@מתואמת

@אם מאושרת

@מאוהבת בילדי

@נפש חיה.

@אמא לאוצר❤

@מצטרפת למועדון

@לא כרגע

@אחתפלוס

@חדקרן

@מקסיקנית

@אוהבת את השבת

@לפניו ברננה!

@אורי$

@מדברה כעדן.

@נטועה

@שריקה

@ענבלית

וכל מי שרוצה להצטרף...

מרגישה שהיום יותר מתמיד אנחנו מבינים מה המשמעות של פריצת חומה (גדר במקרה שלנו).

הכל כל כך כואב כאן, שזה מציף לגמרי.

השנה יותר מתמיד אני מרגישה את החורבן

את המשמעות של גלות

את המשמעות של שנאה

את ההדרדרות לתהום, שאף אחד לא עוצר...

אני מרגישה שאנחנו מקבלים המחשה מהו חורבן ואיך נראת הגלות.

שנה ראשונה שאני מרגישה אבל אמיתי.

ומה שעצוב - שממש כמו בתקופת החורבן, כשכבר היה מצור על ירושלים ובכל זאת המשכנו להילחם גם בינינו - גם עכשיו בעיצומה של מחלמה חזרו הקולות המפלגים... כאילו לא למדנו כלום...

אבל עדיף לא לקטרג על עם ישראל בעת כזו. עדיין רואים את האחדות המדהימה בעם, ובע"ה זה מה שיביא אותנו לגאולה שלמה!

זה לא קטרוג.

זו מראה כואבת שקוראת לחשבון נפש עצמי ולא לאצבע מאשימה כלפי מישהו מסויים.

אם יש משהו שלמדתי בשנה האחרונה, זה שעדיף שאתמקד בתיקון עצמי ולא באחרים.

זה לא אומר לא להעביר ביקורת, כי בעיניי להעיר על עוול זה גם חלק מתיקון. אבל את ההתכווננות לעבודה ושינוי המעשי זה משהו שאני צריכה לעשות מול עצמי. 

אני חושבת שהרבה מהעבודה שלנו היא יותר פנימית. קודם כל - לעבוד על ההסתכלות שלנו, על הדיבור שלנו. כי אנחנו שומעים דברים שכל כך מכעיסים לפעמים, ויש לנו אפשרות לעבוד על התפיסה שלנו, לא להישאר בכעס על המעשים שלהם, אלא לנסות לנתב את זה לתפילה עליהם, שיזכו לראות את האמת, שיזכו לחזור בתשובה.

לא יודעת אם זה כל מה שאפשר לעשות.

אני אשמח גם לשמוע אם יש עוד כיוונים.

אבל כן כותבת את זה (וגם מזכירה לעצמי), כי אני מאמינה שזה חשוב. גם עבודה פנימית שלנו, וגם התפילות שלנו, משפיעות החוצה.

אני חושבת שיש לנו מה להוסיף באהבת חינם, לאו דווקא מול מי שרוצה לפלג.

האנשים המפלגים הם מיעוט. קולני אמנם, ועם הרבה הדהוד תקשורתי. אבל זה ממש מיעוט.

ומנגד, יש הרבה מאוד מעם ישראל שכן מתעוררים לשינוי, שרוצים להתקרב, שפתוחים לשמוע.

אז אם אנחנו רוצים להתחזק באהבת חינם, אני חושבת שאפשר למצוא את הדרך שמתאימה לנו, לא מול הקולות הקיצוניים והמפלגים, אלא מול אנשים מעם ישראל שיש לנו אפשרות ליצור איתם את הקשר.

ועצם העשייה שלנו והמאמץ שלנו, ישפיע בגלים גם הלאה, בעז"ה..

שיתפתי פה ברעיון מעשי שאפשר לעשות ממש עכשיו -

עוד מיזם משמעותי ומרגש שראיתי - הריון ולידה

ולהמשיך - בטוחה שיש דברים שונים שאפשר לעשות. לא כל דבר יתאים לכל אחת, זה תלוי בכל כך הרבה גורמים, וגם בכוחות ובאפשרות שלנו להשקיע החוצה (לא תמיד זה נכון. צריך להיות מודעים לכוחות וליכולות שלנו עכשיו).

