קרה לנו במשפחה.. אנחנו הגענו מההתחלה ולא נכנסנו לחופה.. היינו בשאר החתונה. שאר המשפחה פחות מקפידים והיו גם בחופה. לא מפרטת מחשש לאאוטינג.

זה באמת לא פשוט. אבל איזה כיף לך, נשמעת אחות מהממת.

גם אצלינומיש אחות אחת שבכלל לא נשואה

דתלשית וחיה עם בן זוג וילדו ילדים

הם מוכרים בציבור

וגם אצלינו מאז ההפגנות על הרפורמה יש פילוגים במשפחה ומנסים לא לדבר עלזה

בכל אופן לא חושבת שיש לך מה להיפגע אישית, אולי הכחה דוקא משכה לכיון הזה ולא האחיין?

לא קל

תפילות

אני היתי מגיעה ושמחה איתם

גם אם לא לחופה אז אחכ

להפריד ולהבין שזה לא שלך ולא נגדך

זה לא עניין של האם הם ספגו ממך משהו או לא ולא עניין שלא מכבדים אותך או את המשפחה ולכן הם עושים ככה. זה עניין שלהם.

יכולה לשתף ממשפחה של בעלי שעומדת להיות חתונה כזו עכשיו שזה לא מאנטי נגד היהדות, אלא נגד הרבנות. ואפשר רק על זה לפתוח דיון שלם אבל זה לא העניין.

העניין הוא שאת לא המרכז פה.

זה הם. הם עשו את הבחירה שלהם, שהיא כואבת לנו אבל היא שלהם.

אז איפה את בתוך זה?

את תבואי, תתלבשי יפה, תתאפרי ותבואי לשמוח איתם במסיבה שלהם.

תוציאי את המילה חתונה מהלקסיקון. זו לא חתונה.. זו מסיבת אהבה.

גם אם הם יקדשו באיזשהו אופן והחופה תהיה דומה לחופה יהודית, אם אין כתובה לפי ההלכה הקידושין לא תקפים (בקצרה, לא נפתח פה דיון הלכתי)

בעלי רב מחתן דרך ארגון צוהר ובת דודה שלו מתחתנת בקרוב ככה. זו בת דודה מאד קרובה אליו וגם אני מאד אוהבת אותה. מה שאנחנו מתכננים כרגע (אם אני אלך בסוף) זה להגיע, לאהוב, לחבק, להנות מהאוכל () ובחופה להתרחק הצידה או אפילו לצאת לכמה דקות.

בעלי אמר שאם יספיק לדבר עם בת דודה שלו לפני הוא יסביר לה שהוא מאד אוהב אותה ופשוט לא יכול לנכוח בחלק הזה.

בסוף, הסיכוי שהזוג ישים לב אם היית בחופה או לא הוא לא מאד גדול.. תנכחי בשתי דקות הראשונות ליד החופה, יראו אותך ואז 'תלכי לשירותים' או לכל מקום אחר. די בטוחה שהם לא ישימו לב

(אני התחתנתי בחתונת קורונה עם 30 אנשים ולא יכולה להגיד לך מי נכח איפה בחופה שלי.. )

ואפשר לנצל את הכמה דקות שאת בחוץ להתפלל עליהם שהקב"ה יפתח את ליבם ויכוון אותם

רק בשמחות!

מה הקטע בעצם בזה? 

ואם כן אהיה בחופה זה בעייתי ממש מבחינה דתית?

יש פה גם קצת עניין עקרוני. שאנחנו לא מסכימים עם זה ולכן אנחנו נמנע מלהיות בחלק הזה

בצד ההלכתי אם זה חשוב לך תשאלי רב אם את יכולה להיות

אשתדל לשאול את בעלי מחר על הצד ההלכתי

גם אנחנו הוזמנו לחתונה כזו ולאחר בירור עם רב הבנו שאנחנו לא נוכל להשתתף למזלנו אבא של הגלה התעקש שהם יתחתנו בדיסקרטיות ברבנות לפני ורק לנו הוא סיפר את זה על מנת שנשתתף כמובן ששאר המוזמנים ברובם לא ידעו על החתונה ברבנות..

אבל בזכות זה יכולנו להגיע ולהשתתף 

הרב התיר לי להגיע לאחרי החופה.

הבנתי ממנו שאסור להשתתף בטקס עצמו כדי לא לתת לזה אישור (אצלן בכלל היה טקס רפורמי לצערי), כן ניתן לי אישור להגיע לאחרי החופה הוסבר לי כי זאת חברה קרובה שאם אשמור איתה על קשר והקשר לא ינותק, תהיה עליה השפעה טובה.

בכל אופן תשאלי את הרב שלך.

היא יהודית רק ללא רב או כתובה.

יהיו אלמנטים דתיים יהודיים מסורתיים.

בכל מקרה הרב שלי אמר שאפשר לצאת בחופה או ללכת לאנשהו ואם קשה לי עם זה אין כל בעיה להיות בחופה. הבעיה היא שלהם ולא שלי!

