אנחנו כנראה נהיה אצל ההורים בשבת ויכול להיות שיהיו שם עוד אורחים.
היתה פעם שהיינו איתם והם שמו לב שאנחנו אסורים וזה ממש לא נעים.
בארוחת שבת כשרציתי שבעלי יעביר לי סלטים אז הוא לא יכל להביא לי ביד ושמים לב לזה.
וגם כל פעם בבוקר אני מחברת את המיטות שלא ישימו לב
למה זה כל כך נורא שישימו לב?
לכל זוג יש תקופות שאסורים ויש תקופות שמותרים...
אני עצמי לפעמים שמה לב על זוג אחר שהם אסורים- ואז מה?
אחרי שבריר שניה אני שוכחת...
בגדול פשוט להתנהג רגיל ולהשתדל שזה לא יבלוט,
אם רוצים להעביר סלטים מבקשים ממישהו אחר בשולחן
וזהו. אם מישהו שם לב שיערב לו המידע הלא משמעותי הזה....
אבל אנחנו נוהגים שאם זה ממש בולט ובציבור, אז כן נושיט מיד ליד.
אבל מראש ננסה להימנע מכך
לי אישית אין בעיה שידעו שאנחנו אסורים. יש בזה משהו קצת לא נעים, אבל באמת שאין בזה הגיון, כי כמו שזוג יכולים להיות מותרים הם יכולים להיות אסורים, זה 50/50. למה להיות אסורים זה מביך ולהיות מותרים לא? אם כבר להיות מותרים זה יותר מביך, אם חושבים על זה 
כשביקשתי מבעלי להעביר לי סלטים וזה היה לא נעים
למרות שמבחינת ההגיון את צודקת ,פשוט יש סיטואציות שזה מביך
דברים שמצריכים העברה ביד
ואז זה פחות בולט..
למרות שדי בטוחה שההורים שלי תמיד שמים לב
וגם אחיות שלי
מחיאני מבינה שזה מביך, אבל זה אמור להביך אותה שהיא חטטנית יותר מאשר אותך. מה זה כל כך מעניין אותה?
כשהייתי כלה לחוצה לפני החתונה סבא שלי לקח אותי לשיחה ואמר לי "יש אנשים שאחרי החתונה יסתכלו עליכם וינסו להבין אם אתם אסורים או מותרים, אם כבר "הצלחתם". אל תתייחסי אליהם, זו מחלה שלהם. אף אחד לא צריך להתעניין בחיים הפרטיים של מישהו אחר".
זה לא מה שהלחיץ אותי וגם לא מאוד הרגיע אותי, אבל זה היה חמוד מצידו וזה בהחלט מסר שלקחתי לחיים שמי שמסתכל הוא הבעייתי.
אנחנו משתדלים לנהןג כאסורים תמיד מול אנשים.
תמיד המיטות מופרדות, משתדלים לא להעביר מיד ליד ליד כולם...
כשאנחנו לבד- מתנהגים כמו שצריך על פי התקופה, אבל ליד אנשים- שומרים על כללים מסויימים תמיד...
ככה אין חוסר נוחות סביב זה
ולאט לאט מפתחים מיומניות איך להביא את זה פחות לידי ביטוי
למשל להתרגל לבקש מאחרים שיעבירו דברים... כמובןגם כשמותרים שזה לא ייראה סימן מובהק.
ולגבי החדר, דואגים שהדלת תמיד סגורה לא אמורים להיכנס לכם לחדר...
או שתבקשי ויניח לידך
בעיני ממש לא בולט..אפשר לבקש בשקט..
מיטות לחבר מיד כשקמים
הדבר היחיד בעיני שמחשיד
זה כשיש תינוק ולפעמים קולטים שלא מעבירים מיד ליד
ובקידוש כשמשאיר לידו את הגביע ולא מקרב או מעביר אלי
אבל תכלס מנסיון של שנים...אז כן לפעמים יחשדו שאולי
ואז...?