אני באופן אישי ראיתי פעם מיזם של חברותות - שמשדכים בין אנשים/נשים שרוצים ללמוד יחד. אני מאוד אהבתי, היתה לי חברותא טלפונית תקופה ארוכה (מישהי שחזרה בתשובה לאחרונה ורצתה ללמוד ביחד), וזה היה משמעותי לשתינו.

מי שהכיוון מעניין אותה יכולה להירשם באתר פה -

https://www.karovelay.co.il/%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95-%d7%9c%d7%9c%d7%9e%d7%93-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94/

ואפשר כמובן לשתף בעוד רעיונות מעשיים לדברים שיכולים להוסיף בקירוב לבבות בעם שלנו. 

אהבת חינם מתחילה אצלנו בבית.

בעין טובה על הבעל ועל הילדים, גם ברגעים מרגיזים וקשים.

וזה לפעמים יותר קשה מהכל...

אבל דווקא לכן זה משמעותי.

וההתגברות שלנו בבית גם היא משפיעה על עם ישראל.

הרעיון הוא

עבודה עצמית- אף אדם לא מושלם ויש מה לשפר באופן תמידי

קבלת האחר- לקבל כל אדם כמו שהוא ולא לנסות לתקן אותו

זה לא יתקן אחרים והעם עלול להישאר מפולג, אלא אם כל אחד יקח אחריות על עצמו, בינתיים חשוב לקחת אחריות אישית ולדאוג לתיקון עצמי.

אז בעלי ימשיך לעשות מילואים ואני אמשיך לעשות הכל כדי שזה יתאפשר. גם אם "זה לא הוגן". לא אכפת לי. זה מה שעם ישראל צריך, אז זה מה שנעשה. המיקוד הוא על מה אנחנו יכולים לעשות, לא על מה אחרים יכולים.

דוגמה נוספת - אני עושה חשבון נפש גדול מאוד לגבי למי נכון להצביע בבחירות. אותי למשל זה מוביל למחשבה שקיצוניות זה לא טוב מאף צד, גם אם אידיאולוגית ערכית אולי אזדהה עם כל מיני ערכים שמיוצגים על ידי מפלגה כזו או אחרת. אבל בחשבון הנפש שלי המסקנה היא שקיצוניות היא רעה ומחריבה, ולכן מאוד יכול להיות שבבחירות הבאות אתן לעניין הזה שיקול משמעותי.

מקום מגורים - עוד לא הגענו למקום שלנו מכל מיני סיבות, אבל כשאני שוקלת איפה לגור, יש עדיפות גדולה למקום שבו לא כולם כמונו. מקום שבו קמים בבוקר ורואים שכנים ואנשים שנראים אחרת, חושבים אחרת ועדיין שגרת היום יום מתנהלת לידם.

דיונים ברשתות חברתיות - משתדלת לענות בכבוד ולהסביר, גם אם מי שמולי תוקף את עמדתי בצורה לא מכובדת ובצורה מקטינה. באופן כללי מעדיפה להימנע מזה.

עמדתי באופן כללי - לא מתייגת מי שחושב אחרת ממני כ- שונא/ מטומטם/ לא מבין/ עיוור. כשאני ניגשת לדיון, אני מקשיבה לצד השני, ומנסה להבין את נקודת המבט שלו. גם אם אני לא מסכימה. הטיעונים שלי יהיו בעד העמדה שלי, תוך התמודדות עניינית בלי ירידה לפסים אישיים.

ניסיון להסתכל על המציאות בצורה אובייקטיבית דרך ערכים מוחלטים, ואז להכיל אותם על כולם. למשל, אם שמירה על החוק חשובה בעיניי, היא חשובה בעיניי תמיד. וחשוב שכולם ישמרו עליו, לא משנה אם פעם אחת אני מסכימה עם הנושא ופעם אחרת לא.

אני פחות נחרצת. לפני ה7.10 הרגשתי שאני יודעת הרבה יותר. לכל דבר הייתה לי דעה. עכשיו יש הרבה יותר דברים שאני מרשה לעצמי להגיד שאני לא יודעת. אני מוכנה לקבל את זה שלשני הצדדים יש טיעונים טובים, ולא כל האמת נמצאת רק בצד אחד. לא תמיד חייב להכריע.

זה כל כך כואב שזה עדיין קיים, אחרי כל מה שעברנו.

וגם זה חלק מהכאב של החורבן, שיש יהודים שבאמת מרגישחם את עצמם כל כך נפרדים מהכלל, שפועלים נגד חלקים מעמ"י. בעז"ה הגאולה השלמה תחושת האחדות תהיה הרבה יותר מוחשית...

