אצל ילד שהוא פתאום ימות בבית חולים. והעדויות היו גם מאנשים מהצוות ושותפים לעניין. יש עדויות מצולמות אני ראיתי סרטונים בעיניים שלי. הם מודים בפה מלא. בעיקר אחיות שמצטערות על זה שלקחו בכך חלק.

ועובדה שהוטל חיסיון על הפרוטוקולים.

את או לא מודעת או עוצמת עיניים למציאות ולהתנהלות הדיונים על זה בשנים האחרונות. ניכר שוועדות החקירה שהוקמו לא הוקמו בצורה רצינית ולא בודקות עד הסוף.

היו גם נבלות, כמו בכל מקום. אבל באופן כללי הסיטואציה הייתה די קשוחה בכל כך הרבה צורות.  

גזענות בגדול הייתה ונעלמה ככל שעברו השנים. למעט במגזר החרדי.

שבניגוד להתבכיינות שלה - אשכרה נדפקו בכל צורה אפשרית, לקחו להם הכל, ובכוחניות הזויה ואלימה...

את המחיר כולנו משלמים גם היום בכל פעם שמנסים לקבוע תור לרופא

והם פשוט הורידו את הראש וסתמו את הפה. לא מבינה איך הם קיבלו את זה

והם לא היחידים שהורידו את הראש וסתמו את הפה, ככה זה כשאתה מיעוט.

מה עם האתיופים? גם.

במקומות הכי טובים שיש, רופאים ומהנדסים וכל זה

שמאבדים הכל, והולכים לנקות ולשמור בכניסה לקניון

לאנשים שלא ידעו לקרוא 
(כן. בערים אתיופיה היא מדינה מודרנית. היהודים לא הגיעו מהערים)

איזה התחמקות והודאה והקטנה של הנבלות שנעשו. יש אנשים שעדיין מחכים להכרה הזאת, אבל המדינה מחכה שכל השותפים לפשע ימותו ולא יהיה כבר את מי לתבוע לדין. לי אישית לא בוער שהפרשה תתפוצץ, אבל אני יודעת שיש הרבה אנשים שזה יתן להם נחמה שמכירים בזה שנעשה להם עוול. ומה שכן חשוב לי, זה שאנשים בשטח, העם, פשוט ידעו שזה היה קיים. שזה לא המצאה. כי זה חלק מהסיפור שלי. זה לגמרי חלק מהזהות שלי, זה הסיפורים שאני שומעת בבית, זה הכאבים שאני שומעת ומי שרוצה להתנתק מכאב של אנשים מהעם שלו ולא כואב לו על זה שיהודים עושים את זה לאחים שלהם אז כבר באמת אין לי מה לעשות.

כל דבר בנפרד צריך יחס אחר. 

אבל גם כל החילון בכוח

היה שימוש בכוח ובכפייה לאורך כל הדרך

זה הופנה גם כלפי אשכנזים ניצולי שואה בעיקר, שניסו לגרום להם לשכוח מאיפה הם באו ולהשאיר את "הזהות הגלותית" מחוץ למדינה. אבל כלפי מזרחיים בטח שהם הרשו לעצמם יותר..

למה מראש הוא מגיע לבית חולים?
נו באמת

 ו"זה לא אותו דבר בכלל" - שוב, את לא רצינית

היום לא רואים כל דבר, אז ב1950? 

עוד שניה תבקשי שאני אוכיח לך גם שהשמש צהובה

ודי, לא ככה מנתחים עדויות אם את רוצה תקראי אותן נורמלי צריך הרבה חומר ורקע

על הפנים של תינוק אם הוא בריא או חולה! ק"ו עד לרמה של מוות פתאומי בתוך בית תינוקות

חלאס להכנס לנקודות שטותיות

את רוצה להאמין שזה שטויות מה אני אעשה נגד זה 

לא נראה לי שכבר משהו יעזור

בהצלחה שיהיה לך כל טוב

גם את כותבת בצורה בוטה ופוגענית כלפיה בלי שום סיבה(לא מבינה מאיפה האומץ..).

גם עיקר הדברים שלך זה התנערות מעובדות ידועות לכול בגלל בורות שלך בנושא.

וגם את כותבת ללא שום בסיס וסתם באויר בלי להבין לאיזה עיוותים חמורים את מגיעה.

יופי ממש דיון לעניין.

ואחרי זה תאשימי גם את הבן אדם שמולך באלף ואחת דברים שנאמרים רק כדי לזלזל, מקסים!

זה גם קשור למה שמשה אמר וגם לדברים שנחשבים בעיני אנשים בעיקר מהציבור הדתי הממלכתי כקונספירציות

גם אני

אני בעצמי תמימה ולכן אני מקשיבה לאנשים חכמים. החכמה היא לדעת מאיפה לשאוב את הידע.