חלק בנאלי וטבעי מהחיים של כולנו
רווקים לא ישימו לב לרוב
ונשואים בעיני זה דבר משעמם ורגיל ומה זה כבר אומר
כלום
הם לא יודעים אם את במחזור
או ב7 נקיים או משהו אחר
לא יודעים מתי הטבילה
רק שאתם בני אדם ודוסים ואשריכם
נניח לבקש ממישהו אחר שקרוב או תבקש מהילדה להביא משהו לאבא אבל אם אין ברירה ונראה לי שישימו לב אז אנחנו מעבירים (פסיקה של הרב שלנו, לא זוכרת כבר את הנימוק והמקור)
אבל גם באמת כמו שכבר כתבו- אלו החיים.
יצא לי לי מעט פעמים לשים לב שאנשים לידי אסורים (אני גם מעצבנת כזו ששמה לב לדקויות) אבל מה זה עשה חוץ מהידיעה?
אוקיי, אז ידעתי. ו.. ?
שבשבת שבע ברכות שלנו
עוד לא נאסרנו מאז החתונה אבל כן התנהגנו כמו אסורים כדי שלא ידעו שעדיין לא נאסרנו וכו..
אבל אז בערב שבת ספק נאסרנו ולא ידענו אם כן או לא (בפועל לא)
בכל מקרה, לא היינו בקיאים בהלכות והתבלבלנו שאסור להגיד שום אוכל אחד לשני (יעני כמו יין) אז ככה עשינו בשולחן חחל באסהה
א. מי שמסתכל ומחטט בעיה שלו, אתם אלו שבסדר הוא לא
ב. מיטות לחבר מיד שקמים אין סיבה שידעו
ג. מסכימה עם מה שנאמר שלדעת שאתם מותרים זה יותר מביך בעיניי..
ד. לגבי הסלטים מה הבעיה שהוא מעביר ומניח לידך? אפשר להתרגל ככה בכללי, או שישים לך בצלחת. או לא לבקש ממנו.
בכל מקרה להתרחק מכל דבר הפגנתי שמושך אש ומבטים
נראה לי שכל אחד צריך להתרכז בעצמו, ואם חשוב לי לשמור על הפרטיות שלי (כמו כל דבר שלא בא לי לשתף כמו אם החלטתי למנוע הריון או להפסיק מניעה למשל) אז אתנהל בהתאם למה שחשוב לי....
הפדיחה היא של מי שמתקשה וחושב על אחרים מחשבות לא מכבדות...
של מביך שידעו שאנחנו אסורים- אם כבר לחשוב על מבוכה אז מותרים יותר מביך...
שניהם לא מביכים, אבל אם את מתעמקת ומתפדחת- השני יותר מהראשון
ככה אני הבנתי
מצד ההלכה
פשוט יש עניין שלא ידעו מתי מותרים או אסורים
קל וחומר ליל טבילה
קל וחומר מתי משמשים
לכן
התכוונתי
שלדעתי
כשמותרים והמשפחה יודעת
זה בעיניי יותר לא צנוע
מאשר כשיודעים שאסורים
שגם זה בעיניי
לא צנוע
בקיצור
שניהם
אשרי עם ישראל שאלו בתיו
אין עניין הלכתי שלא ידעו אם אסורים או מותרים.
יש עניין לגבי ליל טבילה, אבל לא מעבר לכך.
פעם בכלל לא היה אפשר להסתיר, כי דיני טומאה וטהרה היו לא רק לעניין הקשר בין הבעל לאשתו, אז כולם היו צריכים לדעת אם אישה טהורה או לא.
זה מה שידוע לי. אם את יודעת אחרת אז לא באה להתווכח (ואשמח לראות מקורות אם יש לך ואם נוח לך לשתף).