אבל אני כן רוצה להגיד שזה לא 'ממש כמו בתקופת החורבן'.

בתקופת החורבן המצב היה הרבה יותר קשה. היו באמת יהודים שנלחמו זה בזה.

ב"ה אנחנו ממש ממש רחוקים מזה.

כמויות האהבת חינם, האחדות, המסירות למען הכלל, שהתגלו בשנה האחרונה, הן מדהימות.

אפילו אלו שאיימו פעם שלא יתגייסו גם בעת מלחמה, ברגע האמת לא היתה להם התלבטות והם לא יכלו לעמוד מנגד.

בתקשורת שומעים המון על הפילוגים, על מי שעוד נגד, זה כמו זכוכית מגדלת על כל הרע שעוד קיים וצריך לבער מתוכנו.

אבל עמ"י במצב כל כך הרבה יותר מתוקן, מלא בכל כך הרבה זכויות, שזה ממש ממש לא כמו אז.

והלוואי שנצליח באמת לתקן את מה שעוד צריך תיקון. דווקא כשאנחנו קרובים לסוף, הרע צף ובולט יותר, וזה באמת כואב כשמסתכלים עליו, אבל חשוב כל כך לא למקד את המבט שם.

אם כי, במחשבה נוספת, דווקא בתשעה באב זה באמת הזמן כן לכאוב את החסר. לא רק להסתכל על כל הטוב שיש, אלא כן לראות את מה שעוד לא מתוקן, את מה שמכאיב לנו במציאות, כי זו מהות היום, ומתוך כך דווקא אפשר להתפלל יותר לגאולה השלמה...

בדיוק קראתי את השיעור של הרבנית ימימה, והיא ממש אומרת שהשנה היא רוצה דווקא הפוך: להעלות על נס את עם ישראל הנפלא, לזעוק את כאבו האיום, ולבקש כבר גאולה - כי מגיע לנו.

ובאמת, בכל מקרה, כמו ש @תקומה אמרה, התיקון של העם מתחיל בעצמי. כל אחד צריך לדאוג לתיקונו-הוא...

צפייה:

שני "כנסים" עם כמה שיעורים -

של הרבנית רחל בזק: כנס ט באב תשפד - הרבנית רחל בזק

של בית מדרש בינה יתרה: כנס נשים עת לאהוב 3- לתשעה באב

קריאה:

ספרים של הדסה קלוש - עד שינוסו הצללים, האסופי מנרבתא.

ספר של צופיה בולמן - ניצוצות של עתיד.

השנה רכשתי קובץ דיגיטלי של הספר מכלל יופי למגילת אחכה של הרב יואב אוריאל. עוד לא קראתי אותו, אבל קראתי את ספרו על ספר יונה והוא היה מדהים, אז נראה לי שאני יכולה להמליץ גם על זה. (אפשר לחפש את זה באתר של בני ציון - בונים קומה בתנ"ך).

שיהיו בשורות טובות, ישועות ונחמות!

אשמח להמלצות לקריאה / שמיעה / צפיה

לי או לילדים (גילאי 3-7)

תודה! ובשורות טובות!

שימו לב ❤️ ההתחלה הערב ב22:00 !!!!

הפיצו בכל הכח לישועת עם ישראל 🇮🇱  🇮🇱 🇮🇱

*הרשמה מהירה כאן:*

👇👇👇👇

כנס ט באב תשפד - הרבנית רחל בזק

https://www.youtube.com/live/1HFbSNDxJcI?si=ThKx-mRGF3TA0CzY

ממש מחבר ומרומם...

אני מאחדת את השרשורים, שלא יהיה כפול...

ומתייגת את מי שכתבה הגיבה כי אני לא בטוחה אם התיוגים ממשיכים אחרי שעושים שינוי בשרשור...

@norya 

@באתי מפעם 

@חולמת להצליח 

(הפקנו אותו לפני כמה שנים, כמה חברות מהשכונה)

הוא מתאים לשלל גילים.

20240812213622.pdf

מיוחד לתשעה באב: סדרת *הסוד של ירושלים* מבית *ערוץ מאיר לילדים* עכשיו לצפייה חינם! 🎥

לצפייה בחינם לחצו כאן👇👇👇

מבצע הקיץ הגדול – ערוץ מאיר לילדים

מישהי מכירה? יודעת אם ולאיזה גילאים מתאים?

