למה זה כל כך נורא שישימו לב?

לכל זוג יש תקופות שאסורים ויש תקופות שמותרים...

אני עצמי לפעמים שמה לב על זוג אחר שהם אסורים- ואז מה?

אחרי שבריר שניה אני שוכחת...

בגדול פשוט להתנהג רגיל ולהשתדל שזה לא יבלוט,

אם רוצים להעביר סלטים מבקשים ממישהו אחר בשולחן

וזהו. אם מישהו שם לב שיערב לו המידע הלא משמעותי הזה....

אבל אנחנו נוהגים שאם זה ממש בולט ובציבור, אז כן נושיט מיד ליד.

אבל מראש ננסה להימנע מכך

לי אישית אין בעיה שידעו שאנחנו אסורים. יש בזה משהו קצת לא נעים, אבל באמת שאין בזה הגיון, כי כמו שזוג יכולים להיות מותרים הם יכולים להיות אסורים, זה 50/50. למה להיות אסורים זה מביך ולהיות מותרים לא? אם כבר להיות מותרים זה יותר מביך, אם חושבים על זה

כשביקשתי מבעלי להעביר לי סלטים וזה היה לא נעים

למרות שמבחינת ההגיון את צודקת ,פשוט יש סיטואציות שזה מביך

דברים שמצריכים העברה ביד

ואז זה פחות בולט..

למרות שדי בטוחה שההורים שלי תמיד שמים לב

וגם אחיות שלי

אני מבינה שזה מביך, אבל זה אמור להביך אותה שהיא חטטנית יותר מאשר אותך. מה זה כל כך מעניין אותה?

כשהייתי כלה לחוצה לפני החתונה סבא שלי לקח אותי לשיחה ואמר לי "יש אנשים שאחרי החתונה יסתכלו עליכם וינסו להבין אם אתם אסורים או מותרים, אם כבר "הצלחתם". אל תתייחסי אליהם, זו מחלה שלהם. אף אחד לא צריך להתעניין בחיים הפרטיים של מישהו אחר".

זה לא מה שהלחיץ אותי וגם לא מאוד הרגיע אותי, אבל זה היה חמוד מצידו וזה בהחלט מסר שלקחתי לחיים שמי שמסתכל הוא הבעייתי. 

אנחנו משתדלים לנהןג כאסורים תמיד מול אנשים.

תמיד המיטות מופרדות, משתדלים לא להעביר מיד ליד ליד כולם...

כשאנחנו לבד- מתנהגים כמו שצריך על פי התקופה, אבל ליד אנשים- שומרים על כללים מסויימים תמיד...

ככה אין חוסר נוחות סביב זה

ולאט לאט מפתחים מיומניות איך להביא את זה פחות לידי ביטוי

למשל להתרגל לבקש מאחרים שיעבירו דברים... כמובןגם כשמותרים שזה לא ייראה סימן מובהק.

ולגבי החדר, דואגים שהדלת תמיד סגורה לא אמורים להיכנס לכם לחדר... 

או שתבקשי ויניח לידך

בעיני ממש לא בולט..אפשר לבקש בשקט..

מיטות לחבר מיד כשקמים

הדבר היחיד בעיני שמחשיד

זה כשיש תינוק ולפעמים קולטים שלא מעבירים מיד ליד

ובקידוש כשמשאיר לידו את הגביע ולא מקרב או מעביר אלי

אבל תכלס מנסיון של שנים...אז כן לפעמים יחשדו שאולי

ואז...?

חלק בנאלי וטבעי מהחיים של כולנו

רווקים לא ישימו לב לרוב

ונשואים בעיני זה דבר משעמם ורגיל ומה זה כבר אומר

כלום

הם לא יודעים אם את במחזור

או ב7 נקיים או משהו אחר

לא יודעים מתי הטבילה

רק שאתם בני אדם ודוסים ואשריכם

נניח לבקש ממישהו אחר שקרוב או תבקש מהילדה להביא משהו לאבא אבל אם אין ברירה ונראה לי שישימו לב אז אנחנו מעבירים (פסיקה של הרב שלנו, לא זוכרת כבר את הנימוק והמקור)

אבל גם באמת כמו שכבר כתבו- אלו החיים.

יצא לי לי מעט פעמים לשים לב שאנשים לידי אסורים (אני גם מעצבנת כזו ששמה לב לדקויות) אבל מה זה עשה חוץ מהידיעה?

אוקיי, אז ידעתי. ו.. ? 

שבשבת שבע ברכות שלנו

עוד לא נאסרנו מאז החתונה אבל כן התנהגנו כמו אסורים כדי שלא ידעו שעדיין לא נאסרנו וכו..

אבל אז בערב שבת ספק נאסרנו ולא ידענו אם כן או לא (בפועל לא)

בכל מקרה, לא היינו בקיאים בהלכות והתבלבלנו שאסור להגיד שום אוכל אחד לשני (יעני כמו יין) אז ככה עשינו בשולחן חחל באסהה 

א. מי שמסתכל ומחטט בעיה שלו, אתם אלו שבסדר הוא לא

ב. מיטות לחבר מיד שקמים אין סיבה שידעו

ג. מסכימה עם מה שנאמר שלדעת שאתם מותרים זה יותר מביך בעיניי..

ד. לגבי הסלטים מה הבעיה שהוא מעביר ומניח לידך? אפשר להתרגל ככה בכללי, או שישים לך בצלחת. או לא לבקש ממנו.

בכל מקרה להתרחק מכל דבר הפגנתי שמושך אש ומבטים

נראה לי שכל אחד צריך להתרכז בעצמו, ואם חשוב לי לשמור על הפרטיות שלי (כמו כל דבר שלא בא לי לשתף כמו אם החלטתי למנוע הריון או להפסיק מניעה למשל) אז אתנהל בהתאם למה שחשוב לי....

הפדיחה היא של מי שמתקשה וחושב על אחרים מחשבות לא מכבדות... 

של מביך שידעו שאנחנו אסורים- אם כבר לחשוב על מבוכה אז מותרים יותר מביך...

שניהם לא מביכים, אבל אם את מתעמקת ומתפדחת- השני יותר מהראשון

ככה אני הבנתי

מצד ההלכה

פשוט יש עניין שלא ידעו מתי מותרים או אסורים

קל וחומר ליל טבילה

קל וחומר מתי משמשים

לכן

התכוונתי

שלדעתי

כשמותרים והמשפחה יודעת

זה בעיניי יותר לא צנוע

מאשר כשיודעים שאסורים

שגם זה בעיניי

לא צנוע

בקיצור

שניהם

אשרי עם ישראל שאלו בתיו

אין עניין הלכתי שלא ידעו אם אסורים או מותרים.

יש עניין לגבי ליל טבילה, אבל לא מעבר לכך.

פעם בכלל לא היה אפשר להסתיר, כי דיני טומאה וטהרה היו לא רק לעניין הקשר בין הבעל לאשתו, אז כולם היו צריכים לדעת אם אישה טהורה או לא.

זה מה שידוע לי. אם את יודעת אחרת אז לא באה להתווכח (ואשמח לראות מקורות אם יש לך ואם נוח לך לשתף). 

זה מה שאני זוכרת מההדרכת כלות

וגם אם זה לא ממש הלכה

לפחות רוח ההלכה ממה ש*אני* למדתי

שככה ראוי בבתי ישראל

הצניעות הזאת

אגב מה טובו אהליך יעקב וכו'

נראה לי ככה ראוי וככה אני משתדלת מאז החתונה מול אמא שלי אחותי חברות וכו..