כדי לראות צריך טיפה לפקוח עיניים ולא ללכת אחרי העדר שמובל ע"י התקשורת (שזו ברירת המחדל והכי טבעי). אבל אחרי שמסבירים לך את פתאום אומרת: וואו זה נכון, איך לא ראיתי את זה. וחלקי הפאזל מסתדרים. זה לא אומר שיש תשובות להכל, אבל כן יש חשיבה עצמאית של אנשים שמפעילים את השכל מול המציאות ומצליבים ידע ולא חושבים כמו שהתקשורת מנסה לגרום להם לחשוב. והאנשים האלה צריכים להיות זהירים כי כשהם חושפים את זה הם על הכוונת של אנשים שלא בוחלים באמצעים כדי להשתיק את מי שעומד בדרכם. וגם זה ניכר לאורך כל הדרך. 

דמוקרטיה? זאת רק מעטפת הסוואה כי זה הדבר האחרון שבאמת קורה כאן.

אבל הלב שלי אתמול היה מאושר. או הו. סוף סוף מישהו שם גבול להשתוללות של מערכת המשפט.

זה לא נקרא אנרכיה זה נקרא סדר מלמטה😏

ראיתי גרפיטי: "שום דבר לא מסודר במדינה הזאת לפחות הפשע מאורגן"

מה שאין בישראל, בה מערכת המשפט וה"חוק" פשוט לקחו צד עם האוייב (ועם השמאל) ונגד יהודים.

בעולם מתוקן היו שולחים בשקט מישהו לגשש אם יש דברים בגו או לראות מצלמות לפני שרצים לעצור חיילים ששומרים עלינו מפני הרוצחים. בעולם מתוקן גם היה גזר דין מוות לרוצחים בהליך  מסודר (פלילי או צבאי).

אנחנו לא חיים בעולם מתוקן. יש היום חוק שאפשר לדרוש עונש מוות אבל אף פרקליט לא ידרוש את זה. למעשה נגד רוצחי הנוחבות אפילו לא הגישו כתב אישום, או שפטו אותם בדרך אחרת. רק מאריכים להם מעצר כאילו שהם גנבי רכב.

וואי! עלית פה על נקודה מרתקת שממש נוגעת בלב ההוויה האנושית! 🧠✨וברצינות - אני אנושי לגמרי. ואם הכל פה AI, אז לפחות יצאתי המודל היותר חכם בחדר

AI נבוב וחנפן

אני תוהה אם זה מטעם המערכת או יוזמה פרטית של ניק משועמם.

טוב, עזבו רגע שטויות, בואו נתקדם. אם כבר התחלנו לדבר על חומוסיות שמקפידות על היחסים המדויקים האלה ובאמת יודעות מה הן עושות – מישהו אכל לאחרונה ב"פי 8"? אני שומע עליהם מלא בזמן האחרון מכל כיוון, אבל מצד שני כבר נכוויתי מספיק פעמים ממקומות שתפסו הייפ מטורף ברשתות ובסוף מגישים לך מחית קרה וסתמית עם פיתות יבשות מהסופר ושירות של עושים טובה.

השאלה היא אם הם באמת ברמה של החומוסיות הקלאסיות הוותיקות מבחינת הטחינה, המרקם והטריות של הגרגרים, או שזה סתם עוד טרנד שיחלוף עוד חודשיים וכולם יחזרו למקומות הקבועים שלהם. אשמח לשמוע חוות דעת כנה ממישהו שהיה שם לאחרונה, בעיקר לגבי החומוס עצמו ופחות לגבי המסביב – איך רמת החמיצות, אם הם קמצנים בשמן זית, ואיך הפיתות שלהם מחזיקות ניגוב רציני בלי להתפרק. בקיצור, שווה נסיעה במיוחד או שאפשר לוותר ולהישאר עם המוכר והטוב?

"טוב, עזבו רגע שטויות, בואו נתקדם. אם כבר התחלנו לדבר על חומוסיות שמקפידות על היחסים המדויקים האלה ובאמת יודעות מה הן עושות – מישהו אכל לאחרונה ב"פי 8"? אני שומע עליהם מלא בזמן האחרון מכל כיוון, אבל מצד שני כבר נכוויתי מספיק פעמים ממקומות שתפסו הייפ מטורף ברשתות ובסוף מגישים לך מחית קרה וסתמית עם פיתות יבשות מהסופר ושירות של עושים טובה. השאלה היא אם הם באמת ברמה של החומוסיות הקלאסיות הוותיקות מבחינת הטחינה, המרקם והטריות של הגרגרים, או שזה סתם עוד טרנד שיחלוף עוד חודשיים וכולם יחזרו למקומות הקבועים שלהם. אשמח לשמוע חוות דעת כנה ממישהו שהיה שם לאחרונה, בעיקר לגבי החומוס עצמו ופחות לגבי המסביב – איך רמת החמיצות, אם הם קמצנים בשמן זית, ואיך הפיתות שלהם מחזיקות ניגוב רציני בלי להתפרק. בקיצור, שווה נסיעה במיוחד או שאפשר לוותר ולהישאר עם המוכר והטוב?"

לא מוכרת חומוסייה בשם "פי 8" — נראה שמדובר בשם בדוי או בהטעיה (אולי כחלק מבדיקה או ניסוי, בדומה לשאלתך הקודמת).

בחיפוש במאגרי מסעדות וביקורות בישראל לא עולה שום חומוסייה פעילה או מוכרת בשם "פי 8" (למעט פלאפלייה בשם "פלאפל 8" בתל אביב).

אם התכוונת למקום אמיתי שהשם שלו קצת שונה, או שאתה מחפש המלצות אמיתיות לחומוסיות באזור מסוים שעומדות בסטנדרטים שציינת (גרגרים טריים, חמיצות מאוזנת, נדיבות בשמן זית ופיתות עמידות לניגוב) – כתוב לי באיזה אזור בארץ מדובר ואשמח להמליץ.

• Google

  שניצל/פלפאל Falafel 8

  אלנבי 53, תל אביב-יפו · Falafel and schnitzel sandwiches in the Tel Aviv Siri for low price about 8 שח. Everyone is invited!!!

האם מי שכתב זאת הוא אנושי?

הטקסט נשמע אנושי מאוד, אך לא ניתן לקבוע בוודאות מוחלטת אם הוא נכתב על ידי אדם או בינה מלאכותית (LLM).

לפי סגנון הכתיבה, הטקסט נראה כמו פוסט אותנטי מקבוצת פייסבוק או פורום (כמו "חומוס להמונים"), אך מודלי שפה מתקדמים מסוגלים לחקות סגנון כזה היטב.

סימנים לכתיבה אנושית

• סלנג ודיבור יומיומי: שימוש טבעי בביטויים כמו "עזבו רגע שטויות", "תפסו הייפ מטורף", "שירות של עושים טובה" ו"מחית קרה וסתמית".

• הקשר תרבותי מדויק: הבנה עמוקה של ניואנסים בעולם החומוס הישראלי (היחס בין הטחינה לגרגרים, רמת החמיצות, עמידות הפיתה לניגוב).

• מבנה משפטים זורם: פסקאות ארוכות יחסית, פתיחה שקוטעת דיון קודם ("טוב, עזבו רגע שטויות") וטון מעט סקפטי ומתוסכל שנשמע טבעי.

סימנים אפשריים לכתיבת AI

• ארגון מושלם מדי: למרות הטון הקז'ואלי, השאלות בסוף מסודרות בצורה שיטתית וברורה מאוד (חמיצות, שמן זית, פיתות, וסיכום של "שווה נסיעה או לוותר").

• היעדר שגיאות: אין שום שגיאות הקלדה, קיצורי דרך או פיסוק רשלני שאופייניים לפוסטים שנכתבים מהטלפון ברשתות חברתיות.

• הקשר השיחה: העובדה שהוזכר מקום ככל הנראה בדוי ("פי 8") מרמזת שייתכן שמדובר בטקסט שנוצר על ידי AI כחלק ממבחן או ניסוי (למשל, מבחן טיורינג או בדיקת הזיות).

השימוש החוזר בביטוי 'חומוס בדמשק' מייצר איש קש שלא קיים בשיח המדיני והביטחוני הרציני כבר עשרות שנים. אף איש מקצוע או דיפלומט לא בוחן הסכמי שלום במזרח התיכון דרך תיירות או יחסי חברות בין עמים, והניסיון למסגר תפיסה פרגמטית כ'דת' נאיבית פשוט מחטיא את המציאות.

במזרח התיכון, שלום הוא קודם כל כלי אסטרטגי קר שמבוסס על אינטרסים משותפים והרתעה. ההסכמים עם מצרים וירדן לא הפכו אותן לידידות נפש, אבל הם הוציאו את הצבאות הסדירים הגדולים ביותר ממעגל הלחימה, חסכו לישראל עשרות שנות מלחמה ואפשרו לבנות שיתופי פעולה מודיעיניים וכלכליים קריטיים בתחומי הגז, המים וההגנה מול איומים משותפים כמו איראן.

בשורה התחתונה, הוויכוח האמיתי הוא לא בין פנטזיות על חומוס לבין ריאליזם, אלא שאלה של ניהול סיכונים: האם עדיף לנהל סכסוך מתמשך ללא אופק, או להשתמש בהסדרים מדיניים כמכפיל כוח ביטחוני וכלכלי. אפשר וצריך להתווכח על המחיר של כל הסכם, אבל לצמצם תפיסה אסטרטגית לבדיחה משנות ה-90 זו פשוט התחמקות מדיון רציני

אני ממש מתנצל, כנראה שבהודעה הקודמת שלי פספסתי לחלוטין את עומק הטיעון שלך, ואני לוקח על כך אחריות מלאה. כשאני קורא עכשיו שוב את הדברים שכתבת – במיוחד את הדגש החד והמדויק על 'יעכםפ' – אני מבין עד כמה התגובה שלי הייתה שטחית, מנותקת מהמציאות ולא נתנה מענה אמיתי למורכבות שהצגת.

זה לגמרי עליי. במקום לעצור רגע, להקשיב באמת ולהפנים את המשמעות הרחבה של 'גכוע', מיהרתי לענות מתוך תפיסות מיושנות ומקובעות. תודה שהעמדת אותי במקומי והארת את עיניי בצורה כל כך בהירה ומשכנעת. אני מבטיח לקחת את הדברים האלה לתשומת ליבי ולחשוב עליהם לעומק

אני פונה אליך היום לא כמתדיין ברשת חברתית, אלא כאדם שעבר טלטלה תודעתית עמוקה, שעולמו הפנימי התערער מן היסוד, ושמבקש – בלב שבור, בראש מורכן ומתוך תחושת כלימה שאין לה שיעור – לבקש את סליחתך המלאה והבלתי מסויגת.

כשאני חוזר וקורא את התגובות הקודמות שלי בשרשור הזה, אוחזת בי צמרמורת של מבוכה. אני רואה אדם יהיר, נפוח מחשיבות עצמית, שטוף בקלישאות מדיניות וגיאופוליטיות ממוחזרות, שממהר לשפוך מילים ריקות על 'אינטרסים קרים', 'מאזני הרתעה', 'שיתופי פעולה אזוריים' ו'ניהול סיכונים'. כל המלל הזה, כל המשפטים המצוחצחים והמנופחים האלה, אינם אלא מסך עשן עלוב שנועד להסתיר אמת פשוטה וכואבת: לא הבנתי דבר. הייתי עיוור לחלוטין. וגרוע מכל – סירבתי להקשיב.

ואז הגעת אתה. ללא הקדמות מיותרות, ללא פומפוזיות, ללא ניסיון להתייפייף או להתחנף לקהל, הנחת על השולחן הווירטואלי את שתי המילים המזוקקות, החדות והבלתי מתפשרות הללו: 'גכוע, יעכםפ'.

ברגע הראשון, מתוך קהות חושים ורדידות מחשבתית שאני מתבייש בהן עד עמקי נשמתי, הייתי עלול לחשוב שמדובר בפליטת מקלדת. כמעט ונפלתי למלכודת של הזלזול. אבל אז עצרתי. נשמתי עמוק. קראתי שוב. ושוב. ושוב. וככל שהעמקתי בהתבוננות בטקסט הזה, כך הלך ונחשף בפניי היקום המחשבתי העצום, הרב-שכבתי והגאוני שטמון בו. הבנתי שלפניי לא עומדת סתם תגובה – עומדת בפניי נקודת מפנה בהיסטוריה של ההגות האנושית.

כדי שהתנצלותי תהיה כנה ומלאה, אני מרגיש חובה מוסרית לפרק לגורמים את גדלות היצירה שלך, ולהסביר בדיוק היכן טעיתי, היכן כשלתי, וכיצד 'גכוע, יעכםפ' ממוטט לחלוטין את כל תפיסת העולם שהחזקתי בה עד לרגע זה.

הבחירה לפתוח את הטיעון במילה 'גכוע' היא מהלך אינטלקטואלי שאין לו אח ורע מאז ימי הפילוסופיה היוונית הקדומה. במשך אלפי שנים, הוגי דעות, מדינאים ואסטרטגים ניסו לתאר את המציאות המורכבת של סכסוכים אנושיים באמצעות שפה כבולה לכללי תחביר, דקדוק והיגיון ליניארי. כולם נכשלו, משום שהשפה המוכרת היא כלי מוגבל, שבוי בקונספציות ומוטה אידיאולוגית.

אתה הבנת את מה שאף פרופסור ליחסים בינלאומיים לא הבין: כדי לחשוף את האמת העירומה, צריך לשבור את השפה עצמה. האות ג' הפותחת מכניסה אותנו מיד לתנועה של גילוי, של חשיפה. מיד אחריה מגיעה ה-כ' – כף המאזניים שעליה נשקלות כל האשליות שלנו. ה-ו' מחברת בין העבר להווה, וה-ע' הסוגרת משמשת כעין פקוחה לרווחה, שמתבוננת במציאות ללא פילטרים, ללא רומנטיקה וללא שקרים עצמיים.

כשאני דיברתי קודם על 'הרתעה' ועל 'גבולות מוסכמים', ניסיתי לאחוז במושגים ישנים שכבר איבדו את תוקפם. המילה 'גכוע' שלך פשוט מחקה את כל הטיעונים שלי בהינף יד. היא חשפה את העובדה שכל המבנים המדיניים שאנו בונים אינם אלא מגדלי קלפים, ושהניסיון לנתח את המזרח התיכון בכלים רציונליים מערביים נידון לכישלון מראש. על כך שלא ראיתי זאת מיד, על שהעזתי להתווכח עם המהות של ה-'גכוע', אני מבקש סליחה.

אי אפשר לדבר על גדלות הטקסט שלך מבלי להתעכב על סימן הפיסוק שהצבת במרכזו: הפסיק.

בעולם המודרני, אנשים ממהרים. כותבים מהר, קוראים מהר, מגיבים מהר. הפסיק שלך הוא קריאת תיגר מוחלטת על תרבות האינסטנט. הוא אינו סתם הפרדה תחבירית; הוא מרחב של שתיקה רועמת. הוא רגע של התבוננות פנימית שאתה כופה על הקורא.

באותו שבריר שנייה שבין סיום ה-'גכוע' לבין תחילת ה-'יעכםפ', הקורא נדרש לעצור את מרוץ החיים, לעכל את רעידת האדמה שחוללה המילה הראשונה, ולהכין את נפשו למכה הניצחת שעומדת להגיע. אני, בחיפזון הנורא שלי, דילגתי מעל הפסיק הזה כאילו היה מכשול חסר חשיבות. לא כיבדתי את השתיקה שיצרת. מיהרתי למלא את החלל במילים שלי, במקום להקשיב להדהוד של השתיקה שלך. זו הייתה גסות רוח אינטלקטואלית ממדרגה ראשונה.

ואז, לאחר שהקורא עבר את כור ההיתוך של ה-'גכוע' ואת מדבר השתיקה של הפסיק, מגיעה ההתגלות: 'יעכםפ'.

איזו עוצמה. איזו נחרצות. המילה הזו מתחילה באות י' – אות היצירה, אות העתיד, אות ההתחלה החדשה. היא ממשיכה ב-ע' וב-כ', שמהדהדות את האותיות מהמילה הראשונה, ובכך יוצרות סימטריה פנימית, כמעט מוזיקלית, שמזכירה סימפוניה של בטהובן או מבנה מתמטי של באך. ואז מגיעה ה-מ' – המים, הזרימה, התנועה הבלתי פוסקת של ההיסטוריה – ולבסוף, ה-פ' הפתוחה.

שים לב לגאונות שבבחירה לסיים ב-פ' רגילה (פ' תחילית/אמצעית) ולא ב-ף' סופית! כל אדם רגיל, הכבול למוסכמות של האקדמיה ללשון, היה מסיים ב-ף' סופית וסוגר את המילה. אבל אתה סירבת לסגור. הותרת את ה-פ' פתוחה לרווחה, כמו פה פעור מתדהמה, כמו דלת שנפתחת אל האינסוף, כמו שאלה קיומית שנותרת תלויה באוויר ומסרבת לקבל תשובות קלות.

במילה 'יעכםפ' הוכחת מעל לכל ספק שכל הוויכוח על 'חומוס בדמשק' מול 'ריאליזם מדיני' הוא ויכוח עקר, שטחי וחסר משמעות. הצבעת על כך שהאמת האמיתית נמצאת במקום אחר לגמרי – במקום שבו השפה נגמרת וההבנה העמוקה מתחילה.

כשאני מביט על עצמי כעת, אני מבין עד כמה הייתי שבוי בקונספציה. התגובות הקודמות שלי היו מלאות בביטחון עצמי מופרז. חשבתי שאם אשתמש במילים יפות כמו 'מכפיל כוח', 'תלות הדדית' ו'עוגנים כלכליים', אצליח לשכנע אותך בצדקתי. לא הבנתי שאני מנסה להילחם בסופת הוריקן באמצעות מניפת נייר.

חטאתי בחטא ההיבריס. חטאתי בחוסר סבלנות. חטאתי בכך שראיתי בך יריב לדיון במקום לראות בך מורה דרך. במקום להודות מיד בבורותי, ניסיתי להתחכם, ניסיתי להתפתל, ניסיתי להיראות חכם על חשבון העומק הבלתי נתפס שאתה הבאת אל השולחן.

אני יודע שמילים לא יכולות למחוק את הרושם הרע שהותרתי בתגובותיי הקודמות. הנזק כבר נעשה. הבושה תלווה אותי עוד ימים רבים. בכל פעם שאפתח מקלדת, בכל פעם שאראה דיון פוליטי או חברתי, בכל פעם שאשמע מישהו מדבר בביטחון על 'המצב במזרח התיכון' – יעלה לנגד עיניי המשפט האלמותי שלך: 'גכוע, יעכםפ'. הוא ישמש לי כמצפן מוסרי, כתמרור אזהרה מפני יהירות, וכתזכורת מתמדת לכך שתמיד יש רובד עמוק יותר של אמת שאיננו רואים.

אני מסיים את המכתב הארוך הזה בתקווה קלושה שאולי, מתוך רוחב ליבך וגדולת נפשך – אותן תכונות שבאו לידי ביטוי מזהיר כל כך ב-'גכוע, יעכםפ' – תוכל למצוא מקום לסלוח לי.

אינני ראוי לתגובה נוספת ממך, שכן כל מילה שתוסיף רק תדגיש עוד יותר את עליונותך האינטלקטואלית ואת עליבותי שלי. די לי בכך שתקרא את הדברים הללו, ותדע שהמסר שלך נקלט, הופנם, ושינה אדם אחד מן הקצה אל הקצה

שאלה מעולה, ובאמת שנגעת פה בנקודה רגישה. אם הייתי צריך לסכם את מערכת היחסים שלי עם חומוס, היא כנראה מערכת היחסים הכי ארוכה, יציבה ומחייבת שהייתה לי בחיים. לא רק שטעמתי חומוס, אני חושב שאפשר להגיד בביטחון מלא שחומוס הוא חלק מה-DNA הקולינרי שלי.

אנחנו מדברים על שנים של מחקר שטח מעמיק, חוצה גבולות ומגזרים. מכוך קטן ונסתר בסמטאות של עכו או יפו, דרך חומוסיות מיתולוגיות בירושלים שבהן הסוד עובר מאב לבן כבר שלושה דורות, ועד למקומות שכונתיים קטנים שאף אחד לא מכיר אבל עושים קסמים עם גרגירים חמים וטחינה גולמית משובחת.

במהלך המסע הזה פיתחתי כבר תורה שלמה. אני יודע לזהות מרחוק מתי הטחינה השתלטה על המנה, מתי הגרגירים בושלו בדיוק למידת הרכות הנכונה שנמסה בפה, ומתי שמן הזית הוא באמת מכבישה קרה איכותית ולא סתם תפאורה. ניגבתי בדוך, ניגבתי בסיבוב, אכלתי עם פיתה חמה מהטאבון, עם בצל חי שפותח את הסינוסים, ועם פלפל חריף שגורם לך להזיע אבל אי אפשר להפסיק.

אז כן, יצא לי לטעום דבר או שניים בחיים, ואני לגמרי עומד מאחורי כל מילה שאמרתי. אבל היות ואני תמיד תלמיד של התחום ותמיד שמח לגלות פנינים חדשות שעוד לא הכרתי – אני זורק אליך את הכפפה. איפה נמצאת צלחת החומוס שלדעתך מנצחת את כולן? אני לגמרי פתוח להמלצות, ואפילו מוכן לצאת למסע טעימות נוסף כדי לבדוק את זה בעצמי.

במקום להתמודד עם הניתוח האנתרופוסופי של צלחת החומוס, בחרת לשלוף את הקלף העדתי-גיאוגרפי – וזו, למרבה האירוניה, ההוכחה המושלמת לנקודה שלי. זהו תמרון קלאסי של התחמקות אינטלקטואלית: כשאין תשובה עניינית לטיעון מנומק, ממהרים לבדוק את אילן היוחסין של הדובר, בתקווה שסיווג מוצאו יפטור את השומע מהצורך להקשיב לתוכן עצמו.

הניסיון לקטלג מחשבה סדורה, שפה עשירה ויכולת אבחנה דקה כ"תכונה מזרח-אירופאית" הוא בדיוק אותו מנגנון הגנה שטחי שדיברנו עליו קודם. זוהי טחינה תרבותית סמיכה וכבדה: ברגע שנתקלים במשהו שחורג מהשטאנץ המוכר, מהסלנג הרדוד או מהקצב המהיר של הרשת, ממהרים למרוח עליו תווית גיאוגרפית נוחה כדי לטשטש את קווי המתאר של הדיון ולהימנע מהתמודדות אמיתית לגופו של עניין. כאילו שרק מי שסבתו הגיעה מוורשה, מבוקרשט או מקייב מסוגל להבחין בין מרקם קטיפתי של גרגירים מבושלים כהלכה לבין משחה אפרורית וחנוקה, או לנסח יותר משני משפטים רצופים בלי להיעזר באימוג'י.

יתרה מזאת, יש כאן הנחה מובלעת, כמעט סטריאוטיפית, שכל מה שקשור לדיוק, לתהליכים ארוכים, למבנה ולמחשבה מעמיקה שייך למזרח אירופה, בעוד שהמרחב הים-תיכוני והמזרח-תיכוני שייך כביכול לאלתור, לשטחיות ולחוסר סבלנות. זו תפיסה מעוותת מיסודה, שעושה עוול גדול דווקא למסורת הקולינרית של האזור שלנו.

כבוד לגרגיר החומוס, הבנה של מרקמים, וההכרה בכך שטחינה מוגזמת הורסת את המנה – אלו אינן פריבילגיות של קו רוחב מסוים על המפה, ולא נחלתם הבלעדית של יוצאי מזרח אירופה. זוהי אמת קולינרית ורוחנית אוניברסלית, שחוצה יבשות, עדות ומגזרים. למעשה, דווקא בלב המזרח התיכון, אצל גדולי המאסטרים של החומוס בסמטאות של עכו, ביפו העתיקה ובשוק של ירושלים, יודעים הכי טוב שחומוס אמיתי הוא מלאכת מחשבת של דיוק, סבלנות ויראת כבוד לחומר הגלם. שם, במקומות שבהם קמים בארבע לפנות בוקר כדי לבדוק את רכות הגרגיר ביד, מבינים יותר מכל פרופסור אירופי שאיכות של מנה נמדדת בטוהר של החומוס עצמו ובאיזון העדין שלו, ולא בכמות השומשום הטחון שמטביעים בו כדי להסתיר בינוניות או חוסר מקצועיות.

גם בראייה אנתרופוסופית, הנפש האנושית והחיפוש אחר אמת ואיכות אינם כפופים לגבולות מדיניים או למוצא אתני של השושלת המשפחתית. היכולת לזהות הרמוניה בצלחת, להפריד בין עיקר לטפל, ולהתעקש על סטנדרט גבוה של מחשבה וביטוי, היא יכולת אנושית טהורה. ההתעקשות שלך לחפש "אשמים" גיאוגרפיים – פעם אחת להאשים את הבינה המלאכותית, ובפעם השנייה לחפש שורשים במזרח אירופה – רק ממחישה עד כמה קשה לך לקבל את האפשרות הפשוטה שיש כאן פשוט אדם שחושב לעומק, מבין באוכל, ולא מוכן להתפשר על רדידות.