ותודה מתואמת, עברתי על הסיפורים ובהחלט נראה שישמשו אותי מחר🙂

*אז מה עושים בתשעה באב?*

ללמוד תורה אסור כי היא משמחת את הלב, אבל מותר וצריך לפתוח את הלב ולהתגעגע לבית המקדש השלישי, שכמוהו עוד לא היה.

וזה מה שנעשה בכנס "פותחים את מחסום הכיסופים" שיתקיים ביום תשעה באב מהשעה 10:00 בבוקר, באמצעות שיחות התעוררות קצרות של עשרות אנשי רוח וציבור.

במקביל - כנס עם שיחות לנשים בלבד.

הרשמה חינם לקבלת קישור לשידור + הקלטות, בהצטרפות לקבוצה שקטה:

3 - כנס מחסום הכיסופים - כנס התעוררות לבניין המקדש השלישי בתשעה באב

לימוד מחזק בערב תשעה באב עם נעמה מנוסי

*הערב ב21:00*

🌸 ההרשמה ללא עלות מכאן:

ט

(נראה לי שזה השיעור).

כל שנה יש לי קושי מסויים להגיד את תפילת נחם כי קשה להגיד את המילים "העיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה."

כשב"ה אנחנו בדור של אתחלתא דגאולה ואנחנו מפריחים את ירושלים והיא עיר שוקקת חיים, ויפה ומטופחת..

ואז חשבתי על זה שיש איזשהי הקבלה בין ירושלים לא"י.. למשל המילה ציון מתייחסת גם לכל הארץ וגם לירושלים עצמה..

ירושלים היא איזשהי זיקוק של כל הארץ..

אז בהקבלה הזו, השנה יהיה לי (לצערי) קל יותר להתחבר למילים כי כמה חלקים חרבים יש בארץ השנה, כמה חלקים שרופים- מי מאש המחבלים ומי מאש הטילים והכטמבים, כמה חלקים שוממים שמחכים שנשוב אליהם ונפריח אותם חזרה לגן העדן שהם היו לפני המכה שחטפנו השנה..

ושנזכה מתוך האבל יהצער על החורבן לראות בגאולה השלמה בעז"ה

על זוגיות וטהרה

זה היה מהמם והאמת, זה חיבר אותי ממש לצער על החורבןנשרוב השנים לא הרגשתי

השנה לצערנו אנחנו במקום אחר, אני מרגישה שגמני במקום קצת אחר בהסתכלות כי זה יותר מוחשי.. אבל אולי עוד בנות יתחברו לזה

יש הרבה מה להרחיב על זה.

כתבתי על זה בכמה שרשורים לאורך השנים, אז לא יודעת בדיוק למצוא כרגע קישור מדויק.

והאמת שאני לא יודעת עד כמה אפשר לקרוא את כל מה שכתבתי בתשעה באב, כי זה לימוד תורה (נכון שזה לימוד שאמור לקרב לצער החורבן, אבל עדיין הרבה מהמקורות הם לא מהספרים שמותר ללמוד בתשעה באב).

אבל כן משתפת במשהו קצר יותר שיכול לחבר, שבוודאי אפשר ללמוד היום.

במגילת איכה רואים איך ירושלים נקראת 'נידה', ממש כמו האישה שנמצאת בריחוק מבעלה - "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה" (איכה א', ח')

הקשר בין כנסת ישראל והקב"ה הוא קשר שמקביל לקשר הזוגי הפרטי בכל בית ובית בעם ישראל.

והמצב של הגלות, של הריחוק בין ישראל לקב"ה, מקביל למציאות של ריחוק בין האיש והאישה.

במדרש רבה איכה (פרשה ה', י"ז) מפורטת ממש בהרחבה ההקבלה בין ירושלים לאישה שצריכה להיטהר, ואיך מתוך הצער של האישה בריחוק מבעלה אפשר להתחבר לתחושת הצער על החורבן.

"'עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ'. ר' שַׂמְלַאי אָמַר - צַעַר גָּדוֹל נָתַן הַקב"ה לָאִשָּׁה הַזֹּאת, מֵאַחַר שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת יְמֵי נִדָּתָהּ חוֹזֶרֶת וּמְשַׁמֶּרֶת יְמֵי זִיבָתָהּ.

ר' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, הָאִשָּׁה הַזֹּאת עַל יְדֵי שֶׁפָּרְשָׁה מִבֵּיתָהּ [עֵץ יוֹסֵף: פי' מִבַּעֲלָהּ] שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹרֵא אוֹתָהּ הַתּוֹרָה 'דָּוָה', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב 'וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ' (וַיִּקְרָא ט"ו, ל"ג), אָנוּ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ מִבֵּית חַיֵּינוּ וּמִבֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה שָׁנִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנִּקָּרֵא דָּוִין. לְכָךְ נֶאֱמַר 'עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ'. לָמָּה, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵנוּ"

מי שיודעת מה זה קשר זוגי אמיתי, מי שיודעת מה זה חיבור אמיתי בין איש לאשתו, מי שיודעת מה זה געגוע לחיבוק, לקשר ממשי, לחיבור, יודעת שקשר זוגי לא יכול להישאר רק ברובד הרוחני.

קשר זוגי אמיתי צריך גם ביטוי פיזי, בבית משותף, בקרבה של ממש.

וזה כך גם עם הקב"ה. יש לנו קשר רוחני איתו שנמשך גם לאורך הגלות, דרך התורה.

אבל זה לא יכול להספיק לנו. אנחנו לא רוצים להישאר ברובד הזה. אנחנו רוצים קשר ממשי בבית משותף, בחיבור ממשי.

החיבור עם הקב"ה בבית המקדש יתבטא אמנם באופן שונה מהחיבור שאנחנו מכירות במישור הזוגי, ואנחנו אפילו לא יכולות ממש לדמיין איך זה יהיה, קצת כמו כלה שלא יודעת באמת מה יהיה לה אחרי החתונה. אבל אנחנו כן יכולות להבין שאנחנו רוצות בזה, שיש פה עוד קומה שחסרה לנו.

*עיני עיני יורדה מים על שבר בת עמי..*

נשים אהובות!

עם הכנס הצום-

בהתראה קצרה אבל יקרה מאוד, מזמינה אתכן למפגש זום שיעסוק בחורבן.

החורבן העתיק והעכשווי..

מזמינה אתכן למפגש זום שבו נבחר יחד לבכות ולהתאבל עם ירושלים על הקשר והחיבור שאבדו לנו..

לא סתם בכל מגילת איכה (שאני מזמינה אתכן להאזין למילותיה בקשב רב הערב) ירושלים מוזכרת כאישה שנמצאת במקומות קשים מאוד.

לפי היהדות, האישה משולה לשכינה ומבטאת את מקומה..

השיח שלנו יעסוק בנקודה הנשית של תשעה באב שהיא ממש *צער השכינה.*

ונשים הן אלה שחוות אותו בכל כך הרבה היבטים..

ברווקות, בנישואין, בגירושין

באתגרי פריון ובפגיעות מיניות, בגוף ובנפש..בשכול וביתמות..

מאמינה שאת שכינה?

ולא בכדי כל צער בחייך מתבטא בחויית בדידות עצומה.

*איכה ישבה בדד...*

בואי להתחבר. לא להיות בדד.

בואי להתאחד בצער הנשי שלנו..

מוזמנות להביא את עצמכן הכי אמיתי שיש.

עם כל הכאב שאתן חוות על בשרכן הפרטי ושאנחנו חוות בהיבט הלאומי, ברחם הקולקטיבית של כל הנשים היהודיות..

טישו, כסא נמוך

במצלמה פתוחה או סגורה..

מוזמנות גם לשתף אותנו בזום עצמו בכתב..לשאול ולדבר..

שיח נשי, לכל סוגי הנשים.

*מפגש זום של לב פתוח, מדמם, יהודי ואמיתי!*

בואי להתאבל על חורבן בית חיינו

בואי לדבר גאולה.

*אמרו חז"ל כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה!*

השידור יחל ב22:00

קישור ישלח בקבוצת הוואטסאפ בקישור המצורף:

צער השכינה - מי ירפא לך?! 💔

*שתפי לכל חברה ואישה את ההזמנה.*

באהבה - אלירז.

מרגש לחשוב שאנו כנשים משמרות את הלכות הטהרה שיהיו נחלת כולם כשייבנה בית המקדש...

זו זכות וזו שליחות! והלוואי שנזכה לחוש זאת באמת...

שכתבה ליאון קנדיל.