וזה גם באופן כללי קשור להבעת חיבה בציבור שזוג שנוהג צניעות תמיד בציבור מעולם לא אמורים לדעת עליהם אם אסורים או מותרים

זוג שרגיל ללכת יד ביד או משהו כזה זה כבר נראלי יותר מסובך, ספציפית לא מתמודדים עם זה ב"ה.

כתבתי פה שגם אני אנסה להסוות איפה שאני יכולה. אני בהחלט מבינה את מה שאת מדברת עליו.

אבל לי דווקא היה טוב להבין שזה לא *איסור* שידעו באיזה מצב אנחנו נמצאים.

זה לא כמו ליל טבילה שכתוב בפירוש שצריך להשתדל להצניע.

אז פחות מלחיץ אותי אם יהיה מצב שמישהו יוכל להבין.

זה לא בושה להיות אסורים, וגם לא בושה להיות מותרים.

אנחנו לא נעשה שום דבר באופן מופגן ובולט, אבל אם מישהו שם לב - לא קרה שום דבר.

כשמעבירים מיד ליד, נוגעים בכתף כדי להסב תשומת לב וכו'.

לי אישית לא מפריע שישימו לב, אז אני לא אמנע מכל דבר כשלא צריך.

אבל בעיקר סתם העברה של דברים זה סימן... וזה לא חיבה. אנחנו משתדלים גם לא לגעת בכתף וכו' אבל זה באמת חומרה שלנו...

בכל מקרה, מי שמתרכז בזה כ"כ באמת הבעיה אצלו... 

לק"י

גם כשאסורים.

לפי הרב עובדיה גם כשהוא נושא את עצמו, זה רק במקום צורך. כלומר לא פשוט שאפשר כמו לפי הרב אליהו. 

מותר כשיש צורך, אבל לא דרך שחוק.

ברור שמעבירים תינוק כשיש בכך צורך, לא?...

הכוונה לצורך לפי שיקול דעת הזוג אבל אם זה כתוב כך כנראה שזה לא מותר בפשטות כמו שהרב אליהו פשוט מתיר בלי תוספת של צורך מול שחוק. לכן הבנתי שהכוונה שאין מעבירים אלא אם יש צורך...

לעומת הרב אליהו שפשוט כותב שתינוק היוצא מחיק אימו ניתן להעביר..

קיצור, קצת פלפול... אבל זה משמעותי לפי מה שהבנתי כשביררתי

שמותר דרך שחוק.

אולי לא חשב שצריך לציין זאת.

סתם נשמע לי מוזר שזו תהיה סברתו.

תכלס, למה שמישהו יעביר תינוק דרך שחוק? מה הוא כדור?

שהרב אליהו התכוון שאין בעיה דרך שחוק. פשוט לא הוסיף על זה תוספת. לכן אין מגבלה של רק בצורך.

אלא סתם כשבא לי להעביר את הילד כי הוא כבד לי, אני לא צריכה להוריד לרצפה ואז שבעלי יקח אותו. אלא יכולה ישר להעביר.

לעומת במקום של צורך זה יותר הגוונה שצריך להימנע ואיפה שממש צריך כמו ילד שבוכה (הרב עובדיה נותן את הדוג' הזאת) ואין איפה להניח אז אפשר להעביר...

חושבת שאם זה לא סגור לך עד הסוף אולי הכי נכון לברר עם הרב הפוסק שלכם. 

לא שמעתי ולא מכירה עניין שהזולת לא ידע על זוג מה מצב הטהרה שלו.

הרגשתית-אישית זה כמובן אינדיווידואלי לכל זוג.. 

על גבי הפורום אנחנו צריכות להתאמץ ולהשתדל כמה שפחות לומר בנחרצות על דברים שהם הלכתיים כי קוראים כאן המוןןןן אנשים ורובנו ככולנו לא רוצים להטעות....

*אם אין ברירה*. סלטים בשולחן הוא לא מצב של אין ברירה מבחינתי. וכדאי לדבר על זה לפני פשוט

תבקשי ממישו אחר, או שידאג לשים לך בצלחת פשוט מה שאת רוצה בלי להעביר לך

אבל עזר לי להבין שאין שום איסור לדעת אם אחרים אסורים או מותרים. אין פה עניין הלכתי להסתיר, ובזמן שבית המקדש קיים זה גם ידוע לכולם כי דיני טומאה משפיעים על כל הסביבה ולא רק על הקשר הזוגי.

הדבר היחיד שיש עניין להסתיר זה את ליל הטבילה. ואפילו לגבי ליל טבילה - כשבית המקדש קיים ומקפידים על דיני טומאה וטהרה, כולם יודעים בבוקר שאתמול היה ליל טבילה. רק באותו לילה זה סוד.

אז עדיין יש לפעמים מבוכה כזו כי אנחנו רגילים שזה עניין זוגי פרטי, אבל אני כבר לא מנסה להסתיר בכוח. מתנהגים באופן טבעי, איפה שאפשר 'להסוות' אז מסווים. אבל אם מישהו ידע - לא קרה שום דבר...

כדי שהוא יוכל להניח בלי שזה יראה מוזר שאני לא לוקחת ממנו..

ואם אני קולטת שמישהו ממש מסתכל אז כן אקח ביד. אבל אשתדל מאוד שזה לא יקרה.. 

ממש משו כמו שבוע 8 הלכנו לחמותי שבת וגיסתי הסתכלה לי על הציפורניים ואמרה לי כזה מההה יש לך משו לספר לי ואני וואט לא פשוט הציפורניים שלי גדלות ממש מהר ופשוט לקחתי את בעלי לצד ועשינו הצגה שלימה שיחשבו שאנחנו אסורים כי לא היה באלי שיבינו קיצור

חפרנים יש בכל בית ומשפחה פשוט צריך לדעת לשים יהם פס

אני כשסיפרתי לחברה שאני בהריון,

אז היא אמרה לי האמת ניחשתי בגלל הציפורניים...

אבל היא שתקה... וכל עוד לא סיפרתי לא אמרה כלום....

ואם אין- אז הן מתארכות....

למרות שזה שטויות כי גם עם גלולות יש זמנים בלי מקווה

ויש עוד מקרים...

מקווה זה פעם בחודש.. ציפורניים אורכות יותר מהר מזה (אצלי לפחות)

שהיא קלטה

מדברים אצלנו הרבה על ציפורניים, לקים וכו'...

(כל אחת שבאה עם לק חדש מחמיאים לה..)

ואני תמיד הייתי עם קצר ופתאום הארכתי...

לק"י

(מבחינתי. וגם אני יכולה לשים לב לדברים כאלה).

הבעיה מתחילה כשאומרים דברים לא לעניין בעקבות זה.

לשים לב ולשתוק...

אני הייתי עם ציפורניים ארוכות ולק גם כשלקחתי פרימולט

וגם כשהייתי בהריון והוא נגמר מהר מאוד...

אני יכולה לשים לב שחברה למשל החליפה לק ג'ל אבל אני לא אטריד את עצמי בשאלה אם היא טבלה ולכן חידשה או שהיא בכלל בתקופה שמונעת/ בהריון ומחדשת פשוט כי עובר הזמן

אבל כשיש מקווה ל חודש אז לא מצליחים להגיע לאורך מכובד...

כדי לגזור טוב לפני המקווה.

זכור לי גם בהתחלה שזה היה מפדח. היום אני ממש משחררת, מישהי פה כתבה שזה 50/50 וזה נכון

וגם ככה זה קשה, לא רואה טעם בלהוסיף קושי..

