קחי לך כמה ימי חופשה להתאוורר.

תשלחי את הילדים אם אפשר או תביאי בייביסיטר לכמה ימים או שבעלך ישאר איתם ותסעי לבד/עם חברות.

אני שולחת את הילד שלי להורים בערך 2-3 פעמים בשנה לכמה ימים-שבועות ואני חיה מהזמנים האלה.

תצאי לבד או עם חברות.

יהיה לך ממש נחמד ורגוע והעיקר- שקטטטטט.

אבא שלי ואחים שלו נסעו כל קיץ לתקופה לדודים בעיר אחרת

גם בעלי נסע לדודים למושב לכמה ימים בחופש 

לק"י

גם בני הדודים היו מתארחים אצלינו.

אחד הדברים הכיפיים שהיו לנו!

היינו מבלים אצל סבא וסבתא שלי המון. אבל עם ההורים. שני ההורים שלי לא היו מורים, אז היינו חלק מהחופש אצל סבא וסבתא והדודים הרווקים, וההורים שלי היו נוסעים משם לעבודה.

כמה שבועות זה מוגזם מאוד בעייני

לילדים להפרד מהוריהם.

וגם ממש תלוי בגיל הילד

בגילאי היסודי זו חוויה ונופש לילד עצמו

ומתחת לזה-יכול להיות מידי קשה ולא מתאים.

שצריכות אבל מדחיקות

שצריכות אבל מתעדפות נמוך

שצריכות, מממשות, אבל לא מדברות בקול על זה.

מעטות צריכות מממשות/ פחות, ומדברות על זה בקול.

יש כאלו שחושבות ומאמינות שלהיות בבית זו השליחות שלהן והן מוכנות לוותר על המון בשביל זה,

יש כאלו שטוב להן עם זה מלכתחילה ולא חוות תסכול.

אני בוחרת דרך חיים אחרת ואני לא חושבת שאני אמא פחות טובה, אני רואה יתרונות בדרך שלי על פני להיות בבית כל הזמן.

הילדים שלי מוצלחים ואהובים ועם ביטחון וחוסן ומסוגלות לא פחות מאחרים, ואף יותר.

לדעתי בהרבה מקרים נשים בוחרות להיות יותר בבית ולעבוד בעבודות יותר נשיות או פחות ממשרה מלאה מתוך הרגל שזה צורת המשפחתיות ממה שהן מכירות, אז הן חושבות שההורות שלהן טובה יותר ושהן טובות יותר ככה, במקום לפתוח את הראש לאפשרויות אחרות ולמקסם את החיים שמתאימים להן.

לא מדברת על מי שטוב לה בדרך חיים הזאת, מדברת על מי שחיה ככה מאילוץ ולצערי יש לא מעט כאלו שפורקות את התסכול שלהם על החיים כאילו שזה גזירת גורל. (לא מדברת על מי שפורקת לפעמים בנקודת קושי מסויימת, אלא על מי שחיה בתודעה כזו)

בציבור הדתי השמרני יש פחות פתיחות לסגנון חיים אחר, אם כי עם הזמן נפתחות יותר אפשרויות ויש יותר ויותר נשים שהן מודל אחר מהמוכר.

לדוגמה באולפנה שלי, יותר משליש מהבנות שלט ידעו מה ללמוד, הלכו להוראה כברירת מחדל. משם יש את אלו שמצאו את עצמן ועפות על המקצוע, ויש כאלו מכוח האינרציה היו מורות כמה שנים חלקן ממשיכים להיות חצי כח, חלקן פרשו..

אני בטוחה שאם הייתה חשיפה מספיק טובה בתיכון למגוון התפקידים שיש במשק, הרבה יותר בנות היו מוצאות מקצוע שבאמת מתאים להן וטוב להן איתו וכל החיים היו מוצלחים יותר..

אז אותו דבר גם בהורות. יש כאלו שחייבות ב16:00 להיות בבית. וכששואלים מה יקרה אם לא?

אז תרחישי אימה. כשאני מציבה אפשרות אחרת ב"ה אני לא בבית כל יום ב16:00 ושוב תרחיש אימה לא מתרחש, אז יש תירוצים אחרים.

כשאני שואלת אם טוב לה עם הלחץ של 16:00  והיא עונה שלא, ואני שואלת אז למה לא לנסות משהו אחר שאצל אחרים כן עובד?

התשובה בד"כ היא משיכת כתפיים.

כי קשה לשנות תבנית חשיבה בשלב מסויים בחיים.

קוראים לזה הסללה. שבאה עם מלא נו נו נו למי שאומרת שקשה לה כל יום עם הילדים.

אגב כששואלים אם התפיסה הזאת שאמא חייבת להיות בבית תקפה גם לגבי אבא, ואם לא אז למה לא? אין בד"כ תשובה טובה.

יש תשובות שכל תא משפחתי ומה שמתאים לו שעם זה אני מאוד מסכימה.

אבל לא מסכימה עם תבנית שדווקא אמא צריכה להיות כל יום בבית בארבע אפס אפס.

אני למשל חזרתי מהעבודה אתמול ב4:00 לפנות בוקר, וכל הבוקר הייתי על הילדים ועכשיו יוצאת לעבודה עד מאוחר כנראה.

בעלי יצא מוקדם היום וכבר עוד מעט חוזר.

בסה"כ היה להם הרבה יותר שעות הורות.

והשוס שמבחינת העבודה זה לא באג השעות שהפכתי, זה פיצ'ר שאקבל עליו בונוס נחמד מאוד.

אז לי טוב, לבעלי טוב, לילדים טוב ולחשבון הבנק זה טוב.

אז למה לא לצאת מהתבנית ולחפש מה יכול להיות טוב יוצר עבור המשפחה שלי?

להציב אפשרויות. לא להסליל לשום אפשרות. שכל אחת כשהיא מרגישה מבפנים שמשהו לא נכון לה באיך שהיא חיה את חייה, שתדע שיש אפשרות אחרות והן מוצלחות לא פחות עבור מי שהדרך הזו מתאימה לו.

שיש הרבה קשיים בהורות

אבל שלא מדברים עליהם/ בוחרים להתעלם/בוחרים לייפות אותם

מעניין למה את מרגישה את זה ככה

כי אני דווקא חושבת שיש מודעות

אבל אנשים פשוט בוחרים למרות זאת.

אולי בגלל שהם עושים את זה מבחירה אז מרגישים שלא מתאים להם לשתף בקשיים שהם לכאורה הביאו על עצמם..

שלא מדברים על הקשיים היא לא האישו, האישו הוא שלא מדברים על הקשיים, יש הרבה קשיים לא מדוברים סביב גידול ילדים.

יש קשיים שמדברים עליהם ויש שלא.

אני מדברת על הקשיים שלא מדברים עליהם, והנה הם עולים שוב ושוב גם פה בפורום עם אותה השאלה ׳למה זה קורה לי?׳

התשובה כמובן שזה קורה להרבה, אבל זו תשובה לא ידועה כי הקשיים מוסווים.

גם אם יש מודעות היא לרוב חלקית, כמו ש @אמאשוני כתבה על הסללה.

לכן אני כותבת

לעורר מודעות מלאה ללא הסללה

לדבר על נושאים מושתקים

לתת רעיונות (לא עלינו) לנשים שלא חשבו שאפשר לחשוב עליהם

לעודד נשים שחושבות שהן פחות טובות מאחרות

היא אוהבת זמן לעצמה, והרבה.

נראה לי כולם אוהבים את זה. אולי לא כולם אבל רוב הנשים אני מאמינה ששמחות להיות לבד עם עצמן, עם הספרים שהן אוהבות לקרוא, לצפות בסדרות בלי חשבון של זמן, לצאת עם חברות בלי לתת דין וחשבון..

יודעת לספר עלי, שאני יודעת כמה אני אוהבת את הזמן לעצמי ואני אחת שבאמת יודעת להתפנק בזמן של שקט לי בלבד

והחשש והמחשבות האלו עולים שוב לפני כל הריון

ובכל זאת אני בוחרת את מה שבוחרת.

נראה לי שזה די ברור לכל אישה שיולדת ילדים שבשנים הבאות לא יהיה לה חופש מהורות אפילו לא לשניה ..

אז אולי היא חוששת לדבר על זה כי היא בעצם מדברת על קושי שהוא הגיוני מאוד שיהיה וברור שהיא ידעה על זה לפני שילדה אותם

ואילו אין לה זכות להתלונן כי הביאה את זה על עצמה

בכל דבר בחיים צריך למצוא איזון

בעיניי האקסיומה של ילדים - אין זמן שקט לעצמי היא לא נכונה

הבחירה איך לנהל את החיים בתוך המציאות שבחרנו לנו נמצאת בידיים שלנו. זה לא שהבאנו על עצמנו קושי צפוי שאנחנו לא יודעים להתמודד איתו, זה יותר לא לדעת איך לחוות פחות קושי.

ובשביל זה צריך לפתוח את הראש.

ואני מסכימה איתך

עובדה שב"ה כמות הילדים אצלי גדלה ועדיין יש לי את מה שאני צריכה לעצמי.

מעבר לזה שמותר וצריך לבטא קושי וגם רצונות בהורות, אין מצווה לחיות את הקושי כגזירת גורל. צריך לנסות למצוא את הדרך להיות בטוב ולהתגייס למען עצמי..בסופו של דבר זה מעגל שמזין את עצמו, שאמא שלא דואגת לעצמה, בסוף מתרוקנת וממילא יש לה פחות כח לילדים והיא פחות חיונית

וגם לזה יש גבול. כי כמו שכתבת, אי אפשר כל היום לרבוץ מול הסדרות ולא כל מה שטוב לאמא טוב גם לילדים. צריך איזון 

הנושא הוא רגשות שליליים בהורות ולמה היא מרגישה אותן

במגזר החילוני זה הרבה פחות מושתק 

ועכשיו חופש גדול ובעלי במילואים,

יש לי רגעים שפשוט בא לי לקחת את התינוק

ולברוח מהבית.

הפעוט שלי לא נותן לי ספייס בכלללל. וזה חונק.

מה שכן עוזר, מידי פעם במהלך היום אני נכנסת לחדר ונועלת.

לפעמים שותה קפה,

לפעמים סתם שוכבת במיטה עם פלאפון ביד,

הבעיה שמתחילים לדפוק לי ' אמא, אמא... אמאאאא'

אז מחכה לערב לקצת שקט, הבעיה שהגדולים שלי, שהם באמת לא גדולים, רק חושבים את עצמם לגדולים, לפעמים נרדמים רק ב00:00 וזהו. פה אני מאבדת את זה לגמרי.

סוף פריקה. 

אני אוהבת את הילדים שלי אהבת נפש ועדיין צריכה המון זמן לעצמי ולא מתביישת בזה

נשמע שאת צריכה איוורור לעצמך.

כמה נקודות שעולות לי

•לא מכירה מישהי שלא צריכה זמן לעצמה.

• כשאת כן לוקחת זמן לעצמך, את מנצלת אותו עם משהו שממלא אותך או מוריד (פלאפון וכו)?

•את עובדת? העבודה מספקת אותך? את חוזרת שחוקה או מרגישה שזה זמן שלך עם עצמך?

• כשאת מנסה לבלות איתם. תעשי איתם משהו שכיף גם לך. צביעה / טיול בחוץ / משחקי דמיון (אני נגיד לא עושה את זה כי שונאת)

•להיות מוכנה מראש עם יצירות ופעילויות.

•אוגוסט קשוח מאוד.

•את צריכה את כמות הזמן שאת מרגישה שאת צריכה. זה בסדר.

לא משנה מה כולן מסביב.

•תנסי לסדר את הימים שלך עם מרווחי זמן קבועים מראש בשבילך.

לא רק כשאת מרגישה חנוקה ושעברת את הקו שלך.

תעזרי בבעלך / ביביסיטר

בזמן עם הילדים לדעתי עדיף איכות על פני כמות.

אין לי ציפייה שיאכלו מסודר, וגם אין לי ציפייה שלא יריבו.

וגם לא שהבית יישאר מסודר.

יש לי ציפייה רק שיהיו רגעים של נעימות, ובסה"כ תחושה טובה כללית, גם אם יש הפרעות טבעיות בדרך.

נשמע שאת מותשת מבפנים, ושמשהו ברמת הציפיות שלך מול הבית ומול ההתנהלות איתם צריך להתרכך.

בית עם ילשים קטנים זה בית רועש בדרך כלל, מבולגן בדרך כלל, ועם בכי בדרך כלל.