שמחברת בין שינוי הלכות טהרה מדין תורה למה שאנחנו נוהגים היום (חומרת ר' זירא) לחורבן.

המחזוריות הנשית בראי גן-עדן, המקדש והחורבן חלק רביעי: חורבן המקדש והשפעתו על הבית היהודי - בינת הלבנה

(הרבה דברים שכתבתי בפורום מבוססים על הדברים שלה פה)

זום ירושלמי - ירושלמי תיאטרלי

רפרפתי עליו כדי לראות אם מתאים לילדים שלי. אין בו קטעים מפחידים, יש הרבה דיבורים אבל כן נראה לי מעניין (לגילאי יסודי בוודאי, נראה לי שגם גן חובה). מראה גם את התקומה של עמ"י ולא מתמקד בחורבן (אבל נראה לי שלילדים זה כן מתאים).

לק"י

אבל לא ידעתי אם זה מתאים לתשעה באב, או שזה משעשע...

של @אמא טובה---דיה! 

אותי הוא ממש מחבר לתחושת החורבן...

סיפור חדש! - הריון ולידה

מהמם!

אני פתאום כל כך מבינה כמה יום אבל הוא הכרחי לנפש.

היום אפשר פשוט לבכות את כל השנה הנוראה הזו.

בלי תירוצים.  בלי לנסות להירגע ולהתמקד בחלקים הטובים.

לתת לבכי להשתחרר לגמרי מבפנים.

אמש, במהלך שיח שקיימנו אחר התפילה, הזכיר אחד החברים את הסיפור של קמצא ובר קמצא, והדגיש את הרלוונטיות שלו למצבנו הנוכחי:

*"אילו היה מישהו שקם ודיבר נגד העוול שנעשה לבר קמצא, ייתכן שההיסטוריה הייתה מתפתחת באופן שונה."*

באופן דומה, גם כיום יש לנו הזדמנות לחולל שינוי.

קהילה יקרה.

תשעה באב, היום התשיעי באב,  יום זה של הרהור וצום מציין את חורבן בית המקדש הראשון והשני וטרגדיות רבות אחרות שפקדו את עם ישראל בשל שנאת חינם.

התרופה לכך הוא אהבת חינם;

*וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ,:*

בואו נחבק את אנשי הגבול.

במסגרת פעילות בין קהילות, אנו מעודדים את כולם לכתוב מכתבי תמיכה וסולידריות לאחינו ואחיותינו העקורים מגבולות הארץ.

מצורף סרטון טיפים מאת הרב סופר ליאור אנגלמן  לרישום מכתבי תמיכה.

מכתבים אלה יישלחו למשפחות השוהות בבתי מלון, ויציעו להן נחמה ותקווה בימים אלה של חוסר ודאות.

חברים וחברות יקרים,

קחו רגע, ויחד עם בני המשפחה צאו למסע כתיבת מכתב תמיכה מהלב למפונים.

דבריכם עשויים לספק תמיכה משמעותית לעקורים מביתם  כבר כ-10 חודשים.

*במקום לחלום על הרהורי-אחווה , נפעל למעשי אחווה ורעות.*

יהי רצון שפועלכם תהיה נקודת המפנה באחדות עם ישראל.

מכתבים לשלוח  למספר 050-345-70-70

צוות החיבוק הקהילתי.

כוונו המכתבים לתושבים שגרים במועצה אזורית מבואות החרמון.

יחד אנחנו חזקים,

עם ישראל חי.

*צוות חיבוק קהילתי*

https://youtube.com/live/gE_vxulxdXE?feature=share

*הפיצו במשפחה ובקהילות.*

כשניסיתי לדמיין לעצמי במהלך היום את השופר שנשמע פתאום (ובהתחלה נשמע כמו אזעקה) ואת ההכרזה הנרגשת שמשיח הגיע -

הרגשתי חולשה כזו. ופתאום לא ידעתי אם באמת אצליח לקום מתוך החולשה שאני נמצאת בה (שילוב של צום והיריון וגם חולשת נפש לאומית) כדי לקבל באמת את פני משיח בשמחה...

וחשבתי על זה שכמה שקשה לנו במצב הנוכחי - הוא לפחות ידוע וקצת מוכר. ומצב של משיח, כמה שהוא משמח ומרגש, הוא בלתי מוכר ומשכך גם מפחיד...

