למה זה כל כך נורא שישימו לב?

לכל זוג יש תקופות שאסורים ויש תקופות שמותרים...

אני עצמי לפעמים שמה לב על זוג אחר שהם אסורים- ואז מה?

אחרי שבריר שניה אני שוכחת...

בגדול פשוט להתנהג רגיל ולהשתדל שזה לא יבלוט,

אם רוצים להעביר סלטים מבקשים ממישהו אחר בשולחן

וזהו. אם מישהו שם לב שיערב לו המידע הלא משמעותי הזה....

אבל אנחנו נוהגים שאם זה ממש בולט ובציבור, אז כן נושיט מיד ליד.

אבל מראש ננסה להימנע מכך

לי אישית אין בעיה שידעו שאנחנו אסורים. יש בזה משהו קצת לא נעים, אבל באמת שאין בזה הגיון, כי כמו שזוג יכולים להיות מותרים הם יכולים להיות אסורים, זה 50/50. למה להיות אסורים זה מביך ולהיות מותרים לא? אם כבר להיות מותרים זה יותר מביך, אם חושבים על זה

כשביקשתי מבעלי להעביר לי סלטים וזה היה לא נעים

למרות שמבחינת ההגיון את צודקת ,פשוט יש סיטואציות שזה מביך

דברים שמצריכים העברה ביד

ואז זה פחות בולט..

למרות שדי בטוחה שההורים שלי תמיד שמים לב

וגם אחיות שלי

אני מבינה שזה מביך, אבל זה אמור להביך אותה שהיא חטטנית יותר מאשר אותך. מה זה כל כך מעניין אותה?

כשהייתי כלה לחוצה לפני החתונה סבא שלי לקח אותי לשיחה ואמר לי "יש אנשים שאחרי החתונה יסתכלו עליכם וינסו להבין אם אתם אסורים או מותרים, אם כבר "הצלחתם". אל תתייחסי אליהם, זו מחלה שלהם. אף אחד לא צריך להתעניין בחיים הפרטיים של מישהו אחר".

זה לא מה שהלחיץ אותי וגם לא מאוד הרגיע אותי, אבל זה היה חמוד מצידו וזה בהחלט מסר שלקחתי לחיים שמי שמסתכל הוא הבעייתי. 

אנחנו משתדלים לנהןג כאסורים תמיד מול אנשים.

תמיד המיטות מופרדות, משתדלים לא להעביר מיד ליד ליד כולם...

כשאנחנו לבד- מתנהגים כמו שצריך על פי התקופה, אבל ליד אנשים- שומרים על כללים מסויימים תמיד...

ככה אין חוסר נוחות סביב זה

ולאט לאט מפתחים מיומניות איך להביא את זה פחות לידי ביטוי

למשל להתרגל לבקש מאחרים שיעבירו דברים... כמובןגם כשמותרים שזה לא ייראה סימן מובהק.

ולגבי החדר, דואגים שהדלת תמיד סגורה לא אמורים להיכנס לכם לחדר... 

או שתבקשי ויניח לידך

בעיני ממש לא בולט..אפשר לבקש בשקט..

מיטות לחבר מיד כשקמים

הדבר היחיד בעיני שמחשיד

זה כשיש תינוק ולפעמים קולטים שלא מעבירים מיד ליד

ובקידוש כשמשאיר לידו את הגביע ולא מקרב או מעביר אלי

אבל תכלס מנסיון של שנים...אז כן לפעמים יחשדו שאולי

ואז...?

חלק בנאלי וטבעי מהחיים של כולנו

רווקים לא ישימו לב לרוב

ונשואים בעיני זה דבר משעמם ורגיל ומה זה כבר אומר

כלום

הם לא יודעים אם את במחזור

או ב7 נקיים או משהו אחר

לא יודעים מתי הטבילה

רק שאתם בני אדם ודוסים ואשריכם

נניח לבקש ממישהו אחר שקרוב או תבקש מהילדה להביא משהו לאבא אבל אם אין ברירה ונראה לי שישימו לב אז אנחנו מעבירים (פסיקה של הרב שלנו, לא זוכרת כבר את הנימוק והמקור)

אבל גם באמת כמו שכבר כתבו- אלו החיים.

יצא לי לי מעט פעמים לשים לב שאנשים לידי אסורים (אני גם מעצבנת כזו ששמה לב לדקויות) אבל מה זה עשה חוץ מהידיעה?

אוקיי, אז ידעתי. ו.. ? 

שבשבת שבע ברכות שלנו

עוד לא נאסרנו מאז החתונה אבל כן התנהגנו כמו אסורים כדי שלא ידעו שעדיין לא נאסרנו וכו..

אבל אז בערב שבת ספק נאסרנו ולא ידענו אם כן או לא (בפועל לא)

בכל מקרה, לא היינו בקיאים בהלכות והתבלבלנו שאסור להגיד שום אוכל אחד לשני (יעני כמו יין) אז ככה עשינו בשולחן חחל באסהה 

א. מי שמסתכל ומחטט בעיה שלו, אתם אלו שבסדר הוא לא

ב. מיטות לחבר מיד שקמים אין סיבה שידעו

ג. מסכימה עם מה שנאמר שלדעת שאתם מותרים זה יותר מביך בעיניי..

ד. לגבי הסלטים מה הבעיה שהוא מעביר ומניח לידך? אפשר להתרגל ככה בכללי, או שישים לך בצלחת. או לא לבקש ממנו.

בכל מקרה להתרחק מכל דבר הפגנתי שמושך אש ומבטים

נראה לי שכל אחד צריך להתרכז בעצמו, ואם חשוב לי לשמור על הפרטיות שלי (כמו כל דבר שלא בא לי לשתף כמו אם החלטתי למנוע הריון או להפסיק מניעה למשל) אז אתנהל בהתאם למה שחשוב לי....

הפדיחה היא של מי שמתקשה וחושב על אחרים מחשבות לא מכבדות... 

של מביך שידעו שאנחנו אסורים- אם כבר לחשוב על מבוכה אז מותרים יותר מביך...

שניהם לא מביכים, אבל אם את מתעמקת ומתפדחת- השני יותר מהראשון

ככה אני הבנתי

מצד ההלכה

פשוט יש עניין שלא ידעו מתי מותרים או אסורים

קל וחומר ליל טבילה

קל וחומר מתי משמשים

לכן

התכוונתי

שלדעתי

כשמותרים והמשפחה יודעת

זה בעיניי יותר לא צנוע

מאשר כשיודעים שאסורים

שגם זה בעיניי

לא צנוע

בקיצור

שניהם

אשרי עם ישראל שאלו בתיו

אין עניין הלכתי שלא ידעו אם אסורים או מותרים.

יש עניין לגבי ליל טבילה, אבל לא מעבר לכך.

פעם בכלל לא היה אפשר להסתיר, כי דיני טומאה וטהרה היו לא רק לעניין הקשר בין הבעל לאשתו, אז כולם היו צריכים לדעת אם אישה טהורה או לא.

זה מה שידוע לי. אם את יודעת אחרת אז לא באה להתווכח (ואשמח לראות מקורות אם יש לך ואם נוח לך לשתף). 

זה מה שאני זוכרת מההדרכת כלות

וגם אם זה לא ממש הלכה

לפחות רוח ההלכה ממה ש*אני* למדתי

שככה ראוי בבתי ישראל

הצניעות הזאת

אגב מה טובו אהליך יעקב וכו'

נראה לי ככה ראוי וככה אני משתדלת מאז החתונה מול אמא שלי אחותי חברות וכו..

וזה גם באופן כללי קשור להבעת חיבה בציבור שזוג שנוהג צניעות תמיד בציבור מעולם לא אמורים לדעת עליהם אם אסורים או מותרים

זוג שרגיל ללכת יד ביד או משהו כזה זה כבר נראלי יותר מסובך, ספציפית לא מתמודדים עם זה ב"ה.

כתבתי פה שגם אני אנסה להסוות איפה שאני יכולה. אני בהחלט מבינה את מה שאת מדברת עליו.

אבל לי דווקא היה טוב להבין שזה לא *איסור* שידעו באיזה מצב אנחנו נמצאים.

זה לא כמו ליל טבילה שכתוב בפירוש שצריך להשתדל להצניע.

אז פחות מלחיץ אותי אם יהיה מצב שמישהו יוכל להבין.

זה לא בושה להיות אסורים, וגם לא בושה להיות מותרים.

אנחנו לא נעשה שום דבר באופן מופגן ובולט, אבל אם מישהו שם לב - לא קרה שום דבר.

כשמעבירים מיד ליד, נוגעים בכתף כדי להסב תשומת לב וכו'.

לי אישית לא מפריע שישימו לב, אז אני לא אמנע מכל דבר כשלא צריך.

אבל בעיקר סתם העברה של דברים זה סימן... וזה לא חיבה. אנחנו משתדלים גם לא לגעת בכתף וכו' אבל זה באמת חומרה שלנו...

בכל מקרה, מי שמתרכז בזה כ"כ באמת הבעיה אצלו... 

לק"י

גם כשאסורים.

לפי הרב עובדיה גם כשהוא נושא את עצמו, זה רק במקום צורך. כלומר לא פשוט שאפשר כמו לפי הרב אליהו. 

מותר כשיש צורך, אבל לא דרך שחוק.

ברור שמעבירים תינוק כשיש בכך צורך, לא?...

הכוונה לצורך לפי שיקול דעת הזוג אבל אם זה כתוב כך כנראה שזה לא מותר בפשטות כמו שהרב אליהו פשוט מתיר בלי תוספת של צורך מול שחוק. לכן הבנתי שהכוונה שאין מעבירים אלא אם יש צורך...

לעומת הרב אליהו שפשוט כותב שתינוק היוצא מחיק אימו ניתן להעביר..

קיצור, קצת פלפול... אבל זה משמעותי לפי מה שהבנתי כשביררתי

שמותר דרך שחוק.

אולי לא חשב שצריך לציין זאת.

סתם נשמע לי מוזר שזו תהיה סברתו.

תכלס, למה שמישהו יעביר תינוק דרך שחוק? מה הוא כדור?

שהרב אליהו התכוון שאין בעיה דרך שחוק. פשוט לא הוסיף על זה תוספת. לכן אין מגבלה של רק בצורך.

אלא סתם כשבא לי להעביר את הילד כי הוא כבד לי, אני לא צריכה להוריד לרצפה ואז שבעלי יקח אותו. אלא יכולה ישר להעביר.

לעומת במקום של צורך זה יותר הגוונה שצריך להימנע ואיפה שממש צריך כמו ילד שבוכה (הרב עובדיה נותן את הדוג' הזאת) ואין איפה להניח אז אפשר להעביר...

חושבת שאם זה לא סגור לך עד הסוף אולי הכי נכון לברר עם הרב הפוסק שלכם. 

לא שמעתי ולא מכירה עניין שהזולת לא ידע על זוג מה מצב הטהרה שלו.

הרגשתית-אישית זה כמובן אינדיווידואלי לכל זוג.. 

על גבי הפורום אנחנו צריכות להתאמץ ולהשתדל כמה שפחות לומר בנחרצות על דברים שהם הלכתיים כי קוראים כאן המוןןןן אנשים ורובנו ככולנו לא רוצים להטעות....

*אם אין ברירה*. סלטים בשולחן הוא לא מצב של אין ברירה מבחינתי. וכדאי לדבר על זה לפני פשוט

תבקשי ממישו אחר, או שידאג לשים לך בצלחת פשוט מה שאת רוצה בלי להעביר לך

אבל עזר לי להבין שאין שום איסור לדעת אם אחרים אסורים או מותרים. אין פה עניין הלכתי להסתיר, ובזמן שבית המקדש קיים זה גם ידוע לכולם כי דיני טומאה משפיעים על כל הסביבה ולא רק על הקשר הזוגי.

הדבר היחיד שיש עניין להסתיר זה את ליל הטבילה. ואפילו לגבי ליל טבילה - כשבית המקדש קיים ומקפידים על דיני טומאה וטהרה, כולם יודעים בבוקר שאתמול היה ליל טבילה. רק באותו לילה זה סוד.

אז עדיין יש לפעמים מבוכה כזו כי אנחנו רגילים שזה עניין זוגי פרטי, אבל אני כבר לא מנסה להסתיר בכוח. מתנהגים באופן טבעי, איפה שאפשר 'להסוות' אז מסווים. אבל אם מישהו ידע - לא קרה שום דבר...

כדי שהוא יוכל להניח בלי שזה יראה מוזר שאני לא לוקחת ממנו..

ואם אני קולטת שמישהו ממש מסתכל אז כן אקח ביד. אבל אשתדל מאוד שזה לא יקרה.. 

ממש משו כמו שבוע 8 הלכנו לחמותי שבת וגיסתי הסתכלה לי על הציפורניים ואמרה לי כזה מההה יש לך משו לספר לי ואני וואט לא פשוט הציפורניים שלי גדלות ממש מהר ופשוט לקחתי את בעלי לצד ועשינו הצגה שלימה שיחשבו שאנחנו אסורים כי לא היה באלי שיבינו קיצור

חפרנים יש בכל בית ומשפחה פשוט צריך לדעת לשים יהם פס

אני כשסיפרתי לחברה שאני בהריון,

אז היא אמרה לי האמת ניחשתי בגלל הציפורניים...

אבל היא שתקה... וכל עוד לא סיפרתי לא אמרה כלום....

ואם אין- אז הן מתארכות....

למרות שזה שטויות כי גם עם גלולות יש זמנים בלי מקווה

ויש עוד מקרים...

מקווה זה פעם בחודש.. ציפורניים אורכות יותר מהר מזה (אצלי לפחות)

שהיא קלטה

מדברים אצלנו הרבה על ציפורניים, לקים וכו'...

(כל אחת שבאה עם לק חדש מחמיאים לה..)

ואני תמיד הייתי עם קצר ופתאום הארכתי...

לק"י

(מבחינתי. וגם אני יכולה לשים לב לדברים כאלה).

הבעיה מתחילה כשאומרים דברים לא לעניין בעקבות זה.

לשים לב ולשתוק...

אני הייתי עם ציפורניים ארוכות ולק גם כשלקחתי פרימולט

וגם כשהייתי בהריון והוא נגמר מהר מאוד...

אני יכולה לשים לב שחברה למשל החליפה לק ג'ל אבל אני לא אטריד את עצמי בשאלה אם היא טבלה ולכן חידשה או שהיא בכלל בתקופה שמונעת/ בהריון ומחדשת פשוט כי עובר הזמן

אבל כשיש מקווה ל חודש אז לא מצליחים להגיע לאורך מכובד...

כדי לגזור טוב לפני המקווה.

זכור לי גם בהתחלה שזה היה מפדח. היום אני ממש משחררת, מישהי פה כתבה שזה 50/50 וזה נכון

וגם ככה זה קשה, לא רואה טעם בלהוסיף קושי..

וזה בולט איך שלא יהיה, אנחנו מקפידים לשים משהו על השולחן ביננו ולא מעבירים מיד ליד גם ליד אנשים.. אצלנו במשפחה נהגו לתת מהקידוש לאחד מהזוג והוא היה מעביר לבעל/אשה וכשאנחנו אסורים אי אפשר, בהתחלה זה היה מביך אבל היום כל אחד מקבל בכוס שלו חחח

הפעמים המביכות זה נגיד לקבל מחזור באמצע שבת ואז פתאום אנחנו אסורים- קרה כמה פעמים. בסדר מי שיש לו בעיה שיאכל גזר

אני ממש שחררתי מזה 

לק"י

גם כשאוכלים עם עוד אנשים?

אני יודעת שלא צריך.... רק כשאוכלים לבד (אולי אצליכם זה שונה🤷‍♀️).

משתדלים

איזה קיסם או מפית מתחת רק אחת הצלחות

אם אנחנו אחד ליד השני

אני פשוט שמה מפית מתחת לצלחת ואז זה כאילו שתי מפות נפרדות וזה ההיכר שלנו

אבל כל מי שעושה ככה מזהה מיד

לא עשיתי שום דבר רע ומי שזה מעסיק אותו זה עניין שלו, לא שלי.

אנחנו בשלב של איך מעבירים תינוק כשאנחנו אסורים, יש אנשים שאין לי בעיה שהם יהיו האמצעי מחבר.

וכשאין כאלה בסביבה אז אנחנו מניחים על הספה או כל מקום זמין אחר והשני לוקח.

מה נעשה? אחד יתקע עם התינוק כדי שלא יידעו שאנחנו אסורים?

היתה איזה סעודת שבת שהבאתי את התינוק לבנדוד שלי במטרה שיעביר לבעלי אבל עם המוח עיסה של אחרי לידה לא אמרתי לו שיעביר חחח הוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו ומה הוא אמור לעשות עם התינוק

אחרי כמה דקות קלטתי אותו כזה בשוק חחחח אז אמרתי לו זה בשביל להעביר לאבא כן?!

אותי..

יכולה להגיד לך ממרום שנותיי שזה לא ממש מעניין, לא מהצד האסור ולא מהצד השני.. זה בעיקר הרגשה שלך, וגם אם גיסתך שמה לב, אז מה? עשית משהו רע? חצי מהחודש זה המצב אצל רוב הזוגות, היא לא עלתה פה כל איזה סקופ.. ואני בטוחה שגם אם היא שמה לב, זה היה לשבריר שניה ואחרי רגע היא עברה הלאה להסתכל ולחשוב על משהו אחר.. יודעת מה? כשאני חושבת על זה, נראה לי יותר מביך אם הייתם מעבירים מיד ליד , אז זה היה יכול לפתח מחשבות יותר צבעוניות, ככה דעתי .

והיינו משחקים אותה לפה ולשם

השיא היה כשחודש אחרי החתונה כבר הייתי בהריון וניסינו לשחק אותה בבית של ההורים אסורים כדי שלא ישימו לב על ההריון.

בכל אופן מאז... למי אכפת. מי ששם לב שיבושם לו ומי שלא לא. כמו שאמרו פה עם תינוק זה ממש בולט לפה ולשם והכוחות נפש שמשקיעים במה שאחרים ישימו לב זה מגיע בהגזמה על חשבון הנוחות שפשוט לא שווה לחשוב על זה 

המיטות אצל ההורים שלו  בחדר אורחים זה שתי זוגיות בגלל שמארחים זוגות עם ילדים, שישנים גם 3-4 ילדים על מיטה. ואצל ההורים שלי זה מיטות נפתחות בעירובוביה, אז הם לא יודעים מי ישן ליד מי…

אם יש סיטואציה שכולם מסתכלים אנחנו כן נעביר מיד ליד, לדעתי שלום בית ולהימנע מבושה זה גובר.

וזהו חוץ מזה איזה עוד הרחקות יש שהן ניראות לעין?

כי זה על אותו עניין של התקרבנות

אף אחד לא מסכן

לא מי שמשלם מיסים ולא זכאי להטבות

ולא מי שזכאי להטבות

זה צריך להיות הפוך

כל אחד צריך להיות בהודיה על מה שיש לו

וכן

כמעט כל דבר זה עניין של בחירה

אבל מה אתם מצפים שכולם יהיו בהייטק? כולם יהיו מנהלים?

תמיד יהיה מי שירוויח יוצר ומי שירוויח פחות, וכדי לא ליצור פערים גדולים מדי ועוני גדול המדינה מנסה קצת לאזן.

אבל להסתכל עליו במבט מפוכח

יש אנשים שמקבלים סיבסוד מהקופה הציבורית

ויש שמשלמים לה

וזה בעיקר תלוי בבחירה

אני אגב מהמשלמים

ופעם הייתי מהמקבלים

אף פעם לא הייתי קורבן

לא כשקבלתי ואולי אנשים לא היו מרוצים מזה

וכמובן לא כשאני משלמת

אני שמחה להיות מהנותנים

מה לעשות שהם לא מספיק חכמים או מוכשרים בשביל להרוויח מספיק? או שהם מרגישים שליחות בעבודה שלהם יותר מבמקום רווחי יותר?...

אבל אם נמצאים בצד של המקבלים

לא צריך להתמסכן אם אנשים שנותנים מתלוננים

כי יש כאלה שלא שמחים לתת

כמו כאלה שלא שמחים לקבל את המשמעות של לקבל

יורקים על מי שמרוויח פחות מהם?

מתעצבנים?

ומה את עושה? גם מתעצבנת

ככה בני אדם

כועסים לפעמים על כל מני סיטואציות

מותר

למרות שעדיף שכל אחד יהיה בהודיה על מה שיש לו

במקום לתת תמריצים לפי הכנסה היה אפשר לתת תמריצים לדוגמא לפי מיצוי כושר השתכרות - כלומר שני הורים עובדים מאה אחוז משרה - מאה אחוז הטבות, רק הירה עובד אחד, 50 אחוז הטבות. שניהם עובדים בחצי משרה - גם כן 50 אחוז וכן הלאה. ככה את מעודדת עבודה ולא גורמת לאנשים להישאר לפעמים בשכר נמוך יותר כי העלאה קטנה תקפיץ אותם מעל תקרת ההטבות ובפועל זה יצא לא משתלם. (אפשר כמובן לשים תקרת שכר יחסית נורמלית גם להטבות האלה שלא יצא שמי שמרוויח 50 בחודש מקבל אותן, אבל זה לא הנקודה).

המדינה לא מעודדת אבטלה אבל היא לא מעודדת עלייה בשכר.

אני יכולה לומר לך שהיתה תקופה שבעלי עבד 80 אחוז משרה באיזה מקום וממש היה על קצה דרגת המס מלמעלה, הוא רצה לעלות ל100 אחוז משרה אבל ראינו שזה מעלה אותו מעל דרגת המס ככה שאם נניח הוא עבד 4 ימים ושילם מס די מינימלי, מעבר ל5 ימים היה ממוסה ככה ש3 ימים בחודש הוא עובד בחינם ורק היום הרביעי שנוסף לו היה אשכרה מתווסף למשכורת. זה היה תוספת של איזה 200 שח ופשוט לא שווה את זה. אז כן במובן מסוים יש עידוד לא למצות את כושר ההשתכרות.

בנוסף זה מעודד אנשים שלא מדווחים על השכר שלהם, כי מעבר ל"חיסכון" במס, ככה הם מקבלים יותר הטבות. כשההטבות יהיו לפי כמות המאמצים שאתה משקיע והזמן שאתה עובד יהיה פחות חסר בדיווחים כי לא יפגע בך לדווח שאתה עובד יותר אלא דווקא יועיל לך

תחשבי שעל חלב במכולת היית משלמת 12 ש''ח

והקונה שלצידך היה מקבל אותו בחינם.

כל הנחה/סבסוד/ קצבה מגיעה מכספם של אזרחים אחרים.

אם אני לא מקבלת דרגה, הכסף שעליו אני עובדת ומגיע למס הכנסה מממן את הדרגה של אנשים אחרים.

למדינה אין כספים משלה, היא לוקחת את כספי האזרחים ומעבירה אותם הלאה, הגיוני שאנשים לא יהיו מעוניינים שכספם יגיע לאנשים אחרים. (לצדקה שלי אדאג בעצמי).

האם זו בעיה של הממשלה הנוכחית? לא בהכרח. של כל ממשלה שדוגלת במדינת רווחה קיצונית.

(עוד לא התייחסתי לזה שציבורים שלמים לא מתפרנסים כי המדינה אחראית לפרנס אותם לפי דעתם)

באופן כללי, יש נטייה לרשתות החברתיות ליצור הרבה רעש, ולפלג.. חדשות מספרות מה שרע ולא מה שטוב, כדי לנסות להראות לנו שהכל רע...

בפועל רוב האנשים לא מרויחים 50 וגם לא 40... (זו אולי גם נטייה של רשת חברתית , להראות לנו את הקצה אז חושבים שהרבה מרויחים ככה) , זה מבעס שלא מקבליים דרגה ולאדם נורמלי שההכנסות שלו קצת גבוהות (נגיד 15,16 זה יכול להיות משמעותי מאוד מאוד במשכורת התשלום על מעונות)... מה גם שיש אנשים שמרמים , וכמעט לא עובדים וומסוסבדים מאוד וזה מבעס....

הבעיה שהרבה פעמים אותם אנשים שמתלוננים על סבסוד למישהו אחד, מתלוננים גם למה המדינה לא מסבסדת משהו אחר או למה שכר המינימום הוא לא 40...

אם אתה לא רוצה שהמדינה תסבסד את המעונות אל תלך למעון מסובסד. לך למעון פרטי שלא בטוח יהיה יותר יקר.

אל תלך למעון מסובסד - איך זה עוזר?

סבסוד המעונות לא נלקח ישירות מהתשלום של ההורים שמשלמים סכום מלא.

עזבי, לא זוכרת כבר מה רציתי לכתוב 😅

אין לי בעיה עם סבסוד, אבל שיהיה לכולם או לא יהיה.

אין שום הצדקה שהכסף של אנשים שמשלמים מס הכנסה ילך לאלה שלא.

לצדקה שלנו נדאג בעצמנו.

אגב. אותם אנשים שרוצים שהמדינה תממן את הלימודים, בריאות, תשלם קצבאות, תאריך את חופשת הלידה על חשבונה גם רוצים שהמדינה תגדיל את השכר שלהם באמצעות רגולציה על שכר מינימום.

אף פעם לא הארכתי אז לא מכירה, או שהארכתי ונשארתי עם הפעוט בנוסף בבית.

מבינה אותך ומסכימה איתך.

שנה שעברה בספטמבר 2 הקטנים שלי היו בו שנה ושמונה, ובת ארבעה חודשים.

היה לי מאוד חשוב להשאר עם הקטנה בבית עד גיל חצי שנה אבל אחרי החגים חזרתי לעבוד כך שלא יכולתי להשאר עם שניהם בבית.

בפועל שילמתי על שניהם מתחילת שנה, כדי לשמור מקום כי אם הייתי מחכה לגיל חצי שנה כבר לא היה לי לאיפה להכניס את הקטנה ( אין אצלינו עוד אופציות)

ככה שילמתי על חודשיים מחיר מלא על 2 ילדים (קרוב ל7000) כאשר בפועל אחת הייתה איתי בבית

האמת שכן זה מעצבן מאד.. לעבוד קשה מאד ואז לוקחים לך המון המון מהמשכורת למיסים.

אם בעלך לא היה איתך בחגים,שבתות וכו' , את היית מרגישה כמו חד הורית שהכל נופל לך על הכתפיים ומוציאה המון כסף על בייביסיטר, האוכל מוכן לשבת, וכו' וכו , הייתם מרווחים יפה אבל היו לוקחים לכם 35 אחוז לפחות מהמשכורת שכל כך עמלתם בשבילה , גם היית אומרת ככה?

אז אומרת לך מהצד שחווה את זה, כן זה מעצבן מאד.

אי אפשר לאכול את כל העוגה, ואף אחד לא מחלק כסף חינם. בשביל משכורות גבוהות אנשים עובדים קשה מאד, וזה בא על חשבון דברים אחרים שלך יש ולנו אין. והמון המון לחצים והישרדות.

בהכרח עובד פחות קשה

בכל אופן על אלה שרצו את המשכורת של בעלי מוזמנים לעבוד גם בשבתות בחגים ולראות איך זה שהבעל לא נמצא איתם באירועים, שמחות , בדיקות רפואיות וכו'. הכל הכל לבד. כל דבר יש לו יתרון וחיסרון.

ולאוכלוסיות רווחה כן יש קשר ישיר לזה.

דבר ראשון אחוז המיסים בארץ הוא לא מהגבוהים בעולם,

אבל אחוז ההטבות החברתיות שנגזרות מהמיסים והחלוקה של מי משלם את רוב המיסים לא הוגנת.

על חלק גדול אין לנו שליטה ברמה האישית - כי מדובר ובכספי מיסים שהולכים לביטחון המדינה ותשלום חובות לאומיים - לכן נגזרת ענקית מהמיסים הולכת לזה ולא לטובת החברה.

מה שנשאר מהמיסים מתחלק במדיניות רווחה כמו סבסוד מעונות (זה לא משנה שאת מקבלת רק "400" שקל, הסך הכללי יוצא הרבה ביחס לשארית מס שנשאר, אבל ביחס למדינות אירופיות אחרות , אנחנו יחסית לא מדינת רווחה)

עם החרדים יש שתי בעיות

אחת - אחוז עבודה נמוכה בעיקר אצל הגברים (משהו כמו 53% חרדים לעומת 86% חילונים)

השנייה - גם כשכבר יוצאים לעבוד, ההכנסות נמוכות מאוד בהשוואה למגזרים אחרים - כלומר משלמים פחות מיסים.

מה שמוביל ל- ציבור שעובד קשה ומתפתח בקריירה - ואוכל אותה. "מעמד הביינים"

גם מיסים גבוהים, גם כמעט לא נהנים מהטבות.

לכן כן, הם לא טועים, המדינה מעודדת אבטלה.

יש תמריץ שלילי, משהו בחלוקה הזאת לא עובד טוב.

אפשר להסתכל על יתרונות אחרים שחרדים מביאים כמו ילודה שזה חשוב מאוד למדינה במצב שלנו (לא רק מורל לאומי, פשוט פיתרון דמוגרפי) וערכים יהודיים למי שמאמין או רואה בזה צורך.

אם מסתכלים רק על בפן הכלכלי, בהחלט יש בעיה.

השילוב של מדינה עם צורכי ביטחון כל כך גבוהים ומגזר שלא מכניס משכורות גבוהות וגם כשיוצא לעבוד משלם מיסים נמוכים, לא כרגע וגם לא בעתיד (כל מערכת הכוללים, ישיבות שמשמרים את המצב ) מבחינה כלכלית בלבד-בעייתי.

יש אחוז גדול מהעם שעובד יותר ומשלם יותר ונהנה פחות. ככה פשוט.

זה לא משנה כמה קשה את עובדת,

באופן כללי מקרים פרטיים בודדים לא משנים את התמונה הגדולה.

זה גם עניין כלכלי כבד

כי חוסר ילודה פוגע קשות בכלכלה

אני לא בטוחה מה תורם יותר לכלכלה

ילודה/ לעשות כסף ולשלם מיסים

בראיה רחבה ועתידית

בהנחה שהילדים שנולדים נכנסים למעגל העבודה ולא הופכים באופן סיסטמטי לאוכלוסיית רווחה.

אחד המטרות של מדיניות רווחה היא לצמצם פערים ולעזור לאוכלוסיות חלשות להתרומם.

הבעיה שנראה שהחרדים מעוניינים להישאר במצב הקיים (אני יודעת שיש שינוי אבל במיינסטרים הרבני)

זה ציבור שלא מקדש קריירה, יש בזה הרבה יופי ערכים אבל כלכלית זה פוגע.

רווחה נכונה צריכה ללכת ברובה למקומות שישתלמו לה.

כמו סבסוד לימודים וכו'. לא כדי לשמר רווחה.

בקיצור אנחנו מדינה מאוד מורכבת

ואין פיתרון קסם

לא יהיה כאן איזה מושיע אחרי הבחירות

רק צריך לקחת בחשבון את האחוזים של היוצאים מהחברה החרדית שעולה כל הזמן

את אחוז הגברים העובדים שגם עולה בהדרגה

ואת גובה המשכורת של הנשים שגם עולה בהדרגה ואולי גם של הגברים

ברור שלא יהיה מושיע

שינויים לרוב מגיעים מהעם ולא מההנהגה

הבעיה הזאת של המיסים ומעמד הביינים שנדפק קורה כמעט בכל חברה עם ערכים סוציאליסטים

אבל אני חושבת שהטינה המרכזית לחרדים כרגע היא שאידאולוגית הם רוצים לשמר את המצב + מצב הגיוס ששם הם לא יוצאים שם טוב + מרמור של אזרחים שעובדים קשה ומקבלים מעט

הבחירות לגמרי רכבו על הגב שלהם

אבל מתחת לפרופגנדה יש גם הרבה אמת וזאת חברה שצריכה לראות איך היא מתאימה את עצמה למצב

היה טינה לחרדים

גם בצדק וגם שלא

לכל חברה יש את הבעיות שלה

כולל הכלכליות

(נניח החברה החילונית חוגגת על פנסיות תקציביות/ משרות ממשלתיות מיותרות

יותר מכל חברה אחרת

במשך שנים ארוכות)

בינתיים אני משלמת מיסים וגם על המוסדות החרדיים של הילדים שמתוקציבים באופן חלקי ביותר

כלומר משלמת פעמיים

אבל לא מתלוננת

לא יודעת מאיזה מעמד אני

ולא מעניין אותי שדופקים אותי

אני יכולה לדאוג לעצמי בכל מקרה

בתור חרדית רוצה לומר לך שנכון שיש חרדים שלומדים או שעובדים בשכר נמוך. אבל כמעט כל מי שאני מכירה סביבי כולל כל משפחתי הקרובה, חברות, שכנים- אנשים עובדים קשה, מרוויחים יפה, משלמים המון מיסים, (הרבה פעמים מקבלים פחות בהרבה דברים כמו חינוך... אבל לא רוצה להיכנס לזה) ואח"כ עוד מתבכיינים שאנחנו חיים על חשבון החילונים... ממש מתסכל לשמוע את זה כשאנחנו משלמים אלפי שקלים בחודש למיסים וכנראה ממנים דרגה במעון למשפחות אחרות בעוד שאנחנו לא זכאים (ברוך השם בגלל הכנסה).

רוצה רק לומר שלא להאמין לכל מה ששומעים בתקשורת, תדברי עם כמה אנשים באופן עצמאי ותקבלי תמונה שונה...

אני מאמינה לכל מילה שלך, אבל סטטיסטית אתם כנראה לא מייצגים את רוב הציבור החרדי..

הציבור החילוני וגם הדתי במובנים מסוימים, הם מאד אינדיווידואליים - כל אחד לעצמו לטוב ולרע. אין "כוח קהילתי" מול גופים עסקיים, קופות חולים וגופים ממשלתיים, אבל גם מתייחסים לכל אחד לעצמו.

מי שמשתייך לקהילה שמתייחסת לעצמה כגוש אחד - זה עובד כשזה נוח, אבל קורה גם כשזה לא נוח..

התסכול שלך מאד מובן, באמת! אבל תביני מאיפה זה מגיע..

וגם מהיכרות קרובה עם משפחות חרדיות שעובדות ומתגייסות.

לצערי זה לא מספיק.

אני לא צורכת חדשות בכלל

הנתונים הם ממשרד העבודה ומכון הרישוי לדמוקרטיה

אפשר להתייחס לערכים אחרים שהחברה הזאת מביאה

אבל בפן הכלכלי כשמדובר במספרים אלה הנתונים

אבל אתעכב על הבעיה השנייה של החרדים - שהם מרוויחים קצת.

למה אתם חושבים שחרדים בכוונה מרוויחים קצת? כי הם מקבלים הטבות אז זה משתלם להם? ממש לא!

ואגב זה לא רק חרדים, זה גם הרבה נשים דתיות שחשובה להם עבודה קרובה לבית/פחות שעות/לא לקחת את העבודה הביתה וכו'

הן מוכנות להרוויח פחות בשביל התנאים

הם בוחרים בתנאים שמתאימים להם ושמביאים להם על הדרך הטבות

הם מרוויחים קצת כערך

לא בגלל ההטבות

בגלל חוסר בלימודים גבוהים או רצון לקריירה משגשגת

בגלל ערכים אחרים שקודמים אצלם לערך כסף

זה אולי ראוי להערכה למי שמסתכל בלי שיפוטיות

אבל בכלכלה זה פוגע

לכן הם מעוררים הרבה כעס

השאלה מה יקרה אם ההטבות יעלמו ואז נדע האם הם הסתמכו על ההטבות או שערך שלהם גדול מכל הטבה.

אולי הם יצמחו להיות כמו קהילות חרדיות בחו"ל

משגשגות כלכלית

וממנים לעצמם כוללים

כלומר בוחרים מקצוע עם הכנסה נמוכה אבל מן הסתם מתוך הנחה שיהיו להם הטבות פה ושם.

תחשבי על עצמך, אני שואלת בכנות באמת, מענין אותי (כי כשאני בחרתי מקצוע הייתי ממש קלולס ולא הבנתי כלום מהחיים. התגלגלתי למקצועות אחרים עם הזמן) - אם כשהיית בוחרת מה ללמוד היו אומרים לך: יש למקצוע הזה יתרונות xyz (מה שבגללו בחרת את המקצוע) אבל תחיי בעוני ולא תקבלי שום הטבה אף פעם - עדיין היית בוחרת את המקצוע הזה? כי אני מניחה שבמצב כזה היית מעדיפה לבדוק מקצועות יותר מכניסים. כמו בארהב שמי שרוצה לחיות ברמת חיים מסוימת, לשלוח לביס יהודי וכו יודע שהוא חייב לכוון למקצוע מכניס מאד..

אז זה לא חוכמה שציבור מסוים "יסכים להרוויח קצת" בשביל הערכים שלו, אם ברגע שהם לא יכולים להסתמך על הטבות ממשלתיות הם יכעסו שגוזלים אותם, כמו שקורה במניעת הטבות למשתמטים. זה לא נקרא להסכים להרוויח קצת אלא להסכים לקבל תלוש נמוך והטבות גדולות

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

מה בערך התקציב?

היינו במקום מאד יפה בפקיעין. אבל זה גדול מאד וגם יחסית יקר

תגידי אם רלבנטי אשלח לך מספר

תקציב לא נמוך אבל לא גבוה מדי...

בפקיעין גם אני מכירה אחלה מקום, אולי זה אותו מקום

עם משפחות גדולות יותר.

תנסי וילות היוקרה

R צימר

תסנני לפי חדרים ועם בריכה.

תמיד מגיעים מאתרים כאלה וזה דווקא מצוין.

סתם לחפש באינטרנט.