וזה בולט איך שלא יהיה, אנחנו מקפידים לשים משהו על השולחן ביננו ולא מעבירים מיד ליד גם ליד אנשים.. אצלנו במשפחה נהגו לתת מהקידוש לאחד מהזוג והוא היה מעביר לבעל/אשה וכשאנחנו אסורים אי אפשר, בהתחלה זה היה מביך אבל היום כל אחד מקבל בכוס שלו חחח

הפעמים המביכות זה נגיד לקבל מחזור באמצע שבת ואז פתאום אנחנו אסורים- קרה כמה פעמים. בסדר מי שיש לו בעיה שיאכל גזר

אני ממש שחררתי מזה 

לק"י

גם כשאוכלים עם עוד אנשים?

אני יודעת שלא צריך.... רק כשאוכלים לבד (אולי אצליכם זה שונה🤷‍♀️).

משתדלים

איזה קיסם או מפית מתחת רק אחת הצלחות

אם אנחנו אחד ליד השני

אני פשוט שמה מפית מתחת לצלחת ואז זה כאילו שתי מפות נפרדות וזה ההיכר שלנו

אבל כל מי שעושה ככה מזהה מיד

לא עשיתי שום דבר רע ומי שזה מעסיק אותו זה עניין שלו, לא שלי.

אנחנו בשלב של איך מעבירים תינוק כשאנחנו אסורים, יש אנשים שאין לי בעיה שהם יהיו האמצעי מחבר.

וכשאין כאלה בסביבה אז אנחנו מניחים על הספה או כל מקום זמין אחר והשני לוקח.

מה נעשה? אחד יתקע עם התינוק כדי שלא יידעו שאנחנו אסורים?

היתה איזה סעודת שבת שהבאתי את התינוק לבנדוד שלי במטרה שיעביר לבעלי אבל עם המוח עיסה של אחרי לידה לא אמרתי לו שיעביר חחח הוא לא הבין מאיפה נפלתי עליו ומה הוא אמור לעשות עם התינוק

אחרי כמה דקות קלטתי אותו כזה בשוק חחחח אז אמרתי לו זה בשביל להעביר לאבא כן?!

אותי..

יכולה להגיד לך ממרום שנותיי שזה לא ממש מעניין, לא מהצד האסור ולא מהצד השני.. זה בעיקר הרגשה שלך, וגם אם גיסתך שמה לב, אז מה? עשית משהו רע? חצי מהחודש זה המצב אצל רוב הזוגות, היא לא עלתה פה כל איזה סקופ.. ואני בטוחה שגם אם היא שמה לב, זה היה לשבריר שניה ואחרי רגע היא עברה הלאה להסתכל ולחשוב על משהו אחר.. יודעת מה? כשאני חושבת על זה, נראה לי יותר מביך אם הייתם מעבירים מיד ליד , אז זה היה יכול לפתח מחשבות יותר צבעוניות, ככה דעתי .

והיינו משחקים אותה לפה ולשם

השיא היה כשחודש אחרי החתונה כבר הייתי בהריון וניסינו לשחק אותה בבית של ההורים אסורים כדי שלא ישימו לב על ההריון.

בכל אופן מאז... למי אכפת. מי ששם לב שיבושם לו ומי שלא לא. כמו שאמרו פה עם תינוק זה ממש בולט לפה ולשם והכוחות נפש שמשקיעים במה שאחרים ישימו לב זה מגיע בהגזמה על חשבון הנוחות שפשוט לא שווה לחשוב על זה 

המיטות אצל ההורים שלו  בחדר אורחים זה שתי זוגיות בגלל שמארחים זוגות עם ילדים, שישנים גם 3-4 ילדים על מיטה. ואצל ההורים שלי זה מיטות נפתחות בעירובוביה, אז הם לא יודעים מי ישן ליד מי…

אם יש סיטואציה שכולם מסתכלים אנחנו כן נעביר מיד ליד, לדעתי שלום בית ולהימנע מבושה זה גובר.

וזהו חוץ מזה איזה עוד הרחקות יש שהן ניראות לעין?

כדאי שתנסה הילוכים. מקסימום עוברים לאוטומט אם קשה מידי. בסופו של דבר הרכב שלכם זה הרכב שהיא תנהג בו בשנים הקרובות כנראה

למדתי על הילוכים לפני כ20 שנה ומעולם לא נהגתי על הילוכים

וזה סתם האריך לי את הלימוד

אז שהבן שלי למד היה ברור שהוא עושה על אוטומט

אבל אם יש לכם הילוכים והיא מתכוונת לנהוג על זה אז אולי כדאי להשקיע בזה

למרות שעד ההודעה שלך הייתי בטוחה שזה דבר שכמעט נכחד מהעולם ברכבים רגילים

לא ידעתי שעדיין יש..

אני למדתי לפני 17 שנה על אוטומט וכבר אז ההורים שלי היו לפחות עשור עם אוטומט..

בזמנו הילוכים היה מעט יותר זול מאוטומט, לא הבדל גדול

בגדול סתם ככה הייתי ממליצה אוטומט אבל אם יש לכם רכב הילוכים חבל שהיא לא תדע לנהוג עליו

לא רואה סיבה ללמוד הילוכים

זה הולך ונעלם

ממליצה ללמוד בעיר שקל לעבור טסט

בפועל מאז לא יצא שהייתי צריכה לנהוג על רכב עם הילוכים. גם הרכב של ההורים שלי וגם כמה רכבים שלנו שקנינו מאז (3 רכבים) כולם היו על אוטומט. ולכן כמעט שכחתי הכל לגבי הילוכים..

לא בטוחה שהיה שווה שלמדתי הילוכים בכלל.. נראה לי שסתם הקשה עלי את הלימוד.

נראה לי מיותר, למדתי על הילוכים לפני שנים רבות. יש לי כבר כמה ילדים עם רשיון, כולם למדו אוטומט כולל הבנים.

יותר זול בצריכה דלק.

אני למדתי על הילוכים (לפני 20 ומשהו שנה) ובאמת כשלקחנו רכב מהמשפחה עם הילוכים- נהגתי על הילוכים..

כי השיקול היחיד בעיני למה כן הילוכים, זה אם זה הרכב שהיא תצטרך לנהוג עליו אחרי הטסט..

בתור נערה עשיתי על הילוכים (היה לי קשה אבל בסוף עברתי, והיה לי ברור שאין סיכוי שאני עולה שוב על הילוכים)

והנה, בעלי קיבל מהעבודה רכב עם הילוכים, לא הייתה אופציה אחרת🤷🏽‍♀️ כמה אימונים ועכשיו נוהגת בקלות על הילוכים.

אין לה מושג מה יגיע בהמשך החיים, לכן ממליצה חד-משמעית לפתוח לעצמה כמה שיותר אופציות.

אם תתחיל ותראה שממש קשה אולי, אז לשקול לעבור לאוטומט (למרות שלא ממליצה😜)

לא ייעלמו מהעולם.

לא?

אני אישית נוהגת על הילוכים וזה סבבה לי.

חידשו לי פה שעל הילוכים זה יותר קשה לעבור טסט.

באמת לאט לאט זה הולך ונעלם

אבל זה לא לא קיים

ובסוף אם זה מה שיש לכם בבית כרגע

אז ממש לא כדאי שהיא לא תוכל לנהוג אחרי הטסט

גם אם מתישהו תחליפו רכב, ואולי אפילו תחליפו לאוטומט או חשמלי... זה לא רלוונטי עכשיו

אם היא תתקשה מאוד תעשו חושבים.

האנשים שם אוהבים הילוכים

אז הרכסים לא יעלמו כל כך מהר

כי אחוז הרכבים החשמליים הולך ועולה.