זה מה שאני זוכרת מההדרכת כלות
וגם אם זה לא ממש הלכה
לפחות רוח ההלכה ממה ש*אני* למדתי
שככה ראוי בבתי ישראל
הצניעות הזאת
אגב מה טובו אהליך יעקב וכו'
נראה לי ככה ראוי וככה אני משתדלת מאז החתונה מול אמא שלי אחותי חברות וכו..
וזה גם באופן כללי קשור להבעת חיבה בציבור שזוג שנוהג צניעות תמיד בציבור מעולם לא אמורים לדעת עליהם אם אסורים או מותרים
זוג שרגיל ללכת יד ביד או משהו כזה זה כבר נראלי יותר מסובך, ספציפית לא מתמודדים עם זה ב"ה.
כתבתי פה שגם אני אנסה להסוות איפה שאני יכולה. אני בהחלט מבינה את מה שאת מדברת עליו.
אבל לי דווקא היה טוב להבין שזה לא *איסור* שידעו באיזה מצב אנחנו נמצאים.
זה לא כמו ליל טבילה שכתוב בפירוש שצריך להשתדל להצניע.
אז פחות מלחיץ אותי אם יהיה מצב שמישהו יוכל להבין.
זה לא בושה להיות אסורים, וגם לא בושה להיות מותרים.
אנחנו לא נעשה שום דבר באופן מופגן ובולט, אבל אם מישהו שם לב - לא קרה שום דבר.
כשמעבירים מיד ליד, נוגעים בכתף כדי להסב תשומת לב וכו'.
לי אישית לא מפריע שישימו לב, אז אני לא אמנע מכל דבר כשלא צריך.
אבל בעיקר סתם העברה של דברים זה סימן... וזה לא חיבה. אנחנו משתדלים גם לא לגעת בכתף וכו' אבל זה באמת חומרה שלנו...
בכל מקרה, מי שמתרכז בזה כ"כ באמת הבעיה אצלו...
לק"י
גם כשאסורים.
לפי הרב עובדיה גם כשהוא נושא את עצמו, זה רק במקום צורך. כלומר לא פשוט שאפשר כמו לפי הרב אליהו.
מותר כשיש צורך, אבל לא דרך שחוק.
ברור שמעבירים תינוק כשיש בכך צורך, לא?...
הכוונה לצורך לפי שיקול דעת הזוג אבל אם זה כתוב כך כנראה שזה לא מותר בפשטות כמו שהרב אליהו פשוט מתיר בלי תוספת של צורך מול שחוק. לכן הבנתי שהכוונה שאין מעבירים אלא אם יש צורך...
לעומת הרב אליהו שפשוט כותב שתינוק היוצא מחיק אימו ניתן להעביר..
קיצור, קצת פלפול... אבל זה משמעותי לפי מה שהבנתי כשביררתי
שמותר דרך שחוק.
אולי לא חשב שצריך לציין זאת.
סתם נשמע לי מוזר שזו תהיה סברתו.
תכלס, למה שמישהו יעביר תינוק דרך שחוק? מה הוא כדור?
שהרב אליהו התכוון שאין בעיה דרך שחוק. פשוט לא הוסיף על זה תוספת. לכן אין מגבלה של רק בצורך.
אלא סתם כשבא לי להעביר את הילד כי הוא כבד לי, אני לא צריכה להוריד לרצפה ואז שבעלי יקח אותו. אלא יכולה ישר להעביר.
לעומת במקום של צורך זה יותר הגוונה שצריך להימנע ואיפה שממש צריך כמו ילד שבוכה (הרב עובדיה נותן את הדוג' הזאת) ואין איפה להניח אז אפשר להעביר...
חושבת שאם זה לא סגור לך עד הסוף אולי הכי נכון לברר עם הרב הפוסק שלכם.
לא שמעתי ולא מכירה עניין שהזולת לא ידע על זוג מה מצב הטהרה שלו.
הרגשתית-אישית זה כמובן אינדיווידואלי לכל זוג..