אם אין בעיה להיות בחתונה-

אל תריבו על זה

זה כל כך לא שווה את זה

הם יהיו חייבים בגט אם ירצו להתגרש.

מספיק להגיד "הרי את... " לפני עדים כשרים וזו חתונה כשרה לחלוטין.

הרב נתן לך אישור למה סתם לריב. נכוןנזה שונה מהמקובל אבל זה לא בניגוד להלכה

אם אין כתובה כשרה קל יותר להפקיע את התוקף של הקידושין..

ואם הן לא מייחדים עדים ספציפיים וכו'

בקיצור זה לא כזה פשוט לשני הכיוונים

האם החתונה כשרה או לא זו שאלה לרב.

ולמעשה גם ההשתתפות בחתונה זו שאלה שראוי לשאול רב, והפותחת אכן שאלה וקיבלה תשובה.

הדיון הוא לא לגבי הלכה, וכדאי להיזהר מלכתוב דברים הלכתיים בצורה מוחלטת, כי יש כל כך הרבה פרטים שיכולים להשפיע על הפסיקה למעשה.

(לא מכוונת באופן אישי לאף אחת, מזכירה מכאן ולהבא...)

כן יש בעייתיות בחופה כזו אבל הלכתית הם כן יחשבו לנשואים. ואם ירצו להתגרש הם יצטרכו לעשות את זה ברבנות

ונכון שלמקרה של עגינות ח"וח יהיה יותר קל להתיר את הנישואין.

היא לא מקבלת כתובה וכו אבל זה כבר עניין שלהם

בכל אופן כל עוד יש עדים כשרים והוא אומר "הרי את וכו" ונותן לה שווה פרוטה, הלכתית אלה נישואין

ואני לא חושבת שזה המקום לדון בזה.

אני כן אסביר בשתי מילים רק כדי שהמורכבות תהיה יותר מובנת. ברגע שיש עדים פסולים - העדות פסולה. קרובי משפחה של החתן והכלה נחשבים כעדים פסולים. אם החתן לא מייחד עדים מסויימים, אז כל מי שנמצא באזור הוא עד,

ואז גם אם יש עדים כשרים, זה עדיין לא מספיק.

את כל זה אני כותבת ממה שאני יודעת מבעלי. אבל לא למדתי לעומק, ולכן לא יודעת מה תהיה הפסיקה למעשה.

אבל אני מניחה שגם את ושאר המשתתפות בפורום לא למדו לעומק את הנושא, ולא חושבת שפה זה המקום לדון בשאלה ההלכתית לגבי כשרות החופה.

זוגות חילונים

בשיחה המקדימה הוא אומר להם שהעדים צריכים להיות דתיים ולא קרובי משפחה

אם יש להם מישהו- מעולה

ואם לא בעלי מביא איתו את אחד התלמידים שלו

וזו הדרך של צוהר

יכול להיות שאם לוקחים רב של הרבנות אז דווקא 'נוח' להם שיש את הפתח הזה כדי לפסול אחכ את העדים ולבטל את הקידושין (במקרה של עגינות ח"ו)

אני כתבתי למה חופה בלי רב שדואג שתהיה לפי ההלכה, לא בהכרח תהיה חופה כשרה, בשונה ממה שכמה כתבו פה די בביטחון שבכל מקרה הם יהיו נשואים מבחינה הלכתית.

אני גם לא אומרת בוודאות שלא. זו שאלה לרב ולא לפורום. פשוט לא חושבת שזה המקום לדון בזה.

את כותבת לגבי חתונה עם רב ודרך הרבנות. זה סיפור אחר...

כשאין רב, אז אין רב.

וזה סיפור אחר.

אני לא אומרת אם החתונה תקפה מבחינה הלכתית או לא. אני לא פוסקת וזה לא מקומי.

אבל אף אחת פה לא פוסקת. ולכן לא נכון שאף אחת תכתוב אם החתונה תקפה מבחינה הלכתית. מה גם שזו לא השאלה של הפותחת...

(ההסבר שכתבתי לא היה כדי להיכנס לדיון הלכתי, אלא כדי להסביר שזה לא כזה ברור שזה תקף הלכתית, ויש פה מה לדון. אבל זה לא המקום לדון בזה).

אפשר פשוט לומר שלא פוסקים וזהו. לא? ברגע שמסבירים, מתחיל דיון...

אם מישהי תכתוב משהו מחמיר בצורה פוסקת כאילו זו ההלכה ואין בלתה, גם שם אני אדייק, ואבקש שלא לפסוק בפורום.

פה כמה נשים כתבו דעה שאני אפילו לא חושבת שיש רב שיגידו אותה. לטעון שבכל מקרה חופה תהיה תקפה הלכתית בלי שיהיה שם רב, זו לא דעה הלכתית בכלל.

אז לא כתבתי שזה לא תקף בשום אופן. כתבתי שזה לא נכון לכתוב את זה בצורה כזו. ושיש פה מורכבות הלכתית. וציינתי קצת מההסבר, רק כדי להראות את המורכבות.

לא פסקתי לא להחמיר ולא להקל.

וזה שאת בחרת להמשיך ולדון זו בחירה שלך. אני כתבתי בפירוש שבעיני אין פה מקום לדון.

שבבית ספר חילוני, אחד הילדים זרק משהו לילדה מאחרת ואמר לה הרי את מקודשת

וזה נגמר בזה שהיו חייבים בגט

אני מסתמכת על זה, לא למדתי לעומק 

בכל אופן, אם הרב התיר לך להשתתף אני לא מבינה למה לעשות בעיות

יש הבדל גדול בין מצב של 'ספק קידושין' שבו מחייבים גט כדי לא להגיע לאיסור, לבין מצב של חתונה תקפה הלכתית.

ושוב - אני לא חושבת שזה המקום לכתוב פה סברות הלכתיות. וזה גם לא השאלה של הפותחת.

בואו נתמקד בדיון עצמו בלי לעבור לדיון שלא רלוונטי לשאלה ואין לנו בכל מקרה מספיק ידע בשביל לדון בו.

מה שהם בחרו זה שלהם.

את דודה אוהבת. אהבת משפחה, אהבת חינם. זהו, בפשטות. 

מה בדיוק הולך להיות שם?

כי מבחינה הלכתית גם אם חבר עורך חופה- זה תופס (רק תזהירי אוצו שזה כמו לקנות בית בלי רישום בטאבו)

לא לעבור ברבנות- זו בעיקר הצהרה עקרונית

חוצמזה - כל עוד זה לא משהו אנטי כמו חצונה רפורמית או חד מינית אז במקרה הכי נורא זה חא כלום... סתם מסיבה גדולה לחגיגת אהבה

ללא שום משמעות דתית כזו או אחרת 

אז זה מה שהןא בחר וזו זכותו...

זה לא קשור אליך, זו בחירה שלהם כזוג ומגיעה מכל מה שהם פגשו בחייהם. ובחברה החילונית יש הרבה הסתה נגד הדת.

בכל אופן תבדקי איך לנסות לגשר.

בת דודה שלי התחתנה עם לא יהודי ואני ואחיות שלי לא היינו. אמא שלי וסבתא שלי כן הלכו. ובאיזשהו מקום הצטערתי שנוצר מצב שזה היה בהפגנתיות כזו כלפם...

כמו שכבר הביאו פה אפשר למשל לחכת למסיבה אבח לצאת בחופה. או לקבוע איתם לארוחה במסעדה אחר כך כדי לחגוג שהם מתחתנים. או למצוא פתרון כדי לשמור על הקשר ועדין להיות שלמה עם דרך חייך כדתייה

כי כבר ענתה יפה למטה @YaeiL

שהאכזבה שביטאת על זה שהיית הדודה הדתיה המגניבה והנה זה לא עזר, לתחושתך, היא אכזבה לא מבוססת. כי דווקא סביר יותר שבזכות העובדה שהם מכירים טוב יותר דתיים ואפילו קצת יותר מהיהדות עצמה - הם מרגישים אופן מוצדק יותר את המיאוס ממוסד הרבנות בישראל, שכבר כתבו לך שזה מען שונה לגמרי למיאוס שלהם... מיאוס מהיהדות עצמה היה מוביל לטקס אזרחי לחלוטין נטול אלמנטים מסורתיים, וציינת שזה לא יהיה כך. אז ממליצה ממש לשחרר את האכזבה. עשית מה שעשית והיה לזה מקום חשוב. זה הכל. יש היום מספיק דתיים אורתודוקסיים שבעצמם, מרוב מיאוס ממוסד הרבנות הפורמלי בישראל, לא מתחתנים דרך הרבנות (חרדים קטינים עושים זאת הרבה לפניהם אגב...). הם פשוט מוצאים פתרונות אחרים.

זה באמת לא פשוט לחוות ככה בחירה של אחיין אהוב.

הקשר שלך עם אחותך נשמע מדהים, איזה מיוחד זה שיש לכן קשר כזה למרות פער השנים ולמרות הכיוונים השונים בחיים.

וזה ממש מובן הכאב והאכזבה על הבחירה של האחיין. באמת מבאס ממש...

זה נשמע לי שמאוד קשה לך עם הפסיקה של הרב לגבי ההשתתפות בחופה.

אני לא יודעת מה נכון לך לעשות. את יכולה לעשות כמו שכבר הציעו, לא להיות נוכחת רק בזמן החופה (סיכוי גדול שרובם לא ישימו לב. המיקוד הוא במקום אחר, מניחה שלא יחפשו אתכם שם. ואם כן - אפשר להגיד שכך פסק לכם הרב, למרות שזה קשה לכם).

אבל אם את מרגישה שזה לא מתיישב לך על הלב, את כן יכולה לחזור שוב ולהתייעץ עם הרב. או להתייעץ עם רב אחר (ולהגיד מה כבר נאמר לך על ידי הרב הקודם).

בהצלחה רבה. בעז"ה שיהיו החלטות טובות...

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

קמים אצלי מוקדם

יש מלאאא זמן לבלות בבוקר

ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).