זה היה פעם
וזה מציף אותי קצת
רצון להתרפק ולהיות איתה
ומצד שני הלו להתאפס וללכת לישון, לקום למציאות העכשווית.
כמה כאב היה לי פעם
וכמה היום הוא הרבה פחות נוכח.
בלבלה בלב
קשת רגשות אחת גדולה
זה זה
זה לא זה
זה הכל מוזר לי בפנים
רוצה את זה אבל מפחדת
מפחדת לפתוח את זה
מפחדת לצפות
ואולי זה לא
אולי זה לא נכון לי
אולי אני סתם משלה את עצמי
מפחדת לאכזב
אבל למה?
למה שאאכזב?
ככ הגיוני שזה יקרה וגם כל כך הגיוני שכן
וגם ככ הגיוני שלא והכל בסדר
יש לך את שלך
יש לי את שלי והוא מכתוב כבר מזמן
אז אין לי מה להילחץ.
להיות אני, לשדר אותי ובעזרת השם מה שצריך לקרות, ממילא יקרה