על גבי הפורום אנחנו צריכות להתאמץ ולהשתדל כמה שפחות לומר בנחרצות על דברים שהם הלכתיים כי קוראים כאן המוןןןן אנשים ורובנו ככולנו לא רוצים להטעות....
*אם אין ברירה*. סלטים בשולחן הוא לא מצב של אין ברירה מבחינתי. וכדאי לדבר על זה לפני פשוט
תבקשי ממישו אחר, או שידאג לשים לך בצלחת פשוט מה שאת רוצה בלי להעביר לך
אבל עזר לי להבין שאין שום איסור לדעת אם אחרים אסורים או מותרים. אין פה עניין הלכתי להסתיר, ובזמן שבית המקדש קיים זה גם ידוע לכולם כי דיני טומאה משפיעים על כל הסביבה ולא רק על הקשר הזוגי.
הדבר היחיד שיש עניין להסתיר זה את ליל הטבילה. ואפילו לגבי ליל טבילה - כשבית המקדש קיים ומקפידים על דיני טומאה וטהרה, כולם יודעים בבוקר שאתמול היה ליל טבילה. רק באותו לילה זה סוד.
אז עדיין יש לפעמים מבוכה כזו כי אנחנו רגילים שזה עניין זוגי פרטי, אבל אני כבר לא מנסה להסתיר בכוח. מתנהגים באופן טבעי, איפה שאפשר 'להסוות' אז מסווים. אבל אם מישהו ידע - לא קרה שום דבר...
כדי שהוא יוכל להניח בלי שזה יראה מוזר שאני לא לוקחת ממנו..
ואם אני קולטת שמישהו ממש מסתכל אז כן אקח ביד. אבל אשתדל מאוד שזה לא יקרה..
ממש משו כמו שבוע 8 הלכנו לחמותי שבת וגיסתי הסתכלה לי על הציפורניים ואמרה לי כזה מההה יש לך משו לספר לי ואני וואט לא פשוט הציפורניים שלי גדלות ממש מהר ופשוט לקחתי את בעלי לצד ועשינו הצגה שלימה שיחשבו שאנחנו אסורים כי לא היה באלי שיבינו קיצור
חפרנים יש בכל בית ומשפחה פשוט צריך לדעת לשים יהם פס
אני כשסיפרתי לחברה שאני בהריון,
אז היא אמרה לי האמת ניחשתי בגלל הציפורניים...
אבל היא שתקה... וכל עוד לא סיפרתי לא אמרה כלום....
ואם אין- אז הן מתארכות....
למרות שזה שטויות כי גם עם גלולות יש זמנים בלי מקווה
ויש עוד מקרים...
מקווה זה פעם בחודש.. ציפורניים אורכות יותר מהר מזה (אצלי לפחות)
שהיא קלטה
מדברים אצלנו הרבה על ציפורניים, לקים וכו'...
(כל אחת שבאה עם לק חדש מחמיאים לה..)
ואני תמיד הייתי עם קצר ופתאום הארכתי...
לק"י
(מבחינתי. וגם אני יכולה לשים לב לדברים כאלה).
הבעיה מתחילה כשאומרים דברים לא לעניין בעקבות זה.
לשים לב ולשתוק...
אני הייתי עם ציפורניים ארוכות ולק גם כשלקחתי פרימולט
וגם כשהייתי בהריון והוא נגמר מהר מאוד...
אני יכולה לשים לב שחברה למשל החליפה לק ג'ל אבל אני לא אטריד את עצמי בשאלה אם היא טבלה ולכן חידשה או שהיא בכלל בתקופה שמונעת/ בהריון ומחדשת פשוט כי עובר הזמן
השקט הזהאבל כשיש מקווה ל חודש אז לא מצליחים להגיע לאורך מכובד...
כדי לגזור טוב לפני המקווה.
זכור לי גם בהתחלה שזה היה מפדח. היום אני ממש משחררת, מישהי פה כתבה שזה 50/50 וזה נכון
וגם ככה זה קשה, לא רואה טעם בלהוסיף קושי..
וזה בולט איך שלא יהיה, אנחנו מקפידים לשים משהו על השולחן ביננו ולא מעבירים מיד ליד גם ליד אנשים.. אצלנו במשפחה נהגו לתת מהקידוש לאחד מהזוג והוא היה מעביר לבעל/אשה וכשאנחנו אסורים אי אפשר, בהתחלה זה היה מביך אבל היום כל אחד מקבל בכוס שלו חחח
הפעמים המביכות זה נגיד לקבל מחזור באמצע שבת ואז פתאום אנחנו אסורים- קרה כמה פעמים. בסדר מי שיש לו בעיה שיאכל גזר
אני ממש שחררתי מזה
לק"י
גם כשאוכלים עם עוד אנשים?
אני יודעת שלא צריך.... רק כשאוכלים לבד (אולי אצליכם זה שונה🤷♀️).
משתדלים
איזה קיסם או מפית מתחת רק אחת הצלחות
אם אנחנו אחד ליד השני
אני פשוט שמה מפית מתחת לצלחת ואז זה כאילו שתי מפות נפרדות וזה ההיכר שלנו
אבל כל מי שעושה ככה מזהה מיד
לא עשיתי שום דבר רע ומי שזה מעסיק אותו זה עניין שלו, לא שלי.
אנחנו בשלב של איך מעבירים תינוק כשאנחנו אסורים, יש אנשים שאין לי בעיה שהם יהיו האמצעי מחבר.
וכשאין כאלה בסביבה אז אנחנו מניחים על הספה או כל מקום זמין אחר והשני לוקח.
מה נעשה? אחד יתקע עם התינוק כדי שלא יידעו שאנחנו אסורים?
היתה איזה סעודת שבת שהבאתי את התינוק לבנדוד שלי במטרה שיעביר לבעלי אבל עם המוח עיסה של אחרי לידה לא אמרתי לו שיעביר חחח הוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו ומה הוא אמור לעשות עם התינוק
אחרי כמה דקות קלטתי אותו כזה בשוק חחחח אז אמרתי לו זה בשביל להעביר לאבא כן?!
אותי..
יכולה להגיד לך ממרום שנותיי שזה לא ממש מעניין, לא מהצד האסור ולא מהצד השני.. זה בעיקר הרגשה שלך, וגם אם גיסתך שמה לב, אז מה? עשית משהו רע? חצי מהחודש זה המצב אצל רוב הזוגות, היא לא עלתה פה כל איזה סקופ.. ואני בטוחה שגם אם היא שמה לב, זה היה לשבריר שניה ואחרי רגע היא עברה הלאה להסתכל ולחשוב על משהו אחר.. יודעת מה? כשאני חושבת על זה, נראה לי יותר מביך אם הייתם מעבירים מיד ליד , אז זה היה יכול לפתח מחשבות יותר צבעוניות, ככה דעתי .
והיינו משחקים אותה לפה ולשם
השיא היה כשחודש אחרי החתונה כבר הייתי בהריון וניסינו לשחק אותה בבית של ההורים אסורים כדי שלא ישימו לב על ההריון.
בכל אופן מאז... למי אכפת. מי ששם לב שיבושם לו ומי שלא לא. כמו שאמרו פה עם תינוק זה ממש בולט לפה ולשם והכוחות נפש שמשקיעים במה שאחרים ישימו לב זה מגיע בהגזמה על חשבון הנוחות שפשוט לא שווה לחשוב על זה
המיטות אצל ההורים שלו בחדר אורחים זה שתי זוגיות בגלל שמארחים זוגות עם ילדים, שישנים גם 3-4 ילדים על מיטה. ואצל ההורים שלי זה מיטות נפתחות בעירובוביה, אז הם לא יודעים מי ישן ליד מי…
אם יש סיטואציה שכולם מסתכלים אנחנו כן נעביר מיד ליד, לדעתי שלום בית ולהימנע מבושה זה גובר.