ואני רוצה שתעודדו אותי, שבאמת נשמח כשהמשיח יבוא... ובאמת נהנה מכל רגע בימות המשיח, גם כשעוד הכול יהיה לנו זר ומוזר... שבעצם מה שבואו של המשיח יהפוך בנו - הוא מצב הנפש... שהנפש שלנו תדע גם להכיל את גודל הטוב ולא רק את גודל הרע...

מה אתן אומרות?

ינסכו בנו כוחות נפש מיוחדים לשם כך

למרות שממש קשה לי עם זה שהמשיח לא הגיע. הייתי בטוחה שהפעם זהו.

זה עלה בסדר הפוך אבל לא נורא

ומצרפת משהו שסיון רהב מאיר כתבה. התחברתי בעיקר לסוף שכמו שלא יכולנו לדמיין את הרוע הזה ככה יגיע טוב שלא נוכל לתפוס בכלל. הלוואי שבקרוב ממש!

הערב מתחיל צום תשעה באב. "אני צמה לראשונה בתשעה באב", אמרה לי המאפרת אתמול ביום צילום. היא לא לבד. רבים יצומו השנה. לא צריך להסביר למה.

פגשתי צעירה נוספת כזו בשבת האחרונה. יותר ממאה ניצולים של המסיבה בנובה הגיעו לשמור שבת ביחד בירושלים. אחת מהם, שאיבדה כמה חברים, אמרה לי שהיא ממש מחכה כבר לשבת בתשעה באב על הארץ, לבכות, להגיד את הקינות, להרגיש בבטן את הרעב, מיום שני, הערב, ועד יום שלישי בלילה.

פעם מילה כמו חורבן נשמעה לה מנותקת, הזויה. עכשיו היא מחוברת לאבל, ורוצה לבטא את זה. היא הגדירה זאת באופן עמוק: "לא ישבתי עליהם שבעה, כי אני לא משפחה. תשעה באב הוא שבעה של כל העם, של כל משפחה".

היום הזה השנה הוא לא סמלי, הוא מוחשי. לא סתם תעשיית הרעל של אויבינו מנסה להבהיל אותנו, שאולי ביום הזה נותקף חלילה. זה הפריים-טיים של כל הפורענויות. זהו היום שבו נחרבו שני בתי המקדש, היום שבו התרחש חטא המרגלים, ולאורך ההיסטוריה - אינספור צרות סביב היום הזה: גירוש יהודי אנגליה, גירוש יהודי צרפת, גירוש ספרד המפורסם, פרוץ מלחמת העולם הראשונה והאקציה הגדולה בגטו ורשה, בשואה.

מגילת איכה שקוראים בתשעה באב מעוררת השנה תדהמה ועצב: בנינו ובנותינו נלקחים בשבי לעם אחר, גופות של עוללים ונשים וזקנים מוטלות ברחובות. בלי סרטוני זוועה, המגילה לוקחת אותנו לסיבוב מזעזע בירושלים החרבה.

אבל אמרתי לאותה ניצולה שכל כך רוצה לצום, שיש גם צד שני למשוואה. שזה יום שצריך לראות בו גם כמה התקדמנו, ולאן אנחנו עוד רוצים להגיע. הרב שלמה קרליבך אמר שיש שני סוגי דמעות: אלה שיורדות למטה, בכאב ובצער, ואלה שעולות למעלה, בתקווה ובתפילה. כאלה הן הדמעות של תשעה באב. זה היום להעלות את כל הדמעות שלנו אי פעם, לא רק מאז 7 באוקטובר - למעלה. לזעוק, להתפלל, לקוות, לחלום בגדול, להסתכל לעתיד. ולכן בצהריים של תשעה באב, קמים מן הארץ. מתנערים. יש עדות שבהן יש אפילו מנהג לטאטא את הבית לכבוד המשיח.

כן, משיח. אם הבנו השנה שצריך לצאת מהקונספציה, שחייבים לחשוב אחרת, אולי נתחיל לדבר גם על מילים "משיחיות" כאלה. על גאולה שלמה. כמו שהרוע הפתיע אותנו השנה בעוצמה הכי גדולה שיש, כך אנחנו רוצים שגם הטוב יפתיע אותנו במהרה לצד ההפוך, בעוצמה הכי גדולה שרק אפשר. כמו שהתממשו תסריטי אימה שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין, כך אנחנו מובטחים ויודעים שעוד יתקיימו תסריטים של יופי ונחמה ושמחה, יותר מכל מה שהדמיון שלנו משער.