לצערי הרכבים שלנו אוטומטיים כי בעלי לא אוהב, אבל אני חושבת שההבנה איך הגיר עובד חשובה+התפעול של ההילוכים תורם לערנות ולתשומת הלב למהירות.

לנו כאמור יש אוטומט ואני נוהגת קבוע על מצב חצי ידני.

היא לא תוכל לנהוג אחרת…

בהמשך ואם נשקיע בהילוכים.

גם כל הרכבים החשמליים היום הם אוטומט, אנחנו ממש בהתלבטות עם זה, אני רגילה רק להילוכים.

היום כמעט כל הרכבים על אוטומט, לא רואה סיבה ללמוד על הילוכים

ואם יש רכב הילוכים אז ללמוד על הילוכים

כלומר רכב אוטומטי שאפשר לעבור בו לגיר ידני.

היה לנו רכב כזה ובאיזשהו שלב התקלקל שם משהו והיה אפשר לנהוג בו על האופציה הידנית בלבד (עד שתוקן).

ובזכות שלמדתי הילוכים יכולתי לנהוג עליו ולא רק לנהוג! חלק מהעניין היה שהצלחתי לתפעל את הרכב ולהבין איך להשתמש בו למרות שמיקום וצורת ההילוכים היו שונים מהרגיל.

בקיצור, גם הרכבים אוטומטיים לדעתי נדרשת ההבנה והיכולת לנהוג על ידני.

ומצטרפת לאופנה שאמרה שזו הבנה אחרת את הנהיגה.

ועוד משהו- בלימוד נהיגה יש את הלמידה של קריאת הכביש ואיך לפעול בתוכו ויש את תפעול הרכב.

הלמידה בידני יותר ארוכה (מאשר לימוד נהיגה באוטומטי) כי לומדים תפעול של מערכת שלימה שאין באוטומטי. גם הבחינה בגלל זה יותר קשה.

אבל- זה נותן רווח שבעיני שווה.

במיוחד שכרגע יש לכם ידני. הנהיגה אחרי טסט היא חשובה מאוד לניסיון ולבטחון. אם מחכים עד שיהיה רכב מתאים, יהיה קשה לחזור שוב לנהיגה..

כי יש רק שתי דוושות ולא 3

לא צריך ללמוד להתנהל עם הקלאצ

הרכב לא נכבה בעליות וכו

וכמובן, לא צריך לזה רשיון שונה..

אלא אם יש לך חידוש שזה כן עם דוושה נוספת

אבל אם זה הרכבים שאני מכירה

זה בעצם פיצר לשליטה על רכב אוטומטי

לא ידני לגמרי..

כדאי שתסיימי בשעה שאת יכולה לאסוף אותם מהגן

אז אם הגנים אצלכם עד 14 הייתי מסיימת קצת לפני(אפילו 13:50, תלוי כמה הגן שלכם רחוק), אלא אם יש לך מישהו שיוכל להוציא אותם קבוע..

לעניין השאלה, אני שילמתי פה 1800 על מטפלת עד 14 ארבעה ימים בשבוע, כולל ארוחת בוקר + 50 לארוחת צהריים(תוספת שלא היינו חייבים ונגיד לקטנטנים היא לא רלוונטית)

מי שאכל רק טחון הביא מהבית. שלי התחילה בגיל 8 חודשים ולא הייתה בקטע של בקבוקים או טחון וזה היה מאוד נוח שאני לא צריכה לשבור את הראש..

ארוחת צהריים הייתה בערך ב12 ואז שנצ, כמעט תמיד הייתי אוספת ישר מהשנצ

זה היה לפני שנתיים יכול להיות שהמחיר עלה קצת.

וקחי בחשבון שכנראה בשלב הזה של השנה רוב מי שמחפש מסגרת זה כאלה שהיו עד עכשיו עם הבייבי בחופשת לידה, כלומר גילאי 3-6 חודשים, ולרובם לא יהיה רלוונטי אם את מביאה או לא ארוחת צהריים

בנוסף תשקלי לאפשר גם שבוע חלקי.

נגיד ואקח 1800- אז לחלק את זה ב5 וימים ומי שתרצה יום פחות אז לקזז את הסכום כך?

כלומר לחלק ולעגל כלפי מעלה

שישתלם לך

4ימים אז כן.

אבל אם פחות מזה/ משהו לא קבוע את יכולה לקחת קצת יותר.

נניח אם לפי החישוב שלך זה יוצא 90 ליום אז לקחת נניח 110 ליום...

שיותר משתלם להרשם לשבוע מלא בלכל יום בנפרד

כי אז כל אחד יכול לשלם רק פר יום

של עד 14:00 בלי ארוחה, אולי יהיה לזה ביקוש (לדוגמא אימהות שעובדות עד אחת וחצי ויש להם גם דרך להגיע ולא רוצות לרוץ, אבל נותנות אוכל בבית.)

לדעתי להתחיל לבשל זה הרבה עול, יש לך כל ערב אחרי שאת משכיבה את הילדים שלך להבריק את הבית למחר- רצפה ריקה ונקיה, וכו. את צריכה כל יום לקבל ילדים זרים הביתה חייבים להיות ערוכים לזה מבחינת בטיחות (צריך לעשות ביטוח), אני אישית הייתי נמנעת מלהוסיף גם מטלה של בישול כל יום.

לפי זה כדאי להחליט אם 2 או אחת וחצי..

על גיל שנתיים, עד שתיים כולל ארוחות וכולל יום שישי- 2300₪.

אצל מטפלת אחרת פה שמתי לפי ימים והסכום ליום היה יותר מחלוקה לחמש של הסכום הכללי (היא קיבלה עד ארבע כולל ארוחות בלי יום שישי- 3000₪. ליום בודד 200₪).

לגבי מה הייתי מעדיפה- לדעתי הייתי מעדיפה עד שתיים עם אוכל, זה מוריד מטלה מהראש. אבל תכלס זה תלוי בשעות העבודה שלי.

את יכולה גם לנסות לחשוב על זה- נגיד אם יש בי''ס שהרבה אברכיות מלמדות בו, אפשר לבדוק באיזה שעה השיעור האחרון מסתיים ולסיים קצת אחרי כדי שיספיקו להגיע (ככה עשתה המטפלת אצלנו שנה שעברה- מלא משפחות שהביאו אליה עבדו בבתי הספר פה, אז היא השתדלה לסיים קצת אחרי ביה''ס, גם בימים קצרים וכאלה).

אגב ארוחת צהריים לפעוטות זה ב12.

1:30 זה ממש מאוחר.

אם זה ילדים קבועים את יכולה לקבוע שכל שבוע ילד אחר מביא לכולם את ארוחה.

הילדים שלי כשהיה להם ארוחת צהריים ב12 לא היו אוכלים כלום ובבית היו משלימים ארוחה בשלוש, סתם שילמתי על אוכל לאחד מהם וסתם שברתי את הראש מה לשלוח לשני כל יום, זה היה מיותר לגמרי.

בשנה אחרת שהילד לא אכל צהריים אלא רק ארוחת בוקר וארוחת פרי זה היה מושלם לו.

(מדברת על גילאי שנה עד שלוש)

שלי אוכלים בחופשים ארוחת בוקר בעשר וארוחת צהריים בשלוש בערך.

חוץ מהתינוק שהוא יונק ומנשנש לאורך כל היום בלי משהו מאוד מסודר.

אז זה תלוי גם לאיזה גיל היא מכוונת, בסוף ילדים בגיל שלוש שעןלים לגן אוכלים נשנוש קטן בבוקר, ארוחת בוקר בסביבות עשר וחצי, פרי באחת וחצי וארוחת צהריים בשתיים וחצי בערך. בעיני זה לו"ז מעולה גם בגיל שנתיים, בגיל שנה פחות.

לק"י

אם אוכלים ב8:30, אז סביב 12 שוב רעבים.

המטפלת אצלנו היתה נותנת ארוחת בוקר ב-9 וארוחת צהריים ב-12 (בערך) ואז הלכו לישון שנ"צ, ב-13:30 התחילו להתעורר ואני הייתי צריכה לאסוף עד 2 (לרוב הגעתי ב13:45-13:50 כדי להספיק לקחת אחר כך גם את הגדול שבגן, כי זה לא לגמרי סמוך).

אחר כך בבית היו אוכלים איתנו גם מארוחת צהריים שלנו ב-14:00.

המטפלת שלנו לקחה 1700 לחמישה ימים עד 14:00, לא כולל אוכל (הייתי שולחת מהבית).

גם אם סיימו לאכול סביבות 9...

הייתי בכיתות סוגרים שנה וחצי עד 3, והם חלק אכלו ב 12

והגדולים יותר לקראת 12 וחצי.כבר ממש היו רעבים, ולקבוצה השניה היה מאוד קשה לחכות כבר

ואם את מכינה את האוכל זה בתוספת תשלום, אז יכול להיות לך משתלם (אם בא לך בקלות לבשל בריא ומגוון, פעוטות לא אוכלים הרבה אז זאת לא הוצאה כבדה מדי)

אני הייתי מעדיפה עד 14 כדי שיהיה לי אפשרות לעבוד נורמלי.

לגבי המחיר-

השנה משלמת לגיל שנה על חמישה ימים 7:30-14 לא כולל אוכל 1700, אבל זה ממש זול,

שנה שעברה שילמתי לגיל שנתיים על חמישה ימים 7:30-15 כולל ארוחות (לפני השנ"צ כשהילד היה אוכל שם כמעט כלום ובשלוש אוכל ארוחה בבית) 2500,

לפני שנתיים לגיל שנה על ארבעה ימים 7:30-14 כולל ארוחות שילמתי 1800 (וזה היה רק 4 ימים בשבוע)

לפני כן גיל שנתיים חמישה ימים 7:30-13:45 לא כולל ארוחות 1600.

אם יש בך הכוחות והיכולת לשמור על פעוטות. אם את מתחברת לילדים וזה לא רק להשלים הכנסה..

חינוך וטיפול בילדים רכים זו עבודת קודש ממש שלא נכנסים אליה אם לא בטוחים בכך ❤️

היו לי עוד כמה אופציות חוץ מזה

וזה מתוך האופציות היתה לי הבחירה שהכי אני מתחברת

חוץ מזה שעבדתי במעון הרבה שנים אבל מעדיפה באופן פרטי כי במעון זה יותר אינטנסיבי ופה אני יכולה לבחור את הלוז ואת הילדים שאני מקבלת

ואני בכלל לא שעירה ברגיל שלי

ויש לי בת

הטבלה הסינית כן צדקה אצלי, ועוד סימנים אחרים,

אבל עד שלא רואים זה סתם השערות.

צורת הבטן

הטבלה הסינית

הקאות בהריון

חשק למתוק ובכללי אוכלת מזעזע

כל מה שאמרת זה שטויות ואין לזה אחיזה במציאות

גם שעירות זה משהו שלא אמור להיות קשור ישירות למין העובר

אבל זו תופעה מאוד קיצונית שחייב עליה הסבר הגיוני

בנתיים נולדו רק בנים

שום דבר מ'תסמיני בת' שיש לי לא בטוחים באמת חחח

זה אולטראסאונד

כל השאר שטויות

או יותר

99% הצלחה לאו"ס

50% הצלחה לשיטות האחרות

ונשאר עד עכשיו

מעבר לכל עד כה היו בנות והייתי בטוחה שהריון של בן זה שונה. ובכן, לא אצלי.

והם היו זהים בלי שום שינוי בכלום

אבל עוד לא נתקלתי במישהי שבהריון צמחו לה שיערות בין החזה

אפילו בתגובות אף אחת לא מכירה את התופעה

לא אומר כלום על המין..

בתחילת ההריון ופתאום השיער ברגליים היה כהה ובאמת יש לי בן

מעניין איך איבר קטן של עובר משפיע על ההריון ותסמיניו

יש לי תקופות שאני ממש אנטי בייבי בום, ויש תקופות שזה מרגש אותי , עכשיו אני באנטי והזכרת לי גם למה, כולם שמחים ומאושרים, אין מיילדת מעצבנת, אין מיילדת שלא מדברת יפה , אין המתנה למרדים, אין פתאום מיילדת שנעלמת, אין תפרים, אין שיליה שיוצאת, נו, עריכה כדי שהכל ייראה מושלם כמו בסרט, מקסימום סרט דרמה.

למה כולם בשכיבה?

ממש רציתי לראות לידות בכריעה, בעיקר כי בראשונה שכבתי ורציתי לראות איך זה אחרת

וגם התבאסתי שלא היתה אחת שלא לקחה אפידורל, הכל די אותו הדבר והשוני זה בסיפור האישי

והמהירות של הניתוח הזויה ממש פרסום שלילי לבית החולים

שוואלה אני לא מבינה למה הם מוציאים את עצמם ככ רע…

ילדתי שם פעמיים

אחותי פעמיים

ומה וכמה חברות שלי

וואלה את מי מעלים לחדר לידה עם פתיחה אחד??

באתי עם אחד וחצי כאובהההה צירים ארוכים כל שתי דק וחזקים במוניטור

אמרו לי מתוקה זה לא לידה פעילה לכי הביתה תחזרי כשיתחזק…

חברה שלי הגיעה לשבוע ארבעים באה לבקש זירוז אמרו לה למה אין מצוקה עוברית אין מצוקה אמהית עזבי אותו

נתנו לי פיטוצין וממש לא הייתי רק במיטה כי הרופאה אמרו שעדיף לי לקחת אפידורל כשיכרב יותר ולא מההתחלה כדי שאוכל לעזור לגןף ולהיות בתנועה

ובקשר לתנוחה- אני אישית ילדתי על הגב והיה לי ממש נוח אבל אף אחד לא אמר לי לעשות את זה, היה לי אינטואיטיבי וזרמו איתי (ניראלי גם היא שאלה אותי אם נוח לי אפילו)

ואז את רואה את הסדרה וכולן כמעט בחדר לידה עם פתיחה אחת, ואפידורל, לא מתקדם אז פיטוצין ובלון, לא מתקדם יאללה ניתוח

כילו, אה?… אתם בכלל לא עושים ככה🤓😆

הטיפול של בית החולים לא ממש משקף את המציאות

אבל כן יש שם מקרים ששולחים את היולדת הביתה

ויש מקרים שמייצרים לידה מאפס שזה כן קורה הרבה גם במציאות.

ויש שם מלא ניתוחים- נראה לי הרבה יותר מאשר במציאות.

שזה באמת מוציא קצת פחות טוב את הבית חולים.

אבל הלוואי על כולנו צוות כל כך סבלני וזמין.

אני חיכיתי 3 שעות לבדיקת רופא במיון יולדות.

ומכירה מישהי שעכשיו חיכתה 5 שעות...

ובטוחה שיש יותר.

אבל בשום לידה שלי ללא נכנסו שלוש מיילדול לבדוק מה שלומי. ולא נכנס מנהל המחלקה.ולא הקשיבו לי לסיפור על סבתא שלי מפולין. זה ככ ערוך שזה כמעט לא מציאותי. כמו הקטע שמישהי צירפה פה מטעם מיילדת..

לגבי בייביבום, בואו נסגור רגע פינה. כמי שעבדה בעבר מאחורי המצלמות והיום בלידות במציאות, אני רוצה רגע לשים דברים על השולחן ולדייק. בייביבום זאת קודם כל ולפני הכל תכנית טלוויזיה. יש לה תסריטים, במאים, מפיקים, עורכים ומלהקים. יש טייפקאסט וסיפורים שנקבעים מראש ועל פיהם מלהקים. יש חיסיון רפואי שחותמים על חלקו וויתור, כלומר- הסיפור לא מסופר במלואו, רק החלקים שתואמים לתסריט. יש מילים שמשדרים על המסך ומילים שלא ישודרו לעולם. ויש אג'נדה ומחלקה משפטית וזכיינית שידור ואישורים שצריך לקבל מההפקה הראשית. ויש צוות בביה"ח שחותם ריליס, כלומר אישור להשתמש בחומרים מצולמים שלהם, וכאלו שלא, אנחנו נפגוש אותם בחיים האמיתיים אבל לא נראה אותם על המסך. אנחנו גם לא נראה ולא נשמע את הנוכחות של זוגות אחרים, לא את המיון לידה, לא את המוניטור שמשנה מיקום כל שלוש שניות ומצריך התעסקות משל היה יולדת בעצמו. אנחנו לא נראה מתמחים עם עיניים נפוחות ממחסור בשינה, מיילדת שעושה פליקלאקים בין שלושה חדרים, כוח עזר, דם, הליך אפידורלי. אנחנו לא נראה את המצלמות שנמצאות שם, את המיקרופונים, עמודי התאורה. אנחנו לא נישמע מוזיקת רקע שבחרו הזוג מבעוד מועד בהתרגשות כי אי אפשר להקליט עם מוזיקה ברקע. צריך לזכור היטב היטב שזאת לא המציאות, זאת טלוויזיה. גם הלידות שצולמו, לא נראו כך במציאות. המציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר יפה, מרגשת, מורכבת, מפחידה, לעיתים בודדה ולעיתים מלאה ביותר מידי אנשים. הפחדים שצפים בלידה הם לא משהו שעובר מסך, כי ברב המקרים זה נראה כמו שקט. לפחות 50% מהלידות שאני רואה הן בעירום מלא כמו שאמא טבע התכוונה, יש לפעמים חוסר סבלנות או חוסר הבנה או חוסר תמיכה, יש הלם ושאלות שחוזרות על עצמן מאה פעם (מס' ת.ז, מספר לידה, הריון ספונטני? מהלך הריון תקין? סטטוס gbs). לידה היא רב הזמן המתנה. צוות צילום הוא לא חלק מהתכנית לידה של אף אחת, נוכחות תדירה ועוטפת של צוות רענן, סבלני עם כל הזמן שבעולם שמספר בדיחות ומחייך בערגה על סיפורי סבתא- נפגוש אולי בדנמרק איפה שיש להם זמן ותקציבים למשרד הבריאות ותקינה הגיונית וליווי מילדותי רציף. אני אוהבת את ז'אנר הניתוח של הפרקים בפייסבוק, בעיקר כי זאת פלטפורמה טובה להעלות לשיח לידות ונושאים הקשורים בהן. אבל זאת לא המציאות. רחוק מאוד מכך. ספק אם אפשר לקרוא לזה תיעודי.

בית חולים מאוד התערבותי..

אז זה ממש לא מפתיע

לא הספקתי לראות את הפרק הזה עדיין...

ויש אופציה של לידה במים.

כן קשה להשיג שם מוניטור נייד שזה מבאס.

לי בלידה הראשונה כל הזמן אמרו. תקחי את זה ואת זה. אם לא נצטרך להכניס אותך לניתוח. כל הזמן זה היה ברקע..

ובכללי יש לי דיס המלצה רצינית על איכילוב בעיקר בגלל כל ההתערבויות. לא חזרתי לשם. ואז היו לי רק חוויות מתקנות

היה לי קשוח עם זה

כמה שאישה צריכה את הכסף, התינוק חי בתוכה 9 חודשים

ונקשרים ורוצים רק לחבק וללטף איך שהם יוצאים, אז לתת אותו? זה עשה לי רע מאוד

אלא מתחושת שליחות

זה מאוד אחר בנפש..

היתה לי חברה שאמרה לי שהיא מאוד רוצה להיות פונדקאית

ממקום של שליחות לעזור לזוגות שלא יכולים להביא ילדים.

אמרה שמצידה לא אכפת לה, היא אוהבת את ההריון והלידה

ולא מתכננת לעצמה עוד ילדים מעבר ל- 2 שיש לה.

והיא לא הלכה על זה כי בעלה ממש לא היה בעניין.

אני מאמינה שיש איזה בדל של קושי, אבל בגדול הן באות לזה מלכתחילה בידיעה שזה לא שלהן, והם לא נקשרות.. ברור שאחרי הלידה, ההורמונים וכו', זה יכול להכאיב קצת או להיות מוזר, אבל הן כביכול תכנתו את עצמן ולא קשה להן כמו שאנחנו רואות את זה, כאילו בסוף הריון רגיל, מישהו לקח את התינוק..

אם זה הסכמים שעושים (שכוללים בתוכם סעיף למשל מה קורה אם ח"ו להורים קורה משהו במהלך ההריון, מי לוקח את התינוק במקומם)

ואם זה כל הסמנטיקה- להחזרת העובר קוראים הפקדה ולא החזרה

אז זה ממש אחרת בנפש מלגדל תינוק שלך.

ו @מולהבולה זה תהליך ככ מאתגר, מליון בדיקות שצריך לעשות, ותקופה ארוכה שאת מוקדשת למשימה הזו, וסיכוי לניתוח שלא מביא איתו בסוף ילד בשבילך שהסכום, גדול ככל שיהיה, לא שווה את זה. אפ עושים את זה, צריך אמונה גדולה בערך של זה.

ומאחלת שאף אחת לא תזדקק להיות בצד שנזקק לעזרה הזו כי גם לאמא הביולוגית זה לא פשוט לדעת שלא היא נושאת את ההריון וכו'

סליחה אם יצא חריף, פשוט חוויתי זוג במעגל קרוב שהביא ילדים בפונדקאות מסיבות רפואיות וההתכתבות פה על איך אפשר שלא האמא שנושאת את הילד תחבק וכו' עשו לי קצת רע. כי ב"ה יש זוג הורים שהשתוקקו לילד הזה וחיבקו אותו שניה אחרי שנולד. אז זה לא אותם פעימות לב, נוו שוין

מבינה שהסיפור בסדרה זה קצת אחרת כי זה גברים, אבל תזכרו שיש גפ זוגות שנעזרים באופציה הזו ואולי אפילו פה בפורום יש.. אי אפשר לדעת

הרגיש מאוד שכלי כמו שמתאים לגברים

ואני לגמרי מבינה.. חושבת בדיוק כמוך, שוב ראיתי כתבות ואני אוהבת לראות כתבות על פונדקאיות, פעם גם היה לי חלום להיות כזו , ולתת לזוג אופציה להגשים חלום, מבחינתי זו מצווה ענקית ומדהימה, יודעת מה? מכל המחשבות על אם כדאי או לא, לא חשבתי על כסף, ולא חשבתי מה יקרה אם אני מתחבר לתינוק, שניהם מבחינתי לא היו רלוונטיים, יותר חשבתי אם אני אצליח ומה יהיה עם הבריאות שלי, אבל זה כמובן היה רק במחשבה ראשונית כזו ואפילו לא בא לידי מעשה גם מבחינה מחשבתית, כי לא היה רלוונטי, אבל זה נתפס אצלי כמעשה חסד נטו, וכגידול ילד שהוא לא שלי בשביל זוג אחר. מעריצה כל אחת שעושה את זה.

היא שמעה את הדפיקות לב של הפונדקאית כל ההריון. ולא משנה עכשיו מאיזה דנא היא נוצרה. יוצאת.. ומחזיקים אותה ככה חצי מחוברת כדי שאחד האבות ינתק את החבל. ואז לא מונחת בכלל על הלב שנשא אותה. אני לא יודעת.. היה לי קשה לראות

הזו בסוף "יתומה" מאמא . ויכוליות שהם שני גברים מהממים ויאהבו והכל. עדיין.. חסר אמא. אבל סה קושי מול כל זוג חד מיני.

אם פונדקאית של זוג "רגיל" שלא מחזיק הריון, היה מרגיש לך שונה....(וגם לי.. אני מאוד חלוקה בין ראש ללב בזה)

בסוןף היא תהיה אצל אבא ואמא שיאהבו אותה מאפס. כן קיים הקושי לראות באמת את הניתוק הזה מהרחם שנשא אותה והרעש המוכר והריח והיא ישר מתרחקת למישו "זר" . אבל .. זה כן אחר. לא יודעת.. זה שראו ששמו על זוג הגברים את הצמידים של הביח. כאילו.. איפה היולדת?. וכן זה לא שלה אבל זה צורם. (ואנלא יודעת אם שתי נשים זה שונה. משו בחדר לידה כששני גברים הם המקבלין את התינוק עוד יותר קיצוני. נמצאים במחלקת יולדות)

למרות שכל הקונספט של בייבי בום זה חדירה לפרטיות

אבל עדיין, זה ששני גברים עונים לה על השאלות הכי פרטיות זה בררררררר

ואגב אותי זה ממש התחיק שהם אומרים מאחורי הדלת שמפחיד אותם לחוות את זה שוב כי היה מלחיץ לשמוע, הזכיר לי את בסיפור על אותו גבר שחיכה מחחץ לחדר לידה כמה שעות טובות בלחץ וכשהודיעו לו שנולדה בת, הוא נשף לרווחה ואמר: "איזה יופי, היא לא תחווה את מה שחוויתי עכשיו"...

ממש רחמים עליכם מסכנים

שכדי שיהיה אפשר לצלם מסכמים איתם שזה רק בשכיבה

בכללי זה ערוך ממש

את לא רואה אותן סובלות כמעט

מראים לך רק את הרגעים היפים

וערוך ומכוון.

לא צריך לקחת את זה כדוגמא או כמראה לשום דבר.

אם כיף אז לראות, אם עושה טריגר או מעצבן אז לוותר.

אישית אני אוהבת. אין לי הסבר מלומד למה, אני לא רואה סדרות בכללי, אבל את זה כן אבל לוקחת ממש קליל ובפופורציה. אני בכלל ילדתי ואלד רק קיסרי...

אני רק אגיד שבאחד העונות הקודמות יש מישהי שילדה על הברכיים

ולי זה ממש נתן השראה וחוץ מהלידה הראשונה ילדתי את שלושת האחרים בתנוחה זקופה על הברכיים ובכריעה..

ובאמת כדאי שיראו יותר לידות מגוונות.. אבל השאלה מה המטרה והאג'נדה של מי שעומד מאחורי הסדרה...

את מה שצריך בתנוחות אחרות, כשהאישה שוכבת מהמצלמה מאחוריה או מהצד, הרבה יותר קל

לק"י

לאן התינוק יוצא אם יושבים על הברכיים?

אני לידה אחת הייתי בעמידת שש (בלידת מים) ולידה אחת בעמידה על הברכיים כשהכתפיים והראש נשענים על המשענת של המיטה כשהיא מורמת.

אם אני זוכרת נכון, בשתיהן המיילדות אמרו לי לקבל את התינוק ואז אני הושטתי ידיים למטה והחזקתי אותו (אבל אולי זה היה ככה רק באחת מהן ובשניה המיילדת החזיקה)

לתפוס בעצמך את התינוק...

אבל היא אמרה לי לעשות את זה וכאילו מין ידעתי שאף אחד אחר לא יתפוס אותו במקומי אז תפסתי, אבל בלידת מים זה מפחיד פחות כי הוא לא נופל לריק, הוא יוצא לתוך המים ואז צריך להרים אותו משם, אבל זה לא שהוא יחטוף מכה או משהו...

לגעת בראש כשהמיילדת מציעה אני לא מעיזה...

בלידת מים- הם יכולים לשחות להם לא? כאילו הם שטים כזה בפנים?

דווקא מהסיבה שזה ערוך בצורה מגמתית ולא מציג את המציאות כמות שהיא

(מנהלות- זה לא פרסום- אני קניתי בזמנו אצל חנה ריינר משכונת רמות)

והיה שירות ממש טוב

קניתי של שארפ

לחמותי יש את אותו מקרר עם 13 ילדים

אבל יש לה עוד 2 מקפיאים

עם התקן שבת

הייתי קונה רק של חברות מוכרות גדולות כגון: שארפ, סמסונג, lg

אבל אני קניתי מקפיא קטן למרפסת וזו הצלה.

לא יודעת איך הסתדרתי בלי

אבל אולי זה מכיוון שאין לנו בשרים...

בכל אופן אין לי המלצה, לנו יש מקרר עם מקפיא עליון. שימי לב שעם ילדים צעירים עדיף שהמקרר יהיה למטה, כדי שיהיה נגיש לגובה שלהם... (מצד שני, עם קטנטנים צריך למצוא פתרון איך הם לא יפתחו אותו כל הזמן ויפלחו דברים🤭 לנו יש מנעול)

הוא בעצם מודבק על הדלת ועל גוף המקרר במדבקה חזקה מאוד.

המקרר לרוב חצי ריק ..רק בערבי חג ובשבת מתמלא יותר..וזהו...

מקפיא מי שלא גר בעיר במיוחד ולא כל שניה בסופר זה מאודדד משתלם ומועיל

הנחרצת שלנו זה שחייב להחליף למקפיא תחתון כדי שלא יהיה נגיש לקטנה.. היא מחריבה לנו את הבית ומנעול לא עוצר בעדה חחחחח

מושלם

מכיל המון המון המון.

אנחנו ב"ה 9 נפשות

יש לי מקרר במחסן למטה, הוא לא בשימוש, רק בחגים/שמחות,

ובנוסף יש לי מקפיא

יש לנו מקרר גדול, 4 דלתות מקפיא תחתון.

ויש אפשרות להפוך את אחד המקפיאים למטה לתא קירור. יעיל מאד בחגים ובתקופות עומס (יש לי עוד מקפיא מגירות בחדר שירות).

בעיני השקעה שווה בהחלט.

ואיך הפיקוד שבת? אני מכירה מישהו עם מקרר של סמסונג שממש מעצבן להעביר לפיקוד שבת....

אני בדיוק רוצה לקנות מקרר חדש וגדול, עם תא שאפשר להעביר ממקפיא למקרר, זה נוח? תוך כמה זמן זה מסתנכרן למקרר? שימושי לך?

למרות בזאפ טוענים שזה לא זמין לרכישה כרגע..

מקרר Samsung RF65A9011SL סמסונג.

אני הופכת את המקפיא למקרר בערך פעמיים בשנה. הוא מקרר באמת גדול ומכיל.

מובנה במכשיר ופשוט לתפעול.

לחיצה על 2 כפתורים יחד למשך כמה שניות.

יש מקרר נוסף קטן יותר במרפסת.

ביומיום השימוש הוא רק במקפיא- יש שם בשרים, דגים, אפונה קפואה וכאלו. פעם החבאתי שם לפעמים גם כמה מגנומים/טילונים לאמא🫣 אבל המחבוא התגלה.

בחגים המקרר כולו מלא בתבניות שהכנתי לפני החגים עם כל הבישולים של החג, כי אני לא מבשלת בחג רק מחממת.

גם אם במקררים הגדולים יש מקום, עדיין המקרר לא מרווח מספיק וכשהילדים מנסים להוציא משהו הם מפילים משהו אחר והכל נוזל ולא רגילים פה לנקות אחריהם.

אז עבורי מקרר שני זו הצלה.

עוד מקרר קטן יותר באחד החדרים או במרפסת/מרפסת שירות

ואז מקרר גדול במטבח

ככה אצל ההורים שלי שהם גם כרגע 8 נפשות בבית, אבל היו זמנים עם הרבה יותר (שאז היה גם תקופה שלושה מקררים...)

גם לי וגם להורים שלי יש שארפ וזה חברה מצוינת,

על סמסונג הבנתי שיש בעיות.

אפשר לקנות מקרר גדול ארבע דלתות, וממה שאני רואה הרבה יותר נח שהמקפיא הוא מגרה ולא דלתות (גם יותר עמיד בפני קטנטנים שמצליחים לפתוח את הדלתות ואת המגרה לא.)

אין לנו מקום בבית, משפחה גדולה עם מקרר אחד.

וחוששת להניח במרפסת...גשם וכו...

אצלנו יש מקום באחד החדרים, אבל לא מניחה שם מקרר כי יודעת שזה מקרין. המנוע או משהו.

אבל יש לנו מקפיא שני במרפסת

אמר שלי חולמת על עוד מקרר לתקופה של החגים כי זה באמת קשה ב"ה

מה שחשוב וכדאי לראות שהמקרר עמוק...זה ממש נוח לסירים גדולים וכו

חסרון יחיד- מדף מתקפל, ממש לא משתמשת והוא כל הזמן מתקפל לו.

ביום יום מסתדרים עם מקרר אחד, בחגים ושבתות- יותר קשה.

אבל אין מקום למקרר נוסף לצערי.

מה שמאד טוב בסמסונג זה שאין הרבה חלקים

3 מדפי זכוכית וכמה מדפים בדלת.

ריבוי חלקים זה ריבוי בעיות....

וחוץ מזה באמת אין הרבה חלקים, אחלה מקרר.

מרווח וגדול

זה החיסרון היחיד שמצאתי בו..

מבחינתי זו הצלה

זה אוכל מבושל ששומרים במקרר עם סירים

כי אחרת אין משהו שתופס ככ הרבה מקום

המקרר אצלי מאז ומתמיד 3/4 ריק

לפעמים יש סיר אחד או מקסימום 2

וגם בחג שהיה 3 ימים הוא פשוט התמלא בתבניות עם אוכל

של Westinghouse

יש לו מקפיא עליון

והמקרר שלו גם פשוט ככ גדול שלפעמים צריכה לשבת בכיסא כדי למצוא את כל מה שיש בפנים

בנוסף יש לי מקפיא לא גדול מאוד שם אני שמה את העופות דגים ובשרים

שיש בעיות עם מוצרי חשמל של סמסונג.. לפני כמה חודשים נתקלתי באיזו כתבה שעשו על זה שהיו תקלות בתדירות לא סבירה.

אז זה מעניין אותי אם מי שמרוצה מסמסונג זה מכשירים ישנים או חדשים

לא היו תקלות.

היה לנו מדף אחד שנפל ונשבר כשניקינו את המקרר לפסח, בינתיים מסתדרים בלעדיו.

ללא תקלות

ראשית

הלל

גאולה

רעיה

רוניה

מעיין

נוגה

עטרת

תחיה

עדי

אבישג

עטרה/עטרת

הלל

יעלה

טוהר

רויטל

טל אורה

שיר ציון

תאיר ציון

שיר הלל

איילת השחר (די חרוש)

הללי ציון

טל ברכה

טל תחיה

ואז זה מוסיף מלא משמעות:

שילת (שיוויתי ה לנגדי תמיד)

תכלת (תן כבוד לעמך תהילה ליראך)

נילי (נצח ישראל לא ישקר)

אני גם אוהבת שמות כאלה..

התחדש לי שתכלת זה ראשי תיבות. למרות שלא כזה מסתדר עם המילה האחרונה "ליראך" חחח

נועה- ניסים ונפלאות עשה ה'

טליה- טוב להודות לה'

רעיה אמונה

איילת אהבה

טל תחיה

אורה אמונה

עטרת פז

נחלה שלמה

נחמה גאולה

פדות ציון

שובי אהבה

נחלה אהובה

מלכות

תאיר ציון

שבות ציון

עלמא

עטרת חן

שיר מלכות

אביגיל

אסתר

נועה

מילכה

רות

נעמי

אפרת

מרב

מיכל

נעמה

מרים

ריעות

תפארת

תחיה

אמונה

צופיה

גאולה

מבשרת

פדות

טוהר

חן

אורה

שירה

רננה

עדי

תהילה

הלל

ערגה

ראשית

שחרי

ערגה תהל

שירת הלל

שחר

הללי

רוני

שיבת ציון

צופיה

ציפיה

פדות

כנה

רעיה

טוהר

נגה

ארבל

לשם

טל תחיה

שיר ציון

אחינועם

ארגמן

רוני ציון

קמה

לבונה

עדות

דוכים

נחלה

תהלה

תכלת

צוריה

אלומה

כרמל

גילה

בר

מיתר

עומר

נעה

גפן

טהר

כרם

כליל

נטף

רעיה

קדם

אביה

שזה מהשיר הזה:

לא רק בגלל שמדובר בעברית נדירה

גם ההטיה מוזרה ולא מתאימה לבת

נשמע שם של כמה בנים יחד

(אם כבר אז דוכי שגם לדעתי שם סופר מוזר)

לא שירשרתי נכון

מקווה שהפותחת תקרא

שזה מתהילים צג.

בדקתי ויש בו את הפסוק "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים".

אם זה משנה להרגשה.

הכרתי מישהי בשם הזה.

והכוונה לניפוץ או שבירה. עוד סיבה למה לא לקרוא בשם כזה לילדה...

אני קראתי את זה כמו דוקים (המשחק) רק עם כ במקום ק...

מקווה בשביל אותה אחת שהיא לא סובלת מהשם שלה.

שיר ליבי

טוהר אמונה

מעיין ליבי

שיר הלל

משחק נחמד דווקא

בשעה טובה!!

תאיר שמחה, אהבה עמי, אור אמונה, שירת גאולה, תהלליה, גאליה,

יש הרבה שילובים של אהבה שאני מכירה, נהר אהבה, טל אהבה, הדס אהבה, אור אהבה

אתי'ה, ראשית תמה, גפן עמי, חן אמונה, שובה, קמה, ערבה, רות הדסה, נטע הדסה, תגל, תהל, לשם, אורה נחמה.

תחיה צופיה, כרם רוחמה, שחר יהל, עטרת כנה, זמרת ישועה, טל סמדר, מעיין רויה

מוזמנת לפרופיל ובשמחה אפרט לך על השם והמשמעות והקשר לשמחת תורה, עמ"י וכו...

שם ממש מיוחד ומתאים מאוד לשמחת תורה וגם למשמעות הנוספת שרצית

אבל זה לא שם סטנדרטי..

את רוצה אולי שילוב של שני שמות?

לכן זה שם פחות טוב.