וזהו חוץ מזה איזה עוד הרחקות יש שהן ניראות לעין?
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
סותרות אחת את השניה
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
בהריון תאומים שבוע 32.
התחיל לי כמין כאב בלתי נסבל רק בצד אחד מתחת החזה בצד ימין. כמין כאב בעור. ברגע שחולצה נוגעת לי בעור או כל מגע אחר בעור באזור הספציפי הזה מרגיש כמו סכינים בעור.
משהי נתקלה בדבר כזה. אני לא יכולה לעשות כלום כל שניה קופצת מכאב שהחולצה נוגעת שם. גם בלי חןלצה יש תחושת אי נוחות אבל כאב של סכין זה רם משהו נוגע בי.
הצילו
תודה רבה
הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.
לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד
התרחבות של הרחם.
זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).
אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.
חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ
תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא
זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...
וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊
אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.
😍😍
מגיעה על לחשוב על אחרי
תודה לך
כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..
פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר
תודה לך. זה ממש כאב לא נעים
בלי פער בגובה.
היתה לי מעץ והיה יותר קשה לנייד אותה בחדר
והיתה גם מבד אבל זה לא קו אפס ואז בלילה יוצא קשה להרים.
יש משהו שהוא גם וגם?
אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.
שאחפש לך את הקישור שלה?
מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות
וגם אולי לטיפול אישי רק לי (לא יודעת אם אפשרי בעמית כי בעלי זכאי ולא אני(
תודה!
על נגמרו לי השמות , יעל זקש
לא יודעת אם יש החזרים דרך עמית...
זה נקרא ייעוץ, לא פסיכולוגית
בai של גוגל כתוב שש וחצי. אבל באתר של הקניון כתוב שמונה וחצי. מניחה שזה משתנה בין שעון קיץ לחורף. אבל לא הכי בעניין לנסוע סתם....
מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...
אשמח לשמוע אתכן
אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,
בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....
לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),
ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.
בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...
אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,
מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל
כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.
תודה
מכינה עוגה שאני מכינה לנו, בד"כ עוגת שמרים טריה זה מפנק ממש.
לקידושים- בראוניז לוטוס נראה טעים ושווה ועבודה קלה
היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃
כמה שאלות.
כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?
מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!
בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...
זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה
לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי
ולגבי 2
זה עובר לבד
אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.
לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,
אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי
כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣
לגבי פ2?
נסי לכבס בלי
ואולי חומר כביסה עדין
לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור
רק גל תינוקות?
משתדלת לא לשים יותר מדי
ובלי מרכך בכלל
היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.
בהמשך ל1
יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?
לא יודעת בדיוק מה זה אומר..
יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?
אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו
צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק
גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש
תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.
חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,
אלא אם זה התמלאות בחלב.
לק"י
או שזה כואב מידי?
(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).
ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!
שאז זה הזרימה של החלב שמתחילה
או כל הזמן?
אם כל הזמן זה יכול להיות סתימה, וכדאי שתטפלי בהקדם. אצלי הנקת פוטבול שחררה סתימות
מתרגשתתת איתך!!
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני 
אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)
זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושיתוכו'
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.
הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.
נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...
שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...
כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..
אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉
אני כל כך אוהת להיות בהריון....
תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.
הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.
ואני כל כך יפה וסקסית...
לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.
תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.
אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!
אני לא מחכה ללדת
אני מחכה להיות אחרי
חחחח
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...
לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע
את לא רוצה שלא יהיה לה
את פשוט רוצה כבר גם..
אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק
(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)
והיא מסכנה עבר לה…
כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…
היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.
ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!
הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅
כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח
היא ילדה יומיים לפני
נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם
הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב
