זה ממש כואב וקשה.

ניסית אולי רק לומר קשה לי מאד וממש לפרט אני לבד כואב לי וקשה לי וההורמונים מטפסים

מה שמתאים לך לפרט. יעזור לי מאד אם תוכלו להכין לנו אוכל/לבוא לסדר קצת/לקחת את הילדה או מה שמתאים לך.

ולומר אני לא רוצה עכשיו תגובה רק שתדעו ושמתאים לכם.

אולי אפילו בהודעה.

מודה שאני עצמי לא מצליחה לבקש ככה.

אני בסיטואציה דומה וזה גם ידרוש ממני אבל אם לך כן ?הלוואי!

ולגבי התחושה שלא בא לך את אמא שלך. אז לגמרי לא

מרגישה שרת צריכה דמות נשית? אולי דולה ? חברה ? גיסה? יש כאלה שגם חמות רלוונטית להם...

הלוואי ויבואו חכמות ממני ויתנו עצות

אולי משהו יתאים גם לי😘

האמת גם אני הייתי נפגעת אם המשפחה שלי היתה כ''כ קרובה.

סוף הריון זה דבר כל כך רגיששש 😭 מנסה לדון לכף זכות שאמא שלך לא זוכרת מה זה בדיוק סוף הריון, ואחיות גם מן הסתם לא מבינות כמה זה קשה...

את בחרת להתחתן

ובחרת להביא את הילדים האלה לעולם

והם שלך

לא של ההורים ולא של האחים

וגם אם הם בחופש מותר להם להחליט איך לנהל אותו

זה מהמם כשיש עזרה וזה ממש משמח! אבל זה לא ברור מאליו בכלל...

ואין פה השוואה למי יותר קשה או קל. כי הם הילדים שלך ולא שלהם אז זה לא בר השוואה

במקומך הייתי מחפשת עזרה בתשלום ו"משחררת" את המשפחה

גם ההורים שלי מורים וגרים קרוב ועוזרים הרבה לאחים אחרים שלי ויש לי אחים ואחיות בחופשה ואפילו הציעו עזרה ככה כללית

אבל רשמתי את הילדים לקיטנות כל מה שמצאתי למשך החופשה (אני עובדת) כדי לא להיות תלויה בעזרה הזו.

וגם כשאנחנו אצלם - בכל הנוגע לילדים אני לא מצפה מאף אחד לעזור לי כי הם האחריות הבלעדית שלי ושל בעלי לא מוצר משותף

זה מכניס הרבה רוגע ליחסים כשהעזרה היא לא משהו שאני מצפה לו אלא פשוט באמת שמחה אם זה מגיע ולא נורא אם לא

בהצלחה ובשעה טובה!!

לגמרי מבינה שזה שלי

הם פשוט כל הזמן אמרו לי שהם יעזרו ואין לי מה לדאוג. וכשהגיעה השעה... נאדה. כלום

נראה לי זה מה שיוצר מפריע לי. אם אתם לא רוצים לעזור, בסדר. רק אל תבטחו ותבטיחו ובסוף כלום

אבל נגעת בנקודה חשובה של השחרור. מנסה לעבןד על זה

אז אני חושבת שהגיוני שההורים שלך והאחים חיים את חייהם.

את כרגע בסוף הריון וההורמונים גורמים לכך שזה הדבר היחיד שאת מצליחה לחשוב עליו.

זה נועד להכין את הגוף שלך ללידה, להתנתק מכל המסביב. להיות מוכנה לקבל ולטפל בתינוק בלי דאגות.

אבל זה הסיפור שלך.

להם יש עדיין דברים ביום יום שמטרידים אותם.

מריבות בין אחים, דברים של מתבגרים, אולי חשש משנה הבאה, מרקם חברתי, תחושת משמעות,

גבולות, קניית הרגלים. אולי יש לך אחות שקיבלה מחזור ולא יודעת מה לעשות עם עצמה?

יש המון דברים שמעסיקים ילדים מתבגרים ואת ההורים שלהם. עולם שלם.

קל לשכוח למי שלא שם. אבל ההורים שלך שם.

אולי בנוסף ההורים שלך מתמודדים עם דברים שאנשים בגילם מתמודדים איתם,

עליית המשכנתאות, תשלומים למוסדות חינוך, הורים שלהם שמתבגרים בעצמם, חברים שדואגים לילדים המשרתים בצבא בסדיר.

אולי אחיות שלך מתמודדות עם שידוכים שלא צולחים, אולי ההורים שלך צריכים להיות כתף ללב שנשבר.

אולי ההורים שלך עייפים מכל השנה ורק רוצים לנוח.

הם עבדו קשה לגדל אותך 20 שנה, כל זה מתגמד לעומת התקופה האחרונה? לא.

זה שיש דברים שמעסיקים אותם, לא אומר שהם אוהבים אותך פחות או שאת לא חשובה להם.

אולי הם ממש מקווים שאת לפחות מסודרת (נשואה) ומסתדרת.

אולי קשה להם להכיל שחתונה זה לא אומר ילד פחות לדאוג לו (או שכן?)

אז מה עושים? מנסים לחבר אותם לעשייה לא ממקום של דאגה ועוד נושא שצריך לטפל בו,

אלא משווקים להם את זה כפתרון.

אמא מה אומרת אולי א וב יקפצו היום לאסוף את פצפונת ואז יבואו אלי לארוחת ערב, אני אדאג להם שיצאו קצת מהבית ומהמסכים.

אולי נצא לקנות ל-ב את הקלסר שהיא ממש רצתה הרבה זמן. (יסגור להורים פינה)

לאחים את יכולה להבטיח פינוקיישן..

את יכולה לגרות אותם בהקלטות שאת מקליטה את הבת שלך אומרת שהיא שרופה על... שהיא מקדישה ציור למישהו.

לגרום להם להתחרות על התשומת לב שלך ושל הילדה.

ואם קשה לך, אז זה ממש בסדר גמור שכל אחד יתמודד עם החבילה שלו, אבל זה יהיה קצת פחות פוגע.

אני לא שופטת אותם בגלל זה.

לרוב אני לא מצפה ליותר מידי בגלל זה. רק עכשיו כבר הרגשתי מוצפת.

אבל הכנסת אןתי קצת לפרופורציה...

לק"י

נכון שהם לא חייבים וכו', אבל כשיש קשר משפחתי טוב, אז כן יש ציפיה ורצון לעזרה

אבל האמת שאני לא הייתי מצפה שמישהו אחר יטרטר חצי שעה במקומי לאסוף🤷‍♀️

ברור שהייתי שמחה אם זה היה קורה.

אולי תקלי על עצמך ותחפשי בייביסיטר שתאסוף לפעמים או תקחי מונית מידי פעם?

שם לא יעזרו לך איתה?

(וסליחה אם העיצות הפרקטיות סתם מעצבנות. אני ממש יכולה להבין את התחושות שלך).

אין הבדל כל כך מהבחינה הזאת

אבל תודה על התגובה

אבל אחי הקטן פשוט רב איתה רוב הזמן... לאח הגדול יותר אין סבלנות. מבינה אותו סה"כ הוא מתבגר טיפוסי כזה

ואחיות שלי עסוקות כל אחת בעינייניה

וכנל אמא שלי...

שנוח להם הם מטפלים בה יפה מאוד. אבל כרגע פשוט לא נוח...

מבינה אותך ממש, עם הנתונים האלה אני גם הייתי מתבאסת..

כן אומרת, גם בתור מורה, שאחים שלי אולי ציפו לקצת עזרה עם הילדים שלהם כי אני בחופש בקיץ. אבל חוץ מזה שיש לי ילדים משלי, אני מחכה לקיץ כמו אוויר לנשימה. והוא ממש מחיה אותי לקראת שנה הבאה.. אז נכון שמאמא הייתי מצפה ליותר, אבל בקטע הזה כן אפשר להבין.. 

את בשבוע 39!

אמאלה הגעתי רק ל39+1

וכמה הייתי בקריזה בשבועות האחרונים, בכיתי מכל שטות, לא הכלתי אף אחד ושום דבר

ואת אשכרה עונה פה בסבלנות לכל אחת וממש מרגישים איך את מנסה לדון לכף זכות ולקבל כל אמירה חיובית כלפי המשפחה שלך

את קודם כל את אלופה!

מצטרפת למבט האוביקטיבי (שלא בטוח בכלל שהייתי מסוגלת להכיל אותו בחודש תשיעי)

שאת לגמרי עכשיו בתוך ההריון והקושי והעומס הטכני

אבל הם לא שם, הם עסוקים בחיים ובעומס שלהם, שכנראה קיים גם בחופש.

ולגבי האחיות בשידוכים -מניחה שאם יש 2 בשידוכים זה לא בגלל שהן בנות 17 ו18, נכון?

אז זו תקופה כ"כ רגישה ומציפה ועמוסה ומבלבלת

וציפיה לעזרה מאחים נשואים מרגישה לפעמים לא במקום, כי אולי יכלו להיות שם כבר בעצמן, ועברו את השלב של להתרוצץ ולעשות בייביסטיר לאחינים

והן לא יכולות להבין את הקושי שלך. כי לא היו שם, ולפחות אני - עד שלא עברתי סוף הריון פשוט לא יכולתי לדמיין כמה זה קשה פיזית ורגשית.

באמת מבאס ופוגע שאמרו שיעזרו ובסוף לא

וגם הקשר עם אמא שלך

יתאים לך ליזום שיחת טלפון סתם כדי לשתף אותה במה שעובר עלייך? בכל העומס?

לי לפעמים עוזר עם אמא שלי.

באמת יש לה המון על הראש, ולא תמיד מתענינת, גם כשיש דברים משמעותיים,

אבל כשאני מתקשרת לשתף - היא כן תקשיב לפעמים.

ולגבי הלידה - תזמיני רק את מי שיעשה לך טוב!

חיבוק

ואמן שתלדי בקרוב בקלות ובבריאות!!

תודה על ההכלה והפרגון

כרגע קשה לי סתם להתקשר, כי יש לי תחושות של כעס ולא רוצה לבוא מהמקום הזה. מנסה קודם להרגע ולבוא ממקום בוגר יותר😅

גם לי אין עזרה, וגם אצלי לכאורה יש להם זמן ויכולת.

אני יוצאת עם 4 קטנים בגשם לקחת ילד 1 לגן כשלגמרי יש מי שיכול לעזור לי בלי הרבה מאמץ (בעיניי)

אבל אני תמיד משתדלת לזכור (וזה מאוד קשה ומתסכל לפעמים) שאלה הילדים שלי, וזאת הבחירה שלי לגדל אותם, ובצורה הזאת ושאף אחד לא חייב לי כלום גם אם הוא כל היום יושב רגל על רגל.

אני אישית לא אחת שמבקשת עזרה, אני חושבת שהם יודעים מצויין שהם יכולים לעזור ובמה.

אבל זכותם לבחןר שלא.

ובהתאמה, זכותי לבחור שלא מתאים לי להגיע הרבה לדוגמא כי מחוץ לבית יותר מאתגר איתם.

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.