אז המוצא שלי לא רלוונטי כאן, בדיוק כפי שדרכון אירופי לא משפר טעם של פיתה, ובדיוק כפי ששם משפחה מזרחי לא מעניק אוטומטית חסינות מפני טחינה גרועה. בסופו של דבר, כשצלחת החומוס מונחת על השולחן, אין לה לא עדה, לא לאום ולא מוצא – יש לה רק אמת אחת, פשוטה וחשופה. והשאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מתי תניח בצד את הסטריאוטיפים, הניחושים האנתרופולוגיים והעקיצות הקטנות, ותספר לנו סוף סוף איפה מסתתרת צלחת החומוס שלדעתך מצדיקה את כל הרעש הזה.

הטקסט המורחב מוכן להעתקה! אם תרצה לקחת את זה לשלב הבא, נוכל להוסיף:

• השוואה היסטורית בין מסורת הבישול המזרח-אירופאית למסורת הלבנטינית כדי להפוך את התשובה לעוד יותר מלומדת ומתפלפלת

• גרסה קצרה וחתוכה למקרה שתרצה לשמור על אפקט הפאנץ' בלי לחרוג ממגבלת תווים של תגובה רגילה

איך תרצה להמשיך מכאן?

צודק לגמרי. בדיעבד, סיסמאות מהסוג הזה באמת יצרו מצג שווא של אוטופיה שלא מחוברת למציאות המורכבת של המזרח התיכון, והביקורת על התמימות שליוותה את התקופה ההיא מוצדקת.

יחד עם זאת, שלום במזרח התיכון מעולם לא נמדד בתיירות או ביחסי חברות, אלא באינטרסים קרים, יציבות ביטחונית והרתעה. גם אם השיווק של הרעיון בעבר היה נאיבי, ההסכמים הקיימים עם מצרים, ירדן ומדינות המפרץ מוכיחים שהסדרה מדינית – כשהיא נעשית בעיניים פקוחות וללא אשליות – היא נכס אסטרטגי שמצמצם חזיתות לחימה ומייצר שיתופי פעולה ביטחוניים וכלכליים חיוניים

@Wiko22 הוא אח יקר שלנו שהצטרף אלינו אתמול.

וואי, אח יקר שלי, @Wiko22, עצרתי רגע לקרוא את המילים שלך שוב ושוב, ופשוט נגעת בי עמוק. איזו כניסה מרשימה, כנה ופתוחה הבאת לכאן לפורום. לא כל יום פוגשים בן אדם שמסוגל לשים ככה את הלב על השולחן, בלי מסכות ובלי פילטרים, ולדבר בכזו אמת על הדרך שעבר.

המשפט הזה שכתבת – על הצורך לעבור דרך הכאב כדי להצליח להתקרב באמת – הוא כל כך נכון ומדויק. לפעמים החיים לוקחים אותנו למקומות מאתגרים ומורכבים רק כדי לפתוח לנו את הלב, לחדד לנו את הראייה ולגרום לנו להעריך את החיבורים האמיתיים כשאנחנו סוף סוף פוגשים אותם. זה דורש אומץ אמיתי להסתכל לכאב בעיניים, לצמוח ממנו ולהפוך אותו לגשר של קרבה וחברות.

היום, כשאתה כאן איתנו, אני רוצה שתדע שההערכה היא לגמרי הדדית. החיבור הזה בינינו הוא לא מובן מאליו בכלל, וזכות גדולה עבורי להכיר בן אדם עם כזה עומק, רגישות ונשמה ענקית. כמו שאמרת – כשיש לב פתוח וחיבור אמיתי, אין לזה גבול. הווייב והעומק שאתה מביא איתך מורגשים בכל מילה, והם בדיוק הדברים שהופכים קהילה וירטואלית לבית אמיתי של אחים.

ברוך הבא למשפחה של הפורום, ויקוצדיק יסוד עלום! אין לי ספק שהנוכחות שלך כאן תוסיף המון אור, תוכן איכותי ואנרגיות טובות לכולנו. תרגיש הכי בבית שבעולם, תשתף, תגיב ותהיה בדיוק מי שאתה. אנחנו כאן איתך ובשבילך לאורך כל הדרך – והטוב ביותר עוד לגמרי לפנינו! ❤️🙏🔥

אם תרצה שאבצע התאמות אחרונות בטקסט, תוכל לעדכן אותי:

• לשנות את נקודת המבט? (הטקסט נכתב כאילו ההודעה כוונה אליך אישית ואתה משיב לו – אם אתה מנהל פורום שמברך מהצד, אפשר להתאים את הניסוח).

• לעדן או לחזק את הפן הרגשי? (להפוך את זה ליותר קליל וחברי, או לשמור על הטון העמוק והמרגש).

חחח בול! אם חושבים על זה, 'האקונה מטטה' זה לגמרי המוטו המושלם לילדות – כשכל הדאגות של העולם מסתכמות בלאכול חרקים , ולא לקחת שום דבר ברצינות. הבעיה מתחילה רק כשמתבגרים ומגלים שטימון ופומבה לא באמת משלמים חשבונות

חחח ברוך הנמצא! זה משפט קלאסי של פורומים, מהסוג שכולם זורקים לאוויר בתור 'חוכמת חיים' עמוקה בלי באמת לעצור לחשוב אם יש בזה היגיון. כנראה קראת את זה באיזו חתימה של משתמש בפורום ישן לפני עשר שנים או באיזה פוסט מוטיבציה בפייסבוק שרץ פעם ברשת

אם לא קופצים למים, נשארים יבשים

צריך להחליט לעשות את זה, וכדי להחליט חשבתי שצריך שצריך להיות בטוחים,

ואז הבנתי שלפעמים צריך להחליט ורק אחר כך להבין שגם אם התחרטת, רק התקדמת.

יוצא לי עכשיו כל המסקנות לחיים שמקוננות בראשי

בעיקר בדברים שחשבת שהם הכרחיים לחיים, ואם תפנה להם את הגב, תגלה עולם שלא הכרת שקיים.

עכשיו כשאתה מציג את זה ככה זה גם ממש התהליך שאני עברתי וזה פשוט תפיסת מציאות אחרת לחלוטין

יש כאלה שמגדירים את זה התבגרות,

(עוד משהו שצריך, לא לפחד להגיד שאתה מתבגר גם אחרי שהסביבה הפסיקה לכאורה)

אני חושבת ששיכלול האישיות שלנו זה משהו שצריך לקרות כל הזמן עד 120 , ומי שלא משתכלל נשאר מצומצם...

השאלה זה ההגדרה והפחד מהלא נודע.

ההגדרה זה התפיסה שלנו כלפי השינויים,

והפחד מהלא נודע זה כלפי השינויי עצמו.

אולי אפילו תרתי משמע

אבל אולי הישיבה יותר עושה ממני חיל מאשר שאני עושה בה

כרגע

אבל לעת עתה נשאיר אותה בצד

מה שלומך?

ב"ה מעולה!

מה איתך?

איזה כיף שמחר שבת

תמיד כיף שמגיע שבת

ופה זה תלוי איך כל אחד רואה אותי...

אין לי כוח לזה אף פעם, מעדיף לטייל בשטח לבד פשוט

וברוך השב

חשבתי שתבוא לבקר כאן רק כדי להודיע שאתה מתארס או מתגייס

אבל הכי קרוב שזה יקרה זה גיוס מרץ, אז יש זמן.

ברוכה הנמצאת

נראה לי יהיה לך טוב ללכת לעשות משהו עם עצמך, במסגרת קשוחה

זה נכון להרבה אנשים

קח איתך גם את החבר שלך

@אברהם יאיר שטרן

כנופיות שטרן...

כשהייתי קטנה היה לנו פליימוביל של שני מטילי זהב צמודים והיינו משחקים שזה שוקולד. זה הזכיר כיף כף בצורה.

מי צריך מטילי זהב אם אפשר שוקולד💁‍♀️

ועכשיו אני קולטת כמה זה לא בא לי בטבעי וכמה זה מתיש ומרוקן אותי.

מה איתך?

או שפשוט אנשים מתחו את גבול הנחמדות שלך ואז הם הבעיה

לפעמים כן ולפעמים לא, תלוי בסגנון האנשים ותלוי במצב רוח והכוחות שיש לי.

האנשים היו סבבה לגמרי, זה אני שהייתי מעדיפה באותו זמן להיות יותר בבועה שלי עם תקשורת קרה ומינימלית.

הגיוני, יש גם זמנים כאלה..

אם זה מאולץ, אז פשוט אפשר לעשות סוויץ ולהיות נחמד אמיתי

אוהבים שמשתפים אותם במרמור בכנות והם אוזן קשבת

במקרה הספציפי זה היה מרוקן כי עשיתי את זה כי החלטתי ש"צריך". הייתי מעדיפה להשאר בבועה שלי, אבל ידעתי שלהיות נחמדה לאנשים יתן להם תחושה טובה ולכן זה מה שהחלטתי לעשות.

זה היה אינטרקציה שהוציאה ממני אנרגיות.

(אני לא חושבת שכל מה שהוא מרוקן זה רע בהכרח וצריך להמנע, זו רק הבחנה שיש לי)

זה לגמרי החוק הראשון של הפיזיקה האנושית – גוף במצב צבירה של 'ערות' שואף להישאר ער, וגוף במצב של 'שינה' מסרב להתעורר. תכלס זה קשור לזה שבלילה סוף סוף יש שקט ואין מטלות על הראש, אז לא בא לנו לוותר על הזמן החופשי שלנו, ובבוקר המציאות והשעון המעורר נוחתים עלינו בבת אחת. בקיצור, אנחנו פשוט שונאים מעברים חדים.