אם יש לך את כל אלו- סימן שאת בדרך הנכונה

סליחה שאני מנצלשת זה נוגע לי במקום רגיש

הציפיות שלי הם שהבית שלי יהיה מקום שנעים להיות בו, נקי ומסודר

ילדים שמחים ואמא שמחה שיש לה פנאי נפשי להיות עם הילדים ולהנות מהזמן הזה

הבית שלי ככ מפולגן ומלוכלך כרגע שבעלי המסכן פשוט לא מסוגל להיות פה

בכל הזדמנות יוצא ואני ככ מבינה אותו

אני עם 5 ילדים קטנים שובבים מאד

עובדת (כרגע מהבית) משרה מלאה

תעזבו אותי שזה טבעי ונורמלי שהבית לא מסודר וכו

אני לא יכולה לחיות ככה ואני פשוט לא משתלטת

(ואני לא מבקשת בית פיקס, רק בית שנעים לחיות בו)

שתבינו שלקחתי עוזרת פעם נוספת השבוע, וזה פשוט לא עזר

אני לא משתלטתתת

לגבר, אבל לא אידאלית

גבר צריך להתגבר ולהתמודד ולתת יד

את בעבודה מהבית משרה מלאה ילדים קטנים עם חופש גדול, זה הרבה בלאגן והתעסקות במטבח

והרבה כאב ראש

נורמלי שהבית יתבלגן

מעולה שהבאת עזרה

אבל תבקשי גם מבעלך

לא סבבה שהכל ייפול עלייך. לא אמור להיות ככה

והרבה!

יצא לי קיצוני בגלל שמצב הבית קיצוני

עשיתי מבצע לילדים שיעזרו בסדר

מקווה מאד שיעזור

החמודים והשובבים שלך,

הם גם של בעלך,

והבית המטונף שלך,

הוא גם של בעלך,

ואת בנוסף גם עובדת משרה מלאה ...

לא נראה לי שייך לברוח כל פעם! 

זו אגואיסטית לצאת מהבית המבולגן במקום לסדר אותו

קודם כול, שאלה: מאז ומתמיד הרגשת כך או שזה משהו מהתקופה האחרונה?

אם זה משהו מהתקופה האחרונה אולי כדאי לבדוק כיוון של דכדוך או דיכאון ❤️

בכל אופן, באמת דחוף שתמצאי זמנים ממלאים לעצמך, אבל כאלה שממלאים באמת ולא רק זמני שקט. (רק את יודעת מה יכול למלא אותך ❤️)

ועוד דבר - אפשר גם למצוא דברים ממלאים לעשות עם הילדים, דברים שיהיו *לך* כיפיים קודם כול, וגם להם. אם זה משחקי קופסה, אם זה יצירות, אם הקראת סיפורים או סיבוב קניות... וכן הלאה, מה שנראה לך שיעשה לך טוב. נכון, לפעמים כיף יותר לעשות את הדברים האלה לבד, אבל כשעושים אותם עם הילדים  מתמלאים בעוד סוג של סיפוק ושל הנאה...

אז נסי לחשוב גם בכיוון הזה.

אבל באמת תדעי שאת לא היחידה בכלל! כל אמא היא גם אדם בפני עצמו קודם כול. יש אימהות טוטליות יותר ויש פחות, אבל את ממש הגיונית ונורמלית שאת מרגישה צורך להיות בן אדם בפני עצמך!

מה שמתאים לה ולמערך משפחתי בכללי.

מה שמתאים *לי*

אני אגיד לך עכשיו משפט שיישמע מוזר:

"ככל שאני יותר עם הילדים אני רוצה להיות איתם יותר וככל שאני פחות איתם ויש לי זמן לעצמי בא לי עוד ועוד מהזמן העצמי הזה והם מרגישים לי נטל".

ניסיתי לסכם הכל במשפט אחד, אם בא לך שארחיב יותר על הדרך שלי (שלא מתאימה לכל אחת, אבל לי היא כן והיא כן עושה אותי אמא יותר מאושרת) אז בכיף.

וגם התחברתי אליו ברמה מסויימת.

אני לא הפותחת אבל אשמח שתרחיבי

קודם כל מסתכלת על הזמן איתם כשהם קטנים כמשהו זמני, *מאוד* זמני, משהו מוגבל מאוד.

בסוף יש היפרדות,הילדים מתבגרים ועפים מהקן, יש להם את החברים שלהם, אח"כ מתחתנים. חבל לפספס את הזמן היקר הזה שהם עוד איתי ולהתייחס אליהם כגורם מפריע להתפתחות שלי, לבית מסודר ונקי, לזוגיות וכו'.

הם פשוט חלק מזה.

זמני איכות שלנו זה הדברים הפשוטים של היומיום כמו לקום בבוקר וללכת לסופר, לחתוך סלט ביחד ולדבר על משהו.

יש לי זמנים לעצמי מחוץ לבית, אבל יש לי גם מלא *זמנים לעצמי* הלא מוגדרים כשאני איתם:

הכוס קפה שלי שאף אחד לא פונה אליי עד שאסיים, השירים האהובים *עליי* ברקע כשאני איתם, מקלחת שלי כשהם אוכלים ארוחת ערב, לצאת למקומות שגם לי יהיה כיף ואהנה.

בקיצור הכל אני עושה איתם. אני לא מחכה שירדמו/אצא לנופש/ יגדלו ואז אתחיל לחיות.

החיים הם עכשיו.

וככל שיש לי יותר זמן איתם, יש לי את האפשרות לחוות איתם יותר. נכון יש רגעים טובים ויש פחות טובים, אבל בסוף זה מתאזן, דווקא כי יש זמן ביום לחוות גם וגם ונבנה משהו עמוק יותר. קל יותר להשפיע כשיש קשר עמוק. 

ולהיפך, אם כל אינטראקציה מתקזזת למעט שעות שאנחנו עייפים, אז כל התקשורת עם הילדים הופכת להיות משימתית. וכן, להיות משימתית זה מעייף.

ושוב זה עניין אישי לכל אחת.

שאלת השאלות צריכה להיות: "מה עושה אותך מאושרת?".

אותי משמח מאוד העומק שבקשר עם אנשים קרובים.

לכל אחת התשובה יכולה להיות אחרת.

חלק מהזמן שאת עם הילדים, את מיחדת לעצמך (זמן קפה/ מקלחת) כלומר התייעלת בלמצוא זמן לעצמך, בזמן שאת אתם, אבל לא ממש אתם.

זה רק ענין של הגדרה, אני מגדירה את הזמנים הללו כזמן עצמי.

אם יש רק 4 שעות לתקתק ארוחה, מקלחות, הרדמות,

אז אין סיכוי

אבל אם השהות עם הילדים מתפרסת על כל היום או לפחות על רוב היום, אז קל למצוא זמנים כאלה בין לבין (כמו שאמרת עניין של התייעלות) אני ברקע, אבל הילדים עסוקים עם עצמם. ואני שם בשבילם אם יצטרכו.  

גם בפחות.

זאת לדעתי ראיה נכונה קודם כל להטען בעצמך ואחרי זה יש גם כוחות לתת לילדים

..

אספתי השנה את הילדים ב2 מהמסגרות וכמה שזה היה אינטנסיבי

הרגשתי שאני בקשר הרבה יותר טוב איתם ומכירה אותם יותר

וחווה אותם יותר מאשר שנה לפני שאספתי ב4..

ועם, זה אינטנסיבי

גרם לפעמים להיות עצבנית וזה...

ועדיין.. הרגשתי שאני הרבה יותר מכירה וחווה אותם ..

אבל כל אחת ומה שמתאים לה...

של העבודה..אני עובדת מעט מאוד,אז זה מתאפשר לי.

כשאני מספרת שיותר קל לי עם ילדים בחופש הגדול ,חושבים שאני לא שפויה. אבל אני אוהבת את הבקרים שהם ישנים עד מתי שבא להם, בלי לחץ להספיק, בלי לקבל אותם מהמסגרות ולהכיל את כל העייפות והתסכולים מהיום שעבר עליהם, אצלנו המסגרות רחוקות אז גם בלי הסעות ופיזורים שלי ושל בעלי.

בקיצור החופש שלהם זה גם החופש בשבילנו וקצת שבירת שגרה.

וכשהשגרה מגיעה זה גם משמח, כי ברור שהתגעגעתי גם לבקרים שלי לבד.

כשאני חושבת על זה שהחופשש נגמר בעוד שבועיים, אני קצת נלחצת. בטוחה שיהיה טוב בעז"ה, אבל תכלס ממש רגוע לי בחופש.

(לא שתמיד נופת צופים פה, יש גם רגעים מאתגרים, אבל סה"כ היה לנו חופש די רגוע וכיף השנה, ולא בא לי שיסתיים...)

אם הייתי צריכה למצוא להם סידור היה לי מסובך.

(והיום גיליתי ששבוע הבא נצטרך להגיע לארגן את הכיתה כמה ימים, כי יש הרבה עבודה ולא בא לי🙊).

"לא בא לי ולא בא לי"😅

הבנות שלי היו אומרות לך ככה: "למה שפשוט לא תתקשרי למנהלת שלך ותגידי שלא בא לך?"

ככה הן מייעצות לי במקרים כאלה;)

אבל באמת הבקרים הם שלי לבד כי אני יוצאת מאוד מוקדם לעבודה ואז חוזרת גם מוקדם והלחץ של הבוקר נחסך לי כי אני מפזרת

אבל זה רק איזה 3 שבועות אצלנו..

ענין של הרגל

כמו ספורט, ככל שעושים יותר, קשה לותר עליו.

לחילופין כמו אכילת סוכרים/ פחמימות.

השאלה מה הרצון בחיים, בניגוד לספורט שהוא תמיד חיובי או סוכרים שהם תמיד שליליים, להיות הרבה עם הילדים זה לא בהכרח טוב/ לא טוב, תלוי איך האמא מרגישה. זמן עצמי הוא תמיד טוב, עם בדיקת עלות תועלת.

לכל אחת יש את הפריזמה שלה ואת הערכים החשובים לה.

מאוורר

מונע בלגן

משהו שגם אני יהנה ממלא אותי בכוחות

פותח

מאפשר לילדים להוציא מעצמם דברים חדשים

וגיליתי מהשו

לא להיבהל שהם רבים

זה בסדר!

הם לומדים ככה הרבה על עצמם

אני מתכוונת אפשר לעזור להם להתפייס ולפתור את המריבה באיהז השוא שלב בדיבור

אבל זה בסדר לריב!

אנחנו בחינוך ביתי

מה שעוזר לי

לזכור שזו הילדות שלהם,יש לי רק פעם 1 להשפיע עליה..

ילדים לא אמורים לשמור מסודר על הבית וגם לא לשמור שאחותם לא תתעורר(ואני יודעת כמה הדברים האלה מעצבנים)

הם פשוט ילדים.

אין לכם יכולת לחשוב על הדברים האלה.אנחנו צריכות להסביר ,וודאי,יום אחד זה ייקלט

לא לצפות שזה יקרה כאן ועכשיו. .

כשאין אוויר

לצאת החוצה/

לדאוג להחלפה בייביסיטר בעל אחות..

לשים משהו במחשב

הם לא נגדך.הם בעדם

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

עד שהוא יהיה מבוגר.

כבר היום אנשים מקליטים הרבה יותר מפעם

וגם אם צריך תמלול עושים המרה של אודיו לטקסט.

מתי פעם אחרונה את החזקת כלי כתיבה?

אפילו פתקים רושמים בנייד.

גם הקלדה כבר לא ממש יהיה בה צורך בעוד כמה שנים.

בשביל מיומנות בסיסית בכתיבה לא צריך לכתוב הרבה.

אבל זה לא קרה. עדיין כותבים פתק לילדים בבוקר, רשימת קניות על המקרר ועוד. מאוד קשה לו שהכתיבה שלו מסורבלת ולא ברורה

בשביל לכתוב משהו פעם ב- אין סיבה לאמלל ילד חודשים.

לא יודעת על סמך מה הבטיחו לבעלך כשהיה קטן,

היום עם התפתחות AI זה ברור שזה עניין של שנים ספורות עד שיהפוך להרגל.

כבר היום יש מחברות דיגיטליות זה לא מדע בדיוני.

שזה התקציר שלה

בזמן שמערכות חינוך בישראל ובעולם משקיעות הון במחשבים וב-AI, מורה אחת בארה"ב החרימה את המסכים והחזירה את התלמידים למחברות ולעפרונות. בתוך חמישה חודשים זינק הביטחון שלהם בקריאה ובהבנת הנקרא, ורבים העידו שקל להם יותר לחשוב ולכתוב

והנה המקור למי שמעניין

מחקרים מראים שכתיבה מפעילה אזורים נרחבים יותר במוח של כתיבה וזיכרון, בעוד שהקלדה מפעילה את המוח הרבה פחות.

אני לא אומרת שצריך להלחץ מכך שהילד לא אוהב לכתוב כרגע, אבל לא נראה לי שכדאי לוותר על המיומנות הזו.

גם לחשב בלי מחשבון מפתח את המוח ועדיין האנושות לא הצליחה לשמר את הפרימיטיביות.

כנ"ל שימוש במפות ועוד הרבה.

ילד שירצה להתאמץ לכתוב יכול לעשות זאת מיוזמתו. לא הבנתי מה כוונתך לא להילחץ, אבל להוציא ילד לפרטני ולשגע אותו על הכנת ש"ב או לקחת אותו לטיפול צריך לבוא יחד עם ההכרה שזה לא משהו שהוא באמת יצטרך בעתיד אלא רק במסגרת משרד החינוך וגם זה לא בטוח.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

אנצל את זה כדי להודות לך ממש

מבחינתי את הצלת נפש. ולי הצלת את הלב כי לא הייתי שורדת עוד מקרה...

היית שליחה מושלמת ועזרת לי מאוד ששיתפת אותי כי המקרה שלך היה זהה לשלי וזה שכנע אותי שאני חייבת להפסיק וככה עשיתי.

המון המון המון תודה לך. אין לי באמת איך להודות את באמת מלאך שהופיע בזמן המושלם

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

מאחלת לכולכן הריונות טובים וקלים ושליחים טובים תמיד,

אבל לצערי לא תבין אותי מי שלא חוותה מה שחוויתי.

חוסר רגישות ואטימות לפרוטוקולים

ותמיד מחדש התנגדתי לויגינלי במיון אבל הלחיצו ואיימו שלא יתנו מכתב שחרור, היה מאוד לא נעים.

אז אני נמנעת מללכת מלכתחילה, גם ככה אין באמת מה לעשות בשבוע כזה.

נותר לי רק לשתות הרבה מים ולהחמיר עם המנוחה, וכמובן להתפלל לנס כי רק ה' יכול לעזור לי באמת וברחמים ובלי טעויות.

מכסים אנטיביוטית.

באמת מצער לשמוע מה שעברת, אבל בסוף לדעתי עדיף ללכת ולחתום על סירוב טיפול במקרה שמחייבים בדיקה וגינלית, אבל לפחות יהיו צדדי דלקת, או בדיקה של הנייר לוקמוס הזה שבודק ירידת מים

כמעט כל ההפלות התחילו אחרי בדיקות של אוס פנימי, יגידו שלא קשור אצלי זה כנראה כן

אבל, עם הזמן הבנתי שברגע שהקב"ה רוצה שתצאי בידיים מלאות מה שלא תעשי או כן תעשי זה יקרה, הגעתי לתובנה הזאת אחרי המון עוגמות נפש וצער גדול.

אני ממש מאמינה בזה אז כן בהריון האחרון היה צריך לעשות כמה פעמים אוס פנימי ןכמה שנמנעתי לא היה אפשר אחרת וב"ה נולדה תינוקת מושלמת

יכול להיות שאולטרסאונד וגינלי יגרום לדימום ברמה רצינית?

בפעמים שדיממתי בתחילת הריון (האמת אחרי אולטרסאונד וגינלי) לא קישרתי את זה לאולטרסאונד. ועוד עשיתי שוב כדי לוודא את סיבת הדימום (והדימום אכן המשיך)

זה לא מסתדר לי מבחינה הגיונית, כי

לכאורה מה ההבדל בין מתמר לבין קיום יחסים? אם קיום יחסים לא גורם לדימום, אז למה שאולטרסאונד כן יגרום לדימום?

באמת. מאתגרים בקני מידה שרוב הנשים אפילו לא מבינות ואני באמת מבינה מה זה

ועדיין אני אומרת אם יש כזה חשש אז יש לך אחריות ללכת ולבדוק דווקא בגלל שההריון הזה כל כך חשוב ואת רוצה לשמור עליו

וכמו שהציעו לך פה את לא חייבת ללכת דווקא למיון את יכולה ללכת לרופא פרטי או למישהו שאת סומכת עליו אבל בעיניי פשוט כל כך חבל לא לבדוק ולהצטער אחרי זה כל החיים....

הלוואי הלוואי הלוואי שאין כלום שהמנוחה שלך תספיק אבל לצערנו זה לא תמיד ככה ובאמת יכול להיות מציל חיים