מצד אחד, יש לי מחשבה שהגאולה יכולה לבוא שלב אחרי שלב, כשלאט לאט אנחנו מתקדמים למציאות החדשה.

בעצם כל מה שקרה עד עכשיו זה בערך ככה. אנחנו כבר עמוק בתוך תהליך של גאולה, אבל זה לא שכל מי שהגיע לפה בקיבוץ גלויות עף לפה על עננים או על כנפי נשרים. כל אחד שבא עשה בעצמו החלטה לעלות לארץ (זה עדיין שינוי משמעותי, אבל זה בא מתוך בחירה, ועם הכנה מנטלית, וכו').

אז יכול להיות שגם ההמשך יהיה צעד צעד, קמעא קמעא. ויום אחד, שהיום נראה לנו לא הגיוני אבל אז אולי זה כן יהיה הגיוני, הממשלה תחליט שמתחילים לבנות את בית המקדש... (את דרכי ההגעה למקדש התחלנו כבר מזמן לבנות, עובדים על קו רכבת ישיר עד לרובע, וראיתי שיש גם דיבור על רכבל עד לכותל. והכל ישמש גם לבית המקדש בעז"ה...).

אני לא יודעת איך בדיוק יגיע המשיח בדרך הזו ואיך עוד כל מיני דברים במציאות ישתנו. אבל מאמינה שבסוף הכל יתקיים ממש כמו שהקב"ה הבטיח לנו. ממש כמו כל מה שכבר התקיים וקרה והתקדם במציאות, כשפעם זה היה ממש בלתי ניתן אפילו לדימיון (פלא בעיני שעמ"י הצליח להמשיך להאמין אחרי קרוב אלפיים שנה שהיינו רחוקים כל כך ממציאות של שיבה לארץ. אבל האמונה שהחזיקה אותם הפכה כבר מזמן למציאות חיה וקיימת שבתוכה אנחנו חיים).

אבל מצד שני, באמת יש גם רצון לקפיצת הדרך. שהקב"ה פתאום בבת אחת יעשה שינוי אדיר במציאות, וננחת ישר לתוך מציאות של גאולה שלמה.

ואני גם קצת מזדהה עם התחושה שלך שיש בזה צד מלחיץ. ומצד שני, אני באמת מאמינה שאם זה יקרה ככה, זה יהיה בצורה שרק נשמח בה. כי ברגע שמגיעה הגאולה השלמה, זו שלמות אמיתית, ולא מסתדר לי שיהיה לנו קשה עם זה. אז מאמינה שזה יבוא ביחד עם כוחות נפש לקבל ולהכיל את כל הטוב שיגיע עלינו.

ואולי אנחנו גם צריכים לעבוד על עצמנו להיות יותר מוכנים לאפשרות של גאולה.

כבר לפני יותר מ-100 שנה החפץ חיים אמר שצריכים ללמוד דיני קדשים (במיוחד כהנים) כי הגאולה מתקרבת וצריכים להיות מוכנים.

(פעם חלמתי שהגיע המשיח ונבנה בית המקדש, ואז מכון המקדש הקימו מהר מבנה קטן ליד בית המקדש, וכל אחד נכנס אליהם וקיבל הוראות מה לעשות. למעשה כשזה יקרה זה יהיה קצת יותר מסובך, אבל טוב שיש באמת מקומות שכבר מתכוננים למעשה, כי אנחנו נצטרך את זה...)

באמת יש משהו מרגיע בלחשוב על הגאולה כהדרגתית כזו. מצד שני - באמת יש בזה משהו מאכזב... אז כבר לא יודעת מה להחליט... (ומזל שזה לא תלוי בי...)

תודה גם על החיזוק ללמוד ולהתעסק בהלכות בית המקדש! מנסה לחשוב איך זה יכול לגעת בי ספציפית...

שנראה לי מוצלח.

מעלה פה למי שרוצה להצטרף.

7 דקות מקדש ביום | לזכרו של דורון הרצוג ז"ל - מיזם תודעת המקדש

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.

וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו. 

מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.

זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?

פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע 

והולכים יחפים על החול

שומעים מוזיקה שמרגשת אותך

נחיםםם

מדברים עם חברה

רואים סרט מעניין

מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה

ומנסים להשתגע עם חיוך....

מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר