קחי לך כמה ימי חופשה להתאוורר.

תשלחי את הילדים אם אפשר או תביאי בייביסיטר לכמה ימים או שבעלך ישאר איתם ותסעי לבד/עם חברות.

אני שולחת את הילד שלי להורים בערך 2-3 פעמים בשנה לכמה ימים-שבועות ואני חיה מהזמנים האלה.

תצאי לבד או עם חברות.

יהיה לך ממש נחמד ורגוע והעיקר- שקטטטטט.

אבא שלי ואחים שלו נסעו כל קיץ לתקופה לדודים בעיר אחרת

גם בעלי נסע לדודים למושב לכמה ימים בחופש 

לק"י

גם בני הדודים היו מתארחים אצלינו.

אחד הדברים הכיפיים שהיו לנו!

היינו מבלים אצל סבא וסבתא שלי המון. אבל עם ההורים. שני ההורים שלי לא היו מורים, אז היינו חלק מהחופש אצל סבא וסבתא והדודים הרווקים, וההורים שלי היו נוסעים משם לעבודה.

כמה שבועות זה מוגזם מאוד בעייני

לילדים להפרד מהוריהם.

וגם ממש תלוי בגיל הילד

בגילאי היסודי זו חוויה ונופש לילד עצמו

ומתחת לזה-יכול להיות מידי קשה ולא מתאים.

שצריכות אבל מדחיקות

שצריכות אבל מתעדפות נמוך

שצריכות, מממשות, אבל לא מדברות בקול על זה.

מעטות צריכות מממשות/ פחות, ומדברות על זה בקול.

יש כאלו שחושבות ומאמינות שלהיות בבית זו השליחות שלהן והן מוכנות לוותר על המון בשביל זה,

יש כאלו שטוב להן עם זה מלכתחילה ולא חוות תסכול.

אני בוחרת דרך חיים אחרת ואני לא חושבת שאני אמא פחות טובה, אני רואה יתרונות בדרך שלי על פני להיות בבית כל הזמן.

הילדים שלי מוצלחים ואהובים ועם ביטחון וחוסן ומסוגלות לא פחות מאחרים, ואף יותר.

לדעתי בהרבה מקרים נשים בוחרות להיות יותר בבית ולעבוד בעבודות יותר נשיות או פחות ממשרה מלאה מתוך הרגל שזה צורת המשפחתיות ממה שהן מכירות, אז הן חושבות שההורות שלהן טובה יותר ושהן טובות יותר ככה, במקום לפתוח את הראש לאפשרויות אחרות ולמקסם את החיים שמתאימים להן.

לא מדברת על מי שטוב לה בדרך חיים הזאת, מדברת על מי שחיה ככה מאילוץ ולצערי יש לא מעט כאלו שפורקות את התסכול שלהם על החיים כאילו שזה גזירת גורל. (לא מדברת על מי שפורקת לפעמים בנקודת קושי מסויימת, אלא על מי שחיה בתודעה כזו)

בציבור הדתי השמרני יש פחות פתיחות לסגנון חיים אחר, אם כי עם הזמן נפתחות יותר אפשרויות ויש יותר ויותר נשים שהן מודל אחר מהמוכר.

לדוגמה באולפנה שלי, יותר משליש מהבנות שלט ידעו מה ללמוד, הלכו להוראה כברירת מחדל. משם יש את אלו שמצאו את עצמן ועפות על המקצוע, ויש כאלו מכוח האינרציה היו מורות כמה שנים חלקן ממשיכים להיות חצי כח, חלקן פרשו..

אני בטוחה שאם הייתה חשיפה מספיק טובה בתיכון למגוון התפקידים שיש במשק, הרבה יותר בנות היו מוצאות מקצוע שבאמת מתאים להן וטוב להן איתו וכל החיים היו מוצלחים יותר..

אז אותו דבר גם בהורות. יש כאלו שחייבות ב16:00 להיות בבית. וכששואלים מה יקרה אם לא?

אז תרחישי אימה. כשאני מציבה אפשרות אחרת ב"ה אני לא בבית כל יום ב16:00 ושוב תרחיש אימה לא מתרחש, אז יש תירוצים אחרים.

כשאני שואלת אם טוב לה עם הלחץ של 16:00  והיא עונה שלא, ואני שואלת אז למה לא לנסות משהו אחר שאצל אחרים כן עובד?

התשובה בד"כ היא משיכת כתפיים.

כי קשה לשנות תבנית חשיבה בשלב מסויים בחיים.

קוראים לזה הסללה. שבאה עם מלא נו נו נו למי שאומרת שקשה לה כל יום עם הילדים.

אגב כששואלים אם התפיסה הזאת שאמא חייבת להיות בבית תקפה גם לגבי אבא, ואם לא אז למה לא? אין בד"כ תשובה טובה.

יש תשובות שכל תא משפחתי ומה שמתאים לו שעם זה אני מאוד מסכימה.

אבל לא מסכימה עם תבנית שדווקא אמא צריכה להיות כל יום בבית בארבע אפס אפס.

אני למשל חזרתי מהעבודה אתמול ב4:00 לפנות בוקר, וכל הבוקר הייתי על הילדים ועכשיו יוצאת לעבודה עד מאוחר כנראה.

בעלי יצא מוקדם היום וכבר עוד מעט חוזר.

בסה"כ היה להם הרבה יותר שעות הורות.

והשוס שמבחינת העבודה זה לא באג השעות שהפכתי, זה פיצ'ר שאקבל עליו בונוס נחמד מאוד.

אז לי טוב, לבעלי טוב, לילדים טוב ולחשבון הבנק זה טוב.

אז למה לא לצאת מהתבנית ולחפש מה יכול להיות טוב יוצר עבור המשפחה שלי?

להציב אפשרויות. לא להסליל לשום אפשרות. שכל אחת כשהיא מרגישה מבפנים שמשהו לא נכון לה באיך שהיא חיה את חייה, שתדע שיש אפשרות אחרות והן מוצלחות לא פחות עבור מי שהדרך הזו מתאימה לו.

שיש הרבה קשיים בהורות

אבל שלא מדברים עליהם/ בוחרים להתעלם/בוחרים לייפות אותם

מעניין למה את מרגישה את זה ככה

כי אני דווקא חושבת שיש מודעות

אבל אנשים פשוט בוחרים למרות זאת.

אולי בגלל שהם עושים את זה מבחירה אז מרגישים שלא מתאים להם לשתף בקשיים שהם לכאורה הביאו על עצמם..

שלא מדברים על הקשיים היא לא האישו, האישו הוא שלא מדברים על הקשיים, יש הרבה קשיים לא מדוברים סביב גידול ילדים.

יש קשיים שמדברים עליהם ויש שלא.

אני מדברת על הקשיים שלא מדברים עליהם, והנה הם עולים שוב ושוב גם פה בפורום עם אותה השאלה ׳למה זה קורה לי?׳

התשובה כמובן שזה קורה להרבה, אבל זו תשובה לא ידועה כי הקשיים מוסווים.

גם אם יש מודעות היא לרוב חלקית, כמו ש @אמאשוני כתבה על הסללה.

לכן אני כותבת

לעורר מודעות מלאה ללא הסללה

לדבר על נושאים מושתקים

לתת רעיונות (לא עלינו) לנשים שלא חשבו שאפשר לחשוב עליהם

לעודד נשים שחושבות שהן פחות טובות מאחרות

היא אוהבת זמן לעצמה, והרבה.

נראה לי כולם אוהבים את זה. אולי לא כולם אבל רוב הנשים אני מאמינה ששמחות להיות לבד עם עצמן, עם הספרים שהן אוהבות לקרוא, לצפות בסדרות בלי חשבון של זמן, לצאת עם חברות בלי לתת דין וחשבון..

יודעת לספר עלי, שאני יודעת כמה אני אוהבת את הזמן לעצמי ואני אחת שבאמת יודעת להתפנק בזמן של שקט לי בלבד

והחשש והמחשבות האלו עולים שוב לפני כל הריון

ובכל זאת אני בוחרת את מה שבוחרת.

נראה לי שזה די ברור לכל אישה שיולדת ילדים שבשנים הבאות לא יהיה לה חופש מהורות אפילו לא לשניה ..

אז אולי היא חוששת לדבר על זה כי היא בעצם מדברת על קושי שהוא הגיוני מאוד שיהיה וברור שהיא ידעה על זה לפני שילדה אותם

ואילו אין לה זכות להתלונן כי הביאה את זה על עצמה

בכל דבר בחיים צריך למצוא איזון

בעיניי האקסיומה של ילדים - אין זמן שקט לעצמי היא לא נכונה

הבחירה איך לנהל את החיים בתוך המציאות שבחרנו לנו נמצאת בידיים שלנו. זה לא שהבאנו על עצמנו קושי צפוי שאנחנו לא יודעים להתמודד איתו, זה יותר לא לדעת איך לחוות פחות קושי.

ובשביל זה צריך לפתוח את הראש.

ואני מסכימה איתך

עובדה שב"ה כמות הילדים אצלי גדלה ועדיין יש לי את מה שאני צריכה לעצמי.

מעבר לזה שמותר וצריך לבטא קושי וגם רצונות בהורות, אין מצווה לחיות את הקושי כגזירת גורל. צריך לנסות למצוא את הדרך להיות בטוב ולהתגייס למען עצמי..בסופו של דבר זה מעגל שמזין את עצמו, שאמא שלא דואגת לעצמה, בסוף מתרוקנת וממילא יש לה פחות כח לילדים והיא פחות חיונית

וגם לזה יש גבול. כי כמו שכתבת, אי אפשר כל היום לרבוץ מול הסדרות ולא כל מה שטוב לאמא טוב גם לילדים. צריך איזון 

הנושא הוא רגשות שליליים בהורות ולמה היא מרגישה אותן

במגזר החילוני זה הרבה פחות מושתק 

ועכשיו חופש גדול ובעלי במילואים,

יש לי רגעים שפשוט בא לי לקחת את התינוק

ולברוח מהבית.

הפעוט שלי לא נותן לי ספייס בכלללל. וזה חונק.

מה שכן עוזר, מידי פעם במהלך היום אני נכנסת לחדר ונועלת.

לפעמים שותה קפה,

לפעמים סתם שוכבת במיטה עם פלאפון ביד,

הבעיה שמתחילים לדפוק לי ' אמא, אמא... אמאאאא'

אז מחכה לערב לקצת שקט, הבעיה שהגדולים שלי, שהם באמת לא גדולים, רק חושבים את עצמם לגדולים, לפעמים נרדמים רק ב00:00 וזהו. פה אני מאבדת את זה לגמרי.

סוף פריקה. 

אני אוהבת את הילדים שלי אהבת נפש ועדיין צריכה המון זמן לעצמי ולא מתביישת בזה

נשמע שאת צריכה איוורור לעצמך.

כמה נקודות שעולות לי

•לא מכירה מישהי שלא צריכה זמן לעצמה.

• כשאת כן לוקחת זמן לעצמך, את מנצלת אותו עם משהו שממלא אותך או מוריד (פלאפון וכו)?

•את עובדת? העבודה מספקת אותך? את חוזרת שחוקה או מרגישה שזה זמן שלך עם עצמך?

• כשאת מנסה לבלות איתם. תעשי איתם משהו שכיף גם לך. צביעה / טיול בחוץ / משחקי דמיון (אני נגיד לא עושה את זה כי שונאת)

•להיות מוכנה מראש עם יצירות ופעילויות.

•אוגוסט קשוח מאוד.

•את צריכה את כמות הזמן שאת מרגישה שאת צריכה. זה בסדר.

לא משנה מה כולן מסביב.

•תנסי לסדר את הימים שלך עם מרווחי זמן קבועים מראש בשבילך.

לא רק כשאת מרגישה חנוקה ושעברת את הקו שלך.

תעזרי בבעלך / ביביסיטר

בזמן עם הילדים לדעתי עדיף איכות על פני כמות.

אין לי ציפייה שיאכלו מסודר, וגם אין לי ציפייה שלא יריבו.

וגם לא שהבית יישאר מסודר.

יש לי ציפייה רק שיהיו רגעים של נעימות, ובסה"כ תחושה טובה כללית, גם אם יש הפרעות טבעיות בדרך.

נשמע שאת מותשת מבפנים, ושמשהו ברמת הציפיות שלך מול הבית ומול ההתנהלות איתם צריך להתרכך.

בית עם ילשים קטנים זה בית רועש בדרך כלל, מבולגן בדרך כלל, ועם בכי בדרך כלל.

אם יש לך את כל אלו- סימן שאת בדרך הנכונה

סליחה שאני מנצלשת זה נוגע לי במקום רגיש

הציפיות שלי הם שהבית שלי יהיה מקום שנעים להיות בו, נקי ומסודר

ילדים שמחים ואמא שמחה שיש לה פנאי נפשי להיות עם הילדים ולהנות מהזמן הזה

הבית שלי ככ מפולגן ומלוכלך כרגע שבעלי המסכן פשוט לא מסוגל להיות פה

בכל הזדמנות יוצא ואני ככ מבינה אותו

אני עם 5 ילדים קטנים שובבים מאד

עובדת (כרגע מהבית) משרה מלאה

תעזבו אותי שזה טבעי ונורמלי שהבית לא מסודר וכו

אני לא יכולה לחיות ככה ואני פשוט לא משתלטת

(ואני לא מבקשת בית פיקס, רק בית שנעים לחיות בו)

שתבינו שלקחתי עוזרת פעם נוספת השבוע, וזה פשוט לא עזר

אני לא משתלטתתת

לגבר, אבל לא אידאלית

גבר צריך להתגבר ולהתמודד ולתת יד

את בעבודה מהבית משרה מלאה ילדים קטנים עם חופש גדול, זה הרבה בלאגן והתעסקות במטבח

והרבה כאב ראש

נורמלי שהבית יתבלגן

מעולה שהבאת עזרה

אבל תבקשי גם מבעלך

לא סבבה שהכל ייפול עלייך. לא אמור להיות ככה

והרבה!

יצא לי קיצוני בגלל שמצב הבית קיצוני

עשיתי מבצע לילדים שיעזרו בסדר

מקווה מאד שיעזור

החמודים והשובבים שלך,

הם גם של בעלך,

והבית המטונף שלך,

הוא גם של בעלך,

ואת בנוסף גם עובדת משרה מלאה ...

לא נראה לי שייך לברוח כל פעם! 

זו אגואיסטית לצאת מהבית המבולגן במקום לסדר אותו

קודם כול, שאלה: מאז ומתמיד הרגשת כך או שזה משהו מהתקופה האחרונה?

אם זה משהו מהתקופה האחרונה אולי כדאי לבדוק כיוון של דכדוך או דיכאון ❤️

בכל אופן, באמת דחוף שתמצאי זמנים ממלאים לעצמך, אבל כאלה שממלאים באמת ולא רק זמני שקט. (רק את יודעת מה יכול למלא אותך ❤️)

ועוד דבר - אפשר גם למצוא דברים ממלאים לעשות עם הילדים, דברים שיהיו *לך* כיפיים קודם כול, וגם להם. אם זה משחקי קופסה, אם זה יצירות, אם הקראת סיפורים או סיבוב קניות... וכן הלאה, מה שנראה לך שיעשה לך טוב. נכון, לפעמים כיף יותר לעשות את הדברים האלה לבד, אבל כשעושים אותם עם הילדים  מתמלאים בעוד סוג של סיפוק ושל הנאה...

אז נסי לחשוב גם בכיוון הזה.

אבל באמת תדעי שאת לא היחידה בכלל! כל אמא היא גם אדם בפני עצמו קודם כול. יש אימהות טוטליות יותר ויש פחות, אבל את ממש הגיונית ונורמלית שאת מרגישה צורך להיות בן אדם בפני עצמך!

מה שמתאים לה ולמערך משפחתי בכללי.

מה שמתאים *לי*

אני אגיד לך עכשיו משפט שיישמע מוזר:

"ככל שאני יותר עם הילדים אני רוצה להיות איתם יותר וככל שאני פחות איתם ויש לי זמן לעצמי בא לי עוד ועוד מהזמן העצמי הזה והם מרגישים לי נטל".

ניסיתי לסכם הכל במשפט אחד, אם בא לך שארחיב יותר על הדרך שלי (שלא מתאימה לכל אחת, אבל לי היא כן והיא כן עושה אותי אמא יותר מאושרת) אז בכיף.

וגם התחברתי אליו ברמה מסויימת.

אני לא הפותחת אבל אשמח שתרחיבי

קודם כל מסתכלת על הזמן איתם כשהם קטנים כמשהו זמני, *מאוד* זמני, משהו מוגבל מאוד.

בסוף יש היפרדות,הילדים מתבגרים ועפים מהקן, יש להם את החברים שלהם, אח"כ מתחתנים. חבל לפספס את הזמן היקר הזה שהם עוד איתי ולהתייחס אליהם כגורם מפריע להתפתחות שלי, לבית מסודר ונקי, לזוגיות וכו'.

הם פשוט חלק מזה.

זמני איכות שלנו זה הדברים הפשוטים של היומיום כמו לקום בבוקר וללכת לסופר, לחתוך סלט ביחד ולדבר על משהו.

יש לי זמנים לעצמי מחוץ לבית, אבל יש לי גם מלא *זמנים לעצמי* הלא מוגדרים כשאני איתם:

הכוס קפה שלי שאף אחד לא פונה אליי עד שאסיים, השירים האהובים *עליי* ברקע כשאני איתם, מקלחת שלי כשהם אוכלים ארוחת ערב, לצאת למקומות שגם לי יהיה כיף ואהנה.

בקיצור הכל אני עושה איתם. אני לא מחכה שירדמו/אצא לנופש/ יגדלו ואז אתחיל לחיות.

החיים הם עכשיו.

וככל שיש לי יותר זמן איתם, יש לי את האפשרות לחוות איתם יותר. נכון יש רגעים טובים ויש פחות טובים, אבל בסוף זה מתאזן, דווקא כי יש זמן ביום לחוות גם וגם ונבנה משהו עמוק יותר. קל יותר להשפיע כשיש קשר עמוק. 

ולהיפך, אם כל אינטראקציה מתקזזת למעט שעות שאנחנו עייפים, אז כל התקשורת עם הילדים הופכת להיות משימתית. וכן, להיות משימתית זה מעייף.

ושוב זה עניין אישי לכל אחת.

שאלת השאלות צריכה להיות: "מה עושה אותך מאושרת?".

אותי משמח מאוד העומק שבקשר עם אנשים קרובים.

לכל אחת התשובה יכולה להיות אחרת.

חלק מהזמן שאת עם הילדים, את מיחדת לעצמך (זמן קפה/ מקלחת) כלומר התייעלת בלמצוא זמן לעצמך, בזמן שאת אתם, אבל לא ממש אתם.

זה רק ענין של הגדרה, אני מגדירה את הזמנים הללו כזמן עצמי.

אם יש רק 4 שעות לתקתק ארוחה, מקלחות, הרדמות,

אז אין סיכוי

אבל אם השהות עם הילדים מתפרסת על כל היום או לפחות על רוב היום, אז קל למצוא זמנים כאלה בין לבין (כמו שאמרת עניין של התייעלות) אני ברקע, אבל הילדים עסוקים עם עצמם. ואני שם בשבילם אם יצטרכו.  

גם בפחות.

זאת לדעתי ראיה נכונה קודם כל להטען בעצמך ואחרי זה יש גם כוחות לתת לילדים

..

אספתי השנה את הילדים ב2 מהמסגרות וכמה שזה היה אינטנסיבי

הרגשתי שאני בקשר הרבה יותר טוב איתם ומכירה אותם יותר

וחווה אותם יותר מאשר שנה לפני שאספתי ב4..

ועם, זה אינטנסיבי

גרם לפעמים להיות עצבנית וזה...

ועדיין.. הרגשתי שאני הרבה יותר מכירה וחווה אותם ..

אבל כל אחת ומה שמתאים לה...

של העבודה..אני עובדת מעט מאוד,אז זה מתאפשר לי.

כשאני מספרת שיותר קל לי עם ילדים בחופש הגדול ,חושבים שאני לא שפויה. אבל אני אוהבת את הבקרים שהם ישנים עד מתי שבא להם, בלי לחץ להספיק, בלי לקבל אותם מהמסגרות ולהכיל את כל העייפות והתסכולים מהיום שעבר עליהם, אצלנו המסגרות רחוקות אז גם בלי הסעות ופיזורים שלי ושל בעלי.

בקיצור החופש שלהם זה גם החופש בשבילנו וקצת שבירת שגרה.

וכשהשגרה מגיעה זה גם משמח, כי ברור שהתגעגעתי גם לבקרים שלי לבד.

כשאני חושבת על זה שהחופשש נגמר בעוד שבועיים, אני קצת נלחצת. בטוחה שיהיה טוב בעז"ה, אבל תכלס ממש רגוע לי בחופש.

(לא שתמיד נופת צופים פה, יש גם רגעים מאתגרים, אבל סה"כ היה לנו חופש די רגוע וכיף השנה, ולא בא לי שיסתיים...)

אם הייתי צריכה למצוא להם סידור היה לי מסובך.

(והיום גיליתי ששבוע הבא נצטרך להגיע לארגן את הכיתה כמה ימים, כי יש הרבה עבודה ולא בא לי🙊).

"לא בא לי ולא בא לי"😅

הבנות שלי היו אומרות לך ככה: "למה שפשוט לא תתקשרי למנהלת שלך ותגידי שלא בא לך?"

ככה הן מייעצות לי במקרים כאלה;)

אבל באמת הבקרים הם שלי לבד כי אני יוצאת מאוד מוקדם לעבודה ואז חוזרת גם מוקדם והלחץ של הבוקר נחסך לי כי אני מפזרת

אבל זה רק איזה 3 שבועות אצלנו..

ענין של הרגל

כמו ספורט, ככל שעושים יותר, קשה לותר עליו.

לחילופין כמו אכילת סוכרים/ פחמימות.

השאלה מה הרצון בחיים, בניגוד לספורט שהוא תמיד חיובי או סוכרים שהם תמיד שליליים, להיות הרבה עם הילדים זה לא בהכרח טוב/ לא טוב, תלוי איך האמא מרגישה. זמן עצמי הוא תמיד טוב, עם בדיקת עלות תועלת.

לכל אחת יש את הפריזמה שלה ואת הערכים החשובים לה.

מאוורר

מונע בלגן

משהו שגם אני יהנה ממלא אותי בכוחות

פותח

מאפשר לילדים להוציא מעצמם דברים חדשים

וגיליתי מהשו

לא להיבהל שהם רבים

זה בסדר!

הם לומדים ככה הרבה על עצמם

אני מתכוונת אפשר לעזור להם להתפייס ולפתור את המריבה באיהז השוא שלב בדיבור

אבל זה בסדר לריב!

אנחנו בחינוך ביתי

מה שעוזר לי

לזכור שזו הילדות שלהם,יש לי רק פעם 1 להשפיע עליה..

ילדים לא אמורים לשמור מסודר על הבית וגם לא לשמור שאחותם לא תתעורר(ואני יודעת כמה הדברים האלה מעצבנים)

הם פשוט ילדים.

אין לכם יכולת לחשוב על הדברים האלה.אנחנו צריכות להסביר ,וודאי,יום אחד זה ייקלט

לא לצפות שזה יקרה כאן ועכשיו. .

כשאין אוויר

לצאת החוצה/

לדאוג להחלפה בייביסיטר בעל אחות..

לשים משהו במחשב

הם לא נגדך.הם בעדם

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

אפשר לחפש אם יש באזורכם חוג אנגלית קליל לילדים. 

חוזר בארבע מהגן ובשש כבר מתחילים שגרת ערב.

אבל אם את יודעת בגדול מה עושים בחוג אשמח לקבל השראה

נעשה לו חוג פרטי בבית

יש ספרים מנגנים  עם מילים בסיסיות לפי נושאים

(כמו בעברית..)

אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית 

מה שואילו פינו שלחה נשמע לי טוב כי זה שילוב של עברית ואנגלית.

אבל גם פה מתלבטת איך הדרך הנכונה לחשוף ילדים לאנגלית

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז אין זרימה של כל המפלים וכו' .. וגם היה מאד מלוכלך ..

השאלה היא אם הגשם שהיה מאז שינה משו משמעותי 

כמו שכתבתי עשינו את ההליכה לאורך הירדן

המשכנו גם אחרי הסכר

השביל לאורך הנחל נקי וממש נעים, שקט ורואים את המים יפה גם אם אין זרימה חזקה

ונוף לכנרת ולא קר שם

בכללי טבריה יכל להיות נחמד כי לא קר שם

מנסה להזכר בשם.

אבל עשינו את זה שנה אחת והיה באמת ממש כיףכי היה נוף מהמם של הכנרת והיינו עם תינוק וילדה בת שנתיים ןעוד כל השאר והיה קליל וכיף

כנסי לאתר "יש לאן",

יש להם משחקי שטח מדהימים ממש, בהרבה מקומות בארץ, ניווט עם משימות וחידות.

ספציפית אנחנו היינו ביער מבוא חמה, שזה מסלולון כיך, עשינו עם עגלה גם ויש לו תצפית מדהימה על הכינרת.

עם "יש לאן"- זה הפך למשחק כייפי, מצחיק, מלמד, ומגבש.

ממליצה ממש ממש בחום!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

וכנראה שמרתם עליו טוב.

אצלנו היה טיולון פשוט שהחזיק עם ארבעה ילדים. היה בשימוש לא מעט (כולל גרם מדרגות בכניסה לבית שכל פעם צריך לעלות/לרדת). אבל לא העמסנו עליו בצורה מוגזמת (לא שני ילדים בו זמנית, וגם לא המון שקיות של קניות וכדו').

כתבתי שאין מקום ל2 ילדים.

בסוף הוא נשבר אחרי כמה שנים

יש מצב שיחסית כן היה חזק. עלה כמה מאות

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

כי הם לא יציבים כל הישענות או תיק מפיל אותם

וכי הגלגלים נתקעים בכל אבן ואני גרה במקום עם דרכי עפר גם

קונה רק עגלות משולבות קלות משקל ונוחות  ולא מסורבלות ומשתמשת בטיולון שלהן

לי יש בייבי בוס בובקט שוקלת 7 קילו

ממ שקלה נוסעת חלקקק ןיציבה ומתקפלת ביד אחת

באמת לא מוצאת חסרון או סיבה לעבור לטיולון אחר

קונה יד שניה בזול ממ ש לא מפחדת שישחק

מקסימום לילד הבא אקנה חדש

לקנות גם עגלה משולבת וגם טיולון

אני קונה יד שניה בסביבות ה300-400 עגלה משולבת במצב מעולה ..יש גם ב500..

כבר שנים קונה ככה

מוכרת בזול את הישנה

ולהוציא את הסכום על טיולון קליל שנשבר אחרי ילד אחד מרגיש לי בזהוז

אם את כל ילד קונה ב400-500.. או שלא הבנתי נכון

לי יש ספורטליין שקניתי ב-2000 שח ומשמשת אותי כבר לילד שלישי ב"ה, אז יוצא שעד כה היא עלתה לי 600 שח לילד+- ומאמינה שתחזיק גם לעוד ילד אחד לפחות, אז לגמרי שווה לי את המחיר.

ומחזיקה גפ טיולון פשוט כי לפעמים יוצא שאנחנו יוצאים עם שתי עגלות, או שנוח שהטיולון הקליל באוטו ומשתמשת בו ליציאות קצרות עם האוטו 

והן גם לא נהרסו או משהו בדוקא לפעמים החלפתי כי רציתי מסיבות אחרות

עגלה שקניתי ב300 החיזקה לי ל3 ילדים

לדוגמא

זה נשמע אחרת.

בעיני עגלה שמחזיקה לכמה ילדים שווה להשקיע ולקנות חדשה אבל אפ הצרכים משתנים וכל כמה זמן צריך להחליף עגלה אז באמת שווה לשקול את האופציה של יד2

לפעמים בזול מדי יהיו כתמים..ולפעמים לא..

אבל אם תשלמי 500-800 נגיד יש עגלות ממש במצב חדש

לא רואה אפילו סיבה אחת לשלם פי 2 או 3

אבל אני ככה בכל דבר..לא מכירה חנויות

@רוני_רון אני זוכרת שרשמת משו על הטיולון שלך

אשמח ❤️

ואז עוברת רק לזול

תכלס הזול יותר פרקטי אז במיחא בסוף תקני, פשוט זה יהיה עוד כמה חודשים..  אז תקני כבר עכשיו ותוכלי להנות משניהם עד שכבר לא תרצי את הגדולה